[קכא]
1וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתי וגו׳, ר׳ יהודה אומר וברכתי אותה ליתן לה בן, וברכתיה לברכת החלב, א״ל ר׳ נחמי׳ וכי כבר נתבשרה בחלב והלא עדיין לא נתעברה אלא מלמד שהחזירה הקב״ה לימי נערותיה, ר׳ אבהו בשם ריבר״ח נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יהוון מונין לה וצווחין לה עקרתא, ר״י בשם ר״ל עיקר מטרין לא הוה לה וגלף לה הקב״ה עיקר מטרין.
(בראשית רבה מ״ז)
[קכב] 2וברכתי אותה, לא הספיקה [שרה] לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות הה״ד וברכתי אותה בשתי דדיה. (מדרש הלל)
[קכג] 3וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, בישרו שהבן הנולד ממנה כנגד העולם כולו. (מדרש הגדול)
[קכד]
4מלכי עמים ממנה יהיו, א״ר חמא ב״ר חנינא מיכן דרש אברהם והחזיר את קטורה.
(בראשית רבה מ״ז)
[קכה] 5והיתה לגוים, זה יעקב ועשו, מלכי עמים, שיצאו מיעקב ועשו. (מדרש אגדה)
1. ב״ר פנ״ג, ובלקח טוב ר׳ יהודה אומר להיות לה בן, וברכתיה בחלב, להניק בני מלכים שלא היו מאמינים בנס הזה וצמקו דדי נשיהן והביאו בניהן לשרה להניקם לכן נאמר וברכתיה בחלב, ובשכ״ט וברכתיה בהשפעת חלב, ועי׳ פירש״י כאן ולקמן מאמר קכב. מטרין, רחם, ועי׳ בתורה שלמה לעיל פי״א מאמר קה.
2. מדרש הלל הנקרא ספר המעשים בבהמ״ד ח״ה, ותחלת המאמר הוא לפי שהיו או״ה אומרים לא ילדה שרה יצחק אלא השפחה, מה עשה הקב״ה יבש דדי מטרוניות שלהם ולא היו יכולין להניק את בניהן ובאין אצל אברהם ואומרין לו שתניק שרה את בניהן, אז אמר אברהם לשרה אין זו שעה של צניעות אלא קדש שמו של הקב״ה וגלי דדיך והניקי בניהן וידעו כי יצחק בנך, ולא הספיקה לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות, הה״ד וברכתי אותה, שתי ברכות בשתי דדיה, והיו כל המטרוניות אומרין מי יתן שינק בני מחלב צדקת לכך נאמר הניקה בנים שרה, ועי׳ לקמן כא, יז. ופרש״י כאן.
3. דורש כן מסוף הפסוק והיתה לגוים וגו׳, ועי׳ לעיל מאמר מז.
4. בפי׳ ב״ר כ״י במנח״י מפרש מכאן דריש אברהם והחזיר את קטורה דאמר אברהם מדשני בדיבוריה ואמר ממנה יהיו מכלל שאלו מלכי עמים יצאו ממנה אבל שאר בנים יצאו ממני ולכך החזיר את קטורה שאם לא תאמר כן שממנה יהיו, לא היה לו לכתוב ממנה יהיו אלא ומלכי עמים ולישתוק ומדקאריך קרא ש״מ לדרשא.
5. הרד״ק כ׳ והיתה לגוים אמר על עשו ויעקב לבדו כתרגומו, וכן מלכי עמים כתרגומו, ובתרגומים כאן ״אתן״ ובקרא כתיב נתתי, ובשכל טוב איתא וגם נתתי כי גזירתי מעשה, וכבר גזרתי להיות לך ממנה בן שיבנה ביתך ממנה, עי׳ לעיל פט״ו מאמר ריג. וברש״י ורמב״ן כאן, ולעיל מאמר מז.