Divrei HaYamim I 29 – דברי הימים א כט‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְכׇל⁠־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֥י אֶחָ֛ד בָּחַר⁠־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֤א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַיהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהִֽים׃

And David the king said to all the congregation, "Solomon my son, whom alone God has chosen, is yet young and tender, and the work is great; for the palace is not for man, but for Hashem, God.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וַאֲמַר דָוִד מַלְכָּא לְכָל קְהָלָא שְׁלמה בְרִי חַד וְאִתְרְעֵי בֵיהּ יְיָ טְלֵי רַכִּיךְ וּפֻלְחָנָא סַגִיעָא אֲרוּם לָא לְשׁוּם בַּר נְשָׁא פְּלָטִירָא אֲרוּם לְשׁוּם מֵימְרָא דַייָ אֱלהִים.

שלמה בני אחד וגו׳ – ואפילו אם היו מאה לא די לבנותו ועוד שהוא נער ורך והמלאכה גדולה. ואם תאמר: תקטין הבית זה? אי אפשר, כי לא לאדם הבירה כי אם לי״י אלהים הגדול והנורא אשר לא יכלכלוהו השמים ושמי השמים.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק במלכים א ח׳:כ״ז.

My son Solomon is alone, etc. And even if he were a hundred [people], he would not be able to build it, and furthermore, he is young and tender.

and the work is great And if you say that the work should be lessened, that is impossible... for the palace is not for man but for the Lord God Who is great and awesome, Whom the heavens and the heavens of the heavens cannot contain, but nevertheless, do not fear to build a great house like this, because "with all my strength I prepared for the House of God (sic), the gold for the gold and the silver for the silver, etc.⁠" Therefore, you do not have so much toil.

נער ורך – ¹אמרו (סע״ר יד) כי בן שתים עשרה שנה היה שלמה כשמלך. כי באותו פרק שנולד הוא מספר ענין אמנון ותמר, ואומ׳ ״ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום״ (שמואל ב י״ג:כ״ג); והרג אמנון וברח לגשור והיה שם שלש שנים (שמואל ב י״ג:ל״ח), הרי חמש שנים; ושב אבשלום לירושלם והיה שם שנתים (שמואל ב י״ד:כ״ח), הרי שבע, ומרד באביו ונהרג (שמואל ב ט״ו-י״ח); אחרי זה ״ויהי רעב בימי דוד שלש שנים״ (שמואל ב כ״א:א׳), הרי עשר; ובשנה שלאחריו מנה דוד את ישראל, וכת׳ ״וישוטו בארץ...תשעה חדשים״ (השוו שמואל ב כ״ד:ח׳), הרי אחת עשרה; ובשנת מותו, ²היא שנת ארבעים למלך דוד (להלן פס׳ כ״ז-כ״ח), תקן המשמרות, הרי שתים עשרה.

1. אמרו כי בן שתים עשרה שנה וכו׳. כל דיבור זה לקח רד״ק מדברי רז״ל בסדר עולם רבה; ובמה שיש לדקדק על החשבונות ראו הערותיו של ח׳ מיליקובסקי במהדורתו. והשוו רד״ק למלכים א ג׳:ז׳.

2. היא שנת ארבעים...תקן המשמרות. ראו דבריו לעיל כ״ו:ל״א.

An untried lad. [The Sages] say (Seder Olam 14) that Solomon was twelve years old when he became king. For in the immediate context of his birth the text recounts the story of Amnon and Tamar and then says, “Two years later, Absalom was having his flocks sheared” (2 Samuel 13:23); Absalom then killed Amnon, fled to Geshur, and stayed there three years (2 Samuel 13:38), for a total of five; he then returned to Jerusalem and remained there for two years (2 Samuel 14:28), for a total of seven, at which point he rebelled against his father and was killed (2 Samuel 15–18); after that “there was a famine during the reign of David for three years” (2 Samuel 21:1), for a total of ten; the following year, when David counted the Israelites, it says “they traversed the country … nine months” (2 Samuel 24:8), for a total of eleven; and in the year of David’s death, the fortieth year of his reign (v. 27–28), he instituted the shifts (1 Chronicles 26:31), for a total of twelve.

כי לא לאדם הבירה – רוצה לומר: זה המגדל והבנין הנפלא בבית המקדש אינו נבנה לאדם שיוכל להקל בו אבל הוא נבנה לי״י אלהים וראוי מפני זה להדרו מאד לכבוד י״י יתברך עם שצורת כל דבריו ראויה שתהיה מוגבלת להעיר על סודות האלהות ועל חכמת הנמצאות ומזה נמשך שיהיה זהב רב בזאת המלאכה כי קצת הבנין וכליו יוגבל היותו מזהב לסבה שזכרנו בבאורנו לדברי התורה.

הבירה – הארמון ועל המקדש יאמר.

אחד – כאומר ואיך יוכל אחד לאסוף הון רב כ״כ לבנות בית לה׳.

בחר בו אלהים – ואף בו בחר למלוך על ישראל ויטרד מאד בדבר המלוכה.

נער ורך – והוא נער בשנים ומעונג ביותר ולא נסה לטרוח הרבה.

כי לא לאדם – לא בעבור צורך אדם נעשה הבית כ״א לה׳ וא״כ מהצורך לפארו מאד.

שלמה בני אחד – מלבד פשוטו שאמר להם שבאשר שלמה הוא יחיד ורך למלאכה גדולה, שהיא גדולה כפי גדולת האל שיעשהו לכבודו, צריך שיעזרו לו בדבר זה, רצוף בו עוד כונה שניה, כי לבל יאמרו שמלאכה כזאת היא למעלה מכח העם, וא״א להם לבנות מקדש מלך כזה, הוכיח להם שעקר הבנין יעשה ע״י ה׳ ובעזרתו, וכמו שהמליצו עמ״ש (מלכים א ו׳:ז׳) והבית בהבנותו שמאליו היה נבנה, וברר להם זאת, כי בענינים הטבעיים יבחר ה׳ תמיד באמצעיים נכונים ומספיקים אל התכלית הנרצה, ואם היה רצון ה׳ שיבנה בכח האדם לבד לא היה לו לבחור על זה את שלמה שהוא נער ורך, או עכ״פ היה לו לבחור עמו עוד עוזרים במלאכתו כמו במלאכת המשכן שהכין לזה את בצלאל ואחיסמך. אבל שלמה בני אחד ואין עוזר לו, והוא נער ורך – והמלאכה גדולה מכחו, ובכל זאת בחר בו אלהים שהוא יבנה בנין הזה. ומזה מבואר כי לא לאדם הבירה – ר״ל שמלאכת הבירה לא תתיחס לאדם.

כי לה׳ אלהים – שהוא ישלח עזרו מקדש אל הבנין למעלה מדרך הטבע, ובמעשה המיוחס אל האלהים יבחר תמיד אמצעיים חלושי החומר ושלמי הצורה שתחול עליהם עזרתו לפי מעלת נפשם בקדש.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ב) וּֽכְכׇל⁠־כֹּחִ֞י^א הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית⁠־אֱלֹהַ֗י הַזָּהָ֣ב ׀ לַ֠זָּהָ֠ב וְהַכֶּ֨סֶף לַכֶּ֜סֶף וְהַנְּחֹ֣שֶׁת לַנְּחֹ֗שֶׁת הַבַּרְזֶל֙ לַבַּרְזֶ֔ל וְהָעֵצִ֖ים לָעֵצִ֑ים אַבְנֵי⁠־שֹׁ֨הַם וּמִלּוּאִ֜ים אַבְנֵי⁠־פ֣וּךְ וְרִקְמָ֗ה וְכֹ֨ל אֶ֧בֶן יְקָרָ֛ה וְאַבְנֵי⁠־שַׁ֖יִשׁ לָרֹֽב׃

Now I have prepared with all my might for the house of my God the gold for the things of gold, and the silver for the things of silver, and the brass for the things of brass, the iron for the things of iron, and wood for the things of wood; onyx stones, and stones to be set, glistering stones, and of diverse colors, and all manner of precious stones, and marble stones in abundance.

א. וּֽכְכׇל⁠־כֹּחִ֞י א=וּֽכֲכָל⁠־כֹּחִ֞י (חטף)

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וּבְכָל חֵילִי אַתְקֵנִית לְבֵית מַקְדְשָׁא אֱלָהֵי דַהֲבָא לְעוֹבָדָא דְדַהֲבָא וְכַסְפָּא לְעוֹבָדָא דְכַסְפָּא וּנְחָשָׁא לְעוֹבָדָא דִנְחָשָׁא וּפַרְזְלָא לְעוֹבָדָא דְפַרְזְלָא וְקֵיסִין לְעוֹבָדָא דְקֵיסַיָא אַבְנֵי בוּרְלָא וְאַשְׁלָמוּתָא אַזְמַרְגְזִין וְצִיוּרִין וְכָל מַרְגְלִיתָא יְקַרְתָּא וְאַבְנֵי מַרְמוֹרַיָא לְסוּגֵי.

הזהב – לעשות כלי זהב. והכסף לכסף כמו כן.

ואעפ״כ אל תבהל לבנות בית גדול כזה כי אני בכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב והכסף לכסף וגו׳ – לפיכך אין לך טורח גדול כל כך.

אבני שוהם ומלואים – דוגמת המשכן אבני שוהם ואבני וגו׳ (שמות כ״ה:ז׳).

אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה – לתת בקירות הזהב ובכלי הכסף.

ואבני שיש – לעמודים ושלחנות ולרצפה.

onyx stones and filling stones on the model of the Tabernacle (Ex. 25:7): "Onyx stones and filling stones, etc.⁠"

carbuncle stones and embroidery, and all precious stones to put onto the golden walls and into the silver vessels.

and marble stones for the pillars, for the tables, and for the floor.

הזהב לזהב והכסף לכסף – כלומ׳: הכינותי ¹הזהב למה שצריך זהב, וכסף למה שצריך כסף.

אבני פוך ורקמה – פי׳: ²בגדי רקמה ואבני פוך.

וכל אבן יקרה – ³לקירות הבית, כמו שאמ׳ בבנין הבית ״ויצף את הבית אבן יקרה״ (דברי הימים ב ג׳:ו׳); ואבני שיש גם כן לקירות הבית ולרצפה. ⁴וה״פוך״ הוא הכחול; ואפשר שהיו אבני כחול, או אבנים יקרות עינם כעין הכחול.

1. הזהב למה שצריך זהב וכו׳. השוו התרגום והמיוחס לתלמיד רס״ג.

2. בגדי רקמה. כיוצא בזה, כותב המיוחס לר״י קרא שהיו ״מעשה רקם״; אך הוא מוסיף: ״וגם יש לומר שהיא אבן יקרה ששמה ׳רקמה׳⁠ ⁠⁠״. גם התרגום והמיוחס לרש״י אינם מזכירים ש״רקמה״ מתייחס לבגדים.

3. לקירות הבית וכו׳. כך מצטט גם המיוחס לר״י קרא בשם רבו; וראו גם המיוחס לרש״י.

4. וה״פוך״ הוא הכחול. הוא אבן המפיקה אבקה, וצובעים בה את העיניים. השוו ספר השרשים ערכים ״פוך״ ו״כחל״.

The gold for the gold and the silver for the silver. This means: I laid aside the gold for whatever requires gold, and silver for whatever requires silver.

Stones of pukh and riqmah. This means: garments of riqmah (=woven colors) and stones of pukh.

Every kind of precious stone—for the walls of the Temple, as the text says concerning the construction of the Temple, “[Solomon] studded the Temple with precious stones” (2 Chronicles 3:6), and marble too for the walls of the Temple and for the floor. Pukh is stibium: possibly these were stibium stones; or they were precious stones that looked like stibium.

אבני פוך ורקמה – ידמה שהיו שם אבנים נקובים ישימם הרוקם בבגדים אשר יעשה והם נקראים אבני רקמה.

אבני פוך – אבני יקר ומראיהם כעין הפוך והוא הכחול.

ורקמה – יריעות מרוקמות במיני צבעונין.

יקרה – חשובה שיש שם מין אבן חשוב לבנין.

וככל כחי – כאומר והנה אני עשיתי מה שעלי ובכל כחי הכינותי וכו׳.

הזהב לזהב – הזהב הכינותי על כלי הזהב וכן כולם.

ומלואים – כן יקראו אבני יקר ע״ש שממלאים את הגומא העשוי במשבצות להושיב בו האבן.

וככל כחי – הגם שהכינותי לבית אלהי ככל כחי מכל מיני החומריים הצריכים ומוכרחים למלאכה, בכל זאת ועוד ברצותי בבית אלהי – ע״י שרציתי לפארו ולהדרו ביתר שאת ויתר עז מצד שהוא בית אלהים שאין גבול להדרו ותפארתו, יש לי עוד סגולה – שעי״ז אפאר אותו עוד יותר ממה שעלה במחשבתי תחלה. וסגולה זאת נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לביהמ״ק – הוא למעלה מן ההכנה שהכינותי תחלה שתספיק לבנות בית הקדש, שע״י הסגולה הזאת שבזהב הזה יטיחו קירות הבית בזהב ובכסף מזוקק, יתעלה הבית למעלה ביתר שאת ממה שהכינותי תחלה. וכאלו תחלה הכינותי לבית הקדש ועתה נתתי לבית אלהי, שמצד שהוא בית הקדש צריך גם כן להבנות בפאר וכבוד, והיה די בבית הבנוי לתלפיות מאבני גזית, אבל ע״י שהוא בית אלהי צריך לטוחו בזהב וכסף.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ג) וְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ⁠־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֤תִּי לְבֵית⁠־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכׇּל⁠־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ׃

Moreover also, because I have set my affection on the house of my God, seeing that I have a treasure of my own of gold and silver, I give it to the house of my God, over and above all that I have prepared for the holy house,

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וְתוּב כַּד אִתְרְעֵיתִי בְּבֵית מַקְדְשָׁא אֱלָהֵי אִית לִי אוֹצְרֵי דַהֲבָא וְכַסְפָּא יְהָבִית לְבֵית מִקְדָשׁ אֱלָהַי עַל כָּל מָה דְאַתְקֵינִית לְבֵית קוּדְשָׁא.

ועוד ברצותי בבית אלהי – פתרון מרוב רצון שרציתי בבית אלהי.

יש לי סגולה – קבצתי לי קבוצת זהב וכסף כדפירש לפנינו.

And moreover, since I desired the House of my God The meaning is: because of my great desire, that I desired the House of my God.

I have a treasure I amassed for myself an accumulation of gold and silver, as he explains further.

מכל הכינותי – מכל אשר הכינותי.

Mi-kol hakhinoti. [This means]: Mi-kol asher hakhinoti (=[in addition to] all that I laid aside).

יש לי סגלה זהב וכסף וג׳ – הטעם, יחוד זהב וכסף.

למעלה – העי״ן בשו״א לבדו.

מכל הכינותי – בקמ״ץ חט״ף.

סגולה – ענין אוצר כמו וסגולת מלכים (קהלת ב׳:ח׳).

ברצותי – בעבור שאני מרוצה וחפץ בבית ה׳ הנה יש לי עוד סגולה מיוחדת מזהב וכסף נתתי גם אותה לבית ה׳.

למעלה מכל וכו׳ – ר״ל נוסף על כל אשר הכינותי מאז לבהמ״ק.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(ד) שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֤ים כִּכַּר⁠־כֶּ֙סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים׃

even three thousand talents of gold, of the gold of Ophir, and seven thousand talents of refined silver, with which to overlay the walls of the houses;

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

תְּלָתָא אַלְפִין קַנְטֵרִין דִדְהַב מִן דְהַב אוֹפִיר וְשַׁבְעָא אַלְפִין קַנְטֵרִין כַּסְפָּא סְנֵינָא לִמְשׁוּעַ כּוֹתְלֵי בֵיתַיָא.

ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים – וכי כסף היה והלא זהב היה ולמה קורין אותו כסף, שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים, וממנו היו נעשים כל הקורות הספים וגו׳.

לטוח קירות הבתים – אלו בתי הלשכות, כי קירות בתי האולם וההיכל והדביר היו מחופים זהב, שנאמר: ויחף^א את הבית [...] זהב פרוים (דברי הימים ב ג׳:ו׳).

א. לפנינו: ״ויצף״.

מזוקק – לבן הרבה.

לטוח קירות הבית – ואין אדם יכול לטוח שום דבר לא בכסף ולא בזהב כי אם שיהיה מזוקק.

refined very white.

to overlay the walls of the houses and no one can overlay anything, either with silver or with gold, unless it is refined.

¹לטוח קירות הבתים – ולא בזהב היו טוחים הקירות, שנ׳ ״ואת כל הבית צפה זהב״ (מלכים א ו׳:כ״ב), ואיך אמר כי הכסף הכין לטוח הקירות? ²נאמ׳ כי ״לטוח״ טעמו לשלשת אלפים ככרי זהב שזכר. ובדברי רבותי׳ ז״ל (שיר השירים רבה ג׳:ט׳-י׳): ״לטוח את קירות הבתים״ – וכי כסף היה? והלא זהב היה! אלא למה קורין אותו כסף? ³שהיה מכסף כל בעלי זהבים.

1. לטוח קירות הבתים וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

2. נאמ׳ כי ״לטוח״ וכו׳. כך בפירושו לפסוק במלכים; אבל הוא מוסיף שם להציע שהכסף היה לשאר הבתים, חוץ מההיכל והדביר שבהם עוסקים הפסוקים שם. ראו המיוחס לתלמיד רס״ג כאן המפרש שרק קירות בתי הלשכות היו מצופים כסף.

3. שהיה מכסף כל בעלי זהבים. ר״ל: אלה שעסקו בזהב התביישו מחמת איכותו של אותו כסף.

For covering the walls of the houses. But it was with gold that they covered the walls, as the text, “He overlaid the entire house with gold” (1 Kings 6:22)! How then could the text say that he laid aside the silver to cover the walls? We may suggest that “for covering” refers to the thousands of gold talents that it mentioned. But in a rabbinic source (Song of Songs Rabbah 3:9–10) [we find]: “‘For covering the walls of the houses’—was it really kesef (=silver)? It was gold! Why then was it called kesef? Because it would put to shame (mekhassef) all the gold dealers.”

לטוח קירות הבתי׳ – אחשוב כי אמרו לטוח קירות הבתי׳ שב לאמרו ג׳ אלפי׳ ככרי זהב כי הבתי׳ שהם בית הקדש ובית קדש הקדשים היו כלם מצופים זהב ולא היו שם קירות מצופות כסף.

לטוח – מלשון טיחה ומשיחה כמו וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב) ואמר בדרך השאלה כי בטסים חפו הבית ולא ע״י טיחה ומשיחה כדרך שעושים האומנים ומרבית הזהב יוכיח.

קירות – כותלי.

שלשת אלפים – ר״ל וזהו חשבון הסגולה שלשת אלפים וכו׳.

לטוח וכו׳ – חוזר הוא על הזהב כי לא טחום בכסף, ורז״ל אמרו שהכסף האמור כאן ר״ל זהב טוב המכסיף כל הזהבים.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהכל

(ה) לַזָּהָ֤ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכׇל⁠־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַיהֹוָֽהי״יֽ׃

of gold for the things of gold, and of silver for the things of silver, and for all manner of work to be made by the hands of artificers. Who then offers willingly to consecrate himself this day to Hashem?⁠"

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

לְדַהֲבָא לְדַהֲבָא וְכַסְפָּא לְכַסְפָּא וּלְכָל עֲבִידְתָּא בְּיַד נִגָרַיָא וּמַאן דִי יִצְבֵּי לְקָרָבָא קוּרְבָּנֵיהּ יוֹמָא דֵין יְקָרֵיב קֳדָם יְי.

לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה – ונתתיו ביד חרשים אומנים וזהו אשר הכינותי לבית המקדש ואע״פ שקבצתי כל זאת ומי מכם שמתנדב למלאות ידי היום לי״י להביא זהב וכסף וכל דבר לבנין דוגמא כל נדיב לבו הביאו חח ונזם (שמות ל״ה:כ״ב).

למלאות – דוגמת ומלאת יד אהרן ויד בניו (שמות כ״ט:ט׳) ותרגומו ותקריב קרבן דאהרן.

The gold for the gold and the silver for the silver and for all the work (and I gave it) into the hands of the craftsmen the artisans, and this is what I prepared for the Temple, and although I amassed all this... and whoever of you... volunteers to consecrate himself today for the Lord to bring gold, silver, or anything for the building, on the model of (Ex. 35:22): "... all moved by their hearts: they brought brooches and nose-rings.⁠"

to consecrate lit., to fill his hand; on the model of (ibid. 29:9): "... and you shall fill the hand... of Aaron and the hand of his sons,⁠" which the Targum renders: "and you shall offer up the sacrifice of Aaron.⁠"

למלאות – מלא אל״ף וא״ו ע״פ המסורת והם ד׳ מלאים וב׳ חסרים דאורייתא חסר וא״ו וסימן נמסר בפ׳ כי תשא ודניאל ריש סימן ט׳.

חרשים – אומנים.

למלאות – ענין חנוך כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳).

לזהב לזהב – את הזהב לכלי הזהב וכו׳.

ולכל מלאכה וכו׳ – ואת כל דבר הנצרך למלאכה הלא המה מסורים ביד החרשים.

ומי מתנדב – אמר אל העומדים לפניו מי בכם מתנדב מה לחנך את ידו היום בתת נדבה לה׳ וכאומר מעתה התחילו להתנדב על בנין הבית.

לזהב לזהב – ר״ל אמנם הגם שהכינותי כל הצורך בחיצוניות הבנין, הן בענין החומריים הצריכים, מה שצריך לזהב הוא לזהב, ומה שצריך בענין הפועלים לכל מלאכה הוא ביד חרשים, וזה מוכן הכל, אבל הלא לתנאי המקדש שתחול בו קדושה צריך עוד דבר אחד והוא נדבת לב העם והכנתם, שע״ז תחול הקדושה, כמ״ש (שמות כ״ה:ב׳) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שעקר תרומת ה׳ היא נדבת הלב, וע״ז תחול הקדושה והרצון מאת ה׳, וא״כ מי מתנדב למלאות ידו היום לה׳ – שבנדבת לבו ימלא ידו לה׳ כי זה הוא הנרצה בעיניו.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ו) וַיִּֽתְנַדְּבוּ֩ שָׂרֵ֨י הָאָב֜וֹת וְשָׂרֵ֣י׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְשָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְהַמֵּא֔וֹת וּלְשָׂרֵ֖י מְלֶ֥אכֶת הַמֶּֽלֶךְ׃

Then the princes of the fathers' houses, and the princes of the tribes of Israel, and the captains of thousands and of hundreds, with the rulers over the king's work, offered willingly;

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וְאִתְרְעִיוּ רַבָּנֵי אֲבָהָתָא וְרֵישֵׁי שִׁבְטָא דְיִשְרָאֵל וְרַבָּנֵי אַלְפִין וּמַאֲוָתָא וּלְרַבָּנֵי עֲבִידַת מַלְכָּא.

ויתנדבו שרי האבות – כשהקב״ה עושה נסים לישראל הם מתנדבין לו שירה הה״ד בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳, התיבון הרי מרדכי ואסתר, שניא היא שהיו בח״ל, ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו מן המלכות לא נגאלו וכו׳.

ויתנדבו שרי האבות וגו׳ – אותם שכתוב למעלה על שבט ישראל וגו׳ וכתוב כן למעלה ובני ישראל למספרם ראשי האבות וגו׳ (דברי הימים א כ״ז:א׳).

ולשרי מלאכת המלך – וגם שרי עבודת אדמת המלך ועל שבכרמי המלך וגו׳ כדלעיל.

And the leaders of the fathers' [houses], etc., gave willingly those about whom it is written above (27:16): "And over the tribes of Israel,⁠" and so it is written above (verse 1): "And the Children of Israel to their number: the heads of the fathers' [houses], etc.⁠"

and with the leaders of the work of the king And also the leaders of the work of the soil of the king, (verse 27): "... and over what was in the vineyards of the king, etc.⁠"

ואדרכונים – שם מטבע ידוע אצלם וכן לאדרכונים אלף (עזרא ח׳:כ״ז).

שרי האבות – הם ראשי האבות האמור למעלה.

ולשרי – ואת השרים הממונים על מלאכת המלך הם שרי הרכוש האמור למעלה.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודהכל

(ז) וַֽיִּתְּנ֞וּ לַעֲבוֹדַ֣ת בֵּית⁠־הָאֱלֹהִ֗ים זָהָ֞ב כִּכָּרִ֣ים חֲמֵשֶׁת⁠־אֲלָפִים֮ וַאֲדַרְכֹנִ֣ים רִבּוֹ֒ וְכֶ֗סֶף כִּכָּרִים֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וּנְחֹ֕שֶׁת רִבּ֛וֹ וּשְׁמוֹנַ֥ת אֲלָפִ֖ים כִּכָּרִ֑ים וּבַרְזֶ֖ל מֵאָה⁠־אֶ֥לֶף כִּכָּרִֽים׃

and they gave for the service of the house of God of gold five thousand talents and ten thousand darics, and of silver ten thousand talents, and of brass eighteen thousand talents, and of iron one hundred thousand talents.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודעודהכל

וִיהָבוּ לַעֲבִידַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ דַהֲבָא קִנְטַנְרִין חַמְשָׁא אַלְפִין וְזוּזִין (ס״א וּזְוָדִין) עַשְרָא אַלְפִין וְכַסְפָּא קִנְטֵנְרִין עַשְרָא אַלְפִין וּנְחָשָׁא רַבְבָתָא וּתְמַנְיָא אַלְפִין קִנְטֵנְרִין וּפַרְזְלָא מְאָה אַלְפִין קִנְטֵנְרִין.

ואדרכונים רבו – קצונש בלעז.

and ten thousand darics – quinons or quinens in Old French, drachmas.

ואדרכנים רבו – מטבע ידוע אצלם.

Ten thousand adarkhons. [This was] a coin known to them.

ואדרכונים רבו – היה זה משקל ידוע אצלם והיו כמו דינרי זהב לפי מה שאחשוב.

ואדרכונים – שם מטבע ידוע אצלם.

רבו – הוא עשרת אלפים ולא באו עדיין למשקל ככר.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודהכל

(ח) וְהַנִּמְצָ֤א אִתּוֹ֙ אֲבָנִ֔ים נָתְנ֖וּ לְאוֹצַ֣ר בֵּית⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ עַ֥ל יַד⁠־יְחִיאֵ֖ל הַגֵּרְשֻׁנִּֽי׃

And they with whom precious stones were found gave them to the treasure of the house of Hashem, under the hand of Jehiel the Gershonite.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל

וּדְאִשְׁתְּכַּח גַבֵּיהּ מַרְגָלִיָתָא יְהָבוּ לְקוֹרְטוֹר בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ עַל יַד יְחִיאֵל מִזַרְעֲיַת גֵרְשׁוֹן.

ונתנו לאוצר בית י״י על יד יחיאל הגרשוני – שהיה נגיד על האוצרות כדלעיל בני יחיאל זתם ויואל אחיו על אוצרות בית י״י (דברי הימים א כ״ו:כ״ב).

gave [them] to the treasury of the House of the Lord by the hand of Jehiel the Gershonite who was the ruler over the treasuries, as above (26:22): "The sons of Jehieli: Zetham and Joel his brother, over the treasuries of the House of the Lord.⁠"

והנמצא – ואשר נמצא אתו אבנים נתנו אותם לאוצר הבנין.

על יד יחיאל – על ידו מסרו האבנים והוא הביאם אל האוצר.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודהכל

(ט) וַיִּשְׂמְח֤וּ הָעָם֙ עַל⁠־הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּ֚י בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃

Then the people rejoiced, for they offered willingly, because with a whole heart they offered willingly to Hashem; and David the king also rejoiced with great joy.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל

וּשְמָחוּ (ל״א וַחֲדוֹ) עַמָא מְטוּל דְאִתְנַדְבוּ אֲרוּם בְּלֵב שְׁלִים אִתְנַדְבוּ קֳדָם יְיָ וְאוֹף דָוִד מַלְכָּא חֲדֵה חֶדְוָה רַבְּתָא.

וישמחו העם – מאן דנדר מצוה (בתהלים רמז תשצ״א).

בלב שלם – בלב אחד נתנו ברצון נפשם ולא בשני לבבות שיש אדם שנותן בעל כרחו ולא בנפש חפצה או שמתבייש מאחרים והוא נקרא שני לבבות אבל אלו ברצון נפשם נתנו כולם.

וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה – ושלא תאמר כהם ולא יותר מכולם לכך אמר וגם דוד המלך שמח וגו׳ יותר מכולם כי הוא בעל המעשה דוגמת הרים נזלו מפני י״י זה סיני (שופטים ה׳:ה׳), יותר מכולם מפני אשר ירד עליו י״י באש (שמות י״ט:י״ח).

for... wholeheartedly With one heart they gave, with the desire of their soul, and not with two hearts, for there is a person who gives against his will and not with an eager soul or because he is ashamed of others, and that is called two hearts, but all these gave with the desire of their soul.

and King David also rejoiced a great rejoicing And lest you say that [he rejoiced] like them but no more, Scripture therefore states: "... and King David also rejoiced, etc.,⁠" more than all of them, because he was the performer of the deed. A similar case (Jud. 5:5): "The mountains melted at the presence of the Lord; this was Sinai": more than all of them, (Ex. 19:18): "... because the Lord had descended upon it in fire.⁠"

על התנדבם – שמחו על הנדבה כי היתה בלב שלם כי המתנדב ולבו בל עמו הוא נעצב על חסרון הממון.

וישמחו על התנדבם – כי עקר הכונה היה שיתנדבו בלב שלם, ועז״א כי בלב שלם התנדבו – וע״ז שמח דוד כי זה העוזר להפיק רצון מה׳, כמ״ש בארצות השלום דרוש ב׳.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהכל

(י) וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ לְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד⁠־עוֹלָֽם׃

David blessed Hashem in sight of¹ the entire congregation, and David said, "Blessed are you Hashem, the God of Israel, our father,⁠² from forever and until forever.

1. in sight of | לְעֵינֵי – Literally: "in the eyes of". The connotation is likely: "in front of".

2. our father | אָבִינוּ – See Radak that the word refers back to Israel (=Yaakov), perhaps singled out from all the Patriarchs since he was the first to speak of building a house to Hashem (Bereshit 28:22), fitting the occasion of David's speech (the preparations for the building of the Mikdash). Alternatively, the word "אָבִינוּ" refers back to Hashem, with the verse emphasizing that Hashem is our eternal father.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וּבָרִיךְ דָוִד יַת יְיָ לְמֵחֲמֵיהוֹן דְכָל קְהָלָא וַאֲמַר ָדוִד בְּרִיךְ אַנְתְּ יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל אֲבוּנָן מִן עַלְמָא הָדֵין וְעַד עָלְמָא דְאָתֵי.

ברוך ה׳ אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם (אמן ואמן) – (בתהלים בסוף מזמור פ״ז).

ויברך דויד את י״י לעיני כל הקהל – שהקהיל כדאמר לעיל ויקהל דוד ויברכם על התנדבם (כ״ח).

ויאמר דוד ברוך אתה י״י אלהי ישראל אבינו – לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ״ח:כ׳).

ישראל אבינו – ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים קל״ב:ב׳).

מעולם ועד עולם – אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך י״י אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב״ה יותר מיתרו.

And David blessed the Lord before the eyes of the entire assembly that he had assembled, as is stated (above 28:1): "And David assembled,⁠" and he blessed them for their willing donations.

and David said, "Blessed are You, the God of Israel our Father For this reason he mentions Israel more than Abraham and Isaac because Jacob also vowed, as it is written (Gen. 28:20): "And Jacob made a vow.⁠"

Israel our Father Israel the Patriarch, and also in Genesis Rabbah is (70:2) it is explained in that manner. I, David, and my people, have vowed like Israel the Patriarch, and whoever makes a vow must mention Israel in his vow. And likewise (Ps. 132:2): "vowed to the mighty God of Jacob.⁠"

from everlasting to everlasting David said: Jethro was one proselyte among six hundred thousand, and he said (Ex. 18:10): "Blessed is the Lord who saved you.⁠" This was a great disgrace for all Israel, but I shall bless the Holy One, blessed be He, more than Jethro.

אלהי ישראל אבינו. ״אבינו״ ¹שב אל ישראל; וזכר יעקב אבינו על בנין הבית לפי שיעקב אמר תחלה ליי׳ לבנות בית אלהים, כמו שכת׳ ״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים״ (בראשית כ״ח:כ״ב). ובבראשית רבה (ע׳:א׳-ב׳) מפרש ²כי על שם הנדבה שהתנדבו (לעיל פסוק ט) זכר ״ישראל אבינו״, שהוא היה תחילה לנודרים, שנ׳ ״וידר יעקב נדר לאמר״ (בראשית כ״ח:כ׳). מהו ״לאמר״? לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם. יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהא תולה את הנדר אלא בו: אמ״ר אבהו: כת׳ ״אשר נשבע ליי׳ נדר לאביר יעקב״ (תהלים קל״ב:ב׳); ״לאביר אברהם לאביר יצחק״ לא נאמר, אלא ״לאביר יעקב״ – תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה. ר׳ הונא בשם ר׳ אידי אמ׳: כת׳ ״וישמחו העם על התנדבם״ וגו׳ ״ויברך דוד את יי׳⁠ ⁠⁠״ וגו׳ ״ברוך אתה יי׳ אלהי ישראל אבינו״ (פס׳ ט׳-י׳); ״אלהי אברהם אלהי יצחק״ לא נאמר, אלא ״אלהי ישראל״ – תלה הנדר במי שפתח בו תחלה.

1. שב אל ״ישראל״. ואינו תיאור לקב״ה. כך גם לפי המדרש שהוא מצטט להלן, המפרש: ישראל אבינו – ולא אברהם ויצחק – כי יעקב היה תחילה לנודרים. והשוו המיוחס לרש״י. אבל המיוחס לר״י קרא, כתגובה למדרש, טוען ש״לפי פשוטו אין לתמוה״ על העדר שמות שאר האבות, ״אלא ׳אלהי ישר׳ אבינו׳ שהוא אבינו מעולם עד עולם״; משמע שהוא מפרש ״אבינו״ על הקב״ה.

2. כי על שם הנדבה שהתנדבו וכו׳. מה שמתפרש כך על פי המדרש אינו מתברר עד סוף הציטוט של המדרש בסוף הדיבור. והשוו המיוחס לרש״י.

God of Israel our father. “Our father” refers to Israel. The text mentions our father Jacob in connection with the construction of the Temple because Jacob was the first to say to the Lord that the House of God ought to be built, as it says, “And this stone, which I have set up as a pillar, shall be the House of God” (Genesis 28:22). But in Genesis Rabbah (70:1–2) it is explained that the text mentions “Israel our father” because of the donations that they pledged (v. 9), because he was the first to make vows, as it says, “Jacob then made a vow, saying (lemor)” (Genesis 28:20): “What is lemor? Lemor (=To impart) to subsequent generations that they should make vows in their times of crisis. Because Jacob was the first to utter a vow, anyone who makes a vow should make it reliant on him only. [Accordingly], Rabbi Abahu said: It says, ‘how he swore to the Lord, vowed to the Mighty One of Jacob’ (Ps 132:2). It does not say ‘to the Mighty One of Abraham, to the Mighty One of Isaac,’ only ‘to the Mighty One of Jacob,’ making the vow reliant on the one who first uttered one. Rabbi Huna said in the name of Rabbi Idi: It says, ‘The nation rejoiced over the donations they made … and David blessed the Lord … [and David said:] “Blessed are You, Lord, God of Israel our father”’ (v. 9–10). It does not say ‘God of Abraham, God of Isaac,’ only ‘God of Israel,’ making the vow reliant on the one who first uttered one.”

מעולם ועד עולם – זה מורה על נצחיות ישראל וזאת היתה צורת הברכה במקדש כמו שזכרנו בספר עזרא.

אלהי ישראל אבינו – מלת אבינו חוזר על ישראל ולפי שיעקב היה תחלה לנודרים ובא לדבר דבריו בעבור הנדבה לזה הזכיר שם ה׳ על ישראל.

מעולם וכו׳ – מהעה״ז עד העוה״ב.

ברוך אלהי ישראל אבינו – באשר יעקב ראה בהר המוריה מראה הסולם ואמר (בראשית כ״ח:י״ז) אין זה כי אם בית אלהים, לכן ברך את ה׳ מצד שהוא אלהי ישראל סבא, ושם נגלה אליו והראהו הבית הזה ושער השמים.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(יא) לְךָ֣ יְ֠הֹוָ֠הי֠״י֠ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי⁠־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהֹוָה֙י״י֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃

Yours, Hashem, is the greatness and the might and the splendor and the victory¹ and the majesty, indeed,⁠² all that is in the heavens and on the earth!⁠³ Yours, Hashem, is the kingdom; and You are elevated as head over all.⁠⁴

1. and the victory | וְהַנֵּצַח – See the commentary attributed to Rashi that David attributes all his victories in battle to God. Alternatively: "preeminence", or perhaps: "eternity" (see Malbim).

2. indeed | כִּי – Though often translated as: "because", "when", or "that", at times "כי" can also be a marker of intensity (BDB, s.v. "כִּי"). For examples of this usage see Shadal on Bereshit 31:16 and Yeshayahu 32:13, and see Tehillim 118:10. Alternatively: "for".

3. all that is in the heavens and on the earth | כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – The opening word of the verse "לְךָ" (Yours) likely extends to this phrase as well, with the connotation of the clause being: "All that is in the heavens and on the earth is Yours". Cf. Radak who attaches the clause to what follows: "כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ י"י הַמַּמְלָכָה", with the psalmist saying: "over all that is in the heavens and earth You have kingship".

4. and You are elevated as head over all | וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ – See Malbim. Alternatively: "and You are elevated above all the heads" (Radak). This assumes that the "ל" of "לְרֹאשׁ" is either superfluous, or that it is short for "[who are appointed] as heads" (Radak).

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

דִילָךְ יְיָ רְבוּתָא דִבְרֵתָא עָלְמָא בִּגְבוּרְתָּא רַבְתָּא וּגְבוּרְתָּא דְאַפֵּקְתָּא אֲבָהָתָנָא מִמִצְרַיִם בִּגְבוּרָן רַבְרְבָן וְאַעְבַּרְתִּנוּן יַת יַמָא וְאִתְגְלֵיתָא עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשִׁבְהוֹרָא עִם כִּתֵּי מַלְאָכַיָא לְמִיתַּן אוֹרַיְתָא לְעַמָךְ וַעֲבַדְתָּא נִצְחָנִין בַּעֲמָלֵק וּבְסִיחוֹן וּבְעוֹג וּבְמַלְכֵי כְנַעֲנָאֵי וּבְזִיו יְקָרָךְ אֲקֵימְתָּא שִׁמְשָׁא בְּגִבְעוֹן וְסִהֲרָא בְּמֵשַׁר אַיָלוֹן עַד דְאִתְפְּרָעוּ עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל מִן סַנְאֵיהוֹן אֲרוּם כֻּלְהוֹן עוֹבָדֵי יְדָךְ בִּשְׁמַיָא וּבְאַרְעָא וְאַתְּ שַׁלִיט עֲלֵיהוֹן וְסָבֵיל כָּל מָה דִי בִשְׁמַיָא וְכָל מָה דִי בְאַרְעָא דִילָךְ יְיָ מַלְכוּתָא בִּרְקִיעָא וּמִתְנַטֵל עַל כֻּלְהוֹן מַלְאָכַיָא דְבִשְׁמַיָא וְעַל כָּל דְמִתְמַנָן לְרֵישָׁא (ס״א לְרֵישִׁין) בְּאַרְעָא.

רמז תתרפב

דרש רבי שילא: לך ה׳ הגדולה – זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה – זו קריעת ים סוף שנאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע שנאמר וידום השמש וירח עמד. והנצח – זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי. וההוד – זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה׳. כי כל בשמים ובארץ – זו מלחמת סיסרא שנאמר מן שמים נלחמו.

לך ה׳ הממלכה – זו מלחמת עמלק וכה״א ויאמר כי יד על כס יה. והמתנשא – זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר הנני אליך נשיא ראש משך ותובל. לכל לראש – אמר רב נחמן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה.

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא: לך ה׳ הגדולה – זו קריעת ים סוף, והגבורה – זו מכת בכורות, והתפארת – זו מתן תורה, והנצח – זו ירושלים, וההוד – זה בהמ״ק (ברמז תתס״א).

{והנצח –} שום דבר שבח וקילוס שבני אדם מגביהים לנצח בקולם איש את חברו, כמו: ויעמידו את הלוים לנצח (עזרא ג׳:ח׳).

והמתנשא לכל לראש – בין רב למעט אין לו לאדם גדולה אלא אם כן^א מן השמים ממנין^ב אותו כאשר אמרו חכמים אפילו ריש גרגותא משמיא מנו^ג ליה (בבא בתרא צ״א:).

א. כך צ״ל. במהדורת קירכהיים: ״אלא אם כל״. בכ״י מינכן 5 חסר ״אם כן״.

ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״מכעין אותו״ וחסר כל ההמשך.

ג. כך מופיע בחלק מכ״י של התלמוד. לפנינו: ״מוקמי״.

לך י״י הגדולה – נתן שבח להקב״ה שנתן לו כל כך לקבוץ ממון כזה לבנין בה״מ וכתיב לעיל הוא יבנה בית (דברי הימים א כ״ב:י׳) וסמיך ליה י״י בעבור עבדך (וכלבך) עשית את כל הגדולה (דברי הימים א י״ז:י״ט). וגם ל׳ גדולה נופל על בנין בית המקדש כדכתיב והבית לבנות לי״י להגדיל למעלה (דברי הימים א כ״ב:ה׳).

לך י״י הגדולה – אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת והגבורה שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב גם אותם הקדיש המלך דוד וגומר (דברי הימים א י״ח:י״א).

והתפארת – כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב״ה כח לקבץ ממון לבנין ב״ה שנקרא פאר דכתיב לפאר מקום מקדשי (ישעיהו ס׳:י״ג), וגם למעלה כתיב לשם ולתפארת (דברי הימים א כ״ב:ה׳).

והנצח – שנתן לו הקב״ה נצחון לשלול שלל הגוים לצורך הבנין.

כי כל בשמים – לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה.

ובארץ – אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי.

לך י״י הממלכה והמתנשא לכל לראש – פתרון מלך אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב״ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו. אקוטריא בלעז. ולפיכך כתיב לך י״י הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשסיים דוד כל תשבחותיו בתהלים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לי״י שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם׳ כך פי׳ לי רבי אלעזר ב״ר מאיר ב״ר יצחק מאורלינ״ש וכן בחגיגת ירושלמי כמדומה לי.

Yours, O Lord, are the greatness He gave praise to the Holy One, blessed be He, that He gave him so much strength to amass such a fortune for the building of the Temple, as it is written (above 17:12): "He will build Me a House,⁠" and near this [is written]: "O Lord, for the sake of Your servant and according to Your own heart, You have brought about all this greatness.⁠" Now the expression of greatness can also refer to the building of the Temple, as it is written (above 22:5): "... and the House to build for the Lord, to magnify it on high.⁠"

Yours, O Lord, are the greatness Although I have amassed all this fortune for the building of the Temple, which is called greatness, You have given me all this greatness.

the might for You gave me might to wage war with Israel's enemies and to plunder their spoils before You, to build the House, as above. After he had waged war with all his enemies and defeated them, it is written (above 18:11): "Those also King David dedicated to the Lord, etc.⁠"

the glory All these praises he praised him because the Holy One, blessed be He, had given him strength to amass a fortune for the building of the Temple, which is called glory (פְּאֵר), as it is written (Isa. 60:13): "to glorify (לְפָאֵר) the place of My sanctuary,⁠" and also above (22:5): "for fame and for glory (וּלְתִפְאֶרֶת).⁠"

the victory that the Holy One, blessed be He, gave him victory to plunder the spoils of the heathens for the purpose of the construction.

for all that is in the heavens is Yours. You rule over even that which is above the heavens, surely over that which is on the earth. Therefore, You can give greatness to whomever You wish.

and on the earth – Heb. וּבָאָרֶץ. This is intoned with an אֶתְנַחְתָּא a hiatus, for the verse ends here, and it refers to that which is above it, as I have explained.

Yours is the kingdom and [You are He] Who is exalted over everything as the Leader The meaning is: If a flesh and blood king gives a position or a ruling power in the kingdom to one of his servants after the prince, he is his servant wherever he is, but the kingdom does not belong to the king, and the one to whom the kingdom belongs does not have the servant, but as for the Holy One, blessed be He – the servant appointed to rule is His, and also the kingdom is His (cotre in Old French, kingdom) and therefore, it is written: "Yours is the kingdom, and You are He Who is exalted" over them, for even the superintendent of the well is appointed from heaven (Baba Bathra 91b). They explained further: "... and [You are He] Who is exalted over everything at the beginning.⁠" When we think that we have praised You with all the thanksgivings, and You have no more praise, it is still nothing, for the praised One stands at the beginning of the praises. And so when David concludes all his praises in Psalms, he commences with the final psalm (149:1): "Sing to the Lord a new song,⁠" i.e., all the praises are new, as though we had never praised Him. In this manner Rabbi Eleazar the son of Rabbi Meir the son of Rabbi Isaac of Orleans explained, and it seems to me that it is so in Hagigah Yerushalmi.

לך יי׳ הגדלה והגבורה וכו׳ – כלומ׳: ¹כל הגדולה הזאת והגבורה שהיתה לי, והנצוח על כל הגוים, ושהתפארתי והיה לי הוד וכבוד עליהם – הכל הוא לך, כי ממך היה לי הכח; וכל הזהב והכסף שלקחתי מהם והתנדבתי לך – הכל הוא לך, כמו שאמ׳ ״כי ממך הכל ומידך נתנו לך״ (להלן פס׳ יד).

כי כל בשמים ובארץ לך יי׳ הממלכה – כלומ׳: ²אשר בשמים ובארץ לך היא הממלכה, שאתה מולך ומושל בכל אשר בשמים ובארץ.

והמתנשא לכל לראש – כלומ׳: לכל הראשים והמלכים – אתה הוא המתנשא על כלם. ³ולמ״ד ״לראש״ ר״ל: לכל אשר ממונ׳ לראש. ⁴ורבותי׳ ז״ל פרשו: ⁵כל המתנשא ⁶וכל שהוא ראש על כל דבר לך הוא – אינו אלא ממך; אמרו (בבלי ברכות נ״ח.): ⁷אפלו ריש גרגותא מן שמיא ממנו ליה.

1. כל הגדולה...שהיתה לי. ראו גם המיוחס לרש״י. והשוו לעומת התרגום שאינו מפרש אותה על גבורות שלמה אלא על גבורותיו של הקב״ה.

2. אשר בשמים ובארץ לך היא הממלכה וכו׳. רד״ק מפרש את תחביר הפסוק ללא השגחה באתנחתא שבמילה ״ובארץ״; והשוו לעומת המיוחס לרש״י.

3. ולמ״ד ״לראש״...ממונ׳ לראש. משפט זה נמצא רק בענף אחד של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

4. ורבותי׳ ז״ל פרשו וכו׳. רד״ק הוא שמדייק כיצד מפרשים רז״ל את פסוקנו, על פי המאמר שהוא מצטט בסוף דבריו.

5. כל המתנשא...לך הוא כו׳. לפי זה, ״המתנשא״ מתייחס לבשר ודם והמילה מחוברת לתחילת הפסוק; והכוונה: ״לך ה׳...המתנשא״. וכך גם לפי פירושיו של המיוחס לרש״י; ראו שם. גם המיוחס לתלמיד רס״ג מזכיר פירוש זה; וכעין זה גם במיוחס לר״י קרא, אשר מצטט את דברי רז״ל וכותב ש״אין לך פשט גדול מזה״, למרות שהוא ממשיך להזכיר פירוש על דרך דרש בשם רבו. אבל לפי פירושו של רד״ק ״המתנשא״ הוא הקב״ה, ואין המילה מחוברת לתחילת הפסוק; והשוו התרגום.

6. וכל שהוא ראש. אין רד״ק מבאר כיצד ״לכל״ מתפרש ״וכל״. ברם, מה שהוא אומר על הלמ״ד שבמילה ״לראש״ ניתן ליישם, ככל הנראה, גם לפירוש זה.

7. אפלו ריש גרגותא וכו׳. לפי רש״י על-אתר ולבבא בתרא צ״א., פירושו: אפילו הַפָּקיד על חופרי בורות ממונה על ידי הקב״ה.

Yours, Lord, are greatness and might etc. This means: All this greatness and might that I have had, and my triumph over all the nations and my attainment of splendor, majesty and glory over them, are entirely Yours, because I received the strength from You. And all the gold and silver that I took from them and dedicated to You is entirely Yours, as the text says, “for all is from You, and it is Your gift that we have given to You” (v. 14).

Because everything in heaven and on earth—to You, Lord, belongs kingship. This means: Pertaining to whatever is in heaven and on earth, to You, Lord, belongs kingship. That is, in Your capacity as king, You rule over everything that is in heaven and on earth.

And ha-mitnassei le-kol le-rosh. This means le-kol ha-rashim (=above all the leaders) and kings: You are ha-mitnassei (=the One who is preeminent) above them all. (The lamed of le-rosh gives the meaning: above all who are appointed le-rosh [=to be leaders].) But our Sages, of blessed memory, explain: Anyone ha-mitnassei (=who is preeminent) and kol she-hu rosh (=anyone who is a leader) over anything is “to You”: what he has is all from You. In their words (b. Berakhot 58a): “Even the appointment of a foreman over cistern-diggers is from heaven.”

לך י״י הגדולה – על כל הנמצאות כי גדלת מהם לאין יחס ולך הגבורה לעשות כל אשר תחפוץ מה שאינו לזולתך כי פעולותיה מוגבלות ולא ישנו את תפקידם.

לך התפארת – רוצה לומר: כי אם יעשה האדם דבר גדול וינצח שכנגדו עם היותם רבים ממנו מאד מאד אין לאיש ההוא התפארת והנצח וההוד אבל הוא לך כי ממך נהיה כל זה כי כל אשר בשמים ובארץ לך י״י הממלכה עליהם ואתה הוא המתנשא לכל מי שהוא לראש מהם. ר״ל שכל מי שיהיה מהם ולו ראשית מה הנה אתה מתנשא עליו. או יהיה הרצון בזה הממלכה שתהיה לאדם היא לך כי מאתך לבד תהיה הקמתו. וגם כל מי שהוא מתנשא לכל דבר שיהיה לראש עליו הנה הפקודות והממשלה והראשית בא לו מאתך. ולפי זה הפירוש יהיה הרצון באמרו כי כל בשמים ובארץ כי כל אשר בשמים ובארץ הוא לך. ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה הרצון באמרו לך י״י הגדולה והגבורה כי כל גדולה וגבורה שתגיע לאדם היא באה לו ממך ויהיה כל זה הפסוק סובב בכונה אחת והיא שכל ההצלחות שתהיינה לאדם הן באות לו מי״י ית׳.

והתפארת – מלשון פאר.

והנצח – מלשון נצחון.

וההוד – ענין הדר ויופי.

לך וכו׳ – ר״ל שגדולה שאני בה והגבורה והתפארת אשר בי והנצחון שעשיתי וההוד שבי הכל המה מידך.

כי כל וכו׳ – מוסב על לך לומר כי כל לך אשר בשמים ובארץ.

לך וכו׳ – אתה הוא הממליך מלכים ואתה הוא המתנשא את כל אשר הועמד להיות לראש.

לך ה׳ הגדולה – כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה׳ על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף, ובשם גבור יקרא בעת ישדד סבות הטבע ויעשה מעשים נגד הטבע, ובשם נורא יקרא בעת ינהיג הנהגה השגחיית פרטיית כפי רצונו מסכים עם השכר והעונש, עד שכלל ההנהגה היא בענין אלהי ואז יתפאר בעולמו, כמ״ש (ישעיהו ס״ג:י״ד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. עפ״ז יאמר ששלש הנהגות האלה, הנהגת הטבע, ושידוד הטבע לפרקים, והנהגת התפארת שיתנהג הכל כפי ההשגחה הפרטיית, הכל הוא לך, וכ״ז בהנהגת העולם המוחשי והגשמי. וגם לך הנצח וההוד – שהוא הנהגת העולם הרוחני, שהוא למעלה מן הזמן והמקום, שכבר מבואר אצלנו (ישעיהו סי׳ נז ובכ״מ) ששם נצח מובדל משם עולם במה שמורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו, וכן ההוד מובדל מן הדר שמורה על ענין הרוחני הפנימי (כמ״ש בס׳ התו״ה קדושים).

כי כל בשמים – ר״ל לך כל הגדולה וכו׳ והנצח הנמצא בשמים והנמצא בארץ, שכל כח וגבורה הנמצא בארץ בעולם הגופים וכל נצח והוד הנמצא בשמים בעולם הרוחנים (כי שמים שם כולל גם לעולם הרוחנים כמ״ש בכ״מ), הכל מיוחס לך, כי הכל מושפע מאתך ואתה שורש ומקור לכולם.

לך ה׳ הממלכה – (שם ממלכה מובדל משם מלוכה, שמציין את העם בכלל שעליהם מלך מלך), ר״ל כל המציאות הרוחני והגשמיי, כל העולמות שהם הממלכה הכללית, הוא לך ה׳, כי אתה מולך בהם ומנהיג אותם כנפש המנהגת את הגויה, שמצד זה יקרא ה׳ חי העולם ומלך העולם, ואנו מציירים אותו יתברך בצד זה כנפש אשר היא תוך הגויה כן שפעו ואורו מלא כל העולמות ומחיה את כולם, ובצד אחר אנו מציירים אותו שהוא מתנשא מן העולמות ונבדל מהם והוא לראש לכולם ומקיף את כולם, כענין שאמרו האלהיים ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. על הצד שהוא ממלא את כולם אמר לך ה׳ הממלכה, ועל הצד שהוא סובב את כולם ועומד בראש הסולם נבדל מן העולם אמר והמתנשא לכל – הוא מנושא מכל והוא לראש על כולם.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יב) וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל׃

And the wealth and the glory are from You, and You rule over all; and in Your hand are power and might; and it is in Your hand to make great and to give strength to all.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְעֻתְרָא דַעֲתִּירַיָא וִיקָרָא דְמַלְכַיָא וְשַׁלִיטַיָא מִן קֳדָמָךְ מִתְיְהֵב לְהוֹן וְאַנְתְּ שַׁלִיט בְּכוֹלָא וּבִידָךְ אִית יְכָלְתָּא לְרַבָּאָה וּלְתַקָפָא לְכלָא.

והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל – כענין שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות (חגי ב׳:ח׳).

והעשר הכבוד מלפניך – מידך, והכבוד נופל על העושר כדכתיב בזו כסף בזו זהב וגו׳ (נחום ב׳:י׳), וכמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳), כלומר כל העושר שסגלתי מאתך הוא, כי אתה מושל בכל ובידך כח וגבורה וגו׳.

And wealth and honor are from before you from Your hand. "Honor" applies to wealth, as it is written (Nahum 2:10): "Plunder silver! Plunder gold! etc.⁠" And like (Gen 31:1): "... and from what belonged to our father he amassed all this wealth (הַכָּבוֹד).⁠" That is to say that all the wealth that I have amassed is from You, for "You rule over all, and in Your hand is strength and might, etc.⁠"

והנה העשר והכבוד הכל בא לאדם מלפניך ואתה מושל בכל האנשים ובידך כח וגבורה לתת גדולה וחזוק לכל מי שתרצה מהם.

מלפניך – ממך הם נתונים.

לכל – את כל אשר תחפוץ.

והעושר – כל העושר והכבוד אשר בעולם בא מלפניך – שתתנהו למי שימצא חן בעיניך. ואינך כשאר נותן שאחר הנתינה אין הדבר עוד ברשותו, כי אתה מושל בכל – כי לא יתקיים ביד הניתן לו רק בעוד שתרצה ותשפיע עליו, והכח והגבורה נשאר תמיד בידך, עד שבידך לגדל ולחזק לכל – בכל עת שתרצה, כמ״ש (שקלים סוף פ״ג) הקב״ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(יג) וְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּֽמְהַלְלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃

And now, our God, we thank You and praise Your splendid name.⁠"

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְכַדוּן אֱלָהָנָא מוֹדִין אֲנָן לָךְ וּמְשַׁבְּחִין לְשׁוּם תּוּשְׁבַּחְתָּךְ.

ועתה אלהינו מודים אנחנו לך – על שחלקת לנו מטובך.

And now, our God, we give thanks to you for what You have imparted to us of Your good.

ועתה אלהינו מודים אנחנו לך – שנתת לנו גדולה וחזקתנו על הגוים אויבינו ואנחנו מהללים על זה לשם תפארתך.

מודים – מלשון הודאה.

מודים וכו׳ – על כל העושר הרב אשר נתת לנו.

ועתה – אחר שכל העושר הזה שנדבנו הוא מידך ובידך, א״כ מודים אנחנו לך – על הטובה שנתת לנו עושר כזה.

ומהללים לשם תפארתך – כי העושר הזה אינו שלנו רק שלך, ואנו מקבלים קיומו כל רגע מאתך.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יד) וְכִ֨י מִ֤י אֲנִי֙ וּמִ֣י עַמִּ֔י כִּי⁠־נַעְצֹ֣ר כֹּ֔חַ לְהִתְנַדֵּ֖ב כָּזֹ֑את כִּי⁠־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ׃

But who am I, and what is my people, that we should be able to offer so willingly after this sort? For all things come of You, and of Your own have we given You.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וַאֲרוּם מָא אֲנָא וּמֶה עַמִי דְנִסְגֵי חֵילָא לְאִתְנַדָבָא כְּדָא אֲרוּם מִן קֳדָמָךְ מִתְיְהֵב כּוֹלָא וּמִן בִּרְכַּת יְדָךְ יְהַבְנָא לָךְ.

וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב – שדחקנו עצמנו להתנדב כל כך בזאת הנדבה ולא משלנו אלא ממך הכל וחלקת לנו מעט.

ומידך נתנו לך – ומה שנתת לנו מידך נתנו לך מקצת, נו״ן דגושה במקום נו״ן שניה נתננו לך.

Now who am I and who are my people that we should gather up strength to donate that we exerted ourselves to donate so much with this donation, and it is not ours, but all is from You, and You imparted a little to us.

and from Your hand we have given it to You – Heb. נָתַנּוּ. And what You have given us from Your hand, we have given You part. The "nun" punctuated by the "dagesh" substituted for the second "nun" נָתַנְנוּ לְךָ.

כי נעצר – עי״ן בשוא לבדו.

נתנו לך – נו״ן שניה דגושה.

נעצור כח – נעכב אצלנו הכח כמו נעצרה נא אותך (שופטים י״ג:ט״ו).

מי אני וכו׳ – ר״ל וכי עוצם ידינו גדול כ״כ לעצור כח להתחזק לאסוף הון להתנדב נדבה גדולה כזאת.

כי ממך – כל העושר הזה בא ממך והבא מידך חזרנו ונתננו לך.

וכי מי אני – באר הדבר כי הלא א״א שאנו מצד כחנו נתגבר כ״כ בעושר מופלג כזה עד שנוכל להתנדב כזאת – אין זה לא בכחי ולא בכח עמי, רק כי ממך הכל – כל העושר הזה קבלנו ממך. וגם עתה אינו שלנו עד שנאמר שנתנו לך מידנו, רק מידך נתנו לך, כי עדיין הוא בידך וברשותך והוא שלך עד שנתנו לך את שלך, ואת אשר בידך.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(טו) כִּֽי⁠־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתוֹשָׁבִ֖ים כְּכׇל⁠־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל⁠־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃

For we are strangers before You, and sojourners, as all our fathers were. Our days on the earth are as a shadow, and there is no abiding.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

אֲרוּם דַיָרִין אֲנָן גַבָּךְ וְתוֹתָבִין הֵי כְּכֻלְהוֹן אֲבָהָתָנָא הֵי כְּטוּלָא דְעוֹפָא דְפָרַח בַּאֲוִיר שְׁמַיָא הֵכְדֵין יוֹמָנָא עַל אַרְעָא וְלֵית סִיבּוּר לְבַר נְשָׁא דְיֵחֵי עַד עָלְמָא.

כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו – (ברמז תקנ״ט). רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך.

כצל ימינו וגו׳ – הלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף שנאמר כצל עובר (עלי ארץ).

ואין מקוה – אין מי שיקוה שלא ימות. הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי. וימשחו (אותו) [לה׳] לנגיד (לעיל סימן י״ב).

כי גרים אנחנו לפניך – כמו הגר שאינו מיושב במקום אחד ומטולטל ממקום למקום כן אנחנו בעת שתרצה תטלטלנו להגלות אותנו ולזרות בין הגוים.

ותושבים ככל אבותינו – וכמו תושב שנולד בעיר ואין לו בית אלא עומד בבית אחרים ובכל עת שיחפוץ בעל הבית [^איטלטלנו ו]⁠יוציאנו מביתו כן אנחנו לפניך.

כצל ימינו על הארץ ואין מקוה – אין תוחלת שיראה עוד^ב את חברו בעולם הזה. דבר אחר: ואין מקוה – כמו מקוה מים (ויקרא י״א:ל״ו), לשון קיבוץ, שאין מי שיקבצנו לעמוד מקברינו בעולם הזה.

א. נוסף בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853.

ב. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״אחד״.

כי גרים אנחנו לפניך – ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ״ה:כ״ג).

ככל אבותינו – אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהלים פ״ט:י״ב).

כצל ימינו על הארץ – מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל.

ואין מקוה – אין מי שיש לו תקוה שלא ימות.

For we are strangers before You and we have no share or inheritance in the land and not a possession, only to live in it. An example is (Lev. 25:23): "...for you are only strangers and inhabitants with Me.⁠"

like all our forefathers A man who has sons and estates and has sold all the estates, if his sons come to live in that estate days and years later, they are called strangers and inhabitants, but our forefathers were guests. And so did David say: We are not so, but both we and our forefathers are all strangers and inhabitants in the world, as it is written (Ps. 89:12): "The heaven is Yours, even the earth is Yours; the inhabited earth and the fullness thereof, You founded them.⁠"

as a shadow are our da ys on the earth It is explained in Midrash Koheleth (Ecc. Rabbah 1:2): "Not like the shadow of a tree and not like a flying bird, which casts a shadow for days or years or casts a shadow for one hour, but like the shadow of the wings of a bee, which has wings but has no shadow.⁠"

and there is no hope No one has hope that he will not die.

ותושבים ככל אבתינו – כלומ׳: אם אנחנו תושבים בעולם, ¹אין אנחנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו; ²אם כן גרים אנחנו, וכמו הצל שהוא פונה במהרה כן ימינו על הארץ.

ואין מקוה – ³ואין שום תקוה לאדם שיאריך בעולם, ⁴כי חרוצים הם ימיו.

1. אין אנחנו תושבים וכו׳. ר״ל: במידה שאנחנו ״תושבים״, שמשמעותו מציאות קבועה, אין זו קביעות במלוא מובנה; שהרי סופנו למות כמו אבותינו. וראו גם פירושו של המיוחס לרש״י.

2. אם כן גרים אנחנו. כי ענין גירות הוא מציאות עראית.

3. ואין שום תקוה לאדם שיאריך בעולם. השוו התרגום.

4. כי חרוצים הם ימיו. על פי איוב י״ד:ה׳: ״אם חרוצים ימיו״. והשוו המיוחס לרש״י. רד״ק כותב בספר השרשים ערך ״חרץ״ שפירושו: גזורים, כלומר: אורך חיינו נגזר ונקבע מן השמים. והשוו שאר המפרשים על הפסוק באיוב.

And inhabitants like all our fathers. This means: If we are inhabitants of the world, we are inhabitants only as were our fathers, who died and are no longer. So we are really sojourners: like a shadow, which goes away quickly, so are our days on earth.

And there is no source of hope. There is no hope for a person to remain in the world for a long time, because his days are fixed.

כי גרים אנחנו לפניך ותושבים וג׳ – הטעם: גרים ותושבים יחדיו, כי זה לא יצדק בהפרד, וכן: גר ותושב אנכי וג׳ (בראשית כ״ג:ד׳). וכבר פרשנו זה השם.

ואין מקוה – לא כפר דוד בתחית המתים, אבל הטעם: אין תקוה ותוחלת לנו בדבר שנוכל להמלט מן המות פעם אחת.

ותושבים ככל אבותינו – רוצה לומר: אע״פ שאנחנו תושבים בארץ הנה ככל אבותינו אנחנו גרים זה שבתנו בארץ מעט כי כצל ימינו על הארץ ואין לקוות לאדם להמלט מהמות.

ותושבים – היושב זמן רב במקום אחד קרוי תושב מלשון ישב.

כי גרים – למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא״כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה׳ שהיה לנו.

ותושבים – ר״ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא״כ לגרים נחשב.

כצל – הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים.

ואין מקוה – ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב.

כי גרים – כי א״א שיהיה לנו איזה קנין פה בארץ, אחר שאנחנו גרים פה, שכמו שהגר בא מארץ אחרת ואינו מאזרחי הארץ כן אנחנו באים לפה ואיננו מתושבי קדם רק נולדנו בזמן קרוב והנפש שבנו שרשה מעולם אחר, וגם בעת שאנחנו תושבים פה אנחנו תושבים ככל אבותינו – שישבו בארץ רק לזמן מוגבל ואח״כ נסעו מפה, כן כצל ימינו על הארץ – כמו שהצל כל שיגדל ויתארך יותר הוא סימן שקרוב לכלות ולהיות אפס, כן כל עוד שנרבה ימים אנו קרובים יותר אל המיתה.

ואין מקוה – שנאריך ימים פה. וא״כ הקנינים שיש לנו הם רק לפי שעה ואינם שלנו.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(טז) יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֔ינוּ כֹּ֣ל הֶהָמ֤וֹן הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֲכִינֹ֔נוּ לִבְנֽוֹת⁠־לְךָ֥ בַ֖יִת לְשֵׁ֣ם קׇדְשֶׁ֑ךָ מִיָּדְךָ֥ [ה֖וּא] (היא) וּלְךָ֥ הַכֹּֽל׃

O Lord our God, all this abundance that we have prepared to build You a house for Your holy name comes of Your hand, and is all Your own.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

יְיָ אֱלָהָנָא בְּכָל נִכְסִין סַגִיאִין הָאִלֵין דְאַתְקֵינָנָא לְמִבְנֵי לְשׁוּם יְקָרָךְ בֵּית מַקְדְשָׁא לְשַׁבָּחָא בֵּיהּ שׁוּם קוּדְשָׁךְ מִן יְדָךְ הִיא וְדִילָךְ כּוֹלָא.

אשר הכינונו – דוגמת אשר הביאונו.

that we have prepared – Heb. הֲכִינוֹנוּ, after the pattern of אֲשֶׁר הֲבִיאוֹנוּ.

¹כל ההמון הזה – ²כמו: הממון; ר״ל: רבוי הכסף והזהב ושאר דברים. וכן ״מהמון רשעים רבים״ (תהלים ל״ז:ט״ז).

1. כל ההמון וכו׳. דיבור זה נמצא רק בענף אחד של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

2. כמו: הממון...וכן ״מהמון רשעים רבים״. בפירושו לתהלים מוסיף רד״ק שיתכן גם לפרש ״המון״ באותו פסוק מענין ריבוי דברים, בהתאם למשמעות הרגילה של ״המון״, בלי ענין לממון דווקא; וכן בספר השרשים ערך ״המן״ הוא מזכיר אותו פסוק בתהלים בין אלה שעניינם ריבוי דברים.

All this hamon. This is akin to mamon (=assets), meaning the masses of silver, gold, and other things. The same is true for: “than much hamon for the wicked” (Ps 37:16).

הכיננו – במקצת מדוייקים חסר וא״ו.

מידך היא – הוא ק׳.

ההמון – ענין מרבית ההון כמו ומי אוהב בהמון (קהלת ה׳:ט׳).

כל ההמון – מרבית העושר הזה.

מידך הוא – מידך באה לנו והכל שלך.

ה׳ אלהינו – עפ״ז סיים דבריו שכל ההמון מכסף ומזהב שהכינונו מידך הוא, אינו מידנו רק מידך.

כי לך הכל – ולא נתנו את כספנו רק את כספך, ולא מידנו רק מידך.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יז) וְיָדַ֣עְתִּי אֱלֹהַ֔י כִּ֤י אַתָּה֙ בֹּחֵ֣ן לֵבָ֔ב וּמֵישָׁרִ֖ים תִּרְצֶ֑ה אֲנִ֗י בְּיֹ֤שֶׁר לְבָבִי֙ הִתְנַדַּ֣בְתִּי כׇל⁠־אֵ֔לֶּה וְעַתָּ֗ה עַמְּךָ֙ הַנִּמְצְאוּ⁠־פֹ֔ה רָאִ֥יתִי בְשִׂמְחָ֖ה לְהִֽתְנַדֶּב⁠־לָֽךְ׃

I know also, my God, that You try the heart, and have pleasure in uprightness. As for me, in the uprightness of my heart I have willingly offered all these things; and now have I seen with joy Your people, that are present here, offer willingly to You.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וִידָעִית אֱלָהֵי אֲרוּם בָּחִין לִבָּא אַתְּ וְעוֹבָדִין כָּשְׁרִין אַתְּ רָעֵי אֲנָא בְּקַשִׁיטוּת לִבְבִי אִתְנַדֵבִית כָּל אִלֵין וְכַדוּן עַמָךְ אֲנַחְנָא דְאִשְׁתַּכַּחוּ הָכָא חֲמִית מְטוּל בְּחֶדְוָה אֲתוֹ לְאִתְנַדְבָא לָךְ.

ומישרים – בעלי מישרים.

תרצה – נצור זאת לעולם שתהא נצורה ומיומנת לפניך הנדבה הזאת^א שעשו לפניך ביצר טוב ובלב שלם.

א. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״על״.

וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב – אתה בוחן מי שיש לו שני לבבות אחד לטוב ואחד לרע.

ומישרים תרצה – ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א׳ בהתנדבתי את כל אלה, ומן עמך שהתנדבו פתרון בשלי אני בקי ויודע ובשל אחרים איני יודע אלא מה שראיתי שבשמחה התנדבו אני אומר.

ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך – כלומר ראיתי ששמחו בהתנדבם ואיני יודע אם מרצון לבם היה כדכתיב וישמחו העם על התנדבם (דברי הימים א כ״ט:ט׳).

הנמצאו פה – הנמצאים כאן הם הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו׳ (דברי הימים א כ״ח:א׳) אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבונו של עולם נתמעטה הנדבה שאילו היו שאר כל ישראל כאן אז התרבה הנדבה.

And I know, my God, that You test the heart You test who has two hearts, one for good and one for evil.

and You desire equity And You desire a good and straight heart, and so I know that with the straightness of my heart, for I have straightened my heart to one heart when I willingly gave all these, and from Your people, who gave willingly. The meaning is: With mine I am familiar and I know it well, but that of others I do not know, but I saw that they donated joyously, I say...

and now, Your people, who are present here, offer willingly to You That is to say, I saw that they rejoiced in their donation, but I do not know whether it was from the willingness of their heart, as it is written: (above verse 9): "... and the people rejoiced over their donation.⁠"

who are present The ones found here are those mentioned above (28:1): "And David assembled all the leaders of Israel, etc.,⁠" but all the wealthy of Israel who were in all the cities were not found here. Therefore, Lord of the universe, the donation was diminished, for had all the remaining Israelites been there, then the donation would have increased.

(יז-יח) כי אתה בחן לבב – כלומ׳: אתה הוא בוחן הלבבות ורוצה ביושר לבב, וידעת יושר לבבי – כי בישר לבב התנדבתי. וכן עמך אשר נמצאו פה ¹אתה ידעת לבבם; אבל אני ראיתי כי בשמחה התנדבו לך, וכמדומה לי כי בלב ישר התנדבו הם גם כן. וכמו שהיום לבבם ישר, כן שמרה זאת לעולם שיהיה יצר מחשבותם ולבבם נכון אליך. וה״א ״הנמצאו״ במקום ״אשר״; ²וכן ״ההלכוא אתו״ (יהושע י׳:כ״ד) וזולתם, כמו שכתבנו בספר מכלל (מ״ג:-מ״ד.).

1. אתה ידעת לבבם; אבל אני ראיתי...וכמדומה לי וכו׳. ר״ל: אתה יודע אם התנדבו בלב ישר או לא; אבל אני – למורת שאיני יודע כמוך – ראיתי שהתנדבו בשמחה, וכמדומה לי שאמנם התנדבו בלב ישר. והשוו המיוחס לרש״י.

2. וכן ״ההלכוא אתו״. השוו דבריו שם.

(17-18) That You search the heart. This means: You search hearts and desire uprightness of the heart. You thus know the uprightness of my heart—for what I donated was with an upright heart. And it is also You who knows what is in the heart of Your people who (asher) are present (nimṣe’u) here. I did however see the joy with which they donated to You, and it seems to me that they too donated with an upright heart. So just as their heart is upright today, keep it like this forever—that the thoughts in their mind and their hearts be steadfast toward You. The hei of ha-nimṣe’u (=who are present) is in place of asher: the same is true for “he-halekhu (=who had gone) with him” (Joshua 10:24) and others besides these, as we have written in the Mikhlol (43b-44a).

וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה וג׳ – זה הפלגת נתינת סיבה לתתנו נדבות כסף וזהב לשם, כי האריך תחלה על שטות זה, כי שלו הכל. אבל החכמה הוא להראותינו כי ברצון נפש אנו משיבים לו את שלו. אם כן אין זה כי אם גלויי דעתא, גם נתפרסם כי עמנו תכונת הנדיבות בנפשם.

בוחן – מלשון בחינה ונסיון.

הנמצאו – אשר נמצאו הה״א היא במקום אשר וכן ההקדיש שמואל (דברי הימים א כ״ו:כ״ח).

וידעתי – אתה אלהי הן ידעתי שאתה בוחן לבב האדם לדעת מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב לכן התנדבתי הנדבה ההיא ביושר לבב.

ראיתי בשמחה – ראיתי אני אשר בשמחה נדרו להתנדב לך א״כ גם המה התנדבו ביושר לבב כמוני.

וידעתי אלהי – אמנם בכל זאת, הגם שהזהב והכסף שנתננו אינו שלנו, הלא אתה לא תביט על הכסף והזהב, רק אתה בוחן לבב – ועקר הוא אצלך מחשבת הלב, ואינך רוצה בכסף וזהב רק במישרים, ואתה יודע כי אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה – וא״כ תקבל נדבת לבי וזה יהיה לך לרצון, אחר שבחנת וידעת שהתנדבתי בלי שום פניה רק ביושר לבב.

ועתה עמך (אשר) נמצאו פה – הגם שאין אני יודע מצפוני לבם, עכ״פ ראיתי בשמחה להתנדב לך – ע״י השמחה ששמחו בעת הנדבה ראיתי והבנתי שהיה לבבם להתנדב לך, וגם הם נדבו ביושר לב שלא לשום פניה חיצונית, וזה הוא העקר בעיניך, אחר שאינך צריך אל הכסף רק אל הלב הטהור והנדיבות.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יח) יְהֹוָ֗הי״י֗ אֱ֠לֹהֵ֠י אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שׇׁמְרָה⁠־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ׃

Hashem, the God of Avraham, Yitzchak, and Yaakov, our fathers, keep this¹ forever as the design of the thoughts of Your people's hearts,⁠² and direct³ their hearts to You.

1. keep this | שׇׁמְרָה⁠־זֹּאת – In the context of the verse in Divrei HaYamim, "this" refers to the good will of the people and their many donations for the Temple. David asks that it be remembered for them as a merit. Cf. Avudraham that in the context of the prayer of "קדושה דסדרא", the word "this" might refer to the saying of the "Kedushah" (sanctification), with the connotation being that sanctifying Hashem should help inspire one's thoughts and heart towards God.

2. as the design of the people's hearts | לְיֵֽצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּֽךָ – The translation assumes that, here, the preposition "ל" of "לְיֵֽצֶר" does not mean "to", but rather marks the object of the verb. David prays that just as the people proved themselves willing to donate to Hashem (as described in the earlier verses of Divrei HaYamim 29) so too in the future the people's hearts should always be inclined to do good (Malbim). Cf. Avudraham who reads "לְיֵֽצֶר" as a verb, "to form"; the people's deeds should form and inspire their thoughts. The phrase recalls Bereshit 6:5, where Hashem sees that the designs of man's heart are always evil ("וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם") and decides to bring the Flood. David prays that Hashem's earlier assessment be turned upside down.

3. and direct | וְהָכֵן – The root "כון" has a range of connotations and can mean: "to be firm" or "established", "to prepare", or "to direct". Here, one might, thus, alternatively translate the clause as: "and make their hearts stand firm towards You".

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

יְיָ אֱלָהָא דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְרָאֵל אַבְהָתָנָא נְטַר נִדְבָתָא דָא לִזְכוּתָא לְעָלָם לְקַשָׁטָא יֵצֶר הִרְהוּרֵי לִבְבָא דְעַמָךְ וְאַתְקֵין לִבְּהוֹן לְמִדְחַל לְוָתָךְ.

שמרה – המתן, כמו: אם חטאתי ושמרתני (איוב י׳:י״ד) אינו^א אומר שתשמרני בשביל שחטאתי אלא כן הוא אומר אם חטאתי לך היה לך להמתינני^ב אם אעשה תשובה ולא הייתי מבקש ממך שתנקני בלא תשובה.

א. כך בכ״י מינכן 5. במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853: ״איני״.

ב. כך בכ״י מינכן 5. בכ״י מוסקבה 853: ״להמתיני״, במהדורת קירכהיים: ״להמתני״.

שמרה זאת לעולם – זכור לנו זאת הנדבה למצוה רבה ולצדקה.

ליצר מחשבות לבב עמך – כי יצר שני לבבם ומחשבותם לטובה ומוסב הוא על כי אתה בוחן לבב וגומר (דברי הימים א כ״ט:י״ז).

והכן לבבם אליך – שני לבבם שלם להיות לב א׳ אליך וכן תפרש.

keep this forever Remember for us this donation as a great deed and as a righteous act.

even the creation of the thoughts of Your people for the creation of their two hearts and their thoughts are for good, and this refers back to "for You test the heart, etc.⁠"

and prepare their hearts to You Their two hearts are made perfect to be one heart to You, and so you shall explain...

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 17]

(יח-יט) ולכן התפלל: י״י אלהי אברהם וג׳. ואחר התפללו על הצבור והכלל, התפלל על שלמה בנו. וזה הראוי לחכמים וההיפך לסכלים.

שמרה זאת לעולם – רוצה לומר: זה הרצון הטוב שהיה לעמך באלו הנדבות לכבודך שמרהו להם לעולם שיהיה להם גמול טוב מאתך על זה להכין לבבם אליך תמיד ולהישירם לעבודתך וזה אמנם יהיה כשתוכיחם תכף שיחטאו ותשלח להם עבדיך הנביאים להוכיחם ובזה האופן.

התועלת השלשה עשר הוא להודיע שמהשגחת י״י ית׳ בדבקים ימשך להכין לבבם אליו במה שיחדש מהדברים אשר יישירום לעבודתו ית׳. וזה הוא אמרו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. ולזה אמרו ז״ל בא לטהר מסייעין אותו (שבת ק״ד) והיה זה כן כי כמו שישפיע י״י ית׳ לאוהביו דברים ישמרום מהרעות הגופיות בהשגיחו בהם כן ימצא להם דברים ישמרום מהרעות הנפשיות כמו שבארנו ברביעי מס׳ מלחמות י״י.

שמרה זאת – השי״ן בקמץ לבד והוא חטוף ועיין מ״ש בתילים סימן פ״ו.

ליצר – הוא ענין פעולה כמו מי יצר אל (ישעיהו מ״ד:י׳) וכן וכל יצר מחשבות לבו (בראשית ו׳:ה׳).

והכן – מלשון הכנה.

שמרה זאת – זכות הנדבה ההיא שמור לעולם.

ליצר מחשבות – את פעולת מחשבות לבב עמך שהיתה במחשבה טובה ורצויה.

והכן – אמץ לבבם להפנות אליך.

ה׳ אלהי אברהם, שמרה זאת לעולם – וא״כ הנדיבות הזה ויושר לבבם זאת תשמור לעולם, ותזכור זכות זה ליצר מחשבות לבב עמך – שכן יהיה תמיד ציורי מחשבות לבבם, שהציורים שיעלה הרוח על הלב יהיו תמיד ציורים טובים לצדקה וליראת ה׳. וכן תכין לבבם אליך – שגם אם יעלה על רוחם איזה ציור רע, יתגבר הלב בכח המושל אשר בו להכניע את הציור הרע ולהתגבר עליו ולמשול בעז ביראת ה׳ (וזה מתאחד עמ״ש למעלה (כ״ח:ט׳) שבא ג״כ כפל זה, לב ויצר מחשבות, עיי״ש).

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יט) וְלִשְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֗י תֵּ֚ן לֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם לִשְׁמוֹר֙ מִצְוֺתֶ֔יךָ עֵדְוֺתֶ֖יךָ וְחֻקֶּ֑יךָ וְלַעֲשׂ֣וֹת הַכֹּ֔ל וְלִבְנ֖וֹת הַבִּירָ֥ה אֲשֶׁר⁠־הֲכִינֽוֹתִי׃

and give to Solomon my son a whole heart, to keep Your commandments, Your testimonies, and Your statutes, and to do all these things, and to build the palace, for which I have prepared.⁠"

תרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

וְלִשְׁלמה בְּרִי הַב לִבָּא שְׁלִים לְמִנְטַר פִקוּדָיִךְ סַהֲדָוָתָךְ וּקְיָמָךְ וּלְמֶעֱבָּד כּוֹלָא וּלְמִבְנֵי פַלָטֵירִין דְאַתְקֵנִית.

ולשלמה בני תן לבב שלם – להכין לבבו שלם עם אלהיו לשמור מצותיו וגו׳ וכן בקש שלמה יהי י״י אלהינו עמנו (מלכים א ח׳:נ״ז) עד והיה לבבכם שלם (מלכים א ח׳:ס״א).

ולבנות הבירה אשר הכינותי – אפרייטשי בלעז. ועתה לפי שהכינותי וזמנתי הכל לפיכך נקל לשלמה לבנות ובלבד שתהא ידך בו.

And to Solomon, my son, give a perfect heart to prepare his heart to be perfect with his God, to keep His commandments, etc., and so did Solomon request (I Kings 8:57-61): "May the Lord our God be with us... Let your heart, [therefore] be perfect.⁠"

and to build the palace that I have prepared aprestai in Old French, I have prepared. And now, because I have prepared and made everything ready, it is easy for Solomon to build, provided that Your Hand helps him.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

גם כן תתן לב לשלמה לעבדך ולבנות הבירה אשר הכינותי.

עדותיך – בלא וא״ו בתחלת המלה ועמ״ש ריש אלפ״א בית״א רבתי דתילים.

ולעשות הכל – את כל דברי התורה וכפל דברו לחזוק.

אשר הכינותי – את כל דבר הצריך על הבנין.

ולשלמה בני תן לבב שלם – שלא ימצא בלבו שום נטיה לרע ושום פניה חיצונית, רק לשמור מצותיך – שישמור בין המצות בין העדות בין החוקים ולא יעבור על מצות ל״ת.

ולעשות הכל – שיקיים מצות עשה שבהם (כי השמירה הוא בשוא״ת והעשיה בקום עשה, וההבדל בין מצות עדות וחקים התבאר בכמה מקומות וביחוד בתהלות מזמור קי״ט).

תרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(כ) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ לְכׇל⁠־הַקָּהָ֔ל בָּ֥רְכוּ נָ֖א אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וַיְבָרְכ֣וּ^א כׇֽל⁠־הַקָּהָ֗ל לַֽיהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לַיהֹוָ֖הי״י֖ וְלַמֶּֽלֶךְ׃

And David said to the entire congregation, "Now bless Hashem your God.⁠" And the entire congregation blessed Hashem, the God of their fathers, and bowed down their heads, and prostrated themselves before Hashem, and before the king.

א. וַיְבָרְכ֣וּ א=וַיְבָרֲכ֣וּ (חטף)

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמלבי״םעודהכל

וַאֲמַר דָוִד לְכָל קְהָלָא בָּרִיכוּ כַּדוּן יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן וּבָרִיכוּ כָּל קְהָלָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהַתְהוֹן וּגְחִינוּ וּסְגִידוּ קֳדָם יְיָ וְקֳדָם מַלְכָּא.

ויאמר דויד לכל הקהל – מוסב על ויקהל דוד את כל שרי וגו׳ (דברי הימים א כ״ח:א׳).

ברכו נא את י״י אלהיכם – אלהי אבותיכם לא נאמר אלא אלהיכם דמשמע ולא אלהי אבותיהם לכך נאמר ברכו את י״י אלהיכם והם אמרו אלהינו ואלהי אבותינו ולכך ויברכו כל הקהל לי״י אלהי אבותיהם מתוך ריצוי ל׳ ומחמת קדושתו.

And David said to the entire assembly This refers back to (above 28:1): "And David assembled all the leaders of, etc.⁠"

Now bless the Lord your God It does not say, "The God of your fathers,⁠" but "your God,⁠" which implies: but not the God of your fathers. Therefore, it says, "Now bless the Lord your God,⁠" but they said, "Our God and the God of our fathers,⁠" and therefore, [it says:] "... and the assembly blessed the Lord, the God of their fathers,⁠" out of appeasement to God and because of His holiness.

ברכו – שבחו והללו.

ויקדו – כפפו הקדקוד.

ברכו את ה׳ אלהיכם – דוד אמר להם שכ״ז הוא בזכותם וה׳ שוכן עליהם, והם אמרו שהוא בזכות אבותיהם.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמלבי״םהכל

(כא) וַיִּזְבְּח֣וּ לַיהֹוָ֣הי״י֣ ׀ זְ֠בָחִ֠ים וַיַּעֲל֨וּ עֹל֜וֹת לַיהֹוָ֗הי״י֗ לְֽמׇחֳרַת֮ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒ פָּרִ֨ים אֶ֜לֶף אֵלִ֥ים אֶ֛לֶף כְּבָשִׂ֥ים אֶ֖לֶף וְנִסְכֵּיהֶ֑ם וּזְבָחִ֥ים לָרֹ֖ב לְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

And they sacrificed sacrifices to Hashem, and offered burnt-offerings to Hashem, on the morrow after that day, even a thousand bullocks, a thousand rams, and a thousand lambs, with their drink-offerings, and abundant sacrifices for all Israel.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

וְדַבָּחוּ קֳדָם יְיָ נִכְסַת קוּדְשִׁין וְאַסִיקוּ עֲלָוָן קֳדָם יְיָ לְבָתַר יוֹמָא הַהוּא תּוֹרִין אַלְפָא דִכְרִין אַלְפָא אִמְרִין אַלְפָא וְנִסְכֵּיהוֹן (אַלְפָא) וְנִכְסִין לְסַגִי לְכָל יִשְרָאֵל.

למחרת היום – אותו היום של וועד זה שדבר דוד כל דבריו כי אותו היום לא היה להם פנאי כי כשהלכו מן הוועד עסקו לקנות בהמות לצורך הקרבנות עד הלילה ולמחר ויזבחו לי״י זבחים וגו׳.

פרים אלף וגו׳ כבשים אלף ונסכיהם – דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו׳ (במדבר ז׳:ס״ה), שיעור אחד לכולם.

וזבחים לרב – כן דרך המקרא לדבר כשמדבר בשנים ובג׳ דברים מניח הראשון עד לסוף ומפרש האחרון מיד וכן ויבא לבן באהל יעקב עד ויבא באהל רחל (בראשית ל״א:ל״ג) והלא כבר נאמר ויבא לבן באוהל יעקב הוא אהל רחל (בראשית ל״א:י״ט) אלא לא מצא הוא מוסב על האמהות האחרונות ושוב מפרש הראשון ויצא מאהל לאה תחלה ויבא באהל רחל (בראשית ל״א:ל״ג) מאהל לאה הלך אל אהל רחל לפי שדברים אחרים צריך לומר על זה ורחל לקחה וגו׳ ושוב אין נופל לומר ובאוהל שתי האמהות ולא מצא (בראשית ל״א:ל״ג) הכא נמי צריך לומר על הזבחים דברים אחרים.

on the morrow of that day the day of this assembly, when David spoke all his words, for on that day they had no time, because when they left the assembly, they were busy until night buying sacrificial animals, and on the morrow, "they slaughtered sacrifices, etc.⁠"

a thousand bulls, a thousand rams, a thousand lambs, and their libations On the pattern of (Num. 7:17): "five rams, five he-goats, etc.,⁠" one quantity for them all.

and numerous sacrifices It is customary for Scripture to speak in this manner; when it speaks of two or three things, it leaves the first one until the end and explains the last one immediately, and so (Gen. 31:33): "And Laban came into Jacob's tent... and came into Rachel's tent.⁠" Now was it not already stated, "And Laban came into Jacob's tent,⁠" which was Rachel's tent? However, "and did not find" refers to the maidservants, mentioned last, and then he explains the first matter, "... and he went out of Leah's tent" first, and he "came into Rachel's tent.⁠" From Leah's tent he went to Rachel's tent, but because he had to say other things about this, "And Rachel had taken, etc.⁠" and consequently, it is inappropriate to say, "... and in the tent of the two maidservants and did not find.⁠" Here too, he had other things to say about the sacrifices, namely...

למחרת היום – הלמ״ד בגעיא בס״ס: בהו טעותא בעשרים וארבע דפוס וויניציאה שנת ש״ל עם ביאור המלות והתם חסר ממלת ישראל עד ישראל.

זבחים – זבחי שלמים זבחו לרוב.

לכל ישראל – ר״ל כולם הביאו שלמים.

פרים – מפרש תחלה ויעלו עולות, ואח״כ מפרש ויזבחו זבחים שהיה לרוב, וכמו שפירש״י.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(כב) וַיֹּאכְל֨וּ וַיִּשְׁתּ֜וּ לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛הי״י֛ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיַּמְלִ֤יכוּ שֵׁנִית֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה בֶן⁠־דָּוִ֔יד וַיִּמְשְׁח֧וּ לַיהֹוָ֛הי״י֛ לְנָגִ֖יד וּלְצָד֥וֹק לְכֹהֵֽן׃

They ate and drank before Hashem on that day with great gladness. And they made Solomon the son of David king the second time, and anointed him to Hashem to be prince, and Zadok to be priest.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וַאֲכָלוּ וּשְׁתִיאוּ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא בְּחֶדְוָה רַבְּתָא וְאַמְלִיכוּ תִנְיָנוּת יַת שְׁלמה בַּר דָוִד וּמְשָׁחוּהִי קֳדָם יְיָ לְמַלְכָּא וּלְצָדוֹק לְכַהֲנָא רַבָּא.

ויאכלו וישתו וגו׳ – ביום ההוא וגו׳ ואם היה אומר ויזבחו לי״י זבחים (דברי הימים א כ״ט:כ״א) היה מפסיק בין הזבחים והעולות בדברים אחרים וכדי שלא להפסיק לא אמרן מיד והמתין עד לבסוף ואומר וזבחים לרוב ויאכלו וישתו וכן הרבה דוגמא ויאכלו וישתו לפני י״י דוגמא ויקח יתרו חתן משה וגומר (שמות י״ח:ב׳).

וימליכו שנית לשלמה בן דויד – כבר המליכוהו פעם אחד כדכתיב במלכים: ויקח צדוק הכהן את קרן וגומר (מלכים א א׳:ל״ט). מפורש בהוריות מלך (בן מלך) אין מושחין אותו ולמה משחו את שלמה דוד צוה למשחו כדי להוציא מלבן של עוזרי אדוניהו להמליכו.

וימשחו לי״י לנגיד – מלשון נגידו תרגום של משכו ועל שם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כ״ז:י״ז).

ולצדוק לכהן – לפי שמשח אביתר את אדוניהו.

And they ate and drank, etc. on that day, etc. And if he would say, "and they slaughtered sacrifices to the Lord,⁠" he would interrupt between the sacrifices [i.e., the peace offerings] and the burnt offerings with other matters, and in order not to interrupt, he did not state it immediately, but waited until the end and stated, "... and numerous sacrifices, and they ate and drank before the Lord.⁠" An example of this (Ex. 18:12): "And Jethro, Moses' father-in-law, took, etc.⁠"

and they crowned Solomon the son of David a second time They had already crowned him once, as is written in I Kings (1:39): "And Zadok the priest took the horn, etc.⁠" It is stated explicitly in Horayot (11b): "The king, the son of a king, is not anointed. Why then did they anoint Solomon? David commanded to anoint him in order to remove [the false idea] from the heart of Adoniah's supporters to crown him.⁠"

and they anointed [him] to the Lord as ruler – Heb. נָגִיד, from an expression of נְגִידוּ, the Targum for (Ex. 12:21): "pull,⁠" as in (Num. 27:17): "... who will go out before them and who will come in before them and who will lead them out and who will bring them in.⁠"

and Zadok as priest because Ebiathar had anointed Adoniah.

¹וימליכו שנית לשלמה – כי פעם אחרת המליכהו דוד כשבאה בת שבע אליו ונתן הנביא, ואותו היום צוה למשחו ולהמליכו כמו שכת׳ ²בספר שמואל (השוו מלכים א א׳:ט״ו-ל״ה); ואז לא היו שם מישראל אלא אנשי ירושלם. ואחר כן הקהיל דוד כל שרי ישראל מכל השבטים, והמליכו לעיניהם פעם שנית.

וימשחו ליי׳ לנגיד ולצדוק לכהן – ³פי׳: וימשחו אותו ליי׳ לנגיד, ולצדוק משחו להיות כהן גדול. ⁴ומזה הפסוק סמכו רבותי׳ ז״ל (בבלי סנהדרין כ׳:-כ״א.) כי הבזה שהיו בוזזים ישראל מאויביהם – מחצה למלך ומחצה לעם; מקיש ״צדוק״ ל״נגיד״: מה צדוק מחצה לו ומחצה לאחיו הכהנים, ⁵שנאמ׳ ״והיתה לאהרן ולבניו״ (ויקרא כ״ד:ט׳), אף נגיד מחצה לו ומחצה לעם.

1. וימליכו וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

2. בספר שמואל. נראה שכוונתו למלכים א א׳:ט״ו-ל״ה. בענף אחד של עדי-נוסח אמנם כתוב ״בספר מלכים״ (עיינו בחילופים).

3. פי׳: וימשחו אותו וכו׳. כך בתרגום.

4. ומזה הפסוק וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

5. שנאמ׳ ״והיתה לאהרן ולבניו״. מכאן דורשים שאהרן חלק בשוה עם אחיו הכהנים בלחם הפנים; וצדוק הרי היה כהן גדול כמו אהרן. בביאור הדרשה ראו הערתו של בעל ה״תורה תמימה״ על הפסוק בספר ויקרא.

They again proclaimed Solomon king. For on a different occasion David had proclaimed him king, when—as it says in the book of Samuel (cf. 1 Kgs 1:15–35)—Bathsheba came to him along with the prophet Nathan, who commanded him on that day to anoint him and proclaim him king. But at that time, the only Israelites who were present were the people of Jerusalem. So David subsequently gathered all the officers of Israel from all the tribes, and in front of them he proclaimed him king again.

And they anointed before the Lord le-nagid u-le-Ṣadoq the priest. This means: They anointed him before the Lord le-nagid (=as a ruler), u-le-Ṣadoq (=and Zadok) they anointed as high priest. Our Sages, of blessed memory (b. Sanhedrin 20b-21a), cite this verse as a source that, of the spoils that the Israelites took from their enemies, half went to the king and half to the people: “The text juxtaposes ‘Zadok’ to ‘ruler’: just as in the case of Zadok half went to him and half to his fellow priests, as it says ‘They shall belong to Aaron and his sons’ (Lev 24:9), so too in the case of the ruler, half went to him and half to the people.”

וימשחו לי״י לנגיד ולצדוק לכהן – ידמה שכאשר משחוהו שנית משחו צדוק לכהן גדול וגורש אביתר מהיות כהן גדול ואף על פי שאחר זה אמר לו המלך שלמה ענתות לך על שדיך (מלכים א ב׳:כ״ו).

לפני ה׳ – כדין בשר זבחי שלמים.

וימליכו שנית – כי בפעם הראשון כשנמלך מפני מחלוקת אדוניה כמ״ש במלכים א׳ לא היו אז כ״א אנשי ירושלים לכן שבו להמליכו בהקהל כל שרי ישראל.

וימשחו לה׳ – ע״פ מצות ה׳ משחוהו למלך.

ולצדוק – ואת צדוק מנו לכ״ג.

וימליכו שנית – שכבר המליכוהו ומשחוהו פעם א׳ ע״י ציווי דוד כנזכר במ״א א׳, ועתה נעשה זה ע״י כל ישראל.

וימשחו [אותו] לנגיד לה׳, ולצדוק [משחו] לכהן – שיהיה כ״ג במקום אביתר שהיה בקושרים עם אדוניה.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(כג) וַיֵּ֣שֶׁב שְׁ֠לֹמֹ֠ה עַל⁠־כִּסֵּ֨א יְהֹוָ֧הי״י֧ ׀ לְמֶ֛לֶךְ תַּחַת⁠־דָּוִ֥יד אָבִ֖יו וַיַּצְלַ֑ח וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֖יו כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

Then Solomon sat on the throne of Hashem as king instead of David his father, and prospered; and all Israel hearkened to him.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל

וִיתֵב שְׁלמה עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא עַל פּוּם מֵימְרָא דַייָ לְמַלְכָּא בַּאֲתַר דָוִד אֲבוּהִי וְאַצְלַח וְקַבִּילוּ מִנֵיהּ כָּל יִשְרָאֵל.

וישב שלמה על כסא ה׳ – אמר רב יצחק וכי אפשר לבשר ודם לישב על כסא ה׳ אותו שכתוב ביה כרסיה שביבין די נור, אלא מה כסא ה׳ שולט מסוף העולם ועד סופו אף שלמה שליט מסוף העולם ועד סופו, ומה כסא ה׳ בלא עדים והתראה כך שלמה, הדא הוא דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות. כתיב ויקם מעל הכסא רבי בבי בשם רבי ראובן רות וערפה בנותיו של עגלון היו, אמר ליה הקב״ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי דכתיב וישב שלמה על כסא ה׳, דבר אחר שמלך בירושלים שנקרא כסא ה׳. אם זכיתם אתם מונים למלואתה דכתיב החדש הזה לכם, אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי דוד שלמה, וישב שלמה על כסא ה׳ הא סיהרא על מליא, ואם לאו אתם מונים לפגמה, רחבעם אביה אסא יהושפט יורם אחזיה יואש אמציה עזריה יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה צדקיה ועיני צדקיה עור הא סיהרא על פגמה.

וישב שלמה על כסא י״י למלך – כאן נופל לומר מלך על כסא י״י שהכסא של י״י הוא להמליך עליו מי שירצה ובמדרש מפורש כסאו היה מלא כמו הלבנה בט״ו בחדש כי מאברהם עד שלמה ט״ו דורות אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמה בועז עובד ישי דוד שלמה וזהו שכתוב כסאו כשמש נגדי (תהלים פ״ט:ל״ז) שאינו נחסר לעולם ואם אתה רוצה לדמותו לירח יהיה כירח שיכון לעתיד לבא ומשלמה ואילך נתמעטו המלכים מגדולתם כלבנה המחסרת והולך עד צדקיהו ועיני צדקיהו עור.

וישמעו אליו כל ישראל – מיד מה שאין כן בשאול כדכתיב ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה (שמואל א י׳:כ״ז), וגם דוד לא מלך מתחלה כי אם בחברון שבע שנים.

And Solomon sat on the throne of the Lord as king Here it is appropriate to say that he reigned on the throne of the Lord because the throne is God's to enthrone upon it whomever He wishes, and in the Midrash (Peskikta d'Rav Kahana p. 53a) it is explained that the throne was full (at its highest level) like the moon on the fifteenth of the month, because from Abraham to Solomon were fifteen generations: Abraham, Isaac, Jacob, Judah, Perez, Hezron, Ram, Amminadab, Nahshon, Salmah, Boaz, Obed, Jesse, David, and Solomon, and that is what is written: (Ps. 89:37): "...and his throne is like the sun before Me,⁠" which never diminishes, and if you wish to compare it to the moon, it will be like the moon which will be established in the time to come. But from Solomon and onward, the kings diminished from their greatness like the moon, which continuously diminishes, until Zedekiah, (II Kings 25:7): "...and he blinded Zedekiah' s eyes.⁠"

and all Israel obeyed him immediately, unlike Saul, about whom it is written: (I Sam. 10:27): "And wicked men said: How will this one save us?⁠" And also David ruled at first only in Hebron for seven years.

על כסא ה׳ – ר״ל לעשות משפט ה׳.

כל ישראל – ולא היה מערער עליו.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת דודהכל

(כד) וְכׇל⁠־הַשָּׂרִים֙ וְהַגִּבֹּרִ֔ים וְגַ֕ם כׇּל⁠־בְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד נָ֣תְנוּ יָ֔ד תַּ֖חַת שְׁלֹמֹ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃

And all the princes, and the mighty men, and also all the sons of King David, submitted themselves to Solomon the king.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל

וְכָל רַבְרְבַיָא וְגִבָּרַיָא וְאוֹף כָּל בְּנֵי מַלְכָּא דָוִד יְהָבוּ יְדָא תְּחוֹת שְׁלמה מַלְכָּא לְסַיָעָא יָתֵיהּ וּלְתַקָפוּתֵיהּ בְּכָל מַלְכוּתֵיהּ.

וכל השרים והגבורים – מה שאין כן באדוניה כדכתיב במלכים: והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדוניהו (מלכים א א׳:ח׳).

וגם כל בני המלך דויד נתנו יד – מה שאין כן באדוניהו שלא שמו ידם תחתיו.

נתנו יד – אמונה תקעו כף לשלמה לעבדו בלבב שלם.

And all the leaders and the mighty men unlike Adoniah, as it is written (I Kings 1:8): "... and David's mighty men were not with Adoniah.⁠"

and also all King David's sons placed their hand unlike Adoniah, under whom they did not place their hand.

placed their hand In faith they gave their handclasp to Solomon to serve him wholeheartedly.

נתנו יד – תקעו כפם להיות תחת ממשלתו.

וגם כל בני המלך – הגם שהיו במשתה שעשה אדוניה להמליכו כנזכר מ״א א׳.

נתנו יד – להכנע תחתיו (כמו (איכה ה׳:ו׳) מצרים נתנו י״ד).

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהכל

(כה) וַיְגַדֵּ֨ל יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶת⁠־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁ֠ר לֹא⁠־הָיָ֧ה עַל⁠־כׇּל⁠־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

And Hashem magnified Solomon exceedingly in the sight of all Israel, and bestowed upon him such royal majesty as had not been on any king before him in Israel.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְרַבֵּי יְיָ יַת שְׁלמה לְעֵילָא קֳדָם כָּל יִשְרָאֵל וִיהַב עֲלוֹי זִיו מַלְכוּתָא וְשִׁבְהוֹרָא רַבָּא דְלָא הֲוָה דִכְמֵיהּ עַל כָּל מַלְכָּא קוֹמוֹי עַל יִשְרָאֵל.

הוד מלכות – איום פנים וצורתם שיהא מפוחד מהביט בו בני אדם.

ויתן עליו הוד מלכות – פתרון נתן עליו חן מלכות דוגמא ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז:כ׳), שהכל אמרו הגון זה ובדניאל כתיב ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות (דניאל י״א:כ״א).

and He bestowed upon him such regal majesty The meaning is: He bestowed upon him royal favor; an example of this is (Num. 27:20): "And you shall bestow some of your majesty (מֵהוֹדְךָ) upon him,⁠" that everyone said, "This one is fit.⁠" And in Daniel (11:21) it says: "And a contemptible person will stand on his base, upon whom they have not bestowed regal majesty.⁠"

ויתן עליו הוד מלכות – ¹שהיו יראים כל העולם ממנו ומנשאים אותו. ²ובהפך זה כתו׳ בספר דניאל: ״ולא נתנו עליו הוד מלכות״ (י״א:כ״א).

1. שהיו יראים כל העולם ממנו. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג. בתרגום: ״זיו מלכותא״; ובמיוחס לרש״י: ״חן מלכות״.

2. ובהפך זה כתו׳ בספר דניאל: ״ולא נתנו עליו הוד מלכות״. מדובר שם ב״מלך הצפון״. ובכן אין לזה קשר לשלמה המלך; רק משווה רד״ק את הביטוי כאן לעומת הביטוי שם.

And He endowed [Solomon] with regal majesty—for the whole world feared him and exalted him. The text in the book of Daniel says in the negative [concerning a different king]: “whom they had not endowed with regal majesty” (Dan 11:21).

למעלה – מלשון עליה והרמה.

לעיני כל ישראל – כולם ראו גדולתו.

הוד מלכות – ר״ל שהיה נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו.

על כל מלך – על שום מלך שהיה לפניו על ישראל.

ויגדל – יש הוד מלכות, והדר מלכות, ההדר הוא החיצוני שבו יתהדר לפני העם בעושר וברוב חיל, ועז״א שהגדיל ה׳ את שלמה למעלה לעיני כל ישראל, דהיינו בהדרו שיראוהו הכל בעינים, וההוד הוא ענין פנימי נפשיי, אם הוא מלא רוח משפט וענוה צדק רחמים וחמלה וחכמה ובינה (כמ״ש בחבורי התו״ה קדושים), ועז״א ויתן עליו הוד מלכות.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(כו) וְדָוִיד֙ בֶּן⁠־יִשָׁ֔י מָלַ֖ךְ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

Now David the son of Jesse reigned over all Israel.

תרגום כתוביםמלבי״םעודהכל

וְדָוִד בַּר יִשַׁי מְלַךְ עַל כֻּלְהוֹן בֵּית יִשְרָאֵל.

ודויד – ר״ל שבכ״ז עדיין מלך דוד ונחשב עדיין למלכות דוד עד שחשבו לו שמלך ארבעים שנה, רק אחר שמת דוד התחילו למנות למלכות שלמה, כמ״ש וימת וימלוך שלמה בנו תחתיו.

תרגום כתוביםמלבי״םהכל

(כז) וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָלַךְ֙ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלַ֥͏ִם מָלַ֖ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֽוֹשׁ׃

And the years that he reigned over Israel were forty years: seven years he reigned in Hebron, and thirty-three years he reigned in Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימצודת דודעודהכל

שנות מלכות דוד * – שמואל ב ב׳:י״א, שמואל ב ג׳:ד׳, שמואל ב ה׳:ד׳-ה׳, מלכים א ב׳:י״א

וְיוֹמַיָא דִי מְלִיךְ דָוִד עַל יִשְרָאֵל אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּחֶבְרוֹן מְלַךְ שְׁבַע שְׁנִין וּבִירוּשְׁלֵם מְלַךְ תְּלָתִין וּתְלַת שְׁנִין.

בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלוש – וכתוב אחד אומר בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים, א״ר יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ופרשו ממנו סנהדרין שנא׳ ישובו לי יראיך.

רמז תתרפג

כתיב והימים אשר מלך (דוד) [על ישראל] ארבעים שנה וכתיב בחברון מלך שבע שנים בכלל מלאים ובפרט חסרים, ר׳ יצחק בר קצרתא בשם ר׳ יונה שלשים ושתים שנים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלים הוא מונה אותם שנים שלמות, רבי יהודה בר רבי אומר חשבון מרובה בולע החשבון מועט, ר׳ שמואל בר נחמני אמר והיה כי ימלאו ימיך, א״ל הקב״ה לדוד ימים מלאים אני מונה לך ולא חסרים, רב הונא אמר כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעיר היה מתכפר לו כיחיד, א״ר יודן בר שלום כתיב ששה חדשים ישב יואב. א״ל הקב״ה אני אמרתי אל תתגר בם ואתה בקשת להתגרות חייך שאין נמנין לך אלא ליואב.

שבע שנים – ולא חש לחשוב עוד ששת החדשים שמלך בחברון או לפי שהיה נרדף ששה החדשים לפני אבשלום בנו ולא היה נחשב למלוכה לכן לא חשב למולם אלה ששת החדשים.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימצודת דודהכל

(כח) וַיָּ֙מׇת֙ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֔ה שְׂבַ֥ע יָמִ֖ים עֹ֣שֶׁר וְכָב֑וֹד וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

And he died in a good old age, full of days, riches, and honor; and Solomon his son reigned in his stead.

תרגום כתוביםמצודת דודעודהכל

וּמִית דָוִד בְּשֵיבוּ טַבְתָא סְבַע יוֹמִין בְּעֻתְרָא דִיקָרָא וְאַמְלִיךְ שְׁלמה בְרֵיהּ בְּאַתְרוֹהִי (ס״א תְּחוֹתהִי).

עושר וכבוד – מוסב על מלת שבע לומר שהיה שבע עושר וכבוד.

תרגום כתוביםמצודת דודהכל

(כט) וְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָרֹאֶ֔ה וְעַל⁠־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל⁠־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַחֹזֶֽה׃

Now the acts of David the king, first and last, behold, they are written in the words of Samuel the seer, and in the words of Nathan the prophet, and in the words of Gad the seer;

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וּפִתְגָמֵי דָוִד מַלְכָּא קַדְמָאֵי וּבַתְרָאֵי הָא אִנוּן כְּתִיבִין עַל פִּתְגָמֵי שְׁמוּאֵל חָזוֹנָא וְעַל פִּתְגָמֵי נָתָן נְבִיָא וְעַל פִּתְגָמֵי גָד סָכוֹאָה.

ודברי דוד המלך הראשונים – מה שאירעהו לדוד מתחלתו עד סופו.

הנם כתובים על דברי שמואל – בספר שמואל.

ועל דברי גד – במעשה המגפה ולכבוד המלך מגיד ומזכיר לומר כל פרשת גדולתו של מלך כתיב כאן ובמקומות אחרים וכן דמרדכי על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס (אסתר י׳:ב׳).

And the words of King David, the first and the last that which happened to David from his beginning to his end.

behold they are written in the words of Samuel in the Book of Samuel.

and in the words of Gad In the incident of the plague, and in honor of the king he tells and mentions it, saying that the full account of the greatness of the king is written here and elsewhere, and so it is with Mordecai, (Esther 10:2): "... they are written in the chronicles of the kings of Media and Persia.⁠"

הנם כתובים על דברי שמואל הרואה – רוצה לומר: אצל דברי שמואל הרואה וזה הוא בס׳ שמואל וידמה ששם גם כן דברי נתן הנביא ודברי גד החוזה אשר זכרם בזה הפסוק. זהו מה שראינו לבאר במה שהגבלנו באורו מזה הספר בזה המקום ממה שלא נזכר בספר שמואל.

הראשונים – כשהיה עוד נרדף מפני שאול.

על דברי שמואל – ר״ל בספר שמואל.

ועל דברי נתן וכו׳ – גם הם כתבו ספרים ואינם אתנו.

הנם כתובים – ר״ל שדבריו הראשונים כתב שמואל בעודו חי טרם שהמלך דוד, ודבריו האחרונים כתב נתן וגד בספריהם, והם כתבו ספורי מלכותו וספורי גבורתו, וגם ספרו את העתים אשר עברו עתי הטובה והרעה בין על ישראל בין על יתר ממלכות.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(ל) עִ֥ם כׇּל⁠־מַלְכוּת֖וֹ וּגְבוּרָת֑וֹ וְהָעִתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר עָבְר֤וּ עָלָיו֙ וְעַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַ֖ל כׇּל⁠־מַמְלְכ֥וֹת הָאֲרָצֽוֹת׃

with all his reign and his might, and the times that went over him, and over Israel, and over all the kingdoms of the countries.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

עִם כָּל מַלְכוּתֵיהּ וּגְבוּרְתֵּיהּ וְעִבִידְתֵּיהּ וְעִדָנַיָא דַעֲבָרוּ עֲלוֹהִי וְעַל יִשְרָאֵל וְעַל כֻּלְהוֹן מַלְכְּוָת אַרְעֲתָא.

והעתים אשר עברו עליו – עתות צרה שעברו עליו וז״ש דוד בידך עתותי הצילני מיד אויבי ומרודפי (תהלים ל״א:ט״ז).

ועל ישראל – עתות שעברו על ישראל.

ועל כל ממלכות הארצות – שבאו על ישראל דוגמא בשמואל וירעם י״י בקול גדול על פלשתים ויהומם (שמואל א ז׳:י׳) וגו׳ וכן ביהושפט ובעת החלו ברנה ותהלה נתן י״י וגו׳ (דברי הימים ב כ׳:כ״ב), וכן בסנחריב וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים (ישעיהו ל״ז:ל״ו).

and the times that passed over him the times of trouble that passed over him. This is what David said, (Ps. 31:16): "My times are in Your hands; rescue me from the hands of my enemies and from my pursuers.⁠"

and over Israel the times that passed over Israel.

and over all the kingdoms of the lands who came upon Israel. An example of this is in I Samuel (7:10): "And the Lord thundered with a great noise, etc., upon the Philistines and threw them into a panic, etc.⁠" So it is with Jehoshaphat: (II Chron. 20:22): "And at the time they began with song and praise, the Lord stationed, etc.,⁠" and so with Sannecherib, (Isa. 37:36): "And they arose in the morning, and behold they were all dead corpses.⁠" ("And when the wicked perish, there is song.⁠" Prov. 11:10).

והעתים – מלשון עת וזמן.

עם כל מלכותו – ר״ל שמה יסופר דברי דוד עם כל הארצות שמלך עליהם.

והעתים וכו׳ – עתים לטובה עתים לרעה.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון