Bemidbar 22 – במדבר כב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲזַלוּ סָבֵי מוֹאָב וְסָבֵי מִדְיָן וְקַסָמַיָּא בִּידֵיהוֹן וַאֲתוֹ לְוָת בִּלְעָם וּמַלִּילוּ עִמֵּיהּ פִּתְגָמֵי בָלָק.

And the elders of Moab and of Midian went, with the (price of) divinations in their hands, and came to Bileam, and told him the words of Balak.

וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק

וַאֲזַלוּ סָבֵי מוֹאָב וְסָבֵי מִדְיָן וְקַסָמַיָּא (ח״נ: וְקִסָמַיָּא, וְקוֹסָמַיָּא) בִּידֵיהוֹן וַאֲתוֹ לְוַת בִּלְעָם וּמַלִּילוּ עִמֵּיהּ פִּתְגָּמֵי בָלָק

א. המיוחס ליונתן תרגם ״וּקְסָמִים בְּיָדָם״ – ״וְקִסְמִין... בִּידֵיהוֹן״, כמתבקש. אבל אונקלוס שתרגם ״וְקַסָמַיָּא בִּידֵיהוֹן״ (ח״נ: וְקִסָמַיָּא, וְקוֹסָמַיָּא) בצורה מיודעת ומפורטת, רמז לדרשת חז״ל ״וקסמים בידם – כל מיני קסמים״ (תנחומא בלק, סימן ה; ורש״י).⁠¹

מי הם זקני מדין?

ב. ›לעיל הוזכרו זקני מדין – ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן״ (פס׳ ד). האם אלו אותם זקנים שנשלחו אל בלעם? לדעת ראב״ע הזקנים שנשלחו לבלעם הם חכמי מדין שדרך הכתוב לקרוא לחכמים זקנים, ואילו הזקנים שהוזכרו לעיל הם מלכי מדין.⁠² רמב״ן (לפס׳ ד) הבין את דבריו כך:

אמר ר״א כי יתכן שהיו החמשה מלכים זקנים. וא״כ וילכו זקני מואב וזקני מדין (בפס׳ ז) אינם הזקנים הנזכרים תחלה, כי המלכים לא הלכו לפניו רק שרים ככתוב (פס׳ ח).

נראה שאף המיוחס ליונתן הבחין בין הזקנים, שהרי בפסוקנו תרגם מילולית, ״זִקְנֵי מִדְיָן״ – ״סָבֵי מִדְיָן״ ללא תוספת מדרשית, ואילו לעיל תרגם במשמעות של מלכים ״וַאֲמַר מוֹאֲבָאֵי לְסָבֵי מִדְיָנָאֵי אֲרוּם עַמָא חַד וּמָלְכוּ חַד הֲווֹן עַד הַהוּא יוֹמָא... וּבָלָק בַּר צִפּוֹר מִדְיָנָאָה מַלְכָּא לְמוֹאָב בְּעִידָנָא הַהִיא וְלָא בְּעִידָנָא חוֹרָנָא דְהָכִין הֲוָה תְנָאָה בֵּינַתְהוֹן לְמֶהֱוֵי מַלְכִין לְפִרְקִין מֵאִילַךְ וְאִילַךְ״ [ויאמר מואב לזקני מִדין כי עם אחד ומלכות אחד היו עד ההוא היום ... ובלק בן ציפור המִדיני מלך למואב בעת ההיא ולא בעת אחרת שכך היה תנאי ביניהם להיות מלכים לתקופות מאלה ואלה]. מאונקלוס לא ניתן להכריע בדבר.

1. ״באורי אונקלוס״.

2. ראב״ע: ״אל זקני מדין – יתכן שהיו החמשה מלכים זקנים״.

ואזלו רברבני מואביי ורברבני מדייניי^א וגרין דקסמין חתימין בידהון^ב ואתון לוות בלעם^ג ומללו עימיה מלוי^ד דבלק.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רברבני מואביי ורברבני מדייניי״) גם נוסח חילופי: ״חכימי מואבאי וחכימית מדיינאי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וגרין דקסמין חתימין בידהון״) גם נוסח חילופי: ״ואגרן חתימן ביד׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לוות בלעם״) גם נוסח חילופי: ״לב׳⁠ ⁠⁠״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מלוי״) גם נוסח חילופי: ״פתגמוי״.

ואזלו סבי מואב וסבי מדין וגדין דקיסמין חתימן בידיהון ואתו לות בלעם ומלילו עימיה פיתגמי בלק.

And the elders of Moab and of Midian went, with the price of divinations sealed up in their hands, and came to Bileam, and told him the words of Balak.

ואזלו חכימי מואבאי וחכימי מדינאי ואגרין חתימין בידיהון ואתו לות בלעם ומלילו עמיה פתגמי דבלק.

And the sages of the Moabites and of the Midianites went, with sealed letters in their hands, and came to Bileam, and spoke with him the words of Balak.

וילכו זקני מואב – זקני מואב גם הם לקחו בידם קסמים.

דבר אחר: למה אמר לו בתחלה לא תלך, ובסוף אמר לו קום לך, אלא בתחלה שאל בלק לקוסמים אמר להם מה תאמרו יפה יבוא בלעם או לאו, קסמו קסמים ואמרו יבוא, לכך הפר הקב״ה קסמיהם ואמר לו לא תלך עמהם, ובפעם שניה קסמו ואמרו לא יבוא, אמר לו הקב״ה קום לך מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (ישעיהו מ״ד:כ״ה).

וכן חשב בלעם הרשע בלבו ואמר כמו שאמר לי בפעם ראשונה לא תלך, ובשנייה אמר לי לך, ככה אמר לי לא תאור, ולבסוף יאמר לי תאור, על זה ויחר אף אלהים כי הולך הוא. ומה היו הקוסמים אומרים, אם נאמר לבלעם ויבוא עמנו אנו מצליחים, ואם יתן לנו עיכוב אין בדבריו כלום, וכיון ששמעו שאמר להם לינו פה הלילה, אמרו כלום יש אב ששונא את בנו, כך הקב״ה אב לישראל ואוהב אותם ובעד קללת בלעם ישנא, מיד אמר הקב״ה לבלעם מי האנשים האלה עמך, עשה עצמו כאלו לא ידע כלום, הדא הוא דכתיב משגיא לגוים ויאבדם וגו׳ (איוב י״ב:כ״ג), וכיון ששמע בלעם כך, אמר עכשיו אני יכול לילך ולהבין, שפעמים הוא יודע ופעמים אינו יודע, ולכך אוכל לעשות כל מה שאתאוה, ¹והוא היה אחד משלשה שבדק הקב״ה אותם ומצאם עביט של מימי רגלים, כי היה לו לומר רבון העולמים אתה ידעת, ואתה הוא היודע לכל, ולא יבצר ממך מזמה, ולי אתה שואל מי האנשים האלה, והוא לא עשה כן, אלא אמר בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי.

²תניא מדין ומואב לא היה שלום ביניהם, ולפי שנתייראו עשו שלום ביניהם כדי שיעזרו זה את זה, פעם אחת בא זאב לאחד מהם, הלך הכלב אל הכלב ואמר לו בוא ועזרני מן הזאב שלא יאכל גם לשנינו, נתפייסו ובאו שניהם על הזאב.

דבר אחר: בלק בן צפור – אמר לו בלעם אעפ״י שאין אתה מכבדני המלכים מכבדים אותי שהם שולחים לי.

ולכה קבה לי – ³שנאה שהיה שונא בלעם לישראל גדולה משנאה שהיה בלק שונא, בלק אמר לכה ארה לי, ובלעם אמר קבה לי, בלק אמר אולי אוכל להלחם בו ואגרשנו מן הארץ ממלוכתו, והוא אומר וגרשתיו, מן העולם.

1. והוא היה אחד משלשה ומצאם עביט של מימי רגלים. בב״ר פי״ט אות י״א מובא ד׳ הן שהקיש הקב״ה על קנקנן ומצאם קנקנין של מימי רגלים, ובמדרש במ״ר פ״כ אות ו׳ מובא זה אחד מן ג׳ בני אדם שבדקן הקב״ה ומצאם קרון של מימי רגלים, ולא חושב אדם הראשון.

2. תניא. סנהדרין ק״ה ע״א ותנחומ׳ בלק אות ד׳, וע״ש בהערות.

3. שנאה שהיה שונא בלעם. תנחומא בלק אות ח׳, ב״ר פ״כ אות ט׳, ומובא ברש״י עה״ת ע״ש.

פַמַצַ׳י׳ שֻׁיֻוכֻ׳ מֻאַבַּ וַשִׁיֻוכֻ׳ מִדיַאןַ וַפַאלַאתֵ מַעַהֻם חַתַּי׳ וַאפַוא בִּלעַאם פַאַכ׳בַּרֻוהֻ בִּכַּלַאםִ בַּלַאק

ולכן יצאו לדרך, חרטומי מואב וחרטומי מדין, עם לחשי מזלות אתם, עד-שהגיעו אל בלעם, והודיעו לו את דבורי בלק.

וקסמים בידם – כל מיני קסמים, שלא יאמר: אין כלי תשמישי עמי.

דבר אחר: קסם זה נטלו בידם זקני מדין, ^אאם יבא עמנו בפעם זו יש בו ממש, ואם ידחנו אין בו תועלת. לפיכך כשאמר להם: לינו פה הלילה (במדבר כ״ב:ח׳), אמרו: אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר: וישבו שרי מואב עם בלעם (במדבר כ״ב:ח׳), אבל זקני מדין הלכו להם.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ששון 369, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״אמרו״.

וקסמים בידם AND DIVINATIONS WERE IN THEIR HANDS – all kinds of divination, in order that he should not say, "I have not got my tools with me".

Another explanation is: this omen (קסם) the elders of Midyan took with them: – they said, "If he comes with us this time, there is something substantial in him, but if he puts us off there is no use of him". – Consequently when he told them, "Stay here tonight", they said, There is no hope in him"; they left him and went away, as it is said, (v. 8) And the princes of Moab stayed with Balaam", but the princes of Midyan went away (Tanchuma Balak 5).

פס׳: וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם – ¹כענין שנאמר (משלי ט״ז:י׳) קסם על שפתי מלך.

וי״א וקסמים ממש – אמרו סימן זה יש לנו אם לא ימאן מלבוא אצלינו הרי אנו מצליחין ואם לאו אין לנו הצלחה. ונשב אל ארצנו. וכן עשו:

1. כענין שנאמר קסם על שפתי מלך. המחבר מפרש קסם לשון בחינה וסימן. וזה כוונתו וקסמים בידם שלקח לסימן אם יבוא תכף יצליח ואם ימאן אין הצלתח. וע״ז וי״א וקסמים ממש פליג אלמעלה.

וקסמים בידם – מיני קסמים היו מוליכין לבלעם, פן יאמר אין בידי מיני קסמים. כדכתיב: בימינו היה הקסם ירושלים {וגו׳} קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו-כ״ז).

וקסמים בידם [THE ELDERS OF MOAB AND THE ELDERS OF MIDIAN SET OUT] WITH DIVINATION TOOLS IN THEIR HANDS: They brought [all] kinds of divination tools to Balaam, lest he say, “I [cannot predict the future since I] do not have the [appropriate] divination tools.”¹ So it is written (Ezek. 21:27), “In his right hand he divined concerning Jerusalem ... (ibid., vs. 26) shaking arrows,⁠² consulting teraphim and inspecting the liver [of a sacrificed animal].”³

1. The difficulty in the verse is: why would the emissaries have to take divination tools with them when going to visit a professional diviner?
Rashi presents two answers to the question, the one found here in Rashbam (which originates in Tanh. Balaq 5) and a more midrashic one. Rashbam, typically, opts for the one interpretation of Rashi’s which to him seems closer to the plain sense of Scripture.

2. Rashbam quotes this same phrase – קלקל בחצים – above in his commentary to 21:5. As I noted there (in note 33), it is unclear what Rashbam is proving in that comment. Here the reference is clearer: it is about shaking or shooting arrows as a form of divination. On using arrows for divination, see e.g. Git. 56a.

3. Rashbam appears to have been the first commentator on Numbers to cite these verses in Ezekiel in order to show what constituted appropriate divination tools in the biblical world. So also Ibn Ezra and Hizq. Ibn Ezra, like Rashbam, points out that our verse appropriately speaks of “divination tools in their hands,” in the same way that the verse in Ezekiel describes how “in his right hand he divined.”

זקני מואב – חכמים.

וקסמים בידם – אמר רבי שמואל הנגיד ז״ל הספרדי, שטעמו: ודמי הקסמים, וראייתו: בידם, ולא אמר כלום.

רק הוא כמשמעו, וספר הכתוב ששלח אל קוסם קוסמים כמוהו. ועוד, לא יוכל להתעכב לאמר: לא אמצא יום נבחר ושעה נבחרת ללכת ולקוב, כי הם אנשי אומנותו. והעד שפירושו כאשר הוא, שאמר הכתוב: בימינו היה הקסם^א (יחזקאל כ״א:כ״ז).

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, ס״פ I.24. בכ״י פריס 177: קוסם.

THE ELDERS OF MOAB. The wise men.⁠¹

WITH THE REWARDS OF DIVINATION IN THEIR HAND. Rabbi Samuel Ha-Nagid the Sephardi, of blessed memory, said that the meaning of u-kesamim (with the reward of divination)⁠² is payment for divination. He offers as proof the word be-yadam (in their hand).⁠³ However, he says nothing. U-kesamim be-yadam is to be taken literally.⁠⁴ Scripture tells us that Balak sent diviners like himself to the diviner [Balaam]. Furthermore, Balaam would not be able to tarry, saying, "I cannot find a propitious day, and a propitious hour to go and curse,⁠" for the messengers were members of his guild. In his right hand is the instrument of divination⁵ (ha-kesom) (Ez. 21:27) is proof that u-kesamim be-yadam is to be taken literally.⁠⁶

1. The elders were wise men (Weiser).

2. Balaam was the diviner, not the messengers sent to him. Hence Rabbi Samuel's interpretation.

3. Rabbi Samuel believed that in their hand refers to the money which they brought with them for the divination.

4. It refers to instruments of divination.

5. Translated literally.

6. For the verse shows that instruments of divination were held in the hand.

וקסמים בידם – יש מפרשים:⁠¹ שכר קסמים בידם. וראיתי כתוב בתרגום ירושלמי: ואגרתא דקסמי׳, והיינו שכר הקסמים. אי נמי: איגרת הקסמים, כלומר: סיפרי קוסמים הביאו לו.

[ויש אומרים (רש״י, רשב״ם) כלים שקוסמים בהם, שלא יוכל לדחותם, לומר אין כלי קסמיי בידי. ויש אומרים (רש״י): שהיו מנחשים כן, לומר אם יבא עתה עמנו, נדע שיש בו תועלת, ואם יתן עיכוב, אין בו תועלת. הג״ה.]⁠^א

1. עיין ראב״ע בשם ר׳ שמואל הנגיד.

א. תוכן הגהה זו כמעט זהה לפירוש רש״י.

וקסמים בידם – WITH INSTRUMENTS OF DIVINATION IN THEIR HAND – There are those who interpret: with the payment for divination in their hand. And I saw written in Targum Yerushalmi: אגרתא" of divinations", meaning either: the payment for divination, or alternatively: a letter of divination, that is to say: books of divinations they brought to him.

[And there are those who say (Rashi, Rashbam) [that the term refers to] instruments of divination, so he would not be able to push them off, saying “I do not have my divination instruments at hand.” And there are those who say (Rashi) that they [themselves] were divining with them [the instruments], saying: if he comes now with us, we know that it will be beneficial, and if he delays, it will not be beneficial. {A glossed annotation.}]

וקסמים בידם – ספרי קוסמים כמו שפר״ש וכן תרגום ירושלמי ואגרון חתומין בידהון, אגרות חתומות מאת המלך. ודוגמא זו מצינו: בימינו היה הקסם (יחזקאל כ״א:כ״ז), קלקל בחצים ושאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו).

דבר אחר: שכר קוסמים בידם כמו לא יגבון קסמא בירושלם.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא בשם רבי שמואל הנגיד.

וקסמים בידם, "with tools of divination in their hands.⁠" The "tools" were books of instruction on that subject, as explained by Rashi. This is also how the Jerusalem Targum understands this phrase. We find a parallel of this when even in our time, sorcerers utter curses by sticking needles into dolls symbolising the party to be cursed. An alternate interpretation: Balak's emissaries took financial rewards with them to pay Bileam for the use of these instruments used in sorcery. Compare Targum Yonatan on Nachum 3,17, according to Rabbi Chavell.

וקסמים בידם – פי׳ שכר הקסמים והוא שאמר התרגום ירושלמי ואגרין חתומין בידיהון, כלומר צרור כסף השכר, וי״מ את התרגום מלשון אגרת, שספרי קסמים הביאו בידיהם, ג״ן.

וקסמים בידם – מכאן שהיה בלעם קוסם, שהביאו לו קסמים בידם כדי שלא יוכל לדחותם ולומר אין בידי עתה כלי הקסמים. ויש מפרשים וקסמים, ושכר קסמים, כלומר שהביאו לו כסף וזהב בשכרו.

וקסמים בידם, "with charms in their hands.⁠" This proves that Bileam was a magician employing charms. The emissaries brought along charms so that Bileam would not be able to stall them by saying that he did not have any charms available at that time. An alternative explanation [seeing it is most unlikely that a man whose trade depends on charms should not have the tools of his trade available. Ed.]: They brought money to pay Bileam for using his own charms on their behalf. (Compare both Rashi, for the former view and Ibn Ezra quoting Rabbi Shmuel Hanaggid for the latter view).

וקסמים בידם – שכר הקסמים תרגום ירושלמי אגרא דקוסמיהון בידיהון. אי נמי אגרת הקסמים ספרי הקסמים הביאו לו.

ואגרשנו מן הארץ – שלקחוה מידי סיחון שכבש מיד מואב כדאיתא לעיל.

וילכו זקני מואב – בפרק חלק תנא מואב ומדין לא היה שלום ביניהם לעולם משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו שונאין זה את זה ובא זאב על אחד מהם אמר אם אין אני עוזרו למחר יבא עלי הלכו להם שניהם והרגו הזאב אמר רב משרשיא היינו דאמרי אינשי שונרא וכרכושתא פי׳ חולדה עבדו הלולא מתרבא דביש גדא.

וקסמים בידם – שכר קסמים בידם וכן תרגום ירוש׳ ואגרתא דקסמיא בידיהון אי נמי אגרתא דקסמיא בידיהון שהביאו לו ספרי קוסמין.

וילכו זקני מואב, "The elders of Moav went forth, etc.⁠" The Talmud in tractate Sanhedrin folio 105, tells us that there never had been peaceful relations between Moav and Midian before, but now that both felt threatened, they became like dogs when afraid of wolves that threaten them, and they acted in unison.

וקסמים בידם, "and they had brought instruments .of divination with them.⁠" They brought money with them to pay Bileam for employing divinations with which to curse the Israelites. This is the way the Jerusalem Talmud translated our verse. An alternate interpretation is that seeing that Balak himself was no novice in that art, he sent along samples of what he used when practicing divination.

וקסמים בידם – פי׳ ר׳ שמואל הנגיד ודמי הקסמים בידם:

וקסמים בידו, "with charms in their hands.⁠" According to the interpretation of Rabbi Shmuel Hanagid, the delegation brought with them the money to defray the cost of these charms they expected Bileam to employ, [as they themselves could hardly tell Bileam which kind of charms to employ. Ed.]

וקסמים בידם – כטעם: בימינו היה הקסם (יחזקאל כ״א:כ״ז), ואנשי המלאכה ההיא ידעו זה.

וקסמים בידם – הם כלים⁠־מה יעורר בהם הקוסם כח הדמיון להגיע אליו הקסם. וראוי שתדע כי אלו הדברים הנזכרים בזאת הפרשה מבלעם הם נבואות, לא קסמים; וזה יתבאר ממה שביארנו מסגולות הקסם והנבואה, ומה שיוכר בו אחד אחד מהם, בשני מספר מלחמות ה׳. ואחשוב כי ה׳ יתעלה השיבוֹ נביא בזה הזמן, בעבור עוצם השגחתו על ישראל, כי היה ראוי שתשמרהו זאת המעלה מנתינת עצה להכשיל ישראל בדברים מגונים, כמו הזימה ועבודה זרה; ועם כל זה לא נשמר מזה, כי הוא נתן עצה למואבים להפקיר בנותיהם לזנות עם ישראל, כדי שיפתו אותם לעבוד עבודה זרה, כמו שנתבאר בפרשת ראשי המטות, אמר: ׳הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם לִמְסָר מעל בה׳ על דבר פעור׳ (לא, טז).

וילכו זקני מואב וזקני מדין – כבר פירשנו.

וקסמים בידם – [ג] ¹יראה שלקחו עמם כלי אומנותם למלאכת הקסם כדי שלא יהיה לו שום טעם דחיה ועכוב לעשות כרצונם ואז״ל קסם זה לקחו בידם אם יבא עמנו מיד יש בו ממש ואם לאו אין בו שום תועלת (במ״ר פ׳ כ׳) והוא ודאי קסם על שפתי חכמים כי אם הוא נביא לה׳ ומאתו נהיה הדבר אין לו לדחית מיום ליום כי לא יחסר לו דבר. אמנם בעלי המזלות הם אשר יצטרכו להתעכב לדעת לעות זמני החבורים אשר יבקשום מהככבים או עתות הצמיחה העמידה והשקיעה וזולת זה כי לא יוכלו לעשות דבר עד בואם שמה. כי מזה הטעם אז״ל תפח נפשן של מחשבי קצין שמעכבין את הגאולה (סנהדרין צ״ז:) כמו שכתבנו בשער נ״ו.

1. [ג] יען כי הנביא האמיתי יגיד העתידות כנוח עליו רוח ה׳ ככל אשר יושם בפיו, ע״כ יוכל להשיב לשואלו דבר מבלי אשר יצטרך תחילה להוחיל על זמן ידוע, אפס הקוסמים החוזים בכוכבים, אשר רק מחיבורם יחד או מהתנגדם זה לעמת זה יודיעו לפעמים העתידות, לא בכל עת ימצא בפיהם מענה, כי אם יצטרכו תמיד להתאחר בתשובתם עד הגיע עת חיבור הכוכבים הידועים, הצמיחה העמיד׳ והשקיע׳ שלהם, וזשאחז״ל משלוחי בלק אל בלעם, ״קסם זה לקחו בידם״ ר״ל אות וסימן זה היה להם לדעת על ידו מהות נבואת בלעם, ״אם יבא עמנו מיד יש בו ממש ואם לא אין בו תועלת.⁠״

וקסמים בידם כל מיני קסמי׳ שלא יאמר כו׳. במ״ר כאילו אמר כלי הקסמי׳ בידם דאם לא כן תבן היו מכניסים לעפריים להביא קסמים היו הולכים וקסמים היו מוליכים בידם:

דבר אחר קסם זה נטלו בידם זקני מדין וכו׳. במ״ר כאילו אמר וקסם בידם ומה שתלה הקסם הזה לזקני מדין אף על פי שמלת בידם סתם אכולהו קאי אף אזקני מואב משו׳ דכתיב בתריה וישבו שרי מואב עם בלעם ומשמע דזקני מדין הלכו להם ש״מ שאות׳ שלקחו הקסם ביד׳ היו זקני מדין וכששמע שאמ׳ להם לינו פה הלילה ולא אמר שילך עמה׳ הניחוהו והלכו:

והנה בלעם פעם יקראהו הכתוב קוסם שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. ופעמי׳ יעיד הכתוב שרוח י״י דבר בו. ולא תאמין לדברי האומרי׳ שמי שיגיד מהעתידו׳ על פי חכמת הכוכבים יקרא נביא כי הנה בלע׳ בלי ספק זכה למעלת הנבואה וכן דעת חז״ל כי ניבא במדרגה עליונה. אבל היה אמתת הדבר הזה שבראשונה היה קוסם וחכם גדול במשפטי הכוכבים ויודע לעשות כפי השעות טלסמאות להוריד השפע מהעליונים לטובה או לרעה על התחתונים וזהו מה שארז״ל שהיה יודע לכוין השעה שהיה כועס בה הקדוש ברוך הוא שרצו בזה שהיה יודע לכוין ולבחור השעה שהיה מאדי׳ בבית נשיאותו ויביטו אליו כוכבים רעים ובאותה שעה היה עושה טאלסאם להשמיד להרוג ולאבד.

והנה הקב״ה כשרצה לזכות את ישראל בכבוש הארץ הקדושה וירושתה ראה לשפוך רוח נבואתו על בלעם כדי שינבא הדברים העתידים להיות מהצלחות ישראל וכ״ז כדי שידעו כל הגוים אויבי׳ את ישראל וישמעו מפיו של בלעם שבגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא שישראל יירשו הארץ ושי״י יעץ ומי יפר ובזה ירגזו וחלו מפני ה׳. הנה אם כן בלעם היה בראשונה קוסם כי הוא היה אצטגנין גדול מחכמת הכוכבים הנה היא מכלל הקסם. ומפני שהיה יודע בה הרבה עד יום מותו נקרא הקוסם והיודע בחכמה ההיא ידע העתידות. ולכך ידע לברך המבורכים ולקלל המעותדים לקללה כי האצטגנין אינו פועל הברכה והקללה אבל יגיד אותה קודם בואה כפי מה שיורו עליה הכוכבים ממסילות׳ אבל בלק חשב שידע בלעם להמשיך המציאות אחר רצונו ואף שלא בטבע במעשה הטלסאם.

ולכך שלח לו מלאכיו וקסמי׳ בידם רוצה לומר הכלי׳ הצריכי׳ לקסם ולטלסמאות כאלו תאמר כלי הנחושת וזלתם אפוד ותרפים. כאשר נתחדש בבלעם הרוח הנבואיי שהיה כפי ההשגחה העליונה ולא כפי מערכת הכוכבים היה בלעם רוצה ליחס עניניו אל הנבואה ואל הבורא יתברך המנבא אותו. ובלק היה מיחס אותו לאצטגנינותו ובזה היה ביניהם המחלוקת בלעם משתדל תמיד להודיע שהוא נביא השם ובלק אומר שזה היה כזב אבל שכל חכמתו היתה בקסם ולא בדבר אחר וזה כלל גדול ראוי שיהיה בידך תצטרך אליו בפירוש הפרשה:

וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם וגומר עד ויתיצב מלאך י״י בדרך.

חכמינו זכרונם לברכה נתנו טעם אם הלכו זקני מדין עם זקני מואב למה לא זכר הכתוב עוד דבר מזקני מדין אלא משרי מואב בלבד.

ואמרו שנטלו זקני מדין קסם וסימן ביד׳. אם יבא בלעם בפעם הזאת הראשונה יש בו ממש. ואם לאו אין בו תועלת וענינם הוא שזקני מדין שמעו כבר שבלעם היה מתפאר בנבואה ולכך אמרו אם הוא יבא עמנו בפעם הזאת מורה שראה בחכמתו שיוכל לעשות רצוננו להועיל לעצמו ולכן יש בו ממש. ואם ידחנו בדברי נבואתו לבו יקבץ און לו שראה שלא יוכל להועילנו ולכן ישליך התנצלותו ע״פ י״י ונבואתו. ומפני זה כשהשיבם בלעם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר י״י אלי חזרו להם למדין.

והנכון בעיני שמלאכי בלק היו מואביים לא מדיניים כי למה ישלח מלך מואב מלאכים מארץ נכריה ולא אמר הכתוב וילכו זקני מואב וזקני מדין אל בלעם כי לא הלכו זקני מדין אבל יאמר הכתוב שעמדו בעצה זקני מואב עם זקני מדין כשאמרו זקני מואב אליהם עתה ילחכו הקהל ומן העצה ההיא הסכימו שבלק ישלח אל בלעם לקללם. וזקני מדין הלכו לעשות להם קסמים אחרי׳ בארצ׳ וזהו שאמר וילכו זקני מואב רוצה לומר אל בלעם וזקני מדין הלכו וקסמים בידם לעשות אותם בארצם ועל זקני מואב לבדם אמר ויבואו אל בלק וידברו אליו דברי בלעם כי שלוחי בלק היו לא שלוחי מדין והותרה בזה השאלה הו׳.

והרב רבי משה בר נחמן כתב שזקני מואב וזקני מדין הלכו ממואב כמו שהעיד הכתוב ועברו במדין כי הוא היה הדרך אל עיר בלעם ושם נשארו זקני מדין והלכו זקני מואב אל בלעם וגם נכון הוא.

וקסמים בידם – כלי הקסם, כי קוסם היה בלעם לכוין השעה, כאמרו ״ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם״ (יהושע י״ג:כ״ב).

וקסמים בידם, the instruments by means of which to perform sorcery.. Bileam’s specific expertise in such sorcery was to calculate precisely when certain constellations would be favourable to what he planned to achieve. He is described as a sorcerer when his death his reported in Joshua 13,22.

וילכו וגו׳. אמר הרב, שהיה רוצה שני דברים בלק מבלעם:

א׳, שיקלל את העם באשר הוא שם.

והשני, שילך עכ״פ אליו לשים עין רעה עליהם. וזה, שיכול המעיין גדול כמו שהיה הוא בלעם, שהיה מעיין וחכם גדול, ליתן בחכמתו ולשים רעה בהתבודדות מה בראותם עין רעה, ולזה אין ספק.

ואלו השני דברים היה רוצה בלק, כמו שאמר (פסוק טז) ׳אל נא תימנע מהלוך אלי׳¹:

1. ראה מש״כ שם.

כל מיני קסמים. דאם לא כן, וכי תבן היו מכניסים לעפריים (מנחות פה.), שהיו מוליכים שם קסמים:

קסם זה נטלו בידם. ואם תאמר, למה לקחו קסם זה, דמה סברא יש בקסם זה – שאם לא יבא עמם בפעם ראשון אין בו ממש. ויראה לי, שהם לקחו בחכמתם שעה טובה לפי הקסמים והכוכבים שיבואו אל בלעם כדי שילך עמהם, ויש שעה שהמבקש יוציא חפצו ומבוקשו מן הנשאל. ולפיכך אמרו אם לא ילך עמנו בשעה הזאת – אין בו ממש, שהרי אין מועיל אפילו השעה היותר טוב לקסמים, כל שכן שעה אחרת:

כל מיני קסמים ד״א קסם זה. כלומר סימן זה נטלו בידם, והוצרך לטעם של ד״א וכו׳ דלפי טעם ראשון קשה מאי כלי אומנות צריך לזה, ועוד והא בביתו הי׳ ובודאי כלי אומנתו בידו, ל״פ ד״א. ולטעם של ד״א קשה דמאי לשון קסמים לשון רבים, ועוד סימן זה הל״ל, או דבר זה נטלו בידם, ועוד לשון בידם אינו נופל על הסימן. לכך צריך לטעם ראשון. וק״ל: [גור אריה] וא״ת למה לקחו קסם זה דמה סברא יש בקסם זה שאם לא יבא עמהם בפעם ראשון אין בו ממש. ויראה לי שהם לקחו בחכמתם שעה טובה לפי הקסמים והכוכבים שיבואו אל בלעם כדי שילך עמהם, ויש שעה שהמבקש יוציא חפצו ומבוקשו מן הנשאל ולפיכך אמרו אם לא ילך עמנו בשעה הזאת אין בו ממש, שהרי אין מועיל אפי׳ השעה היותר טוב לקסמים כ״ש שעה אחרת:

אבל זקני מדין הלכו להם. שידעו שאין בו ממש, לכך נקט רש״י לעיל קסם זה נטלו בידם זקני מדין, שהרי זקני מואב ישבו עם בלעם:

All types of magic charms … another interpretation [the elders of Midian took up] this mystical omen. Meaning that they took up this sign. The other interpretation is necessary, because according to the first reason there was the difficulty as to why he would need any tools for this. Furthermore he was at home and the tools of his work were certainly with him. Therefore Rashi brought the other interpretation. However according to the other interpretation there is the difficulty that קסמים is in the plural form [and means "omens"]. Furthermore, it should have said they went with this "sign" or with this "matter" in their hands. Also the term "in their hands" is not appropriate [form of language] for a sign. Therefore the first reason is also necessary. (Gur Aryeh) You might ask: Why did they use this omen? What is the reasoning behind the omen that if he did not come with them on the first occasion then he was useless? It appears to me that they applied their wisdom and chose an opportune moment, according to the mystical omens and the stars, to come to Bil'am in order [to ask him] to come with them. For there is an [opportune] time when the requester can elicit his request from the person being asked. Therefore, they said, "If he does not come with us at this time, it is useless" for if our request does not help at a time which is better according to the omens, all the more so [that it will not work] at another time.

But the elders of Midian departed. Because they knew that he was useless. This was why Rashi above mentioned that the elders of Midian took this mystical omen in their hands, for [we see that] the elders of Moav remained with Bil'am.

וקסמים בידם – להשלים הקסם במעשה ודבור שהם כלל הכל ולכך כתיב בידם. כף זכות וכף חוב ולשון כו׳ ונגד תורה ומשנה ומעשה בראשית ושני לוחות ולכן וילכו זקני מוא׳ וזקני מדין ויבואו אל בלעם להשלים הג׳.

מהדורא תליתאה

וקסמים לשון רבים – בידם היינו בכל יד א׳ מהם בידם של זקני מואב ובידם של זקני מדין היה אצלם קסמים שני מיני קסמים כי הכישוף נקרא בשני לשונות נחש וקסם וכמ״ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונחש הוא בדבור (כמבואר פתו נפלה מפיו וכו׳) וקסם הוא במעשה (כמ״ש ביחזקאל כ״א כ״ו לקסם קסם קלקל בחצים וגו׳) וזהו וקסמים לשון רבים כמ״ש במסכת יצירה כף זכות וכף חוב ולשון מכריע בינתים.

זקני מואב וזקני וגו׳ זה בלק ובלעם ועליהם נאמר משיב חכמים אחור (ישעיהו מ״ד כ״ה) וטעם זקני׳ יקח (איוב י״ב כ׳) אלו ב׳ מיני זקנים.

וידברו אליו דברי בלק – זה הדבור המיוחד לו בלבדו כמו שכתבתי לעיל.

מהדורא רביעאה

וקסמים בידם – הוליכו לו קסמים להשלים לניחוש שהיה לו ולכך כתיב בידם שהוא המעשה שני ידים כף זכות וכף חוב ולשון חק מכריע בנתים ולכך כתיב ג״כ זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם בשני ידים של הזקנים וזהו וידברו אליו דברי בלק שאמרו לו מה שבקש ממנו לאשלמא.

זקני מואב וזקני מדין – כששלח מואב אל מדין לאמר עתה ילחכו וכו׳, באו זקני מדין מארצם אל בלק להתיעץ עמו בדבר ישראל, והסכימו יחד לשלוח אל בלעם. והנה שלח בלק את שריו וחכמיו, ואלה הלכו עם זקני מדין לארץ מדין, כי משם היה דרכם פתורה אל עיר בלעם, וזקני מדין נשארו בארצם ולא הלכו אל בלעם, ושרי בלק שהם השלוחים לבדם הלכו אל בלעם, וזה טעם וילכו זקני מואב וזקני מדין כי הלכו כלם מלפני בלק עד מדין, ומ״ש אח״כ ויבאו אל בלעם שב לזקני מואב, שבהם אמר וישלח מלאכים, לא בזקני מדין:

וקסמים – כל מיני קסמים הביאו עמהם, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי, כענין שכתוב בימינו היה הקסם ירושלם קלקל בחצים שאל בתרפים (יחזקאל כ״א כ״ו-כ״ז):

וקסמים בידם – פירש״י שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי, וזה תימה שבלעם הקוסם לא יהיה עמו כלי תשמישו, גם לא ראינו שהיה לבלעם שום כלי רק הפה, ואמר הרא״ש כי זקני מואב וזקני מדין כשהלכו לבלעם לומר לו דברי בלק חשבו שתיכף יקום ללכת עמהם, ולכן לקחו פסילים שלהם עמהם כדי ללוותו בהם, כי כן הוא מנהגם כאשר יבא מלך ושר ילכו משרתי האלילים בפסיליהם ללוותו ולכבדו. וזהו וקסמים בידם.

{וקסמים בידם – הביאו בידם קסמים להביא לאיש מנחה, ובחרו מנחה הראויה לו לאומנותו, ואולי היו הקסמים ההם יקרים ומפוארים בכסף וזהב (יא״א) ומזה למד בלעם לומר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב (יה״ך).}^א

א. ההוספה היא מכ״י קולומביה X 893.

זקני מואב וזקני מדין – בלק לא בחר כשלוחיו שרים נכבדים מאנשי חצרו הרחוקים מן העם, אלא, בהתאם למטרת השליחות, אנשים שקרובים אל העם ושהעם רוחש להם אמון, אנשים שהעם כיבד כזקניו ויועציו. שכן היה חשוב לו שכל המהלך הזה יתפרסם בקרב העם עד כמה שאפשר. זקני מדין, שהעם כבר התייעץ אתם (פסוק ד), הצטרפו למשלחת.

וקסמים בידם – כבר ציינו (פירוש, בראשית יא, ו) את הקשר שבין ״קסם״ ל״גזם״, אשר לפיו ״קסם״ מורה על גרימת תוצאה היוצאת מדרך הטבע או ממסגרת האפשרות. לפיכך המילה עצמה כוללת משמעות של אחיזת עיניים; אין כאן אלא ״גוזמא״. ברוב המקומות בהם מופיע ״קסם״, הוא אינו מביא לתוצאה; אלא תכליתו לחזות את העתיד, ובמיוחד להכריע אם לעשות דבר שמתכוונים לעשותו, או לחדול מעשייתו. כך בספר יחזקאל (כא, כו), ועוד. נמצא שהקסמים כאן לא נועדו לפעול את הקללה. ובלאו הכי, אם כך היה, לא היה בלעם זקוק להם בארם אלא במואב. אלא השלוחים סברו, כנראה, שבלעם זקוק לקסמים כדי להכריע אם לקבל את הצעתם או לדחותה.

אך עדיין תמוה שהשלוחים הביאו אתם את כלי הקסמים. הרי סוף כל סוף, הם היו בדרכם אל ״קוֹסֵם״ (יהושע יג, כב), ויכלו להניח אפוא שיהיו לו כל הכלים הדרושים למלאכתו. ושמא היה זה חלק מאמונת הקסמים, שכל המבקש עצה ממגיד עתידות צריך לתרום מרכושו למטרה זו.

וילכו וגו׳ וקסמים בידם – באשר בלעם נודע לקוסם לא לנביא, שכן עד עתה לא היה נביא שזה התחדש לו עתה בשביל ישראל, וכן אח״ז שב להיות קוסם לבד כמ״ש ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (יהושע י״ג:כ״ב), לקחו בידם קסמים היינו כלים הנצרכים למלאכה זו כדי שימצאו בידו לעת הצורך:

וקסמים בידם: מיני כישופים, להתבונן אם תצליח משלחתם. והמה באו ובחנו וידעו הסוף וחזרו לאחור, אבל שרי מואב ישבו עם בלעם, שהם לא ידעו מדברים כאלה, וגם הלא חזק עליהם דבר מלכם.

וקסמים בידם – שד״ל בתרגומו פירש שהביאו בידם שכר הקסמים, שהיה צריך בלעם לעשות לקלל את ישראל, וקסמים כמו לתתי לו בשורה (שמואל ב ד׳:י׳) שכר בשורה; ונראה לי שנוכל עוד לפרש וקסמים בידם שגם הם וזקני מדין היו בידם הקסמים, כלו׳ היו בקיאים בחכמת הקסם, כי כן כל שרי בני קדם היו יודעים בה, כמו החרטמים בבית פרעה והאשפים בבית נבוכדנאצר, ובהיות להם חלק בחכמה היו יכולים לבחון מעשי בלעם ולהועץ כמו מה לעשות להצליח בקללה; ומקור תיבת קסם נ״ל שהוא מלשון ארמי גוזמא, עביד אניש דגזים ולא עביד (בבלי שבועות מ״ו.) עבור גבולי היכולת.

זקני מואב וזקני מדין – תניא, מדין ומואב לא היה שלום ביניהם מעולם, משל לשני כלבים שהיו צהובין זה לזה,⁠¹ בא זאב על האחד, אמר השני, אם אין אני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו הזאב, אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כרכושתא ושונרא עבדי הלולא מתרבא דביש גדא.⁠² (סנהדרין ק״ה.)

1. ר״ל שהיו כועסין זה על זה, וכל הכועס פניו צהובין, ומשל הוא על תמידות כעסם, ועיין מש״כ בביאור לשון צהב לעיל בפ׳ נשא בפ׳ יאר ה׳ פניו אליך.

2. כלומר מחלבו של מזל רע. ומשל הוא שבשביל לרדפם לישראל עשו שלום ביניהם. ועיין מש״כ השייך לאגדה זו לקמן בפ׳ מטות בפ׳ נקום וגו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון