×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּעֲמֹ֥ד שָׂטָ֖ן עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֙סֶת֙ אֶת⁠־דָּוִ֔יד לִמְנ֖וֹת אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And an adversary stood up against Israel, and incited David to count Israel.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
(א-ל) מפקד ומגפת העם * (קישור לעיון)שמואל ב כ״ד:א׳-כ״ה
וַאֲקֵים יְיָ סִטְנָא עַל יִשְרָאֵל וְאִתְגְרֵי בְּדָוִד לְמִמְנֵי יַת יִשְרָאֵל.
{ויעמד שטן על ישראל –} ובשמואל כתב: ויוסף אף ה׳ לחרות בישראל (שמואל ב כ״ד:א׳) לפי ששםא אמר לעיל: ויהי רעב בארץ על אודות הגבעונים (שמואל א כ״א:א׳) ועוד חרה אפו על הספירה הזאת.
שטן – הוא שר משרי דוד. ואני אומר, שטן ממש לפיב שהניחו לאבשלום לבוא על פילגשי דוד.
א. כך במהדורת קירכהיים, בכ״י מוסקבה 853: ״שלשם״.
ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״בשביל״.
ויעמד שטן על ישראל – אע״פ שפרשה זו אינה לכבוד דוד נכתבה כאן משום שנאמר בסוף הפרשה שבנה מזבח וענהו י״י מן השמים וזה כבוד דוד.
Now Satan arose upon Israel Although this chapter is not complimentary to David, it was written here because it says at the end of the chapter that he built an altar and the Lord answered him from heaven. This is complimentary to David.
1ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד וגו׳ – 2הוא הנטוע בלב האדם מנעוריו. 3ומה שאמר בספר שמואל ״ויוסף אף יי׳ לחרות בישראל ויסת את דוד בהם״ (שמואל ב כ״ד:א׳) שנראה כי יי׳ הוא המסית, אמת הוא; כי הוא הסיתו באמצעות השטן בעון ישראל, 4שהיו ראויים ליענש. וגם הוא יקרא ״מלאך יי׳⁠ ⁠⁠״; והוא שראה דוד כדמות מלאך יי׳ וחרבו שלופה בידו (להלן פס׳ טז) – 5כי הוא המטעה והוא הממית.
1. ויעמד וכו׳. דיבור זה נמצא רק בענף אחד של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
2. הוא הנטוע בלב האדם מנעוריו. בקשר לזה ראו פ׳ תלמג׳, ״The Rationalist Tradition״ ע׳ 198.
3. ומה שאמר בספר שמואל וכו׳. שם מסביר רד״ק שהקב״ה שם בלב דוד למנותם, ואותו היצר שנכנס בלבו הוא שנקרא כאן ״שטן״. י׳ ווייסע מציע שדעת רד״ק מבוססת על דברי רז״ל: ״הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות״ (בבלי ב״ב ט״ז.). ועיינו עוד במיוחס לתלמיד רס״ג, בייחוד ההצעה שה״שטן״ כאן הוא ״שר משרי דוד״.
4. שהיו ראויים ליענש. ראו דבריו על הפסוק בשמואל על סיבת העונש. במיוחס לר״י קרא כאן: ״מדרש אגדה אומ׳: בשביל שגרמו לשאול למות, שהם לקחו בעל כרחו של שאול משלל עמלקים, נתחייבו כולם מיתה; והיה להם למות בהר הגלבוע עם שאול ועם שאר ישר׳, אלא אמ׳ הק׳: אם אני הורגם, הרי אני עושה פירצה בישראל״. אך לא מצאתי מקור אותה אגדה.
5. כי הוא המטעה והוא הממית. כיון שדיבור זה מופיע רק בענף אחד של עדי-נוסח, יש להעלות שהמילה ״הממית״ היא טעות, ושהנוסחה המקורית היא ״המסית״, בהתאם למשמעות של ״המטעה״ (בכת״י וטיקן: ״המתעה״ – והוא דומה במובנו). בכך, נימוק זה יהיה עקבי עם שאר הדיבור, בו טוען רד״ק ש״ה׳ הוא המסית...באמצעות השטן״. שהרי גם כאן, ניתן להבין בכוונתו כי הסיבה שהשטן המסית נקרא ״מלאך ה׳⁠ ⁠⁠״ היא ש״הוא״ – הקב״ה – הוא עיקר ״המטעה״ ו״המסית״; או שכיוון ש״הוא״ – השטן – הוא ״המטעה״ ו״המסית״, ראוי לקרותו ״מלאך ה׳⁠ ⁠⁠״, כי ה׳ הוא הגורם הראשון להסתה שהשטן מבצע. לפי זה, הביטוי ״כי הוא המטעה והוא המסית״ מפרש את הביטוי ״וגם הוא יקרא ׳מלאך ה׳⁠ ⁠׳⁠ ⁠⁠״, והציטוט מפסוק טז המופיע ביניהם הוא מאמר מוסגר המגלה לנו את המקור לכך שנקרא השטן ״מלאך ה׳⁠ ⁠⁠״. ברם, יותר נראה שהנוסחה ״הממית״ שלפנינו היא נכונה, ושרד״ק מתייחס למיתתם של רבים מהעם במגיפה על ידי אותו מלאך בהקשר ההוא. בכך, הביטוי ״כי הוא המטעה והוא הממית״ מפרש את הפסוק ההוא המצוטט מיד לפניו, ומסביר שראה אז דוד את מלאך ה׳ – השטן – וחרבו שלופה בידו, כי השטן תיפקד לא רק להטעות את דוד אלא גם לבצע את העונש ולהמית רבים מהעם – ״כי הוא המטעה והוא הממית״.
Satan arose against Israel and incited David, etc. This refers to what is ingrained in a person’s heart from his youth. Now in the book of Samuel it says, “The anger of the Lord again flared up against Israel, and He incited David against them” (2 Samuel 24:1), from which it seems that it is the Lord who did the inciting. This is true: He incited him—through the Satan—because of Israel’s sinful behavior; for they deserved to be punished. Satan is also called “the angel of the Lord”: it was he whom David saw in the form of the angel of the Lord with a drawn sword in his hand (v. 16). After all, he is the one who leads people to err and the one who puts them to death.
ויעמד שטן על ישראל – בספר שמואל (שמואל ב כ״ד:א׳) כתוב ויוסף אף י״י לחרות בישראל והענין אחד.
ויסת – ענין פתוי.
ויעמד שטן – הוא היצה״ר הנטוע בלב האדם.
על ישראל – ר״ל לעשות דבר הרע לישראל.
ויעמוד שטן – כל פרשה זו נזכרה בשמואל סימן כ״ד, ושם בארתי באורך, מפני שראה שעזבוהו וילכו אחרי שבע בן בכרי לא בטח בהם עוד שיתאספו לפקודתו בעת מלחמה, ורצה למנותם ולכתוב שמות הגברים בספרי הזכרונות, שיהיה כל איש מחויב לצאת לצבא בעת מלחמה, וזה היה הסתה וגירוי, כי באמת היו ישראל שלמים אתו, ושם כתיב למנות את ישראל ואת יהודה, ועזרא באר שעקר הכונה היה בשביל ישראל כי יהודה היו נאמנים אצלו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ב) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד אֶל⁠־יוֹאָב֙ וְאֶל⁠־שָׂרֵ֣י הָעָ֔ם לְכ֗וּ סִפְרוּ֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וְעַד⁠־דָּ֑ן וְהָבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְאֵדְעָ֖ה אֶת⁠־מִסְפָּרָֽם׃
And David said to Joab and to the princes of the people, "Go, count Israel from Beersheba even to Dan; and bring me word, that I may know their sum.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר דָוִד לְיוֹאָב וּלְרַבָּנֵי עַמָא אֲזִילוּ מְנוּ יַת יִשְרָאֵל מִבֵּירָא דְשֶׁבַע וְעַד פַּמְיָאַס (ס״א פַּמִּיאַס) וְאַיְתִיאוּ לְוָתִי וְאִדַע יַת סְכוּמְהוֹן וְיַת מִנְיַנְהוֹן.
נכו ספרו – הפ״א רפויה ובהדיא איתמר במסורת ספרו תרין בקריא רפין וסימן לכו ספרו את ישראל. ספרו מגדליה (תהלים מ״ח).
לכו ספרו – בארתי שם שעקר כונתו היה הספירה שהוא על חשבון הפרטי, לדעת כל איש ואיש, לא על הפקידה, שהוא החשבון הכולל, כמש״ש באורך, וזה היה החטא, עי״ש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימלבי״םהכל
 
(ג) וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב יוֹסֵף֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ עַל⁠־עַמּ֤וֹ ׀ כָּהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים הֲלֹא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֻּלָּ֥ם לַאדֹנִ֖י לַעֲבָדִ֑ים לָ֣מָּה יְבַקֵּ֥שׁ זֹאת֙ אֲדֹנִ֔י לָ֛מָּה יִֽהְיֶ֥ה לְאַשְׁמָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
And Joab said, "May Hashem make His people one hundred times so many more than they are; but, my lord the king, are they not all my lord's servants? Why does my lord require this thing? Why will he be a cause of guilt to Israel?⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר יוֹאָב יוֹסֵף יְיָ עַל עַמֵיהּ הֵי (ס״א הֵיךְ) כְאִלֵין מְאָה זִימְנִין הֲלָא רִבּוֹנִי מַלְכָּא שַׁלִיט עֲלֵיהוֹן וְכֻלְהוֹן לְרִבּוֹנִי לְעַבְדִין לְמָה יִבְעֵי הָדָא פִּתְגָמָא רִבּוֹנִי וּלְמָה יְהֵא לְחוֹבָא עַל יִשְרָאֵל.
ויאמר יואב יוסף י״י על עמו כהם וגו׳ – הנה כבר השמיט מזה המאמר בספר שמואל (שמואל ב כ״ד:ט׳) זכר כי ישראל היה שמונה מאות אלף איש שולף חרב ויהודה חמש מאות אלף איש והנה זכר בזה הספר במה שיבא יואב בן צרויה החל ולא כלה ויהי בזאת קצף גדול בישראל ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד. ולזה ידמה שנאמר. והוא דרך להתיר הרבה מאלו הספקות כי בספר דברי הימים למלך דוד נכתב לפי מה שאמר לו יואב והוא הוסיף על המספר אך המספר שמצא נכתב בס׳ שמואל כאשר היה לו כאשר הגיד המספר למלך.
על עמו כהם – בכ״ף.
לאשמה – היא מלשון שממה וכן עדרי הצאן נאשמו (יואל א׳:י״ח).
יוסף ה׳ – על כי היה נראה משאלת המלך אשר יחשוב כי רבים המה ולכן התאוה לדעת מספר׳ ולזה אמר לו יואב מי יתן ועוד יוסף ה׳ עליהם כמו שהם עתה ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד מאה פעמים.
הלא וכו׳ – ר״ל הלא אדוני המלך יודע אשר כולם לאדוני לעבדים ואם עוד יתרבו הנה ברוב עם הדרת מלך וא״כ למה יבקש לדעת מספרם למה יהיה זה סיבה לעשות שממה לישראל כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
ויאמר הלא כולם לאדוני לעבדים – א״ל שהם נאמנים למלכם וא״צ לכ״ז, וגם שיהיה לאשמה שהמספר מביא הנגף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ד) וּדְבַר⁠־הַמֶּ֖לֶךְ חָזַ֣ק עַל⁠־יוֹאָ֑ב וַיֵּצֵ֣א יוֹאָ֗ב וַיִּתְהַלֵּךְ֙ בְּכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Nevertheless the king's word prevailed against Joab. And Joab departed and went throughout all Israel, and came to Jerusalem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּפִתְגָמָא דְמַלְכָּא תַּקִיף עַל יוֹאָב וּנְפַק יוֹאָב וְטַיֵל בְּכָל יִשְרָאֵל וְתָב לִירוּשָׁלָם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
 
(ה) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת⁠־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד⁠־הָעָ֖ם אֶל⁠־דָּוִ֑יד וַיְהִ֣י כׇֽל⁠־יִשְׂרָאֵ֡ל אֶ֣לֶף אֲלָפִים֩ וּמֵאָ֨ה אֶ֤לֶף אִישׁ֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וִיהוּדָ֕ה אַרְבַּע֩ מֵא֨וֹת וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף⁠־חָֽרֶבא׃
And Joab gave the sum of the counting of the people to David. And all of Israel were a thousand thousand and one hundred thousand men that drew sword; and Judah was four hundred sixty and ten thousand men that drew sword.
א. שֹׁ֥לֵֽף⁠־חָֽרֶב =א (מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה)
• ל,ש1=<שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב> (בלי מקף)
• דפוסים=שֹׁ֥לֵף חָֽרֶב (בלי מקף וגעיה)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמְסַר יוֹאָב יַת חוּשְׁבָּן מִנְיַן עַמָא לְדָוִד וַהֲווֹ כֻּלְהוֹן יִשְרָאֵל אֶלֶף אַלְפִין וּמְאָה אַלְפִין גְבַר שָׁלְפֵי סְיָפָא וֶאֱנַשׁ יְהוּדָה אַרְבָּעָה מְאָה וְשַׁבְעִין אַלְפִין גְבַר שַׁלְפָן (ס״א שַׁלְפֵי) סְיָפָא.
את מספר מפקד – שטר של ספירה.
{ויהי כל ישראל –} בשמואל כתב: ותהיא ישראל (שמואל ב כ״ד:ט׳) לפי שתשש כחן כנקבה בשביל שני רעבון ולא הרגו ליואב (מדרש שמואל ל׳:ב׳).
אלף אלפים ומאה אלף – לכאן, ולשם (שמואל ב כ״ד:ט׳): שמנה מאות אלף, אלו ב׳ כתובים המכחישים זה את זה, והללו ג׳ מאות אלף מה טיבן, מכריע הכתוב השלישי ביניהם: ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף (דברי הימים א כ״ז:א׳) מלמד כמפורש על הסדר, שאלו ג׳ מאות אלף היו כתובים בנימוסי של מלך ולא היו צריכים להימנות, הא כיצד, כ״ד אלף לי״ב שבטים הרי רפ״ח אלף, נשתיירו י״ב אלף הם נשיאי ישראלב.
א. כך בכ״י מוסקבה 853, וכן מופיע בפסוק שם. במהדורת קירכהיים נוסף: ״כל״, וכ״ה במדרש שמואל.
ב. מופיע גם במדרש ׳משנת רבי אליעזר׳ פרשה א׳ עמוד 25.
מספר מפקד העם – דוגמת וכל פקדיכם לכל מספרכם (במדבר י״ד:כ״ט).
ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף – כתיב שמנה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף (שמואל ב כ״ד:ט׳) דמשמע דלא היו מישראל כל כך כאשר נאמר כאן אלא לפי שהקצף היה מאת הקב״ה על דוד לא כתב שם מספר כולם שמנה ואף יואב לא מנה כל השבטים כמו שכתוב כי נתעב דבר המלך את יואב (דברי הימים א כ״א:ו׳) אבל כאן משום כבודו של דוד מזכיר כאן מספר וחשבון שמנה כי זהו כבודו שחיל כבד כזה היה בשבטו וכן מוכיח כמו שפירשתי שאפי׳ אותו קצת מישראל שמנה לא כתב כל מספרם בשמואל אבל כאן כתב כל אותו מספר שמנה דהא כתיב כאן ויהי כל ישראל ובשמואל לא כתיב כל ובפירוש מוכיח כאן לפנינו כדכתיב יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד (דברי הימים א כ״ז:כ״ד).
the number of the census lit., the number of the number. A similar expression is (Num. 14:29): "... and all your numbered ones at all your numberings.⁠"
and all Israel were a thousand thousand and a hundred thousand, etc. and Judah was four hundred seventy thousand But in Samuel (II 24:9) it is written: "eight hundred thousand, etc., and the men of Judah were five hundred thousand men,⁠" which apparently means that there were not so many of Israel as are stated here. The truth is that because the anger of the Holy One, blessed be He, was upon David, Scripture did not write there the number of all of those whom he had counted. Neither did Joab count all the tribes, as it is written (verse 6): "... because the word of the king was repugnant to Joab.⁠" But here, because of David's honor, he does mention the number and the reckoning that he counted, because it is his honor that such a massive army was in his tribe. And the following is proof to what I explained: that even that small part of Israel that he counted, he did not write their entire number in Samuel, but here, [the Chronicler] did write the entire number that he counted, because it is written here: "and all Israel were,⁠" whereas in Samuel it is not written: "all.⁠" And it is explicitly proven here before us, as it is written: (below 27:24): "Joab the son of Zeruiah began to count but did not finish, and with this there was anger upon Israel, and the number did not reach the number of the chronicles of King David.⁠"
אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב1ובספר שמואל: ״ישראל שמנה מאות אלף״ ו״יהודה חמש מאות אלף״ (שמואל ב כ״ד:ט׳)! מצאנו בהגדה (פסיקתא רבתי מ״ד.): אמר ר׳ יהושע בן לוי: הכתובין מוסיפין כאן מה שחסרו כאן – אלו שני שבטים שלא נמנו; שכך כת׳: ״ולוי ובנימן לא פקד בתוכם״ (להלן פס׳ ו). אמ׳: 2באלו אני יכול להשמט, ולומר: שבט לוי אינו נמנה במנין שאר השבטים, כי אם מבן חדש (במדבר ג׳:ט״ו), ובנימן דיו שחסר וכלה בפילגש בגבעה (שופטים כ׳:כ״א ואילך). ולזה הפי׳, פסוק זה – ״ולוי ובנימן לא פקד בתוכם״ – בשמואל היה לו לכתוב אותו; שהיה טעם לחסרון שחסר שם המספר, ולחסרון שחסרו בני יהודה בזה הספר לא נתן טעם! ובשלשים ושתים מדות דר׳ אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (מידה טו) אומ׳: משני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבא 3כת׳ שלישי ויכריע ביניהם; כיצד? כתוב אחד אומ׳ ״ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב״, וכת׳ אחד אומ׳ ״ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש ואיש יהודה חמש מאות אלף איש״ (שמואל ב כ״ד:ט׳)4נמצא ביניהם שלש מאות אלף איש! אלו שלש מאות אלף מה טיבן? בא המכריע והכריע: ״ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף״ (דברי הימים א כ״ז:א׳) – שלש מאות אלף הללו היו כתובין 5בטמוסו של מלך, 6ולא היו צריכין להמנות. כיצד? עשרים וארבעה אלף לשנים עשר, 7הרי כאן מאתים ושמנים ושמנת אלפים; נשתיירו שנים עשר אלף – 8לנשיאי ישראל. 9והשליכן הכת׳ כאן, 10וחזר וכללן להלן. וגם זה לא נתן טעם לחסרון מספר יהודה שנמצא הנה, כי בספר שמואל כתוב ״חמש מאות אלף״, והנה כת׳ ״ארבע מאות ושבעים אלף״ – נמצאו חסרים שלשים אלף! ואפשר שאותם שלשים אלף מתו במגפה, 11כי שבעים אלף היו המתים במגפה (להלן פסוק יד) – ושלשים אלף מהם היו מיהודה; 12ומתו כל כך מיהודה לפי שהוא שבטו של דוד, והוא היה הסבה.
1. ובספר שמואל וכו׳. השוו רד״ק ורש״י שם, וראו המדרש הנוסף שרד״ק מצטט שם. והשוו מדרשים אלה לעומת המיוחס לרש״י כאן ובדברי הימים א כ״ז:כ״ד, המפרש על פי שיטתו שהספר נכתב לכבוד דוד (עיינו בהקדמת רד״ק ובהערות שם). המיוחס לר״י קרא מזכיר את שני המדרשים שמצטט רד״ק כאן; אבל בהתאם לשיטתו, הוא כותב ש״לפי פשוטו אין לתמוה מפני הספרים שמצא״, היינו הספרים שמצא עזרא שהיו נכתבים בהם דברים הסותרים זה את זה, וקיים את דברי שניהם במקומות שונים.
2. באלו אני יכול להשמט וכו׳. יואב הוא המדבר. על סיבת ההשמטה ראו המיוחס לרש״י על פסוק ו, המפרש שיואב חשב לעצמו שאלה שלא ימָנו לא יענשו במגיפה. כך ראוי להבין גם מה שרד״ק כותב כאן על בנימן: ״דיו שחסר וכלה בפילגש בגבעה״.
3. כת׳ שלישי. ברוב עדי-נוסח: ״הכתו׳ השלישי״, וכן לפנינו בל״ב מידות דרבי אליעזר.
4. נמצא ביניהם שלש מאות אלף איש. ההפרש בין שני המספרים של ישראל הוא שלש מאות אלף, ובין המספרים של יהודה שלשים אלף. על אותם שלשים אלף עיינו בהמשך.
5. בטמוסו של מלך. ר״ל: בספרו של המלך אשר בו היו רשומים התפקידים של משרתיו.
6. ולא היו צריכין להמנות. נראה שכתירוץ זה מניח רד״ק בדבריו לדברי הימים א כ״ז:כ״ג ד״ה ״כי אמר״; עיינו שם ובהערות.
7. הרי כאן מאתים ושמנים ושמנת אלפים. ר״ל: רפ״ח אלף, שהוא עשרים וארבעה אלף כפול שנים עשר.
8. לנשיאי ישראל. בעל המדרש משער שהי״ב אלף – החסרים עדיין מאותם שלש מאות אלף שלדעתו היו כתובים בטמוסו של המלך – היו נשיאים, חברי ממשלה שלא נזכרו באותו פסוק כמשרתי המלך ולא נכללו ברפ״ח אלף. כמדרש זה מצדד המיוחס לתלמיד רס״ג.
9. והשליכן הכתוב כאן. ר״ל: לא נכללו במספר שבספר שמואל.
10. וחזר וכללן להלן. ר״ל: נכללו במספר שבספר דברי הימים.
11. כי שבעים אלף מתו וכו׳. ר״ל: כיון שמתו כל כך הרבה, אין זה רחוק לומר ששלשים אלף מהם היו מיהודה. ברם, לפי זה, נראה שהיה לַכּתוב לנכות את מספר המתים גם ממספר כל העם. אך אולי לא הקפיד על כך כי מספר כל העם – יותר ממליון אנשים – הוא כה גדול בכל זאת. גם קשה לפי גישה זו מה שלא הוסף כלום כאן למספר בני יהודה כדי לכלול אותם משרתי המלך – שהיו כתובים בטמוסו של מלך – שלא נכללו במספר בני יהודה שבספר שמואל. אולם, גם לענין זה יש להעלות שעל-אף כי מקומו של המלך היה בנחלת יהודה, מספר משרתי המלך שמבני יהודה היה מספיק קטן שלא הקפיד עליהם.
12. ומתו כל כך מיהודה וכו׳. בפירושו לשמואל הוא מוסיף: ״או היו באותו שבט רוב החוטאים״.
One million one-hundred thousand ready to draw the sword, and in Judah there were four-hundred-and-seventy thousand men ready to draw the sword. But in the book of Samuel [it says] that “in Israel [there were] eight-hundred thousand” and that “[the men of] Judah numbered five-hundred thousand” (2 Samuel 24:9)! We find in an aggadah (Pesiqta Rabbati 44:1): “Rabbi Judah ben Levi said: The verses include in one place what is missing from the other—meaning two tribes that were not counted—for the text indeed says, ‘He did not record among them Levi and Benjamin’ (1 Chronicles 21:6). He figured: I can get away with omitting these, on the grounds that the tribe of Levi is not counted with the rest of the tribes but rather from the age of one month and older (Numbers 3:15); and the tribe of Benjamin suffered enough loss and devastation in the matter of the concubine at Gibeah (Judg 20:35–48).” But according to this interpretation, that verse—“He did not record among them Levi and Benjamin”—should have been written in Samuel, because it provides the reason for the lower number recorded there but no reason for the lower number of Judahites in this book! In the Thirty-two Principles of Rabbi Eliezer son of Rabbi Jose of Galilee (Principle 15) it says: “How does one apply [the principle of scriptural interpretation concerning] two texts that stand in contradiction to one another, [which provides that] a third text be invoked to decide between them? One text says, ‘All Israel comprised one million one-hundred thousand ready to draw the sword, whereas in Judah there were four-hundred-and-seventy thousand men ready to draw the sword’; and another text says, ‘In Israel there were eight-hundred thousand men, and the men of Judah numbered five-hundred thousand’ (2 Samuel 24:9). There emerges between them a difference of three-hundred thousand men! What accounts for those three-hundred thousand men? A deciding verse resolves this: ‘The number of Israelites—chiefs of clans, officers of thousands and hundreds and their clerks, who served the king in all matters of the divisions, who worked in monthly shifts during all the months of the year—each division twenty-four thousand’ (1 Chronicles 27:1). Those three-hundred thousand, then, were recorded in the king’s registry, and did not need to be counted. How so? Twenty-four thousand times twelve equals two-hundred-and-eighty-eight thousand, with the remaining twelve thousand comprising the leaders of Israel. So having left them out in one place, the text proceeds to include them elsewhere.” But this too does not provide any reason for the lower number of Judahites found here. For in the book of Samuel it says “five-hundred thousand,” while here it says “four-hundred-and-seventy thousand.” It emerges that thirty thousand are missing! Perhaps those thirty thousand died in the plague. After all, the casualties of the plague totaled seventy thousand (v. 14), thirty thousand of whom could have been from Judah. The reason why so many Judahites died would then be that Judah is David’s tribe and he was the cause of it all.
ומאה אלף איש שלף חרב – בב׳ טעמים וכן חברו שבפסוק שלף חרב.
מספר מפקד – לתוספת ביאור כפל כמ״ש וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
אלף אלפים – ר״ל אף שיואב נתן למלך מספר מועט האמור בש״ב האמת הוא שהיו אלף אלפים וכו׳.
מספר מפקד – בארתי שם, וכן הסתירה שיש בענין המספר בין כאן לשם התבאר שם פסוק ט׳, עי״ש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ו) וְלֵוִי֙ וּבִנְיָמִ֔ן לֹ֥א פָקַ֖ד בְּתוֹכָ֑ם כִּֽי⁠־נִתְעַ֥ב דְּבַר⁠־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת⁠־יוֹאָֽב׃
But he did not count Levi and Benjamin among them; for the king's word was abominable to Joab.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְשִׁבְטָא לֵוִי וְשִׁבְטָא בִּנְיָמִין לָא מְנָא אֲרוּם מְרָחָקָא פִּתְגָמָא דְמַלְכָּא עַל יוֹאָב.
ולוי ובנימן לא פקד בתוכם וגו׳ – יואב היה יודע שיהיה לאשמה לעם לנגף לפיכך אמר יואב יכול אני להציל שבטים הללו מן המנין לוי אם יאמר דוד למה לא מנית את לוי אשיבנו כי לא התפקדו בתוך בני ישראל (במדבר ב׳:ל״ג), וכן אומר לבנימין הלא בפלגש בגבעה נגפו ואם יתנגפו עתה מה ישתייר להם.
But Levi and Benjamin he did not count among them, etc. Joab knew that it would be considered a sin for the people, leading to a plague; Joab therefore said, "I can save these tribes from the census. Concerning Levi, if David says: 'Why did you not count Levi?' I shall answer him that they were not counted among the Children of Israel (Num. 2:33). And this is what I shall say about Benjamin: 'Weren't they stricken in the episode of the concubine in Gibeah? If they are afflicted now, what will be left of them?'"
ולוי ובנימן – ר״ל על כי לא פקד ביניהם לוי ובנימין לזה לא עלה החשבון שנתן למלך כמ״ש כאן כי החשבון האמור כאן היה עם לוי ובנימין (ואף כי לא מנה אותם יתכן שאמר כן באומד הדעת).
כי נתעב – נתן טעם למה לא פקד את לוי ובנימין ואמר כי דבר המלך היה מאוס בעיני יואב ולזה היה משתמט לומר הלא גם בימי משה לא התפקדו מטה לוי בתוך בני ישראל ובבני בנימין היה כמשתמט לומר די להם מה שנתמעטו בימי פילגש בגבעה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודהכל
 
(ז) וַיֵּ֙רַע֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים עַל⁠־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיַּ֖ךְ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And God was displeased with this thing; therefore He smote Israel.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְאִישׁ קֳדָם יְיָ עַל פִּתְגָמָא הָדֵין וּמְחָא יְיָ יַת יִשְרָאֵל.
ויך את ישראל – רוצה לומר: אחר שבחר דוד שיפול ביד י״י.
על הדבר הזה – בעבור שנמנו בלא כופר נפש.
ויך את ישראל – ר״ל עי״ז בא הנגף כאשר בחר דוד.
ויך – שכבר התחיל איזה חולי בין העם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ח) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ אֶל⁠־הָ֣אֱלֹהִ֔ים חָטָ֣אתִֽי מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְעַתָּ֗ה הַֽעֲבֶר⁠־נָא֙ אֶת⁠־עֲו֣וֹן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃
And David said to God, "I have sinned greatly, in that I have done this thing; but now, put away, please, the iniquity of Your servant; for I have acted very foolishly.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר דָוִד קֳדָם יְיָ חָבִית לַחֲדָא עַל דִי עֲבָדִית יַת פִּתְגָמָא הָדֵין וְכַדוּן שְׁבוֹק כַּדוּן יַת חוֹבָא דְעַבְדָךְ אֲרוּם אִטַפְּשִׁית עַד לַחֲדָא.
ועתה העבר נא את עוון עבדך – עוון זה מלא בשני ווי״ן כלומר העבר נא על העון המלא שעשיתי וד׳ מלאים הן בקריאה וזה אחד מהם. והשני: הן בעוון חוללתי (תהלים נ״א:ז׳), וכמפורש בויקרא רבה באשה כי תזריע (ויקרא רבה תזריע י״ד) אפילו חסיד שבחסידים א״א שלא יהא לו אחד בעבירה בלא נתכוין (אבא) והלא לא נתכוין אלא לצורך עצמו. והשלישי: עוונותיו ילכדנו את הרשע (משלי ה׳:כ״ב) – עוונותיו המרובים. והרביעי: ומצאנו עוון ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך (מלכים ב ז׳:ט׳) שאמרו אם לא נלך ונגיד את בית המלך יהיה עוון גדול כי יבואו עליהם אויבים.
and now, please put aside the iniquity of Your servant – Heb. עֲווֹן. This עֲווֹן is written with the plene spelling, with two "vavim,⁠" i.e., please put aside the full iniquity that I committed. This word is written with the plene spelling in four places in Scripture, and this is one of them. The second is in Psalms (51:7): "Behold with iniquity (בְּעָווֹן) I was formed,⁠" as it is explained in Leviticus Rabbah (14:5), in the section entitled: (Lev. 12:2): "If a woman conceives seed: Even if one be the most pious of the pious, it is impossible that he should have no streak of unintentional iniquity, because he intended only for his own pleasure.⁠" The third is (Prov. 5:22): "His iniquities (עֲווֹנוֹתָיו) shall trap the wicked man,⁠" meaning his many iniquities. The fourth is in II Kings (7:9): "... we will incur guilt (עָווֹן). Now let us go and come and relate this in the king's palace.⁠" They said, "If we do not go and tell this in the king's palace, it will be a grave iniquity, because enemies will come upon them.⁠"
את עוון – ד׳ מלאים הן בקריאה וזה אחד מהם ורש״י נתן טעם לכולן ועיין עוד במסורת הברית הגדול.
נסכלתי – מלשון סכלות ושטות.
הדבר הזה – למנותם בלא כופד נפש.
העבר נא וכו׳ – ר״ל לא ימותו לשחת וא״כ ממילא יעבור העון וילך לו הואיל ולא יהיה הנגף.
כי נסכלתי מאד – ר״ל הלא אני עשיתי סכלות גדול מאד למנותם בלא כופר נפש ומה פשעו הם שימותו במגפה וכאשר לא ימותו לא ימצא בי עון.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(ט) וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־גָּ֔ד חֹזֵ֥ה דָוִ֖יד לֵאמֹֽר׃
And Hashem spoke to Gad, David's seer, saying,
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַלֵל יְיָ עִם גָד נְבִיָא דְדָוִד לְמֵימָר.
חוזה דוד – כי כל נבואותיו היה לדוד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל
 
(י) לֵךְ֩ וְדִבַּרְתָּ֨ אֶל⁠־דָּוִ֜יד לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ שָׁל֕וֹשׁ אֲנִ֖י נֹטֶ֣ה עָלֶ֑יךָ בְּחַר⁠־לְךָ֛ אַחַ֥ת מֵהֵ֖נָּה וְאֶעֱשֶׂה⁠־לָּֽךְ׃
"Go and speak to David, saying, 'Thus says Hashem, 'I offer you three things; choose one of them, that I may do it to you.'"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֱזֵיל וּתְמַלֵיל לְדָוִד לְמֵימַר כִּדְנָן אֲמַר יְיָ חֲדָא מִן תְּלַת אֲנָא רָמֵי עֲלָךְ בְּחַר (ס״א בְּרוֹר) לְךָ חֲדָא מִנְהוֹן וְאַעְבֵּיד לָךְ.
שלוש – ר״ל אחת משלש וכן בשתים תתחתן בי (שמואל א י״ח:כ״א) ור״ל באחת משתים.
שלש אני נוטה – א״ל דע שנתחייבת להענש בשלש עונשים רעב וחרב ודבר, רק ע״י שתבחר אחת ברצון אעשה לך, בל אענישך רק באחת אשר תבחר, ועז״א גד קבל לך – ור״ל קבל הדין ברצון.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יא) וַיָּ֥בֹא גָ֖ד אֶל⁠־דָּוִ֑יד וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ כֹּה⁠־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ קַבֶּל⁠־לָֽךְ׃
So Gad came to David, and said to him, "Thus says Hashem, 'Take which you will:
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲתָא גָד לְדָוִד וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנָן אֲמַר יְיָ קַבֵּל עֲלָךְ.
קבל לך – סימן ד״ה קבל מגלה קבל דניאל קבל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
 
(יב) אִם⁠־שָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים רָעָ֗ב וְאִם⁠־שְׁלֹשָׁ֨ה חֳדָשִׁ֜ים נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵֽי⁠־צָרֶ֘יךָ֮ וְחֶ֣רֶב אוֹיְבֶ֣יךָ ׀ לְמַשֶּׂ֒גֶת֒ וְאִם⁠־שְׁלֹ֣שֶׁת יָ֠מִ֠ים חֶ֣רֶב יְהֹוָ֤הי״י֤ וְדֶ֙בֶר֙א בָּאָ֔רֶץ וּמַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔הי״י֔ מַשְׁחִ֖ית בְּכׇל⁠־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה רְאֵ֔ה מָה⁠־אָשִׁ֥יב אֶת⁠־שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃
either three years of famine; or three months to be swept away before your foes, while the sword of your enemies overtakes you; or else three days the sword of Hashem, even pestilence in the land, and the angel of Hashem destroying throughout all the borders of Israel. Now therefore consider what answer I shall return to Him that sent me.'"
א. וְדֶ֙בֶר֙ =ל ובדפוסים
• א!=וְדֶבֶר֙ (חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אִין תְּלַת שְׁנִין כַּפְנָא וְאִין תְּלַת יַרְחִין מַפַּךְ וְשַׁלְחֵי קֳדָם סַנְאָךְ וּסְיָפָא דִבְעֵיל דְבָבָךְ תְּהֵא לָךְ לְמַדְבְּקָא וְאִין תְּלָתָא יוֹמִין קְטָלִין דְחַרְבָּא מִן קֳדָם יְיָ וּמוֹתָנָא בְּאַרְעָא מְחַבֵּל בְּכָל תְּחוּמָא דְיִשְרָאֵל וְכַדוּן חֲמֵי מָה אֲתִיב לִמְשַׁדַר יָתִי פִתְגָמָא.
{אם שלש שנים רעב –} בארץ ישראל ובסביבות א״י. ואמר בשמואל: שבע שנים רעב בארצך (שמואל ב כ״ד:י״ג) ובסביבות ארץ ישראל יהיוא שָׂבָע וימצאו מאכל מן הגוים אשר סביבותיהם.
חרב ה׳ – הוא מלאך של משחית.
ודבר – בלא מלאך.
מה אשיב את שולחי דבר – רמזו גדב שיאמר דֶבֶר, וזהו דָבָר.
א. אולי צ״ל: ״יהיה״.
ב. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״גד רמזו״.
אם שלש שנים רעב – ובספר שמואל כת׳ ״התבא לך שבע שנים רעב בארצך״ (שמואל ב כ״ד:י״ג)! לא אמ׳ לו אלא שלש שנים; אלא אמ׳ לו ״שבע״ לפי ששלש שנים רעב היו באותו זמן, כמו שאמ׳ ״ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה״ (שמואל ב כ״א:א׳). 1לפיכך אמ׳ לו גד הנביא ״התבא שבע שנים רעב בארצך״, כלומ׳: התבחר בזה? כי שלש שנים היו רעב, ושלש אחרות שיהיו עתה הרי שש, 2והשנה השביעית – אע״פ שיהיה מטר ויהיה חריש וקציר – לא תמלט בלא רעב, שתבא התבואה אחר שש שני הרעב.
3למשגת – הלמ״ד כלמ״ד ״לאמות חמש״ (דברי הימים ב ג׳:י״א), ״לכל כליו תעשה נחשת״ (שמות כ״ז:ג׳), והדומים להם, שיספיק הענין זולתה.
1. לפיכך...כלומ׳: התבחר בזה?. בביאור כוונתו נראה שכאן, איפה שהנביא מתחיל ״כה אמר ה׳⁠ ⁠⁠״ וממשיך לומר ״אם שלוש שנים רעב...⁠״, הוא רק מציג את דבריו של הקב״ה אשר מנה כמה עונשים שיוכל דוד לבחור מהם, כולל שלש שנים של רעב. אבל בשמואל, איפה שלא כתוב ״כה אמר ה׳⁠ ⁠⁠״ אלא ״ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו...⁠״, הנביא מציג את דברי ה׳ ביתר ביאור, ושואל את דוד אם רצונו לבחור בעונש של שלש שנים רעב אשר יאריך את הרעב הנוכחי עד שבע שנים, כמו שרד״ק הולך ומבאר. וראו המיוחס לתלמיד רס״ג, אשר כנראה מפרש שיהיה רעב שלש שנים בסביבות ארץ ישראל, ואילו בארץ ישראל עצמה – היינו ״בארצך״ (כבפסוק בשמואל) – יהיו שבע שני רעב. אך נראה שנוסח דבריו מוטעה, וקשה לדעת אם כך באמת כוונתו.
2. והשנה השביעית וכו׳. בפירושו לשמואל הוא מוסיף: ״ועוד, כי עד הקציר לא יהיה להם לחם בשביעית״; זאת אומרת: בשנה השביעית יהיה לחם רק כשיקצרו את התבואה, ובכך השנה ההיא תהיה שנת רעב עד זמן הקציר. אבל כוונתו בפירושו כאן, שהוא כפירושו הראשון שם, היא שלמרות שיהיה מטר, חריש וקציר בשנה השביעית, ההשלכות הכלכליות של שני הרעב לא יסתלקו מיד, ובמידה מסויימת יהיה רעב גם באותה שנה. ניסוחו בפירושו לשמואל ברור יותר: ״לא תמלט בלא רעב שנה שתבא אחר שש שני רעב״.
3. למשגת וכו׳. דיבור זה נמצא רק בענף אחד של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. על שימוש זה של אות למ״ד ראו לעיל ג׳:ב׳ (ובהערות), אשר שם כותב רד״ק שהיא ״נופלת על עיקר העצם״. ראוי לציין שאם רד״ק מבין שלמ״ד זו היא מאותו סוג, סביר איפוא שהוא מבין את המילה ״משגת״ כשם-עצם; ושיעור הביטוי: וחרב אויבך תהיה חרב-משגת. אבל אם נניח שאפשר להתעלם לגמרי מהלמ״ד, כמו לפי השיטה הנזכרת במכלול קצ״ד. הסוברת שיש למ״ד ״נוסף״ החסירה משמעות, נוכל להבין ״משגת״ במשמעות של פועַל בצורת הבינוני; ושיעור הביטוי: וחרב אויבך משגת (השוו על כך ריב״ג, ספר הרקמה ע׳ נג במהדורת וילנסקי). בתרגום: ״תהא לך למדבקא״; וגם לפי זה נראה ש״משגת״ הוא שם-עצם, ושיעור הביטוי: וחרב אויבך תהיה (קרי: תהפוך) לך לחרב משגת. לפירוש זה, הפועל ״תהיה״ החסר בכתוב משמש יחד עם הלמ״ד ליצור משמעות של ״תהפוך״ (השוו ״ויהי לנחש״ [שמות ד׳:ג׳], וכמוהו רבים); ברם, כשפועל מהשורש ״היה״ מתפקד כך, רגיל הוא להיות מפורש בכתוב.
Either three years of famine. But in the book of Samuel it says, “Shall a seven-year famine come upon you in the land” (2 Samuel 24:13)! What [Gad] really conveyed to [David] was three years, but he said to him “seven” because there had already been three years of famine at that point, as it says, “There was a famine during the reign of David, year after year for three years” (2 Samuel 21:1). So Gad said to him, “Shall a seven-year famine come upon you in the land,” meaning: Is this what you wish to choose? After all, there have already been three years of famine, three more now will total six, and by the time produce arrives after six years of famine, the seventh year will not escape without famine, even though there will be rains, a plowing season, and a harvesting season.
Le-masseget (=overtaking you). The lamed is like the lameds in “le-ammot ḥamesh” (=five cubits; 2 Chronicles 3:11), “make le-kol kelav (=all its utensils) of copper” (Exodus 27:3), and those like them, which are extraneous to the meaning.
אם שלש שנים רעב – ובספר שמואל כתוב אם שבע שנים רעב ולא אשער איך יותר זה הספק אם לא בשנאמר שספרה זאת הנבואה כן בספר דברי הימים למלך דוד וספרה לפי מה שהוא בספר שמואל.
נספה – ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיהו ח׳:י״ג).
אם שלוש שנים רעב – חמור הנגף הבאה בעבור המנין מבלי כופר.
למשגת – להיות משגת אותך.
שלשת ימים חרב ה׳ – ר״ל יקל בדבר להיות זמן מוגבל ובהשגחת המקום.
ודבר וכו׳ – כפל הדבר פעמים ושלש במ״ש כדרך המקרא.
ראה – בראיית הלב ובהבנתה.
את שלחי – הוא המקום ב״ה.
אם שלש שנים רעב – ובשמואל אמר שבע שנים רעב, ואחר שזה היה בסוף ימי דוד באר עזרא שלא היה אפשר שיהיה רק ג׳ שנים, כי בתוך כך מת ושלמה היתה לו הבטחה שיהיה שלום ושקט בימיו.
נספה – כי שם אמר נוסך לפני צריך והוא רודפך, באר שפי׳ שישיג אותך בחרבו, לא רדיפה לבד. ומ״ש שם שלשה ימים דבר, פי׳ שלא יהיה כדבר הרגיל, רק חרב ה׳ ומלאך משחית חוץ מדרך הטבע.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יג) וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל⁠־גָּ֖ד צַר⁠־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה⁠־נָּ֣א בְיַד⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ כִּֽי⁠־רַבִּ֤ים רַחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד⁠־אָדָ֖ם אַל⁠־אֶפֹּֽל׃
And David said to Gad, "'I am in great straits; let me fall now into the hand of Hashem, for very great are His mercies; and let me not fall into the hand of man.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר דָוִד לְגָד אִין אֲנָא בָּרֵיר יַת כַּפְנָא יֵימְרוּן דְבֵית יִשְרָאֵל אוּרַיָאִיָא דְדָוִד מַלְיָן עִיבוּרָא וְלָא אִכַּפַת לֵיהּ אִין יְמוּתוּן עַמָא בֵית יִשְרָאֵל בְּכַפְנָא וְאִין אֲנָא בָּרֵיר יַת קְרָבָא וּלְמִפַּךְ מִן קֳדָם סַנְאָה (ס״א סַנְאַי) יֵימְרוּן דְבֵית יִשְרָאֵל דָוִד גַבְרָא וּמָרֵי קְרָבָא וְלָא אִכַּפַּת לֵיהּ אִין יִפְּלוּן עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל קְטִילִין בְּחַרְבָּא הָא עִיק לִי לַחֲדָא אִתְּמְסַר כְּדוֹן בְּיַד מֵימְרָא דַייָ אֲרוּם סַגִיעִין רַחֲמוֹהִי וּבְיַד בְּנֵי אֱנָשָׁא לָא אִתְּמְסָר.
אפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו – ולא אצטרך ברעב לגוים אשר סביבותי.
צר לי מאד – אתה אומר בחר לך הקל שבהם קשה לי וצר לי מאוד עליו משל לאדם שאמרו לו הנך מת ובאיזה קבר רצונך שתקבר אצל אביך או אמך אמר להם אוי לאזנים שכך שומעו׳.
אפלה נא ביד י״י – בדבר ששוה בכל עשירים ועניים.
כי רבים רחמיו – אולי ירחם אבל אויבינו לא ירחמו עלינו.
I am greatly oppressed You tell me, "Choose the mildest of them. It is hard for me, and I am greatly oppressed about it.⁠" This can be compared to a [sick] person, to whom people said, "Behold you are going to die. Now in which grave do you wish to be buried? Beside your father or beside your mother?⁠" Woe to the ears that hear such a thing!
let me fall now into the hand of the Lord with the pestilence, in which all are equal, both rich and poor.
for His mercies are great Perhaps He will have compassion, but our enemies will not have compassion on us.
שמואל נפלה נא ביד ה׳ – ד״ה אפלא נא ביד ה׳. וחד פסוק סימן כי נשא אשא להם. שמואל וביד אדם אל אפלה. ד״ה וביד אדם אל אפל.
צר לי מאוד – כאומר הלא כולם קשות הם למאד ועכ״ז אפלה ביד ה׳ זו הדבר כי רחמיו מרובים ורחם ירחם.
וביד אדם – כי גם בעבור הרעב יצטרכו לבני אדם והמה לא ירחמו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודהכל
 
(יד) וַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛הי״י֛ דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
So Hashem sent a pestilence upon Israel; and seventy thousand men fell of Israel.
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וִיהַב יְיָ מוֹתָנָא בְּיִשְרָאֵל וּנְפָלוּ מִיִשְרָאֵל שַׁבְעִין אַלְפִין גוּבְרִין.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
 
(טו) וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים ׀ מַלְאָ֥ךְ ׀ לִֽירוּשָׁלַ֘͏ִם֮ לְהַשְׁחִיתָהּ֒ וּכְהַשְׁחִ֗ית רָאָ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ וַיִּנָּ֣חֶם עַל⁠־הָרָעָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר לַמַּלְאָ֤ךְ הַמַּשְׁחִית֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙י״י֙ עֹמֵ֔ד עִם⁠־גֹּ֖רֶן אׇרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃
And God sent an angel to Jerusalem to destroy it, and as he was about to destroy, Hashem beheld, and He repented of the evil, and said to the destroying angel, "It is enough; now stay your hand.⁠" And the angel of Hashem was standing by the threshing-floor of Ornan the Jebusite.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְשַׁדַר מֵימְרָא דַייָ מַלְאֲכָא דְמוֹתָא לִירוּשְׁלֵם לְחַבָּלוּתָהּ וּבְחַבָּלוּתֵיהּ אִסְתַּכַּל בְּאֶפְרָא דַעֲקֵדְתָּא דְיִצְחָק (דִי) בִּיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא וְאִדְכַּר קְיָמֵיהּ דְעִם אַבְרָהָם דְקַיֵם בְּטַוַר פּוּלְחָנָא וּבֵית מַקְדְשָׁא דִלְעֵיל דְתַמָן נַפְשָׁת צַדִיקַיָא וְאוֹקוֹנִין דְיַעֲקב דִקְבִיעַ בְּכוּרְסֵי יְקָרָא וְתָב בְּמֵימְרֵיהּ עַל בִּישְׁתָּא דַאֲמַר לְמֶעְבַּד וַאֲמַר לְמַלְאֲכָא מְחַבְּלָא מִשְׁתְּיָךְ מִסְתְּיָךְ) כְּדוּן טוֹל אֲבִישַׁי רַבְּהוֹן מִבֵּינֵיהוֹן וּפְסוֹק מֵחֲתַךְ (ס״א מְחָתָךְ) מִן שְׁיֵר עַמָא וּמַלְאָךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָם יְיָ הֲוָה קָאֵם בְּבֵית אִדְרֵי דְאַרְוָן (ס״א דְאָרְנָן) יְבוּסָאָה.
1ובהשחית ראו יי׳ וינחם. ראו כי רבים מתו ונחם על הרעה. 2ובדברי רבות׳ ז״ל (בבלי ברכות ס״ב:): מה ראו? 3ראו אפרו של יצחק; כי באותו הגרן העלה אברהם את יצחק בנו.
1. ובהשחית וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. בדפוסים המדוייקים שלפנינו כתוב ״וכהשחית״; אבל ראו בקשר לזה ליקוטי חילופי-נוסחאות המקרא.
2. ובדברי רבות׳ וכו׳. השוו התרגום.
3. ראו אפרו של יצחק. ר״ל: וזכר את זכות העקידה.
But as [the angel] was about to wreak destruction, the Lord saw and renounced. He saw that many had died and he renounced further punishment. But there is a rabbinic source (b. Berakhot 62b) [that says]: “What did He see? He saw the ashes of Isaac. For on that very threshing floor Abraham brought his son Isaac as an offering.”
וכהשחית ראה י״י וינחם וג׳ – ראה שזה ראוי.
הרף – מלשון רפיון.
וכהשחית – וכאשר הרבה להשחית ראה ה׳ בענים וינחם על הרעה.
רב עתה – די עתה במה שמתו והרף ידך מלהשחית עוד כזאת כ״א מעט מעט.
עם גורן – סמוך לגורן ארנן.
וישלח – הוא פי׳ מש״ש וישלח ידו המלאך ירושלים, שר״ל שה׳ שלח ידו והוא המלאך שהוא יד ה׳ המשחית בעת הדבר.
וכהשחית ראה ה׳ – שצוה לו שירף ידיו שלא ישחית את דוד, כי המשחית לא יבחין בין טוב לרע.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(טז) וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜יד אֶת⁠־עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת⁠־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙י״י֙ עֹמֵ֗ד בֵּ֤ין הָאָ֙רֶץ֙ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֔יִם וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ נְטוּיָ֖ה עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַיִּפֹּ֨ל דָּוִ֧יד וְהַזְּקֵנִ֛ים מְכֻסִּ֥ים בַּשַּׂקִּ֖ים עַל⁠־פְּנֵיהֶֽם׃
And David lifted up his eyes, and saw the angel of Hashem standing between the earth and the heaven, having a drawn sword in his hand stretched out over Jerusalem. Then David and the elders, clothed in sackcloth, fell upon their faces.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּזְקַף דָוִד יַת עֵינוֹהִי וַחֲמָא יַת מַלְאֲכָא דַייָ קָאֵם וְתָלֵיל בַּאֲוִירָא בֵּין אַרְעָא וּבֵין שְׁמַיָא וּסְיָפֵיהּ שְׁלִיפָא בִידֵיהּ רְכִינָא עַל יְרוּשָׁלָםִ וּנְפַל דָוִד וְסַפְרַיָא וְסָבַיָא דַאֲסִירִין וּמְזָרְזִין בְּשַקְיָה וְאִתְרְכִינוּ עַל אַפֵּיהוֹן.
נטויה על ירושלים – ומה שכתוב והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו׳ הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה׳:י״ג) יהושע היה עומד ואחוריו כנגד צריו ובא מלאך כנגדו לפיכך תמה ואמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה׳:י״ג) לעזרינו הואיל ואתה עומד לנגדי או לצרינו לעזור שגם אתה עומד כנגדן אבל כאן כיון שראה החרב של מלאך שהיתה נטויה על ירושלים ידע בעצמו שבא לנגוף את ישראל.
extended over Jerusalem In Joshua (5:13), it says: "... and behold, a man was standing opposite him with his sword drawn in his hand, etc. 'Are you for us or for our adversaries?⁠" Joshua was standing with his back opposite his adversaries, and the angel came opposite him; therefore, he wondered and asked him, "Are you for us or for our enemies?⁠" [Have you come] to help us since you are standing opposite me, or to help our enemies, because you are standing also opposite them? But here, since he saw the sword of the angel, which was extended over Jerusalem, he knew by himself that he had come to strike Israel.
וירא את מלאך י״י עומד וגו׳ – הנה היה זה על דרך המופת להראות המלאך בזאת התמונה בהקיץ כמו שראה בלשאצר פס ידא דכתבא (דניאל ה׳:כ״ד) וכמו שהראה אלישע לנערו סוסים ורכב אש (מלכים ב ו׳:י״ז).
שלופה – הוצאה מתערה.
בין הארץ וכו׳ – ר״ל עמד באויר.
עומד בין הארץ – כי נסתלק מן הארץ אחר שלא נתן לו רשות לנגוף, ולא עלה לשמים שגם ע״ז לא ניתן לו רשות. ויען שתחלה היתה חרבו שלופה נגד הר ציון, כשא״ל ה׳ הרף ידך הפכה לצד ירושלים שהיה שם תחלה, ועל זה אמר נטויה על ירושלים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יז) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֣יד אֶֽל⁠־הָאֱלֹהִ֡ים הֲלֹא֩ אֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי לִמְנ֣וֹת בָּעָ֗ם וַאֲנִי⁠־ה֤וּא אֲשֶׁר⁠־חָטָ֙אתִי֙ וְהָרֵ֣עַ הֲרֵע֔וֹתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהַ֗י תְּהִ֨י נָ֤א יָֽדְךָ֙ בִּ֚י וּבְבֵ֣ית אָבִ֔י וּֽבְעַמְּךָ֖ לֹ֥א לְמַגֵּפָֽה׃
And David said to God, "Is it not I that commanded the people to be counted? And it is I that have sinned and done very wickedly; but these sheep, what have they done? Please, let Your hand, O Lord my God, be against me and against my father's house; but not against Your people, that they should be plagued.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר דָוִד קֳדָם יְיָ הֲלָא אֲנָא הוּא דַאֲמָרִית לְמִמְנֵי יַת עַמָא וַאֲנָא הוּא דְחָבִית וְאַבְאָשָׁא אַבְאֵישִׁית וְאִלֵין עַמָא דְאִנוּן הֵי כְּעָנָא בְּיַד רַעְיָא מַה עֲבָדוּ יְיָ אֱלהַי תְּהִי כַדוּן מַחֲתַךְ (ס״א מְחָתָךְ) בִּי וּבְבֵית אַבָּא וּבְעַמָךְ לָא תְהֵא לְמוֹתָנָא.
ואלה הצאן מה עשו – שהם כאותן הצאן המובאים לשחיטה שאינן יכולין להנצל משחיטה כי לשחיטה הן עומדים.
but these sheep, what have they done for they are like sheep brought to the slaughter, who cannot be saved from slaughter because they are destined for it.
1לא למגפה – לא תהיה ידך בהם למגפה.
1. לא למגפה וכו׳. דיבור זה נמצא רק בענף אחד של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. כוונתו היא ש״בעמך לא למגפה״ מוסב על ״תהי נא ידך״.
Not le-maggefah. [This means]: Let Your hand not fall on them le-maggefah (=bringing a plague).
ואלה הצאן – רצה לומר בני העם.
ידך – מכת ידך זו הדבר.
לא למגפה – לא תשלוט להביא מגפה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודהכל
 
(יח) וּמַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛הי״י֛ אָמַ֥ר אֶל⁠־גָּ֖ד לֵאמֹ֣ר לְדָוִ֑יד כִּ֣י׀ יַעֲלֶ֣ה דָוִ֗יד לְהָקִ֤ים מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ בְּגֹ֖רֶן אׇרְנָ֥ן הַיְבֻסִֽי׃
Then the angel of Hashem commanded Gad to say to David, that David should go up and build an altar to Hashem in the threshing-floor of Ornan the Jebusite.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַלְאָךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָם יְיָ אֲמַר לְגָד לְמֵימַר לְדָוִד דִי יִסַק דָוִד לַאֲקָמָא מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ בְּבֵית אִדְרֵי דְאַרְוָן יְבוּסָאָה.
כי יעלה דוד – אשר יעלה דוד אל הגורן להקים בה מזבח.
ומלאך ה׳ – מבאר שמש״ש שאמר גד לדוד להקים מזבח, קבל נבואה זו על ידי מלאך המשחית בעצמו, שאחר שלא עשה שליחותו הקודם היה הוא המגיע הנבואה אל גד, שהנבואה תהיה באמצעות המלאכים, והוא עצמו הכין הרפואה אל הנגף, ע״ד מחצתי ואני ארפא (דברים ל״ב:ל״ט).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יט) וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר⁠־גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And David went up at the word of Gad which he spoke in the name of Hashem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּסְלֵיק דָוִד בְּפִתְגָמָא (ס״א כְּפִתְגָמָא) דְגָד דְמַלֵל בִּשְׁמָא דַיָי.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
 
(כ) וַיָּ֣שׇׁב אׇרְנָ֗ן וַיַּרְא֙ אֶת⁠־הַמַּלְאָ֔ךְ וְאַרְבַּ֧עַת בָּנָ֛יו עִמּ֖וֹ מִֽתְחַבְּאִ֑ים וְאׇרְנָ֖ן דָּ֥שׁ חִטִּֽים׃
And Ornan turned back, and saw the angel; and his four sons that were with him hid themselves. Now Ornan was threshing wheat.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְתָב אַרְוָן וְחָמֵא יַת מַלְאֲכָא וְאַרְבַּעְתֵּי בְנוֹי עִמֵיהּ מְטַמְרָן מִן קֳדָם מַלְאֲכָא וְאַרְוָן חֲבִיט חִטַיָא.
מתחבאים – מפני המלאך לקיים הפסוק לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדיך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיהו כ״ו:כ׳), ואומר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות י״ב:כ״ב).
וארנן דש חטים – לפי שאמר לפנינו והחטים למנחה שלא תתמה וכי היאך היו לשם חטים.
hid from the angel, to fulfill the verse (Isa. 26:20): "Go, My people, come into your chambers and close your door about you; hide for but a moment, until the wrath passes.⁠" And Scripture also says (Exod. 12:22): "... as for you, none of you shall go out of his house until morning.⁠"
and Ornan was threshing wheat since Scripture states further (verse 23): "and the wheat for a meal offering,⁠" lest you wonder how wheat was there.
וישב ארנן וירא את המלאך – זה לאות שהוא היה נראה לכל האנשים שם והנה מרוב הפחד היו ארבעת בניו מתחבאים.
וישב ארנן – החזיר פניו.
את המלאך – המשחית בעם.
וארבעת בניו – אשר היו עמו היו מתחבאים א״ע מפחד המלאך.
וישב ארנן וגו׳ וארבעת בניו וגו׳ וארנן דש חטים – פירש מעיקרא היה דש חטים, וישב ארנן וירא את המלאך ויברח בהחבא. וארבעת בניו אף על גב דאינהו לא חזו רק שראו שנתחבא אביהם היו עמו מתחבאים.
וישב – המלאך התראה עתה במקום הגורן ששם מקום הרפואה, וארנן התחבא מפניו, רק שדוד בא עדיו ואז יצא ממחבואו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כא) וַיָּבֹ֥א דָוִ֖יד עַד⁠־אׇרְנָ֑ן וַיַּבֵּ֤ט אׇרְנָן֙ וַיַּ֣רְא אֶת⁠־דָּוִ֔יד וַיֵּצֵא֙ מִן⁠־הַגֹּ֔רֶן וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לְדָוִ֛יד אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃
And as David came to Ornan, Ornan looked and saw David, and went out of the threshing-floor, and bowed down to David with his face to the ground.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲתָא דָוִד עַד אַרְוָן וְאִסְתְּכִי אַרְוָן וַחֲמָא יַת דָוִד וּנְפַק מִן אִדְרָא וּסְגִיד לְמַלְכָּא עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא.
עד ארנן – סמוך אל הגורן.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל
 
(כב) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל⁠־אׇרְנָ֗ן תְּנָה⁠־לִּי֙ מְק֣וֹם הַגֹּ֔רֶן וְאֶבְנֶה⁠־בּ֥וֹ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃
Then David said to Ornan, "Give me the place of this threshing-floor, that I may build upon it an altar to Hashem. For the full price you shall give it me; that the plague may be stopped from the people.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר דָוִד לְאַרְוָן הַב לִי יַת אֲתַר בֵּית אִדְרָא וְאִבְנֵהּ בֵיהּ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ בִּכְסַף שְׁלִים הַב יָתֵיהּ לִי וְתִתְכְּלֵי מוֹתָנָא מֵעַל עַמָא.
ותעצר – ענין מניעה.
בכסף מלא – במחיר כסף שלם כל משקלו.
ותעצר – כדי שתעצר המגפה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כג) וַיֹּ֨אמֶר אׇרְנָ֤ן אֶל⁠־דָּוִיד֙ קַֽח⁠־לָ֔ךְ וְיַ֛עַשׂ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֩ נָתַ֨תִּי הַבָּקָ֜ר לָעֹל֗וֹת וְהַמּוֹרִגִּ֧ים לָעֵצִ֛ים וְהַחִטִּ֥ים לַמִּנְחָ֖ה הַכֹּ֥ל נָתָֽתִּי׃
And Ornan said to David, "Take it to you, and let my lord the king do that which is good in his eyes; lo, I give you the oxen for burnt-offerings, and the threshing-instruments for wood, and the wheat for the meal-offering; I give it all.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר אַרְוָן לְדָוִד סַב לָךְ וְיַעְבֵּד רִבּוֹנֵי מַלְכָּא דְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי חֲמִי יְהָבֵית תּוֹרַיָא לְעָלָתָא וְקוּרְקְסְוָתָא (ס״א וְקוּרְקַסְוָתָא) לְצַלָחָא לְקִיסֵי סִדוּרָא וְחִנְטַיָא לְמִנְחָתָא כּוֹלָא יְהָבִית.
והמורגים לעצים – נסרים שדשין בהם התבואה כמו ששנינו בעבודה זרה עזיא דקירקסא דדיישא דישתא דומה למורג חרוץ חדש.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״א:ט״ו.
and the threshing tools for [fire] wood [These are] boards with which they thresh the grain, as we learned in Avodah Zarah (24b): "A goat with hooks,⁠" [which is the] name of a threshing-sledge, similar to (Isa. 41:15): "a new grooved threshing sledge (מוֹרַג חָרוּץ).⁠"
ראה נתתי הבקר לעולות וגו׳ – הנה קצר בזה הספור בספר שמואל ובזה המקום השלים אותו.
והמורגים – בספרים כ״י ודפוסים ישנים חסר יו״ד אחר רי״ש.
והמוריגים – כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן למורג חרוץ (ישעיהו מ״א:ט״ו).
קח לך – את הגורן.
ויעש – משלי יעשה עולות את הטוב בעיניו ראה וכו׳.
לעצים – להבעיר האש על המזבח.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כד) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאׇרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי⁠־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא⁠־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר⁠־לְךָ֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃
And King David said to Ornan, "No, but I will verily buy it for the full price; for I will not take that which is yours for Hashem, nor offer a burnt-offering without cost.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר מַלְכָּא דָוִד לְאַרְוָן לָא אֲרוּם מִזְבַּן אַזְבּוּן בִּכְסַף שְׁלִים אֲרוּם לָא אֶסַב מִן דִילָךְ לִשְׁמָא דַייָ לְאַסָקָא עֲלָתָא לְמַגָן.
לא אשא – לא אקח אשר לך לתתם לה׳.
והעלות – ולהעלות עולה מהדבר הניתן לי בחנם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל
 
(כה) וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאׇרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
So David gave to Ornan six hundred shekels of gold by weight for the place.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וִיהַב דָוִד לְאַרְוָן דָמִין עַל אַתְרָא סִלְעִין דִדְהָב מַתְקָל שִׁיתּ מְאָה.
ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות – ובשמואל הוא אומר: ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כ״ד:כ״ד) וזהו מכל שבט ושבט חמשים הרי שש מאות (זבחים קט״ז:).
שקלי זהב משקל שש מאות – כתיב בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כ״ד:כ״ד) הא כיצד נטל מכל שבט ושבט חמשים שקלים הרי שש מאות שקלים כדי שיהיה חלק לכל ישראל במזבח.
shekels of gold, weighing six hundred but at the end of Samuel (II 24:24), it is written: "for fifty shekels of silver.⁠" How is this possible? He took fifty shekels from each tribe, totaling six hundred shekels, so that all Israel should have a share in the altar.
ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות1ובספר שמואל: ״ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים״ (שמואל ב כ״ד:כ״ד)! אמרו רבותי׳ ז״ל (בבלי זבחים קט״ז:): 2גבה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות כסף; 3ומשקלם במשקל של זהב – וזהו שאמ׳ ״שקלי זהב״. 4ועוד אמרו (ספרי דברים ע): כת׳ אחד אומ׳ 5״באחד שבטיך״ (דברים י״ב:י״ד) וכת׳ אחד אומ׳ 6״מכל שבטיכם״ (דברים י״ב:ה׳); זהו שר׳ יהודה אומ׳: כסף מכל שבטיכם, 7בית הבחירה משבט אחד. ר׳ אומ׳ משום אבא יוסי בן דוסתאי (בבלי זבחים קט״ז:): בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים, וכל הבית כלו בשש מאות. 8ולשון הפסוקים מוכיח דברי ר׳; כי בספר שמואל אומ׳ ״את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים״ – דומה כי הגרן והבקר היו בחמשים, והנה אומ׳ ״ויתן דוד לארנן בַמקום שקלי זהב״ וגו׳ – רוצה לומ׳: בכל המקום. 9כי בגרן היה המזבח, 10והשדה כלו נבנה בו הבית.
1. ובספר שמואל וכו׳. השוו דבריו שם. והשוו המיוחס לרש״י.
2. גבה מכל שבט ושבט וכו׳. כך במיוחס לתלמיד רס״ג.
3. ומשקלם במשקל של זהב. כנראה, כוונתו היא ששוויו של הכסף היה שש מאות שקלי זהב, וש״כסף שקלים חמשים״ פירושו: חמישים מטבעות של כסף ששווים חמישים שקלי זהב (ראו רש״י ותוספות על הגמרא).
4. ועוד אמרו וכו׳. דברי הספרי האלה, המופיעים בדברי רד״ק באמצע מה שהוא מצטט מהגמרא, חסרים בכת״י פריס ומינכן; וסביר שהוא הכניס אותם (בשלב מאוחר) כי ההבנה ״כסף מכל שבטיכם״ תומכת בשיטה הסוברת שמשמעות ״שקלים חמשים״ היא חמישים מכל שבט ושבט.
5. ״באחד שבטיך״. הפסוק מתייחס ל״מקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך״.
6. ״מכל שבטיכם״. גם שם הפסוק מתייחס ל״מקום אשר יבחר ה׳ אלהיכם מכל שבטיכם״.
7. בית הבחירה משבט אחד. נראית הכוונה: בנחלת שבט אחד; אבל הוא משתמש בביטוי ״משבט אחד״ כי הוא מקביל יותר ל״מכל שבטיכם״.
8. ולשון הפסוקים מוכיח דברי ר׳ וכו׳. פירוש כעין זה מעדיף גם המיוחס לר״י קרא ״לפי פשוטו״, אך אין הוא מציין את דברי רז״ל.
9. כי בגרן היה המזבח. ראו פסוק יח.
10. והשדה כלו נבנה בו הבית. לא מצאתי מקור לכך.
So David paid Ornan for the site gold shekels valued at six hundred. But in the book of Samuel [it says], “So David bought the threshing floor and the oxen with fifty silver shekels” (2 Samuel 24:24)! Our Sages, of blessed memory (b. Zevaḥim 116b), say: “He collected fifty from each tribe, six hundred silver [shekel-pieces] all together.” But because their value in weight was that of shekels of gold, it says “gold shekels.” (Indeed, they also say [Sifrei Deut 70]: “One verse says ‘in one of your tribal territories’ [Deut 12:14], and another verse says ‘from all your tribes’ [Deut 12:5]. It is in this connection that Rabbi Judah says: Money from all your tribes; the specially designated Temple in the territory of one tribe.”) “Rabbi says in the name of Rabbi Jose son of Dustai: The oxen, the wood, and the place designated for the altar were for fifty, and the [area for] the entire Temple for six hundred.” The language of the verses proves Rabbi correct. For in the book of Samuel it says, “the threshing floor and the oxen with fifty silver shekels,” from which it seems that the threshing floor and the oxen were for fifty; and here it says, “So David paid Ornan for the site gold shekels [valued at six hundred],” meaning the entire site. For the altar was on the [site of] the threshing floor (v. 18), whereas the Temple was built on the entire field.
ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות – כבר זכרנו בספר שמואל כי הגורן והבקר והמוריגים קנה בכסף שקלים חמשים והנה המקום אשר סביב הגורן שנבנה בו בית המקדש קנה כשש מאות שקלי זהב כמו שכתוב בזה המקום ובזה יותר זה הספק.
במקום – בעבור כל השדה סביב הגורן.
שקלי זהב משקל שש מאות – ובשמואל א׳ שקנה את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ופי׳ חז״ל שכאשר ראה שירדה האש ורצה ליחד מקום זה לבית המקדש קנה כל המקום סביב, ונתן שקלי זהב. ועוד פי׳ שגבה חמשים שקלים מכל שבט, עי״ש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל
 
(כו) וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וַֽיַּעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן⁠־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃
And David built there an altar to Hashem, and offered burnt-offerings and peace-offerings, and called upon Hashem; and He answered him from heaven by fire upon the altar of burnt-offering.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
וּבְנָא תַמָן דָוִד מַדְבְּחָא לִשְׁמָא דַייָ וְאַסֵיק עֲלָוָן וְנִכְסַת קוּדְשִׁין וְצַלֵי קֳדָם יְיָ וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ בְּאֶשָׁא דִנְחָתָת מִן שְׁמַיָא עַל מַדְבְּחָא עֲלָתָא.
ויענהו באש מן השמים וגו׳ – אחשב כי הרצון בזה שהוא לא שם אש על המזבח אך התפלל לי״י יתברך וענהו באש שהוריד מן השמים לאכול את העולה ואת זבחי השלמים כטעם אמרו והיה האלהים אשר יענה באש (מלכים א י״ח:כ״ד).
נדנה – הוא נרתק החרב ודוגמתו בגו נדנה (דניאל ז׳:ט״ו).
באש – ר״ל העניה היה במה שירדה האש על המזבח.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כז) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל⁠־נְדָנָֽהּ׃
And Hashem commanded the angel; and he put up his sword back into its sheath.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר יְיָ לְמַלְאֲכָא לְחַבָּלָא (ס״א מְחַבְּלָא) מִסְתְּיַךְ וַאֲתֵיב סְיָפֵיהּ לְלִידְנָהּ (לי״ן) לְתֵיקָהּ.
ויאמר י״י למלאך – להשיב חרבו וישב חרבו אל נדנה, וכן ויאמר י״י לדג ויקא את יונה וגו׳ (יונה ב׳:י״א).
And the Lord commanded the angel to return his sword, and the sword was returned to its sheath. Similar to this is (Jonah 2:11): "And the Lord said to the fish, and it spewed Jonah, etc.⁠"
נדנה – תיקה.
ויאמר וכו׳ – להשיב חרבו וכן עשה וישב חרבו לבל להשחית כלל מעתה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודהכל
 
(כח) בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּֽי⁠־עָנָ֣הוּ יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּגֹ֖רֶן אׇרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃
At that time, when David saw that Hashem had answered him in the threshing-floor of Ornan the Jebusite, then he sacrificed there.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּעִדָנָא הַהִיא כַּד חֲמָא דָוִד אֲרוּם קַבֵּיל יְיָ צְלוֹתֵיהּ בְּאִדְרֵי אַרְוָן יְבוּסָאֵי וְדַבַּח תַּמָן.
בעת ההיא בראות דויד כי ענהו י״י – פרשה זו לא נכתבה בשמואל ומשום כבוד דוד נכתבה כאן שעשה מזבח וכל פסוקי דפרשה זו דבוק פסוק אל פסוק כאילו כולו פסוק א׳.
At that time, when David saw that the Lord had answered him This section was not written in II Samuel, but because of David's honor, it was written here that he made an altar, and all the verses of this section are connected to one another, as if they were all one verse.
בעת ההוא כראות דוד וג׳ – זכר בזה שתי סבות: האחת, כי שם ענהו וזבח שם זבח, והשנית, כי היה המשכן שעשה משה ומזבח העולה אז בגבעון רחוק מבית דוד שהיה בציון. ולשתי אלה הסיבות בחר דוד בו, ששם יבנה מקדש י״י ושם יעשה הזבחים, פן יקרם עון בכמו זה המאורע, אם יבא מחר או מחרתו, אם יתעכבו מעשות זבחים עד שילכו אל הבמה אשר בגבעון, ואם גם שלמה קיימה (מלכים א ג׳:ד׳). אם כן, מה שניבא אברהם בהר המוריה, כי שם יראה, יראה השם היא זה העתיד, שהיה בחירה מדוד לבד, וביאור כל זה אוצר י״י יבא.
(כח-ל) ומזבח העולה אשר עשה הכל היה בעת ההיא בבמה אשר בגבעון. ולא יכול דוד ללכת שם לדרוש אלהים – בבמה הגדולה כי נבעת מפני חרב המלאך ולזה מהר דוד לקרא את י״י שם וכאשר ראה כי ענהו י״י יתברך שם אז הכיר וידע כי זה הוא המקום אשר בחר י״י לשום שמו שם ולזה אמר:
ויזבח – היה רגיל לזבוח שם קרבנותיו.
בעת ההיא וגו׳ ויזבח שם – רצה לומר אף על פי שמשכן ה׳ בגבעון היה זובח שם תמיד לפי שראה שענהו ה׳ בפעם הראשון שזבח שם. והטעם שזבח שם פעם ראשון אמר ולא יכול דוד וגו׳.
בעת ההיא – זה נמשך אל מה שיאמר בסימן כ״ב (א) שאמר זה הוא בית ה׳, שזה נודע לו, א] ממה שראה כי ענהו ה׳, הוא מה שירדה אש מן השמים ונעצרה המגפה. ב] ממה שזבח שם, שזה היה עפ״י ה׳, הגם שמשכן ה׳ ומזבח העולה היה בעת ההיא בגבעון, ולא יכול דוד ללכת כי הבטיחו המלאך והוכרח להעלות דוקא שם, ושם לא נבעת מן המלאך, הגם שהתראה שם כנ״ל פסוק כ׳, מכל זה ידע שהוא מקום המיועד לבית הבחירה, וע״כ ויאמר דוד זה הוא בית ה׳ האלהים וכו׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(כט) וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠הֹוָ֠הי֠״י֠ אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖הא בְּגִבְעֽוֹן׃
For the Tabernacle of Hashem, which Moses made in the wilderness, and the altar of burnt-offering, were at that time in the high place at Gibeon.
א. בַּבָּמָ֖ה =ל,ש1,ק13 וכך הכריעו ברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן.
• א!=בַּבָּמָּ֖ה (מ״ם דגושה)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַשְׁכְּנָא דַייָ דִעֲבַד משֶׁה בְּמַדְבְּרָא וּמַדְבְּחָא דְעֲלָתָא בְּעִדָנָא הַהִיא בְּמַקְדְשָׁא דִבְגִבְעוֹן.
ומזבח העולה – של משה עדיין בעת ההיא בבמה אשר בגבעון.
and the altar of the burnt offerings of Moses was still at that time in the high place, which was in Gibeon.
1בבמה בגבעון2כל הבית שהיה שם המשכן והמזבח נקרא ״במה״, לפי שהיתה שם הבמה – והוא המזבח. 3וכן ״בטרם יעלה הבמתה לאכל״ (שמואל א ט׳:י״ג); כי לא היו אוכלים במזבח, 4אלא בבתים שהיה בהם המזבח – 5והוא ״הבמה״.
1. בבמה וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
2. כל הבית...נקרא ״במה״, לפי שהיתה שם הבמה – והוא המזבח. ר״ל: כיון שבתוך אותו בית היה המזבח, שנקרא ״במה״, הם קראו גם לכל הבית ״במה״. השוו התרגום: ״במקדשא דבגבעון״.
3. וכן וכו׳. ר״ל: גם ״הבמתה״ שבאותו פסוק מובנו כל הבית, שהרי לא היו אוכלים במזבח עצמו.
4. אלא בבתים. ר״ל: הבתים השונים שהיה בהם המזבח בשילה, נוב, גבעון וירושלים.
5. והוא ״הבמה״. ר״ל: הבית שהיה בו המזבח הוא ה״במה״ הנזכר באותו פסוק.
In the shrine at Gibeon. The entire structure that contained the Tabernacle and the altar was called a “shrine,” because the shrine—that is, the altar—was in it. The same is true for “before he goes up to the shrine to eat” (1 Samuel 9:13); for they did not eat at the altar, but rather in the structures that housed the altar. That is what “the shrine” means.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

בבמה – הבית שעמד בה המשכן והמזבח נקראה במה ע״ש הבמה שעמד בה והיא המזבח.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודהכל
 
(ל) וְלֹא⁠־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָֽהי״יֽ׃
But David could not go before it to inquire of God; for he was terrified because of the sword of the angel of Hashem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְלָא סַפֵּיק דָוִד לְמֵיזַל קֳדָמוֹהִי לְמִתְבַּע אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ אֲרוּם אִתְבְּהִיל מִן קֳדָם סְיָפָא דְמַלְאָךְ שָׁלִיחַ מִן קֳדָם יְי.
ולא יכל דויד – אז כשהיה אותו מעשה שצוה לו הקב״ה להעלות קרבן לא היה דוד יכול ללכת לפניו לדרוש אלהים כלומר לפני המזבח אשר בגבעון כי נבעת מפני חרב מלאך י״י. והלך דוד כדברי י״י ובנה מזבח וענהו י״י.
But David could not Then, when that incident occurred that the Holy One, blessed be He, commanded him to offer up a sacrifice, David could not go before it to inquire of God, i.e., before the altar that was in Gibeon.
because he was frightened by the sword of the angel of the Lord and David went according to the words of the Lord and built an altar, and the Lord answered him.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

נבעת – מלשון בעתה וחרדה.
ולא יכול וכו׳ – ולזה זבח קרבנותיו על המזבח שעשה בגרן ארנן.
כי נבעת – ותש כחו מעתה ללכת לגבעון.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

דברי הימים א כא – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא דברי הימים א כא, עולם המקרא דברי הימים א כא, תרגום כתובים דברי הימים א כא, מיוחס לתלמיד רס"ג דברי הימים א כא – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת קירכהיים, ובתוספת תיקונים והערות מאת עזריאל רוזנשטרק, מיוחס לרש"י דברי הימים א כא, רד"ק דברי הימים א כאמהדורת פרופ' יצחק ברגר (ניו יורק, תשס"ג, תשע"ו), ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר), ר"י אבן כספי דברי הימים א כא, רלב"ג דברי הימים א כא, מנחת שי דברי הימים א כא, מצודת ציון דברי הימים א כא, מצודת דוד דברי הימים א כא, אדרת אליהו לגר"א דברי הימים א כא, מלבי"ם דברי הימים א כא

Divrei HaYamim I 21, Biblical Parallels Divrei HaYamim I 21, Olam HaMikra Divrei HaYamim I 21, Targum Ketuvim Divrei HaYamim I 21, Attributed to Student of R. Saadia Gaon Divrei HaYamim I 21, Attributed to Rashi Divrei HaYamim I 21 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (London, 1952) (CC BY 3.0), Radak Divrei HaYamim I 21 – Translation by Professor Yitzhak Berger (all rights reserved), with his gracious permission, R. Yosef ibn Kaspi Divrei HaYamim I 21, Ralbag Divrei HaYamim I 21, Minchat Shai Divrei HaYamim I 21, Metzudat Zion Divrei HaYamim I 21, Metzudat David Divrei HaYamim I 21, Vilna Gaon (GR"A) Divrei HaYamim I 21, Malbim Divrei HaYamim I 21

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×