×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי⁠־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת⁠־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יְדַעְתֶּֽם׃
certain base fellows have gone out from your midst, and have drawn away the inhabitants of their city, saying, "Let us go and serve other gods,⁠" which you have not known;
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורר׳ בחיירלב״גמזרחיאברבנאלשיעורי ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא צג]
יצאו אנשים – ולא נשים, אנשים ולא קטנים, אנשים אין פחות משנים.
בני בליעל – בלי עול בני אדם שפרקו עולו של מקום.
מקרבך – ולא מן הספר.
וידיחו את ישבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת.
לאמר – בהתראה.
נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם.

Piska 93

"There have gone out men": and not women, and not minors. "men": not fewer than two.
"men of wickedness ("belial" [lit., "without a yoke"]): men who have cast from themselves the yoke of Heaven.
"from your midst": and not from a border city (i.e., one between Eretz Yisrael and the land of the nations).
"and they have turned away the inhabitants of their city": but not those of another city.
"saying": (We are hereby taught) that two witnesses and warning are required for each (of the cities).
יצאו הם ולא שלוחם:
אנשים אין אנשים פחות משנים:
ד״א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים:
בני בליעל בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם:
מקרבך ולא מן הספר:
וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:
לאמר מלמד שצריכין התראה לכל אחד ואחד מלמד שאין נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה עיר ומאותו השבט ועד שיודחו רובה והיו המודחין מעשרה ועד מאה דברי ר׳ יאשיה ר׳ יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא (כפר) [כרך] גדול (ולא) [וכל] פחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול:
נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידע׳ מיכן אתה למד שאינה נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח או נלך ונקטר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה או נלך ונקבל באלוה והן שומעין ועבדו או קיבלו באלוה:
נְפַקוּ גּוּבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא מִבֵּינָךְ וְאַטְעִיאוּ יָת יָתְבֵי קַרְתְּהוֹן לְמֵימַר נְהָךְ וְנִפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּלָא יְדַעְתּוּן.
Men, sons of wickedness, have gone forth from among you, and led away the inhabitants of their city, saying: Let us go and worship the gods of the nations which you have not known;
נפקו גברין בני עיצן בישןא מן ביניכון ואטעון ית דיירי קרת(י)הוןב למימר ניזיל ונפלחג קדם טעוון אחרניין די לא חכמתון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״נפקו גברין בני עיצן בישן״) גם נוסח חילופי: ״יפקון גוברין חייבין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואטעון ית דיירי קרת(י)הון״) גם נוסח חילופי: ״דיסטון ית יתבי קורייכון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ניזיל ונפלח״) גם נוסח חילופי: ״נזל ונפלוח״.
נפקו גוברין זידנין מאולפנא דחכימיא דביניכון ואטעין ית יתבי קרתיכון למימר נהך וניפלח לטעוות עממיא דלא חכימתון.
(certain) men of pride are drawing back from the doctrine of the Lord your God, or that even sages of your rabbins have gone forth and led away the inhabitants of their city, saying, Let us go and worship the gods of the nations which you have not known:
מקרבך – ולא מן הכפר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אַנַּהֻ קַד כַ׳רַגַ קַוְם כֻּפַארֹ מִנהַא פַאצַ׳לֻּוא אַהלַ קַריַתִהִם קַאאִלִיןַ תַּעַאלַוא נַעבֻּד מַעבּוּדַאתֵ אֻכַ׳רַ מַא לַם תַּערִפֻוהַא
שכבר יצאו, קמץ אנשים כופרים ממנה, והתעו את תושבי הישוב שלהם, באמרם, בואו נעבד לנעבדים אחרים, ממה שלא הכרתם אותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

בני בליעל – בלי עול, שפרקו עולו של הקב״ה.⁠א
אנשים – ולא נשים.⁠ב
יושבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת, מכאן אמרו (בבלי סנהדרין קי״א:): אין נעשית נידחתג עד שידיחו אנשים ועד שיהו מדיחיה מתוכה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״מקום״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים: ד״ה ״אנשים״ קודם לד״ה ״בני בליעל״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״עיר הנידחת״. בכ״י אוקספורד 165: ״נדחת עיר״.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 13]

אנשים CERTAIN MEN – but not women (Sifre Devarim 93:1).
בני בליעל. WORTHLESS PERSONS – people that have thrown off the yoke of the Omnipresent (the word is taken in the sense of בְּלִי עוֹל, without a yoke) (Sifre Devarim 93:2).
ישבי עירם THE INHABITANTS OF THEIR CITY – but not the inhabitants of another city (Sifre Devarim 93:4). From here they (our Rabbis) derived what they said, "A town is not treated as an עיר הנדחת (i.e. does not come under the category of a "condemned city" which according to verses 16–17 must be utterly destroyed) unless it be men who lead them (the inhabitants) astray, and unless its seducers be of its midst (inhabitants of that city) (Sanhedrin 111b).
פס׳: יצאו אנשים בני בליעל – אנשים ולא נשים ולא קטנים. בני בליעל בני אדם שפרקו מעליהם עול שמים.
מקרבך – ולא מן הספר.
וידיחו את יושבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת.
לאמר – בהתראה נלכה ונעבדה:
וידיחו את יושבי עירם – מדכתיב בהם: וידיחו, ילפינן באיזה מיתה המדיחים חייבים. ורבנן ילפי (בבלי סנהדרין פ״ט:): הדחה {הדחה}⁠א (דברים י״ג:י״א) ממסית, ואמרי: מדיחי עיר הנדחת בסקילה. ור׳ שמעון גמר הדחה הדחה (דברים י״ג:י״א) מנביא שהדיח, ואמר שהם בחנק. ובין למר ובין למר: חמורים הם מן הנדחים, דמרובה כח המדיח מכח הנידח. ולרבנן (בבלי סנהדרין נ׳.): סקילה חמורה מסייף, ולר׳ שמעון: חנק חמור מסייף.
אשר לא ידעתם – ואמר לך להניח את הודאי שהוא גדול ונורא וגיבור, ולתפוס את הספק שלא ידעתם, ואף כל שכן שהוא ידוע שאינם כלום.
א. השוו לר׳ שמעון בהמשך.
וידיחו את יושבי עירם – AND HAVE INCITED THE INHABITANTS OF THEIR CITY – from that it is written regarding them: “and they have incited,” we learn which death penalty the inciters are obligated in. And the Rabbis learn (Bavli Sanhedrin 89b:15): [a verbal analogy from the language of] incitement [here and the equivalent language of]{incitement} (Devarim 13:11) by the seducer [to idolatry], and say: those who entice a city that goes astray are obligated in death by stoning. And R. Shimon learns [a verbal analogy from the language of] incitement [here, and the language of] incitement (Devarim 13:11) by the prophet that incites, and says that they are obligated in death by choking. And according to both this one and that one: their [penalties] are more severe than the ones who strayed, since the power of the enticer is more than the power of the enticed. And according to the Rabbis (Bavli Sanhedrin 50a:2): Stoning is more severe than the sword, and according to R. Shimon, choking is more severe than the sword.
אשר לא ידעתם – WHICH YOU HAVE NOT KNOWN – and he said to you to put down the One who is a certainty, who is great and awesome and strong, and to grab the doubtful that you have not known, and even more so that which is known that it is nothing.
יצאו אנשים בני בליעל – לשון בליעל שלא יעלה במחיצתו של הקב״ה, או בלי עול, כלומר שאינו מקבל עול תורה אלא שפורק ממנו עול מלכות שמים. אנשים, דרשו רבותינו ז״ל ולא נשים, וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת, מכאן אמרו אינה נעשית עיר הנדחת עד שידחוה אנשים ועד שיהיו מדיחיה מתוכה.
יצאו אנשים בני בליעל, "lawless men have emerged from your midst;⁠" the word בליעל means "not capable of rising spiritually to the domain of God.⁠" Alternatively, the word is not connected to על but to עול, "yoke,⁠" people who refuse to wear the yoke of any restrictive legislation, rejection of the authority of heaven. Our sages understand the emphasis on the word אנשים to mean that the legislation spelled out here does not apply if the instigators were women (compare Sanhedrin 111). The words יושבי עירם, "inhabitants of their city, are also understood restrictively, i.e. only if they misled people of their own city does this city have to be destroyed.
יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את כל יושבי עירם – הנה התנאי שיהיו מאותו השבט שנאמר מקרבך ושיהיו מאנשי העיר ההיא שנאמר את יושבי עירם ושיהיו שנים או יותר שנאמר יצאו אנשים ולזה יחוייב שלא יהיו המדיחים נשים או קטנים שנאמר אנשים והתנאי עוד שיאמרו להם נלך ונעבוד באיזו שתהיה ממיני העבודות או נלך ונקבלה באלוה כי זה נכנס תחת גדר העבודה ולפי שנאמר וידיחו את יושבי עירם למדנו שהתנאי בזה שיודחו כל יושבי העיר או רובם והנה יתבאר מצד הוראת הגדר שמי שעמד בעיר שלשים יום יקרא מיושבי העיר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

בליעל בלי עול שפרקו עולו של הקב״ה. בספרי לא כמו שפירש הרד״ק בשרש בל ובחבור המלה הזאת עם יעל כנה הרשע כן לומר שהרשע בלי יעלה ובלי יצליח:
אנשים ולא נשים. בספרי דאנשים הכא יתירא הוא דה״ל למכתב יצאו בני בליעל מקרבך אבל גבי סדום שאמר ואנשי סדום ה״ה נשים משום דלגופיה הוא דאתא וכן בכל מקום שבאה מלת אנשים יתירה דרשו אותה אם למיעוטא אם לחשיבות ולמעלה:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אנשים ולא נשים. ואין לומר דבר הכתוב בהוה, שהם דרכם להסית, דכאן כבר כתיב ״בני בליעל״, ולא הוצרך למכתב ״אנשים״, אלא לדיוקא לדרשא הוא (כ״ה ברא״ם). ועוד, דבכל התורה בעינן קרא לרבות נשים כאנשים לענין עונשין, דילפינן מדכתיב (ראו במדבר ה, ו) ״איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם״, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, כדאיתא בבבא קמא בפרק שור שנגח. וכאן לא איירי לענין עונשין של אשה, רק לענין עיר הנדחת, ובהאי גוונא אין לנו שום כתוב להשוות אשה לאיש. וכבר כתבנו זה בפרשת אמור (ויקרא פכ״א סוף אות ב) ובשאר דוכתיה:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ולא נשים. דאל״כ אנשים ל״ל הא כתיב בני בליעל, ולכך הפך רש״י לפרש בליעל קודם לאנשים:
But not women. Otherwise why is the word אנשים (men) needed? For Scripture already writes בני בליעל (unscrupulous people). And this is why Rashi explains בליעל before he explains אנשים [even though it appears in the verse later].
יצאו – שיצאו מן הכלל ליתן להם חלק עו״הב.
אנשים – ולא קטנים ולא נשים.
אנשים – מיעוט אנשים שנים.
בני בליעל – שפרקו עולו של מקום.
מקרבך – מאותו שבט דווקא ולא משבט אחר.
עירם – ולא מיושבי עיר אחרת.
לאמר – שצריכים עדים והתראה לכל א׳ וכו׳.
בני בליעל – בלי על, שאין עליו פחד עליון:
מקרבך – שיהיו מדיחיה מתוכה:
וידיחו את ישבי עירם – ויושבי העיר שמעו להם ונדחו אחריהם, כמו שאמר אח״כ נעשתה התועבה הזאת, והכתוב קצר דבריו:
בליעל – כדעת ראזנמילר וגיזניוס, כמו בלי יועיל, שאין בו דבר טוב, ואין להשיב כי בליעל איננו בלבד לא מועיל, אבל מזיק ג״כ, כי אמנם כן דרך לשון הקודש לומר לא חכם לא על מי שאין בו חכמה, אבל על מי שהוא כסיל (עם נבל ולא חכם {דברים ל״ב:ו׳}), וכן יתיצב על דרך לא טוב {תהלים ל״ו:ה׳}.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

יצאו וגו׳ – עיין פירוש פסוק יג.
אנשים – ״אין ׳אנשים׳ פחות משנים״; ״⁠ ⁠׳אנשים׳ ולא נשים״, ״⁠ ⁠׳אנשים׳ ולא קטנים״ (סנהדרין קיא:). הבגידה נידונת כחטא של ציבור רק אם המסיתים ראויים שתהיה להם השפעה בקרב האזרחים; הווי אומר שהמסיתים צריכים לכלול לכל הפחות שני אנשים שהם יושבי אותה עיר – ״⁠ ⁠׳יושבי עירם׳ ולא יושבי עיר אחרת״. אם לא כן, נידון החטא כחטא של יחידים (שם).
בני בליעל – ״בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם״ (שם). ואכן ״בליעל״ מורכב מהמילים ״בלי עַל״, פירוש אנשים שאינם מכירים בשום מרות מעליהם, אשר פרקו מעליהם ״עול״ מלכות שמים. לפי צורת המילה, היינו מפרשים אותה: ״בלי יַעַל״, בלי עתיד, שאינו ראוי לעלייה, התפתחות ופריחה. בדרך כלל, ועם מספר מועט בלבד של יוצאים מן הכלל, בא ״בליעל״ אחרי מילה בצורת נסמך. לפיכך, על כל פנים הוא שם עצם, שפירושו: דבר בלתי נשלט, חצוף; או: דבר נטול עתיד, חסר ערך; או: עזות, חוסר ערך.
וידיחו – ״נדח״ הוא צורה מוגברת של ״נדה״, המורה על ריחוק, ובייחוד על ריחוק אישי. נמצא ש״נדח״ מציין הפרדה מוחלטת מבחינת המקום, ו״הדיח״ מורה על ניסיון מוצלח של הסתה לבגידה.
לעומת זאת, ״סות״, השורש של ״יסיתך״ (פסוק ז), קרוב ל״זוד״, ״סוד״, ״צוד״. נמצא ש״סות״ הוא נסיון להדיח. המסית צד אדם בערמה כדי לרכוש את ליבו למטרה מסוימת.
לאמר – העדים נדרשים כדי לקבוע שאנשים אלה עסקו בדיבורי הסתה – ״שצריכים עדים והתראה״ (סנהדרין קיא:).
[עג] יצאו אנשים בני בליעל – שם אנשים מיותר ובא לדייק ולא נשים ולא קטנים, וכן ממ״ש לשון רבים ידעינן שלא פחות משנים, וממ״ש את יושבי עירם ידעינן שלא יושבי עיר אחרת, וא״כ מ״ש בקרבך מיותר שא״צ להודיענו שיהיה מקרב העיר, וע״כ פי׳ מקרב הארץ ולא מן הספר, וכ״ז מובא בסנהדרין (דף קי״א):
[עד] לאמר נלכה נעבדה – בש״ס סנהדרין (דף קי״א ע״ב) לאמר שצריכים עדים והתראה לכל או״א, ופרש״י לאמר נלכה נעבדה משמע שצ״ל לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא שצריך עדים לכל או״א שיעידו עליהם מה שאמרו וה״נ צריך התראה לכל אחד מהם, מבואר שבא על המדיחים, שהם חייבים סקילה אע״פ שלא עבדו ע״מ שאמרו נלכה ונעבדה כמ״ש הרמב״ם (בריש פ״ד), וצריך דוקא שיאמרו בלשון רבים נלכה ונעבדה (כמש״ש ה״ה), וע״ז צריך עדים וממילא צריך התראה כדין כל חייבי מיתות ואינו דומה למסית ששם כתוב כי יסיתך בסתר, ולפ״ז אין לזה ענין עם התראה שצריך אל הנדחים שבזה משמע מדברי הרמב״ם שאם הנדחים נסקלים שאין שם תנאי עיר הנדחת צריך התראה לכל א׳ וא׳ על מיתת סקילה, אבל כשנודע לב״ד שהודחה כל העיר או רובה ויש שם התנאים שצריך לעיר הנדחת אז חוץ מהתראה שהתרו לכל א׳ וא׳ על מיתת סקילה ישלחו לשם שני ת״ח להתרות בהכלל התראה כוללת ויודיעום דין עיר הנדחת שיהרגו כולם במיתת סייף אנשים ונשים וטף והיתה העיר וכל שללה כליל, וכמו ששלחו לבני ראובן ובני גד ע״ד המזבח שחשבו שעשאוהו לעכו״ם את פינחס ונשיא מכל שבט להתרות התראה כוללת, ואם חזרו בהם דינם כיחידים מי שעבד במזיד בהתראת עדים יסקל. ואם לא חזרו נלחמים עמהם, אז אם ימצאו רוב שעבדו בהתראה של סקילה יעלו אותם לב״ד הגדול וידונו כדין עיר הנדחת הגם שלא התרו לכל א׳ וא׳ על מיתת סייף [וי״א שמותרה לדבר חמור לא הוה מותרה לדבר הקל, הלא על מיתת סייף באה ההתראה הכוללת, כן למדתי מדברי הרמב״ם (שם ה״ה וה״ו) שיש שם גמגומים רבים שהתקשו בזה גדולי המפרשים, ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, עיין היטב ותבין כי קצר המצע מהשתרע פה אריכות דברים:
אשר לא ידעתם: עד כה, כמה תוקפה וגדולתה של עבודת כוכבים זו, אבל היום תדעו ותשמעו לעזוב את ה׳ ולעבוד אותה חלילה.
יצאו – מצינו ״יצא״ במובן של הופעה, ויקרא כ״ד:י׳.
אנשים בני בליעל – ספרי: ״אנשים ולא נשים ולא קטנים; אנשים אין פחות משנים; בני בליעל בני אדם שפרקו עולו של מקום״. לפי תרגום השבעים והוולגטה ״בליעל״ הוא שם מוחשי: שטן. אבל החדשים כולם מפרשים שהוא שם מופשט, או שהוא משורש ״יעל״ להועיל (בהפעיל), אם כן בליעל פירושו אי⁠־תועלתיות (הפירוש השגור), או כמו שאחרים מפרשים על פי הערבית وعد כלומר שפל ונבל.
מקרבך – שייך ל״אנשים״, כלומר אנשים מקרבך. ״מקרבך ולא מן הספר״; אין עושין עיר הנדחת בספר (קרוב לגבול) כדי שלא לתת לעמים אחרים את האפשרות לפלוש לארץ ישראל.
יושבי עירם – ״ולא יושבי עיר אחרת״. התורה מקפידה על כך, שהמסיתים יהיו מבני אותה העיר. במקרה שהמסיתים באו מעיר אחרת, אין לגול את כל האשמה על עיר זאת גרידא ואין היא נעשית חרם.
יצאו – הן ולא שלוחם.⁠1 (סנהדרין קי״א:)
אנשים – ולא נשים ולא קטנים. ואין אנשים פחותים משנים.⁠2 (שם שם)
בני בליעל – בנים שפרקו עול שמים מצואריהם.⁠3 (שם שם)
מקרבך – ולא מן הספר.⁠4 (שם שם)
מקרבך – מלמד שאין נהרגים עד שיהיו המדיחים מאותו השבט.⁠5 (סנהדרין קי״א:)
וידיחו – מדיחי עיר הנדחת בסקילה, דגמרינן הדחה הדחה או ממסית (פ׳ י״א) או מנביא שהדיח (פ׳ ו׳)⁠6.. (שם פ״ט:)
וידיחו – אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה״ב, שנא׳ וידיחו את יושבי עירם.⁠7 (שם קי״א:)
וידיחו – ולא שהודחו מאליהן.⁠8 (שם קי״ב.)
את ישבי עירם – עד כמה עושין עיר הנדחת – ממאה ועד רובו של שבט.⁠9 (שם ט״ו:)
את ישבי עירם – את יושבי עירם ולא את יושבי עיר אחרת.⁠10 (שם קי״א:)
את ישבי עירם – מלמד שאין נהרגים עד שיהיו המדיחים מאותה העיר ועד שיודח רובה.⁠11 (שם שם)
לאמר – מלמד שצריכים עדים והתראה לכל אחד ואחד.⁠12 (שם שם)
1. ר״ל אם הדיחו ע״י שליח אין הנדחים נדנין בדין עיר הנדחת אלא כיחידים בסקילה וממונם נמסר ליורשים ועוד פרטי דינים. ולא ידעתי למה נפקד דין זה ברמב״ם והא סתמא דגמרא היא, וכמו ביתר דרשות הבאות, וגם בכ״מ בש״ס דדרשינן כהאי גונא קיי״ל כן להלכה, כמו בפ׳ ויקרא וסמך ידו ולא יד שלוחו, ובפ׳ שופטים ויצאו זקניך הן ולא שלוחם, ועוד כהנה, ואולי ס״ל דלפי דקיי״ל אין שליח לדבר עבירה לא יצוייר דין זה בהמשלחים, ובכ״ז לא הו״ל להשמיט מחמת זה דין מפורש בגמרא, וצ״ע.
2. דייק יתור מלת אנשים, ואם הדיחו נשים או קטנים או שהדיח אחד יחיד נדונים הנדחים כיחידים ונסקלים וממונם וטפם פלט וכמש״כ למעלה.
3. כנראה דריש בני בליעל – בני בלי עול, [כלומר בלי עול מלכות שמים], ודרך חז״ל לדרוש כל מלה ששרשה יותר משלש אותיות, כמש״כ לעיל בר״פ עקב בפסוק ועשתרות צאנך, יעו״ש.
4. עיר המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים, ושם במאורע כזו הורגין רק העובדים אבל אין שורפין העיר, דדרשינן מקרבך ולא מן הספר, וטעם הדבר, שמא ישמעו עובדי כוכבים ויבאו ויחריבו את א״י, ולפיכך אין מניחין העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת. וטעם הדיוק מלשון מקרבך י״ל משום דע״ד הפשט בא לשון זה להורות שיהיה מקרב אותה העיר, אמנם אחרי דזה ידעינן מלשון את יושבי עירם ולא את יושבי עיר אחרת כפי שיבא בסמוך, א״כ לאיזה צורך כתיב עוד הלשון מקרבך, לכן דריש מקרבך – על הארץ, כלומר ולא מן הספר, כמבואר.
5. משמע ליה מקרבך מקרב השבט עצמו.
6. ר״ל המדיחים ולא הנדחים עצמן שהם בסייף. וקצת צ״ע מ״ש או ממסית או מנביא שהדיח למה תלה הילפותא בנביא שהדיח אחרי שהוא עצמו ילפינן ממסית כמבואר לעיל בפסוק ו׳.
ודע שפסק הרמב״ם בפ״ד ה״א מעבודת כוכבים שהמדיחים נסקלין אע״פ שלא עבדו הם עצמן אלא חייבים על הדחוי בלבד, וטרח הכ״מ למצוא מקור לזה ע״פ הסברא, והמגיה דחה סברתו, והנה ע״פ הדרשה שלפנינו מבואר מקור נאמן לדעת הרמב״ם, דאחרי דעיקר מיתת סקילה במדיח ילפינן בגז״ש ממסית [או מנביא שהדיח דהוא עצמו נלמד ממסית], ואחרי דזה פשוט דמסית חייב אף שלא עבד, שהרי מפורש בתורה שעל ההסתה לבד נסקל וכמש״כ כי בקש להדיחך, וכ״כ הרמב״ם מפורש בפ״ה ה״א מעבודת כוכבים, וכך פרשנו למעלה במקומו, וא״כ דין הוא שגם מדיח חייב אף שלא עבד הוא, דכיון דילפינן בגז״ש לענין מיתת סקילה, בהכרח ליליף גם לענין זה דגם שלא עבד, דאין גז״ש למחצה, ודו״ק.
ויש להעיר שלא דרשו חז״ל וידיחו ולא שבקשו להדיח, והיינו שרק אז חייבים המדיחים סקילה אם רק אנשי עיר הנדחת נדחו בפועל ממש, והיינו שעבדו ממש עבודת כוכבים או שקבלוה עליהם באלוה, אבל אם רק שמעו למדיחיהם והסכימו לזה ולא עבדו בפועל אין נסקלין, ולאפוקי ממסית שחייב אע״פ שלא עבד הניסת בפועל אלא רק שמע ואבה כמבואר לעיל משום דכתיב ביה כי בקש להדיחך, וכ״פ הרמב״ם, וצ״ע.
7. דריש וידיחו שנדחו ממחיצתו של הקב״ה וממילא אין להם חלק לעוה״ב ורש״י פי׳ בע״א. וע׳ בסנהדרין מ״ז א׳ מבואר בגמרא בפשיטות דכיון דאקטלו יש להם כפרה, ומפני זה מחק הר״ן בחדושיו כאן הא דאין להם חלק לעוה״ב, [ובאמת כן הוא במשנה שבירושלמי חסר זה, והפ״מ לא דק בזה, שפירש ע״פ הנוסח שבבבלי יעו״ש], אבל התוס׳ שם שיוו הסוגיות, דהא דאמר כאן אין להם חלק לעוה״ב איירי אם לא נהרגו, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק לעוה״ב, וכנראה לא ניחא ליה להר״ן לחלק כן. וי״ל בטעמו דס״ל דהא דמיתה מכפרת הוא בשאר חייבי מיתות, אבל לא בכופרים ומורדים, ואנשי עיר הנדחת הלא נהרגים מחמת כפירה ומרידה, ולפי״ז א״א לחלק כמו שחלקו התוס׳, וע׳ ברמב״ם פ״ג ה״ו מתשובה.
8. ואם הודחו מאליהן נדונים כיחידים, ועיין בכ״מ ולח״מ פ״ה ה״ב מעבודת כוכבים.
9. דלשון עיר מורה על עיר בינונית ופחות ממאה הוי כפר קטן, ורובו של שבט הוי כרך גדול, ואם היה פחות ממאה או יותר מרובו של שבט אין לה דין עיר הנדחת, ונדונים הנדחים כיחידים שהם בסקילה וממונם פלט ליורשיהם כמש״כ לעיל.
10. ואם הדיחו את יושבי עיר אחרת נדונים כיחידים כמש״כ באות הקודם.
11. פירש״י דכתיב יושבי העיר משמע ישובה של עיר דהיינו רובה, לישנא אחרינא עד שיודח רובה דכתיב מקרבך, קרי ביה מרובך, עכ״ל. ובאור לשון שני הוא ע״פ הכלל דקיי״ל בעלמא גורעין ומוסיפין ודורשין, אבל צ״ע לדעתי דהא קיי״ל דבאמצע התיבה אין גורעין, ועיין ברש״י ב״מ נ״ה ב׳. ואם הודח מעוטה של העיר נדונים כיחידים כמש״כ לעיל.
12. דלשון לומר משמע שצ״ל לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים, אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו עליהם מה שאמרו, וה״נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם, עכ״ל רש״י. ומבואר דקאי זה על המדיחים ולא על הנדחים, שאליהם שולחין התראה כללית לכל הצבור כדמשמע מרמב״ם פ״ה ה״ו מעבודת כוכבים וכמש״כ שם הכ״מ, וע״ע שם ה״ו.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורר׳ בחיירלב״גמזרחיאברבנאלשיעורי ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×