(א)דִּ֭בְרֵילְמוּאֵ֣למֶ֑לֶךְמַ֝שָּׂ֗אאֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּאִמּֽוֹ׃ (ב)מַה־בְּ֭רִיוּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑יוּ֝מֶ֗הבַּר־נְדָרָֽי׃ (ג)אַל־תִּתֵּ֣ןלַנָּשִׁ֣יםחֵילֶ֑ךָוּ֝דְרָכֶ֗יךָלַֽמְח֥וֹתמְלָכִֽין׃ (ד)אַ֤ללַֽמְלָכִ֨ים׀ לְֽמוֹאֵ֗לאַ֣ללַֽמְלָכִ֣יםאשְׁתוֹ־יָ֑יִןוּ֝לְרוֹזְנִ֗ים [אֵ֣י] (או) שֵׁכָֽר׃ (ה)פֶּן־יִ֭שְׁתֶּהוְיִשְׁכַּ֣חמְחֻקָּ֑קוִ֝ישַׁנֶּ֗הדִּ֣יןכׇּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃ (ו)תְּנוּ־שֵׁכָ֥רלְאוֹבֵ֑דוְ֝יַ֗יִןלְמָ֣רֵינָֽפֶשׁ׃ (ז)יִ֭שְׁתֶּהוְיִשְׁכַּ֣חרִישׁ֑וֹוַ֝עֲמָל֗וֹלֹ֣איִזְכׇּר־עֽוֹד׃(ח)פְּתַח־פִּ֥יךָלְאִלֵּ֑םאֶל־דִּ֝֗יןבכׇּל־בְּנֵ֥יחֲלֽוֹף׃ (ט)פְּתַח־פִּ֥יךָשְׁפׇט־צֶ֑דֶקוְ֝דִ֗יןעָנִ֥יוְאֶבְיֽוֹן׃(י)אֵֽשֶׁת־חַ֭יִלמִ֣ייִמְצָ֑אוְרָחֹ֖קמִפְּנִינִ֣יםמִכְרָֽהּ׃ (יא)בָּ֣טַחבָּ֭הּלֵ֣בבַּעְלָ֑הּוְ֝שָׁלָ֗ללֹ֣איֶחְסָֽר׃ (יב)גְּמָלַ֣תְהוּט֣וֹבוְלֹא־רָ֑עכֹּ֝֗לגיְמֵ֣יחַיֶּֽיהָ׃ (יג)דָּ֭רְשָׁהצֶ֣מֶרוּפִשְׁתִּ֑יםוַ֝תַּ֗עַשׂבְּחֵ֣פֶץכַּפֶּֽיהָ׃ (יד)הָ֭יְתָהכׇּאֳנִיּ֣וֹתסוֹחֵ֑רמִ֝מֶּרְחָ֗קתָּבִ֥יאלַחְמָֽהּ׃ (טו)וַתָּ֤קׇם׀ בְּע֬וֹדלַ֗יְלָהוַתִּתֵּ֣ןטֶ֣רֶףלְבֵיתָ֑הּוְ֝חֹ֗קלְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ (טז)זָמְמָ֣הדשָׂ֭דֶהוַתִּקָּחֵ֑הוּמִפְּרִ֥יכַ֝פֶּ֗יהָ [נָ֣טְעָה] (נטע) כָּֽרֶם׃ (יז)חָֽגְרָ֣הבְע֣וֹזמׇתְנֶ֑יהָוַ֝תְּאַמֵּ֗ץזְרוֹעֹתֶֽיהָ׃ (יח)טָ֭עֲמָהכִּי־ט֣וֹבסַחְרָ֑הּלֹא־יִכְבֶּ֖ה [בַלַּ֣יְלָה] (בליל) נֵרָֽהּ׃ (יט)יָ֭דֶיהָשִׁלְּחָ֣הבַכִּישׁ֑וֹרוְ֝כַפֶּ֗יהָתָּ֣מְכוּפָֽלֶךְ׃ (כ)כַּ֭פָּהּפָּֽרְשָׂ֣הלֶעָנִ֑יוְ֝יָדֶ֗יהָשִׁלְּחָ֥הלָאֶבְיֽוֹן׃ (כא)לֹא־תִירָ֣אלְבֵיתָ֣הּמִשָּׁ֑לֶגכִּ֥יכׇל־בֵּ֝יתָ֗הּלָבֻ֥שׁשָׁנִֽים׃ (כב)מַרְבַדִּ֥יםעָֽשְׂתָה־לָּ֑הּשֵׁ֖שׁוְאַרְגָּמָ֣ןלְבוּשָֽׁהּ׃ (כג)נוֹדָ֣עבַּשְּׁעָרִ֣יםבַּעְלָ֑הּבְּ֝שִׁבְתּ֗וֹעִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃ (כד)סָדִ֣יןעָ֭שְׂתָהוַתִּמְכֹּ֑רוַ֝חֲג֗וֹרנָתְנָ֥הלַֽכְּנַעֲנִֽי׃ (כה)עֹז־וְהָדָ֥רלְבוּשָׁ֑הּוַ֝תִּשְׂחַ֗קלְי֣וֹםאַחֲרֽוֹן׃ (כו)פִּ֭יהָפָּתְחָ֣הבְחׇכְמָ֑הוְת֥וֹרַתחֶ֝֗סֶדהעַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃ (כז)צ֭וֹפִיָּה [הֲלִיכ֣וֹת] (הילכות) בֵּיתָ֑הּוְלֶ֥חֶםעַ֝צְל֗וּתלֹ֣אתֹאכֵֽל׃ (כח)קָ֣מוּבָ֭נֶיהָוַֽיְאַשְּׁר֑וּהָבַּ֝עְלָ֗הּוַֽיְהַלְלָֽהּו׃ (כט)רַבּ֣וֹתבָּ֭נוֹתעָ֣שׂוּחָ֑יִלוְ֝אַ֗תְּעָלִ֥יתעַל־כֻּלָּֽנָה׃ (ל)שֶׁ֣קֶרהַ֭חֵןוְהֶ֣בֶלהַיֹּ֑פִיאִשָּׁ֥היִרְאַת־יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗הִ֣יאתִתְהַלָּֽל׃ (לא)תְּנוּ־לָ֭הּמִפְּרִ֣ייָדֶ֑יהָוִיהַלְל֖וּהָזבַשְּׁעָרִ֣יםמַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
אלַֽמְלָכִ֣ים א=לַֽמֲלָכִ֣ים (חטף)
באֶל־דִּ֝֗ין א=אֶל־דִּ֝ין (השמטת נקודת הרביע)
גכֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
דזָמְמָ֣ה א=זָמֲמָ֣ה (חטף)
החֶ֝֗סֶד א=חֶ֝סֶד (השמטת נקודת הרביע)
ווַֽיְהַלְלָֽהּ א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ (חטף)
זוִיהַלְל֖וּהָ א=וִיהַלֲל֖וּהָ (חטף)
E/ע
הואיל משה
הערותNotes
(א)למואל – בנקודת שורק, ולמטה (פסוק ד׳) בחולם; על אגור ויתר השמות בראש סימן ל׳ נמנעתי מכתוב ביאורים דחוקים לקיים שהם כולם שם חניכה לשלמה כדעת רבים; רק למואל אולי הוא שם שלמה בגרעון שי״ן ובתוספת תיבת אל, כמו שיש ג״כ בלשונותינו להוראת חן וחבה; וכל הנכתב בסימן זה יתכן שיצא מפי אם שלמה בראותה כי עלול הוא לנטות אחר תאות נשים ויין; יהיה איך שיהיה ציור נפלא הניתן לנו מה היא אשת חיל יצא מלב אשה אוהבת את בנה.
יסרתו – למדתו מוסר.
(ב)מה ברי – ענינו אל בני, כמו ומה אתבונן על בתולה (איוב ל״א:א׳), וכן בלשון ערבי מא נאמר להוראת לא, עיין געזעניוס (שד״ל); ויש לקיים למלת מה זו גם הוראתה הנהוגה ״מה אתה עושה!״ והענין אחד.
בר בטני – בשר מבשרי.
בר נדרי – מזכיר נדר חנה למען יתן ה׳ לה הריון.
(ג)חילך – כח גופך ונשמתך.
למחות – לנשים שגורמות אבדן המלכים (כפירוש אייכל וראזענמיללער), וצריך לקרוא לְמֹחוֹת (שד״ל); וכפי נקודתו לפנינו הוא כמו לְהַמְחוֹת, למה שגורם שמלכים יִמָּחוּ מן הארץ, כלו׳ ימותו בלא עתם, וכפי עושר האדם כן הִרְבָּה מספר נשיו, והמלכים הִרְבּוּן להם בלי חקר.
(ד)אין – כתוב או, ואז נסרס המקרא ונפרשהו – אל למלכים ולרוזנים שְׁתוּ יין או שכר שהוא היין החזק המשכר (הסך נסך שכר, פרשת התמיד).
(ו)לאובד – הקרוב לאיבוד מחמת צרותיו.
(ח)לאלם – למי שלא יאזור חיל להראות צדקתו, ואתה מבין בו כי נקי וצדיק הוא.
בני חלוף – כמו בני תמותה (תהלים ע״ט:י״א) שהיום כאן ומחר בקבר, ואם תאחר מעשות לו דין אולי יחלוף כרגע ותתחרט כי אֵחַרְתָּ.
(ט)פתח פיך – לא לדברי עגבים או לשתות יין רק להוציא משפט לאמתו.
(י)מי ימצא – אשריו אם ימצא.
מכרה – בחילוף אותיות (אנכי־אנחנו) מחירה, ראויה להיות נקנית במחיר גדול ממחיר הפנינים (Perle) היושבות לפני ולפנים בקליפתן.
(יא)ושלל – ענינו בכל מקום מה שאדם נוטל מאחרים בעל כרחם; וכאן ר״ל בטחון בעלה בה לא יחסר מתועלת, כי תנהג הבית באופן נאות ותקבוץ על יד סך גדול שאלמלא היא ילך לאיבוד ע״י הוצאות יתירות.
(יג)ותעש – בצמר ופשתים מה שכפיה חפצות כי בקיאה היא בכל מלאכת נשים.
(יד)היתה וגו׳ – לא תקנה מן המוכרים דבר יום ביומו רק לימים הרבה בבת אחת וממקור הסחורה, ובזה תמעיט הוצאות ביתה.
(טו)ותתן – וַתָּכֵן.
טרף – מאכל.
וחק – גם הוא להוראת מאכל כמו טרף (רש״י) וכמו כי חק לכהנים מאת פרעה (פרשת ויגש), שד״ל; ויש ג״כ לפרשו חוק מלאכה הראויה ליום.
(טז)זממה – זה ימים רבים דעתה שם (זם־שם) על שדה זה, והולכת וקובצת עד שקונה אותו.
(יז)חגרה וגו׳ – יודעת להטיל אימה על הסרים אל משמעתה, וגם כי לבה נוטה לצדקה וחסד לא בעבור זה היא נעדרת מאומץ לב הצריך לכל מי שיש בידו משטר מה.
(יח)טעמה וגו׳ – אם יודעת באיזו מלאכה שתביא לה סַחַר וְשָׂכָר הרכה עוסקת בה גם בלילה ונודדת שינה מעיניה.
(יט)בכישור – מלשון ארמי והוא פלך בלשון הקדש וזה ממקור פלג, שכלי זה (Spinnrocken, rocca) כשהוא עדין עץ לח יפלגוהו בראשו לארבעה חלקים ובתוכם ישימו לוח עץ עגול להרחיקם זה מזה, וסביבם יתנו הפשתן לטוות, ופלך מדינה הוא פלג וחלק ממנה, ופלך הַפִּסְחִים הוא מקל עב וראשו חלוק לשנים ועל החילוק נשענות אצילות ידי הַפִּסֵּחַ (מהח״ר יצחק מאיוניקא נ״ע); ובלשון ארמי כשורי ענינו קורות, כישרי כישרי (תלמוד בבלי שבת ק״ח) פירשו הערוך חתיכות חתיכות; וכשיל הוא גרזן לחטוב בו עצים.
(כ)כפה – יד כפופה ומלאה.
וידיה – מתנה גדולה עד שצריכה לשתי ידיה לתתה לו.
(כא)שנים – בגדי צמר אדומים, יפים ומחממים.
(כב)מרבדים – פירשתיהו למעלה ז׳:ט״ז.
(כג)נודע וגו׳ – דעתו מיושבת עליו מתוך שאין לו טרדת טיפול הבית, וגם תורת חסד שעל פי אשתו הטתו להיטיב ונבחר לשבת עם זקני ארץ.
(כד)סדין – של בוץ לכסות הראש, Sindone.
לכנעני – לסוחר.
(כה)והדר – יראת הכבוד שבעבורה אדם נרתע לאחוריו לפני איש ראוי להדרו (הדר־חזר, זהב־דהב); צניעות מלבושיה ואומץ לבה הנראה בפניה מטילים אימתה בעיני רואיה באופן שלא יעפילו להקל בכבודה.
ותשחק ליום אחרון – איננה דואגת על מה שאפשר שיבוא, כי משתדלת היא בכל כחה להצלחת ביתה ויראת ה׳ בלבה (פסוק ל׳), ולפיכך בוטחת היא ולא תירא משוד כי יבוא; המאמין בה׳ אינו יושב ובטל, אבל הוא בוטח שתהיה ברכת ה׳ במעשה ידיו (שד״ל); וחלק זה השני מתחבר לראשון ע״י תיבת עוֹז; באומץ לבה בוטחת (בעזר האל) להשכיל (לעשות דבריה בשכל) ולהצליח (לעבור על המונעים אותה מלהגיע אל מגמתה, מלשון וצלחו הירדן, שמואל ב׳ י״ט:י״ח), ובכן אינה דואגת על העתיד.
(כו)פיה פתחה בחכמה – אינה פותחת פיה לדבר כי אם דבר חכמה שהיא יראת ה׳ וחריצות (שד״ל).
ותורת חסד – מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות (מצודת דוד).
(כו)עצלות – לשכב עד חצי היום ולהניח טיפול ביתה בידי עבדים ושפחות.
(כח)ויאשרוה – מלשון כי אשרוני בנות (פרשת ויצא); אומרים לה אשריך כי זכית לשם טוב כזה עד שיאמר עליך ״רבות בנות וכו׳ ״.
(ל)יראת – היה ראוי להנקד יְרֵאַת ע״ד טְמֵאַת השם (יחזקאל כ״ב:ה׳).
(לא)תנו לה – הלל ושבח מפרי ידיה, ומעשיה יהללוה, יגרמו שיספרו שבחה בשערי העיר מקום קבוצת המון עם.
(סיום)
מה אענה ומה אומר ולבי מלא תודה לאל הטוב שהשפיע חסדו עלי והגיעני לסיים ביאורי על ספר נחמד זה היום יום י״א לחדש אדר שנת קשר״ם על גרגרתיך כתבם על לוח לבך; יהיה שם ה׳ מבורך אמן ואמן!
אל איש תבונות לומד ומלמד חכמה ודעת ויראת ה׳ היא אוצרו כה״ר משה יצחק אשכנזי יצ״ו מרביץ תורה בישראל ק״ק טריאסטי יע״א.