×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
קהלת א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן⁠־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ב) הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃ (ג) מַה⁠־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל⁠־עֲמָל֔וֹא שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (ד) דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ (ה) וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל⁠־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃ (ו) הוֹלֵךְ֙ אֶל⁠־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל⁠־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל⁠־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃ (ז) כׇּל⁠־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל⁠־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל⁠־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃ (ח) כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא⁠־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא⁠־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא⁠־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃ (ט) מַה⁠־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה⁠־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔הב ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל⁠־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (י) יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה⁠־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ (יא) אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא⁠־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃ (יב)  אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (יג) וְנָתַ֣תִּי אֶת⁠־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחׇכְמָ֔ה עַ֛ל כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ (יד) רָאִ֙יתִי֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ (טו) מְעֻוָּ֖ת לֹא⁠־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא⁠־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃ (טז) דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם⁠־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חׇכְמָ֔ה עַ֛ל כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חׇכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃ (יז) וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖תג וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם⁠־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃ (יח) כִּ֛י בְּרֹ֥ב חׇכְמָ֖ה רׇב⁠־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּכׇ֨ל⁠־עֲמָל֔וֹ =ק-מ ושיטת-א
• ל=בְּכָל⁠־עֲמָל֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב וּמַה⁠־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה =ש1,ק-מ? ושיטת-א (שי"ן דגושה) וכן הכריעו ברויאר ומג"ה (וכן הוא בקורן, סימנים, מכון ממרא).
• ל=וּמַה⁠־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה (אין דגש בשי"ן)
• בקורן ע"פ הדפוסים הוסיפו גם מתיגה במ"ם <וּמַ֨ה⁠־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה>
ג הוֹלֵלֹ֖ת =א⁠(ק),ש1,ק-מ (כתיב מלא וי"ו וחסר וי"ו)
• ל=הוֹלֵל֖וֹת (כתיב מלא וי"ו וחסר וי"ו), וכן בדותן ובהקלדה. ברויאר ציין ל=הוֹלֵלֹ֖ת (כמו ברוב כתבי⁠־היד), אבל הוי"ו השנייה ברורה בכתי"ל! האזור מטושטש, וייתכן שלדעתו של ברויאר יש סימני מחיקה לוי"ו; אולם גם אם היה ניסיון כזה למחיקה הוא לא צלח.
• דפוסים וקורן=הֹֽלֵל֖וֹת (כתיב חסר וי"ו ומלא וי"ו)
E/ע
הערותNotes
(א) קהלתא – כך היו מכנין את השמות, לפי מעשה האדם לשעה, כמו שנאמר ״דברי אגור בן יקה״ (משלי ל׳:א׳) על שום שאגר וקיבץ את החכמה (תנחומא וארא ה׳). כך קהלת על שם שהקהיל וקיבץ דברי חכמה ותוכחות, כאשר מצינו בשלמה, שנתן הנביא קראו ידידיה, בעבור שי״י אהב אותו (שמואל ב י״ב:כ״ה). וחכמים אומרים לפי שאמר שלמה דברים בהקהל ״בחג הסכות בבאב כל ישראל״ (דברים ל״א:י׳-י״א; ראו קהלת רבה א׳:ב׳). מלך בירושלם בעיר החכמה (ראו אבות דר׳ נתן נוסח ב׳ מ״ח). (ב) הבל הבלים אמר קהלת – מי שכתב הספר מפרש שהספר הזה בענייני הבריות, שכולם הבל וטורח חנם חוץ מיראת שמים, כמו שמפורש בסוף הספר ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא״ (קהלת י״ב:י״ג). הבל הבלים – שבכמה דברים הוא אומר ״גם זה הבל״ (קהלת ב׳:י״ט ועוד). ומקרא זה דומה דוגמת מקראות שחציו הראשון אינו משלים דיבורו, אלאג שמונין שם האדם ואח״כ חוזר? וכופל דברו הראשון ומסיימו, כמו ״נשאו נהרות י״י״ (תהלים צ״ג:ג׳), ״עורי עורי דבורה״ (שופטים ה׳:י״ב), ״עד מתי רשעים״ (תהלים צ״ד:ג׳), ״כי הנה אויביך י״י״ (תהלים פ״ג:ג׳). אף כאן הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. (ג-ד) מה יתרון לאדם וגומ׳ – כלומר בכל הדברים שאני רואה בעולם שהשמש מראה לעינים לראות, כי כל עמלם וקיבוץ ממון יותר מדאי להניח לבניו אחריו, שאינו נהנה בו בחייו, או טובה לעשות בו צדקה לעניים, כמו שמפרש והולך לפנינו, שיניחנו לאדם שלא עמל בו, ״ומי יודע החכם יהיה או סכל״ שישלוט בכל עמלו (קהלת ב׳:י״ט), וזיהו הבל, למה? כי דור הולך ודור בא – לכשימות אין בנוֹ לו זכרון, שאין בני אדם דומין זה לזה. שאילו היה דמות פניהם שוין של אב לבנו, כשאר מעשה העולם, שדומין זה לזה, כמו שמפרש והולך ש״אין כל חדש תחת השמש״ (קהלת א׳:ט׳), שיהאד דומה הנולד למולידו חוץ מן האדם לבדו. דור הולך ודור אחר בא, שאין דומה לו כלל, ונמצא שאין דור שיני זכרון ודומיון לדור ראשון שלפניו. והארץ לעולם עומדת – כלומר אבל הארץ לעולם עומדת היא, הרי היא כמו שהיתה מששת ימי בראשית, וכן השמש וכן הנחלים, וכן ״כל הדברים יגעים״ (קהלת א׳:ח׳) למנותם – הרי מנה ג׳ דברים ממעשה העולם שיש להם זכרון, ושארה דברים כָּלל, כי טורח הוא למנות כולם. וכן מצינו בעורכי מלחמה ״מי האיש אשר בנה בית חדש״ (דברים כ׳:ה׳), ״אשר אירס אשה״ (דברים כ׳:ז׳), ״אשר נטע כרם״ (דברים כ׳:ו׳), והשאר כלל: ״מי האיש הירא ורך הלבב״ (דברים כ׳:ח׳) בכל דאגות שיש לו ילך וישוב לביתו. (ה) וזרח השמש בבקר, ובא השמש בערב, שוקע. ואל מקומו שואף – כל הלילה שב, עד בקר שיני. (ו) הולך אל דרום ביום, וסובב אחרי הכיפה בלילה. סובב הולך הרוח פני מזרח ופני מערב. פעמים מסבבתו בתקופת טבת, שהלילות גדולות והימים קטנים, אין החמה הולכת ביום אלא רוח דרומי בלבד, ובלילה סובבת מערבית צפונית ומזרחית. הולך הרוח – פעמים מהלכתן ביום מזרח דרום ומערב, ובלילה רוח צפון לבדו. ועל סביבותיו שב הרוח – אל אותו הרוח שזרח שם אתמול שב הרוח. (ז) כל הנחלים – גם כל הנחלים יש להם זכרון, שמנהג הראשון הם נוהגין עדיין, שהולכין כולם אל הים, והים אין מלא. למה? כי אל מקום שהנחלים הם הולכים שמה הם שבים ללכת – כלומר שבים אל הים. בים הם מתחילים לחזור ולשוב אל מקום שנבעו משם מתחת לקרקע, כדי לחזור ללכת אל הים. הרי זה דרכם לחזור ולסבוב למקומו כמו השמש. (ח-ט) כל הדברים יגיעים – אם באת למנות כל בריות שבעולם שיש להם זכרון שעשויים כאן כמו מעשה בראשית, יגיעה היא למנות, ועין לא שבעה לראות ולא תמלא אזן משמע – כלומר אין קץ לְדַבֵּר בפהו ולראות בעינים ולשמע באזנים, כי כל הימים יכול לשמוע, ולא תמלא אוזן משמוע אל סוף של ראש הדברים שנוהגין כן, אלא זה הכלל: אין כל חדש תחת השמש – שלא דומה לבריות הראשונות, חוץ מן האדם לבדו, כי דור הולך ודור אחר בא, שאין לו דומה לא במראה ולא בקול, כמו שמסיים ״אין זכרון לראשונים״ וגומ׳ (קהלת א׳:י״א). וזה שהיה בימי בראשית בהמות חיות ועופות ותבואות וירקות ואילנות, הוא שיהיה באותו עניין ודומה לו. (י) יש דבר שיאמר... חדש הוא – כגון מנחה וחטה חדשה,⁠ז והיאך אתה אומר ״אין כל חדש״ (קהלת א׳:ט׳)? אני משיבך: כבר היה לעולמים כזה, ומה שאני אומר ״אין כל חדש״ – נברא, שלא היה כמותו, אין כל חדש שנברא עתה, היתה דוגמתו במעשה בראשית. (יא) אין זכרון לראשונים – זה פירוש ש״דור הולך ודור בא״ (קהלת א׳:ד׳), כי אין זכרון לדור ראשון שמת, שבניהם שקמו תחתם אין דומים להם, וגם לאחרונים, דור שני, לא יהיה להם עוד דור שלישי שיהיה לאחרונים. אין זכרון לראשונים – כלומר כל הדברים יש להםח זכרון, ולפיכך אני אומר ״מה יתרון״ וגו׳ (קהלת א׳:ג׳). (יב) אני קהלת הייתי מלך וגומ׳ – כמו ״נתתי כסף השדה״ (בראשית כ״ג:י״ג) – נותן אני; ״הרימותי ידי״ (בראשית י״ד:כ״ב) – בפניו הרים ידו: כשאמר לו מלך סדום ״הרכוש קח לך״ (בראשית י״ד:כ״א) אז נשבע ואמר: מרים אני ידי עתה, שלא אקח מכל אשר לך, וכן הרבה. על ישראל בירושלם – בעיר שרבו חכמים,⁠ט היה לי פנאי על ענייני העולם, כי המלכים דרכם ומשפטם לתת לב, כי המה חוקם לשפוט בני אדם, כך כת׳ כי בדור בית דוד ״דינו לבקר משפט״ (ירמיהו כ״א:י״ב), ״קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו״ (משלי ט״ז:י׳). (יג) עלי אשר נעשה תחת השמשיא – כלומר בכל מה שאנו רואים בעולם הזה. והרואים תולים בשמש, שע״י השמשיב נראים מעשייג העולם לעינים. הוא עניין רע – מנהג שדרים בו, לשון מעון, כמו ״וענתה שמה בימי נעוריה״, ״וענה איים באויד באלמנותיו״ (ישעיהו י״ג:כ״ב). והיו״ד מוכיח כי מגזרת ענה הוא, כמו ״חורי האף״ (דברים כ״ט:כ״ג) מן ״וחרה אפי״ (דברים ל״א:י״ז). נתן אלהים – עזב, כמו ״ולא נתן סיחון״ (במדבר כ״א:כ״ג) – לא הניח. (יד-יז) מעות לא יוכל לתקון – יש אדם כי לפי מעשיהו הוא מעוות ומקולקל בצרות הבאות עליו, אשר עוותוֹ. וכל עיוות – התי״ו עיקר, ואין לשון עון, שהוא מלשוןטו ״והעוינו והרשענו״ (דניאל ט׳:ה׳),⁠טז שהוא מגזירת עשה בנה, אלא מלשון ״ראית י״י עוותתי״ (איכה ג׳:נ״ט), ״לעות אדם בריבו״ (איכה ג׳:ל״ו), והוא לשון שֶׁבֶר וצרה הבאה לאדם, ולא לשון חטא ועון. וחסרון – שנחסר ממונו. להימנות – להשלים חשבון. ורעות רוח, רעיון רוח – בעל כרחי מגזירת עשה בנה, כמו מן שבה ״שביה״ (נחמיה ג׳:ל״ו) ו״שבות״ (דברים ל׳:ג׳). ופירושו כמו ״אפרים רועה רוחיז רודףיח קדים״ (הושע י״ב:ב׳), לשון אהבת רוח ורצון של רוח שאין בו ממש, הכל לשון רע. ״רעיט ירוע״ (משלי י״א:ט״ו), ״התרועעה ארץ״כ (ישעיהו כ״ד:י״ט), אינו, שאלו מגזרת שנים, כמו שב קם, שיאמר ״שבה יבימתיך״ (רות א׳:ט״ו), ״קמה אלומתי״ (בראשית ל״ז:ז׳), ומן רעה ״ורע עיניך״כא (דברים ט״ו:ט׳), כמו מן עשה ״עשתה״ (בראשית כ״ז:י״ז), מן ראה ״ראתה כי גדל שלה״ (בראשית ל״ח:י״ד). מעוות – זה אחד מן ההבלים. דברתי אני עם לבי – שאףכב להתחכם יותר מדאי. גם זה הבל, כמו שמפרש ״ויוסיף דעת יוסיף מכאוב״ (קהלת א׳:י״ח). על כל אשרכג היה לפני – על כל המלכים והחכמים אשר היה לפני הגדלתי והוספתי חכמה. ואתנהכד לבי לדעת ההוללות וסכלותכה – וידעתי שגם זה רצון של רוח ושטות. (יח) רב כעס – שצופה נולדות או המזיקין, או לעצמו או לאוהביו. וגם אינו יכול להבין קצת כל החוכמות, כמו אהבה, והיא ״רחוקה היא ממני״ (קהלת ז׳:כ״ג).מהדורת ד"ר ברוך אלסטר (כל הזכויות שמורות למהדיר)
הערות
א הד״ה אינו מופיע בכתב היד. נראה שהמעתיק השאיר שם מקום לד״ה מקושט, כפי שעשה בתחילת הפירוש של רוב המגילות וההפטרות.
ב בנוסחנו: בבוא.
ג בכתב היד: אלא אלא.
ד בכתב היד: שלא יהא, מה שסותר את ההגיון של המשפט כאן.
ה בכתב היד: ושמר.
ו בכתב היד: בפר.
ז המלה וחטה נראית מחוקה, וקשה להכריע מהי. הקריאה המוצעת כאן אפשרית מבחינה גרפית, ומתאימה להקשר: כיוון שבתורה מופיעה ״מנחה חדשה״ (ויקרא כ״ג:ט״ז) הנעשית מחטה חדשה, יש הוה אמינא לומר – ״הנה, אפילו בתורה כתוב שיש משהו חדש״.
ח בכתב היד ״לה׳⁠ ⁠״ בסוף שורה, ובתחילת השורה הבאה ״כר״. אולי הנוסח המקורי היה ״להם״ והמ״ם הסופית שובשה למלה חסרת מובן בהקשר זה.
ט ראו לעיל בפירוש לפסוק א׳.
י בנוסחנו: על כל.
יא בנוסחנו: השמים.
יב לפני מלה זו בכתב היד נכתב ״הנראי׳⁠ ⁠״, עם סימן מחיקה.
יג בכתב היד: מעשים. ייתכן שמעל המ״ם הסופית יש סימן למחיקה.
יד בנוסחנו ליתא מלה זו.
טו לאחר מלה זו בכתב היד מופיעה המלה ״עיו׳⁠ ⁠״. נראה שמדובר במשלים שורה, שהרי הוספת המלה ״עיון״ כאן סותרת לכאורה את שאר דברי פרשננו.
טז בנוסחנו ״ועוינו והרשענו״. ״והעוינו״ מופיע בכתב יד אחד המוזכר בקניקוט. ביטוי מקביל מופיע בתהלים ק״ו:ו׳: ״העוינו הרשענו״, שם כתבי יד רבים המובאים בקניקוט גורסים ״והרשענו״. ייתכן שפרשננו אינו מכיר את הנוסח המדובר בדניאל, אלא משלב בין שני הפסוקים בנוסח המוכר לו.
יז בכתב היד: רום.
יח בנוסחנו: ורֹדף.
יט בכתב היד המלה ״רע״ מופיעה כאן רק פעם אחת.
כ בנוסחנו: הָאָרֶץ.
כא בנוסחנו: וְרָעָה עֵינְךָ.
כב בכתב היד: שאך.
כג לאחר מלה זו בכתב היד כתוב ״לפני״ עם סימן למחיקה.
כד בכתב היד: ואתננה, כשהנו״ן השנייה מסומנת למחיקה.
כה בנוסחנו: וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144