R. Yonah Mishlei 18 – ר' יונה משלי יח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכׇל⁠־תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע׃ (ב) לֹא⁠־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י^א אִֽם⁠־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ׃ (ג) בְּֽבוֹא⁠־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם⁠־בּ֑וּז וְֽעִם⁠־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃ (ד) מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי⁠־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חׇכְמָֽה׃ (ה) שְׂאֵ֣ת פְּנֵי⁠־רָשָׁ֣ע לֹא⁠־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃ (ו) שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃ (ז) פִּֽי⁠־כְ֭סִיל מְחִתָּה⁠־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃ (ח) דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי⁠־בָֽטֶן׃ (ט) גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא^ב לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃ (י) מִגְדַּל⁠־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑הי״י֑ בּֽוֹ⁠־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ (יא) ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּתֽוֹ׃ (יב) לִפְנֵי⁠־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֶב⁠־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃ (יג) מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא⁠־ל֝֗וֹ^ג וּכְלִמָּֽה׃ (יד) רֽוּחַ⁠־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃ (טו) לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה⁠־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ⁠־דָּֽעַת׃ (טז) מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃ (יז) צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ (יבא) [וּבָֽא⁠־]רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ׃ (יח) מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד׃ (יט) אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת⁠־עֹ֑ז [וּ֝מִדְיָנִ֗ים] (ומדונים) כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן׃ (כ) מִפְּרִ֣י פִי⁠־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע׃ (כא) מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד⁠־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃ (כב) מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כג) תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר⁠־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃ (כד) אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א כִּ֝֗י א=כִּ֝י (השמטת נקודת הרביע)

^ב ה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)

^ג הִיא⁠־ל֝֗וֹ א=הִיא⁠־ל֝וֹ (השמטת נקודת הרביע)

E/ע

הערותNotes

(א) לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע – ¹בא לדבר על התאוה ולגנות הנמשך אחריה ואמר כי המבקש תאות לבו והולך אחריה נפרד הוא מכל רע אשר לא יוכל איש לכלכל ולסבול מדות חברו אם ימשך אחרי חפצו ולא יבטל חפצו מפני חפץ חברו בדבר, למ״ד לתאוה נוסף כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), נאום הגבר לאיתיאל (משלי ל׳:א׳).
בכל תושיה יתגלע – הדבק בתאותו לא יבוש ולא יכלם עליה אף כי הוא מגונה מאוד כי מעוורת עיניו מראות הדופי והגנות הנמצא בה. על כן יתגלה עליה ויביענה בשפתיו בתוך כל אנשי תושיה והם אנשים חכמים וידועים. גם הכלם מהם לא ידע וכן כתוב: כי הלל רשע על תאות נפשו (תהלים י׳:ג׳).
תושיה – אנשי תושיה וכן ותושיה יראה שמך (מיכה ו׳:ט׳) איש תושיה. שבתך בתוך מרמה (ירמיהו ט׳:ה׳) אנשי מרמה.
בכל תושיה – בכל אנשי תושיה, וכן בקהל רב (תהלים כ״ב:כ״ו) – בתוך קהל רב.
ויש לפרש הפסוק הזה מעניין הפסוקים אשר לפניו ואשר לאחריו: המבקש לדבר תאוה ולא יבלום עדיו ואין מעצר לרוחו וידבר בכל אשר תאוה נפשו נפרד הוא מכל אח ומרעהו יפרד כי יחטא ואשם² בדבריו לחבריו וכן אמרו ז״ל: כל המרבה דברים מביא חטא (משנה אבות א׳:י״ז). והשנית כי יהיו למשא רב דבריו וישנאו חברתו.
בכל תושיה – בכל חכמה יגלה דעתו אף על פי שלא למד חכמה. כי כן מדת המתאוים לדבר ולהשיב. (ב) לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם וגו׳ – ³כאשר ידבר הכסיל בחכמה לא יחפוץ להבין ולדעת האמת כי אם להתפאר ולגלות לבו ועומק מחשבתו. על כן לא יאזין לדברי זולתו ולא יתישב עליהם וזאת תהיה לו לעדה כי⁴ לא יחפוץ בתבונה כי אם חפץ בה יקשיב לדברי חבריו ויתיישב בהם וישקלם במאוזני צדק למען יעמד על האמת כי ברוב הדעת ישלם המחקר. (ג) בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון וגו׳ – דרך רשע לבוז כל אדם ובאה מלת גם לומר כי הרשע היה לו להכלם מרשעו ולא דיו כי לא יכלם אך יבוז לאחרים. ועם קלון ועם איש קלון חרפה וגדופין מלשון אל תיראו חרפת אנוש (ישעיהו נ״א:ז׳) כי איש נקלה ובזוי עם יחריף ויקלה כל אדם והודיענו במקום הזה כי שתי כתות יבוזו לכל אדם והם כת הרשעים וכת ההדיוטות ואנשים נקלים ואמרו ז״ל: איזהו מכובד המכבד את הבריות (משנה אבות ג׳:א׳).
ויש לפרש הפסוק הזה מענין הפסוקים אשר לפניו: בבא רשע – בבא בתוך הבאים לדבר בדברי מועצות ודעת בא גם בוז ולא די כי לא יקשיב לדברי זולתו ולא יחפוץ כי אם בהתגלות לבו אך גם יבוז לדבריהם והרשע רע יותר מן הכסיל כי פעמים יאמר רשע על רשע רע כמו ולרשע אמר אלהים וגו׳ (תהלים נ׳:ט״ז) תשב באחיך תדבר (תהלים נ׳:כ׳), וענין רשע רע יותר שהוא מזיק לבריות בגזל ובחמס ובלשון הרע ובדברי בזיון והשפלת כבוד הבריות. (ד) מים עמוקים דברי פי איש וגו׳ – האיש אשר הוא נובע מקור חכמה כנחל דברי פיו כמים עמוקים אשר לא יגיע האדם לשתות מהם עד אשר יטרח וידלה אותם. כן לא יבין איש דברי החכם הנבון ולא יעמוד על דעתו זולתי בטורח ובמערכי לב להבין בהם. ובא להזהיר בני אדם בשמעם דברי חכם ונבון שלא ידמו בנפשם כי הבינו דבריו למשמע אזנם לבא עד תכונתם ולעמוד עד תכלית הבינה בהם מבלי התישב בהם והשב אותם אל הלב פעמיים שלוש ופעמים רבות יאריך החכם בדבריו לכלול בהם טעם יסלק מדבריו כל קושי ותשובה ולא יבין השומע עד אחרי המחשבה והעיון. ויתכן כי בא הענין הזה על מה שאמר: בבא רשע בא גם בוז (משלי י״ח:ג׳) כי הרשע יבוז לדברי המשכילים והוא לא הבין דבריהם. (ה) שאת פני רשע לא טוב – על דבר אשר בא למעלה מדת השתיקה ואמר: גם אויל מחריש וגו׳ (משלי י״ז:כ״ח) אמר עתה כי לא טוב לשאת פני השופט הרשע מיראתו ולהחריש על דבריו כאשר יטה הצדיק במשפט ומעניין שכתוב למעלה: שוחד מחיק רשע יוקח (משלי י״ז:כ״ג) למדנו כי ענוש יענש השומע עוות הדין על השתיקה. (ו) שפתי כסיל יבואו בריב – דרך בני אדם בהתוכחם כי יכעס איש על דברי חברו לפעמים אחרי התוכחת בהתעקשו על דבריו ולא יודה עליהם אך הכסיל כאשר יענה על דברי חבריו תחלת דברי פיהו⁵ דרך ריב ומחלוקת וכעס כי הרגיל שפתיו למדון. ויורה לשון יבואו כי שפתיו מלומדות לחלוק ולריב בלא מחשבה מוקדמת לדבריו.
ופיו למהלמות יקרא – לשון הכרזה וצעקה. וכן יקרא איש חסדו (משלי כ׳:ו׳), ושמן ימינו יקרא (משלי כ״ז:ט״ז). והענין יצעוק ויגביה קולו למהלמות החולק עמו ליגעו ולהלאותו. ולמדנו להזהר מהגביה הקול בתוכחת ובמחלוקת וכן כתוב: דברי חכמים בנחת נשמעים (קהלת ט׳:י״ז). (ז) פי כסיל מחתה לו – ⁶מחתה מורא ומגור מלשון: אל תחת מפניהם (ירמיהו א׳:י״ז) והענין כי הכסיל יירא את פיו כאשר יירא את אויביו כי אין פיו ברשותו כי למד שפתיו לדבר בלי עיון ומחשבה. יקרנו הנזק והמכשול בדבריו תמיד. (ח) דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן – ⁷נרגן הוא בעל התלונה שמתלונן תמיד על רעיו ויתפשם בדבריהם ובמעשיהם וידון בהם כי נתכוונו לקלונו ולנזקו ומתרעם עליהם והוא מלשון ותרגנו באהליכם (דברים א׳:כ״ז). והנה מתראים כאלו הם נעלבים ונרדפים והלומים והם ירדו חדרי בטן. דברי תלונת הנרגן נוגעים עד הנפש כי כאשר יזהר חברו בכל לבו להשמר מנזקו וקלונו יאשימהו חנם ויחטאהו בדבר ופעמים שנתכוון חברו לטובתו ולכבודו והוא ידון בהפך במעשיו ובדבריו, והנה הוא כמשיב רעה תחת טובה. (ט) גם מתרפה במלאכתו אח הוא וגו׳ – בא להוכיח העצל המתרפה במלאכתו שלא יאמר כי אין עונש רק במתרפה במלאכת אחרים אך אם מתרפה במלאכת עצמו לא יהיה בו חטא ואמר על זה: אח הוא לבעל משחית כי יחשב המשחית ממון עצמו חוטא וכן כתיב: ולא תשחית את עצה (דברים כ׳:י״ט) ומבואר הענין הזה בדבריהם ז״ל. והנה המתרפה במלאכתו ומפסיד הריוח ומאבד טובה הרבה אח הוא לבעל משחית כי יחשוב בלבבו כמשחית ממון עצמו.
משחית – שם דבר וכן איש כלי משחיתו בידו (יחזקאל ט׳:א׳), ובאה מלת גם על מחשבת המתרפה במלאכתו שיחשוב כי אין חטא רק בהתרפות הנשכר במלאכת המשכיר וסמך הענין לענין הנרגן כי הם דברים שיחשבו העם עליהם כי אין בהם חטא. ויתכן כי ידבר הענין הזה במתרפה במלאכת החכמה והעבודה כי המשחית ימיו ושנותיו לא נופל הוא מאיש משחית ממון, כי בהרבה מקומות בספר הזה יגנה העצלה בענין החכמה והיראה.
ויש לפרש: גם במתרפה במלאכת הנרגן ויאמר בלבו אם אשקוד במלאכתו הלא יתרעם עלי כאשר אם אתרפה בה. אח הוא לבעל משחית – כי אין לו לאבד אמונתו מפני רוע מוסר הנרגן. (י) מגדל עז שם י״י – יושע האדם מן הצרה בזכרו שם י״י ובהתפללו לפניו כן ירוץ בשמו.
ירוץ הצדיק – ויבטח בו ולא יירא מן המכשול על דרך מה שכתוב: ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד׳:י״ב). ודרך משל כי כאשר ירוץ האדם לא ייטיב לראות אם יש מכשול בדרך. והענין כי האדם יזהר מלכת בדרך עד אשר ידע אם ילך לבטח עליה ואם יש מגור מסביב והצדיק נכון לבו בטוח בי״י (תהלים קי״ב:ז׳) כי לא תאונה אליו רעה ואם יפגע פגע ינצל ממנו. ונשגב נושע מכל צרה. וכן ובוטח בי״י ישוגב (משלי כ״ט:כ״ה), יענך י״י ביום צרה ישגבך (תהלים כ׳:ב׳). והזכיר כי הבוטח בי״י צדיק יאמר לו. כי הבטחון מן המדרגות העליונות במדת היראה. והשנית כי מי שיש לו עונות יש לו לפחד מעונותיו וכת׳ יראי י״י בטחו בי״י (תהלים קט״ו:י״א) כי ענין הבטחון ליראים על דרך אחת וליתר העם על דרך אחרת. וזה צריך ביאור מרווח.
ויש לפרש בו ירוץ צדיק בבטחון השם ית׳ ימצא כח בנפש הצדיק לרוץ ולא ילאה ר״ל כי יחליף כח לטרוח ולעבוד גם לילה גם יומם לפני השם ולא ילאה כי לבו בטוח בשם ויודע כי נאמן בעל מלאכתו לשלם שכר פעולתו על כן יהיו ימי העבודה בעיניו כימים אחדים.⁠⁸
ונשגב – בבטחון בשם ית׳ ישגב מכל צרה כאשר כתוב: ובוטח בי״י ישוגב (משלי כ״ט:כ״ה). ועל דרך המשל הנזכר בזה אמר ישעיה ע״ה וקויי י״י יחליפו כח ירוצו ולא ייגעו (ישעיהו מ׳:ל״א). ביאור הענין⁹ יטרחו טורח יתר ולא ייגעו כי יש מצות צריכות טורח וזרוז והקדמה כפדיון שבויים והצלת נפשות. ילכו ולא ייעפו (ישעיהו מ׳:ל״א). יש מצות צריכות שקידה והתמדה גם לילה גם יומם כמו תלמוד תורה וקנין מדות היראה, ילכו מענין התהלך לפני (בראשית י״ז:א׳) ולא ייעפו ברב ההלוך והשקידה.
ויש לפרש עוד: בו ירוץ – מענין כי לא לקלים המרוץ (קהלת ט׳:י״א) וביאור הענין כי בשם ית׳ ימצא כח בנפש הצדיק לרוץ מפני הרודף אחריו ולא ישיגהו ונשגב ממנו. (יא) הון עשיר קרית עזו וכחומה וגו׳ – ¹⁰הנה הצדיק בוטח בשם ית׳ והעשיר בוטח בעשרו והונו בעיניו כחומה נשגבה בחדרי משכיתו אשר שם אוצר כספו וזהבו. או יהיה במשכיתו כמו במחשבתו מלשון משכיות לבב (תהלים ע״ג:ז׳). והנה הבטחון בשם ית׳ תשועה מן הצרה והבטחון בעושר סבת נפילה מן השלוה על כן כתוב אחריו: לפני שבר יגבה לב איש (משלי י״ח:י״ב). וכן כתיב: בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י״א:כ״ח). (יב) לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה – כאשר כתוב: ושפל רוח יתמך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג). (יג) משיב דבר בטרם ישמע – הגאוה מדרכי האולת והנה המשיב דבר בטרם ישמע המדה הזאת תורה על גובה הלב כי הוא בוטח בלבו להבין דברי חבירו טרם כלה לדבר והנה¹¹ תחשב לו לאולת וגאוה וכלמה בהגלות הדבר כי לא הבין דברי חברו הלא תהיה לו זאת לבושת גם לחרפה. (יד) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה – ¹²רוח האדם יסבול חולי הגוף כענין שנאמר: לב שמח ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב). ורוח וגו׳ כאשר תדאג הרוח ותאנח מי ינחמנה ויעזרנה מלשון ישא בשיחי משכבי (איוב ז׳:י״ג) כי הרוח תנחם ותסבול חלי הגוף אך הגוף לא ינחם את הרוח מחליה והיא הדאגה, ובא להזהיר מן הדאגה שלא ישליטנה האדם על נפשו אבל ישתדל לבטוח בשם י״י ולהשען באלהיו. (טו) לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים וגו׳ – אחרי שהגיע למדרגת הבינה יעלה ממנה למדרגת הדעת ויקנה תמיד הדעת בשכלו ובינתו. וכבר הקדמנו ענין הבינה וענין הדעת (ביאור ג׳:י״ט).
ואוזן חכמים – כאשר אמרו ז״ל איזהו חכם הלומד מכל אדם (משנה אבות ד׳:א׳), שנאמר: מכל מלמדי השכלתי (תהלים קי״ט:צ״ט) וכבר בארתי מדת החכם כי הוא מכין לבו לקבל החכמה מן החכמים. וכענין שאמרו ז״ל: ילמוד האדם חכמה ואחר כך ישתדל להגיע אל הסברה.⁠¹³ (טז) מתן אדם ירחב לו ולפני גדולים ינחנו – ירחיב לו הארץ מענין כי עתה הרחיב י״י לנו (בראשית כ״ו:כ״ב) וביאור הענין כי איש מתן יצא לו שם ויהי שמעו בכל הארץ¹⁴ ובכל מקום אשר תדרוך כף רגלו¹⁵ יכירוהו לטוב וישבחוהו.
ויתכן לפרש: ירחיב לו – ירבה לו אוהבים כי מרבית האוהבים ירבה שלום ויניח לו מעצב ומדאגה. והמרחב הפך הדאגה והמצר מענין ענני במרחב יה (תהלים קי״ח:ה׳) שהוא הפך מן המצר.
ולפני גדולים ינחנו – אחר שאמר כי המתן ירבה כבוד וינחנו לפני גדולים כי ידרשו חברתו לכשרון מעשיו. (יז) צדיק הראשון בריבו – המקדים ללכת לפני בית דין ומגיד לפניהם טענותיו יצדק בדבריו כי אין דרך בני אדם להגיד חובתם רק זכותם.
ובא רעהו וחקרו – מה הועיל כאשר הקדים טענותיו והטעים טענותיו ודבריו לשופט שלא בפני בעל דינו. והנה כאשר יבא רעהו יחקרהו הדיין וישמע טענותיו. והנה לא הועיל הראשון מאומה בהקדמת טענותיו. אבל הפסיד כי הביא נפשו לידי חשד כי אולי יחשדהו כי על דבר אשר טענות שקר בידו בחר לטעון לפני השופט שלא בפני בעל דינו כי לא היה מוצא את לבו להטעים דבריו בארוכה אל השופט לפני בעל דינו שהוא יודע כי שקר בידו, וכבר אמרו ז״ל: כי אסור לבעל דין להטעים דבריו לדיין שלא בפני בעל דין חבירו (בבלי שבועות ל״א).
ויתכן לפרש לשון וחקרו – כי הוא צווי על השופט שיחקור היטב את רעהו בבואו ולא יסמוך על דבר מדברי הראשון ולא תעלינה דבריו בלבבו עד שמעו דברי השני ויבחן האמת ואמרו ז״ל: כי אסור לשופט לשמוע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו (בבלי סנהדרין ו׳). (יח) מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד – עצומים מריבות מלשון הגישו עצמותיכם (ישעיהו מ״א:כ״א). בא לשבח חלוקת הגורל כי טוב ונכון לחלוק בגורל מפני שהוא משבית מדינים ולא יחמוד איש חלק חבירו כי יאמר מהשם היתה לו כאשר כתוב: בחיק יוטל את הגורל (משלי ט״ז:ל״ג) ומי״י כל משפטיו. (יט) אח נפשע מקרית עוז – מפני ששבח חלוקת הגורל כי הוא משבית מדינים ולא יחמוד וחלוקת נכסים מצויה באחים שחולקים בנחלת אבותם אמר כמה יש על האחים להזהר על המדון פן יבואו מן המדון אל השנאה והאיבה. והנה אח פושע ומורד באחיו קשה יותר מקרית עוז ר״ל כי קשה ורע על האח כאשר ימרוד בו אחיו מאשר ישנאוהו כל אנשי קרית עוז כי קרוב הנזק לבוא משנאת האח כי הוא יודע עניני אחיו ובמה יכול להזיק לו. נפשע כמו פושע וחברו נשבע נלחם כמו לוחם.
ומדינים כבריח ארמון – מדינים אשר בין אחים קשים וחזקים כבריח הסוגר דלתות הארמון אשר לא יוכל איש לפתוח הדלתות מבחוץ ולשבור הבריח כן לא יוכל למצוא דרך ולפתוח פתח לשים שלום ביניהם כי שנאה חזקה ביניהם כי המרד והבגידה שיבגוד איש באחיו נוגעת עד הנפש מבגידת איש נכרי. (כ) מפרי פי איש תשבע בטנו וגו׳ – לפי שדבר על המדנים בא לגנותם כי בסבת מדון יחטא איש בשפתיו בלשון הרע וברכילות ויענש על פרי פיו ועל תבואת שפתיו כאשר יענש על המעשה.
ויש לפרש: מפרי פי איש תשבע בטנו – כי יגדל שכר האדם על דברי פיו אם יוכיח ויזכה את הרבים או ישים שלום בין חבריו או ילמד תורה ויהיה תחלת המקרא על עונש לשון הרע וסופו על שכר לשון הצדיק, כי מלת פרי יזכירוהו גם על העונש כמו פרי מחשבתם (ירמיהו ו׳:י״ט) אפקוד על פרי גודל לבב (ישעיהו י׳:י״ב) ויהיה ביאור לענין המקרא הזה מה שכתוב אחריו: מות וחיים ביד הלשון (משלי י״ח:כ״א). (כא) מות וחיים ביד לשון – ¹⁶אחרי כי מות וחיים ביד לשון מי שאוהב הלשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד ישתדל לקבל תמיד שכר עליו וידבר בדברי החכמה ותוכחות חיים ושלום ואמת ויאכל פרי הלשון ויהי שכרו הרבה כי חיים ביד לשון ואחרי שהוא אוהב לדבריו כרב דבריו כן ירבה שבח אם יעשה ככה ויזהר מלשון הרע כי מות בידו וברב דבריו לא יחדל פשע (משלי י׳:י״ט) וסבה שתורידהו לדרכי מות. (כב-כג) מצא אשה מצא טוב וגו׳ תחנונים ידבר רש וגו׳ – יתר הצלחת עניני העולם כמו העושר והשלוה והכבוד פעמים רבות יגיע מהם נזק ואבדון כגון שיבטח בעשרו והנה כתוב: בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י״א:כ״ח) או שיתגאה וירום לבבו בעשרו או בכבודו וכי תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳), ונאמר: ורם לבבך ושכחת (דברים ח׳:י״ד), ונאמר: עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה׳:י״ב) אבל מי שהוכיח לו השם ית׳ אשה הפיק בדבר זה רצון מהשם כי זאת תועלת באין נזק וטובה מבלי רעה כאשר כתוב: אשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳), ונאמר: ומי״י אשה משכלת (משלי י״ט:י״ד), ונאמר: ורחוק מפנינים מכרה (משלי ל״א:י׳). (כג) תחנונים ידבר רש וגו׳ – הריש והעוני גנאי לאדם כי יביאנו לדבר תחנונים ולהשפיל נפשו לבריות ולהחניף להם ויראת הבריות והחנופה פחיתות הנפש והצריך לבריות גנאי.
ועשיר יענה עזות – ¹⁷גם מן העושר יגיע האדם למדה פחותה כי יוסיף עזות בנפשו ולא יבוש מדבר קשות. גם יתעקש בדבריו ויבוז לדברי החולקים על דבריו כאשר כתוב: חכם בעיניו איש עשיר (משלי כ״ח:י״א) גם כי יכיר האמת לא יכנע אליו להודות עליו ויקשה רוחו להעמיד דבריו. הנה כי השפלות ודברי תחנונים המגיע מן העוני מגונה וכן גאוה וענות עזות המגיע מן העושר הוא מגונה. וזה על דרך מה שכתוב: ריש ועושר אל תתן לי וגו׳ (משלי ל׳:ח׳) כי העוני והעושר מביאין לידי חטא. (כד) איש רעים להתרעע ויש אוהב וגו׳ – להתרועע להתפאר ולהתהלל וכמוהו עלי פלשת אתרועע (תהלים ק״ח:י׳). וביאור הענין כי מי שיש רעים לו הרבה יגיענו מרבוי הרעים תפארת ותהלה כי רבוי הרעים ירבה כבוד האדם ויסיר יראת הבריות וינצל מן הפחיתות הנמצא בעוני. וזה ענין משבח העושר כי יגיע ממנו התועלת המגיע מן העושר והוא הגאוה וענות עזות כי האיש אשר איננו בעל עושר לא יקנה רעים ואוהבים עם הגאוה וענות עזות אך יקנה אותם בסבת השפלות והסבלנות וזה הקנין ר״ל קנין החברים לא ימצא לרש כאשר כתוב: ודל מרעהו יפרד (משלי י״ט:ד׳). אבל ימצא לאיש אשר יש בידו די ספקו ולא יצטרך לבריות וגם איננו עשיר.
ויש אוהב וגו׳ – מלבד הכבוד המגיע מן החברים והאוהבים תמצא בדבר התועלת כי אולי יקר מקרהו שיקנה בתוך מרבית רעיו ואוהביו אוהב נאמן וטוב יהיה לו מאח כי יש אוהב דבק מאח. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ עיין שערי תשובה לר׳ יונה א׳:ל״א.

² השוו ללשון הפסוק בויקרא ה׳:כ״ג.

³ עיין ר׳ יונה אבות ב׳:י״ז בסופו ופירוש ר׳ יונה משלי י׳:י׳.

⁴ השוו ללשון הפסוק בבראשית כ״א:ל׳.

⁵ השוו ללשון הפסוק בקהלת י׳:י״ג.

⁶ עיין לעיל ביאור י׳:י״ד, שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:ר״ד.

⁷ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:רל״א.

⁸ השוו ללשון הפסוק בבראשית כ״ט:כ׳.

⁹ עיין ר׳ בחיי פרשת פנחס.

¹⁰ תחלת הפסוק הזה גם למעלה י׳:ט״ו.

¹¹ השוו ללשון הפסוק בבראשית כ״ד:ט״ו.