×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית ט״ותנ״ך
א֣
אָ
(א)  אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖הא לֵאמֹ֑ר אַל⁠־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶרב אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙יֱ⁠־⁠הֹוִה֙ מַה⁠־תִּתֶּן⁠־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן⁠־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן⁠־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃ (ד) וְהִנֵּ֨ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי⁠־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃ (ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט⁠־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָהג וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם⁠־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃ (ו) וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑הד וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃ (ז) {ששי} וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת⁠־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ח) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּהה׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃ (י) וַיִּֽקַּֽח⁠־ל֣וֹ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ⁠־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת⁠־הַצִּפֹּ֖רו לֹ֥א בָתָֽר׃ (יא) וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל⁠־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃ (יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל⁠־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃ (יג) וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי⁠־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ (יד) וְגַ֧ם אֶת⁠־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃ (טו) וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל⁠־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃ (טז) וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא⁠־שָׁלֵ֛םז עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד⁠־הֵֽנָּה׃ (יז) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ (יח) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד⁠־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר⁠־פְּרָֽת׃ (יט) אֶת⁠־הַקֵּינִי֙ וְאֶת⁠־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃ (כ) וְאֶת⁠־הַחִתִּ֥י וְאֶת⁠־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת⁠־הָרְפָאִֽים׃ (כא) וְאֶת⁠־הָֽאֱמֹרִי֙ח וְאֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֔יט וְאֶת⁠־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת⁠־הַיְבוּסִֽי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בַּֽמַּחֲזֶ֖ה ל=בַּֽמַּחֲזֶ֖ה בגעיה ימנית
ב וַיֹּ֣אמֶר =ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַיֹּ֣אמֶּר (דגש מיותר באות מ״ם)• הערת דותן
ג הַשָּׁמַ֗יְמָה =ל,ש,ש1,ק3,ה (נקודה אחת לטעם רביע), וכמו כן בעוד כתבי⁠־היד הספרדים (פריז 25 ותנ״ך ליסבון)
• ו,ש2,דפוסים=הַשָּׁמַ֔יְמָה (שתי נקודות לטעם זקף קטן) וכמו כן ברוב התיגאן (כולל כתבי⁠־יד של הסופר בניה ובניו דוד ויוסף, ובדפוס הראשון של התאג׳)
ד בַּֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה ל=בַּֽיהוָ֑הי⁠־⁠הוָ֑ה בגעיה ימנית
ה אִֽירָשֶֽׁנָּה ל=אִֽירָשֶֽׁנָּה בגעיה ימנית
ו וְאֶת⁠־הַצִּפֹּ֖ר =ש,ש1?,ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים ובדפוסים
• ל,ש1?=וְאֶת⁠־הַצִפֹּ֖ר (חסר דגש באות צד״י)
• הערות ברויאר ודותן
ז כִּ֧י לֹא⁠־שָׁלֵ֛ם =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=כ֧י לא שלם דרגא תביר? כן>
ח וְאֶת⁠־הָֽאֱמֹרִי֙ ל=וְאֶת⁠־הָֽאֱמֹרִי֙ בגעיה ימנית
ט וְאֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֔י ל=וְאֶת⁠־הַֽכְּנַעֲנִ֔י בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(א) אחר הדברים האלהבמחזה – אמר הנה במחזה מה שלא אמר בכל אשר דבר עמו עד הנה לפי שהראהו בנבואה הזאת מעשה לא דבור לבד, כמו יציאתו החוצה וספירת הכוכבים ודבר הבתרים. אל תירא – כלומר אל תירא מהמלכים אשר נצחת שמא יבאו מחר עליך. אל תירא מהם כי אנכי מגן לך – מהם ומאחרים שלא יוכלו להרע לך. ועל אשר בטחת בי הבטחון הגדול הזה, שכרך הרבה מאד – בזה ובבא, זהו: הרבה מאד, הרבה – בעולם הזה ומאד – לעולם הבא. (ב) ויאמר אברם אדני אלהים – הראשון באל״ף דל״ת, שם התאר, וביו״ד ה״א הוא שם העצם, ובא התאר קודם לשם, כי התאר סמוך לו, ולא הוא סמוך לתאר, כי הוא איננו מתואר על דרך האמת, וכשיבא בו השם קודם לתאר הוא על דרך העברה כלשון בני אדם. ובשאר המתוארים יבא השם קודם לתאר ברוב, כי קודם הוא העצם ואחר בא עליו המקרה שהוא מתואר בו, ולא כן באל יתברך. מה תתן לי – לא שאלו על שכר העולם הבא כי ידע כי שכר טוב יהיה לצדיקים לעולם הנשמות שהוא העולם הבא, אבל שאלו על שכר העולם הזה, כי מה תועיל לו כל הטובה ההיא והעושר הגדול שנתן לו ומחר ימות ויאכלו זרים חילו ויגיעו, כי לא היה לו בן למי יניחנו. ערירי – כתרגומו, ואם יירשני בן ביתי מה תהיה תקותי כי הוא אינו זרעי אף על פי שהוא עבדי ועושה מצותי כרצוני, ואתה אמרת לי: לך ולזרעך אתננה. ובן משק ביתי – המוציא והמכניס בביתי. הוא דמשק אליעזר – והוא יירשני אם לא יהיה ליא בן. משק – שרשו שקק, בשקל מכס, מן כסס, וענינו מן שוק, כלומר הלך ובא, כמו דוב שוקק (משלי כ״ח:ט״ו), והם שנים שרשים בענין אחד. דמשק אליעזר – אפשר כי חסר יו״ד היחש רוצה לומר דמשקי,⁠ב כמו שבט המנשה – המנשי, הימנה – הימני. וכן תרגם אנקלוס: דמשקאה. או אפשר שיהיה שמו דמשק כשבא אל אברהם, והוא קרא אותו אליעזר כי אליעזר לשון עברי הוא, ופעם קרא אותו בשם אחד ופעם בשני השמות. וכאן קורא אותו בשני השמות לומר אלו היה יורשי אחד מבני משפחתי לא היה רע כל כך, אלא איש מדמשק יורש אותי זה רע מאד. (ג) לפיכך שנה בדבר ואמר: ויאמר אברםלא נתת זרע – ואתה אמרת לי ואעשך לגוי גדול (בראשית י״ב:ב׳) ושמתי את זרעך כעפר הארץ (בראשית י״ג:ט״ז). וכאשר אמר אברם לאל יתברך כל זה לא שחשב שישקר לו בהבטחתו חלילה, אלא שחשב אחת משתים, או שחטא לאל אחר הבטחתו שתאבד ממנו ההבטחה בענש החטא. או שחשב כי הזרע שאמר לו יהיה אחד מבני משפחתו שהוא חשוב כזרעו, וכן ודבר שלום לכל זרעו (אסתר י׳:ג׳) – שר״ל לכל בני משפחתו, או הגדל עמו ובן ביתו שהוא חשוב לו כזרעו, כמו אליעזר שהיה מושל בכל אשר לו (בראשית כ״ד:ב׳). לפיכך אמר לו: הן לי לא נתת זרע – כלומר אם לא יהיה הזרע מגופי לא אחשב מתנה זו שנתת לי לטובה, ומעת שהבטחתני לא נפקדה אשתי, ומה תקותי בעולם הזה שיהיה בן ביתי יורש אותי. (ד) וְהִֵנה דְבַר י״י – היה לו דבר י״י לענותו על אשר שאל לאמר לו: לא יירשך זה – בן ביתך. כי אם אשר יצא ממעיך – לא תטעה במה שאמרתי לך: לזרעך, כי לא אמרתי אלא על זרעך ממש שיצא ממעיך, וכל אשר בתוך הגוף יקרא מעים, וכאן כיון על כל הזרע, וכן וצאצאי מעיך (ישעיהו מ״ח:י״ט). (ה) ויוצא אותו החוצה – באהלו באה לו הנבואה והוציאו מאהלו במראה הנבואה לחוץ לראות את הכוכבים, וכן ותבא אתי ירושלימה במראת אלהים (יחזקאל ח׳:ג׳). מתחלה אמר לו שיהיו כעפר הארץ ועכשיו אמר לו שיהיו ככוכבי השמים והכל דרך הפלגה, כמו שכתבנו, וגם כתבנו הדרש. ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף כשיהיו ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלוט בהם יד אדם עוד, ויהיו אורהג לעולם. ובבראשית רבה: ויוצא אותו – אמר לו צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שרי אינה יולדת שרה יולדת, רוצה לומר לו מעת שאשנה שמכם תולידו. וכן היה. (ו) והאמין בי״י – מתחלה היה גם כן מאמין בי״י אלא שהיה מסתפק במה שאמרנו. עכשיו כשפרש לו ואמר לו ממעיך והראה לו המשל בעיניו והראה לו הכוכבים במראה הנבואה האמין בוד האמנה גמורה בלא שום ספק. ויחשבה לו צדקה – ההאמנה הגמורה שהאמין חשבה לו האל לצדקה וליושר לבב, כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת. ואףה על פי כן האמין. (ז) ויאמר – אמר לו עודו לחזק בלבו ההבטחה. ואמר לו אני י״י, ועדין לא זכר לו שמו, ולא זכרו לו להודיעו אותו כי כבר יודע שמו מיום דעתו אותו, אלא זכרו לו לקיים לו הבטחתו וכאלו אמר לו בי נשבעתי. אשר הוצאתיך מאור כשדים – ולא לחנם הוצאתיך אלא לתת לך את הארץ הזאת לרשתה – רצה לומר שיירשוה בניו ותהיה הארץ לאברהם כמו הירושה שיורישנה אדם לבניו. (ח) ויאמַרבמה אדע כי אירשנה – פירושו כי יירשוה בני, וכן אשר לקחתי מיד האמורי (בראשית מ״ח:כ״ב). ופירש במה אדע, כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו שהרי אמר והאמין בי״י, אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם כי אולי יחטאו ויגלו ממנה, ושאל באיזה ענין ידע הירושה,⁠ז איך תהיה שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו בכוכבים. (ט) ויאמר אליו קחה לי – פירוש לי – להקריבם לפני ובהם ארמוז לך ענין ישיבתם בארץ ירשתם וגלותם ממנה ובהם אכרת לך ברית שלא תמוט, כי כריתת הברית הוא בזה הדרך, כמו שאמר, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיהו ל״ד:י״ח), כן אמר הנה: ויבתר אותם בתוך. וזכר שלשת המינים מהבהמה שבהם יכשר הקרבן ורמז בהם שכל זמן שיקריבו הקרבנות כראוי לא יגלו מן הארץ, והשילוש שזכר בהם רמז בו לשלש גליות שעתידין בניו לגלות מארצם ועל זה נאמר גם כן, ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ׳:ו׳). ובאמרו עגלה – רמז בו לגלות ראשון שהוא גלות מצרים שנקראו עגלה כמו שאומר עגלה יפיפיה מצרים (ירמיהו מ״ו:כ׳) כי מארץ כנען שהיא ארצם גלו שם וכבר היו בארצם מושלים לולי כי לא שלם עון האמורי (בראשית ט״ו:ט״ז). ועז ואיל – אמר על גלות בבל ועל גלות רומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית, ואף על פי שהצרו להם מלכות יון לא הגלום מארצם, מכל מקום במשל הם נכללים, כי הם נקראו עז בחלום דניאל, ולפי שהם היו תחלתח רעות ישראל בבית שני נעשה המשל בהם, והרומים לא עשו כאלוט והגלום. ואיל – הם מדי ופרס, ולפי שמלכו בבבל קרא מלכותם איל, והנה רמז באיל מלכות בבל ופרס ומדי, אף על פי ששלחו גלותם,⁠1 מלכים מהם האריכו גלותם ואחרו בנין הבית והעיר. וקרא השנים נקבות והשלישי זכר כנגד הטובה שהיטיבו מדי ופרס שנקראו איל לישראל, ועוד שלא נתנו הכח והתפארת לעצמם אלא לאל, כמו שאמר כרש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי י״י אלהי השמים (עזרא א׳:ב׳), ומלך אשור אמר: בכח ידי עשיתי (ישעיהו י׳:י״ג), וכן טיטוס חרף וגדף. וקראוי זכר, כמו שהזכר חשוב מהנקבה. והשנים הרעו לישראל ולא הטיבו והתפארו במלכותם לעצמם ולא נתנו הכח והתפארת לאל, לפיכך קראם נקבה. משלשת, משלַש – כתרגומו: עגלין תלת ועזין תלת ודכרין תלת. או אפשר לפרשם: בני שלש שנים. ותר וגוזל – ולא ידענו מאיזה מין מהעופות היה הגוזל, כי כל קטני העופות יקראו גוזל, כמו שאומר על בני נשר: על גוזליו ירחף (דברים ל״ב:י״א) ואנקלוס פירש לנו ותרגם ובר יונה, וכן הוא האמת כי הוא הכשר לקרבן והוא הנדרס ואינו דורס, וכן התר, ויש ביניהם שתוף בטבע, והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה, כן ישראל בגלות, שהיתה כאלמנה בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה, והוא חי וקיים, לא עבדה אלהים אחריםיא בגלות, אף על פי שארך הגלות כאלו אין תקוה, אף על פי כן אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר (תהלים מ״ד:כ״א). והתר והגוזל היו משל לישראל שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם ברב הזמנים עד יבא משיח, וישראל נמשלו ליונה, כמו שנאמר עיניך יונים (שיר השירים א׳:ט״ו) ונאמר יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד) וכן נמשלו לתר, כמו שנאמר: אל תתן לחית נפש תורך (תהלים ע״ד:י״ט). (י) ויקח לוויבתר אתם בתוך – מה שבתר ומה שלא בתר הכל היה במצות האל, ואף על פי שלא זכר זה, וטעם הבתר לענין הברית שכרת עמו כמו שכתבנו, ורמז לו בזה שכל האמות האלה שהרעו לישראל כלם יהיו מבותרים ומחולקים, ויהיו אלה כנגד אלה וילחמו זו בזו עד שיכלו, וכן יהיו מחולקים בתורתם ובאמונתם כי זה גורם השנאה והתחרות אשר ביניהם עד אשר יכלו אלה את אלה. ולא יהיו כן ישראל, אף על פי שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים ויהודה תורתם ואמונתם לא נחלקה. ולימות המשיח יהיו לאחדים לא יהיה ביניהם קנאה ותחרות כמו שאמר, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים (ישעיהו י״א:י״ג). לפיכך אמר ואת הצפור לא בתרוהצפור – הוא כולל התר והגוזל, כי ישראל מפזרים בגלות בארבע רוחות השמים, והם לעם אחד דבקים בתורתם ואמונתם כלם ממזרח ועד מערב, תורה אחת להם, לא שנו דתם במצר הגלות והגזרות הקשות העוברות עליהם תמיד. (יא) וירד העיט – העיט הוא שם לעופות הדורסים. על הפגרים – הם הפגרים השלמים, כי לא אמר על הבתרים אלא על הפגרים והם השלמים, שהם התר והגוזל, כי לא יאמר פגר, גופה וגויה, אלא על השלם כמו, כפגר מובס (ישעיהו י״ד:י״ט) פגרים מתים ((מלכים ב י״ט:ל״ה) גופת שאול (דברי הימים א י׳:י״ב), גוית שאול (שמואל א ל״א:י״ב). וראה שהיו יורדים הדורסים על התר והגוזל לאכלם ולכלותם, ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם, רמז לו בזה כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם בזכות אברהם כמו שנאמר, ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואמר: וזכרתי להם ברית ראשונים (ויקרא כ״ו:מ״ה). (יב) ויהי השמש לבא – זה מוכיח כי הכל היה במראה הנבואה, שהרי הכל מראה אחת היתה ובעת אחת. ובתחלת המראה הוציא אותו החוצה לספר את הכוכבים מלמד שהיה לילה. ואחר כן אמר: ויהי השמש לבא – מלמד שהיה יום ובסוף היום שהיה היום לערוב. ואמר ויהי השמש לבא – שמתחיל לבא ולהיות ערב. רמז לו בזה גלות ראשון שהוא גלות מצרים, וזה הוא הערב השמש שהאור הולך ומחשיך. ותרדמה נפלה על אברם – מכח הנבואה באה התרדמה, כמו שאמר דניאל ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה (דניאל ח׳:י״ח). אמר כי אחר התרדמה נפלה עליו אימה חשכה, וכן אמר דניאל ובבאו נבעתי (דניאל ה׳:י״ח) כי כן הוא דרך הנבואה פעמים. ולאברם בתחלת הנבואה לא היה לו כל זה, כי בתחלה אמר לו בשורה טובה, אבל עתה כשבא לאמר לו צרות הגלות שיהיו לבניו הפיל עליו תרדמה ואימה וחשכה גדולה רמז לו על הצרות שיהיו קשות. אימה חשכה – כמו אימה וחשכה, וכן שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳), והדומים להם. (יג) ויאמרבארץ לא להם – שלא תהיה להם, כלומר לא יירש זרעך הארץ הזאת מיום שנולדו, אבל היו גרים בארץ לא להם עד תשלום ארבע מאות – מיום שיהיה לו זרע, כי כן אמר לו כי גר יהיה זרעך. ועוד שלשים שנה מיום זה, וכן היו במצרים עד ששלמו ארבע מאות שנה משנולד יצחק ושלשים שנה מיום שנראה לאברם בין הבתרים עד שנולד יצחק. והנה אין אנו מוצאים אלא עשרים וחמש, כי המראה הזאת בארץ כנען היתה, ואברם היה בן ע״ה בצאתו מחרן והיה בן מאה כשנולד יצחק, אלא נאמר כי החמש שנים החסרים היו משנאמר לו באור כשדים לֵךְ לְךָ, אבל לא אמר לו כמה יהיו במצרים וכמה יהיו ימי השעבוד. אבל רבותינו ז״ל פרשו (בראשית רבה צ״א): כי מאתים ועשר שנים היו במצרים כמנין רד״ו שאמר יעקב לבניו רדו שמה. וכן היה, כיצד יצחק היה בן ששים שנה היה בלדת יעקב (בראשית כ״ה:כ״ו) ויעקב כשירד למצרים בן ק״ל הרי ק״צ ורד״ו הרי ארבע מאות משנולד יצחק. ואי אפשר לומר שארבע מאות שנה היו במצרים, שהרי קהת מבאי מצרים היה וכל שנותיו קל״ג ושני חיי עמרם בנו קל״ז (שמות ו׳:כ׳) ומשה בן שמונים שנה בדברם אל פרעה (שמות ז׳:ז׳) ואז יצאו ממצרים הנה בין כלם אינם אלא שלש מאות וחמשים, כל שכן שאתה צריך לחסר מהם שני קהת כשנכנס למצרים, והשנים שהיו לו עד שנולד עמרם,⁠יב והשנים שהיו לעמרם עד שנולד משה, ובכל זה יחסרו הרבה מש״נ שנה. אין לך לומר אלא כמו שפרשו רבותינו ז״ל כמו שכתבנו, ויהיה פירוש וענו אותם ארבע מאות שנה – עד תשלום ארבע מאות שנה ותחלתם משנולד יצחק, אבל לא פירש ימי הענוי. וכלם גרים היו, כי יצחק גר בארץ פלשתים, ויעקב גר בארם ואחר כן גר במצרים עם בניו. ופירוש ועבדום – ועבדו בם, כלומר המצרים יעבדו בישראל וענו אותם. וכן יבא הלשון על הנעבד עם יחוס הבי״ת, כמו, לא תעבד בו עבדת עבד (ויקרא כ״ה:ל״ט) לבלתי עבד בם (ירמיהו ל״ד:ט׳) וכן תרגם אנקלוס וישעבדון בהון. או יהיה פירושו בלא חסרון בי״ת השמוש ויהיה לשון העבודה על העובד, כלומר ישראל יעבדו המצרים, והמצרים יענו אותם בעבודה קשה. (יד) וגם את הגוידן אנכי – אני אשפט אותם אף על פי שאני גזרתי להיותם להם לעבדים, הם עשו יותר מדאי, כמו שאמר על בבל, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו). ואמר, קצפתי על עמי חללתי את נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיהו מ״ז:ו׳). והעבודה הזאת והענוי היה ענש מעשיהם שחטאו במצרים כמו שאמר בנבואת יחזקאל: ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני י״י אלהיכם (יחזקאל כ׳:ז׳), וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ׳:ח׳), ואומר: ואעש למען שמי הגדול לבלתי החל וגו׳ (יחזקאל כ׳:ט׳).⁠יג הנה כי נתחייבו כליה בארץ מצרים במעשיהם הרעים, לולי שהאל עשה עמהם למען שמו כמו שאומר שלא יהיה מחולל שהרי אמר לאברהם להוציאם מארץ מצרים, וכן אמר למשה, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וגו׳ (שמות ו׳:ח׳) וזה היה נודע, כמו שאמר אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים (יחזקאל כ׳:ט׳) כי שלח להם נביאים קודם משה כמו שאמר לו משה, שלח נא ביד תשלח (שמות ד׳:י״ג), וכן אומר זה בפרשת יחזקאל זאת. ואחר שמצאנו חטאם שראוי לענשם למה נאמר כי בעון שאמר אברהם במה אדע נשתעבדו בניו במצרים, והלא הכתוב מעיד עליו ואומר: והאמין בי״י. ופירוש במה אדע, כבר כתבנו טעמו, והאל ידע שיחטאו ואמר לאברהם כי יענישם ויהיו עבדים למצרים. ואף משה רבינו אמר כן לישראל: ידעתי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים וגו׳ (דברים ל״א:כ״ט). ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב חלף עבודתם אשר2 עבדום. (טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום – תמות בשלום שלא תראינה עיניך בכל3 הצרות האלה אשר תקרינה לבניך. ומה שאמר אל אבותיך – כן הוא דרך הלשון בכנוי המיתה, וכן והאסף אל עמיך (דברים ל״ב:נ׳) ויאסף אל עמיו (בראשית ל״ה:כ״ט) כלומר שהוא בא ונאסף אל אבותיו ובני משפחתו שמתו.⁠יד ויש דרש שמוכיח מזה שעשה תרח תשובה (בראשית רבה ל״ח). והנה מצאנו שאמר ליאשיהו: הנני אספך אל אבותיך (דברי הימים ב ל״ד:כ״ח) ואמון מת ברשעו. תקבר בשיבה טובה – שתראה לך בנים ובני בנים. (טז) ודור רביעי ישובו הנה – הדור הרביעי מבאי מצרים שהוא מקום הגלות ישובו הנה בארצם ויירשוה. וכן היה, כי קהת היה מבאי מצרים ובני אהרן ומשה שהם דור רביעי היו מבאי הארץ. כי לא שלם עון האמורי עד הנה – עונש עון האמורי לא הגיע עדין זמנו שיקבלו ענשם, כי האל יתברך יאריך אפו לרשעים, ולכל יש זמן קצוב, יש שמענישו מיד ויש שיאריך לו זמן מועט ויש שיאריך לו זמן רב, והכל לפי חכמתו. ואמר: כי האמורי לא נגמר עדין זמן ענשם, וענש העון יקרא עון, וכן גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג) וכן ענש החטאת חטאת, כמו זאת תהיה חטאת מצרים (זכריה י״ד:י״ט) וזכר האמרי לפי שהיה החזק שבשבעה גוים, וכן אמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגבה ארזים גבהו (עמוס ב׳:ט׳). (יז) ויהי השמש באה – מלעיל, לפי שהוא פעל עבר. ועלטה – הוא החשך החזק, ורמז בזה לשאר הגליות שנצרפו בהם ישראל צרוף אחר צרוף, זה הוא שבאה השמש ואין לה אור כלל, ואף אור הכוכבים לא נראה. זה הוא העלטה, רמז לצרות הגליות שיהיו כפולות. והנה תנור עשן ולפיד אש – עשן שם תאר, בשקל חַכַם, סַכַל. אמר שראה עוד תנור שהיה עשן – כלומר שהיה מעלה עשנו בתוך העלטה, זה הוא רמז לאף י״י שיעשן בישראל בארך הגלות הזה האחרון עם צרות גדולות, וכן אמר דוד לארך זה הגלות, עד מתי עשנת בתפלת עמך (תהלים פ׳:ה׳). ולפיד אש – ר״ל וראה לפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה – והוא אותם בתרים שבתר, ורמז בו לשני דברים, רמז בו לכריתת הברית כמו שעוברים בעלי הברית בין הגזרים והבתרים לקיים הברית כמו שאומר: העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיהו ל״ד:י״ח), כן שלח האל במקום כבודו לפיד אש שיעבר בין הבתרים לקיים הברית עם אברהם זה הוא שאמר אחריו: ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית (בראשית ט״ו:י״ח). רמז לו בזה כי כל עוד שיהיו הצרות תקפות ותכופות יזכר להם האל ברית אברהם שלא לכלותם. ורמז גם כן בלפיד אש שיכלו האומות האלה שישראל גולים ביניהם שהיו הבהמות השלשה למשל להם, אמר שיעבר אש י״י ביניהם ויכלה אותם כמו שאומר בגוג ומגוגטו לעתיד: אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו (יחזקאל ל״ח:כ״ב). (יח) ביום ההוא – באותה המראה כרת עמו ברית לתת לזרעו את הארץ כלה, ורמז לו בזה שירשו אותה כלה לישיבת הגלות הזה, כי אמר לו שיתן לזרעו עשר אומות שזכר. ובירושה ראשונה לא ירשו אלא ארץ שבעה אומות וקיני וקניזי וקדמוני לא ירשו עדין, מלמד שהמאמר הזה לעתיד הוא. נתתי – כבר נתתי להם בדברי שהוא קיים. עד הנהר הגדול נהר פרת – אמרו רבותינו ז״ל (בבלי שבועות מ״ד) אף על פי שיש בארבע נהרות גדול ממנו קראו גדול לפי שהוא מארץ ישראל, כמו שאומר במשל: עבד מלך מלך. (יט) את הקני – נקראו על שם העיר שיש בו בה תחלה כי שם העיר היה קין כמו שאומר: וחבר הקיני נפרד מקין (שופטים ד׳:י״א). אולי הבונה אותה היה שמו קין וקרא העיר על שמו, כמו: כשם בנו חנוך (בראשית ד׳:י״ז), כשם דן אביהם (יהושע י״ט:מ״ז), שמרון על שם שמר אדני ההר (מלכים א ט״ז:כ״ד), והמשפחה ההיא נקראו קיני, קינים, ונתחתנו עם שבט יהודה עם משפחות סופרים כמו שאומר: המה הקֵנים הבאים מחמת אבי בית רֵיכב (דברי הימים א ב׳:נ״ה). ואפשר כי זה הקני הנזכר הֵנַה היה אחֵר, אלא שאנקלוס תרגם: שלמאה, כמו שתרגם וירא את הקני (במדבר כ״ד:כ״א). (כ) ואת החתי – ולא זכר החוי, אולי הוא הרפאים שזכר. (כא) ואת האמרי ואת הכנעני – וארץ פלשתים שהוא בכלל הכנעני כמו שאמר בספר יהושע, לכנעני תחשב (יהושע י״ג:ג׳).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כלומר: אף על פי שכורש נתן רשות לשוב מהגלות.
2 השוו ללשון הפסוק בבמדבר י״ח:כ״א.
3 השוו ללשון הפסוק במלכים ב כ״ב:כ׳.
א כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״לו״.
ב כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״דמשק״.
ג כן בכ״י מוסקבה 495. בכ״י פריס 193: ״באורה״.
ד כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״כן״.
ה כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״אף״.
ו כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״עוד״.
ז כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״הירושה״.
ח כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״תחלת״.
ט כן בכ״י מוסקבה 495. בכ״י פריס 193: ״והרומיים כלו״. בכ״י מינכן 28: ״והרומיים כאלו״.
י כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״נקראו״.
יא כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״אחרים״.
יב כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495 הושמט ע״י הדומות: ״והשנים שהיו לו עד שנולד עמרם״.
יג כן בכ״י מינכן 28, פריס 193 (בקיצור). בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״ואומר ואעש למען שמי הגדול לבלתי החל וגו׳⁠ ⁠״.
יד כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״שמרדו״.
טו כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״ומגוג״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144