×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות ז׳תנ״ך
א֣
אָ
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) ויאמר י״י – זהו: ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (שמות ו׳:י״ב), השיבו השם: ראה נתתיך אלהים לפרעה.⁠א
ויאמר – טעם ראה – שעשיתי לך מעלה גדולה שתחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך. וזהו: אלהים – והוא מדבר אל הנביא, והנביא מדבר אל אנשי דורו.
והאומרים כי נביא מגזרת: ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), איננו נכון. כי שרש ניב מהשניים, לפי דעת חכמי צרפת, ומעלומי העין לפי דעת חכמי ספרד, ושרש נביא שלש אותיות. והעד: נביאים (במדבר י״א:כ״ט), ויתנבאו (במדבר י״א:כ״ה), כי האל״ף שרש. ועוד, כי: ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), כמו: פרי, כי הוא מגזרת: תנובה (ישעיהו כ״ז:ו׳), עוד ינובון בשיבה (תהלים צ״ב:ט״ו). והעד הנאמן: וניבו נבזה אכלו (מלאכי א׳:י״ב). ועוד מה טעם: השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ׳:ז׳), אם פירושו דברן הוא. רק פירושו: הוא נביאי שאגלה לו סודי, כדרך: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳), והוא מתענג עליו, על כן: ויתפלל בעדך וחיה (בראשית כ׳:ז׳).
(ב) אתה תדבר – אל אהרן.
את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה – ואע״פ שאינו נזכר אהרן בכל פעם בבא משה אל פרעה, ידענו כי לעולם יחדו באו.
(ג) ואני אקשה – יש לשאול: אם השם הקשה לבו מה פשעו. והתשובה: כי השם נתן חכמה לאדם, ונטע שכל בלבו לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו, ועודב אפרש זה בפרשת כי תשא (ראב״ע שמות פירוש שני ל״ג:כ״א).⁠ג
והנה טעם אקשה לבו – למען רבות מופתי.
ור׳ ישועה אמר: כי טעם אקשה את לבו – לסבול המכות.⁠ד
(ד) ולאונתתי את ידי – מכה, כי ביד היא, כדרך בני אדם.
וטעם צבאתי – כמו: שהמלאכים הם צבאות י״י בשמים, כך הם ישראל בארץ.
(ה) וידעו – כבר הזכיר ר׳ יהודה המדקדק ההפרש שישה בין וְיָדְעוּ ובין וְיֵדְעוּ,⁠ו כי הקמוץ בקמץ גדול הוא פעל עבר, כמו: שמרו (דברים ל״ג:ט׳), והו״ו השיבו לעתיד כמשפט, והקמוץ בקמץ קטן, והיו״ד סימן לעתיד, כמו: וישמרו (יחזקאל מ״ג:י״א), והנח הנעלם בין היו״ד והדלת תחת היו״ד שהוא שרש.
והנה הזכיר למה הביא המכות על מצרים, כדי שיודע בעולם שמו הנכבד.
(ו) ויעש – עתה כלל, כי על יד אהרן גם על יד משה נעשו האותות, ואחר כן יפרש כל אות ואות. (ז) ומשה – הזכיר שנות שניהם, ולא מצאנו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם, רק אלה, כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, ולהם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן (במדבר י״ב:ה׳). ואל יעלה על לבך כי שמואל עמהם, בעבור בעמוד ענן ידבר אליהם (תהלים צ״ט:ז׳), כי כבר פירשתיוז במקומו (ראב״ע תהלים פירוש שני צ״ט:ז׳). ולאלה לבדם נתנה התורה, והנה על ידם ינחלו הצדיקים עולם הבא, וכל הנביאים הבאים אחריהם הם נביאי תוכחות או עתידות. (ח) ויאמרח י״י – החל לשתפםט שניהם, כי ידע השםי כי בתחלה לא יבקש פרעה מופת, רק יאמר לא ידעתי את י״י (שמות ה׳:ב׳), ועתה יבקש. (ט) כבריא פרשתי (ראב״ע שמות פירוש שני ד׳:כ׳) אף על פי שהוא אומר מטך – הוא מטה משה שנתנו לו. והעד: אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך (שמות ז׳:י״ט). וכתוב: וירם במטה ויך את המים (שמות ז׳:כ׳). והנה הודיענו בפתחות הבי״ת, שהוא המטה הידוע, שאמר לו: קח את מטך, וכתוב דבר השם למשה: ומטך אשר הכית בו את היאר (שמות י״ז:ה׳). (י) ויבא משה – גם זה מופת שהמטה היה לתנין, איננו דומהיב למופת שעשה לישראל, כי לא נהפך רק לנחש.
ויפת אמר: כי נחש הוא תנין. ויפת הוא תנין.⁠יג
(יא) ויקראלחכמים – חכמי המזלות.
ולמכשפים – משנים דבר התולדת למראית העין.
והחרטומים – הם היודעים סוד התולדת. והמלה רביעיה, אולי לשון מצרים הוא, או לשון כשדים, כי לא מצאנוה בכל המקרא רק בדברי שניהם.
והפריש הכתוב בין מעשה משה, שהיה אמת שנהפך המטה לתנין, ובין מעשה החרטומים. על כן כתוב: בלטיהם – והמלה שלישיה מגזרת: להט החרב (בראשית ג׳:כ״ד), אשכבה לוהטים (תהלים נ״ז:ה׳), ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט), והוא כמו: בריקות ואש עוברת, וזאת היא אחיזת עינים.
(יב) וישליכו – והוא פלא שני, שבלע תנין אהרן מטות החרטומים, ולא נמצאו.
וקראו מטה אהרן כי כן היה בתחלה.
ור׳ ישועה אמר: כי אחר ששב מטה בלע מטותם, וזה פלא גדול.
(יג) ויחזק – מעצמו, בעבור שראה שעשו החרטומים כמעשה אהרן. (יד) ויאמרכבד – פעל עבר, כמו: כי זקן יצחק (בראשית כ״ז:א׳), לו חפץ י״י להמיתנו (שופטים י״ג:כ״ג), כאשר אהב (בראשית כ״ז:י״ד).
והיה קמץ קטן1 תחת מ״ם מאן שהוא שרש, שלא ידגש האל״ף ההוא אחריו, כמו: חרף נפשו (שופטים ה׳:י״ח).
(טו) לך – מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ובאב, כי אז יגדל היאר, לראות כמה מעלות עולה.
וצוה השם למשה שילך בבקר – ויעמוד לפני היאר ויעשה האות שהוא מכת היאר לעיני פרעה.
וצוהו לקחת המטה שנהפך לנחש על ידי משה לפני לכתו אל פרעה (שמות ד׳:ל׳), ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים, שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה את היאר אז יהפך לדם.
(טז) ואמרת – אמור לו ככה,⁠יד כי זאת תחלת המכות אם לא תשמעו, כי המטה אשר נהפך לתנין לא היתה מכה. (יז) כה אמר י״יטו – השליח ידבר על פי השולח. ואחז דרך קצרה, כי תחסר מלת ״שלוחו״, וככה: הנה אנכי שלוחוטז מכה במטה אשר בידי.
ואמר אשר בידי – אף על פי שביד אהרן היה, כי שניהם שוים ומשתתפים באות.
(יח) והדגה – שם מין כולל.
ונלאו – בנין נפעל, מגזרת: לאה, כטעם: לא יוכלו.
(יט) ויאמר – לפי הפשט: כי אהרן נטה ידו והכה היאר, ונטה ידו כנגד כל הרוחות בפאת מצרים.⁠יז
ומלת מימי מצרים – כלל, והפרט: על נהרותם. ואינם היאר, רק שיחור ונהרות אחרים בארץ מצרים, כי הדם בכל ארצם.
ועל יאריהם – לשון רבים, בעבור שהיאור במקומות רבים.
אגמיהם – אגמי מים מחברים מהמטר.
ומקוה מימיהם – הם המעיינים והבארות והבורות.
אמר הגאון: כי מימי כפול – מים מתוקים, ומי מרים, כמי הים. על כן כתוב: הקורא למי הים (עמוס ה׳:ח׳). והנה שכח: מי הירדן יכרתון (יהושע ג׳:י״ג).
ומלת מים, כאשר היא סמוכה אל סימן,⁠יח לעולם היא כפולה, כמו: מימי (שמואל א כ״ה:י״א), ומימיך (שמות כ״ג:כ״ה), גם כל לשון רבים, כי לא יתכן לומר: מימי ומימיה. ומצאנו מי על לשון יחיד: כי מי נדה לא זורק עליו (במדבר י״ט:י״ג).
וטעם ובעצים ובאבנים – המים שהיו בבתים בכלי עץ, או בכיורים הנעשים מאבן.
(כ) ויעשו – הזכיר מכת היאור, ולא חשש להזכיר נטיית ידו על כל מימי מצרים. (כב) ויעשו כן – מלת בלטיהם – מגזרת: ותבא אליו בלט (שופטים ד׳:כ״א), בדברי סתר הנעלמות מן העין, ואין המלה חסרת ה״א, כי הה״א איננה מאותיות המשך באמצע המלה.
ויש לשאול: אם על יד אהרן נהפכו כל מימי מצרים לדם, מה עשו החרטומים. והתשובה: אהרן לא הפך רק כל המים שהיו על הארץ, לא המים שהיו תחת הארץ, והחרטומים חפרו והוציאו מים, והראו כי נהפכו לדם.
ויש הפרש גדול בין מעשה אהרן ומעשיהם, כי אהרן הפך כל היאר אשר לפניו, וכל מים שהיה בכל גבול מצרים שלא היה רואה אותם. ועוד: כי הפך מים אינם עומדים, רק רצים תמיד, ומים אחרים באים,⁠יט ועוד כי עמדה המכה שבעת ימים. והחרטומים לא הראו שהפכו רק מים מעטים עומדים בכלי, וזה היה רגע אחד עד ששב פרעה אל ביתו.
(כג) ויפן – טעם גם לזאת – בעבור כי הזכיר בתחלה אות המטה שהיה לתנין ובלע המטות. (כד) ויחפרו – רבים אמרו: כי המים היו ביד המצרי אדומים, ונתלבנו ביד ישראל. אם כן, למה לא נכתב זה הפלא בתורה.
ולפי דעתי: כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היתה כוללת המצרים והעברים, כי אחרי הכתוב נרדף. ואלה שלש מעט הזיקו, רק מכת הערוב שהיה קשה, הפריש השם בין המצריים ובין העברים. וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם. ולא בשחין, ולא בארבה, כי הם יוצאים ממצרים.
וכאשר חפרו המצרים, כן חפרו העברים.
(כה) וימלא – הזכיר זה בעבור שעמדה המכה ימים רבים, ולא כן בשאר המכות. (כו) ויאמרבא אל פרעה – עם אהרן אחיך, והודיע מכה השנית, אם לא ישלח את עמי. (כז) ואם – מלת מאן – תאר יוצא, וכן: ושבח אני את המתים (קהלת ד׳:ב׳).⁠כ
והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים – ורבים אמרו: שהוא מין דג ימצא במצרים, יקרא בלשון ערבי אלתמסח, והוא יוצא מן הנהר וחוטף בני אדם.
ואחרים אמרו: כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני.
(כח) ושרץ – כמו: ישרצו המים (בראשית א׳:כ׳), פועל יוצא.
וטעם ועלו – כי הנהר לעולם הוא שפל מן העיר.⁠כא
(כט) ובכה – אמר יפת: בעבור שהכתוב אומר: ובכה ובעמך, רמז כי בו ובעמו יעלו בלבד, ולא על ישראל. ואין זאת ראיה, כי הזכיר שתבא עליו ועל עמו, ואין צורך להזכיר ישראל. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כלומר: צירה.
א ביאור זה הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 176 והושלם מכ״י פריס 177.
ב כן בכ״י פריס 177, לוצקי 827. בכ״י פריס 176: ואז.
ג בדפוסים יש כאן תוספת מהפירוש הראשון של ראב״ע: ״ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה (דברים ה׳:כ״ה)״. התוספת חסרה בכ״י פריס 176, 177.
ד בדפוסים יש כאן תוספת: ״ולא דבר נכונה.⁠״ התוספת חסרה בכ״י פריס 177, ברסלאו 53, דפוס קושטא. בכ״י פריס 176 מופיעה רק המלה: ״ולא״ שהיא הדיבור המתחיל את הפסוק הבא.
ה המלים ״ההפרש שיש״ הושמטו בכ״י פריס 176, 177, והושלמו מכ״י ברסלאו 53.
ו הניקוד בכ״י לוצקי 827.
ז כן בכ״י פריס 177, לוצקי 827. בכ״י פריס 176: פירשתים.
ח כן בפסוק ובכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176: וידבר.
ט כן בכ״י פריס 177, ברסלאו 53. בכ״י פריס 176: ״לתפשם״.
י המלים ״כי ידע השם״ הושמטו בכ״י פריס 176 והושלמו מכ״י ברסלאו 53. בכ״י פריס 177 רק: ״ידע״.
יא כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176: ועתה.
יב כן בכ״י פריס 177, ברסלאו 53. בכ״י פריס 176 חסרה מלת: דומה.
יג כן בכ״י לוצקי 827. בכ״י פריס 177, ברסלאו 53 רק: ״ויפת אמר: כי נחש הוא תנין״. בכ״י פריס 176 רק: ״ויפה אמר יפת: הוא תנין״.
יד כן בכ״י פריס 177, ובגיליון כ״י פריס 176. בכ״י פריס 176 בפנים: כי רבה.
טו כן בכ״י וטיקן ניאופיטי 2. בכ״י ברסלאו: כה אמר. בכ״י פריס 177: כה. בכ״י פריס 176: כי.
טז כן בכ״י פריס 177, לוצקי 827. בכ״י פריס 176 חסרה מלת: שלוחו.
יז בדפוסים יש כאן תוספת מהפירוש הראשון של ראב״ע: ״להפוך כל נהר בארץ מצרים, והטעם: בכל מלכות מצרים.⁠״ התוספת חסרה בכ״י פריס 176, 177, ברסלאו 53.
יח בדפוסים נוספה כאן המלה ״המדבר״, אך היא חסרה בכ״י פריס 176, 177, ברסלאו 53.
יט המלה ״באים״ הושמטה בכ״י פריס 176, 177 והושלמה מכ״י פריס 181. בכ״י ברסלאו 53 בטעות: ״באגם״.
כ בדפוסים יש כאן תוספת מהפירוש הראשון של ראב״ע: ״וטעם נגף – כמו: משחית, וכן כתיב: וצפרדע ותשחיתם (תהלים ע״ח:מ״ה).⁠״ התוספת חסרה בכ״י פריס 176, 177.
כא בדפוסים יש כאן תוספת מהפירוש הראשון של ראב״ע: ״ובמשארותיך – מקום הלישה.⁠״ התוספת חסרה בכ״י פריס 176, 177.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×