×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יז) וְנָסַ֧ע אֹֽהֶל⁠־מוֹעֵ֛ד מַחֲנֵ֥ה הַלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמַּחֲנֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר יַחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל⁠־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם׃
Then the Tent of Meeting shall set out, with the camp of the Levites in the midst of the camps. As they encamp, so shall they set out, every man in his place, by their standards.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)במדבר רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר״י אבן כספימזרחיר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימהעודהכל
נסיעת אהל מועד בתוך המחנות – במדבר י׳:י״ז-כ״א, במדבר י׳:ל״ג
וְנָטֵיל מַשְׁכַּן זִמְנָא מַשְׁרִית לֵיוָאֵי בְּגוֹ מַשְׁרְיָתָא כְּמָא דְּשָׁרַן כֵּן נָטְלִין גְּבַר עַל אַתְרֵיהּ לְטִקְסֵיהוֹן.
But the tabernacle of meeting shall be taken forward with the camp of the Levites, in the midst of the camp: as they encamp, so shall they go onward, every man in his place, by their standard.

וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם
וְנָטֵיל מַשְׁכַּן זִמְנָא מַשְׁרִית לֵיוָאֵי בְּגוֹ מַשְׁרְיָתָא (ח״נ: מַשְׁרִיתָא) כְּמָא דְּשָׁרַן כֵּן נָטְלִין גְּבַר עַל אַתְרֵיהּ לְטִקְסֵיהוֹן
מַחֲנֵה הַלְוִיִּם – אונקלוס ויונתן
א. אונקלוס תרגם מילולית: ״מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת״ – ״מַשְׁרִית לֵיוָאֵי בְּגוֹ מַשְׁרְיָתָא״. אבל המיוחס ליונתן הוסיף ותיאר את מיקומם על פי ההלכה:⁠1 ״וְיִטּוֹל מַשְׁכַּן זִמְנָא מַשִּׁרְיָת לֵיוָאֵי בְּגוֹ מַשִּׁרְיָתָא וּבֵית מַשְׁרוֹיֵיהוֹן בְּאַרְבַּעְתֵּי מִילִין מְרַבְּעַן בִּמְצִיעוּתָא הֲווֹן נָטְלִין״ [ויסע אוהל מועד מחנה לוי בתוך המחנות ובית מחניהם בארבעת מילין מרובעים באמצע היו נוסעים] וכעין זה תרגם גם לעיל בפסוק ג.
הַמַּחֲנֹת – מַשְׁרִיָתָא או מַשְׁרִיתָא?
ב. ״בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת״ – ״בְּגוֹ מַשְׁרְיָתָא״ (יו״ד קמוצה) ברבים כמשפט. ואולם ״באורי אונקלוס״ תמך בגרסת מַשְׁרִיתָא (יו״ד נחה) ביחיד, כבחילופי נוסחים וכן להלן ״כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת״ (לב) ״מַשְׁרִיתָא״, ביחיד, ונתן טעם: ״באלו השנים תרגם בלשון יחיד נגד הכתוב שהוא רבים, לפי שהכוונה מחנות כל השבטים שכולם ביחד הם מחנה אחד שנקרא מחנה ישראל. אבל להלן ״מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת״ (במדבר י כה) ״לְכָל מַשְׁרְיָתָא״, בלשון רבים כי שם הכוונה על שלוש מחנות מחנה שכינה מחנה לויה ומחנה ישראל״.⁠2 וכן ״והיה מַחֲנֶיךָ קדוש״ (דברים כג טו) ״וּתְהֵי מַשְׁרִיתָךְ קַדִּישָׁא״ לשון יחיד, כביאורנו שם. אכן, ״הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה״ (במדבר י ה) ״הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה״ (במדבר י ו) תרגם מַשְׁרְיָתָא לשון רבים – כי מתייחסים למחנות של שלושה שבטים בלבד ולא כל מחנה ישראל.
יָדוֹ – מקומו
ג. ״אִישׁ עַל יָדוֹ״ – ״גְּבַר עַל אַתְרֵיהּ״. וכן תרגם ״וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ (דברים כג יג) ״וַאֲתַר מְתַקַּן יְהֵי לָךְ מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא״. שני התרגומים הם כדרשת ספרי: ״וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אין יד אלא מקום שנאמר וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד (שמואל א טו יב). ואומר: אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם״ (ספרי דברים רנז). על פי זה כתב רש״י אצלנו: ״על ידו – על מקומו״, וחזר ופירש גם שם: ״ויד תהיה לך – כתרגומו [ואתר], כמו אִישׁ עַל יָדוֹ״. ועל פי מה שציין רש״י (שמות יד לא) ״הרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור״, גם את פסוקנו הוא ״מתקן אחר ענין הדבור״ בכמה מביאוריו למקרא.⁠3
ת״א מקור להלכה
ד. הרה״ג אביגדר נבנצל אמר שאולי ת״א ״יָדוֹ״ – ״אַתְרֵיהּ״ הוא המקור לדין האמור בהלכות שבת ״ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה״ (שבת ה ע״א), כי לפי התרגום יד נחשבת למקום. ודפח״ח.⁠4
1. ברייתא דמלאכת המשכן יג: ״מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעה מילין״.
2. אכן, מחנה הבא במקרא בלשון יחיד מתורגם בלשון יחיד, גם כאשר הכוונה לכל שלוש המחנות. השוה: ״וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ (ויקרא ד יב) ״וְיַפֵּיק יָת כָּל תּוֹרָא לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא״, וכן בפרה אדומה ״וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ (במדבר יט ג) ״וְיַפֵּיק יָתַהּ לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא״ ובשניהם הכוונה מחוץ למחנה שכינה לויה וישראל עיי״ש ברש״י.
3. כגון דבריו בסוף שירת האזינו: ״כי אשא אל שמים ידי (דברים לב מג)מקום שכינתי, כמו איש על ידו״; ״וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם (איוב א יד) – כמו איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו״; ״ועל ידי בני מנשה בית שאן (דברי הימים א ז כט) – פתרון סמוך לבני מנשה כמו איש על ידו לדגליהם״. אף שבכל שלושת הפסוקים רש״י נסמך על אִישׁ עַל יָדוֹ, פירשו בכל מקום כפי עניינו.
4. אבל המיוחס ליונתן תרגם ״גְבַר עַל תְּחוּמֵיהּ״ [איש על גבולו] – המתייחס לכיוון בו חנה כל מחנה ולא לשטח.
ונטלא משכן זימנה משרייתהון דלוויי בגו משריתה היך מה דהוון שריין כדןב הוון נטלין גבר לאתריה לטכסיהוןג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ונטל״) גם נוסח חילופי: ״ויטלון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדן״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גבר לאתריה לטכסיהון״) גם נוסח חילופי: ״גבר על תחומיה לטכ׳⁠ ⁠⁠״.
ויטול משכן זימנא משירית ליואי בגו משירייתא ובית משרוייהון בארבעתי מילין מרבען במציעותא הוון נטלין היכמא דשרן היכדין נטלין גבר על תחומיה לטיקסיהון.
But the tabernacle shall go with the host of the Levites, in the midst of their host; and their camp spreadeth over four miles, in the midst are they to be: as they encamp, so shall they go, every man going in his appointed place, by their standard.
לְאַחַר שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים אֵלּוּ שְׁנֵי דְגָלִים הָיוּ הַלְוִיִּם נוֹסְעִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וגו׳.
(יח-כד)
מַעֲרָב אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקוֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָן אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלֶג וּבָרָד, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ (תהלים פ׳:ג׳), וּשְׁכִינָה לְעוֹלָם בַּמַּעֲרָב, בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד וגו׳ (דברים ל״ג:י״ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וגו׳, וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וגו׳, וּמַטֵּה בִנְיָמִן וְנָשִׂיא וגו׳, כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה וגו׳ וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ, נָאָה לַתּוֹרָה וְלַתְּשׁוּבָה, גְּבוּרָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר אָדָם בַּתּוֹרָה וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ.
ונסע אהל מועד – באמצע, כאשר יחנו לרוחות, כך יסעו למסעות, המוקדם מוקדם, והמאוחר מאוחר, לכך נאמר איש על ידו, רצה לומר איש על מקומו. ולמה דגל אפרים ימה, לפי שמן המערב יוצאים שלג וברד וקור וצנה, ומי יוכל לעמוד לפניהם, וכן אלו השלשה שבטים אנשים גבורים חזקים, ומי יוכל לעמוד לפניהם, שנאמר לבני בנימין ואפרים ומנשה עוררה את גבורתך (תהלים פ׳:ג׳), לכך חנו אלו הגבורים בקרן הצנה. ולמה דגל מחנה דן צפונה, לפי שמן הצפון חשך בא לעולם, ובשבטו היה פסל מיכה, שהוא חשך, לכך חנו בקרן אפלה. ולמה בגד, שהיה בוגד באומות העולם, והיה בעל גדוד.
וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד – (כָּתוּב בְּרֶמֶז תכ״ז).

רמז תרפח

אִבַּעְיָא לְהוּ לֶחֶם הַפָּנִים נִפְסָל בַּמַּסָּעוֹת אוֹ אֵינוֹ נִפְסָל, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חָד אָמַר נִפְסָל, וְחָד אָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, מָאן דְּאָמַר נִפְסָל, דִּכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״, מָה בַּחֲנִיָּתָן נִפְסָל בְּיוֹצֵא, אַף בִּנְסִיעָתָן נִפְסָל בְּיוֹצֵא, מָאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב (להלן ד׳:ז׳) ״וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה״, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, [לְאִידָךְ גִּיסָא] מָה בַּחֲנִיָּתָן בִּמְקוֹמוֹ לֹא מִיפְסָל, אַף בִּנְסִיעָתָן בִּמְקוֹמוֹ לֹא מִיפְסָל, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב ״וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה״, אֶלָּא כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: בִּמְסֻדָּר כֻּלֵי עָלְמָא לֹא פְּלִיגֵי, אֶלָּא כִּי פְּלִיגֵי בִּמְסֻלָּק, מָאן דְּאָמַר נִפְסָל דִּכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ״, מָה בַּחֲנִיָּתָן נִפְסָל בְּיוֹצֵא, אַף בִּנְסִיעָתָן מִיפְסָל בְּיוֹצֵא, לְמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״, אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע אֹהֶל מוֹעֵד הוּא, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, [לְאִידָךְ גִּיסָא] מָה בַּחֲנִיָּתָן כִּי לֹא מַפִּיק לְהוּ לֹא מִיפְסָל, אַף בִּנְסִיעָתָן כִּי לֹא מַפִּיק לְהוּ לֹא מִיפְסָל, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד, הַהוּא לִדְגָלִים הוּא דְּאָתָא, וְאִידָךְ מִמַּחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת נַפְקָא, כִּי אָתָא רַבִּין אָמַר: מַר אָמַר בִּמְסֻדָּר, וּמַר אָמַר בִּמְסֻלָּק, וְלֹא פְּלִיגֵי.
וַיַרחַלֻ כַ׳בַּאאֻ אַלּמַחצַ׳רִ מֻעַסכַּרֻ אַללִיֻוַאנִיִּיןַ פִי וַסַטִ אלּמֻעַסכַּר וַכַּמַא הֻם נַאזִלֻוןַ כַּדַ׳אךַּ יַרחַלֻוןַ כֻּלֻּ פַרִיקֵ פִי מַכַּאנִהִ וַמַרכַּזִהִ
ויסע אהל הועידה, מחנה הלוים במרכז המחנה, וכמו שהם חונים ככה יסעו, כל⁠־קבוצה לפי מקומה ומרכזה.
ונסע אהל מועד – לאחר שני דגלים הללו.
כאשר יחנו כן יסעו – כמו שפירשתי: הליכתן כחנייתן, כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו.
על ידו – על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, רוח של צד היאא על ידו, סמוכה לו לכל הושטת ידיו, איינשון אייט בלעז.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1: ״והיא״.
ונסע אהל מועד AND THE TENT OF MEETING SHALL SET FORWARD – after these two divisions (those of Judah and Reuben), as is shown by the position of this statement in the narrative.
כאשר יחנו כן יסעו AS THEY ENCAMP SO SHALL THEY JOURNEY – just as I have explained (v. 9): their positions when marching shall be the same as when encamping – each division marches on that side that is assigned to it.
על ידו means, in his place – The term יד does not even in this sense lose its original meaning, viz., that of "hand" – the area at one's side is termed על ידו "that which is by his hand", being that which is closest to him, and always within the reach of his hand (and not beyond it); en son aise in Old French.
פס׳: ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות – היו הלוים מורידין את היריעות ומקפלין. ומשימין את הקרשים על העגלות ושאר כל כלי הקדש היו נושאין בכתף. בדגל מחנה אפרים שלישי. עליו מנשה ובנימין מצוייר בו דמות שור על שם (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו. דגל מחנה בני דן באחרונה שהיו גבורים במעמדם ועליו אשר 1ונפתלי מצוייר בו נשר על שם (שם לב) כנשר יעיר קנו שהיה שבט בני דן מאסף לכל המחנות והיה מעירם ומזרזם. ארבעה דגלים כנגד ד׳ חיות אשר תחת כסא הכבוד בד׳ פנים. וכך היו הולכין עד מקום שהיה רצון הקב״ה שיחנו. עמדו להם ענני הכבוד התחילו להעמיד אהליהם. ענן השכינה שהיה מהלך על המשכן היה מהלך על מחנה לויה באמצע המחנות הוא היה עומד תחלה. כיון שהיה עומד לו היו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות. וחונים כל אחד ואחד במקומו. וזו היתה גדולה ביד משה שלא היה ענן השכינה יורד למשכן עד שהיה משה אומר (במדבר י׳:ל״ו) שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל מיד היו ענני כבוד באים ומקיפים אותם כך כיבדם הקב״ה ונתן טכסיס לכל אומה ולשון. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לחדש ימינו כקדם ולקיים עלינו מקרא שכתוב (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכתיב (הושע י״ב:י׳) עוד אושיבך באהלים כימי מועד.
ד״א: מאסף לכל המחנות2שכל מי שנמשך אחריהן (מתקנים) המחנות היה נאסף אל מחנה דן לפי שהיה אחרון.
ד״א: מאסף לכל המחנות – לא היו מתאספין עד שהיה בא דגל מהנה דן. והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו. כדי שיהו קרובים לתפלה:
1. ונפתלי מצוייר בו נשר. במ״ר פ״ב ה״ג ונפתלי מצוייר בו אילן זית ע״ש מאשר שמנה לחמו ע״ש:
2. שכל מי שנמשך אחריהם מכושלי המחנות וכו׳ כצ״ל:
בתוך המחנות – שני דגלים נוסעים תחילה, ואחר כן המשכן והלוים, ואחר כן שני דגלים אחרונים.
כאשר יחנו כן יסעו – בכל עניין שהיו סביב למשכן הארבעה דגלים, כך היו סביב דרך הליכתם.
ודרך ימין נמנו הדגלים, מזרח ודרום מערב וצפון.
בתוך המחנות [THEN THE TENT OF MEETING SHALL MOVE] BETWEEN THE DIVISIONS: First two three-tribe units would travel, followed by the Tabernacle and the Levites. Then the last two three-tribe units would travel.⁠1
כאשר יחנו כן יסעו AS THEY CAMP, SO SHALL THEY MARCH [EACH IN POSITION]: The position of the four three-tribe units around the Tabernacle when they are marching should be in every way like their position around the Tabernacle [when they are encamped].⁠2
The order in which the three-tribe units were enumerated is the order used when turning to the right: east, then south, then west, then north.⁠3
1. Rashbam’s language and Rashi’s language here seem very similar but there is a subtle difference between them. Rashi suggests that the two three-tribe units mentioned before vs. 17, the one led by Judah and the one led by Reuben, would always travel first, followed by the Levites and then followed by the other two three-tribe units. Note Rashi’s language: ונסע אוהל מועד: לאחר שני דגלים הללו. Rashi’s position seems to be the simple meaning of the phrases at the end of vss. 9 and 16: “These shall march first” and “these shall march second.”
Rashbam, on the other hand, says that the order was always: two unspecified three-tribe units would travel first, followed by the Levites and then followed by the last two three tribe units. As Rashbam’s comment continues, the logic of his position and the importance of the distinction become clearer. See note 17.
2. In other words, the three-tribe unit that was to the east when the Tabernacle was encamped would always be to the east when they were traveling. So also for all the other three-tribe units.
See P.T. Eruv. 5:1 (cited by Rashi ad 10:25, below) where there are two opinions about the pattern of the placement of the tribes when they were traveling. One opinion says that they traveled in formation, with Judah always in the east and Reuben always in the south and so forth. Our verse “as they camp so shall they march,” is the prooftext used to establish that opinion. Rashbam clearly follows that understanding, not the opinion in P.T. there that the tribes traveled in a straight line. (Cf. e.g. Luzzatto ad 10:14, who is certain that the tribes must have traveled in a straight line, not in formation.)
Now the logic of Rashbam’s previous comment becomes clear. The “Judah” unit, he argues, always has to be to the east (vs. 3) and the “Reuben” unit always has to be the south (vs. 10). Then Rashi’s claim – that those two units were always the ones that traveled first – does not make sense (unless the tribes always traveled in a south-easterly direction). Rashbam says instead that, depending on the direction that the Israelites were to move, whatever two three-tribe units ought to be traveling first, did so. This was done in such a way that the unit to the east always stayed in the east, and so forth.
Rashbam does not tell us how he would explain the phrases “These shall march first” and “These shall march second” at the end of vss. 9 and 16. Nor does he comment on 10:5–6 or 10:11–25 where again the simplest explanation is that there is a set order of travel for the tribes, rather than a set position for each tribe in the camp as it moved. One can only speculate that he understands these phrases as the instructions for the first time that the camps moved. In future travels, the order would be determined by the direction traveled.
3. Rashbam continues to dispute Rashi’s claim that the order in which the three-tribe units were listed is the order in which they always traveled. Rashbam says that the order is simply the natural order that one would expect from a biblical text: the narrator begins by facing east and then turns clockwise (“to the right”).
The Talmud often suggests that the “normal” order in the Temple is that one begins by facing east and then moves to the right. See e.g. Yoma’ 15b.
The dispute between Rashbam and Rashi here (does the order of listing reflect the required order of travel?) follows the same pattern as the dispute between them in explaining the phrase (Gen. 28:12), “angels of God were going up and coming down on it.” Rashi feels that the order – first going up and then coming down – must say something about the order in which the events occurred. Rashbam, on the other hand, says that standard style dictates writing “going up” before “coming down.”
ונסע אהל מועד {מחנה הלוים} בתוך המחנת – הנזכרות, כי הגרשונים והמררים נוסעין בין דגל יהודה ובין דגל ראובן (במדבר י׳:י״ז), והקהתים נוסעין, ועמהםא אהרן ובניו, בין דגל ראובן ובין דגל אפרים (במדבר י׳:כ״א).
כאשר יחנו כן יסעו – שב אל: המחנות שהם ישראל, לא אל: מחנה הלוים, כי מחנה יהודה למזרח. כי הגרשוני שהוא במערב המקדש ומררי בצפון, יחדו יסעו.
על ידו – פיאה ומקום, וכן: יד הירדן (במדבר י״ג:כ״ט), ויד תהיה לך (דברים כ״ג:י״ג).
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: עמהם.
THEN THE TENT OF MEETING, WITH THE CAMP OF THE LEVITES, SHALL SET FORWARD IN THE MIDST OF THE CAMPS. In the midst of the above-mentioned camps,⁠1 for the Gershonites and Merarites journeyed between the banner of Judah and the banner of Reuben.⁠2 And the Kohathites, and with them Aaron and his sons, journeyed between the banner of Reuben and the banner of Ephraim.⁠3
AS THEY ENCAMP, SO SHALL THEY SET FORWARD. The reference is to the camps, which refers to the camp of the Israelites. It4 does not refer to the camp of the Levites. The Gershonites, who pitched on the west5 of the sanctuary, and the Merarites on the north6 journeyed together,⁠7 after the camp of Judah who pitched on the east.⁠8
EVERY MAN IN HIS PLACE. The meaning of al yado (in his place) is, in his corner and place.⁠9 The same applies to yad ha-yarden (by the side of the Jordan) (Num. 13:29) and ve-yad tiheyah lekha (and thou shalt have a paddle) (Deut. 23:13).⁠10
1. The camps of Judah and Reuben.
2. Num. 10:14-20.
3. Num. 10:21-24.
4. As they set encamp, so shall they set forward.
5. Num. 3:23.
6. Num. 3:35.
7. Num. 10:17. Unlike the way they camped.
8. Judah who pitched on the east marched first, followed by Reuben who pitched on the south, followed by Ephraim who pitched on the west, followed by Dan who pitched on the north. However, the Levites who camped on all four sides of the tabernacle did not follow this order.
9. The word yado literally means his hand. Hence Ibn Ezra's comment.
10. The word yad, literally hand, is to be rendered as place in both of these verses.
בתוך המחנות – שזהו כבודו של מלך שחצי החיל הולך לפניו וחציו לאחריו, ולפי שבני גרשון ובני מררי נוסעים בין דגל יהודה ודגל ראובן (במדבר י׳:י״ז) כדי להכין המשכן כנגד הארון, ואחר דגל ראובן בני קהת כדמפרש בבהעלותך (במדבר י׳:כ״א) ולכך אמר בתוך המחנות, ולא באמצע המחנות.
כאשר יחנו כן יסעו – כל דגל ודגל בפני עצמו, והרחק זה מזה, כמו שרחוקה בחנייתם, כך פירש רש״י.
IN THE MIDST OF THE CAMPS – as this is an honor for the king that half the army goes in front of him, and half behind him. Since the children of Gershon and Merari traveled between the company of Yehudah and the company of Reuven in order to [place] the Tabernacle opposite the Ark, and following the company of Reuven, the children of Kehat [camped], as is explained in [the Torah portion of] Beha’alotekha (Numbers 10:21), therefore, [the Torah] says [that the Tent of Meeting was placed] within the camps, and not in the middle of the camps.
AS THEY ENCAMP, SO SHALL THEY SET OUT – each company by itself, distant from each other, just as their camping was distant, so explained Rashi.
ונסע אהל מועד – ומה שכתב וארון ברית י״י נוסע לפניהם (במדבר י׳:ל״ג) הוא ארון שעשה משה שבו שברי לוחות מונחים והוא היוצא עמהם למלחמה.⁠1
1. שאוב מרש״י במדבר י׳:ל״ג.
ונסע אל אהל מועד, "and it will travel;⁠" when the Torah also writes that the ark containing the covenant of the Lord was travelling ahead of the people, (Numbers 10,33), this referred to the ark constructed by Moses in which the broken sections of the first Tablets were kept. It would be taken with them when they went out to war.
ונסע אהל מועד – הטעם שאהל מועד בכלל היו נוסעים בתוך המחנות כמו שיפורש עוד בין דגל יהודה וראובן ובין שנים אחרים.
ונסע אהל מועד לאחר שני דגלים הללו. פי׳ האי בתוך המחנות במחנות של ישראל קמיירי שהן הד׳ דגלים שתים לפניו ושתים לאחריו והוא באמצע לא בתוך המחנות הנזכרות לעיל ומה שכתב רש״י לאחר שני דגלים הללו אין זה פי׳ מלת בתוך אלא שהמתחייב מזה הוא שיהיה אהל מועד לאחר שני הדגלי׳ הראשונים יקודם שני הדגלים האחרוני׳ ולכן נכתב המקרא הזה בין הדגלים הראשונים והאחרוני׳:
ונסע אהל מועד... בתוך המחנות – בין שני הדגלים הנזכרים.
כאשר יחנו – שכשיגיע מחצית כל הדגלים יהיה המשכן מוקם לגמרי באמצע כולם, כי תיכף אחר דגל ראובן נסעו הקהתים נושאי המקדש (במדבר י׳:כ״א) שהוא עיקר המועד, כאמרו ״ונועדתי לך שם, ודברתי אתך מעל הכפרת״ (שמות כ״ה:כ״ב).
כאשר יחנו – ובכן היה אז כולו באמצע כל המחנות גם בעת המסע.
ונסע...אהל מועד...בתוך המחנה. Between the two flags which have already been mentioned.
כאשר יחנו, as soon as half the camp had arrived at the next destination the Tabernacle would be put together again so that it would again be situated in the center of the entire encampment. This was possible as the Kehatites traveled immediately behind the flag of Reuven’s segment of the army, and they had been transporting the vital contents of the Tabernacle. We know from Exodus 25,22 that these parts of the Tabernacle were the essential ones, as God had made His communicating with Moses dependent on the presence of these furnishings. It follows that the meaning of the words כאשר יחנו can also be understood as “as soon as they (these parts) would come to rest.” The Tabernacle whether in its functional form, fully erected, or in its pre-fabricated parts only, always remained in the center of the Israelites whether the latter were on the move or encamped.
לאחר שני הדגלים הללו. פירוש, האי ״בתוך המחנות״ לא קאי אמחנות הנזכרות לפני זה, דהיינו דגל יהודה וראובן (פסוקים ג – טז), ויהיה אוהל מועד נוסע אחר מחנה יהודה, אלא ״בתוך המחנות״ תוך כל מחנות ישראל, והאהל מועד נסע אחר שני דגלים הללו. דאין לומר אחר מחנה יהודה, דהא כתיב ״כאשר יחנו כן יסעו״, וחנייה של אהל מועד היה אחר שני דגלים (רש״י פסוק ט), הוא הדין הנסיעה נמי:
לאחר שני דגלים. פירוש בתוך המחנות היינו מחנות ישראל שהן ד׳ מחנות שתים לפניו ושתים לאחריו, ולא בתוך המחנות הנזכרות לעיל דהיינו בין מחנה יהודה ומחנה ראובן הואיל וכתיב ונסע אוהל מועד אחר שני דגלים של יהודה ושל ראובן:
After those two banners. Meaning that "in the center of the camps" refers to the four camps of Israel, two in front and two behind. But it does not mean that it was between the camps mentioned above (vs. 3-16), i.e. between the camps of Yehudah and Reuven, given that it is written "the Tent of Meeting shall travel" after [mentioning] the banners of Yehudah and Reuven.
אהל מועד מחנה הלוים – שיעורו אהל מועד שהוא מחנה הלוים:
בתוך המחנת – אם פירושו שיהיו שתי מחנות מצד זה ושתי מחנות מצד אחר, דהיינו דגל יהודה ודגל ראובן לפנים, ודגל אפרים ודגל דן לאחור, אז הלוים הנזכרים כאן הם הקהתים נושאי המקדש, כי הם נסעו לאחר מסע שני דגלים כמפורש בפרשת בהעלותך, אבל אם נפרש בתוך המחנות, על הנזכרות למעלה, דהיינו בין מחנה יהודה למחנה ראובן, יהיו הלוים הנזכרים כאן בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן, כי הם נסעו קודם מחנה ראובן כמבואר שם, ושני הפירושים מכוונים כפי הפשט:
כאשר יחנו כן יסעו – גם בדרך הליכתן ישמרו הסדר הזה, יהודה מפנים ואפרים מאחור, ראובן מימין ודן משמאל, ואהל מועד בתוך המחנות, כי הסברא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, אבל בפרשת בהעלותך, שמזכירן בסדר אחר, דהיינו מחנה יהודה, בני גרשון ומררי, מחנה ראובן, בני קהת, מחנה אפרים, מחנה דן, אינו מדבר שם על מקום הליכתן אלא על זמן נסיעתן, כי כאשר יתחילו לעקור ממקומם ולהתנועע יהודה הראשון בזמן ואחריו גרשון ומררי ואח״כ ראובן ואח״כ קהת וכו׳, וזה מן הטעם הנזכר לקמן (י׳ כ״א) והקימו את המשכן עד בואם, כמו שנפרש שם:
על ידו – על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, כי רוח של צדו קרוי על ידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו:
ונסע אהל מועד – כלומר יסע מחנה הלוים ועמו אהל מועד.
Then the tent of congregation will move. That is, the camp of the Levites will move, and with it the tent of congregation.
ונסע אהל מועד – ״אף על פי שנסע אהל מועד הוא״ (זבחים סא: ועוד). גם לאחר שפורק, ואפילו במעבר ממקום למקום במסעות, נשאר משכן העדות מרכז הייעוד הלאומי; והמחנות נחשבו עדיין ״מחנה ישראל״, כך שקודשים קלים נאכלים בהם. גם לאחר שאוהל מועד עצמו פורק, נותר המקום שעדיין מוקף בקלעי החצר, קדוש בקדושת עזרה, לפיכך ניתן היה לאכול שם בינתיים קודשי קודשים. גם בעת מסעות, נשתלחו מצורעים ממחנות ישראל, וזבים ממחנה לוייה; עיין לקמן ה, ב,ג (עיין מנחות צה.; זבחים סא:, קטז:–קיז. ותוספות שם).
כאשר יחנו כן יסעו – גם בשעת המסעות, נהג אותו סדר מחנות: אוהל מועד המוקף בלויים במרכז; מחנה יהודה בראש, במרחק ראוי מהמשכן; מחנה ראובן לימין; מחנה דן לשמאל; ומחנה אפרים מאחור. גם לפי הדעה שהמחנות נסעו בקו אחד ישר (עיין פירוש להלן י, כה) נשמר אותו הסדר. השבטים השונים נשארו בקבוצות המסודרות כאן והלכו בדרך לפי אותו הסדר, עם אוהל מועד, המופקד בידי הלויים, במרכזם.
ונסע אהל מועד – למ״ד בירושלמי כקורה היו מהלכים נסעו דגל מחנה יהודה ואחריהם בני גרשון ומררי ואחריהם דגל ראובן ואחריהם הקהתים ואחריהם שני הדגלים וע״כ פי׳ הראב״ע שמ״ש בתוך המחנות היינו בין מחנה ראובן ומחנה יהודה, ורש״י שפי׳ לאחר שני דגלים ע״כ מפרש שמ״ש ונסע אוהל מועד הוא הארון, ולמ״ד בירושלמי כתבה היו מהלכים הוא כפשוטו שר״ל שבעת הנסיעה היו בתוך כמו בעת החניה, ולמ״ד כקורה היו מהלכים צ״ל שמ״ש כאשר יחנו כן יסעו מוסב על מחנה ישראל כי הלוים לא נסעו כאשר חנו כמ״ש הראב״ע ולמ״ד כתבה היו מהלכים הוא כפשוטו שמוסב על כולם:
ונסע אהל מועד מחנה הלויים בתוך המחנות: הקודמים, היינו, בני גרשון ובני מררי נושאי אהל מועד היו בין מחנה יהודה ובין מחנה ראובן, וכך כתב הראב״ע , וכן מבואר בפרשת בהעלותך.
כאשר יחנו כן יסעו: בישראל מבואר במצוה – אשר כמו בחנייתם כן במסעיהם יהיו ״איש על דגלו״, שהרי כתיב (פסוק ב׳) ״איש על דגלו יחנו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ואח״כ כתיב ״ראשונה יסעו״. אבל בלויים כתיב לעיל (א,נג) ״והלוים יחנו וגו׳⁠ ⁠⁠״ ובמסעם לא כתיב, והרי היו כמה מהם שלא היה להם מה לשאת והלכו בטל, והייתי אומר שלא היו מצווין ללכת עם נושאי המשא, משום הכי כתיב ״כאשר יחנו כן יסעו״, כמו שהיו חונים כל בני גרשון יחד כך בנסיעתם יהיו הולכי בטל.
איש על ידו: סמוך, כמו באיוב (א,יד) ״הבקר היו חורשות, והאתונות רועות על ידיהם״. היינו, סמוך לנושאי משא אהל מועד.
לדגליהם: מפרש הטעם למאי נצטוו להיות סמוכים לנושאי אהל מועד, היינו משום שהיה ״לדגליהם״, דמחנה הלוים היה להם גם כן דגל כל בית אב בפני עצמו, והציווי היה שיהיו גם הלוים סמוכים לדגליהם, והדגלים הלכו עם נושאי אהל מועד.
ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם – הענין, דכבוד לא שייך רק כשהם במקום מלך הכבוד, אז היה יהודה בכור לדגלים וראובן שני לו. וכן מחוקי הנימוס, כשיש נכבד אז צריכין לישב במשטר וסדר ולכן בפרק הנזיקין הפליגו רז״ל בשמירת הסדר בקריאה לס״ת החשוב קודם. ורמז לזה מצאנו בפרק ג׳ שאכלו אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה וכש״כ בתי כנסיות וב״מ, לפי שכבוד אינו רק במקום מכובד ואין מכבדין בדרכים. לכן אמר כאן, שסדר הדגלים הוא לסדר חנייתן אצל אהמ״ע, הסדר הזה יהיה בעת המסעות ג״כ, שאינו דומה לשאר דרכים, שאין כבוד ואין סדר למעלה ולקדימה, משום שאהמ״ע נוסע בתוך המחנות, ומלך הכבוד שרוי בתוכם, א״כ צריכין להיות בסדר חנייתן על ידו. ולזה כוונו רז״ל במנחות צ״ה ונסע אהל מועד אעפ״י שנסע אהל מועד הוא ואינו נפסל לחה״פ ביוצא, היינו, שקדושת אהל מועד ומעלתו לא נסתלקה בנסיעתן. וכוונו לדרוש זה מעומק הכוונה. לא מן הלשון. ודו״ק.
ונסע אהל מועד – תניא, קדשים קלים נאכלים בכל מחנה ישראל [ואפילו בשעת נסיעתם ולא נפסלו ביוצא],⁠1 מאי טעמא, דאמר קרא ונסע אהל מועד, אע״פ שנסע אהל מועד הוא.⁠2 (זבחים קט״ז:)
כאשר יחנו כן יסעו – תניא, לחם הפנים אף במסעות נפסל ביוצא,⁠3 דכתיב כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנייתן נפסל ביוצא אף בנסיעתן נפסל ביוצא4. (מנחות צ״ה.)
כאשר יחנו כן יסעו. תניא, כיצד היו ישראל מהלכין במדבר, ר׳ חמא בר חנינא ור׳ הושעיא, חד אמר כתיבה וחד אמר כקורה,⁠5 מאן דאמר כתיבה – דכתיב כאשר יחנו כן יסעו,⁠6 ומ״ד כקורה – דכתיב (פ׳ בהעלותך) מאסף לכל המחנות לצבאותם.⁠7 (ירושלמי עירובין פ״ה ה״א)
כאשר יחנו כן יסעו. מקיש נסיעתן לחנייתן, מה חנייתן על פי הדבור אף נסיעתן על פי הדבור.⁠8 (שם שם)
1. ר״ל ביציאת הבשר חוץ למחנה, דאז אין המשכן והמחנה קבועים במקום אחד.
2. ר״ל אף בעת נסיעתו שהוא פרוק ונפרץ בכ״ז שם אהל מועד עליו. וכהאי גונא באה דרשה זו בזבחים ס״א ב׳ לענין שבשני מקומות נאכלין קודם שיעמידו הלוים את המשכן ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן ולא מפסלו ביוצא, משום דאע״פ שנסע אהל מועד הוא. וע״ע בדרשה הבאה.
3. כשנוסעין ישראל במדבר ומפרקין המשכן ונושאין השולחן עם הלחם כדכתיב (ד׳ ז׳) ועל שולחן הפנים יפרשו בגד תכלת ולחם התמיד עליו יהיה, ויצא הלחם חוץ לקלעים נפסל משום יציאה חוץ למחנה.
4. בחנייתו נפסל ביוצא חוץ לקלעים כדכתיב (ס״פ אמור) והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש, ולכאורה הוא מוציא כונת הכתוב מפשטיה, שהכונה הפשוטה היא שחנו ונסעו לצבאותם ולדגליהם. ונראה עפ״י מש״כ הראב״ע דהלוים לא חנו כאשר נסעו, והלשון כאשר יחנו כן יסעו מוסב אל מחנות ישראל, וזה נראה למ״ד זה לדוחק לאוקמי לשון זה שמוסב אל מחנות ישראל אחרי דכתיב סמוך לנסיעת מחנה לוים, ולכן דריש שבא לרמז על דין אחד השוה בחניה ובנסיעה, כדמפרש, מה בחנייתן נפסל ביוצא אף בנסיעתן נפסל ביוצא, וזהו גם טעם וכונת הדרשה שבסמוך מה חניתן עפ״י הדבור אף נסיעתן עפ״י הדבור, ודו״ק.

והנה להלן בפרשה ד׳ פסוק ז׳ בדרשה ולחם התמיד עליו יהיה דריש דלחם הפנים אינו נפסל במסעות, וזה היפך מדרשה זו לכאורה. אבל באמת שניהם צודקין, דכפי שמתבאר בגמ׳ איירי דרשה זו ודין זה דנפסל במסעות היכי שהלחם מסולק, היינו שעדיין לא הגיע הזמן לסלק את זה עד שנסעו, ומ״מ בתוך מחנה הלוים הוא שנושאין אותן עמהן עם המשכן ודגלי מחנה ישראל סביב להם, והא דמכשיר ביוצא, איירי בלחם מסודר על השולחן, עי״ש.
5. מ״ד כתיבה שהיא מרובעת כך היו נוסעים, דגל מחנה יהודה במזרח, ראובן בדרום, אפרים במערב ודן בצפון. ומ״ד כקורה, היה הסדר מתחלה דגל יהודה ואחריו ראובן ואחריו אפרים ואחריו דן.
6. וחנייתן ודאי כתיבה היתה, דכתיב סביב לאהל מועד יחנו שהמשכן היה באמצע וארבע דגלים מכל צד וכמפורש בקרא.
7. במתנה דן כתיב זה, ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות, והיינו שהיה נוסע באחרונה, וזה הוא כמ״ד כקורה, דאלו למ״ד כתיבה היה מחנה דן. בצפון, כמש״כ. ומפרש בירושלמי, דלמאן דס״ל כקורה לא קשה אליביה הדרשה כאשר יחנו כן יסעו, משום דהוא מוקים פסוק זה לענין אחר מה חנייתן עפ״י הדבור וכו׳, כפי שיבא בדרשה הבאה, ולמ״ד כתיבה לא קשה אליביה הדרשה מאסף לכל המחנות, משום דשבטו של דן שהיה מרובה באוכלוסין היה מתפשט והולך אחורי כל המחנות כדי שיהיה מרובע ברבוע שלם, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו, והיינו דכתיב מאסף לכל המחנות, אע״פ שהלכו לצבאותם, וע״ע בס׳ התוה״מ.
8. ר״ל סדר נסיעתן, ועיין מש״כ באות הקודם. והנה לכאורה כל דרשה זו למותר, דהא מפורש כתיב לקמן פסוק ל״ד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה׳ את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו. וי״ל דהתם מספר הכתוב מעשיהם וכאן הוא לצווי שכן יעשו. והא דכתיב בפרשה בהעלותך על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו, התם איירי לענין חניית והליכת עמוד הענן, כמבואר בברייתא דמלאכת המשכן וברש״י שם.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)במדבר רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר״י אבן כספימזרחיר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144