×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃
I will take you for Me as a people, and I will be for you as a God, and you shall know that I am Hashem, your God, who brings you out from under the burdens of Egypt.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררמב״ןטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהליקוט הערות מסורהעודהכל
[מג] 1ולקחתי אתכם לי לעם, בתורה שנ׳ היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך (דברים כ״ז:ט׳). והייתי לכם לאלהים על מנת כן אני מוציא אתכם ממצרים על מנת שתקבלו עליכם עול מלכותי ותקדשו את שמי ברבים. וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם, כשם שהוצאתי אתכם ממצרים כך אני עתיד להוציא אתכם מכל צרה וצוקה, וכן הוא אומר בימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז׳:ט״ו) ואומר אנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו (תהלים פ״א:י״ד). (מדרש הגדול)
[מד] 2וידעתם כי אני ה׳, הודו לה׳ כי טוב וגו׳ (תהלים ק״ז:א׳) למה אשר גאלם מיד צר ז״ש הכתוב למעני למעני אעשה (ישעיהו מ״ח:י״א) למה למעני למעני שני פעמים, אמר הקב״ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגוים הה״ד וידעתם כי אני ה׳ אף מאדום איני עושה אלא למען שמי שנאמר ויושיעם למען שמו. (מדרש)
[מה] 3וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם וגו׳, פקודא דא קדמאה דכל פקודין, ראשיתא קדמאה דכל פקודין, למנדע ליה לקב״ה בכללא, מאי בכללא למנדע דאית שליטא עלאה, דאיהו רבון עלמא, וברא עלמין כולהו שמיא וארעא וכל חיליהון וכו׳. בג״כ ראשיתא דכלא למנדע דאית שליט ודיין על עלמא, ואיהו רבון כל עלמין, וברא ליה לבר נש מעפרא, ונפח באפוי נשמתא דחיי, ודא איהו באורח כלל. כד נפקי ישראל ממצרים לא הוו ידעי לקב״ה, כיון דאתא משה לגבייתו, פקודא קדמאה דא אוליף לון, דכתיב וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם וגו׳. ואלמלא פקודא דא לא הוו ישראל מהימנין בכל אינון ניסין וגבורן דעבד לון במצרים. כיון דידעו פקודא דא באורח כלל, אתעבידו להון בסין וגבורן. ולסוף מ׳ שנין דקא אשתדלו בכל אינון פקודין דאורייתא דאוליף לון משה, בין אינון דמתנהגי בארעא, בין אינון דמתנהגי לבר מארעא, כדין אוליף לון באורח פרט הה״ד (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך. (זהר וארא כה.)
[מו] 4וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם, תנו רבנן מהו אומר, המוציא לחם מן הארץ, ר׳ נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ, אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע, דכתיב (במדבר כ״ז:כ״ב) אל מוציאם ממצרים, כי פליגי בהמוציא, רבנן סברי המוציא דאפיק משמע, דכתיב (דברים ח׳:ט״ו) המוציא לך מים מצור החלמיש. ור׳ נחמיה סבר המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ורבנן ההוא הכי קאמר להו קב״ה לישראל, כד מפיקנא לכו, עבידנא לכו מלתא כי היכא דידעיתו, דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים דכ׳ וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא. (ברכות לח.)
1. בלק״ט: ״ולקחתי אתכם לי לעם וגו׳, זש״ה (ישעיה מג כא): עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו״. וראה תו״ש בראשית ח נז.
2. מובא בילק״ש ח״ב תתסז, וראה דברים רבה מהד׳ ליברמן עמ׳ סח.
3. הראב״ע ביסוד מורא (שער ז) כותב דקרא ׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳, הוא מצות עשה. וכ״כ רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג יז) שמצות עשה להתבונן בגדולת ה׳, מקרא ׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳. וראה בסמ״ק מצוה ראשונה שמביא ג״כ מקרא ׳וידעת היום׳.
4. ״ד׳אפיק׳ משמע שהוציא כבר, והא ברכה הגונה, דלשעבר בעינן, שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות ממנו כו׳. ד׳מפיק׳ משמע שעתיד להוציא, דכתיב: ׳המוציא אתכם׳, וכשנאמר פסוק זה למשה עדיין לא יצאו, ו׳המוציא לך מים׳ - עדין היה מוציא, כל ימי היותם במדבר. דאפיקית יתכון - שאני הוא שהוצאתי אתכם״ (רש״י). ראה באונקלוס כאן: ״דאפיק יתכון״, מבואר שס״ל כדרש רבנן, ומה שכתבתי לעיל א אות יד בהערה מדברי הירושלמי ברכות פ״ו ה״א.
וַאֲקָרֵיב יָתְכוֹן קֳדָמַי לְעַם וְאֶהְוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן דְּאַפֵּיק יָתְכוֹן מִגּוֹ דְּחוֹק פּוּלְחַן מִצְרָאֵי.
I will bring you before Me as a people, and I will be to you a God. You will know that I am Hashem, your God Who is bringing you out from amidst the heavy servitude of Egypt.

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם
וַאֲקָרֵיב יָתְכוֹן קֳדָמַי לְעַם וְאֶהְוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא ה׳ אֱלָהֲכוֹן דְּאַפֵּיק יָתְכוֹן מִגּוֹ דְחוֹק פּוּלְחַן מִצְרָאֵי
וְלָקַחְתִּי – וַאֲקָרֵיב, לקדושה
א. התרגום הקבוע לפועל ״לקח״ הוא בפעלים ״נסב״ או ״דבר״. זולת לקיחה שעניינה הבאת בני אדם או בעלי חיים למעלה יתרה של קדושה המתורגמת בלשון קריבה כמבואר בפסוק ״קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת״ (בראשית טו ט) ״קָרֵיב קֳדָמַי״. הואיל וכאן ״וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם – כאשר תקבלו את התורה על הר סיני״ (ראב״ע), תרגם כמו כן ״וַאֲקָרֵיב יָתְכוֹן״. וכמוהו גם ״קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם״ (בראשית מח ט) ״קָרֵיבִינּוּן כְּעַן לְוָתִי״, כי יעקב עמד לברכם ברוח הקודש.
אֱלָהּ – שם קודש וחול
ב. אֱלָהּ משמש כשם קודש וכשם חול. בפסוקנו ״וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים״ – ״וְאֶהְוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ״ הוא שם קודש, וכן כל אֱלֹהִים שלאחר הצירוף ״היה ל-״ בהוראת לאלוהות, מתורגם אֱלָהּ כשם קודש. כנגד זאת שמות ״אלהים״ שעניינם עבודה זרה מתורגמים בדרך כלל טָעֲוָת כגון: ״אלהי מצרים״ (שמות יב יב) ״טָעֲוָת מִצְרָאֵי״. אבל כש״אלהי״ ע״ז מוזכרים על דרך הניגוד לה׳, נמנע אונקלוס מלתרגם טָעֲוָת לכבוד שמים; שלא להסמיך טעוּת אצל שם ה׳. בכגון זה ״אלהים״ מתורגם אֱלָהּ כשם חול דוגמת ״כִּי גָדוֹל ה׳ מִכָּל הָאֱלֹהִים״ (שמות יח יא) ״אֲרֵי רָב ה׳ וְלֵית אֱלָהּ בָּר מִנֵּיהּ״, וכן ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי״ (שמות כ ב) ״לָא יִהְוֵי לָךְ אֱלָהּ אָחֳרָן״.⁠1
הַמּוֹצִיא – עבר או עתיד?
ג. ״הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם״ – ״דְּאַפֵּיק יָתְכוֹן״. לדעת רבי נחמיה יש לברך על הפת ״מוֹצִיא לחם מן הארץ״ שהוא לשון עבר כמוכח מהכתוב ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם״ (במדבר כג כב) וכשנאמרה פרשת בלעם כבר יצאו. אבל לרבנן ראוי לברך ״הַמּוֹצִיא לחם מן הארץ״ כי גם הוא לשון עבר. ואולם רבי נחמיה טען נגדם מפסוקנו ״הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם״ שהוא בהכרח לשון עתיד, כי כשנאמר פסוק זה עדיין לא יצאו. לכך השיבו רבנן שגם זהו לשון עבר, כי הקב״ה אומר: ״כשאוציא אתכם, אעשה כך שתדעו שאני הוא שהוצאתי אתכם״.⁠2
לדעת ״נתינה לגר״ גם אונקלוס פירש כרבנן, לכן תרגם ״הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם״ – ״דְּאַפֵּיק יָתְכוֹן״ בלשון עבר. ואולם ״מרפא לשון״ טען שדבריו אינם מוכרחים כי אַפֵּיק עשוי לבוא גם בהוראת עתיד, השווה: ״וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות ג יא) ״וַאֲרֵי אַפֵּיק״.⁠3
1. ועיין עוד בשני הפסוקים ובנספח ״תרגומי ההגשמה״, עמ׳ 920 – 921.
2. ברכות לח ע״א: תנו רבנן: מה הוא אומר? המוציא לחם מן הארץ, רבי נחמיה אומר: מוציא לחם מן הארץ. אמר רבא: במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע (רש״י: שהוציא כבר, והא ודאי ברכה הגונה, דלשעבר בעינן), דכתיב ״אל מוציאם ממצרים״. כי פליגי – בהמוציא; רבנן סברי: המוציא – דאפיק משמע דכתיב: ״המוציא לך מים מצור החלמיש״ (רש״י: וכבר הוציא), ורבי נחמיה סבר: המוציא – דמפיק משמע (רש״י: שעתיד להוציא) שנאמר: ״המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים״. ורבנן? ההוא, הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל: כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים (רש״י: שאני הוא שהוצאתי אתכם), דכתיב ״וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא״.
3. ב״לחם ושמלה״ תמה: אם ״המוציא״ משמעו ״הוצאתי״ בגוף ראשון, היה צריך לתרגם ״אפיקית״ כבגמרא שהרי ״אפיק״ נוהג רק בנסתר. והשיב: מכיוון שהכתוב הקדים ״אני ה׳⁠ ⁠⁠״ ולאחריו המוציא, אונקלוס תרגם ההמשך בנסתר. רק ״אני ה׳⁠ ⁠⁠״ שלאחריו הוצאתי מתורגם בגוף ראשון כגון בפרשת ציצית ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם״ (במדבר טו מא) ״דְּאַפֵּיקִית״.
ואפרשא יתכון לשמי לעם קדישיןב ויהווי מימרי לכון לאלה פרוק ותדעון ארום אנה הוא י״י אלהכון די פרקית ואפקית יתכון מן תחותג ניר שעבודהון דמצריי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואפרש״) גם נוסח חילופי: ״ואסב״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לעם קדישין״) גם נוסח חילופי: ״לאומה קדישא״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פרקית ואפקית יתכון מן תחות״) גם נוסח חילופי: ״אפקית יתכון פריקין מן״.
ואקרב יתכון קדמיי לעם ואהוי לכון לאלקא ותידעון ארום אנא י״י אלהכון דאנפיק יתכון מגו דחוק פולחן מצראי.
And I will bring you nigh before Me to be a people, and I will be a God unto you, and you shall know that I am the Lord your God who hath led you forth from the hard service of the Mizraee.
וקרבתי אתכם לפני לעם והייתי לכם לא-להים וידעתם כי אני י״י א-להיכם המוציא אתכם מתוך דוחק עבדות מצרים.
ואתכ֗ד֗כם לי אמה ואכון לכם אלאהא ותעלמון אני אללה רבכם אלמכ֗רג֗כם מן נקל אלמצריין.
ואקח אתכם לי לעם ואהיה לכם אלוהים, ותדעו שאני ה׳ אלוהיכם המוציא אתכם מסבל המצרים.
ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים – זש״ה עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ״ג:כ״א).
ולקחתי – כאשר תקבלו התורה בהר סיני.
וטעם המוציא אתכם – כי היתה במערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים, שיעמדו עוד בגלות. וזה יתברר לך בפרשת כי תשא (ראב״ע שמות פירוש שני ל״ג:כ״א).
AND I WILL TAKE YOU TO ME. When you receive the Torah on Mount Sinai.
[WHO BROUGHT YOU OUT.] Its meaning is that according to the great combination of the stars in heaven1 Israel was destined to remain in exile. This will be explained in the Torah portion Ki Tissa.
1. Literally, the upper ministers.
ולקחתי אתכםא לי לעם – והייתם עבדים לי, כי טוב לכם להיות עבדי, מהיות עבדי פרעה.
והייתי לכם לאלהים – אני אהיה אדון לכם, ולא פרעה.
וידעתם כי אני י״י אלהיכם המוציא אתכם – ועבדתם אותי ברצון, כי תאמרו מוטב לעבוד המלך הגדול, מלעבוד אותו הדיוט פרעה.
א. כן בפסוק. בכ״י מינכן 52 בטעות: אותם.
ולקחתי אתכם לי לעם – I WILL TAKE YOU FOR ME AS A PEOPLE – And you will be my servants, because it is better for you to be my servants than to be Paroh’s servants.
והייתי לכם לאלהים – AND I WILL BE FOR YOU AS ELOHIM – I will be master over you, and not Paroh.
וידעתם כי אני י"י אלהיכם המוציא אתכם – AND YOU SHALL KNOW THAT I AM HASHEM YOUR GOD WHO BRINGS YOU OUT – And you shall serve me willingly, because you will say it is better to serve the Great King, than to serve this plebeian Paroah.
ולקחתי אתכם לי לעם – בבאכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר: והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳).
וטעם וידעתם כי אני י״י אלהיכם המוציא אתכם מארץא מצרים – אמר ר׳ אברהם: כי היה במערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים שיעמדו עוד בגלות.
ואין זה מדרך הפרשה, רק יאמר: כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה, שיראו אותה כל העמים, תדעו כי אני י״י העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם, ואני אלהיכם ובעבורכם עשיתי, כי אתם חלק השם.
א. כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 138, וכן בפסוק: ״מתחת סבלות״.
AND I WILL TAKE YOU TO ME FOR A PEOPLE. That is, when you will come to Mount Sinai and you will accept the Torah. There, [at Mount Sinai], it was said, Then ye shall be Mine own treasure.⁠1
AND YE SHALL KNOW THAT I AM THE ETERNAL YOUR G-D WHO BROUGHT YOU OUT FROM UNDER THE BURDENS OF THE EGYPTIANS. The purport thereof, said Rabbi Abraham ibn Ezra, is that it was in the combined mighty power of the higher constellations that the children of Israel should yet stay in the exile. But this is not of the theme of the chapter. Rather He says: "When I will redeem you with an outstretched arm visible to all nations, you shall know that it is I the Eternal Who performs new signs and wonders in the world, and that I am your G-d and for your sake I had so acted, for you are the portions of the Eternal. "2
1. Further, 19:5.
2. Deuteronomy 32:9.
ולקחתי אתכם לי לעם – בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה:
וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם וגו׳ – אמר ר׳ אברהם כי הי׳ ראוי במערכת הכוכבים שיעמדו עוד בגלות. וכתב הרמב״ן ואין זה מדרך הפרשה אבל אמר כאשר אציל אתכם בזרוע נטוי׳ שיראו אותה כל העמים תדעו כי אני ה׳ אלהיכם ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק ה׳:
ולקחתי אתכם לי לעם, "I will acquire you to be My people.⁠" This will take place when you come to Mount Sinai and accept the Torah.
וידעתם כי אני ה' אלוהיכם המוציא אתכם, "then you will know that it is I, your God, Who is taking you out, etc.⁠" Ibn Ezra says that according to astrology, the Israelites would have remained in exile still longer. God declared that He will supersede what is written in the stars concerning their fate.
Nachmanides feels that this explanation does not conform to the tenor of the whole portion. He therefore suggests that the meaning is that when you will observe the brute force used by the Lord to bring you out of Egypt, and this will be witnessed by all the surrounding nations, you will realize that He is really your God, and that He has orchestrated all this on your account and for your benefit.
ולקחתי אתכם לי לעם – בעבור שבתחלת הענין לא דבר משה להם במצות השם, רק אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני (שמות ג׳:י״ז) כאשר היה זה הכרחי להציע להם תחלה להרחיב לבות כולם טף ונשים, עד שיתחילו בדברים מושכים הלבבות, להכנס באמונה בשם הנכבד אלוה אבותם לא זולתם, שב השם לצוות למשה שיוסיף עתה לומר להם דבר אחד יותר עמוק, כי כן הוא מטוב הלימוד, רצוני שיוחל בקל ואח״כ בעמוק, כ״ש לאותו העם, גם להיותם כלל המון, ולכן צוה השם למשה שיאמר ולקחתי אתכם לי לעם וכו׳. וזה כענין אמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכ׳ (שמות י״ט:ו׳), והנה היות עם י״י וכהניו וגוי קדוש, שזהו תכלית שלמות הנפש לא זולת זה, לכן אמר כי אז וידעתם כי אני י״י אלהיכם, כאלו אמר כי אף על פי שאני שולח עתה לכם ביד משה, אני י״י גם לפנים אהיה אשר אהיה (שמות ג׳:י״ד), די לכם בזכירת השם כי לא תוכלו להשיג זה השם שהוא ידיעת התכלית מכל החכמות, עד שאקח אתכם לעם, וזה יהיה בקבלת התורה ושמירתה, שענינה מצות כוללות ידיעת כל החכמות כולם ואז וידעתם וכ׳.
והנה אני – בעבור שנקראתי י״י, לכן אני הוא המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, כי הוא ית׳ העִלה הראשונה, והוא לבדו העושה הנפלאות עד שתגיעו למכת בכורים, ואם תדעו זה מה שיקרא ידיעה במוחלט, כמו שגדרה ארסטו׳ שהיא הידיעה המופתית בכל תנאיה. ומה מאד הפליג השם בזה החדוש ששלח להם עתה, וזה לסבות, האחת מצד האמת עצמו, והשנית פן יאמרו קצת הנמצאים שם או הבאים אחריהם כמונו היום, כי תכלית גאולת זה העם, לבד למה שאמר להם בתחלת הענין: ואומר אעלה אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג׳:י״ז), כמו שיטענו הנוצרים עלינו תמיד, לכן צוהו בזה המהלך השני, שיגיד להם התכלית העיקרי, והוא הקודם במעלה, ואם האחר קודם בזמן והצעה לו, כי תיקון הגוף לתכלית תיקון הנפש, לכן ציוהו גם כן כי אחר זכרו זה התכלית העיקרי בראשית דבריו, עתה יזכור להם אחריו בסדר השלמות הקודם בזמן, שהוא כמו שאמרנו תיקון הגוף, וזהו אמרו והבאתי אתכם אל ארץ וכ׳, כי אינם עדין חזקי האמונה בשם ית׳, כל שכן אחרי חרי אף פרעה, שיספיק להם הטענת בתכלית העיקרי לבד, עד שישמחו בו כל שכן כולם, לכן אחר שהקדים העיקרי כראוי לו לקדומת מעלתו, הטפיל לו אחריו הטפל. וראה חכמת המלמד הטוב, איך עשה להם שלש מדרגות, כי בתחלת הלימוד שלא ראו מאורות מעולם, וכל התחלות קשות, למדם דעת השם הנכבד והכניסם בברית תחת זה המלכות לתכלית טוב גופני לבד, והוא אמרו למעלה ואומר אעלה אתכם וכ׳ (שמות ג׳:י״ז), ובפעם השנית זכר להם זה התכלית הגופני, ועוד אחר שהוא רוחני, עם שהקדים הרוחני לגופני, להעירם כי הוא הקודם במעלה והוא העיקרי, ובפעם השלישית והוא ביום מתן תורה, שאז היה התכלית וגמר הכניסם בברית י״י, לא זכר להם רק הרוחני, והוא אמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ו׳), כי אז נגאלו ונזדככו הרעיונים ונלטשו השכלים, וראו בעיניהם פעולות זה האדון אשר לא יעשם זולתו, לכן ראוי שיאמר להם הרוחני לבד שהוא התכלית, ואז גמר הלקוחין והנשואין שנזדוגו עמו ית׳.
ובאמצעות אלו הנפלאות אקח אתכם לי לעם, ואהיה לכם לאלהים ולמנהיג, מרוב השגחתי בכם; ותדעו כי אני ה׳ המוציא אתכם מתחת עבדות מצרים; וזה, כי ריבוי הנפלאות שאחדש שם להוציא אתכם ממצרים, יביא אתכם להאמין בי שאני שליט על הנמצאות ומשגיח בדבקים בי להצילם מהרע שהם בו. ובעבור זה הכביד ה׳ יתעלה לב פרעה, כמו שיתבאר בפרשת בא אל פרעה (חלק א, י, א-ב).
ואמנם כנגד מ״ש אני ה׳ וארא שהיא הראשונה שזכר אמר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא וגו׳ רוצה לומר אחרי צאתכם ממצרים תבואו להר סיני ותקבלו את התורה פנים בפנים ואז תכירו ותדעו את השם הנכבד כי תנבאו ממנו בלי אמצעי כמו שיתב׳ מה שלא זכו אליו האבות וזהו וידעתם כי אני ה׳.
ואמר המוציא אתכם וגו׳ לפי שצאתם ממצרים ונתינת התורה שניהם היו בלי אמצעי.
ולקחתי אתכם לי לעם – במעמד הר סיני.
וידעתם – הכירו והתבוננו שכל זה יתאמת, כמו ״וידעתם היום כי לא את בניכם״ (דברים י״א:ב׳).
כי אני ה׳ אלהיכם המוציא – כי בהיותי אלהיכם, משגיח עליכם בפרט, ואני המוציא ומשתדל עתה להוציאכם, אין ספק שאעשה כל מה שאמרתי.
ולקחתי אתכם לי לעם, this will occur at the revelation at Mount Sinai.
וידעתם, then the Israelites will realise that all of God’s promises have indeed come true. We find a similar verse in Deuteronomy 11,2 וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו, “you will know this day, that not with your children who did not know, etc.” but
כי אני ה' אלוהיכם המוציא, that inasmuch as it is I, the Lord your God Who leads you out and watches over you very closely, AM THE ONE who will do everything that I promised.
[א] ולקחתי אתכם לי לעם
[1] שם דף קיא ע״א (סנהדרין קיא.)
[ב] המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
[1] ברכות פרק שישי דף לח ע״א (ברכות לח.)
כִ֣י אני: בגלגל לא במקף. [כִּ֣י].
וידעתם וגו׳ – פי׳ עכשיו יש לכם לדעת ידיעה ברורה כי אני ה׳ אלהיכם הוא המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים פי׳ לתת עליכם סבלות אלהותי. עוד ירצה לומר להם שישגיחו להכיר מדות אלהיכם כי אל רחום ה׳ אלהיכם.
וידעתם כי אני ה' אלוהיכם, "you will know that I י⁠־ה⁠־ו⁠־ה am the Lord your God.⁠" God means that the Israelites will now receive clear evidence which attribute of God it is that will set in motion the various steps of the redemption. They will also realise in retrospect that the attribute of Mercy had been predominant in all of God's actions.
ולקחתי אתכם לי לעם – בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר והייתם לי סגולה:
וידעתם כי אני ה׳ – לא הבינותי מאמר זה וכי״ב בשאר המקומות, כי אם אדם ישמיע שם עצם עליו או אחד משמות תאריו ויאמר עד״מ אני ראובן או רופא וכדומה, הנה בדבור זה יתודע לעיני רואיו, כי ישימו עליו עין השגחתם ויעשו להם סימנים בגופו בפניו ובאחד משאר חלקי הגוף אשר על ידיהם יכירוהו מאז והלאה בהכרת פניו וידעו כי זה הוא הנקרא בשם ראובן, זה הוא המתואר לרופא; אמנם אם אין מקום כלל לתועלת ההכרה, כגון שהאומר אני ראובן הוא נסתר ונעלם באחד המקומות עד שלא תשלוט בו עין האדם לראותו, הנה דבורו אני ראובן הוא מאמר בטל ואין בו תועלת מאומה, ואחרי שהוא ית׳ נקרא אל מסתתר, הוא נסתר בתכלית ההסתר ונעלם בתכלית ההעלם, א״כ איזו תועלת יגיע לנו ממאמרו, וידעתם כי אני ה׳. ואם יהיה המכוון בזה להודיע שיש מצוי ראשון הממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים שבשמים ובארץ ומה שביניהם אינם נמצאים רק מאמתת המצאו, א״כ היה ראוי לומר. וידעתם כי יש ה׳, כי מלת יש יורה על המציאות, ואין מקום למלת אני. ונ״ל כי אין מלת אני שם למדבר בעדו (איך), אבל הוא שם אליו ית׳ כמ״ש רש״י ותוס׳ בסוכה מ״ה, ובמכדרשב״י (זהר ס״פ מקץ ר״ד) והייתם קדושים כי קדוש אני, מאן אני דא קב״ה, ונ״ל הטעם בזה, כי מלת אני הוא שם מפעל, והאלהים אנה לידו, תאנתה מי ישיבנה (ירמיהו ב׳) שפי׳ סבה, וכן תואנה הוא מבקש (שופטים י״ד) שפירש״י עלילה, וכן ויהי העם כמתאוננים לפירש״י עלילה, והיינו סבה, כמו ולו נתכנו עלילות (שמואל א ב׳) שפי׳ השתלשלות הסבות והמסובב מהם. ולהיותו ית׳ סבת כל הסבות ועלת כל העלות, לכן נקרא בשם אני, ר״ל בעל המסבה (גרונדאורזאכע), וטעם וידעתם כי אני ה׳, תדעו כי בעל המסבה הוא אדון כל (כ״ה המכוון בשם הוי׳ ב״ה לפי הקרי שהוא העיקר אצלו, כמ״ש בפ׳ בראשית), והוא הפך דעת המשתבשים לאמר, אף שהוא ית׳ ברא כל העולמות וכל אשר בהם, והוא לבדו הסבה ראשונה להם, מ״מ הוא נעלה ומרומם מלהתפשט תמיד על עלוליו, והנבראים מתקיימים בעצמם מכח הראשון שהוטבע בהם מבעל המסבה ית׳, בקיום הבית אחרי הבנותו. הנה להורות על ההפך אמר כי בעל המסבה הוא אדון כל, הוא אדון אמתי תמיד על כל מעשי ידיו, הוא השליט תמיד על כל ברואיו, וכחו הגדול ינהיגם ויקיימם תמיד, וברצונו הפשוט יוכל לשנות תולדות הטבעיים וחקי הנבראים. עמ״ש ס״פ כי תבא, כי אני ה׳ אלהיך. ובהאזינו כי אני אני הוא.
ולקחתי – ברגע בו תעמדו זקופים, ותהיו בני חורין ומוּדעים לזכויותיכם האנושיות, אקח אתכם לי לעם. מיד לכשתשתחררו, תהיו לעמי! אתם תהיו לעמי, ללא ארץ, וללא קרקע משלכם, אלא אך ורק באמצעותי!
לי לעם – שתי מילים קצרות אלה הן האמירה הראשונה על ייעודם של ישראל. הן מבטאות את התכונה העושה את היהדות לכל⁠־כך ייחודית. אין מתאים כלל וכלל להתייחס ליהדות כ״דת היהודית״. חוסר מחשבה הוא להגדיר את היהדות כ״דת״, להציב אותה בשורה אחת עם הדתות האחרות, ולאחר מכן לתמוה ש״דת״ זו כוללת דברים כה רבים מעבר למסגרת המקובלת של ״דת״. ״לי לעם״: על ישראל להיות עם לה׳.
אמירה זו לבדה כבר מבהירה שהיהדות, כפי שייסדה ה׳, אינה דת כלל. נכון הדבר שהיהדות כוללת בתוכה יסודות, שמוגדרים בדרך כלל כ״דת״, אך המושג ״יהדות״ שונה לחלוטין ורחב לאין ערוך. ב״דת״, אין לאל אלא מִקדשים, כנסיות, מסדרי כהנים, עדות מאמינים וכו׳. ואילו אומות ועמים, כפופים למלכים ושלטונות בלבד; ומבוססים על מושג המדינה, ולא על דת ואל. אולם ביהדות ייסד ה׳, לא עדה דתית אלא אומה; כל החיים הלאומיים יקבלו צורה על ידו. ישראל יהיה ״עמו״, ולא רק עדת מאמינים.
כמה שונות הם דרכי ״לשון הקודש״, בבחירתן בביטויים מתאימים למושגים של ״עם״, ובן זוגו – ״מלך״!
בגרמנית, המלך (״קעֶנִיג״) הוא מי שבידו היכולת והכח (״דֶר קעֶנֶנְדֶה״); והעם ההולכים אחריו (״פוֹלְק״), הם אלה החייבים לשמוע בקולו (״דַס פוֹלְגֶנְדֶה״). (בשפות הלטיניות, נלווית למושג ה״עם״ משמעות חזקה יותר של זלזול והשפלה [עיין פירוש, בראשית יא, ז]). לכן קיים העם רק למען המלך; בלי מלך אין עם.
לא כך הוא בלשוננו הקדושה. המושג ״עַם״ אינו תלוי בסוג כלשהו של יחס למרוּת עליונה שמעליו או מחוצה לו; אלא הוא מושג העומד בזכות עצמו, אשר במרכזו אך ורק הקשר ההדדי שבין מספר רב של אנשים (״עם״ קרוב ל״עִם״ משורש ״עמם״). המשמעות הבסיסית של ״מלך״ היא: מי שמשמש כראש לאחרים, מי שמהנה את האומה בחכמתו ופקחותו, מי שחושב עבור האחרים. (השווה תיבת ״נמלך״ בלשון חכמים, ״להתייעץ עם מישהו״. קרוב ל״מלך״ ברמה המוחשית – ״מלק״ [עיין פירוש, בראשית י, י]). נמצא, שהמלך קיים למען חברת העם, כדי שבני העם יגיעו, אחד באמצעות השני ועם השני, לתכליתם הסופית; אך חברת העם אינה קיימת למען המלך.
כאשר ה׳ אומר ״ולקחתי אתכם לי לעם״, פירושו: על חייכם הציבוריים להיות מודרכים על ידי חכמתי, ולהוות התגלות של רוחי.
בני דור מאוחר יותר ביקשו לצמצם את כל תוכן הקשר שלהם לה׳, לחיי המקדש וקרבנותיו; ואף כשהוכיחו אותם על שחיתותם החברתית, הסתתרו מאחורי הקריאה: ״הֵיכַל ה׳! הֵיכַל ה׳!⁠״ (ירמיהו ז, ד). ואז הרעים הנביא בקולו נגדם: ״הֵיכַל ה׳ הֵמָּה!⁠״ (שם) – עליהם בעצמם להיות היכל ה׳. כפי שביאר הנביא: ״כִּי לֹא⁠־דִבַּרְתִּי אֶת⁠־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל⁠־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח״ – לא קירבתי אותם לעבודתי כדי שיקריבו קרבנות. ״כִּי אִם⁠־אֶת⁠־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ⁠־לִי לְעָם״ וגו׳ (שם ז, כב–כג).
אמת, שה׳ דיבר אלינו גם אודות קרבנות. יתירה מכך, ביום גאולתנו ממצרים, הוא הקים אותנו לעם, בדווקא על ידי קרבן ורק על ידי קרבן. אך הוא לא עשה אותנו ל״עדה של מִקדש״ בכדי שנקריב קרבנות; אלא באמצעות הקרבן ביקש לעשותנו ל״עם״.
ודווקא מוסד זה – הקרבן – הוא שהקים לראשונה את המדינה על עקרונותיה המנחים היסודיים, כפי שנוכיח בהמשך (עיין פירוש להלן יב, ג–ו). בעוד שעמים אחרים נעשים מאוחדים על ידי חלקם המשותף באדמת המולדת, הרי שהעם יהודי נעשה מאוחד בחלקם המשותף באלקי ישראל.
״ולקחתי אתכם לי לעם״ – על ידי יציאת מצרים; ״והייתי לכם לאלקים״ – על ידי מתן תורה; ״וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם המוציא״ וגו׳ – על ידי הנדודים במדבר.
רק על ידי מה שיעבור עליהם במדבר, יגיעו להכרה, שלא רק פעם אחת גאלם ה׳ ממצרים, אלא תמיד יהיה אלקיהם; ויגן עליהם בהווה ובכל הזמנים בעתיד כדי שלא יתמוטטו תחת ״סבלות מצרים״, ויוציא אותם מתחת סבלות אלה.
לא שבנו מעולם להיות ״עבדים״; לעולם לא נהיה עוד ״גרים״; אך ״סבלות״ יהיה עלינו לשאת, כל עוד בני אדם אנחנו. כל עוד נשאר נאמנים לה׳, יכולים אנו לבטוח בעזרתו האיתנה ואפילו הנסית. זה הדבר שצריך להיות ברור לנו, עד סוף כל הדורות, מנדידתנו במדבר; ורק אז –
ולקחתי – הדבר השני הוא מתן תורה שאז אקח אתכם לי לעם, זה יהיה ג״כ ע״י שם הויה שעז״א וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם, כי הדבור הראשון היה אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ואז תשיגו כי אלהיכם שהוציא אתכם ממצרים הוא שם הויה, כי יהיה זה באותות ובמופתים אדירים ונוראים:
I WILL TAKE YOU. Regarding the second event, Matan Torah or the revelation at Sinai, that will be effected when I will take you to myself as a people – also via the name YHVH whereby you will know that I am the Lord (YHVH) your God who brought you out. Since the first commandment will be: I am the Lord (YHVH) your God who has taken you out of the land of Egypt, and the revelation will take place amidst mighty signs and awesome wonders, you will fathom that your God who had taken you out of Egypt, is YHVH.
לי לעם: שתהיו מנהיגים מלכותי.
והייתי לכם לאלהים1: מנהיג טבע הליכות חיי עולם בהשגחה פרטית.
וידעתם כי אני ה׳: היא הבטחה אחרת, ולשון חמישי של מעלה2, שכל כך תעלו בדעת עד שתגיעו למדרגה של ״וידעתם״ היינו דבקות ודעת אלהים 3, וכיוצא בזה מתפרש להלן (טז,ו)4. והדבר מובן שיהיה5 בזמן מאוחר ממדרגה הקודמת, כמו הלשונות הקודמים. והיה זה משעת מתן תורה ואילך6.
[הרחב דבר: והנה בברכות (לח,א) הוכיח רבי נחמיה במשמעות ״המוציא״ שהוא להבא מהאי קרא דכתיב ״המוציא אתכם וגו׳⁠ ⁠⁠״ וכשנאמר פסוק זה למשה עדיין לא יצאו. ואיתא שם: ורבנן, ההוא הכי קאמר להו קוב״ה לישראל, כד מפיקנא לכו, עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים, דכתיב ״וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא וגו׳⁠ ⁠⁠״. ולכאורה אינו מובן, מאי הוכחה מרישיה דהאי קרא לטעמייהו. ולדברינו מבואר יפה, דמדכתיב ״וידעתם כי אני ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״ מוכח שפיר דלא מדבר מזמן שנאמר הפסוק, אלא מזמן שעתיד להיות.]
וראוי לדעת7, שהבטחה זו8 אין הפירוש שיהיו כל ישראל בזו הבחינה, דזה אי אפשר שתתנהג אומה שכל אנשיה יהיו משוקעים בדעת אלהים. אלא הפירוש שיהיו בכם הרבה אנשי מעלה. ובריש ספר ויקרא (א,א ד״ה אדם) ביארנו ע״פ ויקרא רבה (ב,א) דעל אלה אנשי מעלה כתיב ״אדם אחד מאלף מצאתי״ (קהלת ז,כח).
והיינו שביארנו ענין ד׳ כוסות, שנשתנו כל ישראל בצורתם ובדעתם מכאשר היו בד׳ מדרגות. אבל יש עוד כוס חמישית נגד זה הלשון של ״וידעתם וגו׳⁠ ⁠⁠״9. ובאשר אין חובה לכל ישראל להגיע לזו המדרגה, על כן זה הכוס הוא מצוה ולא חובה10. ועיין מה שכתבתי להלן (טז,ו)11.
מתחת סבלות מצרים: הפלא היותר גדול שיגיע אדם שהיה תחת סבלות בחומר ולבנים להתעלות כל כך עד שיגיע לדעת ה׳12, וזהו דבר המגיד ׳וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח׳, פירוש, אות הוא שהוא13 משובח, ומשום הכי מרגיש יותר.
1. מהו ״לכם לאלהים״ הרי הוא ״אלהים״ על כל העולם.
2. כפי שהסביר רבינו בפסוק הקודם, שארבע הלשונות של גאולה מתארים ארבע דרגות עליה של עם ישראל משפל מדרגתם עד ראויים לקבל שכינה, כשעתה אנו מגיעים ללשון החמישית שכנגדה נהגו להעמיד כוס חמישית.
3. וכתב בספר ׳נתיבי חיים׳: ואפשר לומר שלפי ביאורו של הנצי״ב ז״ל, טעמו של דבר שקוראים לכוס החמישית ׳כוסו של אליהו׳, הוא, כי בזמן ההוא כולם ידעו את ה׳, כלשון הרמב״ם בהלכות מלכים (יג,ה)... ולזה הכוס החמישית תהיה חובה ולא רשות.
4. עה״פ ״ערב וידעתם כי ה׳ הוציא אתכם ממצרים״.
5. המצב הזה (או הדרגה הזאת) של ״וידעתם״.
6. אך האברבנאל בפסוקנו מדבר על דרגת בני ישראל בשעת מתן תורה (של ״פנים בפנים״) ובעקבותיו המלבי״ם, ולא על ׳משעת מתן תורה ואילך׳.
7. כאן חוזר רבינו לתחילת דבריו (בתחילת פסוק ו׳) על פשר הכוס החמישית.
8. של ״וידעתם וגו׳⁠ ⁠⁠״ שמשמעותה – ׳דבקות ודעת אלהים׳.
9. לא כפי המקובל לומר שהיא כנגד הלשון של ״והבאתי״.
10. וכתב בספר ׳נתיבי חיים׳: ואפשר לומר שלפי ביאורו של הנצי״ב ז״ל, טעמו של דבר שקוראים לכוס החמישית ׳כוסו של אליהו׳, הוא, כי בזמן ההוא כולם ידעו את ה׳, כלשון הרמב״ם בהלכות מלכים (יג,ה)... ולזה הכוס החמישית תהיה חובה ולא רשות.
11. עה״פ ״ערב וידעתם כי ה׳ הוציא אתכם ממצרים״.
12. הוא מגיע מ״המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים״ ל״וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם״.
13. המספר הזה – משובח.
ולקחתי וגו׳ – זוהי תכליתה של הגאולה הרוחנית הבאה בעקבותיה של הגאולה הגשמית ומשלימה אותה.
וידעתם וגו׳ – מוסב גם על האמור בפסוק ו, כלומר אחרי שכל זה יתרחש, כי אז ״וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם״. ה׳ ייוודע כפי שלא נודע עד כה, אף לא בימי האבות.
המוציא – הוא המערכה הראשונה, ״והוצאתי״ הוא מעשה ה׳, ומובן מאליו שכך גם המעשים הבאים.
סבלת מצרים – וכאלו כתוב וגומר, כלומר וכל יתר תופעות השיעבוד.
ולקחתי אתכם לי לעם כו׳ והבאתי אתכם אל הארץ – ר׳ סימאי אומר נאמר ולקחתי אתכם לי כו׳ מקיש יציאתו ממצרים לביאתו לארץ כו׳ שנים מס׳ רבוא כו׳. כוונת המאמר הזה המופלג הוא כי כל האותות והמופתים ושפטים גדולים אשר עשה למצרים בי׳ מכות ובקריעת ים סוף שוה בשביל שיבואו שנים מס׳ רבוא אל המטרה האלהית וכמו שכל זה שעשה במדבר הכל היה לתועלת אשר שני אנשים ישארו מס׳ רבוא כן לא ימנע מהשי״ת לשדד הטבע ולהראות זרועו והשגחתו על בניו בפרט לכל באי עולם, אף כי אינם ראוים אל הדביקות לאלקות והמטרה התכליתית רק שנים מס׳ רבוא ומאות אלפים שונאי השם יאבדון עבור תועליות פרטים מצוינים מאמינים בהשגחתו ולזה אמר רבא וכן לימות המשיח וכן הוא אומר ככל אשר וכו׳ לכם ה׳ אלהיכם במצרים לעיניך כי הנפלאות עשה לכולם ולהביט וליקח מזה מוסר צדק ואמונה טהורה זה רק ליחידים מהכלל לכן לא ירפה ידי המאמין בראותו כי אין מי שראוי אל המטרה האלהית רק יחידי סגולה כי משביב אש בהריחו ברוח סוער יאיר כל העולם, כן ההשגחה האלהית בהדבקה ביחידי סגולה אשר יריחו רוח משפט וצדק תהיה לאור עולם ולאש לוהט שלהבת יה ולכן נסמך אל מה שהביאו קודם אחד ממשפחה מזכה כל המשפחה כו׳ יעו״ש ודו״ק כי זה מושכל.
והייתי לכם לאלהים – וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם כו׳ והבאתי אתכם אל הארץ. הענין עפ״י דברי הנביא זכרתי אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר כו׳ כי זה באמת ענין נורא אשר עם גדול כמוהו הלכו בבטחונם במדבר ציה ולא שאלו באיזה דרך תוליכנו. ולכן אמר כי באמת בשכר זה שתבטחו בי ותלכו אחרי בתום לב בשכר זה תבואו אל הארץ (וכנזכר זה הרבה בספרי) וזה שאמר כי באמת כעת נראה לכם כי הסיבותי לכם רעה ולהכביד עולם לבל ליתן להם תבן ובכ״ז תראון כי זה עוצם הטובה ותכלית הדרור ולקחתי אתכם לי לעם כו׳ וידעתם פירש בלשון ציווי שתדעו בטח כי אני ה׳ כו׳ המוציא אתכם, ומזה תדעו כי והבאתי אתכם אל הארץ כו׳ ונתתי לכם מורשה ולכו בכל אשר תלכו ולא תנסון את ה׳ ותלכו אחריו כצאן אחר רועה וכן אמר בזוה״ק ברעיא מהימנא פקודא דא למינדע כו׳ הרי דריש בלשון צווי ודו״ק.
ולקחתי אתכם – תניא, ר׳ סמאי אומר, נאמר ולקחתי אתכם ונאמר (פסוק ח׳) והבאתי אתכם אל הארץ, מקיש יציאתם ממצרים לביאתם לארץ, מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא1 אף יציאתם ממצרים שנים מששים רבוא.⁠2 (סנהדרין קי״א.)
המוציא אתכם – בכל מקום המוציא דאפיק משמע,⁠3 והכא הכי קאמר קוב״ה לישראל, כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפקית יתכון ממצרים, דכתיב וידעתם כי אני ה׳ וגו׳ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.⁠4 (ברכות ל״ח.)
1. שלא נשתיירו רק יהושע וכלב.
2. שמכל ששים רבוא שהיו במצרים לא נשתיירו אלא שנים בלבד ואותם עלו ביחד לששים רבוא ויצאו ממצרים והשאר מתו בשלשת ימי אפלה שלא יהיו מצרים רואין בקלקלחן של ישראל, ועיין במ״ר ס״פ שמות פ׳ ה׳.
3. לשון עבר, וכמו המוציא לך מים מצור החלמיש (פ׳ עקב).
4. ר״ל שאז תדעו שאני הייתי המוציא, ודעת ר׳ נחמיה בגמרא דמוציא מורה על עבר והמוציא על להבא, ומביא ראיה מפסוק זה, וקיי״ל כרבנן. ונ״מ בזה לענין נוסח ברכת המוציא, שצריך לברך בלשון עבר כמו ברכת הודאה, ואם נפרש דהמוציא מורה לשון להבא צריך לומר מוציא, וכיון דקיי״ל כרבנן דהמוציא לעבר משמע לכן אנו אומרים המוציא.
אבל עם כ״ז אין הענין מבואר, כיון דבמוציא כו״ע ס״ל דהוראתו הוא לשון עבר ובהמוציא יש סברא לפרש גם לשון להבא, א״כ למה לא יברכו בלשון מוציא שהוא לשון עבר ודאי, אך בירושלמי מבואר טעם בזה שאין מברכין מוציא כדי שלא לערבב הממי״ן מן העולם ומן מוציא, ואע״פ דבתיבות לחם מן ג״כ מערבין הממי״ן אך התם א״א בענין אחר.
ועל פי זה י״ל טעם פשוט מה שבברכת הגפן ומזונות ושארי דברים אומרים בורא ולא הבורא – יען דכיון שאין שם טעם משום ערבוב האותיות לכן צריך לומר בורא שהוא ודאי לשון עבר כמו מוציא, ודו״ק.
ומה שלא הביאו בגמרא דידן טעם הירושלמי משום ערבוב הממי״ן י״ל דקשה להגמרא דהא כמו כן מצינו כמה ברכות שיש בהם משום ערבוב ממי״ן כמו מתיר אסורים, מלביש ערומים, וכדומה, ובכ״ז לא חששו לתקן לומר המתיר, המלביש, וא״כ מהיכי תיתא לחוש בכאן אלא שלפי״ז תשוב הערתנו למה לא תקנו לברך מוציא שהוא לכו״ע לשון עבר, ואפשר י״ל דס״ל להגמרא דדעת ר׳ נחמיה בטלה לדעת חכמים וגם אין אנו חוששים לה. –
והנה טעם הדבר בכלל שדחקו חכמים לפרש לשון הפסוק כאן המוציא אתכם בלשון עבר ולא כפשוטו בלשון להבא י״ל ע״פ סוגית הגמרא בעירובין י״ט א׳ שדרשו הפסוק דישעיה ס״ו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכים, מתקיף לה רב כהנא, אלא מעתה המוציא והמעלה הכי נמי דמסיק ודמפיק משמע אלא דאסיק ודאפיק ה״נ דפשעי הוא, ומדפריך בפשיטות ומתרץ בפשיטות דהמוציא לעבר משמע, מבואר שאין סברא כלל לומר דהמוציא להבא משמע, ולכן השתדלו החכמים לפרש לשון המוציא שבכאן בלשון עבר.
כִּ֣י אֲנִ֤י ה'֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם – The phrase “for I am Adonay your God” appears 10 times in Tanakh (Exodus 6:7, Exodus 16:12, Leviticus 11:42, Leviticus 20:7, Leviticus 24:22, Leviticus 25:17, Leviticus 26:1, Deuteronomy 29:5, Ezekiel 20:20, Joel 4:17).
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררמב״ןטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןמנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהליקוט הערות מסורההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144