Radak Tehillim 18 – רד"ק תהלים יח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לַמְנַצֵּ֤חַ׀ לְעֶ֥בֶד יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד⁠ ^אאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר׀ לַיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ אֶת⁠־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את⁠ בְּי֤וֹם הִֽצִּיל⁠־יְהֹוָ֘היְ⁠־⁠הֹוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כׇּל⁠־אֹ֝יְבָ֗יו⁠ וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ (ב) וַיֹּאמַ֡ר⁠ אֶרְחׇמְךָ֖^ב יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה חִזְקִֽי׃ (ג) יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ סַ֥לְעִ֥י^ג וּמְצוּדָתִ֗י⁠ וּמְפַ֫לְטִ֥י⁠ אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה⁠־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן⁠־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃ (ד) מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וּמִן⁠־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃ (ה) אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי⁠־מָ֑וֶת⁠ וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃ (ו) חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי⁠ קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃ (ז) בַּצַּר⁠־לִ֤י׀ אֶ֥קְרָ֣א^ד יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ וְאֶל⁠־אֱלֹהַ֢י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י⁠ וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו׀ תָּב֬וֹא בְאׇזְנָֽיו׃ (ח) וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀ הָאָ֗רֶץ⁠ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי⁠־חָ֥רָה לֽוֹ׃ (ט) עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ⁠־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל⁠ גֶּ֝חָלִ֗ים⁠ בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ (י) וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד⁠ וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו^ה׃ (יא) וַיִּרְכַּ֣ב עַל⁠־כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף⁠ וַ֝יֵּ֗דֶא עַל⁠־כַּנְפֵי⁠־רֽוּחַ׃ (יב) יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת⁠־מַ֝֗יִם^ו עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ (יג) מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי⁠־אֵֽשׁ׃ (יד) וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם׀ יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד⁠ וְגַֽחֲלֵי⁠־אֵֽשׁ׃ (טו) וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם⁠ וּבְרָקִ֥ים רָ֝֗ב^ז וַיְהֻמֵּֽם׃ (טז) וַיֵּ֤רָא֨וּ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם⁠ וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֢וֹת תֵּ֫בֵ֥ל⁠ מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃ (יז) יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי⁠ יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ (יח) יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז⁠ וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי⁠־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ (יט) יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם⁠־אֵידִ֑י⁠ וַֽיְהִי⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃ (כ) וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב⁠ יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י^ח חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ (כא) יִגְמְלֵ֣נִי יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י⁠ כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ (כב) כִּֽי⁠־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וְלֹֽא⁠־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ (כג) כִּ֣י כׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י⁠ וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא⁠־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃ (כד) וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃ (כה) וַיָּֽשֶׁב⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י⁠ כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ (כו) עִם⁠־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד⁠ עִם⁠־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃ (כז) עִם⁠־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר⁠ וְעִם⁠־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃ (כח) כִּֽי⁠־אַ֭תָּה עַם⁠־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃ (כט) כִּֽי⁠־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י⁠ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃ (ל) כִּֽי⁠־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד⁠ וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג⁠־שֽׁוּר׃ (לא) הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְרוּפָ֑ה⁠ מָגֵ֥ן ה֝֗וּא^ט לְכֹ֤ל׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ (לב) כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וּמִ֥י צ֝֗וּר^י זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ (לג) הָ֭אֵל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל⁠ וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי׃ (לד) מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת⁠ וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי׃ (לה) מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה⁠ וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת⁠־נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי׃ (לו) וַתִּתֶּן⁠־לִי֮ מָגֵ֢ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי⁠ וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃ (לז) תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י⁠ וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי׃ (לח) אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם⁠ וְלֹֽא⁠־אָ֝שׁ֗וּב^יא עַד⁠־כַּלּוֹתָֽם׃ (לט) אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא⁠־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם⁠ יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי׃ (מ) וַתְּאַזְּרֵ֣נִי חַ֭יִל לַמִּלְחָמָ֑ה⁠ תַּכְרִ֖יעַ קָמַ֣י תַּחְתָּֽי׃ (מא) וְֽאֹיְבַ֗י נָתַ֣תָּה לִּ֣י עֹ֑רֶף⁠ וּ֝מְשַׂנְאַ֗י אַצְמִיתֵֽם׃ (מב) יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין⁠־מוֹשִׁ֑יעַ עַל⁠־יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה וְלֹ֣א עָנָֽם׃ (מג) וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל⁠־פְּנֵי⁠־ר֑וּחַ כְּטִ֖יט חוּצ֣וֹת אֲרִיקֵֽם׃ (מד) תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם⁠ תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם⁠ עַ֖ם לֹא⁠־יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי׃ (מה) לְשֵׁ֣מַֽע אֹ֭זֶן יִשָּׁ֣מְעוּ לִ֑י⁠ בְּנֵֽי⁠־נֵ֝כָ֗ר יְכַחֲשׁוּ⁠־לִֽי׃ (מו) בְּנֵי⁠־נֵכָ֥ר יִבֹּ֑לוּ וְ֝יַחְרְג֗וּ מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃ (מז) חַי⁠־יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י⁠ וְ֝יָר֗וּם אֱלוֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ (מח) הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י⁠ וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃ (מט) מְפַלְּטִ֗י⁠ מֵאֹ֫יְבָ֥י⁠ אַ֣ף מִן⁠־קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי⁠ מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי׃ (נ) עַל⁠־כֵּ֤ן׀ אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה׃ (נא) מַגְדִּל֮^יב יְשׁוּע֢וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד⁠־עוֹלָֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר3› ל=פרשה סתומה

^ב אֶרְחׇמְךָ֖ מדובר על אחד מפעלי אֶפְעַל שהרי ע׳ הפועל אות גרונית, ואם כן הקמץ אמור להיות קמץ רחב (ראו ויינברג, 3.2.3.2 בפסקת ״NOTE״ שבה יש רשימה של פעלים מהסוג הזה והתיבה הזאת ביניהם). אך המדקדקים הספרדים (ראו רד״ק, מאירי) מציינים מסורת שהקמץ חטוף, וגם במ״ש הביא מסורת זו למרות הסתייגות ע״פ כללי הדקדוק (״קבלנו קריאתו בקמץ חטוף אשר לא כדת בהיות העי״ן גרונית״). גם המילון של דוידזון מציין כאן קמץ קטן; והשוו תהלים פא,ח.

^ג סַ֥לְעִ֥י =ל? ושיטת-א (ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ׳ 274) וכן ברויאר ומג״ה
• ל?=סַֽלְעִ֥י

^ד אֶ֥קְרָ֣א ל=אֶ֥קֲרָ֣א (חטף)
• טעמים=ש1 ושיטת-א (ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ׳ 277) וכן ברויאר ומג״ה

^ה רַגְלָֽיו ל=רַגְלָֽיו בסילוק ימני (!)
• הערת דותן

^ו חֶשְׁכַת⁠־מַ֝֗יִם =ל ובדפוסים
• שיטת-א=חֶשְׁכַת⁠־מַ֝יִם (השמטת נקודת הרביע)

^ז רָ֝֗ב =דפוסים
• ל!=רָ֝ב כמו שיטת-א (השמטת נקודת הרביע)

^ח כִּ֘י =ש1?,ק-מ בדפוסים (כ״ף דגושה)
• ל?=כִ֘י (חסר דגש בכ״ף?) לפי ברויאר ודותן, אבל בהגדלה ייתכן שניתן להבחין בדגש מטושטש.

^ט ה֝֗וּא =ל ובדפוסים
• שיטת-א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)

^י צ֝֗וּר =ל ובדפוסים
• שיטת-א=צ֝וּר (השמטת נקודת הרביע)

^יא וְלֹֽא⁠־אָ֝שׁ֗וּב =ש1 ובדפוסים
• ל!=וְלֹֽא⁠־אָ֝שׁוּב (חסרה נקודת הרביע בשי״ן)

^יב מַגְדִּל֮: קו״כ: ל-קרי=מַגְדִּיל֮

E/ע

הערותNotes

(א) למנצח לעבד י״י – מי ששם כל כחו וכונתו באל יתברך בכל עניניו הוא נקרא עבד י״י. לדוד – ודוד בכל אשר הלך ובכל אשר פנה היתה כונתו ובטחונו באל יתברך בכל כעבד המצפה אל יד אדניו. אשר דבר לי״י את דברי השירה הזאת ביום הציל י״י אתו – והוא היה מציל אתו בכל אשר היה בסכנה כאדון המציל עבדו לפיכך אמר בזה המזמור: לעבד י״י. וזאת השירה כתובה בספר שמואל (שמואל ב כ״ב), אלא שמתחלפת בכמה מקומות במלות. והענין אחד. וזאת השירה חבר אותה בסוף ימיו כשהניח י״י לו מכל אויביו. ואמר: מכף כל איביו ומיד שאול – כי שאול היה שקול כנגד כל איביו. (ב) ויאמר ארחמך – החי״ת נקראת בקמ״ץ חטוף בשקל אזכרך מארץ ירדן (תהלים מ״ב:ז׳), ופירושו אאהבך. תרגום ויאהב (בראשית כ״ה:כ״ח) ורחים. והאהבה הוא סוף מה שיכול האדם לעשות בזה העולם להתקרב אל הבורא. וכן אמר: זרע אברהם אהבי (ישעיהו מ״א:ח׳). והיראה קודמת לאהבה. וכשירגיל אדם עצמו ביראה יבא לידי אהבה, שיעבד הבורא מאהבה אפילו לא יהיה לו גמול בזה. ויש מפרשים (אבן עזרא): ארחמך אבקש רחמים ממך. י״י חזקי – החי״ת בחיר״ק, והוא מן חזק. ואם לא נמצא, כי אם מן חזק יאמר חזקי בקמ״ץ חטוף, כמו הלא בחזקנו (עמוס ו׳:י״ג). (ג) י״י סלעי ומצודתי – כמו הסלע והמצודה שישגב האדם שם מפני איבו. אמר: אני אין לי סלע ומצודה להשגב בהם כי אם שמך, כמו שכתוב: מגדל עז שם י״י בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי י״ח:י׳). ומפלטי – כי הסלע והמצודה שישגב אדם בהם פעם ינצל ופעם לא ינצל שם, כי שם יתפשהו איבו. אבל אני נשגבתי בשמך והצלת אותי בכל הפעמים. אלי צורי – כפל הענין במלות שונות, כי האל נקרא כן לפי שהוא חזק ויכול. אחסה בו – לפיכך הדין עלי שאחסה בו. מגני וקרן ישעי – דרך המקרא לכנות החזק בקרן, כמו וקרני ראם קרניו (דברים ל״ג:י״ז), האיל בעל הקרנים (דניאל ח׳:ו׳), לפי שהאיל והשור והראם חזקים בקרניהם שהם מנגחים בהם. ואמר: כי האל מגני שיגן בשמו מאיביו, והוא קרני שינגח בו אויביו ויושע מהם. משגבי – כי הוא לי כמו המגדל והסלע שאשגב בהם. ובמדרש (שוחר טוב): לפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים גבורים קלסו בשירה זו בעשרה קלוסין. ואלו הם עשרה שונאים: שאול, דואג ואחיתפל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, ושלשת אחי גלית וגלית, ואיש מצרי שהכה אותו בניהו בן יהוידע. חמשה מישראל וחמשה מאמות העולם. ואלו הן עשרה קלוסין: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגני, קרן ישעי, משגבי. (ד) מהלל אקרא י״י – כשאני מתפלל אקרא י״י מהלל, שאהללנו בתהלותי. אז ומן איבי אושע. (ה) אפפוני – סבבוני. חבלי מות – בסגו״ל החי״ת, כמו חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג) וענינם אחד. ויפלו חבלי מנשה (יהושע י״ז:ה׳) בפת״ח החי״ת והוא ענין אחר. ואמר זה על הצרות הגדולות שהיה בהן קרוב למות כמו שהיה בסלע המחלקות (שמואל א כ״ג:כ״ח), ובדבר הפלשתי כשעזרהו אבישי (שמואל ב כ״א:ז׳). ונחלי בליעל יבעתוני – הצרות הן כנחל השוטף. ובליעל אמר על כל אחד ואחד מאיביו. או יהיה בליעל שם הרשע. ויונתן תרגם בספר שמואל (שמואל ב כ״ב:ה׳): סיעת חיבין. ואפשר לפרש נחלי מן נחלה מכתך (ירמיהו ל׳:י״ב). (ו) חבלי שאול – כבר פרשנוהו. ויונתן תרגם בספר שמואל (שמואל ב כ״ב:ו׳): משרית רשיעין, כמו חבל נבאים (שמואל א י׳:ה׳). סבבוני קדמוני מוקשי מות – שיצאו בפני. ודרש (שוחר טוב) מדבר על ארבע מלכיות: אפפוני חבלי מות בבבל. ונחלי בליעל יבעתוני במדי. חבלי שאול סבבוני ביון. קדמוני מוקשי מות באדום. למה כתב בראשונה וברביעית מות? שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני. (ז) בצר לי אקרא י״י ואל אלהי אשוע – בעת שהיה צר לי לא פניתי אל מושיע אחר זולתו. ישמע מהיכלו קולי – מן השמים היה שומע קולי בכל עת שהייתי קורא אליו. ושועתי לפניו תבוא באזניו: שועתי – ששועתי לפניו באה באזניו מיד, והיה מסיעני ומושיעני. (ח) ותגעש ותרעש הארץ – מזה הפסוק (למעלה ח) עד ישלח ממרום יקחני (שם יז) יש מהמפרשים (רש״י) שפרשו שהם רמז על הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל, ועל המופתים שחדש. וכן דעת המתרגם. ופרשו ותגעש ותרעש הארץ במהפכת סדום ועמרה. וכן עלה עשן באפו. והמתרגם פרש עלה עשן באפו על דבר פרעה. ויט שמים וירד במתן תורה. וכן דעת הדרש (מדרש שוחר טוב). וכן הפסוקים שאחריהם: וירעם בשמים י״י ירמוז לברד שירד בימי יהושע. ויראו אפיקי מים רמז לקריעת ים סוף וירדן. ואמר: האל אשר עשה כל אלה הנפלאות יעשה גם עמי נפלאות. ישלח ממרום יקחני. והנכון לפי דרך הפשט כי כל אלו הפסוקים הם משל על איבי דוד וישראל, וכי י״י נלחם להם באיביהם, כי הצרה היא להם רעש הארץ והשמים, וחשך, וערפל, וגחלים, ואש, וחצים, וברק. והכל דרך משל. וכן תמצא במקרא בהרבה מקומות על הצרה: חשך, ואפלה, ענן, וערפל, וקדרות השמש, והירח והככבים. ומה שאמר: ויט שמים וירד כאלו הטה שמים וירד לכלותם במהרה. וזהו וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, רצונו לומר: מהירות הגזרה. וכן מצאנו במקום אחר בדברי רבותינו, זכרם לברכה (שוחר טוב): אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות. וכן הוא אומר ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות י״י (ירמיהו נ״א:כ״ט). (ט) עלה עשן באפו, משל על חרות אפו באיבים כמו אז יעשן אף י״י וקנאתו (דברים כ״ט:י״ט). ואש מפיו תאכל, אש – שיצאה מפיו תאכלם, וגחלים שיצאו ממנו בערו אותם. (י) ויט שמים וירד, כבר פרשנוהו. וערפל תחת רגליו – שם להם ערפל וחשך תחת רגליו שדרכם באפו. וירכב על כרוב, פרשנוהו. (יא) וידא – בדל״ת מן הקל כמו כאשר ידאה הנשר (דברים כ״ח:מ״ט), וענינו ויעף. ובשמואל: וירא (שמואל ב כ״ב:י״א) ברי״ש מבנין נפעל, כלומר היה נראה. והענין אחד. (יב) ישת חשך סתרו, רמז לצרות כמו שפרשנו, שהם להם חשך. או פירושו: כי האל המוריד להם הגזרות ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו שלא יראוהו, כי נעלם מהם. חשכת מים – ובשמואל (שמואל ב כ״ב:י״ב) חשרת מים שענינו קשור העננים מתרגום וחשקיהם (שמות כ״ז:י׳) חשוריהון, והענין אחד, כי בהתקשר העננים זה בזה תהיה החשכה והחשרה מן המים שימלאו עבי שחקים. (יג) מנגה נגדו, מנגה שהוא לפניו אל אוהביו עביו עברו לאיביו, והוא חשך ברד וגחלי אש. כלומר: אותם העבים ממטירים על האיבים ברד וגחלי אש, על דרך ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט׳:כ״ד). (יד) וירעם בשמים, הרעים בשמים – על האיבים ונתן קלו עליהם. והענין ששם מרך ויראה בלבבם ויראו ממנו כמו שירעד אדם ויבהל לקול הרעם. ואמר עוד: ברד וגחלי אש, כי עם הקולות יש מעשה הגזרות שיכלה אותם, שהם כברד וגחלי אש. (טו) וישלח חציו ויפיצם – שלח חציו והפיץ האיבים. וברקים רב ויהמם, המם – האיבים בברקים שרב עליהם. ורב – מן וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), ענינו ירה חצים. והוא פעל עבר מפעלי הכפל. והחצים והברקים – הם הגזרות הקשות. (טז) ויראו אפיקי מים, הם עמקים מלאים מים, כמו לאפיקים ולגאיות (יחזקאל ו׳:ג׳), על כל אפיקיו (ישעיהו ח׳:ז׳). והמים – הם הצרות והסכנות שהיה בהם. והתשועה מהן על שתי דרכים. האחת: כאדם הטובע במים רבים שירחיב האל המים ויראו האפיקים ויגלו מוסדות תבל שהיו מכוסים במים, וזהו בגערת י״י במים. וזו מגערתך י״י – כמו ויגער בים סוף ויחרב (תהלים ק״ו:ט׳). וכן מנשמת רוח אפיך, שנשב בהם ויבשו, וזהו על דרך משל למפלת האיבים במלחמה, ודוד נושע. (יז) והתשועה לטובע במים בדרך אחרת: שיזדמן לו מי שימשהו מן המים. וכן תשועת דוד בלא מפלת איביו במלחמה, כמו בסלע המחלקות שנושע דוד ולא נפלו איביו. ועל זה אמר: ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. ועל זה אמר דוד והודה לאל על שהושיעו בשתי הדרכים. (יח) יצילני מאיבי עז – לשון יחיד על גלית או ישבי בנב. ומשנאי כי אמצו ממני. (יט) יקדמוני ביום אידי – יונתן תרגם בספר שמואל (שמואל ב כ״ב:י״ט): יקדמוני ביום טלטולי. אידי – טלטולי. כלומר: ביום שהיה לי איד, והייתי גולה ומטלטל, איבי היו מקדימים אותי ברעותם, כמו שעשו הזפים. ויהי י״י למשען לי. (כ) ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי: חלצני – מן הצרה שהייתי בה והוציאני למרחב. (כא) יגמלני י״י כצדקי כבר ידי ישיב לי – כי הוא ידע כי הצדק עמי והעול עם איבי, לפיכך גמלני כצדקי והשיב לי כבר ידי והושיעני מידם. ואמר כבר ידי, ענין נקי כפים (תהלים כ״ד:ד׳). (כב) כי שמרתי דרכי י״י – יש לפרש בכל המצות, כלומר אני שמרתי דרכיו והוא שמרני מאיבי. ולא רשעתי מאלהי – לא עשיתי ברשע ובזדון שיצאתי מדרכי י״י אלא אם כן הייתי שוגג. ויש לפרש גם כן על דבר שאול: כי שמרתי דרכי י״י ולא רשעתי מאלהי, שהייתי נרדף מפניו ולא שלחתי בו יד כשהיה לאל ידי ויכלתי עליו כמו שאמר: כי מי שלח ידו במשיח י״י ונקה (שמואל א כ״ו:ט׳), כי עון היה לו אם היה הורגו אף על פי שהיה רודפו, כי שאול מלך היה. (כג) כי כל משפטיו – היו לנגדי תמיד ולא הייתי שוכח אותם. וחקתיו לא אסיר מני – שלא הייתי מפנה לבי לדברים אחרים, אלא כל זמן הייתי נשמר מכל עון בכל כחי. (כד) ואהי תמים עמו – עם האל הייתי תמים, ולא הייתי מהרהר אחריו כשהיה שאול רודף אותי, ולא הייתי כופר בנבואתו ואומר איך צוה האל עלי שאהיה מלך ושאול עומד עלי בכל יום להרגני. וכן תמים תהיה עם י״י אלהיך (דברים י״ח:י״ג) – שלא תהרהר אחרי מדותיו. ואשתמר מעוני – מאותו עון, לשלוח יד בשאול. (כה) וישב י״י לי כצדקי כבר ידי – לפי שנשמרתי מעון השיב י״י לי כצדקי, ושאול הוא ומלכותו וביתו כלו, ואני עמדתי ומלכותי קימת. ואמר לנגד עיניו – כי הוא יודע מעשי ויודע כונתי לטוב. (כו) עם חסיד תתחסד – כי כן דרכך, כי עם החסיד תראה חסידותך ותשיב לו עוד יותר מן הראוי לו. עם גבר תמים תתמם: גבר – איש, כתרגום איש (בראשית ב׳:כ״ד), וכן גבר, אלא שהוא משקל אחר. ועם – איש תמים תראה תמימותך וישרך. (כז) עם נבר תתברר – כמו וישב י״י לי כצדקי כבר ידי. ועם עקש תתפתל – תביא עליו כדרכו הנפתלה. (כח) כי אתה עם עני תושיע – לעולם אתה סומך את העניים והנרדפים, ותשפיל הגבהים שהם קמים על העניים. וזהו שאמר: ועינים רמות תשפיל – וסמך הגבהות לעינים כי הן סבת הגבהות והחטאים, כמו שאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט״ו:ל״ט). וכן אמר: ואחר עיני הלך לבי (איוב ל״א:ז׳). (כט) כי אתה תאיר נרי – הצרה היא החשכה, והתשועה ממנה היא האורה והנגה. וזהו שאמר: י״י אלהי יגיה חשכי. (ל) כי בך ארץ גדוד – בעזרתך אשבר גדודי איבי. וארוץ משרש רצץ. ובא בשור״ק כמו (משלי כ״ט:ו׳) ירון ושמח. ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳). או פירושו: ארץ לקראת גדוד איבי ולא אירא מהם. וכן ובאלהי אדלג שור: אדלג – חומות ערי איבי לכבשם. ואמר: אדלג למהירות כבשו אותם, כאלו בדלוג יכנס בהן. ובמדרש (שוחר טוב): כי על כבוש ציון נאמר זה הפסוק, והפסוק שלמעלה מזה על מלחמת עמלק. גיס גדול משל עמלק בא על דוד, ודוד עשה עמהם מלחמה שני לילות ויום אחד שנאמר: ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (שמואל א ל׳:י״ז). מי היה מאיר לו באותם שני לילות? אמר רבי יהושע בן לוי בברקים היה הקדוש ברוך הוא, מאיר לו. וזהו כי אתה תאיר נרי. כי בך ארוץ גדוד – בשעה שהלך דוד אל יבוס לעשות עמהם מלחמה התחיל דוד ואמר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳). מה עשה יואב? הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג לחומה. אמר דוד: יהלמני צדיק חסד ויוכיחני (תהלים קמ״א:ה׳). מה עשה הקדוש ברוך הוא? קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר: ובאלהי אדלג שור. (לא) האל תמים דרכו – הוא אלי שהיכלת בידו ומה שעושה עושה בתמימות וביושר, ומשלם לאיש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאיבי כרשעתם. אמרת י״י צרופה – ואמרתו צרופה שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל על קו היושר והאמונה צרוף ומזקק מכל סיג. מגן הוא לכל החסים בו. (לב) כי מי אלוה מבלעדי י״י – שיפר אמרתו ומה שצוה. ומי צור זולתי אלהינו – ומי ישיב גזרתו כי אין אלוה ואין צור זולתו. (לג) האל המאזרני חיל – הוא בעל הכח והוא נותן כח. ויתן תמים דרכי – נותן שלם דרכי שלא נפקד אחד מאנשי במלחמה. (לד) משוה רגלי כאילות – אם הוצרכתי לברוח ולהמלט שם רגלי כאילות. ועל במתי יעמידני – ואחר כן במקום שהייתי נמלט שם, והם במתי, שם יעמידני בטוח. (לה) מלמד ידי למלחמה – כשהייתי מצליח במלחמה לא הייתי מתהלל בגבורתי, אלא שהוא היה מלמד ומרגיל ידי למלחמה. ונחתה קשת נחושה זרועתי – כל כך למד ידי עד שיפילו קשת נחושה מאיבי, והיתה נשברת בזרועתי. וזהו דרך הפלגה. או פירושו כאלו שברוה זרועתי כי לא תועיל להם קשתם עמי. ופירוש נחושה: חזקה כנחושה והוא הברזל החזק. וכן ואת ארצכם כנחשה (ויקרא כ״ו:י״ט). ובמדרש (שוחר טוב): שהיה דוד נוטל קשת נחושה וכופפה. דבר אחר: נוח לו לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו של דוד. (לו) ותתן לי מגן ישעך – בכל המלחמות ישעך היה לי מגן, שלא נגפתי באחת מכל המלחמות, ולא היה זה אלא וימינך תסעדני – שימינך תסעדני, וענותך תרבני – כלומר ענותך וחסידותך עשתה זאת. כי לא הייתי ראוי לכך, אלא שחסידותך הרבתה אותי. כי אני הייתי בעם מעט ואיבי בעם רב, וענותך הרבתה אותי והייתי מנצח כאלו הייתי אני רב מהם. ואמר: וענותך דרך משל כאלו השפלת כבודך להשגיח בי. (לז) תרחיב צעדי תחתי – כמו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד׳:י״ב). וזהו: ולא מעדו קרסלי – אם הייתי רץ לפני איבי. ופירוש קרסלי – כרעי, כתרגום אשר לו כרעים (ויקרא י״א:כ״א): דיליה קרסולין. (לח) ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם – כמו שעשה לעמלק. (לט) אמחצם ולא יכלו קום יפלו תחת רגלי – לא היתה להם תקומה מפניו כי כלם המית לבד ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו (שמואל א ל׳:י״ז). (מ) ותאזרני חיל למלחמה אזרת – מתני בחיל ובכח. תכריע קמי תחתי – ולא מעדתי, והם מעדו והכרעתם תחתי. (מא) ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם – שנסו מלפני והפכו לי ערף. (מב) ישועו ואין מושיע על י״י על י״י – כמו אל י״י, וכן ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳), וכן ונתן הספר על אשר לא ידע ספר (ישעיהו כ״ט:י״ב). ולא ענם – כי הם קוראים אל י״י ולבם לא נכון עמו.⁠¹ (מג) ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חצות אריקם: אריקם – הנח תמורת הדג״ש כי שרשו רקק מענין רקק הנזכר בדברי רבותינו, זכרם לברכה,: עוף הנברא מן הרקק (בבלי חולין כ״ז:). ופירושו: אשימם רקק, כמו טיט חוצות. או יהיה מענין רקות בשר כמו ורקיקי מצות (שמות כ״ט:ב׳). (מד) תפלטי מריבי עם – ובספר שמואל: מריבי עמי (שמואל ב כ״ב:מ״ד). אמר: תפלטני ממלחמת שאול והסומכים את ידו מבני עמי, גם אבשלום ואשר עמו. תשימני לראש גוים מריבי עם – מלטתני ושמתני לראש אמות העולם. עם – פירושו: בנים לא ידעתי יעבדוני – לא ידעתי שאינם מבני ישראל כמו אדום וארם שהיו עבדים לדוד (שמואל ב ח׳:ו׳,י״ד). (מה) לשמע אזן ישמעו לי – כמו שכתוב ויעש דוד שם בשבו מהכות את ארם (שמואל ב ח׳:י״ג). ופירוש ישמעו – יתקבצו כמו וישמע שאול את העם (שמואל א ט״ו:ד׳). והוא לשון קבוץ לפי שקבוץ העם על ידי השמעת קול הכרוז. בני נכר יכחשו לי – מיראתם אותי יכחשו ויכזבו לי. אותם שהיו במלחמה נגדי יאמרו: לא נלחמנו עליך ולא היינו לנגדך. או פירושו: יכחשו לבני בריתם בעבורי כמו ארם שהיו בברית עם בני עמון. וכאשר ראו כי נגפו נאמר: וישלמו את ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את בני עמון (שמואל ב י׳:י״ט). (מו) בני נכר יבלו – מיראתם אותי הם כעלה נובל. ויחרגו ממסגרותיהם – אפילו במקום שהם נסגרים שם מפחדם, אפילו שם יפחדו. ויחרגו – מתרגום ומחדרים אימה (דברים ל״ב:כ״ה): ומתוניא חרגת מותא. (מז) חי י״י וברוך צורי וירום אלוהי ישעי – כלומר כל הטוב וכל הכבוד הזה שיש לי למה? כי י״י הוא צורי, כלומר חלקי והוא אלוהי ישעי. הוא חי וברוך ורם והכל בידו להרים ולהשפיל, והעשר והכבוד מלפניו. (מח) האל הנותן נקמות לי הנקמות – שאני נוקם מאיבי הוא נותן אותם לי, כלומר נותן לי הכח. וידבר עמים תחתי – מתרגמינן וינהג (שמות ג׳:א׳): ודבר. מנהג העמים ממקומם אלי ונותנם תחתי. או הוא מן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כ״ב:י׳) שהוא ענין דבר. (מט) מפלטי מאיבי – לא די שמציל אותי מהם, אלא שמרומם אותי עליהם. וזהו אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני – משאול שהיה עושה לי חמס ברדפו אחרי הצלתני. ובאותה ההצלה בא אליו כל הכבוד ולכן ספרו באחרונה כי הצלתו שהצילו מידו היתה תחלת כל כבודו. (נ) על כן על כן – שעשית לי כל אלה אודך בגוים י״י – לפני כל הגוים שהם נשמעים אלי ועובדים אותי אודה, כי הגבורה והכח מאתך י״י הם לי ולשמך אזמרה. (נא) מגדל ישועות מגדל – ובספר שמואל: מגדול (שמואל ב כ״ב:נ״א), והוא תאר. והענין אחד. מלכו ועשה חסד למשיחו מלכו ומשיחו – הוא אומר על עצמו. לדוד ולזרעו עד עולם – וכמו שהגדיל ישועותיו ועשה לו חסד כן יעשה לזרעו עד עולם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בתהלים ע״ח:ל״ז.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון