×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְדָרְיָ֙וֶשׁ֙ [מָֽדָאָ֔ה] (מדיא)א קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין׃
And Darius the Mede received the kingdom, being about sixty-two years old.
א. [מָֽדָאָ֔ה] (מדיא) ל=יתיר י׳ אבל ב-BHS הוצג קרי=מָֽדָאָ֔ה, וכן אצל קורן, ברויאר, דותן, סימנים, מכון ממרא
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי קִבֵּל הַמַּלְכוּת כְּבֶן שָׁנִים שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם.
בה בלילא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין – מה ת״ל כבר שנין שתין ותרתין, אלא מלמד ביום שנכנס נבוכדנאצר להיכל בימי יהויכין נולד שטנו דריוש, וביום שמשחו את יהוא ברמות גלעד משחו את חזאל שטנו, והרי שבעים חסר אחד למיום שכבש את יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה לקיים מה שנאמר בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים. ואי אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, ואף ירמיה אמר להם ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ, זו של בלשצר, ובא בשנה השמועה, זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה, ואחריו בשנה השמועה, מה שנאמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ומושל על מושל, זה (של) כורש הפרסי.
ת׳ם צאר אלמלך, אלי דריוש אלמדי והו שביה באבן את׳נין וסתין סנה.
אול מא ינבגי אן נכשף ענה פי הד׳ה אלקצה, מא אלפאידה פי תאריכ׳ה כם [כאן לדריוש] מן אלסנין אלי אן מלך […] למא רדדנא אלסנין אלי וראהא מן הד׳א אלתאריך׳, וג׳דנא סנהֵ ולד דריוש הי סנה דכ׳ול נבוכדנצר אלי אלקדס פי זמאן יהויכין, וקאל פיה ויוצא משם את אוצרות בית ה׳ ואת אוצרות בית המלך ויקצץ את כלי הזהב אשר עשה שלמה […] וכד׳לך אלקול פי יהוידע הכהן לם ישרח מן בין סאיר אלכהנים אלא עמרה אד׳ קאל ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו, פנקול אנא רדדנא אלסנין מן הד׳א אלתאריך׳ אלי ורא, פבלגת אלי סת סנין קבל חדות׳ אלתכ׳ליט בעד ופאהֵ שלמה, פיכון ולאד אלמצלח קבל חדות׳ מא יחתאג׳ אלי אצלאח סת סנין. וכד׳לך תאריך׳ מקאם אלארון פי קרית יערים עשרין סנה ולם ילתגי לשרח מקאמה פי מוצ׳ע אכ׳ר […] דבר ישראל י״ג סנה וד׳לך אלי וקת באיעו בית יהודה לדוד והי סבע סנין מן אכ׳ר אלעשרין, ואלת׳אניה אן אלסנתין אלמורכ׳תין למלך שאול עלי אלחקיקה והי מע שמואל, ויכון אלתדביר כ׳לץ לשמואל י״א סנה. ואיצ׳א אן יכון בית ישראל אקאמו כ׳מס סנין בלא מלך, אד׳ איש בשת אנמא מלך עליהם סנתין מן הד׳ה אלסבעה.
ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין – למה מנה שנותיו לומר לך ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקיםא נולד שטנו דריוש. מגלות יכניה עד כאן ששים ושתים שנה דאמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכיבוש יהויקים שהיא שמונה לנבוכד נצר נשתיירו לנבוכד נצר שלשים ושבע שהרי ארבעים וחמש מלך ועשרים ותלת דאויל מרודך כמו שאמרו רבותינו במסכת מגילה ושתים שעבדו לבלשצר הרי ששים ושתים.
א. כן בכ״י לוצקי 778, והשוו גם רש״י יחזקאל י״ד:י״ד.
And Darius the Mede received the kingdom at the age of sixty-two Why does he count his years? To tell you that on the day that Nebuchadnezzar entered the Heichal in the days of Jehoiachin, his adversary, Darius, was born (Seder Olam 28). From the exile of Jeconiah until now were sixty-two years, and the master said: They were exiled in the days of Jehoiachin in the seventh year counting from the conquest of Jehoiakim, which is eight years after the beginning of Nebuchadnezzar's reign. There remained to Nebuchadnezzar's reign thirty-seven years, for he reigned forty-five years, and twenty-three of Evil-merodach's, as our Sages stated in Tractate Megillah (11b), and the two years of Belshazzar that passed, totaling sixty-two.
ודריוש – דע כי זה דריוש המדי אינו דריוש הפרסי שנבנה הבית בשנת שתים למלכותו והנה על דעת הקדמונים והגאונים כאשר אפרש שטעה דניאל בחשבונו. הנה אמרו בשנת שבע לאחשורוש נלקחה אסתר ונולד דריוש שהוא בנה בשנת שמונה לאחשורוש וכל מלכותו שלש עשרה שנה והנה מלך והוא בן שש שנים כי בשנת שתים למלכותו נבנה הבית. והנה כתוב בן שבע שנים יהואש במלכו, וקרוב מזה המספר יאשיהו המלך. והנה כתוב על זה דריוש שהיה זקן במלכו על כשדים ששים ושתים שנה וידוע כי כורש תפש בבל כאשר כתוב בספר ישעיהו. וכתוב כורש מלך בבל ואחריו מלך אחשורוש ואחר אחשורוש על דעת חכמינו מלך דריוש הפרסי שהוא בן אסתר על כן אף על פי שכתוב בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי איננו זה אחשורוש שלקח אסתר רק הוא אחר וככה היה אבי דריוש הזקן שהוא המלך הראשון ממלכי מדי ופרס שמלך על הכשדים כאשר נתפסה בבל ונפסקה מלכות כשדים במות בלשצר. ואין צריך להאריך כי הדבר ברור הוא ואין ספק בו ובספרי מלכי פרס כי דריוש זה הזקן היה חותן כורש ושניהם תפשו בבל כי כורש היה מלך פרס וזה דריוש היה מלך מדי וכתוב הנני מעיר עליהם את מדי והנה כורש הניח חתנו על מלכות כשדים כי כורש המליכו כי כורש אמר כל ממלכות הארץ נתן אלהים בידי והנה בזמן אחד מלכו על כן בנפול כשדים עלו ישראל מבבל עם זרובבל כאשר צוה כורש שהוא המלך הגדול על כן כתוב ויהי לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס ופירוש בשנת אחת לכורש שמלך על בבל שהיו שם ישראל כי מלך היה בתחלה על כן נקרא כורש מלך בבל.
ודריוש המדי קבל המלכות ההוא בהיותו בן ששים ושנים שנים.
ודריוש – הספרים חלוקים זה מזה בנקודת הדל״ת כמ״ש בריש חגי ומצאתי כתוב במקרא החכם לונזאנו לשון הזה דריוש סרכיא אעפ״י שנקידין בקמץ קבלנו קריאתם כמו בפתח עכ״ל וכן במלות רבות ולכון תרגום שהן בשוא אע״פ שבאים אחר תנועה גדולה רבים נוהגים לקרותן בשוא נח וכל כי האי גוונא אם קריאת המלה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דב.
מדיא – מדאה קרי.
ודריוש מדאה – דריוש מלך מדי לקח מלכות כשדים בהיותו בן ס״ב שנים.
ודריוש מדאה קבל מלכותא, שקבל המלכות מידם שזה מורה שהמליכוהו ברצון אחרי כי מת מלכם, ומ״ש שהיה בן ס״ב שנים, פי׳ חז״ל להגיד שנולד ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים, וגם ר״ל שע״י שהיה זקן בא בימים לא יכול להנהיג המלכות הגדולה הזה בעצמו, לכן כדי להקל העבודה מעליו.
ודריוש – המדי קבל המלוכה (והוא) כבן ששים ושתים שנה.
קָבֵּל – היה ראוי לבוא בחירק קַבִּל.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ב) שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל⁠־מַלְכוּתָ֔א לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֺ֖ן בְּכׇל⁠־מַלְכוּתָֽא׃
It pleased Darius to set over the kingdom one hundred and twenty satraps, who should be throughout the whole kingdom;
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
נָאֶה לִפְנֵי דָּרְיָוֶשׁ, וְהֶעֱמִיד עַל הַמַּלְכוּת אֶת הַנְּצִיבִים מְאָה וְעֶשְׂרִין, שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל הַמַּלְכוּת.
שפר קדם דריוש וכו׳ – (כתוב במלכים).
וראי מן ראיה, אן ינצב פי ממלכתה מאיה ועשרין בטריקא, יתצרפון פי ג׳מיעהא.
שפרבכל מלכותא – הטעם מלכות כשדים.
הפרשה הז׳
שפר קדם דריוש וגומר נראה טוב בעיני דריוש להקי׳ על המלכות מאה ועשרים שרים כי חלק מלכותו לחלקים האלה והפקיד על כל חלק שר אחד.
שפר קדם – בחטף קמץ הקו״ף.
והקים – הקו״ף בחירק בס״ס וספרים אחרים בצירי.
שפר – הוטב הדבר לפני דריוש והעמיד על המלכות ק״ך שרים אשר יהיו מושלים בכל המלכות.
הוטב לפני דריוש והקים על המלכות לאחשדרפנים מאה ועשרים די להון בכל מלכותא, ולמעלה מהם שלשה סרכין, אשר דניאל אחד מהם, שהאחשדרפנים אלה יתנו להם חשבון, והמלך לא יהיה נזק – חלק את מלכותו למאה ועשרים חלקים (שכן אחשורוש אחריו היה מולך על קכ״ז מדינות, ואולי השבעה הנותרים היו ממונים עליהם שבעת שרי פרס ומדי) ומינה עליהם אחשדרפנים, שהם היו קבועים לפקח בעניני המדינה מצד המלך, כי הפחות והשרים היו נבחרים מן בני המדינות, והאחשדרפנים היו נקראים אחשדרפני המלך, כי היו מצדו לעיין ששרי המדינות לא יעשו דבר נגד דתי המלך, ועל האחשדרפנים היו שלשה יועצי המלך לקחת מהם חשבון ושיתנו להם עצה מכל מעשיהם, ועי״ז לא יוזק המלך, וזה כולל שלא יוזק במדיניות, כי הממונים בכל מדינה מצדו יפקחו לטובת המלך וכן שלא יוזק בגופו ע״י טרדת המלוכה וכובד משאה.
שפר וגו׳ – וייטב לפני דריוש וַיָקֶם על הממלכה מאה ועשרים אחשדרפנים אשר יהיו בכל הממלכה.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ג) וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔הא דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד⁠־מִנְּה֑וֹן דִּֽי⁠־לֶהֱוֺ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא⁠־לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק׃
and over them three presidents, of whom Daniel was one; that these satraps might give account to them, and that the king should have no damage.
א. תְּלָתָ֔ה =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת טברנית ובדפוסים (כתיב ה״א)
• ל=תְּלָתָ֔א (כתיב אל״ף)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
וּלְמַעְלָה מֵהֶם סְרָכִים שְׁלוֹשָׁה שֶׁדָּנִיֵּאל אֶחָד מֵהֶם, שֶׁיִּהְיוּ הַנְּצִיבִים הָאֵלֶּה נוֹתְנִים לָהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יִהְיֶה נִזָּק.
ופוקהם ת׳לאת׳ה וזרא, אלד׳י דניאל ואחד מנהם, לכי יכון אולאיך אלוזרא יעטונהם אלראי, ולא יתאד׳י אלמלך.
וקולה די להון אחשדרפניא אלך, הו מקאם קולה די להון סרכיא אלך, ולד׳לך פסרתה אלוזרא. ואנמא לקב האולי בהאולי למג׳אנבהֵ אלריאסה, כמא לקב מלכיה נביאיה מן ג׳ההֵ אלתרייס, אד׳ קאל קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה, ואנמא מענאה קשר מלכיה בתוכה. וכמא לקב חרש עור, אד׳ קאל מי עור כמשלם ועור כעבד ה׳ […] מן אג׳ל אלעאהה […] לא אטיל אלמת׳אלאת.
ועילא מנהון – ולמעלה מהם.
די להוון אחשדרפניא וגו׳ – שיהו האחשדרפנים הללו נותנים להם עצה לשלשת האפרכין.
ומלכא לא להוא נזיק – והמלך לא יהא נפסד בשום דבר מלכות המוטל עליהם לעשות.
And over them [as translated,] and over them.
that these satraps should give them counsel that these satraps should give counsel to the three viziers.
and the king should not suffer any injury And the king should not suffer any loss in any royal matter that is incumbent upon them to perform.
ועלהסרכין – גדולים מהאחשדרפנים.
נזיק – כמו בנזק המלך.
ועל כלם מנה והפקיד שלשה אדונים אשר דניאל היה אחד מהשלשה למען שהשרים האלה יתנו חשבון מכל עניני ופרטי המלכות לאדונים האלה. והמלך לא יהיה נזוק בטורח ידיעת כל הפרטים. והדברים הכוללים ידע על פי אלה השלשה והדבר הקשה בם ישפוט הוא ויצוה בו רצונו.
טעמא – בשוא לבד.
סרכין – שם מין שררה.
ועלא – ולמעלה מהם העמיד ג׳ שרים אשר דניאל היה אחד מהם.
די – אשר הק״ך שרים ההם יהיו נותנים עצה אל שלשת השרים הראשים בכדי שלא יהיה למלך נזק והפסד מה בדבר המלכות ר״ל לזה הרבה שרים ומושלים למען ייעצו בחכמה לשמור את המלך מן הנזק.
ועלא וגו׳ – ולמעלה מהם שלשה שרים אשר אחד מהם דניאל אשר האחשדרפנים האלה יהיו נותנים להם טעם (מעשיהם) והמלך לא יהיה נִזָק.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
 
(ד) אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל⁠־סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כׇּל⁠־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל⁠־כׇּל⁠־מַלְכוּתָֽא׃
Then this Daniel distinguished himself above the presidents and the satraps, because there was exceptional spirit within him; and the king thought to set him over the whole realm.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז דָּנִיֵּאל זֶה הָיָה גּוֹבֵר עַל הַסְּרָכִים וְהַנְּצִיבִים, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ יְתֵרָה בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב לְהַעֲמִידוֹ עַל כָּל הַמַּלְכוּת.
חיניד׳ כאן דניאל מתגלבא, עלי אלוזרא ואלבטארקה, לעלה אן פיה פצ׳ל ראי, ואלמלך עאזם אן ינצבה לג׳מיע אלממלכה.
וקולה ומלכא עשית להקמותה, ידל עלי אן שעורהם במא לה פי נפס אלמלך מן אלתרתיב ממא זאדהם חסדא לה עלי מא בהם, ושביה במא כאנת מחבהֵ יעקב ליוסף ועשה לו כתנת פסים, וכד׳לך איצ׳א חלומותיו מא זאדת אכ׳ותה חסדא לה עלי מא בהם, וסבב אלחסד אלמתקדם מן אלג׳מיע פצ׳ל אלמערפה.
דניאל דנה – דניאל זה
מתנצח – מתגבר.
ומלכא עשית וגו׳ – המלך היה חושב בלבו להקימו על כולם.
this Daniel [as translated,] this Daniel.
surpassed [as translated,] surpassed.
and the king contemplated The king was thinking in his heart to set him up over all of them.
אדיןמתנצח – כמו מנצח.
עשית – חשב כמו עשתנותיו. וככה עשתי עשרה כאשר פירשתי בספר המספר.
אז דניאל היה מתנצח ומתגבר על האדונים חביריו ועל השרים משועבדיו. וזה לא מצד גאוה שהיה בו שהיה מכוין להשפילם רק כי להיו׳ שרוח אלהי היה בו מיותר עליהם לכן בכל מעשיו היה מצליח מהם והיה מתכבד עליהם. מה שלכן המלך חשב להקי׳ הוא לבדו על כל המלכות כאשר עשה פרעה ליוסף.
ואחשדרפניא כל קבל – בחטף קמץ.
עשית – בשי״ן ימנית מן עשתונותיו.
עשית – ענין מחשבה כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמ״ו:ד׳).
אדין – אז דניאל זה היה מנצח ומתגבר בכל דבר על חבריו ועל הק״ך שרים אשר תחתיהם.
כל קבל – בעבור אשר היה בו רוח חכמה יתירה ומרובה והיה משכיל בכל דבר לאמתו.
מלכא – והמלך חשב להעמידו למושל על כל המלכות בראותו מרבית שכלו.
אז דניאל זה היה מתגבר על הסרכים והאחשדרפנים, על כי רוח יתירא בו, והמלך חשב להקים אותו על כל מלכותו – שדניאל הראה לכולם הנהגה יותר מעולה מאשר הנהיגו הם, וזה ע״י רוב חכמתו, וראה המלך שטוב יותר לתת כלל ההנהגה ביד איש אחד משכיל כמוהו, כי בפשע ארץ רבים שריה ובאדם מבין יודע כן יאריך.
אדין דניאל וגו׳ – אז דניאל זה היה מתגבר על השרים והאחשדרפנים יען כי רוח יתירה בו והמלך חשב להקימו על כל המלכות.
עשית – מלשון אבדו עשתונותיו (תהלים קמ״ו:ד׳), אולי יתעשת לנו האלהים (יונה א׳:ו׳).
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ה) אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכׇל⁠־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא⁠־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כׇּל⁠־קֳבֵל֙ דִּֽי⁠־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכׇל⁠־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי׃
Then the presidents and the satraps sought to find grounds for accusation against Daniel regarding the kingdom; but they could find no grounds for accusation and no fault; for he was faithful, and no error or fault was found in him.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הַסְּרָכִים וְהַנְּצִיבִים הָיוּ מְבַקְּשִׁים עִלָּה לִמְצֹא לְדָנִיֵּאל מִצַּד הַמַּלְכוּת, וְכָל עִלָּה וּפְגָם לֹא יְכֹלִים לִמְצֹא, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמָן הוּא, וְכָל שְׁגִיאָה וּפְגָם לֹא נִמְצָא עָלָיו.
חיניד׳ כאן אלוזרא ואלבטארקה, יטלבון עלה יג׳דונהא עלי דניאל פי ג׳הה אלממלכה, פלם ימכנהם אן יג׳דו אית עלה או ג׳נאיה, מן אגל אנה אלאמין, פלא זלה ולא גלטה תוג׳ד עליה.
הוו בעין עלה – היו מבקשים עלילה למצוא לדניאל בדבר המלכות שיוכלו להלשין עליו.
sought to find a pretext They were seeking a pretext to find about Daniel in matters of the kingdom so that they could inform on him.
ולכן האדונים והשרים מפני הקנאה היו מבקשים למצוא עלילה על דניאל בהנהגת המלוכה כדי להלשינו למלך שאינו מצליח בכל דרכיו וכמוהו כמוהם אשר לפעמים ייטיבו ולפעמי׳ ירעו.
להשכחה כל קבל – בחטף קמ״ץ.
עילה – עלילה, ובדרז״ל עילה מצאו (בבלי כתובות כ׳).
שלו – משגה כמו על השל (שמואל ב ו׳:ז׳).
אדין – אז כל השרים ההם היו מבקשים למצוא על דניאל עלילה מה בענין דבר המלכות.
וכל – אבל שום עלילה ודבר השחתה לא יכלו למצוא בו.
כל קבל – בעבור אשר היה נאמן וכל דבר משגה והשחתה לא נמצא עליו.
השאלות: (ה) למה כפל וכל עלה ושחיתא לא יכלין להשכחה, וכי שלו ושחיתה לא השכחת ביה?.
אז הסרכים והאחשדרפנים קנאו בו, ובקשו למצוא עלילה לדניאל מצד המלכות – שיראו לו שעשה דבר לא טוב בעניני הנהגת המלכות, כמו קבלת שוחד ורמיה וכדומה, אבל כל עלילה ומשחת לא יכלו למצוא (מצד המלכות), כל עומת כי מהימן הוא – ולפ״ז לא נמצא עליו לא עולה אמתית, ולא להמציא עלילת דברים שכבר הוחזק לנאמן ולא היו מאמינים עליו עלילות שקר, וכל שגיה ומשחת לא נמצא עליו – וגם חפשו איזה עון עליו בעצמו חוץ מעניני הנהגת המלכות ולא נמצא עליו שום חטא ופשע, אז אמרו שיוכלו למצוא עליו עלילה ע״י דת אלהיו.
אדין סרכיא וגו׳ – אז השרים והאחשדרפנים היו מבקשים למצוא עלילה לדניאל מצד המלכות, וכל עלילה ומום אינם יכולים למצוא יען כי נאמן הוא וכל שגגה ומום לא נמצאו עליו.
שחיתה – תרגמיהו מום ומצאנו במלאכי (א׳:י״ד) וזובח משחת הנרדף לבעל מום.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ו) אֱ֠דַ֠יִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כׇּל⁠־עִלָּ֑הא לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽאב עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ׃
Then these men said, "We shall not find any grounds for accusation against this Daniel, unless we find it against him in the matter of the law of his God.⁠"
א. עִלָּ֑ה =ש1,ק-מ,ב1 וקונטרסי-א (=בער, וראו במאמרו של עופר, ״קונטרסי המסורה״ עמ׳ 160) ומסורת-ש1 שנעתק ממנו (כתיב ה״א)
• ל=עִלָּ֑א (כתיב אל״ף) וכן בקורן ומג״ה (!).
• הערת ברויאר (שקיבל את הכתיב בכתי״ל רק במהדורתו הראשונה)
• סימנים, מכון ממרא
ב. הַשְׁכַּ֥חְנָֽא =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים (כתיב אל״ף)
• ל=הַשְׁכַּ֥חְנָֽה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
אָז הָאֲנָשִׁים הָהֵם אוֹמְרִים: שֶׁלֹּא נִמְצָא לְדָנִיֵּאל זֶה כָּל עִלָּה, כִּי אִם מָצָאנוּ עָלָיו בְּדַת אֱלֹהָיו.
חיניד׳ קאלו אולאיך אלקום, אד׳ לא נג׳ד עלי הד׳א דניאל שיא מן אלעלל, לכנא נג׳ד עליה פי סנהֵ דינה.
אמרין די לא נהשכח וגו׳ – אמרו ביניהם לא נמצא לדניאל זה שום עלילה.
להן השכחנא עלוהי – אבל נמצא עליו עלילה על ידי תורת אלהיו אם נוכל לבקש מאת המלך שיגזור שום גזירה להעבירו על תורתו והוא לא יקיים את מצות המלך והרי העלילה.
No pretext can be found They said among themselves, "No pretext can be found about this Daniel.⁠"
but we shall find [a pretext] against him but we shall find a pretext against him through the law of his God if we ask the king to issue some decree to cause him to transgress His law, and he will not fulfill the king's command; and this is the pretext.
אדיןבדת – מנהג וכן בלשון ישמעאל.
ובהיות שלא מצאו לו עלה בהנהג׳ המלכו׳ לכן הסכימו לבקשה בדת אלוהו כדי להעבירו על דתו. בחשבם שלא ינצל מאחד משתים. אם שיעבור על דת אלוהו ולעון ההוא לא יצליחהו עוד. ואם שיעבור על דת המלך ובעונש החטא ההוא יומת.
כל עלא – י״ס עלה בה״א.
אדין – אז אמרו האנשים האלה הן ראינו אשר לא ימצא לדניאל זה שום עלילה כ״א נמצא עליו בדבר התלוי בדת אלהיו כי לקיים דת אלהיו לא יחוש לדבר המלך המבטל את הדת.
אדין גבריא וגו׳ – אז האנשים האלה אמרו (באמת) אשר לא נמצא על דניאל זה כל עלילה רק נמצא עליו בדת אלהיו.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל
 
(ז) אֱ֠דַ֠יִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל⁠־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
Then these presidents and satraps came tumultuously to the king, and said to him thus, "King Darius, live forever!
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳מנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הַסְּרָכִים וְהַנְּצִיבִים הָאֵלֶּה נִתְאַסְּפוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכָךְ אוֹמְרִים לוֹ: דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חְיֵה!
חיניד׳ צאר אלוזרא ואלבטארקה אלי אלמלך, פקאלו, אטאל אללה בקא דריוש אלמלך.
ופי הד׳ה אלקצה הרגישו ת׳לאת׳, ופסרתהא ת׳לאת׳ תפאסיר עלי מא יחסן בכל ואחד, פאלאול אלד׳י מעה משורה פסרתה מכ׳אטבה, ואלת׳אני אלד׳י יקארן אלוקוף עלי צלוהֵ דניאל פסרתה תחססא, ואלת׳אלת׳ אלד׳י קארנה מטאלבהֵ אלמלך בעקובהֵ דניאל פסרתה שגבא. ונחתאג׳ אן נקדם כיף כאן להם אן ישירו עלי אלמלך במנע אלנאס מן אלדעא ואלמסלה ת׳לת׳ין יום. פנקול באנהם אוקעו תהמה או תהמא עלי קום באנהם לא ינצחון אלסלטאן, ת׳ם ג׳עלו אסתכשאף ד׳לך בהד׳א אלאמר, פימכן אן יכון קבלה להד׳א אלתקריב.
הרגישו – מישמשו על המלך.
assembled Aram. הַרְגִּישׁוּ, they approached the king.
הרגישו – התחברו, כמו נהלך ברגש, למה רגשו גוים.
חיי – אין דגוש ביו״ד.
אדין – אז השרים ההם התקבצו אל המלך וכן אמרו אליו דריוש המלך לעולם תחיה והוא מדרך מוסר לברך את המלך בראשית האמרים.
השאלות: (ח - ט) איך קבל מהם המלך דבר סכלות כזאת לגזור שלא יתפלל איש לאלהיו, התחת אלהי׳ הוא?, הלא גם המלך אל אלהים יתפלל? וגם למה לא יבקשו אז דבר מאדם, ואיך יתנו בזה תוקף למלכותו?, היש עצה נבערה מזו?,
אז הרגישו השרים האלה ובאו פתאום אל מלך, ואמרו לו שכל שרי המדינות הסכימו לקיים דבר, שמי שיבקש בקשה עד שלשים יום מן כל אלהים ואדם לבד מן המלך יושלך לכבשן האש – כי בשלשים יום הראשונים שהמלך בבבל באו אליו שלוחים מכל העמים והמדינות, ואמרו שהסכימו כדי לחזק מלכותו בעיני כל העמים, שבשלשים יום אלה, יביא כל איש בקשתו אל המלך בעצמו, בין הבקשות שיש לאדם מאדם, המלך מוכן למלאות בקשת כל שואל כי חפץ חסד הוא, וידו רחבה ופתוחה למלאות בקשת כל איש, וגם כל תפלה וכל תחנה אשר יתפללו לה׳ יביאו אל המלך כי ידו כיד אלהים למלאות כל חפץ, ובימי חסד האלה בתחלת מלכותו ימלא כל משאלות אנשים עד שאין צריך לבקש דבר מזולתו, וכל המבקש דבר מזולתו הרי זה כמכחיש טוב המלך וחסדו, או כמכחיש יכולתו, כאילו המלך אינו חפץ או שקצרה ידו מהטיב וממלאות בקשת כל שואל, הוא מחרף את המלך ויושלך לגוב האריות, ועז״א לקימה קים מלכא – ר״ל שבזה יחזקו את המלכות שיהיה לו קיום, שבזה יטה אליו לב כל העמים, בענין שפתו אותו שהוא לטובת המלך ולחזק מלכותו, וע״כ הסכימו לתקפא אסר על העובר שיהיה דינו כמורד במלך, ובקשו, א] שהמלך יסכים על הדבר, וז״ש ובכן תקום אסרא – ב] שיכתוב ויחתמנו בטבעת המלך – כדי שיהיה כדת מדי ופרס שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב.
אדין סרכיא וגו׳ – אן השרים האחשדרפנים האלה רגשו על המלך וכן אמרו לו דריוש המלך לעולם חֲיֵה.
הרגשו – משרש למה רגשו גוים (תהלים ב׳:א׳), ושוה לענין חרדה, ויחרד אחימלך לקראת דוד (שמואל א׳ כ״א:ב׳).
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳מנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל׀ סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כׇל⁠־דִּֽי⁠־יִבְעֵ֣אא בָ֠ע֠וּ מִן⁠־כׇּל⁠־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד⁠־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא׃
All the presidents of the kingdom, the prefects and the satraps, the ministers and the governors, have consulted together that the king should establish a statute, and make a strong edict, that whoever shall ask a petition of any god or man for thirty days, save of you, O king, he shall be cast into the den of lions.
א. יִבְעֵ֣א =ש1,ק-מ,ב1 וקונטרסי-א (=בער, וראו במאמרו של עופר, ״קונטרסי המסורה״ עמ׳ 160) ומסורת-ש1 שנעתק ממנו ומ״ש (כתיב אל״ף)
• ל=יִבְעֵ֣ה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
הִתְיַעֲצוּ כָּל סָרְכֵי הַמַּלְכוּת, הַסְּגָנִים וְהַנְּצִיבִים, הַיּוֹעֲצִים וְהַפָּחוֹת, לְהַעֲמִיד חֹק הַמֶּלֶךְ וּלְחַזֵּק אִסּוּר, אֲשֶׁר כָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם, עַד יָמִים שְׁלֹשִׁים, כִּי אִם מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ, יֻשְׁלַךְ לְבוֹר הָאֲרָיוֹת.
אתיעטו (ברמז שפ״ז).
קד אשאר ג׳מיע אג׳לא אלממלכה, ואלאמרא ואלבטארקה ואלרויסא ואלכ׳לפא, באן יעהד אלמלך עהדא ויחט׳ר חט׳רא, אן יכון כל מן טלב טלבה מן אי מעבוד ואי אנסאן סוי אלמלך אלי ת׳לאת׳ין יומא, ירמא בה אלי ג׳ב אלאסד.
אתיָיעָטוּ – נועצו.
לקימה קים מלכא – להחזיק בדת המלך בכח לפי שמחדש באת למלוך וממדינה אחרת אתה וצריך חיזוק.
די יבעה בעו – אשר יבקש שום בקשה.
להן מינך מלכא – זולתי ממך המלך.
לגוב אריוותא – לבור שאריות המלך שם.
have taken counsel [as translated,] have taken counsel.
to preserve the king's law to preserve the king's law with power because you have recently ascended the throne. [Moreover], you are from another country and are in need of support.
make any request [as translated,] make any request.
except from you, O King [as translated,] except from you, O King.
into a pit of lions into the pit where the king's lions were [kept].
ולתקפה אסר – כמו וכל אסר אשר אסרה על נפשה.
לגוב – לבור.
וזאת היא העצה כי נאספו האדוני׳ והשרים לפני המלך ואמרו לו איך נתיעצו כל סרכי המלכות לנדור נדר למלך ולחזק איסר שכל מי שישאל שאלה מן כל אלוה ואינושי עד שלשים יום רק ממך המלך יושלך לגוב אריות. והראו לו כי היו עושים זה לטוב למלך למען כלם יראו מלפניו לפחות חדש ימים וישאר להם הרוש׳ ההוא מהעבוד׳ ההיא כל ימי חייהם.
כל די יבעא – במדויקים באל״ף.
אתיעטו – התיעצו כל השרים לקיים קיום המלך ר״ל להעמיד ולהקים המלוכה בידו בחוזק רב.
ולתקפה – ולחזק חוק גזרה בקשר אמיץ בבל ישונה.
די – אשר כל מי אשר יבקש בקשה מה מן כל אלוה או אדם מהיום עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות וזהו למען ידעו הכל שאין כח ביד זולתך והכל בא ממך והוא דבר נאות לחזק המלוכה.
אתיעטו וגו׳ – נועצו כל שרי מלכותך הסגנים האחשדרפנים היועצים והפחות לכרות ברית עם המלך ולהחזיקה על ידי אִסָר כי כל אשר יבקש בקשה מן כל אלוה ואנוש עד שלשים יום מבלעדיך המלך יושלך לבור האריות.
הדבריא – ולמעלה (ב׳:ב׳-ג׳) גדבריא; וכאן (ולמעלה פסוק כ״ז והדברי מלכא) נוכל להניח שהוא משרש דבר תרגומו של נהג; א״כ הם היועצים המדברים על לב המלך ונוהגים אותו אחר עצתם.
אסר – בראש פרשת מטות מצאנוהו נרדף לנדר ושבועה.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל
 
(ט) כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת⁠־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי⁠־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
Now, O king, establish the edict, and sign the writing, that it be not changed, according to the law of the Medes and Persians, which does not alter.⁠"
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משהעודהכל
עַתָּה, הַמֶּלֶךְ, תַּעֲמִיד הָאִסּוּר וְתִרְשֹׁם הַכְּתָב, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת, כְּחֹק מָדַי וּפָרַס אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר.
נריד אלאן יא איהא אלמלך אן תקים הד׳א אלחט׳ר, ותרסמה פי כתאב ולא יגיר, כסנן מדי ופרס אלתי לא תזול.
תקים אסרא – תעמיד חק זה.
די לא להשניה – שלא לשנות כדת מדי ופרס.
די לא תעדא – אשר לא תעבור.
you shall issue a decree lit. you shall put up this decree.
that will not be amended that will not be amended, like the law of Media and Persia.
which will not be repealed which will not pass.
די לא תעדא – חוק ולא תעבר.
ועתה המלך קיים האיסר ותרשום בכתב שלא ישתנה הדת הלז. ויהיה כחו כדת פרס ומדי אשר לא תעבור.
כען – עתה אתה המלך תחזק הקשר וכתוב מכתב ידך על הכתב.
די לא – אשר אין לשנותה מעתה וכמנהג מדי ופרס אשר לא תסור לעולם והוא שאין לשנות דבר אשר רשם המלך.
כען וגו׳ – עתה המלך תקים האסר ותרשום הכתב אשר לא לשנות כדת מדי ופרס אשר לא תסור.
ותרשום – מצאנוהו גם בלשון הקודש (למטה י׳:כ״ח) ובלשון חכמים, ודבר הרשום בכתב עושה רושם אינו משתנה בנקלה.
כדת – שלא תסור כל זמן שהמלך הגוזר אותה עודנו בחיים. אבל לאחר מותו בודאי המלך הבא אחריו בידו לבטלה; ודת זו בודאי לא היה לה קיום לפי שהמלך ידע כי יועציו הטעוהו ולא השגיח עליה.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משההכל
 
(י) כׇּל⁠־קֳבֵ֖ל דְּנָ֑ה מַלְכָּא֙ דָּֽרְיָ֔וֶשׁ רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶאֱסָרָֽא׃
Then king Darius signed the writing and the edict.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
אָז הַמֶּלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ רָשַׁם הַכְּתָב וְהָאִסּוּר.
פענד ד׳לך, רסם דריוש אלמלך אלכתאב באלחט׳ר.
ומפני זה המלך דריוש רשם הכתב והאסר.
כל קבל – בחטף קמץ.
כל קבל – בעבור זאת שהיה הדבר לחוזק המלוכה לזה כתב המלך מכתב ידו על הכתב והקשר.
כל קבל דנה וגו׳ – אחר הדברים האלה המלך דריוש רשם הכתב והאסר.
רשם – צוה ורשמוהו; אולי ג״כ חתם הוא הכתב, או צוה ויחתמוהו בחותמו כמו גזרת אחשורוש.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל
 
(יא) וְ֠דָנִיֵּ֠אל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי⁠־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא׀ בָּרֵ֣ךְ עַל⁠־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כׇּל⁠־קֳבֵל֙ דִּֽי⁠־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן⁠־קַדְמַ֖ת דְּנָֽהא׃
And when Daniel knew that the writing was signed, he went into his house — now his windows were open in his upper chamber toward Jerusalem — and he kneeled upon his knees three times a day, and prayed, and gave thanks before his God, as he did beforehand.
א. דְּנָֽה =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=דְּנָֽהּ (נקודה [מפיק?] בה״א)
• הערות ברויאר ודותן
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וְדָנִיֵּאל, כַּאֲשֶׁר יָדַע שֶׁנִּרְשַׁם הַכְּתָב, נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ מוּל יְרוּשָׁלַיִם, וּפְעָמִים שָׁלֹשׁ בַּיּוֹם, הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה.
וזמנין תלתה – (ברמז ק״צ).
וכוין פתיחן ליה בעליתיה – אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יתפלל אדם בבית שיש לו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה (בתהלים ברמז תשכ״א).
פלמא עלם דניאל באן אלכתאב קד רסם צאר אלי מנזלה, ולה כוא מפתוחה פי גרפתה חד׳א ירושלם, ות׳לאת׳ מראר פי כל יום הו יג׳ת׳י עלי רכבתאה, ויצלי וישכר רבה עלי סביל מא כאן צאנעא מן קבל ד׳לך.
ואסתפדנא מן הד׳ה אלקצה פואידא כת׳ירה ללצלוה. פאולהא אן אלצלואת אלדאימה ת׳לת׳ה לקולה וזמנין תלתא ביומא. ואיצ׳א אן וג׳וב הד׳ה אלצלואת פי ארץ ישראל ופי אלגלות באלסוא, לקולה כל קבל די הוה עבד מן קדמת דנא. ואיצ׳א אנהא צלואת מתפרקה פי ת׳לאת׳ ארבאע מן אלליל ואלנהאר לקולה ביומא. פנצפא אלנהאר מערופא פיהמא צלותאן, ואד׳ לא יערף נצף אלליל פאלצלוה אלת׳אלת׳ה פי נצפה אלאול. ואיצ׳א אן ד׳את אלצלוה הי מסאיל וטלבאת כ׳אצה, לאנה תרג׳מהא פקאל בעה בעותיה, והו כקולך חננו, השיבנו, סלח לנו, רפאנו, ומא אנצ׳אף אליהא. ואיצ׳א אן אלמצלי יג׳ב אן יכון לסאנה מאכ׳ד׳ אלתחנן כמא קאל בעה ומתחנן קדם אלהה. ואיצ׳א אן אלמצלי יג׳ב אן ינחני מראת פי צלותה כמא קאל הוא ברך על ברכוהי, ולאיח ברך על ברכוהי עלי אנה ג׳ת׳וא, פאן אלעבראניין יסתעמלונה פי אלאנחני כמא קאל כי עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על ברכיו, פלא יג׳תמע ויעמד מע ויברך אלא עלי סביל אלאנחנא. ובעד אסתתמאם אבואב אלטלבאת יג׳ב שכר אללה כמא קאל מצלא ומודא קדם אלהה, והו כמא יקאל בעד אלטלבאת מודים אנחנו לך ויכ׳תם הטוב לך להודות. ואיצ׳א יג׳ב אן תכון אלצלוה פי חוצה לארץ באסתקבאל ארץ ישראל כמא קאל שלמה והתפללו דרך ארצם, ופי ארץ ישראל באסתקבאל ירושלם כמא קאל והעיר אשר בחרת, ופי ירושלם באסתקבאל אלבית כמא קאל והבית אשר בניתי לשמך, ופי אלבית נפסה באסתקבאל אלמגרב כמא קאל אשר יתפללו אל המקום הזה, אללהם אלא אן יכון אלכ׳ט אלמכ׳רג׳ אלי ארץ ישראל ואלי ירושלם ואחדא מסתקימא כמא קאל פי דניאל וכוין פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלם. ת׳ם נקול ואד׳א כאנת אלצלוה ג׳איזה פי בית לא כוי פיה לם קאל וכוין פתיחן לה, פנקול ליטבק עליה הרגישו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן, כאן אלכוי כאנת אלסבב או אחד אלאסבאב.
כדי ידע – כאשר ידע.
וכוין – חלונות
בעיליתה – בעלייתו.
נגד ירושלם – לצד בית המקדש ואף על פי שחרב עשה, כמה שאמר שלמה: והתפללו אליך דרך ארצם וגו׳ (מלכים א ח׳:מ״ח).
וזמנין תלתה – ערבית ושחרית ומנחה.
ברך על ברכוהי – כורע על ברכיו.
כל קבל די הוא עבד וגו׳ – ככל אשר היה עושה לפני זאת.
when he knew and when he found out.
where there were open windows in his upper chamber Aram. בְּעִלִּיתֵהּ, in his upper story.
opposite Jerusalem toward the side of the Temple, and although it was in ruins, he did as Solomon said: "and pray to You toward their land" (Melakhim I 8:48).
and three times the evening prayer, the morning prayer and the afternoon prayer.
kneeled on his knees [as translated,] kneeled on his knees.
as he had done prior to this just as all that he had done before this.
וכוין – חלונות וכן בלשון ישמעאל.
נגד ירושלם – כמו שכתוב והתפללו אליך דרך ארצם.
וזמנין תלתא – הם השלש תפילות שהעתיקו קדמונינו.
בריך על ברכוהי – כמו ויברך על ברכיו.
ומצלא – ומתפלל וכן בלשון ישמעאל.
ודניאל אף כי ידע שנרשם הכתב מפני זה לא נמנע מלהתפלל לאלהיו ובא לביתו מקום אשר בחדרו חלונות פתוחות היו לו שם נגד ירושלם. ופעמים שלש היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהו כאשר היה עושה מקדם.
הוא ברך – י״ס שהרי״ש בחירק וי״ס שהוא מלא יו״ד ובס״א כ״י הוא בריך.
ברכוהי – כל לשון ברבים דגש בר מן ב׳ כרעו על ברכיהם כמה שכתבתי בשופטים זי״ן ודין.
קדם – בחטף קמץ.
כל קבל – בחטף קמץ.
מן קדמת דנה – ובעזרא ה׳ מקדמת דנה ועיין מסורת סוף פ׳ שמות.
כדי ידע – כאשר ידע אשר כתב המלך מכתב ידו על הכתב.
על – נכנס לביתו במקום מוצנע ועל העלייה היה לו חלונות פתוחות מול ירושלים לכוון בתפלתו למולה כמ״ש והתפללו אליך דרך ארצם וכו׳ העיר אשר בחרת וכו׳ (מלכים א ח׳:מ״ד).
וזמנין – ושלשה פעמים ביום היה הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו בעבור אשר כן היה עושה מלפני זה לכן אחז צדיק דרכו.
השאלות: (יא - יב) למה מסר דניאל א״ע למיתה בשביל התפלה, וחי בהם כתיב, ומן הדין אינו מחויב למסור נפש רק על ע״א וג״ע וש״ד, בפרט שהיה יכול להתפלל בלחש שלא ירגיש אדם בו ורחמנא לבא בעי, ועכ״פ בחדר חשוך מוסגר שהחלונות אין מעכבים התפלה, ומלשון הכתוב מבואר שלא נשמר כלל, וכי לא ידע כי בנפשו הוא?, ומז״ש כל קבל די הוה עבד מקדמת דנא, והלא היום כפשע בינו ובין המות?.
ודניאל אף שידע שנרשם הכתב, נכנס לביתו וחלונות פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלם, ושלש פעמים ביום כרע על ברכיו והתפלל והודה לפני אלהיו כל עומת שהיה עושה לפני זאת – באר שאף שדניאל ידע מגזירה זאת, לא בטל תפלותיו ג׳ פעמים ביום ולא התחבא להתפלל בבית אחר שלא ידעו היכן הוא, או בביתו במקום מוצנע, רק נכנס לביתו ועלה אל העליה שהיו חלונותיה פתוחים לצד דרום שהוא לצד ירושלים, והתפלל בכריעה, בענין שכל השכנים יכלו לראות דרך החלונות הפתוחים שהוא כורע על ברכיו ומתפלל, אולם למה עשה כן, והלא לא היה מחוייב למסור נפשו בעבור מ״ע, בפרט לדעת הרמב״ן שתפלה דרבנן, והמלך לא נתכוין להעביר על דת, ולמה הכניס את עצמו בסכנה זו, מפרש כל קבל די הוה עביד מן קדמת דנה – ר״ל שדת המלך לא היה להעביר על דת, ולמנוע שום אדם מעשות חובתו המצווה עליו מאת ה׳, וטעם הגזרה לא היה רק שמי שירצה לבקש בקשה חדשה פרטית יבקשנה מן המלך והוא יעשה בקשתו, וא״צ לבקש מאלהים ואדם, אבל אין בכלל זה התפלה התמידית שאינו מבקש בקשה חדשה רק מודה לה׳ ומשבח ומתפלל עניני הכלל, כמו על החיים ועל סליחת עון וכדומה, שאין זה ענין אל המלך כלל, זה לא היה בכלל הדת לפי התכלית שניתן הדת הזה שהיה ענינו להגיד שהמלך מוכן למלאות בקשת כל שואל, וז״ש אחר שנודע לכל שדניאל מתפלל תפלה כזאת בכל יום שלשה פעמים תמיד מצד דתו, ועל זה אינו מוזהר מן המלך שלא כיון לזה כלל לבטל מצוה ולהעביר איש ממצות אלהיו ובהגזרה כתוב די לא יבעא בעו, דהיינו שלא לבקש בקשה, ובדניאל כתוב מצלא ומודה – והבדל גדול יש בין מתפלל ובין מבקש, שהתפלה לא תהיה רק לאלהים, ולא נמצא מאדם לאדם בשום מקום ששופך נפשו להשם לבד, וזה אינו כלל בכלל הפקודה, ועל זה בטח דניאל ולא התירא.
ודניאל וגו׳ – ודניאל כאשר ידע כי הכתב רשום בא לביתו וחלונים פתוחים לו בעליתו נגד ירושלים ושלש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו מתפלל ומודה לפני אלהיו כאשר היה עושה לפני זאת.
על לביתיה – תכף ומיד לקדש שם שמים.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יב) אֱ֠דַ֠יִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥הא וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ׃
Then these men came tumultuously, and found Daniel making petition and supplication before his God.
א. בָּעֵ֥ה =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית וכן בדפוסים (כתיב ה״א)
• ל!=בָּעֵ֥א (כתיב אל״ף)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הָאֲנָשִׁים הָהֵם נִתְאַסְּפוּ, וּמָצְאוּ אֶת דָנִיֵּאל מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי אֱלֹהָיו.
חיניד׳ תחסס אולאיך אלקום עלי דניאל, פוג׳דוה יטלב ויתחנן בין ידי רבה.
הרגישו – משמשו וחיפשו.
searched Aram. הַרְגִישּׁוּ, tapped and searched.
ואז האנשים האלה נאספו ומצאו דניאל מתפלל ומתחנן לפני אלוהיו.
אדין גבריא אלך הרגשו וכו׳ – כאן הוא חצי הספר וטעות נפל בספרים שכתבוהו לעיל בראש סי׳ זה.
קדם אלהה – בחטף קמ״ץ.
הרגשו – ענין קבוץ כי בקבוץ עם רב נשמע קול המיה ורגישה וכן למה רגשו גוים (תהלים ב׳:א׳).
אדין – אז האנשים האלה התקבצו אל בית דניאל ומצאוהו מבקש ומתחנן לפני אלהיו.
אדין, אז באו האנשים ברגש ומצאו לדניאל מבקש ומתחנן לפני אלהיו – שינה הלשון שמצאו אותו מבקש, שהם היה דעתם להלשין עליו שבקש בקשה פרטית בתפלתו ועבר על מצות המלך.
אדין גבריא וגו׳ – אז האנשים האלה רגשו ומצאו את דניאל מבקש ומתחנן לפני אלהיו.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יג) בֵּ֠אדַ֠יִן קְרִ֨בוּא וְאָמְרִ֥ין קֳדָם⁠־מַלְכָּא֮ עַל⁠־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כׇל⁠־אֱנָ֡שׁ דִּֽי⁠־יִבְעֵא֩ב מִן⁠־כׇּל⁠־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד⁠־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָוָתָ֑אג עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת⁠־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי⁠־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
Then they came near, and spoke before the king concerning the king's edict, "Have you not signed an edict, that every man that shall make petition to any god or man within thirty days, save of you, O king, shall be cast into the den of lions?⁠" The king answered and said, "The thing is true, according to the law of the Medes and Persians, which does not alter.⁠"
א. קְרִ֨בוּ =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל ובדפוסים (כתיב חסר יו״ד)
• ל!=קְרִ֨יבוּ (כתיב מלא יו״ד)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
ב. יִבְעֵא֩ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל=יִבְעֵה֩ (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
ג. אַרְיָוָתָ֑א =ש1,ק-מ,ב1 (וכך גם בכתי״ל לפי דעתו של דותן)
• ל!=אַרְיָותָ֑א (חסר קמץ באות וי״ו)
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז קָרְבוּ וְאוֹמְרִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל אִסּוּר הַמֶּלֶךְ: הֲלֹא אִסּוּר רָשַׁמְתָּ, שֶׁכָּל אִישׁ אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם, עַד יָמִים שְׁלֹשִׁים, כִּי אִם מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ, יֻשְׁלַךְ לְבוֹר הָאֲרָיוֹת? עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: נָכוֹן הַדָּבָר, כְּחֹק מָדַי וּפָרַס אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר.
חיניד׳ תקדמו פכלמו אלמלך בסבב אלחט׳ר, אליס קד רסמת אלחט׳ר, אנה אי אנסאן טלב מן אי מעבוד ומן אי אנסאן סוי אלמלך, אלי ת׳לאת׳ין יומא, ירמי בה אלי ג׳ב אלאסד, אג׳אבהם אלמלך פקאל, אלאמר יקינא, כסנן מאהאת ופארס אלתי לא תזול.
על אסר מלכא – על ביטול אסור המלך אשר באו להלשין.
יציבא מילתא – אמת הדבר.
concerning the king's decree concerning the infraction of the king's decree, about which they had come to inform.
the thing is true [as translated,] the thing is true.
באדיןלגוב אריותא – בור היה מלא אריות ושם משליכים טרפם וכל מי שהיה בן מות.
ואז נקרבו ואמרו לפני המלך על אסר המלך. הלא אסר כתבת שכל איש שישאל מן כל אלוה או אינושי דבר רק ממך עד שלשים יום שיושלך לגוב אריות. ענה המלך אמת הדבר וכדת פרס ומדי אשר לא יעבור.
באדין – אז קרבו אל המלך ואמרו לפניו על דבר הקשר הנעשה בעבור המלך וכה אמרו הלא במכתב ידך רשמת הקשר אשר כל איש אשר יבקש דבר מן כל אלוה או אדם עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות.
ענה – השיב המלך ואמר אמת הדבר ועשויה היא בחוזק כמנהג מדי ופרס ואשר לא תסור לעולם ר״ל ע״כ כן יהיה הואיל ורשמתי אני אין להשיב וכמנהג הקבוע.
השאלות: (יג) מז״ש על אסר מלכא, הלא אסר רשמת, מה רצו בשאלה זאת, והלא הדת כתובה בדתי פרס ומדי, והי״ל רק לאמר שדניאל התחייב מיתה כי עבר על הדת?.
באדין קריבו ואמרין קדם מלכא – ר״ל באשר ידעו שיש להצדיק את דניאל כנ״ל, והתיראו שהמלך כשיודע לו כונתם יפרש פירוש אחר בפקודה זאת לזכות את דניאל, לכן באו כשואלים על אסר מלכא – היינו שי״ל שאלה בזה, והא הלא אסר רשמת די כל אנש דיבעא – שאלו אם הוא איסור כולל על כל איש ואיש ועל כל מיני תפלה, כי הם מחליטים שהיא גזרה כוללת על כל איש וכל מיני בקשות, ועז״א המלך אמת הדבר כדת מדי ופרס שלא תשוב – והודה לדבריהם.
באדין קרבו וגו׳ – אז קרבו ואמרו לפני המלך על (אודות) אסר המלך הלא אסר רשמת כי כל אדם אשר יבקש בקשה מן כל אלוה ואנוש עד שלשים יום מבלעדיך המלך יושלך לבור האריות ויען המלך ויאמר נכון הדבר כדת מדי ופרס אשר לא תסור.
יציבא – מצאנו שרשו גם בלשון הקודש, ודבר מוצב הוא נכון על מכונו.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יד) בֵּ֠אדַ֠יִן עֲנ֣וֹ וְאָמְרִין֮ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן⁠־בְּנֵ֨י גָלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא⁠־שָׂ֨ם [עֲלָ֤ךְ] (עליך) מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל⁠־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ׃
Then they answered and said before the king, "That Daniel, who is of the children of the captivity of Judah, does not regard you, O king, or the edict that you have signed, but makes his petition three times a day.⁠"
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז עָנוּ וְאוֹמְרִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: שֶׁדָּנִיֵּאל אֲשֶׁר מִבְּנֵי הַגּוֹלָה שֶׁל יְהוּדָה, לֹא שָׂם עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב, וְעַל הָאִסּוּר אֲשֶׁר רָשַׁמְתָּ, וּפְעָמִים שָׁלֹשׁ בַּיּוֹם מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ.
אג׳אבו בין ידי אלמלך וקאלו, פאן דניאל אלד׳י מן אהל ג׳אליהֵ אליהוד, ליס יקבל ללמלך אמרא, ולם ילתפת אלי אלחט׳ר אלד׳י רסמתה, ות׳לאת׳ מראת פי כל יום יטלב טלבתה.
לא שם עלך מלכא טעם – לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך.
בעא בעותיה – מתפלל תפלתו.
did not pay heed to you, O king He did not pay heed or counsel to care about your decrees.
he offers up his prayer Aram. בָּעֵא בָּעוּתֵה, he prays his prayer.
אז ענו ואמרו לו כי דניאל אף שהוא מן בני הגולה מיהודה מה שלכן היה ראוי להיות נכנע לא עשה חשיבות ממך המלך ולא מהכתב אשר רשמת ושלש פעמים ביום מבקש בקשתו הידועה מאלוהיו.
קדם מלכא – בח״ק.
באדין – אז השיבו ואמרו לפני המלך אשר דניאל אשר הוא מן בני הגולה של יהודה לא עשה לעצמו טעם ועצה לחוש עליך המלך ועל הקשר אשר רשמת ר״ל אינו חושש על קיום מלכותך ועל דבריך.
וזמנין – שלשה פעמים ביום מבקש בקשתו מאלהיו.
באדין – אז מצאו מקום להלשין על דניאל, שלא נתן לב לשמוע להמלך ולאסורו.
באדין ענו וגו׳ – אז ענו ואמרו לפני המלך דניאל מן בני גלות יהודה לא שם לבו עליך ועל האסר אשר רשמת ויום יום שלש פעמים מבקש בקשתו. די הראשון גם כאן מיותר הוא.
לא שם וגו׳ – לא מצא טעם בדבריך ובעצתך.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טו) אאֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל לְשֵׁיזָבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֶֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥א מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּלוּתֵֽהּ׃
Then the king, when he heard these words, was very displeased, and set his heart on Daniel to deliver him; and he labored until the going down of the sun to deliver him.
א. ‹פפ› ל=אין פרשה
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר שָׁמַע, הַרְבֵּה רָע עָלָיו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם לֵב לְהוֹשִׁיעוֹ, וְעַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהַצִּילוֹ.
ועד מעלי שמשא – הוה משתדר וכו׳ (בתהלים במזמור כ״ט).
חיניד׳ למא סמע אלמלך הד׳א אלאמר, שק עליה ג׳דא, ורד באלה פי תכ׳ליץ דניאל, ולם יזאל חריצא עלי תכ׳ליצה אלי מגיב אלשמס.
וקולה ועל דניאל שם בל לשיזבותה, ידל אנה כאן יחמל כלאמה פי אמכאנאת ליכ׳לץ בהא דניאל אלי אן פני אלג׳איז מן קולה, ומע ד׳אך פאכ׳ד׳ אן ידאפעהם אלי אן שגבו עליה פלם יטקהם.
כדי מלתא שמע – כאשר שמע הדבר.
שגיא באש עלוהי – הרבה הרע בעיניו שהיה אוהב את דניאל וקשה עליו מיתתו.
ועל דניאל שם בל לשיזבותיה – ועל דניאל שם דיחוי לדחות הדבר להצילו ואומר להם איני מאמין לכם.
בל – איני יודע דוגמתו אך עיניינו יורה פתרונו.
ועד מעלי שמשא – ועד בא השמש היה משתדל להצילו, אבל כשהגיע זמן תפלה כרע על ברכיו והתפלל תפלתו ושוב לא היה לו פתחון פה להצילו.
when...heard the thing [as translated,] when he heard the thing.
he became very displeased It was very bad in his eyes because he loved Daniel, and his death would be painful to him.
and he gave Daniel a reprieve to save him He gave Daniel a reprieve to push off the matter to save him, and he said to them, "I don't believe you.⁠"
a reprieve Aram. בָּל. I do not know of any word like it, but its context shows its meaning.
and until sunset and until sunset he tried to save him, but when the time of his prayer arrived, he prayed his prayer, and the king had no longer had a pretext to save him.
באש עלוהי – רע בעיניו.
שם בל – לבו, כמו בלשון ישמעאל בל – לב, להצילו ועד בוא השמש.
משתדר – אין לו חבר ופירושו כמו מחשב בכל יכולתו ומבקש עלילות.
אז המלך כששמע הדבר וירע מאד בעיניו בעבור דניאל שהיה אוהב אותו. ועליו שם לב להצילו ועד בא השמש היה משתדל להצילו.
קדם מלכא די – בח״ק.
עליך – עלך קרי.
מלכא אמר – האל״ף בחטף פתח.
ורמו – בזקף גדול.
אנתה – יתיר ה״א.
ישיזבנך – במדוייקים מלא יו״ד אחר שי״ן.
בל – הוא מלשון מנדה בלו והלך (עזרא ד׳:י״ג) וענינה מס וגולגולת, או הוא מענין לאו כמו בל למד צדק (ישעיהו כ״ו:י׳).
משתדר – ענין ספק והשתדלות בדרז״ל השתדל להיות איש (משנה אבות ב׳).
אדין – אז כאשר שמע המלך את הדבר הרבה היה הדבר רע בעיניו.
שם בל – שם על דניאל ליתן כופר ממון פדיון נפשו להצילו ממות, או כל לאו שמצא לבל עשות לו מאומה היה טוען בעבורו ועד שקיעת החמה היה מתעסק להצילו.
השאלות: (טו) באיזה אופן רצה המלך להצילו וכי לא ידע כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב?.
באדין, אז כאשר שמע המלך את הדבר מאד הורע בעיניו, ועל דניאל שם בל להצילו – פי׳ שאז חזר המלך מדבריו ואמר שגזרה זאת לא חלה על דניאל, באשר הוא מתפלל תפלה קבועה ג״פ בכל יום מצד דתו, לא בקשה חדשה על ענין פרטי, ואין ראוי להעביר על דת, ואין בכלל הפקודה התפלה הכוללת שאינה בקשה פרטית, [ומלת בל, כמו בלי ובלתי, שהוא מלת השלילה] אמר שדניאל אינו בכלל הגזרה ובל חלה עליו, ובזה השתדל עד בא השמש להציל אותו.
אדין וגו׳ – אז המלך כאשר שמע הדבר מאד רע לו ועל דניאל שם לב להצילו ועד בוא השמש בקש להצילו.
בל – אומרים שהיא תיבת לב הפוכה; ואחרים מוציאים אותה מלשונות נכריות וממקומה ברורה הוראתה.
משתדר – בלשון חכמים משתדל בחילוף אותיות, שרשרת⁠־שלשלת, מזרות (איוב ל״ח:ל״ב)⁠־מזלות.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טז) אבֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל⁠־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי⁠־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי⁠־כׇל⁠־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי⁠־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה׃
Then these men came tumultuously to the king, and said to the king, "Know, O king, that it is a law of the Medes and Persians, that no prohibition or statute which the king establishes may be changed.⁠"
א. ‹סס› ל=אין פרשה
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הָאֲנָשִׁים הָהֵם נִתְאַסְּפוּ עַל הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים לַמֶּלֶךְ: דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁחֹק לְמָדַי וּפָרַס, שֶׁכָּל אִסּוּר וְחֹק אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ יַעֲמִיד, אֵין לְשַׁנּוֹת.
חיניד׳ שגב אולאיך אלוזרא ואלבטארקה עלי אלמלך, וקאלו לה, יעלם אלמלך, אן רסם סנן מדי ופרס, אן יכון כל חט׳ר ורסם יקימה אלמלך לא יגיר.
די מלכא יהקם – אשר המלך יגזור ויעמיד לא לאדם לשַנותוֹ.
that the king establishes What the king decrees and ratifies, no man can alter.
ואז האנשים האלה נקבצו על המלך ואמרו אליו דע כי יש דת לפרס ומדי שכל אסר וקיום שיקיים המלך אין להשיב.
באדין – אז האנשים האלה התקבצו כולם על המלך כי להלשין באו רק מקצתם וכאשר ראו שחפץ המלך להצילו התקבצו כולם ואמרו למלך דע אתה המלך אשר יש מנהג קבוע למדי ופרס אשר כל קשר ודבר קיום אשר יקיים המלך לרשום שמו עליו שוב אין לשנותם.
באדין – אז רעשו על המלך ואמרו דע שדת מדי ופרס הוא, שכל איסור שיקים המלך לא להשניה – ר״ל שאין לעשות בו שנוים רק לקיימו כפי פשוטו, ולא לעשות בו פירושים ולשנות ענינו לומר שאינו חל על איש או ענין פלוני, ובזה נצחו את המלך.
באדין גבריא וגו׳ – אז האנשים האלה רגשו על המלך ויאמרו למלך דע המלך כי דת למדי ופרס אשר כל אסר וברית אשר המלך יכרות אין לשנות.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יז) בֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י [אַ֤נְתְּ] (אנתה) פָּֽלַֽח⁠־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ׃
Then the king commanded, and they brought Daniel, and cast him into the den of lions. Now the king spoke and said to Daniel, "Your God whom you serve continually, He will deliver you.⁠"
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הַמֶּלֶךְ אָמַר, וְהֵבִיאוּ אֶת דָּנִיֵּאל וְהִשְׁלִיכוּ לַבּוֹר שֶׁל הָאֲרָיוֹת. עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל: אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד, הוּא יוֹשִׁיעֲךָ.
אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך – אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכים שני הדיוטות ונתקיימה בהם, אלו הם דוד ודניאל, דוד ברכיה ארונה, דכתיב ויאמר ארונה אל המלך ה׳ אלהיך ירצך, ודניאל ברכיה דריוש דכתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך.
מלכא לעלמין חיי (ברמז רי״א).
חיניד׳ אמר אלמלך, פג׳י בדניאל, פרמי בה פי ג׳ב אלאסד, פאבתדי וקאל לה, אלאהך אלד׳י תעבדה דאימא, הו יכ׳לצך.
מה שהוצרך המלך להרשות שישליכו לדניאל בגוב אריות ואמר אליו אלהיך אשר אתה עובד אליו תמיד ואף בזמן כזה שמת נפשך בכפך כדי לעובדו הוא יצילך.
באדין – אז אמר המלך להביא את דניאל ולהשליכו אל בור של האריות.
ענה – הרים המלך קול ואמר לדניאל אלהך אשר אתה עובד אותו בכל עת הוא יצילך.
אלהך – המלך החזיק שאינו חייב מיתה ע״פ הדין, מפני שהוא מתפלל תמיד תפלה קבועה וזה אינו בכלל האיסור, ורק הם מטים משפטו, וע״כ אמר שמצד זה שאת פלח ליה בתדירא ואתה זכאי בדינך אלהים יצילך.
באדין מלכא וגו׳ – אז אמר המלך ויביאו את דניאל וישליכו (אותו) לבור האריות ויען המלך ויאמר לדניאל אלהיך אשר אתה עובדו תמיד הוא יצילך.
ישזבנך – אני בוטח בכל לבי שיצילך, כי ידעתי בו כי אלהים כל יכול הוא.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יח) וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל⁠־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא⁠־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל׃
And a stone was brought, and laid upon the mouth of the den; and the king sealed it with his own signet, and with the signet of his lords; that nothing might be changed concerning Daniel.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וְהוּבְאָה אֶבֶן אַחַת וְהוּשְׂמָה עַל פִּי הַבּוֹר, וַחֲתָמָהּ הַמֶּלֶךְ בְּטַבַּעְתּוֹ וּבְטַבְּעוֹת גְּדוֹלָיו, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁתַּנֶּה רָצוֹן בְּדָנִיֵּאל.
ת׳ם ג׳י בחג׳ר עט׳ים, פוצ׳ע עלי פם אלג׳ב, וכ׳תמה אלמלך בכ׳אתמה, וכ׳ואתם אלרויסא, ללא יגיר ראיה פי דניאל.
ומא מעני והתית אבן חדא ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי, [אד׳א כאן] סביל מן יטרח פי ד׳לך [אלג׳ב אן תפתרסה] אלאסד מן סאעתה, פאי נפע פי כ׳תם אלג׳ב, פנקול לילא יתגיר ראי אלמלך פיכ׳רג׳ דניאל מנה, והל הד׳א אלא כאלעבת׳, פנקול הד׳א ידע עלי אן אלג׳ב נפסה כאלדהליז למוצ׳ע אלאסד, ואלאסד נפסהא פהי פי מטמורה ידכ׳ל אליהא מן ד׳לך אלג׳ב, פלמא אלקי דניאל פי אלג׳ב בחצ׳רתהם וראו אן אלאסד לם תתד פתכ׳רג׳ עליה, נסבו ד׳לך אלי שבע מנהא, וראו אן יתרכוה מכאנה אלי אן תג׳וע אלאסד, לכנהם יכ׳תמון ראס אלג׳ב לילא יבדו ללמלך פירקיה מנה. פלמא אלתמסו ד׳לך אג׳אבהם אלי אן יכ׳תמוה בכ׳ואתימהם לכי יברו אלמלך מן אכ׳ראג׳ה, ואצ׳אף אלי ד׳לך אן יכ׳תמה הו בכ׳אתמה לילא תקע בדניאל חילה מנהם, ולד׳לך קאל די לא תשני צבו בדניאל.
והיתיית אבן חדה – והובאת אבן אחת, ובכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים, כמה שנאמר: הבה נלבנה לבנים (בראשית י״א:ג׳) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מארץ ישראל אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל ועל האש שיצטנן לחנניה וחביריו ועל האריות מהזיק לדניאל לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא.
ושומת על פום גובא – והושמה על פי הגומא.
בעזקתיה – בטבעתו, כדי שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להורגו.
די לא תשנא צבו בדניאל – שלא ישתנה רַַצון בדניאל כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו.
And a stone was brought lit. and one stone was brought. Throughout the entire land of Babylon there are no stones but bricks, as it is written:: "Let us make bricks" (Bereshit 11:3). We learn that there are no stones in Babylon, but for the occasion, angels brought it [a stone] from the land of Israel. If God stipulated with the Creation on the sea that it should split for the Children of Israel, and on the fire that it cool off for Hananiah and his colleagues, and on the lions that they should not hurt Daniel, He did not stipulate about casting stones or weapons that they should not hurt any man. So the king said, "From the lions I cannot take him away. I shall be careful with him that no man hurt him, and if the miracle comes, let it come.⁠" This does not appear in some editions.
and placed on the mouth of the pit [as translated,] and placed on the mouth of the pit.
with his signet ring with his signet ring so that no one could move it from its place and cast stones upon him to kill him.
that his will about Daniel not be altered so that his will should not be changed; i.e., so that they should not harm him against his [the king's] will.
בעיזקתיה – בטבעתו.
ויש אומרים כי כן ויעזקהו.
והובאה אבן אחת והושמה על פי הבאר ויחתמהו המלך בטבעתו ובטבע׳ כל גדוליו אשר לא ישתנה רצון בדניאל כי חששו פן המלך או אחד משריו ישתנה מהרצון ההוא ויוציאהו משם אם אולי לא ימות כל כך במהרה.
והיתית – הובא אבן אחת ושמו אותו על פי הבור.
וחתמה – לבל יוכלו לזוז את האבן ממקומה חתמה מלמעלה בחותם טבעת המלך ובחותם טבעות שריו אשר לא תשתנה הרצון בדניאל כי רצון המלך היה בחייו וחשש פן ישנו רצונו כי ימיתוהו מהשלכת אבנים וכדומה ורצון השרים היה במיתתו וחששו פן המלך ישנה רצונם כי יעלהו מן הבור או ישמרהו מן האריות באיזה תחבולה.
והיתית, והובא אבן אחת והושמה על פי הגוב ויחתמה המלך בטבעתו ובטבעת שריו שלא ישתנה רצונו בדניאל – ר״ל שלא יהרגוהו אויביו ע״י אבנים, או שישחקו וילעיגו לו באונאת דברים, וכן נחתמה בטבעותיהם בל יאמרו שנתנו לאריות בשר הרבה, ועי״ז הניחו את דניאל.
והיתית וגו׳ – ויביאו אבן אחת וישימו על פי הבור ויחתמה המלך בטבעתו ובטבעת גדוליו לבלתי ישונה רצונו על דניאל.
והיתית ושמת – תרגמתין ויביאו וישימו, אבל תרגומן הנכון, והובאה והושמה; ותיבת והיתית נראית כזרה לפי מעט כללי לשון ארמי שבידנו.
בעזקתיה – מלשון ויעזקהו (ישעיה ה׳:ב׳) שלפי שד״ל ז״ל (בפירושו על ישעיה) הוראתו בלשון ערב חפירה או פתיחה כפתוחי חותם; וגם טבעת מגזרת טבע הנרדף לשקע, שאם הוא טס עגול בלבד בלי חותם יקרא עגיל.
צבו – רצון, ומעיקר זה בלשון הקודש הצבי ישראל (שמואל ב׳ א׳:י״ט), ושם החיה הנקראת צבי מחמת יפי תארה.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יט) אֱ֠דַ֠יִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא⁠־הַנְעֵ֣ל קׇֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי׃
Then the king went to his palace, and passed the night fasting; and no entertainment was brought before him; and his sleep fled from him.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הָלַךְ הַמֶּלֶךְ לְהֵיכָלוֹ וְלָן צָם, וְשֻׁלְחָנוֹת לֹא הֵבִיא לְפָנָיו וּשְׁנָתוֹ נָדְדָה עָלָיו.
חיניד׳ צאר אלמלך אלי היכלה, ובאת טאויא, ולם יחצ׳ר כ׳ואנא בין ידיה, פארק נומה.
ואמא קולה ובת טות, פמענא [אנה באת] אלליל מע אלנהאר בלא גד׳א. [ומעני ודחון אלמאידה אלד׳י יקדם פיהא א]⁠לאכל בין ידיה, וקד תג׳ד מת׳ל הד׳ה אללפט׳ה פי תוספת כלים הדחונות שאוכלין עליהן. וקד יפסר מסאמרה ומחאדת׳ה מן ג׳ההֵ יחוון ויהחון, באלג׳מלה יריד בה מא יזיל אלנום ענה.
ובת טות – לן בתענית.
ודחון – ושלחן בלשון משנה כך פירשו דונש: לא הכניסו לפניו שלחן לאכול.
ושנתיה נדת – ושנתו נדדה.
and retired while fasting [as translated,] and retired while fasting.
table Aram. וְּדַּחֲוָן, and a table, in the Mishnah (Tosefta Kelim, B"M 5:1). So did Dunash explain (p. 58). They did not bring before him a table upon which to eat.
and his sleep wandered from him [as translated,] his sleep wandered.
ובת – לן.
טות – צם, וכן בלשון ישמעאל.
ודחון – נגינות ושירות.
אז הלך המלך להיכל ולן בתענית. וכלי זמר כמשפט המלכים לא הביא לפניו ושנתו נדדה עליו.
ויהיה דחון מלשון חדוה כי הניגון משמח הנפש.
קדמוהי – י״ס קדמוהי בחטף קמץ.
ובת טות – לן מבלי סעודת הערב וכן בדרז״ל ובת טות ולא הבדיל (בבלי פסחים ק״ז) ר״ל לא אכל בלילה על שלא הבדיל.
ודחון – הוא הפוך מן חדון ור״ל שמחת כלי זמר.
אדין – אז אחר שחתמו הלך המלך אל היכלו ולן בלא אכילה ולא הכניסו לפניו כלי שמחה וזמר ושנתו נדת ממנו.
אדין, אז הלך המלך להיכלו, ובת טות, לן בתענית, ודחון – פי׳ ושולחן לאכול, וי״מ חדוה וי״מ פלגשיו, לא הובא לפניו ושנתו נדדה ממנו.
אדין אזל וגו׳ – אז הלך המלך להיכלו ולן בתענית ושמחות לא הביא לפניו ושנתו נדדה ממנו.
ודחון – הוא שם חדוה בהיפוך אותיות.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כ) בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖אא יְק֣וּם בְּנׇגְהָ֑א וּ֨בְהִתְבְּהָלָ֔הב לְגֻבָּ֥א דִֽי⁠־אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל׃
Then the king arose very early in the morning, and went in haste to the den of lions.
א. בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א =מ״ס-ל ומ״ג ומ״ש (ובדפוסים וקורן)
• ל=בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א (אין אות קטנה או גדולה)
• קורן-ניקוד=בִּשְׁפַרְפָּרָ֖א
• הערת ברויאר
• אותיות מיוחדות=קורן, סימנים, מכון ממרא
ב. וּ֨בְהִתְבְּהָלָ֔ה =ק-מ ושיטת-א
• ל,ב1=וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה (מקום המתיגה)
• הערת ברויאר
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הַמֶּלֶךְ בַּשַּׁחַר יַעֲמֹד בָּאוֹר, וּבִמְהִירוּת לַבּוֹר שֶׁל הָאֲרָיוֹת הָלַךְ.
חיניד׳ קאם אלמלך ענד מטלע אלפג׳ר, וצאר אלי ג׳ב אלאסד מבאדרא.
בשפרפרא – בעלות השחר. והרבה יש בתרגום יונתן.
יקום בנגהא – עמד לאור הבוקר ולא בשלש שעות כשאר המלכים.
ובהתבהלה לגובא די אריותא אזל – ובבהלה לחפירת האריות הלך.
at dawn Aram. בִּשְׁפַרְפָרָה, at the rise of dawn, and there are many [examples of this] in Targum Jonathan.
arose to the light of morning He arose at the light of morning, not after three hours, like other kings.
and in haste went to the pit of the lions [as translated,] and in haste went to the pit of the lions.
בשפרפרא – בעלות השחר.
ואז המלך השכים בהאיר השחר והלך במהירות לגוב אריות.
בשפרפרא – פ״א קדמאה זעירא תנינא רבתא וסי׳ קטון וגדול שם הוא ולמערבאי חדא מלה כתיב ולמדינחאי תרין מלין ובמסורת הברית הגדול הפ״א הראשונה מאותיות קטנות והפ״א האחרונה מאותיות גדולות לרמוז דקודם לכן לא היה לדריוש פה להשיב כדי להציל את דניאל כי נתיירא פן ימרדו בו ויהרגוהו אבל כשניצון דניאל בפה מלא גזר על המעלילים על דניאל להשליכם לגובא דאריותא ומורא לא עלה על ראשו.
בשפרפרא – כן ת״י על השחר.
בנגהא – מלשון נוגה ואורה.
באדין – אז עמד המלך ממשכבו בשחר בהאיר היום והלך בחפזון אל הבור של האריות.
אז המלך קם בשחר כשהתחיל להאיר קצת – [עמ״ש ישעיה (ט׳ א׳) על אור נגה עליהם], והלך בבהלה לגוב האריות לדעת מה נעשה בדניאל.
באדין מלכה וגו׳ – אז המלך בעלות השחר קם באור היום ובחפזון לבור האריות הלך.
בשפרפרא – ״בעלות השחר והרבה יש בתרגום יונתן״ (רש״י); ואולי בחילוף אותיות הוא מגזרת צפר כפול, בבקר בבקר.
בנגהא – אולי בהתראות מול נגה, המתראה בעלות השחר.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כא) וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י [אַ֤נְתְּ] (אנתה) פָּֽלַֽח⁠־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָבוּתָ֖ךְ מִן⁠־אַרְיָוָתָֽא׃
And when he came near to the den to Daniel, he cried with a pained voice. The king spoke and said to Daniel, "O Daniel, servant of the living God, was your God, whom you serve continually, able to deliver you from the lions?⁠"
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וּכְקָרְבוֹ לַבּוֹר אֶל דָּנִיֵּאל בְּקוֹל עָצוּב צָעַק, עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל: דָּנִיֵּאל, עֶבֶד הָאֵל הַחַי! אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד, הֲאִם יָכֹל לְהוֹשִׁיעֲךָ מִן הָאֲרָיוֹת?
פלמא קרב מנה, צות בדניאל בצות חזין, וקאל לה, יא דניאל עבד אללה אלחי, אלאהך אלד׳י תעבדה דאימא, הל אמכן כ׳לאצה לך מן אלאסד.
עציב – כמו עצבון.
בתדירא – תמיד.
ובהתקרבו לבור קרא בצעקה לדניאל בקול מר. באומרו דניאל עבד האלהים חיים. אלהיך אשר אתה עובד אליו תמיד היה יכול להצילך מהאריות.
בקל עציב – י״ס הקו״ף בפתח.
אנתה – יתיר ה״א.
וכמקרבה – וכאשר בא קרוב אל הבור צעק אל דניאל בקול עצב והרים קול ואמר לו דניאל עבד אלהים חיים.
אלהך – האלהים אשר אתה עובד אליו בכל עת האם יכול היה להצילך מן האריות.
וכאשר קרב אל בור זעק לדניאל בקול עצב – ולא ענהו דניאל מפני שלא הכיר את הקול שהיה עציב, ענה המלך ואמר לדניאל, דניאל עבד אלהים חיים האלהים אשר אתה עובד אותו תמיד היכול להצילך מן האריות – ר״ל אחר שהוא אלהים חיים יודע את עבדיו, ואחר שאתה עובד אותו תמיד בודאי רצה להצילך, נשאר השאלה על היכולת אם יכול להצילך.
וכמקרביה וגו׳ – וכקרבו לבור לדניאל בקול נעצב זעק ויען המלך ויאמר לדניאל, דניאל עבד אלהים חיים אלהיך אשר אתה עובד אותו תמיד היכול להצילך מן האריות.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כב) אֱדַ֙יִן֙ דָּנִיֵּ֔אלא עִם⁠־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
Then said Daniel to the king, "O king, live forever!
א. דָּנִיֵּ֔אל =ק-מ,ש1 ושיטת-א ובדפוסים
• ל?!=דָּנִיֶּ֔אל (היו״ד בסגול?); הנקודה התחתונה נראית יותר כמו מחיקה או כתם.
• הערות ברויאר (בספק במהדרותו האחרונה) ודותן
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז דָּנִיֶּאל עִם הַמֶּלֶךְ דִּבֵּר: הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חְיֵה!
חיניד׳ כ׳אטב דניאל אלמלך וקאל, אטאל אללה בקא אלמלך.
אדין – אז דבר עם המלך ואמר אליו המלך לעולם יחיה.
אז דבר דניאל עם המלך, אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא חבלוני, יען שנמצא לי זכות לפניו – שלפניו היה לי זכות מה שהתפללתי, כי לא עברתי בזה מצות המלך, שהפקודה לא היה לבטל מצות ה׳, וז״ש ואף קדמך חבולה לא עבדת – לא עשיתי דבר נשחת, כי לא עברתי דבריך בזה, כאומר שאם הייתי עובר מצות המלך לא היה לי בזה זכות לפני ה׳ שצוה לירא את ה׳ ומלך, וגם ר״ל שהזכות עצמו שנמצא לי לפני ה׳ הוא היה המלאך שהצילני מן האריות, כמ״ש אם יש עליו מלאך מליץ להגיד לאדם ישרו, שמדבר מן הזכיות שהם מלאכים הפודים מרדת שחת.
אדין דניאל וגו׳ – אז דניאל דבר עם המלך, המלך לעולמים חֲיֵה.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כג) אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסְגַ֛רא פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כׇּל⁠־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קׇֽדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף [קׇֽדָמָךְ֙] (קדמיך) מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת׃
My God has sent His angel, and has shut the lions' mouths, and they have not hurt me because innocence was found in me before Him; and also before you, O king, I have done no harm.⁠"
א. וּֽסְגַ֛ר ל=וּֽסֲגַ֛ר (חטף) וכן בקורן
• הערת ברויאר
• סימנים, מכון ממרא
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאֲכוֹ וְסָגַר פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא פָּגְעוּ בִי, מִפְּנֵי שֶׁלְפָנָיו זְכוּת נִמְצְאָה לִי, וְאַף לְפָנֶיךָ הַמֶּלֶךְ נֶזֶק לֹא עָשִׂיתִי.
רבי בעת׳ במלכה, פסד פם אלאסד חתי לם תוד׳יני, וד׳לך למא חצ׳רני בין ידיה מן אלחסנאת, ואיצ׳א בחצ׳רתך יא איהא אלמלך לם אעמל סיה.
וקול דניאל אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני, עלי אלאצל אלאול אנה לא יזיל טבע אלשי ואנמא יחג׳ב ען פעלה, כמא ד׳כרנא פי קצהֵ אתון נורא. וקולה ואף קדמך מלכא חבולא לא עבדת, תוביכ׳א לה אד׳ לם יסתחק מנה עקובה.
חבולה לא עבדת – שום דבר כיעור ושקר לא עשיתי.
I have done no harm No unseemly or false act have I committed.
חבולה – השחתה.
אז דניאל ספר למלך ואמר אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא הזיקוני יען כי לפניו נמצא זכות אלי. ואף לפניך המלך רעה לא עשיתי.
וסגר – עיין מה שכתבתי בפרשת בראשית אצל וזהב הארץ.
כל קבל – בחטף קמץ.
קדמיך – יתיר יו״ד.
שלח מלאכה – אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא השחיתו אותי בעבור אשר נמצא לי לפניו זכות ולא קפח את שכרי.
ואף קדמך – ואף לפניך המלך לא עשיתי דבר השחתה וכאומר הנה בדבר התפלה לא יחשב למרד כי אני ואתה חייבים בכבודו.
אלהי שלח וגו׳ – אלהי שלח מלאכו ויסגור פי האריות ולא קִבְּלוּנִי יען כי לפניו זכות נמצאה בי וגם לפניך המלך דבר לא טוב לא עשיתי.
זכו – תרגמתיו זכות גם כי לא נמצא בתנ״ך לפי שאין בלשון מקרא תיבה נאותה כמוה להודיע ענינה.
חבלוני – מצאנו כמה פעמים בתנ״ך שרש חִבֵּל להוראת שִחֵת; אבל השם לא נמצא, ע״כ תרגמתי חבולה דבר לא טוב, מלשון חבל ומכאוב.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל
 
(כד) בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן⁠־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּנִיֵּ֜אל מִן⁠־גֻּבָּ֗א וְכׇל⁠־חֲבָל֙ לָא⁠־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּאלָהֵֽהּ׃
Then the king was exceeding glad, and commanded that they should take Daniel up out of the den. So Daniel was taken up out of the den, and no manner of harm was found upon him, because he had trusted in his God.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז הַמֶּלֶךְ הַרְבֵּה הָיָה טוֹב עָלָיו, וְאֶת דָּנִיֵּאל אָמַר לְהַעֲלוֹת מִן הַבּוֹר וְהָעֳלָה דָּנִיֵּאל מִן הַבּוֹר, וְכָל נֶזֶק לֹא נִמְצָא בוֹ, אֲשֶׁר הֶאֱמִין בֵּאלֹהָיו.
והוסק דניאל מן גובא – (ברמז פ״ז).
חיניד׳ למא סמע אלמלך הד׳א אלאמר, סרה ג׳דא, ואמר באצעאד דניאל מן אלג׳ב, פאצעד ולם יוג׳ד פיה שיא מן אלפסאד, למא אמן ברבה.
שגיא טאב עלוהי – הרבה הוטב בעיניו.
ולדניאל – ואת דניאל צוה להעלות מן הבור.
די הימין באלהיה – אשר האמין באלהיו.
it pleased...exceedingly It was very good in his eyes.
and... Daniel and he ordered that Daniel be lifted up out of the pit.
because he believed in his God [as translated,] because he believed in his God.
והוסק – כמו אסק שמים.
אז המלך שמח מאד ולדניאל אמר להעלות מן גוב האריות והועלה מן הבור ושום נזק לא נמצא בו כי האמין באלוהו.
באדין – אז הרבה מאוד הוטב הדבר על המלך ואמר להעלות את דניאל מן הבור.
והסק – והועלה דניאל מן הבור ולא נמצא בו כל חבלה ופצע על אשר האמין באלהיו ולא הסיר תפלתו.
אז הוטב מאד [התשובה הזאת וההצלה] אל המלך, ואמר להעלות לדניאל מן הבור ולא נמצא בו שום חבורה – ובאר שהיה לו זכות מפני אמונתו שהאמין בה׳, ובזכות האמונה נעשה לו הנס הזה.
באדין מלכא וגו׳ – אז המלך טוב הדבר מאד בעיניו ויאמר להעלות את דניאל מן הבור ויעלו את דניאל מן הבור וכל מום לא נמצא בו יען כי האמין באלהיו.
מום אינו תרגום מדויק לשם חבל בלשון ארמי, אבל מודיע הוראתו בבירור.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כה) וַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי⁠־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְג֤וֹבא אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא⁠־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי⁠־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכׇל⁠־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ׃
And the king commanded, and they brought those men that had accused Daniel, and they cast them into the den of lions, them, their children, and their wives; and they had not come to the bottom of the den, when the lions had the mastery of them, and shattered all their bones.
א. וּלְג֤וֹב =ק-מ ומסורת-ל וטברניות ובדפוסים (כתיב מלא וי״ו); וכן הוא בכתב⁠־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי״ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה.
• ל!,ב1=וּלְגֹ֤ב (כתיב חסר וי״ו) וכן בקורן
• הערת ברויאר
• סימנים, מכון ממרא
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וְאָמַר הַמֶּלֶךְ, וְהֵבִיאוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם אֲשֶׁר הִלְשִׁינוּ עַל דָּנִיֵּאל, וּלְבוֹר הָאֲרָיוֹת הִשְׁלִיכוּ אוֹתָם, בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם. וְלֹא הִגִּיעוּ לְקַרְקָעִית הַבּוֹר, עַד שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ בָהֶם הָאֲרָיוֹת וְכָל עַצְמוֹתֵיהֶם רִסְּקוּ.
וכל גרמיהון הדיקו – כהדין פסטוליס (בשמואל ברמז ק״ב ובתהלים מזמור ס״ב).
פאמר אלמלך, פג׳י באולאיך אלקום, אלד׳ין מהלו בדניאל, ורמי בהם פי ג׳ב אלאסד, ובניהם ונסאהם, פמא וצלו אלי קערה, חתי תסלטת עליהם אלאסד, פדקת ג׳מיע עט׳אמהם.
ופי קולה ואמר והיתיו לגבריא אלך, מא אקרבה אן יכון עדד אלאסד שס״ו, אד׳ אלקום קכ״ב, ולמוצ׳ע אצ׳אפהֵ בניהון ונשיהון מת׳אלהם באלתקריב זאיד מע נאקץ, וקד יג׳מע אלמלוך מת׳ל הד׳א ואכת׳ר.
די אכלו קרצוהי – אשר הלשינו עליו.
ולא מטו לארעית גובא – לא הגיעו לתחתיות הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותיהם הדיקו.
who had informed on Daniel [as translated,] who had informed on Daniel.
and they did not reach the bottom of the pit They did not reach the bottom of the pit before the lions overwhelmed them and crushed their bones to powder.
ולא מטו לארעית גובא – ולא הגיעו לתחתית הבור.
גרמיהון – עצמותם חמור גרם.
וצוה המלך שיובאו שם האנשים ההם שהלשינו לדניאל והושלכו לבור הם ובניהם ונשיהם ולא הגיעו לתחתית הבור ששלטו בהם האריות וכל עצמותיהם שברו כי היו רעבי׳ גם צמאים.
ולא מטו – בחולם לאבשורק.
והיתיו – והביאו את האנשים האלה אשר הלשינו מלשינות על דניאל והושלכו אל בור האריות המה ובניהם ונשותיהם.
ולא מטו – לא הגיעו לתחתיות הבור עד אשר משלו בהם האריות עודם באויר ואכלו אותם ואף עצמותם כתתו דק דק.
השאלות: (כה) למה צוה להשליך את האנשים לגוב האריות והלא לא באו בעלילות שקר והוא נתחייב מיתה כדין, ואם ניצול בנס בעבור זה לא נתחייבו המה מיתה, והלא נבוכדנצר לא צוה להשליך לכבשן את האנשים שהלשינו על חנניה מישאל ועזריה הגם שגם המה נצולו בנס?.
וצוה המלך והשליכו את המלשינים אל הבור והאריות הדיקו את עצמותיהם – ובזה מבואר שהיו רעבים מאד ובכ״ז לא נגעו בדניאל וזה מגדיל הנס.
ואמר וגו׳ – ויאמר המלך ויביאו האנשים ההמה אשר הלכו רכיל על דניאל ולבור האריות השליכו אותם בניהם ונשיהם ולא הגיעו לקרקע הבור עד אשר שלטו בהם האריות וכל עצמותם גרמו.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כו) בֵּאדַ֜יִן דָּרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַ֠ב לְֽכׇל⁠־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַּיָּ֧אא וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי⁠־[דָיְרִ֥ין] (דארין) בְּכׇל⁠־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃
Then king Darius wrote to all the peoples, nations, and languages, that dwell in all the earth, "Peace be multiplied to you.
א. אֻמַּיָּ֧א =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=אֻמַיָּ֧א (חסר דגש באות מ״ם)
• הערת ברויאר
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
אָז דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ כָּתַב: לְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים בְּכָל הָאָרֶץ, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה!
באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא – (בירמיה ברמז ש״ס).
חיניד׳ כתב דריוש אלמלך, אלי ג׳מיע אלשעוב ואלאמם וד׳וי אללגאת, אלמקימין פי ג׳מיע אלבלאד, סלאם אללה עליכם וברכאתה.
די דארין בכל ארעא – אשר גרים בכל הארץ.
Then King Darius...that lived in all the land, May your peace increase! [as translated,] that lived in all the land, May your peace increase!
ואז דריוש כתב לכל העמים והאומות והלשונות וגומר
כתב לכל – הלמ״ד בגעיא.
דארין – דיירין קרי.
באדין – אז כתב דריוש לכל העכו״ם וכן כתב לכל עממיא וכו׳ אשר שוכנים בכל הארץ שלומכם יתרבה.
באדין דריוש וגו׳ – אז דריוש המלך כתב לכל העמים האומות והלשונות הדרים בכל הארץ שלומכם ירבה.
תרגום עבריילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל
 
(כז) מִן⁠־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י׀ בְּכׇל⁠־שׇׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֺ֤ן [זָיְעִין֙] (זאעין) וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן⁠־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי⁠־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי⁠־ה֣וּא׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי⁠־לָ֣א תִתְחַבַּ֔לא וְשׇׁלְטָנֵ֖הּ עַד⁠־סוֹפָֽא׃
I make a decree, that in all the dominion of my kingdom men tremble and fear before the God of Daniel; for He is the living God, and steadfast forever, and His kingdom shall not be destroyed, and His dominion shall be to the end.
א. תִתְחַבַּ֔ל =ל?,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל?!=תִתְחַבֵּ֔ל (בי״ת צרויה?) אבל יותר נראה שיש טשטוש בקו של הפת״ח.
• הערת ברויאר
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
מִלְּפָנַי נִתַּן צַו, שֶׁבְּכָל שִׁלְטוֹן מַלְכוּתִי, יִהְיוּ חֲרֵדִים וּפוֹחֲדִים מִלִּפְנֵי אֱלֹהָיו שֶׁל דָּנִיֵּאל, אֲשֶׁר הוּא הָאֵל הַחַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים, וּמַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תִפָּסֵד וְשִׁלְטוֹנוֹ עַד הַסּוֹף.
קד אמרת באמר, פי ג׳מיע סלטנה ממלכתי, אן יכונו מתקיין פזעין מן אלאה דניאל, אד׳ הו אלאלאה אלחי, אלקיום אלי אלאבד, ומלכה לא יזול, וסלטאנה אלי אכ׳ר אלעאלם.
מלפני נתנה דת שבכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ויראים מלפני אלהי דניאל אשר הוא אלהים חיים וקיים לעולם ומלכותו לא תשחת וממשלתו עד סוף העולם
מן קדמי – בחטף קמץ.
זאעין – זיעין קרי.
מן קדם – בחטף קמץ.
מן קדמי – מלפני הושם גזרת אומר אשר בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ומתפחדים מלפני האלהים של דניאל אשר הוא אלהים חי וקיים לעולם ומלכותו היא מלכות אשר לא תושחת וממשלתו עד סוף ימי עולם.
מן קדמי – נתן פקודה שייראו את אלהי דניאל, כי כל אלה אלילים אין בם חיות כי הם כחות טבעיות בלי חיות ושכל, והוא חי וקים, הכוחות הטבעיות שייחסו להם העכו״ם אלהות, כמו האש שעבדו אותו הפרסיים בימים ההם יתגברו עליהם כחות אחרות מנגדות להם, המים מכבים את האש, ואינם מתמידים לעולם כי כל כח טבעי יש לו סוף, אבל מלכותו די לא תתחבל ע״י כח נגדי לו, ושלטנה עד סופא שהוא נצח.
מן קדמי וגו׳ – מלפני נועץ אשר בכל שלטון מלכותי יהיו חרדים ויראים מלפני אלהי דניאל אשר הוא אלהים חיים ועומד לעולמים ומלכותו לא תסוף וממשלתו עדי עד.
די לא תתחבל – גם די זה מיותר.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כח) מְשֵׁיזִ֣ב וּמַצִּ֔ל וְעָבֵד֙ אָתִ֣ין וְתִמְהִ֔ין בִּשְׁמַיָּ֖א וּבְאַרְעָ֑א דִּ֚י שֵׁיזִ֣בא לְדָֽנִיֵּ֔אל מִן⁠־יַ֖ד אַרְיָוָתָֽא׃
He delivers and rescues, and He works signs and wonders in heaven and in earth, who has delivered Daniel from the power of the lions.⁠"
א. שֵׁיזִ֣ב =ק-מ ובדפוסים (כתיב מלא יו״ד וחסר יו״ד); וכן הוא בכתב⁠־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי״ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה, וגם בכתבי⁠־יד ספרדים (כגון פריז 25, ש2, סירבירה, הרלי, קניקוט, ליסבון).
• ל=שֵׁיזִ֣יב (כתיב מלא יו״ד ומלא יו״ד)
• ב1=שֵׁזִ֣יב (כתיב חסר יו״ד ומלא יו״ד)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
מוֹשִׁיעַ וּמַצִּיל, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוֹשִׁיעַ אֶת דָּנִיֵּאל מִיַּד הָאֲרָיוֹת.
והו אלמנג׳י ואלמכ׳לץ, וצאנע איאת ואעג׳ובאת פי אלסמא ואלארץ׳, אד׳ כ׳לץ דניאל מן יד אלאסד.
ואמא קול דריוש ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא, יעני נזול אלמלך מן אלסמא ודכ׳ולה מע דניאל פי אלארץ׳ כמא [קאל די שלח] מלאכה וגו׳. וכד׳לך קול נבוכדנצר וכמצביה עבד בחיל שמיא ודירי ארעא, לחאל עיר וקדיש מן שמיא נחת קרא בחיל וכן אמר וגו׳.
והוא פודה ומציל ועושה אותות ונפלאות בשמים ובארץ אשר הציל לדניאל מגוב אריות.
משיזב – מפלט ומציל ועושה אותות ודבריו תמוהים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריות.
משיזב ומציל – וגם עושה אתין ותמהין ונפלאות למעלה מן הטבע כמבואר מן הנס שהציל לדניאל, שהיה על צד הפלא.
משיזב וגו׳ – פודה ומציל ועושה אותות ונפלאות בשמים ובארץ אשר פדה את דניאל מיד האריות.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כט) וְדָנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ [פָּרְסָאָֽה] (פרסיא
So this Daniel prospered in the reign of Darius, and in the reign of Cyrus the Persian.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וְדָנִיֵּאל זֶה הִצְלִיחַ בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ, וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ הַפַּרְסִי:
ת׳ם אצלח חאל דניאל, פי מלך דריוש, וכורש אלפארסי.
וכ׳תם אלקצה בקול דניאל דנא הצלח וגו׳, ידל עלי אן דריוש סבב לה אמורא תבינת טעאתה לה פיהא, לילא ירונה אהל אלממלכה בעין אנה כ׳אלף עלי אלמלך פיזרו בה, נעם ויזרון באלמלך איצ׳א אד׳א ראוה יכ׳דמה מע מא קד וקפו עלי מכ׳אלפתה לה, ובאלתדביר אלד׳י ד׳כרנאה לחנניה מישאל ועזריה אינפא.
ואד׳ קד אכ׳תצרנא שרוח הד׳ה אלסתה אלאג׳זא, פנחן מעדון אן נתבע מא פי שרוח אלארבעה אלאג׳זא אלבאקיה באכת׳ר מן הד׳א, לשדהֵ אלחאג׳ה אלי תערף שרוח אלקצים ומסתעמל אללגה. ומן אלרחמן אלמעונה.
תם אלג׳ז אלסדאס.
ונץ אלג׳ז אלסאבע מן כתאב דניאל יד׳כר פיה מקדמאת אלארבע ממאלך אלמתוסטה בין ג׳לוהֵ בני אסראיל ותובתהם. קאל אול ד׳לך.
ובמלכות כורש – שמלך אחר דריוש. שלא מלך דריוש המדי אלא שנה אחת ונהרג במלחמה, כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון, והמליכו את כורש חתנו עליהם בתוך המלחמה.
and in the kingdom of Cyrus who reigned after Darius, for Darius reigned only one year, and he was slain in battle, as it is written in the book of Joseph ben Gurion, and they crowned Cyrus his son-in-law in the midst of the battle.
ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה – והנה יורה כי לא חיה יותר כי זקן היה וששבצר הוא זרובבל ולא דניאל בשתים ראיות שאמר על זרובבל פחת יהודה ויהי לו לששבצר שמיה כי פחה שמיה. וראיה אחרת גדולה וחזקה מזאת שאמר זכריה ידי זרובבל יסדו הבית הזה וככה כתוב בספר עזרא ושם כתוב אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די בית אלהא די בירושלם.
ודניאל מפני זה הצליח יותר מקודם במלכו׳ דריוש. ואחר כך במלכות כורש הפרסי אשר היה חתן דריוש וירש המלוכה אחריו.
פרסיא – פרסאה קרי.
ודניאל דנה – ודניאל זה הצליח למשול ממשל רב בימי מלכות דריוש ובתחלת ימי מלכות כורש הפרסי אבל לאח״ז פירש עצמו מעבודת המלך ומנה את זרובבל תחתיו וכמ״ש למעלה.
ודניאל דנה הצלה וכו׳ ובמלכות כרש – ולמעלה (דניאל א׳:כ״א) אמר ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש, ופי׳ הרי״א לפמ״ש היוסיפון שאחר שהושלך לגוב האריות בקש רשות להתפטר מעבודת המלך וללכת לשושן, והשיג רשות, וזרובבל נכנס בהיכל המלך במקומו, ובתוך כך מת דריוש ומלך כורש במקומו, ונתעכב שם עד עליית בני הגולה לירושלים, וגם כתב שהאגרת ששלח דריוש לכל העמים היה הקדמה אל חפצו ואל נדרו שנדר הוא וכורש לשלח רצונים חפשים לבנות בית ה׳, וע״כ הודיע גדולת מעשיו ונפלאותיו, למען ייראו את ה׳ אלהי ישראל.
ודניאל הזה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי.
תרגום עברירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144