×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יח) יְהֹוָ֥הי״י֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
Hashem will reign forever and ever.⁠"
מקבילות במקראתורה שלמהמכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרשב״יתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהליקוט הערות מסורהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ריג] 1ה׳ ימלך לעלם ועד, רבי יוסי הגלילי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה׳ מלך עולם ועד, לא היתה אומה ומלכות שולטת בהן לעולם, אלא אמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא, על עמך [עדרך צאנך] צאן מרעיתך זרע אברהם אוהבך בני יצחק יחידך עדת יעקב בנך בכורך גפן שהסעת ממצרים וכנה אשר נטעה ימינך. (מכילתא)
[ריד] 2ה׳ ימלך לעלם ועד, כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, שנא׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד. (משנה אבות פ״ו יא)
[רטו] 3ה׳ ימלך לעלם ועד, אין פוחתין [בתפלת מוספים של ר״ה] מעשרה מלכיות כו׳, א״ר אלעזר ברבי יוסי ותיקין היו משלימין אותה בתורה [דהוו להו ארבע מן התורה שלש בתחלה ואחת בסוף, רש״י] בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכויות תלת הוא דהויין ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו (במדבר כ״ג:כ״א), ויהי בישורון מלך (דברים ל״ג:ה׳), ה׳ ימלך לעולם ועד, כו׳ שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד (דברים ו׳:ד׳), מלכות. (ראש השנה לב:)
[רטז] 4ה׳ ימלך לעלם ועד, ט״ו וי״ו בסיון גלו אנשי בית שאן ובקעתה אף הוא יתד רעה לישראל בימי יון, וכשגברה יד חשמונאים הגלו אותם, ששמחה היא לפני המקום כשהרשעה מסתלקת מן העולם, שנאמר (עבדיה א׳:כ״א) ועלו מושיעים בהר ציון, ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד, ואומר (תהלים ק״ד:ל״ה) יתמו חטאים מן הארץ. (מגלת תענית פ״ג)
[ריז] 5ה׳ ימלך לעלם ועד, פסוק זה מלאכי השרת אמרוהו. (מדרש אגדה)
[ריח] 6ימלך, כל ימלוך חסר ו׳, במ״א מלא תחת עבד כי ימלוך (משלי ל׳:כ״ב) כו׳, ולמה של הקב״ה חסר, כגון ה׳ ימלך לעולם ועד וחבריו, לפי שאין מלכותו של הקב״ה שלימה, שכל זמן שזרעו של עשו הרשע בעולם שהן ממליכין ע״ז כביכול אין מלכותו שלימה, שכן הוא אומר (שמות י״ז:ט״ז) כי יד על כס יה כו׳. (מדרש חסרות ויתרות)
[ריט] 7ועד, תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב, כל מקום שנאמר נצח, סלה, ועד, אין לו הפסק עולמית. נצח, דכתיב (ישעיהו נ״ז:ט״ז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה, דכתיב (תהלים מ״ח:ט׳) כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה. ועד, דכתיב ה׳ ימלוך לעולם ועד. (עירובין נד.)
[רכ] 8ה׳ ימלך לעלם ועד, מפני מה, כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה׳ עליהם וגו׳. (מכילתא)
[רכ*] ה׳ ימלך לעלם ועד, אמרו חז״ל שאמר להם משה לישראל: ראיתם הנסים והגבורות והנפלאות שעשה לכם הקב״ה? יותר ויותר הוא עתיד לעשות לכם לעתיד לבא בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה, מלחמות וצרות ויצר הרע ומלאך המות שיש להם רשות לשלוט בעולם, אבל לעולם הבא אין בו לא צרות ולא אנחות ולא שעבוד ולא יצר הרע ולא שטן ולא מלאך המות, שנא׳ (ישעיהו כ״ה:ח׳) ומחה אדני ה׳ דמעה מעל כל פנים, וכתיב (ישעיהו כ״ה:ט׳) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. (מדרש ויושע פכ״ב)
1. במכילתא דרשב״י: ר׳ יוסי אומר כו׳. בכת״י מדרש חכמים (המובא במהד׳ הורביץ) הגירסא: ״אבל לעתיד לבוא עמך עדרך צאן כו׳⁠ ⁠⁠״. ובילק״ש: ״אבל אנחנו עמך עדרך, צאן מרעיתך״. ובשכ״ט: ״לעתיד לבוא אמרו: עכשיו לא תתיידע מלכותך אלא על עמך וצאן מרעיתך, מפני מה, כבי בא סוס פרעה״. ובמהד׳ הורביץ גורס: ״אבל עכשיו על עמך״. ובלקח טוב: ״אלא אמרו: ה׳ ימלוך לעתיד לבא, ועדיין אין לו הפסק״. וראה להלן אות רכה ממכדרשב״י. ובתוספות בהד״ז: ״ה׳ ימלוך לעולם ועד, לאחר שיתיישבו בארץ יודע מלכות הקב״ה מכל האומות. ואלמלא אמרו: ׳ה׳ מלך׳, אין כל בריה יכולה לעמוד לפניהם, אלא לא המליכוהו לעולם עד ימות המשיח, דאז יהיה מלכותו קיים לעולם ועד״. באונקלוס כאן מתרגם בלשון הווה. ובפי׳ הרמב״ן: ״ה׳ ימלוך לעולם ועד, יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל, שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו. כן יהי רצון מלפניו לעשות בכל הדורות, לעולם לא יגרע מצדיק עינו, ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו כזה פסוקים רבים, כגון: ׳ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה׳ (תהלים קמו י). ׳יהי שם ה׳ מברך מעתה ועד עולם׳ (שם קיג ב). ׳והיה ה׳ למלך על כל הארץ׳ (זכריה יד ט). ואונקלוס נתיירא ממנו, בעבור שהמלכות לאלהים היא ולעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הוה: ׳ה׳ מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא׳, כדרך ׳מלכותך מלכות כל עולמים׳ (תהלים קמה יג). ולא הבינותי דעתו בזה, שהרי כתוב: ׳יהי כבוד ה׳ לעולם׳ (שם קד לא), ׳וימלא כבודו את כל הארץ׳ (שם עב יט), ׳יתגדל ויתקדש׳, ׳יאמן ויגדל שמך׳ (דהי״א יז כד). ויתכן שטעמם כסוד הברכות״. ורבינו בחיי: ״ואונקלוס עשאו בתרגומו הווה, כלשון הכתוב (תהלים י טז): ׳ה׳ מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו׳. ואולי דעת אונקלוס שתרגם כן, כי משה וכל ישראל כוונו בכתוב הזה אל המלכות, ועל כן חתמו השירה בו, כי מתחלה בדברי השירה פתחו בשם המיוחד, הוא שאמר: אשירה לה׳, ועתה רצו לחתום אותה במלכות כו׳. או אפשר עוד כי כונת אונקלוס בזה, לפי שכל הזמנים כלן העבר והעתיד בהש״י הם כהווה, כי הוא עד שלא היה זמן, והזמן לא יעברנו, ולכך תרגם הכתוב בלשון הווה״. ובחזקוני: ״יהי רצון שימלוך עלינו לעולם ועד, אדון כזה שעשה לנו טובות אלו״.
ואולי י״ל שמטעם זה אנו אומרים בקדושא דסדרא ב׳ובא לציון׳ פסוק: ה׳ ימלוך וגו׳, עם לשון התרגום אונקלוס, כדי לפרשו בלשון הוה. וראה רש״י סוטה (מט. אקדושה דסדרא). וי״מ משום עמי הארץ שאינם מכירים רק בארמית. באבודרהם סדר שחרית של חול לז: ״ה׳ ימלוך לעולם ועד, פסוק הוא בתורה. ה׳ מלכותיה, הוא תרגומו, ומה שנהגנו לומר זה הסדר קדושה בלחש, בעבור פסוק: ׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳ שאמר משה, והיה ראוי לאומרו ראשון, ושמוהו אחרון כדרך סדר הקדושות שהמלכות בסוף. ותדע שכן הוא, שהפסוקים הראשונים אומר ש״צ בקול רם עם תרגומו, ופסוק ׳ה׳ ימלוך׳ ותרגומו אומר בלחש. ואי תימא למה תקנו לומר בסדר קדושה זה: ׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳ שאמר משה, ובקדושה שאומר מעומד: ׳ימלוך ה׳ לעולם׳ שאמר דוד. וי״ל לפי שמתרגמין זה הסדר קדושה תקנו לומר הפסוק שאמר משה, לפי שאין תרגום לכתובים. ושמעתי בשם הרא״ש שאמר כי קבלה בידו שעל תרגום פסוק: ימלוך ה׳ לעולם וגו׳, יצאה בת קול ואמרה ליונתן בן עוזיאל: מי הוא זה שמגלה סתרי לבני אדם, מפני שיש בו קץ משיח״. בתורת משה להחת״ס כתוב: ״ארז״ל, כשנפל בפיהם ׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳, ולא ׳ה׳ מלך׳, הרגישו כי איננו תשועת עולמים, ועתיד ביהמ״ק ליחרב, ואז ימלוך (לעתיד) לעולם ועד, ולא עתה״. אינני יודע מקור מאמר זה. כידוע כתבו תלמידיו ספר זה מה ששמעו ממנו בעל פה. ואולי פי׳ כן לשון המכילתא הנ״ל.
2. אדר״נ נו״א פרק מא, מס׳ כלה רבתי פ״ח, סדר אליהו זוטא פי״ז. ויש לציין שחז״ל הדגישו בכ״מ, שבקרא זה פרסמו עם ישראל קבלת עול מלכות שמים; במכילתא בשלח מסכתא ב׳ פ״ה: ״ומה אמרו משה וישראל על הים: ה׳ ימלוך וגו׳. אמר המקום: מי שהמליכני על הים, אעשהו מלך על ישראל (וזה היה משה)״. בתנ״י תשא ד, ותנחומא שם ח: ״כך אמר הקב״ה: כשאמר לו מפני מה אתה מצווני על ישראל מכל אומות שבעולם. אמר לו: מפני מה שהמליכוני תחילה על הים, ואמרו: ה׳ ימלוך לעולם ועד״. וכ״ה בויק״ר ב ד, ובשהש״ר ו יא, פסיקתא דר״כ פ״ב. ובמעשה דחנה ושבעה בניה, מבואר בסדר אליהו רבא (פ״ל) פכ״ח: ״הביא את הששי, אמר לו: בא והשתחוה לזה. אמר לו: חס ושלום, איני משתחוה למעשה ידי אדם, שכך כתוב בתורה: ה׳ ימלך לעולם ועד״. מובא בילקוט המכירי זכריה (עמ׳ קלג). ובמדרש תהלים מזמור קכא: ״לכך נאמר (תהלים קלז ט): אשרי שיאחז וגו׳, אמר הקב״ה: כשם שנפצת את עוללי, שהמליכוני תחלה עליהם ואמרו: ה׳ ימלוך רגו׳, שנאמר (שם ח ג): מפי עוללים וגו׳, לכך נאמר: אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו״. ושהש״ר ו יא: ״ובשעה שבית דין גוזרין תעניות, ותינוקות מתענין, אמר הקב״ה: איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו: ה׳ ימלוך לעולם ועד״. ובתנ״י תולדות יח, שהש״ר ה ב: ״פתחי לי אחותי רעיתי (שיה״ש ה ב), בים, שנתרעו לי בים ואמרו: ה׳ ימלוך לעולם ועד״. וכ״ה בפס״ר פט״ו, ופסקתא דר״כ פ״ה. ובהדר זקנים בתחלת בראשית: ״יקוו המים (בראשית א ט), בשעה שאמר הקב״ה: יקוו המים וכו׳, בקש הקב״ה להפוך את העולם לתוהו ובוהו וכו׳, ובאותה שעה עמד מהלל שם המהלל בפמליא ואמר לפניו: רבש״ע וכו׳ ועתידים בניו לקבל עליהן את עול מלכותך בה׳ ימלוך לעולם ועד״. וראה זהר ח״ג (צג.).
3. כתב הר״ן: ״וכתב רבינו האי, נהיגי למימר מלכיות של תורה כסדרן בתורה, ׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳, ׳לא הביט און׳ (במדבר כג כא), ׳ויהי בישורון מלך׳ (דברים לג ה). ואע״ג דבגמרא אמרינן מלכיות תלתא הוא דהויין: ׳לא הביט און, ׳ויהי בישורון׳, ׳ה׳ ימלוך׳, לא קפיד לאדכרינהו כסדרן, דפשיטא דכסדרן אמרינו להו״. והמהרש״א נדחק לפרש טעם על התלמוד שנקט קרא ׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳ בסוף. וכעת נתגלה לנו שבש״ס כתי״מ, ועוד כת״י בד״ס, הגירסא בגמ׳ הפסוקים כסדרן. ומ״ש הר״ן: ואע״ג דבגמ׳ כו׳. זהו לשונו של הר״ן, ולא של רה״ג, ולפי גירסת הר״ן הפסוקים אינם כסדרן. ונראה שהעיקר כגירסת שאר הכת״י.
ומה שאנו אומרים הפסוק: ׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳, קודם פתיחת הארון ב׳אתה הראית׳, מקורו במסכת סופרים פי״ד ה: ״עומד המפטיר ואומר: אין כמוכה כו׳, מי כמוכה באלים ה׳ מי כמוכה וגו׳, מלכותך מלכות וגו׳, ה׳ ימלוך לעולם ועד״. ולפי הנוסח שלנו אין אומרים: מי כמוכה.
4. גי׳ הנ״ל במגלת תענית העתקתי מספר כפתור ופרח פ״ז. ולפנינו ליתא הפסוק: ה׳ ימלוך לעולם ועד. גם בגרסאות כת״י אכספורד ליתא. וראה להלן אות רכ מכילתא, שדרשו כעין זה: ה׳ ימלוך וגו׳ כי בא סוס פרעה וגו׳. כלומר כשהרשעה מסתלקת, אז ה׳ ימלוך.
5. דרש זה לא נמצא במדרשים אחרים.
6. במהד׳ ווערטהיימר אות כט, ובמהד׳ מרמרשטיין דף כה. וברב״ח: ״ונכתב ׳ימלך׳ חסר, ללמדך שאין הקב״ה בא בטרוניא עם הבריות, שיהיה מבקש מהם עבודה קשה, אלא בנחת ודברים רכים, כענין שכתוב (מיכה ו ג): עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי״. בכת״י מדרש הבאור ומדרש החפץ: ״ה׳ ימלך, חסר, שכל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, כביכול אין המלכות שלימה, אבל כשיבוא המשיח, ׳ועלו מושיעים בהר ציון וכו׳ והיתה לה׳ המלוכה׳ (עובדיה א כא)״. ובילקוט תימני כת״י: ״ה׳ ימלך לעולם ועד, חסר, ׳תחת עבד כי ימלוך׳ (משלי ל כב) מלא, עבד כי ימלוך מתגאה, והקב״ה מתנהג עם בריותיו ברחמים״.
7. ראה רש״י ואע״ז וחזקוני כאן, לעיל ריג, ומו״נ ח״ב פכ״ח.
8. ראה להלן אות רכה גירסת המכדרשב״י, ולעיל רטז ממגלת תענית. וברב״ח: ״כי בא סוס פרעה, נמשך למעלה לתחלת השירה ׳אז ישיר משה ובני ישראל׳, כאשר בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים והשיב הש״י עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה, יבאר הכתוב כי בהיות ישראל עוברים בתוכו בחרבה היו משוררים השירה הזאת״. ובחזקוני: ״שנמשך למטה״. וראה רש״י כאן, ותוס׳ ראש השנה (ג.) מ״ש על רש״י שם. ובשבות יהודה כאן: ״מפני מה ׳כי בא׳, אפשר שהוקשה לו מפני מה אמרו ׳ימלך׳ ולא ׳מלך׳. והשיב: כי בא סוס פרעה וגו׳, ור״ל דקרא גופיה מפרק לה, באמרו ׳כי בא סוס פרעה׳ דוקא, ולא עשה כן לכל הגוים. ואימתי תראה מלכותו לעתיד, בעשותו שפטים לכל הגוים (ועי׳ זי״ר ופי׳ אוה״ח). עי״ל דהתנא בא לאפוקי ממ״ש הרמב״ן דכי בא וגו׳, אתחלת השירה קאי עיי״ש, ולזה בא לומר דאדלעיל מניה קאי, מי גרם שאנו ממליכים אותו לעולם ועד, כי בא סוס פרעה וגו׳ ובני ישראל וגו׳, שזה ודאי שנוי סדרי בראשית, שעל אלה שבו המים, לא נשאר בהם עד אחד, וישראל הלכו ביבשה בתוך הים ולא נפקד מהם איש, וזהו שרש האמונה וההשגחה הפרטית, כי ה׳ אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם״.
(יח-יט) י״י יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – רַבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: אִלּוּ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם ׳י״י מֶלֶךְ לְעוֹלָם וָעֵד׳, לֹא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן לְעוֹלָם. אֶלָּא אָמְרוּ ״י״י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד״, לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל עַכְשָׁו, עַל עַמְּךָ, ״צֹאן מַרְעִיתֶךָ״ (תהלים ע״ד:א׳), ״זֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ״ (דברי הימים ב כ׳:ז׳), כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב י״י עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. בְּנֵי יְחִידְךָ יִצְחָק, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכֹרְךָ, גֶּפֶן שֶׁהִסַּעְתָּהּ מִמִּצְרַיִם, ״וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ״ (תהלים פ׳:ט״ז).
י״י יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – מִפְּנֵי מָה? (שמות ט״ו:י״ט)
(18-19) The Lord will reign for ever and ever.⁠" R. Yossi Haglili says: Had Israel at the sea said: "The Lord reigns for ever and ever" no people or tongue could ever dominate them. But they said "The Lord will reign for ever and ever" — in time to come. (You will reign) over Your people, the flock of Your grazing, the seed of Abraham Your loved one, the children of Israel, Your only one, the congregation of Jacob, Your first-born son, the vine that You have nurtured from Egypt, the plant which Your right hand planted. (Ibid.) "The Lord will reign for ever and ever": Why? (Ibid. 19) "For the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders into the sea, and the Lord turned back upon them the waters of the sea, etc.⁠"
ר׳ יוסי אומר: אילו אמרו ישראל ״ה׳ מלך עולם ועד״ (תהלים י, טז) לא שלטה בהם אומה ומלכות אלא ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״ - לעתיד לבוא.
מפני מה? ״כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה׳ עליהם את מי הים״
אבל אנו - עמך ונחלתך וצאן מרעיתיך, בני אברהם אוהבך, זרע יצחק יחידיך, משפחת יעקב בכורך
גפן שהסעתם ממצרים, וכנה שנטעה ימינך - ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים״!
יְיָ מַלְכוּתֵיהּ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
Hashem, His kingdom is forever and ever.
ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
ה׳ מַלְכוּתֵיהּ (ח״נ: קָאֵים לְעָלְמָא) לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא
[ה׳ מלכותו (קיים) לעולם ולעולמי עולמים]
ה׳ יִמְלֹךְ לעתיד בלבד?
א. ״ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם״ – ״ה׳ מַלְכוּתֵיהּ לְעָלְמָא״. תחת פועל יִמְלֹךְ תרגם בשם מַלְכוּת השגור בלשון התפילות והמשנה כמציין את שלטון ה׳.⁠1 יתרונו של לשון זה שאינו דוחה את מלכות ה׳ לעתיד, וכדברי רבי יוסי: ״אלו אמרו ישראל על הים ה׳ מֶלֶךְ לְעֹלָם וָעֶד, לא היתה אומה שולטת בהן לעולם. אלא אמרו ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – לעתיד לבוא״ (ילקוט שמעוני, רנג). ואולם נוסחים רבים גורסים ״ה׳ מַלְכוּתֵיהּ קָאֵים לְעָלְמָא״ – ולפי זה המיר לשון העתיד ״ה׳ ימלוך״ ללשון הווה. נוסח זה היה גם לעיני רמב״ן שכתב:
ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הוה: ה׳ מַלְכוּתֵיהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא כדרך מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים (תהלים קמה יג).
ולא הבינותי דעתו בזה שהרי כתוב יְהִי כְבוֹד ה׳ לְעוֹלָם (תהלים קד לא), וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ (תהלים עב יט), יתגדל ויתקדש, וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ (דברי הימים א יז כד). ויתכן שטעמם כסוד הברכות.
כלומר למתרגם הוקשה ״ה׳ ימלוך״ לשון עתיד, וכי עתה אינו מלך? לפיכך ״נתיירא אונקלוס ממנו״ ותרגם בהווה.⁠2 ורבנו בחיי פירש על פי הקבלה כרמז לספירת המלכות:
וע״ד הקבלה: ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, אחר שראו ישראל המלכות בוקע ים וקלסו לשם המיוחד ומלכותו, סיים הקלוס בשם המיוחד כמו שהתחיל בו: אָשִׁירָה לַה׳. ואונקלוס עשאו בתרגומו הווה כלשון הכתוב: ה׳ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ (תהלים י טז), ואולי דעת אונקלוס שתרגם כן, כי משה וכל ישראל כוונו בכתוב הזה אל המלכות, ועל כן חתמו השירה בו. כי מתחלה בדברי השירה פתחו בשם המיוחד הוא שאמר: ״אשירה לה׳⁠ ⁠⁠״ ועתה רצו לחתום אותה במלכות.
ולפי הענין הזה מה שנכתב יִמְלֹךְ חסר כי המלך עקר המלכות, והוא לפעמים משפיע בו השפע ולפעמים מחסרו כפי הרצון והבן זה, או אפשר עוד כי כונת אונקלוס בזה לפי שכל הזמנים כלן, העבר והעתיד בהש״י הם בהווה, כי הוא עד שלא היה זמן והזמן לא יעברנו ולכך תרגם הכתוב בלשון הווה.
אבל רבים תמכו בנוסח ״ה׳ מַלְכוּתֵיהּ לְעָלְמָא״ בהשמטת קָאֵים. לשון זה מלבד שאינו דוחה את מלכותו של ה׳ לעתיד נראה יותר מדוייק, שהרי מַלְכוּת לשון נקבה ולא ייאות בו קָאֵים בזכר אלא קָיְמָא בנקבה.⁠3
ה׳ מֶלֶךְ ה׳ מָלָךְ ה׳ יִמְלֹךְ – על פי ת״א
ב. כבר העירו שמַטבע ״ה׳ מֶלֶךְ ה׳ מָלָךְ ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד״ הנזכר בפרקי היכלות ובמסכת סופרים אינו מופיע במקרא. אבל לעומת בעל סידור עבודת ישראל (על ״יהי כבוד״) שלדעתו הוא מורכב מפסוקים שונים, ב״אמת ליעקב״ לגר״י קמנצקי כתב שיסודו הוא בת״א ובכך יישב גם את הסדר התמוה: ה׳ מֶלֶךְ – הווה, ה׳ מָלָךְ – עבר, ה׳ יִמְלֹךְ – עתיד. ולמה לא הקדים עבר להווה כבפיוט ״אדון עולם״:
אדון עולם אשר מָלָךְ, בטרם כל יציר נברא
לעת נעשה בחפצו כל, אזי מֶלֶךְ שמו נקרא.
ואחרי ככלות הכל, לבדו יִמְלֹוךְ נורא
והוא היה, והוא הווה, והוא יהיה בתפארה.
כי עיקרו מיוסד על ת״א שפירש ״ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם״ – ״ה׳ מַלְכוּתֵיהּ לְעָלְמָא״ על כן הקדים ההווה כמפורש בתרגום.
ת״א בקדושה דסידרא
ג. רבותינו קבעו לומר תרגום זה ב״קדושה דסידרא״ כפסק הרמב״ם (הלכות תפילה פרק ט הלכה ה)4:
ואחר כך אומר ובא לציון גואל וכו׳ ואני זאת וכו׳ ואתה קדוש וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגומר הקדושה והם עונין קדוש קדוש שלש פעמים. וחוזר וקורא הקדושה תרגום ואומר ותשאני רוח וכו׳ וקורא אותו תרגום ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד וקוראהו תרגום כדי להבין העם.
וָעֶד – לעולמים
ד. ״וָעֶד״ – ״וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא״, כרש״י: ״לְעֹלָם וָעֶד – לשון עוֹלָמוּת הוא והוי״ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה״.⁠5 כלומר תיבת וָעֶד אינה מתורגמת בארמית ולשון ״לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא״ הוא על פי הברייתא ״כל מקום שנאמר וָעֶד – אין לו הפסק עולמית״ (עירובין נד ע״א). וכן כתב רד״ק בביאור ״קדוש קדוש קדוש״ (ישעיהו ו ב):
ויונתן תרגם: ״קדיש בשמי מרומא... קדיש על ארעא עובד גבורתיה, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא״ – כלל כל העליונים כאחד, וזכר אחר כן הארץ שהוא עולם השפל, ומה שאמר ״לעלם ולעלמי עלמיא״, רוצה לומר: לאורך הזמן, כן היה וכן יהיה לעולם ועד; וכן תרגם אונקלוס ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״: ״לעלם ולעלמי עלמיא״.
ועל פי ת״א קבעו הפוסקים גם את נוסח הקדיש.⁠6
1. כמשנה ברכות ב ב ״שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה״ וממנו ״וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים״. וראה ב״נתיב בינה״ א (על הסידור), עמ׳ 225 מאת הרב יששכר יעקובסון שכתב: ״אפשר אולי להסיק מכאן שהמתרגם ראה בפסוק זה קבלת עול מלכות שמים בשעה זו ולכל הדורות כתוצאה ובהשפעה של הנסים״.
2. ואולם לפי מה שנתבאר לעיל (שמות א יב, זמני הפועל), ״ה׳ ימלוך״ אינו בהכרח עתיד: בלשון המקרא משמש משקל יִפְעֹל גם במשמע הווה ואונקלוס בתרגומו מספק את הכוונה המדוייקת, עיין שם בהרחבה.
3. ״אוהב גר״. וכן העיד ״מרפא לשון״ שנוסחי תימן אינם גורסים ״קאים״ כדברי מהרי״ץ בסידור תכלאל: ״מלת קאים היא שפת יתר״. ויותר מזה כתב בסידור ״עבודת ישראל״ בקדושה דסידרא: ״מַלְכוּתֵיהּ קָאֵים – כן בכל סדורנו, אף בסדור כ״י. גם הרד״ק לישעיה גורס ככה, ובכל זאת לא יתכן ועלג לשון הוא כאשר כבר תמה עליו הריעב״ץ בסדורו. כי קָאֵים בינוני קל הוא בל׳ זכר ותבת מַלְכוּתֵיהּ אשר הוא מוסב עליה הוא ל׳ נקבה והיה צריך להיות קָיְמָה בבינוני נקבה או קַיָמָה תואר נקבה כמו בדניאל ד כג ״מַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָה״. ולאחר שהביא את דברי ״אוהב גר״ ציין גם הוא לנוסחים שלא גרסו קָאֵים כלל: ״וגם אנכי מצאתי כן הנוסחא במחזור רומא גם בסדור כ״י על קלף, גם בסדור ספרדי כ״י כן היא, הן פה הן בתרגום ה׳ יִמְלֹךְ בשירת הים, וכן היא הנוסחא בס׳ רב עמרם, ובה לא קשה דבר״. וזה שלא כ״נתינה לגר״ ו״לחם ושמלה״ שנדחקו ליישב גרסת ״קאים״ המופיעה בסידורים רבים.
4. ולהרבה נוסחים נאמר התרגום גם בסיום שירת הים שבפסוקי דזמרה כפסק רמ״א סימן נא ז: ״וכופלין פסוק ה׳ ימלוך לעולם ועד״ ובמשנה ברורה ס״ק יז הוסיף: ״ובשם האר״י כתבו שיש לומר ג״כ תרגום פסוק זה, דהיינו שנים: יאמר מקרא ואחד תרגום״.
5. וָעֶד היא צורת הפסק של וְעַד והוי״ו היא וי״ו החבור. עַד משמע נצח, וקרוב במשמעותו ל״עולם״. והצירוף ״לעולם ועד״ בא לחיזוק ושיעורו ״לעולם עד״. וכמוהו ״בִּטְחוּ בַה׳ עֲדֵי עַד״ (ישעיהו כו ד), ״עַד עוֹלְמֵי עַד״ (ישעיהו מה יז), ״שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ״ (ישעיהו נז טו).
6. כגון שו״ת מהרי״ל החדשות סימן כז: ״ראיתי בקובץ ישן שיש לומר בקדיש בעלם עלמיא ואין לומר לעלם לעלמי עלמיא״ ודחה: ״דאונקלוס תירגם לעלם לעלמי עלמיא״. וכן הגר״ע יוסף שדחה דעת האומרים לעלם לעלמי עלמיא ״ולא יאמרו לעלם ולעלמי עלמיא עם אות ו׳... והרי בתרגום אונקלוס תירגם הפסוק ה׳ ימלוך לעולם ועד, ה׳ מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא בתוספת ו׳⁠ ⁠⁠״ (״יביע אומר״ חלק ז, אורח חיים סימן ז).
אמרין בני ישראל מה יאה הוא לך כליל מלכותא י״י כד חמון בניך ניסי פרישתך בימא וגבורתא ביני גלליא בההיא שעתא פתחו פומיהון כחדא ואמרין די״י הואא מלכותא מן קדם עלמא ועד עלם עלמיא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הוא״) גם נוסח חילופי: ״היא״.
כד חמון עמא בני ישראל ית ניסיא וית פרשיתא דעבד להון קודשא יהי שמיה משבח על ימא דסוף וגבורת ידיה בני גללייא עניין ואמרין איליין לאיליין איתו ניתן כליל דרבו בריש פרוקן דהוה מעבר ולא עבר דהוא מחליף ולא חליף דדיליה הוא כליל מלכותא והוא מלך מלכין בעלמא הדין ודיליה היא מלכותא לעלמא דאתי ודיליה היא והויא לעלמא עלמין.
When the people of the house of Israel beheld the signs and manifestations which the Holy One, whose Name be praised, had done at the sea of Suph, and the power of His hand, the children of the captives answering said one to the other, Come, and let us set the crown of majesty on the head of our Redeemer, who maketh to pass over, and passeth not; who changeth, and is not changed; whose is the crown of the kingdom; the King of kings in this world; whose, too, is the kingdom in the world to come, for ever and ever.
כאשר ראו עם בית ישראל את הניסים ואת הנפלאות אשר עשה להם הקדוש יהי שמו משובח על ים סוף וגבורת ידו, בין הגלים [י״ג, בני הגולים] ענו ואמרו זה לזה הבה ניתן כתר גדולה בראש גואלינו שהוא מעביר ואינו עובר שהוא מחליף ואינו חולף שלו הוא כתר מלכות והוא מלך המלכים בעוה״ז ולו היא המלכות לעוה״ב ושלו היא ותהיה לעולמי עולמים.
כיון דחמין בית ישראל ית ניסייא ופלאין דעבד להון קודשא בריך הוא על גיף ימא יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין יהבו יקר ותושבחתא ורוממו לאלההון ענין בני ישראל ואמרין אלין לאלין אתון נתן כלילא בריש פרוקא דהוא מעבר ולא מתעביר דהוא מחליף ולא מתחלף דהוא מלך מלכין בעלמא הדין ועוד דידיה הוא כלילא דמלכותא לעלמא דאתי ודידיה היא עד עלם עלמיא.
When the house of Israel had beheld the signs and wonders that the Holy One, Blessed be He, had wrought for them at the border of the sea, – let His great Name be blessed for ever and ever, – they gave glory and thanksgiving and exaltation unto their God. The sons of Israel answered and said one to another, Come, let us set the crown upon the head of the Redeemer, who causeth to pass over, but is not passed; who changeth, but is not changed; the King of kings in this world; whose, too, is the crown of the kingdom of the world to come, and whose it will be for ever and ever.
ה׳ ימלוך לעולם ועד1פסוק זה מלאכי השרת אמרוהו.
1. פסוק זה מלאכי השרת אמרוהו. לא מצאתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

אללה מלך אלדהרא ואלאבד.
א. אלדהר] אלד ב
ה׳ מלך על הנצח ועל הנמשך לעד1.
1. רס״ג מפרש ״ימלוך לעולם ועד״ שה׳ מולך על הזמן, הן הזמן הנצחי במוחלט, המכונה ״לעולם״, והן על הזמן הנמשך לעד, המכונה ״ועד״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ולעולם ועד – הוא לשון עולמית, והו״ו בו יסוד, לפיכך היא פתוחה. אבל: אנכי היודע ועד (ירמיהו כ״ט:כ״ג), שהוָ״ו בו שימוש, קמוצה הִוא.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 17]

לעלם ועד FOREVER AND EVER – It is an expression denoting eternity. The "ו" in it is a root-letter, and consequently it is vocalized with a patach; but in the similar word in "I am He who knows and am witness (ועד)" (Yirmeyahu 29:23), where the "ו" is a servile letter (a prefix) it is vocalized with a kamatz.
ה׳ ימלוך לעולם ועד1ר׳ יוסי הגלילי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה׳ מלך לעולם, לא היתה אומה שולטת בהם, אלא אמרו ה׳ ימלוך, לעתיד לבא ועדיין אין לו הפסק.
2שירת משה רבינו שמונה עשר פסוקים, 3וכנגדן תקנו רבותינו שמונה עשר ברכות של תפלה.
1. ר׳ יוסי הגלילי אומר. מכילתא ומובא בילקוט.
2. שירת משה רבינו. הוספת המחבר.
3. וכנגדן תיקנו רבותינו י״ח ברכות של תפלה. עיין בפסיקתא זוטרתא. ואתחנן ס״ו ע״ג וחכמי ישראל אמרו מצאנו בתפלת חנה מעין י״ח רמה קרני מגן אברהם, ממית ומחיה מחיה המתים כו׳. לפי נוסחת הבבלי הם י״ט ברכות ונוסחת הירושלמי הם רק י״ח ברכות, והוא ע״פ הכנסת את צמח בבונה ירושלים וכן בבה״ג הל׳ ברכות פ״ה הביא אמרין במערבא דאשכחן בתפלת חנה מעין שמונה עשר והוא המאמר שהביא רבינו בפ׳ ואתחנן ויש לתקן במקום וחכמי ישראל אמרו צ״ל וחכמי ארץ ישראל והוא כמו שהביא הבה״ג אמרי במערבא שפי׳ ארץ ישראל והרחבתי בזה במבוא אשר שמתי בראש הספר.
ה׳ ימלוך לעולם ועד – א״ר יוסי אילו אמרו ישראל על הים ה׳ מלך לעולם ועד, לא היתה אומה ומלכות שולטת בהם לעולם, אלא אמרו ה׳ ימלוך, לעתיד לבא אמרו עכשו לא תתיידע מלכותך אלא על עמך וצאן מרעיתך, מפני מה כי בא סוס פרעה:
י״י ימלך – לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע1 מלכותו של הקב״ה בכל המלכיות.
1. סביר שכך מפרש רשב״ם את המלה ״ועד״.
ה' ימלך THE LORD WILL REIGN: After you settle in the land of Israel, then God's kingship will become known in all kingdoms.⁠1
1. So also iE. This interpretation implies (as Luzzatto writes explicitly) that "the LORD will reign forever" is neither a prayer (as Nahm. and Hizquni would have it) nor a prophecy. It is simply a statement that, as a result of God doing all the things described in the previous verses, his status as king will become known throughout the world. See similarly iE.
י״י ימלך – אז תיראה מלכות השם.
וטעם לעולם ועד – על דעת חכם ספרדי לנעלםא ולנראה.
ואחרים אמרו, שהוא כמו: היודע ועד (ירמיהו כ״ט:כ״ג), שפירושו: והעד.⁠ב והטעם: שהוא מלך, והוא עד על כל לב שימליכנו.
והנכון בעיני: שהוא דרך קצרה, וכן הוא: לעולם ועד עולם. ובעבור היות הטעם באות הראשון, כמו: לחם ויין (בראשית י״ד:י״ח) נפתח הו״ו. ובעבור היות סוף פסוק, היה העי״ן קמוץ בקמ״ץ קטן.⁠1 ואם תאמר: אנה מצאנו ״עד״ שאיננו סמוך. הנה הוא: שוכן עד (ישעיהו נ״ז:ט״ו).
1. כלומר: בסגול.
א. כן בכ״י פריס 182, ברסלאו 53. בכ״י וטיקן 283: ״לעלם״.
ב. המלים ״שפירושו והעד״ הושמטו ע״י הדומות בכ״י פריס 182 אך מופיעות בכ״י ברסלאו 53.
י״י – כאשר יבנה בית המקדש לשמו, אז תראה מלכותו בארץ.
ומלת לעולם ועד – דרך קצרה, כי הוא: לעולם ועד עולם.
ואל תתמה בעבור מלת עד – שאינה סמוכה, כי הנה כתוב: שוכן עד וקדוש שמו (ישעיהו נ״ז:ט״ו), ומשפט לשון הקדש בהיות התנועה באות הבא אחר ו״ו יפתחוהו,⁠1 כמו: שור וכשב ועז (ויקרא ז׳:כ״ג), ובעבור זה נפתח ועד.⁠2 והם אמרו: ואכל מכל (בראשית כ״ז:ל״ג), ובסוף פסוק: הנחש השיאני ואכל (בראשית ג׳:י״ג), על כן אמרו: לעולם ועד.⁠3
1. כלומר: ינקדו את הו׳ בקמץ.
2. כלומר: קמץ תחת האות ו׳.
3. כלומר: בסגול תחת הע׳ ב״ועד״.
THE LORD SHALL REIGN. God's Kingship will be seen when the Holy Temple1 which will be dedicated to His name shall be built.
[FOR EVER AND EVER.] Le-olam va-ed (for ever and ever)⁠2 is an abridgment. The full form is le-olam ve-ad3 olam (for ever and until ever). Do not be amazed that the word ed4 is not in the construct,⁠5 for we find, shokhen ad6ve-kadosh shemo (That inhabiteth eternity, whose name is Holy) (Is. 57:15). It is the custom of Hebrew to vocalize a vav with a pattach7 when the syllable which follows it is accented.⁠8 Compare, va-ez (or goat) in of ox, or sheep, or goat (Lev. 7:23). It is for this reason that va-ed is vocalized with a pattach.⁠9 Now Scripture reads, va-okhal10 mi-kol (I have eaten of all) (Gen. 27:33). However, at the end of a verse it reads, ha-nachash hishi'ani va-okhel11 (the serpent beguiled me, and I did eat) (Gen. 3:13). Hence the statement, le-olam va-ed.⁠12
1. Mentioned in the previous verse.
2. Literally, forever and until.
3. Va-ed is a variant of ve-ad.
4. In le-olam va-ed.
5. With another word. For the word is a preposition and it seems strange to end a phrase with it.
6. Here too ad, a variant of ed, is not in the construct.
7. That is, a kamatz. Ibn Ezra occasionally refers to the kamatz as a pattach (Krinsky).
8. Hence the word reads va-ed rather than ve-ed.
9. That is, a kamatz.
10. Vocalized with a pattach.
11. Vocalized with a tzere. In other words, the pattach changes to a tzere at the end of a sentence. Similarly, the word ad is vocalized ed at the end of a sentence.
12. Rather than le-olam va-ad.
ה׳ ימלוך לעולם ועד – ואתה תהיה עלינו מלך לעולם ועד, שלא יהיה לנו עוד מלך אחר, ואל תתנינו ביד אומה אחרת.
ה׳ ימלוך לעולם ועד – HASHEM WILL REIGN FOREVER AND EVER – And You will be king upon us forever and ever, that we will not have another king anymore; and do not place us in the hand of another nation.
יוי ימלוך לעולם ועד – בשכון ישראל1 ומנוחתם בארץ ישראל ובנין המקדש תופיע מלכותו יתעלה במציאות ובעולמו בין האומות {ככתוב} ועלו מושיעים וג׳ והיתה ליוי המלוכה (עובדיה א:כא)2.
מאמר אז ישיר משה וג׳ (פסוק א) מודעה על השירה והסיבה שסיבבה אותה. ותחילת השירה לפי הטעם והאמת עזי וזמרת יה (פסוק ב), ומפני שהשירה היתה שבח וכבוד ותהלה בתיאור יכולתו אמר בפתיחה עזי וזמרת יה3. ומפני שנשתלב4 בה זכרון גדולת יכולתו במאמר ימינך יוי וג׳ (פסוק ו), וברוב גאונך וג׳ (פסוק ז), מי כמוכה וג׳ (פסוק יא) וכיוצא בזה, אמר בחתימה מה שטעמו שיכולתו יתעלה וגדולתו ומלכותו שתוארו אין גבול לסופן, אלא הן תמידיות נצחיות, ולכן אמר יוי ימלך לעלם ועד5.
1. קטז. בכתה״י: ׳ארץ ישראל׳, ונראה שהוא ט״ס אשיגרא דלישנא, ואולי עדיף להוסיף ׳פי ארץ׳ (-בארץ) מאשר להשמיט ׳ארץ׳, אלא שע״י זה יש כאן יתירות במשפט.
2. קיז. גם הרמב״ם הדגיש שבאחרית הימים יהיו הגוים סרים למשמעת מלכותו שכתב בהל׳ תשובה (ט:ב): ׳ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳⁠ ⁠׳. והשוה פירוש רבנו להלן פר׳ יתרו (יט:ו) ומש״כ שם בהערות.
3. קיח. ר״ל נזמר לי-ה על עוזו ויכלתו, ועל דרך שכתב הרמב״ן: ׳פירש רבי אברהם כי מלת עזי מושכת, עזי וזמרת עזי יה. והטעם, הודה כי עזו ותקפו אשר יזמר בו הוא השם, והוא היה ישועתי׳.
4. קיט. במקור: ׳תכ׳ללהא׳ (בתרגום המהדיר: שנתחלחל).
5. קכ. נראה כוונת רבנו על דרך ׳לך דומיה תהלה׳ (תהלים סה:ב), כלומר שבריבוי שבחו של השי״ת יש מיעוט בשבחו מפני שמצמצם ומגדיר את כוחו האין סופי, לכך מסיימת השירה באומרה שריבוי השבחים שבה לא באה למעט באין סופיותו. והשוה פירוש רבנו לעיל (פסוק יא) על ׳נורא תהלות׳, וראה מש״כ שם בהערה.
י״י ימלך לעלם ועד – יהי רצון שימלוך עלינו לעולם ועד אדון כזה שעשה לנו טובות אלו.
דבר אחר: לשון הווה ועתיד הוא כתרגומו. כמו כנשר יעיר קנו (דברים ל״ב:י״א), ירחף, יפרוש כנפיו, יקחהו, ישאהו (דברים ל״ב:י״א), ועוד הרבה.
לעלם ועד – לשון קצר הוא שהוא כמו לעולם ועד לעולם. ואל תתמה על מלת עולם ועד שאינה סמוכה שכן מצינו דוגמא: שוכן עד וקדוש שמו (ישעיהו נ״ז:ט״ו), שפירושו שוכן עד מרום וקדוש שמו. ומשפט לשון הקודש כשתהיה התנועה באות הבא אחר הוי״ו יפתחוהו כמו שור וכשב ועז (ויקרא ז׳:כ״ג) בעבור זה נפתח ועד. ומצינו ואוכל מכל, ובסוף הפסוק הנחש השיאני ואוכל (בראשית ג׳:י״ג). לפיכך הוא לעולם ועד.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא פירוש שני.
ה' ימלוך לעולם ועדת, 'the Lord will rule forever;⁠" a prayer, meaning: "may it be Your will that the Lord Who rules over us now will continue to do so forever, and may He continue to do favours for us similar to the ones He just did.⁠" Although at first glance the word: ימלוך may be misunderstood a it is in the future tense, it is used as a present tense. One of many such examples is found in Deuteronomy 32,11: כנשר יעיר קנו ירחף, "as an eagle that stirs up its nest hovering over its young.⁠" The verse continues in the future tense but describes matters that occur all the time.
לעולם ועד; this is an abbreviated version of the expression: לעולם ועד עולם, "from one world until the next world.⁠" There is no reason to wonder that the word ועד does not appear in the construct mode, as we find more such examples, such as in Isaiah 57,15: שוכן עד מרום וקדוש שמו, "forever dwells the One Whose name is high and holy;⁠" the meaning of the line is: His name will remain forever exalted and holy.⁠"The author explains that it is a peculiarity of classical Hebrew that the emphasis is placed on the letter following the prefix ו, in other words, on the letter ע in the word ועד. He cites Leviticus 7,23 שור וכשב ועז as an example, as well as Genesis 3,13: הנחש השיאני ואכל, "the serpent seduced me and I ate,⁠" as another example.
ה׳ ימלוך. משה הקדים השם למלכות. ודוד הקדים מלכות לשם שנ׳ ימלוך ה׳ לעולם (תהלים קמו:י) לפי שנ׳ ודרך רשעי׳ יעות (תהלים קמו:ט). ואין ה׳ חל על הרעה (תנחומא תזריע ט). לקיים מה שנ׳ לעות אדם בריבו ה׳ לא (צוה) [ראה] (איכה ג:לו).
ה׳. פסק. ימלך. חסר ו׳. לעלם. חסר ו׳. אע״פ שמלכותו אינו מראה על ארבעה האומות בעולם הזה. [ה׳] הוא אדון ואין אחר אדון.
ה׳ ימלך וגו׳ – הקדים השם למלכות ודוד אמר ימלך ה׳ לעולם להמליכו קודם שיזכיר את שמו, אלא משה נקט הכי שלא לסמוך האזכרה לכי בא סוס וגו׳, ודוד כיון שלא יהא סמוך לדרך רשעים יעות שלפניו, ושניהם לד״א נתכונו שלא יחול ה׳ על הרעה, כדכתיב לעות אדם בריבו ה׳ לא צוה.
י״י ימלוך לעולם ועד – יאמר, כי הראה עתה כי הוא מלך ולו שלטון על הכל, שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו, כן יהיה הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם, לא יגרע מצדיק עינו (איוב ל״ו:ז׳), ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו כזה פסוקים רבים, כגון: ימלוך י״י לעולם אלהיך ציון לדור ודור (תהלים קמ״ו:י׳), יהי שם י״י מבורך מעתה ועד עולם (תהלים קי״ג:ב׳), והיה י״י למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ט׳).
ואנקלוס נתיירא ממנו בעבור כי המלכות באמת הלא לאלהים הוא לעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הווה: י״י מלכותיהא לעלם ולעלמי עלמיא, כדרך: מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמ״ה:י״ג). ולא הבינותי דעתו בזה, שהרי כתוב: יהי כבוד י״י לעולם (תהלים ק״ד:ל״א), וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן (תהלים ע״ב:י״ט), יתגדל ויתקדש, יאמן ויגדלב שמך (דברי הימים א י״ז:כ״ד).
ויתכן שטעמם כסוד הברכות.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון, וכן בנוסח אונקלוס בתאג׳. בדפוס רומא נוסף כאן: ״קאים״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פריס 222, וכן תוקן בכ״י פרמא 3255: ״ויתגדל״.
THE ETERNAL SHALL REIGN FOR EVER AND EVER. Moses is saying that just as He has now shown that He is King and Ruler by having brought deliverance to His servants and destruction upon those that rebel against Him, so may it be His will to do so in all generations forever, that He withdraw not His eyes from the righteous,⁠1 nor hide them [His eyes] from the wicked ones who inflict evil upon others. There are many verses that are to be interpreted in this way, such as: The Eternal will reign for ever, thy G-d, O Zion, unto all generations. Hallelujah;2 Blessed be the Name of the Eternal from this time forth and for ever;3 And the Eternal shall be King over all the earth.⁠4
Now Onkelos was apprehensive [of translating this verse literally, which is stated in a future tense], since G-d's sovereignty is [indeed] to all eternity [and no prayer for its continuance is possible]. Therefore he rendered it in the present tense: "The Kingdom of the Eternal endureth for ever and to all eternity,⁠" just as is expressed in the verse, Thy Kingdom is a Kingdom for all ages.⁠5 But I have not understood Onkelos' opinion in this matter, for it is written: May the Glory of the Eternal endure for ever;6 And let the whole earth be filled with His Glory;7 "Magnified and sanctified shall be [His great Name]";⁠8 Yea, let it be established, and let Thy Name be magnified for ever.⁠9 It is possible that the meaning of these [future tenses] is similar to the secret of the benedictions.⁠10
1. Job 36:7.
2. Psalms 146:10.
3. Ibid., 113:2.
4. Zechariah 14:9.
5. Psalms 145:13.
6. Ibid., 104:31.
7. Ibid., 72:19.
8. From the beginning of the Kaddish prayer. In Ricanti's work on the Torah in quoting this text from Ramban, he writes clearly: "and in the Kaddish [we say], 'Magnified, etc.'" It is thus to be noted that the Kaddish-text is quoted by Ramban amidst Scriptural verses as authority for his thesis! The great sanctity of the Kaddish prayer is thus clearly indicated.
9. I Chronicles 17:24.
10. "Magnifying G-d's Name brings life and blessing to the world, thus assuring that His kingdom will be acknowledged in the world in the future. And so is the purport of the benedictions we make, which begin by referring to 'the Eternal, our G-d' and continue to mention 'King of the universe'" (Ma'or V'shamesh).
ה׳ ימלך לעולם ועד – ע״ד הפשט יאמר כשם שהראה מלכותו עתה בקריעת ים סוף שהוא מציל את יראיו ומאבד את המורדים בו כן יהי רצון מלפניו שיעשה כן בכל הדורות לעולם, וכענין שכתוב (תהלים קמ״ו:י׳) ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, ונכתב ימלך חסר ללמדך שאין הקב״ה בא בטרוניא עם הבריות שיהיה מבקש מהם עבודה קשה אלא בנחת ודברים רכים כענין שכתוב (מיכה ו׳:ג׳) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.
וע״ד הקבלה ה׳ ימלוך לעולם ועד, אחר שראו ישראל המלכות בוקע ים וקלסו לשם המיוחד ומלכותו סיים הקלוס בשם המיוחד כמו שהתחיל בו אשירה לה׳, ואונקלוס עשאו בתרגומו הווה כלשון הכתוב (תהלים י) ה׳ מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ואולי דעת אונקלוס שתרגם כן כי משה וכל ישראל כוונו בכתוב הזה אל המלכות ועל כן חתמו השירה בו כי מתחלה בדברי השירה פתחו בשם המיוחד הוא שאמר אשירה לה׳ ועתה רצו לחתום אותה במלכות.
ולפי הענין הזה מה שנכתב ימלך חסר כי המלך עקר המלכות והוא לפעמים משפיע בו השפע ולפעמים מחסרו כפי הרצון והבן זה, או אפשר עוד כי כונת אונקלוס בזה לפי שכל הזמנים כלן, העבר והעתיד בהש״י הם בהווה, כי הוא עד שלא היה זמן והזמן לא יעברנו ולכך תרגם הכתוב בלשון הווה.
ויש לדעת כי פסוקי השירה הזאת הם י״ח פסוקים ואפשר לומר כי הם כנגד י״ח חוליות שבשדרה שעתידים להתחדש בתחית המתים ולומר שירה, וזהו שדרשו רז״ל אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחית המתים מן התורה, וכן תמצא בשיר שלעתיד והוא שהתנבא ישעיה (ישעיהו כ״ו:א׳) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה, עד יחיו מתיך י״ח פסוקים, וכשם שהזכיר כאן בשירה זו עזי וזמרת יה כן הזכיר באותו שיר (שם) בטחו בה׳ עדי עד כי ביה ה׳ צור עולמים, והוסיף על שם יה השם הגדול השלם לרמוז תוספת השגה שבאותו זמן על שאר הזמנים כלם כי אז יהיה ה׳ שלם והכסא שלם.
ה' ימלך לעולם ועד, "the Lord will rule forever.⁠" The plain meaning of the text is that just as God had demonstrated His supremacy over all of mankind and the forces of nature at this time by saving the deserving and punishing the guilty, may He continue to do so in each and every generation. The same idea has been expressed by David in Psalms 146,10: "The Lord will reign forever, your God, O Zion, for all generations, Hallelujah.⁠" The word ימלך is written defective, without the letter ו to teach us that God does not approach His subjects with great demands by demanding an exhausting sort of service from them. (Avodah Zarah 3). The prophet Micha 6,3 has already publicly remonstrated with his people showing that God's demands of His people (and on mankind) are quite minimal. He asked: "My people! What wrong have I done you? What hardship have I caused you?⁠"
A Kabbalistic approach: after Israel had watched the emanation מלכות split the sea and they had offered their praises to God and His Kingdom, they concluded their praises by invoking the tetragram just as they had used that attribute at the beginning of the song when they sang אשירה לי-ה-ו-ה.
Onkelos translates the word ימלך as if it were present tense; i.e. "God's kingdom endures forever.⁠" We find the same in Psalms 10,16: "The Lord is king forever and ever; the nations will perish from His land.⁠" [Whenever God's kingdom is expressed in the present tense some of our commentators are concerned that the reader who in his lifetime sees no evidence of God exerting His power may find such terminology bothersome. This is especially so if, as here, the grammar clearly speaks of the future. Ed.] Perhaps what prompted Onkelos to translate the word ימלך as a present tense instead of as a future tense is that Moses and the people of Israel had in mind God in His capacity as representing מלכות, kingdom, sovereignty. This is why they thought it appropriate to conclude the song with that theme. This then was in contrast to the opening of the song when they emphasized the tetragrammaton, at the conclusion they emphasized the מלכות aspect of God.
When we look at the missing letter ו in the word ימלך, the idea may have been to impress upon us that the King, i.e. מלך, is the essence of any kingdom. It is in the nature of a king to exert different degrees of his influence and power on the affairs of state at different times depending on his judgment of which is more appropriate.
It is also possible that what Onkelos had in mind was that in God's thinking all the "times,⁠" be they past, present or future, are all one, i.e. as if they were the present, seeing that He had preceded the very concept of time and He will be in existence long "after" the concept of time has ceased to exist.
It is important to remember that the entire song consists of 18 verses; perhaps the number 18 is to symbolize the number of vertebrae in our backbone (Berachot 28) which will be renewed at the time of the resurrection and at which time we will recite such a song of thanksgiving for having been resurrected. This also gives even deeper meaning to the statement by our sages in Sanhedrin 91 that the reason that the Torah does not insert Moses' song by referring to it as אז שר משה, "at that time Moses sang,⁠" instead of writing אז ישיר משה, "then Moses will sing.⁠" The Torah wanted to provide us with an allusion to the eventual resurrection. You will find a parallel wording when Isaiah 26,1 speaks of the song of thanksgiving to be sung in the future after the final redemption. He writes: "In that day, this song shall be sung in the land of Yehudah: 'ours is a mighty city; He makes victory our inner and outer wall. Open the gates, and let a righteous nation enter, a nation that keeps faith, etc., etc.⁠"..... This song concludes with the words יחיו מתיך, "Your dead will come alive.⁠" Isaiah too composed 18 verses to make up that song of the future Just as Moses made reference to עזי וזמרת י-ה, so Isaiah mentions in that song the words בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים, adding the tetragrammaton to the two-lettered name of God י-ה which had been in use prior to that final redemption. All of this was to hint of additional spiritual attainments which would be achieved at that time. At that time God's name will be complete and His throne will be whole (compare Tanchuma Ki Tetze 8).
ה׳ ימלוך לעולם ועד – לאחר שיתיישבו בארץ יודע מלכות הקב״ה מכל האומות. ואלמלא ה׳ מלך אין כל בריה יכולה לעמוד לפניהם אלא לא המליכוהו לעולם עד ימות המשיח דאז יהיה מלכותו קיים לעולם ועד.
ה׳ ימלוך לעולם ועד – פי עתה הראה כי הוא השליט ומלך על הכל שהושיע את עבדיו ואיבד את מורדיו כן יהיה הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם ועד:
ה' ימלוך לעולם ועד, "The Lord will rule forever more.⁠" The meaning is that at this time Hashem had demonstrated that He is the true ruler in this universe. He can take care of all those that serve Him, and He can dispose of all those that oppose Him.
ה׳ ימלוך – פסיק לומר לך כשיבוא העת שיאמרו ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד אז תפסוק מלכות או״ה. משה הקדים ה׳ למלכות ודוד הקדים מלכות לה׳ שנאמר ימלוך ה׳ לעולם לפי שסיים ודרך רשעים יעות לא רצה להזכיר ה׳ על הרעה.
יי ימלך וכ׳ – סיים שירתו בתתו הודאה וברכה לשם בעבור שעשה זה הפלא עתה, רצוני כי בא וגו׳.
(יח-יט) הנה ה׳ יתעלה יתפרסם מענינו לאנשים לעולם ועד שהוא שליט על הנמצאות ומולך עליהם לעשות מהם כחפצו; וזה, שכבר הגיע מתכלית גבורתו שסיבב להביא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, והשיב עליהם מי הים בעת שהיו בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים.
התועלת התשיעי הוא להודיע שזאת האמונה השלמה שהתפשטה בישראל אז, תשאר נצחית בְּדרך שיתפרסם תמיד מלכות ה׳ יתעלה ושולטנותו על הנמצאות לעשות בהם כחפצו. וזהו מה שאמר: ׳ה׳ ימלֹך לעֹלם ועד׳ (טו, יח), וזה אמנם יגיע על השלמות כשיהפוך ה׳ יתעלה אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעובדו שכם אחד, ואל זה אחשוב שרמז בזה המקום, כי אז לא יִמָּצֵא חולק לאמונת האמת.
ולכל אחד מאלו העניינים תסכים מאד חתימתו במאמר ה׳ ימלוך לעולם ועד והוא השם המיוחד המכוון בכל שאר החלקים כי בהיות ישיבת הבית והכסא באופן שלם מהעבודה והיראה והאהבה יהיה השם שלם והמלכות קיים לעולמי עד והוא מבואר.
וכבר כיון ג״כ לסיים בשבח זה השם הנכבד והנורא אשר התחיל ממנו בענין המליצים המשובחים עד שיכלול בזה המאמר הספק הראשון והאחרון שבשירה להשתתפם בענין.
ובמקום ההוא ה׳ ימלוך לעולם ועד שתמיד תהיה מלכותו על עמו במקום הקדוש ההוא.
ה׳ ימלך לעלם ועד – יהי רצון שהוא לבדו ״ימלך לעלם ועד״, ״ואין עמו אל נכר״ (דברים ל״ב:י״ב).
ה' ימלוך לעולם ועד, this too is a prayer by Moses who expresses the hope that God, exclusively, will reign forever, and that He will not have to share power with anyone else claiming divine authority on earth.
ה׳ ימלוך לעולם ועד. התפלל ש׳ה׳ ימלוך לעולם ועד׳, ׳כי אז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳⁠ ⁠׳ (צפניה ג ט):
[א] ה׳ ימלוך לעולם ועד
[1] עירובין פרק חמישי דף נד ע״א (עירובין נד.)
[2] ראש השנה פרק רביעי דף לב ע״ב (ראש השנה לב:)
[3] אבות פרק שישי (דף יג ע״ד) [משנה יד] (משנה אבות ו׳:י״ד)
לפיכך היא פתוחה. ביש ספרים הוי״ו של ״ועד״ פתוחה. ויש מפרשים דאין הוי״ו פתוחה אלא קמוצה, והא דקאמר ׳לפיכך היא פתוחה׳ רוצה לומר המלה פתוחה, כי העי״ן היא בפתח דהוא סגול, אבל ״אנוכי היודע ועד״ (ירמיהו כט, כג) שהוא לשון עדות והוי״ו הוא שימוש, לפיכך המלה היא קמוצה, רוצה לומר העי״ן בצירי שהוא קמץ קטן. ואין זה נראה:
(יח-יט) ה׳ ימלוך לעולם ועד. כי בא סוס פרעה – יש לפרש מלת כי, לפי שפרעה היה חולק על מלכות שדי ואמר מי ה׳, ואילו לא היה הקב״ה עושה שפטים בפרעה א״כ יש לחוש שגם לדורות יקומו בנים סוררים ויכחישו מלכותו ית׳, אבל מעתה שנעשה בפרעה משפט כתוב, שוב לא יהיה שום חולק ומערער על מלכות שדי ית׳ וה׳ ימלוך לעולם ועד, כי יראו כל העולם כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וגו׳ ומאז מורא יעלה על ראשם להטיח דברים כלפי מעלה.
לְעֹלָם וָעֶד: הוא״ו פתוחה לרש״י וא״ע,⁠א וכן ראיתי בדפוס ישן. [וָעֶד].
א. נוסחיהם של ראב״ע ושל רש״י צורכים עיון. ראב״ע, בפירושו הארוך, כתב על אתר: ׳ועבור זה נפתח ועד׳, וכוונתו היא לניקוד הוי״ו בקמץ. דבר זה ברור הוא בראב״ע הקצר שם ובתהלים ט ו. דיון מפורט במינוחו של ראב״ע הקשור לענייננו ראה Leo Prijs, Die grammatikalische Terminologie des Abraham Ibn Esra, Basel 1950, pp. 115-116. נורצי הבין את המונח ׳נפתח׳ לפי הפירוש השכיח, וממילא ייחס לראב״ע קביעה שלא קבע. ובאשר לנוסח רש״י, מדברי רש״י על אתר נראה שסבר שהוי״ו של ׳ועד׳ מנוקדת בפתח. יש חכמים (ראה למשל ׳שפתי חכמים׳ על אתר) שסברו כי באמרו ׳פתוחה׳ התכוון רש״י לסגול העי״ן ולא לפתח הוי״ו, שהרי בלשונו של רש״י המונח ׳פתח׳ עשוי לציין גם את הסגול (ראה אברהם בקראט, ספר זכרון, פתח תקוה תשל״ח, עמ׳ רלז). דיון מפורט בעניין זה ראה בפירוש שד״ל על חמשה חומשי תורה, תל אביב תשכ״ו, עמ׳ 292. אפשר שראו החכמים את דברי רש״י כמתייחסים דווקא אל העי״ן משום שלא העלו על דעתם אפשרות שלנגד עיני רש״י עמד נוסח משונה שכזה, בוי״ו פתוחה (למשל, גינצבורג, תנ״ך, אינו מזכיר נוסח כזה). עתה, לאור העובדה שבמהדורת יעקב בן חיים, ונציה רפ״ד-רפ״ו, הוי״ו מנוקדת בפתח, ובמיוחד לאור עדותו של נורצי, המוסרת שבדפוס ישן מצא את הנוסח ׳וַעֶד׳, מתחזקת האפשרות שנוסחו של רש״י אכן היה בוי״ו פתוחה.
לפיכך היא פתוחה כו׳. רוצה לומר היינו סגול, שהוא פתח קטן תחת העי״ן של ועד:
שהוי״ו בו שמוש קמוצה היא. רוצה לומר צירי, שהוא קמץ קטן, ולשון היא קאי על המלה של ועד:
Therefore it is vocalized with a patach. The "patach" means the segol (called "patach koton") which is under the ע of ועד .
Where the letter ו in it is a prefix, it bears the kametz vowel. The "kametz" means the tzeirei, which is called "kametz koton." "It bears" refers to the word ועד [not to the letter vav].
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ה׳ ימלוך וגו׳ – טעם שלא אמרו ה׳ מלך, אמרו הם עצמם הטעם כי בא וגו׳ פירוש לצד שלא נעשה המשפט אלא באומה אחת, והוא אומרו כי בא סוס פרעה וגו׳ כי לא יוקח מזה הכחשת כל האלהות אשר אומות אותם יעבדו ולזה אין מלכותו נכרת לעולם, מה שאין כן לעתיד לבא כי יעשה ה׳ משפט בכל הגוים אז יהיה ה׳ למלך על כל הארץ והוא אומרו ה׳ ימלוך.
או ירצה טעם אומרו ימלוך ולא מלך כי בא סוס פרעה וגו׳ פירוש כולם היו בטביעה כסוס אחד והכוונה בזה כי לא נמלט מהם עד אחד כשם שיטבע אדם אחד יטבעו כולם, והן אמת אם היה מגיד לעולם הפלגת ועוצם הנס להכיר העולם גדולת תגבורת פאר נצחון והוד יסוד אמונתינו אשר כל שומעיו יתלהבו ויאמרו הבו יקר כי הוא זה אדונינו מלכנו ומעתה יהיה ה׳ למלך אלא שלא הלכו ביבשה ונמלטו זולת בני ישראל, והוא אומרו ובני ישראל הלכו וגו׳ ולהם לא ישמעו האומות כי הם נוגעים בדבר להיותו אלהיהם.
ה' ימלך לעולם ועד, "The Lord will rule for ever and ever.⁠" The author implies that the reason he did not speak about the Lord having reigned in the past is because of the challenge to God's rule described in verse 19. Inasmuch as God has exacted retribution from only one nation which has not recognized His sovereignty in the world it would be inappropriate to extol God as having ruled in the past. כי בא סוס פרעה, "For the horses of Pharaoh came, etc.⁠" The fact that God disposed of the challenge represented by Pharaoh was not yet proof of the impotence of all the powers which compete with God on earth and which different nations worship. God's true sovereignty will be established only when He deals with all competing deities.
Another way of understanding the sequence of the words in these two verses plus the fact that God is described as sovereign only in the future is this: "The Lord will rule only in the future because all of Pharaoh's horses and their riders perished as one man. As a result the only ones left to tell about God's mighty deeds were the Israelites who were saved in the midst of the sea.⁠" Had there been a few Egyptians who had saved themselves and those Egyptians had told the rest of the world of their experiences this would have suitably impressed the world. As it was, only the Israelites who had already recognized God's sovereignty were around to tell the tale. This was not enough to convince the pagans.
ה׳ ימלך לעלם ועד – לפי שזכר בנין בית המקדש שעל ידו תשרה השכינה בתחתונים, וראה בנבואה שעתידין ישראל לגרום חרבנו בעונותיהם, לכן הוסיף נחמה ואמר, אעפ״י שיחרב הבית בחטאות ישראל, הנה לא יבוטל לעולם, כי עתיד הוא להבנות פעם אחר באחרית הימים, ואז יעמוד לעולם, וזה לפי שה׳ ימלוך אז לעולם ועד, כלומר יחדש עולמו וישוב לבנות הר קדשו ובית תפארתו, ואז יהיה ה׳ למלך על כל הארץ:
ימלוך לעולם ועד – בא העתיד על ההוה תמיד, כדרכו בכל המקומות, וטעם המקרא, הוא ית׳ מוליך ומנהיג את העולם תמיד בלי הפסק, ואף בעתות שאנו רואים דרך רשעים צלחה וברי לבב נגועים ונכנעים תחתיהם אין זה חלילה מצד חסרון השגחתו בעולמו כי עזב את הארץ להנהגה הטבעית לעצמה והוא הסיר הנהגת מלכותו עלי׳, לא כן הוא, כי גם שלות הרשעים ויסורי הצדיקים הוא מיוסד על אדני חכמתו בסדר הנהגת העולם ומלכותו, וכמאמרם אין בידינו לא משלות הרשעים אף לא מיסורי הצדיקים.
ה׳ ימלך לעולם ועד – איננו דרך תפלה שאם כן היה לו לומר ימלך ה׳ לעולם ועד, גם איננו דרך נבואה, אך הוא דרך מליצת השיר, כאשר יביא ה׳ את עמו אל מקדשו, אז יהיה ה׳ מלך לעולם ועד, כלומר על עמו שיעבדהו לעולם.
ימלך – יהיה מלך על ישראל שיעבדוהו וילכו בתורתו ויהיה ה׳ בראשם במקום מלך, כי אמנם שימת מלך עליהם לא היה לפי עיקר כוונת התורה; ויש כאן גם כן רמז למה שיהיה לעתיד לבוא, שיהיה ה׳ למלך על כל הארץ ויהיה ה׳ אחד ושמו אחד.
לעולם – עיקר הוראת מלת עולם על זמן נעלם ובלתי מיוחד, הן לשעבר הן להבא, כמו זכור ימות עולם (דברים ל״ב:ז׳), הם ימי קדם הרחוקים ונעלמים מזמנינו, עבד עולם {דברים ט״ו:י״ז}, אחוזת עולם {בראשית מ״ח:ד׳}, שמחת עולם {ישעיה ס״א:ז׳}, הכוונה בהם על הזמן העתיד, מעולם ועד עולם {תהלים ק״ג:י״ז}, לשעבר ולהבא.
ועד – מלת עד הושאלה להורות (כהוראת מלת עולם) כל זמן רחוק, הן לשעבר הן להבא (וכן בלשון רומי המשוררים אומרים לפעמים usque להוראת התמידות), כמו הזאת ידעת מני עד {איוב כ׳:ד׳} לשעבר, בטחו בה׳ עדי עד (ישעיהו כ״ו:ד׳) להבא, ולָעַד כמו לעולם, ולהפלגה אומרים בכפל לשון לָעַד לעולם (תהלים קמ״ח:ו׳) או לעולם ועד (ואין המליצה חסרה כדעת ראב״ע שחשב כי משפטה לעולם ועד עולם), והיתה המלה ראויה להנקד וְעָד, ומפני ההפסק (כי לא מצאנו המלה הזאת רק בהפסק) וָעַד, והסגול שתחת העי״ן זר מאד, וראב״ע בקש להולמו ולא הלמו, כי אמר שהוא בעבור ההפסק כמו וָאֹכֵל (בראשית ג׳:י״ב) מן וָאֹכַל, ואין זה כלום, ראשונה, כי כאן סגול ולהלן צירי; ושנית, כי גם בלא הפסק העתיד מנחי פ״א אל״ף פעמים בצירי ופעמים בפתח, כמו וָאחֵז בפלגשי (שופטים כ׳:ו׳), וחוץ מפעלי נחי פ״א בזמן עתיד לא מצאנו מעולם פתח משתנה בהפסק מאמר לצירי. ורש״י כתב כי הוי״ו משרש המלה ושהיא פתוחה, והנכון כדעת בעל שפתי חכמים שכוונת רש״י על נקוד העי״ן, כי אנכי היודע וָעֵד (ירמיהו כ״ט:כ״ג) שהוא לשון עדות, העי״ן קמוצה כלומר נקודה קמץ קטן שהוא ציר״י, אבל וָעֶד שענינו לעולם, העי״ן נקודה פתח קטן שהוא סגול; אמנם ראב״ע באמרו: ומשפט לשון הקודש בהיות התנועה (זה נ״ל טעות סופר וצריך לומר הנגינה) באות הבא אחר וי״ו יפתחוהו כמו שור וכשב וָעֵז {ויקרא ז׳:כ״ג} ובעבור זה נפתח ועד, עכ״ל. כוונתו על נקוד הוי״ו וקרא פתיחה לקמץ, לא שהקמץ נקרא כן, אלא׳ שהוא פתיחה בערך אל השבא שאיננו תנועה; ובביאורו הקצר מפורש יותר וזה לשונו: ובעבור היות הטעם באות הראשון כמו לחם וָיַיִן {בראשית י״ד:י״ח}, נפתח הוי״ו. אמנם לענין שכתב רש״י שהוי״ו במלת ועד היא יסוד, לא יתכן שיוקח כמשמעו, כי לא נעלם מעיני רש״י ז״ל שאומרים לָעַד, מִנֵי עַד {איוב כ׳:ד׳} ועולמי עַד {ישעיה מ״ה:י״ז} בלא וי״ו, ואיך יאמר שהוי״ו כאן יסוד? גם מה שכתב במקום אחר (במדבר כ״א:י״ד): את והב כמו את יהב, כמו שיאמרו מן יעד ועד, עכ״ל, לא יוכיח כלל שהוא מפרש וָעֶד משרש יעד, כי שם כוונתו על הוי״ו הבאה במקום היו״ד בנועד ובמועד וכן במלת וַעַד שבלשון חכמים ולא (כדעת המעמר) על מלת וָעֶד שהכל יודעים שאינה מן יעד אלא מן עַד כמו לָעַד ולעולמי עַד. ונ״ל ברור כי כוונת רש״י ז״ל כי במלת וָעֵד בציר״י העי״ן מלת עֵד נוהגת גם בלי וי״ו, אמנם מלת וָעֶד בסגול העי״ן לא תעמוד בלא וי״ו כי בלא וי״ו אומרים עַד בפתח, לא עֶד בסגול, והנה הוי״ו בלתי מתפרדת ממלת וָעֶד וכאילו היא בה יסוד, וכיוצא בזה למטה (פסוק כ״ג) על מלת מרתה כתב רש״י: והתי״ו היא במקום ה״א הנשרשת בתיבת מרה; ועל מלת וחמתו {בפסוק כ״ג} כתב: הרי ה״א של שרש נהפכת לתי״ו; הרי שהוא קורא שרשית לכל אות הבלתי מתפרדת מן התיבה, ושבנטילתה ענין התיבה משתנה אעפ״י שאיננה באמת מן השרש, כי שרש מרה מרר, ושרש חֵמָה יחם.
The Lord will reign (YHVH yimlokh) forever. This is not said by way of prayer, for if it were, it should have said yimlokh YHVH, “Let the Lord reign” (e.g., Ps. 146:10). Nor is this said by way of prophecy; rather, this is a poetic expression: “When God brings His people to His sanctuary, then God will be king forever,” i.e., His people must serve Him forever.
will reign. He will be king over Israel, so that they will serve Him and follow His Torah, and He will be at their head in place of a [human] king, for their appointment of a king over themselves would not be in keeping with the Torah’s primary intention. Here there is also an allusion to a future event, that God will become King over all the earth, and God will be One and His name One.
forever (le-olam va-ed). The basic meaning of the word olam refers to a time that is unknown (ne’lam) and indefinite, whether past or future. Thus, for example, “Remember the remote times [yemot olam]” (Deut. 32:7) refers to the ancient past that is distant and unknown to us, while the expressions eved olam, “a slave forever,” aḥuzzat olam, “an eternal possession,” and simḥat olam, “eternal joy,” refer to the future. The expression me-olam ve-ad olam, “from everlasting and to everlasting,” refers to both past and future.
The word ad, “until,” is transferred to mean (like olam) any distant time, whether past or future (and similarly, in Latin, poets sometimes say usque [lit., “up to,” “until”] to refer to eternity). Thus, for example, “Do you not know this of old time [ad]” (Job 20:4) refers to the past, while “Trust in the Lord forever [adei ad]” (Isa. 26:4) refers to the future.
La-ad is the equivalent of le-olam (“forever”), and by way of hyperbole the expression is doubled to la-ad le-olam (Ps. 148:6) or le-olam va-ed (which expression is not defective, as in the opinion of Ibn Ezra, who thought that it was properly le-olam ve-ad olam). The word va-ed (וָעֶד) would properly have been vocalized ve-ad, or at the end of a phrase (for it is found in no other location) va-ad. The segol vowel under the ayin [in va-ed] is very strange. Ibn Ezra sought to resolve it but could not, for he ascribed it to its position at the end of the verse, analogous to va-okhel (Gen. 3:12), a variant of va-okhal. This, however, proves nothing: first, because the vowel in va-ed (ועֶד) is a segol, while the vowel in va-okhel (ואכל) is a tseireh; and second, even in positions other than the end of a verse, naḥ peh alef verbs [those whose first root letter alef disappears in some conjugations] in the future tense [such as va-okhel/va-okhal] are vocalized sometimes with a tseireh and sometimes with a pataḥ, e.g., va-oḥez be-filagshi (Judg. 20:6) – and except for naḥ peh alef verbs in the future tense, we never find a pataḥ changing to a tseireh at the end of a verse.
Rashi wrote that the vav in va-ed is part of the root (yesod) of the word and that “it” is petuḥah [i.e., vocalized with a pataḥ]. The author of [the supercommentary] Siftei Ḥakhamim [Shabbetai Bass] correctly explains that Rashi meant to refer to [the vocalization of] the ayin [and not the vav], for in [the contrasting phrase cited by Rashi], ki anokhi ha-yode’a va-ed (ועֵד) (Jer. 29:23), where the word means “and witness,” the ayin is kemutsah, that is, marked with a “kamats katan,” which is [an archaic name for] tseireh, while in the case of ועֶד, meaning “forever,” the ayin is marked with a “pataḥ katan,” which is [an archaic name for] segol.
On the other hand, Ibn Ezra was referring to the vocalization of the vav when he said, “It is the way of the Hebrew language that when the tenu’ah (this word [meaning “vowel”] seems to be a scribal error, and should be neginah, “musical accent”) is on the letter following a vav, it is marked with a pataḥ, as in shor ve-khesev va-ez (Lev. 7:23), and for this reason there is a pataḥ in va-ed.” He used the terminology of petiḥah to refer to the kamats [in va-ed], not that the kamats is actually called [pataḥ], but because it is a petuḥah [i.e., an “open” vowel] relative to the sheva, which is not a vowel at all. In Ibn Ezra’s short commentary [to Exodus], he further expressed the idea: “Because the accent [ta’am] is on the first letter, as in leḥem va-yayin (Gen. 14:18), the vav is marked with a pataḥ.”1
However, Rashi’s statement that the vav in va-ed is “yesod” [usually understood as meaning “part of the root”] cannot be taken literally. Rashi was aware that the expressions la-ad, minmi ad, and olmei ad appear without a vav, so how could he have said here that the vav was yesod? Furthermore, his comment elsewhere (at Num. 21:14) [on the words et vahev, usually understood as referring to a place named Waheb], “Et vahev is the equivalent of et yahev, just as the root ya’ad yields ועד,” does not at all prove that he derives va-ed from the root ya’ad, for there he was [merely] referring to the appearance of a vav in place of a [root letter] yod in words such as no’ad and mo’ed, as well as va’ad (וַעַד, “council”) in Rabbinic Hebrew, but he was not referring (as the Me’ammer thought) to the word va-ed, which as everyone knows is not derived from the root ya’ad, but from the word ad, as in la-ad and le-olmei ad.
It seems clear to me that this is what Rashi intended to say: in the word ועֵד (“and witness”), with a tseireh marking the ayin, [the presence of the initial vav does not determine the vocalization of the ayin, for] the word עֵד appears without a vav; but the word וָעֶד, with a segol marking the ayin, cannot exist without the vav, for without it the word would be ad with a pataḥ, not ed with a segol. Thus, the vav is an inseparable element of the word וָעֶד, as if it were a root letter (yesod).
Similarly, in a comment below (v. 23) on the word maratah, Rashi wrote, “The tav appears in place of the root letter he of the word marah,” and so also, on the word va-ḥamato [in the same comment], he wrote, “The he of the root changes to a tav.” Thus, he characterizes as a “root letter” any letter that is inseparable from a word, and whose removal would alter the word’s meaning, even if it is not truly part of the root – for the root of marah is marar [with a resh, not a he], and the root of ḥemah is [not ḥamah, with a he, but] yaḥam.
1. {Translator's note: For an opposing view, see Rosenbaum and Silbermann, p. 242: “There appears to be but little doubt that Rashi and Ibn Ezra had the reading וַעֶד or perhaps even וַעֵד in place of our וָעֶד, and that the nomenclature of the vowels which Rashi employs here is the same as ours.” In other words, Rashi did in fact mean to say that the vav (not the ayin) is marked with what we call a pataḥ.}
ה׳ ימלך לעלם ועד – פסוק זה יכול להתפרש בשתי דרכים. ניתן לפרשו: ״ה׳ ימשיך למלוך בכל זמן שיבוא״. הווי אומר, כשם שראינוהו מולך בכח כל⁠־יכול כאן על הים, כך ימשיך למלוך לעולמי עד. וניתן עוד לפרשו: ״בעת מן העיתים, בעתיד שעודנו רחוק אך ודאי שיבוא, ייעשה ה׳ למלך על כל האנושות״. שכן איננו יכולים לשלול את האפשרות ש״ועד״ נגזר מ״יעד״: ״לייעד מקום או זמן״ (כמו ״וַעַד״ בארמית, ״בית ועד״). ובאופן זה יציין הצירוף ״עולם ועד״ את העתיד, שאמנם מכוסה כרגע מעינינו, אך אף על פי כן מיועד לנו בוודאות גמורה.
ה׳ ימלך – המלוכה אצל ה׳ תציין שמנהיג בהנהגה השגחיית שלא לפי חוקי הטבע הקבועים רק לפי רצונו, וזה יפעל המקדש ששם ימלוך ה׳ על ברואיו:
ה׳ ימלוך לעולם ועד: התפללו שתהיה מלכותו לעולם ועד, היינו שיהיה ניכר לכל העולם שהוא יתברך מנהיג במלכות שמים. וזו התפלה תתקיים לימות המשיח שיהיה ה׳ למלך על כל הארץ1.
[הרחב דבר: ותניא במכילתא: רבי יוסי הגלילי אומר, אילו אמרו ישראל על הים ׳ה׳ מלך לעולם ועד׳ לא היתה אומה ולשון שולטת בהם לעולם, אלא אמרו ״ה׳ ימלוך״ – לעתיד לבא (עכ״ל). פירוש, דמלכות שמים אי אפשר שתתגלה כי אם ע״י ישראל, ואילו אמרו ״ה׳ מלך״ היתה מתגלה מלכות שמים מאותה שעה, וממילא לא שלטה בהם אומה ולשון. אבל חלה רוח הקודש לומר בזה הלשון, להורות שעוד בימים יוצרו תתקיים נבואה זו. והיינו דמצלינן ׳שירה חדשה שבחו גאולים לשמך וכו׳ ה׳ ימלוך לעולם ועד׳, ולא נתבאר לשון ׳שירה חדשה׳2. ולדברינו הכוונה לשעולם היא ׳חדשה׳, שהרי עדיין לא נתקיימה. ועל זה מסיימין אחר זה ׳צור ישראל קומה בעזרת ישראל׳ וכו׳, היינו שבזה תתקיים שירה חדשה זו.]
1. וכן איתא ברש״י בפסוק הקודם: ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן ש״ה׳ ימלוך לעולם ועד״ – לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו.
2. בפירוש עיון תפלה (שבסדור אוצר התפלות) כתב: ... כך מיום שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שייחד אליו גם המלוכה, דהיינו הנהגת העולם להקב״ה לבדו, כי אפשר להיות בעל הבית ולמסור הנהגתו לאחרים. עד שבאו ישראל על הים וייחדו אליו גם את המלוכה, ואמרו ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״, ולכן היא ׳שירה חדשה׳ כי עד עכשיו לא קראו אדם בשם ׳מלך׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ה׳ ימלוך לעולם ועד – בנוסח עלינו. ויקבלו כולם את עול מלכותיך ותמלוך עליהם מהרה. והענין כי כל האדם הוא עלעקטריי אלהי כאשר יתנוצץ במוחו המחשבה לעשות זה מיד ילך זאת ההרגשה אל האיברים באמצעות הלב לעשותו, ותיכף יעשה זה היד או הרגל או איזה אבר כפי מה שיעלה במחשבתו לא כן אם הוא דבר המזיק אל איזה אבר לא יתנוענע האבר תיכף לעשות זה, רק צריך להתעמק במחשבה מאוד עד כי יתרצו לזה האברים לכן אמר שיקבלו את העול היינו שיתנוצץ הרעיון לאיזה מצוה לאיזה דבר אלהי יתעוררו תיכף כל האברים והחושים והעורקים בלי מפריע למלכות שמים ולא יפריעו איש איש מעבודתו. וזה רעיון יקר.
לעולם ועד – תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב, ה׳ ימלוך לעולם ועד, מכאן שכל מקום שנאמר ועד אין לו הפסק עולמית.⁠1 (עירובין נ״ד.)
1. כמו שמלכותו של הקב״ה היא לעולם ועד.
לְעֹלָ֥ם – The word “forever” is spelled defectively, i.e., לְעֹלָם with the vowel ḥōlem-ḥāsēr, rather than לְעוֹלָם with the letter wāw indicating the vowel ḥōlem-mālēʾ 18 times in Tanakh (Genesis 3:22, Genesis 6:3, Exodus 3:15, Exodus 15:18, Exodus 21:6, Exodus 31:17, Exodus 32:13, Leviticus 25:46, Deuteronomy 5:26, Deuteronomy 32:40, I Kings 1:31, I Kings 2:33, I Kings 9:5, I Kings 10:9, Psalms 45:18, Psalms 75:10, Psalms 92:9, Job 7:16).
לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד – The phrase לְעֹלָם וָעֶד [“forever and ever”] occurs 9 times in Tanakh (Exodus 15:18, Micah 4:5, Psalms 96, Psalms 45:18, Psalms 119:44, Psalms 145:1, Psalms 145:2, Psalms 145:21, Daniel 12:3).
מקבילות במקראתורה שלמהמכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרשב״יתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנותולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהליקוט הערות מסורההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×