(הקדמה) הנבואה הט״ו תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה׳ אחרי שלוח אותו נבוזראדן וכולי עד הדבר אשר היה אל ירמיהו הנביא על הגוים. ויש בנבואה הזאת י״ז פרשיות. הראשונה, הדבר אשר היה אל ירמיהו. השנית, וישמעו כל שרי החיילים. השלישית, ויוחנן בן קרח. הרביעית, ויהי בחדש השמיני. החמישית, וישמע יוחנן בן קרח. הששית, ויגשו כל שרי החיילים. הז׳, ויהי מקץ עשרת ימים. הח׳, ויהי ככלות ירמיהו. הט׳, ויאמר עזריה. הי׳, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו. הי״א, הדבר אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים. הי״ב, לכן כה אמר ה׳ צבאו׳. הי״ג, ויענו את ירמיהו. הי״ד, ויאמ׳ ירמיהו אל כל העם. הט״ו, ויאמר ירמיהו אל כל העם ואל כל הנשים. הי״ו, כי כה אמר ה׳ הנני נותן אל פרעה. הי״ז, הדבר אשר דיבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה וגו׳. ושאלתי בדברי הנבואה הזאת ששת השאלות:
השאלה הראשונה באומרו הדבר אשר היה וגו׳, וזה כי לא מצינו כאן נבואה כלל כי אם ספור מה שאמר לו נבוזראדן וסיפור ענין גדליה בן אחיקם ומיתתו, ואיה אם כן הדבר אשר דבר ה׳ אליו אחרי שדיבר לו נבוזראדן ובדרש אמרו שדבר ה׳ היה מה שנאמר אחר דברי נבוזראדן ושובה אל גדליהו, ואינו נכון כי הם דברי נבוזראדן לא דבר השם, והרד״ק כתב שדבר ה׳ הוא מה שכתוב אחרי הספורים ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו, ויקשה עליו למה תלהו בדברי נבוזראדן באומרו אחרי שלח אותו וכולי:
השאלה השנית מי אמר לנבוזראדן שהשם דיבר את הרעה הזאת על ירושלם ושהיה בעבור שחטאו לו ולא שמעו בקולו, ולמה האויבים ההם ונבוזראדן ונבוכדנצר חמלו וריחמו על ירמיהו והם לא ריחמו על בית ה׳, ומה ראו אם כן בירמיהו האם מפני שניב׳ רעה על ירושל׳ הלא גם על בבל ניבא רעה וחרבן ומי הגיד להם דברי הנבואות ואיך יחסו כל זה להשגחת השם והם בלתי מאמינים בה:
השאלה השלישית מה ראה ישמעאל בן נתניה להרוג את גדליה בן אחיקם והוא לא עשה עמו רעה, וכל שכן בהיותו יושב לבטח אתו והנה ישמעאל היה מזרע דוד ולמה ירע בעיניו שיהיה שארית לבני יהודה בארצם ומדוע בחר להסיר מיהודה ומירושלם משען ומשענה שריד ופליט ללא סבה:
השאלה הרביעית בדברי שרי החיילים לבוא לגור במצרים והיא שאם היה דעתם ורצונם לבוא למצרים ולשבת שם על כל פנים כמו שגלו בדבריהם באחרונה למה זה שאלו את דבר השם על ידי הנביא, ומדוע נשבעו לפניו כאשר ידבר אליהם כן יעשו ולא ישובו ממנו, וכאשר הודיעם דבר השם אז אמרו בפי׳ שבכל צד ילכו שמה ומוטב היה משיהיו שוגגין בדבר מיהיו מזידין ולמה אמרו שברוך בן נריה מסיתו על זה ומה לו לברוך תועלת בשבתם בארץ:
השאלה החמישית בדברי הנשים המקטרות שאמרו כי עשה נעשה וגומר לקטר למלכת השמים וגומר כאשר עשינו אנחנו ואבותינו וגומר ונשבע לחם ונהיה טובים ורע לא ראינו כי איך אמרו שהיו טובים ולא ראו רעה והלא ראו חורבן ירושלם וגלות עמו וכל הרעה אשר מצאם על זה ואיך העיזו פניהם לדבר שוא וכזב כזה:
השאלה השישית הנבואה אשר באה לירמיהו על נבואת ברוך בן נריה אמרת אוי נא לי יסף ה׳ יגון על מכאובי וגומר, איך אמר שנאמרה לו בשנה הרביעית ליהויקים מלך יהודה, והנה הכתוב מעיד כאן שהיתה בכותבו את הדברים האלה מפי ירמיהו והם מה שזכר למעלה מאשר הלכו למצרים ומה היחס שהיה לנבואה ההיא עם הזמן והמלך יהויקים ההיא שבעבורו יוחסה שם, ובכלל השאלה הזאת למה לא נזכרה בתוך הנבואות אשר ניבא בימי יהויקים וזכרה במקום הזה אחרי חרבן הבית ורדת הגולה מצרימה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
הכוונה הכוללת בספורי הנבואה הזאת הוא להודיע רשעת בני יהודה ואנשי ירושלם, כי הנה נבוזראדן רב הטבחים עם היותו איש רע מעללים מרשעי אומות העולם ומלך בבל עצמו לא עשו כלה בבני יהודה והפקידו את גדליה בערי יהודה והשאירו עמו ההמון ודלת העם ובנות המלך וחיילים אחרים מאשר ברחו מירושלם, וגם הוציאו את ירמיהו מתוך השבויים והגולים להיותו נביא השם ודבר נבוזר אדן אליו דברי שלום ואמת בהוראתו שהיה חרבן ירושלם דבר השגחיי מאת השם ית׳ בחטאת יושביה יען לא שמעו בקולו, אמנם בני יהודה לא היו כן כי מהם הרגו את גדליהו בן אחיקם וישבו את היהודים אשר אתו והיו יותר אכזריים בזה מן הכשדים, והנשארים בהם שאלו את פי ה׳ והכעיסוהו במעשיה׳ ודברי תועבותם באמרם שלא נחרבה בעבור העבודה זרה שעבדו אלא מפני שחדלו מלקטר ולנסך לה כראוי ולכן נגזרה עליהם גזרה שבארץ מצרים יתמו ושם ימותו וכמו שיתבאר זה בפסוקים:
(א) הדבר אשר היה אל ירמיהו וכו׳ עד וישמעו כל שרי החיילים ראוי שתדע שהיה דרך הנביאים כלם ליחס נבואותיהם לזמן מלך מהמלכים שניבאו בימיהם כאילו תאמר בירמיהו הנבואות אשר ניבא בימי מלכות יאשיהו או בימי מלכות יהויקים או בימי מלכות צדקיהו, ואחרי שנחרב ירושלם ולא היה עוד מלך לבית יהודה הוצרך הכתוב ליחס נבואת ירמיהו שניבא אח״כ לדבר נרשם מהכשדיים ומפני זה אחר חרבן ירושלם וגלות צדקיהו כשבא הכתוב לספר נבואות ירמיהו יחס אותם לזה הזמן רוצה לומר אחרי שלוח אותו נבוזר אדן כששלחו בהיותו אסור בזיקים בתוך הגלות, ולא אמר הכתוב אם כן הדבר אשר היה על נבואה פרטית אלא על כל הנבואות והספורים שיבאו אח״כ בספר הזה שייחס אותם לפעל הזה לפי שלא היה כבר מלך ביהודה ליחסם אליו, גם אחשוב שאמר הכתוב כן לפי שמצינו לירמיהו נבואות אחרי החרבן ויקשה איך ינבא בהיותו גולה ואין נבואה שורה מתוך עצבון, לכן אמר שהיה דבר ה׳ אל ירמיהו לפי ששלח אותו נבוזראדן להוציאו מהשביה ודיבר על לבו לבוא ואז התנבא. והותרה בזה השאלה הא׳.