אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב –
1ובספר שמואל: ״ישראל שמנה מאות אלף״ ו״יהודה חמש מאות אלף״
(שמואל ב כ״ד:ט׳)! מצאנו בהגדה
(פסיקתא רבתי מ״ד.): אמר ר׳ יהושע בן לוי: הכתובין מוסיפין כאן מה שחסרו כאן – אלו שני שבטים שלא נמנו; שכך כת׳: ״ולוי ובנימן לא פקד בתוכם״ (להלן פס׳ ו). אמ׳:
2באלו אני יכול להשמט, ולומר: שבט לוי אינו נמנה במנין שאר השבטים, כי אם מבן חדש
(במדבר ג׳:ט״ו), ובנימן דיו שחסר וכלה בפילגש בגבעה (
שופטים כ׳:כ״א ואילך). ולזה הפי׳, פסוק זה – ״ולוי ובנימן לא פקד בתוכם״ – בשמואל היה לו לכתוב אותו; שהיה טעם לחסרון שחסר שם המספר, ולחסרון שחסרו בני יהודה בזה הספר לא נתן טעם! ובשלשים ושתים מדות דר׳ אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (מידה טו) אומ׳: משני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבא
3כת׳ שלישי ויכריע ביניהם; כיצד? כתוב אחד אומ׳ ״ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב״, וכת׳ אחד אומ׳ ״ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש ואיש יהודה חמש מאות אלף איש״
(שמואל ב כ״ד:ט׳) –
4נמצא ביניהם שלש מאות אלף איש! אלו שלש מאות אלף מה טיבן? בא המכריע והכריע: ״ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף״
(דברי הימים א כ״ז:א׳) – שלש מאות אלף הללו היו כתובין
5בטמוסו של מלך,
6ולא היו צריכין להמנות. כיצד? עשרים וארבעה אלף לשנים עשר,
7הרי כאן מאתים ושמנים ושמנת אלפים; נשתיירו שנים עשר אלף –
8לנשיאי ישראל.
9והשליכן הכת׳ כאן,
10וחזר וכללן להלן. וגם זה לא נתן טעם לחסרון מספר יהודה שנמצא הנה, כי בספר שמואל כתוב ״חמש מאות אלף״, והנה כת׳ ״ארבע מאות ושבעים אלף״ – נמצאו חסרים שלשים אלף! ואפשר שאותם שלשים אלף מתו במגפה,
11כי שבעים אלף היו המתים במגפה (להלן פסוק יד) – ושלשים אלף מהם היו מיהודה;
12ומתו כל כך מיהודה לפי שהוא שבטו של דוד, והוא היה הסבה.
1.
ובספר שמואל וכו׳. השוו רד״ק ורש״י שם, וראו המדרש הנוסף שרד״ק מצטט שם. והשוו מדרשים אלה לעומת המיוחס לרש״י כאן
ובדברי הימים א כ״ז:כ״ד, המפרש על פי שיטתו שהספר נכתב לכבוד דוד (עיינו בהקדמת רד״ק ובהערות שם). המיוחס לר״י קרא מזכיר את שני המדרשים שמצטט רד״ק כאן; אבל בהתאם לשיטתו, הוא כותב ש״לפי פשוטו אין לתמוה מפני הספרים שמצא״, היינו הספרים שמצא עזרא שהיו נכתבים בהם דברים הסותרים זה את זה, וקיים את דברי שניהם במקומות שונים.
2. באלו אני יכול להשמט וכו׳. יואב הוא המדבר. על סיבת ההשמטה ראו המיוחס לרש״י על פסוק ו, המפרש שיואב חשב לעצמו שאלה שלא ימָנו לא יענשו במגיפה. כך ראוי להבין גם מה שרד״ק כותב כאן על בנימן: ״דיו שחסר וכלה בפילגש בגבעה״.
3. כת׳ שלישי. ברוב עדי-נוסח: ״הכתו׳ השלישי״, וכן לפנינו בל״ב מידות דרבי אליעזר.
4. נמצא ביניהם שלש מאות אלף איש. ההפרש בין שני המספרים של ישראל הוא שלש מאות אלף, ובין המספרים של יהודה שלשים אלף. על אותם שלשים אלף עיינו בהמשך.
5. בטמוסו של מלך. ר״ל: בספרו של המלך אשר בו היו רשומים התפקידים של משרתיו.
6.
ולא היו צריכין להמנות. נראה שכתירוץ זה מניח רד״ק בדבריו
לדברי הימים א כ״ז:כ״ג ד״ה ״כי אמר״; עיינו שם ובהערות.
7. הרי כאן מאתים ושמנים ושמנת אלפים. ר״ל: רפ״ח אלף, שהוא עשרים וארבעה אלף כפול שנים עשר.
8. לנשיאי ישראל. בעל המדרש משער שהי״ב אלף – החסרים עדיין מאותם שלש מאות אלף שלדעתו היו כתובים בטמוסו של המלך – היו נשיאים, חברי ממשלה שלא נזכרו באותו פסוק כמשרתי המלך ולא נכללו ברפ״ח אלף. כמדרש זה מצדד המיוחס לתלמיד רס״ג.
9. והשליכן הכתוב כאן. ר״ל: לא נכללו במספר שבספר שמואל.
10. וחזר וכללן להלן. ר״ל: נכללו במספר שבספר דברי הימים.
11. כי שבעים אלף מתו וכו׳. ר״ל: כיון שמתו כל כך הרבה, אין זה רחוק לומר ששלשים אלף מהם היו מיהודה. ברם, לפי זה, נראה שהיה לַכּתוב לנכות את מספר המתים גם ממספר כל העם. אך אולי לא הקפיד על כך כי מספר כל העם – יותר ממליון אנשים – הוא כה גדול בכל זאת. גם קשה לפי גישה זו מה שלא הוסף כלום כאן למספר בני יהודה כדי לכלול אותם משרתי המלך – שהיו כתובים בטמוסו של מלך – שלא נכללו במספר בני יהודה שבספר שמואל. אולם, גם לענין זה יש להעלות שעל-אף כי מקומו של המלך היה בנחלת יהודה, מספר משרתי המלך שמבני יהודה היה מספיק קטן שלא הקפיד עליהם.
12. ומתו כל כך מיהודה וכו׳. בפירושו לשמואל הוא מוסיף: ״או היו באותו שבט רוב החוטאים״.