×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת במדבר} וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ (ב) שְׂא֗וּ אֶת⁠־רֹאשׁ֙ כׇּל⁠־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כׇּל⁠־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃ (ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כׇּל⁠־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃ (ד) וְאִתְּכֶ֣ם יִהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית⁠־אֲבֹתָ֖יו הֽוּא׃ (ה) וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַֽעַמְד֖וּ אִתְּכֶ֑ם לִרְאוּבֵ֕ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן⁠־שְׁדֵיאֽוּר׃ (ו) לְשִׁמְע֕וֹן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ (ז) לִֽיהוּדָ֕ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן⁠־עַמִּינָדָֽב׃ (ח) לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּעָֽר׃ (ט) לִזְבוּלֻ֕ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן⁠־חֵלֹֽן׃ (י) לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֕יִם אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן⁠־עַמִּיה֑וּד לִמְנַשֶּׁ֕ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן⁠־פְּדָהצֽוּרא׃ (יא) לְבִ֨נְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן⁠־גִּדְעֹנִֽי׃ (יב) לְדָ֕ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן⁠־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃ (יג) לְאָשֵׁ֕ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן⁠־עׇכְרָֽן׃ (יד) לְגָ֕ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן⁠־דְּעוּאֵֽל׃ (טו) לְנַ֨פְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן⁠־עֵינָֽן׃ (טז) אֵ֚לֶּה [קְרוּאֵ֣י] (קריאי) הָעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם׃ (יז) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֹֽתב׃ (יח) וְאֵ֨ת כׇּל⁠־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל⁠־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽםג׃ (יט) כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶת⁠־מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ (כ) {שני} דוַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי⁠־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כׇּל⁠־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (כב)  לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם פְּקֻדָ֗יו בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כׇּל⁠־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (כד)  לִבְנֵ֣י גָ֔ד תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כה) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ (כו)  לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כז) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (כח)  לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָהה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (כט) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר אַרְבָּעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (ל)  לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֑ן שִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (לב)  לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֶפְרָ֑יִם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (לד)  לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לה) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ (לו)  לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לז) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֑ן חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (לח)  לִבְנֵ֣י דָ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (לט) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה דָ֑ן שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ (מ)  לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (מא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (מב)  בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃ (מג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֑י שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (מד)  אֵ֣לֶּה הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ וּנְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אִ֑ישׁ אִישׁ⁠־אֶחָ֥ד לְבֵית⁠־אֲבֹתָ֖יו הָיֽוּ׃ (מה) וַיִּֽהְי֛וּ כׇּל⁠־פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כׇּל⁠־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (מו) וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל⁠־הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ⁠־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ (מז) וְהַלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הׇתְפָּקְד֖וּ בְּתוֹכָֽם׃ (מח)  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (מט) אַ֣ךְ אֶת⁠־מַטֵּ֤ה לֵוִי֙ לֹ֣א תִפְקֹ֔ד וְאֶת⁠־רֹאשָׁ֖ם לֹ֣א תִשָּׂ֑א בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (נ) וְאַתָּ֡ה הַפְקֵ֣ד אֶת⁠־הַלְוִיִּם֩ עַל⁠־מִשְׁכַּ֨ן הָעֵדֻ֜ת וְעַ֣ל כׇּל⁠־כֵּלָיו֮ וְעַ֣ל כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־לוֹ֒ הֵ֜מָּה יִשְׂא֤וּ אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֔יו וְהֵ֖ם יְשָׁרְתֻ֑הוּ וְסָבִ֥יב לַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ (נא) וּבִנְסֹ֣עַ הַמִּשְׁכָּ֗ן יוֹרִ֤ידוּ אֹתוֹ֙ הַלְוִיִּ֔ם וּבַחֲנֹת֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן יָקִ֥ימוּ אֹת֖וֹ הַלְוִיִּ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃ (נב) וְחָנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֧ישׁ עַֽל⁠־מַחֲנֵ֛הוּ וְאִ֥ישׁ עַל⁠־דִּגְל֖וֹ לְצִבְאֹתָֽם׃ (נג) וְהַלְוִיִּ֞ם יַחֲנ֤וּ סָבִיב֙ לְמִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת וְלֹֽא⁠־יִהְיֶ֣ה קֶ֔צֶף עַל⁠־עֲדַ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם אֶת⁠־מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֽוּת׃ (נד) וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בֶּן⁠־פְּדָהצֽוּר =ל,ב,ש1,ק3 ומסורת טברנית וספרי התורה בכל העדות (״פדהצור״ תיבה אחת); בכל כתבי⁠־היד האלה אין מקף ואין שווא מתחת לאות ה״א, אך מכיוון שאין טעם עצמאי ב״בֶּן⁠־פְּדָה״ יוצא שהיא נסכמת אל הסילוק ב״צֽוּר״. והשווה להלן בפרשת נשֹא (ז,נד; ז,נט) ובהערות הנוסח שם.
• ל1,ש,ו=<בֶּן⁠־פְּדָה⁠־צֽוּר> (״פדה צור״ בשתי תיבות מוקפות)
ב בְּשֵׁמֹֽת =א⁠(ס,ר),ל1,ב,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות וספרי תימן
• ל!,ש=בְּשֵׁמֽוֹת. (כתיב מלא וי״ו) וכך בספרי ספרד ואשכנז
• הרמ״ה הסתפק <וחד אישכחן בלישנא דפליגי ביה נוסחי. אשר נקבו בְּשֵׁמֽוֹת במקצת נוסחי דיקי מלא וי״ו כתיב, ואית דחסר עליה מלא...>, וראו שם לנימוקים של הספק, וכן בספרו של ברויאר על תיבה זו (הערה 2*).
ג לְגֻלְגְּלֹתָֽם =ל?,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וספרי התורה ובדפוסים (אות גימ״ל הראשונה רגילה)
• מ״ס-ל=לְגֻלְגְּלֹתָֽם (אות גימ״ל הראשונה גדולה), וכך בפנים בכתי״ל לפי דותן וברויאר; אבל לאחר עיון בצילום כתב⁠־היד לא ברור לגמרי שכוונת הסופר הייתה לאות גדולה.
ד ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ה מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה =ל,ל1,ב,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ש!=מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙ (״שנה ומעלה״ במהפך ופשטא) וראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ׳ 46).
E/ע
הערותNotes
(א) וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני וגו׳ – למה סמך אהל מועד ליציאת מצרים לומר לך בזכות שהיו ישראל עתידים לעשות אהל מועד יצאו ממצרים, כמה דהוא אמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב). תעבדון זו עבודת אהל מועד. על ההר הזה – זה מתן תורה, ולמה נאמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ׳:ב׳). הא למדנו שבזכות אהל מועד ובזכות התורה יצאו ישראל ממצרים. 1דבר אחר: אנכי ה׳ אלהיך: ׳א׳ – שהוא אחד בעולמו, ׳נכ׳ – שבחר הקב״ה את ישראל משבעים אומות, ׳י׳ – עשרת הדברות, לכך פתח באנכי. במדבר סיני באהל מועד וגו׳ – לכך הוצרך הכתוב לומר באהל מועד בשנה השנית, כאדם שנכנס עם כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום, כך עשה הקב״ה שעד עכשיו לא כתב להם לא כתובה ולא גט, אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט, והיינו דקא אמר הנביא איזה ספר כריתות אמכם (ישעיהו נ׳:א׳). דבר אחר: מה ראה משה והקדים פרשה זו לפרשת הפסח, שפרשה זו היתה באחד לחדש השני, והוא אייר, ופרשת פסח היה בחדש הראשון, שנאמר וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (פסוק א), וכתיב בחדש הראשון לאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר ט׳:א׳-ב׳), והלא פרשת הפסח היה בניסן, והיה לו להקדים בפרשה זו קודם לאייר, ולמה עשה כן, לפי שבאותה פרשה נאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו׳ (במדבר ט׳:ו׳), ואותה שעה נאמר להם מצות פסח שני לטמאים, לכך לא רצה להתחיל הספר בפרשת טמאים, 2ומכאן למדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, הני מילי בשני ענינים, כגון אלו ב׳ המעשים, אבל בחד ענינא אותו שהוא מוקדם הוא מוקדם, ואותו שנכתב מאוחר הוא מאוחר, שאם לא נאמר כן, אם כן כלל ופרט שאנו אומרים אין בכלל אלא מה שבפרט, והיינו יכולין לומר פרט וכלל הוא, ונאמר שנעשה כלל מוסיף על הפרט, וכן פרט וכלל מה שאנו אומרים נעשה כלל מוסיף על הפרט, ונאמר שכלל ופרט הוא ואין בכלל, [אלא] מה שבפרט, אלא מכאן אתה למד מאחר שאנו דורשין את התורה בכלל ופרט, ובפרט ובכלל, שבענין אחד יש מוקדם ומאוחר. (ב) שאו את ראש וגו׳ לגלגלתם – למה נאמר לגלגלתם, ללמדך שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, כשם שנאמר בכי תשא, כי אומר בקע לגלגלת (שמות ל״ח:כ״ו), ומנין זה לא היה אלא לעשות דגלים, אבל במנין כי תשא לא היה אלא לעשיית אדנים למשכן. (ה) לראובן אליצור בן שדיאור – אעפ״י שעשה יעקב ליוסף בכור, אין בכור אלא ראובן, שנאמר ויהי ראובן בכור ישראל (במדבר כ״ו:ה׳), וכן הוא אמר (ואת הבכורה ליוסף ולו להתייחס לבכורה) [נתנה בכורתו לבני יוסף ולא להתייחס לבכורה וגו׳ והבכורה ליוסף] (דברי הימים א ה׳:א׳-ב׳), ולפי שהיה ראובן בכור, לכך הכתוב מנאו תחלה, ותחלה מנה בני האמהות כתולדותם, ובני השפחות כתולדותם, ובהרבה מקומות נכתבים שמות השבטים בתורה, וכמו שמנה במקום אחד, לא מנאם כך במקום אחר, ולמה עשה כן, 3לפי שהם תקרתו של עולם, 4שנאמר וישראל מקוראי (ישעיהו מ״ח:י״ב), 5התקרה הזאת אדם לוקח עביותו של קורה ומשימה כנגד דקותו של אחד, כדי שיסמוך, כי אם היו הדקים לצד והעבים לצד לא היה סומך, אלא נותן העבה בצד הדק, והדק בצד העבה, כך ערב השבטים קטן אצל גדול. אליצור בן שדיאור6אלה שמות האנשים ניתנו להדרש, נקרא שם נשיא ראובן אליצור על שם ראובן אעפ״י שחטא, כמו שנאמר וילך ראובן וישכב וגו׳ (בראשית ל״ה:כ״ב), לבסוף עשה תשובה ומחל לו הקב״ה על אותו עון, לכך נקרא אליצור, מה הצור הזה סובל כל הבית, כך סבל הקב״ה על עוונותיהם ומחל להם. בן שדיאור – ממי למד ראובן לעשות תשובה מיהודה אחיו, בעת שצוה להשליך תמר כלתו לאור, כמו שנאמר ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף (בראשית ל״ח:כ״ד), ואין שדי אלא השלכה, כדמתרגמינן ירה בים (שמות ט״ו:ד׳), שדי בימא. כששלחה תמר ליהודה הסימנים, ואמרה לו הכר נא למי וגו׳ (בראשית ל״ח:כ״ה). מיד ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו׳ (בראשית ל״ח:כ״ו), כשראה ראובן כי הודה יהודה, אף הוא הודה על עונו, ומחל לו הקב״ה כמה דאת אמר יחי ראובן וגו׳ (דברים ל״ג:ו׳), וכתיב בתריה וזאת ליהודה (דברים ל״ג:ז׳), כך אמר משה מי גרם לראובן שיודה, יהודה שנאמר וזאת ליהודה, וכשם שמחלת לראובן, כך תמחול ליהודה, כי לא ביקש כפרה מאביו מן הנדוי שקבל עליו, אם לא אביאנו אליך (בראשית מ״ד:ל״ב), מכאן למדנו שלא למד ראובן להודות אלא מיהודה, ולכך נקרא נשיא שבטו אליצור בן שדיאור. (ו) לשמעון שלמיאל בן צורישדי – שאעפ״י שיצא ממנו זמרי, שעל ידו מתו עשרים וארבעה אלף במגפה, עשה לו אל שלום, וסמכו אצל ראובן, שהיה בעל תשובה, ולכך נאמר בן צורי, וכשברך משה את השבטים, לא בירך לשמעון מפני מעשה זמרי, אבל תלה אותו בברכת יהודה, שנאמר שמע ה׳ קול יהודה (דברים ל״ג:ז׳), ועל שם שמע אמר שמעון, וכן מצינו שמנחלת יהודה נתנו לשמעון אחיו, [כמו שנאמר] עלה אתי בגורלי וגו׳ (שופטים א׳:ג׳), לכך נקרא נשיא שבט שמעון שלומיאל בן צורי שדי. (ז) ליהודה נחשון בן עמינדב – ולמה נקרא שמו נחשון, 7שירד לנחשול של ים תחלה בטרם שנבקע, ונו״ן מתחלף בלמ״ד, 8כמו שמצינו נשכות לשכות, 9נילוס נינוס. בן עמינדב – לכך נעשה נדיבו של הקב״ה. לכך זכה יהודה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו (תהלים קי״ד:ב׳), מלמד שקדש שמו של הקב״ה על הים, לכך ישראל לממשלותיו (תהלים קי״ד:ב׳), נעשה מושל לישראל, ולכך נקרא נחשון בן עמינדב. (ח) ליששכר נתנאל בן צוער – ולמה נקרא שמו נתנאל לפי שנתנו שבט יששכר לבם על התורה, שנתנה האל לישראל על יד משה, שנאמר ויתן אל משה וגו׳ (שמות ל״א:י״ח), ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (בראשית מ״ט:ט״ו) ואומר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א י״ב:ל״ג). בן צוער – שקבלו עליהם צער וטורח כל ישראל, שהיו שואלים להם ומשיבים לה, כמה דהוא אמר וכל אחיהם על פיהם (דברי הימים א י״ב:ל״ג). ולכך נקרא נתנאל בן צוער. (ט) לזבולן אליאב בן חלן – ולמה נקרא שמו אליאב, על שם הברכה [שבירכו] אביו, שנאמר זבולן לחוף ימים ישכון, ולכך נקרא שמו אליאב, על שם אלונים מבשן עשו משוטיך (יחזקאל כ״ז:ו׳), אב על שם הספינה, שנאמר חלפו עם אניות אבה (איוב ט׳:כ״ו), ואומר עודנו באבו (איוב ח׳:י״ב). בן חלן – נקרא על שם הברכה שבירכו משה רבינו ע״ה, שנאמר ושפוני טמוני חול (דברים ל״ג:י״ט). (י) לבני יוסף לאפרים – הקדים אפרים למנשה, [אבל בחלוקת הארץ הקדים מנשה לאפרים, שנאמר בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים (במדבר כ״ו:כ״ח), ולמה עשה כן, לפי שחצי שבט מנשה קבלו חלקם תחלה בטרם שנכנסו לארץ לכך הקדים מנשה לאפרים. אלישמע בן עמיהוד – נקרא שמו על שם מעשה יוסף הצדיק, אמר הקב״ה אלי שמע יוסף שצויתיו על הזנות, ולא שמע אל אדונתו, שהיתה מפתה אותו, כמה דהוא אמר ולא שמע אליה (בראשית ל״ט:י׳), 10אמר הקב״ה עמי היה שכבש את יצרו לעשות רצוני. למנשה גמליאל בן פדהצור11ומה שכר גמלו האל, על שקידש שמו של הקב״ה, שפדאו צורו ונעשה מלך על כל מצרים. (יא) לבנימין אבידן בן גדעוני – ולמה נקרא שמו אבידן, על שם בנימין, שבשעה שנולד מתה אמו מפני קושי לידתה, והיתה היא סבורה גם בנימין כמותה, ולכך קראתהו בן אוני, כלומר שיהיה מתאונן והולך, כמו שנאמר לא אכלתי באוני (דברים כ״ו:י״ד), אבל אביו קראו בנימין, כלומר יגיע לאריכות ימים ולא ימות, ומניין שימין הוא כמו ימים, [דכתיב] ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל י״ב:י״ג). דבר אחר: שהוא חזק ביד ימין, ולכך נקרא אבידן, שאביו דן בין דבר אמי לדבריו, ומה היה דינו בן גדעוני. שאמו קראתהו עוני הוא אוני, ואביו קראוהו בנימין, שהוא חזק שירבה גדודים, לכך נקרא אבידן בן גדעוני. (יב) לדן אחיעזר בן עמישדי – לפי שדן אביו נעשה אח ליהודה במלכת המשכן, שנאמר ראו קרא ה׳ בשם בצלאל וגו׳ (שמות ל״ה:ל׳), ואמר (ואתו) אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות ל״ה:ל״ד), ואין עזר אלא יהודה, שנאמר ועזר מצריו תהיה (דברים ל״ג:ז׳), וכן נאמר על דוד שהיה מלך כי הוא משבט שנקרא עזר, שנאמר שויתי עזר על גבור (תהלים פ״ט:כ׳), וכן יעקב אמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (בראשית מ״ט:ט״ז), כמיוחד שבשבטים, וזה היה יהודה ולכך נקרא בן עמי שדי, שדן עמו כיהודה, וכן את מוצא כשם שנקרא יהודה אריה, כך דן נקרא אריה, לכך נקרא נשיא שבטו אחיעזר בן עמישדי. (יג) לאשר פגעיאל בן עכרן – לפי שאשר נתברך בבנות שהיו בנותיו נאות וראויות למלוכה, לכך נתנבאת אמו עליו, שנאמר כי אשרוני בנות, ולכך בירכו משה יהי רצוי אחיו וגו׳ (דברים ל״ג:כ״ד), שאם היה לו קטטה עם אחד מן השבטים, היו נושאים השבטים מבנותיו ומרצים הכעס, שהיה להם עליו, ועל זה אמר וכימיך דבאך (דברים ל״ג:כ״ה) 12ומתרגמינן וכימי עולמיך תוקפך, ללמדך כי הזקנה של שבט אשר היה נאה וחזקה בנערה של שאר שבטים, והיו נשואות למלכים והיו מתפייסים להם, כדכתיב מאשר שמנה לחמו (בראשית מ״ט:כ׳), אין לחמו אלא אשה, שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית ל״ט:ו׳), והיו בנותיו נשואות למלכים, ואם היה כעס למלכים עליהם, היו מתרצים בשביל בנותיהם, לכך נאמר פגעיאל בן עכרן שכל מי שהיה עכור שהוא חייב מיתה למלך, כמו שנאמר יעכרך ה׳ וגו׳ (יהושע ז׳:כ״ה), היתה בתו מבקשת עליו רחמים לפני המלך, ומוחל לו, ואין פגעיאל אלא לשון בקשה ותפלה, שנאמר ויפגע במקום (בראשית כ״ח:י״א), ואומר אל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז), לכך נאמר פגעיאל בן עכרן. (יד) לגד אליסף בן דעואל – על שם המזבח שבנו שלא היה דעתם למרוד במקום, אלא על שם עדות, שנאמר אל אלהים ה׳ וגו׳] אם במרד ואם במעל (יהושע כ״ב:כ״ב), לכן נקרא אליסף, לפי שקיימו דברי משה רבינו ע״ה שהלכו במלחמה עם אחיהם, ולא שבו עד התנחל בני ישראל, נתקיים בהם ברכת יהושע בנכסים רבים שובו (לאהליכם) [אל אהליכם] (יהושע כ״ב:ח׳) היא היתה המלחמה של המצריים שהיו לוחמים עם בניהם, ושמעו שהיו זועקים להקב״ה במלחמה, שהיו אומרים שמע ישראל ועזרום לבניהם והרגום, ולקחו כל ממונם על שקיימו דברי הקב״ה, ועזרו את אחיהם לכבוש את הארץ, ולכך נקרא אליסף בן דעואל. (טו) לנפתלי אחירע בן עינן – שהיתה ארצו שמנה לתבואה, כמו שנאמר ותרעינה באחו (בראשית מ״א:ב׳), ואומר בין אחים יפריא (הושע י״ג:ט״ו), רע הוא לשון רצון, כדמתרגמינן רצון רעוא, זה היה שבט נפתלי, שהיתה ארצו מוציאה פירות כרצון בעליה, וכן משה רבינו ע״ה [אמר] נפתלי שבע רצון (דברים ל״ג:כ״ג). בן עינן – שהיו עננים משקים ארצו, וגם מעיינות מים רבים היו בארצו, ועל זה אמר ומלא ברכת ה׳ (דברים ל״ג:כ״ג), וכמו שנאמר מבורכת ה׳ ארצו (דברים ל״ג:י״ג). למה נאמר בגלגלתם בראובן ושמעון בכלל ופרט, מה שלא נאמר בשאר השבטים, לפי שראובן ושמען קינטרו את אביהם, לכך הם צריכים לכפרה פי שנים כשאר שבטים. 13ולמה למ״ד אחרונה של גלגלת של שבט שמעון משוכה שאינן מזויינות כשאר אותיות, משום מעשה זמרי. ולמה מנה השבטים כענין הזה, לפי שלא מנאם אלא לעשות דגלים וכשם שהיו חונים בדגלים, על אותו סדר מנה השבטים, למה היה גד עם שמעון וראובן, אמר הקב״ה ראובן בתשובה וגד בגבורה מגינים על שמעון, ולמה יששכר וזבולן אצל יהודה, לפי שיהודה מלך ולנגיד ממנו, ויששכר בעל תורה, וכתיב בי מלכים ימלוכו (משלי ח׳:ט״ו), לפיכך מלך אצל מלך וזבולן למה, לפי שהיה שותפו של יששכר, שהיה עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר, שאלמלא לא היה זבולן לא היה יששכר עוסק בתורה היה לזבולן חלק בתורתו של יששכר, לכך חנה אצל יששכר, ולכך ברכן משה שמח זבולן בצאתך וגו׳ (דברים ל״ג:י״ח), ולמה מנשה ואפרים ביחד, לפי שאין עמלק נופל אלא בידם, לכך לא ערבן עם שאר שבטים, וכן אתה מוצא יהושע שהיה מאפרים השריש תחלה ועקר תחלה עמלק, שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק וגו׳ (שופטים ה׳:י״ד), ושאול ומרדכי שהיו מבני בנימין פרעו מעמלק ומזרעו, ומנשה בימי יהושפט (ומבני) [ומהם מן בני] שמעון הלכו וגו׳ (ובני) [בני] ישעי בראשם (דברי הימים א ד׳:מ״ב), והוא היה משבט מנשה, שנאמר ובני מנשה חבר וישעי, וכמה דהוא אמר לבני אפרים ובנימין ומנשה עוררה וגו׳ (תהלים פ׳:ג׳). ולמה אשר אצל דן, לפי שבשבט דן היה פסל מיכה, ולא היה הפסל עמו ממש, אלא שעלה במחשבתו לעשותו משעה שיצאו ישראל ממצרים, ומחשבת ע״ז כמעשה, שנאמר למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחזקאל י״ד:ה׳), דאי אמרת [ע״ז] ממש, אפשר שכינה עמהם והפסל יהיה ביניהם, וע״ז חשוכה, שנאמר והיה במחשך מעשיהם (ישעיהו כ״ט:ט״ו). ואשר היה בעל שמן, שנאמר וטובל בשמן רגלו (דברים ל״ג:כ״ד), ושמן משלו היו לוקחים למאור, לפיכך שמנו אצלו להאיר את חשכו, ולפי שנפתלי מלא ברכה היה, שנאמר ומלא ברכת ה׳ (דברים ל״ג:כ״ג), לפיכך היה דן בדגלו כדי שיתברך בשבילו. ולמה מנאם בפרט וכלל, לומר לך לא היה בהם חסרון ולא יתרון, כשם שאתה מוצא במנין הלוים, שפרטן יותר מכללן וכשם שאתה מוצא שנמנו כשירדו למצרים שכללן יותר על פרטן. (מט) אך את מטה לוי14לא נמנו הלוים בכלל ישראל, למה שהם לגיון מלך, לכך מנאם לבד. דבר אחר: לפי שכל המנויים צפוי לפני הקב״ה שעתידים למות במדבר, ומשבט לוי לא מת אחד, לפיכך לא רצה הקב״ה שימנו הלוים עם ישראל. (נד) ויעשו בני ישראל – שהבדילו עצמם מן המשכן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 דבר אחר: אנכי א׳ שהוא אחד בעולמו. דורש אנכי נוטריקון. וכן הביא לעיל שמות כ״ב.
2 ומכאן למדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה ה״מ בשני עניינים כו׳. פסחים דף ו׳ ע״ב, וע״ש בפירש״י.
3 לפי שהם תקרתו של עולם כו׳. תנחומ׳ הנדפס מכבר שמות אות ג׳, ותנחומא שלנו שמות אות ה׳, ושמ״ר פ״א, ועיין תנחומא הערה כ״ז, ומובא בערוך ערך קר ד׳ בשם הילמדנו.
4 שנאמר ישראל מקוראי. ודרשו מלשון קורה.
5 התקרה הזאת. עיין תנחומא הערה כ״ח.
6 אלה שמות האנשים ניתנו להדרש כו׳. זה מובא בפענח רזא ולא גלה המקור.
7 שירד לנחשול של ים תחלה בטרם שנבקע. סוטה ל״ז, וכן במ״ר פי״ג אות ז׳.
8 כמו שמצינו נשכות לשכות. ר״ל כי בנחמי׳ י״ב מ״ד נאמר אנשים על הנשכות והוא כמו על הלשכות וכן עוד שם י״ג ז׳ נשכה בחצרי בית האלהים והוא כמו לשכה.
9 נילוס נינוס. וכן מובא בפענח רזא. ונעלם ממני כוונתו.
10 אמר הקב״ה עמי היה שכבש את יצרו לעשות רצוני. בפענח רזא הביא וז״ל אלי שמע על שם ארונו של יוסף שהיו נושאין אותו אצל הארון שזהו בן עמי הוד כלומר עמי הודו, שהודו של הש״י שהוא ארונו הולכת עמי. וזה אלי שמע ששמע אלי וציוה עמי הודו.
11 ומה שכרו גמלו האל בפענח רזא הוא בסגנון אחר.
12 ומתרגמינן וכימי עולמיך תוקפך. כן הוא בת״א, ולפנינו כיומי עלמתך תוקפך.
13 ולמה למ״ד אחרונה של גלגלת של שבט שמעון שונה שאינה מוזיינת כשאר אותיות משום מעשה זמרי. ועיין בבעל הטורים ובמנחת שי.
14 לא נמנו הלוים בכל ישראל, למה שהם לגיון מלך. מובא ברש״י על התורה, וגם דבר אחר: לפי שכל המוניים מובא ברש״י שם.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144