אבע״ז: ׳כמו אך לאלהים דומיה נפשי כטעם דום לה׳ והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם, והטעם כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר׳.
כן הוא לעיל (נ יד), ולהלן (קטז יד).
כ״כ הרד״ק.
׳דברי עונות גברו מני, לשון יחיד. פשעינו אתה תכפרם, לשון רבים. כי על בני הגלות ידבר בכלל ופרט׳ (רד״ק).
לשה״כ ביואל
(ג ה) ׳כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא׳, והם שיישארו בעקב ובסוף, ויהיו כהני ה׳.
שאין הכל מזומנים.
כ״כ הרד״ק: ׳וישרת בטוב גם אחר עמו, בטוב קדוש היכלך, והטעם בטוב הכבוד שהוא הקדוש׳.
כ״כ רש״י.
׳אתה מבטח כל ישראל הפזורים בקצוי ארץ וקצוי הים הרחוקים מירושלים׳ (רד״ק).
ראה רד״ק: ׳ואם יאמרו הגוים: איך יתכן שיצאו ישראל מהגלות שהם עַם דל ושפל, מפוזר ומפורד, מי יוציאם מתוכם..., מי שעושה הגבורות והנפלאות האלה הוא יוכל להוציאנו מתוכם. וזָכַר הרים, כי ההרים הגבוהים מנפלאות האל יתברך.
בדפו״ר: ׳אפילו׳.
כ״כ רד״ק: ׳כלומר, משקיט אותם, וכן (מזמור פט, י): בשוא גליו אתה תשבחם׳.
וי״א תשוקקיה כמו ותשקיה (אבע״ז, ע״ש).
רבת תעשרנה, כמו: תעשירנה, ופירושו, לרוב תעשיר אותה במטר (רד״ק).
׳פלג אלהים - אמת המים הבאה לה מאלהים׳ (מצדות), אך לרבינו אינו אמה אלא איד.
שהמים והארץ יספיקו להכין דגן.
׳תכינה - שב אל הארץ׳ (אבע״ז).
אולי צ״ל ׳כחפירות׳ – שהטל יחרוש את האדמה כאילו הוא מחרשה.
להמיס (רש״י).
תשיב הארץ נמוגה ולחה, שהיתה יְבֵשָׁה קודם (רד״ק) ע״י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה (מצודות).
כלומר, לפני התיקון העתיד, אך אין הכוונה לזמיננו ממש אלא לזמן שביהמ״ק היה קיים.
׳עטרת שנת טובתך, ע״י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב׳ (רש״י). שנת הַשֹּׂבַע שהיא ׳שנת טובתך׳, עִטַּרְתָּ אותה בכל דבר טוב (רד״ק).
׳שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם׳.
אולי כמו ׳יערוף כמטר לקחי׳, בהיפוך אותיות.
י״ג היו.
כ״כ הרד״ק: והעמקים כמו כן יהיו מעוטפים ומכוסים מרוב תבואה, ׳יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי׳ (מצודות).
רד״ק בפירושו השלישי: ויש מפרשים: יתרועעו אף ישירו כל בני האדם עם הבהמות והחיות. ובשיעורים פירש כפירוש ראשון של הרד״ק.