×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
תהלים ק״ותנ״ך
א֣
אָ
(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א בהוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣הי״י֣ כִּי⁠־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ב) מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהֹוָ֑הי״י֑ יַ֝שְׁמִ֗יעַ כׇּל⁠־תְּהִלָּתֽוֹ׃ (ג) אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י מִשְׁפָּ֑ט עֹשֵׂ֖ה צְדָקָ֣ה בְכׇל⁠־עֵֽת׃ (ד) זׇכְרֵ֣נִי יְ֭הֹוָהי֭״י בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פׇּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃ (ה) לִרְא֤וֹת׀ בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם⁠־נַחֲלָתֶֽךָ׃ (ו) חָטָ֥אנוּ עִם⁠־אֲבוֹתֵ֗ינוּ הֶעֱוִ֥ינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃ (ז) אֲב֘וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם׀ לֹא⁠־הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת⁠־רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל⁠־יָ֣ם בְּיַם⁠־סֽוּף׃ (ח) וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם לְמַ֣עַן שְׁמ֑וֹ לְ֝הוֹדִ֗יעַ אֶת⁠־גְּבוּרָתֽוֹ׃ (ט) וַיִּגְעַ֣ר בְּיַם⁠־ס֭וּף וַֽיֶּחֱרָ֑ב וַיּוֹלִיכֵ֥ם בַּ֝תְּהֹמ֗וֹת כַּמִּדְבָּֽר׃ (י) וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם מִיַּ֣ד שׂוֹנֵ֑א וַ֝יִּגְאָלֵ֗ם מִיַּ֥ד אוֹיֵֽב׃ (יא) וַיְכַסּוּ⁠־מַ֥יִם צָרֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד מֵ֝הֶ֗ם לֹ֣א נוֹתָֽר׃ (יב) וַיַּאֲמִ֥ינוּ בִדְבָרָ֑יו יָ֝שִׁ֗ירוּ תְּהִלָּתֽוֹ׃ (יג) מִ֭הֲרוּ שָׁכְח֣וּ מַעֲשָׂ֑יו לֹא⁠־חִ֝כּ֗וּ לַעֲצָתֽוֹ׃ (יד) וַיִּתְאַוּ֣וּ תַ֭אֲוָה בַּמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּוּ⁠־אֵ֝֗לג בִּישִׁימֽוֹן׃ (טו) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם שֶׁאֱלָתָ֑ם וַיְשַׁלַּ֖ח רָז֣וֹן בְּנַפְשָֽׁם׃ (טז) וַיְקַנְא֣וּ לְ֭מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ֑ה לְ֝אַהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יז) תִּפְתַּח⁠־אֶ֭רֶץ וַתִּבְלַ֣ע דָּתָ֑ן וַ֝תְּכַ֗ס עַל⁠־עֲדַ֥ת אֲבִירָֽם׃ (יח) וַתִּבְעַר⁠־אֵ֥שׁ בַּעֲדָתָ֑ם לֶ֝הָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט רְשָׁעִֽים׃ (יט) יַעֲשׂוּ⁠־עֵ֥גֶל בְּחֹרֵ֑ב וַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּד לְמַסֵּכָֽה׃ (כ) וַיָּמִ֥ירוּ אֶת⁠־כְּבוֹדָ֑ם בְּתַבְנִ֥ית שׁ֝֗וֹרה אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב׃ (כא) שָׁ֭כְחוּ אֵ֣ל מוֹשִׁיעָ֑ם עֹשֶׂ֖ה גְדֹל֣וֹת בְּמִצְרָֽיִם׃ (כב) נִ֭פְלָאוֹת בְּאֶ֣רֶץ חָ֑ם נ֝וֹרָא֗וֹת עַל⁠־יַם⁠־סֽוּף׃ (כג) וַיֹּ֗אמֶר לְֽהַשְׁמִ֫ידָ֥ם לוּלֵ֡י מֹ֘שֶׁ֤ה בְחִיר֗וֹ עָמַ֣ד בַּפֶּ֣רֶץ לְפָנָ֑יו לְהָשִׁ֥יב חֲ֝מָת֗וֹ מֵהַשְׁחִֽית׃ (כד) וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹא⁠־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ׃ (כה) וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאׇהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כו) וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר׃ (כז) וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת׃ (כח) וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַ֝יֹּאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים׃ (כט) וַ֭יַּכְעִיסוּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם וַתִּפְרׇץ⁠־בָּ֝֗םו מַגֵּפָֽה׃ (ל) וַיַּעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֝תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה׃ (לא) וַתֵּחָ֣שֶׁב ל֭וֹ לִצְדָקָ֑ה לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (לב) וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל⁠־מֵ֥י מְרִיבָ֑ה וַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם׃ (לג) כִּי⁠־הִמְר֥וּ אֶת⁠־רוּח֑וֹ וַ֝יְבַטֵּ֗א בִּשְׂפָתָֽיו׃ (לד) לֹֽא⁠־הִ֭שְׁמִידוּ אֶת⁠־הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אָמַ֖ר יְהֹוָ֣הי״י֣ לָהֶֽם׃ (לה) וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑ם וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַעֲשֵׂיהֶֽם׃ (לו) וַיַּעַבְד֥וּ אֶת⁠־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּהְי֖וּ לָהֶ֣ם לְמוֹקֵֽשׁ׃ (לז) וַיִּזְבְּח֣וּ אֶת⁠־בְּ֭נֵיהֶם וְאֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶ֗ם לַשֵּׁדִֽים׃ (לח) וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ דָ֪ם נָקִ֡י דַּם⁠־בְּנֵ֘יהֶ֤ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר זִ֭בְּחוּ לַעֲצַבֵּ֣י כְנָ֑עַן וַתֶּחֱנַ֥ף הָ֝אָ֗רֶץ בַּדָּמִֽים׃ (לט) וַיִּטְמְא֥וּ בְמַעֲשֵׂיהֶ֑ם וַ֝יִּזְנ֗וּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶֽם׃ (מ) וַיִּחַר⁠־אַ֣ף יְהֹוָ֣הי״י֣ בְּעַמּ֑וֹ וַ֝יְתָעֵ֗ב אֶת⁠־נַחֲלָתֽוֹ׃ (מא) וַיִּתְּנֵ֥ם בְּיַד⁠־גּוֹיִ֑ם וַֽיִּמְשְׁל֥וּ בָ֝הֶ֗ם שֹׂנְאֵיהֶֽם׃ (מב) וַיִּלְחָצ֥וּם אוֹיְבֵיהֶ֑ם וַ֝יִּכָּנְע֗וּ תַּ֣חַת יָדָֽם׃ (מג) פְּעָמִ֥ים רַבּ֗וֹת יַצִּ֫ילֵ֥ם וְ֭הֵמָּה יַמְר֣וּ בַעֲצָתָ֑ם וַ֝יָּמֹ֗כּוּז בַּעֲוֺנָֽם׃ (מד) וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם בְּ֝שׇׁמְע֗וֹ אֶת⁠־רִנָּתָֽם׃ (מה) וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָדָֽו׃ (מו) וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַחֲמִ֑ים לִ֝פְנֵ֗י כׇּל⁠־שׁוֹבֵיהֶֽם׃ (מז) הֽוֹשִׁיעֵ֨נוּ׀ יְ֘הֹוָ֤הי֘״י֤ח אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן⁠־הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קׇדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃ (מח) בָּ֤רֽוּךְ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן⁠־הָ֤עוֹלָ֨ם׀ טוְעַ֬ד הָעוֹלָ֗ם וְאָמַ֖ר כׇּל⁠־הָעָ֥ם אָמֵ֗ן הַֽלְלוּ⁠־יָֽהּ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀> (חטף)
ב ‹ר3› פרשה פתוחה
ג וַיְנַסּוּ⁠־אֵ֝֗ל א=וַיְנַסּוּ⁠־אֵ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ד וַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּ =ל,ש1 ובדפוסים (וכך אצל ברויאר)
• א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ (נקודה בוי״ו עיצורית)
ה שׁ֝֗וֹר א=שׁ֝וֹר (השמטת נקודת הרביע)
ו וַתִּפְרׇץ⁠־בָּ֝֗ם א=וַתִּפְרׇץ⁠־בָּ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
ז וַ֝יָּמֹ֗כּוּ =ל ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וַ֝יָּמֹכּוּ (חסרה נקודת הרביע)
ח יְ֘הֹוָ֤הי֘״י֤ =א (מקום הצינורית כדרכו בשם הוי״ה)
ט מִן⁠־הָ֤עוֹלָ֨ם׀ =ל וכך הכריעו ברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן
• א!=<מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀> (חסר מקף)
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר על תשועת ישראל מן הגלות, ושיזכה הוא לראותה. וסיפר שכבר נכשלו ישראל ב׳חטאים׳ - שהם שגגות, וב׳עוונות׳ - שהן זדונות, וב׳פשעים׳ - והם מרדים, ולא נגזר עליהם גלות, ובסיבת הַכְעיסם את משה רבינו יצאו מרעה אל רעה עד שגלו. אמר: (א) הודו לה׳ כי טוב. ׳הודו׳ אתם ישראל ׳לה׳1, ׳כי טוב׳ - שהיטיב לכם ולזולתכם, ועל כי לעולם חסדו, שמחדש טובו בכל יום2: (ב) מי ימלל גבורות ה׳. ואמרתי להודות על הטובה המושגת מאתו, כי אמנם להגיד מה מאד גבר חסדו להשגיח על השפלים ממרום מעלתו כי רבה היא3, ׳מי׳ הוא שיוכל על זה, כי ׳מי׳ ישמיע כל תהילתו4, כאשר היה הכרחי לעשות למי שירצה להודיע כמה גבר חסדו5: (ג) אמנם אשרי שומרי משפט - הממתינים משפטו של האל יתברך תמיד6, כאמרם ז״ל (משנה אבות ב׳:י׳) ׳שוב יום אחד לפני מיתתך׳7, ובזה עושה צדקה - לנפשם8 ולזולתם בכל עת ימי חייהם, ולא יפסידוהו בהבלי שוא, כי גם שלא יוכלו להשמיע לו כל תהילת האל יתברך, ׳לא עליך המלאכה לגמור׳9: (ד) זכרני ה׳ ברצון עמך. אחר כליון שאר האומות, שתרצה בישראל לבדם10, כי אז לא ימנע אותנו שעבוד מלכויות מהשתדל בזה11, ופקדני בישועתך - בימות המשיח12: (ה) [לראות בטובת] בחיריך. תופשי התורה: [לשמוח בשמחת] גוייך. יתר המון ישראל13: להתהלל עם נחלתך. שהם אלה ואלה14, ונתהלל בזה15, ׳כי כל העמים הלכו איש בשם אלהיו ואנחנו הלכנו בשם ה׳ אלהינו עולם ועד׳ (מיכה ד ה)16, אפילו בגלות17: (ו) חטאנו עם אבותינו. וסיבת תאוותי לישועה ואבדן האומות היא [שלא נחטא]⁠18, כי אמנם, עד הנה, בסיבת התערבנו באומות ודרכיהם ודעותם19 ׳חטאנו׳ אנחנו ו׳אבותינו׳ בשגגה, העוינו - בזדון והרשענו - במרד ופשע, ומכל אלה השגנו סליחה ולא השליכנו האל יתברך מעל פניו בגלות, ובסיבת מי מריבה שסבבו לנו להתערב בגוים, גלינו בין האומות גלות שהרע לנו יותר מכל צרה אחרת20: (ז) אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. וזה בשגגה מאתם מחסרון ההשכלה והידיעה, עד שאמרו למשה ׳חדל ממנו ונעבדה את מצרים׳ (שמות יד יב)21: לא זכרו את רוב חסדיך. שעשית לאבותינו: וימרו על ים. באמרם (שם פסוק יא) ׳המבלי אין קברים במצרים׳22: (ח) ויושיעם למען שמו. שלא יאמרו מצרים ׳מבלתי יכולת ה׳⁠ ⁠׳23: (יג) לא חכו לעצתו. שיתן להם צרכם24, וילונו במרה25, במדבר סין וברפידים: (יד-יח) ויתאוו תאוה, [ויקנאו למשה וגו׳]. ובאלה השנים היו מזידים בלי ספק, בקברות התאווה ובמחלוקותו של קורח, ועם כל זה לא השליכם מעל פניו האל יתברך: (יט) יעשו עגל בחורב. ובאלה השלשה שיספר, שהם מעשה העגל ומרגלים ופעור, היו פושעים ומורדים באל יתברך, ובכל אחד מהם הועילה תפילה להשיג סליחה: (כד) וימאסו בארץ חמדה. וגם אז מרדו באמרם (במדבר יד ד) ׳נתנה ראש׳, כאמרו (שם פסוק ט) ׳אך בה׳ אל תמרודו׳: (כז) ולהפיל זרעם בגוים. כאמרו (במדבר יד כח) ׳אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׳ – ׳וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה׳⁠ ⁠׳ (שם פסוק לא)⁠26: (כח) ויצמדו לבעל פעור. בזנות נשים: זבחי מתים. זבחי אלוהיהן27: (כט) ויכעיסו. ׳וישתחוו לאלוהיהן׳ (במדבר כה ב), כאמרו (שם פסוק ג) ׳ויחר אף ה׳ בישראל׳: (ל) ויפלל. עשה פלילה ודין לכבוד קונו, והתפלל28: (לא) לדור ודור [עד עולם]. כאמרו (במדבר כה יג) ׳והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם׳29: (לב-לד) ויקציפו. כאמרו (במדבר כ יג) ׳אשר רבו בני ישראל את ה׳⁠ ⁠׳: וירע למשה. שלא נכנס לארץ, ומזה נמשך שלא השמידו את העמים כמו שהיה עושה משה אם היה נכנס, כאמרו במלחמת סיחון ועוג (דברים ב לד) ׳לא השארנו שריד׳: (לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. וזה נמשך מחסרון שמירת מצות האל להשמיד את העמים: (מב-מג) ויכנעו תחת ידם. והתפללו, ובזה פעמים רבות יצילם, והמה ימרו - במות השופט שהקים הוא יתברך להושיעם: (מד) בשמעו את רינתם. על ידי שמואל הנביא: (מה) בריתו. שכרת לאבותינו30: (מז) הושיענו. כמו כן עתה31: להודות [לשם קדשך] ולהשתבח [בתהילתך]. שלא ימנע אותנו מזה שעבוד מלכויות: (מח) ברוך ה׳. מיטיב לזולתו: מן העולם. קודם חטאו של אדם הראשון: ועד העולם. עד ימות המשיח: ואמר כל העם. כל עם ועם, אפילו אומות העולם: אמן. אמת ויציב הוא32: מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 אולי יש להוסיף כאן ׳על׳, ויל״ע בכת״י, כי בדפו״ר יש ריווח.
2 ע״פ לשון ברכת היוצר, בנוסח בני רומא, ויש בזה שינוי משמעות מן הנוסח המקובל ׳המחדש בטובו׳, לא שמחדש בטובו, אלא ׳מחדש את טובו׳, וזהו ׳כי לעולם חסדו׳, חסדו מתחדש כל הזמן.
3 ׳גבורות ה׳⁠ ⁠׳, הם התגברות מידת הרחמים שמורה עליה שם הוי״ה, שגבר חסדו שלמרות גדולתו ורוממותו, הוא משגיח על הנבראים השפלים בהשגחה פרטית.
4 ׳מי׳ עולה גם על חלקו השני של הפסוק, וכן מבואר ברד״ק.
5 לכן אי אפשר למלל גבורות ה׳, אבל את חסדו שמקבלים ממנו ניתן להודות ולמלל.
6 מלשון ׳ואביו שמר את הדבר׳, שמצפה שיתרחש.
7 ובשבת (קנג, א) ׳תנן התם, רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות, אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר׳. וכן פירש רש״י: ׳התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב, שאם תמות היום תכנס בשלום׳. וראה מש״כ רבינו בקהלת (ט ח).
8 ראה ׳גומל נפשו איש חסד׳.
9 לשון המשנה באבות (ב טז), ופירש רבינו [לא עליך המלאכה לגמור]. ואין התנצלות לאומר שיאמר שאין ראוי לעמול בידיעת התורה מפני שאין להשיגה בזמן קצר, כי אמנם כל חלק ממנה שישיג האדם הוא נחשב ומכוון אצל בעל הבית אף על פי שלא תגמור המלאכה׳.
10 ׳ברצון עמך׳, בזמן שעם ישראל יהיו לרצון לפניו, והיינו באחרית הימים, שיכלו האומות.
11 למלל ולספר גבורת חסדיו של ה׳.
12 רד״ק: ׳אם הפסוק הזה אמרוֹ המשורר על עצמו, ביקש מהאל שיקימהו מקברו עם המתים שיחיו בעת הגאולה, וכן הפסוק הבא אחר זה: לראות בטובת בחיריך. או אמר הפסוק על לשון בני הגלות הזה, כי כל אחד מבקש מהאל שיזכה לראות הגאולה. ואמר זכרני ה׳, בעת שיהיה רצונך בעמך ותוציאם מגלותם, זכרני וּרְצֵה גם בי שאחיה עד עת הגאולה׳.
13 בימות המשיח, שאז ישמח ישראל.
14 המון עם ישראל ולומדי התורה, שכולם הן נחלתו של ה׳.
15 ׳ופירוש להתהלל עם נחלתך, כי בשמחתם בצאתם מהגלות יתהללו על כל עם, כי בם בחר ה׳⁠ ⁠׳ (רד״ק).
16 כתוב במיכה שם (פסוק א-ה): ׳והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה׳ נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים, והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים [הרי שיתקיים מה אמר ׳ואתם כהני ה׳ תקראו׳, שילמדו דעת לכל הגויים שיעלו להר ה׳ ללמוד מהם], ושפט [מלך המשיח] בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים וגו׳, וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ צבאות דיבר, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלהינו לעולם ועד׳. ומפרש רבינו שהסיבה לכך שהגויים יעלו להר ה׳ וישראל יהיו לכהני ה׳, הוא משום שבמשך הגלות הלכו הגויים כל אחד בשם אלוהיו, ואילו ישראל אף אם חטאו, בכל זאת הלכו בשם ה׳ לעולם. וכן כתב רבינו בשמות (ד כב) ׳בני בכורי ישראל, אף על פי שלקץ הימין אֶהְפֹּךְ אֶל העַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה׳ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג ט), מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכולם, באשר הוא בני, עובד כמו בן מאהבה, לא כעבד מאהבת שכר ויראת עונש, ומצד מה שהוא בכורי, ראשון לעבודתי בתעות כל האומות מעלי, כאמרו (מיכה ד ה) כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ וגו׳⁠ ⁠׳.
17 ולכן אפילו המון העם. וראה ישעיה באריכות, וכן מזה בשה״ש.
18 אינו בדפו״ר. שכאשר יכלו האומות, לא יחטאו ישראל.
19 ראה שיר השירים ששזפתני השמש ועוד.
20 ראה זכריה וחבקוק שגלות היא העונש הכי גרוע ומה שצויים שם. וכאן נוסף נקודה נוספת, שרוע הגלות הוא בגלל השפעת האומות.
21 שלא השכילו הנפלאות שכבר עשה להם במצרים, ולכן הגיעו לכך שהמרו על ים סוף ולא בטחו בישועתו. וכ״כ הרד״ק: ׳כשרדפו מצרים אמרו (שם יד, יא): המבלי אין קברים במצרים. ולא השכילו, ולא זכרו, כי מי שעשה עמהם במצרים כל הנפלאות יצילם מיד המצרים הרודפים אחריהם, אלא המרו האל יתברך וחשבו שלא יוכל להצילם. זהו וימרו על ים בים סוף, על ים שהשיגו אותם חונים על הים, ואיזה ים - בים סוף׳.
22 אבע״ז: ׳שאמרו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים או מאנו לעבור הים׳.
23 לשה״כ בבמדבר (יד טז). וכ״כ המצודות.
24 מפרש שלא המתינו.
25 רד״ק: ׳מהרו שכחו מעשיו. מהרו לשלשת ימים שנסעו מים סוף ובאו מָרָתָה, וילונו העם (שם פסוק כד), והנה שכחו כל הנפלאות שעשה להם ואילו זכרו מעשיו היו חושבים בלבם כי לא עשה להם כל הנפלאות ולא העבירם הים להמיתם בצמא, והיה להם להמתין ולחכות מה שיעשה להם האל יתברך כמו שעשה עמהם עד אותו היום, והם לא חכו לעצתו וילונו, והנה עצתו היתה טובה להם ופלא גדול עשה עמהם במים שהיו מרים והמתיקם׳.
26 ראה רד״ק: ׳ולהפיל זרעם בגוים, זה לא ראינו בתורה מבואר שאמר להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וגו׳. וכן אמר ביחזקאל (כ, כג): גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות׳. ויל״ע דברים א לד-לט.
27 כ״כ אבע״ז: ׳ויצמדו - מגזרת צמיד בעבור הנשים, זבחי מתים - לזבחי אלהיהם׳.
28 ׳ויפלל׳ משמש בשני מובנים, פלילים (אבן עזרא, רד״ק), ותפילה (יל״ע ת״י).
29 ׳טעם לצדקה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם׳ (אבע״ז).
30 אבע״ז: ׳ברית אברהם, והנכון בעיני ברית סיני כי שם כתוב וזכרתי להם ברית ראשונים והם היוצאים ממצרים וכן כתוב אשר הוצאתי אותם וקראם ראשונים כי הם אבותינו הראשונים שקבלו התורה בהר סיני כי כבר הזכיר בפרשה ברית שלשת האבות׳. עי׳ שמות ו ה ורבינו שם.
31 כ״כ רש״י.
32 אבע״ז: ומלת אמן מגזרת אמונה.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×