×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר י׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת⁠־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃ (ג) וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כׇּל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל⁠־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ד) וְאִם⁠־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃ (ו) וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃ (ז) וּבְהַקְהִ֖יל אֶת⁠־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃ (ח) וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹתא וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (ט) וְכִֽי⁠־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל⁠־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑תב וְנִזְכַּרְתֶּ֗םג לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ (י) וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ד וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (יא) {חמישי} וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃ (יב) וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ (יג) וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ (יד) וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי⁠־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן⁠־עַמִּינָדָֽב׃ (טו) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֑רו נְתַנְאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּעָֽר׃ (טז) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן⁠־חֵלֹֽןז׃ (יז) וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי⁠־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃ (יח) חוְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹט אֱלִיצ֖וּר בֶּן⁠־שְׁדֵיאֽוּר׃ (יט) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּרִֽישַׁדָּֽיי׃ (כ) וְעַל⁠־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי⁠־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן⁠־דְּעוּאֵֽל׃ (כא) וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד⁠־בֹּאָֽם׃ (כב) יאוְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי⁠־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹיב אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן⁠־עַמִּיהֽוּד׃ (כג) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן⁠־פְּדָהצֽוּריג׃ (כד) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן⁠־גִּדְעוֹנִֽי׃ (כה) ידוְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי⁠־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכׇל⁠־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹטו אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן⁠־עַמִּישַׁדָּֽי׃ (כו) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔אטז מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן⁠־עׇכְרָֽן׃ (כז) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן⁠־עֵינָֽן׃ (כח) אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ (כט)  וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן⁠־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל⁠־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה דִּבֶּר⁠־ט֖וֹב עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ל) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם⁠־אֶל⁠־אַרְצִ֛י וְאֶל⁠־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃ (לא) וַיֹּ֕אמֶר אַל⁠־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י׀ עַל⁠־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃ (לב) וְהָיָ֖ה כִּי⁠־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃ (לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃ (לד) וַעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנׇסְעָ֖ם מִן⁠־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (לה) {ששי} ׆יז וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַיח הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃ (לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ׆יטנוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת =ל1,ש,ו (געיה בצד"י); ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", עמ' 287 והערה 8 שם, ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר).
• ל!=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת בניגוד לפסוק י' (שם הניקוד בהתאם לכללים).
• ל1,ש1,ק3=בַּחֲצֹצְר֑וֹת (אין געיה) וכך במג"ה.
• דפוסים וקורן=בַּֽחֲצֹֽצְר֑וֹת (שתי געיות)
ב בַּחֲצֹצְרֹ֑ת =ל1,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ"ה (כתיב חסר וי"ו וחסר וי"ו)
• ל!=בַּחֲצֹצְר֑וֹת (כתיב חסר וי"ו ומלא וי"ו)
ג וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם =ל1,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם (חטף פתח באות וי"ו)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
ד חׇדְשֵׁיכֶם֒ =א⁠(ק,ר),ל,ל1,ש1,ק3,ו וספרי תימן (כתיב מלא יו"ד)
• ש⁠[תיקון]=חָדְשֵׁכֶם֒ (כתיב חסר יו"ד) וכך הוא בספרי ספרד ואשכנז ע"פ מ"ש
ה וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ו יִשָּׂשכָ֑ר =ש,ק3?,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ש1=יִשָׂשכָ֑ר (חסר דגש באות שי"ן הראשונה)
• ל1=יִשְׁשָׂכָ֑ר
ז חֵלֹֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו ורמ"ה (כתיב חסר וי"ו)
• ל=חֵלֽוֹן (כתיב מלא וי"ו)
ח ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ט וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ל1,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
י צוּרִֽישַׁדָּֽי =ל1,ב,ש1,ק3,ו ומסורת טברנית ומ"ש
• ל=צוּרִֽי שַׁדָּֽי (שתי תיבות)
• ש=צוּרִֽי⁠־שַׁדָּֽי (תיבות מוקפות)
יא ‹רווח› ל=פרשה סתומה
יב וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ל1,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יג פְּדָהצֽוּר =ב,ש1,ק3,ו ומסורת טברנית ומ"ש
• ל,ל1,ש=פְּדָה⁠־צֽוּר (שתי תיבות מוקפות)
יד ‹רווח› ל=פרשה סתומה
טו וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ב,ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
טז וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א =ל1,ב,ו ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ש,ש1,ק3=וְעַל⁠־צְבָ֔א (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יז ‹נו"ן הפוכה› =א⁠(ס) <צורת הנונין הפוכין? "]"; [מקום] עמידתן? א⁠[חת] (הפ") [לפ"=לפניה] וא⁠[חת] אחריה; (כתמונת) [תמונתן] וגודלן? כשאר אותיות הספר; ונו"ן של "בנסע" ושל "מתאננים"? כהלכתן –:>
• *צורת* הנו"ן ההפוכה: בכתבי⁠־היד ל,ל1?,ש1,ק3,ו יש נקודה מעל הנו"ן ההפוכה, ואילו בכתבי⁠־היד ב,ש אין נקודה, וכך היה גם בכתר לפי א⁠(ס). בבכתבי⁠־היד ל1,ש,ב,ו ובכתר לפי א⁠(ס), יש צורה של נו"ן הפוכה ממש, ואילו בכתבי⁠־היד ל,ש1,ק3 הוא נראה כמו "z" בקירוב. אמנם כאן השתמשנו בתו המיועד לה ביוניקוד, ולכן צורת הנו"ן ההפוכה המוצגת במסך תלויה כמובן בפונט.
• *מקומה* של הנו"ן ההפוכה: בכתר לפי דיווחו של א⁠(ס) ובכל כתבי⁠־היד הקרובים לו הוא לפני תחילת הפרשה ("ויהי בנסע"). בכתי"ל מקומה בסוף השורה הקודמת (לאחר רווח גדול), ואילו בכתי"ש ובכתי"ב ובכתי"ש1 מקומה בתוך הרווח של הפרשה הסתומה בתחילת השורה (כלומר לא ממש בתחילת השורה אלא לאחר רווח קטן ושאר הרווח של הפרשה הסתומה לאחריה), וכך גם במהדורתנו; בדומה לכך מקובל גם בספרי התורה הנפוצים (אמנם ברווח של פרשה סתומה באמצע השורה). במ"ג דפוס ונציה מקומה בתחילת הפרשה בתיבת "בנסע" (!).
יח בִּנְסֹ֥עַ =א⁠(ס),ל,ל1,ב?,ש,ש1,ק3,ו
• מ"ג=בִּ׆ְסֹ֥עַ (!) בנו"ן הפוכה.
יט ‹נו"ן הפוכה› *מקומה* של הנו"ן ההפוכה מוכרח להיות כאן בגלל שהפרשה הבאה ("ויהי העם כמתאננים") פתוחה אצלנו, וכך כנראה היה גם בכתר. אולם בכתבי⁠־יד אחרים (לשש1) הפרשה הבאה סתומה, ולכן יכלו להעמיד את הנו"ן ההפוכה בסוף השורה ברווח שנשאר לאחר הפרשה (ש1 וכך במהדורתנו), או בראש השורה הבאה בתחילת הרווח של הפרשה הסתומה (ל), או בתוך הרווח בשורה הבאה קרוב לתחילת השורה (ש). בכתי"ב הפרשה הבאה פתוחה לאחר רווח של שורה ריקה, והתיבות "אלפי ישראל" ממלאות כמעט את כל השורה שלפני הרווח, והנו"ן ההפוכה באה שם בתוך השורה הריקה (קרוב יותר לתחילתה).
• במ"ג דפוס ונציה מקומה של הנו"ן ההפוכה בתחילת הפרשה הבאה בתיבת "כמתאננים" (!).
E/ע
הערותNotes
(ב) [פסקא עב] וידבר י״י אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף – למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו שומע אני הואיל ונוסעים וחונים על פי הדיבור יכול לא יהיו צריכים חצוצרות? תלמוד לומר: עשה לך. מגיד הכתוב שאף על פי שנוסעים על פי י״י וחונים על פי י״י, צריכים חצוצרות. עשה לך משלך [קח לך משלך]. ויקחו אליך משל צבור, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב מדבר. ומה תלמוד לומר: עשה לך קח לך משלך אני רוצה מבהם. אבא חנן אומר משום רבי אלעזר, (למה נאמרה פרשה זו) לפי שהוא אומר בעת הוא אמר י״י אלי פסל לך [ועשית לך ארון עץ] ולא היה אלא משל צבור [שנאמר ועשו ארון עצי שטים] (הא מה תלמוד לומר) [אף] קח לך עשה לך, בשל צבור הכתוב מדבר. [ומה תלמוד לומר: ועשית לך ארון עץ, אלא כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום]. חצוצרות – מיעוט חצוצרות שתים או אם רצה להוסיף מוסיף? תלמוד לומר: שתי חצוצרות שלא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם. שתי חצוצרות שיהיו שוות במראה ובקומה ובנוי. מקשה אין מקשה אלא מעשה אומן ומן קשה ומעשה קורנס. והיו לך לתקוע העדה שתהא מזמן העדה ומסיע את המחנות. (ג-ד) [פסקא עג] ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה [אל פתח אהל מועד] ואם באחת יתקעו [ונועדו אליך הנשיאים] – אבל לא שמענו להיכן, הרי אני דן נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים, מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה? תלמוד לומר: וידבר משה אל ראשי המטות (במדבר ל׳:ב׳). הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמים. רבי יונתן אומר: אין צריך שהרי כבר נאמר ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה ואחר כך נגשו כל בני ישראל (שמות ל״ד:ל״ב), הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמים. אלא מה תלמוד לומר: וידבר משה אל ראשי המטות – בא הכתוב ללמד שאין התרת נדרים אלא מפי מומחים. (ה) ותקעתם תרועה – תרועה בפני עצמה ותקיעה בפני עצמה. אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או תקיעה ותרועה (כאחת) [אחת היא]. כשהוא אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרי (תקיעה אמורה הא מה תלמוד לומר) תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה. או אין לי אלא תקיעה לפני תרועה, תקיעה לאחר תרועה מנין? תלמוד לומר: תרועה יתקעו למסעיהם. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תקיעה לאחר תרועה אף תרועה האמורה כאן (תרועה) [תקיעה] לאחר (תקיעה) [תרועה] ומה כאן תקיעה לפני תרועה אף להלן תקיעה (אחר) [לפני] תרועה הא למדת שתוקע ומריע ותוקע [רבי ישמעאל בנו של] רבי יוחנן בן ברוקא אומר [אינו צריך הרי הוא אומר] ותקעתם תרועה [שנית] שאין תלמוד לומר: [שנית] אלא זה בנה אב לתקיעה שתהיה שניה לתרועה. הא למדנו שתוקע ומריע ותוקע. אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע. שלש תרועות נאמרו בראש השנה שבתון זכרון תרועה (ויקרא כ״ג:כ״ד) והעברת שופר תרועה (ויקרא כ״ה:ט׳) יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ״ט:א׳) שתי תקיעות לכל אחד ואחד. נמצינו למדין לראש השנה שלש תרועות ושש תקיעות. שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מן התורה, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא. רבי שמואל בר נחמני אומר: אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה מן התורה, והעברת שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם (מדברי סופרים) לתלמודו הוא בא. ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים תימנה – או כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב? תלמוד לומר: תרועה יתקעו למסעיהם תרועה אחת לשתיהן ויש אומרים שלש לכל רוח. (ז) [פסקא עד] בהקהיל את הקהל – למה נאמר לפי שהוא אומר (ותקעו בהן ונועדו אליך) [והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות] מה הקהל את העדה בשתים [שנאמר ותקעו בהן ונועדו] אף (הקהל את הקהל) [מסע המחנות] בשתים. אי מה (הקהל את העדה) [מסע המחנות] תוקע ומריע ותוקע, אף הקהל אקהל תוקע ומריע ותוקע? תלמוד לומר: ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. (ח) [פסקא עה] ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות – למה נאמר לפי שהוא אומר [ותקעו בהן] ואם באחת יתקעו, שומע אני אף ישראל במשמע? תלמוד לומר: ובני אהרן הכהנים. בין תמימים ובין בעלי מומין, דברי רבי טרפון. רבי עקיבה אומר: תמימים ולא בעלי מומין. נאמר כאן כהנים ונאמר להלן כהנים, מה כהנים האמור להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים האמור כאן תמימים ולא בעלי מומין. אמר לו רבי טרפון עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו (שהיה) [והיה] עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו הן שמא בראש השנה וביום הכיפורים ביובל. אמר לו העבודה, שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבה מחלציך, טרפון ראה ושכח עקיבה דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. והיו לכם לחקת עולם – למה נאמר לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרות כסף, שומע אני הואיל ועשה אותם יהיו ירושה (לבניו) [לדורות]? תלמוד לומר: לכם לחקת עולם, לחקה ניתנו ולא לדורות. מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות. (ט) [פסקא עו] וכי תבואו מלחמה בארצכם – בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם יוצאים עליכם. [על הצר הצורר אתכם] – במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה? תלמוד לומר: ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר ויצא י״י ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה י״י למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ט׳). רבי עקיבה אומר: אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין? תלמוד לומר: על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור. והרעותם בחצוצרות וגו׳ – רבי עקיבה אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום. ונזכרתם ונושעתם – כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות. (י) [פסקא עז] וביום שמחתכם (ובמועדיכם) – אלו שבתות. רבי נתן אומר: אלו תמידים. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו. ותקעתם בתצוצרות – בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה עיניין מדבר בשל צבור. רבי שמעון בן עזאי אומר: בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד צבור ואחד יחיד? תלמוד לומר: על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קדשים. (אי מה עולות אחד של צבור ואחד של יחיד אף שלמים אחד של צבור ואחד של יחיד? תלמוד לומר: על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם) מה (עולות) [שלמים] משל צבור אף (שלמים) [עולות] משל צבור. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם – למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים? תלמוד לומר: והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. אני י״י אלהיכם – למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי אבל מלכות לא שמענו? תלמוד לומר: י״י אלהיו עמו ותרועת מלך בו, זה שופרות ומלכיות. רבי נתן אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני י״י אלהיכם זה מלכויות. אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואחר כך זכרונות ושופרות. אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו כדי שתזכר לך, ובמה בשופר של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. אבל איני יודע מי תוקעו? תלמוד לומר: וה׳ אלהים בשופר יתקע. ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת, זה שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל י״י קול שלם גמול לאויביו. (כט) [פסקא עח] ויאמר משה לחבב [בן רעואל המדיני חתן משה] – חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב׳:י״ח): ותבאנה אל רעואל אביהן כשהוא אומר: וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה (שופטים ד׳:י״א), (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו). ומה תלמוד לומר: ותבאנה אל רעואל אביהן מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר: רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות י״ח:י״ב): ויבא אהרן וכל זקני ישראל [לאכל לחם לפני האלהים]. רבי דוסתאי אומר: קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים ל״ב:כ״א): הם קנאוני בלא אל ואומר: אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח׳:ג׳). רבי יוסי אומר: קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר: רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כ״ז:י׳): רעך ורע אביך אל תעזב. רבי שמעון בן יוחי אומר: שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר (שמות י״ח:כ״א): ואתה תחזה מכל העם וגו׳. והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר: אם את הדבר הזה תעשה [וצוך אלהים] (שמות י״ח:כ״ג). ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי י״י. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה): ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים. תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלם. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר: ויקרא יעבץ לאלהי ישראל וגו׳ ויבא אלהים את אשר שאל (דברי הימים א ד׳:י׳). הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א׳:ט״ז): ובני קיני חתן משה וגו׳, [וכן הוא אומר: ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר וגו׳ (ירמיהו ל״ה:ו׳). ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וגו׳ על פני האדמה אשר אתם גרים שם (ירמיהו ל״ה:ז׳). אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ונשמע בקול יונדב בן רכב אבינו וגו׳ (ירמיהו ל״ה:ח׳) ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו (ירמיהו ל״ה:י׳).] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה): המה הקינים הבאים מחמת [אבי בית הרכבים]. [ו]⁠מה שכר נטלו על כך, (ירמיהו ל״ה:י״ח): ולבית הרכבים אמר ירמיהו כה אמר י״י צבאות אלהי ישראל יען אשר שמעתם אל מצות יהונדב אביכם לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיהו ל״ה:י״ח-י״ט). רבי יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל. והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל. אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח. והרי דברים קל וחומר: ומה אלו, שקירבו את עצמם – כך קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה. וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר: ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע (דברי הימים א ד׳:כ״א). עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ – שנשבעו לה המרגלים. רבי אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי. שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה (מלכים ב כ״ב:י״ד), ואומר הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי (יהושע ב׳:י״ח). והרי דברים קל וחומר: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז), על שקירבה עצמה – כך קירבה המקום, ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה. וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר ויהויקים ואנשי כוזיבא (דברי הימים א ד׳:כ״ב), ויהויקים – שקיים להם יהושע. כוזיבא – שכיזבו ליהושע, ואומר: מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך (יהושע ט׳:ט׳). ולא באו מארץ ישראל? והרי קל וחומר: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם – קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה. וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות (רות א׳:י״ז). אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא. ויואש ושרף אשר בעלו למואב (דברי הימים א ד׳:כ״ב). יואש ושרף – זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. אשר בעלו למואב – שנשאו נשים מואביות, אשר בעלו למואב – שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. והדברים עתיקים – כל אחד ואחד מפורש במקומו. ויושבי נטעים – זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. וגדרה – זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. עם המלך במלאכתו ישבו שם – נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר במלאכתו ישבו שם. והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו לא תבואו בם והם לא יבואו בכם (מלכים א י״א:ב׳), על שקירבה את עצמה – קירבה המקום, ישראל שעושים רצונו של מקום – על אחת כמה וכמה. ואם תאמר: בישראל לא היתה כן – והרי כבר נאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות (שמות א׳:ט״ו). שפרה – זו יוכבד, פועה – זו מרים. שפרה – שפרה ורבה, שפרה – שמשפרת את הוולד, שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה – שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות ב׳:ד׳). (שמות א׳) ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים. בתים אלו, איני יודע מה הם, שנאמר: מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים – את בית י״י – זו כהונה, ואת בית המלך – זו המלכות (מלכים א ט׳). זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר: וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל (דברי הימים א ד׳:כ״ז) – זו מרים, שנאמר ותצאן כל הנשים אחריה (שמות ט״ו:כ׳). בן הרום – זו יוכבד, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד). נשאת מרים לכלב, שנאמר ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה (דברי הימים א ב׳). נמצא דוד מבניה של מרים. הא, כל המקרב עצמו – מן השמים מקריבים אותו. חותן משה – זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך. נוסעים אנחנו – נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים – אלא מיד לארץ ישראל. וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר כי אנכי מת בארץ הזאת (דברים ד׳:כ״ב), שאין תלמוד לומר: אינני עובר את הירדן. – אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן. אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? – אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס – אף אנו אין נכנסים. דבר אחר: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? – שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס – אף אני איני בא. אל המקום אשר אמר י״י אותו אתן לכם – ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו (יחזקאל מ״ז:כ״ג)? אלא, אם אינו עיניין לירושה – תניהו עיניין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה – מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן – מתכפר לו בשבט בנימן. דבר אחר: אם אינו עיניין לירושה – תניהו עיניין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל. לכה אתנו והטבנו לך – וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים קל וחומר: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, קל וחומר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם. כי י״י דבר טוב על ישראל – וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם י״י דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה. (ל) [פסקא עט] ויאמר אליו לא אלך – אמר להם אם מפני נכסים או מפני ארץ איני בא. יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי משפחה ויש לי ארץ ויש לי נכסים, ודיינא הייתי בארצי. אם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסיי, ואם איני הולך מפני נכסיי אלך מפני מולדתי. (לא) [פסקא פ] ויאמר אל נא תעזוב אותנו – אין נא אלא לשון בקשה. א״ל אם אין אתה מקבל עליך גוזר אני גזירה עליך. עכשיו אומרים ישראל לא נתגייר יתרו מחיבה, כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו. דבר אחר: אם אין את מקבל עליך דושנה של יריחו גוזרני עליך גזירה עכשיו יהיו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה, כסבור היה יתרו שמתנה מרובה, עכשיו שמתנה מועטת הניח והלך לו. דבר אחר: כסבור אתה שאתה מרבה כבוד, אין אתה אלא ממעט כמה גרים ועבדים להיכנס תחת כנפי השכינה. והיית לנו לעינים – שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר: אם יתרו חתנו של מלך לא קיבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם. כי על כן ידעת חנותינו במדבר – א״ל: אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר ויניח וילך, כדיי הוא הדבר אתה שראית תניח ותלך. אל נא תעזוב וגו׳ – רבי יהודה אומר: אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים, שנאמר וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים (שמות י״ב:ל״ו), תניח ותלך לך, אל נא תעזוב אותנו. דבר אחר: והיית לנו לעיניים – אפילו אין דייך שתהי יושב עמם בסנהדרין ותהי מורה בדברי תורה. דבר אחר: והיית לנו לעינים – אפילו אין דיינים, אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו, כעניין שנאמר ואתה תחזה מכל העם (שמות י״ח:כ״א). והלא אף ביד משה היה מסיני שנאמר וצוך אלהים ויכלת עמוד (שמות י״ח:כ״ג), ולמה נתעלם ממשה. לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו. דבר אחר: שתהא חביב עלינו כגלגל עינים, שנאמר ואהבתם את הגר (דברים י׳:י״ט), וגר לא תלחץ (שמות כ״ג:ט׳), וגר לא תונה ולא תלחצנו (שמות כ״ב:כ׳). (לב) [פסקא פא] והיה כי תלך עמנו וגו׳ וכי מה טובה הטיבו לו. אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. א״ל כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו. נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה, שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים (מלכים א ו׳:א׳), צא מהם ארבעים שנה שהלכו במדבר, נמצאו אוכלים אותו ארבעים שנה וארבע מאות שנה. וכיון ששרתה שכינה בחלקו של בנימן באו בני בנימן ליטול חלקם, באו ופינו אותו מפניהם, שנאמר ובני קיני חותן משה וגו׳ (שופטים א׳:ט״ז). (לג) [פסקא פב] ויסעו מהר י״י שלשת ימים – אפשר לומר, כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א׳:ב׳), ומה תלמוד לומר: ויסעו מהר י״י. מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו לארץ. משלו משל למה הדבר דומה, לבני אדם שיוצאים למלחמה, בשעה שהם יוצאים הם שמחים, וכל זמן שהם מתיגעים ידיהם מתרשלות. אבל ישראל אינו כן, אלא כל זמן שהם מיגעים הם שמחים, ואומרים נלך נירש ארץ ישראל. וארון ברית י״י נוסע לפניהם – אמרו: אבותינו חטאו, נגזרה עליהם גזרה: במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר י״ד:כ״ט), אבל אנו לא נחטא ונמות ונלך ונירש את ארץ ישראל. וארון ברית י״י נוסע לפניהם – ארון זה שיצא עמהם במחנה היו בו שברי לוחות, שנאמר וארון ברית י״י ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר י״ד:מ״ד). רבי שמעון בן יוחי או׳ (וארון) ברית י״י נוסע לפניהם – למה נאמר. אלא וארון ברית י״י משל לאנטיקוסר שהיה מקדים חיילותיו, מתקן להם מקום שישרו. כך היתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו. לתור להם מנוחה – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד וגו׳ (במדבר כ״א:א׳), כיון ששמעו כנענים שמתו מרגלים, אמרו מתו מרגלים שלהם, נלך ונלחם בם. רבי שמעון בן יוחי אומר: כי בא ישראל דרך האתרים (במדבר כ״א:א׳) – כיון שמת אהרן, אמרו: מת כהן גדול שלהם, הלך התייר הגדול שלהם, ועמוד הענן שהיה עושה עמהם מלחמה, הרי שעה שנלך ונלחם בם. רבי שמעון בן יוחי אומר: גנות גדולה היתה בידן של ישראל בשעה שאמרו: נשלחה אנשים לפנינו (דברים א׳:כ״ב). אמר להם המקום אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים בארץ זבת חלב ודבש על אחת כמה וכמה שאזון ואפרנס אתכם. (לד) [פסקא פג] וענן י״י עליהם יומם – מכאן אמרו ז׳ עננים הם: וענן י״י עליהם יומם, ועננך עומד עליהם (במדבר י״ד:י״ד), ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במדבר י״ד:י״ד), ובהאריך הענן (במדבר ט׳), ובהעלות הענן (במדבר ט׳:י״ט), ואם לא יעלה הענן (במדבר ט׳), כי ענן י״י על המשכן (שמות מ׳:ל״ח). ז׳ עננים היו: ארבע מארבע רוחותם, ואחת למעלה, ואתת למטה, ואחת מלפניהם. הגבוה מנמיכו, והנמוך מגביהו, ומכה את הנחשים ואת העקרבים, ומכבד ומרבץ לפניהם. ורבי יהודה אומר י״ג היו: שנים מכל רוח ורוח, ושנים מלמעלה, ושנים מלמטה, ואחד מלפניהם. רבי יאשיה אומר: ד׳. רבי אומר: ב׳. וענן י״י עליהם יומם – על החיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים. וענן י״י עליהם יומם – מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן נמשך עמו אחוריו עד שעה שחוזר, תלמוד לומר: וענן י״י עליהם יומם. או כשם שמגין על ישראל כך מגין על אומות העולם, תלמוד לומר: עליהם – על ישראל הוא מגין, ואין מגין על אומות העולם. או כשם שמגין עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה, תלמוד לומר: יומם – ביום מגין ואין מגין בלילה. אמור מעתה עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה, יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום? תלמוד לומר: ואש תהיה לילה בו (שמות מ׳:ל״ח) – בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום. או כשם שמאיר לישראל, כך מאיר לאומות העולם? תלמוד לומר: ואש תהיה לילה לעיני כל ישראל (שמות מ׳) – על ישראל הוא מאיר, ואינו מאיר לאומות העולם. רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין אתה אומר כל אותם מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר, אלא אפילו נכנס אדם חדר לפנים מן החדר כמין פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר? תלמוד לומר: לעיני כל ישראל בכל מסעיהם (שמות מ׳:ל״ו) – הא אפילו אדם נכנס חדר לפנים מן החדר, עמוד האש מאיר לפניו. (לה) [פסקא פד] ויהי בנסוע הארון – נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו ספר שנמחק ונשתייר בו פ״ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים. רבי שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? – ויהי העם כמתאוננים. משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו. הגיע לעכו – הלך לו לצור. הגיע לצור – הלך לו לצידון. הגיע לצידון – הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה – התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו. כך הלכה שכינה בו ביום ל״ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ, התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל״ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ. ויאמר משה קומה י״י – וכתוב אחד אומר על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו (במדבר ט׳:כ״ג). כיצד יתקיימו ב׳ כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני. דבר אחר: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע – אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה – אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו. קומה י״י ויפוצו אויביך – אלו המכונסים. וינוסו משנאיך – אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? – אלא כשפניך אתנו – אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו – אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר: אם אין פניך הולכים (שמות ל״ג:ט״ו). ואומר ובמה יודע איפוא (שמות ל״ג:ט״ז), ואומר ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות (יהושע י׳:י״א), אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים (תהלים פ״ג:ט״ו). וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר ברוב גאונך תהרוס קמיך (שמות ט״ו:ז׳), וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר אל תשכח קול צורריך (תהלים ע״ד:כ״ג), שאון קמיך עולה תמיד. מפני מה? כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פ״ג:ג׳). מפני מה? על עמך יערימו סוד (תהלים פ״ג:ד׳), כי הנה רחיקיך יאבדו (תהלים ע״ג:כ״ז). הלא משנאיך י״י אשנא, ובתקוממיך אתקוטט (תהלים קל״ט:כ״א), תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי. וכן הוא אומר כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו (זכריה ב׳:י״ב), בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא (איוב ז׳:כ׳), אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח׳:י״ז), אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו הלא אתה מקדם י״י אלהי קדושי (חבקוק א׳:י״ב), ולא אמות, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק״ו:כ׳), אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי (במדבר י״א:ט״ו), אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו (במדבר י״ב:י״ב), אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל כאלו עוזר למקום, שנאמר אורו מרוז אמר מלאך י״י אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת י״י לעזרת י״י בגיבורים (שופטים ה׳:כ״ג). רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו, הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי (משלי ל״א:ב׳). ואומר כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי (משלי ד׳:ג׳). רבי יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – מרכבות פרעה וחילו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳). סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳:כ׳). סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה). נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – ועשבא כתורין יאכל (דניאל ד׳:ל׳). המן שנגע, מה עשיתי לו? – ואותו תלו על העץ (אסתר ח׳:ז׳). וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כ״ד:י׳). וכן הוא אומר בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳). אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צ״א:ט״ו). וכן הוא אומר ויקח אדני יוסף אותו... ויהי י״י את יוסף (בראשית ל״ט:ב׳). וכן הוא אומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו (שמואל ב ז׳). רבי אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל. ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבה אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך. את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה (שמואל א ב׳). גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר למענכם שולחתי בבלה (ישעיהו מ״ג:י״ד). גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר מי זה בא מאדום (ישעיהו ס״ג:א׳). וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר ושב י״י אלהיך את שבותך (דברים ל׳:ג׳). והשיב לא נאמר, אלא ושב י״י. ואומר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי (שיר השירים ד׳:ח׳). רבי אומר: כאן אתה אומר קומה י״י, וכאן אתה אומר שובה. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר קומה י״י. נמצאת מקיים קומה י״י – ונמצאת מקיים שובה י״י. (לו) ובנחה יאמר – מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – אלפים, וחונים – רבבות. אמר משה: אינני מניח את השכינה, עד שתעש לישראל רבבות ואלפים. שמתשובה שאמר אתה יודע מה אמר להם: י״י אלהי אבותיכם יוסיף עליהם ככה אלף פעמים. אמרו לו: משה רבינו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה, ואתה נותן קצבה לברכותינו. אמר להם: אני בשר ודם, יש קצבה לברכותי. זו – משלי, אבל הוא – יברך אתכם כאשר דבר לכם: כחול ימים, וכצמחי אדמה, וכדגי הים, וכוכבי השמים. אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם לרוב. ובנחה יאמר – מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות, שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים ס״ח:י״ח). וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות – כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144