×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {רביעי} וְאִם⁠־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קׇרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן⁠־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם⁠־זָכָר֙ אִם⁠־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ב) וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת⁠־הַדָּ֛ם עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (ג) וְהִקְרִיב֙ מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִ֔ים אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑הי״י֑ אֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (ד) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃ (ה) וְהִקְטִ֨ירוּ אֹת֤וֹ בְנֵֽי⁠־אַהֲרֹן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַל⁠־הָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־הָעֵצִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הָאֵ֑שׁ אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (ו) וְאִם⁠־מִן⁠־הַצֹּ֧אן קׇרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהֹוָ֑הי״י֑ זָכָר֙ א֣וֹ נְקֵבָ֔ה תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ׃ (ז) אִם⁠־כֶּ֥שֶׂב הֽוּא⁠־מַקְרִ֖יב אֶת⁠־קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִ֥יב אֹת֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ח) וְסָמַ֤ךְ אֶת⁠־יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת⁠־דָּמ֛וֹ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (ט) וְהִקְרִ֨יב מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אִשֶּׁ֣ה לַיהֹוָה֒י״י֒ חֶלְבּוֹ֙ הָאַלְיָ֣ה תְמִימָ֔ה לְעֻמַּ֥ת הֶעָצֶ֖ה יְסִירֶ֑נָּה וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (י) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃ (יא) וְהִקְטִיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֥חֶם אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יב) וְאִ֥ם עֵ֖זא קׇרְבָּנ֑וֹ וְהִקְרִיב֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יג) וְסָמַ֤ךְ אֶת⁠־יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹאשׁ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת⁠־דָּמ֛וֹ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (יד) וְהִקְרִ֤יב מִמֶּ֙נּוּ֙ קׇרְבָּנ֔וֹ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ אֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (טו) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃ (טז) וְהִקְטִירָ֥ם הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֤חֶם אִשֶּׁה֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ כׇּל⁠־חֵ֖לֶב לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יז) חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑םב כׇּל⁠־חֵ֥לֶב וְכׇל⁠־דָּ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְאִ֥ם עֵ֖ז =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (מרכא וטפחא)
• דפוסים=וְאִֽם⁠־עֵ֖ז (תיבה מוקפת בגעיה)
ב מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם =ל-מ,ש,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך ברויאר ומג״ה). המקום מטושטש בכתי״ל1; ברור שאין געיה במי״ם, אבל אולי יתכן שנשאר סימן קלוש של געיה בבי״ת.
• ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם (!), אמנם עיון בצילום כתב היד אולי מראה געיה מחוקה שנייה (?) גם תחת הבי״ת.
• ל1?,ב,ש1[ביד שניה]=מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם (אין געיה)
• קורן=מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם
• ראו גם את שלושת הדוגמאות המקבילות בויקרא פרק כ״ג (פסוקים ג׳, י״ד, ל״א) ובהערות הנוסח שם.
E/ע
הערותNotes
(א) אם זכר אם נקבה – זכר או נקבה מיבעי. וכבר יש ע״ז דרשות חז״ל ועוד לאלוה מילין אמאי דייק זה הלשון דוקא גבי בקר ולא בצאן. ויש עוד דיוק בלשון המקרא דבבקר כתיב מתחלה תמים יקריבנו לפני ה׳ דמשמעו בבהמ״ק. ובצאן כתיב תחלה תמים יקריבנו ואח״כ כתיב והקריב אותו לפני ה׳. והנה כבר נתבאר דהקדש מיקרי הקרבה ג״כ. ואי׳ במס׳ פסחים פ׳ אלו דברים שאמרו על הלל מעולם לא מעל אדם בעולתו שהוא מביא עולתו לעזרה ומקדישו. ודייק דוקא עולה שמועלין בו ולא שלמים שאף על גב דאסורה בהנאה מה״ת מכל מקום כיון שאין בו אזהרה דמעילה לית לן בה. איברא כ״ז בצאן שאין עבודה מצוי בו מש״ה אין חשש להקדיש מבע״י. וגיזה אין דרך לגוז אלא הבעלים והוא יודע שהקדיש ונזהר בו. אבל בקר דמצוי בו עבודה וכתיב לא תעבוד בבכור שורך מאי נ״מ בין עולה לשלמים מש״ה בבקר כתיב מתחלה יקריבנו לפני ה׳ היינו בעזרה יקדישנו משא״כ בצאן תחלה יקדישנו בכ״מ. ואח״כ להקריב אותו לפני ה׳. אכן גם בבקר אין הקפד להקדישו בעזרה אלא במי שהוא בר עבודה ורגיל לכך וזה תלוי בטבע השוורים והפרות לפי המקום אם חורשין בשוורים או בפרות. מש״ה כתיב אם זכר אם נקבה אם קרוב להכשל בעבודה יקריבנו לפני ה׳.
[הרחב דבר: והיינו דאי׳ בשבת פ׳ שואל אר״י מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ברגל. וקשה לכאורה אמאי נקיט ר״י חגיגה יותר מעולת ראי׳ דקיי״ל כב״ה דקרב ביו״ט. אלא כמש״כ דעולה אסור להקדיש בערב הרגל מש״ה פשיטא דמקדיש ברגל. שהרי א״א לעשות מבע״י. אבל פסח וחגיגה דהויין שלמים ס״ד דהוי אפשר לאקדושינהו מבע״י וא״כ אסור להקדיש ברגל קמ״ל דשרי. ומתיישב בזה הא דאי׳ בביצה ד״כ ת״ר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביו״ט חברו עליו תלמידי שמאי הזקן א״ל מה טיבה של בהמה זו א״ל נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כו׳ והי׳ שם זקן אחד ובבא בן בוטא שמו והביא כל צאן קדר שבירו׳ והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבוא ויסמוך. וכבר תמהו ע״ז שהחל בעולה ושלמים וסיים בסמיכה והרי תרי מילי נינהו. אבל הענין דבימי הלל ושמאי עוד לא נחלקו אלא על הסמיכה כדתנן בחגיגה פ״ב ושמאי ס״ל דא״צ תיכף לסמיכה שחיטה ואפשר לסמוך מבע״י. וכשראו תלמידי שמאי להלל שמביא עולה והמה ידעו שמעולם אינו מקדיש עולה אלא בעזרה א״כ ע״כ סומך ג״כ ביו״ט והשיב שלמים היא ואתמול הקדשתיה וסמכתי עליה.]
(ב) פתח אהל מועד – מזה דרשו ריש מס׳ עירובין דשלמים ששחטן לפני פתיחת דלתות ההיכל פסול. ופירש״י בזבחים דס״א א׳ דדוקא שלמים כך הוא ולא עולה. והתוס׳ הקשו מדתנן במס׳ תמיד לא היה השוחט שוחט עד ששומע שער הגדול שנפתח. ולק״מ דהתם הוא משום כדי להסמיך זריקה לשחיטה וזריקה ודאי מעכב פתח אהל מועד. משא״כ במשכן שהיה רק פרכת המסך והיה אפשר לעשות הפתיחה בין שחיטה לזריקה. וגם בבהמ״ק כשר אם לא נפתח פתח ההיכל בשעת שחיטה. ויש להתבונן מ״ש שלמים דחמור בזה מעולה. ונראה משום דעולה טעונה צפון המזבח וא״כ ניכר בזה שהוא שחיטת קדשים וסכין מקדשו כדאי׳ במנחות דק״א משא״כ שלמים שאין קפידא מש״ה בעינן דוקא פתח א״מ. ומזה הוכחה דגם עולת בקר טעונה צפון כדעת חז״ל. (ג) ואת כל החלב אשר על הקרב – במשמעות אשר על הקרב רבו דעות הראשונים ומבואר בהע״ש שאילתא ס״ח. (ו) לזבח שלמים לה׳ – כ״ז מיותר שהרי מיירי בתחלת הפרשה בשלמים ואם זבח שלמים קרבנו. ומזה יצא הדרש בזבחים דף ח׳ דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים. היינו מותר הפסח קרב שלמים. ובזה מדויק עוד הא דכתיב כאן לה׳ ולא כמו בראש הפרשה. אלא ללמדנו שאפילו בהיות ישראל במדבר ויבואר להלן בפ׳ אחרי ובס׳ דברים פ׳ ראה. שהיו רשאין אז להביא שלמים להיות לחמם לנפשם היינו כדי שיהיו רשאין לאכול בשר שנאסר אז שחיטת חולין לכ״ע כמבואר שם. מש״ה דייק הכתוב כאן דמותר הפסח קרב דוקא שלמים לה׳. שיהא הבשר נאכל משלחן גבוה כמו שהיה הפסח עצמו. (ז) אם כשב – כבר הבאנו דרשת חז״ל בתורת כהנים והובא בפסחים דצ״ו אם כשב לרבות את הפסח לאליה. ופרש״י משום שלא נזכר בפסח הקטרת האימורין זולת מקרא ואת חלבם תקטיר. ולכאורה ק׳ א״כ בכור ומעשר נמי. ואמאי נקיט פסח ביחוד. ולפי דברינו לעיל א׳ י׳ דסתם כשבים משמעו גדולים דסתמם יותר מב״ש וא״כ ה״א דפסח א״א לרבות באם כשב מש״ה העלו חז״ל דאפילו פסח נתרבה. דאף על גב שהוא ב״ש מכ״מ אפשר לכוללם בשם כשב אם הוא גדול כמש״כ לעיל. מכש״כ בכור ומעשר. (ט) חלבו האליה תמימה – הלשון אינו מדויק. והנה הרמב״ן האריך והעלה דשם חלב לא שייך אלא באסור לאכילה. והמותר נקרא שומן. ויישב בדוחק כל המקראות המורות להיפך כמו ואכלו את חלב הארץ ועוד. אבל לפי הפשט להיפך דכל שומן נקרא חלב כמו בלשון חכמים. חלב טהור חלב טמא. ומה שהכריח הרמב״ן מהא שאין כל שומן נאסר בכתפות ובצדדין. ברור שאינו נאסר אלא חלב הקרב למזבח לאפוקי חלב שאינו קרב ולאפוקי הקרב שאינו חלב כמו יותרת הכבד וכליות. והא דחלב דד הטחול אסור אע״ג שאינו קרב היא משום חבור לחלב האסור כפרש״י חולין דצ״ג א׳ ד״ה חות כו׳ שהוא מחובר לכרס ולחלב. והא שהוכיח הרמב״ן עוד מדכתיב במלואים החלב והאליה אלמא דאליה אינו חלב. ופי׳ חלבו האליה תמימה היינו החלב העליון שמחובר לאליה וכ״ז אינו לפי הפשט. וכמש״כ בפ׳ תצוה דא״א לפרש החלב והאליה חלב הדקין וכדומה דא״כ למאי כתיב ביחוד גבי איל. אלא חלב האליה היינו התלוי בקצה האליה. ושם ביארנו דמשום שהיה מילואים אין הדבר זר שיהא האליה קרב אפילו בלי החלב שבו משום שגם שוק הימין קרב מעין עולה מש״ה כתיב החלב בפ״ע והאליה בפ״ע. אבל כאן היתה הדעת נותנת שלא תהי׳ האליה קרב כמו אליה של בקר ועז. אלא משום דהאליה של כבש יש בה שומן שנקרא חלב קרב האליה ג״כ כדי שיהא תמימה. וכדאיתא ביומא די״ז ב׳ דלאו אורח ארעא בפרוסה. והכי איתא בירושלמי דמאי והובא בתוס׳ חולין ד״ו. והיינו שפי׳ הכתוב חלבו האליה תמימה. משום חלב שעל האליה קרב האליה תמימה והא שמותר באכילה אע״ג שהוא חלב הקרב כבר דרשו חז״ל שאין אסור אלא הקרב בשור וכשב ועז. (יא) והקטירו הכהן – לפי הפשט משמעו אחד מכל החלבים ג״כ כשר מש״ה לא כתיב ריח ניחוח שכיון שנחסר אף על גב שאינו לעיכובא מכ״מ אינו לריח ניחוח. מהדורת הרב מרדכי קופרמן (ירושלים, תשס"ח), ברשותו האדיבה של המהדיר והוצאת המכללה ירושלים (כל הזכויות שמורות למהדיר). {הביאורים בסוגריים המסולסלים הם הוספות מכי"ק של הנצי"ב.}
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144