The word that came to Jeremiah concerning all the Jews who lived in the land of Egypt, who lived at Migdol, and at Tahpanhes, and at Memphis, and in the country of Pathros, saying,
"Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'You have seen all the evil that I have brought on Jerusalem, and on all the cities of Judah; and behold, this day they are a desolation, and no man dwells therein,
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלם וערי יהודה שהיום הזה הם חרבים מאין יושב בהם.
והנם – הנה הם.
חרבה – מלשון חורבן.
כה אמר ה׳ אתם ראיתם – כשיראה האדם איזה התחדשות ידרוש אחר סבתו, ואם ראה שקודם ההתחדשות הזה קדם דבר אחר, אז יחקור אם הדבר הקודם היה סבה לדבר המאוחר שנתחדש אם לא, אבל אם בא אליו נביא ויאמר לו דע כי דבר זה הנעשה עתה יהיה סבה לדבר פלוני שיתחדש אחריו, וכן בא הדבר כפי נבואת הנביא אז לא יסתפק כלל שהדבר הקודם היה הסבה לדבר המאוחר, וז״ש אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים שנתחדש שם ענין גדול, שבאו עליה רעות רבות והם מתמידים בזמן, כמ״ש והנם חרבה היום הזה.
because of their wickedness which they have committed to provoke Me to anger, in that they went to burn incense, to serve other gods, that they didn't know, neither they, nor you, nor your fathers.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
המה אתם ואבותיכם – המה יושבי הערים שזכר שמתו או שגלו ולא אתם ואבותיכם לא ידעתם אותם.
וידעתם שכל הרעה הזאת באה עליהם מפני רעתם אשר עשו להכעיסני ללכת לקטר לאלהים אחרים.
אשר עשו להכעסני – חסר יו״ד אחר העי״ן במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים ודפוסים ישנים ועיין מה שכתבתי לעיל בסימן ל״ב.
אשר לא ידעום המה – אשר לא היו מכירים בהם מאז.
אתם ואבותיכם – גם אתם גם אבותיכם עשו הרע.
מפני רעתם – של יושבי הערים הנזכרים באמרו: ואין בהם יושב {ירמיהו מ״ד:ב׳}.
המה – אותם שמתו במלחמה או שגלו (רד״ק).
מפני וגם ראיתם הסבה הקודמת לפני הרעה שהיא רעתם אשר עשו להכעסני בעבודת אלהים אחרים, וגם א״א שתספקו כלל אם מעשיכם הרעים היו הסבה אל הרעה שבאת עליכם, כי ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים שהגידו לכם בתמידות השכם ושלוח שלא תעשו את דבר התועבה הזאת שהוא ע״א, וגם ראיתם כי כמו שאמרו הנביאים כן היה, כי ע״י
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
Therefore My wrath and My anger was poured forth, and was kindled in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem; and they are wasted and desolate, as it is this day.'
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Therefore now thus says Hashem, the God of Armies, the God of Israel, Why do you commit great evil against your own souls, to cut off from you man and woman, infant and suckling, out of the midst of Judah, to leave you none remaining;
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
in that you provoke Me to anger with the works of your hands, burning incense to other gods in the land of Egypt, where you have gone to sojourn; that you may be cut off, and that you may be a curse and a reproach among all the nations of the earth?
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ולא תאמרו שאתם עושים זה מפחד הכשדים אין הדבר כן אבל הוא להכעיסני במעשה ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים ואין הענין כמו שחשבתם שבעשותכם זה שמה לא תענשו עליו כי באמת זה יהיה סבה למען הכרית אתכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה.
Have you forgotten the wickedness of your fathers, and the wickedness of the kings of Judah, and the wickedness of their wives, and your own wickedness, and the wickedness of your wives which they committed in the land of Judah, and in the streets of Jerusalem?
א. הַֽשְׁכַחְתֶּם֩ א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩ (חטף)
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
השכחתם – השי״ן קלה והה״א בלא געיא ויש ספרי׳ הה״א בגעיא.
ואת רעות נשיו – נשי כל מלך ומלך וכן ראינו באשת אביה שעשתה מפלצת לאשרה.
האם שכחתם את רעות אבותיכם ומלכיכם ואת רעות נשיו של כל אחד מהמלכים ההם ואת רעתכם ואת רעות נשיכם אשר עשו ועשיתם בארץ יהודה ובחוצות ירושלם
השכחתם – השי״ן קלה והה״א שלא געיא ויש ספרים הה״א בגעיא כן כתב רד״ק בפירש ובמכלול דף ס״א.
השכחתם – האם שכחתם ר״ל הלא עדיין לא שכחתם.
נשיו – של כל א׳ מהמלכים ההם.
ארעות נשיו – של המלך האחרון, הוא צדקיה.ב
א. בכ״י קולומביה ושוקן מופיע כאן ביאור נוסף: ״השכחתם את רעות וגו׳ – לפי הענין ראוי לפרש: רעות – ענין צרות, לא ענין רֶשַע וחטאת, וזה מוכרח ממה שהוא אומר אחר כך: לא דֻכְּאוּ עד היום הזה {ירמיהו מ״ד:י׳}, וגם ממה שהוא אומר רעות בלשון רבים, ובענין החטאים אומר: בגלל רעת מנשה {אין פסוק כזה, אך השוו ירמיהו ז׳:י״ב, י״א:י״ז, ל״ב:ל״ב}, וכיוצא בזה.״ כאן מתפצלים כתבי היד: בכ״י קולומביה נוסף לאחר זה: ״ולפי זה, קשה איך סיים: אשר עשו וכו׳, על כן נראה לי לפרש: אשר עשו – השכחתם את הרעות אשר נמשכו ממעשיכם אשר עשיתם בארץ יהודה.״, אך בכ״י שוקן נוסף במקום זה: ״אשר עשו – גרמו (תלמידי שש״א), כמו: הלא זאת תעשה לך {ירמיהו ב׳:י״ז}.״ בכ״י שוקן הועבר קולמוס על כל הביאור, והוא אינו מופיע בדפוס ראשון.
ב. בכ״י קולומביה ושוקן נוסף כאן: ״לא דכאו וגו׳ – כאומר: באמת נראה כי שכחו הרעות ההן כי עדיין לא שבו מדרכם הרעה.״ בכ״י שוקן הועבר עליו קולמוס, והוא אינו מופיע בדפוס ראשון.
נשיו – נשי כל מלך ומלך.
השכחתם שואל אותם הכי שכחו את הסבה שגרמה את הרעה, והוא השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה וכו׳, הרעות שעשו המלכים וכל העם ובפרהסיא בערי יהודה וזה א״א לשכוח, או האם יכחשו את המסובב שהוא הרע שהשיגם עי״כ, ועז״א הכי.
נשיו – של כל אחד מהם, או של אחד מיוחד בהם שהיה אז בדעת הנביא.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They are not humbled even to this day, neither have they feared, nor walked in My law, nor in My statutes, that I set before you and before your fathers.'
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
They were not crushed Their hearts were not crushed because of their evil.
לא דכאו עד היום הזה – לא נכנעו ולא שמו עצמם דכאים מפני העונש שהשיגם על רעתם שעשו.
באמת האנשים האלה לא דוכאו ר״ל לא הרגישו בעונש ולא היו עצמם דכאים בכל הרעות שעברו עליהם עד היום הזה כיון שלא הלכו בתורתי ובחקותי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם.
דכאו – ענין כתיתה והוא מושאל על ההכנעה כמו לב נשבר ונדכה (תהלים נ״א:י״ט).
לא דוכאו – לא נדכא לבם ר״ל עדיין לא נכנעו עד היום הזה ולא יראו מה׳.
לא דכאו היום הזה הכי לא הועילו הצרות לדכא אתכם עד דכא, עד שלכן לא יראו מן העונש ולא הלכו בתורתי ע״י שראו העונש הבא אל העובר על התורה.
דכאו – לא הושפלה חוצפה שלהם; ודבר בלשון נסתרים, אולי הסב פניו מהם רגע ודבר עם אנשים אחרים הנמצאים שם.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will take the remnant of Judah, that have set their faces to go into the land of Egypt to sojourn there, and they shall all be consumed; in the land of Egypt shall they fall; they shall be consumed by the sword and by the famine; they shall die, from the least even to the greatest, by the sword and by the famine; and they shall be an object of horror, and an astonishment, and a curse, and a reproach.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואותם אשר שמו פניהם לבוא בארץ מצרים שם יתמו מקטנם ועד גדולם בחרב וברעב
לאלה לשמה – במקצת ספרים כ״י ודפוסים ישנים ולשמה בוא״ו ובספרים אחרים בלא וא״ו ואין לסמוך בזה על מסורת שלנו הכתובה בספר ירמיה סוף סימן כ״ד דכוונתה אינה אלא לתת סימן לסדר התיבות המתחלפות ולא לסדר הואוי״ן.
ותמו – ענין כליון והשלמה.
לאלה – ענין שבועה.
לשמה – לתמהון.
ולקחתי – ר״ל אקחם אל הרעה.
ותמו כל – כולם יכלו.
לאלה וכו׳ – ישבעו בהם ויתמהו על מפלתם ויפלו בהם קללותיהם ויחרפו אותם.
ולקחתי מפני שהיו ביניהם שתי כתות, כת אחת שבאו למצרים להשתקע שם והם שרי החילים והזדים, וכת אחרת שבאו בעל כרחם עם השרים כמ״ש ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה, (למעלה מ״ג ה׳) והיה בדעתם לשוב לארץ יהודה, אמר שהכת הראשונה אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים – שעיקר מגמת פניהם היתה להיות בארץ מצרים, הם יתמו כל לגמרי,
כי בחרב וברעב יתמו – ומוסיף מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו – כי לרוב יפלו הגדולים בחרב מלחמה כי הם הלוחמים ולא ברעב כי יבקשו אוכל למו, והקטנים יפלו ברעב מעניים ולא בחרב כי לא ילחמו, ועתה ישוו הקטן והגדול למות בין בחרב בין ברעב, וחוץ מזה והיו לאלה לשמה – כי.
כל – כלם, וגוזמא דִּבֵּר וכן בפסוק י״ד.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ופקדתי וכו׳ כאשר פקדתי על ירושלים ר״ל שיהיה כליון השגחיי על ידי שאני אפקוד עליהם בחרב וברעב ובדבר ע״י השגחתי, ור״ל כי אלה שהלכו להשאר במצרים הם התחברו אל חיל פרעה להלחם עם נבוכדנצר ולכן יפלו בנופלים.
ופקדתי – אשגיח שיתקיים דברי.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
so that none of the remnant of Judah, who have gone into the land of Egypt to sojourn there, shall escape or be left, to return into the land of Judah, to which they have a desire to return to dwell there, for none shall return save such as shall escape.'"
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כי אם פליטים – ירמיה וברוך חזרו משם שהגלם נבוכדנאצר כשנתנה ארץ מצרים בידו בעשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ז) כך שנויה בסדר עולם (סדר עולם כ״ו).1
1. לפי סדר עולם, ירמיהו וברוך הוגלו ממצרים לבבל, אך שיטת רש״י היא כנראה שחזרו ממצרים לארץ ישראל.
only fugitives Yirmeyahu and Baruch returned from there, for Nebuchadnezzar exiled them when the land of Egypt was delivered into his hand in the twenty-seventh year of his reign (Yechezkel 29:17). So we learned in Seder Olam (ch. 26).
כי לא ישובו כי אם פליטים – שכן מצינו בסדר עולם בשנת כ״ז לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה (יחזקאל כ״ט:י״ט) והגלה ירמיהו וברוך וכל היהודים בבבל.א
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, מודינה 6. אך הכוונה: ״לבבל״.
באופן שלא יהיה שריד ופליט לשארית יהודה הבא אל ארץ מצרים, ואומרו ולשוב אל ארץ יהודה ענינו ואמנם מה שהם מנשאים את נפשם שאומרים שאח״ז ישובו אל ארץ יהודה לא יקום ולא יהיה כי הנה לשוב אל ארץ יהודה שהם מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם לא ישובו כ״א הפלטים מחרב האויב:
פליט ושריד – הצלה ושארית.
מנשאים – ענין הרמה ור״ל מבטיחים.
פליטים – נמלטים ומוצלים.
ולא יהיה פליט – לא ישאר מהם במצרים שארית מה.
ולשוב – ולחזור לארץ יהודה אשר המה מצפים ומרוממים ומבטיחים את נפשם לשוב לשבת שמה הנה לא כן יהיה כי לא ישובו כ״א הפליטים מחרב האויב והוא מקרא קצר ויובן החסרון מעצמו.
ולא יהיה פליט ושריד – דרך גוזמא. ואחר כך אמר: כי ישובו מהם פלטים.
ולשוב – הולכים לגור במצרים, בכוונה לשוב אחר כך אל ארץ יהודה.
כי אם פלטים – נסים מחרב ומתי מספר. עיין למטה כ״ח.
ולא יהיה וגם הכת השניה שלא באו למצרים ע״ד להשתקע ודעתם לשוב לארץ יהודה, וז״ש שלא יהיה פליט ושריד גם להבאים לגור שם לפי שעה ולשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם שישובו ליהודה, כי גם מהם לא ישובו כי אם פלטים – שהגם שלא לחמו עם נבוכדנצר כלו ברעב ובדבר.
לגור... ולשוב – לגור לשעה, ובבוא יום מוכן לשוב אל ארץ יהודה.
מנשאים את נפשם – הופכים כל תאותם; וכתבתי עליו למעלה כ״ב:כ״ז.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Then all the men who knew that their wives burned incense to other gods, and all the women who stood by, a great assembly, even all the people who lived in the land of Egypt, in Pathros, answered Jeremiah, saying,
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ויענו את ירמיהו וגומר עד הדבר אשר דבר ירמיהו אל ברוך. סיפר הכתוב מעזות הפושעים משארית יהודה ומעזות נשיהם המחטיאות אותם שלא דיי שלא נתנו לב לדברי השם
קהל – ענין קבוץ עם.
וכל הנשים העומדות – שהיו עומדות במעמד ההוא והיה קבוץ רב.
וכל העם וכו׳ – גם המה היו נמשכים אחריהם.
בפתרוס – שהיא מארץ מצרים.
ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים וכו׳ ר״ל כל הנשים היו מקטרות לאלהים אחרים רק רבות עשו זה שלא מדעת בעליהן, ולכן לא ענו רק האנשים היודעים שנשיהם מקטרות לאלהים אחרים – שהם היו נוגעים בדבר, והנשים ענו כולן, וכן העם היושבים בפתרוס ענו ג״כ כולם שהם קטרו כולם האנשים והנשים.
העמדות – שם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אבל בעזות פנים ומצח אשה זונה ענו את ירמיהו שהדבר אשר דבר בשם ה׳ לא ישמעו אליו ולא יקבלוהו.
(טז-יז)הדבר וכו׳ כי עשה נעשה – הם הכחישו גוף הראיה שלו שהוכיח שהקיטור היה סבה להרעות שבאו עליהם, והם אמרו בהפך שהלא בימי אחז ומנשה שהתמידו בע״א לא באה הרעה רק בימי צדקיהו שאז לא התמידו בע״א כי רוב העם עבדו את ה׳ ושמעו לדברי הנביאים ולמה באה הרעה בימיו, מזה הוכיחו להפך שהקיטור היה מועיל ומגין בעדם ובעת התרשלו ולא הקטירו למלכת השמים באה עליהם הרעה, כי הקיטור היה אצלם כעין טלמסאות שהוא מסוגל להוריד על ארצם שפע הכוכבים והמזלות ממגד שמים מטל וגשמי ברכה וחשבו שע״י שהניחו מלקטר חסרו כל, וז״ש כי עשה נעשה וכו׳ לקטר למלכת השמים כאשר עשינו ונשבע לחם, ומאז חדלנו לקטר חסרנו כל – זאת שנית טענו שהם אינם משתחוים למלכת השמים לשם אלהות כי מאמינים בה׳ ובהשגחתו ובנביאיו, רק שזה מועיל לדעתם בענין סגוליי, וז״ש כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים ולא לשם אלהות רק כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה שהיה רק לקטר למלכת השמים קיטור סגוליי לבד וכעין מלאכה להוריד השפע מצד שהשמש היא המולכת בשמים, וממנה תבא התבואה והפירות, שהנסיון הוכיח שמועיל כי ונשבע לחם – שעי״ז בא שפע הטל והמטר והפראת התבואה, ובכ״ז ונהיה טובים ר״ל טובים לאלהים, כי לא היה בזה הכחשה לאל ממעל ולכן רעה לא ראינו.
But we will certainly perform every word that has gone forth out of our mouth, to burn incense to the queen of the sky, and to pour out drink offerings to her, as we have done, we and our fathers, our kings and our princes, in the cities of Judah, and in the streets of Jerusalem; for then had we plenty of food, and were well, and saw no evil.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ונשבע לחם ונהיה טובים – תני משמיה דר׳ מאיר דוק בככי ותשכח בנגרי שנאמר ונשבע לחם ונהיה טובים, א״ל שמואל לר׳ יהודה שיננא שרי שקיך ועייל נהמא.
ונהיה טובים – טובי מראה.
למלכת השמים – רוצה לומר למעשה השמים והם הכוכבים מלאכת האל יתברך והוא חסר אל״ף וכן האחרים אשר בפרשה.
ויש מפרשים: למלכת – משרש מלך ומענינו כלומר כוכב גדול אשר בשמים שהוא מלך על האחרים והוא השמש ותרגם יונתן לכוכבת שמיא.
ונהיה טובים – שהיינו בשלוה ובטובה.
למלכת השמים – סוג כולל כמו למלכות השמים, כי אין ספק שיש להם ממשלה על העולם השפל, והם כדמות פקידים שתחת המלך העליון על כל מלך, והוא האל ית׳ שמו.
אבל בהפך כי עשה יעשו כל נדריהם אשר נדרו לקטר למלכת השמים, וחשבו המפרשים שמלכת השמים הוא שם נאמר לכל הכוכבים שהם מעשה השם ומלאכתו אשר ברא ושחסר האלף במלכת השמים, ומהם פירשו מלכת השמים על השמש שהוא הכוכב הגדול שבשמים, ואני כבר הודעתיך דעתי שהבעל שהיו עובדים היה כנגד השמש והוא הנקרא מולך כי הוא מלך על כל בני שחץ, והאשרה שהיו עובדים היתה כנגד הלבנה והיא גם כן הנקראת מלכת השמים כמו שיכנה הכתוב השמש בשם מולך כן כינה הירח בשם מלכת השמים, וכמו שכינה השמש בשם בעל להיותו בערך הלבנה כבעל הנותן מהודו וזיוו על אשתו ככה כינה את הירח בשם אשרה שהיא שם לנקבה כאילו היא נקבת השמש ואליו תשוקתו והוא ימשול בה, ואמרו הפושעים האלה שככל היוצא מפיהם יעשו לקטר לנסך למלכת השמים, ואמרו כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם לרמוז לזמן אחז ומנשה ואמון וגם בימי יאשיהו, ועל הזמנים ההם אמרו ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו רוצה לומר ובימים ההם היינו שבעים וטובים לא ראינו רעות החרבן.
למלכת השמים – חסר אל״ף וכן האחרים אשר בפרשה כי המירו הגבירה בשפחתה וקראוה בשמה מטרוניא וכו׳ ספר האמונות לרש״ט ועיין עוד במערכת האלהית פרק ט׳.
למלכת השמים – היא השמש וכן לעשות כוונים למלכת השמים (ירמיהו ז׳:י״ח).
אשר יצא מפינו – אשר קבלנו על עצמנו לקטר למלכת השמים, ר״ל לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם.
But since we left off burning incense to the queen of the sky, and pouring out drink offerings to her, we have wanted all things, and have been consumed by the sword and by the famine.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ומן אז חדלנו – והם לא חדלו אלא היו אומרים אם באה לנו רעה לא באה אלא מפני שפסקנו לקטר ולא היינו זריזים כבראשונה לפיכך ענה להם הנביא הלא את הקטר (ירמיהו מ״ד:כ״א).
אבל בימי יהויקים ויהויכין וצדקיהו שנחרבה ארצנו היה מפני שחדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים שמפני הנביאים חדלנו מזה ואז חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו, הנה א״כ לא היתה הרעה בעבור ההקטרה שעשינו אלא בעבור מה שלא עשינו ממנה ובזמן ההקטרה והניסוך כהוגן לא ראינו רעה כמו שהיה כאשר חדלנו ממנו. והותרה בזה השאלה החמשית:
תמנו – ענין כליון.
ומן אז – מהזמן אשר אז חדלנו לקטר וכו׳ חסרנו כל הטובה שהיה עמנו.
ומן אז חדלנו לקטר חסרנו כל – וא״כ הורה הנסיון הפך דבריך.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
When we burned incense to the queen of the sky, and poured out drink offerings to her, did we make her cakes to worship her, and pour out drink offerings to her, without our husbands?"
א. לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ =א (לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ בה״א רפויה) • ל=לְהַ֣עֲצִבָ֔הּֿ (במפיק וסימן רפה!) אמנם התופעה החריגה חסרה ברשימת ברויאר בדעת מקרא.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה – <צורת> מקור מן הכבד (=הפעיל),1 ופירושו: מרי, כמו: ״יעציבוהו בישימון״ (תהלים ע״ח:מ׳), ״והמה מרו ועצבו את רוח קדשו״ (ישעיהו ס״ג:י׳), רוצה לומר: האם אנו לבדנו בכך, ללא הבעלים שלנו, בדרך המרד נגדם?2 לא, אלא שבעלינו ואנחנו ב[דעה אחת באשר לעבודת הכוכבים].3
1. לפי זה, הה״א שבסוף ״להעצבה״ איננה כינוי חבור, וכך ריב״ג, אצול, ערך ׳עצב׳. ואולם רד״ק מציין, כי חסר מפיק בה״א.
2. כלומר, נגד הבעלים, והשווה ריב״ג, שם.
3. השווה ריב״ג, שם. ת״י, חיוג׳, כתאב אלנתף, על הפסוק הזה (עמ׳ 34), ורד״ק, סה״ש, ערך ׳עצב׳ – כאפשרות אחת, מפרשים במשמעות ״עצביהם כסף וזהב״ (תהלים קט״ו:ד׳). רד״ק על אתר מפרש את המילה הזאת ב״דרך הכינוי״, במקום ״לשמחה״:
המבלעדי אנשינו – שלא מדעתם.
כוונים להעציבה – דפוסים כדמות עצבים.
without our husbands Without their knowledge.
cakes in her image Heb. כונים להעצבה, molds in the shape of idols (idols in the shape of a young lady as above ch. 22:28).
המבלעדי אנשינו – בעלינו עשינו – פסוק זה אומרות הנשים העומדות שם.
להעציבה – לשון עצבים וכן ת״י: לטעוותא.
מקטרים – בא ביו״ד מ״ם לנקבות כמו נשים, פלגשים, לבנים, חטים, שעורים, ודומיהם.
המבלעדי אנשינו – מאמר הנשים כי הן עקר המעשה.
כונים – הם מיני מאכלים שהיו מכינים ומגישים למלכת השמים.
ויונתן תרגם: כרדוטין.
להעציבה – על דרך הכנוי רוצה לומר לשמחה והה״א רפה ומשפטה במפיק כי היא לכנוי והכנוי למלאכת השמים כי בלשון נקבה זוכר אותה כמו שאמר לה והה״א רפה ודינה במפיק כתבנו הדומים לה בספר מכלל בחלק הראשון ממנו.
כונים – כמו כונות ומחשבות.
להעצבה – זה היה על דרך מה שכתוב בבעל: ויתגודדו כמשפטם (מלכים א י״ח:כ״ח), כי היה במחשבתם שהפרה תתעצב ותתפעל בראותה עובדיה מתמרמרים נעצבים ונאנחים.
עד שתרחם עליהם – כדרך הבנים הבוכים לפני אביהם ואמם.
והנה יראה שהנשים היו עיקר הדבורים האלה ולכן היו אומרות בתמיה וכי אנחנו מקטרים ומנסכים רוצה לומר התחשוב שאנחנו מזולת בעלינו עושות כל זה לא באמת כי לא עשינו מבלעדי אנשינו ובעלינו כוונים רוצה לומר מיני מאכלות לה רוצה לומר למלכת השמים להעציבה כי באמת ברשות הבעלים עשינו כל מה שעשינו, ומאמר להעציבה אמרו המפרשים שהוא כנוי וענינו לשמחה, ואינו נכון אבל אחשוב שהוא מלשון עצבים כי הצלמים יקראו עצבים כאלו אמר לעבדה בדרך צלם
להעצבה – במקצת ספרים כ״י הה״א במפיק ובספרי ספרד רפויה וכ״כ רד״ק בפירוש ובס׳ מכלול דף ל״ב ובשרשים שהה״א רפה ומשפטה במפיק וכן נראה מהתרגום ומפירוש רש״י.
המבלעדי – ענינו כמו זולת וכן מבלעדי אישך (במדבר ה׳:כ׳).
אנשינו – בעלינו.
כונים – מין מאכל ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב ותקון רב וכן לעשות כוונים (ירמיהו ז׳:י״ח).
להעציבה – מלשון עצבון והוא דרך כנוי על השמחה.
וכי אנחנו – זהו מאמר הנשים המקטרות לבדן שאמרו וכי מה שאנחנו מקטרים וזהירות להסך לה נסכים האם מבלעדי דעת אנשינו עשינו למלכת השמים מיני מאכל.
להעציבה – ר״ל לשמח אותה ואמר על דרך הכינוי וכאומרות מה זה תוכיח לאנשינו למען ימחו בידינו וכי אין דעתם עמנו.
וכי אנחנו מקטרים – הנשים אמרו זה. ולא אמרו מקטרות, כי היו עושות זה עם בניהן ובעליהן.
כַּוָּנִים – אומרים: שהן עוגות בצורת לְבָנָה שהיא מלכת השמים, וכן היה המנהג אצל קצת האומות. וכן בלשון יוני σεληναι שענינו lunae, היה שם לעוגות רחבות ובעלות קרנים שהיו מקריבים ללבנה (Diana) (ראזנמילר).
להעצבה – דרך כנוי (רד״ק). הכוונה: לפייסה, כדי שתאיר לנו פניה. והנביא הפך הלשון דרך לעג, ואמר: להעציבה. ותלמידי מוהר״ר יצחק פארדו אומר: כי גם בלא כנוי יתכן לפרש להעציבה – שתהיה נעצבת עלינו, ויהמו מעיה לנו.
להעציבה – היתה הה״א ראויה למפיק. ונראה כי בעלי הנקוד (ולפניהם חז״ל מתקני הקריאה) לא רצו לייחס חיים והרגשה ועצבון לכוכבים או לשום עבודה זרה, ועשו הה״א הזאת יתרה, ותהיה הכוונה להכעיס לקב״ה (כ״ח מרחשון תרכ״ה).א
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י קולומביה ושוקן (במקום כל הביאורים על ״להעצבה״): ״ומלת להעציבה – מן ידיך עִצבוני ויעשוני {איוב י׳:ח׳}, והה״א חסרה מפיק (ראזנמילר)״.
מלכת השמים – עי׳ (למעלה ז׳ י״ח).
כונים – עי׳ למעלה שם.
להעציבה מענין עצבים.
וכי אנחנו מקטרים ר״ל וכי תחשוב שזאת יעשו הנשים הסכלות מדעת עצמן, עד שמסכלותן יעשו זאת לשם אלהות ועבודה,
וכי מבלעדי אנשינו עשינו לה כונים הלא זאת עשינו בידיעת אנשינו שהם חכמים ונבונים, ולא לשם אלהות רק כונים עשינו דמות שיהיה מכוון אל שפע הכוכב להיות כעין עצב ודפוס אל הכוכב שיריק עליו ברכתו, ועל מכוון זה הסכנו נסכים לא על כוונת אלהות ולשם עבודה.
וכי – וכאשר.
המבלעדי וגו׳ – בלי רשיונם; והיה לו לומר מקטרות, שהנשים הן המדברות כאן.
להעצבה – היתה ראוי ה״א האחרונה להיות בה מפיק; ולשון להעציבה או הוא דרך כנוי שכתב הנביא ללעג, והן אמרו לְשַֹמְּחָהּ או כדומה; או כדברי מהר״ר יצחק פארדו להעציבה על רוע מצבנו, ויהמו רחמיה עלינו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"The incense that you burned in the cities of Judah, and in the streets of Jerusalem, you and your fathers, your kings and your princes, and the people of the land, didn't Hashem remember them, and didn't it come into His mind?
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
זכר י״י – כל הקטרים שקטרתם כי רבים היו האלוהות כמו שכתוב כי מספר עריך וגו׳ (ירמיהו ב׳:כ״ח, י״א:י״ג) ולכל אחד היה מיוחד קטרו כי הקטר שם כלל.
ותעלה על לבו – אותה הקטרת כי קטרת וקטר אחד ואמרו בלשון זכר ובלשון נקבה.
הלא אותה הקטרה אשר הקטרתם אתם ואבותיכם ומלכיכם בימים הראשונים אשר אמרתם שהיה טוב לכם אותם זכר ה׳ עתה ועלה על לבו.
אותם זכר ה׳ – ר״ל עם כי מאז לא היה נפרע מהם הנה לא שכחם כי זכר בהם ועלו על לבו (ואמר אותם כי לאלהות הרבה קטרו ומ״ש הקטר הוא שם הכלל אבל לכ״א היה קטר מיוחד).
אותם זכר ה׳ ותעלה על לבו – אמר: אותם – על כלל ההקטרות שהקטירו הקודמים. ואמר: ותעלה – על הפעולה.
ומוהר״ר ישראל גדליה קזיסא פירש: אותם – על האנשים הנזכרים.
אותם זכר ה׳ ותעלה על לבו – העלאה על לב קטנה מן הזכירה כמ״ש (ישעיהו סס״ה י״ז) ולא תזכרנה ולא תעלינה על לב, רק פה כל פעל י״ל נשוא אחר, שלכן אמר ותעלה בלשון נקבה, שקאי על הנקמה, את המעשים זכר ועי״כ עלתה על לבו ציור הנקמה והעונש, וכן לקמן נ״א זכרו ה׳ וירושלים תעלה על לבבכם, ר״ל להתעסק בבנינה, שמעלה על לב לעשות דבר.
הלא את הקטר השיב להם,
א. שמ״ש שהם אין מקטירים לשם אלהות רק בענין סגוליי, הלא גם בערי יהודה היה קטור כזה כמו שאתם מקטרים, ובכ״ז חרה אף ה׳, מבואר שהקטור הזה הוא תועבה בעיני ה׳,
ב. מה שטענו מדוע לא הענישם ה׳ בעת שהתמידו לעבוד ע״א והענישם בעת שהתרשלו בזה הלא את הקטר אשר קטרתם אתם ואבותיכם שגם אתם קטרתם כמו אבותיכם שהגם שבימי יהויקים וצדקיה לא התמידו בע״א כבימי מנשה הקטור היה מתמיד בהם תמיד, ומה שלא העניש אתכם תיכף בימי אחז ומנשה כי אותם זכר ה׳.
הקטר – שם כולל, על כן כתב אחריו אֹתָם לשון רבים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
So that Hashem could no longer bear, because of the evil of your doings, and because of the abominations which you have committed; therefore your land has become a desolation, and an astonishment, and a curse, without inhabitant, as it is this day.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And He could no longer bear Heb. ולא יוּכַל, like ולא יָכוֹל, and He could not.
ולא האריך עוד אפו מפני רוע מעלליכם אשר עשיתם ובעבור זה היתה ארצכם חרבה כהיום הזה.
משני התועבת – כן כתוב בספרים מדוייקים מלא וא״ו קדמאה וחסר וא״ו תניינא וכן ראוי על פי המסורת דסוף ס׳ אחרי מות.
ותהי ארצכם לחרבה ולשמה – יש ספרים כתוב לשמה בלא וא״ו ויש ספרים שנכתב בוא״ו ואחר בך נגררה ויש מהם בלא וא״ו והוסיפוה אחרי כן.
לשאת – מלשון משא וסבל.
מעלליכם – מעשיכם.
ולחרבה – מלשון חורבן.
ולשמה – ולתמהון.
ולא יוכל ה׳ – לא יוכל עוד לסבול ולהאריך אפו מפני רוע מעלליכם וכו׳ ולכן היתה ארצכם לחרבה וכו׳.
כהיום הזה – שהיא חרבה.
ולא יוכל עוד לשאת שה׳ המתין עד שנתמלאה הסאה ומשא העונות היה מרובה וכבד מאד עד שלא יכול שאתו מפני כבדו, ואז כשנתמלאה הסאה בא העונש ותהי ארצכם לשמה – וזה עצמו ראיה על גודל העון בעיני ה׳ עד שלא העניש תיכף שזה ממדת הרחמים כמ״ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע״כ אפקד עליכם וכו׳, אבל בחטא ע״ז שהוא גדול מאד המתין עד שנתמלאה הסאה כדי שיכלה אותם ויכריתם באפו ובחמתו.
יוכל – היה יכול.
תרגום יונתןרש״יאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Because you have burned incense, and because you have sinned against Hashem, and have not obeyed the voice of Hashem, nor walked in His law, nor in His statutes, nor in His testimonies; therefore this evil is happened to you, as it is this day."
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ובעדותיו – במקצת ספרים כתובי יד הדל״ת בחולם ובמשך הוא״ו ורד״ק כתב בשוא הדל״ת ובחולם הוא״ו וכן הוא בספרים מדוייקים וזהו אחד מן ה׳ מפקין וא״ו בלישנא וסימן במ״ג מלכים א׳ ב׳.
קראת – מלשון מקרה.
מפני וכו׳ – ר״ל לא קרה לכם הרעה על שחדלתם לקטר אלא מפני אשר קטרתם מאז ואשר חטאתם וכו׳ על כן קרה לכם מקרה הרעה הזאת.
מפני – ר״ל ומה שנתן לפניכם מכשול לטעות שהרעה באה במקרה, ולא העניש אתכם תיכף בימי מנשה כדי שתדעו שבאה הרעה בהשגחה, השיב לזה,
א. מפני אשר קטרתם שבחטא גדול כזה מעלים העונש מן האדם ומקשה לבו להאבידו,
ב. ואשר חטאתם גם ביתר העבירות,
ג. ולא שמעתם בקול ה׳ שהנביאים הודיעו לכם שהעונש יבוא בהשגחה על החטא,
ד. ובתורתו וכו׳ לא הלכתם שאם הייתם יודעים את התורה היה נודע לכם שה׳ יעניש את החוטא על כן קראת אתכם הרעה כיום הזה מכל אלה הטעמים תחשבו היום שהרעה באה לכם במקרה ולא בהשגחה שאם לא כן היה ה׳ מעניש אתכם באופן שתשיגו שהרעה אינה מקרית רק השגחיית.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, saying, 'You and your wives have both spoken with your mouths, and with your hands have fulfilled it, saying, 'We will surely perform our vows that we have vowed, to burn incense to the queen of the sky, and to pour out drink offerings to her.' Establish then your vows, and perform your vows.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הקים תקימנה את נדריכם ועשה תעשינה – אין זה הודעה <לעתיד>, אלא שהוא על דרך האיום, כמו המשפט: ״באו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע״ (עמוס ד׳:ד׳)].1
1. נראה שהוא מתכוון לומר, שה׳ מאיים עליהם שלא תינתן להם האפשרות לחזור בתשובה, אבל ימשיכו במעשיהם הרעים. בדומה לזה הוא אומר גם בפירושו ליחזקאל כ, לט ובפירושו לעמוס ד, ד. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 317 (רקמה, עמ׳ שלג), לפסוק מיחזקאל ולפסוק מעמוס.
ותדברנה בפיכם – הוי״ו בענין כאשר כוי״ו אם לא ישבעו וילינו (תהלים נ״ט:ט״ז), ושפתי רננות יהלל פי (תהלים ס״ג:ו׳). אמר כאשר דברתם בפיכם.
ובידכם מלאתם – כלומר כן מלאתם בידכם ואחרי כן פי׳ הדבור והמעשה ואמר כנגד הנשים ואף על פי שאמר אתם ונשיכם כי עקר המעשה היה בנשים כמו שאמר.
הקים תקימנה – דרך גזום, כמ״ש יחזקאל: איש גלולי עונו לכו עבדו.
ובעבור שהאנשים היו מתנצלים באמרם שהיו הדברים דברי נשים אבל שלא היתה כך כוונתם, וגם היו אומרים שהנשים היו אומרות כן מפני צרות לבבם אבל שלא היו עושות כן בפעל, לכן אמר הנביא אליהם כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל אתם ונשיכם רוצה לומר אל תאמרו שהדברים האלה הם דברי הנשים ולא דבריכם כי בוחן לבות וכליות יודע שאתם ונשיכם רוצה לומר כולכם באגודה אחת ולב אחד בדבר הזה, ותדברנה בפיכם ואם המה דברו באמת בפיכם דברו כי מהסכמתכם דברו כל זה, ולכן עם היות שהמה היו המדברות כל זה אתם בידכם מלאתם ועשיתם בפעל מה שהמה דברו מהנדרים שנדרתם לקטר ולנסך, וכן ידעתי שהקים תקימנה רוצה לומר שלא דברו זה בחמה ובקצף אבל לא שיעשוהו בפעל כי הקים תקימנה הנשים האלה את נדריכם והוא בקיטור ובניסוך למלכת השמים.
ובידיכם מלאתם – יש ספרים שכתוב בהם ובידכם וברובן של מדוייקים כתוב ובידיכם בשני יודי״ן ונמסר עליו לית ומלא.
מלאתם – ענין השלמה וגמר.
והקים תקימנה – לשון קיום.
אתם ונשיכם – ר״ל אתם כמו נשיכם דעת אחת לכם.
ותדברנה בפיכם – ר״ל מה שהנשים מדברות המה בפיכם כי כן צויתם להן לדבר.
ובידיכם מלאתם – ר״ל בפועל ידיכם תשלימו הדבר הזה לעשותם.
לאמר עשה וכו׳ – מה שתאמרו עשה נעשה וכו׳ הן ידעתי שתקיימו את נדריכם לקטר לה עוד מעתה.
ועשה וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
ותדברנה... תקימנה... תעשינה – אף על פי שהתחיל: אתם ונשיכם, דבר בלשון נקבה כנגד הנשים. נראה שהיו אדוקות לעבודה זרה יותר מהאנשים.
כה אמר ה׳, אתם ונשיכם – ר״ל אין לכם תירוץ שרק נשיכם עשו זאת כי אתם עוסקים בע״א עם נשיכם, וכן אין לכם תירוץ שלא הסכימו מעשיכם עם דבריכם, כי ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם – באופן שהסכימו לעבירה כל הבית, האיש והאשה, וכל הגוף הדבור והמעשה, וגם לאמר עשה נעשה את נדרינו ר״ל שבמ״ש (פסוק י״ז) עשה נעשה את אשר יצא מפינו מבואר שחושבים זה כנודר לדבר מצוה שלא יחל דברו, ומבואר כי תעבדו הע״א לשם קדושה ואלהות, ולא היה דבור לבד,
כי הקים תקימנה את נדריכם ר״ל כי הנדר מועיל בו חרטה אם אינו מקיימו נעקר מעיקרו, אבל אתם תקימו אותו וכן עשה תעשינה לקיימו בפועל.
ותדברנה – ויתר הפעלים בלשון נקבה, שלנשים בפרט השיב ירמיה, או (כדברי שד״ל) שהיו אדוקות יותר בעבודה זרה, או שהרימו קולן יותר מן האנשים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore hear the word of Hashem, all Judah who dwell in the land of Egypt, 'Behold, I have sworn by My great name,' says Hashem, 'that My name shall no longer be named in the mouth of any man of Judah in all the land of Egypt, saying, 'As the Lord Hashem lives.'
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אם יהיה עוד שמי נקרא – כיון שאין שומעים מה שאומר להם הנביא בשמי לא יהיה שמי עוד נזכר בפיהם כי תאכלם חרב ורעב, הפך מה שאמר אשר לא נראה מלחמה וללחם לא נרעב (ירמיהו מ״ב:י״ד).
בפי כל איש יהודה – בפי רובם כי צדיקים היו בהם כמו ירמיהו וברוך בן נריה ואמר עד כלותם אחר שאמר ותמו לתוספת באור וחוזק הענין ומה שאמר כל רוצה לומר רובם שהרי אמר ופליטי חרב ומה שאמר עד כלותם הוא דרך הפלגה.
ומפני זה מעיד אני עליכם כאילו כבר עשיתם אותו בפעל והוא אומרו בשם ה׳ הנה נשבעתי בשמי הגדול אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה בכל ארץ מצרים שיאמר וישבע חי ה׳.
עד כלותם – הכ״ף בשוא לא בפתח.
אם יהיה עוד שמי נקרא וכו׳ – ר״ל לא אאריך עוד אפי עד שישובו ויקראו בשמי כי כל אנשי יהודה הבאים למצרים יתמו מן העולם עד לא ישובו.
אומר – שיהיה אומר בשבועתו חי ה׳.
בכל ארץ מצרים – אבל פליטי החרב מתי מספר הם יאמרו חי ה׳ כשישובו לארץ יהודה.
אם יהיה עוד שמי נקרא וגו׳ – הכוונה שלא ישאר בארץ מצרים שום יהודי.
אומר חי ה׳ – הוא פירוש: אם יהיה עוד שמי נקרא – לא יהיה עוד שמי נקרא בפי שום איש יהודה שיאמר חי ה׳.
לכן וכו׳ הנני נשבעתי הוא גזר דין שיש בו שבועה,
אם יהיה עוד שמי נקרא ר״ל שכן תשכחו את ה׳ באמת עד שתהיו כעכו״ם גמורים לכל דבריכם.
לכן – אבל באמת.
שמי נקרא – אחר שובכם אלי.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Behold, I watch over them for evil, and not for good; and all the men of Judah who are in the land of Egypt shall be consumed by the sword and by the famine, until there be an end of them.
א. וְתַ֩מּוּ֩ =א (טעם כפול בכתב־היד)
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
(כז-כח)הנני שוקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל איש יהודה אשר בארץ מצרים בחרב וברעב עד כלותם – וידעו כל שארית יהודה הבאים לארץ מצרים לגור שם דבר מי יקום ממני ומהם – הן אמרו כשקיטרו למלאכת השמים: שבעו לחם והיו טובים ורעה לא ראו ועוד היום הן מחזיקין לקטר למלאכת השמים כאשר היו נהוגין לעשות בערי יהודה ושבעו לחם ורעה לא יראו. ואני אומר: הנני שוקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו בחרב וברעב עד כלותם. עתה נראה דבר מי יקום ממני ומהם.
לפי אני אהיה שוקד עליהם לרעה עד שיתמו בחרב וברעב בארץ מצרים כי כיון שלא שמעו בקול ה׳ ובחרו להם לעבוד אלהים אחרים אין ראוי שיהיה שמי נקרא עליהם ולא נמצא בפיהם, ולפי שלא ילמדו מן הכללות לחשוב שכולם יכלו בהחלט מבלי השאיר להם שריד אמר
שוקד – ענין מהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח׳:כ״ט).
ותמו – יכלו וישלמו.
הנני שוקד – אשתדל ואמהר עליכם להרע להם ולא להיטיב עמהם.
הנני שוקד עליהם – נגד שאמר שהעם שרצו לשוב מא״י למצרים תשיגם הרעה הכללית שתשיג את אנשי מצרים, מוסיף שאני שוקד עליהם לעשות להם רעה מיוחדת עד שיתמו לגמרי.
שקד – משגיח.
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Those who escape the sword shall return out of the land of Egypt into the land of Judah, few in number; and all the remnant of Judah, who have gone into the land of Egypt to sojourn there, shall know whose word shall stand, Mine, or theirs.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מתי מספר – כמו ירמיהו הנביא וברוך בן נריה ומעטים אחרים צדיקים שהיו בהם.
ופליטי חרב ישובון מארץ מצרים על ארץ יהודה אבל יהיו מתי מספר מעטים, וכבר אמרו חכמים ז״ל שהיו אלה ירמיהו וברוך וצדיקים אחרים מעטים שהיו ביניהם, ואז ידעו כל שארית יהודה הבאים אל ארץ מצרים דבר מי יקום ממני ירמיהו שאמרתי להם שלא ילכו שמה, או מהם שאמרו ששקר דברתי בשם ה׳, ואפשר לומר שהיה המאמר הזה מהשם יתברך דבר מי יקום ממני שדברתי לירמיהו שבמצרים ישיגם הרעב והחרב, או מהם שאמרו שישבו במצרים בטח מבלי מלחמה וישבעו לחם.
וידעו – בספרי ספרד הוא״ו בגעיא וכן הוא בחילופים לבן אשר.
ופליטי – ענין המלטה.
מתי – אנשי.
לגור – לדור.
ופליטי חרב – הנמלטים מן החרב אשר ישובון ממצרים לארץ יהודה יהיו מתי מספר ר״ל אנשים מועטים.
וידעו וכו׳ – אז ידעו דברי מי יתקיים אם הדברים ממני שאמרתי שבמצרים יתמו ויכלו אם הדברים מהם שאמרו שישבו במצרים בטח ויתקיימו שמה.
דבר מי יקום ממני ומהם – שיעורו: דבר מי (ממני ומהם) יקום.
ופליטי חרב ישובון הפליטים שזכר למעלה שישובו יהיו מתי מספר, וידעו דבר מי יקום ממני ומהם ר״ל אם יקומו דבריהם ממני או יקומו דברי מהם, ר״ל נראה למי היכולת להקים דברו, אם יקימו הנדר שנדרו, או אקים אנכי הגזירה שגזרתי.
ומהם – או מהם, דברי או דבריהם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
This shall be the sign to you,' says Hashem, 'that I will punish you in this place, that you may know that My words shall surely stand against you for evil.'
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וזאת לכם האות – כי כשתראו בקרוב נבוכדנצר בא אל פרעה כמו שנבאתי לכם תדעו כי סופכם לכלות בארץ מצרים.
כי קום יקומו – קום בחולם מקור כמו ושוב אלי.
(כט-ל)וזאת לכם האות – רמז בזה למה שיבא אחריו: כה אמר י״י וגו׳, והכונה בזה כי היהודים המתגוררים בארץ מצרים, כי יכה נבוכדנצר ארץ מצרים כמו שהכה ארץ ישראל, והנה זה האות מן המאוחר בזמן על הקודם בזמן, וכן אמר ישעיה: וזה לכם האות אכול השנה ספיח (ישעיהו ל״ז:ל׳). ושני אלה למדו זה ממשה רבינו ע״ה במה שכתוב עליו: וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג׳:י״ב). ואמנם איך יתכן זה, הנה באורו ימצא בגביע.
ונתן הנביא להם אות והוא מביאת נבוכד נצר על מצרים כי כשתראו בקרוב נבוכד נצר בא על פרעה כמו שנבאתי תדעו שיתקיימו גם כן שאר דברי בהיותכם כלים בחרב וברעב בתוך ארץ מצרים.
וזאת לכם האות – בנסחא כ״י וזה לכם אבל במסורת ריש פרשת תרומה נמסר י״ז וזאת ריש פסוק וזה אחד מהם וכן הוא בשאר ספרים.
פוקד – ענין השגחה.
וזאת לכם האות – הוא האמור במקרא שלאחריו שיהיה פרעה נמסר ביד נ״נ זה יהיה לכם לאות אשר אשגיח להשיב גמול עליכם במקום הזה.
למען תדעו – במה שיהיה פרעה נמסר ביד נ״נ תדעו בזה אשר יתקיימו דברי עליכם לרעה והוא כפל ענין במ״ש.
(כט-ל)וזאת לכם האות – ר״ל שאם היה מלך בבל כובש את מלך מצרים במלחמה חוץ לארצו לא היה מכלה את יושבי המדינה, אבל ע״י שאני פוקד עליכם במקום הזה – שנבוכדנצר בא עד מצרים ופרעה נסגר במצור כמו צדקיהו, ולכן כשכבשו הרג כל אנשי המקום ע״י רב טבחים כמו שעשה בירושלים, וז״ש הנני נותן את פרעה כאשר נתתי את צדקיהו.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Thus says Hashem, 'Behold, I will give Pharaoh Hophra king of Egypt into the hand of his enemies, and into the hand of those who seek his life; as I gave Zedekiah king of Judah into the hand of Nebuchadnezzar king of Babylon, who was his enemy, and sought his life.'"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הנני נותן את פרעה חפרע – זה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמם אלהות שלשה מאומות העולם ואחד מישראל, ואלו הם, חירם, ונבוכדנאצר, ופרעה, ויואש. חירם מנין שנאמר בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר ה׳ אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני. נבוכדנאצר מהו שנאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, א״ל הקב״ה חייך אל שאול תורד, ומה עשה הקב״ה הגלה אותו עד שהוא במלכותו והאכילו עשב כבהמה שנאמר ועשבא כתוריון לך יטעמון והיו הבהמות והחיות רואות אותו כדמות בהמה וחיה. ויואש מנין שנאמר ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אמרו לו ליואש אלוה אתה שאילולא כן לא היית עושה שש שנים בבית קדש הקדשים, כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה והכל מתפללים עליו שיצא בשלום ואתה עשית שם שש שנים, וקבל עליו שנאמר אז שמע המלך אליהם, ונאמר ואת יואש עשו שפטים. ופרעה עשה עצמו אלוה שנאמר יען אשר אמר יאור לי ואני עשיתיני, שהיה אומר אני הוא שבראתי את עצמי,
דבר אחר: חפרע כענין שנאמר ופרע את ראש האשה, ואי זה זה בית אב שלו ביום ההוא יהיה מצרים לחגא.
פרעה חפרע – פרעה תבירא וחי״ת זו משמשת במקום ה״א.
Pharaoh Hophra Heb. פרעה חפרע, rendered by Jonathan as פרעֹה תבירה, the broken Pharaoh, and this 'heth' serves instead of a 'heh.'
חפרע – חפור ורע.א
א. בגיליון כ״י פריס 162: ורש׳ פי׳ הפרע – פרוע וחי״ת משמשת במקום הי׳. וימת – ת״י: ״תבירא״.
פרעה חפרע – בחי״ת וכן היה כנוי שם אותו פרעה שהיה בימים ההם ויש אומרים כי החי״ת מקום ה״א והוא פרעה בהפך האותיות רוצה לומר כי יהיה פרוע מן כי פרעה אהרן (שמות ל״ב:כ״ה).
פרעה הפרע – שמות הפוכים, ועשה השני לגנאי להורות שהיה הוא הפעול רוצה לומר המושבת והמבוטל. כי פרעה היה סובר שיהיה פועל. וכן הענין בכניהו, ובאור זה יותר אוצר י״י יבוא.
וז״ש מיד בביאור האות ההוא כה אמר ה׳ הנני נותן את פרעה הפרע מלך מצרים ביד אויביו שהם הכשדיים וביד מבקשי נפשו והוא נבוכד נצר ועבדיו כאשר נתתי את צדקיהו בידו, והנה קראו פרעה הפרע לגנאי להגיד כי יהיה פרוע מלשון כי פרעו אהרן (שמות לב, כה) והוא על דרך ויהי ער רע בעיני ה׳ (בראשית לח, ז) שנהפך שמו מער לרע כן נהפך שם פרעה להפרע:
כה אמר ה׳ – ר״ל כי כה אמר ה׳ וכו׳.
פרעה חפרע – כל מלכי מצרים קרואים פרעה וזה שהיה בימים ההם היה שמו העצמי חפרע.
ביד אויביו – הם הכשדים.
וביד וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
פרעה חפרע – נקרא בפי הירודוט ודיאודורוס: Apries.
ולדעת Jablonskius: ענינו בלשון מצרי: כהן השמש, מורכב מן Heb-fre. וכן בתרגום אלכסנדרי מתורגם Uafrè (ראזנמילר).
ביד אויביו – הוא Amasis אשר מרד בו, וילכדהו וימיתהו (ראזנמילר). וענין השמדת אנשי יהודה אשר במצרים לא ידענו אם נתקיימה, או אם שבו ממעשיהם הרעים וינחם ה׳ על הרעה.1 כי אמנם כל הנבואות לרעה אין תכליתן אלא שישוב החוטא מדרכו, כי לא יחפוץ ה׳ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה.2