Daniel 5 – דניאל ה‏ – Mikraot Gedolot

(א) בֵּלְשַׁאצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ לְחֶ֣ם רַ֔ב לְרַבְרְבָנ֖וֹהִי אֲלַ֑ף וְלׇקֳבֵ֥ל אַלְפָּ֖א חַמְרָ֥א שָׁתֵֽה׃

Belshazzar the king made a great feast to a thousand of his lords, and drank wine before the thousand.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לִגְדוֹלָיו אֶלֶף, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף, הַיַּיִן שׁוֹתֶה.

בלשצר מלכא עבד לחם רב – ואן הוא אויל מרודך, רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמני, רבי אליעזר אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גאותן לגאותן, רשב״ג אמר לסמוך הפסק מלכות להפסק מלכות, ודכותה ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא, והן הוא בשנת שלש, רבי הונא בשם רבי אחא כדי שלא יאמרו דברי פיוטין הוא כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש, רבנן אמרין כדי לסרוג על הספר כולו שנאמר ברוח הקדש, ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, אמר רבי יהושע בן קרחה לידע מאיזה חטא קפץ עליה הנחש מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ נתאוה לה, אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש, ודכוותה והמדנים מכרו אותו, ויהי בעת ההיא וירד יהודה, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה, רבי אליעזר ורבי יוחנן רבי אליעזר אומר כדי לסמוך ירידה לירידה, רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר נא להכר נא, רבי שמואל בר נחמני אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפרע מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאריב״ל רואה היתה באסטרולוגיא שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הדא הוא דכתיב מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, מאשר ולא כל אשר.

ת׳ם אן בלשאצר אלמלך, אצלח טעאמא כת׳ירא לאלף רייס מעה וג׳לס חד׳אהם ישרב אלכ׳מר.

(א-ה) אול מא לנא מן אלתאדיב פי הד׳ה אלקצה, אלא ננאל מן אלשראב מא יגלב עלי עקולנא פימלכנא, אד׳ קד תביננא אן אלסבב אלד׳י חמל בלשאצר עלי מא פעל ראי אלנביד׳ כמא קאל בטעם חמרא. וכד׳לך מא חמל אחשורש עלי מא פעל פי אמר ושתי אלא ראי אלנביד׳ כמא קאל ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. וכד׳לך מא חמל פלשתים עלי אחצ׳אר שמשון לילעב להם וכאן סבב הלאכהם אלא ראי אלנביד׳ כמא קאל ויהי כטוב לבם ויאמרו [קראו לשמשון וישחק לנו ויקראו לשמשון מבית האסורים, וקאל פי אכ׳ר אלקצה ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו. וכד׳לך אמנון כמא] קאל ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אותו. וכד׳לך אילא בן בעשא קתל והו בתרצה שותה שכור. וכד׳לך בן הדד גלב והוא שותה הוא והמלכים בסכות.

וכד׳לך לוט לם יג׳ר פי אמרה מא ג׳רי אלא בסבב אלסכר, ומן מאת׳ל האולי. ת׳ם נתאדב באן כל סכראן יג׳ני ג׳נאיה פאנה ילזמה חכם עקובתה כאלצאחי לא פרק. כמא צח לנא אן בלשאצר פעל⁠(א) פעלא בסכר ועאקבה אללה עליה. וכמא ג׳אנא פי אלפקה אן אלסכר ליס הו עד׳ר בתה, לכן שכור מקחו מקח וממכרו ממכר ואם עבר עברה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו [כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו] […] וכמא נפסר קולה במרכבה הראשונה סוסים אדומים יעני מלכות בבל. ואמא עג׳ז חכמא בבל ען קראת אלכתאב פלאנה כאן עבראניא.

ובאלצ׳רורה קד וקף אלכל⁠(ם) ען תפסירה.

בלשאצר מלכא – בנו היה ומלך לאחר אויל מרודך שמלך תחת נבוכד נצר וגם (הוא) היה בנו של נבוכד נצר.

עבד לחם רב – עשה סעודה גדולה מצינו בספר יוסיפון שנלחם בו ביום עם דריוש המדי וכורש ונצח המלחמה ולערב עשה משתה, כמו שנתנבא עליו ישעיה: ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים וגו׳ (ישעיהו כ״א:ה׳) שבתוך המשתה חזרו אויביו ונלחמו על העיר ולכדוה.

ולקבל אלפא חמרא – כנגד אלף איש היה שותה יין.

King Belshazzar He was his son, and he reigned after Evil-merodach, who reigned instead of Nebuchadnezzar, and (he) too was the son of Nebuchadnezzar.

made a great feast We find in Josephon (Book 1, ch. 3) that he waged war by day with Darius the Mede and Cyrus and was victorious in the battle. So in the evening he made a feast, as Yeshayahu had prophesied about him: "Setting the table, setting up the lamp, eating, drinking. 'Arise, princes, etc.'" (21:5). For in the midst of the feast the enemies returned, waged war on the city and captured it.

as much wine as the thousand The equivalent of one thousand men [was the amount] he was drinking [in] wine.

בלשצר – עבד לחם רב – עשה מאכל רב.

ולקבל אלפא – נגד שרים אלף הפך משפט המלכים.

הפרשה הו׳
בלשצר מלכא וגומר הנה בלשצר זה היה בן אויל מרודך בנו של נבוכדנצאר ועשה משתה גדול לשריו שהיו אלף ונגד האלף אלו היה שותה יין כל כך היה בריא אולם וחזק נוטה אל הגופניות. כי עוד היום המנהג בין האשכנזים שלוקחים מזרק יין נותנים אותו לפני חבירו שמנגד ואומרים בלשונם שישתה. ואז תכף חייב חברו ההוא למלאת מזרק אחר יין וישתו שניהם יחד כל אחד במזרק שלו והוא אות אהבה ביניהם. ובלשצר כדי להראות אהבה עם האלף שרים שלו הוצרך לשתות מזרק אחד מלא יין בחברת כל אחד מהם שהיו אלף מזרקי יין שהיה ענין גדול איך היה איפשר אצטומכתו להכיל הכמות הרב ההוא.

לחם רב – מתחלפים לחם בצרי.

לחם רב – כל סעודה קרוי׳ ע״ש הלחם.

בלשאצר – הוא היה בן אויל מרודך בנו של נ״נ ומ״ש בענין נ״נ אבוהי וכן ואנת ברה כי אבי האב נקרא אב ובן הבן נקרא בן.

עבד – עשה סעודה גדולה לאלף שריו על כי ביום ההוא נצחו את מחנה דריוש.

ולקבל – המלך שתה יין מול אלף שריו כמו כולם יחד.

השאלות: (א - ד) למה עשה אז הסעודה הלזו?, ולמה צוה להוציא כלי ההיכל באותה סעודה דוקא?, ולמה אמר תחלה לאתויי מאני דהבא וכספא ואח״כ אמר שלא הביאו רק כלי זהב?, תחלה אמר מן היכלא די בירושלים ואח״כ אמר מן היכלא די בית אלהא די בירושלים?, ולמה כפל אשתיו בהון, אשתיו חמרא?.

בלשאצר המלך עשה סעודה גדולה לאלף שריו, ולנגד אלף שתה יין – ופי׳ חז״ל שהיו יודעים מנבואת ירמיה שאחרי שבעים שנה תכלה מלכות בבל, וחשבו את הזמן שנשלם אז וראו שלא בא היעוד והמלכות עדן בתקפו, בשגם למה שספר ביוסיפון שלחם אז במדי ופרס שעלו עליו למלחמה והאלף שרים שלו נצחו את המלחמה, שזה סימן שמזלו עדן בתקפו, וחשב כי הע״א שלו ושרו ממעל התגברו על אל אלים, לכן עשה המשתה להאלף שרים שנצחו את המלחמה, ושתה נגדם יין, אף שהיה דרך המלכים אז שאם עשה המלך משתה לשריו ועבדיו היה אוכל ושותה בחדר מיוחד, הראה להם עתה גודל מעלתם אצלו ששתה עמהם ביחד.

בלשאצר המלך עשה לחם גדול לאלף גדוליו ולעמת האלף יין היה שותה.

לחם – דוגמתו בשמואל א׳ (כ׳:כ״ד) וישב המלך אל הלחם.

ולקבל וגו׳ – היה משתבח בזה שהיה שותה כנגד כולם, גוזמא.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ב) בֵּלְשַׁאצַּ֞ר אֲמַ֣ר׀ בִּטְעֵ֣ם חַמְרָ֗א לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן⁠־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃

Belshazzar, while he tasted the wine, commanded to bring the golden and silver vessels which Nebuchadnezzar his father had taken out of the temple which was in Jerusalem that the king and his lords, his consorts and his concubines, might drink from them.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

בֵּלְשַׁאצַּר אָמַר בְּצַו הַיַּיִן, לְהָבִיא אֶת כְּלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, שֶׁהוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו.

פלמא מלכה ראי אלכמר, אמר אן תחצ׳ר אניה אלד׳הב ואלפצ׳ה, אלתי אכ׳ד׳הא בכ׳תנצר אביה, מן אלהיכל אלד׳י פי מדינת אלסלאם, ולישרב בהא אלמלך ואלרויסא, וחראריה וסראריה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אמר בטעם חמרא – אמר בעצת היין שנשתכר בו.

להיתײָֿה – להביא.

די הנפק – אשר הוציא.

שגלתיה – לשון מלכה בלשון ארמי, כמו: והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב׳:ו׳).

said, with the counsel of the wine He said with the counsel of the wine that he had imbibed.

to bring [as translated,] to bring.

that...had taken out [as translated,] had taken out.

his queen Aram. שֵּׁגְלָתֵה, an expression of a queen in Aramaic, like:: "and the queen (וְהַשֵׁגָל) was sitting beside him" (Nechemyah 2:6).

בלשצר – בטעם חמרא – זאת היתה עצת היין ששתה והשתכר.

שגלתה – כמו והשגל יושבת אצלו והיא הגברת המוכנת למשכב המלך, וככה תשגלנה הוא המעשה.

ולחנתיה – פלגשיו והנה שתים רעות עשה ששתו הכל בכלי הקודש ושבחו לאלהי זהב עץ ואבן.

מה שלרוב שתיית היין שישמח לבב אנוש נתגאה וצוה שיביאו הכלי כסף וזהב שהוציא נבוכדנצאר אביו כי בני בנים הרי הם כבנים ולכן קראו אביו עם היותו זקנו. למען ישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופלגשיו ויהיה לו לכבוד ולתפארת מהנצחון הגדול שנצח זקנו אז בארץ ישראל.

וישתון – בס״ס ובדפוסים ישינים התי״ו בחולם.

שגלתה – היא המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל.

בטעם – בעצת הסתת שכרות היין אמר להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נ״נ אביו מן ההיכל אשר בירושלים.

וישתון – ויהיו שותין בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו.

בלשאצר – ולהראות שאין לחוש על יעוד ה׳ על ידי נביאו שתובטל מלכות בבל, צוה להביא כלי המקדש ולהוציאם לחולין, להראות שתש כח האלוה, ואין לחוש לקדושת כלי קדשו, ואמר הכתוב שבלשאצר אמר בטעם חמרא – ר״ל שדבר זה לא היה עצת מלך רק עצת היין, כי לחלל כלי קדש מאיזה אלהים שיהיה היה דבר נתעב להעמים בעת ההיא והיה דומה בעצה זו כהדיוט שותה שכור שהיין מוליך אותו שולל, וצוה להביא לכלי זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשר בירושלים, וישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופלגשיו – והיה מעלו, א] שלא אמר להביא הכלים מן ההיכל של בית אלהים כמ״ש בפסוק שאח״ז, כי לא רצה לקראו בשם אלהים כלל, והיה דומה בעיניו כהיכל הדיוטות, ב] שלכן צוה להביא בין כלי כסף בין כלי זהב, כי בהיכל ה׳ דהיינו כלים ששרתו בהם לפני ה׳ בפנים היו של זהב, וכלי ההיכל שלא נעשה בהם שירות פנימי היו של כסף, ובאשר לא נחשב אצלו ההיכל כהיכל ה׳, רק כבית הדיוט, השוו בעיניו כלי הזהב ששרתו בהם לה׳ אל כלי הכסף שנמצאו בכלל ההיכל, כי נקרא בפיו רק בשם היכלא די בירושלם, לא בשם היכל ה׳.

בלשאצר אמר בטעם היין להביא כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשר בירושלים וְיִשְתּוּ בהם המלך וגדוליו השגל אשר לו ופלגשיו. שם שגל מצאנוהו גם בתהלים (מ״ה:י׳).

בטעם חמרא – כאשר שתה הרבה, והראה כי טעם היין נעם לחכו, או הוא מלשון מטעם המלך וגדליו (יונה ג׳:ז׳), בעצת היין.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ג) בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן⁠־הֵ֥יכְלָ֛א^א דִּֽי⁠־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃

Then they brought the golden vessels that were taken out of the temple of the house of God which was at Jerusalem; and the king, and his lords, his consorts and his concubines, drank from them.

א. מִן⁠־הֵ֥יכְלָ֛א =ל?,ש1,ק-מ? ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר), וכך אצל ברויאר ומג"ה.
• ל⁠(הקלדה)?=מִן⁠־הֵֽיכְלָ֛א (געיה ותביר)
• ב1,ש2=מִן⁠־הֵיכְלָ֛א (אין קו באות ה"א)

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז הֵבִיאוּ כְּלֵי הַזָּהָב, שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַהֵיכָל שֶׁל בֵית הָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁתוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו.

חיניד׳ אחצ׳רת אניהֵ אלד׳הב, אלד׳י אכ׳רג׳והא מן היכל בית אללה, אלד׳י פי דאר אלסלאם, וטפק אן ישרב בהא, אלמלך ואלרויסא וחראריה וסראריה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

היתיו – הובאו.

די הנפקו – אשר הוּצָאו.

were brought [as translated,] were brought.

that they had taken out [as translated,] that they had taken out.

הנפקי – במדוייקים חסר יו״ד ובס״א כ״י נמסר עליו לית וחסר.

די בירושלם – הבי״ת רפויה.

באדין – אז הביאו כלי הזהב אשר הוציאו מן ההיכל של בית אלהים אשר בירושלים ושתו בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו ולקצר לא זכר כלי כסף כי מעצמו יובן.

באדין, אז הביאו כלי הזהב אשר הוציאו מן בית אלהים אשר בירושלים – אמנם שריו ועבדיו, החזיקו אותו שהוא בית אלהים וידעו שה׳ שוכן שם, רק חשבו שע״א שלהם תקיפא יותר ממנו וגברה עליו לבטל יעודיו, ולכן לא הביאו רק כלי הזהב שבם שמשו לפני ה׳ בקדש להודות בהם לע״א שלהם שנצחה אותו. המעל השלישי היה ששתו בהון המלך וגדוליו ונשיו ופלגשיו, שהיה דרך נשי המלך לשבת פנימה, ושלא לבא אל משתה השרים, כמבואר בענין ושתי, והם פרעו מוסר לקרוא הנשים אל המשתה והם שתו ג״כ בכלי הקדש וכדי בזיון וקצף.

באדין וגו׳ – אז הביאו כלי הזהב אשר הוציאו מן היכל בית האלהים אשר בירושלים וישתו בהם המלך וגדוליו השגל אשר לו ופלגשיו.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ד) אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א וְ֠שַׁבַּ֠חוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א וְכַסְפָּ֛א נְחָשָׁ֥א פַרְזְלָ֖א אָעָ֥א וְאַבְנָֽא׃

They drank wine, and praised the gods of gold, and of silver, of brass, of iron, of wood, and of stone.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

שָׁתוּ הַיַּיִן, וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, הַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל, הָעֵץ וְהָאֶבֶן.

כל קבל די רוח יתירא וגו׳ – מנין היודע בחברו שהוא גדול ממנו אפילו דבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד, ת״ל כל קבל די רוח יתירא (ביה).

אכ׳ד׳ו אן ישרבו בהא כ׳מרא, וסבחו לאלאההֵ אלד׳הב ואלפצ׳ה ואלנחאס ואלחדיד ואלכ׳שב ואלחג׳ר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ושתו בהם היין ושבחו על הנצחון ההוא לאלהיהם אלהי כסף וזהב עץ ואבן. מה שבהיות הדבר רע בעיני ה׳.

אשתיו – שתו יין ושבחו לאלהי זהב וכסף וכו׳ ר״ל לעכו״ם אלמים העשוים מן הזהב וגו׳ מאחת מאלה.

אשתיו חמרא – המעל הד׳ ששתו יין – שזה בזיון יותר מתשמיש אחר כי לץ היין הומה שכר, המעל הה׳ ששבחו לאלהי דהבא וכספא כאילו העצבים התגברו על אלהי ישראל והם השביתו דבריו ויעודיו.

אשתו וגו׳ – שתו היין ושבחו לאלהי הזהב והכסף הנחשת והברזל העץ והאבן.

אשתיו – באותיות נוספות שהיה לו לכתוב שְתוֹ, אולי להורות רבוי השתיה.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ה) בַּהּ⁠־שַׁעֲתָ֗ה [נְפַ֙קָה֙] (נפקו) אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד⁠־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לׇקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל⁠־גִּירָ֕א דִּֽי⁠־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖א^א דִּ֥י כָתְבָֽה׃

In the same hour, fingers of a man's hand came forth and wrote over against the candlestick upon the plaster of the wall of the king's palace; and the king saw the palm of the hand that wrote.

א. יְדָ֖א =ק-מ,ב1 ובדפוסים (כתיב אל"ף)
• ל=יְדָ֖ה (כתיב ה"א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

בָּהּ בַּשָּׁעָה, יָצְאוּ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יַד אִישׁ, וְכוֹתְבוֹת מוּל הַמְּנוֹרָה עַל הַסִּיד שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס הַיָּד שֶׁכּוֹתֶבֶת.

מן סאעתה חצ׳רת אצאבע בצורהֵ יד אנסאן, פכתבת בחד׳א אלמנארה, עלי אספאד׳אג׳ חאיט היכל אלמלך, ואלמלך ירי אלכף והי תכתב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

נפקו אצבען – יצאו אצבעות יד אדם מן השמים.

לקבל נברשתא – למול המנורה אשר לפני השלחן. ודוגמתו במסכת יומא: עשתה נברשת של זהב.

על גירא – על סיד טיח כותל הבית, כמו: כאבני גיר מנופצות (ישעיהו כ״ז:ט׳) והוא דומה לסיד.

the fingers...emerged The fingers of a human hand emerged from heaven.

opposite the candelabrum opposite the menorah that was before the table, and a similar word appears (Tractate Yoma 37a): "made a candelabrum (נִבְרֶשֶׁת) of gold.⁠"

on the plaster on the lime that is plastered on the wall, like: "like crushed chalkstones (אַבְנֵי גֵר)" (Yeshayahu 27:9), which resemble lime.

בה שעתא – נברשתא – נורה.

על גירא – כאבני גיר והוא הסיד.

כתל היכלא – כמו אחר כתלינו.

פס ידא – חתיכת יד וככה יהי פיסת בר. גם כתנת פסים והכל מגזרת כי פסו אמונים מפני אדם. והנה ראו ידים בלא גוף.

תכף יצאו אצבעות יד איש וכתבו נגד מנורת השולחן על סיד כותל ההיכל. וכאשר המלך ראה הכף יד כותבת

בה שעתה – העי״ן בחטף פתח והתי״ו רפויה וה״א בסוף תיבה וכן בס״א נמסר לית כתיב ה״א.

נפקו – נפקא קרי.

נברשתא – מנורה ובדרז״ל עשתה נברשת של זהב (בבלי יומא ל״ז).

גירא – סיד כמו כאבני גיר (ישעיהו כ״ז:ט׳).

פס ידא – כף היד ובדרז״ל שלשים בפיסת היד (משנה אהלות א׳).

בה שעתה – בעת ההיא יצא קבוצת אצבעות כשל יד אדם וכתבו מול המנורה על טיח הסיד של כותל ההיכל אשר למלך.

ומלכא – והמלך ראה כף היד אשר כתבה.

השאלות: (ה) תחלה אמר שנפקו אצבעות, משמע אצבעות לבד ואח״ז אמר שראה פס ידא די כתבא, שמשמע כל פס היד?.

בה, באותו שעה יצאו אצבעות של יד אדם, וכתבו לנגד המנורה על הסיד של כותל היכל המלך, והמלך ראה פסת היד אשר כתבה – הנה לבל יאמר שזה נדמה לו בדמיון, או שחושיו טעו, או שאחד מן השרים אויב המלך כתב זה להבעית את המלך, עז״א א] שכל השרים ראו אצבעות הכותבים, ורבים לא יטעה אותם דמיון אחד מתעה, ב] שהיה נגד המנורה ששם אור ואין צל מתעה, ג] שהיה הכתב על סיד ההיכל והסיד היה למעלה ממקום שיד אדם מגעת שם, ד] שהגם שהשרים לא ראו רק אצבעות כותבות, המלך ראה כל כף היד אשר כתבה, וזה ראיה שהיה ענין נסיי אחר שראייתו היה משונה מראייתם.

בה שעתא וגו׳ – בעת ההיא יצאו אצבעות יד אנוש וכתבו לנגד המנורה על טיח כותל היכל המלך והמלך רואה כף יד אשר כותבת.

לקבל נברשתא – למען יראה הכתב יפה.

(ו) אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֺ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי וְרַעְיֹנֹ֖הִי^א יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן׃

Then the king's countenance changed, and his thoughts frightened him; and his hip joints went slack, and his knees knocked one against another.

א. וְרַעְיֹנֹ֖הִי =ק-מ,ב1 ובדפוסים (שווא באות עי״ן)
• ל!=וְרַעיֹנֹ֖הִי (חסר שווא באות עי״ן)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז הַמֶּלֶךְ מַרְאֵהוּ הִשְׁתַּנָּה, וּמַחְשְׁבוֹתָיו יַפְחִידוּהוּ, וְקִשְׁרֵי חֲלָצָיו מִשְׁתַּחְרְרִים, וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת.

חיניד׳ תגירת סחנתה, ואד׳ערתה אפכארה, וכאן כ׳רז צלבה תחללת, ואקבלת רכבתאה תנצך ואחדה מע אכ׳רי.

זיוהי שנוהי – תאריו נשתנו עליו.

ורעיונוהי – מחשבותיו.

וקטרי חרציה משתרײִֿן – אזור חלציו נפתח שהיו מעיו מתרוקנין מחמת היראה וחגורו נפתח.

וקטרי חרציה – קשרי מתניו.

משתריין – נפתחים וניתרים.

וארכובתיה – וברכיו.

נקשן – מקישות ודופקות.

his color changed His features changed upon him.

and his thoughts [as translated,] and his thoughts.

and the belts of his loins became untied The belts of his loins opened because his loins were emptying out of fear, and his belt opened.

and the belts of his loins became untied were untied.

and his knees [as translated,] and his knees.

knocked one against the other bumped and knocked.

וקטרי – קשורי חלציו כמעט היו מותרין.

נקשן – כדמות משיקות אשה אל חברתה.

אור פניו נשתנה ומחשבותיו הבהילוהו. וקשרי מתניו הותרו וארכובותיו מרוב הרעדה היו מכות ומקישות האחת אל חברתה.

יבהלונה – בספרים מדוייקים נכתב בוא״ו עם דגש בנו״ן וכן במסורת ג׳ מלא בלישנא וסימן ויבהלוהו משם (דברי הימים ב כ״ו).

ורעינהי יבהלונה – אל יבהלוך רעיונך דלקמן חד בלישנא דקודשא ומה שנמסר במקרא גדולה ב׳ חסר צ״ל אצל מלת ורעינהי.

וארכבתה – הכ״ף והבי״ת בדגש וי״ס שהכ״ף רפה.

נקשן – ענין הכאה כמו מקשה תיעשה המנורה (שמות כ״ה:ל״א).

אדין – אז זוהר פני המלך נשתנה ומחשבותיו הבהילו אותו וקשרי פרקי עצמות מתניו הותרו ונפתחו מקשירתן והוא ענין גוזמא והפלגה.

וארכבתיה – ברכיו היו מקישות ודופקות זה לזה מגודל החרדה והרתת.

אדין – ה] היה לו ראיה שאינו דמיון, כי אז המלך נשתנה זיוו מן החרדה, וכמ״ש האי מאן דמבעית אע״ג דהוא לא חזי מזליה חזי, ורעיוניו הבהילוהו – שזה ראיה שהוא מורה רע, וקשורי אזור חלציו התפתחו מעצמם, שגם זה היה לו סימן רע, כמ״ש ולא נפתח אזור חלציו, שהעמים היו מעוננים בזה סימן רע.

אדין וגו׳ – אז המלך זיוו שנה ורעיוניו יבהלוהו וקשרי חלציו הותרו וברכיו פַעֲמו זאת לזאת.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ז) קָרֵ֤א מַלְכָּא֙ בְּחַ֔יִל לְהֶֽעָלָה֙ לְאָ֣שְׁפַיָּ֔א [כַּשְׂדָּאֵ֖י] (כשדיא) וְגָזְרַיָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר׀ לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֗ל דִּ֣י כׇל⁠־אֱ֠נָ֠שׁ דִּֽי⁠־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי^א אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ [וְהַֽמְנִיכָ֤א] (והמנוכא)^ב דִֽי⁠־דַהֲבָא֙ עַֽל⁠־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט׃

The king cried aloud to bring in the enchanters, the Chaldeans, and the astrologers. The king spoke and said to the wise men of Babylon, "Whoever shall read this writing, and declare to me its interpretation, shall be clothed with purple, and have a chain of gold about his neck, and shall rule as third in the kingdom.⁠"

א. יְחַוִּנַּ֔נִי =ב1,ש2 ובדפוסים (וי"ו דגושה)
• ל!,ק-מ?=יְחַוִנַּ֔נִי (חסר דגש באות וי"ו)
• הערות ברויאר ודותן

ב. [וְהַֽמְנִיכָ֤א] (והמנוכא) =ק-מ,ב1 ומסורת-ל (וְהַֽמְנִוכָ֤א כתיב, וי"ו אחרי נו"ן במקום היו"ד של הקרי); וכן הוא בכתב⁠־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי"ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה, ובתנ"ך ליסבון.
• ל-כתיב=וְהַֽמְונִכָ֤א (כתיב וי"ו אחרי מ"ם לפני נו"ן) וכן בקורן; וראו להלן בפסוק כ"ט.
• הערות ברויאר והמקליד

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

קוֹרֵא הַמֶּלֶךְ בְּכֹחַ לְהַכְנִיס אֶת הָאַשָּׁפִים הַכַּשְׂדִּים וְהַגּוֹזְרִים, עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְחַכְמֵי בָבֶל: שֶׁכָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרָא הַכְּתָב הַזֶּה וּפִתְרוֹנוֹ יַגִּיד לִי, אַרְגָּמָן יִלְבַּשׁ, וּרְבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וּשְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת יִמְשֹׁל.

פנאדי בקוה, באחצ׳אר אלמנג׳מין ואלכסדאניין ואלחכאם, פאבתדי וקאל להם, אי אנסאן אחסן אן יקרא הד׳א אלכתאב ויערפני תפסירה, פלילבס אלחמרה, ויטוק בטוק אלד׳הב, ויולי ת׳לת׳ אלממלכה.

בחיל – בכח.

להעלה – להכניס.

כתבה דנה – המכתב הזה, אישקריטורי בלעז.

ארגוונא ילבש – כמשפט הפרתמים.

והמניכא – רביד ענק.

ותלתי במלכותא ישלט – בשליש המלכות ימשול.

aloud Aram. בְּחַיִל, lit. with strength.

to bring in [as translated,] to bring in.

this writing [as translated,] this writing.

shall wear purple following the custom of the nobles.

chain Aram. וְהַמְנִיכָא, medallion, necklace.

and rule over over a third of the kingdom [as translated,] and rule over a third of the kingdom.

והמניכא – רביד הזהב.

ותלתי – ובשלישית המלכות ישלט.

וקרא המלך בכח להביא האשפים וגומר ואמר להם שכל איש שיקרא הכתב ההוא ויאמר פתרונו שילבש ארגמן ורביד זהב יושם על צוארו ושליש במלכותי ישלוט.

כשדיא – כשדאי ק׳.

והמונכא – והמניכא ק׳.

צוארה – בדגש הוא״ו.

ארגונא – ארגמן וכן ובארגון וכרמיל (דברי הימים ב ב׳:ו׳) והוא שם מין צבע חשוב.

והמניכא – ענק רצוף בטבעות לתכשיט כי רביד הזהב (בראשית מ״א:מ״ב) ת״א מניכא דדהבא.

בחיל – בכח ובהרמת קול קרא ואמר להכניס את אשפיא וכו׳.

די כל – אשר כל אדם אשר יקרא זה הכתב ויגיד לו הפתרון אזי ילבש מלבוש ארגמן ויושם על צוארו ענק ורביד הזהב וימשול בשליש המלכות.

המלך קרא בכח להביא חכמי בבל, ואמר להם שמי שיקרא כתב זה ויגיד הפתרון ילבש ארגמן ורביד הזהב על צוארו – שזה לא הורשה ללבוש אותם רק לשרים הקרובים אל המלך, ותלתי במלכותא ישלוט – י״מ בשליש המלכות ימשול וי״א שיהיה שלישי למלך, מבואר מכ״ז שכבר עלה בלבו שהוא דבר גדול ושהגדתו קשה מאד, שלכן לא גזר עליהם מיתה אם לא ידעו לקרות כמו שעשה נבוכדנצר בחלומו, כי ידע שנמנע לקרות כתב נעלם מלאכיי.

קרא וגו׳ – ויקרא המלך בחיל להביא האשפים וגו׳ ויען המלך ויאמר לחכמי בבל כל איש אשר יקרא הכתב הזה ופתרונו יגידני ארגמן ילבש ורביד הזהב על צוארו וכשליש במלכותי ימשול.

די – הראשון מיותר.

ותלתי – הראשון במלכות הוא המלך, שני לו המשנה, שלישי לו השליש; ובהוה המשנה עוסק בתכסיסי הממלכה והשליש בתכסיסי המלחמה, לא כן בדניאל שהוא לא היה איש מלחמה; ומדוע לא מנהו משנה? אולי היה שם כבר משנה אחד מן השרים.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ח) אֱדַ֙יִן֙ [עָֽלִּ֔ין] (עללין)^א כֹּ֖ל חַכִּימֵ֣י מַלְכָּ֑א וְלָֽא⁠־כָהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִקְרֵ֔א [וּפִשְׁרֵ֖הּ] (ופשרא) לְהוֹדָעָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃

Then came in all the king's wise men, but they could not read the writing, nor make known to the king the interpretation.

א. [עָֽלִּ֔ין] (עללין) ל=עָֽלִּ֔ין בגעיה ימנית

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז נִכְנָסִים כָּל חַכְמֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא יְכֹלִים הַכְּתָב לִקְרֹא וּפִתְרוֹנוֹ לְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ.

ולא כהלין כתבא למקרא – ולרבי שמעון דאמר כתב לא נשתנה כל עיקר מאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב נחמן איכתב ליה יט״ת יט״ת אד״ך פו״ג חמ״ט, מאי פריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין, מנא מנא אלהא שמיא מלכותך והשלמה לך, תקל תקלתא במאזניא ואשתכחת חסר, פרס פריסא מלכותך ואתיהיבת למדי ופרס, שמואל אמר ממתו״ס ננקפ״י אאלר״ן, רי״א אנס אנם לקת ניסרפו. רב אשי אמר נמא נמא קתל פורסין.

חיניד׳ חצ׳ר ג׳מיע חכמא אלממלכה, פלם יטקו אן יקרו אלכתאב, פצ׳לא עלי אן יערפו אלמלך תפסירה.

עללין – נכנסין.

entered [as translated,] entered.

מה שהחכמים לא יכלו לקרות הכתב ההוא ולהודיע פתרונו למלך.

אדין עללין – עלין קרי והוא חד מן מלין יתיר למ״ד במצעות תיבותא.

ופשרא – ופשרה קרי כן הוא בהרבה מדוייקים באל״ף כתיב בה״א קרי וכן היא למערבאי.

אדין – אז נכנסו כל חכמי המלך ולא יכלו לקרוא את הכתב ולהודיע למלך את הפתרון וכאומר אם לקרות לא ידעו איך א״כ יוכלו להודיע הפתרון.

אז נכנסו כל חכמי בבל ולא ידעו לקרא הכתב ולהגיד הפתרון – שלפעמים ידעו הכתב ולא ידעו פתרונו, ולפעמים ידעו הפתרון הגם שלא יקראו הכתב, שעל ידי קסם ואצטגנינות ידעו את הנגזר ע״פ משפטי הכוכבים והתולדות, והם לא ידעו שניהם.

אדין עללין וגו׳ – אז באו כל חכמי המלך ולא יכלו לקרוא הכתב והפתרון להגיד למלך.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ט) אֱ֠דַ֠יִן מַלְכָּ֤א בֵלְשַׁאצַּר֙ שַׂגִּ֣יא מִתְבָּהַ֔ל וְזִיוֺ֖הִי שָׁנַ֣יִן עֲל֑וֹהִי וְרַבְרְבָנ֖וֹהִי מִֽשְׁתַּבְּשִֽׁין׃

Then king Belshazzar was greatly frightened, and his countenance changed, and his lords were perplexed.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז הַמֶּלֶךְ בֵלְשַׁאצַּר הַרְבֵּה נִבְהָל, וּמַרְאֵהוּ מִשְׁתַּנֶּה עָלָיו, וּגְדוֹלָיו מְבֻלְבָּלִים.

חיניד׳ תחיר בלשאצר אלמלך כת׳ירא, ותגיר לונה עליה, ואלרויסא אלד׳ין מעה מתשושין.

שגיא מתבהל – הרבה מתפחד.

משתבשין – נחפזין.

became very frightened Aram. שַּׂגִּיא מִתְבָּהַל, extremely frightened.

were perplexed They were confused.

משתבשין – כמשמעו כאדם לא ידע מה לעשות.

והמלך נבהל מאד ואור פניו נשתנה עליו. ושריו גם כן היו נבהלים ותועים. לראותם היות מהנמנע להבין הדבר הגדול הזה.

משתבשין – ענין בלבול ושבוש הדעת.

אדין – אז נבהל המלך הרבה מאוד וזוהר פניו נשתנה עליו עוד יותר והשרים היו משובשים ומבולבלים בדעתם מגודל החרדה.

השאלות: (ט) פסוק ט׳ כבר נאמר בפסוק ו׳?.

אדין, אז המלך בלשאצר נתבהל מאד, וזיוו נשתנה [מאד] – יותר ממה שנשתנה קודם, (כי מלת שגיא נמשך לשתים), ושריו נתבלבלו – ולא ידעו מה לעשות והבהלה הגדולה שנתוספה עתה, היה מג׳ טעמים, א] שלא ראה שום תקוה שידע את הדבר, ב] שעי״ז ראה שלא בא הדבר מאת אלהים השפלים או שדים וכד׳ [שבזה היו חכמי בבל יודעים לחשים וסגולות להפיק מהם רצון שיודיעו אותם את הדבר] רק שבא מאת האלהים העליון הנשגב, והוא לפ״ז ענין כולל וגדול מאד, ג] כי ההודעה אשר תבא מן השמים תהיה כדי שידעו את הרעה ויכינו א״ע להמלט ממנה ע״י תשובה מן החטא או ע״י מעשים ותחבולות, לא כן ההודעה שיבא רע ולא נודע מה, לא בא כדי להזהיר רק להפחיד ולבשר רעה אשר אין לה רפואה כלל, וכמ״ש ותבא אליך רעה לא תדע שחרה.

אדין מלכא וגו׳ – אז המלך בלשאצר נבהל הרבה וזיוו שָנָה עליו וגדוליו נבוכו (גם הם פחדו).

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(י) מַלְכְּתָ֕א לׇקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א [עַלַּ֑ת] (עללת) עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל⁠־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ [וְזִיוָ֖ךְ] (וזיויך)^א אַל⁠־יִשְׁתַּנּֽוֹ׃

Now the queen, due to the words of the king and his lords, came into the banquet house. The queen spoke and said, "O king, live forever! Let not your thoughts frighten you, nor let your countenance change.

א. [וְזִיוָ֖ךְ] (וזיויך) =ק13,פטרבורג-EVR-II-B-92 ("וזיוך קרי"), וכמו כן בכת"י פטרבורג-EVR-II-B-55 ("ל יתיר י" ועיגול המסורה מעל אות יו"ד השנייה); וכך אצל דותן וברויאר ומג"ה, וכמו כן בדפוסים וקורן. אמנם בכתי"ק13 הכתיב "וְזִיוָ֖ךְ" (אין יו"ד שנייה), ובכל זאת יש בו הערת קרי (!).
• ל="יתיר י", אבל גלגל המסורה קרובה לאות יו"ד הראשונה. גם נראה שהכתיב המקורי היה "וְזִיוָ֖ךְ" (כמו בכתי"ק13) ותוקן ל-"וְזִיוָ֖יךְ". אין הערת קרי בהקלדה.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

הַמַּלְכָּה, נֹכַח דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו, לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה נִכְנֶסֶת, עָנְתָה הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה: הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חְיֵה! אַל יַפְחִידוּךָ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּמַרְאֲךָ אַל יִשְׁתַּנֶּה!

ענד כלאם אלמלך ואלרויסא, דכ׳לת אלמלכה אלי אלמג׳לס, פאבתדת וקאלת, אטאל אללה בקא אלמלך, לא תד׳הלך אפכארך ולא יתגיר לונך.

מלכתא לקבל מלי מלכא – המלכה כלפי ששמעה דברי המלך ושריו לבית המשתה נכנסה.

The queen, in response to the words of the king The queen, because she heard the words of the king and his princes, came to the banquet hall.

מלכתא – יש אומרים אשת נבוכדנצר.

מה שהמלכה הזקנה אם המלך שהיתה זוכרת את דניאל ואת חכמתו בימי קדם כששמעה את דברי המלך נכנסה לבית המשתה כי היא לא היתה שמה מפני כבוד אלמנותה ואמרה אל המלך שאל יבהל על ככה

לקבל – בקמץ חטף.

עללת – עלת קרי.

וזיויך – וזיוך קרי.

מלכתא – המלכה אל מול דברי חרדת המלך ושריו נכנסה לבית המשתה והרימה קולה ואמרה המלך לעולם יחיה אל יבהל אותך מחשבתך וזוהר פניך אל ישתנה.

מלכתא – י״מ שהוא אם המלך אשת נבוכדנצר [לדעת הראב״ע שבלשאצר היה בן נבוכדנצר] או אם אמו, וי״מ שהגם שיתר נשים היו בבית המשתה האשה המיוחדת למלכה נשארה בהיכלה, ולעומת דברי המלך ושריו נכנסה לבית המשתה, ואמר המלך יחי לעולם, אל יבהלו אותך רעיונך וזיוך אל ישתנה – ורצתה להסיר מלבו הפחד שפחד מטעמים הנזכרים למעלה.

מלכתא וגו׳ – המלכה בעבור דברי המלך וגדוליו באה לחדר המשתה ותען המלכה ותאמר המלך לעולמים חיה רעיוניך אל יבהלוך וזיוך לא ישונה (קהלת ח׳:א׳).

מלכתא – אשת נבוכדנצר שהיתה עדיין בחיים, והשגל היתה כבר אצלו (פסוק ב׳ וג׳), פיליפפזָאן.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יא) אִיתַ֨י גְּבַ֜ר בְּמַלְכוּתָ֗ךְ דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֮ בֵּהּ֒ וּבְיוֹמֵ֣י אֲב֗וּךְ נַהִיר֧וּ וְשׇׂכְלְתָנ֛וּ וְחׇכְמָ֥ה כְּחׇכְמַת⁠־אֱלָהִ֖ין הִשְׁתְּכַ֣חַת בֵּ֑הּ וּמַלְכָּ֤א נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ אֲב֔וּךְ רַ֧ב חַרְטֻמִּ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין כַּשְׂדָּאִין֙ גָּזְרִ֔ין הֲקִימֵ֖הּ אֲב֥וּךְ מַלְכָּֽא׃

There is a man in your kingdom in whom is the spirit of the holy gods; and in the days of your father, light and understanding and wisdom, like the wisdom of the gods, was found in him. And the king Nebuchadnezzar your father, the king, I say, your father, made him master of the magicians, enchanters, Chaldeans, and astrologers,

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

יֵשׁ אִישׁ בְּמַלְכוּתְךָ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בּוֹ, וּבִימֵי אָבִיךָ, אוֹר וְשֵׁכֶל וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלֹהִים נִמְצְאָה בוֹ, וְהַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶצַּר אָבִיךָ, גְּדוֹל חַרְטֻמִּים אָשְׁפִים כַּשְׂדִּים קוֹסְמִים הֶעֱמִידוֹ אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ.

מוג׳וד פי ממלכתך, רג׳ל פיה רוח אללה אלמקדס, ומן איאם אבוך, אלאיצ׳אח ואלעקל, וחכמה כחכמהֵ אלמלאיכה מוג׳ודה פיה, לד׳לך נצבה אבוך בכ׳תנצר, אסתאד׳ אלחכמא ואלמנג׳מין ואלכסדאניין ואלחכאם.

איתי גבר במלכותך – יש אדם במלכותך אשר רוח קדושים בו.

כחכמת אלהין – מלאכים.

הקימיה – הקימו ומינהו שר על כולם.

There is a man There is a man in your kingdom in whom is the spirit of the holy ones.

like the wisdom of the angels [as translated,] angels.

appointed him He appointed him prince over them all.

נהירו – כמו ונהורא.

כי הנה יש איש במלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו ובימי אביך אור דעת ושכל וחכמה כחכמת מלאך האלהים נמצא בו. והוא השימו רב וקצין על כל שאר החכמים

וחכמה כחכמת אלהין – חד מן דגשין בתר יהו״א בלא מבטל כדאיתא הכא במסורת לפי שהיה כבד על הלשון להוציא כ״ף רפה עם התי״ת וכן לכל אחד ואחד מן המבטלים יתכן לתת טעם למה נטה מן המנהג.

הקימה – בדפוסים ישינים ובספרים כ״י מדוייקים הה״א בשו״א ופתח.

נהירו – הארה כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳).

איתי – יש איש במדינת מלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו ובימי אביך נמצא בו הארה ושכל וחכמה כחכמת אלהים.

רב – שר על החרטומים וכו׳ העמידו.

השאלות: (יא - יב) יש בפסוקים אלה כפל ויתרון ואריכות לשון?.

איתי – מה שאתה מתפחד באשר תתיאש מלדעת פתרון הדברים אחר שנעלם מן החכמים, יש איש במלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו, ובימי אביך נמצא בו אור ושכל וחכמה כחכמת אלהים – ר״ל והגם שנעלם מחכמיך יש תקוה שהוא ידע זאת על ידי רוח אלהים אשר בו, והגם שיצא הדבר מאלהים עליון הלא נמצא בו רוח אלהים קדושים לדעת סודותיו ורזיו, ונגד מה שעתה מתפחד שע״י שבא ההודעה בענין שא״א לדעת פתרונה זה סימן שאין עוד תקוה להנצל ממנה, ולא בא ההודעה כדי להודיע שיחשבו מחשבות אל ההצלה מן הרע כי אין תקוה, עז״א המלך נבוכדנצר אביך רב החרטומים והאשפים הקים אותו המלך אביך – שהלא יש איש שידע הפתרון, וא״כ לא הודיעו הדבר באופן שלא יודע ענינו, ולא תאמר שהלא לא ידעת מהאיש, כי הוא איש נודע בשערים שהוא רב החרטומים וכל החכמים, וכשקראת את חכמי בבל היה לך לקרוא האיש הגדול מכולם, ולא תאמר שלא ידעת ממנו שהלא הקימיה נבוכדנצר אביך והיה ראוי שתדע ממנו, שהבן יודע מה שנעשה בבית אביו.

איתי וגו׳ – יש גבר במלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו ובימי אביך אורה ושכל וחכמה כחכמת אלהים נמצאת בו והמלך נבוכדנצר אביך רב חרטומים וגו׳ הקימו המלך אביך.

אבוך מלכא – כפל תיבות לחיזוק.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יב) כׇּל⁠־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשׇׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וְֽאַֽחֲוָיַ֨ת^א אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי⁠־מַלְכָּ֥א שָׂם⁠־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה׃

because a surpassing spirit, and knowledge, and understanding, interpreting of dreams, and declaring of riddles, and loosing of knots, were found in the same Daniel, whom the king named Belteshazzar. Now let Daniel be called, and he will declare the interpretation.⁠"

א. וְֽאַֽחֲוָיַ֨ת =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת (וי"ו פתוחה במקום שווא)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ יְתֵרָה וְדַעַת וְשֵׁכֶל, פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת וְהַגָּדַת חִידוֹת וּמַתִּיר קְשָׁרִים, נִמְצְאָה בוֹ בְּדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שָׂם שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר. עַתָּה, דָּנִיֵּאל יִקָּרֵא וְהַפִּתְרוֹן יַגִּיד!

לאג׳ל מא פיה מן אלראי אלפאצ׳ל, ואלמערפה ואלעקל, יפסר אלאחלאם וירוי אלאחאדית׳ ויחלל אלעקד, אלכל מוג׳וד פי דניאל, אלד׳י אסמאה אלמלך בלטשאצר, אלאן, ידעי בה חתי יכ׳ברך באלתפסיר.

ואמא אלסתה אוצאף אלתי וצפת בהא אלמלכה לדניאל, והי רוח יתירה, ומנדע, ושכלתנו, מפשר חלמין, ואחוית אחידן, ומשרא קטרין, פיכון שרחהא עלי מא נצף באכ׳תצאר.

אמא רוח יתירה […] ואמא ומנדע פהו אסתכ׳ראג׳ מא יכון ממא כאן כקולך ואנדע די פשרה תהחוני. ואמא שכלתנו פהו קוהֵ אלנט׳ר ואלתאמל כקולך משתכל הוית בקרניא. ומעני מפשר חלמין פהו אסתמדאד אמת׳אל אלאחלאם מן ארבע עלל, אלעלה אלענצריה ואלצוריה ואלפאעלה ואלתמאמיה, ויזאד עליהא אלכ׳בר ואלשרע. ומעני אחוית אחידן אלד׳י הו רויא אלאחאדית׳ תקריב אלמעאני חתי תציר כאלאכ׳באר אלמתקדמה ואלמתאכ׳רה, כקולה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. ומעני ומשרא קטרין הו אד׳א אעתקד אלאמר ולם יג׳ד אלמשירין לה מן חל כאנהם יקולון יכרה אלבאב […] אלאקסאם, אד׳ יקולון לא יכ׳לו מן כד׳י וכד׳י, וזאדת עליהא באבא סאבעא והי נהירו, ומענאה אלאיצ׳אח, אן יכון כלאמה מסמועא מפהומא ואצלא אלי קלב סאמעה באחכאם אללפט׳ ואלתאתי ואלנט׳אם. פהד׳ה אלסבעה מעאני אלתי אכ׳תצרתהא לו חתי תג׳מע שרוחהא ותג׳על כתאבא לכאן בארעא פי פנון אלחכמה. ופסרת נברשתא סראג׳, לאני וג׳דת ג׳מעה תרגום נרות, וד׳אך קולה אחפש את ירושלם בנרות פתרגומה אפקיד בלושין ויבלשון ית יתבי ירושלם כמא דבלשין בנברשאתא. ואמא אלכף אלד׳י ט׳הרת פהי כף מלאך לא מחאלה, וסימא לקולה וידי אדם מתחת כנפיהם, פכאן אלמלך מכ׳פי […] […] מן שמיא נפל.

כל קבל וגו׳ – כלפי אשר רוח יתירה ודעת השכל יש בו והגדת חידות

ומשרא קטרין – סיתום כל סתר נמצאת בו בדניאל.

All because, etc. because a superior spirit, knowledge and understanding are within him, and the talent to tell riddles.

and untie knots The revelation of all secrets is found in Daniel.

ואחוית אחידן – מגיד חידות ומתיר קישורין.

יען כי רוח אלהים יתרה ומדע והשכל ופתירת החלומות והגדת הסודות והתרת הקשרים נמצאו בו. ולכן דניאל יקרא לפניך והוא יגיד הפתרון.

כל קבל – בחטף קמץ.

די רוח יתירה – ברוב ספרים כ״י בה״א.

ואחוית – הוא״ו בגעיא.

ופשרה – חד מן ב׳ כתיב ה״א כמ״ש לעיל סימן ב׳.

כל קבל – בעבור אשר רוח חכמה יתירה ומרובה ודעת והשכל ופתרון חלומות והגדות חידות והתרת דברים קשורים וסתומים כל אלה נמצא בו בדניאל אשר המלך קרא שמו בלטשאצר וכאומרת אם לא היה נמצא בו כל הדברים האלה לא היה מסכים על ידי אשפנז לקראו בשם אלהיו.

כען – עתה יקראו את דניאל והוא יגיד אף את הפתרון וכאומרת אולי יורה הדבר עוד על טובה ואף אם על רעה תדע להזהר.

כל קבל – ולא תחשוב שהוא חכם בענינים אחרים לא בענינים כאלה, לא כן, כי לעומת שרוח יתירא [ורוח] מדע ושכל (אשר הרוח ההוא הוא) פותר חלומות ומגלה חדות ומתיר קשרים נמצא בו בדניאל אשר המלך שם שמו בלטשאצר – שמה שעשאו לרב החרטומים והאשפים היה מפני הרוח שנמצא בו, שעל ידו יוכל לפתור חלומות וחדות ודברים נעלמים, וא״כ נודע לכל שהוא הגדול מכולם לדעת תעלומות כאלה, ולא בא ההודעה מאת אלהים בענין שיהיה ערפל חתולתה, רק יודע אלהים שתשאל מאת דניאל ויגד לך, ולכן עתה דניאל יקרא ויחוה הפתרון, ובמ״ש כאן דניאל יתקרי נכלל עוד כוונה, כי נבוכדנצר שם שמו בלטשאצר כשם אלהיו, וגם המלך נקרא בשם הכבוד הזה ומאז הומלך בלשאצר לא יתכן שיקרא איש אחר בשם הכבוד של המלך, לכן אמרה שעתה דניאל יתקרי יקרא בשם דניאל לא בשם בלאשאצר, שאין זה מזיק לו לחכמתו שבכ״ז פשריה יחוה.

כל קבל וגו׳ – יען כי רוח יתירה ומדע ושכל פתור חלומות וְהַגָדַת חידות וְהַתָּרַת קשרים נמצאת בדניאל אשר המלך שם שמו בלטשאצר עתה יִקָרֵא דניאל והפתרון יגיד.

קטרין – דברים קשי ההבנה, ואותיות קש יש גם בשרש קשה וגם בשורש קשר.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יג) בֵּאדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל הֻעַ֖ל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל (אנתה) [אַנְתְּ⁠־]ה֤וּא דָנִיֵּאל֙ דִּֽי⁠־מִן⁠־בְּנֵ֤י גָלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י הַיְתִ֛י מַלְכָּ֥א אַ֖בִי מִן⁠־יְהֽוּד׃

Then Daniel was brought in before the king. The king spoke and said to Daniel, "Are you Daniel, who is of the children of the captivity of Judah, whom the king my father brought out of Judah?

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז דָּנִיֵּאל הֻכְנַס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל: אַתָּה הוּא דָנִיֵּאל אֲשֶׁר מִבְּנֵי הַגּוֹלָה שֶׁל יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֵבִיא הַמֶּלֶךְ אָבִי מִיְּהוּדָה.

חיניד׳ אחצ׳ר דניאל בין ידי אלמלך, פאבתדאה וקאל לה, אנת הו דניאל אלד׳י מן ג׳לות אליהוד אלד׳י סבאהם אבי אלמלך מן אלשאם.

ואז דניאל הובא לפני המלך. ואמר לו המלך אתה דניאל וגומר

קדם – בחטף קמץ.

אנתה – יתיר ה״א.

אבי – לית ומלעיל.

באדין – אז הוכנס דניאל לפני המלך.

אנת – אתה הוא דניאל אשר מן בני הגולה של יהודה אשר הביא המלך אבי מן יהודה.

השאלות: (יג - יד) למה א״ל שהוא מן בני הגלות ושאביו הביאו מן יהוד?, ומ״ש בפסוק י״ד ושמעת עלך כפול עם מ״ש בפסוק ט״ו ואנא שמעית עלך?.

באדין, אז הובא דניאל לפני המלך, אמר לו המלך אנת הוא וכו׳, הקדים לכבדו ולהגדיל כבודו, שהגם שהיה מן הגולים שהיו בזוים ושפלים בימים ההם, היה הבדל בין הגלות שבאו בימי צדקיהו שהם היו בזוים בעיני הכשדים, ובין הגולה הראשונה שבאו בימי יהויכין שהיו בכב׳ ובמעלה כמבואר בירמ׳ (סי׳ כ״ד), וכמ״ש במרדכי, אשר הגלה עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר שהם היו בחשיבות שהגולה שהגלתה עם צדקיהו לא היה ע״י נבוכדנצר רק ע״י נבוזראדן רב טבחים והיו בזוים, בשגם דניאל שהוא מן הילדים שהביא המלך לעמוד בהיכלו, ועז״א אנת הוא דניאל מן בני גלותא די יהוד ואינך מבני הגולה הבזוים שהביא רק טבחים, רק מן בני הגולה שהביא אבי מיהודה שהם במעלה וחשיבות.

באדין דניאל וגו׳ – אז דניאל הובא לפני המלך ויען המלך ויאמר לדניאל האתה הוא דניאל אשר מן בני גלות יהודה אשר הביא נבוכדנצר אבי מן יהודה.

אנתה הוא וגו׳ – א״כ זה ימים רחק דניאל מחצר המלך ולא נודע לנו למה.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יד) וְשִׁמְעֵ֣ת [עֲלָ֔ךְ] (עליך) דִּ֛י ר֥וּחַ אֱלָהִ֖ין בָּ֑ךְ וְנַהִיר֧וּ וְשׇׂכְלְתָנ֛וּ וְחׇכְמָ֥ה יַתִּירָ֖ה הִשְׁתְּכַ֥חַת בָּֽךְ׃

I have heard of you, that the spirit of the gods is in you, and that light and understanding and surpassing wisdom is found in you.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וְשָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁרוּחַ אֱלֹהִים בְּךָ, וְאוֹר וְשֵׁכֶל וְחָכְמָה יְתֵרָה נִמְצְאָה בְךָ.

אלד׳י סמעת ענך, אן פיך רוח אללה, ואיצ׳אח ותמייז וחכמה פאצ׳לה מוגודה פיך.

אשר שמעתי עליך היות רוח אלהים בך ואור הדעת ושכל וחכמה יתרה נמצא בך.

עליך – עלך קרי.

די רוח אלהון בך – בשלשה דפוסים ישנים כתיב אלהין קדישין בך ואולם בדפוסים חדשים ובספרים כ״י אינו כן.

יתירה – ברוב הספרים בה״א.

ושמעת – שמעתי עליך אשר רוח אלהים בך והארה והשכל וחכמה יתירה ומרובה נמצא בך.

ושמעת – זאת שנית אתה חשוב מצד שמע שמעך הטוב שכבר שמעתי שמעך די רוח אלהין בך וכו׳, וכתר שם טוב עולה על כולם.

ושמעת וגו׳ – ושמעתי עליך כי רוח אלהים בך ואורה ושכל וחכמה יתירה נמצאת בך.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(טו) וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קׇֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי⁠־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא⁠־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר⁠־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה׃

And now the wise men, the enchanters, have been brought in before me, that they should read this writing, and make known to me its interpretation; but they could not tell the interpretation of the matter.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וְעַתָּה הֻכְנְסוּ לְפָנַי הַחֲכָמִים הָאַשָּׁפִים, שֶׁהַכְּתָב הַזֶּה יִקְרְאוּ וּפִתְרוֹנוֹ לְהוֹדִיעֵנִי, וְלֹא יְכֹלִים פִּתְרוֹן הַדָּבָר לְהַגִּיד.

ואלאן פקד אדכ׳לו אלי חצ׳רתי, חכמא ומנגמין, עלי אן יקרון הד׳א אלכתאב ויערפוני תפסירה, ולם יטיקו עלי ביאן כלמה ואחדה.

אודיעך כי הובאו לפני חכמי בבל למען יקרו הכתב הלז ויודיעוני פתרונו ולא יכלו להגידו.

קדמי – הקו״ף בקמץ במדוייקים.

וכען – ועתה הוכנסו לפני החכמים האשפים אשר יקראו הכתב הזה ולהודיע לי הפתרון ולא יכלו להגיד פתרון הדבר ואף שגם קרוא מקרא לא יוכלו הנה כחש לו לכסות קלון חכמי עמו מה דאפשר.

וכען – אחרי שדבר עמו דברים להגדיל מעלתו, הודיעהו המבוקש, שאחר שהובאו לפני החכמים והאשפים שיקראו כתב הזה ויודיעוני פתרונו ולא יכלו לחוות פתרון הדבר, ושמעתי עליך שתוכל לפתור פתרונות ולהתיר קשרים, ועתה אם תוכל לקרא הכתב ולהודיע הפתרון תלבש ארגמן ורביד זהב על צואריך ושליש במלכות תמשול.

וכען וגו׳ – ועתה הובאו לפני החכמים והאשפים אשר יקראו הכתב הזה ופתרונו להודיעני ולא יכולים פֶּשֶר הדבר להגיד.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(טז) וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת [עֲלָ֔ךְ] (עליך) דִּֽי⁠־[תִכּ֥וּל] (תוכל)^א פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ [תִּכּ֨וּל] (תוכל)^ב כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי^ג אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ [וְהַֽמְנִיכָ֤א] (והמונכא) דִֽי⁠־דַהֲבָא֙ עַֽל⁠־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט׃

But I have heard of you, that you can give interpretations, and loose knots; now if you can read the writing, and make known to me its interpretation, you shall be clothed with purple, and have a chain of gold about your neck, and shall rule as third in the kingdom.⁠"

א. [תִכּ֥וּל] (תוכל) =ק-מ,ב1 (קרי ללא האות יו"ד כמו בסוף הפסוק); גם ברויאר לשיטתו הכריע תִכּ֥וּל (קרי וכתיב של אֵם קריאה לגבי האות יו"ד), וכן הוא בכתי"ל עצמו בסוף הפסוק הזה
• ל-קרי=תִיכּ֥וּל
• קורן-קרי=תִכֻּ֥ל

ב. [תִּכּ֨וּל] (תוכל) =ל
• מקליד-קרי=תִּכ֨וּל
• קורן-קרי=תִּכֻּ֨ל

ג. לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות (כתיב מלא וי"ו ומלא וי"ו) ובדפוסים וקורן
• ל!=לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי (כתיב מלא וי"ו וחסר וי"ו)

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל

וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, אֲשֶׁר תּוּכַל פִּתְרוֹנוֹת לִפְתֹר וּקְשָׁרִים לְהַתִּיר. עַתָּה, אִם תּוּכַל הַכְּתָב לִקְרֹא, וּפִתְרוֹנוֹ לְהוֹדִיעֵנִי, אַרְגָּמָן תִּלְבַּשׁ, וּרְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארְךָ, וּשְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת תִּמְשֹׁל.

פאני קד סמעת ענך, אנך תסתטיע אן תפסר אלתפאסיר ותחלל אלעקד, אלאן אן אמכנך אן תקרא הד׳א אלכתאב ותערפני תפסירה, תלבס אלחמרה, ותטוק בטוק אלד׳הב, ותלי ת׳לת׳ אלממלכה.

הן תיכול – אם תוכל.

Now if you can [as translated,] Now if you can.

ואני שמעתי עליך שתוכל פתרונות לפתור. וקשרים להתיר. מה שלכן אם תוכל הכתב לקרות והפתרון להודיעני תלבש ארגמן וגומר.

עליך – עלך ק׳.

די תיכל – תכל ק׳.

הן תוכל – תכול ק׳.

והמונכא – והמניכא קרי.

ואנה – ואני שמעתי עליך אשר תוכל לפתור פתרון דבר ולהתיר דברים קשורים וסתומים.

כען – עתה אם תוכל לקרוא את הכתב כאשר קראו חכמי עמי ועוד תוסיף עליהם להודיע לי אף הפתרון אזי תלבש מלבוש ארגמן ורביד של זהב יושם על צוארך ותמשול בשליש המלכות.

ואנא וגו׳ – ואני שמעתי עליך אשר תוכל לפתור פתרונות וקשרים להתיר עתה אם תוכל לקרוא הכתב ולהודיעני פתרונו ארגמן תלבש ורביד הזהב על צוארך וכשליש במלכות תמשול.

ותלתא – ותלתי (למעלה פסוק ז׳) שניהם אינם מנוקדים לפי מעט חכמת דקדוק לשון ארמי שבידינו, וברוך היודע;.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל

(יז) בֵּאדַ֜יִן עָנֵ֣ה דָנִיֵּ֗אל וְאָמַר֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א מַתְּנָתָךְ֙ לָ֣ךְ לֶֽהֶוְיָ֔ן וּנְבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ לְאׇחֳרָ֣ן הַ֑ב בְּרַ֗ם כְּתָבָא֙ אֶקְרֵ֣א לְמַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א אֲהוֹדְעִנֵּֽהּ׃

Then Daniel answered and said before the king, "Let your gifts be to yourself, and give your rewards to another; nevertheless I will read the writing to the king, and make known to him the interpretation.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז עוֹנֶה דָנִיֵּאל וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: מַתְּנוֹתֶיךָ לְךָ תִּהְיֶנָה, וְדוֹרוֹנוֹתֶיךָ לְאַחֵר תֵּן, אֲבָל הַכְּתָב אֶקְרָא לַמֶּלֶךְ, וְהַפִּתְרוֹן אוֹדִיעֶנּוּ.

חיניד׳ אג׳אבה דניאל וקאל, אמא עטאיאך פתבקא ענדך, ואמא ג׳ואיזך הבהא לגירי, לכני אקרא אלכתאב ללמלך, ואערפה תפסירה.

ונבזביתך – ודרונותיך.

לאחרן הב – לאחר תן.

and give your lavish gifts [as translated,] and give your lavish gifts.

give to someone else give to another person.

אז ענה דניאל מתנותיך לך יהיו ודורונותיך תן לאחר כי בזולתם אקרא הכתב ואודיע הפתרון. אשר בזה הורה נדיבות גדול וכדברי נדיב אברהם אבינו למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך.

קדם מלכא – בחטף קמץ.

ונבזביתך – חד מן ח׳ מלין בטעם מאריך וטרחא והבי״ת בקמץ בס״ס.

לאחרן הב – המסורת עליו לית פתח באתנח.

ונבזביתך – ענין דורון גדול כמו מתנן ונבזבה (דניאל ב׳:ו׳).

באדין – אז השיב דניאל ואמר לפני המלך מתנותך יהיה לעצמך ומרבית הבזבוז שאתה רוצה לבזבז תן לאחר וכאומר אף אם תתן לחכמי בני עמך בעבור הקריאה לבד לא אתקנא בהם.

ברם – אבל אקרא הכתב למלך ואגיד לו אף הפתרון ומבלי מתן.

השאלות: (יז) למה א״ל מתנתך לך תהוין שזה כמבזה את המלך ומנאץ מתנותיו.

אז ענה דניאל ואמר לפני המלך מתנותיך לך יהיו ובזבוזיך תן לאחרים אבל הכתב אקרא להמלך ואודיעהו הפתרון – על מ״ש לו שילבוש ארגמן ורביד זהב וישלוט שליש במלכות, א״ל שמתנה זו יהיה לו, ר״ל שהוא ימשול בכל המלכות מבלי מגרעת, ואם ירצה לבזבז ממון והון רב יתנהו לאחרים, כי לי אין מגיע שכר ע״ז כי לא אעשה דבר רשום גדול שיגיע לי שכר, כי רק הכתב אקרא והוא דבר נקל, למי שיודע צורת האותיות שבו נכתב הכתב הלז, וכשאקרא הכתב בקל אודיע הפתרון, שהפתרון גלוי ומבואר, ומתנות ויקר כזה אין ראוי בעבור דבר קטן כזה, בשגם שאני מחוייב להודיע להמלך דבר הנוגע אליו בלי בצע ושכר.

באדין ענה וגו׳ – אז ענה דניאל ויאמר לפני המלך מתנותיך לך תהיינה, ושללך לאחר תן רק הכתב אקרא למלך והפתרון אודיע לו.

ונבזביתך – עיין מה שכתבתי דניאל ב׳:ו׳.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יח) [אַ֖נְתְּ] (אנתה) מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ [עִלָּאָ֔ה] (עליא) מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔א^א יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ׃

O you king, God Most High gave Nebuchadnezzar your father the kingdom, and greatness, and glory, and majesty;

א. וְהַדְרָ֔א =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים (כתיב אל"ף)
• ל=וְהַדְרָ֔ה (כתיב ה"א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, הָאֵל הָעֶלְיוֹן, הַמַּלְכוּת וְהַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד וְהֶהָדָר נָתַן לִנְבֻכַדְנֶצַּר אָבִיךָ.

ואקדם קבל ד׳לך, אנת יא איהא אלמלך תעלם, אן אללה אלעלי אעטא בכ׳תנצר אבאך, אלמלך ואלשרף ואלוקאר ואלבהא.

אנת – הטעם שמע אתה המלך.

אתה המלך האלוה העליון מלכות וגדולה ויקר וכבוד נתן לנבוכדנצאר אביך.

אנתה – אנת קרי.

עליא – עלאה קרי.

לנבכדנצר – חסר וא״ו.

אנת – אתה המלך שמע נא הנה אלהי עליון נתן לנ״נ אבוך מלכות וגדולה וכבוד ותפארת.

השאלות: (יח - כד) למה הקדים לאמר לו כל ההקדמה הזאת והוא לא נקרא רק לקרוא את הכתב ולהודיע הפתרון לא להוכיח את המלך בתוכחת מגולה כזו ולהזכיר לו עונותיו, והלא בקל ישפך עליו המלך כאש חמתו והכתוב אומר אל תוכח לץ פן ישנאך?.

אנת מלכא – א״ל הצעה שעל ידם יובן פתרון הכתב, הקדים לאמר שמה שהוא מלך הוא בכח אביו, ע״י שה׳ נתן המלוכה לנבוכדנצר ועל ידו נתן ממשלה גם לבניו אחריו, כמ״ש ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו, וז״ש אנת הוא מלכא בעבור שאלהא עלאה מלכותא וכו׳ יהב לנבוכדנצר אביך – שע״י מלכות נבוכדנצר שהוא מה׳ גם אתה מלכא, ואמר שה׳ נתן לנבוכדנצר מלכותא ורבותא ויקרא והדרא – מלכותא הוא מה שנעשה מלך בתחלה, ואח״כ נתן לו גדולה שכבש את מלכות אשור ויתר ממלכות, ואח״כ נתן לו יקר וכבוד.

אנתה וגו׳ – אתה המלך האל העליון המלוכה הגדולה והכבוד וההדר נתן לנבוכדנצר אביך.

עלאה – העליון על כל אלהים גם לפי מחשבת עובדיהם.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יט) וּמִן⁠־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב⁠־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַּיָּא֙^א וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ [זָיְעִ֥ין] (זאעין) וְדָחֲלִ֖ין מִן⁠־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי⁠־הֲוָ֨א^ב צָבֵ֜א הֲוָ֣ה^ג קָטֵ֗ל וְדִֽי⁠־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי⁠־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי⁠־הֲוָ֥א^ד צָבֵ֖א הֲוָ֥א^ה מַשְׁפִּֽל^ו׃

and because of the greatness that He gave him, all the peoples, nations, and languages trembled and feared before him. Whom he would, he slew, and whom he would, he kept alive; and whom he would, he raised up, and whom he would, he put down.

א. אֻמַּיָּא֙ =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=אֻמַיָּא֙ (חסר דגש באות מ"ם)
• הערת ברויאר

ב. הֲוָ֨א =ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברניות ומ"ש (כתיב אל"ף), וכן לתופעה השביעית והשמינית בסוף הפסוק הזה
• ל!=הֲוָ֨ה (כתיב ה"א)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

ג. הֲוָ֣ה =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות ומ"ש
• ל!=הֲוָ֣א (כתיב אל"ף)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

ד. הֲוָ֥א ל!=הֲוָ֥ה (כתיב ה"א)
• ראו הערה בתחילת הפסוק
• קורן, סימנים, מכון ממרא

ה. הֲוָ֥א ל!=הֲוָ֥ה (כתיב ה"א)
• ראו הערה בתחילת הפסוק
• קורן, סימנים, מכון ממרא

ו. מַשְׁפִּֽל =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות ומ"ש
• ל=מַשְׁפִּֽיל (כתיב מלא יו"ד)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וּמִן הַגְּדֻלָּה אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, כֹּל הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת הָיוּ חֲרֵדִים וּפוֹחֲדִים מִלְּפָנָיו, [אֶת] אֲשֶׁר הָיָה רוֹצֶה הָיָה הוֹרֵג, וַאֲשֶׁר הָיָה רוֹצֶה הָיָה מְחַיֶּה, וַאֲשֶׁר הָיָה רוֹצֶה הָיָה מְרוֹמֵם, וַאֲשֶׁר הָיָה רוֹצֶה הָיָה מַשְׁפִּיל.

ומן שרף מא אעטאה, באן ג׳מיע אלשעוב ואלאמם ואהל אללגאת יתקונה ויכ׳אפונה, פמן שא קתל, ומן שא אסתבקי, ומן שא רפע, ומן שא חט.

די הוה צבא – אשר היה חפץ.

הוה מחא – מחייה.

and whom he would – whom he desired.

he kept alive – he kept alive.

זיעין – כמו ולא זע ממנו.

ומפני הגדולה אשר נתנה לו כל העמים אומות ולשונות היו חרדים ויראים מלפניו אשר היה חפץ היה הורג ואשר היה חפץ היה מכה ואשר היה חפץ היה מרים. או היה משפיל.

זאעין – זיעין קרי.

מן קדמוהי – בחטף קמץ.

די היא צבא – הבי״ת בצירי וכן כולם שבפסוק.

ודי הוא צבא משפל – במקצת מדוייקים באל״ף וכן במסורת הוא ג׳ בפסוקא כתוב א׳ וסימנהון קדמאה דפסוק ותרי בתרייא.

משפל – המסורת ג׳ ב׳ מלא וא׳ חסר וזהו החסר.

זייעין – ענין חרדה ורתת כמו והיה רק זועה (ישעיהו כ״ח:י״ט).

ומן רבותא – ומרוב הגדולה אשר נתן לו כל עממיא וכו׳ היו חרדים ומתפחדים מפניו.

די הוה – אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מכה ואשר היה רוצה היה מגביה ואשר היה רוצה היה משפיל.

ומן רבותא – וע״י הגדולה שמלך בכפה ונתגדל מלכותו פחדו ויראו מפניו כל העמים, ובאר טעם הפחד מפני שלמי שרצה היה ממית וכשרצה החיה, וכן היה מרים ומשפיל ברצונו, ר״ל שיש מלכים שמולכים בצירוף יועצים ושרים ואין להם יכולת לעשות כל מה שירצו, אבל הוא מלך מלכות בלתי מוגבלת והיה הכל תלוי ברצונו, וכמ״ש איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא מכש״פ שם.

ומן רבותא וגו׳ – ובגלל הגדולה אשר נתן לו כל העמים האומים והלשונות היו חרדים ויראים מלפניו אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מַכֶּה ואשר היה רוצה היה מרים ואשר היה רוצה היה משפיל.

זיעין – מפחדים מזעפו.

ודחלין – יראים אותו יראת הכבוד.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כ) וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הׇנְחַת֙ מִן⁠־כׇּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יו^א מִנֵּֽהּ׃

But when his heart was lifted up, and his spirit was hardened that he dealt proudly, he was deposed from his kingly throne, and his glory was taken from him;

א. הֶעְדִּ֥יו =ל?,ש1,ב1 ובדפוסים
• ל?!=הֶעְדִּ֥יוּ (בנקודת שורוק בוי"ו?) וכן ב-BHS (ציינו שם בהערה שהנוסח בכתי"ל חריג) ובהקלדה; אבל הנקודה בוי"ו נראית כמו כתם בצילום בצבע, וכנראה שאין שם באמת נקודת שורוק. וכך הכריעו גם דותן וברויאר שאינם מציינים את השורוק.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וְכַאֲשֶׁר רָם לְבָבוֹ וְרוּחוֹ הִתְחַזְּקָה לְהָזִיד, הוּרַד מִכִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וְהַכָּבוֹד הֶעֲבִירוּ מִמֶּנּוּ.

ולמא עט׳ם קלבה, ועלת נפסה אלי אלתוקח, חט מן כרסי מלכה, ווקארה זאל ענה.

וכדי רם לבביה – וכאשר רם לבבו.

להזדה – להרשיע.

הֳנְחָת – הֻורָד.

העדיו מיניה – הסירו ממנו.

and when his heart became haughty [as translated,] and when his heart became haughty.

so that he dealt wickedly [as translated,] so that he dealt wickedly.

he was deposed Aram. הָנְחַת, lit. he took him down.

was removed from him. Aram. הֶעְדִּיו, He removed from him.

להזדה – דרך זדון.

וכאשר רם לבבו וחזקה רוחו להזיד הורד מכסא המלוכה והכבוד הסירו ממנו. וגרשוהו ממשכנו וגו׳ עד אשר הכיר את בוראו והכניע את לבבו.

תקפת – במקצת מדוייקים תקפת בחטף פתח וזה תלוי בנסחאות כמ״ש אצל רצפת דמגילת אסתר ובדוכתי אחריני.

להזדה – במדוייקים ה״א בסוף תיבה.

ויקרה – לית כתיב ה״א.

וכדי – וכאשר רם לבבו להתגאות וחיזק רוחו להרשיע אז הורד מן כסא מלכותו והוסר הכבוד ממנו.

וכדי ובכ״ז ע״י שרם לבבו ולא הכיר גדולת בוראו, הורד ממלכותו ונעשה כבהמה וכו׳ עד שהכיר שאלהים עליון שולט במלכות בני אדם.

וכדי וגו׳ – וכאשר גבה לבו ורוחו תקפה (עד) להזיד הורד מכסא מלכותו והכבוד הסירו ממנו.

להזדה – כל לשון זדון גם בלשון הקודש הוא ממקור ויזד יעקב נזיד (ראש פרשת תולדות); יודע כי הדבר לא טוב ובחום היצר על האדם יעשהו אף על פי כן.

הנחת – מבנן הָפְעַל ע״ד לשון עברי! וכן יתר פעלים בבניין זה שלא נמצא בלשון ארמי.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כא) וּמִן⁠־בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד וְלִבְבֵ֣הּ׀ עִם⁠־חֵיוְתָ֣א [שַׁוִּ֗יו] (שוי)^א וְעִם⁠־עֲרָֽדַיָּא֙ מְדֹרֵ֔הּ^ב עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי⁠־יְדַ֗ע דִּֽי⁠־שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א [עִלָּאָה֙] (עליא) בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן⁠־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א^ג יְהָקֵ֥ים [עֲלַֽהּ] (עליה)׃

and he was driven from the sons of men, and his heart was made like the beasts, and his dwelling was with the wild asses; he was fed with grass like oxen, and his body was wet with the dew of heaven; until he knew that God Most High rules in the kingdom of men, and that He sets up over it whomever He will.

א. [שַׁוִּ֗יו] (שוי) =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים וקורן
• ל-כתיב!=שַׁוִּ֗יְ (אות יו"ד שווּאה)
• הערת דותן

ב. מְדֹרֵ֔הּ =ש1,ק-מ,ב1 (כתיב חסר וי"ו)
• ל=מְדוֹרֵ֔הּ (כתיב מלא וי"ו) וכן בקורן
• הערת ברויאר
• ברויאר, סימנים, מכון ממרא

ג. יִצְבֵּ֖א =ש1,ק-מ,ב1 וכן בדפוסים (כתיב אל"ף)
• ל=יִצְבֵּ֖ה (כתיב ה"א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

וּמִבְּנֵי אָדָם גֹּרַשׁ וְלִבּוֹ עִם הַחַיָּה הוּשַׂם, וְעִם הָעֲרוֹדִים מִשְׁכָּנוֹ, הָעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יַאֲכִילוּהוּ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יֵרָטֵב, עַד שֶׁיָּדַע שֶׁמּוֹשֵׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת הָאָדָם, וְאֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה יַעֲמִיד עָלֶיהָ.

ומן בין אלנאס נפי, וראיה צאר מע אלוחש, ומאואה מע אלערבד, יגתד׳י אלעשב כאלבקר, וינצבג מן טל אלסמא, חתי אעתרף, באן אללה אלעלי מסלט עלי מלך אלנאס, למן שא אעטאה, ויג׳וז אן ינצב לה אלוצ׳יע מנהם.

טריד – נגרש.

was banished Aram. טְרִיד was driven away.

בני אנשא – האל״ף בחטף פתח בכל ב״י ודפוסים ישינים.

שוי – שויו קרי ודין חד מן י״ח מלין חסר וא״ו בסוף תיבה וקריא.

עליא – עלאה קרי.

עליה – עלה ק׳.

ערדיא – פראים כמו ומוסרות ערוד (איוב ל״ט:ה׳).

ומן בני אנשא – מן בני אדם נתגרש והושם לבבו עם החיות להיות דומה להם ועם הפראים היה מושבו וכבקרים האכילו עשב השדה ומטל השמים נתכבד גופו כי ישב מבלי מחסה.

עד די – עד אשר ידע והכיר אשר אלהי עליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יעמיד על המלוכה.

ומן בני וגו׳ – ומן בני האדם גרַש ולבו עם חית (השדה) השוה ועם בני ערוד (איוב ל״ט:ה׳) מושבו עשב כַשְוָרִים יאכילוהו ומטל השמים גופתו תתכבס עד כי ידע כי שולט אל עליון במלכות האדם ואת אשר יחפץ יקים עליה.

שוי – מתנגד מעט לפי׳ ד׳:כ״ב (עיין מה שכתבתי שם); אבל דעתו שפלה כ״כ עד שהיתה קרובה לדעת חית השדה, שגם היא יש לה דעת קצת נקראנה באיזה שם שנרצה; הלא ע״י טרדות תשנה כמעט טבעה ותלמד דברים הרבה.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל

(כב) [וְאַ֤נְתְּ] (ואנתה) בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כׇּל⁠־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כׇל⁠־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃

And you his son, O Belshazzar, have not humbled your heart, though you knew all this;

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וְאַתָּה, בְּנוֹ בֵּלְשַׁאצַּר, לֹא הִשְׁפַּלְתָּ לִבְּךָ, לַמְרוֹת שֶׁכָּל זֶה יָדַעְתָּ.

ואנת יא בלשאצר אבנה, לם תתואצ׳ע מע מא קד וקפת עלי ג׳מיע ד׳לך.

כל קבל די כל דנה ידעת – כל עומת אשר כל זה ידעת שאירע לאביך והיה לך להיות ירא מלפני המקום.

in view of the fact that you know all this in view of the fact that you know all this that befell your father, and you should have feared the Holy One, blessed be He.

ואתה בנו בלאשצר לא השפל׳ לבבך עם היותך יודע כל אלה

ואנתה – ואנת קרי.

כל קבל – בחטף קמץ.

ואנת – ואתה בנו בלשאצר לא הכנעת לבך בעבור אשר ידעת כל זאת.

ואנת – ואתה שאתה בנו וידעת מכל זה והיה לך לקחת מוסר ממה שקרה לאביך, בכ״ז לא די שלא השפלת לבבך, כי עוד התרוממת על מאריה שמיא כאלו נצחת אותו וחללת כלי ביתו, וחושב כל מה שפשע בזה כמו שהתבאר למעלה (פסוק ב׳ ג׳ ד׳), וביותר שנתן שבח לאלהי כסף וזהב ולא לאלהים שנשמתו בידו, וכל דרכיו מיוחסים לו.

ואנתה ברה וגו׳ – ואתה בנו בלשאצר לא השפלת לבך גם כי כל זה ידעת.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כג) וְעַ֣ל מָרֵֽא⁠־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי⁠־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו [קׇֽדָמָ֗ךְ] (קדמיך) [וְאַ֨נְתְּ] (ואנתה) [וְרַבְרְבָנָ֜ךְ] (ורברבניך)^א שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא⁠־וְ֠דַהֲבָ֠א נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא⁠־חָזַ֧יִן וְלָא⁠־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי⁠־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכׇל⁠־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ׃

but have lifted up yourself against the Master of heaven; and they have brought the vessels of His house before you, and you and your lords, your consorts and your concubines, have drunk wine from them; and you have praised the gods of silver, and gold, of brass, iron, wood, and stone, which do not see, nor hear, nor know; and the God in whose hand your breath is, and whose are all your ways, you have not glorified.

א. [וְרַבְרְבָנָ֜ךְ] (ורברבניך) ל=יתיר י'
• הערת המקליד

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל

וְעַל אֲדוֹנֵי הַשָּׁמַיִם הִתְרוֹמַמְתָּ, וְאֶת הַכֵּלִים שֶׁל בֵּיתוֹ הֵבִיאוּ לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה וּגְדוֹלֶיךָ, נָשֶׁיךָ וּפִילַגְשֶׁיךָ, הַיַּיִן שׁוֹתִים בָּהֶם, וְאֶת אֱלֹהֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, הַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל, הָעֵץ וְהָאֶבֶן, שֶׁלֹּא רוֹאִים וְלֹא שׁוֹמְעִים וְלֹא יוֹדְעִים, שִׁבַּחְתָּ, וְאֶת הָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁמָתְךָ בְּיָדוֹ, וְכָל אֹרְחוֹתֶיךָ לוֹ, לֹא הִדַּרְתָּ.

ועל מרי שמיא התרוממת – (במגלה על כשבת המלך ועל ותמאן המלכה, ובנחמיה פסוק דברי נחמיה בן חכליה ובתהלים מזמור ל״ד).

לכנך תרפעת עלי רב אלסמא, פאחצ׳רת בין ידיך אניהֵ ביתה, פשרבת אנת ואלרויסא, וחראריך וסראריך אלכ׳מר בהא, וסבחתם לאלאההֵ אלד׳הב אלפצ׳ה ואלנחאס ואלחדיד ואלכ׳שב ואלחג׳ר, אלתי לא תבצר ולא תסמע, ולא תעלם שיא, ולם תבג׳ל אללה אלד׳י נסמתך פי ידה, וג׳מיע אחואלך לה.

ואנמא קול דניאל לבלשאצר ולאלהא די נשמתך בידיה פיה אבתדי תלויח בקתלה, לאנה אד׳א כ׳אלפה קבץ׳ עלי רוחה. ומנהא קולה לה וכל ארחתך לה, פיעני בה אמור אלדניא, מן צחה ומרץ׳, וולאד ועקם, ואיסאר ופקר, ועז וד׳ל, ונצר וכ׳ד׳לאן, ואשבאה ד׳לך.

וטעם וכל ארחתך לה – שאתה בידו והוא מוליכך למקום חפצו כמו רסן הסוס ביד הרוכב.

ויפת אמר: ובאחריתך תלך אליו על דרך והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

ועל אלהי השמי׳ התגאית ושתית בכלי הקדש אתה וגדוליך ונשותיך בדרך בזיון וקצף ואחר כך לאלוהות אשר לא ישמעו ולא ידעו שבחת. ולאלוה שנשמתך בידו וכל אורחותיך אליו לא נתת הוד והדר.

קדמיך – יתיר יו״ד.

ואנתה – יתיר ה״א.

ורברבניך – יתיר יו״ד.

ארתתך – בס״ס האל״ף בחולם וספרים אחרים בקמץ חטוף.

קדמוהי – בחטף קמץ.

ועל מרא – ועל אדון השמים נתגאית ואת הכלים של ביתו הביאו לפניך ואתה והשרים שלך והמלכה שלך ופלגשך שתו בהם יין.

ולאלהי כספא וכו׳ – אשר לא יראו ולא ישמעו ולא ידעו מאומה הנה להם שבחת.

ולאלהא – אבל אל האלוה אשר נשמתך בידו וכל דרכך מסורים לו והמה בידו הנה אותו לא פארת.

ועל וגו׳ – ועל אדון השמים התרוממת ואת כלי ביתו הביאו לפניך ואתה וגדוליך השגל אשר לו ופלגשיך יין שותים בהם ולאלהי הכסף והזהב הנחשת והברזל העץ והאבן אשר לא רואים ולא שומעים ולא יודעים שבחת ואת האל אשר נשמתך בידו וכל אורחותיך לו לא הדרת.

שתין – לשון זכר שלנקבות היה כותב שָתָן, אבל מלבד שלשון ארמי של דניאל אינו מדויק (עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ט״ו) אולי בלשון זה אינו כלל כמו בלשון הקודש שלשמות הרבה זכר ונקבה יפול הַפוֹעַל בלשון זכר, וכאן ברובי הפעמים בא הפעל בסוג השם הקרוב לו גם כי לשון נקבה הוא.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל

(כד) בֵּאדַ֙יִן֙ מִן⁠־קֳדָמ֔וֹהִי שְׁלִ֖יחַ^א פַּסָּ֣א דִֽי⁠־יְדָ֑א וּכְתָבָ֥א דְנָ֖ה רְשִֽׁים׃

Then was the palm of the hand sent from before Him, and this writing was inscribed.

א. שְׁלִ֖יחַ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=שְׁלִ֖יַחַ (פתח באות יו"ד)
• הערות ייבין ודותן וברויאר

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז מִלְּפָנָיו נִשְׁלַח הַפַּס שֶׁל הַיָּד, וְהַכְּתָב הַזֶּה נִרְשַׁם.

חיניד׳ בעת׳ מן חצ׳רתה בהד׳ה אלכף, פרסמת הד׳א אלכתאב.

שליח פסא די ידא – נשתלח כף של יד.

וכתבא דנה רשים – והמכתב הזה כתב.

the palm of a hand was sent forth [as translated,] the palm of a hand was sent forth.

and it inscribed this writing and this is the writing that it inscribed.

מה שלכן מלפניו נשלח כף יד והכתב הלז רשם.

רשים – ענין כתיבה וכן את הרשום בכתב (דניאל י׳:כ״א).

באדין – אז בעבור זה נשלח מלפניו כף של יד וכתב את הכתב הזה.

השאלות: (כה - כח) למה כפל מנא מנא, והוא לא פתר רק מנין אחד?, ולמה המנין והמשקל?, ואיך הוציא מן פרסין פריסת המלכות וגם פרס?.

באדין – לכן מלפניו נשלח כף היד ורשם כתב הזה, ועתה זה פי׳ הכתב והפתרון, הכתב הוא מנה מנה, והפתרון הוא מנה אלהא מלכותך, (וע״ז אמר שנית ודנא כתבא, מגביל אל מ״ש ודנא פשריה), ור״ל מ״ש שתי פעמים מנה, מורה על שני מנינים שמנה ה׳, כי מפי ירמיה נאמר ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה והיה כמלאת שבעים שנה אפקוד על מלך בבל (ירמיהו כ״ה י״א י״ב), ועוד נאמר ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו (שם כ״ז), ומצד המנין של שבעים שנה כלה זמן מלכות בבל, אבל מצד המנין של ימי בן בנו שצריכים לעבוד אותו, אם היה לבלשצאר זכות לחיות עוד היו צריכים הגוים לעבוד אותו ומצד זה היתה המלוכה ראויה לו, כמ״ש ועבדו את בן בנו, ומנין השני מנה אלהים מלכותך והשלמה שהמלכות הכללי השלמה כמלאת שבעים שנה, ובענין זה שהדבר שקול אם ישקיף על מנין המלכות הכללי או על מנין שני חיי המלך, צריך להניח הדבר על כפות המאזנים, ועז״א.

באדין מן וגו׳ – אז מלפניו נשלחה כף יד והכתב הזה רשמה, שרש רשם מצאנוהו גם בלשון הקודש (למטה י׳:כ״ח).

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כה) וּדְנָ֥ה כְתָבָ֖א דִּ֣י רְשִׁ֑ים מְנֵ֥א מְנֵ֖א תְּקֵ֥ל וּפַרְסִֽין׃

And this is the writing that was inscribed: MENE MENE, TEKEL UPHARSIN.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משהעודהכל

וְזֶה הַכְּתָב אֲשֶׁר נִרְשַׁם: מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין.

והד׳א הו אלכתאב אלמרסום, אחצא אחצי ווזן וזן וכסר כסר.

ת׳ם נקול, ומא מעני הד׳ה אלת׳לאת׳ אלפאץ׳ אלתי חכית בהא מציבהֵ בלשאצר, פנקול לאן אלתחציל אלעאמי יכון בת׳לת׳ה פנון, באלוזן ובאלעדד ובאלכיל, פחכי רבנא ג׳ל ג׳לאלה תחרירה למדד אלמלוך בת׳לת׳תהא, וכמא קאל עלמאנא פי אכ׳ראג׳ אלתרומה המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משניהן. פעלי הד׳ה אלאצול קאל מנה תקל פרס […] לם ידכ׳ל אלמכיאל.

ואיצ׳א לאן דולה תאמה ליס תחצל לואחד בל למדי ופרס. וג׳על לנא פי ד׳לך אעתבאר, אמא פי מת׳ל מנה, פנעלם אנה יחדד מדד אלדול אלא תדכ׳ל ואחדה פי אלאכ׳רי, עלי מא אוג׳בת אלחכמה אן יחצי אעמאר אלנאס, וכמא קאל גלמי ראו עיניך ועל ספירך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם. ומן מת׳ל תקל אנה יזן באלחכם אעמאל אלנאס וזנא ויכאפיהם עלי זיאדתהא ונקצאנהא, כמא קאל פלס ומאזני משפט לה׳ מעשהו כל אבני כיס, וקאל אלולי אלאכ׳ר ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי. ומן מת׳ל פרס אנה ידך אלמתעט׳מין דכא כמא קאל וזרוע רמה תשבר, וקאל איצ׳א מגביה פתחו מבקש שבר. ת׳ם נשיע הד׳ה […]

ודנא כתבא דרשים – וזה המכתב אשר חקק.

רשים – רשם וכמוהו רשום בכתב.

מנא – כל דבר שיספר יחשב. ועוד כי מלת פרסין שנים. פרס האחד שהוא פריסת שבירת מלכותו וכריתותה. ופרס השני מגזרת מדי ופרס על כן אמר ויהיבת למדי ופרס.

וזהו הכתב אשר רשם. מנא מנא תקל ופרסין. זאת היא קריאת הכתב.

ודנה – וזהו קריאת הכתב אשר כתב מנא מנא וכו׳ וארז״ל הכתב היה מסודר בשלש שורות זו למטה מזו ובהעליונה היה כתוב ממתו״ס ובשניה היה כתוב ננקפ״י ובשלישית היה כתוב אאלר״ן ולזה לא יוכלו חכמיו לקרותו כי הם קראו כל שורה לעצמה ולא היה להם שום ענין והבנה אבל דניאל קרא מלמעלה למטה ר״ל תיבה הראשונה עשה מצרוף שלש אותיות הראשונות שבשלש השורות ויצא א״כ תיבת מנ״א וכן מצרוף האותיות השניות יצא תיבת מנ״א ומהשלישית יצא תיבת תק״ל ומהרביעית יצא ופ״ר ומהחמישית יצא סי״ן וצרף הרביעית עם החמישית והרי ופרסי״ן.

ודנה וגו׳ – וזה הכתב הרשום מנא וגו׳.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משההכל

(כו) דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר⁠־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה⁠־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ׃

This is the interpretation of the thing: MENE – God has numbered your kingdom, and brought it to an end.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משהעודהכל

זֶה פִּתְרוֹן הַדָּבָר: מְנֵא: מָנָה הָאֵל מַלְכוּתְךָ וְהִשְׁלִימָהּ.

והד׳א תפסיר הד׳ה אלכלמאת, אמא אלאחצא, פאן אללה קד אחצי מדהֵ מלכך ותממהא.

מְנֵא מְנָה אלהא – כלומר מנא זהו פירושו מנה אלהא מלכותך.

והשלמה – חשב קץ שנפסק למשך מלכות של אביך וזרעו ומצא שכבר השלימה.

MENE God has counted i.e., MENE means that God has counted your kingdom.

and has brought it to an end He calculated the end of the allotted time for the kingdom of your father and his seed, and found that it has already been completed.

ופתרונו הוא מנא מנה וספר האלוה זמן מלכותך והשלימו.

דנה – זה פתרון הדבר.

מנא – ר״ל פתרון של תיבת מנא הוא לומר שהאלהים מנה מנין ימי מלכותך והשלים אותה כי בא מועד והשנות הדבר פעמים לומר שהמנין בדקדוק.

דנה וגו׳ – זה פשר הדבר מנא מנה האלהים (ימי) מלכותך והשלימם.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משההכל

(כז) תְּקֵ֑ל תְּקִ֥ילְתָּ^א בְמֹֽאזַנְיָ֖א וְהִשְׁתְּכַ֥חַתְּ חַסִּֽיר׃

TEKEL – You are weighed in the balances, and are found wanting.

א. תְּקִ֥ילְתָּ =ש1,ק-מ,ב1 (כתיב חסר ה"א בסוף)
• ל=תְּקִ֥ילְתָּה (כתיב מלא ה"א בסוף)
• מ"ש=תְּקִ֥לְתָּ
• קורן=תְּקִ֥לְתָּא (כתיב מלא אל"ף בסוף)
• הערת ברויאר
• סימנים, מכון ממרא

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

תְּקֵל: נִשְׁקַלְתָּ בַּמֹּאזְנַיִם וְנִמְצֵאתָ חָסֵר.

ואמא אלוזן, פאנך וזנת פי מיזאן פוג׳דת נאקצא.

תקל תקילתא במאזניא – תקל – זהו פירושו: נשקלת לפניו במאזנים ונמצאת חסר מכל צדקה.

TEKEIL You were weighed on the scales TEKEIL means that you were weighed on the scales and found wanting of all righteousness.

תקל תקלת ונשקלת במאזנים ונמצאת חסר.

תקלתא – ברוב המדוייקים הקו״ף בחירק וחסר יו״ד ובקצת קדמונים תקלתא בצירי.

במאזניא – כן כתיב ברוב המדוייקים בפתח הזי״ן וי״ס במאזניא.

והמונכא – והמניכא קרי.

כשדיא – כשדא׳ ק׳.

תקל – פתרון של תקל הוא לומר נשקלת לפניו במאזני משקל ונמצאת חסר ר״ל לא נמצא בך זכות להכריע הרשע ולהאריך הזמן.

תקל תקלתא במאזניא – ששקל זכיותיו וחובותיו, ונמצאת חסיר כי הכריע הכף לחובה ע״י שבזה כלי בית האלהים, ולכן.

תקל – נשקלת במאזנים ונמצאת חסר.

במאזניא – לפי שיש זכות אחת גדולה השוקלת כנגד כמה וכמה חטאות.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כח) פְּרֵ֑ס פְּרִיסַת֙ מַלְכוּתָ֔ךְ וִיהִיבַ֖ת לְמָדַ֥י וּפָרָֽס׃

PERES – Your kingdom is divided, and given to the Medes and Persians.⁠"

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

פְּרֵס: נֶחְתְּכָה מַלְכוּתְךָ וְנִתְּנָה לְמָדַי וּפָרָס.

ואמא אלכסר, פאנה קד כסר מלכך וסלם אלי מדי ופרס.

פרס פריסת מלכותך וגו׳ – כלומר ופרסין (דניאל ה׳:כ״ה) משמע שני פרסים האחד פריסת מלכותך נשתברה מלכותך והשני שנתנה למדי ופרס.

Your kingdom has been broken up, etc. i.e., UFARSIN means two definitions of PEREIS; one is that your kingdom פְּרִיסַת, your kingdom has been broken up, and the second one is that it has been given to Media and Persia (וּפָּרַס).

פרס פריסת ונשברה מלכותך ונתנה למדי ופרס.

פרס – ענין שבירה כמו הלא פרוס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳).

פרס – ר״ל פתרון של ופרסין הוא לומר אשר נשברה מלכותך ונתונה היא למדי ופרס וזהו ופרסין בלשון רבים ע״ש הפריסה וע״ש פרס והוי״ו היתירה היא המורה על מדי שהיו לאחדים עם פרס כי הוי״ו בא להוסיף וכאומר מדי ופרס.

פרס, פריסת מלכותך – שבר מלכותו לשנים, שהשנים הנותרות שהיה ראוי למלוך מצד שני חייו, נתן למדי ופרס, שמלשון פרסין בל״ר לקח ג״כ מלת פרס, כי הגם שדריוש קבל המלכות תחלה לא מלך רק שנה אחת, וידע דניאל שאח״כ יירשנו כורש חתנו והמלכות תשאר ביד פרס, וע״כ אמר שמדי יקח המלכות תחלה כל ימי חיי דריוש ותשאר אח״כ ביד פרס.

פריס – פרושה (פרוסה מלכותך ונתונה למדי ופרס (הצרים אז על בבל ושרי צבאם דריוש המדי וכורש הפרסי).

מצאנו ביחזקאל (ל״ד:י״ב) בתוך צאנו נפרשות, בשי״ן; ואף על פי שאינו ברור שהוא מענין פרידת חלק מחלק נשתמשתי בו כאן כדי שיפול יפה על שם פרס.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כט) בֵּאדַ֣יִן׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤שׁוּ^א לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א [וְהַֽמְנִיכָ֥א] (והמנוכא)^ב דִֽי⁠־דַהֲבָ֖א עַֽל⁠־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי⁠־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא׃

Then Belshazzar commanded, and they clothed Daniel with purple, and put a chain of gold about his neck, and made proclamation concerning him, that he should rule as third in the kingdom.

א. וְהַלְבִּ֤שׁוּ =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית וכן בדפוסים (כתיב חסר יו"ד)
• ל!=וְהַלְבִּ֤ישׁוּ (כתיב מלא יו"ד)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

ב. [וְהַֽמְנִיכָ֥א] (והמנוכא) =ק-מ ומסורת-ל (וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וי"ו אחרי נו"ן במקום היו"ד של הקרי); וכן הוא בכתב⁠־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי"ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה, ובתנ"ך ליסבון.
• ל-כתיב!,ש1,ב1=וְהַֽמְונִכָ֥א (כתיב וי"ו אחרי מ"ם לפני נו"ן) וכן בקורן; וראו לעיל פסוק ז'.
• הערת ברויאר
• סימנים, מכון ממרא

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אָז אָמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָנִיֵּאל אַרְגָּמָן, וּרְבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִזוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת.

חיניד׳ אמר בלשאצר פאלבסו דניאל אלחמרה, וטוקוה בטוק אלד׳הב, ונאדו עליה, באן ילי ת׳לת׳ אלממלכה.

[ת׳ם נקול מן] אין צח לבלשצר וקומה אן דניאל קד אחסן אן יקרא אלכתאב וקד צדק פי תפסירה, פלעלה צנע בהם כמא יצנע אלמחתאלון, אן יצברו פלא יקולו שיא חתי יסתופון אכ׳ר מא ענד אלחאצ׳רין כלהם, פאד׳א אסתגרקו מא ענדהם פעג׳זו או אדעו הם אלוקוף עליה, בחית׳ לא ימכן אחד אן יכד׳בהם בעד קולה אנה לא עלם לה בתה בה, פלעל דניאל פעל מת׳ל האולי. קלנא אן אלמעני אלצ׳רורי יבטל הד׳א אלוהם עלי דניאל והו אן אלכתאב לם יזל ט׳אהרא אלי אן קראה דניאל ופסרה, פלמא קראה ופסרה גאב ען חסהם. ואלעלה פי ד׳לך אנה רסול מן ענד אלכ׳אלק יבשר בלשאצר במא יסיה כמא קאל באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא, ומן הו רסול פלא בד מן אן ילבת׳ אלא אן יבלג אלרסאלה […] דניאל לג׳אז אן יקים סנה וסנינא. פלמא אוג׳ב אלנט׳ר אן ירתפע בעד קראה דניאל לה ותפסירה, וג׳ב עלי אלקום למא שאהדו גיבהֵ אלכתאב בעד תמאם כלאם דניאל אן יעתקדו אנה קד אחסן קראתה וקד צדק ען תפסירה בלא שך.

אז אמר בלשצאר שילבישו לדניאל ארגמן. ורביד זהב על צוארו. והכריזו עליו היותו שליט בשליש המלכות כי נכנסו דבריו באזניו והודה עליהם.

באדין – אז אמר בלשאצר והלבישו את דניאל מלבוש ארגמן ושמו על צוארו רביד של זהב והכריזו עליו אשר יהיה מושל שליש במלכות.

באדין – בלשאצר חשב כי לימים רבים הוא נבא, ונתן לדניאל שליש המלכות, כפי הבטחתו, אבל הגזירה נתקיימה תיכף עוד באותה לילה שהרגוהו סריסיו, והודיעו הדבר לחיל מדי ופרס ויבואו העירה, ולפי ספורי דה״י קבלו אנשי בבל בעצמם את דריוש למלך עליהם, ועז״א.

באדין אמר וגו׳ – אז אמר בלשאצר וילבישו את דניאל ארגמן ורביד הזהב (נתנו) על צוארו ויקראו עליו אשר יהיה מושל כשליש במלכות. מלבד שבלשאצר אולי היה שכור באותה שעה, רצה להראות כי ממלא הוא דברו.

תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ל) בֵּ֚הּ בְּלֵ֣ילְיָ֔א קְטִ֕יל בֵּלְאשַׁצַּ֖ר מַלְכָּ֥א [כַשְׂדָּאָֽה] (כשדיא)׃

On that same night Belshazzar the Chaldean king was slain.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משהעודהכל

בּוֹ בַלַּיְלָה נֶהֱרַג בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי.

ביה בלילא קטיל בלשאצר – (כתוב ברמז תכ״א).

בה בלילא קטיל בלשאצר מלכא – כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק״ו מבלשאצר שנשתמש בכלי קדש שהיו כלי חול שנאמר באו בה פריצים וחללוה, כיון שבאו פריצים נעשו חול, נעקר מן העולם דכתיב בה בלילא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה עאכ״ו.

רמז תתרסד

בה בליליא וגו׳ – זש״ה משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה, מי הוא שומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה׳ שומרך ה׳ צלך וגו׳, ה׳ ישמרך מכל רע, ה׳ ישמר צאתך ובואך, הוא משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות כחוט השערה אלא הגיע זמנה ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה, וכן הוא אומר ובתחפנחס חשך היום.

פי תלך אללילה, קתל בלשאצר אלמלך אלכסדאני.

ואמא זיאדתה מלכא כשדיא פהי ליערפנא אן דולהֵ אלכסדאניין כאנת אלי האהנא ואנקטעת, כמא עאדתה אן יזיד כלאמא פי אלנהאיאת כמא אקול פי עוד עצור מפני שאול בן קיש אנה אכ׳רהא, ופי ועוד לו אך המלוכה אנה אכ׳רהא, ופי ועודנו עצור בחצר המטרה אנה אכ׳רהא, ומא מאת׳ל ד׳לך.

תם תפסיר אלג׳ז אלכ׳אמס

[ונץ אלג׳ז אלסאדס]

קטיל – נהרג כמו יקטול עני ואביון.

ובאותה הלילה בעצמה נהרג בלשצאר כי אחד מעבדיו הכהו כדי למצוא חן בעיני מלך מדי ופרס.

בה בליליא – בלילה ההוא נהרג בלשאצר מלך כשדים.

ביה וגו׳ – בלילה ההוא נהרג בלשאצר מלך הכשדים ע״י אחד מאנשי חיל פרס ומדי שלכדו את העיר.

תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון