וַיִּקְרָ֖א =מ״ס-ל וכן בשאר רשימות האותיות הקטנות ובמ״ש
• ל=וַיִּקְרָ֖א (וכן במג״ה כדרכו)
אֶל־פֶּ֜תַח =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (גרש באות פ״א), וכך דעתם של דותן וברויאר לגבי כתי״ל. בהקלדה העירו על המיקום החריג של הטעם בכתי״ל, שהוא נראה כמעין גרש מוקדם של רביע מוגרש בטעמי אמ״ת מבחינת מיקומו. אך בכמה כתבי־היד נוספים רואים דבר דומה (ל1,ב,ו), והסיבה כנראה בגלל שהטעם מופיע באמצע תיבות מחוברות, רחוק מתחילת התיבה המחוברת, ולכן אין הקפדה שהקו לא יהיה בימינה של האות.
• הערת המקליד
הַכֹּֽהֲנִים֙ =ל-מ,ב,ש,ק3,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 וספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר ובמג״ה וכן בקורן ובדפוסים).
• ל1,ש1=הַכֹּהֲנִים֙ (אין געיה)
• ל!=הַֽכֹּֽהֲנִים֙ (!) בשתי געיות: געיה כבדה בה״א (שהיא געיה ימנית) וגעיה קלה בכ״ף; לפי הערת ברויאר במהדורת חורב (תשנ״ב) הגעיה הכבדה שבה״א איננה ודאית, אבל מעיון בכתב־היד היא ודאית.