×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יט) לֹא⁠־תָבִיא֩ אֶתְנַ֨ן זוֹנָ֜ה וּמְחִ֣יר כֶּ֗לֶב בֵּ֛ית יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְכׇל⁠־נֶ֑דֶר כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ גַּם⁠־שְׁנֵיהֶֽם׃
You shall not bring the hire of a prostitute or the wages of a dog into the house of Hashem your God for any vow, for both these are an abomination to Hashem your God.
מקבילות במקראמוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא רסא]
לא תביא אתנן זונה – אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות מנין תלמוד לומר אתנן מכל מקום. איזה הוא אתנן זונה האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולם אסורים האומר לחבירו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אינו אתנן וחכמים אומרים אתנן.
ומחיר כלב – איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הילך טלה זה תחת כלב זה יכול אפילו העבירו ברגלו בעזרה יהא חייב נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה מה תועבה האמורה להלן לשם זבח אף תועבה האמורה כאן לשם זבח.
נדר – פרט לדבר הנדור כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה.
בית ה׳ אלהיך – פרט לפרת חטאת שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים להביא את הריקועים.
לכל נדר – להביא את העוף שהיה בדין ומה מוקדשים שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהם עוף שאין המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהם תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף, יכול אפילו שכר פקעתה יהא אסור תלמוד לומר כי תועבת ה׳ גם שניהם, שנים ולא ארבעה.
הם – ולא ולדותיהם ולא חלופיהם.
סליק פיסקא
[Piska 261]
"You shall not bring the hire of a prostitute and the exchange of a dog into the house of the Lord your G-d for every vow": "You shall not bring the hire of a prostitute": This tells me of the hire of a prostitute. Whence do we derive (the same for) the hire of all of the arayoth (illicit relations)? From "for the abomination" — in any event. And which is "the hire of a prostitute"? Saying to a prostitute "Take this (lamb) for your hire" — even (if he sent her) one hundred, they are all forbidden. If one says to his neighbor: Take this lamb and let your (Canaanite) maidservant lie with my (unmarried Hebrew) manservant — Rebbi says: This is not hire; the sages say: It is hire.
"and the exchange of a dog": What is "the exchange of a dog"? Saying to one's neighbor: Take this lamb for this dog, (in which instance the lamb may not be dedicated to the Temple). I might think that if he walked it (i.e., the beast given as a harlot's hire) into the azarah (the Temple court), he is liable, it is, therefore written "for the abomination of the Lord.⁠" It is written here "abomination,⁠" and elsewhere (relative to the interdict against sacrificing blemished animals) (Ibid. 17:1) "abomination.⁠" Just as there, sacrifice (is interdicted), so, here, sacrifice (and not merely entry is interdicted).
"for every vow": to exclude what has already been vowed. "for every vow": to include (the harlot's hire as interdicted even for) a bamah (a temporary altar).
"into the house of the Lord your G-d" to exclude (from the interdict) the bullock of the sin-offering, (i.e., the red heifer, which is not brought into the Temple, but is slaughtered outside the encampment [viz. Bemidbar 19:3]). These are the words of R. Eliezer. The sages say: to include (as interdicted) gold-foil (for the Temple).
"for every vow": to include (as interdicted) (even) a bird. For I would think: If sacrificial offerings, which are invalidated by blemishes, are not subject to "hire" and "exchange,⁠" then birds, which are not invalidated by blemishes — how much more so should they not be subject to "hire" and "exchange.⁠" It is, therefore, written "for every vow,⁠" to include birds. I might think that (also interdicted is) the hire (that he gives the harlot) for abstention (from remunerative labor for the time period required for the act); it is, therefore, written "for the abomination of the Lord" (i.e., the hire forbidden is that for the act itself).
"the very two (the hire of a prostitute and the exchange of a dog)": two and not four (i.e., the hire of a dog and the exchange of a prostitute are permitted) "the very two of them" — they (are interdicted) and not their offspring.
[End of Piska]
לא תביא את׳ זו׳ ומ׳ כלב אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שהיה בדין מה אם אתנן שהוא מותר בכלב אסור בזונה מחיר שהוא אסור בכלב דין הוא שיהא אסור בזונה או חילוף מה אם המחיר שהוא מותר בזונה הרי הוא אסור בכלב אתנן שהוא [אסור] בזונה דין הוא שיהא אסור בכלב ת״ל לא תביא את׳ זו׳ ומ׳ כל׳ אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין:
אתנן זונה אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות ואתנן זכור [מנ׳] ת״ל אתנן מכל מקום:
איזה הוא אתנן זונה זה האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכריך אפלו נתן לה מאה כולן אסורין והאומר לחבירו הא לך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי (העברי והוא שלא יהיו לו אשה ובנים אין אסור אלא אתנן שנעבדה בו עבירה לפי כך אם קדמה והקריבתו קודם שיבא עליה כשר):
ומחיר כלב איזה הוא מחיר כלב זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה:
בית ה׳ אלה׳ אינו חייב על הבאתו עד שיביאו לשם זבח אבל לבדק הבית מותרין שהרי הן משתנין:
לכל נדר להוציא את הנדור מיכן אמרו נתן לה דבר שהוא מוקדש כגון חטאת ואשם ושאר כל הקדשים הרי אלו מותרין מנ׳ להביא את העופות שיהא אתנן חל עליהן אע״פ שהן מוקדשין אמרת מה בעל מום החמור שהוא נוהג בכל הקדשים אינו נוהג בעוף אתנן שאינו נוהג בכל הקדשים דין הוא שלא ינהוג בעוף ת״ל לכל נדר להביא את העוף:
לכל נדר לרבות את הרקועים שלא יעשה גופו של אתנן רקועין לבית:
כי תועבת ה׳ מפני מה טעמו של דבר מגיד כי תועבת ה׳ אלה׳ ר׳ שמעון בן יוחאי אומ׳ נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דברים י״ז:א׳) תועבה מה תועבה שנ׳ להלן בבהמה טהורה הכת׳ מדבר אף תועבה שנ׳ כאן בבהמה טהורה הכת׳ מדבר (מיכן אמ׳ אין אתנן חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח כגון בהמה טהורה ותורים ובני יונה ויינות ושמנים וסלתות):
גם שניהם ולא שנוייהם מכן אמ׳ נתן לה מעות ולקחה בהן קרבן נתן לה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים [ועשאתן] יין הרי אלו כשרים שכבר נשתנו:
הן ולא ולדותיהן:
ד״א שניהם שנים ולא ארבעה [הם] להוציא ולדותיהן:
גם שניהם להביא את תערובתם כשאמר לא תביא שומע אני לא יביא ואם הביא עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל כי תועבת ה׳ אלה׳ גם שניהם:
לָא תַעֵיל אֲגַר זָנִיתָא וְחוּלְפַן כַּלְבָּא לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַּייָ אֱלָהָךְ לְכָל נְדַר אֲרֵי מְרַחַק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אַף תַּרְוֵיהוֹן.
You shalt not bring the hire of fornication nor the price of a dog into the house of the sanctuary of the Lord your God, for any vow; for even both of them are an abomination before the Lord your God.
לא תיעלוןא אגר בדזנו ופרוקג כלב לבית מוקדשהד די״י אלהכון [לכל נדר ארום מרחקה קדםה י״י אלהכון]⁠ו לחוד תריהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תיעלון״) גם נוסח חילופי: ״תע׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״דזנו ופרוק״) נוסח אחר: ״דזני ופירוג (ס){ד}⁠ך⁠{לב}״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ופרוק״) גם נוסח חילופי: ״{ופ}⁠ריק״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מוקדשה״) גם נוסח חילופי: ״מק׳⁠ ⁠⁠״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״מרחקה קדם״) נוסח אחר: ״מן דסני ומרחק ק׳⁠ ⁠⁠״.
ו. המלים בסוגריים המרובעים הושמטו ע״י הדומות בכ״י ניאופיטי 1 והושלמו בגיליון שם.
לא תעלון אגר מוהבות מטעיתא ופירוג דכלב לקרבא בבי מוקדשא די״י אלקכון לכל נדרא כל דכן לשאר קורבניא ארום מרחק קדם י״י אלקכון אוף תרוויהון.
You shall not bring a gift of the hire of an harlot, nor the price of a dog, to offer it in the sanctuary of the Lord your God for any vow, much less as any of the oblations; for they are abominable, both of them, before the Lord your God.
לא תעלון אגר דזנו ופירוג כלב.
You shall not bring the hire of an harlot, nor the price of a dog.
ומחיר כלב1שאם חלקו אחיו או שותפין ונטל זה בחלקו טלה כנגד כלב, אותו טלה אינו ראוי לקרבן. אבל ראוי הוא לבדק הבית, שלכך נאמר לכל נדר.
גם שניהם – לרבות חילופיהן שהוא כיוצא בהם.
1. שאם חלקו אחיו או שותפין. ספרי פיסקא רס״א, תמורה ל׳ ע״א.
לֹא תָבִיא אֶתְנַן – אֵיזֶהוּ אֶתְנַן, הָאוֹמֵר לְזוֹנָה הֵילָךְ טָלֶה זֶה בְּאֶתְנַנֵּךְ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה כֻּלָּם אֲסוּרִין. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵילְךָ טָלֶה זֶה וְתָלִין שִׁפְחַתְךָ אֵצֶל עַבְדִּי, רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ אֶתְנַן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶתְנַן.
וְאֵיזֶהוּ ״מְחִיר כֶּלֶב״, הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵילְךָ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה. וְכֵן שְׁנֵי שֻׁתָּפִים שֶׁחָלְקוּ אֶחָד נָטַל עֲשָׂרָה, וְאֶחָד נָטַל תִּשְׁעָה וְכֶלֶב, שֶׁכְּנֶגֶד הַכֶּלֶב אֲסוּרִין, וְשֶׁעִם הַכֶּלֶב מֻתָּרִים. אֶתְנַן הַכֶּלֶב, וּמְחִיר זוֹנָה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁנַיִם״ וְלֹא אַרְבָּעָה, וַלְדוֹתֵיהֶם מֻתָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֵם״, הֵם וְלֹא וַלְדּוֹתֵיהֶם.
נָתַן לָהּ כְּסָפִים הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָסוּר, נָתַן לָהּ מֻקְדָּשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, עוֹפוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אַסוּרִים. שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶם אֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, עוֹף שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר חָל עָלָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְכָל נֶדֶר״ לְהָבִיא אֶת הָעוֹף.
אָמַר רַב, אֶחָד אֶתְנַן זָכוּר וְאֶחָד אֶתְנַן כָּל הָעֲרָיוֹת אָסוּר, חוּץ מֵאֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה, מַאי טַעְמָא זוֹנָה כְּתִיב וְאִשְׁתּוֹ נִדָּה לָאו זוֹנָה הִיא. וְלֵוִי אָמַר אֲפִלּוּ אֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה אָסוּר, מַאי טַעְמָא תּוֹעֵבָה [כְּתִיב וְהָא תּוֹעֵבָה] הִיא. וּלְלֵוִי נַמִּי וְהָכְתִיב ״זוֹנָה״, קְסָבַר הַהוּא זוֹנֶה וְלֹא זוֹנָה, וְרַב זוֹנָה וְלֹא זוֹנֶה נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: אֵין אֶתְנַן אָסוּר אֶלָּא מֵעֲרָיוֹת הַבָּאוֹת בַּעֲבֵירָה, אֲבָל שֶׁנָּתַן לְאִשְׁתּוֹ בְּנִדָּתָהּ, אוֹ שֶׁנָּתְנָה לוֹ בְּאֶתְנַנּוֹ, אוֹ שֶׁנָּתָן לָהּ שְׂכַר פְּקַעְתָּהּ כֻּלָּן מֻתָּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ט״ז:ל״ד) ״וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ וַתְּהִי לְהֶפֶךְ״. וְרַב הַאי תּוֹעֵבָה מַאי עָבִיד לֵיהּ, מִיבָּעֵי לֵיהּ לִכְדְאַבַּיֵי זוֹנָה כּוּתִית אֶתְנַנָּהּ אָסוּר, מַאי טַעְמָא יָלִיף תּוֹעֵבָה ״תּוֹעֵבָה״ מֵעֲרָיוֹת, מַה לְּהַלָּן עֲרָיוֹת דְּלָא תָּפְסֵי בָּהֶּם קִדּוּשִׁין אַף כָּאן זוֹנָה כּוּתִית דְּלָא תָּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין וּכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ אֵין לוֹקֶה עָלֶיָה מִשּׁוּם זוֹנָה, מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא ״וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ מִי שֶּׁזַּרְעוֹ מְיֻחָס אַחַרָיו, יָצְאתָה כּוּתִית דְּאֵין זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו. זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אֶתְנַנָּהּ מֻתָּר מַאי טַעְמָא דְּהָא תָּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין. וְכֹהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה, מַאי טַעְמָא דְּהָא זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו. וְרָבָא אָמַר: אַחַת זוֹנָה כּוּתִית וְאַחַת זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אֶתְנַנָּהּ אָסוּר, וְכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה, מַאי טַעְמָא יָלִיף מֵהֲדָדֵי מַה זּוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית בְּלָאו אַף זוֹנָה כּוּתִית בְּלָאו וּמָה אֶתְנַן כּוּתִית אָסוּר, אַף אֶתְנַן זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אָסוּר.
נָתַן לָהּ כְּסָפִים וְלָקְחָה בָּהֶם בְּהֵמָה מֻתֶּרֶת, מַאי טַעְמָא אֶתְנַן כְּתִיב וְלֹא כְּתִיב בְּאֶתְנַן, וְעוֹד הַיְנוּ חִלּוּפָן. תָּנוּ רַבָּנָן ״בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ פְּרָט לְפָרָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה לַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְרַבּוֹת אֶת הָרִקּוּעִים. מָאן חֲכָמִים רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא נָתַן לָהּ זָהָב רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ רִקּוּעִין אֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת. לְכָל נֶדֶר, לְהָבִיא אֶת הָעוֹף, קַל וְחֹמֶר לְמֻקְדָּשִׁין מֵעַתָּה וּמָה אִם עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶם אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶם, מֻקְדָּשִׁין שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְכָל נֶדֶר״ פְּרָט לְדָבָר הַנִּדּוֹר. טַעְמָא דְּמִעַטֵּיהּ קְרָא הָא לָא מִעַטֵּיהּ קְרָא הֲוָה אֲמִינָא מֻקְדָּשִׁין לִיתְּסְרוּ, אַמַּאי, הָא אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אָמַר רַבִּי הוֹשִׁעְיָא, בִּמְמַנֶּה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי (יְהוּדָה) הִיא, (שמות) דְּתַנְיָא ״וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה״, הַחֲיֵהוּ מִשֶּׂה מִכְּדֵי אֲכִילָה וְלֹא מִכְּדֵי מִקָּח, רַבִּי אוֹמֵר: אַף מִכְּדֵי מִקָּח שֶׁאִם אֵין לוֹ מְמַנֶּה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ וּמָעוֹתָיו חֻלִּין שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן.
נָתַן לָהּ מֻקְדָּשִׁין הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, עוֹפוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמַה מֻּקְדָּשִׁין שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵין אֶתְנַן וּמְחִיר פּוֹסֵל בָּהֶם וְכוּ׳ (כִּדְלְעֵיל).
נָתַן לָהּ חִטִּין בְאֶתְנַנָּהּ וַעֲשָׂאָתָן סֹלֶת, זֵיתִים וַעֲשָׂאָתָן שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי דִּכְתִיב ״גַּם שְׁנֵיהֶם״ לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶן, וּבֵית הִלֵּל (שְׁנֵיהֶם) [הֵם] וְלֹא שִׁנּוּיֵיהֶם. וּבֵית שַׁמַּאי, הַהוּא הֵם וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם הוּא דְּאָתָא. וּבֵית הִלֵּל תְּרֵי מֻפְקֵי מִינַהּ הֵם וְלֹא שִׁנּוּיֵיהֶם, הֵם וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם וּבֵית הִלֵּל הָכְתִיב ״גַּם גַּם״ לְבֵית הִלֵּל קָשְׁיָא.
לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב – לֹא שְׁנָא תָּלוּשׁ לֹא שְׁנָא מְחֻבָּר. בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ פְּרָט לְפָרָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה לַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְרַבּוֹת אֶת הָרִקּוּעִין.
אֵיזֶהוּ ״אֶתְנַן זוֹנָה״, הָאוֹמֵר לְזוֹנָה הֵילָךְ טָלֶה זֶה בִּשְׂכָרֵךְ אֲפִלּוּ מֵאָה כֻּלָּן אֲסוּרִין. וּמְחִיר כֶּלֶב [הֵילָךְ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה]. יָכוֹל אֲפִלּוּ הֶעֱבִירוֹ בְּרַגְלוֹ לַעֲזָרָה, יְהֵא חַיָּב, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי תוֹעֲבַת״ נֶאֱמַר כָּאן תּוֹעֵבָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״תוֹעֲבַת״ מַה תּוֹעֵבָה הָאָמוּר לְהַלָּן בְּשֵׁם זוֹבֵחַ, אַף תּוֹעֵבָה הָאמוּר כָּאן בְּשֵׁם זוֹבֵחַ. נֶדֶר פְּרָט לְדָבָר הַנִּדּוֹר, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְכָל נֶדֶר לְרַבּוֹת בָּמָה. יָכוֹל אֲפִלּוּ שְׂכַר פְּקַעַת יְהֵא אָסוּר, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי תוֹעֲבַת״.
ולא תדכ׳ל שיא מן אג׳עאל אלזואני ואת׳מאן אלכלאב אלי בית אללה רבך פי נד׳ר לאן אללה רבך יכרההמא ג׳מיעא
לא תביא דבר מתשלום הזנות ומחיר כלב לבית ה׳ אלוהיך לכל נדר, כי ה׳ אלוהיך שונא את שניהם.
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב – אופן אתנן – זה שיאמר האיש ׳קח ממני כסף זה, וילון עבדי עם אמתך׳. ומחיר כלב – כמו שני שותפים שחילקו צאן ביניהם; החלק שיצא בו הכלב – מותר, וזה שממול, מהחלק השני אסור.
אתנן זונה – נתן לה טלה באיתננה,⁠א פסול להקרבה.
ומחיר כלב – כגוןב החליף שה בכלב.
גם שניהם – לרבות שינויהם, כגון חיטין ועשאן סלת.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״באתננה״. בכ״י אוקספורד 165: ״לאתננה״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״כגון״.
אתנן זונה [YOU SHALL NOT BRING] THE PROSTITUTION HIRE OF A WHORE [… INTO THE HOUSE OF HASHEM, YOUR GOD FOR ANY VOW] – This means, if he (the paramour) gave her a lamb as the hire of her prostitution it is unfitted for sacrifice (Sifre Devarim 261:1; Temurah 29a).
ומחיר כלב [YOU SHALL NOT BRING …] THE PRICE OF A DOG [INTO THE HOUSE OF HASHEM …] – if one has exchanged a lamb for a dog (Sifre Devarim 261:2; Temurah 30a).
גם שניהם FOR EVEN BOTH THESE ARE [ABOMINATION UNTO HASHEM, YOUR GOD] – The words גם שניהם taken as גם שנוייהם are intended to include in the prohibition the things into which they (whatever is given as hire) are changed, as, e.g., if he gave the woman wheat and she made it into flour (Temurah 30b).
פס׳: לא תביא אתנן זונה – בין זונה בין שאר העריות דכתיב אתנן מכל מקום איזהו אתנן האומר לזונה הא לך זה בשכרך. אפילו מאה כלן אסורין. האומר לחבירו הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי הרי זה אתנן. ומחיר כלב איזה הוא מחיר כלב האומר לחבירו הא לך טלה זה תחת כלב זה 1יכול אפי׳ העבירו ברגלו בעזרה יהא חייב נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה. מה תועבה האמורה להלן לשום זבח שנא׳ (דברים י׳:י״ד) לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה. אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה׳ אלהיך וגו׳, אף תועבה האמור כאן בשום זבח שנאמר בית ה׳ אלהיך. 2פרט לפרת חטאת שאינה באה לבית דברי ר׳ אליעזר.
3לכל נדר – להביא את העוף.
כי תועבת ה׳ אלהיך הוא – זה הזובח.
4גם שניהם – להביא שנוייהם.
5מחיר זונה ואתנן כלב – שניהם – ולא ולדותיהם:
1. יכול אפילו העבירו ברגליו. ולא הקריבו:
2. פרט לפרת חטאת. והיינו פרה אדומה ששחיטתה בהר הזתים ולא בעזרה:
3. לכל נדר וכו׳. כל רבויה הוא ועופות באים בנדר או בנדבה. (הרע״ב):
4. גם שניהם להביא שנוייהם. היינו חטים ועשאם סולת:
5. מחיר זונה ואתנן כלב מותרים. דכתיב גם שניהם ולא ארבעה כצ״ל:
ובעבור קדשה (דברים כ״ג:י״ח) נסמכה אתנן זונה.
ומלת אתנן – כמו: מתנה, והאל״ף נוסף, והנו״ן כפול כפ״א נאפופיה (הושע ב׳:ד׳), ורי״ש סגריר (משלי כ״ז:ט״ו). [וכלל הדבר: נבנה זה השם מגזרת: אתנה המה לי (הושע ב׳:י״ד).]⁠א והטעם: מה שלקחה הזונה, מה שנתנו לה הזונים אחריה, כי הוא אסור. [ובמסכת עבודה זרה (בבלי ע״ז י״ז.) יפרש זה הטעם.]⁠ב
ומחיר כלב – כי הוא דרך בזיון, על כן: כי תועבת.
א. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177, פרקנפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
HIRE. The word etnan (hire) is similar to mattan (gift).⁠1 The alef2 is superfluous and the nun3 is doubled4 like the peh of na'afufehah5 (her adulteries) (Hos. 2:4) and like the resh of the word sagrir (rainy) (Prov. 27:15). Etnan refers to what the harlot took, that which those who turn to her give her. [The hire of a harlot shall not be brought to the house of God] because it was given for a prohibited act.
OR THE PRICE OF A DOG. For it is a disrespectful act.⁠6 Scripture therefore goes on to say, for…these are an abomination.
1. Both come from the root nun, tav, nun.
2. Of etnan.
3. Of etnan.
4. For there is only one nun in its root.
5. Which comes from the root nun, alef, peh.
6. Dogs were considered lowly creatures. See I Sam. 24:15. To give the money that one acquired by selling a dog to God's house was thus considered an insult.
לא תביא אתנן זונה – שאם לקחה טלה באתננה ורוצה לעשות ממנו קרבן, לא תקבלנו, כי בזימה תביאנו, ודבר משוקץ הוא לפני המקום.
ומחיר כלב – שאם יחליף כלבו בשה, לא יבא לפני אותו שה, שנראה כמדרין לי כלבו.
לא תביא אתנן זונה – DO NOT BRING THE HIRE OF A PROSTITUTE – that if she took a lamb as her fee and wants to make from it a sacrifice, you shall not accept it, because she brings it in lewdness, and it is an abhorred thing before the Omnipresent.
ומחיר כלב – AND THE WAGES OF A DOG – that if he switches his dog with a sheep, this sheep shall not come before Me, for it appears as if he is gifting Me his dog.
לא תביא אתנן זונה – סמך זונה לקדשה, אתנן – לשון מתנה שנתנו לה הזונים אחריה והאל״ף נוספת כמו אזרוע אסוך אתמול.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
'לא תביא אתנן זונה בית ה, "do not bring the payment received for practicing harlotry to the house of the Lord;⁠" this verse is added here as the Torah just warned us not to tolerate Jewish harlots in our midst. The expression אתנן from the root נתן "to give,⁠" means "gift.⁠" It is an expression used exclusively in connection with payments made to harlots. The letter א at the beginning, which appears extraneous, is similar to the letter א in the word אזרוע in Jeremiah 32,21, instead of זרוע for "arm.⁠" We also find such an apparently superfluous letter א in the word אתמול for "yesterday,⁠" which appears more frequently meaning the same as תמול.
הזונות יעשו בנדה שלהן מצות, חושבות לכפר על חטאתן, כמו שיזכירו רבותינו (ויקרא רבה ג׳:א׳) במשלא שלהן: גייפא בתפוחייא ומפלגא לבאישיא. ולכך אסרה תורה אתננן לכל נדר, כי עתה יוסיפו לחטוא בהן. וכן ענין מחיר כלב, בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומות יגדלו כלבים עזי נפש מזיקים את הרבים, וידרו במחיריהם להיות כופר לנפשם. וכן המנהג עד היום בפרשים אנשי הציד, שיעמידו צורת כלביהם בשעוה לפני עבודה זרה שלהם רבים מהם בכל בית עבודה זרה שיצליחו בהם. והמפרשים אמרו מפני שהוא דרך בזיון.
ואמר גם שניהם – לרבות שנוייהם, כגון חטים ועשאתן סלת. לשון רבינו שלמה.
אבל בגמרא (בבלי בבא קמא ס״ה:) אמרו שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין, אלא הם ולא ולדותיהן, הם ולא שנוייהם.
וטעם: גם שניהם – בעבור שהאחד באמתב תועבה גדולה, והוא האתנן, כי בו נעשתה תועבת הזמה, אמר שגם שניהם יתעב י״י. וכמוהו: מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת י״י גם שניהם (משלי י״ז:ט״ו) – יתלה הקטן בגדול. [וכן: ומתו גם שניהם (דברים כ״ב:כ״ב), כמו שפירשתי (רמב״ן דברים כ״ב:כ״ב).]⁠ג
או טעמו, בעבור שהזכיר כבר פסולי הקרבן במומין, ואמר בהם: לא תזבח לי״י אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת י״י אלהיך הוא (דברים י״ז:א׳), הוסיף בכאן לומר כי גם האתנן והמחיר, שגופם תמים, גם הם תועבת י״י אלהיך כמותם, והוא הנכון. [וכן: אזן שמעת ועין רֺאה י״י עשה גם שניהם (משלי כ׳:י״ב) – ירמוז לאדם בכללו, יאמר שהשם יצר את האדם ועשה גם אלו בו. וכן: אבן ואבן איפה ואיפה תועבת י״י גם שניהם (משלי כ׳:י׳) – ירמוז לגוזל וחומס וכל עושק, שהם תועבות גדולות מאלה, ולא יזכירם.]⁠ד
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״במשל״.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״באמת״.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
ד. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
THOU SHALT NOT BRING THE HIRE OF A HARLOT, [OR THE PRICE OF A DOG, INTO THE HOUSE OF THE ETERNAL THY G-D FOR ANY VOW]. Harlots are wont to do good deeds with their hire, thinking thereby to atone for their sins, as our Rabbis mentioned in their proverb,⁠1 "She commits illicit sexual intercourse for apples and she divides them among the sick.⁠" Therefore the Torah prohibited a harlot's gift to be brought for any vow, for now they sin more and more.⁠2 Similarly the matter of the price of the dog is that hunters using dogs and watchmen of walls raise brazen dogs that harm the public, and the owners vow [to contribute] their value [to a cause which they consider sacred], as an atonement for their soul. Such is still the custom among men who ride to the hunts that they place the waxen image of their dogs before an idol that they may be successful with them. And the commentators [as mentioned by Ibn Ezra] have said [that the reason for the prohibition is] because they [i.e., these payments] came about in a contemptible manner.
GAM SHNEIHEM' ('EVEN THEY BOTH') [ARE AN ABOMINATION TO THE ETERNAL THY G-D]. "Even they both — this includes the products into which they have been processed, such as wheat which she made into flour.⁠" This is Rashi's language. But in the Gemara3 the Rabbis have said that the School of Shammai forbid it and the School of Hillel permit it.⁠4 Instead, the verse [in accordance with the teaching of the School of Hillel] is to be interpreted as follows: "They [are forbidden] but not their young; they [are forbidden] but not the products into which they have been processed.⁠" And the purport of the expression gam shneihem is that since one of them is indeed a great abomination — namely, the hire of a harlot, since the harlotry was committed for it — [while the price of a dog might be considered less of an abomination] the verse states that "even both of these" [including the price of a dog] G-d will reject. Similarly, He that justifieth the wicked, and he that condemneth the righteous, 'even they both' are an abomination to the Eternal;5 the verse attaches the smaller offense [i.e., he that justifies the wicked] to the bigger one [he that condemns the righteous]. So also, then they shall both of them die,⁠6 as I have explained [there, that the man is the greater sinner of the two, and therefore the verse states that even she is also to die].
Or it may be that the purport [of the expression gam shneihem] is that since he had already warned against the disqualifications of the offering through blemishes, and stated concerning them, Thou shalt not sacrifice unto the Eternal thy G-d an ox, or a sheep, wherein is a blemish, even any evil thing; for that is an abomination unto the Eternal thy G-d,⁠7 he supplemented here saying that the hire of the harlot and the price of the dog — although in themselves perfect — that they too are the abomination of the Eternal like those [blemished offerings]. This is the correct interpretation. So also, The hearing ear, and the seeing eye, the Eternal hath made even both of them,⁠8 the verse alludes to man in general and states that G-d created man and also made these characteristics in him. Similarly, Diverse weights, and diverse measures, both of them alike are an abomination to the Eternal,⁠9 the verse intimates to whoever robs, extorts, and exploits in any manner which are greater abominations than these [false weights and measures], although it does not mention them, [and declares that even diverse weights and diverse measures are an abomination to G-d].
1. Vayikra Rabbah 3:1.
2. Hosea 13:2. By bringing it for a vow into the House of G-d, she will be inclined to sin more, for she will think that her sin has been forgiven.
3. Temurah 30b.
4. And the accepted law is, in line with the legal rule, in accordance with the teachings of the School of Hillel. Why, then, did Rashi base his interpretation here upon an opinion held by the School of Shammai?
5. Proverbs 17:15.
6. Above, 22:22.
7. Above, 17:1.
8. Proverbs 20:12.
9. Ibid., (10).
לא תביא אתנן זונה – כתב הרמב״ן הזונות יעשו בנדה שלהם מצוות חושבות לכפר על חטאתם לכך אסרה תורה אתנן לכל נדר כי עתה יוסיפו לחטוא בהן וכן ענין מחיר בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומות מגדלים כלבים עזי נפש מזיקים הרבים וירצו במחיריהם להיות כופר לנפשם וכן מנהג עוד היום בפרשים אנשי הציד שיעמידו צורת כלביהם בשעוה לפני ע״ז שלהם כדי שיצליחו. ואמר:
גם שניהם – בעבור שהאחד תועבה גדולה והוא האתנן כי בו נעשתה תועבת הזמה אמר שגם שניהם יתעב השם. אי נמי בעבור שהזכיר פסולי הקרבן במומין ואמר לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה וגו׳ כי תועבת ה׳ אלהיך הוא הוסיף בכאן לומר כי גם באתנן והמחיר שהם תמימים בגופם גם הם תועבה כמותם:
לא תביא אתנן זונה ...בית ה', "You must not bring to the Temple the proceeds from your activity as a harlot.⁠" Nachmanides writes that these harlots would use some of the gifts they received from their customers to make donations and offer sacrifices in the Temple, to expiate for the wrongs they had done. The Torah legislates, while it cannot prevent such harlots to use some of their ill gotten gains to give charity with such money, that such proceeds from sinful activities cannot be accepted as something sacred. [In our parlance, this would be an early example of money laundering. Ed.] Instead of cleansing themselves from sin, they would sink deeper into the moral morass that they were already in.
The Torah legislates something similar concerning the proceeds from selling a dog. The Torah singles out dogs seeing that people who hunt by using dogs, or people training dogs to attack potential intruders, contribute to many innocent people being harmed by such dogs. Nachmanides also quotes instances from his own experience in which people hang the images of dogs near the idols that they worship, so that a dog, in many cultures, is identified with something idolatrous. The proceeds from the sale of such dogs are equally unwelcome in the Temple.
גם שניהם, "both of them.⁠" Seeing that the first example, the price paid for a harlot's services, or the animal paid is a greater abomination than the proceeds of the sale of the dog, Moses wants to make sure that we do not consider the latter as in a completely different class, i.e. as a far less offensive sin. Alternatively, seeing that up until now the Torah had disqualified potential use of certain animals as sacrificial offerings forbidden only if the animal had certain physical blemishes, here we hear for the first time that the animal may have a moral blemish due to the lifestyle of its owner. In the case of animals having a physical blemish the Torah had introduced the legislation with the words: לא תזבח לה' אלוהיך שור או שה..אשר יהיה בו מום וגו', "you shall not slaughter for the Lord your God an ox or lamb that has a blemish, etc.⁠" (Deut 17,1) The reason given is that such a blemish is considered an abomination. Here too, the reason given for the legislation is that it would be considered an abomination to offer an animal to Hashem that was acquired in payment for committing a sin.
ומחיר – ב׳ במסורה ומחיר כלב ומחיר שדה עתודים זהו שאמרו נתן לה חטין ועשאן סולת והיינו ומחיר שדה וכן עתודים נמי דהיינו שהחליף טלה בכלב.
כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם – וסמיך ליה לא תשיך לומר אחד המלוה והלוה והערב נתעבים.
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב – תימה מאי שנא דנקט מחיר כלב [יותר] מכל שאר בהמות טמאות. וי״ל דנקט דבר המצוי וה״ה לשאר לפי שהכלב נחשב לפעמים לצורך שמירה, ולפעמים ימצא אחד שיקנה כלב כדי שישמור עדרו ויתן בעדו טלה אחד או גדי.
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב – אמר ר׳ עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאני תלמיד מתלמידיו של ישוע הנוצרי ויעקב איש כפר סוכנייא שמו אמר לי כתוב בתורתכם לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול פי׳ שהיה פורש מביתו לפני יום הכפורים ללשכת פרהדרין ושם היו מתקינין לו כל צרכיו. לא אמרתי לו כלום, אמר לי כך למדני ישוע הנוצרי ומאתנן זונה קובצה באו ועד אתנן זונה ישובו (מיכה א׳) ממקום הטנופת באו ועד מקום הטנופת ילכו. והנאני הדבר ועליו נתפשתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, הרחק מעליה דרכך זו דרך מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו דרך הרשות. פי׳ השולטנות לפי שנותנין עיניהם בבעלי ממון להורגם וליטול ממונם. ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו דרך המינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה, וכמה אמר רב חסדא ארבע אמות (ע״ז י״ז א׳).
ומחיר כלב – הכלב הוא החי היותר שפל, וכל האומות מסכימות לגנות זולתם בשם כלב, והוא חי סורו רע, וידוע כי הכלבים נמכרים, ושיביא אדם דמי כלבו בית השם כאילו הקריב כלב, וזה דבר נתעב לפחותי הפחותים.
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית י״י אלהיך לכל נדר – מגיד שעושה אותם נדבה והרי הם כמו בהמה טמאה אשר יקריבו ממנה קרבן להשם שיעריכנה ויביא בדמיה אך אם נדר עולה או שלמים והביא בהמה או עוף שהם אתנן זונה ומחיר כלב הרי הוא עובר על זאת האזהרה מזה המקום למדנו שאין אסור להקריב למזבח אלא הם עצמם לא חליפיהם ולזה אם היה האתנן או המחיר דמים וקנה מהם בהמה עוף למזבח אינו עובר על זאת האזהרה והנה הזונה תקרא מי שיש אסור בבעילתה כמו גרושה לכהן הדיוט ואלמנה לכהן גדול ומה שידמה לזה ואולם האחרת שאין אסור בבעילתה תקרא קדשה. ולזה תמצא על הרוב שם הזונה באשת איש ובת איש כהן כי תחל לזנות הנה אמרו אל תחלל בתך להזנותה. ידמה שהוא מזאת הכוונה שאם היתה אשת איש אין ביד האב להזנותה גם לא הוצרך לזאת האזהרה ובכלל הנה הזונה יהיה הרצון בה השטיה והנטיה מדרכי התורה מדבר הבעילה ולזה תהיה הזונה נבעלת בעילה אסורה מן התורה ואולם אתנן זונה הוא מה שיתנה האיש לתת לה בזנות ההוא והוא אתנן לה אחר זנותה כאלו תאמר שאמר לה אם תבעלי לי או לפלוני אתן לך טלה אחד ונבעלה לו ונתן לה טלה אחד תכף הרי זה אתנן זונה ואם לא נתנו לה אלא לאחר זמן מה כיון שלא יחד לה הטלה שנתן לה באתננה אין בו דין אתנן זונה כי לא היה זה אלא פרעון חוב שהיה חייב לה תכף אחר הבעילה והרי נשתנה האתנן וכן אם הקדים לתת לה האתנן קודם הבעילה והקדישה אותו למזבח והקריבתו וקודם בעילה אינו אתנן זונה כי עדיין לא נהיה הזנות. וכבר נתבאר בכלאי הכרם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולזה אם נתן לה באתננה מה שאינו שלו אינו נפסל עוף קדשים להיותו מוכן אל העופפות והבעלים מטפלין בהבאתו עד העזרה הרי הוא כמו שלו לפסל והנה מחיר כלב הוא שיחליף כלב בבהמה או עוף אחד או הרבה והנה נפסלו אלו למזבח כי הם תעבת השם יתעלה כמו שזכר והנה אחשוב שאמר זה בכלב לפי שהוא שטוף מאד במשכב זכור ולזה מנע מחירו וחשבו כמו אתנן זונה ומזה המקום נלמד שהאתנן שנתן על המשכב זכור הוא פסול למזבח עם שהוא יותר מתועב מאתנן הזונה וראוי שנלמד מזה שהרובע והנרבע פסולין למזבח כי גם המחיר כלב פסלה התורה מפני היותו רובע ונרבע והנה בזאת האזהרה תועלת אחר כללי אך אינו מיוחד כמו הראשון והוא כי הזונה תהיה על הרוב אשת איש והיא ראויה להיות לבעלה לבד וברית הנשים לבעליהן חזק מאד וגם הכלב להיותו חזק האהבה הדמיונית לבעליו היה ראוי שיהיה לבעליו לבד ובריתו עם בעליו חזק מאד והנה הדברים אשר היו כלי להתנכר דבר ממשלה למי שהוא לו אין ראוי שנשימהו כלי להכיר הממשלה לשם יתעלה הנה זהו ביאור מה שצריך לבאר בזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה.
התועלת השלש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירה תורה מהביא אתנן זונה ומחיר כלב בית י״י אלהיך לעשות ממנו קרבן וכבר זכרנו התועלת המגיע מזאת המצוה אצל ביאורינו בה.
ולהורות על מיאוס זה הפועל ותיעובו אמר לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה׳ אלהיך לכל נדר כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם. כי שני הענינים הם שוים בפחיתות ומיאוס.
אתנן זונה נתן לה טלה באתננה פסול להקרב׳ ומחיר כלב החליף שה בכלב. הא דפי׳ טלה באתננה ושה בכלב לאו למעוטי שנוייהן כגון חטין ועשאתן סלת לומר שאותן כשרין למזבח מפני שאינן קרבין הן עצמן לגבוה דהא אחר זה פי׳ בהדיא גם שניהם לרבות שנוייהם כגון חטין ועשאתן סולת שגם הם אסורין למזבח אלא משום דבעי לפרושי גם שניהם לרבות שנוייה׳ הוכרח לפרש אתנן ומחיר דמיירי בטלה ושה שעצמן קרבין למזבח כדי לפרש מלת גם לרבות שנוייהם שאע״פ שאינן אתנן ומחיר אלא שנוייהם וחלופיהם אפי׳ הכי כיון שהן באין מכח האתנן והמתי׳ אסורין וא״ת היכי שביק דברי ב״ה שאמרו הם ולא שנוייה׳ ונקיט דברי בית שמאי שאמר גם לרבות שנוייהם כדתניא בפי׳ מרובה נתן לה באתננה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין תני חדא אסור ותני חדא מותר אמר רב יוסף בית שמאי אוסרי׳ וב״ה מתירין מאי טעמא דבית שמאי דכתיב גם לרבות שנוייהם וב״ה הם ולא שנוייה׳ יש לומר שאני הכא דלב״ה גופיה קשיא גם כדאיתא התם ולב״ה הא כתיב גם גם לב״ה קשיא. והרמב״ן ז״ל טען על דברי הרב ואמר היכי שביק ב״ה ונקיט כבי׳ שמאי ורצה לתרץ קושית גם לב״ה ואמר וטעם גם בעבור שהזכיר כבר פסולי הקרבן במומן ואמר בהם לא תזבח לי״י אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת י״י אלהיך הוא הוסיף כאן לומר כי גם האתנן והמחיר שגופם תמים הם תועבת י״י אלהיך כמותם תו טעם גם בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן תלה הקטן בגדול ואמר תועבת י״י גם שניהם כלומר הקטון כמו הגדול וכמוהו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת י״י גם שניהם תלה הקטן בגדול וכן ומתו גם שניהם אבל הרב ז״ל ימאן זה כי היאך יתכן לתרץ קושיא גם לב״ה שהיא על פי דרכי הדרש שכל אתין וגמין רבויין עם דרכי הפשט שאין דנין אותם אלא לתוספות על האמורים למעלה והנה ומתו גם שניה׳ שהביאו הוא לעזרו ואמר כמו שפירשתי איננו כי אם על דרך הפשט כמו שנראה ממה שכתב שם הוא בעצמו אבל רז״ל דרשוהו בספרי לרבות הבאים אחריהם והביאו גם הוא בפירושו ואם כן קושיית גם הוא לב״ה על פי דרכי רז״ל במקומה עומדת:
ולהורות על מיאוס פועל הזנות ותיעובו סמך לזה לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה׳ אלהיך לכל נדר כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם. כי אתנן הזונה הוא שתדור לבית ה׳ בעד חשוקה. וכמו שאמר שלמה (משלי ז׳ ד׳) בתארי האשה הזונה זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי. ומחיר כלב אחשוב אני שהוא תאר לקדש שזכר. וכתב הרלב״ג שאסר מחיר כלב לבד להיותו שטוף בזמה במשכב זכור מאד ולכן חשבו כמו אתנן הזונה. ואסר אם כן הרובע והנרבע להקריבו על גבי המזבח.
והרמב״ן כתב שהוא כפשוטו ושהיה מנהג אנשי הציד כשיאהבו כלביהם יעלו בעבורם עולות ויתפללו אל ה׳ שיחיים ואסרה התורה לפי שהוא תועבה. רוצה לומר לפי שמחיר הכלב להיותו על ב״ח פחות יהיה מתועב אצלו יתברך, ככה יהיה אצלו תועבה רוצה לומר מתנתה או המתנה אשר יתנו אליה תחת זנותה. כדברי רבותינו ז״ל בפרק הפועלים ובפ׳ מרובה ובפ״ו דתמורה והביאו רש״י. והמצוה הזאת כבר באה בפרשת אמור באמרו כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם.
ולפי שאולי יאמר אומר כי הקדשה ראוי להתירה. לפי שמשכרה ואתננה יעשה הקדש לה׳ ולבדק הבית. לזה אמר לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה׳ אלהיך. ואמר ומחיר כלב על יצר הרע הנקרא כלב. כאומרו מיד כלב יחידתי. וזהו כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם. אתנן הזונה ומחיר הכלב שהוא יצר הרע. ואחר שמאתנן זונה קובצה. עד אתנן זונה ישוב. ולא יביאהו בית ה׳. אלא אם יעשוהו בית הכסא לכהן גדול כמוזכר במקומו:
גם לרבות שינוייהם. זה לא כדברי בית הלל בפרק הגוזל (ב״ק ריש צד.), דקאמר זה לבית שמאי, ואילו לבית הלל ״גם״ קשיא, כדאמרינן התם:
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו׳ – לפי שגם הכלבים עזי נפש מזנים בפרהסיא על כן לא ידעו שבעה כי אבר קטן משביעו רעב, והזונה מצחה נחושה והרי שניהם שוים בזנות ובעזות, ע״כ אין נכון להביאם למקום הקדושה כי שם גדר ערוה ושם הציץ המכפר על ומצח אשה זונה היה לך (ירמיהו ג׳:ג׳) והמה עדיין בעזותם ובפחזותם קיימים כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם היינו שינוייהם.
לא תביא: אין בו פיסקא.
לרבות שינוייהם וכו׳. וא״ת והיכי שבק רש״י דברי בית הלל דאמר (ב״ק צד.) הם ולא שינוייהם, ומפרש כבית שמאי דדרש גם לרבות שינוייהם. וי״ל כיון דקאמר בגמרא גם לב״ה קשיא, משום הכי פירש אליבא דב״ש:
This adds alterations in form, etc. You might ask, why Rashi leaves the opinion of Beis Hillel who said (Bava Kama 94a), "Them but not their alterations in form,⁠" and explain [the verse] according to Beis Shamai who expounds, "'Even both' to include their alterations in form"? The answer is that since the Gemora said that there is a difficulty also according to Beis Hillel, he therefore explains according to Beis Shamai.
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו׳ כי תועבת ה׳ אלהיך גם שניהם – יש לך דבר שהוא רע מצד עצמו אולם אם יתאסף עם דבר אחר רע בעצמו ישובו שניהם לקבוץ טוב. לדמיון שני ארסים וסמי המות מתנגדים באיכותם וטבעם זה לזה כל אחד לבדו ימית האדם ושניהם ביחד לא ירעו ולא ישחיתו כי אם יתקפו האחד השני יעמוד נגדו ומה שזה יקלקל יתקן זה. הגיד לנו הכתוב כי אף שאתנן זונה נגדיי למחיר כלב באשר זה לסבת נאוף ואהבים וזה לסבת ציד מלחמה וחרון אף מ״מ אף יחדיו תועבת ה׳ גם שניהם ואין בהם טוב שבת אחים גם יחד:
אתנן זונה – מה שלקחה הזונה שנתנו לה הזונים אחריה:
ומחיר כלב – דבר הנתון תמורת הכלב, ואסר להביא גם המחיר הבא מן הדברים האלה, כי הוא דרך בזיון:
גם שניהם – בתמורה (ל״ו ב׳) אמרי׳ דלב״ש מלת גם בא לרבות גם שנוייהן, דבנתן לה חטין אתננה ועשתן שמן ענבים ועשתן יין אסור, ולב״ה שנוייהן מותרין, אמנם מלת גם הניחו בתלמוד בקושי׳ לב״ה, ואעפי״כ פסקו הרמב״ם והסמ״ג כב״ה, דכללא בידינו דכל היכא דלא אמרי׳ תיובתא רק קשיא לא נדחו דבריו מהלכה ואינו כ״א כלשון צ״ע ליישב; ושפיר יישב הרמב״ן מלת גם לב״ה ע״ד הפשט ואמר, בעבור שהזכיר מקודם פסולי הקרבן במומם כמ״ש לא תזבח לה״א שור ושה אשר יהי׳ בו מום כל דבר רע כי תועבת ה״א הוא, הוסיף כאן לומר כי גם האתנן והמחיר שגופם תמים הם תועבת ה׳, או טעם מלת גם בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן, תלה הקטן בגדול ואמר תועבת ה׳ גם שניהם כלומר הקטן כמו הגדול, וכמהו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה׳ גם שניהם תלה הקטן בגדול. עכ״ד. והנה למ״ש במשפטים בוגם את המת יחצון כי מלת גם אף שהוראתו בכ״מ על התוספת והרבוי מ״מ יורה ג״כ על הפחת והחסרון, וכבר מצאנו שרשים המורים על דבר והפוכו, כמו שם אור שיורה ג״כ על החושך כמו הללוהו כל כוכבי אור (תהלים קמ״ח) פירש״י כוכבי לילה, וכן ולילה אור בעדני (שם קל״ט) שפירש״י שהלילה מאפיל לנגדי אור זה לשון אופל הוא, וכן ויאר את הלילה בבשלח, ומזה (איוב ל״ז) יפיץ ענני אורו, וכן שרש עיף יורה על הרוב על זהירת האור כמו הופיע מהר פארן, ויורה ג״כ על החושך כמו ארץ עיפתה (איוב י׳) פירש״י שם דבר חשכה, וכן תעופה כבקר תהי׳ (שם י״א) פירש״י אפלה שלך כבקר תהי׳, הנה מלת גם דומה להם כמו שיורה על התוספת והרבוי, ככה יורה על הפחת והגרעון, ויורה כאן על בזוי הדברים מאוסם ופחיתותם, גם שניהם טעמו (דאס פעראֶכטליכע דיזער ביידען) פחיתות שניהם הם תועבה להש״י, ע״ד הקריבהו לפחתך, ועד״ז יתפרש גם שניהם במצדיק רשע וגו׳. ויש לפרש מלת גם על מעלת הדבר וחשיבותיו, כמו ולשם יולד גם הוא (נח יו״ד ר״א) שפירוש גם הוא, המופלג ביתרון מעלותיו (דער פאָרציגליכע) כמש״ש, וטעם תועבת ה׳ גם שניהם, חשיבות מעלה שאתה רוצה לייחס לשניהם, להקדישם לגבוה, תועבה היא להש״י. ורש״י העתיק דעת ב״ש דאינה משנה, ודברי רא״ם עליו אינם מיושבים, וכבר תפש עליו בצד״ל.
לא תביא – עם הצבור ועם הכהנים מדבר.
ומחיר כלבcynaedus‏;⁠1 ל׳ כלב, וכן בגלות יוחנן2 (Apoc. 22. 15) ״ומחוץ כלבים וקוסמים וזונים ורוצחים״ והעד כי תועבת, והכלב אחד מנבראיו אי אפשר שיהיה תועבה לא הוא ולא מחירו.
1. בתרגום לעברית: איש שמזומן למשכב זכור.
2. בשורת יוחנן בברית החדשה.
לא תביא וגו׳ – ״מחיר כלב״: אם אדם החליף כלב בדבר שיכול לשמש לקרבן או לנוי לבית המקדש.
רק אתנן זונה ומחיר כלב עצמם, במצבם המקורי, הינם אסורים: ״הם ולא ולדותיהן הם ולא שינוייהן״ (תמורה ל:).
צניעות היא אחת מהמעלות העיקריות שמקדש ה׳ מוקדש לפיתוחן ולחיזוקן, ואילו אתנן זונה מביא לידי מעשה המנוגד בתכלית למעלה זו, ומחיר כלב מזכיר אופי בהמי המנוגד בתכלית למעלה זו. לפיכך אסור להכניס אף אחד מהם למקדש ה׳.
אולם יש מקום לשאול, האם מחיר כלב הוצא מהמקדש בגלל בחינה זו של טבע הכלב. בתנ״ך, כלבים אינם מהווים דוגמא מובהקת לבחינה זו; אלא הם תמיד מייצגים גסות חברתית או קלון ובוז. לפיכך ייתכן שמחיר כלב נאסר משום שהוא מייצג עניין חברתי זה. יתירה מזאת, כך מסתבר יותר, מאחר שלשון ״גם שניהם״ משמעה שאתנן זונה ומחיר כלב הם שני מושגים נפרדים.
נמצא שזוהי משמעות שני איסורים אלה: יש להרחיק מתחום המקדש את כל הדברים המייצגים השחתה בענייני צניעות או השחתה חברתית.
[קכח] לא תביא אתנן זונה – ע׳ בספרי ומ״ש ת״ל כי תועבת. בתמורה יליף מגז״ש תועבת מפ׳ עריות שאף אתנן מחייבי לאוין אסור למזבח. ומ״ש ותלין שפחתך כו׳ מפ׳ בגמ׳ דבעבד עברי עסקי׳ וכשאין לו אשה ישראלית ובנים ופלוגתייהו אם רבו מוסר לו שפחה כנענית כשא״ל אשה ובנים דלמ״ד אין מוסר הוי אתנן. ומ״ש ונאמר להלן תועבת. בפ׳ שופטים (יז א) לגבי הקרבת בע״מ. ומ״ש לרבות הריקועים. ר״ל שאם נתן לה אתנן זהב אסור לעשות ממנו צפוי למזבח, רש״י, ומ״ש לדבר הנדור פי׳ שאם קודם שנתן לה הבהמה כבר היה מוקדש אין חל עליו שם אתנן. עי׳ בגמ׳, ומ״ש שכר פקיעתה פי׳ שאם נתן לה טלה בשכר שמפקיעה ומבטלה ממלאכה ולא שכר ביאה אין שם אתנן חל עליו שנא׳ כי תועבת ואין נקרא תועבה רק שכר ביאה, ומ״ש שנים ולא ארבעה כו׳ פי׳ משניהם דריש כמו שהיה כתוב בשני תיבות. שני הם ודריש שני ולא ארבעה ר״ל רק שני אלה דכתיב אתנן זונה ומחיר כלב אבל לא אתנן כלב ומחיר זונה (אתנן כלב הוא שאם אמר הא לך טלה זה ותלין כלבתך אצלי, מחיר זונה שאם החליף שפחה זונה בטלה לקנות אותה למלאכה). ומדכתיב שניהם ולא שני דריש למעט ולדותיהם שאינם אסורים:
גם שניהם: הוראת זה הלשון ביארנו לעיל (כב,כב) – לדמות דבר שאינו פשוט כל כך לדבר הפשוט יותר1. והכי נמי ״אתנן זונה״ הדבר מובן שהוא תועבה, באשר זנות הוא ראש כל תועבה, אבל ״מחיר כלב״2 אינו דבר מושכל אלינו מפני מה הוא תועבה, ובמה כלב גרוע מחזיר ושאר דבר טמא, ואמאי מחירו גרוע מכל דבר. על זה ביארה התורה ד״גם שניהם״ – שוין בשם ״תועבה״3. ועל כרחך יש בזה סיבה רוחנית ברוח חיים של כלב, ומשום הכי מחירו ״תועבה״ ואסור להקרבה4.
[הרחב דבר:⁠5 ומצאנו מאמר תמוה במסכת ראש השנה (ד,א) ״נצבה שגל לימינך בכתם אופיר״ (תהלים מה,י) – בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל (ככלבתא) לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר. והמשל תמוה. והענין, דשונה אהבת שני הדברים הללו שאינו מושג למי שאינו שקוע באהבה זו, ולא כמו כל אהבות שהמה מובנים לכל בני אדם, אע״ג שאין כל האדם שוין בטבען, וזה אוהב דבר זה יותר וזה אוהב דבר זה ביותר, אבל מ״מ הכל מבינין סוג אהבה של דבר. מה שאין כן אהבת התורה לישראל מה שמתקשר ההוגה בה באהבה ושוגה בה, וכן אהבת הכלבתא לאומות העולם השוגים בה מה שהוא משוקץ ומתועב בעיני האדם שאין לו אהבה זו, המה דברים נפלאים6. ומזה יש להבין ולהשכיל כי דבר רוחני יצוק בהם. היינו, אורייתא וישראל כולא חד, משום הכי בהגות ישראל בתורה מתקשר בה, כמו בן המתקשר באמו בשעה שמדבר בה. וכן רוח הכלב עם אומות העולם השוגים בה. והכי קאמר, ׳בשכר שחביבה תורה לישראל׳ באותו אופן נעלה שאינו מושכל לדעת אנושי, כמו אהבת כלבתא וכו׳.]
1. כאשר הפירוש הזה בנוי על משמעות ״גם״ – לרבות, דהיינו חידוש עוד יותר גדול.
2. שהכוונה היא שהחליף שה בכלב, שאסור להקריב את השה הזה.
3. כך פירש הרמב״ן, וז״ל: וטעם ״גם שניהם״ – בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן, כי בו נעשתה תועבת הזימה, אמר שגם שניהם יתעב ה׳. וכמוהו (משלי יז,טו) ״מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה׳ גם שניהם״ – יתלה הקטן בגדול. וכן (לעיל כב,כב) ״ומתו גם שניהם״ כמו שפירשתי שם. ובהמשך מפרש הרמב״ן אחרת את המושג ״גם שניהם״, וז״ל: או טעמו, שהזהיר כבר על פסולי הקרבן במומין, ואמר בהם (לעיל יז,א) ״לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כי תועבת ה׳ אלהיך הוא״, הוסיף בכאן לומר כי גם האתנן והמחיר שגופם תמים גם הם תועבת ה׳ אלהיך כמותם. והוא הנכון.
4. ובספר החינוך (מצוה תקע״א) כתב טעם בזה בגלל שהכלבים עזי נפש (ישעיהו נו,יא), עיי״ש. וב׳משך חכמה׳ כתב שהכלב היה מיוחד לזנות, עיי״ש.
5. בקטע זה ב׳הרחב דבר׳ יביא רבינו סברא דנפשיה אודות הכלב אשר מחירו הוא ׳תועבה׳.
6. מלשון ׳פלא׳ – בלתי מובן.
לא תביא אתנן זונה. דרך הנשים המנאפות להקדיש אתנניהם לכבוד האלוה על כן באה האזהרה לא תביא אתנן זונה, והעד שהשבעים תרגמו כאן זונה Telesforos ודעת. 343. p. 3. vol Paris. ed Creuzer שהכוונה להקדשות לכבוד האליל — וביאור זה נתקבל בימינו אלא שלא ראיתי מי שיבאר לנו בכוון זה עצמו, מה שהוסיף ומחיר כלב, ומצאתי כי דרשתי שהיה קרבן הכלב ידוע לקדמונים, ופלוטארכוס יספר כי כלב היו זובחים הפרתיים Parthes לאלילם Genitamana וכה יעשו בני ארגו Argives לאליל llithie והיונים לפרוצופינא Proserpine והרומיים בימים הנקראים אצלם Lupercales לטהר ולקדש עצמם, ותמה De Jurieu כיצד הכלב שהיה אצלם בהמה טמאה ומאוסה יהיה ראוי לטהר, ולו זכר פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים לא כתב כזאת, גם לא זכר כי לשירירי Ceres אליל התבואות היו זובחים חזירה הנקראת שונאת התבואות De Jurieu Hist. des dogmes etc. p. 795. ולהיות הכלב משוקץ בעיני הגוים וישראל, היה הנביא מתרעם זובח השה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר והסתכל בפעל ערף כי הוא זה אופן זביחת הבהמה הטמאה ופטר חמור היה נערף, ועל כן היתה דמות כלב רובצת על המזבח כשלא היו ישראל עושים רצונו של מקום — והנה באה פה האזהרה לא תביא אתנן זונה ר״ל כל אתנן במשמע ואפילו דרך אקראי ואפילו לא תהיה הקדשה מיוחדת לכבוד אלהי ישראל להביא אל מקדשו סחרה ואתננה כדרכי הגוים, ועל ההתקדשות הפרטי הזה באה אזהרה אחרת לא תהיה קדשה בבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל. — ושיהיו קדש וקדשה הללו מסוג האמור ר״ל אנשים ונשים שמפקירים עצמם לכבוד האלוה יעיד הבא אחריו לא תביא אתנן זונה, גם שם קדש וקדשה לאות כי כן היה דרכם להקדיש אותם לאליליהם כי אם על הזמנה והתיחדות בלבד לא יתכן לומר כן על המופקרת שהיא מזומנת לכל ועקר ההתקדשות הזמנה פרטית לאיש פרטי ועל כן נקראו כך להיותם מקודשים לשמים, ומעין לשון זה הוא לשון קדושין השגור בפי רבותינו — ולנו עוד ראיה כי הקדשים והקדשות לשום עבודה אלהית היו מקודשים שכן נאמר בס׳ מלכים ויתוץ את בתי הקדשים אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה — ועיין כל מה שכתבנו על שם אשרה פרשת שופטים לא תטע לך אשרה כל עץ, ושם הוכחנו כי האשרה היא עשתורת היא אסטארטי Astarte אליל החשק הידוע לצידונים וכבר נודע כי הפקר הנשים נהוג היה אצל הקדמונים לכבוד אלילי החשק כוינוס Venus ואסטארטי וכיוצא בהן, ויובן בזה מאד אומרו אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה כי לאשרה היו מקודשות — ודע שכמו שנשתנהא תורתינו בכמה דברים לחקי הגוים והכניסה אותם לקדושה, או לפחות כמו שחתרו הגוים להדמות אליה כקוף בפני אדם (כמליצת המקובלים העמוקה והיקרה) כן בדבר הזה מצינו כיוצא בו בעבודת אלהי ישראל (וזה על דרך כל מה שאסר הקב״ה התיר לנו כיוצא בו אסר אשת אח התיר יבמה אסר אשת איש התיר גרושה בחיי בעלה וכו׳ וכו׳) והם מראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד ומהן נעשה הכיור לטהר ולקדש — ומה היו מראות הצובאות? — הלא אין לנו פירוש נכון יותר מפי׳ רבותינו שאמרו כי הן היו המראות שהיו מסתכלות בהן ליפות את עצמן למצוא חן בעיני בעליהן והקדישום לשמים — וכשחטאו ישראל הוסיפו סרה למעלה מזה כי שמו הקדשים עצמם בבית ה׳ דוגמת מה שהיו עושים גויי הארץ שהיו מפקירים בנותיהם לכבוד אליליהם ומקדישים להם אתנניהם אשר על כן נקראו קדשים וקדשות — וזה מקרא יקר יעיד על כל מה שאמרנו ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה׳ אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה (מלכים ב׳ כ״ג) והנה רד״ק לא יאבה שיהיו קדשים אלו אנשי זמה כי לא יתכן שיהיו בבית ה׳, וכפי אשר השגנו בידיעת חקי ע״ז הקדמונים לא יצא המקרא מידי פשוטו כי בבית אלהיהם היו מפקירים בנותיהם ונשותיהם לכל עובר ושב והמה מרו ועצבו את רוח קדוש יש׳ בטמאם את משכן ה׳ באלה התועבות: ויוסיף אומץ לפירושנו זה, סוף הפסוק, אשר אורגות שם בתים לאשרה ואשרה כבר עמדנו עליה והוא המוסכם כהיום הזה כי היא עשתרת Astarte ובינוס Venus אליל החשק והזמה אשר לכבודה היו מפקירים הנשים וכל זה עשו בבית ה׳ כי שם היתה אשרה נעבדת ושם מקום זמה: (ובזה יתבאר לך היטב מה שנקרא האל ית׳ בפי רבותינו שונא זמה והלא כל דבר רע הוא שונא ולא זמה בלבד רק הכוונה שונא מה שאלהים אחרים אוהבים והיא הזמה.)
ומחיר. מחיר ומחר כמו מֵאַחַר, כלומר דבר הבא אחר דבר אחר ותמורתו וערכו ומזה הושאל ליום מחר יום שמֵאַחַר זה ולהפך את-מול יום שלפני זה ומולו וכן נקרא מה שנתן בתמורת דבר אחר מחירו כמו מֵאַחַרוֹ.
א. צ״ע מה כתוב במלה זו.
אתנן זונה – כך היה מנהג אומות העולם, ובפרט יושבי צור (הפיניקיים — מוארס. פענ. א 679 והלאה), למסור את הרווחים שבאו מן הזנות אל בית עבודה זרה שלהם.
מחיר כלב – פירשו רבותינו שהוא שה שבא לידו על ידי שהחליפו בכלב (תמורה ל׳.). המפרשים החדשים פירשו שהוא שכרו של ה״קדש״, והוא מכונה ״כלב״ (כדרך היוונים). אלא שאם כך היה צריך הכתוב לפרש.
לכל נדר – כלומר לשום נדר, ואפילו זהב לציפוי המזבח או אבני בנין (השוה תמורה ל׳:).
גם שניהם – כלומר, אפילו קרבנות כאלה שאין בהם מום גופני, מכל מקום גם הם תועבת ה׳ (השוה רמב״ן).
מחיר כלב – שהכלב היה מיוחד לזנות, כמו״ש ב״מ ע״א ארמלתא לא תרבי כלבא, והיה מנהג הגויים הקדמונים שאח״ז לכפרת העון היו מביאים המחיר לקרבן לעו״ג, ולכן אסרה התורה מחיר כלב למזבח, וזה ששאלו מבן זומא חגיגא מהו לסרוסי כלבא, דכיון דאף מחירו אסור משום שלא יזנו עמו כש״כ לסרוסי אותו מותר, והשיב דכל שבארצכם לא תעשו.
ובספרי: יכול אפילו העבירו ברגלו כו׳ ת״ל כי תועבת כו׳ מה תועבה האמור להלן בזובח לשם אף תועבה האמור כאן בזובח לשם, כצ״ל. הנה יליף מגז״ש, דבאמת עיקר לשון הבאה בקרבנות הוא על ההקרבה ובכמה מקומות שמפרש כמו לא הביאו להקריב קרבן לה׳ דריש התם, ובפרט לפי מה שפירש רמב״ן לב״ה דסברי שניהם הן ולא שינוייהן, א״כ גם קשיא, ופירש דלפי שאמר לעיל לא תזבח לה׳ אלוהיך שור כו׳ אשר יהיה בו מום כו׳ כי תועבת ה׳ כו׳, לכן אמר שגם שניהן הן תועבה ודאי דבזביחה מיירי.
לכל נדר – נדר פרט לדבר הנדור כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה. פירוש דמצאנו גבי בעל מום דלנדר לא ירצה ונדבה תעשה אותו, דנדבה הוי קדשי בדה״ב, ונדר קדשי מזבח, לכן יכול גם כאן שלבדק הבית מותרין, אבל כיון דדריש מבית ה׳ שאסור לעשותן צפויין למזבח, א״כ למה כתב נדר, לזה אמר פרט לדבר הנדור, פירוש דוקא שהיה מעיקרא חולין, אבל כי היה קודם קדש אף באופן דמה שנותן להזונה הוי מתנה וכמו קדשים קלים לריה״ג דממון בעלים או בממנה זונה על פסחו, בכ״ז כיון דנדור הוי לא נאסר, ודוקא שיהיה אתנן זונה נדור אחר כך פסול להקריבן. ויש כאן זרות, שלפי הענין היה לאמר לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לכל נדר בית ה׳ אלהיך, או לא תביא בית ה׳ אלהיך אתנן זונה כו׳, ולמה הפסיק בשם המקום בנשוא הענין, לכן דרשו בית ה׳ אלהיך לכל נדר, פירוש שאינו בית ה׳ לדברים של חובה רק לנדרים וגם שם לא תביא, וכמו שאמרו בפ״ק דמגילה זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה, וצ״ל כמו שהוא בספרי לכל נדר לרבות הבמה, שמזה עיקר הדיוק, וזה כוונה שניה בפסוק כדרך רז״ל. עוד נלמד לעיל בשפטים מקרא דלא תזבח כו׳ כי תועבת, יעוי״ש בספרי דמרבה אתנן ומחיר דתועבה, והך קרא בבמה משתעי, כמפורש בגמ׳ בכורות י״ד.
לכל נדר – לרבות העוף. נראה דדריש שכל נדר בהמה הלא יש הפשט ונתוח וקרב למזבח בחלקיו, אבל עוף כולו קרב למזבח ואינו מבדיל לחלקים, לכן דריש לכל נדר הוא נדר שהוא בכללו לשמים וכולו נדר וקרב כאחד לאשים, ובבמה פליגי אמוראי אם יש הפשט ונתוח סוף זבחים ודו״ק.
לכל נדר – לרבות העוף כו׳. ממלת כל דריש לרבות העוף, דהואיל דבעוף אף בקדשי מזבח אין מום פוסל בו, יכול שאתנן ומחיר לא יפסול בו. אולם שיטת רמב״ם דאף אם נתן לה מוקדשין בעוף אסורים, ואע״ג דמוקדשין ליתא בעוף רק או לעולה או לחטאת, ואם כן מלבד דהוי דבר הנדור הלא גם מתנתו אינו מתנה, ובכ״ז נאסרו, דאם במקדיש קדושת דמים, הלא הן ולא שנוייהם, ועיין משל״מ, וזה פלא, דהא אין מתנתו מתנה ובמה יאסרו. ונראה משום דחזינא דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה דהואיל דליתא בגווייהו להקדש מידי, אם כן כי נותן הקדש באתנן ומחיר אם יאסרו הלא תו פקע ממונא דהקדש דאית בהו ונשארו חולין דבר תורה, רק בבהמות הלא אכתי איתא להקדש ממון בהו דראוי ליפול בהו מום ויפדו, וכדאמר במעילה י״ב אלא רבנן מ״ש ממחוסר זמן אמרי מחוסר זמן מידי דהוה אבעל מום דבר פדיון הוא כו׳, וא״כ כאן גלי רחמנא דעופות כיון דלית בהו פדיון א״כ אם תאמר דפסולים תו פקע ממון הקדש דאית בהו דהא הוי כקדשים שמתו, לכן קדים איסור אתנן ופקע לקדושתן, וכמו דמצאנו כה״ג בענין קדושה להתקדש בכלי שרת, כמבואר ירושלמי פ״ג דיומא ה״ו כאחת קדושין ומתקדשין, ועוד כיו״ב גיטה וידה באין כאחד, דכן פירשו הא דגזלן שהקדיש דקני ביאוש ושנוי השם, דשינוי השם וקניית הגזלן בא כאחד, ורבות כיו״ב, לכן גלי רחמנא דהאיסור של אתנן חל ומפקיע קדושה דאית ביה, ובקדשי בה״ב אם נימא דאסורין לצפותן, הלא איכא בהו פדיה דשנוייהן יהיו מותרין, ועיין תוס׳ מעילה ט״ו ד״ה לא יהא אלא דאקדיש אשפה, ויש לנו בכ״ז פלפול עצום אכ״מ, [והנה המאמר הזה הובא בשם ר׳ שמעון, דסתם ספרי כוותיה בויקרא סימן ע״א עיי״ש].
אתנן זונה – איזה הוא אתנן זונה, האומר לזונה הי לך טלה זו בשכרך, וכן האומר לחבירו הי לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי.⁠1 (תמורה כ״ט.)
אתנן זונה – אמר רב, אחד אתנן זכר ואחד אתנן כל עריות אסור, חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא, זונה כתיב והא לאו זונה היא2. (תמורה כ״ט:)
אתנן זונה – נתנה היא לו אתנן מותר, מאי טעמא, זונָה כתיב ולא זונֶה.⁠3 (תמורה כ״ט:)
ומחיר כלב – איזה הוא מחיר כלב, האומר לחבירו הילך טלה זו תחת כלב זה, וכן שני שותפים שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב, זה שכנגד הכלב אסור ושעם הכלב מותר4. (תמורה ל׳.)
ומחיר כלב – אמר ליה רבא מפרזקי לרב אשי, מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה, אמר ליה, לא נשמט קרא לכתוב אתנן זונה וכלב.⁠5 (תמורה ל׳:)
בית ה׳ – בין תלוש בין מחובר.⁠6 (ע״ז מ״ו:)
בית ה׳ – לרבות את הרקועין, וכדר׳ יוסי ב״ר יהודה, דאמר, נתן לה זהב אין עושין אותן רקועין אפילו אחורי בית הכפורת7. (תמורה ל׳:)
לכל נדר – לרבות את העוף.⁠8 (תמורה ל׳:)
לכל נדר – לרבות את הבמה9 (ספרי).
לכל נדר – נדר – להוציא את הנדור, לפיכך נתן לה מקודשין הרי אלו מותרין.⁠10 (תמורה ל׳:)
כי תועבת – יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה חייב, נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (פ׳ שופטים) תועבה, מה להא בזובח אף כאן בזובח11 (ספרי).
כי תועבת ה׳ – יכול אפילו שכר פקיעתה יהיה אסור, ת״ל כי תועבת ה׳.⁠12 (שם)
גם שניהם – מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה, דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ותנן אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר גם שניהם – ולא ארבעה.⁠13 (יבמות נ״ט:)
גם שניהם – אתנן הכלב ומחיר הזונה הרי אלו מותרין, שנאמר שנים ולא ארבעה.⁠14 (תמורה ל׳.)
גם שניהם – האתנן ומחיר ולדותיהם מותרין, שנאמר הם ולא ולדותיהם.⁠15 (תמורה ל׳.)
גם שניהם – נתן לה באתננה חטים ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין מותר, דכתיב הם ולא שנוייהם.⁠16 (תמורה ל׳:)
1. איירי בעבד עברי שאין לו אשה ישראלית דאז אסור לרבו למסור לו שפחה כנענית, אבל בעבד כנעני או בעבד עברי שיש לו מכבר אשה ישראלית מותר בשפחה, כמבואר לפנינו בר״פ משפטים ובפ׳ ראה.
2. לכאורה אם נפרש השם זונה כל שהיא מופקרת לזנות, קשה הלא כל העריות אינן מופקרות לזנות בכלל, ומה נשתנו מנדה, ואם נפרש זונה כל שביאתה ביאה אסורה קשה הלא גם ביאת נדה אסורה, והכתוב כללה בין יתר העריות, בפ׳ אחרי וקדושים, ומה נשתנה דינה מכל העריות, ולכן נראה דזונה נקראת זו כל שנשואיה לו באיסור, ולכן כל העריות שאין קדושין תופסין בהן נקראות זונה, משא״כ נדה קיי״ל שהקדושין תופסין בה כמבואר לפנינו ס״פ מצורע לכן לא נקראת זונה.

ונראה ראיה לפירוש זה מדברי הרמב״ם פי״ח ה״א מאס״ב וז״ל, איזו היא זונה [הפסולה לכהן] כל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לו, והבא על הנדה לא נעשית זונה שהרי אינה אסורה להנשא לו, עכ״ל. והרי זה ממש כמש״כ, והה״מ שם חתר למצוא מקור לדבריו, ועפ״י מה שבארנו הנה מקור דבריו – גמרא מפורשת.

ואל תשיב על סברא זו ממ״ש בגמרא כאן, אמר אביי, זונה כותית, אתננה אסור דכתיב כאן תועבה וכתיב התם (ס״פ אחרי) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, מה להלן עריות שאין קדושין תופסין בה ה״נ אין קדושין תופסין בה, זונה ישראלית אתננה מותר דקדושין תופסין בה, ורבא אמר אחד זה ואחד זה אתננה אסור, וקיי״ל כרבא, ולכאורה משמע דכאן אין עיקר הטעם והסברא מהא דקדושין תופסין או אין תופסין אחרי דלא קיי״ל כאביי, אך באמת זה אינו, דטעמא דרבא הוא מסברא אחרת משום דילפינן מזונה כותית כמבואר בגמרא, אבל אין זה נוגע לסתירת הסברא שכתבנו, ודו״ק.

והנה דבר פשוט הוא דאתנן פנויה מותר, משום דלא קיי״ל כר״א דס״ל פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, וכיון דאינה זונה מותר אחרי דזונה כתיב, ולפי״ז אחרי דסתם פנויות נדות הן יש להעיר ל״ל לומר חוץ מאשתו נדה ולא סתם חוץ מאתנן נדה, וי״ל.
3. כלומר זונה בקמ״ץ מורה על נקבה וכמו כי רועה היא (פ׳ ויצא), ועיין בתוי״ט פ״ה ע״ח דטהרות.
4. ר״ל אחד נטל עשרה טלאים ואחד תשעה וכלב כנגד העשרה טלאים שנטל חבירו, העשרה טלאים שכנגד התשעה וכלב כולם אסורים משום מחיר כלב והט׳ שעם הכלב מותרים. ובגמרא פריך למה כנגד הכלב כולם אסורים ניפק לי׳ חד להדי כלבא והנך לשתרו מטעם ברירה [וצ״ל דמקשה למ״ד בדאורייתא יש ברירה] ועיין בתוס׳ בכורות נ״ו ב׳, ומשני הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו שאין באותן שכנגדו טלה שוה דמי הכלב, דהשתא שייכא דמי הכלב בכולהו, כגון שאותן שכנגדן שוין כל אחד דינר דהוי י׳ דינרין ואותן תשעה שעמו שוין כל אחד דינר חסר מעה, דהיינו ט׳ דינרים פחות ט׳ מעות והכלב שוה דינר ותשעה מעות, נמצא באותן עשר שכנגד התשעה וכלב יש בה תשעה שבכל אחד מהן יש בו מעה מחיר כלב והעשירי כולו מחיר כלב.

והנה לא נתבאר בגמרא עיקר הטעם מפסול חליפי כלב, והמפרשים כתבו משום דמגונה הוא, אבל אין זה מספיק, כי המעט חיות מגונות בעולם, אבל האמת נראה טעם הדבר משום דמטבע הכלב להיות שטוף בזימה, ומהאי טעמא אמרו (ב״מ ע״א.) ארמלתא לא תגדל כלבא משום חשדא, ולכן העושה חליפין בכלב יש בזה חשד שהוא לזנות ולמש״ז, ולכן טעם איסור אתנן זונה ומחיר כלב סברא אחת להן, דמאיסי להקרבה משום גנות של זנות, ומדוייק לשון הכתוב כי תועבת ה׳ גם שניהם כמו תעוב אחד לשניהן, ודו״ק.
5. ר״ל שאם נרבעה אשה לבהמה לא נפסלה לכהונה. והנה אין הפירוש מבואר ברחבה לפי נוסחא זו, וביבמות נ״ט ב׳ בא ענין דרשה זו בלשון אחר, מנה״מ דאמור רבנן אין זנות לבהמה דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב ותנן אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שנאמר גם שניהם שנים ולא ארבעה, ע״כ. והבאור הוא דאתנן כלב פירושו שאומר לזונה הרי לך טלה זו והבעלי לכלבי, ומחיר זונה שהחליף שפחה זונה בטלה לקנות אותה למלאכה מותרים למזבח, ואם יהיו בכלל גם אתנן כלב ומחיר זונה הרי הוי ביחד ארבעה, אתנן ומחיר זונה, אתנן ומחיר כלב, והכתוב אומר גם שניהם, ומדשרי אתנן כלב אלמא לאו זנות הוא, וממילא אין אשה זו נקראת זונה לכל דבר, וכפי הנראה גם לפי גירסתנו שהבאנו הפירוש הוא כמו שכתבנו אלא שאין הלשון מבורר, ואמנם לשון אינו מבורר בסדר קדשים חזון נפרץ הוא כנודע.
6. בגמרא הלשון אסור במחובר לגבוה דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לא שנא תלוש לא שנא מחובר, ונראה דסמך אסוף הפסוק דכתיב בית ה׳ ודריש שאפילו נתן לה בית באתנן אסור להקדישו לצורך בדק הבית, וכן מבואר בסוף הסוגיא, דעיקר הלמוד מן בית ה׳ עיי״ש. ורש״י כתב בזה״ל, אסור במחובר לגבוה ואפילו למכשירי קרבן דכתיב בית ה׳ דמשמע אפילו לבנין הבית וכתיב אתנן סתמא לא שנא תלוש וכו׳, עכ״ל. ואין לשון זה מבורר אצלי, דפתח בהלמוד מן בית ה׳ וסיים בהא דכתיב אתנן סתמא, וגם בגמרא מבואר מפורש דהלמוד למחובר הוא מן בית ה׳.
7. נראה דר״ל דאשמעינן דלא רק להקרבה למזבח אסור אתנן ומחיר אלא גם לבדק הבית אסור, וזה מדייק מלשון בית ה׳ דמיותר הוא, דדי היה לכתוב לא תביא אתנן ומחיר לכל נדר אלא מורה זה הלשון דכל שהוא לבית ה׳ אסור, ומה שתפס רקועין שהוא צפוי למזבח פשוט שתפס ענין שאין בו שנוי, כגון שנותן לה זהב ומאותו זהב עושין צפוי, אבל אם ע״י שינוי לא עדיף בדק הבית מקדשי מזבח שמותרים ע״י שינוי כגון חטין ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן כפי שיובא בסמוך.

ורש״י בע״ז מ״ו ב׳ פירש דטעם האיסור ברקועין הוא משום נוי, ומבואר דכל שאינו לנוי מותר, אבל לפי מש״כ אין הטעם כלל משום נוי אלא בכלל כמו קדשי מזבח שאינו כבוד המקום להשתמש בדבר מאוס כזה, וא״כ אין נ״מ בין דבר שהוא לנוי או לא.

וגם יש להעיר קצת על פירש״י מהא דאיתא בע״ז י״ז א׳ שאל מין אחד את ר״א, כתיב לא תביא אתנן זונה וכו׳ מהו לעשות ממנו בה״כ לכה״ג ולא השיב לו דבר, ואם היה הטעם משום נוי פשיטא שאין שייך בזה נוי, אלא כפי מש״כ דבכלל אסור בדק הבית כקדשי מזבח, ומבעי אם גם זה הוי בדק הבית או לא [ואיירי שם בכה״ג שמפרישין אותו לפני יוהכ״פ ללשכת פרהדרין ושם מתקנין לו כל צרכיו].

ועיין ברמב״ם פ״ד הי״ח מאסמ״ז וז״ל, אתנן ומחיר מותרין לבדק הבית שהרי הם משתנין, אבל גופן של אתנן לא יעשה רקועים לבית, עכ״ל. ותמה המג״א בסי׳ קנ״ג ס״ק מ״ז על מ״ש שהרי הם משתנין, דאטו מי לא עסקינן דיהיב ליה אותו דבר בעין, עכ״ל. ולא קשה מידי, דפשוט הדבר מש״כ הרמב״ם שהרי הם משתנין הכוונה כשהם משתנין, וסתם חפצים כשמשמשין אותן לבדק הבית משתנים בעשייתם, וזהו מ״ש שהרי הם משתנין, אבל באמת בלא שינוי אסורים, וכמו שסיים בדבריו, אבל גופן של אתנן לא יעשה רקועין לבית, ודו״ק. וע״ע באו״ח סי׳ קנ״ג סכ״א.
8. שאם נתן לה באתנן עופות כגון יונים אסורין לקרבן, והרבותא בזה, דהו״א כיון דאין מום פוסל בעופות (פ׳ אמור) כך אתנן אינו פוסל בהו קמ״ל מן לכל נדר לרבות את העוף יען כי גם עוף בא בנדר.
9. דגם בבמות פסול אתנן לקרבן, וענין הבמות נתבאר לפנינו בפ׳ ראה (י״ב ט׳).
10. בגמרא פריך ל״ל קרא למעוטי תיפק לי׳ דלאו ממוני׳ הוא ואין לו רשות ליתן לה, ומשני דאצטריך לאשמעינן דאפילו בהפריש טלה לפסחו ואח״כ המנה זונה על הפסח בשכר שתזנה לו, דסד״א דמכיון שיכול להמנות אחרים על פסחו והמעות שיקבל מהם עבור זה הם חולין גמורים דעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן א״כ הפסח שלו הוא ויכול לאוסרו באתנן, קמ״ל דאפ״ה שרי מדכתיב לכל נדר פרט לכל הנדור כבר.
11. בפ׳ שופטים י״ז א׳ כתיב לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כי תועבת ה׳ הוא, ומפורש כתיב לא תזבח.
12. שכר פקיעתה הוא שנותן לה טלה בשכר שמפקיעה ומבטלה ממלאכה ולא שכר ביאה אין שם אתנן חל עליו, דאין זה בכלל תועבה ועיין בתמורה כ״ט ב׳ ובכ״מ פ״ד ה״ט מאסמ״ז.
13. נתבאר לעיל אות צ״ב וצ״ג ועוד יתבאר באות הבא.
14. אתנן הכלב הוא האומר לזונה הי לך עלה זה והבעלי לכלבי, ומחיר זונה הוא שהחליף שפחה זונה בטלה לקנות אותה למלאכה, ור״ל שאם יהיו בכלל גם אתנן כלב ומחיר זונה הרי הוו ביחד ארבעה, אתנן ומחיר זונה ואתנן ומחיר כלב, והכתוב אומר גם שניהם שהוא לשון מיותר דהו״מ לומר תועבת ה׳ הם, ובא להורות שנים ולא ארבעה. וטעם הדבר מהיתר אתנן כלב הוא משום דאין זנות לבהמה כפי שנתבאר למעלה.
15. דמדכתיב גם שניהם דרשינן כאלו כתיב שנים הם דהו״ל מעוט.
16. כמש״כ באות הקודם ותרתי ש״מ הם ולא ולדותיהם [בדרשה הקודמת] הם ולא שנוייהם, והוא הדין בנתן לה מעות וקנתה קרבן מותר, כיון דלא נקרב גוף האתנן, ובב״ק ס״ה ב׳ חקר בשנוי דממילא אי הוי שנוי או לא, כגון טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור, וס״ל לר׳ אלעאי שם דהוי שנוי ובברייתא שם מבואר דלא הוי שנוי, ומפרש בגמרא דר׳ אלעאי אתא כבית הלל דהם ולא שנוייהם וברייתא אתיא כב״ש גם לרבות שנוייהם, ואחרי דאנן קיי״ל כב״ה ממילא גם שנוי דממילא נקרא שנוי, וצ״ע דלא נזכר מכל זה בסוגיא כאן וגם לא ברמב״ם פ״ד הט״ו מאסורי מזבח, בעוד שלענין גניבה פסק כן בפ״א וב׳ מגניבה, וצ״ל דלענין אתנן הוי יותר רבותא שנוי שבידים כגון חטים ועשאתן סולת דאעפ״י שהשנוי נעשה על ידה ובא מכחה הו״א דכיון דמגונה היא אין נ״מ גם אם שינתן קמ״ל דבכ״ז מותר, ולפי״ז שוב לא אצטריך לאשמעינן בשנוי דממילא דכש״כ הוא דמאליו נעשה השנוי ולא על ידה.
מקבילות במקראמוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144