×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
מלכים א ז׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וְאֶת⁠־בֵּיתוֹ֙ בָּנָ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְכַ֖ל אֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּיתֽוֹ׃ (ב) וַיִּ֜בֶן אֶת⁠־בֵּ֣ית׀ יַ֣עַר הַלְּבָנ֗וֹן מֵאָ֨ה אַמָּ֤ה אׇרְכּוֹ֙ וַחֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רׇחְבּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָת֑וֹ עַ֗ל אַרְבָּעָה֙ טוּרֵי֙ עַמּוּדֵ֣י אֲרָזִ֔ים וּכְרֻת֥וֹת אֲרָזִ֖ים עַל⁠־הָעַמּוּדִֽים׃ (ג) וְסָפֻ֣ן בָּאֶ֗רֶז מִמַּ֙עַל֙ עַל⁠־הַצְּלָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הָעַמּוּדִ֔ים אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑ה חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר הַטּֽוּר׃ (ד) וּשְׁקֻפִ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה טוּרִ֑ים וּמֶחֱזָ֥ה אֶל⁠־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ (ה) וְכׇל⁠־הַפְּתָחִ֥ים וְהַמְּזוּז֖וֹת רְבֻעִ֣ים שָׁ֑קֶף וּמ֧וּל מֶחֱזָ֛ה אֶל⁠־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ (ו) וְאֵ֨ת אוּלָ֤ם הָֽעַמּוּדִים֙ עָשָׂ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה רׇחְבּ֑וֹ וְאוּלָם֙ עַל⁠־פְּנֵיהֶ֔ם וְעַמֻּדִ֥ים וְעָ֖ב עַל⁠־פְּנֵיהֶֽם׃ (ז) וְאוּלָ֤ם הַכִּסֵּא֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁפׇּט⁠־שָׁ֔ם אֻלָ֥ם הַמִּשְׁפָּ֖ט עָשָׂ֑ה וְסָפ֣וּן בָּאֶ֔רֶז מֵהַקַּרְקַ֖ע עַד⁠־הַקַּרְקָֽע׃ (ח) וּבֵיתוֹ֩ אֲשֶׁר⁠־יֵ֨שֶׁב שָׁ֜ם חָצֵ֣ר הָאַחֶ֗רֶת מִבֵּית֙ לָאוּלָ֔ם כַּמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה הָיָ֑ה וּבַ֜יִת יַעֲשֶׂ֤ה לְבַת⁠־פַּרְעֹה֙ אֲשֶׁ֣ר לָקַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה כָּאוּלָ֖ם הַזֶּֽה׃ (ט) כׇּל⁠־אֵ֜לֶּה אֲבָנִ֤ים יְקָרֹת֙ כְּמִדּ֣וֹת גָּזִ֔ית מְגֹרָר֥וֹת בַּמְּגֵרָ֖ה מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וּמִמַּסָּד֙ עַד⁠־הַטְּפָח֔וֹת וּמִח֖וּץ עַד⁠־הֶחָצֵ֥ר הַגְּדוֹלָֽה׃ (י) וּמְיֻסָּ֕ד אֲבָנִ֥ים יְקָר֖וֹת אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֑וֹת אַבְנֵי֙ עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת וְאַבְנֵ֖י שְׁמֹנֶ֥ה אַמּֽוֹת׃ (יא) וּמִלְמַ֗עְלָה אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת כְּמִדּ֥וֹת גָּזִ֖ית וָאָֽרֶז׃ (יב) וְחָצֵ֨ר הַגְּדוֹלָ֜ה סָבִ֗יב שְׁלֹשָׁה֙ טוּרִ֣ים גָּזִ֔ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֣ת אֲרָזִ֑ים וְלַחֲצַ֧ר בֵּית⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ הַפְּנִימִ֖ית וּלְאֻלָ֥ם הַבָּֽיִת׃ (יג) וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת⁠־חִירָ֖ם מִצֹּֽר׃ (יד) בֶּן⁠־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ⁠־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹ֒שֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵ֠א אֶת⁠־הַחׇכְמָ֤ה וְאֶת⁠־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת⁠־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כׇּל⁠־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת⁠־כׇּל⁠־מְלַאכְתּֽוֹ׃ (טו) וַיָּ֛צַר אֶת⁠־שְׁנֵ֥י הָעַמּוּדִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה אַמָּ֗ה קוֹמַת֙ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֔ד וְחוּט֙ שְׁתֵּים⁠־עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה יָסֹ֖ב אֶת⁠־הָעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִֽי׃ (טז) וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל⁠־רָאשֵׁ֥י הָעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ (יז) שְׂבָכִ֞ים מַעֲשֵׂ֣ה שְׂבָכָ֗ה גְּדִלִים֙ מַעֲשֵׂ֣ה שַׁרְשְׁר֔וֹת לַכֹּ֣תָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֑ים שִׁבְעָה֙ לַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְשִׁבְעָ֖ה לַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ (יח) וַיַּ֖עַשׂ אֶת⁠־הָעַמּוּדִ֑ים וּשְׁנֵי֩ טוּרִ֨ים סָבִ֜יב עַל⁠־הַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֗ת לְכַסּ֤וֹת אֶת⁠־הַכֹּֽתָרֹת֙ אֲשֶׁר֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ הָרִמֹּנִ֔ים וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לַכֹּתֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ (יט) וְכֹתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת׃ (כ) וְכֹתָרֹ֗ת עַל⁠־שְׁנֵי֙ הָעַמּוּדִ֔ים גַּם⁠־מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר [הַשְּׂבָכָ֑ה] (שבכה) וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ (כא) וַיָּ֙קֶם֙ אֶת⁠־הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת⁠־הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת⁠־שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת⁠־הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃ (כב) וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים׃ (כג) וַיַּ֥עַשׂ אֶת⁠־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּ֠ה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד⁠־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל׀ סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ [וְקָו֙] (וקוה) שְׁלֹשִׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃ (כד) וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ ׀ סָבִיב֙ סֹבְבִ֣יםא אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת⁠־הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻֽקָתֽוֹ׃ (כה) עֹמֵ֞ד עַל⁠־שְׁנֵ֧י עָשָׂ֣ר בָּקָ֗ר שְׁלֹשָׁ֣ה פֹנִ֣ים ׀ צָפ֡וֹנָה וּשְׁלֹשָׁה֩ פֹנִ֨ים ׀ יָ֜מָּה וּשְׁלֹשָׁ֣ה׀ פֹּנִ֣ים נֶ֗גְבָּה וּשְׁלֹשָׁה֙ פֹּנִ֣ים מִזְרָ֔חָה וְהַיָּ֥ם עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָ֑עְלָה וְכׇל⁠־אֲחֹרֵיהֶ֖ם בָּֽיְתָה׃ (כו) וְעׇבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת⁠־כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל׃ (כז) וַיַּ֧עַשׂ אֶת⁠־הַמְּכֹנ֛וֹת עֶ֖שֶׂר נְחֹ֑שֶׁת אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַמְּכוֹנָ֣ה הָאֶחָ֔ת וְאַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וְשָׁלֹ֥שׁ בָּאַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃ (כח) וְזֶ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַמְּכוֹנָ֖ה מִסְגְּרֹ֣ת לָהֶ֑ם וּמִסְגְּרֹ֖ת בֵּ֥ין הַשְׁלַבִּֽים׃ (כט) וְעַֽל⁠־הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת ׀ בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל⁠־הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד׃ (ל) וְאַרְבָּעָה֩ אוֹפַנֵּ֨י נְחֹ֜שֶׁת לַמְּכוֹנָ֤ה הָאַחַת֙ וְסַרְנֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת וְאַרְבָּעָ֥ה פַעֲמֹתָ֖יו כְּתֵפֹ֣ת לָהֶ֑ם מִתַּ֤חַת לַכִּיֹּר֙ הַכְּתֵפ֣וֹת יְצֻק֔וֹת מֵעֵ֥בֶר אִ֖ישׁ לֹיֽוֹת׃ (לא) וּ֠פִ֠יהוּ מִבֵּ֨ית לַכֹּתֶ֤רֶת וָמַ֙עְלָה֙ בָּֽאַמָּ֔ה וּפִ֙יהָ֙ עָגֹ֣ל מַעֲשֵׂה⁠־כֵ֔ן אַמָּ֖ה וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֑ה וְגַם⁠־עַל⁠־פִּ֙יהָ֙ מִקְלָע֔וֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶ֥ם מְרֻבָּע֖וֹת לֹ֥א עֲגֻלּֽוֹת׃ (לב) וְאַרְבַּ֣עַת הָאוֹפַנִּ֗ים לְמִתַּ֙חַת֙ לַֽמִּסְגְּר֔וֹת וִיד֥וֹת הָאוֹפַנִּ֖ים בַּמְּכוֹנָ֑ה וְקוֹמַת֙ הָאוֹפַ֣ן הָאֶחָ֔ד אַמָּ֖ה וַחֲצִ֥י הָאַמָּֽה׃ (לג) וּמַֽעֲשֵׂה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּמַעֲשֵׂ֖ה אוֹפַ֣ן הַמֶּרְכָּבָ֑ה יְדוֹתָ֣ם וְגַבֵּיהֶ֗ם וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛םב וְחִשֻּׁרֵיהֶ֖ם הַכֹּ֥ל מוּצָֽק׃ (לד) וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִן⁠־הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ׃ (לה) וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃ (לו) וַיְפַתַּ֤ח עַל⁠־הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ [מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ] (ומסגרתיה) כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַעַר⁠־אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב׃ (לז) כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לְכֻלָּֽהְנָֽהג׃ (לח) וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל׀ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל⁠־הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת׃ (לט) וַיִּתֵּן֙ אֶת⁠־הַמְּכֹנ֔וֹת חָמֵ֞שׁ עַל⁠־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ מִיָּמִ֔ין וְחָמֵ֛שׁ עַל⁠־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת מִשְּׂמֹאל֑וֹ וְאֶת⁠־הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֧יִת הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגֶב׃ (מ) וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶ֨ת⁠־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת⁠־הַיָּעִ֖ים וְאֶת⁠־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (מא) עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת⁠־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים׃ (מב) וְאֶת⁠־הָרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי⁠־טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת⁠־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֥י הָעַמּוּדִֽים׃ (מג) וְאֶת⁠־הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת⁠־הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל⁠־הַמְּכֹנֽוֹת׃ (מד) וְאֶת⁠־הַיָּ֖ם הָאֶחָ֑ד וְאֶת⁠־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם׃ (מה) וְאֶת⁠־הַסִּיר֨וֹת וְאֶת⁠־הַיָּעִ֜ים וְאֶת⁠־הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַכֵּלִ֣ים [הָאֵ֔לֶּה] (האהל)ד אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט׃ (מו) בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּמַעֲבֵ֖ה הָאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צָרְתָֽן׃ (מז) וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃ (מח) וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כׇּל⁠־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ אֵ֚ת מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת⁠־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים זָהָֽב׃ (מט) וְאֶת⁠־הַ֠מְּנֹר֠וֹת חָמֵ֨שׁ מִיָּמִ֜ין וְחָמֵ֧שׁ מִשְּׂמֹ֛אול לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּרֹ֛ת וְהַמֶּלְקַחַ֖יִם זָהָֽב׃ (נ) וְ֠הַסִּפּ֠וֹת וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֹּת֡וֹת לְדַלְתוֹת֩ הַבַּ֨יִת הַפְּנִימִ֜י לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים לְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃ (נא) וַתִּשְׁלַם֙ כׇּל⁠־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת⁠־קׇדְשֵׁ֣י׀ דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת⁠־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת⁠־הַזָּהָב֙ וְאֶת⁠־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א סֹבְבִ֣ים א=סֹבֲבִ֣ים (חטף)
ב וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛ם =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם (קו״ף דגושה)
• הערות ייבין וברויאר
ג לְכֻלָּֽהְנָֽה =א (קווים לסילוק וגעיה), וכך אצל ברויאר ומג״ה
• ל=לְכֻלָּֽהְנָה (קו אחד לסילוק בלבד), וכן הוא בדפוסים וקורן וסימנים ומכון ממרא
ד [הָאֵ֔לֶּה] (האהל) א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ
E/ע
הערותNotes
(א) שלש עשרה שנה – שלש עשרה שנה אחר כלות בית י״י התעסק בבנין ביתו.
וי״מ כי לא נתעסק בבנין ביתו אלא שתי שנים, ופי׳ שלש עשרה שנה – עד תום שלשה עשרה שנה למלכותו. ולפירוש זה יקשה מה שאמר למטה: ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שתי הבתים (מלכים א ט׳:י׳), נראה כי עשרים שנה הוציא בין שני הבתים, שבע בבית י״י ושלשה עשר בביתו. ויוכלו לתרץ כי פי׳ אחד ועשרים שנה למלכותו, שבע שנים אחר השלמת הבתים, נתן הערים לחירם, ואף על פי שחירם נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב (מלכים א ט׳:י״א) לבנין הבתים, לא נתן הוא לחירם אלה הערים אלא מקצה עשרים שנה למלכותו.
(ב) בית יער הלבנון – תרגום יונתן: בית מקרת מלכיא.
נראה כי מנהג המלכים היה בזמן ההוא לבנות בית ביער להתקרר שם בימי הקיץ, ושלמה בנה ביער שהיה ידוע בארץ ישראל נקרא לבנון, ובנה הבית הזה מעצים, כותליו וקירויו, ובנה אותו על ארבע טורי עמודי ארזים, על ארבע פנות הבית, ומעמוד לעמוד כרותות ארזים, שהם קירות גדולות, הנקראים מרישין בדברי רז״ל.
ויונתן תרגם: כרותות – קרנתהון.
(ג) וספון בארז – וחפא נסרין דארזא.
על הצלעות – הם הכרותות שזכר.
ויונתן תרגם: מחיציא, והוא הענין בעצמו, כי הכותלים נקראו מחיצה.
ארבעים וחמשה – אלה הנסרים של ארז שקרה בהם הבית היו מ״ה, כי שלשה טורים היו, כל טור וטור היו בו חמשה עשר נסרים.
(ד) ושקופים שלשה טורים – חלונות עשה בבית הזה, וקראם שקופים לפי שאדם משקיף מהם, כמו שאמר: וישקף אבימלך בעד החלון (בראשית כ״ו:ח׳).
ומה שאמר: שלשה טורים – שלשה טורי נסרי ארז בין חלון לחלון.
ומה שאמר: מחזה אל מחזה – מראה כנגד מראה, כלומר כי החלונות היו בשלשה הכותלים, וזהו שאמר: שלש פעמים, והיו חלון כנגד חלון, וזהו: מחזה אל מחזה.
ויונתן תרגם: וכלונסא תלתא סידרין, זוי לקבל זוי תלת זמנין. ובדברי רז״ל: ומודלה על גבי כלונסות, והם בדים ארוכים כמין קנה של רומח. וזוי – כמו: זוית.
(ה) וכל הפתחים והמזוזות רבעים שקף – הפתחים היו מרובעים, לא שהיו עשויים מלמעלה כמין כפה. וכן מזוזות השערים היו מרובעים ולא עגולים.
שקף – ויש לפרש שקף כמו: משקוף, כי המשקוף שעל הפתחים היה גם כן מרובע, והמשקוף הוא חלון שעושין על הפתח להשקיף ממנו מי שקורא בשער, והחלון ההוא היה עשוי מחזה מול מחזה שלש פעמים כמו שפירשנו (רד״ק מלכים א ז׳:ד׳).
(ו) ואת אולם העמודים – האולם הוא הנקרא בית שער, וקירויו עשוי כמין כפה. וסמך האולם אל העמודים כי הבית היה בנוי על ארבעה עמודים כמו שזכר, ואמר כי זה האולם היה על פני העמודים, וזהו שאמר: ואולם על פניהם. ועוד היו עמודים אחרים על פניהם, ועוד עב על פניהם.
ועב – הוא עץ עב וגדול, הוא הנקרא מריש בדברי רז״ל. ואמרו: והעבים (יחזקאל מ״א:כ״ו) – אלו המרישים.
(ז) ואולם הכסא – סמך האולם אל הכסא כי לא היה שם אלא כסא המשפט, אומר כי עשה אולם לבית המשפט, ושם היה הכסא שהיה יושב בו ושופט הבאים לפניו במשפט. ומה שאמר אחר כך: אולם המשפט – הוא כפל דבר.
או פירושו: כי לאותו אולם שהיה בו כסא, עשה אולם אחר לפניו, הוא הנקרא אולם המשפט, שהיה בית שער לבית המשפט. וכן נראה דעת המתרגם שתרגם: אולמא לאתקנא תמן כורסיא בית דינא דדאין תמן פורסדא לבית דינא עביד, ופירוש פורסדא – בית שער, כמו שאמרו: התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נאין, ויש נוסחאות פרוסדור בסמ״ך.
מהקרקע עד הקרקע – תרגום יונתן: מאושיא ועד אושיא, ר״ל מיסוד כותל זה לכותל זה שכנגדו, כלומר כל הרצפה היתה מכוסה בנסרים של ארז.
(ח) וביתו אשר ישב שם – הוא הבית שאמר למעלה: ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה (מלכים א ז׳:א׳), ואומר כי החצר האחרת שהיתה לבית הזה, והיא החצר שהיתה מבפנים לאולם, היתה עשויה כמעשה אולם המשפט שזכר, וכן הבית שעשה לבת פרעה עשה ג״כ במעשה האולם הזה. (ט) כל אלה – כל אלה הבתים שזכר שבנה, בית י״י, וביתו, ובית המשפט, בית בת פרעה, וחצרותיהם, כלם היו בנויים באבנים יקרות, כלומר טובות ממחצב, כמו שפירשנו למעלה (רד״ק מלכים א ה׳:ל״א).
במדות גזית – אבן גזית היה ידוע מדתו ביניהם, כמו בימי רז״ל שהיה מדת גזית חמשה טפחים.
מגררות במגרה – מגרה הוא המישור, שהיו פני האבנים חלקות וישרות יותר כשהיו מגררות במגרה ממה שהיו אם היו נפסלות במקבות.
ופי׳ מבית ומחוץ – כי שני הפנים היו מגוררות.
וממסד עד הטפחות – והיו שם אבנים ישרות וחלקות כן מן היסוד עד שמי קורה, ונקרא מקום הנחת הקורות טפחים, כי האבנים שמניחין ראשי הקורות עליהם יוצאים חוץ לכותל כמדת טפח.
ומחוץ – ותכונת הבנין היה גם כן מחוץ לבית עד החצר הגדולה, אבל החצר הגדולה היה בנין אחר כמו שאמר באבנים: שלשה טורים, וטור כרותות ארזים (מלכים א ז׳:י״ב).
(י) ומיוסד אבנים – היה הבנין הזה מיוסד באבנים טובות וגדולות, שהיו אבנים מעשר אמות, ואבנים משמנה אמות, אבל מן היסוד ולמעלה היו אבנים טובות, אבל לא גדולות כמדת היסוד, אלא במדת הגזית.
ורז״ל אמרו כי אלו אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות היו איצטוניות יוצאות חוץ לכותל, בולטות מבפנים לבית, ואמר: אבני עשר ואבני שמנה – שאלו נכנסות ואלו יוצאות, ומן היוצאות היו עולות לגדולות ששם היו ישנים זקני כהונה, שלא היו מכניסין מטות למקדש, ופרחי כהונה היו ישנים איש על כסותו לארץ.
(יב) ולחצר – בנין החצר הגדולה, כמו שאמר למעלה: ויבן את החצר הפנימית וגו׳ (מלכים א ו׳:ל״ו). וכן עשה לבנין הבית כבנין הזה. (יד) ממטה נפתלי – הוא היה ממטה נפתלי, ואמו מבנות דן, כמו שאמר בדברי הימים: בן אשה אלמנה מבנות דן (דברי הימים ב ב׳:י״ג).
ומה שאמר: ואביו איש צרי – שהיה גר בצור, כמו עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י״א), כי לוי היה ולפי שגר בגת קראו גתי. וצורי קריאתו מלרע.
חרש נחשת – הוא, או אביו גם כן היה חרש נחשת. ורבותינו ז״ל סמכו מזה כי חייב אדם להתעסק באומנות אביו, לפיכך הזכיר הכתוב אביו, כי גם כן הוא היה אומן ובנו למד אומנתו.
ומה שאמר: בן אשה אלמנה – להודיע כי מת בעלה אבי חירם, לפיכך לקח שלמה בנו, כי גם הוא היה אומן טוב.
ומה שאמר: חרש נחשת, לעשות כל מלאכה בנחשת, ובדברי הימים אומר: יודע לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל (דברי הימים ב ב׳:י״ג) וגו׳ – שמה ספר כל אומניות שהיה לו, והנה לא ספר אלא מלאכת הנחשת כי לאותה מלאכה היה צריך לו שלמה, כמו שאמר שעשה את העמודים והכותרות והמכונות והכיורות והים והיעים והמזרקות, כלם כלי נחשת היו.
(טו) ויצר – אמר ויצר לפי שצורתם עשה בקרקע שהתיכם בו.
שמנה עשרה אמה – ובדברי הימים: אמות שלשים וחמש אורך (דברי הימים ב ג׳:ט״ו). מה שאומר בדברי הימים הוא אומר על מדת שני העמודים כאחד בעת היציקה, שהיו שוכבים, לפיכך אמר שמה: אורך, והנה אמר: קומה – כשהעמידם וקומת העמוד האחד היה שמנה עשרה, וכן העמוד השני, הנה שלשים ושש בין שניהם. ומה שאמר: שלשים וחמש (דברי הימים ב ג׳:ט״ו), האמה האחת היה נכנס חצי אמה מכל עמוד בתוך הכותרת, לפיכך לא אמר אלא שלשים וחמש.
והעמודים האלה היו חלולים, כמו שאמר בסוף ירמיהו: ועביו ארבע אצבעות נבוב (ירמיהו נ״ב:כ״א).
ומה שאומר: וחוט שתים עשרה יסוב את העמוד השני – הוא הדין לראשון, והקומה שזכר לראשון והוא הדין לשני, אלא אחז הכתוב דרך קצרה, והוא אחד משלשים ושתים מדות שהתורה נדרשת בהן. וכן אמר בסוף ירמיהו: שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט י״ב יסובנו (ירמיהו נ״ב:כ״ב), ואמר בסוף: וכאלה לעמוד השני וכו׳ (ירמיהו נ״ב:כ״ג).
תרגם יונתן הפסוק הנה: תמני עסרי אמין רומי׳ דעמודא חד וחוט משח תרתין עסרי אמין מקף ליה, וכן לעמודא תניינא. ומדת הקף העמוד היה שתים עשרה אמה, וזהו שאמר: וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד.
(טז) ושתי כותרות עשה – פירוש: עטרות, כמו: כתר מלכות (אסתר ב׳:י״ז). ותרגומו: קרונתון.
מוצק נחשת – הכותרות היו נחשת מותך כלו, שהתיכו הכותרות כמו שהתיכו העמודים.
חמש אמות קומת הכותרת האחת – ובסוף זה הספר אומר: וקומת הכותרות שלש אמות (מלכים ב כ״ה:י״ז). אמרו רבותינו ז״ל שתי אמות התחתונות של כותרות היו שוות לעמוד, שלא היה בהם צורה וצלם, ושלש עליונות הן נפרדות לחוץ מקפות שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳:י״ז), כמו לולבי דקל היו מוקפים, לפיכך לא מנה בזה הספר בסוף אלא השלש אמות העליונות שהיתה בהם השבכה, לפיכך אמר בסמוך: ושבכה ורמונים על הכותרות סביב (מלכים ב כ״ה:י״ז).
(יח) לכסות את הכותרות – אינו אומר שהשבכה האחת היתה לכסות שתי הכותרות, אלא פירוש: על השבכה האחת משתי השבכות, שהיו מכסות את הכותרות.
אשר על ראש הרמונים – היאך היה זה, והלא הכותרות היו על ראש העמודים והרמונים על הכותרות? ויש ספרים שכתוב בהם: אשר על ראש העמודים, טעות הוא, כי המסרה אומרת: ראש הרמונים לית כותיה, הנה כי זה לבדו ראש הרמונים, והשאר ראש העמודים. אם כן אפשר שגם על ראש הרמונים היו כותרות אחרות.
וכן עשה לכותרת השניתשני טורים רמונים על השבכה לצורך הכותרות לכסותה, כמו שעשה באחרות.
(יט) מעשה שושן באולם – על הכותרות שהיו על ראש העמודים היה עליהם מעשה שושן, ארבע אמות למעלה כנגד האולם שהיא הכיפה, וזהו שאמר גם כן למטה: ועל ראש העמודים מעשה שושן (מלכים א ז׳:כ״ב).
ויונתן תרגם: עובד שושנתא לקיט באולמא. וכן תרגום: פרח שושן (מלכים א ז׳:כ״ו) – לקיט שושנתא.
(כ) מלעומת הבטן – כנגד המקום האמצעי אשר לעבר השבכה היו כותרות אחרות, מלעיל לאותו המקום.
ויונתן תרגם: מלקבל דבקא.
מאתים טורים סביב על הכותרת השנית – והוא הדין לראשונה, כי ארבע מאות רמונים היו בין שני העמודים, כמו שאומר למטה (מלכים א ז׳:מ״ב). ומה שאומר: מאתים טורים – לא שהיו הטורים מאתים, אלא הרמונים היו מאתים לשבכה האחד, והוא שני טורים סביב, בכל טור מאה. וזהו שאמר בדברי הימים: ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות (דברי הימים ב ג׳:ט״ז), והם השרשרות שעשה לכותרות. וכן מה שאמר בספר ירמיה: כל הרמונים מאה על השבכה (ירמיהו נ״ב:כ״ג) – בטור האחד, ר״ל וכן בטור השני מאה, והנה הם מאתים בשבכה האחת, ומאתים בשבכה האחרת. ומה שאמר שם: תשעים וששה רוחה (ירמיהו נ״ב:כ״ג) – אומר כי תשעים וששה המאה אשר היו בטור האחד היו מיוחדות סביב לעבר אחד, והארבע מיוחדות לעבר אחר גם כן סביב.
(כא) לאולם ההיכל – כמו: באולם ההיכל. וכמוהו: כי איש הרגתי לפצעי (בראשית ד׳:כ״ג) – בפצעי, ואחרים זולתו.
יכין – מה שקרא שם לעמודים לסימן טוב, לפי שהיו בכניסת הבית קרא להם שמות לסימן טוב, לאחד: יכין – לשון הכנה, שיכון הבית לעולם, כמו שאמר: כירח יכון עולם (תהלים פ״ט:ל״ח). ובועז – לשון עוז, והיא מלה מורכבת: בו עז, כלומר שיתן האל בו עוז וקיום, כמו שנאמר: י״י עוז לעמו (תהלים כ״ט:י״א).
(כב) ותתום – לפי שהיו בהם מלאכות רבות וציורים רבים כמו שכתוב, אמר: עם כל זה שלמה מלאכת העמודים. (כג) ויעש את הים מוצק – כלומר מותך בצורתו כמו שהיתה, כן התיכו בדפוס בקרקע, אלא שהקישו בקורנס כמו שעשו הכלים.
עשר באמה – שהיתה רחבו: עשר אמות, והקיפו: שלשים אמה יסוב אותו, וכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח.
(כד) ופקעים – תרגום יונתן: וצורת ביעין.
ובדברי הימים: ודמות בקרים (דברי הימים ב ד׳:ג׳). אם כן, גופם היה עגול כדמות בצים, ופניהם היו דמות פני בקרים.
ומה שאמר: מתחת לשפתו – אינו אומר מתחת לשפתו ממש, אלא מתחת לשפתו רחוק משפתו שתי אמות, כי חמש אמות היה קומת הים, והשתים אמות העליונות היו חלקות, שלא היו בהם צורות בקרים, ובאותן שתי אמות היה הים עגול, ומתחת אותם שתי אמות היה הים מרובע, השלש התחתונות, ולהם היה צורת בקרים. וזהו שאמר: עשר באמה מקיפים את הים – פירוש: עשר באמה לכל רוח, הנה היה רבוע הים מ׳ אמה, בעגולו מלמעלה שלשים אמה. כך פירשו רבותינו ז״ל, וכן נראה מפשט הפסוק.
יצוקים ביצקתו – הבקרים היו יצוקים כיציקת הים כאחד, לא שחוברו אחר כך.
ויצוקתו – שם, יאמר ממנו: יצוקה, בשקל: מלוכה, גדולה.
(כה) עומד על שני עשר בקר – גם זה הפסוק מעיד כי הים היה מרובע מתחת, שהיה מונח לו ארבע רוחות כנגד מרובע, ובכל רוח היה שלשה בקר שהיה הים עומד עליהם. ופני הבקרים אל הרוחות, ואחוריהם מבפנים. (כו) ושפתו – תרגם יונתן: וספתיה כעובד שפת כס סגלגל לקיט בשושנתא.
אלפים בת יכיל – ובדברי הימים אומר: מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל (דברי הימים ב ד׳:ה׳). פירשו רבותינו ז״ל: אלפים בלח, ושלשת אלפים ביבש. וכן תרגם יונתן: תרין אלפין ביתין ברטיבא מחסיל, כי כל כלי שעמקו חצי רחבו, גדשו משפתו ולמעלה הוא שליש ממה שמכיל הכלי עד שפתו, לפיכך היה הים מחזיק אלפים בלח שמתמלא עד שפתו, ושלשת אלפים ביבש עם הגודש משפתו ולמעלה.
והים לא אמר למה עשה אותו, ובדברי הימים אומר: לרחצה לכהנים בו (דברי הימים ב ד׳:ו׳) – פי׳ שהכהנים טובלים מטומאתן.
ובדברי רז״ל: והלא כלי היה, ואין טבילה בכלים? א״ר יהושע בן לוי: אמת המים היתה נמשכת לו, מעין עיטם, והיו רגלי השוורים פתוחים כרמונים.
(כז) המכונות – המכונה היא מושב הכיור, כמו שנאמר בכיור שעשה משה: את הכיור ואת כנו (שמות ל׳:כ״ח). (כח) מסגרות להם – לכל מכונה ומכונה עשה מסגרות, שיסגיר הכיור בתוכם.
השלבים – בדים, כמין חונקי הסולם. וכן אמר: בסולם הלך אחר שליבותיו (בבלי שבת ס׳.). וכן תרגום יונתן: שליביא.
(כט) אריות – צורות אריות, וצורת בקר, וצורת כרובים, שהם צורת אדם אלא שיש להם כנפיים.
ועל השלבים כן ממעל – כן – הוא מושב, כמו: מכונה, שהיתה מושב כיור. וכן קטן מהמכונה.
ויונתן תרגם: מכונה – בסיסא, וכן – כנתא.
וכן זה, לא אמר מה היו מושיבין בו, ואפשר שהיו מושיבין בו קיתון.
ליות מעשה מורד – לויות – הוא מן: ילוה אישי אלי (בראשית כ״ט:ל״ד), והיו״ד תמורת וי״ו עי״ן הפעל. והענין: דבוק. וכתרגום יונתן: מדבק, ור״ל כי מתחת הצורות ההם בדי נחשת קטנים דבוקים זה בזה, והיה מעשה מורד, לא שהיה מותך. מורד – פירו׳ כמו רקוע. תרגום: וירקעו (שמות ל״ט:ג׳) – ורדידו.
(ל) וסרני נחשת – פי׳ כמו הפוך, וכתרגום יונתן: ונסרין דנחש, וענינו כמו: לוחות.
הכתפות יצוקות – לפי שהלויות היו מעשה רקוע, אמר כי הכתפות לא היו כן, אלא מותכות היו.
מעבר איש לויות – מעבר כל איש ואיש מן הלויות היו הכתפות, ואיש זה פירושו כמו: ופניהם איש אל אחיו (שמות כ״ה:כ׳), וכן ביריעות: אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ג׳).
(לא) ופיהו – פירושו: כל אחד מהלויות.
ופיה פירושו: כל אחד מהכותרות.
מעשה כן – כבר פירשנו מה הוא כן.
לא עגולות – מכל צדיהן לא היה בהם שום עגול, אלא מרובעות היו. והוצרך לומר זה לפי שהים היה מרובע מתחת, ועגול ממעל.
(לב) וידות האופנים – תרגומו: ואשדת גלגליא. (לג) אופן המרכבה – מרכבת הקדש הנראת במראה הנבואה ליחזקאל, וכתרגום יונתן: מרכבת יקרא. וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו.
וחשוקיהם וחשוריהם הכל מוצק – חשוקיהם – הוא ענין כבוש והדוק, וחשוריהם – ענין קשירה.
ויונתן תרגם: וחופיהון וכיבושיהון כולא מתך.
(לו) ויפתח על הלוחות – הם סרני נחשת שזכר, ויאמר כי בפתוח עשה ידות המכונה על הלוחות.
ותימורות – צורת דקלין
כמער איש ולויות סביב – בדבוק כל אחד ואחד מן הלויות שזכר למעלה. ומער – לשון דבוק. וכן: קיר ערה מגן (ישעיהו כ״ב:ו׳), וכן בדברי רז״ל: מעורה בטרפשין.
וי״ו ולויות – כוי״ו נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו:ז׳) וזולתם.
ובדברי רז״ל: מאי כמער איש ולויות? כאיש המעורה בלויה שלו.
ויונתן תרגם: כבש חד ומדבק סחור סחור.
(לז) מוצק אחד – בהתכה אחת.
קצב אחד לכלהנה – לכל עשר המכונות היה קצב אחד. וקצב – כמו: מדה, ענין דבר החתוך במדה.
(לט) על כתף הבית מימין – פי׳ הבית – עזרת הכהנים, ושם היו נתונים הכיורות.
על כתף הבית מימין – פירוש: מימין הבית, וכן: משמאלו – משמאל הבית. או יהיה פירוש: מימין כיור שעשה משה, ומשמאלו.
והכיורים היו לרחוץ מהם הכהנים ידיהם ורגליהם, ולהדיח בהם מעשה העולה, כמו שאומר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳).
ואת הים – הים היה גם כן נתון בעזרה, וכן כתוב בדברי הימים: ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה וגו׳ (דברי הימים ב ד׳:ט׳), ואומר: ואת הים נתן מכתף הימנית קדמה וגו׳ (דברי הימים ב ד׳:י׳) – פי׳ נתן הים בעזרה לצד דרום משוך כלפי מזרח.
(מה) ואת כל הכלים האהל – כן כתיב, וקרי: האלה. והקרי מבואר, והכתיב – ר״ל כעין אותם הכלים שהיו באהל מועד, כן עשה חירם למלך שלמה בבית המקדש. וכן תרגם יונתן: כל מאניא האילין כעובד מאני משכנא דעבד משה, כן עבד חירם למלכא שלמה בית מקדשא די״י.
ממורט – זך ונקי מכל חלודה ומכל סיג.
(מו) בככר הירדן – כתרגומו: במישרי ירדנא.
במעבה האדמה – תרגומו: בעובי גרגשתא, והגרגישתא היא העפר הטוב אשר ממנו יעשו הכורים לצקת בהם. ובככר הירדן היה שם מקום לצקת בו.
בין סכות ובין צרתן – ובדברי הימים צרדתה (דברי הימים ב ד׳:י״ז), ושני שמות היו לו.
והעפר ההוא טוב להתכה, ובעובי אותו קרקע צייר דפוס הכלים ויצקם שם, כי לא יתכן לעשות כורים לכלים גדולים כאלה, אלא בעובי האדמה התיכו אותם.
(מז) וינח שלמה – הניח מלשקלם מרב מאד מאד לא נחקר משקלם, והניחם כמו שנעשו ולא נודע משקלם.
ויונתן תרגם: ואצנע שלמה, כלומר: הביאם ממקום יציקתם והניחם בבית המקדש במקומם, ומרוב שהיו הכלים לא נחקר משקלם.
(מח) ואת השלחן – שם כלל, כמו: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳), כי עשרה שלחנות עשה שלמה, כמו שכתוב בדברי הימים: ויעש שלחנות עשרה (דברי הימים ב ד׳:ח׳). ואומר: ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים (דברי הימים ב ד׳:י״ט). (מט) חמש מימין וחמש משמאל – פי׳ מימין מנורת משה הניח חמש מנורות, וחמש משמאל מנורת משה. אבל כל המנורות היו גם כן בדרום, וכן כל השלחנות בצפון. ואומר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳) על השלחנות שהניח חמש מימין וחמש משמאל, ופירושו כמו במנורת, חמש מימין שלחן משה, וחמש משמאלו. ועל כל המנורות היו מדליקין, ועל כל השלחנות היו מסדרין, ואף על פי שיש מחלוקת בזה בדברי רז״ל, הנראה מן הפוסקים כן הוא.
והפרח – פרחי המנורה, כמו שכתוב במנורת משה: כפתור ופרח (שמות כ״ה:ל״ג), וכן הנרות שבעה בכל מנורה, כמו במנורת משה, וכן המלקחים.
(נ) והספות – הם כלים עשוים בתכונת הבדים, ואפשר שהם הנקראים בדברי רז״ל: קיתון, קיתונות. ותרגום יונתן: וקוליא, ותרגם אונקלוס: וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו) – וקולתא.
והמזמרות – כלי שמזמרים בהם.
והפותות לדלתות הבית – תרגום יונתן: ומוגלסיא, והם צירי הדלתות. ואומר כי צירי הדלתות של הבית הפנימי, שהוא הדביר, וצירי דלתות ההיכל עשה זהב, אבל הדלתות היו מעץ מצופות זהב, כמו שכתוב למעלה (מלכים א ו׳:ל״ב).
ולהיכל שאמר – הוא פי׳ הבית שזכר, כי אמר: לדלתות הבית, ופירוש: לדלתות שהיו להיכל, כי הוא הנקרא בית בסתם, באותם הבתים, כי אין כתוב: ולהיכל, אלא: להיכל בלא וי״ו, והספרים שכתוב בהם וי״ו טעות הוא.
(נא) ויבא שלמה – מה שהקדיש אביו נתן ממנו בבנין הבית לכבוד אביו, כי לא היה צריך לאותו הקדש כי לרוב היה (דברי הימים א כ״ב:י״ד) לו כסף וזהב ונחשת, אך לכבוד דוד אביו נתן ממנו במלאכת בית המקדש, והשאר נתן באוצרות בית י״י – ופירושו: ואת כל הכלים כלי זהב וכלי כסף וכלי נחשת שלקח דוד מהדרעזר ושאר הגוים כמו שכתוב למעלה.
ובדרש: שלא נתן שלמה מקדשי דוד אביו דבר במלאכת בית המקדש, י״א: לפי שידע שלמה שסופו ליחרב, שלא יהיו אומרים אומות העולם: מפני שהיה בנין הבית מחמס ומגזלות שגזל דוד לפיכך חרב, וי״א: כך אמר שלמה: רעב היה בימי אבא שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כ״א:א׳), והיה לו לבזבז ההקדשות האלה להחיות בהן עניי ישראל, יהיו שמורין לעת צורך.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×