וקד קנטת נפסי מן חיותי, פאד׳ר עלי נפסי שכואי, ואנת׳ה במר נפסי.
נקטה, וככר נתיאשה נפשי מחיי ולכן אניח לעצמי שיחי ואביענו במרירות נפשי. תרגום נקטה ״קנטת״ כאלו היא ערבית הפוכה, וענינה יאוש, וכ״כ ר״י אבן ג׳נאח בשרש קטט ״והוא היאוש מן הטוב״ ואף הביא אמרה ערבית בשמוש זה. ודומה לו ונקטו בפניהם, יחזקאל ו ט. כ מג. אלא שאין בידינו פירוש רבנו ליחזקאל. אבל האמור בתהלים צה י אקוט בדור, ושם קיט קנח ואתקטטה, ושם קלט כא אתקוטט, כולן ענין קטנות פחיתות והשפלה, ראה שם מהדורתי. ותרגם אעזבה ״אד׳ר״ כפשטה ענין הנחה ועזיבה. (ואותם שלא הבינוה הגיהו ״פארד״ ואינו נכון). ופירושו אניח תלונותי ושיחי על צרותי לי לעצמי כאשר צר לי אדברה וירוח לי, אך לא אתלונן על ה׳ אבל אשאל מלפניו מדוע הרשיעני במשפטי.
נקטה נפשי – נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטותם בפניכם (יחזקאל כ׳:מ״ג).
אעזבה עלי שיחי – צרתי לזעוק ולקבול ולא אוכל לשבחו ולהבליגו.
My soul quarrels Heb. נקטה. My soul quarrels about the fact that I am alive. That is an expression of (Yechezkel 20:43), "and you shall quarrel (ונקטתם) with yourselves.
I will leave my speech i.e., my trouble, to cry and lament, and I cannot forget it or restrain it.
ועל אשר אינו מסיר מעלי שבטו, נקטה נפשי בחיי – מאסתי בחיי, כמו: ונקוטותם בפניכם (יחזקאל כ׳:מ״ג, ל״ו:ל״א).
אעזבה עלי שיחי – כי מה מועיל אם אדבר ואזעק חמס ושוד אקרא,1 איננו שומע לי שיתן ביננו מוכיח שישית ידו על שנינו (איוב ט׳:ל״ג), ויסר מעלי שבטו ואימתו אל תבעתני (איוב ט׳:ל״ד).
(א-ב) אבל אילו היה שומע לי בדבר הזה, אז אדברה במר נפשי ואומר אל אלוה אל תרשיעני קודם שתודיעיני על מה תריביני.
נקטה נפשי בחיי – ועל אשר אינו מסיר שבטו מעלי מאסתי בחיי ואיני יודע מה לעשות.
אבל אעזבה עלי שיחי – מלצעוק על צרתי, ואדבר במרירות נפשי מעכשיו
אעזבה – יש אומרים: שהוא מן עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳).
והקרוב: שהוא כמשמעו.
נקטה נפשי – אם עזבתי שלא אדבר או דברתי כענין: כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי (תהלים ל״ב:ג׳).
א...שני שרשים.
אעזבה עלי שיחי – מן עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳) – לשון משא: אסבול כובד משא בכיי ושיחי.
א. כ״י בהמ״ל 985 מתחיל כאן, וההקשר של שתי המלים הראשונות אינו ברור.
נקטה נפשי – נכרתה.
אעזבה עלי שיחי – לשון משא, מן עזב תעזב עמו (שמות כ״ג:ה׳). ׳קרקייר׳ בלעז.
שיחי – הרעמתי.
נקטה – נכרתה מן ואתקוטטה; אקוט בדור רק הם שנים שרשים נקט וקיט או נקטה מן קטט והוא לשון נפעל.
אעזבה – יש אומ׳ מן עזוב תעזוב (שמות כ״ג:ה׳). והנכון כמשמעו.
נקטה – נכרתה נפשי בין שאעזוב בעבורו שיחי או שאדבר.
נקטה נפשי בחיי – מלשון ונקטותם בפניכם (יחזקאל כ׳:מ״ג, ל״ו:ל״א), כלומר אני מתקוטט בעצמי כאשר אעזוב שיחי בתוך לבי, וכאשר אדבר יהיו דברי במרירות נפשי, כענין כי החרשתי בלו עצמי (תהלים ל״ב:ג׳).
נקטה נפשי – נכרתה.
שיחי – דברי כעסי.
הנה מרוב מכאובי נכרתה נפשי בחיי אעזוב עלי דברי שברי ואשיחה במרירות נפשי עם השם יתברך אם העניין כדבריכם שיהיו אלו הרעות מגיעות ממנו על הכוונה הראשונה, אומר אל אלוה אל תענישני הודיעני על מה תריבני ותכעס עמי כי אין בי חטא תוכל לתלות בו כעסך עמי, הטוב לך כי תעשוק האדם ותחמסהו להביא עליו רע על לא חמס בכפיו וכי תמאס מה שעשית אותו הזה מחוק השלם הלא כל פועל אוהב מה שיפעלהו כ״ש שלא ימאסהו ואם טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר״ל שיגיע אליהם זוהרך בעצתם עד שישלימוה הנה זה תכלית העול אם היו אלו העניינים מגיעים מהשם יתברך על הכוונה הראשונה כמו שאתה אומר ר״ל שאם ימאס הטובים ויביא ההצלח׳ אל הרעים עד שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ואיך איפשר כך שתהיה משגיח בענייני האדם הפרטיים האם עיני בשר לך עד שתדע אלו הדברים הפרטיים ההיולאנים, אם כראות אנוש תראה אשר לו כחות נפשים ההיולאנים ישיג בהם הדבר במה שהוא פרטי כמו כח הדמיון והחו׳ ושאר הכחות הנפשיות אשר ינהגו מנהגם, הכימי אנוש ימיך ושנותיך כשנות גבר עד שתדע העניינים הזמניים הפרטיים ותבקש לעוני ולחטאתי תדרוש ואיך אפשר שישיג הדברים הזמניים הפרטיים מי שאין לו יחס כלל עם הזמן, הנה איך יתכן שתבקש לי עון וחטאת ואצלי ידיעתך כי לא ארשע אם היה שתשגיח בפרטי האדם ותבין אל כל מעשיהם כמו שאומרים רעי, והכאבת אותי עם זה המכאוב חזק ממית עד שאין מידך ונגעך שהבאת עלי מציל ר״ל שלא אוכל להנצל ממנו בשום פנים, הלא ידיך יצרו אותי ועשאוני בעת ההויה זה הציור הנפלא אשר באיברי גופי והקשרם קצתם בקצת והסתעפם קצתם מקצת באופן שכבר ילאו השכליים האנושיים להשיג אופן החכמה בזאת הבריאה בשלימות ועשית אותי יחד סביב בעת הבריאה רוצה לומר שהתחלת ההויה היתה מהאמצע והוא הלב ואחר ציירת איברי סביב יחד ואף על פי שקצתם ישלמו קודם קצת לפי שאי אפשר שיתהוו האיברים הנפרדים כמו שהתבאר בספר ב״ח ועתה תבלעני ותשחיתני, זכור נא כי כחמר וכעפר הייתי בעת שעשיתני ועתה למה תשתוקק להשיב אותי אל העפר ותבטל ממני פעולתך הנפלאה הלא בעת ההויה התכתני תחלה כחלב ואחר כך הקפאת אותי כגבינה ואולם אמר זה כי הזרע אשר נתהוה ממנו והוא דם הנקבה נתך תחלה ואחר כך הקפיאו החום אשר בזרע הזכר עם הכח האלהי לתת לו צורה ותמונה כמו שהתבאר בספר ב״ח, עור ובשר הלבשת אותי האברים הפנימיים לשומרם ובעצמות וגידים תכסה האיברים הפנימיים לשומרם ולהיות לי עמידה וקיום ולהקשר האיברים קצתם בקצת ולתת להם מהתחלתם המזון והחוש והתנועה עד שנמצאת בו, חיים וחסד עשית עמדי להשגיח בי בבריאתי זאת ההשגחה הנפלאה במה שהמצאת בי מאיברי והכחות הנפשיות ולא די שהמצאתני בזה האופן הנפלא אלא ששמת פקודה ששמרה רוחי וחיי ר״ל שנתת מנוי ושלטנות לצורתי על כחותיי המתפעלות עד שישמור בזה מציאותי כי שמירות מציאות כל מורכב הוא כאשר יגברו כחותיו הפועלות על המתפעלות וכבר הוכנו באדם כלים רבים וכחות נפשיים רבים תשלם בהם זאת השמירה הזמן האפשרי כשלא היה שם מונע מצד רוע ההנהגה או זולת זה מהדברים שיהיו סבה אל שימות האדם בלא עתו, הנה אלו העניינים אשר באדם במה שהוא אדם צפנת בלבבך להיותם בלתי פרטיים ולא זמניי׳ והם אופני החכמה בבריאותו ושמירת מציאותו הזמן האפשרי ר״ל שאתה משגיח באדם באלו העניינים האנושיים, ידעתי כי זאת ההשגחה וההנהגה עמך היא ואולם במקרים אשר הם פרטיים וזמניים לא יתכן שתהיה משגיח, אתה י״י אלהים אף על פי שאודה שחטאתי האם ראוי שתשמרני במשמר ובמאסר אלו המכאובים תמיד ולא תנקני מעולם ממעשי, הנה אם רשעתי אוי לי ואם צדקתי אוי לי ג״כ כי לא אוכל לשאת ראשי להיות שבע קלון מהחרפות אשר חרפוני רעי בהם ולראותי בעניי ובשפלותי, מי יתן ויגדל מאד הרע שאתה עושה לי עד שכמצודת השחל תצודני פעם אחת ולא תשנה לי כלומר שתמיתני תכף אך אתה תשוב לצוד אותי צידה אחר צידה ולתת לי מכות ונגעים רבים להפליא זה אחר זה, תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמי בנגע ובנגע ר״ל שהם רעים מאד ורבים עד שנגעים מכריתים אותי ורבוי גדול מהם עמי, ואם ככה אתה עושה לי טוב שלא הוצאתני מרחם ולא תראני עין והייתי כאילו לא הייתי ולא יצאתי לאויר העולם עד שמבטן לקבר אובל כי איוב היה רואה שטוב לאדם הקשה יום שלא נברא כמו שקדם ולמה תרדפני כמו אלו ההרדפות אם העניין כמו שאומרים רעי שיהיו הרעות מגיעות מאתך, הלא מעט ימי חדל ממני אם תרצה שאראה בטוב בטרם אמות הסר ממני אלו המכאובים והנגעים אשר חוליתי בהם ואחזק מעט בטרם אלך אל מקום שלא אשוב ר״ל אל המות ואל ההעדר והוא אשר קרא ארץ חשך וצלמות, הנה זה מציאות השפל ימצא עיפתו ואורו חשוך כמו אופל וזה כי בו ימצא צל המות וההעדר ולא ימצא בו סדור והגבלה במה שימצא בו מחיים אבל האור ההוא חשוך כמו אופל וזה מחוייב בו מצד פחיתותו וחסרונו. והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב לא היה מריב עם השם יתברך ושייחס אליו עול במה שיביא מהרעות לאישי האדם אבל היה מרחיק זה וייחס אלו הרעות אל ההגבלה המסודרת מהכוכבים ואולם מה שהתרעם מהשם יתברך הוא למה לא סדר בכמו אלו האנשים הקשה יום שלא יתהוו כי יותר היה להם זה טוב וייחס לזה התהוותם לשגגה אל השם יתברך או ללאות וקצור ואולם מה שנמשך בדבריו מהתרעם אל השם יתברך על הרעות הבאות עליו הוא לפי שהשם יתברך סדר זה הסדור אשר מהגרמיים השמימיי׳ אשר בו מהעדר הצדק והיושר מה שזכרו איוב ר״ל תם וישר הוא מכלה או הוא לפי דעת רעיו שיראו שהשם יתברך הוא משגיח באישי האדם ושם בהם הרעות והטובות במשפט ועוד כי מה שהיה טוען איוב מענייניו שלא חטא היה נעלם לרעיו ולזה היה אפשר שיאמרו לו שאינם מאמינים בזה ולזה היה חושק שיהיה מתוכח עם השם יתברך אם היה אפשר שאם היה שידע מעשה האדם היה ידוע לו מעשה איוב וצדקו ותם לבבו ואם היה עם זה מגיע לו כמו אלו הרעות הממיתות היה עול ולזה היה שופט איוב שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים ושכבר עזבם והניחם תחת ממשלת הגרמים השמימיים לשומרם כפי מה שאפשר והנה כבר ביאר איוב שמה שאמר בלדד שהרעות אשר לנקיים הם טובות ואם לא נשער הוא כוזב מצד החוש כי אין הבדל בין הרעות אשר לצדיקים ובין הרעות אשר לרשעים אבל הם אחדות במין וזה היה בלתי אפשר אם היה הענין כמו שאמר בלדד וזה שהדברים אשר תכליותיהם הפכים ראוי שיהו מתחלפים במין האלהים אלא אם היה זה במקרה כמו שנמצא לדבר אחד בעינו שיהיה סבה לדבר והפכו אלא שהוא סבה לאחר מן ההפכים בעצם ולאחד במקרה ובזה האופן ימצא לחום החמום והקור וימצא לקור הקרור והחמום כמו שנזכר ברביעי מהאותות ועוד שכבר נתבאר לאיוב מרעותיו שהם ממיתות ומוליכות אל המות כמו הענין ברעות אשר לרשעים עם התבאר לו מעצמו שהוא היה תם וישר ועוד שאם הענין כן היה הרע אשר יגיע לנקיים יותר קשה ואף על פי שנודה שיהיה תכליתו לטוב לפי שהרע המגיע לרשעים ימיתם פתאום ולא ירגישו ברע כי אם זמן מועט ואולם הנקיים יתמיד להם הרע זמן ארוך והוסיף להפליא איוב על מה שהתחכם השם יתברך בבריאת האדם בתכלית מה שאפשר מהשלמות וטוב ההשגחה איך ראוי שיסדר כמו זאת הבריאה הנכבדת באנשים הקשה יום אשר סדרו להם מערכת הככבים בגיחם מרחם מקרים רעים ומפסידים אותם ומה תועיל להם זאת הבריאה הנפלאה האם ראוי בחק הפועל השלם שיעשה פועל הבטלה ר״ל שיעמיק ויפליא בטוב הבריאה והוא בעצמו יסדר תכף מה שיפסיד׳ הלא יותר טוב לכמו אלו האנשי׳ שלא יהיו נבראים והנה הביא איוב בזה המאמר שני מופתים חזקים יבטל בהם שיהיה השם יתברך יודע העניינים הפרטיים המופת הראשון סדורו כן השם יתברך אין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים כי אין לו כח היולאני כמו שהתבאר במופת כטבעיות ובאלהיות וכל מי שאין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים לא ישיגם ויחוייב מזה שהשם יתברך אינו יודע אלו העניינים הפרטים ואל זה ההיקש רמז באמרו העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה והמופת השני סדורו כן השם יתברך אינו זמני ומתנועע להיותו בלתי היולאני וכל מי שישיג הדברים הפרטיים זמניים מצד שהם פרטיים וזמניים הוא זמני ומתנועע לפי שיחוייב היותו היולאני אחר שהוא יקבל הדברים אשר ישיגם קיבול היולאני ויולד מזה בתמונה השנית שהש״י לא ישיג הדברים הפרטיים ואל זה ההיקש רמז באמרו הכימי אנוש ימיך וגו׳ ואולם איוב יודה שהש״י משגיח במינים להיותם בלתי זמניים ולזה ימצא באלו הנמצאות השפלות הסדר והיושר במה שלהם מצד הטבע המיניי וימצא בהם הערבוב והעדר הסדר במה שהם בו פרטיי׳ ולזה אמר במציאות הפרטי באלו הענייני׳ השפלי׳ אשר בעולם ההויה וההפסד שאורו הוא כמו אופל לפי שלא ימצא בחיי׳ הנמצאי׳ בו סדור ויושר.
אעזבה – ענין טעינת משא וכן עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳).
נקטה נפשי – מגודל הכאב נכרתה נפשי בעת עודני חי ולזה אטען על עצמי משא ספור תלאותי ואדבר במרירות נפשי.
נקטה – נפעל מן קטט, מן ונקֹטֹתֶם {יחזקאל כ׳:מ״ג}, והוא כמו קוּץ.
נקטה – מענין מריבה, כמו ובתק וממיך אתקוטט, ועמ״ש (יחזקאל ו׳ ט׳), שיחי, השיח הוא הדבור הנפלט מן המצטער שלא בכונה מתוך צערו, עז״א אעזבה, והדבור הוא מה שידבר ויתוכח בשכל ובכונה (כנ״ל ז׳ י״א).
נקטה – אחר שנפשי מתקוטטת עם חיי כי טוב לה מות מחיים והחיים הם כאויב וצר לה, על כן אעזבה עלי שיחי ואדבר את כל אשר בלבבי:
נקטה – קצה בחיים (טנא־צנא), ואולי בא בבנין נפעל להורות כי אחרים גרמו לה זאת שתקוץ בחיים, וכן אמרתי על נשבע ונלחם שבאו בנפעל להורות שאדם לא ישבע ולא ילחם אם לא הוכרח מאת אחרים, ונכסף עיקר הוראתו הלבנת הפנים ככסף זה הלבן במראיתו, וגם זה דבר אחר גרם לו הלבנת פניו.
אעזבה עלי שיחי – אניח לבכיי שיצא כחפצו, והמשל נ״ל לקוח מהסוס שעוזבים המתג על גבו והוא הולך כרצונו.
אמר אל אלוה אל תרשיעני – ארבעה הם שלקו, אחד לקה והיה מבעט, ואחד לקה והיה משחק, ואחד לקה והיה מבקש מאוהבו, ואחד אומר למה הרצועה הזאת תלויה הכני בה. איוב לקה והיה מבעט, אלוה אל תרשיעני, הודיעני על מה תריבני, הטוב לך כי תעשוק, למה אני לוקה, מה עשיתי, אמור לי חטאתי כמה לי עונות וחטאות, יודע אני שהרשות בידך בשביל שהרשות בידך את עושה לי כך. אברהם לקה והיה משחק ויפול אברהם על פניו ויצחק, משל למי שנשבע להכות את בנו א״ל בני מושבע אני להכות אותך, א״ל הרשות בידך הכה אותי עד שאומר די, כשלקה לא אמר הבן די ואמר האב די, כך וירא אליו ה׳ וגו׳ אני אל שדי די הכיתי. הג׳ היה לוקה ומבקש מאוהבו וכה״א ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל. דוד אומר למה הרצועה תלויה הכני בה לדוד שפטני ה׳.
ואקול ללה לם ג׳עלתני מן אלט׳אלמין, ערפני עלי מא ד׳א תכ׳אצמני.
אמר, ואומר לה׳ למה שמתני מן הרשעים הודיעני על מה זה תריבני, כלומר תיסרני. ולא ענהו ה׳ על זה ולא הודיעו, והטעם לדעת רבנו שאם יודיעו לא יהא זה נסיון, שהרי יודע הוא את הגמול ויסבול היסורין כשכיר המקוה פעלו, וכמו שכתב בארוכה לקמן סוף פרק לז. וכן גם בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ג מהדורתי עמי קעו והלאה.
ופירשתי אל תרשיעני, אל תעשני מן הרשעים, כי שופט הצדק הוא שמזכה את הזכאי ומרשיע את הרשע, כאמרו והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, אמר איוב לפני ה׳ ובקש שלא ידונו שהוא רשע. וחששתי לקבוע כלומר לתרגם ״לא תטלמני״1 שמא יקראנה קורא הספר רפויה ולא ידגישנה ויאמר ״לא תטלמני״2 ויהיה זה חטא3 שבכך מחייב עול לבורא, לפיכך הרחבתי בתרגום ואמרתי אל תעשני מן הרשעים.
1. טית פתוחה ולמד מותזת.
2. טית נחה ולמד חרוקה.
3. שאז יחיה משמעה מדוע אתה עושה לי עול.
ופסרת אל תרשיעני, לא תג׳עלני מן אלט׳אלמין, לאן אלחאכם אלעדל הו אלד׳י יזכי אלזכי ויט׳לם אלט׳אלם, כקולה והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, פקאל איוב לרבה יעני לא יחכם עליה באנה ט׳אלם. פתכ׳ופת אן ארסם אעני אן אפסר לא תט׳למני פיצחפהא אלקאר ללכתאב פירכ׳יהא ולא ישדהא ויקול לא תט׳למני פיכ׳טי אד׳ אוג׳ב אלט׳לם ללכ׳אלק, פאוסעת אלשרח וקלת לא תג׳עלני מן אלט׳אלמין.
אומר – אני אומר אל אלוה אל תעשה אותי לרשע להביא עלי הרעות כמשפט הראוי לרשע הודע לי על מה תריב עמדי לדין אותי כמשפט הרשע מה פשעי.
תרשיעני – תעשה שאהיה רשע.
אומר – מתחיל טענה חדשה, והוא, כי אחר שמחק שלימות האל שידע כל הדברים, כי אין ליחס אליו הסכלות, ואחר שמתנאי אחדותו שלא ישתנה, וא״כ א״א שיהיה שינוי בידיעתו ושתתחדש לו ידיעת דבר שלא ידע מתחלה, ולפ״ז מוכרח שידע כל הדברים העתידים בידיעה מוחלטת מכרעת א׳ משני קצות האפשר, וכמו שיבאר בראיות, וא״כ ידיעת ה׳ את העתיד מסלקת את הבחירה, שאחר שידע ה׳ שאיוב ירשיע היה מוכרח להרשיע ולא יצוייר אפשרות כלל על ההפך, וא״כ אני טוען ואומר אל אלוה אל תרשיעני היינו אל תעשה אותי שארשיע, כי רשעי מחוייבת ע״י ידיעתך הקדומה ואתה מכריח אותי שאהיה רשע, ואין הבחירה עוד בידי שלא ארשיע, שא״כ יתחדש דבר אשר לא ידעת תחלה וא״א ליחס אליך סכלות, ותתחדש לך עתה ידיעה מה שלא ידעת וא״א ליחס לך שינוי והתחדשות ידיעה, וא״כ אחר שאתה הרשעת אותי והכרחתני לחטוא א״כ הודיעני על מה תריבני, הלא מעשי מוכרחים לא בחיריים ואתה גרמת אותם לא אני:
Job renews his contention that by virtue of His Perfection, God must have immutable foreknowledge of everything and so man has neither choice nor free-will and should not be held responsible for his actions.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
הטוב לך כי תעשוק – א״ר יצחק צור ילדך תשי היו״ד זעירא דלית בתורה דכוותה, מצינו בכל העבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה ונגזל מפסיד, ברם הכא שתיהן נהנין, ומי מפסיד כביכול הקב״ה שהוא מאבד את סממניו, הוא שאיוב אומר הטוב לך כי תעשוק זה זן ומפרנס ואתה יושב וצר בדמות אחר אלא כי תמאס יגיע כפיך, מאחר שיגעת בו ארבעים יום והיא הולכת ומקלקלת עם אחר ואתה חוזר ומקלקלו, אלא ועל עצת רשעים הופעת וכך הוא כבודך להיות עומד בין נואף לנואפת, אמר לו הריני צר בדמותו של נואף בשביל לפרסמו.
אד׳ כאן מן ג׳ודך אן לא תגשם, ולא תזהד פי צנאעתך, ולא תט׳הר עליי משורהֵ אלט׳אלמין בתצויב.
הטוב, כי מטובך כלומר מן המדות שאתה נקרא בהן טוב וישר ה׳ שאינך עושק, ואינך מואס את מעשיך, ואל תופע עלי והנה הופעת פועל יוצא כלומר אל תעשה ואל תגרום שתיראה בי עצת הרשעים כלומר דברי השטן וחבריו המקטרגים האומרים שאיני צדיק. עצת הרשעים כמה שאתה מאשר אותה במה שאתה מיסרני כאלו אתה מאשר שדבריהם נכונים.
אחר כך בקש ממנו להודיעו מה חטאו כיון שאינו עושה עול לשום נברא והוא אמרו הטוב לך כי תעשק, הכוונה הטוב לך אל תעשק, כלומר שמטובך שאינך עושק.
תם סאלה אן יערפה מא ד׳נבה אד׳ כאן לא יט׳לם אחדא לקולה הטוב לך כי תעשק, אלגרץ׳ הטוב לך אל תעשק, אד׳ כאן מן ג׳ודך אן לא תגשם.
הטוב – בתמיה כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקות.
Is it good Heb. הטוב, an interrogative form. [Is it good to You] that You should oppress and rob the righteous man of his righteousness, [while] upon the council of the wicked, who vex You, You shine Your splendor to show them a friendly countenance?
הטוב לך כי תעשוק – יגיע שלי בלא משפט.
כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעתא – מפני עצה אחת שנתן לך רשע זה, שאמר לך: ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לוב(איוב א׳:י״א), ואולםג שלח נא ידך וגע אלד עצמו ואל בשרו (איוב ב׳:ה׳), הלכתה אחר עצתו ומאסת יגיע כפך.
הופעתה – פתרונו: על עצת רשעים ומשטינים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקות.
א. כן בכ״י ס״פ I.20, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״הופעתה״.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו ועוד עדי נוסח הושמט ע״י הדומות: ״ואולם שלח... אשר לו״.
ג. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אולם״.
ד. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״על״.
ה. כן בכ״י ס״פ I.20, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״הופעתה״.
כי תעשוק – טובה ממני.
כי תמאס – אשר תמאס.
ועל עצת – כאילו הופעת על עצת רשעים.
הטוב לך כי תעשוק – כי אם אני צדיק ואם אני רשע טוב לך כי תמאס יגיע כפיך – ואנה תעשה חסד עם רשעים אחרים ותופיע על עצתם ותאיר נתיבותם.
הטוב לך כי תעשק – אם אני צדיק ואם אני רשע.
כי חמאס יגיע כפיך – הנה לרשעים אחרים תעשה חסד.
הופעת – השקפת או זרחת.
הטוב לך – אם תועלת לך לעשוק נפשי ומאסת הגוף והנפש שהם יגיע כפיך כאילו על עצת רשעים השקפת בי. והטעם ראית בעצתם שתמאסני; פירוש אחר ועל עצת רשעים זרחת להיטיב להם כדרך יאר י״י פניו אליך (במדבר ו׳:כ״ה) והפי׳ הראשון נכון.
הטוב לך כי תעשוק – כלומר שתעשה לי עושק גזל ולגזול ממני מעשי הטובים, או טוב לך כי תמאס בי, ואני יגיע כפיך – כי תופיע ותראה בי עצת הרשעים – כלומר מחשבות כפירה. אולי ידע איוב בנפשו כי הרהר מתחלה אחרי מדותיו של הקב״ה, והיה מסתפק ואומר כי אין טוב לאלהים שימאסנו ויענישהו על ספיקות מחשבתו אחרי שהוא יגיע כפיו, או יאמר כן על מחשבתו אחרי בא עליו הרעה.
עצת רשעים – היא הכפירה שמסתירים הרשעים בלבבם, וכן עצת רשעים רחקו מני. (איוב כ״א:ט״ז) – כפירה.
הופעת – עניינו ההבטחה וההשגחה או יהיה עניינו אורה וזוהר, ר״ל שיגיע לרשעים בעצתם אורך וזוהרך עד שישלימוה.
הטוב לך – וכי טוב בעיניך אשר תעשוק גוף האדם על לא חמס.
כי תמאס – מוסב על הטוב לך לומר וכי טוב לך אשר תמאס פועל ידיך הלא מחוק הפועל לאהוב מעשה ידיו ולא למאסם.
ועל עצת רשעים – ובי טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר״ל שתגיע אליהם זהרך בעצתם עד שישלימוה וכאומר מדוע תעשוק הצדיק ותעשה חסד לרשע אשר שניהם לא יצדקו.
הופעת – היא השפע השמיימית, כמו ואל תופע עליו נהרה.
הטוב – הנה מה שהצדיקים מעונים ביסורים ורוע הסדר הנשקף עי״ז בהנהגה, לא ימלט מאחד משלש חלוקות, או שנאמר שאין יכולת בידו להשגיח, וזה כבר בארו כולם שא״א ליחס אל ה׳ חסרון יכולת, ולא נשאר שנאמר רק או שאינו רוצה להשגיח ולסדר עניני בני אדם, וזה יהיה או על צד העשק והקנאה, כמי שעוזב מלעשות משפט ולעזור לחברו ע״י רוע טבעו ורשעו וקנאתו. ועז״א הטוב לך כי תעשק, או שאינו רוצה להשגיח ולסדר מעשי ב״א מצד היותם נבזים ושפלים בעיניו כמו שלא ישגיח האדם על הנהגת החתולים שבביתו, וזה ג״כ לא טוב שתמאס יגיע כפיך, לא נשאר שנאמר רק שהוא משגיח עליהם ומה שמביא יסורים על הצדיק הוא מפני שחטא כנגדו ובאו היסורין ע״ד הדין והעונש, ע״ז שואל הלא על עצת רשעים הופעת, הלא העצה שיעצו הרשעים להרשיע מאתך יצאה ואתה הופעת את אורך עליה, כי מהופעת ידיעתך הקדומה שידעת שירשיעו הם מוכרחים להרשיע ולא בבחירתם יעצו להדיח, וא״כ מדוע יענשו.
כי תעשק – עיקר הוראת פעל זה עכב שכר שכיר, ובהוראה זו יצדק גם כאן, למה לא תשלם לי שכר צדקתי.
יגיע כפיך – כי הצדיק הוא צלם אלהים באמת.
הופעת – הראית פנים מאירות ומופיעות, הצלחת עצתם מאד.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
העיני, האם הראייה שלך כראיית בני בשר או כמבט בני אדם תביט שהאדם יראה לפנים ואתה הלא יודע כל תעלומות לב ואין דבר נסתר ממך.
אחר כך בקש ממנו שאם יש בו חטא שנעלם ממנו כלומר מאיוב, כי לא יעלם מה׳ ישתבח, שלא ימהר להפרע ממנו, כי המהירות מתכונות בני האדם שחוששין מפני המות1, ואלהינו לא יתכן בו זה, ושמא ישוב החוטא אם יאריך לו אפו, כאמרו העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה.
1. אפשר: ההעדר. והכוונה שהאדם ממהר להנקם מפני שהוא חושש להעדר הגובה או הנגבה, ואתה שני המצבים הללו אינם שייכים ביחס אליך, וכפי שכתב רבנו בהרחבה לקמן לד יט, ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ד מהדורתי עמ׳ רב.
ת׳ם סאלה אן כאן לה ד׳נב קד כ׳פי ענה אעני ען איוב, אד׳ לא יכ׳פא ען רבנא סבחאנה, פלא יעאג׳לה אלעקאב, פאן אלמעאג׳לה הי מן סג׳יהֵ אלנאס אלד׳י יכ׳אפון אלפות, ורבנא לא יג׳וז עליה ד׳לך ולעל יקע תובה מן אלמד׳נב מע אלתמהיל, כקולה העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה,
העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה – שהוא דן אחר מראה עיניו לפי שאינו רואה ללבב, אבל אתה, שאתה חוקר לב ובוחן כליות לתת לאיש כדרכיו (ירמיהו ל״ב:י״ט), למה תשמע לדבריא המסטין, שמסית אותך על הנקיים.
א. בכ״י פריס 162 יש כאן דיטוגרפיה ונכפל ״תשמע לדברי״.
העיני בשר לך – אם עיני בני בשר לך, כי האדם יראה לעינים וי״י יראה ללבב (שמואל א ט״ז:ז׳), ויש לך להגיד ולראות מחקרי סתרי לב.
העיני בשר לב וגו׳ – אם צדיק שתטעה בי כדרך בני אדם שהוא צדיק בעיניו או שהוא רשע והוא צדיק ואם אני רשע למה תמהר נקמתך עלי.
העיני בשר לך – כי לתנועת העין נראה הנח נע וראותך הוא בעין הדעת מבלי ספק כענין כי האדם יראה לעינים וי״י יראה ללבב (שמואל א ט״ז:ז׳).
העיני בשר לך – שתעשה לי רעה לנסות אותי לדעת כל לבבי אם אהבתיך בכל נפשי.
(ד-ח)הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ [אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה], הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ [וגו׳], כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי. גם אם חטאתי, איך יהיה דבר נחשב בעיניך, בהיותו1 דבר נפסד ודבר זמני - ואתה נצחי וקדמון, ולא תפול ידיעתך והשגחתך תחת זמן כלל, ולא תהיה לך באמצעות שום דבר2 גשמי3, ואיך תחשיב עווני באופן שתסתיר פניך להניחני ביד האל הרע, עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע - מלבד שידעת שאיני ראוי לעונש כזה, וְאֵין מִיָּדְךָ ומאתך שום שליח מַצִּיל מיד האל הרע:
1. כ״ה בכת״י וד״ר, אך נדצ״ל בהיותי.
2. ק׳: כח.
3. לא תהיה לך ידיעה ע״י שום דבר גשמי, והוא לפי טעותו כטעות קין שחשב שאינו משגיח ואינו יכול לדעת מה נעשה בגשמיים כיון שאין לה׳ חושים גשמיים. ובאור עמים (פרק ידיעה) כתב רבינו: שנית, יתבאר זה [דעת הפילוסופים הטועים שאין לה׳ ידיעה במה שבעולם השמי], בראיית אלגזיל אשר הביא אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר יב חקירה א] באמרו שכל הפילוסופים מסכימים בזה שהאל יתברך לא ידע הפרטים באופן שגם אויצנ״ה אשר חשב שהאל יתברך יודע נמצאות זולתו, מכל מקום אמר בפירוש שהוא יודע אותם בדרך כללי אשר לא יכנס בו זמן, כי בהתחלף הנודע תתחלף הידיעה בה, ובהתחלפות והשתנות הידיעה ישתנה היודע, ומזה יתחייב שאישי המינים, כמו ראובן ושמעון אשר הם נבדלים זה מזה אצל החוש בלבד, לא אצל השכל, לא תפול עליהם ידיעת האל כלל. וזה הדעת נראה שרצה איוב באמרו (איוב י ד-ו) ׳העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה, הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר, כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׳. כלומר, שבהיות האישים מושגים מן החוש בלבד ונופלים תחת הזמן, לא תפול עליהם ידיעה אלקית כלל, ואם כן לא ישגיח בהם ולא בעוונותיהם, כמו שחשב אבן רשד לפי המבואר בפירושו לספר ׳מה שאחר׳ [מאמר יב פרק לז].
העיני בשר לך – וכי יש לך עינים דומים לעיני בשר ודם שאינו רואה בהם תעלומות לב כי הלא רואה אתה כל תעלום ויודע אתה מי הצדיק ומי הרשע ומדוע תחלוף משכורתם.
אם כראות – כפל הדבר במ״ש.
(ד-ו)העיני, הכימי, כי תבקש – הכל על דרך מה אנוש כי תגדלנו (למעלה ז׳:י״ז).
העיני – מתחיל לבאר זה בראיות, שא״א שנאמר שהגם שה׳ יודע כל הדברים העתידים האפשרים מ״מ נשאר טבע האפשרות ביד האדם, כי זה א״א מצד ההבדל שבין ידיעתו לידיעתנו,
• א) שהדברים המשתנים המתחדשים לא יושגו רק ע״י החושים, והשגת ה׳ לא תהיה ע״י החוש, ועז״א העיני בשר לך,
• ב) שהשגת הדברים המתחדשים יחייבו שינוי בעצם היודע ושיתעצם ושישתלם היודע ע״י הידיעה ועמה, וכ״ז א״א אצל ה׳, עז״א אם כראות אנוש תראה, ר״ל שתשיג באופן שהאדם משיג את מוחשיו והשכלותיו,
• ג) שהשגת הדברים המתחדשים נופל תחת הזמן ומשיגו, והאל יתברך הוא למעלה מן הזמן, ועז״א.
העיני וגו׳ – יפה מאוד מעירנו החכם פֿיליפפזָאן כי הפרש גדול יש בין לעוני וחטאתי שבפסוק ו׳ ובין ארשע שבפסוק ז׳, ואיוב מודה כי אולי חטא באיזה דבר רק יודע בעצמו כי לא חיה חיי רשע, ואומר לאל מדוע תחתור אחר עון אחד (בין אדם לחברו) או חטאת אחת (בין אדם למקום, ודוק שהקדים עון לחטאת) שעשיתי, כדי ליסרני, האם כראות בן אדם שבמום אחד שימצא בעמיתו יבזהו כן ראייתך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר פסרת ימיך, בקאך. שנותיך, דואמך.
אד׳ לא יליק באלד׳את אלאזליה סוי ד׳לך.
הכימי אנוש ימיך – להתגרות בו ולרדוף.
Are Your days like the days of a mortal to provoke him and pursue [him]?
(ה-ו)הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר – בנוהג שבעולם שופט בשר ודם, אדם יורד לפניו לדין ויש בליבו עליו דבר, מתוך שהוא מתיירא ואומר: אם לא עכשיו אימתי אתנקםא ממנו, מבקש עוונו ודורש אחר חטאתו לחייבו, אבל אתה: הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר, כי תבקש לעווני ולחטאתי תדרוש.
הכימי אנוש ימיך – כי האדם ימהר להנקם משלשה דרכים: יראתו שימות, או ימות כנגדו, או יתחזק למחר ויהיה תקיף ממנו וכל אלה רחוקים ממך.
הכימי אנוש ימיך וגו׳ – אם אני רשע שתמהר להנקם ממני כי בידך אני חי ומת כי בן אדם ממהר להנקם מפני שלשה דברים: מתירא שימות הוא או שכנגדו או יתחזק שכנגדו למחר ולא יוכל להנקם.
הכימי אנוש – כי האנוש יוסיף ימים ויוסיף שכל לפרקים ולעת זקנה תחסר דעתו מחמת אונסו.
[כימי גבר] – וקראו גבר בהתגבר שנותיו.
הכימי אנוש ימיך – ולא תוכל להמתין עד בא חליפתי,1 ואם חטאתי תענישני אחר כך.
הכימי – ר״ל ואף אם חטאתי למה זה מהרת בתשלומי הגמול בזה אחר זה אחד באחד יוגשו וכי ימיך כלים כימי אנוש אשר בעבור זה ימהר יחיש לשלם כל הגמול בחשבו פן ימות עד לא ישלים לשלם כל הגמול אבל אתה הלא חי וקיים לעד ובכל עת אני בידך.
כימי אנוש, כימי גבר – מלת ימי מציין לפעמים ימים פרטים, ולפעמים מציין ימים כללים, כמו ויהיו ימי אדם אשר חי, כימי השמים על הארץ, ואנוש הוא החלוש, וגבר הוא הנאזר בגבורה. יאמר וכי ימיך כימים פרטים של אנוש, או גם הכי נוכל לומר ששנותיך הם כימים הכללים שחי בהם גבר גבור, למשל שנאמר שמספר השנים שחי אדם ונח יהיה אצלך שנה אחת.
הכימי אנוש ימיך – שתהיה גם אתה תחת הזמן כמהו, ושיעור הכתוב העיני בשר לך וכן או הכימי אנוש ימיך אשר עי״כ תבקש לעוני:
הכימי אנוש ימיך – שאם אדם חטא נגדו באחת הוא ממהר להנקם ממנו טרם ימות, בעוד שאתה הוא לנצח ואין מידך מציל, ושד״ל תרגם ארשע far fracasso (בלשון אשכנז grossen Lärm machen) נראה שלפי דעתו ראוי לקרא ארעש או ארעיש ארץ ומלואה נגד משפטיך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כי תבקש – לי עון וחטא, ואתה היודע באמת שלא ארשע בנסותך אותי. וגם ידעתי שאין מידך מציל ואין צורך לנסות כחך וגבורתך עמי. ויתכן לפרש בפסוקים האלה ענין אחר, הטוב לך כי תעשוק אותי ותמאסני ואני יגיע כפיך, או הופעת על עצת רשעים מסיתים אותך עלי לאמר כי אני רשע.
תבקש לעוני – ולחטאתי תדרוש. הבקשה היא אם הדבר נמצא, והדרישה יהיה להעניש, כמו דורש דמים, ודמו מיד הצופה אדרוש, והעון הוא עוות המחשבה שהוא נעלם וצריך בקשה, אבל החטא גלוי כי הוא במעשה, וא״צ בקשה רק דורש להעניש עליו, ועמ״ש בפי׳.
(ו-ז)כי תבקש לעוני כאילו על דעתך כי לא ארשע, ר״ל שממה שאתה מבקש לעוני נדמה כאילו עלה על דעתך תחלה שלא ארשע, שלכן תבקש לעוני להענישני עליו, וזה א״א כי א״כ יתיחס אל ידיעתך העלמה וטעות, שלא ידעת את העתיד שאחטא כי אין מידך מציל, והייתי מוכרח לחטוא כי כן גזרה ידיעתך הקדומה. ויל״פ שהמאמרים מקבילים כי תבקש לעוני על דעתך כי לא ארשע, ולחטאתי תדרוש ואין מידך מציל, ר״ל מה שתבקש ותחפש את עוני מזה מבואר שעלה על דעתך תחלה שלא ארשע, ולכן תבקש את חטאתי, כי אם היית יודע שאחטא א״צ לך לבקש, ומה שתדרוש לחטאתי להעניש אותי על חטאתי, זה מורה ההפך שידעת שאחטא וא״כ הלא אין מידך מציל, כי ידיעתך הקדומה שאחטא זה מורה שאין לי בחירה לעשות ההפך ולמנוע מן החטא, ואם כן למה תדרוש להענישני הלא אין מידך מציל:
Job renews his contention that by virtue of His Perfection, God must have immutable foreknowledge of everything and so man has neither choice nor free-will and should not be held responsible for his actions.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
על, עם ידיעתך שאני לא רשעתי ואין מידך מפלט ומנוס. שתי טענות לאיוב, א, גלוי וידוע לפניך שלא רשעתי – לא כפרתי, ועדין איני יודע על מה אני מיוסר. ב, אף אס רשעתי מדוע אתה ממהר לנקום ממני כלום יש מידך מציל? האם אוכל לברוח מפניך או להמלט מענשך?, וכדלעיל פסוק ד.
על דעתך – יודע אתה.
It is in Your knowledge You know.
על דעתך כי לא ארשע – יודע אתהא שאיני רשע, ומה מועיל דבר זה, שהרי אין מידך מציל.
על דעתך – ר״ל הנה לפעמים ימהר האדם לשלם גמול הרעה בחשבו פן יעזוב דרכו ואז ימנעהו אנשים מלנקום ממנו מעתה ולזה אמר הנה מהרת לשלם הכל על כי יודע אתה שלא ארשע עוד מעתה אבל הלא אין מציל מידך ומי ימנע בידך לעשות בכל עת כחפצך הן לנקום נקם הן לרחם.
א[על דעתך – אף על פי שאתה יודע שלא יתכן שאצא חייב בדיני, כי אתה גדול ונעלה משיוכל שום נמצא להזיק לך (וכטעם ואם חטאת מה תפעל בו {איוב ל״ה:ו׳}) ואתה בהפך תוכל להרע ולהיטיב, ואין מידך מציל.]
כי לא ארשע – כמו והוא ישקיט ומי ירשיע (איוב ל״ד:כ״ט).
א. ביאור זה מופיע בכ״י שוקן, אך חסר בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי: מופיע ״על דעתך – אף על פי שאתה יודע שאין בידי להיות רשע לנגדך, כטעם אם חטאתה מה תפעל בו, כי אתה גדול ונעלה משיוכל שום נמצא להזיק לה, ואין מידך מציל.״
ידיך, מכותך העציבוני ועישוני והקיפוני וכלוני. תרגם ידיך־מכותיך וכדלעיל ו ט. ועצבוני כמו בעצבון תאכלנה בראשית ג יז. עצבונך והרונך בעצב שם ג טז, שהם ענין צער קשה ומכאובים. ויעשוני מיעיך מזמוז ולחץ. יחד סביב כלומר ששלטו היסורין בכל גופו.
ופירשתי ויעשוני, עישוני, כמו ועשותם רשעים1, וכן ושם עשו דדי בתוליהן2.
1. מלאכי ג כא.
2. יחזקאל כג ג.
ופסרת ויעשוני, דעכתני, מת׳ל ועשותם רשעים, ואיצ׳א ושם עשו דדי בתוליהן.
עצבוני – עשאוני, עצב דפוס, כמו: אין מעצבין את הקטן במסכת שבת (בבלי שבת קמ״ו) ועתה חיילותיך יחד סביב.
ותבלעני – הם התולעים.
shaped me Heb. עצבוני, They made me a shape, a mold, like "nor straighten (מעצבין) an infant's limbs," in Tractate Shabbath (22:6). But now Your hosts are together round about.
and You destroy me These are the worms.
ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעיני – עיצבוני – עשאוני, עצב בדפוס, כמו: אין מעציבין את הקטן (משנה שבת כ״ב:ו׳), פורְמֵיְירנְט מי בלע״ז, ואחר כל העמל הזה יחד סביב ותבלעיני – בנוהג שבעולם אדם עמל בדבר ועושהו,א לאחר שעשאו חס עינו עליו משחתו, לפי שעמל בו, אבל אתה, אף על פי שידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני, זה בא מיכאן ומגיד: הבקר היו חרשות, ותפל שבא ותקחם (איוב א׳:י״ד-ט״ו) וזה מיכאן ומגיד: כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים (איוב א׳:י״ז), וזה בא מיכאן ומגיד: אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן (איוב א׳:ט״ז). וזה מכאן ומגיד:ב הנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית (איוב א׳:י״ט), משנגע בכל אשר לו, חוזר ומכה את איוב בשחין רע (איוב ב׳:ז׳).
והמפרשים פירשו אותו מלשון משנה, אין מעצבין את הקטן, והוא תיקון האברים.
ויעשוני יחד סביב – כלומר ידיך עשוני ותקנו אותי אברים סביב להיות גופי תקיף וחזק, ועתה תבלעני. וכן אמר התרגום: ידך ציירוני ועבדו יתי כחדא חזור חזור וסלעמתא יתי.
ויש אומרים כי החוטים הבאים מן המוח וחוט השדרה נקראו עצבים בלשון הקודש, כי כן נקראו בלשון ישמעאל עצב, וירצה לומר תקנו חוטי וגידי סביב לעצמות להיות נקשרים בחוזק.
עצבוני – ציירוני כטעם עצביהם כסף וזהב שהם הצלמי׳ אשר הם מצויירים לפי הצורה אשר ירצו לעשותם ורמז בה אל הכח המצייר אשר נתן הש״י בזרע ומעניין זה ארז״ל אין מעציבין את הקטן.
ואמרתי כי אני ׳יגיע כפיך׳ (פסוק ג), כי אמנם חכמת ההשתדלות במציאותי היה רב מאד, כי יָדֶיךָ - האמצעיים הטבעיים המסודרים מאתך עִצְּבוּנִי - תקנו אברי, וַיַּעֲשׂוּנִי בחיבורם1יַחַד סָבִיב ללב2: וַתְּבַלְּעֵנִי. על ידי האל הרע פתאום:
1. בדפו״ר ׳בחבור׳ ׳, ובמוה״ק פתחו ׳בחבורה׳, ואין נראה.
2. אחרי שתיקן את אברי, סידרם וחיברם לגוף יחד מסביב ללב שהוא במרכז ומחיה את כל האברים.
עצבוני – מלשון עצבון.
ויעשוני – ענין כתישה כמו הנני עושה את כל מעניך (צפניה ג׳:י״ט).
ידיך עצבוני – ומדוע א״כ מכות ידיך העציבו אותי וכתשו אותי ובאו כולם יחד סביבי ותשחית אותי בהם ומה זה מהרת.
עצבוני – כמו עשינו לה כונים להציבה (ירמיהו מ״ד) העצב נבזה (שם כ׳), ונעלם מלת אשר, ידיך אשר עצבוני.
ידיך – מבאר את דבריו ואמר, הלא אתה אינך דומה כפועל אחר אשר אחר יגמור את מעשהו אז ידו מסולקת ממנה ואין עוד הפעולה ברשותו ואינו צריך אליו כי עומד ומתקיים בעצמו, לא כן אתה כי ידיך אשר עשוני ועצבוני היינו שעשו את עצבי ודמותי, הם עומדים יחד סביב, שכמו ששמת ידך עלי בעת היצירה לצורך הוייתי, כן הם סביבי לצורך קיומי, באופן שגם אחר שנבראתי כל תנועותי תלוים ממך, וכל אשר אעשה מיוחס לידיך המניעים אותי אל המעשה הזאת ואין לי שום אפשריות ובחירה לעשות דבר רק כפי שיכריחוני ידיך אשר הם יסובבו כל תנועותי, וא״כ איך תבלעני ע״י מה שחטאתי אחר שזה נעשה ע״י ידיך:
עצבוני – יצרו עצמותי (עצב־עצם, בראדך־מראדך) ומזה עצבים שם לאלילים בדמות אדם או בהמה.
יחד סביב – שתי ידיך יחד יצרוני, כלומר נתת לבך ליצירתי כדי שאצא יציר שלם ומובחר, וסביב סביב לגופי השגחת בעין חכמתך, והשיבות ידיך עלי להיטיב צורתי, ועכשו אתה רוצה לבלעני, הלא כל כמה שהאדם טורח יותר לעשות דבר כתקונו יותר נחמד הוא בעיניו וקשה עליו לאבדו בידיו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אנא אד׳כר יא רב אן מן אלטין כ׳לקתני, ואלי אלתראב תרדני.
זכר, אני זכור אלהי כי מן החומר בראתני ואל העפר תשיבני ואיני מאומה ומדוע אתה נותן דעתך עלי ליסרני.
ופירשתי זכר נא, מוסב על הנבראים, כי לא יתכן לפני הבורא שכחה שאחר כך יזכור, כמו שאמר יתעלה ואנכי לא אשכחך1, ואמרו רבותינו ברוך שאין לפניו לא עולה ולא שכחה2. ואמרו זכר נא,
1. ישעיה מט טו.
2. בנוסח ברכה שלפני הזמירות.
ופסרת זכר נא. רדדתה אלי אלמכ׳לוק, אד׳ לא יג׳וז עלי אלכ׳אלק נסיאן ת׳ם ידכ׳ר, כמא קאל תעאלי ואנכי לא אשכחך, וקאלוא סאדתנא ברוך שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. וקולה זכר נא,
תשיבני – לבסוף.
You will return me in the end.
(ט-י)זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני – שני זכרונות יש לך לזכור: שכדיי הייתי אפילו באחת מהן שלא היית רודה אותי בייסורין הללו.
אחת: שכחומר עשיתני ביד היוצר, כשם שמפרש והולך בעיניין: הלא כחלב תתיכני וכל העיניין עד: ופקודתך שמרה רוחי (איוב י׳:י״ב)א
שנייה: שלעפר תשיבני, וכדיי הייתי במעט ימיב שתחדל ממני בייסורין הללו, עד בא חליפתי.1
ובתחילת המקרא סתם את דבריו, שלא פירש היאך עשהו כחומר ביד היוצר,2 והולך ומפרש (איוב י׳:י׳-ט״ו):
הלא כחלב – שעד שלא תרד לתוכו טיפה של מסו, פַרְשוּרׇ״א בלעז, הוא מרפרף. משירד לתוכו טיפה של מסו הוא קופה, כמו כן תתיכני – שטיפה של זרע שעיבר בה אבי את אמי מרופרף היה,ג כמים הללו, ואתה הקפאתה אותו לעשות ממנו צורת וולד במעי אמי.
וכגבינה תקפיאני – כפל מילה הוא. ושתי תיבות הללו, תתיכני ותקפיאני אינו משמע לא לשעבר ולא לעתיד, אלא דבר הווה הוא, ופתרונו: תמיד אתה נוהג בכך, שאתה מתיך כחלב ומקפיא כגבינה טיפת זרע של אדם במעי אשה לצור ממנו צורת וולד.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״כמעט ומיי״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״כמו כן תתיכני... מרופרף היה״.
כחומר – מן החומר עשיתני שנאמר: כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט).
(ט-י)זכר נא כי כחמר עשיתני וגו׳ הלא כחלב תתיכני וגו׳.
כחמר עשיתני – שאין קיום ליצירת החומר כי מהרה ישוב לתולדתו, והטעם עפר הייתי ואליו תחפוץ להשיבני.
כי כחומר עשיתני – כי כחומר היוצר אשר יעשה החומר מן המים והעפר וישוב ויעשה כלי (ירמיהו י״ח:ד׳), ככה עשית אותי וסופי להשיבני אל העפר. וירצה לומר אחרי שעמלת בגופי להיות ימי מספר למה תצמית ימי, כי הנה עמלך לריק יהיה.
ואל עפר – בגעיא הוא״ו בספרי ספרד וכן הוא בחילופים לבן אשר.
זכר נא – תן עתה דעתך לזכור שעשית אותי כיוצר העושה מלאכתו בחומר ועתה תשתוקק להשיבני אל העפר לבטל פעולתך הנפלאה.
כחמר – החומר אינו מתוקן עדיין שאז נקרא חרס משנצרף בכבשן, וקודם שנצרף בעודו חומר מוכן להעשות ממנו כל כלי כחמר ביד היוצר (ירמיהו י״ח).
זכר נא כי כחמר עשיתני – הלא עשיתני באופן שאני תמיד בידך כחומר ביד היוצר אשר ישנהו בכל עת לעשות בו כפי חפצו וכאשר יישר בעיני היוצר לעשות, וא״כ למה אל עפר תשיבני, אחר שכל מעשי חרוצים מידך, כפי שהכינות את הכלי טוב או רע:
כחמר – לשון קצר, כמו שעושים כלים בחומר.
ואל עפר תשיבני – ועתה רוצה אתה להשיבני אל עפר בטרם יכלה חלדי? כן נ״ל בלשון תימה כמו ותבלעני שלפניו ודומה לואלה צפנת בלבבך שבפסוק י״ג.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני – (ברמז שע״ו). ת״ר אבא שאול אומר אי זהו שפיר מרוקם תחלת ברייתו כרשון, שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב, תני ר׳ חייא ומרוחקים זה מזה, ושני חוטמיו כשתי טיפין של זבוב, תני ר׳ חייא ומקורבין זה לזה, פיו פתוח כחוט השערה וגויתו כעדשה, אם היתה נקבה נראית כשעורה סדוקה לארכה, וחתוך ידים ורגלים אין לו, ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני וגו׳, תאנא ושתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית, א״ר עמרם עלה ושל ערב וכו׳ (כתוב ביחזקאל).
אלא אן כאללבן תפרגני, וכאלג׳בן תג׳מדני.
תתיכני, ״תפרגני״ אין ענין ההתכה כאן המסת המתכת או כל דבר קרוש, כי שכבת הזרע שבה מדובר כאן לא היתה קרושה, אלא ענינה יציקת המתכת או כל דבר נוזל ומותך לתוך הדפוס כדי שיקרש ויקפה שם כפי התבנית הרצויה.
הלא כחלב,
הלא כחלב,
כחלב תתיכני – כטיפת תולדותי.
Did you not pour me like milk Concerning the drop from which I was born.
(י-יא) ובבראשית רבא ראיתי: היתכתני אין כתיב כאן (פרשה י״ד:ט׳), אלא תתיכני – לעתיד לבוא, הקפאתני אין כתיב כאן,א אלא תקפיאני – לעתיד לבוא, הלבשתני אין כתיב כאן אלא תלבישני – לעתיד לבוא, סיככתני אין כתיב כאן, אלא תסוככני – לעתיד לבוא. ולא יכולתי ליישב המדרש על פשוטן של מקראות, ונמנעתי מלכותבו.
כחלב תתיכני – רמז בזה אל הזרע אשר ממנו ההוויה ר״ל זרע האשה שהוא נתך תחלה ונגר ואחר כן יקפיאהו ויעמידהו החום הטבעי אשר בזרע הזכר כמו שהתבאר בטבעיות.
(י-יא)הֲלֹא כֶחָלָב. בזרע הנקבה [תַּתִּיכֵנִי]: [וְכַגְּבִנָּה] תַּקְפִּיאֵנִי. בזרע הזכר1, וגם כי הם מתדמי החלקים2, עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי [וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי], הנה בירר הטבע מהם חלקים שונים ל׳עור׳ ול׳בשר׳ ול׳גידים׳ ול׳עצמות׳3:
1. ראה פירוש רבינו תחילת תזריע ובפרט בשיעורים שם.
2. גם שכל חלקי זרע הזכר דומים אלה ולאלה וכן כל חלקי זרע הנקבה.
3. שאת העור והבשר מקבל מזרע האם, ואת הגידים ועצמות מזרע האב, כי ׳אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין׳ (נדה לא.). [נמצא פסוק זה על סדר הפסוק הקודם, הלא כחלב תתיכני – זרע אם – ממנו עור ובשר, ׳וכגבינה תקפיאני׳ – זרע אב - גידים ועצמות.
תתיכני – מלשון התכה ויציקה וכן כהתוך כסף (יחזקאל כ״ב:כ״ב).
תקפיאני – כאשר דבר צלול יתהפך להיות עבה ודבר גוש נקרא הקפאה כמו קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳).
הלא כחלב – בעת היצירה מתחילה התכתני כחלב לברור הצלול מזרע אבי ואמי ואח״ז הקפאת אותי כגבינה היא התחלת היצירה.
(י-יא)הלא – אתה הבאת אותי אל המציאות מאפס אל היש ממדרגה למדרגה, שתחלה כחלב תתיכני שהזרע מותך כחלב, ואח״כ תקפא כגבינה בבטן האם, כי הולד נוצר ממובחר הזרע הנברר לבד כגבינה הנבררת ממיץ החלב, ואח״כ עור ובשר תלבישני, ואח״כ תסוככני בעצמות וגידים שכן יגדל העובר לאט לאט:
תתיכני – עשיתני לח כדבר הנתך באש.
כחלב – שהחלב יתהפך לדם והדם יקפא ויהי לבשר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
עור ובשר, רמז באלה לשלש ההויות שהווה ה׳ בהן את האדם לפי שלשה מצבים שונים, ההויה הראשונה בריאת אדם עפר כאמרו וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה1, והשני הוא ההזרעה, מאת ה׳ יתרומם ויתהדר שבחו שיברא האדם באמצעות שנים2 אמר איוב הלא כחלב תתיכני והיא ההויה השניה שהוא מטפה הנעשת כעיסה, והשלישי תהית המתים אשר הבטיח ה׳ אותו, ואינה בהתהוות שני המצבים הראשונים, לפי שהיא לא מן העפר ולא מן הטפה, אלא מתחלה בבשר ועצמות וגידים ועור כמאמר יחזקאל ע״ה וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור3, ואמר עליהם איוב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככי.
1. בראשית ב ז.
2. שני בני אדם, זכר ונקבה.
3. יחזקאל לז ח.
עור ובשר, אומא בד׳לך אלי ת׳לאת׳ה אכואן אלתי כון אללה פיהא אלאנסאן עלי ת׳לאת׳ה אחואל מכ׳תלפה, אלכון אלאול כ׳לק אדם תראב כקולה וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה, ואלת׳אני הו אלתנאסל, מן אללה ג׳ל ועז ת׳נאה אן יכ׳לק אלאנסאן בתוסט שכ׳צין קאל איוב הלא כחלב תתיכני והו אלכון אלת׳אני אלד׳י הו מן נטפה תציר כאלמצ׳גה, ואלת׳אלת׳ אחיא אלמותי אלד׳י ועד אללה בה, פהי [ליס מת׳ל] תכון אלחאלתין אלאולתין, (לאנהמא) [לאנהא] לא [מן] אלתראב ולא מן אלנטפה, בל אבתדי בלחם ועט׳אם וערוק וג׳לד כקול יחזקאל ע״ס וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור, וקאל, ענהא איוב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני.
ועור ובשר תלבישני – מאותה טיפה.
ובעצמות וגידים תסוככני – פתרונו: לאחר שהלבשתני עור ובשר מבחוץ, ארגת עצמות וגידים בנתיים, בתוך עור ובשרא ארגתב עצמות וגידים.
תסוככני – לשון אריגה כמו: ויסע את היתדג הארג ואת המסכת (שופטים ט״ז:י״ד), שעצמותיו של אדם מתקשריםד על ידי גידים, ובשר ועור, מונח על העצמות מבחוץ, כאורג הזה שמעמיד את השתי מתחילה, ואחר כך משליך פקעיות של ערבה בינתיים, כך הלבשתני כתחלה עור ובשר, ואחר כך סיככתני עצמות וגידים בנתיים. שאילו נבראו עצמות מבחוץ היו מחתכין את מעי אשה ומתה.
ה. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 (במקום ״משליך פקעיות של ערב״) בטעות: ״סיככתני עצמות וגידים״.
תלבישני – עצמותיי וגידיי – עור ובשר.
תסוככני – סיככתני, לשון סוכה. אוֹרְדִּישמיי בלעז.
עור ובשר תלבישני – רמז לתחיית המתים, כמו שאמר: והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה (יחזקאל ל״ז:ח׳).
עור ובשר תלבישני וגו׳ – אמר רבנו סעדיה הגאון כי שלש יצירות זכר בשלשה פסוקים הללו: זכר נא כי חמר עשיתני. יצירת אדם הראשון שנוצר מן האדמה. הלא כחלב תתיכני וגו׳. יצירת הולד מטיפת הזרע. עור ובשר תלבישני. לתחיית המתים כמו שנאמר: והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור (יחזקאל ל״ז:ח׳).
תשוככני – תשוכך העור והבשר בעצמות ובגידים.
תשוככני – תכסני כי העצמות והגידים הם מחוץ סביב האיברים הנכבדים הפנימיים ובזה נשמרים באופן מה עם שבעצמות יהיה לגוף קיום ועמידה ובגידים תשלמנה תנועות האיברים החלקיות.
חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי – ר׳ אבא בר כהנא אמר תלת, בנוהג שבעולם אם נותן אדם כיס של מעות ויתן פיה למטה אין המעות מתפזרות, והולד שרוי במעי אמו והקב״ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד. ר׳ אבא בר כהנא אמר חורי, בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה והולד בתוך מעיה כמין שק ואשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקב״ה משמרו שלא יפול אין זה חיים וחסד. רבי אבא בר כהנא אמר חורי, בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה נתונים במקום רחמה והולד יונק ממקום בו שתה, והאשה הזאת דדיה נתונים במקום יפיה במקום כבודה אין זה חיים וחסד. א״ר אליעזר אם ישהה אדם בחמין אינו מת, ומעיה של אש זו מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקב״ה משמרו שלא יעשה שפיר שלא יעשה שליא שלא יעשה סנדל אין זה חיים וחסד. א״ר תחליפא דמן קיסריא אם אוכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה, והאשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקין היא שותה ואינה דוחה את הולד אין זה חיים וחסד. א״ר סימון מעיה של אשה עשויה כינין כינין פיקין פיקין חבילין חבילין בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת, מתלא אמר אי שרי חבל חד אישתרי תרין חבלין. א״ר מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה דם, מה הקב״ה עושה מסלקו למעלה מדדיה ועושה אותו חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול אין זה חיים וחסד. אם של אשה מלא דם ועומד וממנו יוצא למקום נדתה, וברצונו של הקב״ה הולכת טפה של לבנונית ונופלת לתוכה מיד הולד נוצר, משל לחלב שנתון בקערה אם נותן לתוכה מסו קופא והולך ואם לאו הולך ומרפרף. א״ר אבהו טובה גדולה עשה הקב״ה עם האשה בעוה״ז שלא התחיל יצירת הולד בגידים ועצמות שאילו כן היה מבקע כרסה ויוצא.
ופקודתך שמרה רוחי – יש פקידה של שמירה (בשמואל ברמז פ״ח).
חיוה ופצ׳ל עמלת מעי, ותדבירך יחפט׳ רוחי.
ופקדתו, והנהגתו שומרת רוחי. והנה פקודה כאן הנהגה והשגחה.
ופקודתך – פקודת משמרתך שמניתה לי שומרים.
שמרה רוחי – בבטן אמי, ואחר כך.
and Your providence The providence of Your watch, for You appointed watchers for me.
watched my spirit in my mother's womb, and afterwards...
ומשהלבשתני עור ובשרא וסיככתני עצמות וגידים,
ואחר כך נתתבחיים בגופי וחסד – שאתה זן ומכלכל אותי.
ופקודתך שמרה רוחי – הוא ציווייך שאתה שומר נשמתי בקרבי,ג שאינה יוצאה מן הגוף, ואין לך אדם בעולם אילו היה עמל ויגע בדבר כשם שעמלת בי לבראותי, שלא תחוס עינו עליו משחתו.
חיים וחסד עשית עמדי – כמו לכל החיות. וחסד – נשמה עליונית מדברת ומשכלת.
ופקודתך שמרה רוחי – לאחר שנפחת בי צוית עליה מלאכי השרת.
חיים וחסד עשית עמדי – החיים כמו לחיות וחסד זו הנשמה העליונית ובעלת השכל.
ופקדתך – ענין פקידים.
חיים – היא הנפש החיה.
וחסד – כי הוצאתני מבטן אמי.
ופקדתך – מצותך שציוית לשמר רוחי והיא הנפש המשכלת.
חיים וחסד עשית עמדי – בבטן אמי ואחרי צאתי.
ופקודתך שמרה רוחי – שאתה צריך לפקוד הבריות ולספק צרכם, ואם לא תפקדם תמיד לא יהיו, כענין ותפקדהו לרגעים, וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳), וכן אמר התרגום: ודכרנך נטרת רוחי.
ופקודתך – ופקידותך והרצון בזה ופקידותך אשר שמת בכחותי הפועלו׳ למשול על הכחות המתפעלות הנה הפקידות ההו׳ שמרה רוחי בקרבי כי לולא זה לא הייתי יכול להתקיים כלל וזה שהאדם לדקות חמרו יתפעל בקלות ויפסד לולי רבוי הכלי׳ אשר שם בו השם לעזור בשמירתו הזמן האפשרי.
(יב-יג)חַיִּים - הכוח החיוני והרוח אשר יתקיים בו, וָחֶסֶד - הכוח השכלי [עָשִׂיתָ עִמָּדִי], וּפְקֻדָּתְךָ - האמצעיים שסידרת להשלימו [שָׁמְרָה רוּחִי], וְאֵלֶּה - השכלי והאמצעיים להשלימו שסידרת, צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ - היו התכלית המכוון במציאותי, כי אמנם יָדַעְתִּי כִּי זֹאת עִמָּךְ - כי זאת לבדה היתה כוונתך בזה:
ופקודתך – ומצותיך.
חיים וחסד – בעת ההיא עשית עמדי החיים לתת בי רוח החיוני ולא בעבור גמול מה כי עדיין לא עשיתי מאומה אבל בחסד עשית זאת.
ופקודתך – מצותך שמרה רוחי בקרבי לבל תצא עם כי הגוף הוא כנאד מלא נקבים.
שמרה – מוסב על הפקודה פקודת ה׳ וציויו שמרה את הרוח בל יצא מן הגוף.
חיים – הלא החיים שנתת לי בראשית הוייתי בעת היצירה, היה רק מצד החסד, כי עדן לא היה לי שום זכות להיות נברא ומתקיים בחיים, והיה הוייתי רק מצד חסדך, ורק פקודתך שמרה את רוחי בל יצא מן הגוף בהיותי בבטן אמי, שמן הטבע לא היה אפשר לכלוא הרוח בבטן המלאה בהיותו פיו סתום ואיך יתקיים בלא נשימת רוח, שזה אינו בטבע רק ע״י פקודת ה׳:
חיים וחסד וגו׳ – לשון קצר, חיים נתת לי וחסד עשית עמדי.
ואלה, ואלה צפנת בידיעתו. תרגם לב ״עלם״ ידיעה, להרחיק מונחי הגשמות ממנו יתעלה וכמו שכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ב פ״י מהדורתי עמ׳ קא.
ואלה צפנת בלבבך – לבלעני כאילו אין (אתה) זוכרם.
ידעתי כי זאת עמך – הכל כמפורש ולא שכחת.
But You hid these in Your heart to destroy me as though You did not remember them, but...
I knew that this was with You, everything as it was delineated, and You did not forget.
(יג-יד) ואתה, אחר כל עמל זה: צפנתא חטאתי בלבבך וידעתי כי זאת עמך. שאם חטאתי ושמרתני ומעווני לא תנקיני.
א. כן בכ״י ס״פ I.20, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״צפנתה״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו: ״צפנתי״.
ואלה – ענינו על השגגות. והענין: אחר שאתה עשית עמי כל זה החסד, מה לך לצפון עמך שגגותי.
ואלה צפנת בלבבך – על העתיד אמר ואלה.
ואלה צפנת בלבבך – מה שעתיד לזכור.
(יג-יד)ואלה צפנת – דבק עם אם חטאתי ושמרתני, והענין אחר שעשית עמדי חסד תצפון חטאתי בלבבך.
ואלה צפנת בלבבך – להביאם עלי בסוף.
ידעתי – כי זאת המחשבה היתה עמך כשבראתני והטיבות לי כי לא חטאתי אחרי כן, ומפני שהמטיב לאדם נראה כאוהב, ואם ישנאהו הנה איבתו צפונה וטמונה בלב, על כן אמר צפנת בלבבך, כלומר לא גלית שהיית אויב לי ורוצה לעשות עמי רעה. והכוונה להתאונן במה שאמר הרבה פעמים, למה יברא האלהים את האדם להשחיתו.
צפנת בלבבך – הבי״ת רפויה במדוייקים ואין כאן דין אתי מרחיק שאין הטעם בתנועה הראשונה.
צפנת – הסתרת.
ואלה – ואם סבת אלה הדברים ואופן עשייתם צפנת בלבבך ואין זולתך מי ישיג אותם עכ״ז את זה ידעתי אשר הדבר הזאת היא עמך אתה בראת אתה יצרת ואיך א״כ תחבל מעשה ידיך הנעשה בחכמה נפלאה ובשלמות רב.
ואלה – מוסב על עוני וחטאתי שהזכיר בפסוק ו׳.
ואלה צפנת בלבבך – והגם שכבר ידעת אז שאחטא בעתיד, מ״מ צפנת זאת בלבבך, ולא גזרת בעבור זה שלא אצא אל המציאות, הלא ידעתי כי זאת עמך, שבודאי ידעת אז את זאת שאחטא בעתיד, ואעפי״כ עשית א״ע כאילו אינך יודע ויצרת אותי:
Though all that would happen. (The iniquities and sins referred to in verse 6).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
אם חטאתי ושמרתני – נתת עיניך בי מלהעלים ולעבור על מדתיך (ומעתה) ומעוני אין אתה מנקני אלא על הכל אתה פורע.
If I sinned, You watched me You laid Your eyes on me so as not to ignore [my sins] nor to forbear retaliation, and [from now on] You are not cleansing me of my iniquity but are requiting me for everything.
אם חטאתי ושמרתני – כדי לראות חטאתי ושלא תנקני מעונותי.
ושמרתני – במשמר ובמאסר.
(יד-טו) אמנם אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי לדקדק עלי כחוט השערה וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי בתשובה, הנה אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא אֶשָּׂא רֹאשִׁי, ובזה אהיה טרוד ביסורין בכל ענין, ולא אוכל לעשות כוונתך להשלים נפשי, לפיכך שְׂבַע קָלוֹן - אמור די לצרותי שהם עם קלון, וּרְאֵה עָנְיִי ורחם:
אם חטאתי – אף אם חטאתי האם ראוי אשר שמרתני זה זמן רב במאסר המכאובי׳ האלו ולא תנקני עדיין מכתמי העון.
אם – מוסיף לאמור שלא לבד שיצרת אותי הגם שידעת שאחטא, כי גם אח״כ אחר שחטאתי בכ״ז ושמרתני ולא סלקת שמירתך מאתי ע״י החטא, כי עדן פקודתך שמרה את רוחי, וא״כ אשאל איך עתה מעוני לא תנקני, שאחר שמה שידעת שאחטא לא היה מעכב שלא אצא אל המציאות, איך יסבב החטא עתה אחר שכבר אני נמצא במציאות שאשוב אל האפס בעבור שחטאתי, מה נתחדש עתה ענין אשר לא דעת אותו קודם שנבראתי:
ושמרתני – שד״ל תרגם אחרתָּ ענשי רק לא נקיתני ממנו, ויש ג״כ לפתרו השגחת עלי בעין פקוחה לבלתי יעלם חטאי ממך, ומכ״ש שלא נקיתני כשידעת בי כי חטאתי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
פאד׳א כנת אן כפרת פאלויל לי, ואן זכית פלא ארפע ראסי, פאנא כת׳יר אלהואן אנט׳ר אלי שקאי.
אם, ואם אני רשעתי אללי לי, ואם צדקתי לא ארים ראשי הרי אני רב קלון ורואה את ענויי. שבע ענינה רבוי וכדלעיל ז ד. ותרגם וראה כאלו הריש חלומה ורואה.
שבע קלון – אני.
וראה עניי – אין זה ציווי אלא שם דבר ראה עניי בדנץ בלעז שכל שעה אני רואהו, כמו שאתה אומר: ושבע ימים (איוב מ״ב:י״ז) כמו ושַבֵע ימים, כן תאמר וראה כמו ורואה עניי.
sated with disgrace am I.
and seeing my affliction Heb. וראה. This is not an expression of the imperative, but is an adjective. וראה עניי is badlace (?) in Old French, "that I see it all the time." As you say, "וּשְׂבַע יָמִים, and I am sated with days" (Iyyov 42:17), like "וְשָׂבֵעַ יָמִים" (with a "kamatz" under the "sin") so do you say; וּרְאֵה, like וְרוֹאֶה, "and seeing my affliction."
אם רשעתי אללי לי – לשון יללה, ולא עוד אפילו אם צדקתי לא אשא ראשי.
שבע קלון וראה עוניי – פתרונו: אחר כל צדקתי נראה וישר בעיניך לענות אותי.
וראה – כמו: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה (דברים י״ב:י״ג), שפתרונו: בכל מקום אשר יישר בעיניך, וכן: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך (משנה אבות ב׳:ט׳), כן חיברתי פרשה זו לפי פשוטן של מקראות.א
וראה – כאשר יאמר ׳דַבֵּר׳ במקום לדבר, ׳שמור׳ במקום לשמור, כן יאמר ׳ראה׳ במקום לראות.
ולשון הקונטרס לא {יתכן},א כי לא מצינו ׳ראה׳ ודמיונו שם דבר, כי כאשר יאמר מן ׳זַקֵן׳ בעומד ׳זְקַן׳ בדבוק, ומן ׳עַרֵל׳ – ׳ערַל׳, ׳כבד׳ – ׳כבַד׳, כן יאמר מן ׳שַבֵע׳ בעומד – ׳שְבע׳ בדבוק.
א. ההשלמה על פי לשונו בפירוש לעיל ו׳:ט׳, ו׳:י׳, ועוד רבים.
אללי – מן יללה כי היו״ד תמורת אל״ף וכן אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) ויו״ד אללי למדבר בעדו או הוא נוסף והראשון נכון.
שבע – שם תאר.
וראה – צווי.
אם רשעתי [אללי] – יללתי ובכיתי לי; ואם אני צדיק לא אוכל לשאת ראשי מרוב חלי.
שבע קלון – שיקלוני חבריי בהרשיעם אותי וראה עניי וחלצני.
אם רשעתי אללי לי – סיפר כי ישמור ויזכור חטאיו ולא ינקה מהעונות, ויביא עליו צרות רבות ורעות על רשעו, ואם צדק לא ישא ראשו.
שבע קלון – יאמר על עצמו כי הוא שבע קלון, ויחסר מלת אני.
וראה עניי – פירשו בו כי הוא דרך תפלה, כלומר ראה עניי והצילני. והנכון כי יאמר לא אשא ראשי אשר הוא שבע קלון על נגעיו ויבוש, וראה עניי כי תכיר כי כן הוא, וראוי להיות שבע קלון עליו.
וזהו חזקו עוד: אם רשעתי אללי לי וצדקתי וכו׳ – כלומר, אמר איוב לבלדד, הנמשך אחר עצת אליפז ודבריו: הנכם מודים שאני תם, ובני היו רשעים, וגזרת השם על הרשע שימות ויאבד לאלתר, והתם יחלה ביסורין רעים, אם כן הדבר ילך, אם רשעתי אללי לי, כי אכרת ואובד, ואם צדקתי לא אשא ראשי – מחולי, ואהיה שבע קלון ורואה עניי, ויתר מיני המכות נפלאות.
וראה – מקור והרצון בזה הנני שבע קלון ורואה עניי תמיד.
אללי – מלשון יללה ובאה האל״ף במקום היו״ד כמו ישי ואישי (דברי הימים א ב׳:י״ג).
אם רשעתי – לזאת אשפוט שאין הבדל בין הרשע ובין הצדיק ובין אם רשעתי אללי לי בין אם צדקתי לא ארום ראשי בין כך ובין כך אני שבע מקלון חרפת רעי ומראו׳ עניי ושפלותי כ״א היה הבדל בין צדיק לרשע אף אם לו רשעתי מ״מ הלא כבר קבלתי די הגמול והריני מנוקה מעון ומה זה לא ילכו היסורין.
שבע – מקור, לשבוע קלון, וכן וראה כמו וראות.
אם – טוען עוד איך יתכן זאת אשר אם רשעתי אללי לי, שיתלה החטא בי כאילו אני עשיתיו בבחירתי, ובהפך אם צדקתי לא אשא ראשי, כי אני מוכרח במעשה הצדק ע״י ידיעת ה׳ הקדומה ואינו מתיחס אלי שאקבל עליו שכר, אם כן אני מוכן רק לשבוע קלון ולראות עניי, כי כל חיי הוא רק לקבל עוני וקלון:
אללי – לשון יללה כילל החיות בלילה.
שבע קלון – אתה האל, היה נא שבע בקלון שהבאת עלי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ויגאה, ובכח כאריה תצודני ותשוב תשפטני ותפעיל פסק דינך בי. ״תנתצף מני״ כולל השפיטה והפעלת הפסק. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ד מהדורתי עמ׳ רצד הביא פסוק זה להוכיח עד כמה החטאים והשקיעה בתאוות העולם מרחיקים את האדם מה׳, וכתב ״ואיה הפירוד בינו לבין ה׳ עד שיהא לו כטורף בחמתו כמו שאמר ויגאה כשחל וכו׳ ״ ע״ש. והנה פירש ויגאה חתן וחמה, ולפנינו פירשה יכולת וכח.
ושמוש תתפלא, מן ונתן בפלילים1.
1. שמות כא כב.
ויתצרף תתפלא, מן ונתן בפלילים.
ויגאה כשחל תצודני – ויגדל בעיניך להיות לך למשא ולפח נפש את אשר כשחל תצודני אשר תפרוש לי מצודה כאילו אני גבור כשחל.
ותשוב – מיום אל יום.
תתפלא בי – לדקדק ולהפליא במשפט לשון כי יפליא (במדבר ו׳:ב׳).
And it is so great that You hunt me like a lion And it is so great in Your eyes to be to You as a burden and a disappointment, that You hunt me like a lion; You spread out a net for me as though I was as mighty as a lion.
and You repeatedly from day to day.
pronounce a verdict upon me Heb. תתפלא, to exact and to pronounce judgment, an expression of (Bemidbar 6:2). "shall pronounce (יפלא)."
ויגאה כשחל תצודיני – כמו: אשירה לי״י כי גאה גאה (שמות ט״ו:א׳), שפתרונו: דבר גדול וגבוה עשה, ומהו? סוס ורוכבו רמה בים (שמות ט״ו:א׳), אף כאן: הרבה יגדל בעיניך כאילו דבר גדול וגבוה אתה עושה, כשאתה פורש מצודה עלי כשחל.
תתפלא – תתראה בפלאותיך שהם בי עדיך שיעידו על פליאותיך.
חליפות – כריתות.
וצבא – חיל, וטעמו צבא המחליפים והכורתים אותי, עמי הם.
ויש אומ׳ וצבא – וזמן; ופי׳ חליפות עוברות ועומדות עמי.
ויגאה – העוני ויגבה עד כי תצודני בעבורו, כמו השחל שאדם מרים עליו חרב וחנית עד אשר יצודנו.
ותשוב תתפלא בי – תשוב כל היום ותראה פלאך בי, כענין אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום (איכה ג׳:ג׳).
ויגאה – רוצה לומר: מי יתן ויגדל הכאב הבא עלי עד שתצודני כשחל שימית בפעם אחת אבל אתה תשוב להכותי מכה אחר מכה ותראה פלאות בי.
(טז-יח)וְיִגְאֶה. ואם לא יספיק זה העונש - צוה שיגדל, ותְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי - השטן או זולתו, וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ בתוספת יסורין חֲלִיפוֹת - אך שתהיינה אחר כך ׳חליפות׳ והשתנות לטובה, וְצָבָא [עִמִּי] - זמן שאוכל להשלים בו נפשי, ואם לא כן, לָמָּה מֵרֶחֶם הוֹצֵאתָנִי:
ויגאה – מי יתן והיה הרעה גדולה עלי כ״כ עד שתצוד אותי בה כשחל הזה אשר יצוד דבר מה אשר ישחיתו פעם אחת ולא ישנה וכן אתאוה להיות נשחת בהרעה עד לכלה אבל תשוב לצוד אותי פעם אחר פעם ותראה בי פלאות לשמור הנפש ולא תתן אותה לראות שחת.
ויגאה – ראשי שאמר למעלה: לא אשא ראשי {איוב י׳:ט״ו}.
ויגאה – מוסב על הקלון והעוני, שיגדל יותר.
תתפלא – ההתפעל מורה על הפעולה המדומה, תעשה א״ע כמתפלא.
ויגאה – ר״ל והקלון והעוני יגאה ויגדל עוד יותר, במה שכשחל תצודני, ידמה א״ע במשל במה שהוא ביד ה׳ בכל מעשיו כשחל הנצוד ביד הציד, שהגם שהשחל כחו גדול בכ״ז לא יכול לעשות מאומה כי הוא אסור ביד בעליו, ולא יוכל להתנענע רק למקום שיתירהו בעליו בכבל אשר בידו, ובכ״ז בעל השחל יתפלא בו כאילו הוא עושה הכל בכחו מעצמו, וז״ש הלא תצודני כשחל הנצוד, כן גודל כחי ואוני הוא נצוד בידך ולא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלעדיך, ובכ״ז תשוב תתפלא בי כאילו אני בעל בחירה ועושה מעשים גדולים בכחי החפשי ובבחירתי, ואתה.
Though in fact denied free-will, human beings are treated and are expected to behave as if endowed with it. Not that it makes any real difference, for they only ever seem to be punished for their sins; never to be rewarded for their good deeds. Man is trapped, for his freedom of choice is an illusion created by his existence in time. With no hope of escape, it would be better if he had never been born.
ויגאה – ואיך יגאה ויתנשא ראשי (הנזכר בפסוק שלפניו) בעוד שאתה צד אותי כאריה (עיין מה שכתבתי למעלה ד׳:י׳) שמרדיפים אותו בלי מנוחה. ויש לפתרו ג״כ מוסב אל קלון ועניי, קלוני ועניי יגאה מאחר שכשחל תצודני.
תחדש, תחדש עדיו למולי ותרבה יסוריך בי חולפים ונצבים עמי. תרגם נגדי ״חדאי״ למולי, לפני, כמו נגד אחינו, בראשית לא לב. וכך הוא כמעט כל שמוש ״נגדי במקרא. ונגד – התנגדות כשמוש בעד ונגד כמעט שאינו במקרא והיא דרש בפסוק אעשה לי עזר כנגדו, בראשית ב כ, וחליפות וצבא מוסב על היסורין.
ופירשתי חליפות וצבה, חולפים ונצבים, לפי שאני גזרתיה מן נציב ונציבים1.
1. כדאי להגיה נצב ונצבים.
ופסרת חליפות וצבה, מאצ׳יה ומנתצבה, לאני אשתקקתהא מן נציב ונציבים.
עדיך – להעיד על חליפת החלאים ומכאובים.
וצבא עמי – זמנים קצובים ליסורי אלו משמשים (צבא א׳) וחוזרים ומתחלפים שנויים משונים מאלה ומשמשין זמן אחר.
Your witnesses to testify about the changes of the ailments and the pains.
with set times are with me Times set for these my tortures, which serve (once) and [then] repeatedly shift with changes different from these, and serve again.
חליפות וצבא עמי – אילו עוברים, ואחרים מתחלפים במקומם ובאים.
וצבא עמי – צובאים עלי כגייס הזה המתקבצים לצבא צבא.
עדֶיך – חלאים ומכאובים.
ותֵרֵב – לשון מפעיל – ותרבה, כמו: ויֶגֶל (מלכים ב י״ז:ו׳), ויֶרֶב (שמואל ב י״ח:ח׳), ויֶפֶן (שופטים ט״ו:ד׳). על כן הוקבע הטעם למעלה וננקד כולו בפתח קטן,1 כי מן פעל של ה״י הוא יוצא, כשאר ריעיו.
1. ״פתח קטן״ בלשון הראשונים = ׳סגול׳ בלשון ימינו.
עדיך – הם הנגעים שיעידו.
חליפות וצבא – הולכות ועומדות, כמו: הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳). והענין: שהם עתה בזמן הזה, וענינו: על כל התלאות.
תחדש עדיך נגדי – הנגעים המעידים שאני רשע תחדש לבקרים להביא עלי חליים משונים.
נגדי – דרך המעידים באדם לשבת נגדו, כמו הושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו (מלכים א כ״א:י׳).
ותרב כעשך עמדי – יראה כאילו כל היום הוספת כעס חדש על הראשון, ואני חליפות וצבא עמדי מתחלה, כי מלבד הנגעים היה סופי לחלוף ולמות, וזמני הקצוב כבר הוא עמי. והענין כי החטאים יקצרו ימי ויעשו אותם מעט ורעים, והצדק לא יאריך ולא ייטיב לי, כי צבאי וזמני עמי מעודי.
עדיך – נגעיך ולו דמיון מה בלשון ארמי כי הספחת נקראת עדיתא.
תחדש – בכל עת תחדש נגדי עדים אשר יעידו לך על רוע מפעלי ועל רעיו יאמר אשר ירשיעו אותו.
ותרב – עי״ז תרבה כעסך עלי כי ארבה להשיב אמרים וברוב דברים לא יחדל פשע.
חליפות – והמה מחליפים עצמם פעם ידבר זה ופעם זה ואת כולם אשיב.
וצבא עמי – לא ימהרו ללכת אבל יתעכבו עמי משך זמן ומרבים דברים ובע״כ אשיב על כל דבריהם.
חליפות – שינויי המחשבות המתחלפות.
וצבא – הוא הזמן, כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ.
תחדש עדיך נגדי – לברר שחטאתי ושמגיע לי עונש על מעשי, מצד שחליפות וצבא עמי, שע״י שאני נתון תחת חליפות ושינוים, ואני נתון תחת הצבא והזמן, שעפ״ז נראה שמעשי משתנים בכל עת בבחירתי, ושמעשי מתחדשים בזמן, שמזה ידומה שאני חפשי במעשי ושיש לי בחירה לעשות כפי שארצה בכל זמן, מזה תחדש עדיך נגדי שאני בעל בחירה במעשי, ובאמת הלא מצד ידיעתך הקדומה שהוא הכבל והזיקים האוסרים את כחי, בל אעשה דבר רק כפי שנגזר והוקצב מאת ידיעתך הקדומה, מזה מבואר שמעשי אין משתנים ואינם מתחדשים בזמן כי אין חליפות וצבא (ר״ל שינוים וזמן) אצל השי״ת, וא״א שיתחדש דבר בזמן ובשינוי בידיעתו, וא״כ אין מגיע לי עונש על מעשי, אחר שאני כשחל הנצוד בידך, ולא עשיתי שום דבר בבחירתי:
Change cannot occur outside time. God is beyond time, and therefore neither He nor His Knowledge can change. Man exists in time and so is subject to change. Because of this, his actions appear to change at every moment, at his volition. This gives rise to the appearance of free-will. But it is an illusion, associated with our sense that time flows. For in truth, God's immutable foreknowledge has predetermined man's actions. Being part of His Knowledge, they too are immutable and beyond time. So why should man be punished for them?
עדיך – יסוריך אלה שהם עדים על יכלתך.
כעשך – פרי כעסך.
חליפות- כמו במלכים א׳ ה׳:כ״ח, זה אחר זה באים יסורים עלי כאנשי צבא המשמשים זמן מה והולכים ובאים אחרים תחתם ואח״כ חוזרים חלילה, ואולי ראוי לנקדו וְצָבֹא, מקור מהוראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד (פרשת ויקהל).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ולמה – אם ככה אתה עושה לי למה הוצאתני חי מרחם אמי היה לי לגווע ברחם ולא היה עין רואה אותי על כי הייתי נקבר מיד.
(יח-יט)ולמה – וא״כ למה מרחם הוצאתני, שב אל תלונתו שהתלונן על שנברא, שאחר שהיה מוכן לרעות עפ״י המערכה, היה טוב לי אז שאגוע בעת הלידה באופן שעין לא תראני, אחר שבל״ז כאשר לא הייתי אהיה אחר שהייתי מוכן עפ״י מזל הלידה להיות דומה כאשר לא הייתי, א״כ היה טוב יותר אשר מבטן לקבר אובל, ולמה נתן לי ההויה הרעה הזאת אשר אני בה כאין וכאפס, מצד שהמות טוב לי מן החיים:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
I should have been as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״מ קמחיר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״מ קמחיר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
הלא, כי הנה ימי מעטים וחדלים יש להם סוף ותכלית והרי הם הולכים וכלים ולכן הפסק ממנו את הכאבים כדי שאנוח מעט. והנה שית הפסקה וחדלון, וכן פירש ר״י אבן ג׳נאח בשרש שות, וכנראה שהוא שמוש בודד במובן זה.
ופירשתי ושית ממני, הפסק ממני1, כלומר שיפסיק את הכאבים ממנו.
1. וכדלעיל ז טז. כי לא יתכן שיאמר זה כלפי ה׳.
ופסרת ושית ממני, ואכף עני, יעני אן יכף אלאוג׳אע ענה.
ושית ממני – תשית עצמך ממני ומעלי, כמו: קרב אליך (ישעיהו ס״ה:ה׳) – קרב לעצמך ורחק ממני.
withdraw from me Withdraw Yourself from me and from upon me, like, "Keep to yourself" (Yeshayahu 65:5). Remain by yourself and distance yourself from me.
ושית ממני – ושית עצמך ממני ומעלי, דְמְט. כמו: קרב אליך (ישעיהו ס״ה:ה׳) – קרב לעצמך ורחק ממני.
ואבליגה – ואתחזק.
וחדל – רְקְדְיי בלעז.
ואבליגה מעט – כאשר תחדל מעלי אתחזק מעט.
ושית ממני – הרף ממני, כמו: ונשתו מים (ישעיהו י״ט:ה׳).
ואבליגה – ואתחזק.א
א. כן בכ״י לונדון 24896, אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״ואבליגה – ואתחזק״.
(כ-כא)מעט הם ימי וחדל – והסר חלייך ממני ואתחזקה מעט, בטרם שאלך – לקבר.
ושית ממני – הפך שיתה י״י מורה (תהלים ט׳:כ״א), ענין עקר ועקור.
ושית – יש אומ׳ שהוא מן נשתה גבורתם (ירמיהו נ״א:ל׳); ונשתו מים ופי׳ ושית הרף מן נשתה גבורתם (ירמיהו נ״א:ל׳) ולא משרשו או הוא כטעם הסר, והעד ממני.
ואבליגה – ואתחזק.
ושית – הרף או והסר ממני עוניי.
הלא מעט ימי יחדל – פותרין אותו מלשון אדעה מה חדל אני (תהלים ל״ט:ה׳), והפכוהו מן יושבי חלד (תהלים מ״ט:ב׳). ולדעתי הוא מל׳ ויחדלו לבנות העיר (בראשית י״א:ח׳), ועניינו הלא מעט ימי וחדל ממני.
ושית – זה על לב והתבונן כי כן הוא, מלשון שיתי אותותי אלה בקרבו (שמות י׳:א׳), כענין מבלי משים. או יאמר הלא מעט ימי וחדל לך מהם, ושית ממנו לבך אל דבר אחר ואתחזק מעט.
ולדעת התרגום ירושלמי פתרונו ושים שאבליג מעט, כלומר שים ריוח שאבליג מעט. אמר: הלא קלילין יומי ופסקן ושוי ריוח עלי ואנוה זעיר. ועשה ״וחדל״ שם, כלומר וימי נחדלים ממני ושית בהם שאבליג מעט.
הלא מעט ימי – ואם נבראתי בעבור לקבל עוד הטובה הלא ימי מעטים המה ומתי אקבל הטובה ולזה חדל היסורין ושית אותם ממני ואתחזק מעט זמן.
וחדל, ושית – לפי הכתיב הפַך הדבור מנֹכח האל ואמר לנסתר: יחדל ישית ממני.
מעט וחדל – דבר החדל ופוסק.
ושית – המ״ם שאחריו מורה ההפך של השיתה עליו, שהמ״ם מורה ההסרה ממנו.
(כ-כא)הלא – אולם עתה שכבר אני במציאות, אני מבקש אחר שימי מעטים וחדל ר״ל ואח״כ אחדל ולא אהיה עוד בעולם, א״כ שית ממני הסר ממני את היסורים, למען אבליגה מעט בטרם אלך ולא אשוב, הסר ממני היסורים עכ״פ קודם מותי ואח״ז אמות. אולם מתרגש במליצתו ואומר, ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות אחר שאלך ואמות אז לא ארצה עוד לשוב אל ארץ הזאת שהיא ארץ חשך וצלמות, ר״ל לא אשוב עוד אל חיי העוה״ז שהם אפלים וחשוכים ורעים:
All Job asks for now is to be left to die in peace.
וחדל – כתיב יחדל לשון נסתר, וכן ישית שאחריו, והגיהום וחדל ושית לעשותם לשון נמצא כמו יתר הפעלים המוסבים לאל בסימן זה, רק בסימן הקודם איוב מסב דיבורו פעם לאל והפעלים בלשון נמצא, ופעם לרעיו והפעלים בלשון נסתר.
ממני – כמו חדל ממנו ונעבדה את מצרים (פרשת בשלח), חדל מחריצותך עמנו.
ושית ממני – ענינו הסר ידך ממני ושית אותה על אחרים או בחיקך.
ואבליגה – עיין מה שכתבתי למעלה ט׳:כ״ז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Before I go where I shall not return, even to the land of darkness and of the shadow of death;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךרמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים – א״ר יהושע בן לוי בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע למודו סמוך למיתתו, דכתיב סוף דבר הכל נשמע וגו׳, וכתיב להודיעך קושט אמרי אמת וגו׳, וכתיב צלמות ולא סדרים, בא אדם בצלה של מיתה סודר למודו, הוי צלמות ולא סדרים. כל ימות השנה יורדי גיהנם הם נדונין ובשבת ובמוצאי שבת עד שהסדרים נשלמים אינם נדונים וכשהסדרים נשלמים מלאך אחד יש ושמו דומה הוא ממונה על הנשמות בא ונוטל נשמתן ומקלען לארץ הדא דכתיב צלמות ולא סדרים, מהו צלמות צאו למות ששלמו הסדרים.
ארץ, ארץ חשוכה מאד כמו אפלה, צלמות שאין בה מערכות של המאורות שאז יופיעו כמו שהם מחשיכים כלומר שוקעים. תרגם עפתה ״חאלכה״ והיא השחרות העזה.
ומה שתיאר את המות שהוא ארץ שאין בה סדרים, רוצה לומר שאין בה לא מאורות ולא כוכבים הוא אמרו ולא סדרים שאז יופיעו הכוכבים באור על כל ארץ וארץ כדרך שמחשיכים, לפי שכל סבובי האפקים עוברים1 את הגלגל לשני חצאים, וייראו מן הכוכבים על כל ארץ וארץ כמו מה ששוקע מהם, וכך כדור השמש כפי חוקי מהלכה, ואף על פי שסבובי האפקים עוברים2 אותן לשני חלקים בלתי מאוזנים3, אבל בכל אופן הכרחי שיארך היום כנגד מה שמתקצר במשך שנה תמימה שהיא כל סבוב השמש בגלגל, עד שהמקום שיהא בו יום שעורו חדש, הכרחי שיהא כנגדו לילה שעורו חדש. וכך הפאה שיהא בה לילה בשעור ששה חדשים כנגדה יהיה יום בשעור ששה חדשים, וזה במקום אשר יהיה בציר הצפוני כנגד הראשים, ויהיה הקף גלגל המזלות שם כריחים4, ואף על פי שזה5 אין בו ישוב כדי שנדע ענינו, אלא שהשכל אשר נתן ה׳ בנו כאשר אנחנו משתמשים בו במקצוע ההנדסה יבהיר לנו את זה ואף מה שהוא יותר עדין ממנו, לפיכך אמר ותופע כמו אופל. והמורם מכל הפרשה הזו כדי שיהא תוספת על דברי בלדד, הוא מה שאמר איוב אחת היא, אם שוט ימית פתאום, אמר לו חשבת שלא מצאנו צדיק מיוסר כלומר בראשונים כאמרו כי שאל נא לדור ראשון, והנה אני כבר ראיתי שיזר צדיק עם רשע, ומכאן אמרתי כי ה׳ גם יכלם על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, או במגפה שתמיתם פתאום וכנה אותה בשוט, ויהיה אצל בני אדם שעור גמול הצדיקים לעג, כי למסת נגזר מלשון התרגום והמלאכה היתה דים6. או במלך רשע שתמסר בידו העיר והרי הוא מתאנה לשופטיה וחכמיה וצדיקיה מכסה על פניהם ומשתיקם כאמרו ארץ נתנה ביד רשע. ואם לא יהא בדברים אלו לא במגפה שמימית ולא בשליט עוול רשע הרי בזולתם כאמרו אם לא אפוא מי הוא. ותהיה כוונתו באמרו מי הוא, איזה דבר יהיה אתה שיהיה, והנה ראינו היפך מה שאמרת בלדד. והנני מבאר מה השיבו צפר על תוספת זו ומציינו, ואחל בראשונה בכל דבריו.
1. תרגום מלולי ״חותכים״.
2. תרגום מלולי ״חותכים״.
3. כלומר שאינם מכוונים למה שקוראים קו המשוה אלא בנטייה צפון ודרום.
4. מי שעומד בציר הצפוני או הדרומי יראה את מה שקוראים גלגל המזלות סובב לפניו כסבוב הרחים, ולא כמראה סבוב גלגל העגלה למי שעומד מלפניה או מאחוריה, אלא כמראה סבוב גלגל העגלה למי שעומד מצדה.
5. הציר הצפוני.
6. שמות לו ז.
ונעתה ללמות באנה ארץ׳ לא צפוף פיהא, יעני אנהא לא כואכב ולא נג׳ום הו קולה ולא סדרים פתכון תט׳הר אלנגום עלי כל בלד ובלד אלנור כמא תאפל, וד׳לך אן ג׳מיע דואיר אלאפאק יקטע אלפלך נצפין, פתט׳הר מן אלנג׳ום עלי כל בלד ובלד מת׳ל מא יגיב ענה. וכד׳לך דאירהֵ אלשמס אלד׳י תרסמהא במסירהא, ועלי אן דואיר אלאפאק קטעהא קטעתין גיר מעתדלתין, אלא אנה לא בד מן אן יטול אלנהאר מת׳ל מא קצר פי מא בין תמאם אלסנה אלתי הי ג׳מלהֵ דוירהֵ אלשמס פי אלפלך, חתי אלמוצ׳ע אלד׳י יכון פיהא יום מקדארה שהרא לא בד אן יכון באיזאיה לילה מקדארה שהרא. וכד׳לך (אלנהאיה) [אלנאחיה] אלתי תכון פיהא לילה במקדאר סתה שהור נט׳ירהא יכון יום במקדאר סתה שהור, והד׳א פי אלמוצ׳ע אלד׳י יציר פי אלקטב אלשמאלי עלי מא סמת אלרוס ויציר מדאר פלך אלברוג׳ הנאך רחאויא, ועלי אן הד׳א לא עמארה פיה פיבלגנא כ׳ברה, אלא אן אלעקל אלד׳י רכבה אללה פינא אד׳א נחן אסתעמלאנה פי צנעהֵ אלהנדסה אכ׳רג׳ לנא ד׳לך ומא הו אדק מנה, לד׳לך קאל ותופע כמו אופל.
ואלמכ׳רג׳ מן ג׳מלהֵ הד׳ה אלקצה אלי אן יציר זיאדה עלי קול בלדד, הו אלקול אלד׳י קאל איוב אחת היא, אם שוט ימית פתאום, יקול לה זעמת אנא לא נשאהד צאלחא מולמא וד׳לך פי אלאולין כקולה כי שאל נא לדור ראשון, פהוד׳א אנא קד שאהדתה אבלא צאלח מע טאלח, פמן ההנא קלת אן אללה איצ׳א יפניהמא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אמא באפה תמיתהמא גפלה ולקבהא בשוט, פיציר ענד אלנאס מקדאר ת׳ואב אלצאלחין הו הזוא, לאן למסת ינשק מן לגהֵ אלתרגום והמלאכה היתה דים. או במלך ג׳איר יסלם אלבלד פאנה יקצד קצ׳אתהא וחכאמהא וצלאחהא יגטי וג׳וההם ויסכתהם כקולה ארץ נתנה ביד רשע. ואן לם יכון בהד׳ה אלאמור לא באפה סמאויה ולא בסלטאן ג׳איר ט׳אלם פבגירהא כקולה אם לא אפוא מי הוא. ויכון מענאה פי קולה מי הוא, מא מן אלאמור כאינא מא כאן, פקד שאהדנא יא בלדד כ׳לאף מא קלת. ואנא מסתכ׳רג׳ מא אג׳אבה צפר עלי זיאדתה הד׳ה ומתבתה, ומבתדי אולא בג׳מלהֵ קולה.
עיפתה – שם דבר חשיכה, כמו: שחר ועפה.
צלמות – היא ולא סדרים בה (שאין שם סדרי אדם כלומר מנהגים שאין שם יישוב ואור שלה כמו אופל הוא).
ותופע כמו אופל – מקום מופע שבה כמו אופל הוא.
darkness Heb. עפתה. This is a noun meaning darkness, like "dawn and darkness (ועיפתה)" (Amos 4:13).
the shadow of death it is, without orders in it (that there are no orders of man; i.e., there are no customs, for there is no civilization, and its light is like darkness).
and where the light is as darkness The illuminated place [therein] is like darkness.
ארץ עיפתה – ארץ חשיכה, כמו: עושה שחר ועיפה (עמוס ד׳:י״ג).
צלמות ולא סדרים – שאין להבחין בה מתי הוא יום, ומתי הוא לילה, שהם סדרי בראשית: ויהי ערב ויהי בוקר.
ותופע כמו אופל – פתרונו: אילו הייתי שב לשם כבר, אותה חשיכה היתה דומה עלי כמו אורה.
כמו אופל – כמו שהוא מחשיך שם, אותו אופל היה דומה עלי לאור.
ותופע כמו אופל – אמי היירייד אי אלקש גרנדא קלריטיר שי יואי פושא כנסכא אשקוד אילקש אשט בלעז.א
ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט כל הלעז.
ב. בכ״י של ר״י קרא מופיע כאן ביאור על איוב ט׳:י״ז, והוא הובא שם במהדורתנו.
כמו אפל – מקום שלא יזרח בו השמש ששה חדשים שאינו קו האורך ולא ישיגנו אור השחר זמן ארוך.
ולא סדרים – אין שם סדרי ירח וככבים.
ותופע כמו אופל – ותחשך כמו אופל.
ארץ עיפתה כמו אפל – האפל שיש מקומות שהלילה שם ששה חדשים.
צלמות ולא סדרים – ולא סדרי ירח וכוכבים.
עיפתה – פי׳ אפל וכן ותופע ומלת עיפתה בכפל סימן נקבה וכן ישועתה.
סדרים – ערכים ותרגום ויערוך וסדר.
עיפתה – פי׳ הכתוב מהו, והפי׳ כמו אפל והוא הקבר.
ולא סדרים – מערכות כוכבים.
ותופע – פי׳ כמו אופל (כי המלה דבר והפכו וכן הוריש, והפכו כי אוריש גוים מפניך (שמות ל״ד:כ״ד)).
עפתה כמו אופל – מלשון עושה שחר עיפה (עמוס ד׳:י״ג), והוא ענין חשך.
רק התרגום אמר ארעא דתימורהא היך קבל, והם אמרו נתרי האור הזורחים אחרי עמוד השחר ועושים תימורים, והם כאילו עפים לעיני האדם, והיא ארץ צלמות ואין בה סדרי העתים, קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה (בראשית ח׳:כ״ב).
ולא סדרים – רוצה לומר: שאין בארץ דבר שומר סדר ויושר בעניינים הפרטיים.
ותופע – ותאיר.
זה ביאור מלות המענה.
[אֶרֶץ] עֵיפָתָה. האור שלה הוא כְּמוֹ אֹפֶל, [צַלְמָוֶת] וְלֹא סְדָרִים - שלפעמים יגבר הטבע ולפעמים יגבר החומר בלתי סדר: וַתֹּפַע. וגם כשתאיר הזקנה ויגבר הטבע, היא כְּמוֹ אֹפֶל מכאבי הזקנה:
ותופע – אורה וזריחה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳).
ארץ עפתה וגו׳ – החושך שלה היא כמו חשכת אפלה והוא צלו של מות ואין שם סדרי מערכות הככבים ומזלות.
ותופע – אף מקום המנהיר ומזהיר שבה היא כחשכת אפלה ולזה חדל ממני היסורים עד לא אלך אל המקום ההוא (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת בלדד שאמר שהכל בא בהשגחה וטובת הרשעים לרעה ורעות הצדיקים המה לטובה כי ישיב אמרים לומר איך יתכן אם המה מין אחת ודרך אחת להם וישתנו בפעולת׳ ואם בעבור המיתה הפתאומית הבאה לרשע הלא עוד לטובה יחשב ויבחר בזה מלהיות מיוסר כמו הצדיק אף יתלונן למה זה ימהר לשלם כל גמול הרשע הלא האדם הוא בידו בכל עת וירב אמריו לאל איך לא יחוס מלחבל פועל ידיו הנעשה בחכמה נפלאה ובשלימות רב).
עיפתה – כמו עפעפי, שחר תעופה כבקר תהיה, עלות השחר.
ארץ – ר״ל הארץ הזאת שהיא חיי העוה״ז, עיפתה כמו אופל, גם מעט האור שנמצא בה בעת בקיעת השחר דומה כאופל שהוא יותר מחשך, ולא תאמר שהאופל הנמצא בארץ הזאת הוא מסדר הבריאה שנסדר שיהיה אור וחושך יום ולילה, כי הוא צלמות ולא סדרים, שאין הצלמות עפ״י סדרים, וגם ותופע כמו אופל גם הופעת האור אשר בעוה״ז דומה כאופל:
עיפתה – ענינו חשך, וממנו התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳), ואולי הוא הפוך באותיות ובענין מן יפע, וכן יש תיבות אחרות שבהפוך אותיות שרשן תתהפך הוראתן, לחץ־חלץ, רש־שר, סֶרַח־חֶסֶר.
ולא סדרים – בלי צבאות הככבים הזורחים בסדר הקבוע להם.
ותפע – השתמשו כאן בפעל זה היא קצת ראיה למה שאמרתי שהוא הפך עיפה.
ואפל – ממקור פל מקור נפל, אדים כבדים הנופלים כלומר נשארים בשטחי האויר סמוך לארץ וערפל הוא לפ״ד מחובר מערב ואופל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל