×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירמיהו ל״חתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיִּשְׁמַ֞ע שְׁפַטְיָ֣ה בֶן⁠־מַתָּ֗ן וּגְדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־פַּשְׁח֔וּר וְיוּכַל֙ בֶּן⁠־שֶׁ֣לֶמְיָ֔הוּ וּפַשְׁח֖וּר בֶּן⁠־מַלְכִּיָּ֑ה אֶ֨ת⁠־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יִרְמְיָ֛הוּ מְדַבֵּ֥ר אֶל⁠־כׇּל⁠־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (ב) כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהֹוָה֒י״י֒ הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיֹּצֵ֤א אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּים֙ [וְחָיָ֔ה] (יחיה) וְהָיְתָה⁠־לּ֥וֹ נַפְשׁ֛וֹ לְשָׁלָ֖ל וָחָֽי׃ (ג) כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑הי״י֑ הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃ (ד) וַיֹּאמְר֨וּ הַשָּׂרִ֜ים אֶל⁠־הַמֶּ֗לֶךְ י֣וּמַת נָא֮ אֶת⁠־הָאִ֣ישׁ הַזֶּה֒ כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֡ן הֽוּא⁠־מְרַפֵּ֡א אֶת⁠־יְדֵי֩ אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֜ה הַֽנִּשְׁאָרִ֣ים׀ בָּעִ֣יר הַזֹּ֗את וְאֵת֙ יְדֵ֣י כׇל⁠־הָעָ֔ם לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֣י׀ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֗ה אֵינֶ֨נּוּ דֹרֵ֧שׁ לְשָׁל֛וֹם לָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כִּ֥י אִם⁠־לְרָעָֽה׃ (ה) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֔הוּ הִנֵּה⁠־ה֖וּא בְּיֶדְכֶ֑ם כִּֽי⁠־אֵ֣ין הַמֶּ֔לֶךְ יוּכַ֥ל אֶתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃ (ו) וַיִּקְח֣וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל⁠־הַבּ֣וֹר׀ מַלְכִּיָּ֣הוּ בֶן⁠־הַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁר֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ בַּחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין⁠־מַ֙יִם֙ כִּ֣י אִם⁠־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט׃ (ז) וַיִּשְׁמַ֡ע עֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אִ֣ישׁ סָרִ֗יס וְהוּא֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי⁠־נָתְנ֥וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ אֶל⁠־הַבּ֑וֹר וְהַמֶּ֥לֶךְ יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר בִּנְיָמִֽן׃ (ח) וַיֵּצֵ֥א עֶבֶד⁠־מֶ֖לֶךְ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃ (ט) אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ הֵרֵ֜עוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵ֣ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־הִשְׁלִ֖יכוּ אֶל⁠־הַבּ֑וֹר וַיָּ֤מׇת תַּחְתָּיו֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֔ב כִּ֣י אֵ֥ין הַלֶּ֛חֶם ע֖וֹד בָּעִֽיר׃ (י) וַיְצַוֶּ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֛ת עֶבֶד⁠־מֶ֥לֶךְ הַכּוּשִׁ֖י לֵאמֹ֑ר קַ֣ח בְּיָדְךָ֤ מִזֶּה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֲנָשִׁ֔ים וְֽהַעֲלִ֜יתָ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֧הוּ הַנָּבִ֛יא מִן⁠־הַבּ֖וֹר בְּטֶ֥רֶם יָמֽוּת׃ (יא) וַיִּקַּ֣ח׀ עֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ אֶת⁠־הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֗וֹ וַיָּבֹ֤א בֵית⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל⁠־תַּ֣חַת הָאוֹצָ֔ר וַיִּקַּ֤ח מִשָּׁם֙ בְּלוֹיֵ֣ [סְחָב֔וֹת] (הסחבות) וּבְלוֹיֵ֖ מְלָחִ֑ים וַיְשַׁלְּחֵ֧ם אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֛הוּ אֶל⁠־הַבּ֖וֹר בַּחֲבָלִֽים׃ (יב) וַיֹּ֡אמֶר עֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֗הוּ שִׂ֣ים נָ֠א בְּלוֹאֵ֨י הַסְּחָב֤וֹת וְהַמְּלָחִים֙ תַּ֚חַת אַצִּל֣וֹת יָדֶ֔יךָ מִתַּ֖חַת לַחֲבָלִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יִרְמְיָ֖הוּ כֵּֽן׃ (יג) וַיִּמְשְׁכ֤וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּחֲבָלִ֔ים וַיַּעֲל֥וּ אֹת֖וֹ מִן⁠־הַבּ֑וֹר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃ (יד) וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיִּקַּ֞ח אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ אֵלָ֔יו אֶל⁠־מָבוֹא֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֗הוּ שֹׁאֵ֨ל אֲנִ֤י אֹֽתְךָ֙ דָּבָ֔ר אַל⁠־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נִּי דָּבָֽר׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל⁠־צִדְקִיָּ֔הוּ כִּ֚י אַגִּ֣יד לְךָ֔ הֲל֖וֹא הָמֵ֣ת תְּמִיתֵ֑נִי וְכִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ לֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָֽי׃ (טז) וַיִּשָּׁבַ֞ע הַמֶּ֧לֶךְ צִדְקִיָּ֛הוּ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר חַי⁠־יְהֹוָ֞הי״י֞ (את) אֲשֶׁר֩ עָשָׂה⁠־לָ֨נוּ אֶת⁠־הַנֶּ֤פֶשׁ הַזֹּאת֙ אִם⁠־אֲמִיתֶ֔ךָ וְאִם⁠־אֶתֶּנְךָ֗ בְּיַד֙ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר מְבַקְשִׁ֖ים אֶת⁠־נַפְשֶֽׁךָ׃ (יז) וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֣הוּ אֶל⁠־צִדְקִיָּ֡הוּ כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָה֩י״י֩ אֱלֹהֵ֨י צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם⁠־יָצֹ֨א תֵצֵ֜א אֶל⁠־שָׂרֵ֤י מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֙ וְחָיְתָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ וְהָעִ֣יר הַזֹּ֔את לֹ֥א תִשָּׂרֵ֖ף בָּאֵ֑שׁ וְחָיִ֖תָה אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃ (יח) וְאִ֣ם לֹֽא⁠־תֵצֵ֗א אֶל⁠־שָׂרֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנִתְּנָ֞ה הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֔ים וּשְׂרָפ֖וּהָ בָּאֵ֑שׁ וְאַתָּ֖ה לֹא⁠־תִמָּלֵ֥ט מִיָּדָֽם׃ (יט) וַיֹּ֛אמֶר הַמֶּ֥לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֑הוּ אֲנִ֧י דֹאֵ֣ג אֶת⁠־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים פֶּֽן⁠־יִתְּנ֥וּ אֹתִ֛י בְּיָדָ֖ם וְהִתְעַלְּלוּ⁠־בִֽי׃ (כ) וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע⁠־נָ֣א׀ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֗הי״י֗ לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃ (כא) וְאִם⁠־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לָצֵ֑את זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר הִרְאַ֖נִי יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כב) וְהִנֵּ֣ה כׇל⁠־הַנָּשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִשְׁאֲרוּ֙ בְּבֵ֣ית מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֔ה מוּצָא֕וֹת אֶל⁠־שָׂרֵ֖י מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וְהֵ֣נָּה אֹמְרֹ֗ת הִסִּית֜וּךָ וְיָכְל֤וּ לְךָ֙ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֔ךָ הׇטְבְּע֥וּ בַבֹּ֛ץ רַגְלֶ֖ךָ נָסֹ֥גוּ אָחֽוֹר׃ (כג) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־נָשֶׁ֣יךָ וְאֶת⁠־בָּנֶ֗יךָ מֽוֹצִאִים֙ אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹא⁠־תִמָּלֵ֣ט מִיָּדָ֑ם כִּ֣י בְיַ֤ד מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֙ תִּתָּפֵ֔שׂ וְאֶת⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (כד) וַיֹּ֨אמֶר צִדְקִיָּ֜הוּ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֗הוּ אִ֛ישׁ אַל⁠־יֵדַ֥ע בַּדְּבָֽרִים⁠־הָאֵ֖לֶּה וְלֹ֥א תָמֽוּת׃ (כה) וְכִֽי⁠־יִשְׁמְע֣וּ הַשָּׂרִים֮ כִּי⁠־דִבַּ֣רְתִּי אִתָּךְ֒ וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ הַגִּידָה⁠־נָּ֨א לָ֜נוּ מַה⁠־דִּבַּ֧רְתָּ אֶל⁠־הַמֶּ֛לֶךְ אַל⁠־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וְלֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וּמַה⁠־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הַמֶּֽלֶךְ׃ (כו) וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם מַפִּיל⁠־אֲנִ֥י תְחִנָּתִ֖י לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֧י הֲשִׁיבֵ֛נִי בֵּ֥ית יְהוֹנָתָ֖ן לָמ֥וּת שָֽׁם׃ (כז) וַיָּבֹ֨אוּ כׇל⁠־הַשָּׂרִ֤ים אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֙הוּ֙ וַיִּשְׁאֲל֣וּ אֹת֔וֹ וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ כְּכׇל⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּחֲרִ֣שׁוּ מִמֶּ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא⁠־נִשְׁמַ֖ע הַדָּבָֽר׃ (כח) וַיֵּ֤שֶׁב יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה עַד⁠־י֖וֹם אֲשֶׁר⁠־נִלְכְּדָ֣ה יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהָיָ֕ה כַּאֲשֶׁ֥ר נִלְכְּדָ֖ה יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) האמנם השרים בשמעם הנבואות שהיה ירמיהו מנבא אל העם (ב) שהיושב בירושלם ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא אל הכשדים וחיה והיתה לו נפשו לשלל רוצה לומר כאילו שלל והציל נפשו מהמות. (ג) לפי שהעיר תנתן ביד מלך בבל. (ד) אמרו אל המלך יומת נא את האיש הזה רוצה לומר למה זה תרחם עליו ותצילהו מן המות ותפרנסהו יותר היה ראוי להרגו לפי שהוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה. (ה) והמלך השיבם הנה הוא בידכם כי אין המלך יוכל אתכם דבר רוצה לומר מה תריבון עמדי הנה הוא בידכם כי אין המלך יכול עמכם לעשות דבר כי אתם מעכבים בידו ומבטלים יכולתו. (ו) ואז השרים לא חששו לדברי המלך ולחפצו ובעל כרחו השליכו את ירמיהו אל הבור שהיה למלכיהו בן המלך שאותו בור היה בחצר המטרה וכאילו לא יצאו ממצות המלך שצוה שישב בחצר המטרה כי הבור שמה היה אבל היה מלא טיט ונטבע בו הנביא והיה קרוב למות כי אותה היו השרים מבקשים. (ז) והנה עבד מלך הכושי שהיה איש סריס שמע מכל אשר נעשה לירמיהו ונכמרו רחמיו עליו, והאיש הזה היה שמו בעצם עבד מלך לא מפני שהיה עובד למלך כ״א לפי שכך היה שמו והיה כושי בעורו והיה איש סריס, ותרגם יונתן גבר רב רוצה לומר שהיה מהשרים כי השרים נקראו סריסים, ויש מחכמים ז״ל שדרשו כושי על צדקיהו ומהם דרשו על ברוך בן נריה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו יהיה מי שיהיה. (ח) הוא דיבר אל המלך והיו דבריו. (ט) אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו אל ירמיהו הנביא וכבר זכרתי בשאלות כמה מהזרות יש בפסוק הזה כי הוא היה מתרעם על הבור אשר השליכוהו בו ונתן טעם מפני הרעב באומרו וימת תחתיו מפני הרעב, והנה עם היותו בבור יתנו לו ככר הלחם אשר צוה לו המלך ומה לו עם הרעב, אבל פירוש הכתוב לדעתי כך הוא שאמר הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו רוצה לומר כבר פעמים רבות הרעו עמו תמיד אם באשר שמוהו בבית יהונתן בבור ואם בשאר המאסרין שהם היו הסבה במאסרו תמיד, ועוד עתה באחרונה את אשר השליכוהו אל הבור שהוא תרעומת אחר אחרון, ואומרו וימת תחתיו מפני הרעב הנה כאומר ואם היה כונתם שימות יניחו לו והוא מעצמו ימות תחתיו ברעב כי אין הלחם עוד בעיר ולמה זה אם כן ימיתוהו בבור בתוך הטיט, הנה אם כן אומרו וימות תחתיו אם רצונו שימות בבור מפני הרעב אבל שיניחהו חוץ מהבור וימות תחתיו ומפני הרעב ולא ימות נטבע בטיט. והותרה בזה השאלה החמישית. ואחרי אשר כתבתי זה ראיתי בדברי רש״י שהיו נוטים לזה הפירוש ושמחתי בהם. (י) והנה המלך שמע לדבריו וצוה שיוציאוהו מהבור, ולפי שהיה עמוק וירמיהו זקן נקהלו שלשים איש ויעלו את ירמיהו הנביא רוצה לומר כי נביא השם הוא באופן שלא ימות בבור. (יא-יב) וכן עשה עבד מלך שהמציא דרכים להעלותו מבלי צער וכאב ברחמיו וברוב חסדיו: (יד) וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו וגומר עד והיה כאשר נלכדה העיר וגומר. בהיות ירמיהו יושב בחצר המטרה אחרי שהעלהו עבד מלך הכושי מהבור שלח המלך בעדו אל מבוא השלישי אשר בבית ה׳ והוא מקום נסתר, ושאלו לאמר שואל אני אותך דבר אל תכחד ממני ואתה תראה בפסוקים שלא שאל המלך ממנו דבר ואיך אמר א״כ שואל אני אותך דבר אל תכחד ממנו, אלא שהענין שדבר אמר על נבוא׳ שהיא דבר ה׳ ואמר המלך לנביא שואל אני אותך דבר, ר״ל שואל אני אותך מהו דבר ה׳ ונבואותו אשר ראית בענין הזה. (טו) ולפי שהוא שאל על דבר ה׳ לכן השיבו הנביא כי אגיד לך הלא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי ורצה בזה לו׳ למה זה תשאל על דבר ה׳ כי הגדתו אליך לא יועיל לי ולא יועיל לך, אם שלא יועיל לי לפי שאם אגיד לך הלא המת תמיתני ואם שלא יועיל לך לפי שכאשר איעצך לא תשמע אלי. (טז) והמלך השיבו בשבוע׳ לענין מיתתו באומרו בסתר ההוא חי ה׳ אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך ר״ל שלא ימיתהו, ונשבע בנפשו כי היא הית׳ חביב׳ אצלו לפי שהיו אמונותיו אמתיות ולכן נשבע בה שלא ימיתהו הוא בעצמו ושלא יתנהו ביד המבקשים את נפשו שהם השרים שהשליכוהו בבור בראשונה אבל לא נשבע לו שיקבל עצתו ויקיימה. (יז) ואז אמר לו הנביא כה אמר ה׳ אלהי צבאות השמים שהוא אלהי ישראל ועכ״פ ירחם עליו אם יצוא תצא אל שרי מלך בבל והם הצרים על ירושלם וחיתה נפשך ונפש כל בני ביתך והעיר לא תשרף באש אבל תהי׳ עבד למלך בבל ולא תחרב העיר. (יח) ואם לא תצא להכבש תשרף העיר ואתה לא תמלט מידם. (יט) ולפי שהי׳ ירא המלך מהיהודים אשר נפלו אל הכשדים שהם כאשר יראוהו שמה יעשו לו בזיונות וקלון ויתנו אותו ר״ל הכשדים בידם של היהודים ויתעללו בו אותם היהודים בחרפה ובוז. (כ) הבטיחו הנביא שלא יתעללו בו ולא יתנו אותו הכשדים בידי היהודים. (כא) אבל אם לא יצא להכבש לכשדים. (כב) הראהו ה׳ שכל נשי המלך יהויכין אשר נשארו בביתו כשהוא יצא אל מלך בבל עתה יהיו מוצאות אל שרי בבל והמה יאמרו נגדך הסיתוך יכלו לך אנשי שלומך שהם נביאי השקר והשרים שהיו מאמינים בהם המבטיחים שלא יבא מלך בבל על ירושלם ויכלו לך שנמשכתה אחריהם והם הטבעו בבוץ שהוא הטיט מלשון היגאה גומא בלא ביצה נסוגו אחור בנבואותיהם בבטחונם. (כג) וכמו שיוציאו לבבליים כל נשי יהויכין כן יוציאו כל נשיך ובניך ואתה לא תמלט מידם ואת העיר הזאת תשרף כי אתה תהי׳ השורף אותה כיון שאתה גורם בשרפה לפי שאינך יוצא להשלים את הכשדים. (כד) וסיפר הכ׳ מצדקת צדקי׳ שעם היות הייעודים האלה כ״כ רעים הוא יעץ לירמי׳ שלא ידע אדם מזה שאמר לו כלל לא להעלים הייעוד אלא כדי שלא ימיתוהו כי הי׳ מרחם עליו. (כה) ואם יוודע הדבר מביאתו שמה וישאלו השרים מזה (כו) יאמר שבא להתחנן למלך שלא ישיבהו אל בית יהונתן שהיה אסור שמה בראשונ׳. (כז) והנה השי״ת הטה לבם להאמין לדבריו והחרישו ממנו כי לא נשמע הדבר ר״ל כי לא נשמע בפי שום אדם הדבר שירמי׳ דיבר למלך ובזה האופן השרים לא רדפו עוד אחריו בחשבם שהמלך דיבר שלא ישיב עוד למאסר. (כח) וישב ירמיהו בחצר המטרה עד יום אשר נלכדה ירושלם כי לא הוסיף עוד לצאת בתוך ירושלם ולא השתדל עוד ללכת ארץ בנימין אבל ישב שמה בחצר המטרה כאשר דבר לו המלך כל ימי המצור: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×