×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות ל״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן⁠־אוּרִ֥י בֶן⁠־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ (ג) וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחׇכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכׇל⁠־מְלָאכָֽה׃ (ד) לַחְשֹׁ֖ב מַחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃ (ה) וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכׇל⁠־מְלָאכָֽה׃ (ו) וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אׇהֳלִיאָ֞ב בֶּן⁠־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה⁠־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כׇּל⁠־חֲכַם⁠־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חׇכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃ (ז) אֵ֣ת׀ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וְאֶת⁠־הָֽאָרֹן֙ לָֽעֵדֻ֔ת וְאֶת⁠־הַכַּפֹּ֖רֶת אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וְאֵ֖ת כׇּל⁠־כְּלֵ֥י הָאֹֽהֶל׃ (ח) וְאֶת⁠־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת⁠־כֵּלָ֔יו וְאֶת⁠־הַמְּנֹרָ֥ה הַטְּהֹרָ֖ה וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃ (ט) וְאֶת⁠־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֑יו וְאֶת⁠־הַכִּיּ֖וֹר וְאֶת⁠־כַּנּֽוֹ׃ (י) וְאֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַשְּׂרָ֑ד וְאֶת⁠־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת⁠־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃ (יא) וְאֵ֨ת שֶׁ֧מֶן הַמִּשְׁחָ֛ה וְאֶת⁠־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים לַקֹּ֑דֶשׁ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוִּיתִ֖ךָ יַעֲשֽׂוּ׃ (יב) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יג) וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל⁠־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת⁠־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ (יד) וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת⁠־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כׇּל⁠־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ׃ (טו) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָ֑הי״י֑ כׇּל⁠־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖תא מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (טז) וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת⁠־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת⁠־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ (יז) בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי⁠־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת⁠־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ (יח) {שני} וַיִּתֵּ֣ן אֶל⁠־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַשַּׁבָּ֖ת =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=הַשַׁבָּ֖ת (חסר דגש באות שי״ן) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות דותן וברויאר
E/ע
הערותNotes
(ב) ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור – אמר השם למשה: ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל: ראו קרא י״י בשם (שמות ל״ה:ל׳). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותן כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ, וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלמדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כולם, והיודעים והרגילים בהם בבא ידיהם תמיד ברפש וטיט לא יוכלו לעשות שום אומנות דקה ויפה. ועוד, שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת (שמות ל״א:ג׳) להבין סוד המשכן וכל כליו, למה צוו ואל מה ירמוזו. ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן. כי היה רצון לפניו לעשות משכן במדבר, ולכבודו בראו, כי הוא קוראא הדורות מראש (ישעיהו מ״א:ד׳), כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך וגו׳ (ירמיהו א׳:ה׳) ובלשון הזה: ראו כי י״י נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים (שמות ט״ז:כ״ט).
ולרבותינו בזה מדרש (שמות רבה מ׳:ב׳): הראה אותו ספרו של אדם הראשון, ואמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל, והוא כענין שפירשנו. ועוד אמרו (בבלי ברכות נ״ה.): יודע היה בצלאל לצרף אותיותב שנבראו בהם שמים וארץ. והענין, כי המשכן ירמוז באלו והוא היודע ומבין סודו.
(י) ואת בגדי השרד – לא ידעתי למה לא צוה תחלה לעשות הבגדים האלה, כאשר עשה בכל מלאכת המשכן ובבגדי אהרן ובניו, כי היה ראוי שיאמר לו: ועשית בגד כליל תכלת לכסות בו הארון, ובגד ארגמן לכסות בו המזבח, ובגד תולעת שני לכסות בו השולחן,⁠1 ועתה כאשר יצוה על העושים יכלול אותם עם שאר המלאכה. ואולי לא היתה בהם קפידא, ויעשו אותם כרצונם בגדי שרד ממין אחד לבדו, והם עשו מן התכלת והארגמן ותולעת השני (שמות ל״ט:א׳), ולא רצו בשש כי איננו נכבד כמותם. ואחרי שנעשו כן רצה השם שיהיה התכלת לארון, והארגמן למזבח, והשני לשלחן, ולכן הספיק להם הצואה בקצרה כאשר צוה על העושים, כי לדעתם יעשו בגדי השרד.
ואיננו הגון שיהיה בגדג המכסה עשוי נקבים נקבים כדברי רבינו שלמה, אבל הוא מלשון שריד, בעבור היותם מין אחד, כדברי ר׳ אברהם.
[כתבתי זה הענין לפי שיטת רבינו שלמה, וכל זה איננו שוה לי,⁠2 כי מה טעם שיאמר השם למשה ויעשו בגדי הקלע או בגדי השרידה בלי שיבאר לו כמה יהיו, שנים או מאה, וכמה ארכם וכמה רחבם, ולמה יעשו, ואין הענין כלל מובןד בדבור הזה. ועוד, שמזכיר אותם לעולם קודם בגדי אהרן. ועוד, מה טעם: לשרת בקדש (שמות ל״ט:א׳), כי זה ירמוז על עבודת הקרבנות בקדש, כמו שאמר: או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש (שמות כ״ח:מ״ג), וכן: אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש (שמות כ״ט:ל׳) – לא על עבודת חוץ ומסע.⁠ה ועוד, כי כתוב: ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד וכו׳,⁠ו ואת בגדי השרד (שמות ל״א:ו׳-י׳), עד: ואת קטרת הסמים ככל אשר צויתיך יעשו (שמות ל״א:י״א), ולא צוה אותו תחלהז על בגדי השרד כלל.
והעולה מדברי רבותינו, כי בגדי השרד הם בגדי כהונה עצמם, ונזכר זה בגמרא במסכת יומא (בבלי יומא ע״ב.-:). ואם כן, הנכון שנפרשח בגדי השרד – בגדי הייחוד, כלומר בגדים שיתיחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו, מן: ובשרידים אשר י״י קורא (יואל ג׳:ה׳), השרידים אשרט שרדו מהם (יהושע י׳:כ׳), מן: פליט ושריד (ירמיהו מ״ד:י״ד). וירמוז לבגדי אהרן, ויקראם כן, שלא ילבשם רק יחיד בדורו, אהרן בחייו, ואחריו: הכהן הגדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים (ויקרא כ״א:י׳). והכתוב יזכיר בגדי אהרן לעולם דרך כבוד, כמו שאמר: לכבוד ולתפארת (שמות כ״ח:ב׳), בגדי קדש (שמות כ״ח:ד׳), וציץ הזהב נזר הקדש (ויקרא ח׳:ט׳), ועל כן יקראם בגדי השרד – בגדי מלכות. וזה טעם: את בגדי השרד לשרת בקדש אתי בגדי הקדש לאהרן הכהן (שמות ל״ה:י״ט), כי שב לבאר, וכן נאמר בפרשת ויביאו את המשכן (שמות ל״ט:מ״א).
ומה שאמר בכאן בפרשת ראה קראתי (שמות ל״א:ב׳): ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן, טעמו שהם בגדי שתי מעלות, בגדי השרד ובגדי הקדש, להגיד שלא ילבשם רק אחד העםיא לשרת בקדש, ומפני שלא הזכיר בכאן לשרת בקדש, הוסיף לבאר שהם בגדי שרד ובגדי קדש. ועוד באו כמה ווי״ן יתירות בכתוב. ופירוש: ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש (שמות ל״ט:א׳) – שהוא מבאר אלה פקודי המשכן (שמות ל״ח:כ״א), ונתן חשבון בזהב ובכסף ובנחשת כמה הביאו ישראל, ומה עשו בהן (שמות ל״ח:כ״ד-ל״א), בעבור חשיבותן, ואחרי כן אמר כי מן התכלת והארגמן ותולעת השני אשר הובא להם עשו בגדי שרד (שמות ל״ט:א׳), לא הוסיף ולא גרע. ולא הזכיר השש, כי איננו חשוב. ואולי הביאו ממנו הרבה והותיר. ושב לבאר: ויעשו את בגדייב הקדש אשר לאהרן כאשר צוה י״י את משה, ויעש את האפוד (שמות ל״ט:א׳-ב׳). וגמר הענין.]⁠יג
(יג) אך את שבתותי תשמורו – אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה שבת מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. לשון רבינו שלמה.
ולא נתכוון אצלי, כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת, כי המיעוטין אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו, ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת. אבל המיעוט הזה למילה או לפיקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין אותו. [וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי יומא ח׳:ה׳): מנין שספק נפשות דוחה את השבת, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אך את שבתותי תשמורו – מיעוט.]⁠יד ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת, מפני שהזהיר בה בכאן.
ועל דרך הפשט הוא כן יאמר: תעשו מלאכת אהל מועד, אבל שבתותי תשמורו לעולם.
ובתורת כהנים (ספרא ויקרא י״ט:ל׳): יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני י״י (ויקרא י״ט:ל׳).
וטעםטו שבתותי, בעבור כי שבתות השנה רבים.
ועל דרך האמת: צוה בכאן בזכור ושמור כאשר רמזתי בסודם (רמב״ן שמות כ׳:ז׳), וזה טעם שבתותי. ואמר בשניהם: כי אות היא, שהם ביני וביניכם לדעת. ואמר: ושמרתם (שמות ל״א:י״ד) בשבת, וחייב במחלליה כרת, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳), וזו תכרת משם. ואמר: ביום השביעי שהוא שבת שבתון קדש לי״י (שמות ל״א:ט״ו), בעבור שהוא יסוד עולם. והזכיר בשבת שהיא ברית עולם (שמות ל״א:ט״ז), וחזר ואמר: ביני ובין בני ישראל (שמות ל״א:י״ז) – אות היא השבת ביום השביעי, והטעם, שהיום אות, והשבת היא לעולם. וזה טעם: שבת וינפש (שמות ל״א:י״ז), והואטז נשמה יתירה (בבלי ביצה ט״ז.) הבאה מיסוד עולם אשר בידו נפש כל חי (איוב י״ב:י׳). והנה הפרשה מבוארת. וכבר רמזתי ענינה בעשרת הדברות (רמב״ן שמות כ׳:ז׳). והמשכיל יבין.
(יח) ויתן אל משה – נמשך לפניו, אל אלהים הנזכר בסוף הפסוק: ויתן אלהים אל משה, כאשר הזכיר בדבור: וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שמות כ׳:א׳), ובמעשה ובמכתב, והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים (שמות ל״ב:ט״ז), וכן בנתינה: ויתן אלהים אל משה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו לשון הפסוק בבמדבר ד׳:ו׳,ח׳,י״ג.
2 השוו ללשון הפסוק באסתר ה׳:י״ג.
א כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, פריס 222. בכ״י פרמא 3255, פרמא 3258, דפוס ליסבון: ״הקורא״.
ב כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״האותיות״. בכ״י פרמא 3255: ״אותות״.
ג כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״בגד״.
ד כן בכ״י פרמא 3255. בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״מובן כלל״.
ה כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2. בכ״י בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, דפוס ליסבון: ״ומשא״.
ו כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2. בדפוס ליסבון: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״וכו׳⁠ ⁠⁠״.
ז כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״תחלה״.
ח כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שנפרד״.
ט כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בפסוק אין: ״אשר״.
י כן בכ״י מינכן 138, וכן בפסוקים. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״ואת״.
יא כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2. בכ״י מינכן 138 נוסף כאן: ״בבואו״. בדפוס ליסבון נוסף: ״בבאו״.
יב כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״בגדי״.
יג הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
יד הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. בכ״י פרמא 3255 וכן גם בכתבי יד אחרים הובא נוסח אחר של תוספת זו במיקום אחר (לעיל לאחר המלים ״מותר לעשותה בשבת״): ״ובירושלמי במסכת יומא (ירושלמי יומא ח׳:ה׳): מנין שפקוח נפש דוחה את השבת? ר׳ יודן אומר דכתיב: אך את שבתותי תשמורו.⁠״ ועיינו הוספות רמב״ן.
טו כן בכ״י מינכן 138, פריס 222. בכ״י פרמא 3255, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״והטעם״.
טז כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2. בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון: ״והיא״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×