(א)ה֥וֹיאֶ֖רֶץצִלְצַ֣לכְּנָפָ֑יִםאֲשֶׁ֥רמֵעֵ֖בֶרלְנַהֲרֵי־כֽוּשׁ׃(ב)הַשֹּׁלֵ֨חַבַּיָּ֜םצִירִ֗יםוּבִכְלֵי־גֹ֘מֶא֮עַל־פְּנֵי־מַ֒יִם֒לְכ֣וּ׀ מַלְאָכִ֣יםקַלִּ֗יםאֶל־גּוֹי֙מְמֻשָּׁ֣ךְוּמוֹרָ֔טאֶל־עַ֥םנוֹרָ֖אמִן־ה֣וּאוָהָ֑לְאָהגּ֚וֹיקַו־קָ֣ווּמְבוּסָ֔האֲשֶׁר־בָּזְא֥וּנְהָרִ֖יםאַרְצֽוֹ׃(ג)כׇּל־יֹשְׁבֵ֥יתֵבֵ֖לוְשֹׁ֣כְנֵיאָ֑רֶץכִּנְשֹׂא־נֵ֤סהָרִים֙תִּרְא֔וּוְכִתְקֹ֥עַשׁוֹפָ֖רתִּשְׁמָֽעוּ׃(ד)כִּי֩כֹ֨האָמַ֤ריְהֹוָה֙י״י֙אֵלַ֔י [אֶשְׁקֳטָ֖ה] (אשקוטה)אוְאַבִּ֣יטָהבִמְכוֹנִ֑יכְּחֹ֥םצַח֙עֲלֵי־א֔וֹרכְּעָ֥בטַ֖לבְּחֹ֥םקָצִֽיר׃(ה)כִּֽי־לִפְנֵ֤יקָצִיר֙כְּתׇם־פֶּ֔רַחוּבֹ֥סֶרגֹּמֵ֖ליִֽהְיֶ֣הנִצָּ֑הֿוְכָרַ֤תהַזַּלְזַלִּים֙בַּמַּזְמֵר֔וֹתוְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹתהֵסִ֥ירהֵתַֽז׃(ו)יֵעָזְב֤וּיַחְדָּו֙לְעֵ֣יטהָרִ֔יםוּֽלְבֶהֱמַ֖תהָאָ֑רֶץוְקָ֤ץעָלָיו֙הָעַ֔יִטוְכׇל־בֶּהֱמַ֥תהָאָ֖רֶץעָלָ֥יותֶּחֱרָֽף׃(ז)בָּעֵת֩הַהִ֨יאיוּבַל־שַׁ֜ילַיהֹוָ֣הי״י֣צְבָא֗וֹתעַ֚םמְמֻשָּׁ֣ךְוּמוֹרָ֔טוּמֵעַ֥םנוֹרָ֖אמִן־ה֣וּאוָהָ֑לְאָהגּ֣וֹי׀ קַו־קָ֣ווּמְבוּסָ֗האֲשֶׁ֨רבָּזְא֤וּנְהָרִים֙אַרְצ֔וֹאֶל־מְק֛וֹםשֵׁם־יְהֹוָ֥הי״י֥צְבָא֖וֹתהַר־צִיּֽוֹן׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
(א)
אחרי פרשה זו בא פרק מופלא, שירד משמים על קיבוץ בית ישראל מכל מקום, אפילו מאחורי נהרות ארץ כוש בספינות העשויות בצורה פלאית כאמרו הוי ארץ צלצל כנפים(ישעיהו י״ח:א׳).
אתחיל תחילה להביא ראיות על נטיית המלים וגיזרת הלשונות. אשר להוי שתרגמנוהו אַת, הנה תיבה זו במקרא על שלושה פנים: כשהיא באה בעניין של גינוי ואיום בעונש, תרגומה אוי. כמו שביארתי במקומות [רבים: כגון] הוי משכימי בבקר (ישעיהו ה׳:י״א), הוי משכי (ישעיהו ה׳:י״ח). הוי השאננים בציון (עמוס ו׳:א׳). וכשהיא באה בעניין [של הספד תרגומה] אוי לפאֵר, כאמרו הוי אדון, הוי הודו (ירמיהו כ״ב:י״ח) – אוי לאדנות, אוי להוד! ותבוא גם כן במקום קריאה, כאמרו הוי הוי ונוסו (זכריה ב׳:י׳) תקרא: פלוני ופלוני!
אשר לצלצל שתרגמנוה מלשון ׳צל׳, שייכת היא לתיבות נרדפות מעין חלקות (תהלים י״ב:ד׳) [וחלקלקות] (תהלים ל״ה:י׳), כפי שמעידה הפרשה כולה.
(ב-ז)
... תיבה נסתרת אמור השלח בים צירים ... תיבה נסתרת אמור השלח בים צירים ... כי יש בה... למען יתיישב העניין לכו מלאכים קלים... אשר למן הוא והלאה קו קו ומבוסה – לשון יחיד. אשר למבוסה גזורה היא מאבוסנו (ישעיהו י״ד:כ״ה). בזאו נהרים יסודו בזזו. הודגשה באל״ף מעין... [לצנאכם] (במדבר ל״ב:כ״ד) – לצאנכם ודומיהם. ומה שאמר כתם פרח(ישעיהו י״ח:ה׳) כמו נכתם עונך (ירמיהו ב׳:כ״ב) – הכל רושם וסימן. אשר להתז(ישעיהו י״ח:ה׳) שתרגמתיה, [נקיז – התזה] נמנית היא עם הלשונות היחידאיות, שאין במקרא מהן לבד מאחת, והיא מצויה במשנה הרבה: התיז את הראש (משנה חולין ב׳:ג׳) וכיוצא בו.
וקץ עליו(ישעיהו י״ח:ו׳) – נגזר מן קיץ, עליו תחרף(ישעיהו י״ח:ו׳) ושרשה חרף ויחד יהיו קיץ וחרף... שמסרו אותו אבותינו... מזה...
זה ממה שכתוב בפרשה זו הוי ארץ צלצל כנפים. כינה את ארץ כוש, שמחוזותיה שרויים בצל, לשני פנים: האחד לפי שההר של ארץ כוש הוא הגבוה ביותר שבהרים. גבהו מן הארץ י״ח אצטארוס. כל אחד מאלה שיעורו ת״ע אמה באמת אלסודא. וכפי מה שהעלה הרישום של גובה הרים הללו, ראוי לקרוא להר המטיל צל על מחוזותיו יותר מזולתו [צלצל]... הר הודו גם כן.
הודיע האל, יתגדל ויתעלה... שבעת הישועה ישלחו האומות.. שליחים בכלי גמא, למען ישאו את בני ישראל המצויים שם ויביאום מנחה, כמאמר הכתוב יובל שי(ישעיהו י״ח:ז׳), לבית המקדש. והסיבה לשימוש בספינות גמא... כי ארץ כוש מתחבר בה קצה... העליון. ובקצה הנילוס... בארץ כוש יש מקומות שהספינות העשויות גמא לא יוכלו [להפליג] בהן, כיון שמצויות בה אבנים ... ספינות העץ... הספינות העשויות גמא. ואנו קוראים... [ספינות הגמא אינן נשברות] אך מתקפלות בלבד. והאל, יתברך ויתעלה, ברא בעולם ימים ונהרות, וכיצד יעברו אותן. לפיכך אמר ובכלי גמא על פני מים(ישעיהו י״ח:ב׳).
וכינה את האומה בארבעה כינויים: ממושך ומורט, קו קו ומבוסה כנגד ארבע ממלכות שהשתלטו עליה: האחד מושך, השני מורט... ומובן הכל: שאיפה לאכול, כמו שנאמר בתורה והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות (דברים ל״א:י״ז). והמשיל את המלכים בנהרות, כמו שאמר בתחילת הספר הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר (ישעיהו ח׳:ז׳). ותיאר התקבצות זאת גלויה ופומבית, לפי שדימה אותו למה שמאמתים אותו שני החושים הנכבדים: הראות והשמיעה. הוא [שאמר]: כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (ישעיהו י״ח:ג׳). ואחר שבישר בהתקבצות זאת [ידענו עת] אירועה. ואמר שלא יהיה כעת אלא בזמן כיבוש ירושלים, והשתקעות בני ישראל בה, [לא]...
כי כה אמר ה׳ אלי אשקטה(ישעיהו י״ח:ד׳)... אשקטה – שקט ורגיעה...
לאחר התקבצות המצויים מהם, לפני בוא גוג ומגוג, כמו שאמר ואמרת אעלה על ארץ פרזות (יחזקאל ל״ח:י״א). וזה שאמר ואביטה רמז לתיקון הארץ, לפי שזרעיה ופירותיה לא יצמחו אלא בשני דברים: חום ולחות. כי החום בלבד מצוי בפועל. ואם לא תצטרף אליו לחות תצטרף אליו יבושת... ללא תוספת. והלחות בלבד כשאינה מצויה כלל... תורכב עמה בתמורה לחום קרירות. ואז לא תתפתח ולא תפרח(?). נתברר איפוא כי... הכל, בין בעלי חיים וזולתם לא יתוספו ולא יצמחו כי אם בחום ולחות יחד. ולפיכך אמר כחם צח עלי אור(ישעיהו י״ח:ד׳). פירשתי אור – מטר, כמו בדיבורו של אליהוא בן ברכאל יפיץ ענן אורו (איוב ל״ז:י״א), על כפים כסה אור (איוב ל״ו:ל״ב) וכיוצא בהם... חום ואור לאיזון הצמחים. וכן... [אור] וחום לאיזון גופות בני אדם... בחום... תתיבש לחות הגופות... הלחות עם האדים הרעים ש... הגופות, ומונעים אותם מלחדור לתוך... עד שתקיף אותה. ואז מתרחשים כאבים. ובהתאזנותה ימצאו הגופות תיקונם. ועליה אמר שלמה גם כן כצנת שלג ביום קציר (משלי כ״ה:י״ג).
(ה)
וצירף הנביא לפרק זה [הסובב] על זמן הישועה, פרק אחר. והוא: אבדן גוג ומגוג, והמשילם בזרע ובקציר. ואמר כי לפני קציר כתם פרח, טרם יפריח צמחם ענפים וקודם שייקצר – ייכרתו. כמו [שאמר] וכרת הזלזלים. זו המשלה לתבואות. ובדימוי לאילנות אמר ובסר גמל יהיה נצה... יהיה פרים פרי בוסר. יתירה מזו, לפני... ויזרו. ומובן זה: קודם שיושלם... יתירה מזו. לפני שיכנסו לירושלים. יתירה מזו, לפני ש... יכריתם אלהים בחרב שמימית. כמו שאמר ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳) ועשה... שני פנים : האחד – כריתה וכרת הזלזלים... והשני – ימות וישמד, כמו שאמר על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך (יחזקאל ל״ח:ט׳)... כל האפיקים. מספר מה שראה עליו...
הסיר התז... על אותה התזה אמר ושלחתי מהם פלטים (ישעיהו ס״ב:י״ט).
(ו)
ואמר על ההרוגים יעזבו יחדו והוא מה שפירש יחזקאל, שהעופות וחיות השדה יתנפלו עליהם ויאכלו מבשרם זמן מסויים. הוא שאמר ואתה בן אדם כה אמר ה׳ אלהים אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה (יחזקאל ל״ט:י״ז). ופירש שם, שהם ישהו שבעה חדשים (יחזקאל ל״ט:י״ד) בארץ עד שייקברו. ואפשר ששבעה חדשים אלו מקצתם יהיו בקיץ ומקצתם בחורף. הבהירו זאת דברי ישעיהו על הקיץ וקץ עליו העיט. ולא ייחד את העופות לקיץ ללא החורף, ולא הבהמות בחורף ללא הקיץ. ומה שאמר על הראשון חל על השני גם כן. ומה שאמר על השני הריהו אמור על הראשון גם כן... כמו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך (משלי א, ח; ו. כ); תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז. כ). פירושו: תתץ אמת וחסד ליעקב ולאברהם. אף כאן: וקיץ וחרף עליו העיט וכל בהמות הארץ.
(ז)
וכשתיאר ישעיהו... ואבדן גוג ... בזמן הזה אשר יארעו בו שני דברים (?) ויבאו בני ישראל שמעבר לנהרות כוש אל ירושלים. זהו שאמר בעת ההיא יובל שי. וכבר אמר צפניה כדבר הזה. כי אנשים מבית ישראל ינתנו כמנחה למשיח. וכינה אותם מליצי יושר נפוצים. זהו שאמר מעבר לנהרי לכוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי (צפניה ג׳:י׳).
אוסף קטעי הגניזה (בהכנה) מפירוש רס"ג שחלקם הגדול זוהו ותורגמו על ידי פרופ' יהודה רצהבי, באדיבות מכון מש"ה ומוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות). ההקדמה לספר תורגמה על ידי פרופ' חגי בן-שמאי, תרביץ ס', ומופיעה כאן באדיבות כתב העת. האוסף נערך על ידי הרב ישי רונן עבור על־התורה (כל הזכויות שמורות).