דברים ל יא.
קהלת ז כג.
דברים ל יד.
כלומר דברי הזונה שבפרק הקודם שדבריה מלאים רמזים ובני רמזים כדי למשוך את הפתאים ואינם חלקים וישרים כפשוטם.
אפשר: המעלות.
כי חכמים מצווים להיפך אל תעשם עטרה להתגדל בהם, אבות פ״ד מ״ה. וראה פירוש הרמב״ם שם מהדורתי.
אף כאן ״אלג׳ואהר״ שם כללי לכל המרגליות ואבני החן.
שמואל ב טז-יז.
עבודה זרה טז ב. ומפרש רבנו שמלכתחלה אמר ר׳ אליעזר לשון שקול כדי להטעותו.
שם יח ב.
איני יודע מקומו. וברור כי כוונת האומר מעת עמדי על רגלי עתה לא ראיתיו, והבלש חשב מעת עמדי בעולם, כלומר שלא ראהו מימיו. ולענין אם מותר לאדם לומר דברים שקולים בידעו שהשומע יטעה בהבנת הדברים, ראה הנבחר באמו״ד המאמר הרביעי פ״ה מהדורתי עמ׳ קסב.
איוב ה יג.
עבודת שמים.
כלומר אין הבטחתו הבטחה ואין דבורו דבור.
כלומר החכמה.
אפשר: מבעלי התושיה. כי בכל מקום מפרש רבנו תושיה ״פקה״ ידיעת החוקים והמשפטים.
לעיל ג יד.
ראה פירוש רבנו לקמן יא יח.
דברים כח יב.
ירמיה נ כה.
דברים לב לד.
הוסיף רבנו כלומר מחוכם ומושלם כדי שלא ליחס לו יתעלה חכמה חוץ ממנו ונבוא בכך לידי שניות.
שלמה.
אפשר: בגללה, בגלל שחייבה החכמה בריאתו.
כלומר אינה דבר מוגדר מוגבל כשלעצמו.
בראשית א ו.
שם א ט.
שם א יד.
שם א כ.
שם א כד.
אנשי החכמה ובעליה.
החכמה.
ראה פירוש רבנו לספר יצירה מהדורתי עמ׳ צח, שם נאמרו הדברים בהדגמה.
כלומר קיום המצות.
תהלים לא כה.
שם כז יד.
תחלת הפרק הבא א-ט.