ואמנם אומרו ואתה אל תירא עבדי יעקב וגומר כבר נאמרה הנבואה הזאת למעלה בשנוי מלות מועטות, וענינה במקום הזה הוא כי הנה בני ישראל ובני יהודה בשמעם נבואת מצרים ושאחרי זמן מועט ישובו נגאלים לארצם למ׳ שנה ייראו ויפחדו לומר הנה אלה להיותם גולים לקרוב מארצם כי ממצרים ועד בבל מרחק מעט וקטון הוא שבו במהרה מפני זה לארצם, וגם שבו לפי שהיה הזמן קצר שישבו בגלות, אבל הגולים למרחקי ארץ וימים ושנים רבים מאד כמונו שגלינו מקצה הארץ ועד קצהו וזה לנו אלפים מן השנים באמת לא נשוב לארצנו עוד, הנה מפני זה דיבר הנביא על לב אנשי הגולה ואמר ואתה אל תירא עבדי יעקב שהוא מלכות יהודה, וכמו שאמר ישעיהו עליו בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ (ישעיה ב, ה) ולכן קראו עבדי לפי שהיה ביניהם מקדש ה׳ ועבודתו, ואמר ואל תחת ישראל על מלכות אפרים, ואפשר לומר שהוא כפל ענין והרצון ביעקב וישראל על האומה בכללה והוא היותר נכון. כי הנני מושיעך מרחוק רוצה לומר אע״פ שגלותך הוא למרחקי ארץ ולזמן רחוק כי הכל נכלל המקום והזמן במלת מרחוק ואינך גולה בקרוב ארצך כמצרים ולא בזמן מועט כמוהם הנני מושיעך בעת הגאולה, וגילה בזה שלא היה מנבא על שארית יהודה אשר הלכו למצרים ועברו על דבר השם ומצותו כי הם היו בקרוב, והוא היה מנבא לאותם בני יהודה שהלכו למרחוק ולזה אמר גם כן ואת זרעך מארץ שבים רוצה לומר מהארץ שהלכו שם בשבי, והנה אמר זה כדי למעט ג״כ ולאפוקי אותם שהלכו למצרים ברצונם ולא שבויי חרב כי לא יתקיים בהם הייעוד הטוב הזה כמו שיתקיים באותם שהלכו לבבל ולשאר ארצות המזרח ולארצות המערב שהלכו למרחוק והלכו בשבי, ולפי שמבני יהודה שבו מבבל אל ירושלם בפקידת בית שני לכן אמר ושב יעקב ולא אמר בשיבה הזאת ישראל והשיבה ההיא לא תתמיד שמה אבל אח״כ בזמן התשועה העתידה שקט רוצה לומר יעקב הנזכר ושאנן ישראל כי כלם ישובו וישבו לבטח על אדמתם ואין מחריד אותם כי לא ילכו עוד בגלות אחר כמו שהלכו מפקידת בית שני.