×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃
Woe to her who is rebellious and polluted, the oppressing city!
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַי דְמוֹחֲיָא וּמִתְפָּרְקָא קַרְתָּא דִמְסַגְיָא לְאַרְגָזָא.
הוי מוראה ונגאלה העיר היונה – הוי מפני האומה שנתתי אימתה על כל העולם, אימתי נגאלה אתה מוצא כשנגאלו ישראל ממצרים נפל אימתן על העולם כולו שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו׳ אז נבהלו אלופי אדום וגו׳ תפול עליהם אימתה ופחד. העיר היונה – אומה שציינתי אותה במצות ובמעשים טובים כיונה ואחר כל השבח הזה לא שמעה בקול כלה דלא שמע בקול מה היא לאו שוטיתא היא, א״ר ראובן לשון יוני הוא שכן קורין לשוטיתא מורה.
הוי מוראה – הוי מן קדם שוטיתא, ונגאלה על ידי שהיו מרחיקין עצמם מדבר תורה ויגואלו מן הכהונה.
העיר היונה – לא היה לה ללמוד מן עיר של יונה נינוה נביא אחד שלחתי לה ושמעו בקולי ויאמינו אנשי נינוה וזו כמה נביאים שלחתי לה השכם ושלוח ולא שמעו בקולי.
הוי מוראה ונגאלה – מלשון גאולה, אף על פי שמרתה גאלה השם. והטעם על ירושלם. (מובא בראב״ע)
הוי מוראה ונגאלה – עד עכשיו דבר בנינוה ועכשיו חוזר על ירושלים הוי שתהא לבז ולסחי כרואי ותהא מגואלת בצחן עוונה, מוראה כמו מוראתו (ויקרא א׳:ט״ז) ושמתיך כרואי (נחום ג׳:ו׳).
העיר היונה – כיונה פותה אין לב (הושע ז׳:י״א).
Woe to her who is filthy and polluted Until now, Zephanyah was speaking of Ninveh, but now he refers to Jerusalem: Woe to her who is destined to be plundered and sullied like dung. It will be polluted with the filth of its iniquity. filthy as in "its crop" (Vayikra 1:16); and "And I will make you like dung" (Nachum 3:6).
the dove like city Like a silly dove, without a heart.
הוי מוראה ונגאלה – על ישראל הוא אומרא שמוראה מוטלת על הבריות, עכשיו הם מגואלין בדם.
ונגאלה
העיר היונה – שכולן מליאין אונאה.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר ״על ישראל הוא אומר״ ובמקומו: ״אומה״.
הוי מוראה – אמר יפת: כמו נוראה. ור׳ ישועה אמר: מגזרת סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח), והאל״ף תחת ה״א השרש, כעוטיה (שיר השירים א׳:ז׳), שהיו״ד תחת ה״א. ויש אומרים שהוא כמו: ושמתיך כראי (נחום ג׳:ו׳), והסיר אתא מראתו (ויקרא א׳:ט״ז).
ונגאלה – מגזרת לחם מגואל (מלאכי א׳:ז׳).
ור׳ משה אמר: מלשון גאולה,⁠ב אף על פי שמרתה גאלה השם, והטעם על ירושלם.
והיונה – מגזרת לא תונו (ויקרא י״ט:ל״ג), והפועל יוצא מהבניין הקל, כמו יורה מגזרת ירה ויור (מלכים ב י״ג:י״ז), או הדומה ליונה ביופיה, כמו: יונתי תמתי (שיר השירים ה׳:ב׳).
א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, רומא 80 חסרה מלת: ״את״.
ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896: גאלה.
מוראה ונגאלה – יורה עליו לשון צחנה – כמו מוראתו בנצתה (ויקרא א׳:ט״ז).
העיר היונה – נגאלה בטיט היון אֶינְבּואֵידְא.
הוי מוראה ונגאלה – חזר לדבר על ירושלם מוראה פעול מהכבד והחולם מקום קמץ חטף או שורק וענינו מן ושמתיך כראי (נחום ג׳:ו׳) ענין טנוף ולכלוך וכן ונגאלה מזה הענין כמו וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו ס״ג:ג׳) נגואלו בדם והענין כפול במלות שונות.
העיר היונה – מענין לא תונו וכן בא פעל הקל מזה הענין עוד חרב היונה וי״מ היונה הפותה כמו ויהי אפרים כיונה פותה אין לב (הושע ז׳:י״א) ותרגם יונתן ווי דמוחיא ומתפרקא קרתא דמסגיא לארגזא.
הוי מוראה ונגאלה – טעם מוראה – מענין ושמתיך כראי (נחום ג׳:ו׳), כלומר מטונפת.
ונגאלה – מטעם לחם מגאל (מלאכי א׳:ז׳). וקרא ירושלים כן, כי כזאת היתה, כטעם איכה היתה לזונה (ישעיהו א׳:כ״א) וכן תארה העיר היונה.
הוי מוראה ונגאלה וגומר עד לכן חכו לי נאם ה׳: כפי מה שבארתי בנבואה הזאת אתה הראית לדעת שראשונה ייעד הנביא החרבן על מלכות יהודה וירושלם מתחילת ספרו זה עד בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ ומשם יעד על חרבן האומות שהרעו לישראל בחרבן ראשון ובפקידת בית שני וזה מפסוק בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ ע״כ, אמנם הפרשה הזאת הוי מוראה ונגלה חשבו המפרשים שחזר לענינו הראשון לדבר מירושלם ומחורבן ראשון, ופירשו מוראה מלשון טומאה כמו והסיר את מראתו (ויקרא א, טז), ושמתיך כרואי (נחום ג, ו), ענין טנוף ולכלוך, וכן ונגלה מלשון וכל מלבושי אגאלתי (ישעיה סג, ג), ופירוש העיר היונה שהיתה יונה פותה אין לב זהו דרך רש״י והראב״ע והרד״ק איש לא נעדר. ואין כן דעתי אלא שאחר שייעד הנביא על חרבן ראשון ועל פקידת בית שני בשובם לירושלם ונקמת השם באומות אשר החריבוה ושמחו במפלתה בא בפרשה הזאת ליעד מה שקרה אותם בבית שני עד שבאו אל חרבן השני, ובאו הפרשיות אם כן על סדר נכון והותרה השאלה הג׳:
לכן אמר כנגד ירושלם הוי מוראה ונגאלה שבערך האומות היתה מוראה מפני שאימתה היתה מוטלת עליהם וכמו שיראה מספור גבורות החשמונים ומלכי בית הורודוס ומכל העם בכללו אשר היה בזמן החרבן בבית שני שבלי ספק מנשרים קלו מאריות גברו ועל כן קראה מוראה מלשון שיתה ה׳ מורה להם (תהלים ט, כא), עוד קרא בערכה אל השם יתברך נגאלה לפי שהיו גאולי ה׳ עם אשר גאלם מיד צר ובהיות מלכות יהודה נגאלה מקרב בבל שהיתה שם שבוית חרב היה ראוי שתהיה יראתה על פניה לבלתי תחטא לבל תלכד עוד בעוניה, וכן קראה העיר היונה על דרך יונתי תמתי (שיר השירים ה, ב) וכבר זכרו הטבעיים מטבע היונה שהיא נאמנת לבן זוגה עד שאם ימות בן זוגה לא תזדווג לאחר בשום צד ומפני אותו ההתאחדות אשר לאומת ישראל עם אלהיה קראה העיר היונה.
מוראה ונגאלה – ענין שניהם מלוכלך ומטונף כמו ושמתיך כרואי (נחום ג׳:ו׳), וכמו נגאלו בדם (ישעיהו נ״ט:ג׳), וכפל המלה בשמות נרדפות.
היונה – מלשון אונאה ועניינו קחת ההון וכן מפני חרון היונה (ירמיהו כ״ה:ל״ח).
הוי מוראה ונגאלה – יש להתאונן על ירושלים המטונפת ומלוכלכת העיר המאנה ואונסת את הבריות.
מוראה – מענין יראה.
ונגאלה – מענין גאולה כפשוטו.
הוי מוראה – טרם נבוא לבאר נבואה זאת נציע הוצעה אחת, והוא, כי כבר התבאר אצלנו שמעת התחיל הגלות הראשון שהיה ע״י סנחרב, מעת ההיא התחילו הנביאים לנבאות על הגאולה, ומעת ההיא היתה הגאולה אפשרית אם היו זוכים כמ״ש בפי׳ ישעיה סי׳ י״א וסי׳ מ״ח ובכ״מ, והזמן הראשון לזה היה בימי חזקיה שאם היו זוכים היה אז הקיבוץ הכללי, כמ״ש חז״ל שבקש הקב״ה לעשות את חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שאיזה חטא גרם, ובימי מנשה באו עליהם שרי מלך אשור מבבל ויאסרו את מנשה, והתחיל מלך אשור שנית לבא על ישראל כמש״פ בנבואת נחום, ובימי יאשיה חשב ירמיה שהגיע עת הגאולה והלך להחזיר את עשרת השבטים כמ״ש חז״ל, וכן בעת שנחרבה נינוה בתחלת מלכות יהויקים לא היו יראים עוד ממלכות אשור וכל הזמן הזה היה עת מוכשר לגאולה אם היו זוכים, אבל בשביל שהתמידו לחטוא ושבו על עונות אבותם, נדחה הזמן וגבר עליהם מלך בבל והגלם בגולה, ואז היה זמן המוכשר לזה אם היו שבים בתשובה בימי בית שני, כמ״ש חז״ל שאם היו עולים כולם כחומה היו נגאלים גאולה עולמית, וגם זה לא היה כי אז התחילו הכתות ביניהם וגברה זרוע רשע, ונחרב הבית שנית, ומאז הדבר תלוי ועומד עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, אולם יש הבדל בזה שאם היתה הגאולה בימי חזקיה או בימי יאשיהו או בית שני, לא היתה גאולה כללית, ר״ל שלא היתה אז רק לישראל לבד, אבל הגאולה המקוה באחרית הימים תהיה כללית לכל העולם, כי אז יכירו כל העמים מלכות ה׳ ואחדותו וישובו כולם לקרא בשם ה׳ אל אחד (וכמ״ש זה באורך בישעיה סי׳ מ״ח, ויתבאר עוד בנבואת חגי וזכריה), על הפנה הזאת יסד נביאנו את דבריו בסי׳ זה, שאחר שהודיע חורבן נינוה, ומפלת האומות שהרעו לישראל, וניבא ששארית ישראל ינחלו את פלשתים ואת עמון ומואב, בא לבאר שהיה אז הזמן לזה ואם היו זוכים היו נגאלים, ועז״א הוי מוראה ונגאלה – שעיר ירושלים היא נוראה שבימי חזקיה ובימי יאשיה התיראו העמים מפניה כי היה ה׳ אתה, וגם היא נגאלה כי נגאלה מכף מלך אשור, וגם היו ראוים להגאל גאולה שלמה, העיר היונה היא ירושלים שהיתה תחת יד אשור ובבל שהיה דגלו צורת יונה ונקראת ע״ש ממלכתו, והגיע זמן שתגאל, רק שהעון גורם.
מוראה – תיבה זרה; ומקרבתה אל ונגאלה נראה ברור שמקורה רֹאִי (נחום ג׳:ו׳) או רעי בלשון חכמים, וקרובה אל והסיר את מראתו (פרשת ויקרא); וצריכים אנו להניח ששרשה יָרָא וראויה להנקד מוּרָאָה, בינוני פוֹעֵל בניין הָפְעַל; ונגאלה הוא מלשון ולא תגעל נפשי אתכם (פרשת בחקתי) בחילוף עי״ן באל״ף כמו רעי⁠־ראי.
היונה – מלשון ולא תונו איש את עמיתו (פרשת בהר) וענינו ענין חמס ומרמה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהֹוָה֙י״י֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל⁠־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה׃
She didn't obey the voice. She didn't receive correction. She didn't trust in Hashem. She didn't draw near to her God.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא שְׁמָעַת בְּקַל עַבְדוֹהִי נְבִיַיָא וְלָא קַבִּילַת אוּלְפַן בְּמֵימְרָא דַייָ לָא אִתְרְחִיצַת וּלְפוּלְחַן דֶאֱלָהָא לָא אִתְקְרָבַת.
לא שמעהא בקול – מוכיח.
א. כן בכ״י רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: ״שמעה״.
לא שמעה – מבואר.
בקול – פי׳ בקול המורים אותה.
לא קרבה – בצר״י הרי״ש לגזרת פעל.
לא שמעה בקול – בסתם, כמו ושמע לעצה (משלי י״ב:ט״ו), והטעם בקול י״י ונביאיו, אבל בעונות שמעה בקול נביאים רעים. אחר שיעד השחתת החיה הראשונה, הנה מכאן עד שסיים: אכן השכימו השחיתו וגו׳ (צפניה ג׳:ז׳), הוכיחם על רעותיהם בתחלת בית שני, כי גם אז היו שם נביאי שקר, כמ״ש בעזרא, וכמו שהאריכו בזה חגי זכריה ומלאכי. ואחד מעונם כי היו העולים לירושלים אנשים מעטים ופחותים.
לא לקחה מוסר, וכן בי״י לא בטחה – כי לא האמינו לדברי הנביאים המיעדים להם הצלחת בית שני.
וזכר שעם היותה כן מוראה ונגאלה ויונה תמה אחרי היותה נגאלה מבבל לא שמעה בקול ר״ל בקול ה׳ וזה במצות השמעיות, וכן לא לקחה מוסר במצות המעשיות, בה׳ לא בטחה אף על פי שראתה מה שקרה לה וראתה גם כן חרבן האומות המצרות לה עם כל זה לא בטחה בהשם אבל בטחה בגבורתה ואל אלהיה לא קרבה אבל היתה מתחברת אל הרומיים ולשאר הגוים מאהבה. וכבר מצאתי רמז למה שפירשתי במראה ונגאלה במה שדרשו ז״ל באיכה רבתי (פתיחתא לא) אמרו הוי מוראה ונגאלה העיר היונה הוי מפני האומה שנתתי אימתה על כל העולם אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתו על כל העולם כולו שנאמר (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון אז נבהלו אלופי אדום וגומר (שם טו) תפול עליהם אימתה ופחד (שם טז), העיר היונה אומה שציינתי אותה במצות ובמעשים טובים כיונה ואחר כל השבח הזה לא שמעה בקול. הנה ביארו מוראה ונגאלה על הדרך שפירשתי אלא שייחסו המורא והגאולה ליציאת מצרים ואני כפי סדר הפרשיות מיחס אותם לבנין בית שני.
לא שמעה בקול – ר״ל בקול הנביאים המזהירים אותה.
לא לקחה מוסר – ממה שבא על עשרת השבטים בגמול העוון.
בה׳ לא בטחה – כי בקשה עזר ממלכי מצרים.
לא קרבה – לבקש עזר ממנה.
לא שמעה בקול לא לקחה מוסר – וכן בירמיה (ז׳ כ״ח) עיי״ש.
בה׳ אלהיה – כבר כללתי בכ״מ, שכ״מ שבא שם הויה ידובר בו מצד שהוא בורא העולם ומחדשו, וכשבא שם אלהים בכינוי לישראל ידובר בו מצד ההשגחה הפרטית שמצדה משכיר ומעניש.
לא שמעה בקול – שלא שמעה לקול המורים והנביאים לשוב אל התורה מצד הערת השכל, וגם לא לקחה מוסר לשוב אל ה׳ מצד יראת העונש והיסורין, בה׳ לא בטחה שתשוב אליו מצד שהוא ה׳ בורא העולם, שע״ז מורה שם הויה שזה מצד הערת השכל, ונגד לא לקחה מוסר אומר אל אלהיה לא קרבה – שתקרב אליו מצד שהוא אלהיה המשגיח עליה בהשגחה פרטית, שמצד זה יש לה לירא יראת העונש ולקוות תקות גמול. ע״י הקורבה שיש לה עמו, כי גם לא התיסרה מיראת הגמול והעונש.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑יםא שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר׃
Her princes in her midst are roaring lions. Her judges are evening wolves. They leave not even a bone until the next day.
א. שֹׁאֲגִ֑ים =א (אין געיה)
• ל=שֹֽׁאֲגִ֑ים (געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רַבְרְבָהָא בְּגַוָה כְּאַרְיְוָן נָהֲמִין דַיָנָהָא דֵיבֵי רַמְשָׁא לָא מוֹרִיכִין לְצַפְרָא.
זאבי ערב – הממהרים לאכול טרפם בלילה.
לא גרמו לבוקר – לא השאירו אף העצמות לגרם לבוקר.
wolves of the evening who hasten to devour their prey at night.
They did not leave over the bones for morning They did not leave over even the bones to gnaw in the morning.
אריות שואגיםא – ששואגים על טרפם שגזלו.
שריה בקרבה – גזלנים וחמסנים.
לא גרמו לבוקר – לא משיירין בבוקר אפילו העצמות.
א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״שוגאים״.
שריה – כמו אריות שואגים על טרפם.
שופטיה כזאבי ערב שלא גרמו – שלא שברו עצם לבקר והנה בערב רעבים.
ועל ירושלים אומר, אריות שואגים – לטרוף טרף,
לא גרמו לבקר – דרך זאב לערב יחלק שלל ויטרוף טרף, ובבקר בשבתו ממעונתו שאינו יכול לצאת יאכל עד, ואילו אפילו עצמות טרפם לא נשארו להם לבקר לגרם, הכל אכלו.
גרמו – כמו ועצמותיהם יגרם (במדבר כ״ד:ח׳). רונייר,⁠א פוחזים, בהולים ברוחם.
א. בכ״י: רדונייר.
שריה – שחוטפים וגוזלים העם כמו האריות הטורפים או כמו זאבי ערב שטורפים בלילה.
לא גרמו לבקר – לא הניחו לבקר אפילו הגרמים שחוטפים ואוכלים מהר כן הם השופטים חוטפים השחד ואוכלים.
ועליה אמר שריה בקרבה אריות שואגים והוא רמז למלכי בית הורודוס ולפריצים שהיו בסוף הבית שהם היו שריה בקרבה והיו גבורים כאריות וחוטפים וגוזלים העם כמו האריות וכמו זאבי ערב שלא גרמו לבקר ר״ל שאינם מניחים אפילו גרם ועצם אחד לבקר שהכל אוכלים יחד.
גרמו – ענין עצם כמו גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳:י״ח).
שריה בקרבה – שריה אשר בקרבה מאיימים על העם בקול שאגתם כאריות השואגים.
זאבי ערב – ר״ל ימהרו לטרוף כזאבים הטורפים בערב הממהרים לטרוף בעבור הרעבון שלא אכלו כל היום.
לא גרמו לבוקר – לא השאירו לבוקר אף העצמות כי את הכל יאכלו ור״ל השופטים משחיתים את העם מכל וכל ולפי שהמשילם לזאבי ערב אמר לשון הנופל בהם.
שאגים – הארי לא ישאג רק בעת שמוצא טרפו.
לא גרמו – לא השאירו עצמות כמו גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳ י״ח).
שריה – מבאר ארבעה מיני מנהיגים שהיה לה, השרים אשר בקרבה הם כאריות השואגים לטרף בפרהסיא, והשופטים שהם לוקחים שחד בצנעה דומים כזאבים הטורפים בערב בסתר בחשך אין רואה ואין משאירים העצמות לבקר, עד שבאור הבקר לא נודע כלל אם טרפו איזה דבר, כי גם העצמות נאכלו.
גרמו – היה ראוי לבוא בבנין פִעֵל גֵרְמוּ מלשון ועצמותיהם יגרם (פרשת בלק) וענינו שבירת העצמות על דרך דִשֵן, שֵרֵש שענינם בבנין פִעֵל הפך ענין מקורם; ור״ל לא הניחו להם עד הבקר אפילו עצם לגרמו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ⁠־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה׃
Her prophets are reckless and treacherous people. Her priests have profaned the sanctuary. They have done violence to the law.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נְבִיֵי שִׁקְרָא דִי בְגַוָהּ בָּאֲשִׁין גַבְרִין שָׁקְרִין כַּהֲנָתָא מַפְסִין קוּדְשָׁא חָטְפִין בְּאוֹרַיְתָא.
חמסו תורה – לא הורו אותה לשואליהם.
they removed the Torah They did not teach it to those who inquired of them.
כהניה חללו קודש – כהנים שנצטוו שיורו את עמי בין קודש לחול, והן מחללין קודש.
חמסו תורתי, גילו פנים לתורה שלא כהלכה.
נביאיה פוחזים – ריקים, כמו: פחז כמים (בראשית מ״ט:ד׳), אין להם לחם לאכול על כן נתנבאו.
ומלת בוגדות – פועלות והם אנשים לנשים בוגדות. א
חמסו – רע עשויב בגלוי יקרא חמס. חמסו תורת המשפטג ולא דנו כדת, וחמסו ממון שלא כדין.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 הושמט ע״י הדומות: ״פועלות... לנשים בוגדות״.
ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896: עשו.
ג. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896: משפט.
נביאיה – נביאי השקר.
פחזים – קלים כלומר קלי דעת כמו אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳).
אנשי בוגדות – שם בפלס הסוללות באו העיר (ירמיהו ל״ב:כ״ד).
כהניה חללו קדש – כמו שאמר יחזקאל כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לחול לא הבדילו (יחזקאל כ״ב:כ״ו).
חמסו תורה – שלא הורו אותה לעם כמו שהיה הדין עליהם כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים ל״ג:י׳) ולא עוד אלא כי גם הם עברו עליה והנה חמסו תורה.
כן היו השרים ההם בירושלם נביאיה פוחזים אמר זה כנגד ישו, ותלמידיו שנעשו נביאים בפחזותם וקלותם וכולם היו אנשי בוגדות ובוגדות הוא כמו בגידות בפלס סוללות, כהניה חללו קדש כמו מנשה שיצא מירושלם ובנה מזבח בהר גריזים וכן אלעזר הכהן מהפריצים שהיו בסוף הבית שסבבו המלחמה עם הרומיים וכאלה רבים, עוד סיפר מרשעת בית שני שחמסו תורה ואין זה כי אם כתות הצדוקים והבייתוסים המינים והאפיקורוסים ותלמידי ישו שקמו שם וחמסו תורה בהיותם מורים בה פנים שלא כהלכה.
פחזים – בדפוס ישן ובספרים כ״י חסר וא״ו.
פוחזים – קלי הדעת וכן אנשים ריקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳).
בוגדות – מלשון בוגד.
חללו – ענין בזיון.
חמסו – ענין הסרה כמו ויחמוס כגן שכו (איכה ב׳:ו׳).
נביאיה פוחזים – נביאי הבעל המה קלי הדעת ואנשי בוגד.
כהניה – כהני המקדש חללו את הקודש ומבזין אותה.
חמסו תורה – הסירו את התורה ולא למדוה את העם ועל הכהן ללמד כמ״ש כי שפתי כהן וגו׳ תורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳).
פחזים – כמו אנשים רקים ופוחזים קלי הדעת.
בגדות – שם תואר לנקבה.
ואנשי – כמו המבלעדי אנשינו עשינו (ירמיהו מ״ד), אשר געלי אנשיהן (יחזקאל ט״ז מ״ז) איש האשה, אנשים של נשים בוגדות.
נביאיה – הם פוחזים וריקים, והם אנשי בוגדות הם אנשים לנשים הבוגדות בבעליהן ומזנות עמהם, וכהניה – שעליהם מוטל לשמור את המקדש וקדשיו.
הם חללו קדש – וגם תחת שעליהם מוטל ההוראה, הם חמסו תורה.
פוחזים – ואינם שמים לב על דבריהם, שאם לא כן גם כי נביאי שקר הם היו מנבאים להם הפך מנבואתם, בהבינם כי רעה תהיה באחרונה.
בגדות – שם מופשט ע״ד ידידות, כלולות.
חמסו – ידעוה ואינם נוטים אזן לה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) יְהֹוָ֤הי״י֤ צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא⁠־יוֹדֵ֥עַא עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת׃
Hashem, in her midst, is righteous. He will do no wrong. Every morning He brings His justice to light. He doesn't fail, but the unjust know no shame.
א. וְלֹא⁠־יוֹדֵ֥עַ =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־יוֹדֵ֥עַ (געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְיָ זַכָּאָה אֲמַר לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּיהּ בְּגַוָהּ לֵית קֳדָמוֹהִי לְמֶעְבַּד שְׁקַר הָא כִנְהוֹר צַפְרָא דְאָזֵיל וְתַקִין כֵּן דִינֵיהּ נָפֵיק לְאַפְּרַשׁ לָא מִתְעַכֵּב וְלָא יָדְעִין עַיְלַיָא בַהֲתָא.
י״י צדיק – השרה שכינתו בקרבם ולפיכך אינו יכול לראות במעשיהם הרעים כי צדיק הוא ואין עולה לפניו.
משפטו יתן לאור – נותן לאור דן דין אמת לאמתו.
ולא יודע עול בשת – וכל זה לא נתנו שופטי עול שבתוכה אל לבם להתבייש מן הצדיק השוכן ביניהם.
The Lord is just He caused His Shechinah to rest in their midst; therefore, He cannot look upon their evil deeds. He is just, and there is no injustice before Him.
He brings His judgment to light He judges a true judgment to its absolute truth.
But the one who commits injustice knows no shame But the unjust judges do not take it to heart, to be ashamed because of the Righteous One Who dwells among them.
בבקר משפטו יתןא לאור – שהיה שולח ביד הנביאים יום השכם ושלוח (ירמיהו ז׳:כ״ה), והם לא שמעו.
ולא יודע עול בושת – אף על פי שהן שקרנים לא הובישו על תועבות שעשו.
א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״יטו״.
י״י – היה ראוי שלא יעשו עולה.
בבקר בבקר – בכל יום יראה השם להם משפטו, כגוים שלא יעבדוהו.
ולא יודע עול – בעבור שהזכיר לא יעשה עולה, והטעם על ישראל.
י״י צדיק בקרבה – על כל מה שעושה לה, שמשפילה על ידי מלכי אשור ונבוכדנצר מלך בבל.
שהרי בבקר בבקר – בכל בקר,
משפטו יתן לאור – ע״י נביאיו השכם ושלוח ומעיד בה ומגלה לה [לאור]⁠א משפטו.
לא נעדר – יום שאינו שולח לה עבדיו הנביאים השכם ודבר,
ואעפ״כ לא ידע עול – לבוש ממעלליו הרעים.
א. המלה נוספה בכ״י בין השיטין.
י״י צדיק בקרבה – בקרב העיר הזאת שזכר והיא ירושלים.
לא יעשה עולה – י״י שהוא צדיק בקרבה כי שכינתו בה והוא צדיק במה שמביא מן הרעה עליהם לא יעשה עולה כי בדין עושה מה שעושה להם כמו שאמר משה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברים ל״ב:ד׳).
בבקר בבקר – פי׳ החכם רבי אברהם היה ראוי להם שלא יעשו עולה כי האל יתברך בבקר בבקר כלומר בכל יום ויום יראה להם משפטו בגוים ואף על פי כן לא יודע עול בשת כלומר ישראל שהוא עושה עול לא ידע להכלם וליבוש מלעשות עול אף על פי שהוא רואה כי האל יתברך עושה משפטו בגוים בעבור רעתם והם לא יוסרו ולא יבושו.
ואדוני אבי ז״ל פירש מיום שברא האל יתברך האור אמונתו קיימת לעולם כי בכל בקר ובקר מזריח האור זהו משפטו יתן לאור.
לא נעדר – אף על פי שמכעיסים אותו בני העולם.
ולא יודע עול בשת – פירוש שיאמר כמו שהאל שומר אמונתו לנו כן נשמור לו אנחנו אמונה.
והסתכל שלא אמר בכל זה מעבודה זרה שלא עבדו עבודה זרה בבית שני אבל נמצאו בה שאר העבירות שזכר הנה, ועליהם אמר ה׳ צדיק בקרבה לא יעשה עולה ר״ל ה׳ שהוא אדון כל הארץ הוא צדיק בכל דרכיו ולכן בקרבה לא יעשה עולה לסבול המעשים הרעים הנעשים בה, והוא בכל בקר ובוקר משפטו יתן לאור רוצה לומר שיראה להם השם משפטו בכל יום בגוים שלא יעבדוהו ושהמה משחיתים את דרכם והוא על דרך מה שאמר המשורר (תהלים קא, ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה׳ כל פועלי און, ואעפ״י שהוא יתברך בכל בקר ובקר משפטו יתן לאור בגוים לא נעדר הנה על כל זה לא יודע עול בשת ר״ל העול שהוא ישראל לא יבוש ממעשיו, גם באומרו בבקר בבקר משפטו יתן רמז להם על חרבן בית שני שיתן להם משפטם וגמולם.
לא נעדר – כתב רב פעלים עד א׳ לא נעדר (שמואל ב י״ז) המסורת עליו לית זקף קמץ ומסרה אחרת מצאתי עליו ב׳ זקפין קמצין משפטו יתן לאור לא נעדר ודין עכ״ל. וכן הוא קמץ בכל הספרים.
לאור – ר״ל ברור כאור ודומה לו.
נעדר – ענין חסרון כמו איש לא נעדר (ישעיהו מ׳:כ״ו).
ה׳ צדיק בקרבה – הנה ה׳ הצדיק משרה הוא שכינתו בקרב ירושלים והוא הלא אין עושה עולה כי שנואה היא לו.
בבוקר בבוקר – ר״ל בכל יום ויום הוא דן משפט אמת וברור ולא נעדר בשום פעם מדין משפט האמת והגוי העול הזה אינו יודע מהו בושה כי איך לא יכלם לעשות עול במקום שכינת האל השונא את העולה ואוהב המשפט.
לאור – כמו ומשפטיך אור יצא (הושע ו׳).
ה׳ צדיק בקרבה – כולם רעים וחטאים ועושי עולה, רק צדיק אחד נמצא בעיר והוא ה׳ הנמצא בקרבה, הוא לא יעשה עולה – והגם שהם מעותים את המשפט הוא יתן משפטו בכל בקר לאור אשר לא נעדר ואינו נפסק לעולם, כי מאיר תמיד ומוציא המשפט לאור תמיד, והיה ראוי שישובו בושת מפני ה׳ הצדיק הנמצא בקרבה השונא עולה והרואה מעשיהם, ובכ״ז ולא יודע עול בושת – כי אינו יודע את ה׳ ולכן לא יבוש מפניו להיות יראתו על פניו זו הבושה מכבודו המלא עולם.
משפטו – ענשו.
לא נעדר – משפטו מִצֵאת לאור, מהתגלות בפומבי; ועכ״ז לא ידע עול בשת, גם כי מחמת עונשים שהוא סובל תודע חטאתו לרבים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖םא מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי⁠־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
I have cut off nations. Their battlements are desolate. I have made their streets waste, so that no one passes by. Their cities are destroyed, so that there is no man, so that there is no inhabitant.
א. חוּצוֹתָ֖ם =א (אין געיה)
• ל=חֽוּצוֹתָ֖ם (געיה)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שֵׁיצֵיתִי עַמְמַיָא אַצְדִיאָה בִּרְנְיָתְהוֹן אַחֲרִיבַית שׁוּקֵיהוֹן מִבְּלִי עָדֵי צְדִיאָה קִרְוֵיהוֹן מִבְּלִי אֱנַשׁ מִבְּלִי יָתֵיב.
הכרתי גוים נשמו פנותם וגו׳ – א״ר אלעזר אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר, וכתיב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. אתה מוצא כשחטאו ישראל ובקש הקב״ה להגלותם, אמר הקב״ה אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשו נעשו חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא לסנחריב על כל האומות והגלה אותם שנאמר ותמצא כקן ידי, וכתיב ואסיר גבולות עמים, אמר הקב״ה יהיו ישראל רואים שהגליתי עובדי אלילים ויעשו תשובה שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, וכן אתה מוצא ונתתי נגע צרעת בבית, למה העצים והאבנים לוקים, כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה.
הכרתי גוים – הבאתי פורענו׳ על האומות כדי שתראו ותיראו כמו שהוא מסיים והולך אמרתי אך תראי אותי (צפניה ג׳:ז׳).
I have cut off nations I brought retribution upon the nations so that you should see and fear as He concludes, "I said, 'Surely you will fear Me.'"
נצדו – לשון צדייה, והוא כאדם האוהב את בנו וסרח לו ולא היה רוצה להלקותו אלא הלקה את עבדו שיראה בנו ויקח מוסר. כך כשחטאו ישראל לא רצה הקב״ה להכריתן מיד אלא היה מכרית את האומות שסביבותיו.
הכרתי – היה להם ללמד.
נצדו – תרגום: היתה תהו.
עוד הראיתי לה משפט ומוסר שעשיתי, בשאר אומות שהכרתי גוים – על ידי סנחריב ונבוכדנצר שכיבש נינוה ואשור.
הכרתי – אמרתי שני הפסוקים מבוארים.
ואמר: הכרתי גוים – על כריתת החיה הראשונה.
ולפי שאמר כל זה בדרך סתום וקצר ביארו עוד באומרו הכרתי גוים נשמו פינותם וגומר נצדו עריהם מאין יושב.
נשמו – מלשון שממון.
פנותם – הם המגדלים הגבוהים כמו ועל הפנות הגבוהות (צפניה א׳:ט״ז).
החרבתי – מלשון חרבן.
חוצותם – ענין שוק ורחוב.
נצדו – ענין שממון כי והשמותי אני את הארץ (ויקרא כ״ו:ל״ב) ת״א ואצדי.
הכרתי גוים – והנה הכרתי את העכו״ם ונשמו מגדליהם.
החרבתי – עשיתי חוצותם חרבות מבלי איש עובר בהן ונשמו עריהם מבלי איש וחוזר ומפרש מאין יושב ר״ל לפי שאין מי יושב בהן לכן אין איש עובר בהן.
נשמו, החרבתי – כבר התבאר (יחזקאל כ״ט ט׳) ששם חורבה יפול יותר על מקומות שיש שם בנינים, ושממה יפול על הארץ.
פנותם – היינו גבולי הארץ וזויותיה, וכבר התבאר בכ״מ שחוץ נבדל מן רחוב שהוא אחורי הבתים, וע״ז הוסיף נצדו עריהם, ונצדו לא נמצא לו ריע על השממון רק בלשון ארמי, שממה צדיא, תהו ובהו צדיא וריקניא, ובעברי מורה על צדית הנפש שאורב לקחת הנפש, ויל״פ עריהם נצדו מי שבא לשם מסוכן מאורב לנפשו מבלי איש צודה ואורב ובכ״ז נצדו כל הבא לשם, בסבת מאין יושב ולכן המקומות מסוכנים לכל הבא שם מחיות ומזיקין.
הכרתי גוים – אחר שראה שלא התביישו מגדולת ה׳ השוכן בקרבם, עשה תחבולה אחרת שהכרית גוים וגם עשה חורבן בעריהם, וזה היה בג׳ מדרגות, תחלה נשמו פנותם – הפנות והקרן זויות שמן הצד, ר״ל צדדי המדינה וגבולותיה, ואח״כ החרבתי חוצותם – החוץ הוא אחורי הבתים שהוא יותר מן הפנות אשר בקצה המדינה, כי החריב את הדרכים בתוך המדינה והכפרים עד שאין עובר – כי נתפשט האויב במדינה, ואח״כ נצדו עריהם – נחרבו הערים בעצמם עד שנעשו מבלי איש מאין יושב.
פנותם – לשון מושאל מאבן פנה שהיא יסוד הבית; עריהם הבצורות נצדו – היו לתהו; תהו ובהו (פרשת בראשית) מתורגם צדיא וריקניא.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) אָמַ֜רְתִּי אַךְ⁠־תִּֽירְאִ֤יא אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא⁠־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר⁠־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם׃
I said, "Just fear Me. Receive correction, so that her dwelling won't be cut off, according to all that I have appointed concerning her.⁠" But they rose early and corrupted all their doings.
א. אַךְ⁠־תִּֽירְאִ֤י =א (געיה)
• ל=אַךְ⁠־תִּירְאִ֤י (אין געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲמָרֵית בְּרַם תִּדְחֲלוּן מִן קֳדָמַי תְּקַבְּלוּן אוּלְפַן וְלָא יִפְסוֹק מְדוֹרֵיהוֹן מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתִּי כָּל טַבְוָן דַאֲמָרֵית לְהוֹן אַיְתֵי לְהוֹן בְּכֵן אַקְדִימוּ חַבִּילוּ כָּל עוֹבָדֵיהוֹן.
ולא יכרת מעונה – ולא יחרבון מדוריה.
כל אשר פקדתי עליה – ולא יכרת ממנו כל הטוב אשר צויתי להביא עליה.
I said, "Surely you will fear Me... and her dwelling shall not be cut off" Her dwellings shall not be destroyed.
all that I ordained upon her And all the good that I ordained to bring upon her shall not be cut off from her.
אמרתי אך תיראי אותי ותקחי מוסר – מהן.
ולא יכרת מעונה – זהו בית המקדש.
מעונה – מפיק ה״א, שהוא מעון שלה.
אשר פקדתי עליה – שגזרתי עליה.
אכן השכימו השחיתו {כל} עלילותם – אבל הם לא לקחו מוסר אלא השכימו השחיתו עלילותם.⁠א
אכן בלשון המקרא הוא כמו אבלב בלשון התלמוד וכמו:⁠ג אכן יש י״י במקום הזה (בראשית כ״ח:ט״ז) – ופתרונו: לכתחילה לא הייתי יודע שכינה שרויה כאן, ולך הייתי שוכב כאן. אלא עכשיו אני יודע שיש י״י במקום הזה.
א. כן בכ״י פריס 162, לוצקי 777, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 הושמט ע״י הדומות: ״אבל הם לא... השחיתו עלילותם״.
ב. כן בדפוס לובלין. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״אכן״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״אבל בלשון התלמוד וכמו״.
אמרתי... ולא יכרת – מפיך דבר מעונה. והטעם: מעונת הגוים שהכרתי.
אכן השכימו – אנשיך השחיתו.
ואמרתי – בלבי,
אךא תיראי אותי – על מה שעשיתי לאלו.
תקחי מוסר – מהם תיוסרי,
כדי שלא יכרת מעונה – העיר אשר שכנתי שמי בה והעיר אשר נקרא שמי עליה,
ככל אשר פקדתי – וגזרתי עליה להחריבה.
אכן – לא כמו שאמרתי תירא ותיקח מוסר,
אלא השכימו השחיתו – אם נביאי השכימו להוכיחם הם השכימו להשחית.
א. בכ״י: איך.
ולא יכרת מעונה – הה״א מפיק פירוש מעון העיר שזכר והיא ירושלם כל אשר פקדתי עליה מהרעות לא יבא עליה כי תקח מוסר מן הגוים ולא עשו כן אלא אכן השכימו השחיתו כל עלילותם כלומר היו זריזים בהשכמה להשחית כל מעשיהם שהם רעי׳ ואמר כל כלומר לא הניחו דבר מן הרעות שלא עשו כמו שאמר לא הפילו ממעלליהם (שופטים ב׳:י״ט) מעונה דרך כלל כלומר מעוניה ובתי׳ הגדולים.
ואמרתי ר״ל אל לבי אך תיראי אותי תקחי מוסר מהפורענות אשר אני עושה בגוים האחרים באופן שלא יכרת מעונה והוא בית המקדש שלא יכרת ולא יחרב ולא יכרת גם כן כל הטוב אשר פקדתי וצויתי לבא עליה שרמז בזה אל השכינה והנבואה שהיתה חלה באנשי בית שני אם הם היו מטיבים דרכיהם ועלילותם כמו שיבאר בפירוש בספר חגי, אכן הם לא פנו לטובה כ״א לרעה כי השכימו השחיתו כל עלילותם רוצה לומר היו זריזים בהשכמה להשחית כל עלילותם ומעשיהם ולכן נתחייבו החרבן כשאר הגוים:
אך תיראי – מלא יו״ד ועיין מ״ש בישעיה ס׳.
תקחי מוסר – כ״כ תקחי בכל ספרים שלנו וכן צריך להגיה בחילופים למערבאי ומה שתרגם המתרגם תקבלון אולפן נראה שהוא כמו שכתוב למדנחאי וכן בחילופים למען תקחו כתיב תקחי ק׳.
מעונה – במפיק הה״א.
אך – עניינו כמו באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ״ט:י״ד).
מעונה – מדורה כמו ה׳ מעון אתה היית (תהלים צ׳:א׳).
פקדתי – צויתי כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳:ב׳).
עלילותם – מעשיהם.
אמרתי – חשבתי ע״י אבדן העכו״ם באמת עתה תיראו מפני ומהגמול הבא עליהם תקחו מוסר ואז לא יהיה נכרת מדורו זהו בהמ״ק וכן לא יכרת ממנה כל הטובה אשר פקדתי עליה.
אכן – באמת לא כן עשו כי עוד השכימו בזריזות רב ועוד השחיתו כל מעלליהם יותר ממה שעשו מאז.
תיראי אותי – התבאר אצלי (התו״ה קדושים סי׳ ד׳ ובכ״מ) שירא שאחריו את היא יראת הרוממות, ומוסר היא מפני יראת העונש והיסורים כמ״ש בכ״מ.
מעונה – במפיק, מעון העיר שמדבר בה, כמ״ש העיר היונה, ומבואר אצלי שרוב שם מעון (כשאינו מציין מעון החיות וטורפי טרף) בא על מעון הרוחני, ועל הבהמ״ק ששם מעון השכינה, השקיפה ממעון קדשך. אהבתי מעון ביתך, ובזה תבין מ״ש בפירושי.
אמרתי – ובזה חשבתי שעי״כ תיראו אותי יראת הרוממות שתראו גבורתי, או עכ״פ תקחו מוסר לירא יראת העונש בל אחריב ארצכם ג״כ, והמאמרים מקבילים, אמרתי אך תיראי אותי ולא יכרת מעונה – שע״י יראת הרוממות לא יחרב המעון והמקדש ששם שכינתי בתוככם, תקחו מוסר כל אשר פקדתי עליה – שתתיראו מן העונשים והיעודים הרעים אשר פקדתי עליה על עיר ירושלים, אכן כ״ז לא הועיל, כי כבר השכימו השחיתו כל עלילותם – שכבר השחיתו עלילותיהם טרם שעשיתי כל זאת, וא״א עוד שיטיבו מעשיהם אחר שהם נשחתים מכבר עד שא״א עוד לתקנם.
כל אשר – ככל אשר; ואולי הקריאה הנכונה מֵעֲוֹנָה, מחמת כל עון אשר פקדתי עליה, שהייתי מראה בעצמי כאילו לא ידעתי עד בוא יום פקדי ולא יכרת – הנגזר עליו להכרת.
אכן – יש למלה זו עניין בירור וגילוי מי שלא יוכל להתעלם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) לָכֵ֤ן חַכּוּ⁠־לִי֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקׇבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כׇּל⁠־הָאָֽרֶץ׃
"Therefore wait for Me,⁠" says Hashem, "until the day that I rise up to the prey, for My determination is to gather the nations, that I may assemble the kingdoms, to pour on them My indignation, even all My fierce anger, for all the earth will be devoured with the fire of My jealousy.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן סַבָּרוּ לְמֵימְרִי אֲמַר יְיָ לְיוֹם אִתְגְלָיוּתִי לְמֵדַן אֲרֵי דִינַי לְכַנָשָׁא עַמְמַיָא לְקָרָבָא מַלְכוּתָא לְמִשְׁפַּךְ עֲלֵיהוֹן חֵימְתִי כָּל תְּקוֹף רוּגְזִי אֲרֵי בְּאֶשַׁת פּוּרְעֲנוּתִי יְסוּפוּן כָּל רִשְׁעֵי אַרְעָא.
לכן חכו לי נאם ה׳ ליום קומי לעד – אמר הקב״ה שבועה היא לפני שכל מי שיחכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה, שנאמר לכן חכו לי נאם ה׳ ליום קומי לעד אלו אבלי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם.
דבר אחר: ליום קומי לעד – ביום קומי להעיד במשיח ששקולה זכותו כנגד פמליא שלי וכי [אחר] כל המדות הללו לא תחכו לי, אמר להם הקב״ה שכרכם כפול, כי עם בציון ישב בירושלים חנון וגו׳ שנתן לכם שכר התורה, יחנך שאוכלים ימות המשיח, כשמעתו ענך לעולם הבא בזכות המשיח שנתעכב כל אותם השנים.
ליום קומי לְעַד – לשלול העולם, כמו בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז). ולעד [הוא שם] הפועל, כמו לרד לפניו גוים (ישעיהו מ״ה:א׳). (מובא בראב״ע)
קומי לעד – שאקום להתוועד עליכם.
That I will rise up to meet When I will rise to meet with you.
משפטי לאסוף גוים – זאת תהא שאאסוף ואקבץ גוים לשפוך עליהם זעמי על שחטאו לי, ואז תחכו ותקווא אתם לישועתי.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ותקח״.
לכן... ליום קומי – קימה לעד תהיה. ור׳ משה אמר: לשלול העולם, כמו: בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז). ואמר כי לעד שם הפועל כמו: לרד לפניו גוים (ישעיהו מ״ה:א׳).
משפטי – משפט הוא שאעשה כן.
וטעם קנאתי – בעבור שיעבדו אלהים אחרים, כדרך אל קנא (שמות כ׳:ה׳).
לכן חכו לי נאם י״י – לכן אחרי שאינכם מטיבים דרכיכם ומעלליכם, ואכרית מעוני עליכם.
חכו לי ליום קומי לעד, אין לכם עוד תשועת עולמים עתה ועד אחרית הימים יש לכם להמתין, ליום שאקום ליעידת משפט לנקום באויביכם.
כי משפטי – יהיה אז, לאסוף גוי⁠{ם} לקבצי ממלכות – על ירושלים לשפוך עליהם זעמי, על שהרעו לעמי ולנחלתי,
כי באש קנאתי – שאקנא לירושלים ולעמי,
תאכל כל הארץ – ולכך לא תהיהא לכם תשועת עולמים עד אותו זמן.
א. בכ״י: תהיו.
לכן חכו – כלומר חכו לי עד היום ההוא שאצרף אתכם כי לא תקחו מוסר עד אותו היום והוא יום קומי לעד והוא יום בא גוג ומגוג שאקום לעד כלומר לשלול כמו בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז).
כי משפטי לאסוף גוים – משפט זה נתתי לעתיד שאאסוף גוים וממלכות על ירושלם ותרגם יונתן לעד למידן.
כל הארץ – ר״ל רוב אנשי הארץ כמו שכתוב וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז).
לקבצי – הקוף נקרא בקמץ חטף.
ובעבור זה סמך לזה: לכן חכו לי נאם י״י – כי אחרי שיעד להם תשובתם בבית שני בקום החיה השנית כמו שהציע תחלה כי יפקדם י״י אלהיהם (צפניה ב׳:ז׳), וזה בהשחתת אשור כמו שקדם.
לעד – כמו יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז).
כי משפטי – מנהגי תמיד.
לאסף גוים – הנה ענין אסיפת גוים וקבוץ ממלכות על ארץ ישראל הוא בדברי הנביאים כלם על תגבורת החיה השלישית בבית שני, רוצה לומר מלכי יון, כי כן אמר גם מיכה על זה: ועתה נאספו עליך גוים רבים (מיכה ד׳:י״א), וכן כמו זה הפליג יחזקאל על ענין זה כמו שפרשתי יעוד גוג ומגוג (יחזקאל ל״ח:ג׳-ה׳). ובעבור זה אמר צפניה לאלה שיעד להם השחת אשור על ידי החיה השנית, ושוב שבות ישראל בבית שני, כי הוא, בזמן זה הבית, יאסוף עליהם גוים רבים, וזה כדי לשפוך עליהם זעם השם, כמ״ש מיכה: כי קבצם כעמיר גרנה וגו׳ (מיכה ד׳:י״ב). וזה היה בימי אנטיוכוס מלך יון, כי נצחוהו בני חשמונאי.
לכן חכו לי וגומר עד רני בת ציון: הייעוד הזה אינו יעוד רע אבל הוא כאומר אחרי שהגליתי אתכם לבבל ופקדתי אתכם לימים מועטים בגאולה ותשובה בארצכם והיה כל זה כדי שתטיבו דרכיכם להביא את כל אחיכם מהגולה ואתם לא אביתם והשחתם את כל עלילותיכם לכן לא אעשה עולה כי צדיק אני ואתן לאור משפטי והוא בחרבן בית שני וגלות בני יהודה על ידי מלכות אדום, אבל לא אפקוד אתכם מיד אחרי ימים מועטים כמו שעשיתי בבבל כי הנה תכחו לי בגלותכם עד אותו יום שאקום לעד ר״ל שתהיה הקימה נצחית כי משפטי וגזרתי אשר גזרתי היא לאסוף גוים לקבצי ממלכות על אדמת הקדש ועל ירושלם לשפוך עליהם שם זעמי, וכתב הרד״ק שהיום הזה שזכר הוא יום גוג ומגוג שיקום האל ית׳ לעד כלומר לשלול שלל על דרך בבקר יאכל עד (בראשית מט, כז). ואני כבר הודעתיך פעמים רבות דעתי בענין גוג ומגוג שלא יבואו אותם האומות להלחם על ישראל ולא אמר ע״ז ליום קומי לעד, אבל ענינו שבזמן הגאולה העתידה יעלו הנוצרים ממלכות אדום הרשעה על א״י לכובשה ויבואו עליהם מן המזרח ומן הצפון אוכלוסין עצומים מבני ישמעאל ושם תהיה ביניהם מלחמה עצומה וינקום ה׳ נקמתו מאלו ומאלו, ומפני שיהיה זה לזמן רחוק מאד הוצרך לומר לכן חכו לי נאם ה׳ כלומר אע״פ שהדבר הזה יתאחר זמן הרבה לא תתיאשו ממנו אבל קוו וחכו תמיד אליו כי הנה כל פנים בוא יבא אותו יום שאקום קימה נצחית, לא כמו שקמתי במצרים שאחרי אותה קימה היתה מפלה ולא כקימת בבל שתהיה מפלה אחריה אבל הקימה ההיא ביום ההוא הגדול והנורא תהיה לעדי עד ולנצח נצחים מבלי שתבא מפלה אחריה עוד כל ימי הארץ וזה ענין ליום קומי לעד, וביאר מה יהיה ענין הקימה ההיא באומרו כי משפטי לאסוף גוים ואמר זה על הנוצרים שיעלו על א״י לכובשה באחרית הגלות, ואמר לקבצי ממלכות כנגד שאר העמים שיבואו עליהם ממזרח ומצפון, ועל אלו ואלו אמר לשפוך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ שהוא רמז אל הנקמה העצומה באותו יום על כל הגוים הצובאים על ירושלם.
לכן חכו לי וגו׳ – מ״ש במקרא גדולה על פסוק זה ר״ל שהוא חד מן פסוקים בקריא דאית בהון אלפ״א בית״א והדין יתר עליהן אותיות כפולות מנצפ״ך.
לקבצי – הקו״ף נקרא בקמץ חטף רד״ק.
חכו – ענין המתנה ואיחור כמו ונסתה ולא תחכה (מלכים ב ט׳:ג׳).
לעד – ענין בזה ושלל כמו בבוקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז).
לכן חכו לי – הואיל ולא שבתם אלי לא אמהר הגאולה אלא המתינו לי על היום המוגבל שאקום לשלול את העכו״ם ועל יום מפלת גוג יאמר.
כי משפטי – אשר אז תצא משפטי לאסוף עכו״ם וכו׳ לשפוך עליהם זעמי וכל חרון אפי.
כל הארץ – כל יושבי הארץ.
לאסף גוים לקבצי ממלכות – המקבץ יקבץ נפזרות, והאוסף אוסף את המקובץ אל רשותו (כמ״ש ישעיה י״א), ומבואר אצלי שהגוים הם הקבוצים שאין להם מלך והם ההמונים יתקבצו בנקל מעצמם, וה׳ יאספם לירושלים, והממלכות שלא יהיו מקובצים לזה. שהם לא יתקבצו בנקל כ״כ, ה׳ יקבץ אותם, ועי׳ חבקוק (ב׳:ה׳).
זעמי, חרון אפי – אף משתתף עם השמות שמורים על הכעס. וזעם משתתף עם השמות שמורים על הקללה והעונש (ישעיהו י׳ ה׳. נחום א׳ ו׳, חבקוק ג׳ י״א) שישפוך עליהם העונש המיועד וגם החרון אף שהוא יוסיף על העונש כפי חרונו.
לכן – אחר שסופר רעת העם ושכל מה שהשתדל כדי שישובו בתשובה ושיהיה אז עת הגאולה לא הועיל, לכן א״א שיהיה אז זמן הגאולה, כי א״א שאני אחכה לכם ר״ל שאקוה ואמתין שאתם תיטיבו מעשיכם ועי״ז תושעו, רק אתם צריכים לחכות לי – ר״ל להמתין עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, שאז אתעורר אני אל הגאולה העתידה כשיגיע הקץ האחרון המוגבל הבלתי תלוי במעשיכם כלל, ועז״א ליום קומי – שאז אקום אני מעצמי לגאלכם, וזה יהיה לעד – ר״ל שאז תהיה גאולה נצחית לעד שלא יהיה אחריו גלות עוד, משא״כ הגאולה שע״פ המעשים לא תהיה לעד, כי כשישובו וירעו מעשיהם תבטל הגאולה, אבל ע״ז צריכים אתם לחכות, ר״ל להמתין זמן רב, כי הקץ המוגבל רחוק מאד, ועתה מפרש איך יהיה הגאולה הזאת שיהיה לעד, כי משפטי – ר״ל שאז לא תהיה הגאולה פרטית לישראל לבד, רק משפטי והנהגתי בגאולה זאת יהיה לאסף גוים – שיתאספו כל העמים למלחמת גוג ומגוג, וע״י אסיפתם אשפך עליהם זעמי וכל חרון אפי שיש לי עליהם על שהרעו לישראל, וחוץ מן מה שאעניש אותם דרך נקמה אקנא ג״כ על כבוד שמי, ובאש קנאתי זאת תאכל כל הארץ – כמ״ש וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה.
חכו לי – ואל תעלמו זכרוני מדעתכם.
לעד – מלשון בבקר יאכל עד (פרשת ויחי) לשלול שלל הגוים; ויש ג״כ להניח שקריאתו הנכונה לְעֵד ולמוכיח חטאת הגוים על פניהם, ומהר״ר דוד ויטרבי ז״ל תרגמו per prendere una forte risoluzione, einen kräftigen Entschluss zu fassen, נראה שפירש עד זה ע״ד הררי עד, שוכן עד, להוראת קצה האחרון.
משפטי – גזר דיני.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) כִּי⁠־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל⁠־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔הי״י֔ לְעׇבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד׃
For then I will purify the lips of the peoples, that they may all call on the name of Hashem, to serve Him with one accord.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי בְּכֵן אֱשַׁנֵי עַל עַמְמַיָא מַמְלַל חָד בְּהִיר לְצַלָאָה כּוּלְהוֹן בִּשְׁמָא דַייָ לְמִפְלַח קֳדָמוֹהִי כְּתַף חָד.
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ לעבדו – אמר ליה קיסר לרבי תנחומא תא נהוי כלנו עמא חד דכתיב כי אז אהפוך וגו׳. א״ל לחיי מיהו אנן דמהלינן לא מצינן דנהוי כוותייכו, אתון מהולו והוו כוותין, אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לישדיוה לביבר, שדיוה לביבר לא אכלוהו, א״ל ההוא אפיקורוס הא דלא אכלוהו משום דלא כפיין, שדיוה לדידה ואכלוהו.
א״ר יוסי: כי אז אהפוך אל עמים – מלמד שכל האומות יהיו גרים גרורים לעתיד לבא, אמר ליה אביי ודילמא מע״א הוא דהדרי בהו, א״ל לעבדו שכם אחד כתיב, לשעבר כתיב הבה נרדה ונבלה שם שפתם וכתיב בלע ה׳ פלג לשונם, אבל לעתיד לבא אהפוך אל עמים שפה ברורה.
כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה – זה על בית שני. יתהפכו לעבוד השם לבדו. בשפה ברורה – הוא לשון הקדש, שבה לבדה נקרא השם הנכבד. (מובא בראב״ע)
שפה ברורה – שידברו כולם בלשון קודש שהוא לשון מבחר.
שכם אחד – חבורה אחת, שיתגיירו כולם לשם י״י.
כי – זה לעתיד. ועל דעת ר׳ משה: על בית שני יתהפכו לעבוד השם לבדו בשפה ברורה – היא לשון הקודש, שבה לבדה נקרא השם הנכבד.
שכם אחד – כמו: תשיתמו שכם (תהלים כ״א:י״ג).
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה – ואמיתית
לקרוא כלם בשם י״י – על ידי המשפט שאעשה בגוים ויראוני ויכבדוני, וכאשר יראו אותי יכנעו גם לעמי ולנחלתי וע״י כך תושעו בי תשועת עולמים.
שכם אחד – שכלם יטו שכמם לסבול עולי לעבדני.
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה – פי׳ העמים שישארו אחר מלחמת גוג שפתם הראשונה אהפוך אותה עליהם בשפה ברורה שלא יוציאו בשפתם אלהים אחרים אלא כולם יקראו בשם י״י זהו שפה ברורה כמו שאמר בנבואת זכריה ביום ההוא יהיה י״י אחד ושמו אחד (זכריה י״ד:ט׳).
והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז״ל פירש יתהפכו לעבוד י״י לבדו בשפה ברורה היא לשון הקדש שבה לבדה נקרא השם הנכבד.
לעבדו שכם אחד – חלק אחד ר״ל בלב אחד ובדעה אחת.
וגם אנטיוכוס התודה לשם, וכן בנו אחריו, וכבשו ארצו, וזהו: כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, וכמו שכתב חבקוק על זה גם כן: כי תמלא הארץ לדעת וגו׳ (חבקוק ב׳:י״ד).
וביאר למה יחכו עד אותו זמן באומרו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו׳ ר״ל שיקבלו האומות שימלטו מאותה מלחמה אמונת אלהות הש״י ולא יוסיפו עוד לעבוד אלהים אחרים ולא יעלו על פיהם אבל כולם בשפה ברורה יקראו בשם ה׳, לפי שבראותם נפלאות תמים דעים במלחמה והנקמה ההיא יעיר ה׳ את רוחם לקרא כלם בשם ה׳ בלה״ק ולהתיחד לעבודתו וזה לפי שבלה״ק לבדה נקרא ה׳ הנכבד בשמו, ואמר שכם אחד על דרך כי תשיתמו שכם (תהלים כא, יג) כלומר יטו שכמם לסבול עול התורה. והתבונן אמרו כי אז אהפוך אל עמים ולא אמר אל כל עמים לפי שלא תוכלל אומת אדום בייעוד הזה כי הם אויבי ה׳ ותורתו ובל יראו גאות ה׳ אמנם שאר העמים מבני ישמעאל לפי שלא נתחלפו ולא נתרחקו כפי אמונתם מהפנות התוריות כבני אדום הם יזכו בקבול האמונה האלהית ולזה אמר הנביא בל׳ סתמי חלקי כי אז אהפוך אל עמים, ואמר בזה מלת אהפוך לפי שקודם בנין המגדל היו כולם מדברים בלה״ק כמ״ש ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית יא, א) וכאשר חטאו בלל הש״י את לשונם ומפני זה התחלפו האומות באומונותיהם, אמנם לעת״ל יהפוך אל עמים אותה שפה ברורה שהיה להם מקודם לדבר בלה״ק, אך אמנם לא נאמר כאן שהעמים ההם ידברו בלה״ק בשלימות כבני ישראל אלא שיהפוך לבבם לקרא כולם בשם ה׳ בשפה ברורה ר״ל שימצא שגור ומלומד בפיהם ה׳ הנכבד ושם אלהים אחרים לא יזכירו וזה בלבד ידברו בלה״ק כלומר שם האל ית׳ השם ה׳, ויהיה עם זה מהפלא שעם היותם עמים מתחלפים ושונאים זה לזה הנה יתחברו ויסכימו כולם לקרא בשם ה׳ ולעובדו שכם אחד.
אהפך – בכל ספרים כ״י וגם במקצת דפוסים אין מאריך באל״ף.
שפה – כן יקרא לשון עם ועם וכן שפת רעהו (בראשית י״א:ז׳).
ברורה – כלפי שקורא לשון העכו״ם עמקי שפה כמ״ש עם עמקי שפה (ישעיהו ל״ג:י״ט) קורא למולם לשון הקדש שפה ברורה ונקיה.
שכם – ר״ל צד אחד ודעה אחת כמו דרך ירצחו שכמה (הושע ו׳:ט׳).
כי אז אהפוך – אשר אז אהפוך על העכו״ם שידברו שפה ברורה תמורת עמקי השפה אשר עמכם ר״ל שידברו בלשון הקדש במקום הלשון שמדברים עכשיו.
לקרוא כולם – ר״ל אחדות הלשון יהיה סבה שיתייחדו באמונה לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד ובדעה אחת.
כי אז – וע״י מלחמת גוג ומגוג יכירו כולם כח ה׳ ונפלאותיו, ויעזבו את עצביהם ויקבלו עליהם עול מלכות שמים (כמ״ש ישעיה ס״ו פסוק י״ח י״ט כ׳, יחזקאל ל״ט כ״א, זכריה י״ד), ואז אהפך אל עמים שפה ברורה – שעד עתה קראו שם ה׳ בשפה, אבל לא בשפה ברורה, כי היו מערבים אמונות שוא והבלי נכר בעניני האלהות, ואז יקראו בשפה ברורה באחדות הבורא, לקרא כולם בשם ה׳ – ותחת שעד עתה לא עבדוהו שכם אחד, כי נחלקו לכתות שונות ועבדוהו עבודות מתחלפות, ואז יעבדוהו שכם אחד כפי העבודה שצוה בתורתו.
אהפך – שפתם המגומגמת לשפה ברורה, ידעו בבירור כי יש אל אחר ולא יפסחו עוד על שתי סעפים; וכל הגוים הוכרחו לפעמים להודות כי ה׳ אלהי ישראל כל וכל.
שכם – יש לו הוראת צד לשון מושאל מן השכמים (הכתפים) שזה מצד זה וזה מצד אחר; כל העמים יתקרבו לצד אחד, ולא יתחלקו לשנים.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי⁠־כ֑וּשׁא עֲתָרַי֙ בַּת⁠־פּוּצַ֔יב יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי׃
From beyond the rivers of Cush, My worshipers, even the daughter of My dispersed people, will bring My offering.
א. לְנַהֲרֵי⁠־כ֑וּשׁ =א (אין געיה)
• לְנַֽהֲרֵי⁠־כ֑וּשׁ (געיה)
ב. בַּת⁠־פּוּצַ֔י =א (פ״א דגושה)
• ל=בַּת⁠־פוּצַ֔י (חסר דגש בפ״א)
• הערות דותן והמקליד בגירסה 4.14.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי הוֹדוּ בְּרַחֲמִין יְתוּבוּן גַלְוַת עַמִי דְאִתְגְלִיאָה וִיהוֹן מַיְתָן לְכוֹן הָא בְּקוּרְבָּנִין.
מעבר לנהרי כוש – יובילון לי מנחה.
עתרי – את המתפללין אלי.
בת פוצי – כנסיות נפוצותי אשר הפיצותי.
From the other side of the rivers of Cush They will bring Me an offering.
My supplicants those who pray to me.
the community of My scattered ones The gatherings of My scattered ones, whom I scattered.
מעבר לנהרי כושא עתרי בת פוצי – אותה האומה שהפיצותי מעבר לנהרי כוש, שעותרים ומתפללים לי בגלותם, יובילון מנחתי – האומות יובילון אותם לי למנחה. וכן אמר ישעיה והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לי״י וגו׳ (ישעיהו ס״ו:כ׳).
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״מעבר לנהרי כוש״.
מעבר לנהרי כושא עתרי – שם גוי, וככה בת פוצי – ויחסר וי״ו, כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), על כן אמר: יובילון – שתיהם. ויש אומרים: כי עתריב ישראל, שהם עותרים לשם והם נפוצים בגוים, יובילון מנחה לשם.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: לנהרי כוש.
ב. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896: עותרי.
וכל כך יעבדוני שאף בת פוצי – עם שמעבר לנהרי כוש.
יובילון – אלי מנחתי.
עתרי – קטרתי ולבונתי. עתרי, כמו עתר ענן הקטרת דיחזקאל (יחזקאל ח׳:י״א). גם יש לומר כאן שטת בעת ההוא יובל שי לי״י צבאות עם ממשך ומורטא ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה וגו׳ (ישעיהו י״ח:ז׳) ולמעלה מזה (ישעיהו י״ח:א׳) כתוב הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהר⁠{י} כוש,
וכך אומר, מעבר לנהרי כוש – אל עתרי – אל בית⁠{י}, שהוא אז בית תפלה לכל העמים לקרא כלם בשם י״י יובילון בת פוצי וגלות עמי לי למנחה. והוא שאומר שם (ישעיהו י״ח:ז׳), אל מקום שם י״י צבאות הר ציון, וכן הוא אומר, ולקחום עמים והביאום אל מקומם (ישעיהו י״ד:ב׳), וכן הוא אומר והביאו את כל אחיכם וגו׳ (ישעיהו ס״ו:כ׳).
א. בכ״י: וממורט.
מעבר לנהרי כוש – אותם שהם מעבר לנהרי כוש.
יובילון מנחתי – כלומר יובילון את ישראל לירושלם למנחה כמו שאמר בנבואת ישעיה הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש (ישעיהו י״ח:א׳) ואמר בעת ההיא יובילו שי לי״י צבאות עם ממושך וממורט (ישעיהו י״ח:ז׳).
עתרי בת פוצי – שם אומה או משפחה שהיא מעבר לנהרי כוש.
ויונתן פירש עתרי – שקרא האל יתברך שם לישראל עתרי, שיעתר להם י״י וקרא שמה בת פוצי כלומר עדת הנפוצים בגלות וכן תרגם יונתן מעבר לנהרי הודו ברחמין יתובון גלות עמי דאיתגלאה ויהון מייתין להון הא כקורבנין.
ובמכילתא אמר בזה מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי ר״ל הנה תהיה בזה כ״כ הסכמת האומות עד שהאומות הרחוקות מארץ כוש שלא שמעו דבר ה׳ וגם את ישראל לא ידעו והם אומות עתרי וכן בת פוצי שהם שמות אומות ידועות מהכושיים גם המה שתיהן מארצותם יובילון מנחתי כמ״ש ישעיהו (ישעיה יח, א) הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש שבים המה יובילו שי למורא להתאחדם והסכמתם בעבודת הש״י. ורש״י פי׳ עתרי בת פוצי על ישראל עתרי שהם מתפללים ועותרים אלי בת פוצי כנסת נפוצותי שהבנים יובילו אותם וכמ״ש ישעיהו (שם סו, כ) והביאו את כל אחיכם מנחה להשם וזה דרך דרש. האמנם איך יהיה זה שהעמים הקרובים והרחוקים יסכימו כולם לקרא בשם ה׳ ולעובדו שכם אחד כבר ביארתי בספר צדק עולמים שיהיה זה בסבת תחיית המתים שיהיה בזמן ההוא שהקמים בתחייה בכל פלך ופלך מחוז ומחוז יקראו בשם ה׳ ומפיהם ילמדו כל העם לקרא כן לפי שיתפעלו בם מאותה פליאה עצומה ומדברי הקמים בתחייה עד שהם מעצמם יבואו לקרא בשם ה׳ ולעובדו, ולא ידעתי איך לא כסתה פניו של רבי משה הכהן שפי׳ כ״ז על בית שני כמ״ש הראב״ע בשמו כי הנה שמה בין היהודים עצמם נעשו חלופי הדתות המינים והאפיקורסים ואיך נאמר שיסכימו העמים הנפרדים אז לקרא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם א׳.
עתרי – שם אומה.
בת פוצי – עדת פוצי והוא שם אומה.
יובילון – ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳).
מעבר לנהרי כוש – מהעבר האחר של נהרי כוש, האומה עתרי ועדת פוצי יביאון המנחה הראוי לי והוא אנשים מבני ישראל כמ״ש הוי ארץ וגו׳ אשר מעבר לנהרי כוש וגו׳ (ישעיהו י״ח:א׳) ובסוף הענין נאמר ביום ההוא יובל שי לה׳ צבאות עם ממושך וגו׳ (שם).
מעבר – ולא לבד האומות אשר באמצע הישוב כי גם העמים היושבים מעבר לנהרי כוש – גם האומות הנקראות עתרי ובת פוצי שהם עובדי אלילים ועושים כל התועבות, גם הם יובילון מנחתי – וכבר פירש ישעיה מה תהיה המנחה הביאו את כל אחיכם מנחה לה׳ וכו׳, והאומות האלה יובילון את הנדחים שם מגלות סנחריב מנחה לה׳.
עתרי בת פוצי – פירשו עתרי מלשון ויעתר יצחק (פרשת תולדות) המתפללים לי ועובדים אותי.
בת פוצי – הבת או אומה שהפיצותי בגוים.
יובילון – המובילים (מי שיהיה לי מנחה עובדַי הנפוצים, דומה למה שכתב ישעיה (ישעיהו ס״ו:י״ט) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳, אבל נראית יותר דעת רד״ק (וגם Rabe) שתיבות עתרי בת פוצי הן שם אום או משפחה (ואין דוחק להניח דעה זו גם כי לא הוזכרו שמות אלה בכל תנ״ך).
ויובילון מנחתי – מנחה לי, שיעזבו עבודת אליליהם ויעבדו אותי.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי⁠־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא⁠־תוֹסִ֧פִיא לְגׇבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קׇדְשִֽׁי׃
On that day you will not be disappointed for all your doings in which you have transgressed against Me; for then I will take away out of your midst your proudly exulting ones, and you will no longer be haughty in My holy mountain.
א. וְלֹא⁠־תוֹסִ֧פִי =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־תוֹסִ֧פִי (געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּעִדָנָא הַהִיא לָא תִבְהֲתוּן מִכָּל עוֹבָדַיִךְ בִּישַׁיָא דִי מָרַדְתָּ בְּמֵימְרִי אֲרֵי בְכֵן אֲגַלֵי מִגַוֵיךְ תַּקִיפֵי תוּשְׁבַּחְתֵּךְ וְלָא תוֹסִיפוּן לְאִתְרַבְרָבָא עוֹד בְּטוּרָא דְקוּדְשִׁי.
לא תבושי מכל עלילותיך – כי כבר לקית ונרצה עוונך.
you shall not be ashamed of all your deeds Because you have already suffered, and your iniquity has been expiated.
עליזי גאוותך – אותם שמתגאין בעולם הם גסי הרוח ואין חושבין שום אדם לכלום.
ביוםעליזי גאותך – שהיוא מתגאים בעבור היותם יושבים בהר קדשי.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896: שהם.
כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך – כענין ואצרוף כבור סגיך וגו׳ (שם א׳:כ״ה). וברותי מכם המורדים והפושעים בי (יחזקאל כ׳:ל״ח).
לגבהה – להתגאות.
ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך – לא תצטרכי ליבוש ולהכלם מכל מעשיך שתעשי כי כולם יהיו ביושר ובאמונה ולא כמו בזמן הזה שצריכה את ליבוש ולהכלם ממעשיך הרעים אשר תעשי זהו שאמר אשר פשעת בי פי׳ אשר פשעת בי עתה אבל בזמן ההוא לא תבושי.
כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך – כלומר הגאים והעליזים והשמחים לדבר גאוה וגבהות אסיר אז מקרבך כמ״ש בנבואת זכריה וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב (זכריה י״ג:ט׳).
לגבהה – מקור.
עליזי גאותך וכן לגבהה – כי הגאות והגאה חסרונות חטאים בנפש. גם זה החריב בית ראשון, כי לא נתנו צוארם תחת עול מלך בבל כמפורש בירמיה, ולכן מפורש ביוסיפון (יוסיפון פרק ג׳) כי אחר בנין בית שני היו לעולם ממלכה שפלה, והיה די להם, והיה להם שלום, אם דרך כניעה, אם דרך חברה, עם מלכי מדי וגם עם מלכי יון ורומי.
וזכר הנביא עוד שבזמן ההוא לא תבוש האומה מכל עלילותיה ואין הכוונה שתחטא ולא תבוש ולא תכלם אלא שאז תתישר במעשיה באופן שלא תקבל בשת וחרפה ממעשיה כאילו אמר לא תהיה כמו בזה״ז שהיית צריכה ליבוש ולהכלם מהמעשים הרעים שהיית עושה הכל בזמן ההוא אסיר מקרבך עליזי גאותך האנשים שהיה להם גאה וגאון ודרך רע וגם אותם שהיו מתגאים בעבור היותם יושבים בהר קדשי כי כל מיני הגאוה אסיר מקרבך וזהו ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי כי כאשר תשוב שמה תהיה עניו ושפל.
מכל עלילתיך – ובספרים כ״י מדוייקים ובדפוס ישן חסר וא״ו אחר למ״ד ובאחד מהם נמסר לית וחסר וא״ו יש ספרים שכתוב מכל- בקמץ ובמקף והם המעט מכל שאר ספרים שכתוב מכל בחולם.
ולא תוספי – יש ספרים תוסיפי.
עלילותיך – מעשיך.
עליזי – ענין שמחה.
לא תבושי – לא תסבול בושה בעבור כל רוע העלילות והמעשים אשר פשעת בי מאז.
אסיר מקרבך – ר״ל עוד לא ימצא מי בך שישמח ויתפאר בגאותו ולכן לא תבוש עוד כי בעבור זה תלך העון ואין לו.
לגבהה עוד – להתגאות עוד.
בהר קדשי – ר״ל היושבת בהר קדשי היא ירושלים.
ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך – ר״ל שלא ישובו עוד לחטא כמקדם עד שיבושו שנית ממעשיהם הרעים, כי בזמנים הקודמים היה סבת חטאותיהם שלמדו מן העמים שכניהם מסביב אבל אז שכל העמים יקראו בשם ה׳ ויעבדוהו א״א שיחטאו ישראל כמ״ש (ישעיהו נ״ד) כי בושת עלומיך תשכחי כי גואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא כמ״ש בפי׳ שם), וכן בזמנים הקודמים הוצרכו לכרות ברית עם העמים לבקש מהם עזר ורכב וסוס וחיל ועל ידי כן למדו ממעשיהם, אבל אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפי לגבהה עוד בגבורה וכח וסוס ורכב וכסף וזהב, רק,
לא תבושי – לא יהיה לך סבת חרפה ובושה.
עליזי גאותך – המתגאים בעשרם ועלזים ושמחים בחלקם, ואינם דואגים פן רעה תבוא עליהם, ומתוך כך חוטאים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
But I will leave in your midst an afflicted and poor people, and they will take refuge in the name of Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאַשְׁאַר בְּגַוֵיךְ עַם עִנְוְתָן וּמְקַבֵּל עוּלְבָן וְיִתְרַחֲצוּן בִּשְׁמָא דַיָי.
עם עני ודל – עם ענוותן ומקבל עולבן.
a humble and poor people A humble people that submits to humiliation.
והשארתי בקרבך עם עני ודל – משאסיר גאוותם מן הארץ אשאיר שם עם עני ושפל נכנע, כמו: עד מתי מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳), תרגומו לאיתכנעא.
והשארתיוחסו בשם – ולא יתגאו אז ישובו לבטח.
לפי שלא אשאיר בקרבך רק עני – ושפל בעיניו ודל – שיחסו בשם י״י – ולא בזרוע ועושר.
והשארתי בקרבך עם עני ודל – הפך עליזי גאותך שזכר ופי׳ עני כמו עניו ר״ל שפל רוח ודל ר״ל שנפשו דלה ונמוכה וכן תרגם יונתן ענוותן ומקבל עולבן וכן עני ורוכב על חמור (זכריה ט׳:ט׳) כמו ענו.
והשארתי בקרבך וגו׳ – גם זה נמשך למה שקדם בזמן בית שני.
ואין טעם עני ודל – נודד ללחם, כי אם אין קמח אין תורה, אבל הטעם: מעט הקנינים, כמו שידוע דרך העברי וההגיון. וידוע כי רבוי הקנינים הוא סבה לגבהה, גם המכוון כמו ענו ושפל.
ולפי שרוב מבני אדם מתגאים בעושרם או במעלתם וכבודם לכן אמר והשארתי בקרבך עם עני ודל כי יאבדו ממונם ועושרם בטלטולם וצרות גלותם ויותר בצרות חבלי המשיח וקיבוץ הגליות, ואין ספק שבזה תבדל הגאולה העתידה מגאולת מצרים ר״ל שבגאולת מצרים במקום שהיו דלים ועניים שם נתעשרו ביציאתם בשלל המצריים ששללו אבל לעת״ל במקום שהיו רבים מהם עשירים בגלותם הנה מפני טלטולם והליכתם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר בקיבוץ גליותם גם כספם גם זהבם לא יעמדו להם, ולכן ישארו עם עני ודל מהממונות אבל יהיו עשירים בדעות והאמונות האמתיות ובמדות המשובחות והוא אומרו כנגד הדעות וחסו בשם ה׳.
עני ודל – ר״ל מוכנע כעני ודל.
וחסו – ענין בטחון.
עם עני ודל – ר״ל הנשארים יהיו נכנעים כעני ודל ויחסו בשם ה׳.
עני ודל – עני הוא שפל רוח ונגזר מפעל ענה שמורה הכנעה ומזה שם ענו, ודל הוא ברכוש.
והשארתי בקרבך עם עני ודל – שיהיו נכנעים בנפשם ובמדותיהם, ודלים שלא יהיה להם עושר רב ובני חיל, רק יחסו בשם ה׳ שהוא יגן עליהם מכל פגע, ועי״כ.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא⁠־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא⁠־יְדַבְּר֣וּא כָזָ֔ב וְלֹֽא⁠־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי⁠־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
The remnant of Israel will not do iniquity, nor speak lies, neither will a deceitful tongue be found in their mouth, for they will feed and lie down, and no one will make them afraid.⁠"
א. וְלֹֽא⁠־יְדַבְּר֣וּ =א (געיה)
• ל=וְלֹא⁠־יְדַבְּר֣וּ (אין געיה)
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יַעְבְּדוּן שְׁקַר וְלָא יְמַלְלוּן כַּדְבִין וְלָא יִשְׁתְּכַח בְּפוּמֵיהוֹן לִישַׁן דְנִכְלִין אֲרֵי אִינוּן יִתְפַּרְנְסוּן וְיִשְׁרוֹן וְלֵית דְמָנִיד.
שארית – טעם שארית כי יאבדון הגאים.
תרמית – כמו תרבית (ויקרא כ״ה:ל״ו).
שארית ישראל – שישארו אז מצירוף הגלות לא יעשו עולה.
כי המה – כי מי שהוא צדיק בלי עולה וכזב ותרמית ראוי שירעה ואין מחריד. קַר אִילְש דֵיוֶונְט פיישְטְרְא.
שארית ישראל – מבואר הוא.
תרמית – כמו מרמה והוא בשקל תרבית.
כי המה ירעו – לפי שנמשלו ישראל לצאן אמר ירעו ורבצו ור״ל כי בשכר זה שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב ירעו וירבצו.
וכן על זה אמר: שארית ישראל וגו׳ – כי רבים פריצים ופושעים יצאו מן הכלל בזמן בית שני, וכן אמר מיכה על ענין בית שני: והיה שארית יעקב וגו׳ (מיכה ה׳:ו׳), כמו שפרשתי שם. אבל גם מצורף לזה נכון שזה עתיד גם כן כמו שיאמרו הנוצרים כי הגזרה או הגזרות נכון לשרת לרבים. וכלל הדבר כי בהתחלת בית שני כשעלה עזרא לא עלו רק השפלים והפחותים, כמ״ש רבותינו ז״ל: לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה (בבלי קידושין מ״ט.). וגם אחר כך היו כולם שפלים וממלכה שפלה גם בימי החיה השלישית. והכל ימצא מבואר ביוסיפון, ושם כתיב בפירוש: ויעבדו עמנו עבדה מתוקה כל מלכי מדי ופרס. כ״ש שמבואר שם כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, כי בקום הרשע אנטיוכוס מלך יון לא רצו הרבה חסידים להודות אף בדיבור פה כנגד אמונת הדת, כמו (יוסיפון פרק י״ט) האם ושבעה בנים וזולתם ועל כלם המעשה הנכבד הנזכר שם (יוסיפון פרק י״ח) על אלעזר הכהן ראש השבעים זקנים, כי אמר שלא ידבר כזב גם לשון תרמות ומרמה, כמו שמפורסם שם שאמר: {ואיך אבוא} היום ליראה את י״י במרמה, ואין עלי זאת לרמות בני אדם. ובאחרית היה כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד, וגם אז בערו בני חשמונאי כל חטאי ישראל שלא חסו בשם השם ונתערבו עם אנטיוכוס וזולתו ממלכי יון.
ולענין המדות אמר שארית ישראל לא יעשו עולה במעשיהם ולא ידברו כזב בדבריהם ולא ימצא בפיהם לשון תרמית ר״ל דבור שיהיה נגלהו טוב והגון ויהיה מרומה בתוכו, וגם הם לא יצטרכו לדבר מזה לפי שהמה ירעו ורבצו ואין מחריד כצאן הרועה בתוך הדברו. ועם מה שפירשתי בזה הותרה השאלה הד׳ לפי שהייעוד הזה ר״ל לכן חכו לי הוא ייעוד טוב עם מה שכלל בו מאורך הגלות ושלכן נסמך עם מ״ש למעלה אכן השכימו השחיתו עלילותם. והותרה גם כן השאלה הה׳ שיהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ לעבדו בסבת המסות הגדולות אשר יראו במלחמת ה׳ ונקמתו וגם באמצעות תחיית המתים שהקמים בתחייה ידריכו בזה. והותרה גם כן השאלה הששית במה שאמרתי שהבושה היא שלימות אצל החוטאים כי היא המורה שהם מתחרטים ממעשיהם, ועל החוטא הבלתי נכלם אמר (ירמיה ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם אבל בבלתי חוטא אין הבושה שלמות כי אם חסרון ולכן אמר הפלוסוף בספר המדות שהבשת בזקנים גנאי הוא להם, וישעיהו אמר מסכים לזה (ישעיה כט, כב) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו לפי שלא יעשו מעשים מגונים לשיקבלו עליהם בושה ועד״ז נאמר כאן ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי ר״ל שלא תעשה עוד הפשעים ההם ובזה לא תבושי:
תרמית – מלשון רמיה ומרמה.
ירעו – מלשון מרעה.
ורבצו – ענין השכיבה לנוח.
שארית ישראל – הנשארים מהם לא יעשו עוד עולה.
לשון תרמית – אמרי מרמה.
כי המה – כי אז המה ירעו וירבצו ואין מי יחרידם בין בעת שירעו בין בעת שירבצו.
לשון – הוא מיוחד אל הדברים המדוברים בכח הבינה כמ״ש בפי׳ משלי ובכ״מ ולשון תרמית הם ההיקשים המטעים והקדמות הכוזבות בחקירת מה שאחר הטבע.
שארית ישראל לא יעשו עולה במעשה, וגם לא ידברו כזב אף בדיבור, וגם לא ימצא בפיהם לשון תרמית שהלשון מציין הדבור התבוניי ההגיוני, שבו ידברו היקשים מתעים ודברי מרמה בחקירות ובעניני האמונה, כי יהיו שלמים במעשה ובדבור ובמחשבת העיון.
כי המה ירעו כצאן הרועות ע״י הרועה על מי מנוחות, וגם ורבצו בלילה ואין מחריד ולא יצטרכו לברית העמים וללמוד מדעותיהם וממעשיהם.
כי – פירשוהו לחיזוק, בודאי יהיה זה שירעו וגו׳; ויש להניח שמאחר ששני הדברים צדקת בני ישראל ושלומם תלוים זה בזה, תלה הצדקה בשלום כאילו בהכירם חסדי ה׳ עמם יכינו לבבם לעבדו באמת.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) ארׇנִּי֙ בַּת⁠־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעׇלְזִי֙ בְּכׇל⁠־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Sing, daughter of Zion! Shout, Israel! Be glad and rejoice with all your heart, daughter of Jerusalem.
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁבְּחִי כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן וּבוּעוּ יִשְׂרָאֵל חֲדוּ וּבוּעוּ בְּכָל לִבָּא כְּנִשְׁתָּא דִירוּשְׁלֵם.
רניהריעו ישראל – הם השבטים.
ועלזי – כמו: מלכי עלינו (שופטים ט׳:י׳).
(יד-טו) ואז, רני בת ציון – שהסיר י״י משפטיך – שהיו שופטים אותך אויביך.
רני בת ציון הריעו ישראל – עשרת השבטים.
שמחי ועלזי – כפל הענין במ״ש לחזק השמחה.
בת ציון – בת ירושלם כפל הענין במלות שונות.
וכן נמשך לזה, אמר עוד וימשיך ענינו: רני בת ציון וגו׳ – רוצה לומר על נפילת מלכות יון הרשעה, כמו שהארכתי בספר מיכה, כי כל זה היה בזמן בית שני.
רני בת ציון וגומר עד סוף הספר: ייעד הנביא שבאותו זמן שתהיה נקמת השם יתברך באומות והנשארים בהם יקראו בשם השם אז תשוב השכינה והתדבקות האלהי בירושלם במדרגה עליונה ויתחברו מלכות יהודה ומלכות ישראל ויהיו לגוי אחד, ועל זה אמר רני בת ציון כנגד מלכות יהודה ואמר כנגד מלכות ישראל הריעו ישראל, ומפני שעתידה ירושלם להתחלק לכל השבטים כמו שזכר יחזקאל לכן בשם כל השבטים אמר שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם.
ועלזי – העי״ן בקמץ לבד והוא חטוף.
רני – אז רני עדת ציון וישראל הריעו תרועת שמחה.
בת ציון. בת ירושלים – עמ״ש ישעיה (מלכים א כ״ז).
שמחי ועלזי – השמחה בלב והעלז הוא המרקד מרוב השמחה.
(יד-טו) רני – בת ציון מציין מקום מושב הסנהדרין והשופטים והשרים, וירושלים תציין עיר המלוכה כי משם יצאה ההנהגה, וישראל מציין כלל האומה, ועד עתה בציון היו השופטים הרעים שהם עזרו להחריב את העיר ע״י הטיית המשפט ועשק וחמס, ובירושלים יצא רע מאת המלכים הרעים, והעם בכלל היו נאנחים ונאנקים מפני האומות אויביהם שהיו לוחצים אותם, ושני הפסוקים מקבילים, רני בת ציון כי הסיר ה׳ משפטיך – שסרו השופטים ומשפטיהם המעוותים, כמ״ש ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו׳, ציון במשפט תפדה, שבזה תתוקן ציון, הריעו ישראל כי פנה אויבך – ולא ימצא מיצר ומעיק לישראל, שמחי ועלזי בת ירושלם כי מלך ישראל ה׳ בקרבך – שלא יגיע לך רע מצד המלוכה וההנהגה, כי ה׳ יהיה מלך ישראל וישב בקרבה להנהיג האומה בהשגחתו הנסיית, וממילא לא תראי רע עוד.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) הֵסִ֤יר יְהֹוָה֙י״י֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהֹוָה֙י״י֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא⁠־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃
Hashem has taken away your judgments. He has thrown out your enemy. The King of Israel, Hashem, is in your midst. You will not be afraid of evil any more.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַגְלֵי יְיָ דַיָנֵי שִׁקְרָא מִגַוִיךְ פַּלֵי בַּעֲלֵי דְבָבֵיךְ מַלְכֵיהּ דְיִשְׂרָאֵל יְיָ אֲמֵר לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּיהּ בְּגַוֵיךְ לָא תִדְחֲלִין מִן קֳדָם בִּישָׁא עוֹד.
הסיר ה׳ משפטיך פנה איבך – א״ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמנושי, בטלי דייני בטלי גזירפטי. אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך, אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב הסיר ה׳ משפטיך פנה אויבך.
משפטיך – יסוריך יושטיצא בלעז.
your afflictions justice in French.
הסיר י״י משפטיך – יסיר הקב״ה ייסורין שנשפטת בם.
הסירמשפטי – האויבים, יאמרו פנה ממך אויביך – והשם הוא מלכך, לא תיראי עוד מהאויב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

הסיר י״י משפטיך – משפטי הגוים שהיו נותנים עליך בגלות ותרגם יונתן ארי אגלי י״י דייני שקרא מגויך.
פנה אויבך – פנה אותם מארצך שלא יהיו שם עוד פנה כמו ואנכי פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א).
מלך ישראל י״י בקרבה – אחר שהוא שוכן בקרבך לא תראי רע עוד.
ונתן הסבה לשמחתם ג׳ סבות, האחת הסיר ה׳ משפטיך ר״ל עונשיך ויסוריך שהיית סובלת בגלות כבר הסירם השם ממך לא תוסיפי לראותם עוד עד עולם, והסבה הב׳ מפני הנקמה אשר ראית שעשיתי באויביך כי ישמח צדיק כי חזה נקם ועל זה אמר פנה אויבך ואפשר שאמר אויביך בלשון יחיד לרמוז אל אדום ראש האויבים, והסבה הג׳ לפי שזאת בטוחה שלא יקרך עוד רעה כי הנה השכינה שתדבק בך לא תסתלק עוד מעליך ועל זה אמר ה׳ בקרבך לא תיראי רע עוד.
לא תיראי רע – בדפוס ישן ובמקצת ספרים מדוייקים כ״י מלא יו״ד ובמאריך ויש ספריה בלא מאריך וכן ת״י לא תדחלון ואף הראב״ע פי׳ לא תירא עוד מהאויב ודברי רד״ק מראין כי הוא מן ראה וכ״כ הרי״אה שהוא בענין לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם.
פנה – ענין הסרה וביעור כמו פנית לפניה (תהלים פ׳:י׳).
הסיר ה׳ משפטיך – הרחיק ממך משפט היסורים שהיה בך מאז.
פנה אויביך – ביער את אויביך מן העולם.
ה׳ בקרבך – ה׳ השרה שכינתו בקרבך ולא תראי עוד מרעה כי לא תבוא עליך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

משפטיך – עונשין.
ה׳ שהוא מלך ישראל הנו בקרבך.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) אבַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אַל⁠־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל⁠־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃
On that day, it will be said to Jerusalem, "Don't be afraid, Zion. Don't let your hands be slack.⁠"
א. ‹פפ› ל=אין פרשה
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְאַמַר לִירוּשְׁלֵם לָא תִדְחֲלוּן צִיוֹן לָא יִתְרַשְׁלָן יְדָךְ.
ביום – האויבים יאמרו לה ככה ויודו, כי אין כח לאויב לפני השם.
אל תיראי – אין לך לירא.
ביום ההוא יאמר – אמר הנביאים יאמרו לה או יאמרו אחד לחברו וי״מ האויבים יאמרו לה ויודו כי אין כח בידם לפני האל ית׳.
אל ירפו ידיך – כמו יתנו יקר (אסתר א׳:כ׳) גם ימצא יד לשון זכר והנה בו מגילת ספר (יחזקאל ב׳:ט׳).
ובעבור שאדום וישמעאל היו עולים פעמים רבות ללכוד ירושלם מפני קדושתה והיו מושלים עליה לכן אמר שלא יהיה עוד כן וזהו ביום ההוא יאמר לירושלם ר״ל שהאויבים עצמם יאמרו לירושלם אל תיראי ואל ירפו ידיך ציון מפחד שנבא עליך.
ירפו ידיך – כן נקרא המתפחד ומתייאש וכן ורפה ידים (שמואל ב י״ז:ב׳).
יאמר לירושלים – יהיה נאמר לה בדבר ה׳ אל תפחדי מעתה ולציון יהיה נאמר לא יהיה לך עוד רפיון ידים להתפחד מדבר רע.
אל ירפו ידיך – בא יד בלשון זכר, כמו והנה יד שלוחה אלי ובו מגלת ספר.
ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ובירושלים היה מושב העם וקבוצם המדיני, ובציון היה מושב הסנהדרין והמקדש ועננים הרוחני הנפשי, ובירושלים היו מתיראים מן האויבים אז יאמר להם אל תיראי, וציון רפו ידיה מעסוק בשלמות הנפשי כי חשבה שה׳ עוזב אותה ע״י חטאתיה, ואז יאמר לציון אל ירפו ידיך, ומפרש.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְא גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ב בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃
Hashem, your God, is in your midst, a mighty one who will save. He will rejoice over you with joy. He will be silent in His love. He will rejoice over you with singing.
א. בְּקִרְבֵּ֖ךְ
• ל!=בְּקִרְבֵּ֖ך (חסר שווא)
• הערת דותן (וכן בהקלדה ללא הערה)
ב. יַֽחֲרִישׁ֙ =א (געיה)
• ל=יַחֲרִישׁ֙ (אין געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְיָ אֱלָהָךְ אֲמַר לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּיהּ בְּגַוֵיךְ גִבַּר פָּרִיק יֶחְדֵי עֲלָךְ בְּחֶדְוָא יִכְבּוֹשׁ עַל חוֹבָךְ בִּרְחִמְתֵּיהּ יְדוּץ עֲלָךְ בְּדִיץ.
גבור יושיע – גבור הוא אשר יושיע מן האויב.
יחריש באהבתו – יכסה על פשעיך באהבתו וכן ת״י יכבוש על חובך ברחמתיה.
A Mighty One will save He is a Mighty One, Who will save [Israel] from the enemy.
He will be silent in His love He will conceal your transgressions with His love. So did Jonathan render: He will cover your sins with His love.
יחריש באהבתו – על כל פשעים תכסה אהבה (משלי י׳:י״ב).
י״י – כי השם גבור יושיע.⁠א
יחרישב – שלא יזכור לך רעתך.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: כי השם גבור יושיע.
ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: יחריש.
יחריש באהבתו – יחשוב תמיד באהבתו לך, כמו וחכם חרשים (ישעיהו נ׳:ג׳). לב חורש מחשבות (משלי ו׳:י״ח).
י״י אלהיך בקרבך – אחר שהוא בקרבך אל ירפו ידיך (צפניה ג׳:ט״ז) כי הוא גבור שיושיע אותך מגבורי הגוים.
יחריש באהבתו – ישתוק על פשעיך שעשית כבר באהבתו אותך.
יחריש באהבתו – כטעם: והחריש יעקב עד באם (בראשית ל״ד:ה׳).
כי הנה ה׳ אלהיך בקרבך והוא הגבור אשר עשה את כל הגבורות וכל הנוראות האלה הוא יושיע אותך, ואין לך שתאמרי שיחרה אפו עליך על עוניך כי הוא ישיש עליך בשמחה ויחריש באהבתו ר״ל ישתוק ולא יזכור לך עונות ראשונים, ולפי שסבלו שני גליות אמר עליהם שני לשונות של שמחה ישיש עליך בשמחה יגיל עליך ברנה.
יחריש – ענין שתיקה כמו והחריש לה (במדבר ל׳:ה׳).
גבור יושיע – ר״ל הוא הגבור שעשה הגבורות האלה והוא יושיע לך.
יחריש באהבתו – בעבור אהבתו לך ישתוק על העונות שעשית מאז ולא יזכירם לך להכלימך.
יגיל – וגו׳ כפל הדבר להפלגת הענין.
ישיש בשמחה יגיל – הששון הוא הפעולות החיצונות שיעשו להוראות השמחה, כמו משוש תופים משוש כנור, ושמחה וגיל הם בלב, והבדלם, השמחה היא התמידית, והגיל הוא על דבר מתחדש (ישעיהו ל״ה א׳).
יחריש – בא על מחשבות עמוקות, כמו לב חורש מחשבות און.
ה׳ – והמאמרים מקבילים אז יאמר לירושלים אל תיראי כי ה׳ אלהיך בקרבך גבור יושיע ר״ל אל תיראי שאין ה׳ המושיע בקרבך, כי הוא בקרבך – ואל תיראי מחסרון היכולת להושיע, כי הוא גבור – ואל תיראי מחסרון הרצון שלא ירצה להושיע, כי יושיע בודאי, ציון אל ירפו ידיך כי ישיש עליך בשמחה – אל תחשוב שה׳ יעזבך, כי בהפך ישיש עליך, שגדר המשוש הוא הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וגדר השמחה היא שמחת הלב, מה שיראה אותות המשוש במה שישיש עליך כמשוש חתן על כלה יהיה בשמחת הלב, שלא יהיה כמחזיר גרושתו ועושה משוש ולבו אינו שמח, רק ישמח בך, ומוסיף שאח״כ יחדש עליך אהבתו תמיד עד שיחריש באהבתו יחשוב מחשבות עמוקות איך להוסיף לך טובות נפשיות בכל עת, עד שיגיל עליך ברנה כי גדר הגיל הוא השמח בלבו על דבר מתחדש כמו מציאה ובשורה טובה, שחוץ מן השמחה התמידית שישמח עליך יחדש לך תמיד אותות ומופתים ואתה תעלה תמיד במעלת השלמות, עד שיגיל בכל עת מחדש על הנסים ושלמיות המחודשים.
יחריש – על עֲוֹניִך.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃
"Those who are from you who sorrow for the loss of appointed feasts, I will gather. They bore the reproach for it.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דִי הֲווֹ מְעַכְּבִין בִּיךְ זְמַנֵי מוֹעֲדֵיךְ אַרְחִיקֵית מִנֵיךְ וַי עֲלֵיהוֹן עַל דַהֲווֹ נַטְלִין זְיָנֵיהוֹן לְקִבְלֵיךְ וּמְחַסְדִין לִיךְ.
נוגי ממועד אספתי ממך – אמר רבי אלעזר בן עזריה כל המתפלל שחרית אחר ארבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד, מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא, כדמתרגם רב יוסף תברא על תברא אייתי על שונאיהן דישראל על דאוחרו זימני מועדיא די בירושלם, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה.
נוגי ממועד – אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו משמרים שבתות וימים טובים.
נוגי – לשון הוצאה כמו הגו סיגים (משלי כ״ה:ד׳), כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג). ואין שורש בתיבה אלא הגימ״ל לבדה.
אספתי – כליתי.
ממך היו – מעמך היו.
משאת עליה חרפה – על אותה אשמה היה לך משאת חרפה.
Those who are removed from the appointed season I destroyed those removed from My appointed seasons, those who did not keep the Sabbaths and the festivals.
I have destroyed lit., I gathered in.
they were of you They were of your people.
it was a burden of shame upon her That guilt was a burden of shame to you.
Those who are removed an expression of taking out, as in "Take away the dross from the silver" (Mishlei 25:4); and "When he was removed from the highway" (II Sam. 20:13). The only radical letter is the "gimel.⁠"
נוגי ממועד אספתי ממך היו – אותם שהם נוגים ואבילים מבלי באי מועד (איכה א׳:ד׳), מפני שאספתי את שלומי מהם, שנהרגו ונחרב בית המקדש, ואספתי אותן שהיו באין ממך לירושלם.
משאת עליהא חרפה – לא ישאו עוד חרפה בגוים, שאקבץ אותם מן הגליות וביתי אבנה נאם י״י.
א. בכ״י ברסלאו 104: ״עליו״.
נוגי – בנין נפעל מגזרת יגון.
ופירוש ממועד – מקום התחברות ישראל במועדים, כמו שרפו כל מועדי אל בארץ (תהלים ע״ד:ח׳).
והנה אספתי – אותם אליך, כי ממך היו – והטעם עלא אבותם.
משאת – שנשאו חרפה על ירושלם, על כן עליה.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896: ״אל״.
נוגי ממועד – אותן שהיו נוגים ונאנחים ממועדייך שחרבו,
אספתי – בקרבך.
ממך היו – מוסב על נוגי ממועד, לומר נוגי ממועד שהיו ממך, נועדים בבית מועדייך, אספתי וייעדתי לתוכך כבראשונה,
על משאת חרפה – שנשאו עליך בגוים של חורבותיך ושוממותיך.
נוגי ממועד – מענין יגון מבנין נפעל כמו בתולותיה נוגות (איכה א׳:ד׳) אמר כנגד ציון וירושלם בנים שהיו נוגי׳ ממועד הגאולה שארך כל כך הנה אספתי אותם אליך כי ממך היו ויצאו בגלות ועתה אספתי אותם אליך והטעם על בניהם ויש לומר גם הם עצמם ורמז בזה לתחיית המתים.
משאת עליה חרפה – כי כבר נשאו חרפה גדולה ימים רבים עליה ר״ל על ירושלם ומה שדבר לנכח ושלא לנכח בפסוק יש רבים כמוהו במקרא.
משאת – שם.
נוגי ממועד – תאר כן ישראל, כי כן היו בזמן ממשלת החיה השלישית, רוצה לומר מלכות יון, כמו שמבואר ביוסיפון (יוסיפון פרק י״ח) כי אנטיוכוס מנעם מלשמור מועדי השם.
וטעם אספתי – בתוך ירושלים, כי הפושעים שנשתמדו היו חוץ לירושלים, וכשנשחת אנטיוכוס ואחריו גם בנו, שבו בני חשמונאי וכל החסידים לירושלים ועשו חגים ומועדים.
וטעם ממך היו דבק עם נוגי ממועד – כלומר שממך היו.
וטעם משאת עליה חרפה – שנשאו חרפה וחרפות על ירושלים שקדם זכרה (צפניה ג׳:ט״ז), וכן רמז לה אמרו ממך, וכן מבואר שקרא לבני חשמונאי וחביריו זקני ישראל.
ואומרו נוגי ממועד אספתי ממך היו פירש רש״י אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו שומרים שבתות וימים טובים אספתי כליתי ממך, על אותה אשמה היתה לך משאת חרפה, נוגי לשון הוצאה כמו הגו סיגים. ויותר נכון לפרש נוגי מגזרת יגון מלשון בתולותיה נוגות (איכה א, ד), ואספתי הוא מלשון אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל, כג), ומועד הוא מועד קץ הגלות יאמר האנשים הצדיקים שהיו בגלותך תמיד ביגון ואנחה על מועד הקץ שהיה מתארך הנה בבא גאולתך אספתי אותם שלא יהיה להם עוד יגון כלל, והם היו נושאים עליה חרפה ר״ל נושאים על ירושלם חרפה מהאומות על דרך מה שאמר המשורר (תהלים פט, נא - נב) זכור ה׳ חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים אשר חרפו אויביך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך.
נוגי – מלשון יגון ותוגה.
ממועד – ענין זמן ועת כמו למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד).
אספתי – ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו).
משאת – מלשון משא וסבל.
נוגי ממועד – אל מול ירושלים יאמר בניך שהיו מליאי יגון בעבור איחור זמן הגאולה הכנסתים אליך כי ממך היו והושבתים למקומם.
משאת עליה חרפה – ר״ל כבר נשאו על חורבן ירושלים חרפה מרובה בהיותם בארץ אויביהם.
נוגי – משורש יגון, כמו בתולותיה נוגות, תאר מבנין נפעל.
ממועד – מענין נכון למועדי רגל, ובא פה על מי שמט מאמונת ישראל, כמו כמעט נטיו רגלי, ומלת אספתי נמשך לשתים, אספתי חרפה שנשאו, כמו אסף אלהים את חרפתי.
נוגי ממועד – גם אלה שמלאים יגון על שמעדה רגלם מן האמונה, והם אלה שלא עמדו בנסיון בדורות השמד ויצאו מדת ישראל ולבבם מלא תוגה ע״ז, אאסף אותם אל העם (כמ״ש וגם מהם אקח לכהנים ללוים (ישעיהו ס״ו) כמש״פ שם), כי הלא ממך היו – הלא היו מבני ישראל, ואנסו אותם על אמונתם, משאת – שעורו אספתי משאת עליה חרפה – שעד עתה נשאו חרפה על שהם מבני ישראל שגם אחר כשטמעו בין העכו״ם חרפו אותם על צור מחצבתם, עתה אספתי חרפתם אשר נשאו.
נוגי וגו׳ – נוגי ממועד היו, אותם שכבר זמן הרבה היו נוגים ביגון ואנחה, אספתים והסירותים ממך.
משאת – נפרשהו כאילו נקוד מִשְאֵת, אספתים באופן שלא ישאו עוד חרפה, והמ״ם היא מ״ם השלילה.
עליה – עליך ירושלים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת⁠־כׇּל⁠־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת⁠־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכׇל⁠־הָאָ֖רֶץ בׇּשְׁתָּֽם׃
Behold, at that time I will deal with all those who afflict you, and I will save those who are lame, and gather those who were driven away. I will give them praise and honor, whose shame has been in all the earth.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא אֲנָא עָבֵיד גְמִירָא עִם כָּל מְשַׁעְבְּדַיִךְ בְּעִדָנָא הַהִיא וְאֶפְרוֹק יַת מְטַלְטְלַיָא וּמְבַדְרַיָא אֲקַרֵיב וַאֲשַׁוִינוּן לְתוּשְׁבְּחָא וּלְשׁוּם בְּכָל אַרְעָא בַּהֲתָתְהוֹן.
הנני עשה את כל מעניך – כמו ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ״ג:ג׳), והם שני בנינים קל וכבד. (מובא בראב״ע)
וטעם בכל הארץ בשתם – כמו ונשלמה פרים שפתונו (הושע י״ד:ג׳), האתן בכורי פשעי (מיכה ו׳:ז׳), וכן בכל הארץ תחת בשתם. (מובא בראב״ע)
הנני עושה – ת״י הא אנא עביד גמירא ויש לפותרו לשון עישוי כמו ועסותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א).
בכל הארץ בשתם – בכל מקום אשר היו שם לבשתם שם אתנם לשם ולתהלה.
Behold, I wreak destruction Jonathan rendered: Behold I wreak destruction. It may also be interpreted as an expression of crushing, as in: "And you shall crush the wicked" (Malakhi 3:21).
throughout all the land where they suffered shame Every place where they were for their shame, there I will make them to be a praise and a name.
(יט-כ) הנני עושה את כל מענייך – והוא כמו: ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם (מלאכי ג׳:כ״א). ולשון רמיסה ברגלים הוא.
ושמתים לתהילה ולשם בכל הארץ בושתם – בכל הגליות שנשארתם חרפה ובושת, אשימם עכשיו לתהילה ולשם ולתפארת1 בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר י״י.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ו:י״ט.
הנני עושה – כלה. ור׳ משה אמר: כמו ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ״ג:ג׳). והם שני בניינים, קל וכבד.
וטעם בכל הארץ בשתם – יתביישו הגוים בראותם הצוליעה שהיתה לתהילה. ור׳ משה אמר כמו ונשלמה פרים שפתינוא (הושע י״ד:ג׳), האתן בכורי פשעי (מיכה ו׳:ז׳), וכן בכל הארץ תחת בושתם.
א. כן בפסוק. בכ״י לונדון 24896: שפתימו. בכ״י וטיקן 75, רומא 80: תחת פרים.
עושה – מלשון ועשותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א). בעשות ממצרים דדיך (יחזקאל כ״ג:כ״א).
הצולעה – שנצלעה על ידי נגיחת העמים והדיפתם.
והנדחה – שהדיחה מארצה
בכל הארץ שהיה בשתם – שהיו מחרפים אותם.
הנני עושה – כמו בעשות מצרים דדיך ענין הסחיטה והכתישה.
ויונתן תרגם כמשמעו עם חסרון ה״א: אנא עביד גמירא עם כל משעבדיך.
בכל הארץ בשתם – פי׳ בכל ארץ הגלות שלקחו שם בשתם שם יהיו לשם ולתהלה.
הנני עשה את כל מעניך – גם זה רומז למלכי יון.
וטעם עשה – כמשמעו, כי הפעל והמעשה הוא סוג עליון גדול.
וביאר איך יהיה זה שיאסוף נוגי ממועד באומרו הנני עושה את כל מעניך רוצה לומר הנני מכניע ומשבש אויביך שהיו מענים אותך בגלות ועושה הוא מלשון ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כג, ג) ואמר זה על נקמת האומות וחורבנם, וכנגד תשועת ישראל וגאולתם אמר והושעתי את הצולעה שהם עשרת השבטים שגלו אשורה והנדחה אקבצה שהוא מלכות יהודה ואת כולם אשים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם ומלת בשתם קשה להתישב, ורש״י פירש בכל הארץ שהיו שם לבשתם שם אתנם לשם ולתהלה בכל הארץ תחת בשתם. והראב״ע פירש בכל הארץ בשתם שיתביישו הגוים בראותם הצולעה והנדחה שהיתה לתהלה. ויותר נכון לפרש שבעבור שייעד כאן על שני דברים האחד בחרבן האויבים ונקמת הש״י מהם כמ״ש הנני עושה את כל מעניך, והב׳ בתשועת ישראל שנאמר והושעתי את הצולעה ואת הנדחה אקבץ, לכן נתן המשפט בכל אחד מהם כי הנה על התשועה אמר ושמתים לתהלה כלומר הצולעה והנדחה שזכרתי אשימם לתהלה שיתברכו בה גוים ובה יתהללו, ואמנם על נקמת האויבים אמר ולשם בכל הארץ בשתם ר״ל שיהיה בושת אויביהם מפורסם בכל הארץ כי השם יאמר לפעמים על הפלגת הרעה כאשר יאמר על הפלגת הטובה ולא יהיה לפי זה לתהלה ולשם עם היות הטעם מורה עליו כי הנה מלות הכתוב יורו על פי׳.
עושה – ענין כתישה ומעוך כמו בעשות ממצרים דדיך (יחזקאל כ״ג:כ״א).
מעניך – מלשון עינוי.
הצולעה – החגרת כמו והוא צולע על ירכו (בראשית ל״ב:ל״ב).
והנדחה – מלשון דחיה.
לתהלה – מלשון הלול ושבח.
לשם – ר״ל לפרסום שם טוב.
הנני עושה – אני אכתש ואמעך את כל העכו״ם שעינו אותך.
בעת ההיא – בזמן הגאולה אכתש אותם.
והושעתי – ואז אושיע את עדת ישראל שהיא כצולעה שאינה יכולה לזוז ממקומה.
והנדחה – ישראל הנדחה מארצה לארצות העכו״ם הנה אקבץ אותה והוא כפל ענין במ״ש.
ושמתים – אשים אותם לתהלה ולפרסום שם טוב בכל הארץ שלקחו בשתם ר״ל במקומות שהיו לבושת שם יהיו לתהלה.
הנני עושה – כלה, או מוסב על חרפה הנזכר.
הנני עושה (לחרפה) את כל מעניך – אלה שענו אותך ביסורים להעבירך מן הדת, אני עושה בם נקמות והושעתי את הצולעה הם שמעדה רגלם באמונה והיא צולעת על ירכה, והנדחה – ישראל שעמדו באמונתם וגרשו אותם מן הארץ ונפזרו לארבע רוחות אקבץ אותם, ושמתים לתהלה בשתם אמונתם שהיתה תחלה להם לבושת ונשאו עליה חרפה תהיה לתהלה ולשם.
עשה – מתעסק בהם לענותם; ופירשוהו גם כן מלשון ועסותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א).
בכל הארץ בשתם – עתה; ולעתיד יהיו לשם ותהלה.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖תא קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי⁠־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץב בְּשׁוּבִ֧י אֶת⁠־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃
At that time I will bring you, and at that time1 I will gather you, for I will make for you a praiseworthy name2 among all the peoples of the earth when I restore your fortunes3 before your eyes, said Hashem.
1. and at that time | וּבָעֵת – Literally: "and at the time", but see Ibn Ezra that the word "הַהִיא" (that) from the beginning of the verse should be applied here as well.
2. a praiseworthy name | לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה – This translation is reading this phrase as a hendiadys (a pair of words joined by a conjunction which convey a single idea). The full clause literally reads: "I will set you as a name and a praise", i.e. "I will make you renowned".
3. When I restore your fortunes | בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם – See Shadal on Devarim 30:3 that "שְׁבוּת", like "בְּשׁוּבִי", stems from the root "שוב", to return, and that the idiom means "to restore something to its original condition". Compare such usage in Iyyov 42:10 and Yechezkel 16:53. Alternatively: "when I bring back your captives/exiles", understanding "שבות" to stem from the root "שבה", to take captive (Metzudat Zion)
א. וּבָעֵ֖ת
• ל=וּבָעֶ֖ת (בסגול!) וכך ציין דותן בספק, אבל המקליד רשם וּבָעֵ֖ת (בציר״ה; כנראה בעקבות BHS).
• הערת דותן
ב. הָאָ֔רֶץ מכאן ואילך חסרים ארבעה דפים בכתר ארם צובה. חסרים כאן סוף נבואת צפניה (ג׳), נבואת חגי כולה (א׳-ב׳), ורוב נבואת זכריה מתחילתו (א׳-ט׳; עד זכריה ט,יז אחרי התיבה ״דָּגָן֙״). יסוד הנוסח בחלק החסר הוא כתי״ל.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּעִדָנָא הַהִיא אַכְנֵישׁ יַתְכוֹן וּבְעִדָנָא הַהִיא אֲקָרֵיב גָלוּתְכוֹן אֲרֵי אֶתֵּן יַתְכוֹן לְשׁוּם וּלְתוּשְׁבְּחָא בְּכָל עַמְמֵי אַרְעָא כַּד אָתֵיב יַת גָלוּתְכוֹן לְעֵינֵיכוֹן אֲמַר יְיָ.
בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכםבעת ההיא תשרת בעבור אחרת, ובעת ההיא בקבצי אתכם, ותחסר אות בי״ת. ובי״ת בעת תשרת בעבור אחרת בקבצי. (מובא בראב״ע)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

בעת ההיא – תשרת בעבור אחרת, ובעת ההיא בקבצי אתכם – ותחסר אות בי״ת ובי״ת בעת תשרת בעבור אחרת בקבצי. זאת דעת ר׳ משה. ואין צורך.
את שבותיכם – כמו: ושבית שביתיך בתוכהנה (יחזקאל ט״ז:נ״ג).
לעיניכם – בעיניכם תראו זה שאמר השם. וקדמונינו ז״ל חברו אלה השנים עשר ספרים, ושמום ספר אחד בחשבון כ״ד ספרים, בעבור היות הספרים קטנים והם מטעם אחד, כי כולם נבואות עתידות. ואין ככה החמש מגילות, כי איכה הפך שיר השירים, ובעבור היות צפניה בימי יאשיהו שמוהו תשיעי כי האחרים היו אחר גלות בבל.
בעת ההיאא שאביא אתכם – אלי, ועד אותה העת חכו לי. כך הוא סיום הנבואה.
א. בכ״י: ההוא.
בעת ההיא, ובעת קבצי אתכם – ובעת ההיא יהיה קבצי אתכם יהיה חסר ומלת ההיא שזכר עומדת במקום שתים וכן תרגם יונתן ובעדנא ההיא.
שבותיכם – לשון רבים וכן ושבות שביתך (יחזקאל ט״ז:נ״ג) כתוב הנה לשון רבים ושבותכם בוי״ו שור״ק ושביתך ביו״ד ובחירק.
בשובי את שבותיכם – גם זה נכון מאד על הכל, רוצה לומר הצלחתם בנפילת מלכות אשור ומלכות יון. ונכון שבעבור זה אמר שבותיכם לשון רבים, ואמר לעיניכם, וכן קדם אביא אתכם, וכן קבצי אתכם, כי זה נכון גם לרמוז לדור הזה, כל שכן לחסידים שיהיו אז שקדם זכרם (צפניה ג׳:י״ב-י״ג). וכבר למד זה משה שאמר בסוף ימיו במשנה תורה מאמרים רבים לאין מספר, כאילו היו כלם בעת יציאת מצרים, וידוע שכל אותן האנשים כבר מתו, ובפרט אמרו על עשרת הדברות פנים בפנים דבר י״י עמכם (דברים ה׳:ד׳). וכן יעד להם ענינים עתידים, לא יהיו בזמן הדור ההוא, וייחסן לאותן האנשים הנמצאים לפניו, וכן למדו ממנו הנביאים, לעשות כן בכמה מקומות לאין מספר. ובאור כל זה אוצר י״י יבוא.
וחתם הנביא דבריו באומרו בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי מפני שהיו הגליות שנים אחד לעשרת השבטים מלכות בית ישראל שהוליכם מלך אשור לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי אמר כנגד אותם שהלכו לפאת הארץ ההיא ולא שבו לבית שני בעת ההיא אביא אתכם כלומר אע״פ שלא באתם בפקידת בית שני אל המנוחה ואל הנחלה הנה בעת ההיא אביא אתכם אל אדמתכם, וכנגד בני יהודה שנתפזרו בגליותיהם מקצה הארץ ועד קצה השמים אמר ובעת קבצי אתכם כי להיותם מפוזרים ומפורדים בין העמים הוצרך לומר בהם לשון קבוץ, ויאמר שעם היות שהלכו באותם הארצות בגלות ושפלות הנה בעת גאולתם יתן אותם לשם ולתהלה בכל עמי הארצות ההם בראותם שישובו למעלתם והוא אומרו בשובי את שבותיכם ר״ל שבות מלכות ישראל ושבות מלכי יהודה, וגם בבני יהודה אמר שבותיכם על שבות חרבן ראשון ועל שבות חרבן שני. ואמנם אומרו לעיניכם פי׳ הראב״ע בעיניכם תראו זה אשר אמר השם אבל לדעתי ירמוז לעיניכם על המתים בגלות שישיב גם כן השם את שבותם ויקומו אז בתחייה כדי שיראו אז גאולתם לעיניהם שהוא גם כן תכלית מיוחד בתחייה לחסידי ישראל וכמ״ש יחזקאל על זה (יחזקאל לז, יב) הנני פותח את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וכמו שפירשתי במאמר צדק עולמים. ואולי שעליהם אמר גם כן נוגי ממועד אספתי ממך היו ר״ל שהצדיקים שמתו בגלות בתקותם מתי יהיה מועד החזון ממך יהיו בגאולה הזאת לפי שנשאו עליך חרפה מהאומות ולכן ראוי הוא שישישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: הנה התבארה הנבואה הקטנה הזאת ואתה הראית לדעת בפירושה כמה מהעתידות ייעד הנביא בה וכמה מהסודות האלהיים מצפוני סתריו יתברך ראה בזה ואולי שמפני זה מאת ה׳ היתה נסבה להקרא שמו צפניה:
נשלם ספר צפניה והתלי״ת.
בשובי – ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).
שבותיכם – מלשון שבי הגולה.
בעת ההיא וגו׳ – זה אמר על עשרת השבטים כאומר אם כי בבנין בית השני לא חזרתם לארצכם אבל בעת הגאולה ההיא אביא אתכם לארצכם.
ובעת קבצי אתכם – זה אמר על יהודה כאומר עם כי בבנין בית השני לא חזרתם כולכם אבל בעת הגאולה ההיא אקבץ את כולכם אל ארצכם.
כי אתן אתכם וגו׳ – ולכן לא ישאר מי מהם בגולה כי בעבור שיהיו לתהל׳ בכל עכו״ם יביאום למנחה לירושלים את מי אשר ימצאו בקצות הארץ.
בשובי – בעת אשקיט וארגיע את בני השבי לשבת שאנן אז תהיו לתהלה.
לעיניכם – בזה ירמוז על תחיית המתים לומר לבני דורו הנה תעמודו בתחיה ואת זה תראו בעיניכם כן אמר ה׳.
בעת – נגד הצולעה שהם האנוסים שנשארו במקומם ויצאו מן הדת אביא אותם אל דתם ואחוזתם, ונגד הנדחה שגרשו מן הארץ, אמר בעת קבצי אתכם – ונגד מ״ש ושמתים לתהלה בשתם, שאמונתם תהיה לתהלה מפרש כי אתן אתכם לשם שאז גם אתם תהיו לשם ולתהלה שיהיה לשם ע״י גבורתם במלחמת גוג ומגוג, וע״י השם יהיו לתהלה, וזה יהיה אח״כ בשובי את שבותיכם וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
ובעת קבצי אתכם – ובעת ההיא שאקבץ אתכם אביא אתכם אל אדמתכם; ועוד מתיבת קבצי שהיא בזמן מקור נשמע גוף הפֹעַל שלפניו; כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים (פרשת מקץ), אחר וירכב שלפניו שהוא כמו ויתן, אף כאן קבצי אחר אביא שלפניו כמו אקבץ.
לעיניכם – מבלי פעולה מאתכם חוץ מראיית עיניכם.
(סיום)
סוף דבר
יחס צפניה הנביא עולה עד דור חמישי, עד חזקיה שלפי הנראה איננו חזקיה מלך יהודה; שאם כן, מאחר שכונת יחוס אדם היא תדיר לשבח, היה מוסיף תיבת המלך להודיע כי הנביא מצאצאיו ולא מצאצאי איש אחר; וכבר היו בישראל אחרים ששמם חזקיה (נחמיה ז׳:כ״א וי׳:י״ח, דברי הימים א׳ ג׳:כ״ג); וגם קצרו השנים מהמלך חזקיה עד יאשיה (שבימיו נבא צפניה) לכלול חמשה דורות ורק בדוחק נניח שמאה שנה הספיקו לכולם.
ונראה שכל הספר נבואה אחת היא, ונאמרה בראשית מלכות יאשיה טרם יפול תחת עיניו ספר תורת משה וישוב אל ה׳ הוא ועמו, ותמשול בישראל עבודת ה׳ בטהרתה, ועמה גם צדקה ומשפט ימשלו בארץ יהודה. ומה שכתוב (צפניה א׳:ד׳) ״והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל״ אינו מתנגד להנחה זו אבל מקיימה, ומליצת שאר הבעל אינו ר״ל שבזמן חזיון הנביא רוב עבודת הבעל בטלה ורק שאר קיים ממנה אבל כמו שביארנו כונתו אכרית הבעל מכל וכל שלא ישאר מעבודתו מאומה; ואם נוכל להניח שעם כל השתדלות יאשיה להכרית עבודה זרה מן ארץ יהודה עכ״ז נשאר שמץ ממנה בלב התועים אחריה, לא נוכל להניח שנשארו לה כומרים וכהנים ושישתחוו על הגגות לצבא השמים בלי שיודע מזה למלך. א״כ נראה ברור שצפניה נבא בראשית ימי יאשיה, ותו לא מידי (לפי קוצר דעתי).
סגנון נבואת צפניה דומה לסגנון ירמיה כי קדם לו זמן מועט; ואין בה מליצות חדשות, וע״כ מקראות קשי ההבנה אין בה. וגם דיעותיה אינן חדשות, והן הן בפי ישעיה ויתר נביאי דורו, ומזה נלמד כי הדעות ההנה הלכו ועשו פרי. וכבר מלבד עשרת השבטים שגלו כולם, גלו כבר גם מבני יהודה ע״י ארם ואשור וכמה מלחמות שקדמו ליאשיה (דברי הימים ב׳ כ״ח:ה׳, י״ז) עד שיצדק להנבא קיבוץ נדחי ישראל; וברוח הקדש התנוססת בהם חזו נביאי הדורות שאי אפשר לאושר העולם והצלחתו כי אם ע״י חדול המלחמות והתפשטות דעת אחדות ה׳ בכל העולם. וכמו שאדם אינו לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ (תלמוד בבלי ע״ז י״ט.) כן דבר ה׳ לנביאים היה לפי חזיון לבם הישר והנכון מעצמו, וע״י דבר ה׳ נתחזק יותר בדעתם, והרהיבו נפשם בדברם בו לרבים, ודבריהם נכנסו בלב שומעיהם ועשו בהם רושם. עתה בימינו כל איש שכל יבין שלרפאות נגעי החברה הרעים והנאמנים אין לך ארוכה טובה מזו, מחדול המלחמות וחדול ג״כ שנוי הלשון והדת המפריד בני אדם איש מאחיו. חבל כי למראה עינינו הדבר עודנו ירחק חק; אבל לפעמים יארע דבר עיקרי המקרב רחוקות פתאם, וגם אם אנחנו (בפרט הזקנים כמוני) לא נראה בעינינו גאולת ישראל, נסתפק לחזותה בעיני שכלנו, וכאדון הנביאים מראש ההר נראה את כל הארץ עד היום האחרון, אל תקרי הים אלא היום האחרון (רש״י ז״ל סוף פרשת וזאת הברכה).
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×