×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כג) אֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד⁠־מֹשֶׁ֑ה מִן⁠־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
even all that Hashem has commanded you by Moses, from the day that Hashem gave commandment, and onward throughout your generations;
מקבילות במקראמוני המצוותספרי במדברספרי זוטאתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םרלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלשיעורי ספורנוהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״בהואיל משהאם למקראעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

"And it shall be, if by the eyes of the congregation it were done in error": This mitzvah was allotted a special section in itself. Which is that? (the injunction against) idolatry. "then all the congregation shall offer one young bullock as a burnt-offering.⁠" Why mention "one"? For it would follow (otherwise), viz.: If where the congregation does not bring a bullock for a burnt-offering it brings a bullock for a sin-offering, (viz. Vayikra 4:14), then here, where the congregation does bring a bullock for a burnt-offering, how much more so should it bring a bullock for a sin-offering! It is, therefore, written "then all the congregation shall offer (only) one young bullock.⁠" "with its meal-offering and its libation": that of the burnt-offering. __ But perhaps also that of the sin-offering (is intended). It is, therefore, written (Ibid.) "as ordained" (and no libation is ordained for a sin-offering). "and one kid of goats as a sin-offering": Why mention "one"? For it would follow (otherwise), viz.: If (on Yom Kippur), where the congregation does not bring a bullock for a burnt-offering, it brings two he-goats for a sin-offering, then here, where it does bring a bullock for a burnt-offering, how much more so should it bring two he-goats for a sin-offering! It is, therefore, written "and one kid of goats as a sin-offering.⁠"
צוה י״י – ביד משה איזוהי שנצטוו עליה אבות הראשונים ובא משה ואמרה זו מילה.
אליכם ביד משה – סופכם לשלוח יד במשה.
מן היום אשר צוה ה׳ – סופכם לשלוח יד בנביאים.
והלאה לדורותיכם – סופכם לשלוח יד בבית הבחירה.
יָת כָּל דְּפַקֵּיד יְיָ לְכוֹן בִּידָא דְּמֹשֶׁה מִן יוֹמָא דְּפַקֵּיד יְיָ וּלְהַלְאָה לְדָרֵיכוֹן.
even all which the Lord commanded you by the hand of Moshe from the day that the Lord commanded and thenceforward in your generations,
אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם
יָת כָּל דְּפַקֵּיד ה׳ לְוָתְכוֹן (ח״נ: לְכוֹן, יָתְכוֹן) בִּידָא דְמֹשֶׁה מִן יוֹמָא דְּפַקֵּיד (ח״נ: דְמַלֵיל) ה׳ וּלְהַלְאָה (ח״נ: וּלְהָלָא) לְדָרֵיכוֹן
אֲלֵיכֶם – לְכוֹן או לְוָתְכוֹן?
א. כשמילת היחס ׳אֶל׳ מציינת הִתְכַּוְּנוּת אל העצם הנזכר היא מתורגמת לְוָת או לָקֳבֵיל כגון ״וַיָּבֵא אל האדם״ (בראשית ב יט) ״וְאַיְּתִי לְוָת אָדָם״, ״וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו״ (שמות כה כ) ״וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקָבֵיל חַד״, ובפשוטו הוא התרגום הטבעי כמבואר בפס׳ ״שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ״ (בראשית ז ט).
אך יא״ר על הפס׳ ״וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף״ (בראשית נ טז) ״וּפַקִּידוּ לְוָת יוֹסֵף״ כתב שהסמיך לְוָת ללשון ציווי המתורגם ״פקד״ שהוא כמו ״הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ״ (ויקרא ה כג), לכן גם ״אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות כה כב) ״לְוָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, ״שתצווה לבני ישראל שישמרו הדבר ההוא״, וכן בפסוקנו – ״אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה״ – ״לְוָתְכוֹן״. רצה לומר, ״ציווי אֶל״ הוא כהעברת פיקדון ולכן מתורגם לְוָת.
אשר צוה. דפקיד או דמליל
ב. ״אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳... אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וָהָלְאָה״ – ״יָת כָּל דְּפַקֵּיד ה׳... דְּפַקֵּיד (ח״נ: דְמַלֵיל) ה׳״. פסוקנו הוא היחיד בתורה בו הביטוי ״אֲשֶׁר צִוָּה ה׳⁠ ⁠⁠״ מופיע פעמיים, ואולי לשם גיוון הלשון גרסו חלק מהדפוסים ״דְמַלֵיל ה׳״, במקום דְּפַקֵּיד ה׳ כמתבקש וכרוב הנוסחים,⁠1 זאת למרות שהתרגום אינו נמנע במקומות אחרים בתורה לכפול ואף לשלש מינוח זהה בפסוק אחד בהתאם למקרא, השווה: ״וַיְצַו מֹשֶׁה... תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לָתֵת״ (במדבר לד יג) ״וּפַקֵּיד מֹשֶׁה... דְּתַחְסְנוּן יָתַהּ בְּעַדְבָּא דְּפַקֵּיד ה׳ לְמִתַּן״; ״לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם... לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם״ (דברים ד ב) ״לָא תוֹסְפוּן עַל פִּתְגָּמָא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן... לְמִטַּר יָת פִּקּוֹדַיָּא דַּה׳ אֱלָהֲכוֹן דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן״ – זו הגירסא בכל נוסחי התאג׳, ואף שגם בפס׳ זה ישנו ביטוי החוזר על עצמו פעמיים ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם״, בכל זאת לא נמנע מלכפול תרגומו. מכאן נראה שאף בפסוקנו ראוי לגרוס ״דְּפַקֵּיד״.
1. בין ההוצאות השונות של התאג׳ יש שגרסו דמליל, ויש שגרסו דפקיד.
כל מה די פקד י״י עליכון על ידוי דמשה מן יומא די פקד י״י ולהל לדריכון.
ית כל מה דפקיד י״י לוותכון בידא דמשה מן יומא דפקיד י״י ולהלא לדריכון.
whatsoever the Lord hath commanded you by Mosheh, from the day He commanded it, and thenceforth unto your generations –
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

מִת׳לַ גַמִיעִ מַא אַמַרַכֻּם אַללָּהֻ בִּהִ עַלַי׳ יַדִמֻושִׁה מִן יַוְםִ אבּתַּדַא בִּאלאַמרִ וַהַלֻםַ עַלַי׳ מַרִּ אַגיַאלִכֻּם
כדוגמת כל מה שצוה ה׳ אתכם בו על יד משה, מן יום אשר החל בצווי, ולהלאה עם חלוף דורותכם.
את כל אשר צוה וגו׳ – מגיד שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו נביאים, שנאמר: למןא היום אשר צוה והלאה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא, וכן בבבלי הוריות ח׳:. בנוסח שלנו בפסוק: ״מן״.
את כל אשר צוה וגו' EVEN ALL THAT [HASHEM] HAS COMMANDED [YOU] etc. – This tells us that he who acknowledges the divinity of an idol is like one who denies the Torah in its entirety and all that the prophets prophesied, because it states, "[and if yo have erred and not done … all that Hashem has commanded by Moshe] from the day that Hashem commanded (Moshe), and hence forth [throughout all your generations]" (cf. Sifre Bemidbar 15).
פס׳: את כל אשר צוה ה׳ (את) [אליכם ביד] משה מן היום אשר צוה ה׳ והלאה לדורותיכם – להביא אף דברי הנביאים שכל המודה בע״ז כאלו כופר בכל מה שנצטוו הנביאים. וכל הכופר בע״ז נקרא יהודי ומודה בכל התורה ובכל המצות דכתיב (דניאל ג׳:י״ב) איתי גוברין יהודאין וגו׳:
את כל אשר ציוה י״י אליכם ביד משה – את הכל יעברו בשוגג, וזהו עבודה זרה, שהעובדה כופר בכל המצות.
מן היום אשר ציוה י״י והלאה – כל המצות כולן נצטוו אחר אנכי ולא יהיה לך (שמות כ׳:ב׳), כי הם ראשונות.
את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה EVERYTHING THAT THE LORD HAS ENJOINED UPON YOU: They will [ultimately] end up transgressing all the rules of the Torah inadvertently [after they transgress this one specific commandment]. This is a reference to idolatry. For whoever worships idolatry denies all the commandments.⁠1
מן היום אשר צוה ה' והלאה [EVERYTHING THAT THE LORD HAS ENJOINED UPON YOU] FROM THE DAY THAT THE LORD GAVE HIS COMMANDMENT AND THENCEFORTH: All of the commandments were given after (Ex. 20:2–3) “I am [the LORD your god]” and “You shall not have [any other gods],”2 for they were the first [commandments].⁠3
1. The difficulty in these verses is that the text does not specify which sins are being committed. It would be problematic to say that the phrases ולא תעשו את כל המצוות האלה (vs. 22) and את כל אשר צוה ה' אליכם mean that the penalty here is applied only to someone who transgresses all the commandments. Equally problematic would be the alternative suggestion – that כל here means a transgression of any of the laws of the Torah (see NJPS). See Nahm.’s displeasure with iE who (at least according to Nahm.) understands the verse that way.
Rashbam’s reading of these verses conforms to the standard halakhic approach. (So also his commentary to Lev. 6:23, referring to our verses.) However, instead of bringing proof from vs. 22 as the classical sources do (see Rashi, following Hor. 8a), Rashbam cites vs. 23 as proof. These verses must be referring to idolatry, he says, because it is an infraction that leads to transgressing “everything that the LORD has enjoined upon you.” See also Rashbam’s next comment, s.v. מן היום.
Rashbam’s comment here – that the person who worships idols will ultimately end up transgressing all the rules of the Torah inadvertently – resembles Rashi’s comment (following Sifre Numbers 111) that anyone who believes in idols has denied the entire Torah. But the difference is significant. Rashi (and his sources) say that believing in idolatry is tantamount to rejecting the whole Torah. But they also say that our verses are dealing with the inadvertent idolater. Rashbam reformulates the rabbinic statement to make more sense here in the context: an inadvertent idolator will end up breaking all the laws of the Torah inadvertently.
2. In other words, the phrase, “from the day that the LORD gave His commandment and thenceforth,” means all the rules given since the time that God started to give rules. The Decalogue is the first set of laws given by God and the first laws of the Decalogue are about idolatry.
Rashbam’s interpretation looks similar to Rashi’s but there is a difference. Both exegetes are trying to answer the question: what “mistake” is vs. 22 talking about. Both agree that the mistake is idol worship. Rashi explains that since the text refers both to a rule that God “commanded Moses” (at the end of vs. 22) and to a rule that God “spoke to you” (at the beginning of vs. 23), and since the midrash (Mak. 24a and passim) teaches that God spoke the first two commandments of the Decalogue directly to the Israelites, the commandment referred to here must be the law against idolatry. See Hor. 8a and the commentary of pseudo-Rashi there, s.v. איזו היא מצוה. (On the authorship of that commentary, see Grossman, Ḥakhme Ṣorfat, p. 216, note 275.)
Rashbam, like Rashi, believes that the reference here is to the first two commandments of the Decalogue, but not because of the midrash about what the Israelites heard directly from God’s speech. Instead, he explains that the phrase, “from the day that the LORD gave His commandment,” itself means “from the beginning of the Decalogue.”
In many classical rabbinic sources, vs. 23 is seen as expanding the idolater’s culpability and guilt. Rashi says that the verse means that the idolater has also transgressed the words of the prophets. Sifre says it means that the idolater has also transgressed the words of the commandments to the forefathers. Rashbam accepts the idea of expanding the idolator’s guilt, but suggests simply that transgressing the first laws given by God leads to transgressing the later ones too.
3. Note Rashbam’s language here – that the laws of the Decalogue are the first laws given to the Israelites. This theme appears a number of times in Rashbam’s commentary. See similarly commentary to Gen. 26:5 and commentary to Ex. 15:25–26, and note 77 there.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

את כל אשר צוה י״י וגו׳ מגיד שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התור׳ כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאי׳ שנ׳ למן היום אשר צוה י״י והלאה. כדתני׳ בספרי מניין אתה אומר שכל המוד׳ בעבודת כוכבים כופר בעשרת הדברו׳ ת״ל אשר דבר י״י אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהי׳ את כל הדברי׳ האלה אחת דבר אלהים הלא כה דברי כאש וגו׳ ומניין אף במה שנצטוה משה ת״ל את כל אשר צוה י״י אלהיכם ביד משה ומניין אף במה שנצטוו הנביאים ת״ל למן היום אשר צוה י״י ומניין אף במה שנצטוו האבות ת״ל והלאה לדורותיכ׳ ומהיכן התחיל המקום לצוות את האבות שנ׳ ויצו י״י אלהים על האדם מגיד שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בי׳ הדברות ובמה שנצטו׳ משה ובמה שנצטו׳ הנביאים ובמה שנצטו׳ האבות וכל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה ופי׳ המקראות הללו לפי המדרש הזה כך הוא וכי תשגו ולא תעשו העביר׳ אשר אתם נחשבי׳ בה כאילו לא תעשו את כל עשרת הדברות אשר דבר י״י אל משה ואת כל המצו׳ אשר נצטוו האבות והלאה לדורותיכם אם מעיני העדה שהם הסנהדרין הגדולה הית׳ השגגה הזאת ועשו כל העדה פר בן בקר וגו׳:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

לדורותיכם – מחובר לתחלת המקרא, אשר צוה אליכם ביד משה לדורותיכם – לעשות לדורות עולם.
את כל אשר צוה – הוא תוספת ביאור על הכתוב שלמעלה, ובא להודיע שאין מצות לישראל אלא אותן אשר צוה ה׳ אליהם ביד משה, ושהמצות שצוה אותנו משה כוללים כל אשר דבר ה׳ לעשות, באופן שרק תורת משה כוללת כל מצות ה׳ ואין מצות אחרות אלא אותן שבתורה, וכל שאר המצות שבדו בני אדם מלבם אחר משה רבינו ע״ה, הם בכלל ע״ז:
מן היום אשר צוה ה׳ והלאה – פירש מן היום אשר צוה הפרשה הזאת, והלאה לדורותיכם שב על תחלת הפסוק שלפניו וכי תשגו, כאילו אמר וכי תשגו מהיום ההוא והלאה לדורותיכם, ולא תעשו את כל המצות האלה, לומר שתהיה המצוה הזאת נוהגת לדורות עולם:
מן היום אשר צוה ה׳ – משעת חיובן, כי קצת המצות תלויות בביאתם לארץ, וקצתן גם לדור המדבר.
from the time when the Lord commanded. From the time when they became obligatory, for some of the commandments were conditioned on their entering the land of Israel, while some others were intended even for the generation of the desert.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

את כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה: היינו תורה שבע״פ, שלא היה דיבור מפורש אלא ב׳ציווי׳, וכדאיתא בברכות (ה,א) ״ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה״ (שמות כד,יב), ״המצוה״ – זו משנה. וכתיב (כאן) ״כל אשר צוה״, דבזה גם כן נכללו שני אופני תורה שבע״פ, חדא, הלכות המקובלות מהקב״ה, שנית, מה שהעלה משה בעמלו על פי י״ג מדות ופלפול הלכה, וכמו שביארנו בארוכה ריש ספר דברים (א,ג) מקרא ״ככל אשר צוה ה׳ אותו אלהם״, יע״ש. והיינו לשון ״ביד משה״ דמפרש בגמרא כריתות (יג,ב) – ׳זו גמרא׳, ופירושו, בכח משה ועמלו, ומ״מ הוא בסייעתא דשמיא.
מן היום אשר צוה ה׳ והלאה לדורותיכם: היא פלפולה של תורה שנתוסף מימות משה ואילך מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, והכל בא בציווי בהר סיני. ולמדנו בה דאפילו עמל תורה שיגע בעצמו כמו ירבעם, אחאב ומנשה, דאע״ג שהיו עובדי עבודה זרה, מ״מ היו עמלים בתורה, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קג,ב), אבל אינו נחשב כלום ולא מיקרי בזה עמל תורה כלל, אחרי שבדעתו לא לשם ה׳ היא.
והלאה לדורותיכם – ומה שיוכל עוד לצוות מן היום הזה ולהלן בדורות הבאים לפי מצב הדור, לא ח״ו שֶׁיְּשַׁנֶּה עיקר האמונה ויסודות התורה, אבל יוסיף ויגרע מצות וחקים ע״י נביאיו; ומצאנו כזה במשך בית ראשון ובראשית בית שני שעדין לא פסקה נבואה מישראל שנביאים הוסיפו וגרעו מצות וחקים, ואם מצאנו (פרשת ואתחנן) ״לא תוסיפו על הדבר... ולא תגרעו ממנו״, רצונו שלא להוסיף על יסודות התורה, שמהם תשתרשנה כל המצות, מצוה או חק חדש שלא יצאו מהם, ולא שיהיה אסור להוסיף מצוה או חק, וגם חז״ל הוסיפו מצות עירובין חנוכה וכו׳ והלל תיקן פרוזבול, וסמכו על המקרא (פרשת שופטים) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ונכון מאד; ושד״ל תרגם באופן אחר מן היום שחלו עליהם מצות ה׳ ומן היום ההוא והלאה לדורותיכם, וכונו רצויה אבל נ״ל שאינו פשוטו של מקרא.
את כל אשר צוה ה׳ וגו׳. הגם שהערות רבות באו בתורה ללמד על קיומה והתמדתה לעולם, גם זו כאחת מהם, ואולי ג״כ הנכבדת שבכלן אם מפני שכל הפסוק כלו נראה כמיותר, והיה די שיאמר וכי תשגו וגו׳ עד אל משה והיה אם מעיני העדה, וממה שהוסיף פסוק ארוך ומיותר נראה מכוון אל עצמו, ובא ללמד על נצחיות התורה — ואם מפני אומרו מן היום אשר צוה וגו׳ לדורותיכם, מליצה יקרה למעלה מחברותיה שנאמר בהם לדורותיכם ותו לא, וכאן תפס התחלת התורה מן היום אשר צוה ה׳ והוסיף ב׳ מלות יקרות והלאה לדורותיכם, כלומר צא וחשוב מן היום ההוא עד אין תכלית כי לעולם לא תבטל, ואם מפני שבא זה הרמז הנכבד אצל בטול איזו מצוה פרטית שתהיה וכי תשגו וגו׳ וממקומו הוא מוכרע שבא לתקוע יתד על נצחיות התורה, וכלומר השמרו לכם שלא לעבור ואם תשגו וגו׳ תביאו קרבן, שאני אומר לכם כל אשר צוה ה׳ אליכם וגו׳ מן היום אשר צוה ה׳ והלאה לדורותיכם, ואין אפילו רגע בזמן פנוי מחיוב שמירתכם ובכל זאת אין להכחיש מ״ש למעלה, שעל ע״ז ידבר הכתוב כי זה תוכן הכוונה בלי ספק רק ממה שהוציא האזהרה בלשון סתם על כל המצות אנו למדים כי לדורות נתנה בלי הפסק. — וסוף דבר שהרי כל שאר הרמזים באו על איזו מצוה פרטית כל א׳ בפני עצמה, וכאן בא בלשון כולל כל המצות כלן ובכן לו נאוה תהלה ולו יתר שאת ועז על כל אחרים.
מקבילות במקראמוני המצוותספרי במדברספרי זוטאתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םרלב״גרלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלשיעורי ספורנוהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״בהואיל משהאם למקראהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×