ובעת ההיא יעמד מיכאל – כמו שבארתי למעלה שבעת שמערכת השמים והטבע יחייב לישראל כליון לגמרי אז יעמוד מיכאל ע״פ ההשגחה הנסיית שהיא למעלה מן המערכה ומשדד אותה, כי הוא מן השרים הראשונים הגבוה משרים המנהיגים המערכה, ומפרש למה יעמוד מיכאל כי והיתה עת צרה – ר״ל שלפי המערכה יחוייב אז עת צרה שלא היה כמוה, ולכן יוכרח מיכאל להצילם ע״ד הפלא, ובעת ההיא ימלט עמך – ר״ל הצדיקים. שע״ז כל הנמצא כתוב בספר – כמ״ש כל הכתוב לחיים בירושלים, או מי שי״ל זכיות שנכתבין בספר זכרון כמ״ש בסוף מלאכי אז נדברו יראי ה׳ וכו׳ ויכתב בספר זכרון לפניו וכו׳ והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה שהוא על עת העתיד כמו שמפרש שם.

ורבים מישני אדמת עפר יקיצו – באר לו שבאותו עת יקומו המתים ויחיו, ובאר בזה כמה פנות, א] שיקומו בגוף ונפש כמו שהיו בחיים, שלכן קראם בשם ישנים, כאיש הישן שנפשו חוזרת אליו ויקיץ משנתו, ב] שלא יעמדו כולם רק מקצתם, ג] שיקומו בין מן הצדיקים בין מן הרשעים, ד] שיקבלו אז גמול מעשיהם אלה לחיי עולם ואלה לחרפות – וכבר באר מהרי״א שתהיה תחה״מ מצרנית אל הגאולה, כי רבים אשר סבלו בגלות ומסרו נפשם על קדושת השם בל תאמר אבד סברם, וכן הרשעים שהרעו עמהם, משניהם יקיצו, אלה לחיי עולם כמו שקצו בחיי הגוף ומסרוהו להרג בעבור כבוד שמו, ואלה לקבל ענשם ולראות הצלחת העם אשר ענו ואשר דקרו, ועוד בזה תכלית לדעתו שיקומו אנשים שהיו נרשמים בכל דור והם יגידו ויספרו להחיים מי החשוב באותו עולם, ואיזהו האמונה האמתית, ובזה יתודע לכל העמים אמתת האמונה ויהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

והמשכילים יזהירו אז כזהר הרקיע – כי יזוכך חמרם ויוסר עכירת היצה״ר והעפר, ומצדיקי הרבים כמו שהאירו עינים ללמד צדק לרבים, כן יאירו ככוכבים לעולם ועד מדה כנגד מדה.

ואתה דניאל – מפני שידע שהזמן רחוק מאד, א״ל שיהיו הדברים סתומים עד עת קץ – כי לא יעלה על מחשבתם שהזמן רחוק כ״כ, וכ״א יחשוב שיגיע הזמן בעת חייו, וע״כ יהיה הזמן נעלם, אבל בעת קץ יוסר הספק, וכל שיתקרב הזמן יהיה הספק מועט, כי זאת ידענו שהגאולה מוכרחת לבא קודם האלף השביעי, וא״כ בזמן הקודם היה הודאי (שהוא הזמן שכבר עבר שידענו בודאי שהוא לא היה הזמן המיועד) מועט, והספק (שהוא הזמן העתיד עד אלף השביעי) היה מרובה, אבל כל שיתקרב הזמן לאלף השביעי יהיה הודאי מרובה יותר, והספק יתמעט יותר, ועי״כ תרבה הדעת.

וראיתי – ראה השדים שבשמים המושלים בכל משך הזמן ההוא, הם עומדים אחד הנה. ויאמר – פי׳ וכ״א מהם אמר לאיש לבוש הבדים מתי קץ הפלאות – כי ממשלתם מוגבלת עד הזמן ההוא ולא נודע להם מתי תכלה ממשלתם.

ואשמע שהאיש נשבע – כי הגאולה תלויה בשני זמנים, זכו אחישנה לא זכו בעתה, ולא יכול לשבע שלא תהיה הגאולה קודם לזה כי יוכל להיות שיזכו קודם, רק נשבע שלא יתאחר מזמן הזה ושאז יכלו הצרות הנאמרים למעלה, ולפי׳ רי״א שאז תכלינה ממשלות ישמעאל בעצמו, ודבר הנאמר בשבועה א״א שישונה בשום אופן, כי הוא הזמן האחרון שמוכרחים להגאל אז, וכבר בארתי זמן הזה למעלה במ״ש עדן ועדנים ופלג עידן. א״ל אחר שיכלו מועד ומועדים וחצי מן הזמן הכולל, ובעת שיכלה נפץ יד עם קדש, דהיינו זמן פיזור עם קדש ונפוצתם מה שאזלת יד ואפס עצור ועזוב, אז תכלינה כל אלה, והרי״א פי׳ שתכלינה ממשלות השרים העומדים על שפת היאור, כי אז תתחיל מלכות שמים, כמ״ש למעלה במחזה הראשונה וליה יהיב שלטן ויקר.

ואני שמעתי ולא אבין – פי׳ רי״א שלא ידע חשבון מועדים שאינו חשבון מפורש, ואומר אדני מה אחרית אלה – היינו מה יהיה אחרית ממשלת השרים העומדים על שפת היאור, ר״ל מה יהיה מן העמים שהם משפיעים עליהם.

ויאמר לך דניאל כי סתומים וכו׳ יתבררו – אז רבים מן העמים יכירו דת האמת וידעו האמת ויתבררו ויתלבנו ללכת באור ה׳, והרשיעו רשעים – וימצאו רשעים שלא ישובו והרשיעו ללכת ללחום במלחמת גוג ומגוג, ומפ׳ כי הרשעים לא יבינו פעולת ה׳ ומעשה ידיו, והמשכילים שבהם יבינו ויכירו האמת.

ומעת הוסר התמיד – מבואר שנתן שני זמנים, זמן אחד שממנו תתחיל אפשריות הגאולה, אם יזכו, כמ״ש זכו אחישנה, וקודם לזה הזמן אין לחכות כלל, ואמר שהזמן הזה יהיה אלף מאתים ותשעים מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם – ואאל״פ על עת הסרת התמיד בחורבן בית שני, שא״כ יגיע הזמן השני שאחריו אחר אלף השביעי וזה א״א, וגם אאל״פ על זמן הסרת התמיד בחורבן בית ראשון, שאז לא נתן שקוץ שומם, כי שרף המקדש ערה ערה עד היסוד בה, ובהכרח שכיון על זמן אחר שבו הוסר התמיד ונתן שקוץ שומם, וזה היה ג׳ פעמים, א] בימי מנשה שבטל עבודת התמיד והעמיד צלם בהיכל, ב] קודם לו בימי אחז שסגר דלתות בית ה׳ וקטר לאלהים אחרים (כמבואר בדה״ב כ״ח), ג] קודם לכל אלה בימי עתליה המרשעת, שכתוב כי בניה פרצו את בית אלהים וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים (דברי הימים ב כ״ד), ובעת ההיא נשבת התמיד שהיה קרב מקופת הצבור, כמש״ש ששם יהוידע פקודות בית להעלות עולות (שם כ״ג), ועוד אמר ויהיו מעלים עולות בבית ה׳ תמיד כל ימי יהוידע, מבואר שקודם לזה בטלו עולות התמיד, וגם נתנו אז שקוץ שומם, שעמד אז בית הבעל, וממ״ש סתם השכל יחייב שנחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה, והיא מתה בשנת ג׳ אלפים ס״א ובטל התמיד ג׳ אלפים ס׳, וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד׳ אלפים ש״נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעז״א אשרי המחכה – ר״ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים וגם נבנה מאת היהודים ע״פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה, ובשנת ד׳ אלפים שמ״ט היה רעש גדול בכל העולם ונפל המקדש הגדול אשר בנו, וביום שאחריו בא אש גדול מן השמים ונתכו כל הברזלים מהבנין ונשרפו יהודים רבים, ובשנה שאחריה, שהוא שנת ש״נ היה עיפוש גדול בכל העולם וכל מי שהיה מתעטש נפל ומת, כמבואר בספרי הדורות, מבואר שאז היה אפשרות לפקודה רק שגרמו העונות, ומעת ההיא אשרי המחכה שמאז עד הקץ האחרון יש לנו לחכות, כי אם יזכו יושעו גם באמצע הזמן, עד יגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה – ואם תחשוב משנת ד׳ ש״נ עוד אלף של״ה יגיע לשנת ה׳ אלפים תרפ״ה, שאז יהיה קץ הפלאות המיועד. וכבר בארנו שנאמרו עוד שני זמנים והם מועד מועדים וחצי, שמגיע זמנם לשנת ה׳ אלפים תרע״ג כמ״ש למעלה (ז׳ כ״ה), וזמן השני עד שני אלפים ושלש מאות, ונצדק קדש שנאמר לו במראה השניה כלים בשנת ה׳ אלפים תרפ״ח כמ״ש למעלה (ח׳ י״ד) הרי השלשה זמנים מתאחדים, שבשנת תרע״ג תהיה ההתחלה ותמשך י״ד שנים, שהם השני שבועים, שבוע אחד שאחז״ל שבוע שב דוד בא, ושבוע של גוג המבואר בכתוב שיבערו והסיקו באש שבע שנים, שהוא משנת תרע״ג עד שנת תרפ״ח, ובשנת תרפ״ה שהוא ג׳ שנים לפני תרפ״ח יתחילו בבנין המקדש וימשך ג׳ שנים, ובזמן תרפ״ח שהוא עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות שנים מאותו שנה שדבר עמו המלאך, בשנת שלש לבלשאצר ונצדק קדש ויוחזר התמיד על מכונו, כי שם שאל על החזרת התמיד וע״ז השיבו כמבואר שם.

אנו כותבים את הדברים האלה בחשוון שנת התרכ״ח, ולפי החשבון שעלה בידינו זמן הגאולה ירחק עוד ששים שנה, ובאשר עינינו כלות לראות צמיחת קרן ישראל בימינו ולעינינו, ונחכה לו בכל יום שיבא, וכבר התבאר בזהר פ׳ שמות שבכל ס׳ שנה באלף האחרון שבו יבא הגואל תקום התעוררות לגאולה, לפ״ז ראוי שיהיה איזה התעוררות בשנה הזאת או שאחריה, ואיזה רושם ראיתי לבקש חשבון ודעת על השנה הזאת אולי יהיו דברינו לרצון להחיש עת ישע, ואומר כי יש מקום לחשב הזמן עדן ועדנים ופלג עדן, שכל עדן הוא ד׳ מאות שנה כזמן גלות מצרים, ושלשה עדנים הם י״ב מאות שנה, וחצי מי״ב מאות הם שש מאות סך הכל ח״י מאות, שעולה לשנה זו שאנחנו בגלותנו זה ח״י מאות שנה בכיון, והגם שימשכו הימים עד יוגמר הדבר כבר הוחל החזון לצמוח, וכן מ״ש כי למועד מועדים וחצי היינו שאז יכלו שני השרים שראה על שפת היאור, ועי״כ יכלה נפץ עם קדש שלא יהיו נלחצים עוד כמקדם, ובעת יגיעו מועד מועדים וחצי שהיא בשנת התרכ״ח ילכה נפץ יד עם קדש ענויהם ויסוריהם וככל נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה שני האנשים העומדים על שפת היאור, (וראיתי בס׳ חזון למועד עשה ג״כ חשבון על שנת תרכ״ח לפי דרכו). המועד השני שראה עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות יתחיל מיום חורבן בית ראשון בשנת ג׳ אלפים של״ח וכלה בשנת ה׳ אלפים תרל״ח, ואז ונצדק קדש, היינו שמאז יכירו העמים צדקת ישראל וקדושת תורתם ולא יוסיפו לענותם עוד. הזמן השלישי ומעת הוסר התמיד, יתחיל מעת הוסר התמיד בחורבן בית ראשון (ומ״ש ולתת שקוץ ושמם שאז גברו יד עובדי ע״ג ואמרו כי יראתם גברה), שהיה בשנת שלשת אלפים של״ח, וכלה הזמן הראשון אלף מאתים ותשעים בשנת ד׳ אלפים תרכ״ח. ופי׳ מ״ש אשר המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הוא כן, שזמן הזה נחלק לשתים שאחר שיכלה אלף שנים אחר הזמן הראשון שהוא אלף שנים אחר ד׳ אלפים תרכ״ח יתחיל קרן ישראל לצמוח, כמו שהודיעו בזמן שא״ל כי למועד מועדים וחצי כנ״ל, וז״ש אשרי המחכה ויגיע לימים אלף, והוא בזמן חמשת אלפים תרכ״ח, ומשם ימשך עוד שלש מאות שלשים וחמשה עד שיהיה זמן תחיית המתים, שזה יהיה בשנת תתקס״ג, שהוא ל״ז שנים קודם לאלף השביעי, ומפרש ואתה לך לקץ ותנוח, שהקץ יתחיל בשנת התרכ״ח וימשך עד התתקס״ג, שאז תעמוד לגורלך לקץ הימין שאז יהיה תחיית המתים, ותראה שמספר הכתוב.

ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין – הוא מספר שני אלפים מאתים ותשעים, שהוא זמן התחלת הקץ הראשון בשנת התרכ״ח, ושתי תיבות לקץ הימין עולה שלש מאות שלשים וחמשה, שהוא מן הקץ הראשון עד הקץ האחרון של תחיית המתים, וע״כ נחשב לקץ הימין שתי פעמים כי הם שני קצים, ופי׳ ואתה לך לקץ לקץ הימין ואז תנוח עדיין, ותעמד לגורלך לקיץ הימין, הקץ השני שבא ג״כ במספר של לקץ הימין, וע״כ נכתב ימין בנו״ן ולא במ״ם כמשפטו.

העולה מזה, שלפי׳ השני, משנה זו (שנת תרכ״ח) לא יוסיפו עוד להרע לעם ה׳ בעבור אמונתם ותורתם, ומשנת התרל״ח ונצדק קדש, ולא ידענו איזה קדש יצדק עד ימים ידברו, אם ר״ל קדושת העם, אם ר״ל קדושת אמונתם, ומן מועד הראשון עד זמן תחיית המתים יהיה עוד של״ה שנה, שאז יקיצו וירננו שוכני עפר, ואיש חמודות יעמוד לגורלו. ולפי׳ הראשון כתב חזון ובאר על הלוחות, כי צמיחת קרן בית דוד ובנין המקדש וכל יעודי הנביאים יתקיימו בפעם אחת, ואורם תזרח מן שנת התרע״ג עד שנת התרפ״ח, שאז כבר יהיה המקדש על מכונו, ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב ויתקיימו כל יעודי הנביאים, והיתה לה׳ המלוכה והיה ה׳ למלך על כל הארץ.

ויש לתת טעם למה לא הגיע זמן אפשריות הגאולה עד אלף ומאתים ותשעים, לשני הפירושים, לפי׳ השני שהיה זמנו בשנת ד׳ אלפים תרכ״ח והוא שמונה מאות שנה אחר חורבן בית שני, נגזר עליהם גלות ת״ת שנה כפלים כגלות מצרים, ולפי׳ הראשון שהיה זמנו בשנת ד׳ אלפים ש״נ, שהוא תקכ״ב שנה אחר חורבן בית שני, י״ל שנגזר עליהם שני גליות כ״א ארבע מאות והיו במצרים רק רד״ו שנה ובבבל רק שבעים שנה, והיו צריכים להיות בגלות האחרון תק״ך להשלים ת״ת שנה, כי רד״ו ושבעים ותק״ך הם ת״ת שנה, וחורבן בית שני בסוף שנת תתכ״ח, והתחיל החשבון משנת תתכ״ט ונשלם שנת ד׳ אלפים שמ״ט, ובשנה שאחריה התחיל אפשריות הגאולה אם יזכו.