×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירמיהו ט׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) מִֽי⁠־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת⁠־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵאִתָּ֑ם כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים׃ (ב) וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת⁠־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ כִּי֩ מֵרָעָ֨ה אֶל⁠־רָעָ֧ה ׀ יָצָ֛אוּ וְאֹתִ֥י לֹא⁠־יָדָ֖עוּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ג) אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־אָ֖ח אַל⁠־תִּבְטָ֑חוּ כִּ֤י כׇל⁠־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב וְכׇל⁠־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַהֲלֹֽךְ׃ (ד) וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר⁠־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃ (ה) שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַעַת⁠־אוֹתִ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ו) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צוֹרְפָ֖ם וּבְחַנְתִּ֑ים כִּי⁠־אֵ֣יךְ אֶֽעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת⁠־עַמִּֽי׃ (ז) חֵ֥ץ [שָׁח֛וּט] (שוחט) לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת⁠־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אׇרְבּֽוֹ׃ (ח) הַעַל⁠־אֵ֥לֶּה לֹא⁠־אֶפְקׇד⁠־בָּ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר⁠־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃ (ט) עַל⁠־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל⁠־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי⁠־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד⁠־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּא הָלָֽכוּ׃ (י) וְנָתַתִּ֧י אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת⁠־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֥י יוֹשֵֽׁב׃ (יא) מִֽי⁠־הָאִ֤ישׁ הֶחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת⁠־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל⁠־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֥י עֹבֵֽר׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔הי״י֔ עַל⁠־עׇזְבָם֙ אֶת⁠־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא⁠־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא⁠־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃ (יג) וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַֽחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃ (יד) לָכֵ֗ן כֹּה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַאֲכִילָ֛ם אֶת⁠־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַעֲנָ֑ה וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי⁠־רֹֽאשׁ׃ (טו) וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַאֲבוֹתָ֑ם וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת⁠־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃ (טז) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹתב וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל⁠־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃ (יז) וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ⁠־מָֽיִם׃ (יח) כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֤שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כִּֽי⁠־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ׃ (יט) כִּֽי⁠־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְתִקַּ֥ח אׇזְנְכֶ֖ם דְּבַר⁠־פִּ֑יו וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃ (כ) כִּי⁠־עָ֤לָֽה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃ (כא) דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל⁠־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃ (כב) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ אַל⁠־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל⁠־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבוּרָת֑וֹ אַל⁠־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ׃ (כג) כִּ֣י אִם⁠־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי⁠־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כד) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל⁠־כׇּל⁠־מ֖וּל בְּעׇרְלָֽה׃ (כה) עַל⁠־מִצְרַ֣יִם וְעַל⁠־יְהוּדָ֗ה וְעַל⁠־אֱד֞וֹם וְעַל⁠־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל⁠־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כׇּל⁠־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֤י כׇל⁠־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכׇל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי⁠־לֵֽב׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א נָדְד֖וּ א=נָדֲד֖וּ (חטף)
ב לַמְקוֹנְנ֖וֹת א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א) מי יתנני – מי יתן אותי שאני בעצמי אהיה מלון ארחים במדבר – עד שבבואי במדבר אלין במלוני בעצמי, והיא מליצה נשגבה שאמצא שם צרכי בעצמי מבלי צירוף איש אחר,
ואעזבה את עמי ללכת להתבודד במדבר,
כי כלם מנאפים – ובכ״ז הם עצרת בגדים הם מתעצרים לפני ה׳ לעבוד ולהתפלל, אבל הוא בבגידה, כי לבם מלא און, כמ״ש לא אוכל און ועצרה (ישעיהו א׳) עי״ש.
(ב) וידרכו – ר״ל כי בנים זרים ילדו בשני מיני התולדות המיוחדים לאדם,
א. התולדות אשר יוליד מצד שהוא בעל חי, שהוא הולדת בנים להשאיר מינם, כולם מנאפים ובנים זרים ילדו,
ב. התולדות שיוליד מצד שהוא מדבר, שהם דבוריו ומשפטיו והיקשיו שהם תולדות הנפש המדברת, שגם בזה ילדו בנים כחשים (ר״ל שפגמו ברית הלשון וברית המעור),
וידרכו את לשונם – חושב בחטא הלשון שני ענינים,
א. מה שנוגע בין אדם למקום,
ב. מה שנוגע בין אדם לחבירו, נגד מה שבין אדם למקום דרכו לשונם קשתם שקר – הלשון יצייר תמיד הדבור התבוניי, ויצייר את הלשון כקשת, כי כמו שבקשת ינצחו את אויבים בשער, כן יערכו בלשון ווכוחים וינצחו את אויבי האמת בדעות ואמונות, והראיות והמופתים שבם יתוכח הם חצי הקשת הזה, שבם יורה אל לבם לבטל דעותיהם, אבל הם דרכו קשתם שקר, ר״ל שיעמידו מופתים שקרים וראיות כזבים,
ולא לאמונה – ר״ל שלפעמים ינצחו במופתים מזויפים כדי להעמיד את האמונה, כמו שעשו המדברים שהביא המורה שהעמידו מופתים מבודים להעמיד אמונות נחלו מאבותיהם, אבל הם גברו בארץ עם חצי שקר אלה לא להעמיד אמונה אמתית,
כי מרעה אל רעה יצאו – הם דומים כמי שמעמיד מופתים נגד אמונת הפרסיים שהאמינו בשניות כדי להעמיד אמונת ההודיים שהאמינו בארבע אלהות, שהגם שיצאו מרעה א׳ שהוא אמונת השניות נפלו באחרת, כי בין כך וכך אתי לא ידעו ואין מכירים אמונת האחדות והאמתיית.
(ג) איש – (בדברים שבין אדם לאדם) הבגידה רבה ביניהם כ״כ עד שאני מצוה לכל איש שישמר מרעו בל יגלה לו סודו ולא תבטחו גם על אח – וגם על כל אח אף אח מאב ואם, והטעם שלא יבטח על אח כי כל אח עקב יעקב וירמה, ושישמר מן הרע כי הרע רכיל יהלך ויגלה סודותיו, (ור״ל הגם שא״צ להשמר מן האח שלא יעשה לו רעה בפועל, עכ״פ אין לבטוח עליו להשיג מאתו טובה, ומן הריע לא לבד שלא יבטיח עליו כי גם צריך להשמר מרעתו). (ד) ואיש – ר״ל והגם שאיש מרעהו ישמרו בכל זאת איש ברעהו יהתלו – להוציא עליו רכיל ודבה שלא שמע ממנו כלל, כי כ״ז שדרכם שלא לשקר לא יוכל להוציא דבה רק אם שמע ממנו איזה דבר שאז יעוה ויעקש את דבריו להוסיף או לגרוע דבר לספר אותו באופן שיגיע נזק לחבירו, וכשישמר ממנו לא יוכל לילך עליו רכיל כיון שאין בדבורו שום דבר אמת, אבל הם יהתלו להוציא דבה הגם שלא דבר עמו כלל כי אמת לא ידברו כלל, כי למדו לשונם דבר שקר לגמרי שאין בו אף קצת אמת, כי כבר נלאו להעוה ולעקם הדברים, שזה טורח רב אצלם, רק בודים מלבם שקרים גמורים. (ה) שבתך בתוך מרמה – שעור הכתוב,
אתה מרמה, שבתך הוא בתוך – מצייר את המרמה כעצם מופשט, אשר שם שבתו תוך לב האנשים האלה, ר״ל כי שכונת המרמה היא תמיד בפה הרמאי ובלשונו לא בלבו, כי האדם לא ירמה א״ע רק את חברו, כי בלבו יודע האמת, אבל עתה תשב אתה מרמה בתוך הלב לא בשפה ולשון, (כי בשפה ולשון לא ירמאו כלל כי בם ידברו שקרים גלוים) רק בלב ירמאו, כי ירמאו את עצמם, ומבאר כי בערמה מאנו דעת אותי – שמראים א״ע בענין ידיעת דרכי ה׳ ואמתתו, שהגם שיוכלו להגיע אל ידיעת האמת הם אינם רוצים לדעת את ה׳, וזה מרמה צפונה בקרב איש ולב עמוק לרמאות א״ע בעניני האמונה.
(ו) לכן הנני צורפם ובחנתים – אחר שאצרוף אותם באש להסיר הסיגים אבחן אותם שנית אם נצרפו כהוגן,
כי איך אעשה מפני בת עמי – מפני שאיני יודע איך לעשות שיהיו נקיים מכל סיג, כי גם אחרי הצירוף ר״ל אחרי האש והיסורים הם עדיין מלאים סיג וחלאה, לכן צריך לחזור ולבחנם ולצרפם פעם אחר פעם.
(ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר – ר״ל כי הלשון מדברת תמיד ברצונה ובבחירתה, ובכחה לדבר או לחדול, ועל פי זה תדמה הלשון כקשת הרובה את החצים שהם הדבורים, והדבורים הם כחצים, אבל הם כבר שב ההרגל אצלם לדבר רמיה תמיד עד שאין הלשון ברשותם רק הוא כחץ ביד מרמה, המרמה הוא המדבר והוא המניע את לשונם עד שהמרמה ימליץ אצלם כקשת הרובה בחצים,
והלשון נמשלת כחץ שחוט ומשוך, שא״א עוד לעכב אותו, ומפרש כי מרמה דבר – מצייר את המרמה כעצם מופשט ומיחס אליו את הדבור, המרמה הוא העצם המדבר וכבר דבר ושחט ומשך את החץ שהוא לשונם, ואין בידם לעכב את הלשון עוד, ר״ל שכבר שב אצלם דבור המרמה כטבע שני עד שאין בכחם להרגיל א״ע לדבר אמת, כי הגם שבפיו שלום את רעהו ידבר בקרבו ישים ארבו בקרב הדבור האורב יושב בחדר לארוב על רעהו ולהרע לו.
(ח) העל אלה – וא״כ ראוי שאפקוד בין מצד המעשים עצמם, שעז״א העל אלה לא אפקד, בין מצד הנקמה על תכונת רוע נפש הפועל כזאת ורוע טבעו, ועז״א אם בגוי אשר כזה וכנ״ל. (ט) על ההרים – ר״ל על הפורענות שבאה עליהם לא אבכה כי בהפך בם תתנקם נפשי, וכגמול ידם יעשה להם, רק על ההרים שהם לא חטאו,
עליהם אשא בכי ונהי – והמאמר מקביל על ההרים אשא בכי כי נצתו מבלי איש עובר – שדרך הוא שיעברו אנשים על ההרים לטייל שם,
ועל נאות מדבר [אשא] קינה כי לא שמעו קול מקנה – כי בנאות מדבר שם מרעה עדרים תמיד, ועתה מעוף השמים וכו׳, נדדו הלכו.
(י) ונתתי ר״ל רק על ההרים ועל נאות מדבר אשא קינה, לא על ירושלים וערי יהודה שאתן אותם בעצמי שממה, כמ״ש אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. (יא) מי האיש החכם – שיודע חקי החכמה ויבן את זאת בתבונתו, או אשר דבר פי ה׳ אליו בנבואה,
ויגידה – כי הנביא הוא שליח להגיד דברי ה׳ אל העם,
על מה אבדה הארץ – השאלה הוא על אבדת הארץ ושממותה עד שדומה שאבדה מן הישוב לגמרי, כי הגם שענש ה׳ את ישראל בעבור עונותיהם, לא היה ראוי שתאבד הארץ לגמרי עד שלא תהיה ראויה לישוב כלל, שזה מורה שקצף עליהם קצף עולם ואין להם תקוה עוד לשוב אל ארצם כשייטיבו מעשיהם, וכמ״ש וראו את מכות הארץ וכו׳ גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו׳ ואמרו על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת, וז״ש ע״מ נצתה כמדבר עד שאינה ראויה לישוב כלל?
(יב) ויאמר ה׳ ובאה התשובה ע״ז מאת ה׳, שהסבה לזה כי עזבו את תורתי – ר״ל כי בשמירת התורה יש ג׳ מדרגות זו למטה מזו,
א. אשר דבק בתורת ה׳ באהבה וחשק נפלא, ונגד זה אמר שעזבו תורתי אשר נתתי לפניהם – שתהיה לפניהם לשעשועים ואהבת נפש,
ב. למטה מזה אשר ישמור המצות מצד שה׳ צוה עליהם ויירא מפחד ענשו מצד מורא המצוה, ונגד זה אמר לא שמעו בקולי – כשומע לקול פקודת האדון המצוה,
ג. למטה מזה, מי שעושה עכ״פ מצד המנהג וההרגל מצות אנשים מלומדה, לנגד זה אמר ולא הלכו בה – מצד ההילוך וההרגל ונגד זה בחרו באלהים אחרים בכל ענינים אלה, נגד האהבה והחשק אל הדבר, אמר
(יג) וילכו אחרי שרירות לבם הרע – שעבדו הע״א מצד שרירות לבם וחפץ הלב, ונגד המנהג וההרגל, אמר וילכו אחרי הבעלים אשר למדום אבותם – ולפ״ז בין שכלם בין הרגל מעשיהם הטה אותם מתורת ה׳ אל עבודת נכר ואין להם עוד תקנה. (יד) לכן, הנני מאכילם לענה – כמו שזנו את נפשם במאכלים מרים ואמונות ארסיות המשחיתים אותה. (טו) והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם כמו שעבדו אלהים לא ידעום ולא שערום אבותם. (טז) כה אמר ה׳ התבוננו – ר״ל ההרג והאבדון אשר השיגם עתה, אינו דומה כמו בעתים אחרים שהנשארים נשארו בארצם ולא היה להם רק לשאת קינה ולבכות על אלה שנהרגו לבד, כי עתה עקר הקינה והבכי הוא על הנשארים שהם עתידים לרעות רבות וצרות, לכן התבוננו היטב על מעשיכם, לחשוב מחשבות לרפא את המחלה אשר חלו בה אלה אשר הם חיים עודנה, לא לבכות על המתים שכבר מתו, ובעת אשר תקראו למקוננות ותבאנה לקונן על המתים,
שלחו ג״כ אל החכמות ותבאנה – אשר הם יתיעצו בחכמתן מה לעשות להחיות את החיים בל ימותו ובל יאבדו ברעה המוצאת אותם.
(יז) ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי – ועת יתיעצו המקוננות עם החכמות אז לא ישאו נהי על המתים, רק עלינו על החיים, וגם לא יאחרו הדבר רק ימהרו לעשות זאת, כמו שממהרים לעסוק ברפואות החולה אשר עוד רוח חיים בו ואשר הוא מסוכן מאד,
ותרדנה וכו׳ (העפעפים יציינו העינים הסגורות ע״י העפעף), עת נפקח עינינו להביט על החללים השוכבים לפנינו תרדנה עינינו דמעה – אבל עת נשמש בעפעפינו שהוא שנעצים את עינינו ולא נביט על אשר לפנינו רק לעיין במחשבותינו על אחריתנו, אז יזלו מים בשפע רב, לא דמעות לבד, כי אז נראה בעין השכל כי נבחר מות מחיי הבוז והקלון האלה.
(יח) כי קול נהי מבאר מדוע ישלחו אחרי החכמות, מפני שקול הנהי אשר נשמע מציון – היה מה שאמרו איך שודדנו – שנשאו נהי על השוד והשבר שקרה להם בעבר, וזה אינו עקר הנהי שצריכים לקונן כי עקר הנהי צריך להיות על החיים עודנה,
כי בושנו מאד כי עזבנו ארץ לצאת בגולה, ולא למקום קרוב,
כי השליכו משכנותינו לשכון במקום רחוק כמ״ש וישליכם אל ארץ אחרת, והבושה והרע שישיג את החיים עליו צריך לספוד ולבכות.
(יט) כי שמענה חוץ מזה שמענה אתן נשים המקוננות דבר ה׳ – שהוא ילמד אתכם איך לקונן ולשאת נהי, וע״פ מה שתשמעו דבר ה׳ למדנה בנותיכם נהי למדו אתהן אופן הנהי והקינה, כי אתן תולים את הדבר במקרה וכשתשמעו דבר ה׳ תדעו לקונן על שהיה הדבר בהשגחה. (כ) כי – ר״ל המורגל בפיכן בקינתכם הוא לאמר שעלה המות בחלונינו – ר״ל אתם מציירים כאילו המות עלה מעצמו וכאילו בא כגנב הבא בהצנע דרך החלון, ואתם מקוננות שעלה אל החלונות ומשם בא אל הארמונות להכרית עולל ובחורים. (כא) דבר כה נאום ה׳ – ר״ל ואני מצוכם בשם ה׳ לא כן תדברו בקינתכם, אל תאמרו שהמות עשה זאת, ושבא דרך חלון כגנב, רק דבר ואמור בקינה,
שכה נאום ה׳ – ה׳ דבר כה, והוא שלח את המשחית ולא בא מעצמו, ולא בא דרך חלונות רק ה׳ דבר שתפול נבלת האדם על פני השדה, כדומן וכעמיר – ר״ל העמיר נופל ע״י הקוצר ולעומת זה מאספים אותו הביתה, והדומן נופל מעצמו ואין מאסף אותו, ונבלתם תפול כעמיר שיהיה ע״י הקוצר שהוא האויב, ועכ״ז ואין מאסף כי יהיה כדומן על פני השדה.
(כב) כה אמר ה׳ – מוסב למעלה שא״ל שידברו כה נאום ה׳ שהדבר נעשה ע״י פקודת ה׳, באר הטעם שכה אמר ה׳ שאל יתהלל חכם בחכמתו שידעו שאין חכמה ואין עצה ואין גבורה לנגד ה׳, ומה שהאדם חושב להנצל ע״י חכמתו ותחבולותיו או ע״י עשרו שיפדה א״ע בממון או ע״י גבורתו כ״ז לא יועיל אם ה׳ יעץ עליהם רעה,
כי אם בזאת יתהלל המתהלל – אולם יש מציאות שיוכל האדם להתהלל בחכמה וגבורה ועושר, אם ישתמש בהם לתכלית מועיל, ואם יהיו אצלו ככלים ואמצעיים להשיג על ידם שלמותו, שהוא אם ישתמש בחכמתו להשכיל וידוע אותי כי אני ה׳ – שע״י שיודע חקי החכמה ישיג לדעת את ה׳, ובגבורתו ועשרו הוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ שע״י גבורתו יעשה משפט לעשוקים, וע״י עשרו יעשה חסד וצדקה,
כי באלה חפצתי והוא התכלית המבוקש אצלי, (ויש להוסיף בדרך הדרוש, כי המתהלל בחכמה גבורה ועושר הוא מתהלל בדבר שלא קנאו ע״י בחירתו, כי זה ישיג מאת ה׳, שהכין טבע מוחו מוכן אל החכמה, וטבע גופו מוכן אל הגבורה, ומזלו מוכן אל העושר, והוא דומה כמי שי״ל פקדון מאת אחרים ומתהלל בו, שההילול אינו של המתהלל, רק עקר ההילול ראוי לבעל הפקדון לא להנפקד, אבל אם משתמש בג׳ מתנות אלה לדעת את ה׳ ולעשות חסד משפט וצדקה, שזה תלוי בבחירתו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ההילול הוא שלו, וז״ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל – שאז ראוי ההילול להמתהלל בעצמו, ועז״א כי באלה חפצתי – כי אצל ה׳ לא יצדק לאמר שחפץ בדבר, כי חפצו יוציא תיכף הדבר אל הפועל ומי יעכב בידו, ע״ד ונפשו אותה ויעש אולם יצוייר אצלו חפץ שהאדם יהיה ירא ה׳ שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובזה שייך לאמר כי חפצתי).
(כד) הנה וכו׳ ופקדתי על כל מול בערלה ר״ל שיפקוד על המולים ועל הערלים יחדיו, ומפרש. (כה) על מצרים שהם ערלים, ועל יהודה שהם מולים,
ועל אדום עמון ומואב שהם ערלים,
ועל כל קצוצי פאה היינו בני קטורה בני ישמעאל,
כי כל הגוים ערלים – שאף מילת בני ישמעאל וקטורה לערלה תחשב כמ״ש חז״ל נדרים (דף ל״א),
וכל ישראל אף שהם מולים בבשר ערלתם הם ערלים ערלת הלב – ומן סמיכות הענין שהזהירם בל יחתו מאותות השמים נראה שהאצטגנינים היו אומרים שנבוכדנצר ימשול על הערלים לא על המולים, לעומת זה א״ל בשם ה׳ כי הוא יפקוד על שניהם מולים וערלים, כי גם ישראל ערלי לב, ולכן יזהיר אותם בל יאמינו בדרכי האצטגנינים כי ישראל הם תחת השגחת ה׳.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×