Ralbag Beur HaParashah Shemuel II 22 – רלב"ג ביאור הפרשה שמואל ב כב‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ אֶת⁠־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהֹוָ֥הי״י֥ אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כׇּל⁠־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃ (ב) וַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֛הי״י֛ סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי⁠־לִֽי׃ (ג) אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה⁠־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃ (ד) מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑הי״י֑ וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃ (ה) כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי⁠־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃ (ו) חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹ֥קְשֵׁי מָֽוֶת^א׃ (ז) בַּצַּר⁠־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֔הי״י֔ וְאֶל⁠־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙^ב קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאׇזְנָֽיו׃ (ח) [וַיִּתְגָּעַ֤שׁ] (ותגעש) וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּי⁠־חָ֥רָה לֽוֹ׃ (ט) עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ (י) וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃ (יא) וַיִּרְכַּ֥ב עַל⁠־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל⁠־כַּנְפֵי⁠־רֽוּחַ׃ (יב) וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת⁠־מַ֖יִם^ג עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ (יג) מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי⁠־אֵֽשׁ׃ (יד) יַרְעֵ֥ם מִן⁠־שָׁמַ֖יִם יְהֹוָ֑הי״י֑ וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃ (טו) וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק [וַיָּהֹֽם] (ויהמם)׃ (טז) וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃ (יז) יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ (יח) יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃ (יט) יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהֹוָ֛הי״י֛ מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃ (כ) וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי⁠־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ (כא) יִגְמְלֵ֥נִי יְהֹוָ֖הי״י֖ כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ (כב) כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ (כג) כִּ֥י כׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֖ו לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא⁠־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃ (כד) וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי׃ (כה) וַיָּ֧שֶׁב יְהֹוָ֛הי״י֛ לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו׃ (כו) עִם⁠־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם⁠־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם׃ (כז) עִם⁠־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם⁠־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל׃ (כח) וְאֶת⁠־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֥יךָ עַל⁠־רָמִ֖ים תַּשְׁפִּֽיל׃ (כט) כִּֽי⁠־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיהֹוָ֖הי״י֖ יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃ (ל) כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג⁠־שֽׁוּר׃ (לא) הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהֹוָה֙י״י֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ (לב) כִּ֥י מִי⁠־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ (לג) הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים [דַּרְכִּֽי] (דרכו)׃ (לד) מְשַׁוֶּ֥ה [רַגְלַ֖י] (רגליו) כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי׃ (לה) מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶשֶׁת⁠־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי׃ (לו) וַתִּתֶּן⁠־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃ (לז) תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃ (לח) אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד⁠־כַּלּוֹתָֽם׃ (לט) וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃ (מ) וַתַּזְרֵ֥נִי^ד חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃ (מא) וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃ (מב) יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ וְלֹ֥א עָנָֽם׃ (מג) וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר⁠־אָ֑רֶץ כְּטִיט⁠־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃ (מד) וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא⁠־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי׃ (מה) בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּחֲשׁוּ⁠־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי׃ (מו) בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם׃ (מז) חַי⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי׃ (מח) הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי׃ (מט) וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃ (נ) עַל⁠־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהֹוָ֖הי״י֖ בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר׃ (נא) [מִגְדּ֖וֹל] (מגדיל) יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה⁠־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד⁠־עוֹלָֽם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א מֹ֥קְשֵׁי מָֽוֶת =א,ל (״מֹ֥קְשֵׁי״ בטעם במרכא), וכן ברויאר ומג״ה (וסימנים)
• דפוסים=מֹֽקְשֵׁי⁠־מָֽוֶת (״מֹֽקְשֵׁי⁠־״ בגעיה ומוקפת) וכן בקורן ומכון ממרא (!)

^ב מֵהֵֽיכָלוֹ֙ =ל,ק ובדפוסים
• א!=מֵהֵֽיכָלו֙ (חסרה נקודת החולם)
• הערת ייבין

^ג חַֽשְׁרַת⁠־מַ֖יִם א=חַֽשֲׁרַת⁠־מַ֖יִם (חטף)

^ד וַתַּזְרֵ֥נִי =א?,ל,ק ובדפוסים (אין דגש בזי״ן) וכן ברויאר (כתר ירושלים) וסימנים ומ״מ (התיבה נבדקה בתצלום באיכות גבוהה של כתי״ק ע״י החוקרת Elvira Martín-Contreras ותודה לה); וכך גם אצל המדקדקים ר״י אבן חיוג׳ ור״י אבן ג׳אנח.
• א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי (זי״ן דגושה?) וכן בתיגאן, וכך אצל ברויאר (מוסד הרב קוק, חורב) ומג״ה. ברויאר ציין את הדגש כספק בהערותיו; עיון בכתב⁠־היד בהגדלה מראה שהדגש קיים בוודאי אך הוא מטושטש במקום ששאר הטקסט בהיר, כנראה בגלל ניסיון מחיקה.

E/ע

הערותNotes

(א) ביאור הדברים: אמר שכבר דבר לי״י את דברי השירה הזאת לתת לו שבח והודאה ביום אשר נתבאר לו כי הציל י״י אותו מכף כל אויביו הרודפים אותו כמו גלית הפלשתי ואכיש מלך גת העמלקים אשר פשטו אל צקלג ואיש בשת והפלשתים שבאו להלחם עמו וחנון בן נחש והדרעזר ואבשלום ואחיתופל ושבע בן בכרי וישבי בנוב.
והציל אותו גם כן מכף שאול והוא שקול כנגד כלם כי שאול רדף את דוד והוא מלך ודוד היה עבדו ולזה היה תכלית הפלא לתוקף יד שאול על דוד איך נצל מידו. (ב) ויאמר הנה י״י לי סלעי ומצודתי ומציל לא יצטרך לי תוקף אחר ולא עזרני כח וחיל אחר באלו הצרות אשר נצלתי מהם הנה הוא מנהיג החוזק והתוקף שלי ומאתו הוא נאצל מפני השגחתו בי. (ג) הנה בו אחסה ואסתר בסתר אהלו מכל הרעות הנכונות לבא עלי כי הוא לי למגן להגן עלי מכל דבר הרעות אשר יבואני להזיק והוא תוקף ישעי, כי מאתו יסודרו כלי׳ להפחיד הקמים עלי שלא יזיקוני כמו שידחה הבעל חי בקרניו החיה הבאה לטרפו, הנה הוא בית החוזק שלי והמנוס שאנוס להמלט מכל הקמים עלי והוא מושיע אותי מאנשי חמס הרודפים אותי על לא חמס בכפי כי הענין כמו הענין בשאול ובאבשלום והדומים בזה. (ד) והנה אלו התשועות אשר הושיעני הש״י מאויבי יביעו לי באמצעות תשועה שלמה שאתפלל לש״י אחר שספרתי מתהלותיו הנוראות המיישירות אל השגתו יתברך. (ה-ו) הנה בעת שפנו אלי רעות נפלאות מביאות אל מות וביעתוני אימות מות. (ז) הנה בעתה היא אשר ראיתי כי צר לי והייתי בזה הפחד הנפלא אז השתדלתי לקרוא שם י״י המורה על מציאותו ביותר על מה שאפשר, ובדבקי בו בזה האופן התפללתי אליו והוא שומע תכף קול תפלתי מהיכל מעלתו אשר הוא בתכלית הרוחק ממדרגת האדם והנה שם עלתה שועתי באזניו להתפלל להשתדל בהצלתי. (ח) והנה מרוב חרון אף השם על אויבי הרעיש עולמו כאילו נולד מאף הש״י אשר בבטן הארץ יתחדש ממנו הרעש וירעשו חלקי הארץ וגם יסודות ההרים הגבוהים יתנועעו וירעשו. (ט) ואמר ממשל כי מרוב הכעס עלה עשן באף הש״י ותצא אש מפיו תאכל אויביו ותשחית׳ עד שלחוזק האש ההוא בערו ממנו גחלים, והנה היה זה המשל להעיד על הפלגת הרע שחדש הש״י כדי שיפלו אויבי דוד במהירות וזה שכבר סבב הש״י שינגפו ישראל במלחמה ומתו עמהם שאול ובניו וכן הענין במיתת אבשלום ובכלל הנה כשנחקור בספורי הקורות שקרו לדוד נמצא פלא עצום בסבות אשר בהם הש״י הביא הרע לאויבי דוד בא ההמלט לדוד. (י) ואמר כי לרוב השגחת השם על דוד כאילו ירד מן השמים ודרך על הארץ. (יא) ושלח מלאכו בקלות כאילו התעופף. (יב) ושת סביב דוד ענן וחשך להסך עליו ולהסתר שם מאויביו וכאילו היה זה משל אל מה שסבב הש״י כשרדף שאול אחרי דוד שלא יכול למצאו וכאשר מצא אותו והיה קרוב אל שיתפש דוד סבב הש״י שבא מלאך אל שאול כי פשטו פלשתים על הארץ והוכרח לעזוב דוד. (יג) ואמר כי מהענן בעצמו שחדש הש״י ע״י מלאכו להתיר דוד ולמלטו מאויביו ממנו יצא ברק בערו ממנו גחלי אש והם הלפידים היורדים מהענן אשר נעצר בו איד קיטורי (יד) וממנו נתחדשו רעמים שנתחדשו לאויביו מהדב׳ בעינו אשר חודש להציל דוד. (טז) והנה בזה האופן כאילו נבקעה הארץ מרוב הרעש שנתחדש בגערת י״י מנשמת רוח אפו ונראו מעמקים ונגלו מוסדות תבל כמו שימצא הענין בעתות הרעש שתבקע הארץ ויראו המקומות השפלים מהארץ ויראו שם נהרות גדולים נתחדשו ממה שהיה באיד שחדש הרעש מהטבע המימיי, והנה קרא המים ההם ים כי ענינם דומה במליחות למי הים מפני רבוי השריפה שנתחדשה שם כי הוא ג״כ הסבה במליחות מי הים כמו שנתבאר בטבעיות והנה אפשר שאמר זה להפלגת הסרת ענין אויביו במהירות כמו הענין בארץ הנבקעת מפני הרעש כי יתהפך המקום הגבוה להיות למטה ולזה קרא ענין חטאת סדום הפכה אמר כמהפכת סדום ועמרה ואפשר עם זה שרמז בזה להגלות בקלות ובמהירות דבר הנעלם מהאנשים מהצלחת דוד. (יז) וכאשר השלים זה המשל אמר זה הענין בדברים יותר מבוארים ואמר הנה הש״י ישלח מלאכו ויקחני וינהגני וימשוך אותם מימי הרעות אשר חשבו אויבי להטביע אותי בהם. (יח) ובזה האופן יצילני הש״י מאויבי שהיה חזק ועז ביחס אלי בתכלית נפלא והוא שאול כי הוא היה מלך ואני הייתי עבדו ובכלל הנה יצילני בזה האופן מכל שונאי כאשר חזקו ממני. (יט) הנה אויבי מקדמים אותי רע ביום אידי כי חשבו שאז היא עת רעה וישיגו מבוקשם, והנה אז היה הש״י למשען לי – בדרך שלא נפלתי בידם ואחשב שזה היה משל על הזיפים שהודיעו לשאול כי דוד מסתתר עמהם במערה ועל מה שיעץ אחיתפל לרדוף אחר דוד בלילה להמית. (כ) והנה הש״י הוציא אותי למרחב מהצרה שהייתי בה ומלט אותי מיד אויבי כי חפץ בי – להיות מלך על ישראל. (כא) ונתן לי גמול כצדקתי והשיב לי כבור ידי שבררו התכונות המשובחות והנה אמר זה להעיר כי בכל עוז היה רודף הדרכים המשובחים וזה מבואר מהספורים שבאו בענין דוד זולתי בחטא אשת אוריה. (כב) והנה היתה לי הטובה הזאת מאת הש״י לפי ששמרתי דרכי י״י והלכתי אחרי מצוותיו ולא הרשעתי לנטות מדרכי הש״י (כג) כי כל משפטי הש״י והם משפטי התורה שויתי תמיד לנגדי לזכור אותם כדי שאתנהג בהם וכן הענין בחוקותיו כדי שלא אסור מדרכי התורה כלל. (כד) ואהיה שלם בלבי לש״י כי כל מגמתי היתה לפנות אליו וזה סבה פעמים רבות שנשמרתי מעוני אשר הביאתני להשתוקק אליו רתיחת טבעי. (כה) והנה השיב י״י לי כצדקתי וכנקיון לבבי לפי מה שידע הש״י ממנו וזה היה בעת שענשני על החטא שחטאתי כי לא הפליג מאד בענשי להגלות אליו טוב לבבי והפליג בעונש שאול להגלות אליו רוע לבבו ואף על פי שהיה חטאי יותר עצום לפי הנראה מחטא שאול והנה יורה על טוב לב דוד כי הוא לא הסכים בהריגת אחד משונאיו ואף על פי שנפלו בידיו כמו הענין בשאול ואבנר ואבשלום ושמעי בן גרא אבל היה חומל ומרחם כמו שנראה מספור קורותיו והנה ענייני שאול היו בהיפך זה והנה בכלל כשתחקור על כל ספורי קורות דוד וסיפורי כל קורות שאול יתבאר לך ההבדל העצום שהיה בין תכונת דוד ובין תכונת שאול. (כו) הנה אתה הש״י מתחסד עם חסיד לעשות לו חסד גם אם יחטא לך בשתקל מענשו כמ״ש בדוד גם י״י העביר חטאתך לא תמות, והנך הולך בתום ובכבדות הלב עם איש תמים וכבד לזאת הסבה ג״כ. (כז) ואמנם עם איש עקש אתה מביא עליו העונש בדרכים עקלותונים להפליג בענשו על החטא מפני היות לבו מוכן להתנהג בזה המנהג הפחות. (כח) והנך מושיע השפלים אעפ״י שהם מהמון העם אשר אזלת יד מהם, ועיניך על רמים להשפילם – כשיחטאו לך ואעפ״י שהם מלכים והנה אמר זה מפני שהשם הושיע דוד בעת הזאת מהעם שהיה עבד לשאול והיה אז עיני הש״י להשפיל שאול שהיה מלך בעבור שהגיעה המלוכה לדוד. (כט) הנה אתה היית נרי י״י – להאיר לי בהיותי בליל חשך הצרות,
ואז הגהת חשכי – וזה בעת שהיה דוד נרדף משאול ואבשלום. (ל) הנה בעזר שהיה לי ממך שברתי הגדוד הבא אלי ובעזר אלהי דלגתי וקפצתי החומה הנפלאה שהיתה ביני ובין הגדוד ההוא. וזה היה רמז אל הגדוד שבא מעמלק לצקלג ושרפו את צקלג באש ונהגו לפניהם נשי דוד ואנשיו וטפיו וכל קניניהם כי היה מאת הש״י שסבב שהסרנים לא חפצו בהליכת דוד עמם פן יהיה להם לשטן עד שהוצרך שאכיש מהר דוד שישוב צקלג וזה היה סבה אל שיכול להשיג הגדוד ההוא כי לולא שלחו אכיש לא היה יכול ללכת שם והנה זאת החומה הגבוה שדלג אז להשיג הגדוד ההוא. (לא) הנה דרך האל יתברך ומנהגו בפעלותיו היא בתכלית השלימות
ואמרת הש״י בדברי התורה היא צרופה שאין בה סיגים אבל כל עניניה מגיעים לתועלת נפלא.
הנה הש״י מגן הוא לכל החוסים בו להצילם מן הרעות הנכונות לבא עליהם והנה ענין החסות בו הוא התנהג בדרכי התורה ולזה הקדים לזה אמרו אמרת י״י צרופה כי באמצעותה יהיה הש״י מגן לאדם ותדבק בו השגחתו כמו שהתבאר מדברי התורה (לב) כי מי אל מבלעדי י״י שיוכל להיות למגן לכל החוסים בו הנה זה לא ישלם לזולתו מהאמצעים ששם האל יתברך בינו ובין הנמצאות השפלות כי מהם יסודר פעם רע ופעם טוב ולא יוכלו לשנות סדורם ואולם הש״י לבדו יוכל על זה, ומי הוא גם כן תקיף לעזור לכל הקוראים אליו באופן ראוי מבלעדי הש״י. (לג) הנה הוא האל אשר הוא מעזי לתת לי חיל, והוא סבה שקפץ דרכי ודלג אל התכלית השלם הדרוש והנה אמר זה להפלגת מהירות הגעתו לדרכו אל התכלית (לד) והנה הוא שמני קל המרוץ כאילות ובזה המהירות והמרוצה העמידני על רוממות הצלחתי מה שלא היה ראוי להיות כן לפי הנהוג כי המהירות בענינים יהיה טוב העצה ואולם היה כל זה מסודר ממך ולזה היה מגיע בו הטוב בתכלית מה שאפשר. (לה) הנה הש״י מפני השגחתו בי למד ידי למלחמה עד שכבר הוריד יתר קשת חזקה מאוד אל המקום שמשם תהיה יריית החצים כל אחד מזרעותי. והנה אמר זה כי בעת שהלך להלחם עם גלית לא רצה לקחת כלי המלחמה כי לא נסה ואחר זה בזולת למוד אחר והרגל היה מצליח מאד במלחמות כמו שנזכר בספורי דברי שאול. (לו) והנה אז נתת לי מגן ישעך – שהגינות עלי שלא נפלתי ביד גלית הפלשתי, וענותך אותי אז בעת הצרה ההיא תרביני – ותגדל מעלתי כי זה היה סבה ששמהו שאול על אנשי המלחמה ושהיה חתן למלך כמו שנזכר בספור דברי שאול ומזה נתגלגלה הצלחתו בהתפרסם לישראל טוב הצלחת דוד במלחמותיו ומזה ג״כ היתה סבה לשמור דוד מנפול ביד שאול כי מיכל אשתו גלתה לו הסוד והצילה אותו. (לז) תרחיב צעדי תחתני – בברחי מפני שאול כשחשב להכותי בחניתו ביום היותי מנגן לפניו.
ולא מעדו קרסולי – שאם הייתי נופל מהבהלה והפחד היה הורג אותי. (לח) ובזה האופן ג״כ נתת לי כח לרדוף אויבי ולהשיגם באופן שאשמידם ולא אשוב עד כלותם – וזה היה בימי שאול שהכה דוד מכה רבה בפלשתים ובעת רדפו אחר גדוד עמלק כששרפו צקלג. (לט) והנה אכלה אותם אז ואכה אותם באופן שלא יקומון ויפלו תחת רגלי. (מ) ואחר זה כשמלך איש בשת אזרתני חיל למלחמה והכרעת אויבי תחתי – כי תמיד היו אז במלחמת בית שאול הולכים ודלים ובית דוד הולך וחזק. (מא) ואז נתת לי אויבי עורף – כי אבנר ואנשי איש בשת הפכו עורף במלחמה ואנשי דוד היו הולכים ורודפים אותם בדרך שאכרית משנאי. (מב) והנה היו פונים אל השם יתברך שיושיעם ואין מושיע אותם והיו מתפללים אל י״י ולא ענם. (מג) עד ששחקתי אותם כעפר ארץ וכטיט חוצות שירמסהו ברגל ויכתתו העפר שבו וישברוהו כן אשברם וארמסם. (מד) והנה הצלת אותי מהמריבים אתי מעמי כמו איש בשת ואבשלום ושבע בן בכרי תשמרני להשים אותי לראש גוים רבים והם הגוים שנצחתי אותם במלחמה שהיו לי לעבדים
עד שעם לא ידעתי יעבדוני וזה שכבר היו מואב וארם ואדום לעבדים לדוד. (מה) בני נכר יכחשו לי – מרוב יראתם ממני.
לשמע אזן לבד היו נשמעים לי – לעשות רצוני. (מו) ואעפ״י שלא ידעו רוממות מעלתי וגודל הצלחתי, הנה בני נכר מרוב יראתם ממני היו נובלים כנבול עלה מגפן כי מת לבם בקרבם מרוב הפחד והנה גם בחדריהם שהיו נסגרים בהם נפלו עליהם אימות מות ממני. (מז) הנה הש״י העוזר אותי הוא חי וקיים תמיד ותקפי שהוא הש״י הוא ברוך לא יחסר כחו בעת מהעתים כמו הענין כאשר הם שהם תחת מערכות הככבים כי הם ישפיעו פעם טוב ופעם רע ומי שהוא מנהיג תוקף ישעי שהוא הש״י אשר ישעי מסודר ממנו על דרך ההשגחה הפרטית הוא תמיד רם ונשא על כל הנמצאות ולזה אין לי לירא שיסור עזרו ממני בעת מהעתים. (מח) הנה זה האל הוא הנותן נקמות לי מאויבי ומוריד עמי תחת ממשלתי. (מט) והוא המוציא אותי מאויבי שלא אפול בידם.
והנה האל הזה מרומם אותי מקמי – והם איש בשת ואבשלום ושבע בן בכרי.
והצלתני מאיש חמסים – והוא שאול ואמר זה כי בחמס היה רודפו. ונראה גם כן מעניניו שכבר היה איש חמסים כשיעויין בתכונותיו כמו שזכרנו במה שקדם. (נ) על כן אודך י״י בגוים – לתת לך תודה כמו שגמלתני מהטובות, ולשמך אזמר ואשבח. (נא) הנה הש״י הוא תוקף ישועות מלכו – שהוא דוד,
והוא עושה חסד למשיחו שנתן המלוכה לדוד ולזרעו כל זמן שיתקיים העולם כמו שיראה הבטחתו בזה על יד נתן הנביא. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון