וידעתם כי אני ה׳ – לא הבינותי מאמר זה וכי״ב בשאר המקומות, כי אם אדם ישמיע שם עצם עליו או אחד משמות תאריו ויאמר עד״מ אני ראובן או רופא וכדומה, הנה בדבור זה יתודע לעיני רואיו, כי ישימו עליו עין השגחתם ויעשו להם סימנים בגופו בפניו ובאחד משאר חלקי הגוף אשר על ידיהם יכירוהו מאז והלאה בהכרת פניו וידעו כי זה הוא הנקרא בשם ראובן, זה הוא המתואר לרופא; אמנם אם אין מקום כלל לתועלת ההכרה, כגון שהאומר אני ראובן הוא נסתר ונעלם באחד המקומות עד שלא תשלוט בו עין האדם לראותו, הנה דבורו אני ראובן הוא מאמר בטל ואין בו תועלת מאומה, ואחרי שהוא ית׳ נקרא אל מסתתר, הוא נסתר בתכלית ההסתר ונעלם בתכלית ההעלם, א״כ איזו תועלת יגיע לנו ממאמרו, וידעתם כי אני ה׳. ואם יהיה המכוון בזה להודיע שיש מצוי ראשון הממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים שבשמים ובארץ ומה שביניהם אינם נמצאים רק מאמתת המצאו, א״כ היה ראוי לומר. וידעתם כי יש ה׳, כי מלת יש יורה על המציאות, ואין מקום למלת אני. ונ״ל כי אין מלת אני שם למדבר בעדו (איך), אבל הוא שם אליו ית׳ כמ״ש רש״י ותוס׳ בסוכה מ״ה, ובמכדרשב״י (זהר ס״פ מקץ ר״ד) והייתם קדושים כי קדוש אני, מאן אני דא קב״ה, ונ״ל הטעם בזה, כי מלת אני הוא שם מפעל, והאלהים אנה לידו, תאנתה מי ישיבנה (ירמיהו ב׳) שפי׳ סבה, וכן תואנה הוא מבקש (שופטים י״ד) שפירש״י עלילה, וכן ויהי העם כמתאוננים לפירש״י עלילה, והיינו סבה, כמו ולו נתכנו עלילות (שמואל א ב׳) שפי׳ השתלשלות הסבות והמסובב מהם. ולהיותו ית׳ סבת כל הסבות ועלת כל העלות, לכן נקרא בשם אני, ר״ל בעל המסבה (גרונדאורזאכע), וטעם וידעתם כי אני ה׳, תדעו כי בעל המסבה הוא אדון כל (כ״ה המכוון בשם הוי׳ ב״ה לפי הקרי שהוא העיקר אצלו, כמ״ש בפ׳ בראשית), והוא הפך דעת המשתבשים לאמר, אף שהוא ית׳ ברא כל העולמות וכל אשר בהם, והוא לבדו הסבה ראשונה להם, מ״מ הוא נעלה ומרומם מלהתפשט תמיד על עלוליו, והנבראים מתקיימים בעצמם מכח הראשון שהוטבע בהם מבעל המסבה ית׳, בקיום הבית אחרי הבנותו. הנה להורות על ההפך אמר כי בעל המסבה הוא אדון כל, הוא אדון אמתי תמיד על כל מעשי ידיו, הוא השליט תמיד על כל ברואיו, וכחו הגדול ינהיגם ויקיימם תמיד, וברצונו הפשוט יוכל לשנות תולדות הטבעיים וחקי הנבראים. עמ״ש ס״פ כי תבא, כי אני ה׳ אלהיך. ובהאזינו כי אני אני הוא.