×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא כ״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת אמר} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃ (ב) כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃ (ג) וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃ (ד) לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃ (ה) לֹֽא־[יִקְרְח֤וּ] (יקרחה) קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃ (ו) קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜הי״י֜ לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ׃ (ז) אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו׃ (ח) וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹא כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ (ט) וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ (י) וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥קב עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ג וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃ (יא) וְעַ֛ל כׇּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃ (יב) וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יג) וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח׃ (יד) אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃ (טו) וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ מְקַדְּשֽׁוֹ׃ (טז) {שני} דוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יז) דַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו׃ (יח) כִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃ (יט) א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ שֶׁ֣בֶר רָ֑גֶל א֖וֹ שֶׁ֥בֶר יָֽד׃ (כ) אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃ (כא) כׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֙רַע֙ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת־אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו לֹ֥א יִגַּ֖שׁ לְהַקְרִֽיב׃ (כב) לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקׇּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן־הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל׃ (כג) אַ֣ךְ אֶל־הַפָּרֹ֜כֶת לֹ֣א יָבֹ֗א וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ לֹ֥א יִגַּ֖שׁ כִּֽי־מ֣וּם בּ֑וֹ וְלֹ֤א יְחַלֵּל֙ אֶת־מִקְדָּשַׁ֔י כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ מְקַדְּשָֽׁם׃ (כד) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן וְאֶל־בָּנָ֑יו וְאֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א =ל1,ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים (נגד מ״ש)
• ל,ש=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ (אין מתיגה)
• ש1!=וְקִדַּ֨שְׁתּ֔וֹ (מקום המתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב ל=געיה אמצעית
ג =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (לגרמיה). על לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.56 (עמ׳ 66); והשוו ויקרא י,ו (שמיני); רות א,ב.
ד ל=פרשה פתוחה
E/ע
הערותNotes
(א) לנפש לא יטמא בעמיו – איש בעם הכהנים לא יטמא לנפש אדם, כמו {פסוק י״ד} בתולה מעמיו יקח אשה (רשב״ם), כי לפי הפשט צריך שתהיה כהנת. (ג) אשר לא היתה לאיש – שאם היא בעולה מסתמא יש לה בנים והם יעסקו בקבורתה, והתורה לא דברה אלא בהווה, כי רוב הבעולות יש להן בנים; ואם אין לה בנים אולי יטמא לה בעלה כמת מצוה או ישכור קוברים. (ד) בעל בעמיו – הכהן הגדול (אנקלוס ורנ״ה וייזל).
{לא יטמא בעל בעמיו – שום בעל בעם הכהנים לא יטמא לאשתו לחללו שהרי מתחלל מכהונתו. ולפי דברי חכמים לא מיטמא לאשתו פסולה וחללה אבל מיטמא לאשתו כשרה (רשב״ם). והטעם שלא יטמא לאשתו כי מן הסתם יש לה בנים והם מיטמאים לאמם, או יש לה אב ואם והם מיטמאים לבתם, או שהיא ישראלית ואחיה מיטמאים לה (אח״מ).}א
(ז) חללה – לדעת ראב״ע שאינה מפורסמת כזונה, ולדעת אח״מ {=אברהם חי מיינסטער} אפי׳ אנוסה.
ואשה גרושה מאישה – דע כי מה שהביא רמבמ״ן בהקדמתו אור לנתיבה: התפוח נאכל מראובן, איננו מדרך לשון הקודש ורעותיה, אבל כשהמדבר יודע מי הוא האוכל יאמר ראובן אכל את התפוח, ואם לא ידע מי הוא האוכל אז יאמר התפוח נאכל (בבנין מורה על קבלת הפעולה) בלי זכרון הפועל, ולפיכך הבנינים המורים על קבלת הפעולה נקראים בנין שלא נזכר שם פועלו, כי המדקדקים הקדמונים יודעים היו שאין דרך לשון הקודש ורעותיה להזכיר הפועל באבלאטיףב {בצירוף מן או מ״ם לעושה הפעולה}, ויודעים היו שאם יאמר אדם (כרם חמד ז׳ {עמ׳} ק׳) אהוב ממני מאד, יהיה המובן מדבריו: אהוב יותר ממני מאד, ולא יובן כלל שהוא חביב לי מאד. אך ידוע כי מלת מן נאמרת על הסבה הגורמת כמו מחטאת נביאיה איכה ד׳:י״ג, ועל הדרך הזה אמרו ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול (בראשית ט׳:י״א), והכוונה מפני מי המבול. ועל הדרך הזה אמרו נבלעו מן היין (ישעיהו כ״ח:ז׳) והכוונה בסבת היין, לא שהיין הוא הפועל. והראיה מה שכתוב אחריו תעו מן השכר, שבהכרח פירושו בסבת השכר, כי תעו איננו פאסיף, וכן מקשת אסרו (ישעיהו כ״ב:ג׳), ענינו שהם כמו אסורים מפחד הקשת, לא שהקשת אוסרת אותם, כי הקשת תכה ותהרוג, ולא תאסור. וגעזעניוס באוצרו (עמוד 803), הביא שני המקראות האלה מישעיה להוכיח מציאות האבלאטיף אחר הפאסיף, ואינו אלא טעות. ועוד הביא לראיה כגבור מתרונן מיין (תהלים ע״ח:ס״ה) שהוא מפרש שהיין התגבר עליו (victus a vino), ואף אם יונח כדבריו ששרש רון בא כאן להוראת ההתגברות כמו בלשון ערבי, לא יתכן לשום בעל הלשון ולשום אדם אשר אזנו תבחן הדבור העברי, להבין ממלות מתרונן מיין שהיין התגבר עליו, אבל בהפך ראוי להבין: כגבור המתגבר יותר מן היין, כלומר המתגבר על היין. ועוד הביא החכם הנ״ל עת נשברת מימים במעמקי מים (יחזקאל כ״ז:ל״ד), ואמת הוא שהוא מקרא קשה, אבל מכל מקום רחוק הוא עד מאד שיאמר שהים שבר את העיר, והנה למעלה (פסוק כ״ו) כי רוח הקדים שבר אותה בלב ימים, לא שהימים שברו אותה; ועוד מה טעם לומר שנשברה מימים במעמקי מים? לכך אומר אני כי המקרא הזה סתום ואין למדין ממנו. עוד מצאנו כמו חללים שוכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו (תהלים פ״ח:ו׳), אך אין הכוונה כלל שידך גזרה אותם (e che dalla tua man furono troncati). אבל יגיד עליו רעו (שם ל״א:כ״ג) נגרזתי מנגד עיניך, וכן כי נגזר מארץ חיים (ישעיהו נ״ג:ח׳), כי נגזר מבית ה׳ (דברי הימים ב כ״ו:כ״א), כלם ענין הפרשה וריחוק, ומי״ם מידך היא כמי״ם מנגד עיניך ומארץ חיים ומבית ה׳, והוראתה על המקום אשר ממנו יהיה הריחוק, והכוונה כתרגום רמבמ״ן וכפירוש ר׳ יואל ברי״ל שלא ירגישו מכותיך וידך החזקה, או כפירוש געזעניוס שהם רחוקים מעזרתך, וקרוב לזה תרגם הארמי מאפי שכינתך אתפלגון. ודע כי גזר, גרז וגרש אחים הם, ומצאנו (יונה ב׳:ה׳) נגרשתי מנגד עיניך בשי״ן, וכן כאן גרושה מאישה, אין המי״ם קושרת הפעול עם הפועל, אבל היא להורות על המקום אשר ממנו יהיה הריחוק, כלומר אשה מופרשת ורחוקה מאישה. עוד מצאנו הנשכחים מני רגל (איוב כ״ח:ד׳), אך לא הרגל היא השוכחת, אבל הכוונה כפירש ראב״ע שהם נשכחים מפני הרגל, מרוב שדרכו בהם בני אדם, כלומר הנחל יחרב ויבש וידרכו בו בני אדם, עד שלא יוודע מקומו. ואמנם מצאנו מה׳ מצעדי גבר כוננו (תהלים ל״ז:כ״ג), נתנו מרועה אחד (קהלת י״ב:י״א), ומצאנו בלשון ארמית בדניאל {ג׳:כ״ט} ועזרא {ד׳:י״ט} מני שים טעם, עד מני טעמא יתשם {עזרא ד׳:כ״א}; ונראה לי כי כל אלו הם דרך כבוד וגדולה, ולא היתה כוונת המדברים במקראות האלה להבחין בשם הקשור במי״ם בחינת פועל ממש, ואין הכוונה ממש לומר שהמלך ישים הדת והחק, שהאל יכונן מצעדי גבר, אבל כוונת המדברים לומר כי מלפניו יצא הדבר, על דרך מה׳ יצא הדבר (בראשית כ״ד:נ׳). מלפניך משפטי יצא (תהלים י״ז:ב׳), יצא דבר מלכות מלפניו (אסתר א׳:י״ט), מן קדמי שים טעם (דניאל ו׳:כ״ז), ולעולה כי כשאין הכוונה לדבר דרך גדולה וכבוד לא יתכן בלשון הקודש לקשור הפעול עם הפועל במי״ם, ועיין למטה על והארץ תעזב מהם (כ״ו:מ״ג), כל חרם אשר יחרם מן האדם (כ״ז:כ״ט). והואיל ובא לידנו פסוק מה׳ מצעדי גבר {ודרכו יחפץ} כוננו אחוה דעתי בו, כי לדעתי ענינו פשוט מאד, והמפרשים הלכו בדרך רחוקה. והנה אחשוב שהמקרא הזה ענינו שוה ממש למה שכתוב במשלי (ט״ז:ט׳) לב אדם יחשב דרכו וה׳ יכין צעדו, מה שכתוב כאן ודרכו יחפץ הוא כנגד לב אדם יחשב דרכו, ולא חסרה הבי״ת כדעת ראב״ע, אבל הכוונה שהאדם הוא בעל בחירה ורצון, והוא החפץ ובוחר דרכו ומחשב בלבו מה שיעשה, אבל השלמת המעשה איננה תלויה בידו, אלא בידי שמים, כי מה׳ מצעדי גבר כוננו, ואם לא יישר בעיני האלהים הדרך אשר הוא הולך, אז לא יכונו מצעדיו, ולא יוכל להשלים דרכו ולהקים עצתו.
(ט) כי תחל – אולי חלל מן קלל, וכן כל דבר חול לשון קל הפך נכבד. (כ) תבלול – כמו שבלול, והיא חיליז או חלזון שם שרץ רר בשרו, וכן כאן עינו מורידה ריר.
מרוח אשך – מן רוח וּרְוָחָה, כן תרגם רבינו סעדיה, ולדעת אחרים schiacciato d'un testicolo מלשון מִרוח (וְיִמְרְחו על השחין {ישעיה ל״ח:כ״א}), ואשך כנוי לביצים, ולפירוש זה הסכים גיזניוס ואומר שזו הוראת מלת אשך גם בסורי, ושהוא משרש שכה, שבלשון כושי ענינו indicare {הודיע}, ונקראו כן על שם שמעידים על הזַכְרות, וכן ברומי testis.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א ההוספה היא מכ״י לוצקי 672.
ב תוקן ברשימת התיקונים בסוף דפוס ראשון.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144