Radak Mishlei 1 – רד"ק משלי א‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מִ֭שְׁלֵי^א שְׁלֹמֹ֣ה בֶן⁠־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ^ב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃ (ג) לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים׃ (ד) לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עׇרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃ (ה) יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃ (ו) לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃ (ז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ (ח) שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל⁠־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ (ט) כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃ (י) בְּנִ֡י אִם⁠־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל⁠־תֹּבֵֽא׃ (יא) אִם⁠־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֢ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃ (יב) נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃ (יג) כׇּל⁠־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃ (יד) גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃ (טו) בְּנִ֗י אַל⁠־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃ (טז) כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפׇּךְ⁠־דָּֽם׃ (יז) כִּֽי⁠־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כׇּל⁠־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃ (יח) וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃ (יט) כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל⁠־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת⁠־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃ (כ) חׇ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃ (כא) בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃^ג (כב) עַד⁠־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ⁠־דָֽעַת׃ (כג) תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃ (כד) יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃ (כה) וַתִּפְרְע֥וּ כׇל⁠־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃ (כו) גַּם⁠־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃ (כז) בְּבֹ֤א [כְשׁוֹאָ֨ה׀] (כשאוה) פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃ (כח) אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃ (כט) תַּ֭חַת כִּֽי⁠־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ לֹ֣א בָחָֽרוּ׃ (ל) לֹא⁠־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כׇּל⁠־תּוֹכַחְתִּֽי׃ (לא) וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃ (לב) כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃ (לג) וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכׇּן⁠־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א מִ֭שְׁלֵי =מ״ש ובדפוסים וקורן (אות מ״ם גדולה)
• א,ל=מִ֭שְׁלֵי (מ״ם רגילה)
• מעיון בצילום כתי״ל נראה שאין אות גדולה, וכן דעתם של דותן והמקליד. אמנם ברויאר ציין ספק, כי גובה האות מתחילה טיפה מתחת לשורה, אבל ברור שאין בכך כוונה מיוחדת.

^ב מֶ֝֗לֶךְ א=מֶ֝לֶךְ (השמטת נקודת הרביע)

^ג בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת‹ר0›תִּ֫קְרָ֥א‹ר1›בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר‹ר1›אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃ =א,ל וכן הוא במ״ג דפוס ונציה ובחלק מהדפוסים (כגון במבורגר). אך בחלק מהדפוסים (כגון לטריס ומ״ג דפוס וורשה) תיבת ״בעיר״ שייכת לחלק השלישי של הפסוק ולא השני; ולכן אצלם ״בפתחי״ במרכא במקום טפחא, ו״שערים״ באתנחתא, ואח״כ ״בעיר״ ברביע מוגרש: <בְּרֹ֥אשׁ הֹֽמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֥י שְׁעָרִ֑ים בָּ֝עִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃>
• קורן=<בְּרֹ֥אשׁ הֹֽמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּ֝עִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃> (!)

E/ע

הערותNotes

(ב) לדעת חכמה ומוסר – רוצה לומר: לדעת התועלת {ש}⁠תשיג לאדם עבור החכמה, כמו שמספר והולך.
ומוסר – פירוש: העונש, כלומר: הייסורים הבאים לאדם מן הסכלות שהוא הפך החכמה.
להבין אמרי בינה – כלומר הדברים שראוי לאדם להתבונן בהם קודם שיעשה אותם כדי שידע מה יהיה אחריתם, ויבחר הטוב וימאס הרע. (ג) לקחת מוסר השכל – לקחת – ללמוד, כמו יערף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳). שתרגומו אולפני.
מוסר השכל – כלומר ללמוד טוב ההנהגה הראוי להתנהג עם בני אדם בהשכל ובטוב ההשתדלות, והם:
צדק ומשפט ומישרים.
צדק – לישא וליתן בצדק, ולא יסור ממנו ימין ושמאל.
ומשפט – זו היא התראה על הדיינים ועל המלכים שישפטו משפט צדק, להשוות עשירים ודלים בדין.
ומישרים – שיהיו כל מעשיך ביושר בלי מרמה ועול. ואלו הם הדברים הראוים אל המלכים לעשותם כדי שתתקיים מלכותם. וגם המון העם ראוים שיתנהגו בהם זה עם זה כדי שיהיה שלום ב⁠{י}⁠ניהם, ואיש על מקומו יבא בשלום (שמות י״ח:כ״ג). ובאלו הדברים החכמה נכללת. (ד) לתת לפתאים ערמה – כי כשילמדו אלו הדברים, יקנו לב ודקות עיון ומחשבה להביט במה שהם רוצים לעשות על הנכונה.
ערמה – כמו חכמה. כלומר דקות מחשבה וטוב עיון.
לנער דעת ומזמה – לנער שהוא נבוב ואינו מבין בדברים הדקים כפי מה שצריך להבין, וכשיקרא בספרי החכמות, יוסף דעת וחכמה. והחכם שלמד, כשיקרא בהם יתבונן יותר ויתחכם, כמו שאמר: תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט׳:ט׳). (ה) לקח – למוד.
ונבון תחבולות יקנה – יהיה לו קנין להתחכם בתחבולות במה שהוא רוצה לעשות בעסקי העולם. (ו) להבין משל ומלי⁠(צה) – המשל הוא כמו שפירשנו, והמליצה היא סיפור הדברים ככתבם.
להבין דברי חכמים וחידותם – להבין דבר מתוך דבר, כשידברו החכמים בחידה, כמו מן האוכל יצא מאכל (שופטים י״ד:י״ד) ודומ׳. כי החכמים מסתירים הרבה מדבריהם ואומרים אותם בדרך חידה, כדי שלא יבינם מי שאינו ראוי להבינם, כמו שאמר: כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כ״ה:ב׳). (ז) עד כאן דברי הסופר המעתיק הספר, ומכאן פתח המחבר הספר ואמר: ראשית חכמה יראת י״י וגו׳.
ראשית חכמה יראת י״י – שלמה ע״ה פתח ספרו ביראת י״י כי היא עקר החכמה, ולהודיע כי האדם הרוצה ללמוד החכמה צריך שילמד תחלה בספרי התורה שמזהיר בהם על יראת השם ית׳: שנאמר: ויראת מאלהיך (ויקרא י״ט:י״ד), את י״י אלהיך תירא (דברים ו׳:י״ג). ואחר שנשרשה בלבו יראת האל ית׳, ילמד בספרי החכמות, שהם כסולם להגיע לידיעת השם ית׳.
ומוסר אוילים בזו – הטעם בזה: כי האדם שאינו מקבל מוסר ואינו מסגף עצמו ללמוד חכמה, לא יעלה למעלת החכמה. ולפי שהאוילים בחרו להם הדרך הרחבה הפתוחה להנאות הגוף ולהתענג בתענוגי העולם, הם כמו הבהמה שאין לה שכל להבחין בין טוב לרע, ובזו במוסר ובחכמה מפני סכלותם ואולתם. (ח) שמע בני מוסר אביך – שמע מוסרו של הקב״ה, כי הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳) שבראך על מנת שתהיה שלם בחכמה שהיא יראת י״י, ולעבדו ולאהבה אותו בכל לב ובכל נפש, ולהבין בנפלאתיו ותהללהו בהם.
ואל תטוש תורת אמך – תורת אמך – למוד תורתך שהיא אמך, כי ממנה ילמד האדם שכל ודעת וחכמה, כמו שנאמר: מחכימת פתי (תהלים י״ט:ח׳). כי כמו שהילד יונק החלב משדי אמו, כן האדם החפץ בתורה היא מחייהו ומלבבתו ומחכימתו, והיא אמו, שנאמר: אם¹ לבינה תקרא (משלי ב׳:ג׳). גם הרב המלמד לתלמידו חכמה נקרא אביו, כמו שאמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים ב ב׳:י״ב). והתלמידים נקראו בנים, כמו שאמר: בני הנביאים (מלכים ב ב׳:ג׳), שתרגם יונתן: תלמידי נביאייא. (ט) כי לוית חן הם לראשיך – התחברות וקישור חן הם לראשיך, דרך משל.
וענקים לגרגרותיך – כי הם מבאים אותך למצוא חן בעיני אלהים ואנשים, ונותנים כתר לראשך וענקים לגרגרותיך, כענין: וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מ״א:מ״ב). וזה אמר דרך משל, כלומר: כמו שיתפאר האדם במלבוש ובצפירה שיש על ראשו, וכמי שיש לו ענקים בצוארו, והוא תכשיט עשוי מפז ואבנים יקרות ותולין אותו בצואר לתפארת, כן החכמה מפארת בעליה. (י) בני אם יפתוך חטאים אל תובא – לפי שראה שלמה בחכמתו כי יש בהמון העם אנשים חטאים המסיתים בני אדם להדיחם מדרך היושר והסכלים נפתים אליהם, בא בכאן להזהירם שלא יתפתו אליהם.
אל תובא – אל תרצה להיות אתם ולשמוע דבריהם. תובא – כתוב בלא אל״ף, והוא כמו לא תאובה לו (דברים י״ג:ט׳). (יא) אם יאמרו לכה אתנו – זכר הדברים שעושים הרשעים שהם דרכי רשע וחמס ועול, כי הרשע [חפץ] שכל בני אדם יהיו רשעים כמהו.
לכה אתנו ונארבה לדם – נארוב להרוג אותם העשירים שהולכים בסחורה מעיר לעיר ומוליכים ממון הרבה לקנות סחורה, תלך אתנו ונהרוג מהם ונקח ממונם ונאכל ונשתה ונשמח בטוב.
נצפנה לנקי – כל זה אומרים בחנם – על לא חמס בכף אותם העשירים, כי נקיים הם מפשע ואין להם משפט מות, וזהו: חנם. (יב) נבלעם כשאול חיים – נבלע אותם כמו שהשאול מכסה את המתים שאינם נראים עוד, כן נבלע אותם חיים ולא יראו עוד שיגידו הדבר. נבלעם – כמו כבלע^א את הקדש (במדבר ד׳:כ׳).
ותמימים כיורדי בור – שאינם עולים עוד, כי כלים שם.
ותמימים – מלשון תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח), [רוצה לומר: השלמת הגוף]. כלומר לא יודע זה לעולם, כי י⁠{רדו} ויכלו תחת לארץ. (יג) כל הון יקר נמצא – ועוד אומרים אותם הרשעים: נלך בלילה לבית פלוני שהוא עשיר, ונמצא בו כל טובות שבעולם זהב וכסף ובגדים, ונגנוב ממנו ונמלא בתינו ממה שאנחנו שוללים מביתו. (יד) גורלך תפיל – אם תרצה להתחבר אלינו, כל מה שנקח נחלק בינינו ויטול כל אחד חלקו בגורל, שלא נקח יותר ממך, אלא כולנו נהיה כאחים. כלומר: נאכל ונשתה יחד כל אחד ממה שהוא מתאוה. (טו) בני אל תלך בדרך אתם – אמר: בני הזהר שלא תלך אתם אפילו בדרך, כי הרואה אותך הולך עמהם, יחשבך רשע כמותם. ודע כי סופם ליכשל ולנפול ביד השלטון ויעשה בהם משפט. ומרוב תאותם לאכול ולשתות אינם שמים על לב לראות את הנולד. (טז) רגליהם לרע ירוצו – על כן אני מזהירך שלא תלך עמהם בדרך, כי רגליהם ירוצו לעשות רעה, וממהרים לשפוך דם בני אדם על לא חמס בכפם. (יז) כי חנם מזורה הרשת – אומר זה בתמיהא. כלומר: אל תחשב כי הרשת היא פרושה בארץ על לא דבר. כי הצידים פורשים הרשת בארץ ומכסים אותה ומשליכים עליה חטים ושעורים כדי שיתקבצו העופות לשם, ויגלגל הרשת עליהם ויתפשם. המשיל להם זה במשל. (יח) והם לדמם יארובו – פורשי הרשת אורבים לדמי העופות לצוד אותם.
וכן כפל ואמר: יצפנו לנפשותם – כלומר יצפנו הרשת לצוד העופות והעופות, מרב סכלותם ותאותם לאכל אינם נשמרים מן הרשת הפרושה בארץ ללכדם. כן אלו הרשעים שגונבים ומרצחים, אינם יודעים כי כארבם לאחרים יצפנו המכשול לנפשותם, כי סוף שיפלו ביד המלך ויעשה בהם משפט.
ויש מפרשים: לדמם יארובו – כלומר יסבבו לעצמם סבה שיהרגו, ויצפנו הרעה לנפשותם – שתכלה בגהינם. (יט) כן ארחות כל בוצע בצע – כל מי שהולך בעצת הרשעים האלה לגזול ולהרוג בני אדם ולקחת ממונם בעול ובחמס,
הקב״ה לוקח את נפשו – חסר^ב הנסמך, כי סמך על המבין. והרבה תמצא כמהו בספר הזה.
וזהו: נפש בעליו יקח – כלומר שיכשילהו האל וימיתהו בעבור מעשיו הרעים. (כ) חכמות בחוץ תרנה – דגש הנו״ן במקום שתי נו״נין, כמו תרוננה. כלומר דברי החכמות הם מוכנות לכל מי שירצה להתחכם, והן אינן יושבות בסתר אבל עומדות בחוץ וקוראות לבני אדם, וכל אחת מהן נותנת קולה ברחובות לקרא הפתאים שיבואו ללמוד חכמה. (כא-כב) בראש הומיות – רמז לבתי מדרשות שמלמדים בהם התורה והחכמה.
בראש הומיות בפתחי שערים – כפל לשון, כלומר בדרכים שכל אדם עובר משם, אולי יכספו ללמוד חכמה, כענין כי קרוב אליך הדבר וגו׳ (דברים ל׳:י״ד). וגם בתוך העיר כל אחת מן החכמות תאמר אמרים לישר בני אדם בדרך טובה. ומה היא אומרת? עד מתי. (כב) עד מתי פתים תאהבו פתי – ועוד היא מכרזת ואומרת: עד מתי פתים תאהבו הפתיות, ולצים עד מתי תחמדו לכם לצון – כלומר: לעשות מעשי תעתועים וליצנות.
והוסיף ואמר: וכסילים ישנאו דעת – שאינם רוצים ללמוד חכמה ולדעת דעת. (כג) תשובו לתוכחתי – כאילו החכמה קוראה אותם ואומרת להם: תשובו אלי כי אני אדבר לכם רצוני. כלומר כי כל חפצי שתשובו לדרך טובה ואודיעה דברי אתכם כדי שתקבלו בהם תועלת אם תשמעו תוכחתי. (כד) ואם לאו, אני צריכה על כל פנים להתוכח עמכם ולהגיד לכם את אשר יקרא אתכם,⁠² יען קראתי ותמאנו – לשוב. ועל כן אשפטה נא אתכם כי קראתי אתכם ומאנתם לשמוע דברי.
נטיתי ידי – אליכם שתבואו אלי לשמוע דברי, ונטיתי ידי אליכם ולא אביתם לבוא, כענין פרשתי ידי כל היום אל עם סורר וגו׳ (ישעיהו ס״ה:ב׳). (כה) ותפרעו כל עצתי – לא די כי לא אביתם לשמוע, אבל בטלתם כל עצתי כששמעתם אותה מפי האחרים שבאו לשמוע. אתם שמתם בעצתי שמץ וחסרון בטענות כוזבות, עד שבטלתם אותם מעצתי וחזרו להיות רעים ככם.⁠^ג
ותפרעו – מן כי פרוע הוא (שמות ל״ב:כ״ה), שתרגומו: ארי בטיל הוא.
ותוכחתי – כפל ענין במלות שונות. (כו) גם אני באידכם אשחק – ומאחר שאתם עושים כן, כן אני יודע כי רעה תבא אליכם על מעשיכם הרעים. ולפי שלא אביתם לשמוע לעצתי, גם אני אגמול לכם מדה במדה, כי אני לא אשמע צעקתכם. וכמו שאתם שחקתם מדברי והלעגתם מהם, כן^ד אני אשחק ואלעג בבוא פחדכם – כלומר ביום יפקוד האל עליכם את עונותיכם שהוא יום אידכם. פירוש: יום שברכם, כמו כי קרוב יום אידם (דברים ל״ב:ל״ה), שתרגומו יום תוברכון. כלומר אם תבואו אלי שאעזר אתכם, אם אלעג מכם בבא פחדכם, כפל לשון. (כז) בבא כשואה פחדכם – כי יבא פתאם, כמו ועלית כשואה (יחזקאל ל״ח:ט׳). כלומר: בריבוי צרות שיבואו עליכם.
ואידכם כסופה יאתה – סופה היא רוח סערה מזקת כהרף עין, והוא משל על מהירות ביאת הצרה. יאתה – יבא.
בבא עליכם צרה – מתי אעשה זאת, שאלעג מכם כשתבא עליכם צרה על מעשיכם. (כח) אז יקראונני ולא אענה – כשתבא עליכם הרעה, הם יקראוני לעזרה, ולא אענה להם.
ישחרונני – יקומו לשחר פני, ולא אמצא להם, כי איני רוצה לעזור אותם. (כט) תחת כי שנאו דעת – עתה נותן טעם למה שאמר: ואם באידכם אשחק (משלי א׳:כ״ו), לפי ששנאו דעת. כי אם היו אוהבים הדעת ובוחרים ביראת י״י, לא היה בא עליהם לא פחד ולא שבר. אבל הם שנאו דעת ולא בחרו ביראת י״י – שהיא עקר החכמה. גם אני אטשם ואסתיר פני מהם, כענין כי אתה הדעת מאסת וגו׳ אשכח בניך גם אני (הושע ד׳:ו׳). (ל) לא אבו לעצתי – כפל ענין במלות שונות.
נאצו – הרחיקו ומאסו בתוכחתי. (לא) ויאכלו מפרי דרכם – עתה יאכלו מפרי דרכם שהיה לשפוך דם, על כן דמם ישפך.
וממועצו⁠{תי}⁠הם ישבעו – מכל רע, כי רעה רבה תבא אליהם. ממועצותיהם – שיעשו לעשות רעה. (לב) כי משובת פתים^ה תהרגם – על כן באה אליהם הרעה, לפי שמרדו באל. ומרדם יביאם לשחת.
ושלות כסילים תאבדם – על שלא רצו לטרוח בלימוד החכמה. כי הכסילים כשהם בשלוה^ו אין פחד אלהים לנגד עיניהם,⁠³ ומרבים לעשות רעה, ואוכלים ושותים, וחושבים כי דרכם היא נכונה. ועל כן דרכם תגרום להם להאבד מן העולם. (לג) ושומע לי ישכן בטח – מי ששומע לעצתי שלא יתערב עמהם ולא ילמד ממעשיהם ישכן בטח, כי ל⁠{א יעש}⁠ה דבר שיגרום לו להתפחד ממנו, לפי שקבל תוכחתי וסר מרע.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ בנוסח שלנו: ״אִם״, ורד״ק מפרש ״אֵם״ (בצירה), ועיין גם בפירושו שם, ועיין במנחת שי.

² השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ט:א׳.

³ השוו ללשון הפסוק בתהלים ל״ו:ב׳.

^א כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״נבלע״.

^ב כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״חסד״.

^ג כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״בכם״.

^ד כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״כי״.

^ה כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״רשעים״.

^ו כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״בכשלוה״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון