(א)לַמְנַצֵּ֬חַ׀לִבְנֵי־קֹ֬רַחמִזְמֽוֹר׃ א(ב)רָצִ֣יתָיְהֹוָ֣הי״י֣אַרְצֶ֑ךָשַׁ֝֗בְתָּב [שְׁבִ֣ית] (שבות) יַעֲקֹֽב׃ (ג)נָ֭שָׂאתָעֲוֺ֣ןעַמֶּ֑ךָכִּסִּ֖יתָכׇל־חַטָּאתָ֣םסֶֽלָה׃ (ד)אָסַ֥פְתָּכׇל־עֶבְרָתֶ֑ךָהֱ֝שִׁיב֗וֹתָמֵחֲר֥וֹןאַפֶּֽךָ׃ (ה)שׁ֭וּבֵנוּאֱלֹהֵ֣ייִשְׁעֵ֑נוּוְהָפֵ֖רכַּעַסְךָ֣עִמָּֽנוּ׃ (ו)הַלְעוֹלָ֥םתֶּאֱנַף־בָּ֑נוּתִּמְשֹׁ֥ךְאַ֝פְּךָ֗לְדֹ֣רוָדֹֽר׃ (ז)הֲֽלֹא־אַ֭תָּהתָּשׁ֣וּבתְּחַיֵּ֑נוּוְ֝עַמְּךָ֗יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃ (ח)הַרְאֵ֣נוּיְהֹוָ֣הי״י֣חַסְדֶּ֑ךָוְ֝יֶשְׁעֲךָ֗תִּתֶּן־לָֽנוּ׃ (ט)אֶשְׁמְעָ֗המַה־יְדַבֵּר֮הָאֵ֢ל׀יְ֫הֹוָ֥הי֫״י֥גכִּ֤י׀ יְדַבֵּ֬רשָׁל֗וֹםאֶל־עַמּ֥וֹוְאֶל־חֲסִידָ֑יווְאַל־יָשׁ֥וּבוּלְכִסְלָֽה׃ (י)אַ֤ךְקָר֣וֹבלִירֵאָ֣יויִשְׁע֑וֹלִשְׁכֹּ֖ןכָּב֣וֹדבְּאַרְצֵֽנוּ׃ (יא)חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥תנִפְגָּ֑שׁוּצֶ֖דֶקוְשָׁל֣וֹםנָשָֽׁקוּ׃ (יב)אֱ֭מֶתמֵאֶ֣רֶץתִּצְמָ֑חוְ֝צֶ֗דֶקמִשָּׁמַ֥יִםנִשְׁקָֽף׃ (יג)גַּם־יְ֭הֹוָהי֭״ייִתֵּ֣ןהַטּ֑וֹבוְ֝אַרְצֵ֗נוּתִּתֵּ֥ןיְבוּלָֽהּ׃ (יד)צֶ֭דֶקלְפָנָ֣יויְהַלֵּ֑ךְוְיָשֵׂ֖םלְדֶ֣רֶךְפְּעָמָֽיו׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א‹ר4› פרשה פתוחה
בשַׁ֝֗בְתָּ א=שַׁ֝בְתָּ (השמטת נקודת הרביע)
גיְ֫הֹוָ֥הי֫״י֥ א!=יְה֫וָ֥הי״י֥ (בניגוד לדרכו ה״עולה״ מסומן באות ה״א של שם הוי״ה במקום באות יו״ד)
E/ע
ר׳ סעדיה גאון תפסיר תרגום לעברית
הערותNotes
(א)
הלל לדוד שבו משבח את המתמידים מבני קורח.
(ב)
ה׳! הואיל ואתה רצית את הארץ שלך. והחזרת את השביה של יעקוב.
(ג)
ונשאת [סבלת הרמת] את העון של העם שלך. ותמיד כסית על החטאים שלהם.
(ד)
והרבה מהכעסים שלך הרחקת מעליהם. והחזרת מעליהם את תוקף כעסך.
(ה)
אלוהי ישועתינו! כך תקבע (בישוב קבע) אותנו. ותפר את הכעס שלך מעלינו.
(ו)
האם עד עולם תכעס עלינו או תמשיך בחרון האף שלך עלינו לדורי דורות.
(ז)
הרי אתה הבטחת שתשוב ותחייה אותנו. והעם שלך ישמחו בך.
(ח)
ה׳! אם כך [הבטחת לנו] תראה לנו מהחסד שלך. ותתן לנו מהישועה שלך.
(ט)
[מה היא הישועה שתתן לנו (המשך מהפסוק הקודם)] שנשמע מה שתדבר אלינו אלוהים! האל (הכל יכול)! לפי שאתה אומר שלום לעם שלך. [ועוד אתה אומר] שהחסידים שלהם לעולם אינם חוזרים אל הסכלות שלהם.
(י)
ואמת הדבר שהישועה שלך קרובה ליראים שלך. זה מה שיהיה הכבוד שלך בארצנו [שתמיד הישועה שלך תהיה קרובה אלינו].
(יא)
אנשי החסד וההטבה נפגשו. ובעלי הצדק נפגשו עם השלום [נשקו לשון השקה מפגש].
(יב)
וכך [שנפגשים אחד עם השני (אנשי הצדק עם אנשי האמת) האמת צומחת מהארץ וההטבה [צדק לשון צדקה הטבה] משקיפה מהשמים.
(יג)
לפי שגם ה׳ יתן לנו את הטוב וארצנו תוציא את היבול שלה.
(יד)
ודרשי הצדק הולכים לפניו ויניחו רגליהם בדרכים שלו.
מהדורת המכון להוצאת כתבי רס"ג, באדיבות הרב יעקב עטר והרב חביב עטר (כל הזכויות שמורות); המהדורה הדיגיטלית נועדה ללימוד אישי בלבד