×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל ב ה׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל⁠־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל⁠־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃ (ב) גַּם⁠־אֶתְמ֣וֹל גַּם⁠־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּֽהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה [הָיִ֛יתָ הַמּוֹצִ֥יא] (הייתה מוציא)א וְהַמֵּבִ֖י אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת⁠־עַמִּי֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וַ֠יָּבֹ֠אוּ כׇּל⁠־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת⁠־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד)  בֶּן⁠־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמׇלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃ (ה) בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל⁠־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃ (ו) וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֶל⁠־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא⁠־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם⁠־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא⁠־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃ (ז) וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃ (ח) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כׇּל⁠־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת⁠־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת⁠־הַ֣עִוְרִ֔ים [שְׂנוּאֵ֖י] (שנאו) נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל⁠־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל⁠־הַבָּֽיִת׃ (ט) וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא⁠־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן⁠־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃ (י) וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהֹוָ֛הי⁠־⁠הֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ (יא)  וַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ⁠־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל⁠־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנוּ⁠־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃ (יב) וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי⁠־הֱכִינ֧וֹ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (יג)  וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃ (יד) וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃ (טו) וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃ (טז) וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃ (יז)  וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי⁠־מָשְׁח֨וּ אֶת⁠־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כׇל⁠־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת⁠־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל⁠־הַמְּצוּדָֽה׃ (יח) וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ (יט) וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י בוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֶל⁠־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי⁠־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת⁠־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ (כ) וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל⁠־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֶת⁠־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל⁠־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם⁠־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃ (כא) וַיַּ֥עַזְבוּ שָׁ֖ם אֶת⁠־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃ (כב)  וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַעֲל֑וֹת וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ (כג) וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל⁠־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃ (כד) וִ֠יהִ֠י [כְּֽשׇׁמְעֲךָ֞] (בשמעך) אֶת⁠־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃ (כה) וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד⁠־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א [הָיִ֛יתָ הַמּוֹצִ֥יא] (הייתה מוציא) א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא (העיגול קצת מימין לאות מ"ם מלפניה)
• א-קרי=<היית המוציא> (הערה אחת לשני העיגולים)
• ברויאר ציין רק את התיבה השנייה כתופעה של "קרי וכתיב", בגלל שלדעתו בתיבה הראשונה יש עניין של אֵם קריאה בלבד. אמנם בכתר שתי התיבות יחד מצויינות כ"קרי וכתיב" בכוונה ברורה (ראו את מיקומם של עיגולי המסורה) כדי לציין את התזוזה שבאות ה"א.
ב ‹פפפ› פרשה פתוחה בלי רווח של שורה ריקה כמו בכתר
E/ע
הערותNotes
(א) עצמך ובשרך – אנו קרובים לך כמו כל בית יהודה, כי כולנו בני איש אחד נחנו. (ב) אתה היית – רוצה לומר: לא יוגדל בעיניך אהבת בני יהודה על כי מלכת עליהם ראשונה, כי הלא גם עלינו משלת מאז עוד מלוך שאול, כי היית המוציא והמביא את ישראל, אם כן עליך לרעות את כל ישראל כולם, אלו כאלו בשוה, וכרועה עדרו. (ג) כל זקני ישראל – אשר כח בידם להמליכו. ויכרות וגו׳ – להיות להם לאוהב כאשר ליהודה. לפני ה׳ – לפני ארון ה׳, כי הביאוהו שמה לפי שעה. (ד) ארבעים שנה – ולא חש למנות ששה החדשים היתרים, או לפי שמשך ששת החדשים אשר ברח בפני אבשלום, אין מהראוי לחשבם לימי מלוכה. (ו) אל היבוסי – כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז. ויאמר לדוד – עם היבוסי אמר לדוד, לא תוכל לבוא הנה, בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד. כי אם הסירך וגו׳ – אמר בדרך הפלגה וגוזמא, לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים, ואף העורים והפסחים, כי אם ישאר מי מהם, היכולת בידם לעכב ביאתך הנה, בעבור גודל חוזק המקום. לאמר וגו׳ – רוצה לומר: דברי ההפלגה ההוא היה לאמר, לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה, ומה שהפליגו לדבר, על זה היתה הכוונה. (ז) מצודת ציון – שם מבצר חזק, סמוך למקום יבוס. היא עיר דוד – לאחר זה הסבו שמה וקראו עיר דוד. (ח) כל מכה יבוסי – מי אשר יעלה בראשונה ויכה את היבוסי, ומתחלה יגע בצנור להפילו, והוא המגדל החזק אשר תלו בו כל בטחונם, ואחרי זה יכה גם העורים והפסחים לבל ישאר שריד ופליט, וכאומר לו כאשר אמרו הם, שאין לכבשם כי אם יסיר בתחלה העורים והפסחים, רק יפיל המגדל בעוד אנשיה קיימים, ואחר זה יכה גם הם. שנואי נפש דוד – של שנואי נפש דוד, ועל אנשי היבוס יאמר, שהיו שנואים לדוד עקב בזו אותו לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך וכו׳, והנה פה לא פירש מה יעשה לאשר יכה את היבוסי וכו׳, ובדברי הימים (דברי הימים א י״א:ו׳) פירש ואמר: יהיה לראש ולשר, וכן בתורה נאמר: לכן כל הורג קין (בראשית ד׳:ט״ו), ולא פירש מה יעשה לו, והרי הם כאלו אמר סופו יקבל גמול המעשה, אם טוב ואם רע. על כן – רוצה לומר: למען יהא הדבר לזכרון, גזרו אומר לבל יבוא עור ופסח אל הבית מבתי היבוס, לפי שאמרו היבוסים אשר אף המה יעכבו ביאת דוד להעיר, לזה המה יעמדו חוצה ולא יבואו אל הבית, ועל ידי זה יזכר הדבר ורבותינו ז״ל אמרו (ילקוט שמעוני יהושע רמז כח): כי היבוסים היו מבני אבימלך שכרת ברית עם אברהם ויצחק, באמרו: אם תשקור לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א:כ״ג), ועשה גלולי נחושת, וכתב עליהם ברית השבועה, וקראם עורים ופסחים, כי עינים להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו, ועם כי כבר כלתה זמן השבועה, מכל מקום רצו למנוע את דוד מלהלחם בם, על כי היה השבועה בשום פעם, ועודנו עומד הוא לזכרון, וחשבו כי דוד לא יפנה אל האלילים ולהסירם, ולזה אמר דוד לגעת בצנור, ויסורו ממילא מבלי פנות אליהם להסתכל בהם וכו׳. (ט) מן המלוא וביתה – כי סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים, וכן קראו מלאו (ירמיהו ד׳:ה׳), ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב. (י) הלוך וגדול – בכל עת נתגדל יותר ויותר. (יא) ועצי ארזים – ובידם עצי ארזים. וחרשי – אף של חרשי עץ ואבן היודעים לבנות קיר. (יב) וידע דוד – במה אשר גוי לא ידע יעבדוהו, הכיר שה׳ הכינו למלך, ואשר נשא ממלכתו היא בעבור ישראל, ולא תלה הדבר בעצמו. (יד) שמוע – הוא שמעא הנזכר בדברי הימים (דברי הימים א ג׳:ה׳), ולא מנאם כסדר תולדותם, כי שלמה היה ראשון באלו הארבעה שהיו בני בת שבע כמו שכתוב בדברי הימים. (טו) ואלישוע – הוא אלישמע הנזכר שם, כי שם חשב שני בנים אשר שמם אלישמע, ובמקום אחר בדברי הימים (דברי הימים א י״ד:ה׳), קורא גם כן להראשון אלישוע. (טז) ואלידע – ובדברי הימים (דברי הימים א י״ד:ז׳) קראו בשם אחר: ובעלידע. ואליפלט – ובדברי הימים נזכר עוד אליפלט אחר, וכן הוזכר שם נוגה, ולא הוזכרו כאן, כי אולי מתו בקטנותם ולא נשאר זכר למו. (יז) כל פלשתים – על כי ידעו מגבורת דוד, לזה נאספו כולם לבקשו להלחם בו. אל המצודה – אל מגדל עוז להתחזק בו, בטרם ישאל בה׳. (כ) בבעל פרצים – הוא עמק רפאים, ואמר על שם סופו שקראו בעל פרצים. כפרץ מים – רצה לומר: פתאום, כמים שוטפים פורצים הגדר. (כג) לא תעלה וגו׳ – לא תעלה עליהם מול פניהם, אך הסב עצמך ללכת אל אחוריהם, ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם. (כד) כשמעך – כאשר תשמע קול צעדה וכו׳, אז תחרץ להלחם כי אז יצא ה׳, רצה לומר: אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעצור לה׳ להושיע מבלי תחבולות הסבוב מאחריהם, ומבלי קביעת זמן, מכל מקום אמר כן לנסותו, הישמור מצותיו בדבר המלחמה, או יקל בעניו כאשר הקל בהם שאול). (כה) מגבע – בדרך נוסם מגבע עד בואך גזר, רוצה לומר: עד אשר תבוא אל גזר, כלומר עד המקום שבאים בה לגזר, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום, וכמוהו הרבה במקרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144