Malbim Shir HaShirim 8 – מלבי"ם שיר השירים ח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָּׁ֣קְךָ֔^א גַּ֖ם לֹא⁠־יָבֻ֥זוּ^ב לִֽי׃ (ב) אֶנְהָֽגְךָ֗^ג אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל⁠־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃ (ג) שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ (ד) הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם מַה⁠־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה⁠־תְּעֹ֥רְר֛וּ^ד אֶת⁠־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ (ה) ^המִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן⁠־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל⁠־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃ (ו) שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל⁠־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל⁠־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי⁠־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃ (ז) מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת⁠־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם⁠־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת⁠־כׇּל⁠־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ (ח) אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה⁠־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר⁠־בָּֽהּ׃ (ט) אִם⁠־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם⁠־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃ (י) אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ (יא) ^וכֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת⁠־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃ (יב) כַּרְמִ֥י^ז שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת⁠־פִּרְיֽוֹ׃ (יג) הַיּוֹשֶׁ֣בֶת^ח בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי^ט׃ (יד) בְּרַ֣ח׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה⁠־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א אֶשָּׁ֣קְךָ֔ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=אֶשָׁ֣קְךָ֔ (חסר דגש בשי״ן)
• הערת המקליד

^ב יָבֻ֥זוּ =ק-מ ומסורת-ל וטברנית ובדפוסים
• ל!=יָב֥וּזוּ (כתיב מלא וי״ו)

^ג אֶנְהָֽגְךָ֗ =מ״ג דפוס ונציה ומ״ש
• ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗ (חטף פתח בגימ״ל) לפי הסכמת בן אשר ובן נפתלי בספר החילופים
• קורן, ברויאר, מכון ממרא, סימנים

^ד תְּעֹ֥רְר֛וּ מרכא=שיטת-א וכללי המסורה. ראו בהערת הנוסח לעיל (ב,ז) למידע מלא לגבי מרכא בתיבת תביר בשלושת המקומות המקבילים.
• שיטת-א=תְּעֹ֥רֲר֛וּ (בחטף פתח)
• ל=תְּעֹֽרְר֛וּ (בגעיה); יש בקו נטייה קלה שקצת דומה למרכא, וכן ציין אותו ברויאר כמרכא (בניגוד לשני המקומות המקבילים), אמנם לנו נראה יותר שהוא געיה (ובמיוחד לאור שני המקומות המקבילים בכתי״ל (ב,ז; ג,ה), ודרכו של כתי״ל בדרך כלל.

^ה ‹סס› ל=פרשה סתומה, ק-מ=פרשה פתוחה
• ראו בהערת הנוסח לעיל על ו,ד (״יפה את רעיתי כתרצה״).

^ו ‹פפ› ל,ק-מ=פרשה פתוחה
• ראו בהערת הנוסח לעיל על ו,ד (״יפה את רעיתי כתרצה״); אבל כאן הפרשה פתוחה הן בכתי״ל והן בכתי״ק-מ.

^ז כַּרְמִ֥י =ק-מ ובדפוסים
• ל?!=כָּרְמִ֥י (קמץ בכ״ף במקום פתח?)
• הערות דותן וברויאר (במהדורותיו האחרונות) והמקליד

^ח הַיּוֹשֶׁ֣בֶת =ק-מ ובדפוסים
• ל!=הַיוֹשֶׁ֣בֶת (חסר דגש ביו״ד)
• הערת המקליד

^ט הַשְׁמִיעִֽנִי =ק-מ,ב1 (כתיב מלא יו״ד וחסר יו״ד) ובעוד כתב⁠־יד שנבדק ע״י ברויאר ובדפוסים. וראו גם במחלוקת המקבילה (לעיל ב,יד), שבה נתמך כתיב זה ע״י א,ש1,ק-מ; וכן בברויאר ומג״ה.
• ל=הַשְׁמִיעִֽינִי (כתיב מלא יו״ד ומלא יו״ד) וכמו לעיל (ב,יד).

E/ע

הערותNotes

(א) משל:
מי – הרעיה מתעצבת עתה על שהוצרכה לעזוב בית אמה ומשפחתה ולשוטט עם דודה בשדות ומדבריות ואומרת מי יתן יחזקו אותך כאלו אתה אח לי אשר ינק משדי אמי עד שגם אם אשקך בחוץ לא יבוזו לי.
מליצה:
מי – הנפש תזכר עוד רגע את המעמד שהיתה בו בחיי הגויה ותתעצב על גויתה, כמ״ש חז״ל שהנשמה מתאבלת על הגוף כל י״ב חדש, אבל אינה מתאבלת על המעמד שהיתה בחיים. אשר כל היום יגורו עמה היצה״ר והתאוה והמתעורר מלחמות, והמלך הגדול שהוא היצ״ה בנה עליה מצודים גדולים וכבשה תחת ידו, רק היתה מתאוה אם היתה במדרגת משה ואליהו. שלא היה הגוף ויצרי מעלליו משביתים אותה מדבקות הרוחני, כהאלהיים האלה שהיה בכחם להפשיט שמלותם הצואים בכל עת, ולהפרד מן הגויה אל הנבואה והדיבוק העליון, עד שהיה בכחם לדור בעליה ובחצר, ר״ל להתפשט מן הגויה ולהתדבק בהדרת קדש, וללבוש כתנות אור, ולהביא את הכבוד העליון אל היכלם שישכון בתוכם, כמו מרע״ה שהיה מתנבא בעד נפשו בגופו בלא חרדה ורתת, וז״ש מי יתנך כאח לי, שיהיה ה׳ כאח דבוק אל הנשמה אחותו, (כי היא אחות המלך מצד שרשה העליון) ושיהיה כיונק שדי אמה, שאם הנפש היא הגויה (כנ״ל א׳ ו׳ ג׳:ד׳) תניקהו ג״כ משוד תנחומותיה כי יקבל עבודת הגוף ג״כ לרצון, וזה יהיה בשני אופנים, א) אמצאך בחוץ אשקך שאוכל לצאת מן העיר חוצה לה ר״ל להפרד מן החומר ושם אמצא את ה׳ ואשקהו ואתחבר עם נשיקות פיהו ודברות קדשו, ובנות ירושלים שהם כחות הגויה לא יבוזו לי ולא יעצרו בעדי מלהפרד ולהתחבר עם דודי בכל עת. (ב) משל:
וגם אוכל להנהיג אותך ולהביאך אל בית אמי. ושם תלמדני, ושם אשקך מיין הרקח בפרהסיא.
מליצה:
[זאת שנית] שאנהגך ואביאך אל בית אמי – שהוא גויתי, ושם תלמדני תורתך ומצותיך, שהם עבודות שאעבוד אותך בהיותי מתהלך בלבוש עור ובשר, ואני אשקך מיין הרקח (היין רומז על ההשגה בכל הספר כנ״ל ב׳ ד״ה, ד׳ יוד) ר״ל שתקבל נחת מן עיוני ומושכליי שהם מרוקחים, ר״ל מעורבבים עם מושגים הנלקחים מיין הזמן והמקום כפי שתשכיל הנפש בעודה קשורה בגוף, (וזה נקרא יין הרקח ממולח בתערובות בשמים, כי ההשגה הזכה שתשכיל הנפש המופשטת מגויה הוא יין חמר בלתי מרוקח), וכן מעסיס רמוני שהם המע״ט, כי הרמון בכל הספר ירמוז על תרי״ג מצות כמספר גרעיני הרמון, (כנ״ל ד׳ ג׳ ואיוב ז׳:י״ג). (ג) משל:
ושיהיה – שמאלו תחת ראשי בפרהסיא.
מליצה:
ושתהי׳ שמאלו תחת לראשי – וכו׳ כבר פרשתי׳ (למעלה ב׳) שהשמאל ימליץ ההשגה השכליית, והימין ימליץ ההשגה הנבואיית הנקיה מכל סיג, ותהיה ההשגה הזכה ברוה״ק עיקר ומתגברת על השגת השכל כדרך ההשכלה לפי המחקר והעיון עיי״ש. (ד) משל:
השבעתי – מסיימת דבריה אתם בנות ירושלים אשר השבעתי את אהבתינו כמה פעמים, ואני השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות. אמנם עתה איני מתירא מכם, כי מה תעירו ומה תעוררו, לא תוכלו עתה להשבית את האהבה בשום אופן.
מליצה:
השבעתי – אולם תחזור מדבריה, אומרת, אתם בנות ירושלים שהם כחות הגויה, הלא השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות השדה, כי הייתם תמיד מפרידים ביני ובין הקדש, אבל עתה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, לא תועילו מאומה לא לרחק ולא לקרב, כי נפרדתי מבנות החומר ואני בצל שדי אתלונן. (ה) משל:
מי – [דברי המשורר] שואל מי זאת אשר התרחקה מעיר מושב אל המדבר והיא מתרפקת אל דודה, [תשובת הדוד] תחת התפוח עוררתיך בפעם הראשון שמצאתי אותך מצאתי אותך ישנה תחת התפוח ושם עוררתיך וגם שם תחת התפוח, חבלתך אמך, שם הולידה אותך, וגם שם חבלה ילדתך. גם אמך נולדה תחת התפוח. ר״ל היא למודה להיות במדבר לא בעיר, כי שם נמצאה ושם נולדה היא ואבותיה.
מליצה:
מי זאת – שואלים מה מהות הנפש היקרה הזאת אשר היא עולה מן המדבר. ר״ל כי בצאתה אל המדבר. שהוא אחרי נפרדה מן הגויה, הנה היא עולה במעלות הסולם למעוני שחקים ושם היא מתרפקת על דודה להדבק בדוד העליון הצח ואדום, להיות צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיה מה שלא יהיה כן לכל הנפשות שתגוענה עם הגויה. ואין להם קיום אישיי רק קיום מיני, ומה נשתנה הנפש הזאת. (תשובת ה׳) תחת התפוח עוררתיך, זה הוא יען שהנפש היקרה הזאת היא אצולה ממרום וממקום קדוש תתהלך. כי בעת עוררתי אותך ממקומך לרדת אל הגויה, היית תחת התפוח בחקל תפוחין קדישין באצילות העליון בעולם האורה ששם מקור הנשמות, שמה חבלתך אמך בעת נקשרת בחבלי יולדה אל אמך שהיא הגויה שמה היית תחת התפוח העליון, וגם שמה חבלתך ילדתך כי שם שרשך, והיית שם עצם רוחני נבדל חיה ורבת פעלים, ולכן שבת למקומך אשר באת משם, (והנה בכל השיר דבר אליה בלשון נקבה ופה בלשון זכר ומלבד שימצא שיתפוס לשון זכר לנקבה כמ״ש הרד״ק במכלול דף ט׳ ודף י׳ עיי״ש יש פה טעם כי הנפש כשעומדת בפ״ע נפרדת מן הגויה אינה מתפעלת ומקבלת רק היא עצם רוחני נבדל כאישים העליונים ולא יצדק לדבר עליה בלשון נקבה). (ו) משל:
שימני – הרעיה מבקשת מדודה שישים אותה כחותם הקבוע על לבו וזרועו. להגן בעדה מחמת המלך, כי אמנם עזה כמות אהבה שמסרה נפשה בעבור אהבתו. אבל גם קשה כשאול קנאת המלך, על שעזבה אותו. רק רשפיה של אהבה גדולים מן אש השאול כי הם רשפי אש שלהבת יה.
מליצה:
שימני – הנפש מבקשת מאת דודה העליון שישים אותה כחותם על לבו ועל זרועו, ר״ל שידביק אותה אליו ברצון ובפועל, כי האהבה שאהבה את ה׳ עזה כמות ומסרה נפשה למות בעבור אהבתו, הגם שקנאת היצר היה קשה כשאול, שרצה להטותה מעבודת ה׳ ולשום בעמקי שאול קרואיה, בכ״ז רשפי אהבת ה׳ אשר בערו בלבה, היו רשפי אש ושלהבת יה, אשר בם שרפה חבלי שאול ופתויי היצר, ואחר שהיה לה תמיד מלחמה כבדה עם היצר ונצחה אותו, וראוי שתהיה כחותם על רצונו ועל זרועו, לתת לה שכר ברצון ובפועל. (ז) משל:
מים – [דברי המשורר] רואים אנו גדול כח האהבה ורשפיה רשפי אש. אשר במים רבים ונהרות לא יוכלו לכבותה, ר״ל שכל תחבולות שלמה שעשה להטות לב הרעיה מן דודה לא הועילו מאומה, כי אש האהבה לא תכובה במים רבים, וגם נהרות שדרכם לשטוף כל הנמצא בדרכם לא ישטפוה ר״ל שלא יכול לה שלמה לא בטוב ולא ביד חזקה. לכן אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו כי לא יקנוה בהון עתק רק באהבת הלב הדבר תלוי.
הרעיה דבקה בדודה.
ובזה נשלם השיר החמישי.
מליצה:
מים – (דברי המשורר), רואים אנו כי מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה. הראיה העליונה אל אלהיה ר״ל שכל פתויי היצר וחמדת הכח המתעורר לא יכלו לבטל אהבת נפש שלמה לאלהיה: וגם נהרות. השוטפים שהם תהפוכות הזמן ורעת העולם: לא ישטפוה. עד שאם יתן איש כל הון בעבור אהבת ה׳ בוז יבוזו לו. כי לא דבר קטן ינתן מחירה כי מטבע האהבה הגדולה הזאת שימסור עליה את נפשו ומאודו.
הרעיה נפש שלמה דבקה בחיי עד האלהי הרוחות.
ובזה נשלם שיר החמישי. (ח) משל:
שיר האלף: – בשיר הזה יסופר כי הרעיה שפכה שיחה בעד אחותה הקטנה פן יחשוק בה המלך, ותשובת הדוד ואחותה.
אחות הרעיה אומרת יש לנו אחות קטנה ועדן אין לה שדים שעדיין אין שדים נכונו ומה נעשה לה ביום שידובר בה להנשא אל המלך פן יבקש אותה המלך שלמה לקחתה לו.
מליצה:
שיר האלף: – יספר כי הנפש תשפוך שיחה לפני אל, בעד אחותה הקטנה שהוא הרוח ההיולאני בל יקחה המלך ר״ל בל תתחבר עם הגויה ותופסד עמו, ותשובת ה׳ ב״ה ותשובת הרוח.
אחות – הנפש אומרת אל ה׳, יש לנו אחות קטנה, שהיא הנפש ההיולאנית הנקשרת בגויה (ונקרא רוח ובפי המחקרים שכל הנקנה) והיא אין מטבעה להשאר נצחי כי הוא כח תלוי בחומר ונפסדת עמו. ובכ״ז ע״י כושר המעשים ותורה ועבודה יעשו בו מלאכת הכימיאה עד שיזדכך לקנות טבע הנצחיית ולשוב עצם נבדל ולהשאר חי אחר מות הגויה ואמרו חכמי האמת כי הרוח ישאר בג״ע התחתון והנשמה האלהית העולה היא למעלה תתלבש בו בכל עת ברדתה והדברים ארוכים (עי׳ בזהר אחרי דף ע׳ ע״ב בארך ועי׳ בזהר שמות דף י״ג ב׳ משפטים צ״ט ב׳, תרומה קל״ו קמ״א ב׳ קמ״ב קמ״ג, ויקהל ר״י ע״ב ובפ׳ לך פ״ג ב׳ בסתרי תורה שם דף פ״א) וע״ז אמרה הנשמה הנה י״ל אחות קטנה שהוא הרוח רק אין לה שדים ר״ל שאינה משפעת (כי הוא שכל נקנה לא שכל נאצל) רק מקבלת שזה יצוייר בהעדר השדים ומה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה שתלקח אל בית המלך ר״ל אם תלקח אל שלמה שהוא הגויה להבלות עמו בקבר או איך תנצל להשאר בחיי עד. (ט) משל:
משיב – הדוד, אם חומה היא אם תהיה כחומה סגורה ולא תתרצה אליו אז נבנה עליה טירת כסף ר״ל נסגיר אותה בטירה חזקה העשויה מכסף הכוסף ר״ל ניתן לה בעל שתכסף אליו ואליה תשוקתו והוא יוציאנה מבית שלמה אבל אם דלת היא אם פתחה דלתיה לאהבת שלמה נצור עליה לוח ארז הבלתי מתקיים ר״ל נפקירנה לו.
מליצה:
אם – משיב ה׳ אם חומה היא אם עמדה חזקה כחומה סגורה ולא שלט בה היצר והתאוה אז נבנה עליה טירת כסף ר״ל נביאוה אל הגן בעדן אל הטירה הנכספת לצדיקים, אבל אם דלת היא אם פתחה דלתיה אל הנחש המסית שהם התאות אז נצור עליה לוח ארז ותתבלה עם הגוף בקבר תחת ארון העץ. (י) משל:
[משיבה האחות] אני סגורה כחומה, ושדי קשים להכבש כמגדלות חזקים, אז הייתי בעיניו ר״ל ועד עתה הייתי בעיניו כמוצאת שלום, כאילו עדן לא הגיע לי תור ועת דודים, וע״כ לא נגע בי עדיין.
מליצה:
אני – (משיב הרוח) אני חומה הייתי חזק בפני היצר כחומה חזקה שלא שלט בי ושדי שהם כח הכעסני והתאוני שהם השדים (כנ״ל) היו חזקים כמגדלות, ר״ל לא נכבשו מגדודי היצר הלוחם על העיר לכבשה, אז הייתי בעיני הגוף כמוצאת שלום כאילו היה לי שלום עם היצר עד שלא לחם אתי כי משכתיו לעבודת ה׳ עד שכרת עמי ברית ולבי חלל בקרבי. (יא) משל:
והראיה לזה כי כרם היה לשלמה בבעל המון – והכרם היה גדול כ״כ עד שהנוטרים ששמרוהו הביאו לו כ״א אלף כסף בשכר פירותיו.
מליצה:
כרם – הרוח מספרת איך היה לה שלום עם היצה״ר ולא השבית אותו מעבודת ה׳ כי הנה היה לו לשלמה כרם בבעל המון, כבר בארנו (למעלה א׳:ו׳, ז׳:י״ג) כי הפעולות שיעשה אדם להשיג איזה תכלית נמשלים במליצה לנטיעת כרם, והנה שלמה היה לו כרם גדול ר״ל המון פעולות ומעשים ועסקים שעסק בין בחכמה ודעת בין במצות ומע״ט לכן אמר שהיה הכרם בבעל המון רב כי רבו מעשיו ועניניו ומצותיו, ונתן את הכרם לנוטרים שבני ירושלים שהם כחות גופו כולם נטרו את הכרם ועסקו בעבודתו, כי כחות השכל נטרו גפני העיון והמושכלות וכחות החיים נטרו אשכלות העבודה והמצות וכל איש הרויח בפריו אלף כסף ר״ל שכר הרבה ודברים יקרי הערך הנכספים ונחמדים. (יב) משל:
והוא הכרם שלי העומד לפני – כי שלמה נתן לי הכרם הזה במתנה בעבור שהייתי בעיניו כמוצאת שלום. אמנם חוזרת מדבריה אומרת איני רוצה להחזיק לעצמי את הכרם הזה רק האלף כסף [שהביאו בשכר הכרם] יהיו לך שלמה וכן אחזיר את המאתים הראוים לנוטרים את פריו כי איני רוצה ליהנות מן הכרם.
מליצה:
והוא כרמי שלי לפני – הכרם הגדול הזה הוא שלי כי שכר התורה והעבודה הזאת יקנה הרוח שע״י ישאר קיים בנצחיות ועל ידם ישוב השכל הנקנה שכל נאצל, והרוח ההיולאני ישוב להיות רוח קדוש החי חיי עד כמו הנשמה שזה בשכר הכרם הזה שקנה שלמה שהוא הגוף בעבודתו ותורתו והוא העומד לפני כענין והלך לפניך צדקך, שב לאמר אולם גם שלמה שהוא הגוף וכחותיו שעמלו בכרם הזה ועסקו בתורה ובעבודה לא יקופח שכרם כי ינוחו בשנתם בקבר ויעמדו לגורלם לקץ הימין (עיין בזהר וארא כ״ח:ב׳). וז״ש האלף לך שלמה שכר פירות הכרם שהוא המצות ומע״ט יהיו גם אל הגוף והנפש התחתונה כי יש שכר לפעולתם, ומאתים לנוטרים את פריו (כמ״ש במדרש הנעלם חיי שרה דף קכ״ד. אין לך כל צדיק מהעוסקים בתורה שא״ל מאתים עולמות וכספי׳ בשביל התורה). (יג) משל:
היושבת – [הדוד אומר אל האחות הקטנה] את היושבת בגנים ר״ל שלא התרחקת אל המדבר כאחותך רק ישבת בגנים הסמוכים לעיר ושם יש חברים מקשיבים דבריך אחר שאת סמוכה לעיר, ולא אוכל להתיחד עמך מקרוב רק לקולך השמעיני מרחוק בכל פעם.
מליצה:
היושבת – הנה הנשמה תשוב אל צרור החיים דבקה באלהי הרוחות לנצח, אבל הרוח לא ישוב אל מדרגה הגדולה הזאת רק יעמד בג״ע התחתון ורק לפרקים כמו בשבתות ויו״ט יעלה למדרגה יותר גבוהה כמבואר במקומות שציינתי בפסוק ח׳. עפ״ז אומר ה׳ אל הרוח, את היושבת בגנים בגן אשר בעדן התחתון ולא יצאת אל העולם העליון הנה יש חברים מקשיבים, כי הרוח יש לו קשר עם הנפש שתחתיו והנפש יש לה קשר עם הגויה אשר בקבר באשר קרובה אליהם ועי״ז א״א שיתדבק הרוח בכל פעם עם הדוד העליון רק לקולך השמיעני לעתות מזומנים. (יד) משל:
והיא ג״כ מתיראה מן השומרים ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי לשוב אלי בכל פעם.
מליצה:
וכן הרוח אומר אל השם ברח דודי למעון העליון כי אינך מתחבר עמי תמיד מפני החברים הקרובים אלי, שהם המדרגות הקרובים אל החומר ובכ״ז דמה לך לצבי או לעפר השב תמיד אל מקומו ומביט לאחוריו, כן תשוב אלי מעת לעת ומפקודה לפקודה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון