וְדָא תַּפְקֵידְתָּא קְיָמַיָּא וְדִינַיָּא דְּפַקֵּיד יְיָ אֱלָהֲכוֹן לְאַלָּפָא יָתְכוֹן לְמֶעֱבַד בְּאַרְעָא דְּאַתּוּן עָבְרִין לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ.
(א) וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
Now this is the commandment, the statutes, and the ordinances, which Hashem your God commanded to teach you, that you might do them in the land where you pass over to possess it,
And this is the commandment, (these are) the statutes and the judgments, which the Lord your God has commanded (me) to teach you to perform in the land to which you go over to possess it,
ודא מצוותה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ודא מצוותה״) גם נוסח חילופי: ״ואלין פיקודיה״.
וקיימיה וסדרי דינייה די פקד י״י אלהכון למלפה יתכון למעבד בארעא די אתון עברין לתמן למירתבגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.
יתה.
ודא אחוויית תפקידתא קיימייא ודינייא דפקיד י״י אלקכון למילפא יתכון למעבד בארעא דאתון עברין לתמן למירתה.
And this is the declaration of the commandments, the statutes, and the judgments which the Lord your God hath commanded (me) to teach you to perform in the land to which you pass over to inherit;
וַהַדִ׳הִ אלּוַצַאִיא וַאלרֻּסֻומֻ וַאלּאַחכַּאם אַלַּתִי אַמַרַנִי אַללָּהֻ רַבֻּכֻּם אַן אֻעַלִמַכֻּם אַן תַּצנַעֻוהַא פִי אלּבַּלַדִאַלַּדִ׳י אַנתֻם גַּאאִזֻוןַ אִלַיְהִ לִתַּחֻוזֻוהֻ
ואלו המצות והחקים והמשפטים, אשר פקד עלי ה׳ אלהיכם, כי אלמד אתכם, בכדי שתעשו אותם, בארץ אשר אתם עוברים אליה להאחז בה.
[וזאת המצוה – מה שאפרש לפניכם בכל הספר הזה.]לפי כ״י לייפציג 1, ביאור זה הינו חלק מתוספת ארוכה של ר׳ שמעיה מפי רש״י על פסוקים ה׳:כ״ג – ו׳:ד׳ (״ר׳, תר״ש.״ ). ככל שידוע לנו, תוספת זו מתועדת בכ״י לייפציג 1 בלבד.
{See Hebrew}
(א-ב) וזאת המצוה החקים והמשפטים
כן בכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: וזו המצוה והחוקים, בכ״י פריס 176: וזאת המצוה והחקים.
– עיקרם למען תירא {וגו׳} אתה ובנך ובן בנך.כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: ובניך ובן בניך.
והנה
כן בכ״י פריס 176, פריס 177. בכ״י פרנקפורט 150 חסר מ״עיקרם״ עד ״והנה״.
עיקר כל המצוות אמונת הלב, וכאשר אמר השם:כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176: וכאשר תירא השם. בכ״י פרנקפורט 150: וכאשר אמר שלמה.
כי זה כל האדם (קהלת י״ב:י״ג), ובעבור זה נבראכן בכ״י פריס 176, פריס 177. בכ״י פרנקפורט 150 חסר ״נברא״.
כדברי קהלת.
(1-2) The main purpose of this commandment
That is, these commandments. Ibn Ezra employs a collective noun.
and the statutes and ordinances is that you, your son, and your son's son fear the Lord. Faith of the heart is the basis of the commandments. When you fear God, you are fulfilling your destiny as a person. Man, as is noted by Koheleth, was created for this very reason.See Eccles. 12:13, Fear God, and keep His commandments; for this is the whole man.
(א-ב) למען תירא את י״י אלהיך – יאמר שצוה השם ללמד אתכם המצוה והחוקים והמשפטים לעשותם בארץ בעבור שתירא את י״י אלהיך, כי עיקר כל המצות יראת השם. זה דעת ר׳ אברהם.
ואיננו נכון בעיני שיהיה: למען תירא, ולמען יאריכון ימיך האחד, טעם המצות – בעבור שתירא, והשני, שכר
כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים: ״שנזכר״.
בהם – למען שיאריכון ימיך. אבל יאמר שצוה השם אותי שתלמדו המצות ותעשו אותם למען שתזכה ותירא את י״י אלהיך לשמור מצותיו אתה ובנך ובן בנך כל ימי היות אדם על פני האדמה לעולם, כי בעבור עשיית המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השםכן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ויעמדו על פני האדמה לעולם״.
ויעמד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים,השוו ללשון הפסוק בירמיהו ל״ה:י״ט.
ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלת י״י. והנה הכל לטובתך כי חפץ השם להצדיק ולזכות אותך.
(1-2) THAT THOU MIGHTEST FEAR THE ETERNAL THY G-D. He is stating that G-d commanded [me] to teach you the Torah and the commandment, the statutes and the ordinances that you might perform them in the Land, and so that you might fear the Eternal your G-d, for the main purpose of all the commandments is the fear of G-d. This is Rabbi Abraham [ibn Ezra's] opinion. But it does not seem correct to me that [the two expressions in the verse before us:] that thou mightest fear the Eternal thy G-d, and that thy days may be prolonged [are referring to two different aspects of the commandments] one being the reason for the commandments — so that you might fear G-d; and the second stating their reward — so that your days may be prolonged! Rather, he is stating, "G-d commanded me that you should learn the commandments and perform them in order that you should merit and fear the Eternal your G-d in order to keep His commandments thou, and thy son, and thy son's son for all the days that man shall exist upon the face of the earth, forever. For in return for the performance of the commandments you will deserve to have children who fear G-d and they will survive upon the face of the earth forever. So shall your seed and your name remain
Isaiah 66:22.
before Him all the days that thy days may be prolonged in the Land which is the inheritance of G-d. Thus all is for your good, for G-d was pleased to make you righteous and deserving [of His blessings]."
וזאת המצוה והחוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהיכם ללמד אתכם – כי השם הודה לדבריכם וצוה אותי ללמד אתכם שאר כל התורה:
וזאת המצוה החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוהיכם ללמד אתכם לעשות, "This is the commandment, the statute and the civil laws which the Lord God commanded to you to carry out." The reason I was commanded to teach you these laws is because Hashem accepted your request to hear the balance of the Torah from my lips.
(א-ב) ואחר שהזכיר להם כל זה התחיל בתורה ובמצוה ואמר וזאת המצוה והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהיכם וגו׳. למען תירא את ה׳ אלהיך לשמור את כל חקותיו וגו׳ וסיים למען יאריכון ימיך – [ט] בתחלת ענינו הניח להם ההשקפה או ההשקפות הראויות להיות לכל בעל דת במעשה המצות והוא שתהיה הכוונה הראשונה בהם למען ירוא את הש״י כי הוא מה שיחייב לשמור מצותיו וחקיו. אמנם יהיה התכלית האחרון לשמירת המצות על זה האופן מהמשמעות אליו יתע׳ הטוב המכוון שיגיע אל העושה המצוה או המצות האלה כמ״ש בכל מקום לטוב לכם לטוב לך למען ייטב להם ולבניהם אחריהם וכן סיים בכאן אחרי אמרו למען תירא את ה׳ אלהיך וגו׳, ואמר למען יאריכון ימיך. אמנם ביאור זה הענין וחיוב אמתתו הנה ביארנוהו יפה בשער מ״ד הנזכרת בחלק השלישי ממנו עיין עליו כי בהתבוננותו סרה המבוכה שנפלה על כוונת מעשה אלה המצות.
(הקדמה) [שער צ]
וטרם נבא אל הביאור נזכור הספקות הנופלות על זה החלק מהפרשה הזאת וזולתה שאנו בביאורו:
א. מה טעם שתהיה פרשת שמע ישראל נקראת פעמים שלש בכל יום ולמה אמר שהיא קבלת עול מלכות שמים יותר מפרשת אנכי י״י אלהיך וטעם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אז״ל שאמרו יעקב ולא משה ושעל כן נימריה בחשאי (פסחים נ״ו.).
ב. אומרו ואהבת את י״י אלהיך בכל לבבך וגו׳ – שהרי נתבאר בפרק שני מהמאמר הח׳ מס׳ המדות שהאהבה השלמה לא תמצא כי אם בשוים או בדומים גם שם נתבאר שקיומה צריך חזרת אהבה בדברים שוים וזולת זה שכל אלו הענינים נסתלקו מהאהבה אשר בינינו למקום גם בפרק ו׳ ממנו נתבאר שלא תפול אהבה כלל בין העומדים בתכלית המרחק ממעלה או שלטנות.
ג. הפלגת האזהרה בשיהיו הדברים על לבו בכל העתות אשר זכר והשנון והדבור בכל עת ובכל מקום והקשירה והכתיבה שיראה כי פשו להם אזהרות וזכרונות.
ד. מה טעם והיה כי יביאך וגו׳ לתת לך ערים גדולות וטובות וגו׳ אחר פרשת שמע. ומה טעם ובשמו תשבע הכתוב בה.
ה. מה טעם לא תנסו את י״י אלהיכם הכתוב בצדה.
ו. איך הסכימה תשובת הבן החכם עם שאלתו מה העדות והחקים והמשפטים גם עם מה שאז״ל בהגדת פסח אף אתה אמור לו כהלכות וכו׳.
ז. באומרו לא מרבכם מכל העמים חשק י״י בכם וגו׳. וכי עלה על הדעת שהיה צריך המון רבה לעשות מלאכתו או מלחמותיו.
ח. באומרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אל פניהם להאבידם היה לו לומר. ועוד מה טעם הכפל באומרו ולא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו.
ט. במאמר והיה עקב תשמעון וגו׳. ושמר י״י אלהיך לך וגו׳. ואהבך וגו׳ עד סוף. שנראה מיותר הכתוב לשום שכר הרבה עקב מעשים מועטים הפך מה שעשה במרה שנאמר אם שמוע תשמע וגו׳ והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו ולסוף כל המחלה וגו׳ (שמות ט״ו:כ״ו).
והוא אחת מכל הנזכרות הנה בעד המשפטים לבד ויראה שהוא ראוי שיהיה בהפך להיות אז ראשית ענינם.
י. אומרו ברוך תהיה מכל העמים שיראה שהוא מיעד ברכה לכל העמים אלא שיתברכו מהם הפך מה שנאמר שם ואכלת את כל העמים גם מה טעם מאמר ואכלת את כל העמים וגו׳ לא תחוס עינך וגו׳ אצל זה. וטעם סמיכתו כי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו׳. וכבר נתבאר טעם לא תירא מהם זכור תזכור וגו׳. ואחר אלו הספיקות נשוב להתחלת הביאור.
(1) 8) Yirat ha-onesh, fear of punishment, must be viewed as a point of departure for all observances of a religious nature. However, it is not the goal of such observances. Initially, survival with minimal comforts is sought by the individual observing religious laws. The Torah assures us however, that the end result will be long life, well being etc., since from the original motivation we are likely to develop love for God and His Torah, as well as reverence for all it represents.
9) Whenever God mentions the gift of the land of Israel, He makes certain that we do not view it as something minimal, but as a gift of outstanding quality. Here too, we are told that the observance of the commandments results not only in minimal creature comforts but in a plethora of blessings that exceeds our wildest imagination.
וזאת המצוה, so called because the commandments that can be fulfilled only in the land of Israel are the ones through whose performance the One Who has commanded them considers Himself blessed.
וזאת המצוה – הכל נמשך מתחלת הענין ועתה ישראל שמע וכו׳ (לעיל ד׳ א׳), כי בבואו לפרט ולבאר להם המצות, הוצרך להעירם תחלה על ענין מתן תורה כדי לקבע בלבם אמתתה ואלהיותה, ואח״כ אמר להם כי קצת המצות שמעו באזניהם, והשאר נמסרו לו שיאמר אליהם עם ביאורן ופרטיהן, ועכשיו בא לבארם, והתחיל שמע ישראל וכו׳ (פסוק ד׳) שהוא קבלת עול מלכות שמים ואמונת אחדותו יתברך, מקביל אל הדיבור הראשון אנכי ה׳ אלהיך, ואח״כ אמר כי יביאך ה׳ אלהיך וכו׳ (לקמן ז׳ א׳) שהוא על השמדת ע״ז, מקביל אל הדיבור השני לא יהיה לך, לכן חתם וידעת וכו׳ האל הנאמן שומר הברית והחסד לאהביו וכו׳ (שם ט׳), דומה למה שכתוב בעשרת הדברים ועושה חסד לאלפים וכו׳, הרי שכל הדברים נאמרו על הסדר:
(א-ג) פסוקים אלה הם פסוקי המעבר לחזרתו של משה על המצוות שנתן לו ה׳, לאחר עשרת הדיברות, כדי שיעביר אותן לעם.
למען תירא וגו׳ – בכל מקום שצורת הפנייה מתחלפת מלשון יחיד ללשון רבים, כמו בפסוקים א–ג כאן, הרי לשון הרבים פונה אל האומה בריבוי פרטיה, ואילו לשון היחיד פונה אל האומה בכללותה.
החובה לשמור את התורה מוטלת על כל יחיד ויחיד – הווי אומר, על האומה בריבוי יחידיה. המצוות צריכות להישמר על ידי כל אחד ולא רק על ידי נציגים רשמיים של האומה. מבחינת האמת האלוקית, תופעה של אומה המכריזה באופן רשמי על נאמנות לתורה, אך יחידיה כופרים בנאמנות זו על ידי התנהגותם האישית, היא דבר מופרך שאין הדעת סובלתו. מצד שני, הטובה התלויה בקיום התורה מובטחת במלואה רק לאומה בכללותה, ויחידיה של האומה יוכלו לזכות בה רק אם גם כל שאר בני האומה יקיימו את התורה בדקדקנות. הציבור מקבל את אופיו המוסרי רק על ידי חייהם הנאמנים של כל יחידיו, והיחיד מקבל את מלוא האושר האישי רק על ידי השתתפותו באושר הציבור. הכלל ״כל ישראל ערבים זה בזה״ (שבועות לט.) חל כאן בכל משמעותו.
משום כך נאמר כאן: הכל חייבים ללמוד והכל חייבים לקיים את החוקים והמשפטים אשר ציווה ה׳ (פסוק א). בכך תקנה האומה בכללותה לעצמה ולדורותיה הבאים את האופי של ציבור ירא ה׳ השומר את המצוות בדקדקנות; ובשכר זה, תתקיים האומה בכללותה לנצח (פסוק ב). לפיכך לא יכול להיות לאומה בכללותה ענין גדול יותר מאשר שמירת התורה בזהירות ובתשומת הלב הגדולה ביותר, כדי שתזכה למידה הגדולה ביותר של הצלחה לאומית, ולריבוי מופלג של האוכלוסייה.
עושר ואוכלוסייה הולכת וגדלה הם סימניה החיצוניים של אומה מאושרת. אולם מאחר שהבטחת ריבוי האוכלוסייה אמורה כאן (פסוק ג) בלשון נוכח רבים, הרי שהיא מובטחת לכל היחידים שבאומה. בכך מציין הכתוב את הערך הרוחני והמוסרי האמיתי הטמון בריבוי כזה של האוכלוסייה. היחיד הוא זה שמתרבה כאשר הוא מתברך בילדים, שכן הם נולדים בצלמו וגדלים בדמותו הרוחנית והמוסרית (עיין פירוש, בראשית א, כח). נמצא שאוכלוסייה מרובה מהווה ברכה לאומה, לא בגלל שריבוי האוכלוסייה מגדיל באותה מידה את יכולתה הצבאית, אלא משום שכל נפש נוספת היא בן אדם נוסף שבו מממשת האומה ערכים אנושיים; כל אדם נוסף מעשיר את אוצר האנושיות של האומה.
וזאת המצוה – אחר שהציע עד הנה הצעות והקדמות לדברי הספר, מתחיל עתה ענין הספר בעצמו, ואומר וזאת המצוה ר״ל הדברים שאומר לכם מכאן והלאה צוה ה׳ ללמד אתכם, והודיע להם שתכלית עשיית כל המצות הוא:
וזאת המצוה וגו׳ – לא נתבאר מה זה הוסיף בפ׳ קטנה זו ונראה שבא משה רבינו ללמד דרוש חדש. כמה כח מצוה אחת עושה טובה לאדם גם לאח״כ וכדתניא באדר״נ אם עשית מצוה אחת לא תשמח על שעבר לבד. אלא על להבא שתוסיף עוד. משום דמצוה גוררת מצוה. ומש״ה היה ידוע לפנים זהירות במצוה אחת שיהא אדם שוקע דעתו בה ביותר כדאי׳ במכילתא פרשת בשלח רנ״א כל העושה מצוה אחת באמנה זוכה כו׳ ובתלמודין פ׳ כ״כ אי׳ אביך במאי זהיר טפי. ובירושלמי קדושין ספ״א אי׳ על המשנה כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. אריבר״ב כל העושה מצוה אחת מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה לעולם. ובמדרש קהלת אי׳ עה״מ אוהב כסף לא ישבע כסף וגו׳ אוהב מצות לא ישבע מצות ומי אוהב בהמון לא תבואה שאינו לוקח מצוה אחת שיהא לו תבואה ג״ז הבל. והכל הוא כדי שתהא אותה מצוה שהוא משקיע דעתו בה ואינו מסיח דעת ממנה מביאתו לידי טובה הרבה וזהו תורף פ׳ קטנה זו.
וזאת המצוה – איזה מצות אחת.
והחקים והמשפטים – כשנעשית בשלימות עפ״י חקי התלמוד אשר צוה וגו׳ – הלכה למעשה. דמצות התורה בלי חקים ומשפטים אין נעשה פתגם המצוה כראוי.
בארץ אשר אתם וגו׳ – מיד כשאתם באים בעוד שלא נתחייבתם בכולן שהרי כמה מצות נתחייבו דוקא לאחר ירושה וישיבה.
(הקדמה) ב) כותרת לנאום המצוות (פרק ו׳:א׳-ג׳)
אחרי הפסוק האחרון נמצאת עוד הוספה בתרגום השבעים בלשון זו: ״ואלה החוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ את בני ישראל במדבר בצאתם ממצרים״. מקור הוספה זו לכותרת הוא ברור. הכוונה לסלק קושי מסוים. הכותרת של הפרק שלנו היא ״וזאת המצוה... אשר צוה ה׳ אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ״. בפרק י״ב:א׳ נמצאת גם כן כותרת ״אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה׳ אלהי אבותיך לך לרשתה״. נשאלה השאלה מה כוונת הכותרת השניה הזאת, המבדילה באופן ברור בין המצוות שבפרק יב לבין הקודמות?
התשובה היתה, שבפרקים הקודמים כתובות מצוות ראשונות, אשר צוה ה׳ כבר בחורב, זאת אומרת מיד עם יציאת מצרים, אבל מפרק יב והלאה נכתבו מצוות חדשות, שנאמרו סמוך לכניסתם לארץ. אולם כיון שגם בכותרת לפרק ו׳:א׳ נאמר ״ללמד אתכם בארץ״, על כן פירשו שפסוק זה הוא כותרת כללית לשני חלקי נאום המצוות, כיון ששני החלקים נאמרו לעם עכשו לפני כניסתם לארץ, אבל הכותרת י״ב:א׳ היא מיוחדת בתור פתיחה לחלק השני של המצוות. אבל לפי זה חסרה הכותרת המיוחדת לחלק הראשון של המצוות. אחד המעתיקים, בחפצו לתקן חסרון זה, הקדים כותרת מיוחדת למצוות האלה גם הן, כמו שהיא נמצאת בתרגום השבעים (על כן נוסח תרגום השבעים בפרק י״ב:א׳ הוא ״ואלה״, בתוספת ו׳).
במלה ״במדבר״ היתה כוונה למדבר סיני, והביטוי ״בצאתם ממצרים״ לקוח מפסוק ד׳:מ״ה.
אבל יש להוכיח שהוספה זאת אינה אמיתית, שהרי אם כן היה מן הראוי להזכיר מקום מסוים גם בפרק י״ב:א׳ (למשל בארץ מואב, כמו כ״ח:ס״ט). את הקושי שגרם לכותרת זאת, יש לסלק בפשטות, כי הפסוק ו׳:א׳ הוא הפתיחה למצוות הכלליות והפרטיות, והמעבר למצוות הפרטיות בפסוק י״ב:א׳ נעשה על ידי כותרת מיוחדת בשביל אלה לבד. על כן כתוב בפסוק ו׳:א׳: ״וזאת המצוה החוקים והמשפטים״, אבל בפסוק י״ב:א׳ כתוב רק ״אלה החוקים והמשפטים״.
(א) בארץ... לרשתה – נראה לי שהביטוי ״ארץ זבת חלב ודבש״, הכתוב בסוף פסוק ג, מתייחס אל מלים אלה. וכל השאר (למען תירא... אבותיך לך) הוא מאמר מוסגר. אין לתמוה על מאמרים מוסגרים ארוכים כאלה בנאומי ספר דברים. יתכן שבשעת נאומו היה משה רבינו מבדיל בצורה ברורה בין הנאום העיקרי לבין המאמרים המוסגרים על ידי הרמת הקול והנמכתו באופן שלא היה כל חשש לאי־הבנה. המאמר המוסגר (הנאמר בלשון יחיד, מפני שאחרי כן כתוב ״ישראל״ ו״שמע ישראל״) אומר: מטרת המצוות החדשות היא לקיים את רצונו של ה׳ שהובע למעלה בפסוק ה׳:כ״ה, דהיינו:
א) שבני ישראל ייראו את ה׳ וישמרו את מצותיו כל הימים,
ב) שייטב להם.
המשפט השני, המובע בקיצור רק על ידי ״ולמען יאריכון ימיך״, מתבאר ביתר אריכות באזהרה ״ושמעת ... לעשות״, כמו שישראל בעצמם קבלו עליהם, למעלה ה׳:כ״ג. כלומר, עליך להזדרז ביותר לקיים את מה שקבלת על עצמך, כיון שאינו אלא למען ״אשר ייטב וגו׳ ״. (״אשר״ כמו ״כדי״, גזניוס-קאוטש 165).
וזאת המצוה וגו׳ – תניא, ר׳ יהודה אומר, סומא פטור מכל המצות שבתורה, דאמר קרא וזאת המצוה החקים והמשפטים, כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים.
משפטים יונח ביותר על ענינים שבין אדם לחבירו, שנחלטים לפי תבונת לב השופט להכיר עם מי הצדק, וסומא פטור מעונשין כאלה, כמבואר בפ׳ מסעי ויפל עליו בלא ראות ודרשינן פרט לסומא, וע״ע לפנינו בפ׳ מסעי בפ׳ ושפטו העדה. ומחלוקת הפוסקים אי קיי״ל כר״י, ובתוס׳ כתבו דמודה ר״י דמדרבנן חייב, ונ״מ בזה לגבי כל אדם דמי שהוא מחויב מצוה דרבנן מותר לסומא להוציא אותו, ועיין באו״ח סי׳ קל״ט ס״ג.
(ב״ק פ״ז.)
(ב) לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶת־כׇּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּ֒ךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃
that you might fear Hashem your God, to keep all his statutes and his commandments which I command you, you, and your son, and your son's son, all the days of your life; and that your days may be prolonged.
בְּדִיל דְּתִדְחַל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לְמִטַּר יָת כָּל קְיָמוֹהִי וּפִקּוֹדוֹהִי דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ אַתְּ וּבְרָךְ וּבַר בְּרָךְ כֹּל יוֹמֵי חַיָּיךְ וּבְדִיל דְּיֵירְכוּן יוֹמָךְ.
that you may fear before the Lord your God, and keep all His statutes and His commandments which I command you; you, your sons, and your sons' son, all the days of your life, that your days may be prolonged.
מן בגלל דתי(ת){ד}חלון ית מימרה די״י
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דתי(ת){ד}חלון ית מימרה די״י״) גם נוסח חילופי: ״תדחלון מן קודם י״י״.
אלהכון ולמיטורבגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולמיטור״) גם נוסח חילופי: ״למטור״.
ית כל קיימוי ומצותה דאוריתהבגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ומצותה דאוריתה״) גם נוסח חילופי: ״ופיקודוי״.
די אנה מפקד יתכון ובניכון ובני בניכון כל יומי חייכון ומן בגלל די יסגון יומיכון.
מן בגלל דתידחל קדם י״י אלקך למינטור ית כל קיימוי ופיקודוי דאנא מפקיד לך אנת וברך ובר ברך כל יומי חייך ומן בגלל דיורכון יומך.
that you mayest fear the Lord thy God, and keep all His statutes and precepts which I command thee; you, thy son, and the son of thy son, all the days of thy life; and that you mayest prolong thy days.
לִכַּיְ תַּכַ׳אףַ אַללַהַ רַבַּךַּ ותַּחפַטַ׳ גַמִיעַ רֻסֻומִהִ וַוַצַאִיאהֻ אַלַּתִי אַנַא אמֻרֻךַּ אַנתַּ וַאבּנֻךַּ וַאבּןֻ אִבּנִךַּ טֻולַ אִיאםִ חַיַאתִךַּ לִכַּיְ תַּטֻולַ מֻדַּתֻךַּ
בכדי שתהיה ירא את ה׳ אלהיך, ושתשמור את כל חקיו ואת-מצותיו אשר אני פוקד עליך, אתה ובנך ובן בנך, כל ימי חייך, בכדי שתתארך קצבת זמן חייך.
[למען תירא את ה׳ אלהיך לשמר את כל חקתיו ומצותיו וגו׳ אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך.- זהו עניין עבודת ה׳ ימצאו אנשים רבים שאומרים, כי הטוב במה שיתעסק בו האדם בעולם הזה, עבודת אלהיו בלבד, והוא שיצום ביום ויקום בלילה לשבח ולהודות, ויניח כל עסקי העולם כלם, כי אלהיו ימלא לו ספוקו ממזון ורפואה ושאר צרכיו. והנה אנחנו מוצאים בעבודת ה׳ תענוג גדול, כמו שאמר (תהלים קמז, א): כי נעים נאוה תהלה, וששון ושמחה, כמו שאמר (שם ק, ב): עבדו את ה׳ בשמחה. ומצפון אצל הבורא לעת הגמול, כמו שאמר (מלאכי ג, יז): וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו. אלה (ירחמך האלהים) כל מה שספרו בעבודת בוראנו אמת וברור, וכל המדות לא יגיעוהו, כמו שכתוב (תהלים קמה, ג): גדול ה׳ ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר, אך מקום טעותם הוא ההתבודדות בה לבדה, ואמרם כי לא יתעסק האדם בזולתה. ואם לא יתעסק במזון לא יתקים הגוף, ואם לא יתעסק בפריה, לא תהיה העבודה כל עקר. כי אם היו מסכימים על זה אנשי דור מן הדורות כלם, וימותו אחר כן, היתה העבודה מתה עמהם, אבל העבודה לאבות ולבנים ולבני בנים. ואחר כן גלה להם מה שנעלם מהם, כי העבודה היא בכל המצוות השכליות והשמעיות יחדיו (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר עשירי).]
(ב-ג) אין אמרו ארץ זבת חלב ודבש (ג) אשר בסוף פסוק ושמעת ישראל מתאים בו, אלא שהוא קשור בפסוק {אש}ר לפניו והוא אמרם ולמען יאריכון {ימיך} (ב) כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך ארץ זבת חלב דבש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]
(ב) ועוד יאריכן ימיך – עם הכל על האדמה, ועם היחיד בעולם הבא.
כן בכ״י ברסלאו 53, וטיקן ניאופיטי 2. בכ״י פריס 176, 177, פרנקפורט 150, ס״פ I.24 : הזה.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]
(2) Furthermore, your days will be prolonged with everyone
With your fellow Israelites.
on the land and for the individual,The select few who are worthy of enjoying the world to come.
in the world to come.Some editions have "in this world." However, this rendering appears incorrect, for what difference is there between "on the land" and "in this world"?
אשר אנכי מצוך, "which I am commanding you." The letter ך at the end of the word מצוך, is "weak," (does not have a dot in it).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]
כל ימי חייך "as long as you live;" on this terrestrial earth; ולמען יאריכון ימיך "and in order for you to enjoy long life;" in the hereafter.
למען תירא את ה׳ אלהיך – ללמד אתכם המצות והחוקים והמשפטים בעבור שתירא את ה׳ כי עיקר המצות הם יראת השם. וכתב הרמב״ן ואינו נכון בעיני שיהיה למען תירא ולמען תאריכון ימיך האחד טעם המצות בעבור שתירא והשני שכר בהם למען יאריכון ימיך אלא שניהם שכר המצות פי׳ ציוה השם ללמד אתכם המצות כדי שתעשה אותם ותזכה ותירא את ה׳ אלהיך ויהי׳ לך בנים ובני בנים יראי השם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלתכם והנה הכל לטובתכם כי חפץ ה׳ להצדיק ולזכות אותך:
למען תירא את ה' אלוהיך, "so that you will fear the Lord your God." The purpose of learning the Torah in all its constituent parts and to carry out its imperatives, is to implant in you a degree of awe and reverence for the author of such a Book, the Lord your God. [The opinion of Ibn Ezra on 5,30, not spelled out by the author. Ed.]
Nachmanides writes that he finds it impossible to accept that learning and keeping the Torah has as its objective 1) to acquire awe and reverence for our Creator, and 2) in order to enjoy a long life as a reward.
According to Nachmanides the separation of these two objectives, as spelled out by Ibn Ezra is misleading. In his opinion, study of the Torah is meant to result in performance, which in turn will lead to the reward for the performance. The three steps are so closely interrelated that they are continuous, not separate. [Having children and enjoying their development as worthy successors are all part of this lifestyle. my words. Ed.] This in turn assures continued tenure of the Holy Land, and God's benevolent supervision of our affairs both as individuals and on a national scale. God's overriding interest is to help us to be righteous persons and to reap the benefit thereof.
אתה ובנך ובן בנך וכל ימי חייך – רוצה לומר: כל הדורות הנמשכים ממך זה אחר זה ולזה אמר אתה ובנך ובן בנך והנה הוא כאלו אמר כל הימים אשר יתקיים לך זה אחר זה הנה זה באור מה שיצטרך אל ביאור לזאת הפרשה.
למען תירא את ה׳ אלהיך – שתזכור שהוא בעל הקרקע, וכי גרים ותושבים אתם עמו (ע״פ ויקרא כ״ה:כ״ג).
אתה ובנך ובן בנך – שגם הדורות שלא ראו את מעשה ה׳ הגדול ייראוהו, כשיקבלו אלה המצות מכם שראיתם.
ולמען יארכן ימיך – וכדי שאלו המצות יקנו לך חיי עולם שכולו ארוך.
למען תירא את ה' אלוהיך, for you will remember then that He is the owner of the earth you till, and that you are considered as aliens, or at best as resident strangers by Him.
אתה, ובנך, ובן בנך. This is a reminder that even the generations who had not been eyewitnesses to Gods powerful miracles will learn to revere Him when they accept the commandments, as you have seen.
ולמען יאריכון ימיך, and in order that these commandments (their performance) acquire for you your ticket to the world after death, a world in which there is only long, infinite life.
אשר אנכי מְצַוֶךָ: הכ״ף רפה עפ״ה. [מְצַוֶּךָ].
ולמען יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ: ג׳ ומשתניין באתיהון, דעשרת הדברות קדמא׳ יארכון כתי׳, חס׳ יו״ד ומל׳ וי״ו, דעשרת דברות תניינ׳ יַאֲרִיכֻן כתיב מל׳ יו״ד וחס׳ וי״ו, כל ימי חייך ולמען יארכן, חס׳ דחס׳, ונמס׳ עליה<ו>ן חד קטיעא ידיה, וחד קטיעא רגליה, וחד קטיעא ידיה ורגליה. [יַאֲרִכֻן].
למען תירא – אם תעשה כן תזכה לירא את ה׳ אלהיך אתה ובנך ובן בנך, ותאריך ימים בארץ שהיא נחלת ה׳, ויראת ה׳ היא מעלה נפלא ויתד שעליו תלוי שמירת התורה והמצוה כלה שנאמר יראת ה׳ מוסר חכמה (משלי ט״ו ל״ג), והיא תכלית בריאת האדם, כדברי קהלת את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:
למען תירא את ה׳ אלהיך – הוא שלא תעשם בעבור תקות שכר וגמול רק ליראת ה׳ והכנע למצותיו, שע״י שתרגיש גדולת הבורא ורוממותו תרוץ באימה לעשות מצותיו וזה תכלית עשית המצות וכמו שבאר בעקרים (ח״ג פל״ב) בארך, ומה תכלית יראת ה׳? תכליתה הוא לשמור את כל חקותיו ומצותיו, כי יש יראת העונש שתכלית היראה הוא שלא יגיע לו עונש ונזק, וה׳ רוצה שתירא יראת הרוממות שמתוך שתכיר גדולתו ורוממותו תרוץ בכל עוז לשמור כל חקותיו כמי שיכיר גודל מעלת מלך גדול וחכם ונדיב שיתנדב בכל לב לעבוד עבודתו מבלי שום תקות שכר, לפ״ז תכלית עשית המצוה הוא שתוסיף לעשות מצוה, כמ״ש שכר מצוה מצוה, ואמר שמצוה גוררת מצוה, ר״ל שתשמור מצות ה׳ שעי״כ תקנה מדת היראה ועי״כ תשמור כל חקותיו וגם בנך ובן בנך ישמרו, וזה יהיה כל ימי חייך, והוא שכר המצוה האמתי, ומה שנמצא בתורה שהבטיח להם שכר עוה״ז אינו התכלית העקרי רק דומה כאב שמבטיח לבנו הקטן מיני מתיקה אם ילמד ויחכם, שאם ישכיל הבן יבין שזה בעצמו שילמד ויחכם הוא השכר העקרי ומיני מתיקה שמבטיח לו בעד הלמוד הוא רק מפני שהנער סכל עדיין מהבין מעלת הלמוד והחכמה שהוא עצמו השכר היותר גדול ואמר עוד שיש עוד כונה בשכר עוה״ז שיעד ה׳ בעבור המצות כמ״ש למען ייטב לך והארכת ימים, למען ירבו ימיכם, שזה אינו מכוין לעצמו רק שזה נכלל ג״כ במ״ש שכר מצוה מצוה, שע״י שישמרו מצוה יאריך ימיהם כדי שע״י מה שיאריכו ימים יהיה לאל ידם להוסיף בעבודת ה׳ ולקיים עוד מצות, וז״ש:
למען תירא וגו׳ – מצוה זו גוררת יראת ה׳ וכדאיתא בסוטה די״ד דמצוה בעידן דעסיק בה אגוני ומצלי מיצה״ר. עוד היא מועלת. לשמור את כל חקותיו ומצותיו. שתהא גוררת לקיים כל המצות שבתורה. עוד היא גורמת שיהא אתה ובנך ובן בנך – ילמדו גם המה להיות משוקעים באתה מצוה כאשר יראו מאביהם. ונמצא אתה מזכה את הרבים. כל ימי חייך – תהי גורמת שתשמרנה כל ימי חייך. יהא סייעתא דשמיא שלא יהיו מפריעים לקיומה.
ולמען יארכן ימיך – וכדתנן במשנה דקדושין הנ״ל כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו כמש״כ עפ״י הירושלמי.
למען תירא כו׳ לשמר את כל חקותיו ומצותיו כו׳ אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך – הי׳ צ״ל כל ימי חייך אתה ובנך כו׳. ונראה דהנה אמרו אל תאמין בעצמך עד יום מותך, וההוא חסידא אמר עד זקנותך בא לידי מכשול, כמפורש ירושלמי שבת פ״ק, והכונה דצריך לירא ולעשות סיגים כמו תמן דלא יקרא לאור הנר שמא יטה ולא יאכל עם הזבה כו׳, לכן אמר למען תירא כו׳ לשמור כל חקותיו כו׳ הוא לעשות סיגים וגדרים, שלא יבואו לפרוץ גוף החק והמצוה (כמו יבמות כ״א) אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך, פירוש אף שיש לך בני בנים וא״כ אתה בזקנתך וכבר נחלש יצרך, אף על פ״כ לא תאמין בעצמך וצריך אתם לסיגים לשמור את החק והמצוה.
בכל הפרשה כתוב אשר ייטב לך, כי הוא כדברי בן עזאי שכר מצוה מצוה, שלנפש שלמה מה שמשיג האור האלהי בעת עשיית המצוה הוא בעצמו יקר מכל חיי העוה״ב, אבל זה בעצמו הטוב המורגש לנפש דק, ולזה אמר אשר ייטב לך, שהוא הוא הטוב האמיתי, וזה שאמר וטוב לכם, שתיכף בעת עשיית המצוה יגיע הטוב המוחלט, אבל אחר העגל היו רחוקים מהשלמות כתוב למען ייטב לך, שלא הרגישו הטוב בשעת עשית המצוה, לכן כתוב בעתיד למען ייטב לך, וזה אמר רחב״א שאלני אם נאמר בהן טוב שאיני יודע כו׳, שזה הוראה לפחיתת מעלתם. ודו״ק.
(ג) וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙אֲבֹתֶ֙יךָ֙ =ל1,ש,ק3,ו,ל3,ל9,פטרבורג-EVR-II-B-8 ובדפוסים (פשטא מלעיל באות תי"ו); בכתי"ש1 אין פשטא מלעיל.
• ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙ (הפשטא מלעיל נכתבה באות בי"ת)
• הערת ברויאר לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
• ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙ (הפשטא מלעיל נכתבה באות בי"ת)
• הערת ברויאר
Hear therefore, Israel, and observe to do it; that it may be well with you, and that you may increase mightily, as Hashem, the God of your fathers, has promised to you, in a land flowing with milk and honey.
וּתְקַבֵּיל יִשְׂרָאֵל וְתִטַּר לְמֶעֱבַד דְּיִיטַב לָךְ וּדְתִּסְגוֹן לַחְדָּא כְּמָא דְּמַלֵּיל יְיָ אֱלָהָא דַּאֲבָהָתָךְ לָךְ אֲרַע עָבְדָא חֲלָב וּדְבַשׁ.
And you, Israel, shalt receive, and keep, and perform, that it may be well with you, and you may increase greatly, as the Lord God of your fathers has said to you, (in) the land which produces milk and honey.
ותשמעון ישראל ותיטרון למעבד דייטיב
בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״דייטיב״) גם נוסח חילופי: ״{דיי}טב״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דייטיב״) גם נוסח חילופי: ״למייטבה״.
לכון ודי תסגון לחדה היך מה די מלל י״י אלה אבהתכון לכון ארע עבדה פירין טב(י)ין נקיין כחלבה וחליין וטעימין כדבשה.
ותקבל ישראל ותינטר למעבד מטול דיוטב לך ותסגון לחדא היכמא דמליל י״י אלקא דאבהתך לך ארע דפירהא שמינין כחלב וחליין כדבש.
Hearken then, Israel, to keep and to do, that it may be well with thee, and you may increase greatly, as the Lord God of thy fathers hath spoken to thee, (that) He will give thee a land whose fruits are rich as milk, and sweet as honey.
A land producing good fruits, pure as milk, sweet and tasty as honey.
פַאסמַע דַ׳לִךַּ יַאִיסרַאאִיל וַאחפַט׳הֻ וַאעמַל בִּהִ לִכַּי יֻכַ׳ארַ לַךַּ וַלִכַּיְ תַּכּתֻ׳רַ גִדַּא כַּמַא וַעַדַךַּ אַללָּהֻ אִלָהֻ אַבַּאאךַּ בַּלַדַא יַפִיץֻ׳ לַבַּנַא וַעַסַלַא
לכן שמע זאת אהה ישראל! ושמר זאת, ופעל בה, בכדי שישפע טוב לך, ולמען תרבה מאד כפי-שהבטיח לך ה׳ אלהי אבותיך, ארץ מצפת בחלב ודבש.
ושמעת ישראל וכו׳ כאשר דִּבר ה׳ וכו׳ – אומרו: כאשר דִּבר ה׳ וגו׳ – אינו מחובר בעניין עם אומרו אשר ייטב לך ואשר תרבון מאֹד (שם). אבל (הוא מקושר) במה שלמעלה מזה, וסדר הדברים: וזאת המצוה וגו׳ אשר צוה ה׳ וגו׳ לעשות בארץ אשר אתם עֹברים שמה לרשתה (דברים ו׳:א׳). כאשר דִּבר ה׳ א־להי אבֹתיך לך ארץ זבת חלב ודבש. למען תירא את ה׳ וגו׳ ולמען יארִכֻן ימיך (דברים ו׳:ב׳). ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאֹד. (ספר הרקמה ל״ד)
[ארץ זבת חלב ודבש – מוסב על אשר אתם עוברים (דברים ו׳:א׳) ועל אשר ייטב לך היינו טיבותא.]
לפי כ״י לייפציג 1, ביאור זה הינו חלק מתוספת ארוכה של ר׳ שמעיה מפי רש״י על פסוקים ה׳:כ״ג – ו׳:ד׳ (״ר׳, תר״ש.״ ). ככל שידוע לנו, תוספת זו מתועדת בכ״י לייפציג 1 בלבד.
{See Hebrew}
פס׳: ושמעת ישראל ושמרת לעשות –
השמיעה מביא לידי שמירה. ושמירה מביא לידי עשיה כנ״ל ה״ג:
השמיעה מביאה לידי עשיה ושמירה מביאה לידי עשיה.
אשר ייטב לך – לעולם שכולו טוב:
ושמרת לעשות – והנה אצוך שתשמור אשר ייטב לך.
ארץ זבת – דבק עם: לרשתה (דברים ו׳:א׳), ואם הוא רחוק ממנו.
או: יהיה חסר בי״ת, כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א).
AND OBSERVE TO DO IT. Behold. I command you to observe that it may be well with you.
A LAND FLOWING WITH MILK AND HONEY. This is connected to to possess it (v. I).
A land flowing with milk and honey is connected to the end of the first verse.
Now, it is far from it,A land flowing with milk and honey concludes the first verse even though it is some distance from it.
or it is missing a bet,In other words, eretz (a land) is to be read as if written be-eretz (in a land). In this case, the clause reads, in a land flowing with milk and honey, and is connected to that it may be well with thee, and that you may increase mightily.
as in that was found in the house of the Lord (II Kings 12:11).The verse literally reads, that was found house of the Lord. The latter is to be read as if written, that was found in the house of the Lord. In other words, bet Adonai is to be read as if written be-vet Adonai.
ארץ זבת חלב ודבש – A LAND FLOWING WITH MILK AND HONEY – it is an elliptical phrase, and means to say as follows: AS HASHEM THE GOD OF YOUR FATHERS HAS PROMISED YOU, to give you A LAND FLOWING WITH MILK AND HONEY.
ארץ זבת חלב ודבש – מקרא קצר, והכי קאמר: כאשר דבר י״י אלהי אבתיך – לתת לך ארץ זבת וגו׳.
שאוב מר״י בכור שור.
דבר אחר: חסר בי״ת, דוגמת הנמצא בית י״י, ועוד הרבה. והכי קאמר: כאשר תרבון מאד בארץ זבת חלב ודבש.
שאוב מאבן עזרא.
ארץ זבת חלב ודבש, "a land flowing with milk and honey." This is an abbreviated sentence, and should read: כאשר דבר ה' אלוהי אבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש, "as the Lord the God of your father said to give you a land flowing with milk and honey."An alternate interpretation: there is only a letter ב missing at the beginning of the word ארץ. We have other such examples such as in Kings II 12,11: 'הנמצא בית ה where we would have expected 'הנמצא ב בית ה, "which is in the Temple." The author claims that there are numerous more such examples that he could quote. The sentence would conclude by saying that "as the Israelites would greatly multiply, (something not surprising), seeing that the land is flowing with milk and honey."
ארץ זבת חלב ודבש – וסמיך לי׳ שמע ישראל, רמז להם שלא יהי׳ בהמ״ק ראשון קיים להם כ״א כמנין שמע שהוא ת״י שנה.
ושמרת לעשות אשר ייטב לך – הנה אצוך שתשמור לעשות אשר ייטב לך.
ארץ זבת חלב ודבש דבק עם: לרשתה (דברים ו׳:א׳) ואם הוא רחוק, או יהיה חסר בי״ת כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), לשון ר׳ אברהם.
ואם כן, יחסר עוד מאשר תרבון מאד ״בו״ או ״בעבורו״. ואין צריך, כי למען יאריכון ימיך (דברים ו׳:ב׳) נמשך לכאן, וטעמו: למען אשר ייטב לך. או מלת אשר בעצמה תשמש כן, כמו: ויסירה מגבׅרה אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א ט״ו:י״ג) – בעבור שעשתה, וכן: באשר את אשתו (בראשית ל״ט:ט׳) – בעבור שאת אשתו. וכן הכתוב:
כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״הכתוב״.
למען אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה (דברים ד׳:מ׳) כמו למען אשר ייטב לך ולמען תאריך ימים על האדמה.כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 הושמט על ידי הדומות: ״כמו למען אשר... על האדמה״.
ושיעור הכתוב: ושמעת ישראל ושמרת לעשות למען אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר י״י אלהי אבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש – כלומר: למען אשר ייטב לך בתתו לך ארץ זבת חלב ודבש ארץ טובה ורחבה, כמו שאמר למטה:
כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״לך״.
למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ (דברים ו׳:י״ח), וכמוהו: ויתן לו בית ולחם אמר לו (מלכים א י״א:י״ח).
AND THOU SHALT OBSERVE TO DO IT 'ASHER YITAV LECHA' (WHICH WILL BE WELL WITH THEE). He is thus commanding you that you should take care to do what will benefit you. "A LAND FLOWING WITH MILK AND HONEY. Although removed from it, this phrase is connected with the expression to possess it [at the end of (1)]. Or it may be that the expression [a Land flowing …] lacks the letter beth, [making it equivalent to ba'aretz — 'in the Land' flowing with milk and honey, and thus it is not necessary to say that the phrase a Land flowing … refers to (1); instead, the verse before us enjoins Israel to observe the commandments in the Land] just as in the verse, that was found 'beith' (House of) the Eternal
II Kings 12:11.
[which lacks a beth, making it b'veith — 'in the House of' the Eternal]." This is the language of Rabbi Abraham ibn Ezra. And if so, there is also lacking in the phrase and that ye might increase mightily the word bo ("in it") [so that its meaning would be "and that ye might increase mightily 'in it,'" that is, in the Land flowing with milk and honey]; or [the missing part may be the word] ba'avuro ("because of it"). But there is no need [to interpret the verse as if letters and words were missing]. For [the word l'ma'an (so that) from the phrase in the preceding (2)] and 'so that' thy days be prolonged, should be drawn here [to (3)], and its meaning is as follows: "'so that' it may be well with thee." Or it may be that the word asher (which) ['asher' yitav lecha] itself serves the same purpose [meaning "so that" or "because of"], as in the verse, And he removed her from being queen 'asher' she had made an abominable imageI Kings 15:3.
which means "'because of' her having made an abominable image." Similarly, 'ba'asher' thou art his wifeGenesis 39:9.
means "'because of' your being his wife." And so also Scripture states, which I command thee this day 'asher' (so that) it may go well with thee etc., and so that thou mayest prolong thy days upon the Land.Above, 4:40.
And the purport of the verse [here] is as follows: "Hear, therefore, O Israel, and take care to do it so that it may be well with thee, and that ye may increase mightily, as the Eternal the G-d of thy fathers hath promised to give unto thee a Land flowing with milk and honey etc.;" that is to say, in order that He may do good to you when He gives you a good and large Land,Exodus 3:8.
as he said further [in (18)], so that it may be well with thee, and that thou mayest go in and possess the good Land. Similarly, and he gave him a house, and said to him victualsI Kings 11:18 — Here likewise the phrase as the Eternal, the G-d of thy fathers promised unto thee, a Land flowing with milk and honey, means "promised to give thee."
[means: "and he said to 'give' him victuals"].
ארץ זבת חלב ודבש – סיימה פרשה זו כן, וסמך לו שמע ישראל, לבאר שאין תכלית כונת ירושתה בכל תענוג זה אלא כדי שנירש המכונת לה, והיא הד׳ של אחד, והיא הרצון המשפיע רחמים ודין, וזהו לשון ארץ זבת חלב ודבש, וכן הזכיר זה בפסוק (דברים ח׳:ח׳) ארץ חטה ושעורה, והביא ראיה לתענוג שכלי מן הדבש שהוא תענוג גופני, והבן זה.
ארץ זבת חלב ודבש, "a land flowing with milk and honey." The reason this paragraph concludes with the words "a land flowing with milk and honey," whereas the next paragraph commences with שמע ישראל followed by והיו הדברים האלה, is to remind you that the purpose of your coming to the Holy Land is not to merely dwell there and for you to enjoy yourselves. The purpose that you come there is to enable you to keep God's commandments. The enlarged letter ד in the word אחד alludes to both the goodwill of God which is the source of Mercy as well as to the attribute of Justice. The whiteness of the milk in the word חלב in our verse as well as redness of the honey respectively also point at the attribute of Mercy and Justice respectively. This same thought is alluded to also in Deut. 8,8 ארץ חטה ושעורה "a land producing wheat and barley." In that latter verse wheat is the "white" and the word דבש appears there also to depict the attribute of Justice.
ושמרת לעשות אשר ייטב לך – פי׳ הנה אנכי מצוך לעשות אשר ייטב לך:
ארץ זבת חלב ודבש – פי׳ ר׳ אברהם דבק עם לרשתה ואף אם הוא רחוק או יהי׳ חסר בי״ת פי׳ ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה׳ אלהיך לך בארץ וגו׳. אי נמי נוכל לומר שחסר מלת לתת ופי׳ כאשר דבר ה׳ אלהיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש:
ושמרת לעשות אשר ייטב לך, "You shall be careful to perform so that it will be good for you." Moses underlines that the whole purpose of what he commands the people is for its own benefit.
ארץ זבת חלב ודבש, "a land flowing with milk and honey." According to Ibn Ezra these words are the continuation of the verse concluding with the word לרשתה, "to inherit it," in verse 1. He claims that this is so although it seems to be far removed from that sentence above. Alternately, we would have to conclude that the prefix ב is missing here and the Torah had meant to write בארץ זבת חלב ודבש, "in a land which flows with milk and honey." Yet another possibility is to assume that the word לתת, "to give," is missing and the verse has to be understood as concluding with the words כאשר דבר ה' אלוהי אבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש.
ט״ז פעמים כתיב זבת חלב ודבש בתורה כנגד לדידי חזאי חלב ודבש דכל א״י והיו ט״ז פרסאות (על רוחב פרסה). כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך. וסמיך ליה שמע ישראל שהזכיר אלו השמות כנגד האבות. ה׳ כנגד אברהם דכתיב ביה אני ה׳ אשר וגו׳. אלהינו כנגד יצחק דכתי׳ בי׳ אנכי אלהי אברהם אביך. ה׳ אחד כנגד יעקב שנא׳ בו אני ה׳.
ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש הזכיר השמיעה והעיון והמעשה אשר בם יושלם כל פועל ואמר כי שלשה אלה הם אשר בם ייטב להם בכל עניניהם וירבון מאד.
[ד] והכוונה שלא יהיה ענינם וספוק צרכיהם בכדי חיותם מאתו ית׳ על הצמצום אבל בשפע והצלחה מרובה כאשר דבר להם בכל מקום ארץ זבת חלב ודבש שלא לבד הזכיר להם מתנת ארץ נושבת אבל ארץ שמנה ומצלחת בכל פירותיה כי ה׳ הוא הטוב והמטיב מתנה רחבה ומושפעת כמו שאמר והריקותי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי ג׳:י׳) והכוונה שלא תהיה ברכתו מצומצמת עד שיאמר שיש די בה כי זה לא נאמר רק על הצמצום אבל שתעדיף מאד שלא יפול זה הלשון עליה והוא מה שאמרו חז״ל עד שיבלו שפתותיכם לומר די (שבת ל״ב:) וכן הוא באמת כי על תוספת הטובה בשפע לא יפול על הלשון מלת די ואין הפה יכולה לדבר. וזה שיעור מה שרצינו ביאורו בזה החלק אשר בו נתבאר הדרוש המיוחד מעשרת הדברים שזכרנו וגם דרושים אחרים רבים שנרמזו בדברינו כנזכר.
ושמעת ישראל – ובהיות זה התכלית המכוון מאת האל יתברך ברוב חסדו עליך, ראוי שתשמע ותבין את כוונת האל יתברך בכל אלה.
ושמרת לעשות אשר ייטב לך – ותשתדל לעשות אז מאהבה לרצון לפניו, מה ש״ייטב לך״ להקנותך אשר נצחי. וכמו כן תשמור לעשות אתה ש״תרבון מאד״, וזה בשמירת צדקה ומשפט לכבודו.
כאשר דבר ה׳ אלהי אבתיך לך, ארץ זבת חלב ודבש – כמו שהוא דבר לך ״ארץ זבת חלב ודבש״, מוכנת לעובדיו לזה התכלית, שתתפרנסו בה שלא בצער, ויהיה לכם פנאי לעיון ולמעשה לפרות ולרבות.
ושמעת ישראל, when you have attained this purpose which God had had in mind for you from the beginning in His great kindness. It is important that through performance and awareness you will appreciate the tremendous goodwill God has demonstrated by His legislating these commandments.
ושמרת לעשות אשר ייטב לך, and you will endeavour to carry out all these tasks out of a feeling of love for God, in order to be worthy of His goodwill, aware that He is interested in creating conditions which will make you merit a continued existence. Seeing that this is His purpose in legislating any and all of these commandments, you will also observe these commandments in order to multiply greatly on earth. This is a goal you will achieve if your performance of these commandments is not for the sake of the material reward but לשמה, for His honour, as acts of righteousness and justice in the pure sense. כאשר דבר ה' אלוהיך לך, ארץ זבת חלב ודבש, as He had said to you concerning this land that it “flows with milk and honey.” This land is inherently capable of providing those of its owners who take the lesson we just spelled out to heart, with an easy livelihood, a livelihood which leaves the person sufficient leisure time to pursue Torah studies and by means of this to penetrate more deeply into its meaning and also to be fruitful and to multiply.
ושמרת לעשות אשר ייטב לך – פירושו, למען אשר ייטב לך ולמען תרבון מאד בארץ זבת חלב ודבש, והענין, שהארץ בעצמה היא מוכנת לעובדיו לזה התכלית שתתפרנסו בה שלא בצער ותתענגו ברוב טובה:
ושמעת – ר״ל ולמען יאריכון ימיך ועי״כ ושמעת ישראל ושמרת לעשות, שע״י הארך ימים תמצא עת לשמוע ולשמור ולעשות, ר״ל אל התלמוד ואל המעשה, וזה עקר שכר המצוה שתאריך ימים ויהיה לך עושר ושלוה שעי״כ תוכל להוסיף אומץ בתורה ובמצות, אולם באר שזה בהשקף על בני אדם שהמצוה עצמה שמקיימים היא השכר היותר גדול שיקבלו בעד המצוה, אולם מצד ה׳ שהבטיח יעודי שכר המצות יש לו ג״כ כונה אחרת שבאשר הוא הטוב והחונן ורב חסד רוצה להיטיב לבריותיו וע״כ צוה אותם מצות כדי שיגיע להם שכר וגמול טוב בקיימם מצותיו, ובזה יוכל להיטיב עם בריותיו ולהשפיע להם חסדיו, ובצד זה יש אפשרות שיקיים אדם מצוה גם ע״מ לקבל שכר אם יחשוב בלבו שאין עיקר מגמתו השכר הכלה ונאבד רק מה שבמה שיקבל השכר יעשה נחת רוח לבוראו שרוצה לתת לו טוב וברכה, או שישראל יעשו המצות בהשקף על שיקבלו שכר ויוכל ה׳ למלאות הבטחתו שהבטיח לך שכר וא״כ בקבלת השכר מקיים רצון הבורא ויתן עוז לאלהים למלאות יעודיו והבטחתו, וז״ש ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך, ר״ל שעי״כ ימלא ה׳ הבטחתו אשר דבר לך, בארץ זבת חלב ודבש וחסר ב׳ בארץ ללמד שגם ג׳ דברים שאמרו חז״ל שלא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא והם בני חיי ומזוני יתן לך בשכר מעשיך ונגד חיי אומר אשר ייטב לך ונגד בני אומר אשר תרבון ונגד מזוני אומר ארץ זבת חלב ודבש:
ושמעת ישראל – תשמע להבין בשכל וזהו דיוק ישראל. הוא אדם המעלה כמש״כ בס׳ בראשית ל״ה י׳.
ושמרת לעשות אשר ייטב לך – שתהא אותה מצוה שתבור לך מצוה שיש בה גמ״ח ג״כ. וכדאי׳ בירושלמי שם אחר מאמר ריב״ב מי שייחד לו מצוה ולא עבר מימיו. אמר מר עוקבא כגון כבוד או״א. באשר היא תדירית ומאכלת פירות בעוה״ז וכו׳ והיינו ואשר תרבון מאד כאשר דבר וגו׳ – שרוצה הקב״ה להנות אותך גם בעוה״ז. [והנה פי׳ החקים והמשפטים בפ׳ זו הוא כמש״כ כ״פ דהם חקי התורה והחקירות שיצא מהם והוא תלמוד. איברא בב״ק דפ״ז א׳ אי׳ דרי״א סומא פטור מכל מצות. ומפרש ר״ש בריה דר״א מ״ט דר״י א״ק וזאת המצוה החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים כל שאינו במשפטים כו׳ מבואר דמפרשי משפטים ד״מ שבין אדם לחבירו. ונראה שהוא כונה שניה ומדויק ביחוד כאן דכתיב בסמוך לשמור את כל חקתיו ומצותיו וגו׳ וג״ז משפטיו. ומזה למד עוד כונה שהוא בין אדם לחבירו מש״ה לא שייך להבטחה זו כאן שתהא גורר לקיים דינים שבין אדם לחבירו].
כאשר דבר – יש לפעל דבר הוראת הבטיח, כמו עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (פרשת ויצא) ורבים כמהו, וכן כאן אשר דבר ר״ל אשר הבטיח לך ארץ זבת חלב ודבש.
כאשר דבר... אבותיך לך – הכוונה להבטחה שניתנה לאבות כמה פעמים, להרבות את זרעם מאד (בשומרוני כתוב ״תרבה״ במקום ״תרבון״).
ארץ זבת וגו׳ ״ – היה אפשר לקשר מלים אלה עם המלים ״כאשר דבר וגו״, כלומר, כמו שה׳ דבר לתת לך ארץ זבת חלב ודבש; אולם, לפי זה, המלים ״כאשר דבר״ אינן מתקשרות יפה עם ״תרבון מאד״. אנחנו מפרשים כדעת הראב״ע, שיש לקשר ״ארץ... ודבש״ עם ״לרשתה״. הרמב״ן אינו מפרש כן, השוה שם.
כאשר דבר ה׳ כו׳ ארץ זבת חלב ודבש – לפי משפטי הלשון היה צ״ל בארץ זבת כו׳, אמנם מרמז כי ברכתה של ארץ ישראל תלוי בבחירת בניה, אם שומעים לקול ה׳, אז תהיה הארץ זבת חלב ודבש, וכמוש״א סוף כתובות יעו״ש ובתענית כ״ג, וזה לעשות מה שייטב לך ותרבון מאד, והארץ תהיה כאשר דבר ה׳ א״א לך ארץ זבת חלב ודבש, שאם לא תשמע בקול לא תהיה הארץ זבת חלב ודבש ופשוט.