For the English version of this module, click here.
בכמה מקומות בתנ"ך, אנשים צדיקים מתווכחים עם ה' וטוענים שה' עושה אי-צדק כלשהו. מקרה אחד כזה נמצא בסיפור מרד קרח בספר במדבר ט"ז.
כאשר ה' אומר למשה להיבדל מן "העדה" כדי שיוכל להשמידם, (במדבר ט"ז:כ"א), משה משיב: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף", ולכאורה מתווכח עם כוונתו של ה' להטיל עונש קולקטיבי על האומה עבור חטא קרח.
כיצד ניתן להבין את השיחה? האם ה' באמת תכנן להעניש באופן קולקטיבי את האומה? האם משה צודק שזה לא לגיטימי? אם זו לא הייתה תוכניתו של ה', האם יתכן שמשה לא הבין את כוונותיו של ה'?
ניתן למצוא ניתוח מעמיק של סוגיה זו בנושא דיאלוג עם ה' במהלך מרד קרח. תוך כדי לימודכם, אתם מוזמנים להשוות את הניתוח שלכם עם מה שמופיע שם.
ר' חננאל טוען כי ה' מעולם לא התכוון להעניש קולקטיבית את העם כולו. משה פשוט לא הבין את דברי ה', וזה הוביל את ה' לתקן את תפיסתו הלא נכונה.
רמב"ן, לעומתו, חושב שאפשרות כזאת לא תעלה על הדעת, וכותב: "וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה".
איזו קריאה אלטרנטיבית של הפסוקים מציע רמב"ן בהמשך פירושו?
לדעת רמב"ן, האם האומה הייתה אשמה או חפה משפע? האם מדובר במקרה של ענישה קולקטיבית בכלל?
אם כן, כיצד ניתן להבין את תלונתו של משה, "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"? מה מבקש משה מה'? האם ה' מסכים?
6. ה' חוזר בו מענישה קולקטיבית
לפי רמב"ן, האומה כולה הייתה ראויה לעונש. משה לא האשים את ה' בחוסר צדק ,אלא ביקש שה' יחמול על האומה למרות אשמתם, שהרי חטאם היה זעיר בהשוואה לחטאו של קרח.
אולם, אפשר לטעון כנגד רמב"ן מדבריו של משה "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף", שהרי מובנם הפשוט הוא שמשה האמין שהעם חף מפשע.
זה מביא אותנו להבנה שלישית של סיפורנו. ניגש לספריית על-התורה לראות את גישתו של תנחומא קרח ז'. נתחיל לקרוא מסוף הקטע, מהמילים, "אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם".
לפי תנחומא, מהי טענתו של משה? מהי התגובה של ה'?
האם סיפורים מאוחרים יותר בתנ"ך תומכים במסקנה הנובעת מן המדרש, שלאחר שיחה זו, ה' כבר לא מיישם ענישה קולקטיבית? לדיון במקרים אחרים בתנ"ך שבהם לכאורה יש ענישה קולקטיבית, ראו: ענישה קולקטיבית.
7. האם ה' יכול לשנות את דעתו?
לפי מדרש תנחומא, משה שכנע את ה' שהחלטתו להעניש קולקטיבית את האומה הייתה שגויה, מה שהוביל את ה' לחזור בו מהחלטתו.
האם יתכן שה' שינה את דעתו והכיר בצדק רק לאחר שמשה הצביע על כך?
בשדה החיפוש בראש ספריית על התורה, הקלידו במדבר רבה י"ט:ל"ג (או לחצו כאן). המדרש מצביע על שלושה מקרים נוספים בהם טענותיו של משה מובילים את ה' לשנות את מדיניותו באומרו: "לִמַּדְתַּנִי". האם המקרים הללו דומים למקרה שלנו? האם הם מציגים את אותם הקשיים התיאולוגיים? למה כן או למה לא?
האם מדובר בדיון על ענישה קולקטיבית? האם טענתו של אברהם היא בקשה לצדק או לרחמים?
האם אברהם משכנע את ה' לשנות את דעתו, או האם הוא טעה לגבי תכניותיו של ה'? אם ה' אכן שוכנע, מה גרם לו לקבל את דברי אברהם?
כיצד קריאות שונות של הסיפור בבראשית יכולות להשפיע על האופן בו קוראים את סיפורנו בספר במדבר?
לעיון נוסף, ראו: תפילת אברהם עבור סדום, והשוו כיצד גישותיהם של הפרשנים שם משתווים לאלו שנדונו כאן.
9. סיכום
הדיאלוג הקצר של משה עם ה' מציג בפנינו את האתגר כיצד להתמודד עם ויכוח בין שני צדדים, ששניהם נתפסים לרוב כמושלמים או קרובים לזה. איך "בוחרים צדדים" במקרה כזה, או שמא ניתן למצוא דרך להבין ולהצדיק את שניהם?
ר' חננאל מעדיף להציע שנביאים יכולים לטעות מאשר לומר שרצונו של ה' ניתן לשינוי ופתוח להשפעה אנושית (ובמיוחד אם זה רומז שה' טעה). לכן, הוא מציע שה' מעולם לא התכוון להמית את כל העם, אלא שמשה פשוט לא הבין את תוכניתו של הקב"ה.
מדרש תנחומא נוקט בעמדה ההפוכה כמעט, וטוען שה' אכן תכנן להעניש באופן קולקטיבי את האומה, ושינה את דעתו רק לאחר שמשה שיכנע אותו באי-צדק שבמעשה.
רמב"ן מנסה להצדיק את שני הצדדים בטענה כי דברי משה היוו בקשה לרחמים ולא לצדק. אף על פי שהאומה היתה אשמה וה' צדק ברצונו להעניש אותם, משה התחנן בפני ה' כי בכל זאת יחמול על החוטאים ויצילם.