Yirmeyahu 38 – ירמיהו לח‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע שְׁפַטְיָ֣ה בֶן⁠־מַתָּ֗ן וּגְדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־פַּשְׁח֔וּר וְיוּכַל֙ בֶּן⁠־שֶׁ֣לֶמְיָ֔הוּ וּפַשְׁח֖וּר בֶּן⁠־מַלְכִּיָּ֑ה אֶ֨ת⁠־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יִרְמְיָ֛הוּ מְדַבֵּ֥ר אֶל⁠־כׇּל⁠־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃

Shephatiah the son of Mattan, and Gedaliah the son of Pashhur, and Jucal the son of Shelemiah, and Pashhur the son of Malchijah, heard the words that Jeremiah spoke to all the people, saying,

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״לעודהכל

וּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בַר מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בַר פַשְׁחוּר וְיוּכַל בַּר שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בַּר מַלְכִּיָה יַת פִּתְגָמַיָה דְיִרְמְיָה מְמַלֵיל עִם כָּל עַמָא לְמֵימָר.

האמנם השרים בשמעם הנבואות שהיה ירמיהו מנבא אל העם

אשר ירמיה מדבר – בהיותו בחצר המטרה היה מדבר כן אל העם הבאים שמה.

יוכל בן שלמיהו – נזכר למעלה ל״ז:ג׳.

פשחור בן מלכיה – למעלה כ״א:א׳. וכלם היו שרים (למטה פסוק ד׳).

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״להכל

(ב) כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיֹּצֵ֤א אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּים֙ [וְחָיָ֔ה] (יחיה) וְהָיְתָה⁠־לּ֥וֹ נַפְשׁ֛וֹ לְשָׁלָ֖ל וָחָֽי׃

"Thus says Hashem, 'He who remains in this city shall die by the sword, by the famine, and by the pestilence; but he who goes forth to the Chaldeans shall live, and his life shall be to him for a prey, and he shall live.'

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דְיָתֵיב בְּקַרְתָּא הָדָא יִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא בְּכַפְנָא וּבְמוֹתָא וּדְיִפּוֹק וְיִשְׁתְּמַע לְכַסְדָאֵי וִיחֵי וּתְהֵי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ לְשֵׁיזָבָא וְיִתְקַיֵם.

והיתה לו נפשו לשלל – והיו לו חייו הצלה כאילו שלל נפשו כאדם השולל שלל ומשתכר כך ישתכר זה נפשו.

and he shall have his life as prey His life shall be saved, as if had "plundered" his soul; just as a man profits from plundering booty, so this person will profit [by saving] his life.

יחיה – כתיב וחיה קרי והענין אחד.

לשלל – לריוח כלומר כאילו שללה שהצילה מן החרב ומן הרעב (ירמיהו כ״א:ז׳).

וחי – כמו הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי (דברים י״ט:ה׳). כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳).

שהיושב בירושלם ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא אל הכשדים וחיה והיתה לו נפשו לשלל רוצה לומר כאילו שלל והציל נפשו מהמות.

יחיה – וחיה קרי.

לשלל – ענין בזה.

אל הכשדים – למסור עצמו בידם.

וחיה – ישאר חי.

לשלל – כאילו שלל נפשו להחזיקה לעצמו.

וחיה וחי – כפל מיותר, ועי׳ בפי׳.

והיוצא וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי – ר״ל כי שומרי המלך היו הורגים את כל היוצא אל הכשדים, לכן אמר שמי שיצא ויחיה ולא יהרג ע״י שומרי המלך תהיה לו נפשו לשלל וחי שהכשדים לא יהרגוהו, (ויען שהיוצא אל האויב יוצא ללחום ולשלול שלל אמר במליצה שהשלל שיבוז הוא יהיה הצלת נפשו).

לשלל – אם היו מביאים מממונם בהחבא בנפלם אל הכשדים היה קורא לו ״שלל״; עתה לא יצליחו לקחת עמם כי אם נפשם, על כן קורא לה ״שלל״.

וחיה – הכתיב ״יִחְיֶה״ ונכון גם כן.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃

Thus says Hashem, 'This city shall surely be given into the hand of the army of the king of Babylon, and he shall take it.'"

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אִתְמְסָרָא תִתְמְסַר קַרְתָּא הָדָא בְּיַד מַשִׁרְיַת מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִכְבְּשִׁינָהּ.

לפי שהעיר תנתן ביד מלך בבל.

כה אמר ה׳ מפני שרבים יבחרו יותר לסבול רעב ודבר בעיר כדי להציל את העיר ולא יצאו אל האויב, אמר שהעיר תנתן ביד האויב בכל אופן.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וַיֹּאמְר֨וּ הַשָּׂרִ֜ים אֶל⁠־הַמֶּ֗לֶךְ י֣וּמַת נָא֮ אֶת⁠־הָאִ֣ישׁ הַזֶּה֒ כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֡ן הֽוּא⁠־מְרַפֵּ֡א אֶת⁠־יְדֵי֩ אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֜ה הַֽנִּשְׁאָרִ֣ים׀ בָּעִ֣יר הַזֹּ֗את וְאֵת֙ יְדֵ֣י כׇל⁠־הָעָ֔ם לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֣י׀ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֗ה אֵינֶ֨נּוּ דֹרֵ֧שׁ לְשָׁל֛וֹם לָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כִּ֥י אִם⁠־לְרָעָֽה׃

Then the princes said to the king, "Let this man, we pray you, be put to death; because he weakens the hands of the men of war who remain in this city, and the hands of all the people, in speaking such words to them; for this man doesn't seek the welfare of this people, but the hurt.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַרוּ רַבְרְבַיָא לְמַלְכָּא יִתְקְטֵיל כְּעַן גַבְרָא הָדֵין אֲרֵי עַל כֵּן הוּא מְרַשֵׁל יַת יְדֵי גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּקַרְתָּא הָדָא וְיַת יְדֵי כָל עַמָא לְמֵלָלָא עִמְהוֹן כְּפִתְגָמַיָא הָאִלֵין אֲרֵי גַבְרָא הָדֵין לֵיתוֹהִי תָּבַע לִשְׁלָמָא לְעַמָא הָדֵין אֱלָהֵן לְבִישׁוּ.

על כן הוא מרפא – אלאקנץ בלעז לשון רפיון.

since he weakens (a lacher in Old French), an expression of weakness.

יומת נא את האיש הזה – באה מלת את עם הפעול לבדו לתוספת באור וכן יחלק את הארץ (במדבר כ״ו:נ״ה).

על כן הוא מרפא – ענין רפיון והאל״ף תמורת ה״א למ״ד הפעל וכן תירגם יונתן מרשל.

אמרו אל המלך יומת נא את האיש הזה רוצה לומר למה זה תרחם עליו ותצילהו מן המות ותפרנסהו יותר היה ראוי להרגו לפי שהוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה.

מרפא – מלשון רפיון וחלשות.

לדבר – בדבר הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא.

יומת נא – לפי שצדקיהו צוה להוציאו מן המאסר הקשה למען לא ימות לזה אמרו לו עתה יומת ומה בכך.

כי על כן וכו׳ – ר״ל כי ראוי הוא למיתה על אשר הוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה לבל ילחמו באומץ הלב כי המה מתייאשים מן הנצחון.

כל העם – שאינם מאנשי המלחמה.

לדבר – במה שמדבר אליהם כדברים האלה.

איננו דורש לשלום – איננו מבקש להיות להם שלום כי אם מבקש להיות להם רע ולזה ידבר כדברים האלה למען ירפו ידיהם ויפלו ביד הכשדים.

כי על כן – מלת על כן זרה ועי׳ בפי׳.

כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה וכו׳ כי האיש הזה וכו׳, ר״ל מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שע״י שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה.

יומת נא – תן נא רשות שיומת.

מרפא – באל״ף תחת ה״א.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֔הוּ הִנֵּה⁠־ה֖וּא בְּיֶדְכֶ֑ם כִּֽי⁠־אֵ֣ין הַמֶּ֔לֶךְ יוּכַ֥ל אֶתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃

Zedekiah the king said, "Behold, he is in your hand; for the king is not he who can do anything against you.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר מַלְכָּא צִדְקִיָה הָא הוּא מְסִיר בְּיֶדְכוֹן אֲרֵי לֵית מַלְכָּא יָכִיל לַאֲתָבָא יַתְכוֹן פִּתְגָם.

כי אין המלך יוכל אתכם דבר – באמצעות השלמת <המילה> ״להשיב״, שכן בלעדיה הדברים חסרים.⁠¹

1. השווה: ת״י, ובדומה לכך רד״ק.

יוכל – כמו יכול על אשר הוא מרפא את וגו׳ (ירמיהו ל״ח:ד׳).

cannot Heb. יוּכַל, like יָכוֹל, since he is weakening the hands of, etc.

כי אין {המלך} יוכל אתכם דבר – להשיב והוא מקוצרי כתב. וכת״י: ארי לית מלכא יכיל לאתבא יתכון פתגמא.

כי אין המלך יוכל אתכם דבר – אין מנהג לשון הקדש לבא מלת אין עם הכנויין העוברים והעתידים אם כן פירוש אין המלך שיוכל אתכם דבר כלומר איננו כדאי שיוכל לעשות דבר כנגדכם ושלא ברצונכם.

ויונתן תירגם כמו יכול לית מלכא יכול לאתבא יתכון פתגמא.

והמלך השיבם הנה הוא בידכם כי אין המלך יוכל אתכם דבר רוצה לומר מה תריבון עמדי הנה הוא בידכם כי אין המלך יכול עמכם לעשות דבר כי אתם מעכבים בידו ומבטלים יכולתו.

יוכל – מלשון יכולת.

כי אין המלך יוכל אתכם דבר – כאומר אתם ממרים במלך ואין לו עמכם יכולת מה למחות בידכם.

כי אין המלך יוכל אתכם דבר – היה משפטו: כי אין המלך יכול אתכם דבר.⁠^א והנה היא מליצה מורכבת משתי מליצות, והראשונה בלתי נשלמת: ״כי אין המלך.... המלך לא יוכל אתכם דבר״.

ורד״ק פירש: אין המלך שיוכל, וכן תרגמתי.

א. כן בכ״י שוקן ובדפוס ראשון. בכ״י קולומביה (במקום התחלת הביאור): ״אחר מלת אין ראוי לבינוני, וכאן יוכל הוא עתיד, וחסרה מלת: אשר.⁠״

כי אין המלך יוכל – מלת אין לא תבא על פעל עבר ועתיד, וע״כ שמלת אין נקשרה עם המלך, אם יוכל אתכם דבר, ר״ל אם יעשה דבר שלא כרצונכם לנצח אתכם, אז הוא איננו המלך, כי תמרדו בו.

הנה הוא בידכם כי צדקיהו הוציאו חפשי (כנ״ל סי׳ הקודם) אבל אחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו.

יוכל – חסר אחריו איזה פועל, לְמָאֵן או כדומה, או היה ראוי לנקדו ״אִתְּכֶם״.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וַיִּקְח֣וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל⁠־הַבּ֣וֹר׀ מַלְכִּיָּ֣הוּ בֶן⁠־הַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁר֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ בַּחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין⁠־מַ֙יִם֙ כִּ֣י אִם⁠־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט׃

Then took they Jeremiah, and cast him into the dungeon of Malchijah the king's son, that was in the court of the guard; and they let down Jeremiah with cords. In the dungeon there was no water, but mire; and Jeremiah sank in the mire.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל

השלכה לבור – בראשית ל״ז:כ״ד

וְדַבָּרוּ יַת יִרְמְיָה וּרְמוֹ יָתֵיהּ לְגוּבָא דְמַלְכִּיָה בַר מַלְכָּא דִבְדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא וְשַׁרְבִּיבוּ יַת יִרְמְיָה בְּאַטוּנַיָא וּבְגוּבָא לֵית מַיָא אֱלָהֵן טִינָא וּטְבַע יִרְמְיָה בְּטִינָא.

הבור מלכיהו – של מלכיהו.

the pit of Malchiah lit. the pit Malchiah.

וישליכו אותו אל הבור – של מלכיהו בן המלך. וכת״י: לגובא דמלכא.

אל הבור מלכיהו בן המלך – בא בסמיכות עם ה״א הידיעה כמו העם המלחמה (יהושע ח׳:י״א) הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד) והדומים להם. וכן תירגם יונתן סמוך לגובא דמלכיהו בר מלכא.

וישלחו את ירמיהו בחבלים – שלשלו אותו תוך הבור כי היה עמוק.

ואז השרים לא חששו לדברי המלך ולחפצו ובעל כרחו השליכו את ירמיהו אל הבור שהיה למלכיהו בן המלך שאותו בור היה בחצר המטרה וכאילו לא יצאו ממצות המלך שצוה שישב בחצר המטרה כי הבור שמה היה אבל היה מלא טיט ונטבע בו הנביא והיה קרוב למות כי אותה היו השרים מבקשים.

וישלחו – ענין הושטה וכן תשלח קציריה עד ים (שם).

אל הבור מלכיהו – אל הבור של מלכיהו אשר היה בחצר המטרה.

וישלחו – לפי שהיה הבור עמוק לזה הורידהו על ידי חבלים.

ויטבע – מקצת גופו נטבע בטיט כי היה רך ולח.

אל הבור מלכיהו – הבור הנקרא: בור מלכיהו.

בן המלך – שם אדם, כמו למעלה (ירמיהו ל״ו:כ״ו): ירחמאל בן המלך.

אל הבור מלכיהו – כמו העם המלחמה, ופירושו הבור בור מלכיהו.

הבור – בה״א הידיעה יתירה כי השם סמוך.

וישלחו – ויורידו בנחץ (שלכך בא בבנין פִּעֵל המורה חוזק הפעולה), על כן טבע ירמיהו בטיט.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל

(ז) וַיִּשְׁמַ֡ע עֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אִ֣ישׁ סָרִ֗יס וְהוּא֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי⁠־נָתְנ֥וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ אֶל⁠־הַבּ֑וֹר וְהַמֶּ֥לֶךְ יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר בִּנְיָמִֽן׃

Now when Ebedmelech the Ethiopian, a eunuch, who was in the king's house, heard that they had put Jeremiah in the dungeon, and the king was then sitting in the gate of Benjamin,

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל

וּשְׁמַע עַבְדָא דְמַלְכָּא צִדְקִיָה גְבַר רַב וְהוּא בְּבֵית מַלְכָּא אֲרֵי יְהָבוּ יַת יִרְמְיָה לְגוּבָא וּמַלְכָּא יָתֵיב בִּתְרַע שִׁבְטָא בִנְיָמִין.

וישמע עבד מלך הכושי – הוא היה מארבעה בני אדם שנקראו כושים, צפורה וישראל ושאול ועבד מלך הכושי, ולמה נקרא שמו כושי אלא כשם שהכושי נכר בעורו כך היה נכר בפלטין של צדקיהו במעשיו הטובים (כתוב ברמז קנ״ז). בא אצל צדקיהו וא״ל הוי יודע שאם מת ירמיהו בתוך הבור נתנה העיר ביד השונא, א״ל צדקיה קח אתך שלשים אנשים והעלה את ירמיהו מן הבור, ראה כמה קשה מכת הרעב שלשים בני אדם העלוהו בקושי, נכנס עבד מלך הכושי לבית המלך והוציא משם בלואי הסחבות ובלואי המלחים הלך ועמד לו על הבור והיה קורא ואומר אדוני ירמיה ואין קול ואין עונה שהיה סבור שמא יונתן הסופר הרשע היה. נתן ידיו בלבושיו וקרעה והיה בוכה והולך, כיון ששמע קולו בוכה, אמר מי הוא שקורא אותי ובוכה, א״ל הוא עבד מלך הכושי חי אתה סבור הייתי שהיית מת הרי החבל תנהו תחת אצילי ידיך והמלחים, ויעלו את ירמיהו מן הבור וישב בחצר המטרה.

עבד מלך – ברוך בן נריה.

הכושי – צדקיהו מה כושי משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מכל דורו ויש מדרש דורש הכושי על ברוך.

איש סריס – גבר רב.

Ebed-melech Baruch the son of Neriah.

the Cushite Zedekiah. Just as a Cushite is different in his skin, so was Zedekiah different in his righteousness, from all his generation (Moed Katan 16b). And there is a Midrash that expounds "the Cushite,⁠" as referring to Baruch (Sifrei ibid.).

an officer Heb. סריס, a great man.

וישמע עבד מלך הכושי – תירגם יונתן: ושמע עבדא דצדקיה.

וגם ר׳ מנחם ב״ר חלבו ז״ל סמך על תרגום זה ופתר:

עבד מלך – זה ברוך בן נריה.

הכושי – צדקיה. מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה שהיה נעים ביותר.

הבל בדבריהם שזה היה עבד לצדקיה. כשהוא אומר ויצוה המלך את עבד מלך הכושי לאמר קח בידך מזה שלשים אנשים (ירמיהו ל״ח:י׳) היה למקרא לומר ויצוה המלך את עבד מלך הכושי, על כרחך אינו עבדו של צדקיה אלא סריס אחד בא מארץ כוש לצדקיה ששלחו מלך כוש לצדקיה, ואותו סריס היה, והיה מכיר בירמיה הנביא.

עבד מלך הכושי – זה האיש היה עבד המלך והיה כושי וסריס.

ויונתן תרגם: עבדא דמלכא צדקיהו ותרגם איש סריס גבר רב וכן רז״ל פי׳ הכושי על צדקיהו ואמרו מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מבני דורו ואנשי דורו היו רעים ואמרו זה העבד היה ברוך בן נריה והנכון בעיני עוד כי זה הכושי עבד מלך היה שמו כי לולי זה למה אמר בכל מקום עבד מלך ולא אמר המלך באחד מהם כי אם רוצה לומר מלך על צדקיהו היה לו לומר עבד המלך ועוד למה לא זכר שם האיש הזה באחד המקומות אלא שמו היה עבד מלך כי מצאנו אחימלך ואבימלך.

והנה עבד מלך הכושי שהיה איש סריס שמע מכל אשר נעשה לירמיהו ונכמרו רחמיו עליו, והאיש הזה היה שמו בעצם עבד מלך לא מפני שהיה עובד למלך כ״א לפי שכך היה שמו והיה כושי בעורו והיה איש סריס, ותרגם יונתן גבר רב רוצה לומר שהיה מהשרים כי השרים נקראו סריסים, ויש מחכמים ז״ל שדרשו כושי על צדקיהו ומהם דרשו על ברוך בן נריה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו יהיה מי שיהיה.

עבד מלך – כן שמו העצמי.

הכושי – שהיה ככושי בעורו.

איש סריס – איש שר.

והוא בבית המלך – כששמע היה בבית המלך.

כי נתנו – מוסב על וישמע.

והמלך – ואז היה המלך יושב בשער הנקרא שער בנימין.

עבד מלך – שם אדם, כמו: אחימלך, אבימלך. ואם לא כן, היה לו לומר: עבד המלך (רד״ק וראזנמילר).

הכושי איש סריס – ראזנמילר אומר: כי עד היום, הסריסים הכושים נכבדים מאד ומשרתים בבתי מלכי המזרח.

והמלך יושב בשער בנימין – לא היה אז בביתו אלא באחד משערי העיר.

עבד מלך – כך שמו והיה כושי בעורו או שדר בכוש והיה סריס.

עבד מלך – שם פרטי כמו אבימלך, אחימלך (שד״ל).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל

(ח) וַיֵּצֵ֥א עֶבֶד⁠־מֶ֖לֶךְ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃

Ebedmelech went forth out of the king's house, and spoke to the king, saying,

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודעודהכל

וּנְפֵק עַבְדָא דְמַלְכָּא מִבֵּית מַלְכָּא וּמַלֵיל עִם מַלְכָּא לְמֵימָר.

הוא דיבר אל המלך והיו דבריו.

ויצא – לבוא לשער בנימין אל המלך.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהכל

(ט) אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ הֵרֵ֜עוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵ֣ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־הִשְׁלִ֖יכוּ אֶל⁠־הַבּ֑וֹר וַיָּ֤מׇת תַּחְתָּיו֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֔ב כִּ֣י אֵ֥ין הַלֶּ֛חֶם ע֖וֹד בָּעִֽיר׃

"My lord the king, these men have done evil in all that they have done to Jeremiah the prophet, whom they have cast into the dungeon; and he is likely to die in the place where he is, because of the famine; for there is no more bread in the city.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

רִבּוֹנִי מַלְכָּא אַבְאִישׁוּ גַבְרַיָא הָאִלֵין יַת כָּל דַעֲבַדוּ לְיִרְמְיָה נְבִיָא יַת דִרְמוֹהִי לְגוּבָא כְּבַר מִית בְּאַתְרֵיהּ מִן קֳדָם כַּפְנָא אֲרֵי לֵית לַחְמָא עוֹד בְּקַרְתָּא.

וימת תחתיו וגו׳ – אילו הניחו אותו במקומו היה מת מאליו ברעב והם הריעו לקרב מיתתו.

He would have died in his place, etc. If they had left him in his place, he would have died by himself in the famine, but they have done harm to bring his death closer.

(ט-י) וכששמע שנתנו ירמיה לבור בא אל המלך ואמר לו אדוני המלך הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו^א... קח בידך מזה^ב שלשים אנשים^ג והעלית את ירמיהו {הנביא} מן הבור – אמרו רבותינו ז״ל: כמה היא קשה מכת רעב שהרי ג׳ בני אדם יכולין להעלות אדם אחד מן הבור וכאן שלשים לפי שתשש כוחן מפני הרעב, שנאמר למעלה כי אין עוד הלחם בעיר דיי להם לשלשים אנשים לטרוח כנגד ג׳ בני אדם.

א. בכ״י מינכן 5: לירמי׳. בכ״י פרמא 2994: ״לירמיה״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״קח לך״.

ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״איש״.

וימת תחתיו – מפני הרעב קרוב למות תחתיו במקומו.

מפני הרעב – כי בעוד שהיה בחצר המטרה היו רואין אותו ומרחמים עליו ועוד כי המלך צוה לתת לו ככר לחם ליום מחוץ האופים עד תום כל הלחם (ירמיהו ל״ז:כ״א), ועדיין לא תם כל הלחם ומה שאמר כי אין הלחם עוד בעיר רוצה לומר אין הלחם נמצא כי אם בקושי ומאחר שהוא בבור ולא יראו אותו ולא ירגישו אליו ימות בבור מפני הרעב.

אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו אל ירמיהו הנביא וכבר זכרתי בשאלות כמה מהזרות יש בפסוק הזה כי הוא היה מתרעם על הבור אשר השליכוהו בו ונתן טעם מפני הרעב באומרו וימת תחתיו מפני הרעב, והנה עם היותו בבור יתנו לו ככר הלחם אשר צוה לו המלך ומה לו עם הרעב, אבל פירוש הכתוב לדעתי כך הוא שאמר הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו רוצה לומר כבר פעמים רבות הרעו עמו תמיד אם באשר שמוהו בבית יהונתן בבור ואם בשאר המאסרין שהם היו הסבה במאסרו תמיד, ועוד עתה באחרונה את אשר השליכוהו אל הבור שהוא תרעומת אחר אחרון, ואומרו וימת תחתיו מפני הרעב הנה כאומר ואם היה כונתם שימות יניחו לו והוא מעצמו ימות תחתיו ברעב כי אין הלחם עוד בעיר ולמה זה אם כן ימיתוהו בבור בתוך הטיט, הנה אם כן אומרו וימות תחתיו אם רצונו שימות בבור מפני הרעב אבל שיניחהו חוץ מהבור וימות תחתיו ומפני הרעב ולא ימות נטבע בטיט. והותרה בזה השאלה החמישית. ואחרי אשר כתבתי זה ראיתי בדברי רש״י שהיו נוטים לזה הפירוש ושמחתי בהם.

הרעו – מלשון רע.

תחתיו – במקומו.

הרעו – ר״ל כל מה שעשו את ירמיהו עשו רע ואף כי את אשר השליכוהו אל הבור.

וימת תחתיו – ר״ל ואם כוונתם שימות ולא יתנבא עוד להיות מרפא את ידי אנשי המלחמה עכ״ז יניחו לו והוא מעצמו ימות במקומו מפני הרעב כי אין עוד לחם בעיר.

מהדורה קמא^א

מהדורה בתרא^ב

נראה לי: שהיה מחכמת הסריס להראות למלך כאלו לא שמו את ירמיהו בבור מפני חטא שהיה בו, אלא כדי שלא יצטרכו לתת לו ככר לחם ליום (ירמיהו ל״ז:כ״א). והנה אמר: הרעו האנשים האלה את אשר עשו לירמיהו הנביא – כלומר: את אשר השליכוהו אל הבור באופן שימות שם, וזה עשו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר, ולא אמר כי אין לחם, אלא אין הלחם הצריך לפרנסת כל אנשי המלחמה וכל יושבי בית הכלא, שמזונותם על המלך. ולפי זה צריך לקרוא: וְיָמֹת, וצריך להחליף הטעמים.

ור׳ שלום הכהן¹ כתב כי שמע מפי רמבמ״ן שפירש: אם ימות שם יהיה בך חטא כי מזונותם עליך, ואם תוציאוהו חפשי ימות מפני רעב ולא יהיה בך חטא.⁠^ג

ורש״י פירש אלו הניחו אותו במקומו (בחצר המטרה) היה מת מאליו מפני הרעב, והם הרעו לקרב מיתתו.⁠^ד

וק׳ ב׳ מיכאעליס וראזנמילר פירשו: תחתיו – מיד, לאלתר (על אתר = במקומו = תחתיו, וכן sur le champ ? ? ?), כלומר הוא קרוב למות מיד מפני הרעב. ומי לא יראה כי כל זה רחוק ורחוק, שיזכיר הרעב שהוא צרת רבים, ולא יזכיר צרת ירמיה בפרט, שהיא היותו מושלך בתוך הטיט.

ולפירושי הכל מתוקן, ודברי הסריס היו בחכמה, להראות כי אין לירמיהו עון אשר חטא, אלא כי מפני הרעב רצו להמיתו, שלא יצטרכו לתת לו ככר לחם ליום.

וימת תחתיו מפני הרעב – והלא גם אם הניחו אותו במקומו (בחצר המטרה) היה מת מאליו מפני הרעב, והם הרעו לקרב מיתתו (רש״י).

ואני מתחלה הייתי מפרש: השליכו אותו אל הבור – באופן שימות שם, וזה עשו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר. ולפי זה היה ראוי לקרוא: וְיָמֹת, וגם היה צריך להחליף הטעמים.

1. עיין שד״ל ירמיהו י״ז:ט׳.

א. כן בכ״י קולומביה, שוקן.

ב. כן בדפוס ראשון.

ג. ״כי מזונותם עליך... יהיה בך חטא״ מופיע רק בכ״י קולומביה, ואפשר שהושמט על ידי הדומות בכ״י שוקן.

ד. ״ורש״י פירש... לקרב מיתתו״ מופיע רק בכ״י שוקן והוא מהדורה תניינא. בכ״י קולומביה הופיע במקומו מהדורה קמא: ״והוא ר׳ שלום פירש (קרוב לפירוש דון יצחק): הרעו מה שעשו לו מתחלה, כי גם בהיותו בחצר המטרה היה מת מפני הרעב.⁠״ שד״ל כנראה החליף את המשפט הזה במהדורא תניינא, כשנוכח שפירוש ר׳ שלום הוא בעצם זהה לפירושו של רש״י.

וימת מפני הרעב – הלא ימות מפני הבור והטיט לא ברעב, לכן פירשתי שר״ל בל״ז כבר היה מת מפני הרעב, עי׳ בפי׳.

הרעו האנשים וימת תחתיו ר״ל הלא גם בל״ז כבר היה מת תחתיו במקום שהיה מפני הרעב, והיה מיתתו בשב ואל תעשה, וא״כ הרעו את אשר השליכו אותו אל הבור להמיתו בקום ועשה.

וימת וגו׳ – הלא מבלי שיהרגוהו היה מת במקומו (תחתיו) מפני הרעב, ואולי היה לנקדו וְיָמֹת תחתיו מפני הרעב!

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) וַיְצַוֶּ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֛ת עֶבֶד⁠־מֶ֥לֶךְ הַכּוּשִׁ֖י לֵאמֹ֑ר קַ֣ח בְּיָדְךָ֤ מִזֶּה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֲנָשִׁ֔ים וְֽהַעֲלִ֜יתָ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֧הוּ הַנָּבִ֛יא מִן⁠־הַבּ֖וֹר בְּטֶ֥רֶם יָמֽוּת׃

Then the king commanded Ebedmelech the Ethiopian, saying, "Take from hence thirty men with you, and take up Jeremiah the prophet out of the dungeon, before he dies.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּפַקֵיד מַלְכָּא יַת עַבְדָא דְמַלְכָּא צִדְקִיָה לְמֵימָר דְבַר עִמָךְ מִכָּא תְּלָתִין גַבְרִין וְתַסֵיק יַת יִרְמְיָה נְבִיָא מִן גוּבָא עַד לָא יְמוּת.

שלשים אנשים – מתוך שכחן תש ברעב נצרכו כולן.

thirty men Since they were weakened by the famine, all of them were required.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

שלשים אנשים – הוצרכו שלשים אנשים להוציא אדם אחד מן הבור מפני שתשש כחם מפני הרעב.

והנה המלך שמע לדבריו וצוה שיוציאוהו מהבור, ולפי שהיה עמוק וירמיהו זקן נקהלו שלשים איש ויעלו את ירמיהו הנביא רוצה לומר כי נביא השם הוא באופן שלא ימות בבור.

והעלית – בס״ס הוא״ו בגעיא.

בידך – עמך ברשותך לעשות מצותך וכן אנשי המלחמה אשר בידינו (במדבר ל״א:מ״ט).

קח בידך מזה – מן המקום הזה קח עמך שלשים אנשים ועל ידם תוצא את ירמיה מן הבור עד לא ימות (ולפי שהיו תשושי כח מעקת הרעבון הוצרכו שלשים).

קח שלשים אנשים – מפני שהמלך כבר סלק א״ע מזה כמ״ש הנה הוא בידכם, ויוכלו אנשי המשמר למחות בידו, לכן צוה שיקח שלשים אנשים להוציאו ביד חזקה.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) וַיִּקַּ֣ח׀ עֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ אֶת⁠־הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֗וֹ וַיָּבֹ֤א בֵית⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל⁠־תַּ֣חַת הָאוֹצָ֔ר וַיִּקַּ֤ח מִשָּׁם֙ בְּלוֹיֵ֣ [סְחָב֔וֹת] (הסחבות) וּבְלוֹיֵ֖ מְלָחִ֑ים וַיְשַׁלְּחֵ֧ם אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֛הוּ אֶל⁠־הַבּ֖וֹר בַּחֲבָלִֽים׃

So Ebedmelech took the men with him, and went into the house of the king under the treasury, and took there rags and worn-out garments, and let them down by cords into the dungeon to Jeremiah.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל

וּדְבַר עַבְדָא דְמַלְכָּא יַת גַבְרַיָא עִמֵיהּ וְעָל לְבֵית מַלְכָּא לִתְחוֹת אוֹצְרָא וּנְסֵיב מִתַּמָן בְּלָאֵי טַפְסָן וּבְלָאֵי שַׁחְקָן וְשַׁרְבְבִינוּן לְוַת יִרְמְיָה לְגוּבָא בְּאַטוּנַיָא.

בלוי סחבות – בגדים בלויים מאלה שנסחבים ברחובות.⁠¹

ובלוי מלחים – פירושה: שחיקה וכליון, <גזורה> מן ״כי שמים כעשן נמלחו״ (ישעיהו נ״א:ו׳).⁠²

1. גם מנחם, ערך ׳סחב׳; אלפסי, ערך ׳סחב׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳סחב׳; רד״ק על אתר – מפרשים במשמעות משיכה וסחיבה, וריב״ג אף משתמש בשורש סח״ב הערבי, אלא שאין הם מזכירים את עניין היסחבותם בסימטאות וברחובות; ריב״ג אף מסביר את השם ״סחבות״, על-פי התפקיד שאליו הם מיועדים: למשיכה.

2. בדרך זאת הלך פרשננו בפירושו לישעיהו נא, ו ובתג׳ניס, ערך ׳מלח׳. השווה: אלפסי, ערך ׳מלח׳; מנחם, ערך ׳מלח׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳מלח׳; רד״ק על אתר.

בלויי סחבות – בלואי בגדים הנסחבים.

worn clouts Heb. בלוי סחבות, worn out garments, that are dragged.

הסחבות – כמו סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט).

ובלויי – בגדים, כמו כי השמים כעשן נמלחו.

בידו – עמו ברשותו לעשות מצותו למשוך ירמיהו מן הבור וכן אנשי המלחמה אשר בידינו (במדבר ל״א:מ״ט). או פי׳ בידו כמשמעו כי משך כל אחד בידו ללכת אתו כי היו מסרבין מפני תשות כחם.

בלוי סחבות – בלוי ביו״ד למ״ד הפעל לבד ויו״ד הרבים נעלמת מהמכתב ונשארת במבטא.

הסחבות – כתיב וקרי סחבות והענין אחד אין ביניהם אלא ה״א הידיעה ופירוש חתיכות בגדים בלוים נסחבים ברגלים וכן ובלוי מלחים, ופי׳ בגדים בלוים נשחתים מפני בליתם. וכן ארץ מלחה (ירמיהו י״ז:ו׳) – נשחתה ובלוי שם תאר.

(יא-יב) וכן עשה עבד מלך שהמציא דרכים להעלותו מבלי צער וכאב ברחמיו וברוב חסדיו:

בלוי הסחבות – סחבות קרי.

בלוי – מלשון בליה ורקבון.

סחבות – ענין גרירה והמשכה בארץ כמו סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט).

מלחים – ענין השחתה כמו כי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳).

וישלחם – ענין הושטה.

בידו – ר״ל עמו וברשותו.

אל תחת האוצר – מקום ימצא שם בגדים שחקים ובלוים.

בלוי סחבות – בגדים בלוים הראוים לגררם להשליכם אל החוץ.

ובלוי מלחים – בגדים בלוים הנשחתים.

וישלחם – הורידם אל ירמיה על ידי חבלים ולא זרקם למטה למען לא יטבעו בטיט גם המה.

אל תחת האוצר – מקום היה תחת האוצר שהיו נותנים שם הבלאות (Tympe).

מלחים – לשון: כי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו ל״א:ו׳), לשון כליון.

ויתכן שיהיה הלשון נגזר מן מֶלַח, על שם שהמלח נמס לפעמים מאליו ונהפך למים.

בלוי סחבות – בגדים בלוים הנגררים בארץ.

ובלוי מלחים – בלויי בגדים שהם נשחתים, כמו שמים כעשן נמלחו (ישעיהו ל״א).

תחת האוצר – מקום שהיו מצניעים שם בגדי המלך הבלוים שאין דרך ארץ להשליכם לאשפה.

בלוי סחבות – בגדים בלואים שאם לא היו בגדי מלכות מקודם, היו סוחבים אותם לאשפה.

מלחים – מלשון שמים כעשן נמלחו (ישעיהו ל״א:ו׳); ומקורו ״לח״, המס והיות כדבר לח; וכן בלשון משנה ״מְלַחַֽת״ ר״ל אדמה מְכַלַּת הכותל עד שיעשה בו חור (משנה אהלות ג׳:ז׳).

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל

(יב) וַיֹּ֡אמֶר עֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֗הוּ שִׂ֣ים נָ֠א בְּלוֹאֵ֨י הַסְּחָב֤וֹת וְהַמְּלָחִים֙ תַּ֚חַת אַצִּל֣וֹת יָדֶ֔יךָ מִתַּ֖חַת לַחֲבָלִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יִרְמְיָ֖הוּ כֵּֽן׃

Ebedmelech the Ethiopian said to Jeremiah, "Put now these rags and worn-out garments under your armholes under the cords.⁠" Jeremiah did so.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר עַבְדָא דְמַלְכָּא צִדְקִיָה לְיִרְמְיָה שַׁוֵי כְעַן בְּלָאֵי טַפְסָן וְשַׁחְקָן תְּחוֹת (מַדְבְּקֵי) יְדָךְ מִלְרַע לַאֲטוּנַיָא וַעֲבַד יִרְמְיָה כֵּן.

שים נא בלואי הסחבות – אמר ירמיה הלואי היה לי חדא סולם, א״ל הקב״ה סולם אתה מבקש מה זקנתך ותורידם בחבל אף אתה כן וימשכו את ירמיהו בחבלים.

תחת אצלות ידיך – בתי-השחי.⁠¹

1. כך אלפסי, ערך ׳אצל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳אצל׳; רד״ק על אתר. מנחם, ערך ׳אצל׳, אומר: ״הם שרשי אזרוע מלמטה, לפי הענין״.

והמלחים – לשון רקבון כמו כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳).

תחת אצילות ידיך – שלא יזיקוך החבלים.

אצילות – איישילא״ש בלעז.

and the rags Heb. והמלחים, an expression of decay. Cf. "shall vanish (נמלחוּ) like smoke" (Yeshayahu 51:6).

under your armpits So that the ropes should not harm you.

armpits Heb. אצילות, aisseles in French.

אצילות – איישלי״ש בלעז.

בלואי הסחבות והמלחים – באל״ף תמורת ה״א למ״ד הפעל.

תחת אצילות ידיך – בתי השחי וכן בלשון זכרים על כל אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח).

ויעש ירמיהו כן – כי לא היה שוטה אבל חכם מופלג.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

אצילות ידיך – הם בתי השחי כמו על כל אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח).

תחת אצילות ידיך – כי שם החבלים תחת בית השחי להעלותו בזה ולכן צוה לו להשים שמה הבגדים הבלוים מתחת לחבלים למען לא יזיקו לו החבלים.

אצילות ידיך – בית השחי. ונראה שנקרא כן מן אַצְלוֹן שהוא בערבי שורש, כי שם שורש היד או הזרוע (וכן דעת ראזנמילר). ועיין מה שכתבתי בכרם חמד ז׳ עמוד 40.⁠^א

מתחת לחבלים – שיהיו הבלואים קרובים לבשר יותר מן החבלים. ואמר: מתחת מפני שהחבלים היו ארוכים ועולים למעלה מן הבלואים ומגופו של ירמיה.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י (במקום ההפנייה לכרם חמד ז׳ שנדפס בשנת תר״ג): ״וגעזעניוס ימאן בזה, ופירש מקום חבור האצבעות ביד, ובקצת מקראות הפרק האמצעי שבזרוע (cubisus), וכן הוא בלשון חכמים שאמרו (מסכת סופרים ג׳:י״א): ולא יתתנו (ספר תורה) על גבי ארכובותיו ויתן אצילו עליו. ועיין תוספות מנחות ל״ז. והרא״ש בהלכות תפלין. ואמנם כאן לא יתכן לפרש אלא בית השחי.⁠״

אצילות – בתי השחי.

אצילות ידיך – הוא מה שנקרא בלשון משנה בית השחי.

מתחת לחבלים – תחלה העבר תחת אצילות ידיך החבלים, ותחתם שים הבלויים.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל

(יג) וַיִּמְשְׁכ֤וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּחֲבָלִ֔ים וַיַּעֲל֥וּ אֹת֖וֹ מִן⁠־הַבּ֑וֹר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃

So they drew up Jeremiah with the cords, and took him up out of the dungeon; and Jeremiah remained in the court of the guard.

תרגום יונתןעודהכל

וּנְגָדוּ יַת יִרְמְיָה בְּאַטוּנָא וְאַסִיקוּ יָתֵיהּ מִן גוּבָא וִיתֵיב יִרְמְיָה בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא.

תרגום יונתןהכל

(יד) וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיִּקַּ֞ח אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ אֵלָ֔יו אֶל⁠־מָבוֹא֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֗הוּ שֹׁאֵ֨ל אֲנִ֤י אֹֽתְךָ֙ דָּבָ֔ר אַל⁠־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נִּי דָּבָֽר׃

Then Zedekiah the king sent, and took Jeremiah the prophet to him into the third entry that is in the house of Hashem, and the king said to Jeremiah, "I will ask you a thing; hide nothing from me.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּשְׁלַח מַלְכָּא צִדְקִיָה וּדְבַר יַת יִרְמְיָה נְבִיָא לְוָתֵיהּ לְמַעֲלָנָא תְּלִיתְאָה דִי בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וַאֲמַר מַלְכָּא לְיִרְמְיָה שְׁאַל אַנָא יָתָךְ פִּתְגָמָא לָא תְכַסֵי מִנִי פִּתְגָמָא.

אל מבוא השלישי – תיאור מילה בלתי-מיודעת באמצעות מילה מיודעת, שלא כרגיל,⁠¹ וכמוהו בעברית מילים [שבאו של]⁠א בדרך הנכונה.

1. אפשר, שהערה זו באה למנוע את שינוי הקמץ שבמ״ם של ״מבוא״ לשוא, ולראות בכך צירוף-סמיכות.

מבוא השלישי – לא ידעתי היכן הוא ושמא בעזרת ישראל היא לומר שהחיל ועזרת נשים לפניה.

the third entrance I do not know where it is. Perhaps it is in the Israelites' Court. The appellation "third" is to say that the hel [the wall surrounding the Temple Court], and the Women's Court are before it.

אל מבוא השלישי – מקום שהיו באים מבית המלך לבית י״י.

וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו וגומר עד והיה כאשר נלכדה העיר וגומר. בהיות ירמיהו יושב בחצר המטרה אחרי שהעלהו עבד מלך הכושי מהבור שלח המלך בעדו אל מבוא השלישי אשר בבית ה׳ והוא מקום נסתר, ושאלו לאמר שואל אני אותך דבר אל תכחד ממני ואתה תראה בפסוקים שלא שאל המלך ממנו דבר ואיך אמר א״כ שואל אני אותך דבר אל תכחד ממנו, אלא שהענין שדבר אמר על נבוא׳ שהיא דבר ה׳ ואמר המלך לנביא שואל אני אותך דבר, ר״ל שואל אני אותך מהו דבר ה׳ ונבואותו אשר ראית בענין הזה.

מבוא – פתח שבאים דרך בו.

תכחד – ענין מניעה והעלמה.

מבוא השלישי – תחת עזרת ישראל שהחיל ועזרת נשים לפניה.

שואל אני אותך דבר – ר״ל מה דבר ה׳ ונבואתו אשר ראית ואל תמנע מלהגיד לי דבר ה׳.

מבוא השלישי – לא ידענו מה הוא. ור׳ שלום הכהן¹ אומר: כי אולי היו לבית ה׳ שלשה שערים: אחד לכהנים, אחד לעם, ואחד למלך.

שואל אני אותך דבר וגו׳ – היה לו להשלים דבורו ולומר: הגידה לי מה דבר ה׳ עלי, וכיוצא בזה. אלא שירמיה לא המתין ומהר להשיב קודם שישלים מאמרו.⁠^א

1. עיין שד״ל ירמיהו י״ז:ט׳.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י קולומביה ושוקן מופיע ביאור זה: ״שואל אני אותך דבר – אני מבקש ממך בקשה, והוא שלא תכחד ממני דבר ממה שאתה יודע עלי.⁠״

שואל אני אותך דבר – ר״ל כי רצה לשאלו כמה פרטים, וא״ל אני שואל אותך דבר אחד כולל כל השאלות, והוא בל תכחד ממני דבר באופן שתגיד כל הפרטים שידעת.

ויקח – וַיָּבֵא אליו, ולשון קצרה דבר.

מבוא – היה ראוי להיות ״המבוא״.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל⁠־צִדְקִיָּ֔הוּ כִּ֚י אַגִּ֣יד לְךָ֔ הֲל֖וֹא הָמֵ֣ת תְּמִיתֵ֑נִי וְכִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ לֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָֽי׃

Then Jeremiah said to Zedekiah, "If I declare it to you, will you not surely put me to death? And if I give you counsel, you will not listen to me.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַר יִרְמְיָה לְצִדְקִיָה אֲרֵי אֱחַוֵי לָךְ הֲלָא מִקְטַל תִּקְטְלִינַנִי וַאֲרֵי אַמְלְכִינָךְ לָא תְקַבֵּיל מִנִי.

ולפי שהוא שאל על דבר ה׳ לכן השיבו הנביא כי אגיד לך הלא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי ורצה בזה לו׳ למה זה תשאל על דבר ה׳ כי הגדתו אליך לא יועיל לי ולא יועיל לך, אם שלא יועיל לי לפי שאם אגיד לך הלא המת תמיתני ואם שלא יועיל לך לפי שכאשר איעצך לא תשמע אלי.

כי אגיד – אם אגיד וכאומר למה אגיד לך הלא לי יש סכנה בדבר וגם לך אין תועלת כי אם איעצך בדבר ה׳ הנה לא תשמע לי.

כי אגיד וכי איעצך – ר״ל יש לי הגדה מהרע העתיד לבא, וי״ל עצה איך תנצל ממנו, ואם אגיד לך הרע המעותד תמיתני, ואם איעצך להנצל לא תשמע.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וַיִּשָּׁבַ֞ע הַמֶּ֧לֶךְ צִדְקִיָּ֛הוּ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר חַי⁠־יְהֹוָ֞היְ⁠־⁠הֹוָ֞ה (את) אֲשֶׁר֩ עָשָׂה⁠־לָ֨נוּ אֶת⁠־הַנֶּ֤פֶשׁ הַזֹּאת֙ אִם⁠־אֲמִיתֶ֔ךָ וְאִם⁠־אֶתֶּנְךָ֗ בְּיַד֙ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר מְבַקְשִׁ֖ים אֶת⁠־נַפְשֶֽׁךָ׃

So Zedekiah the king swore secretly to Jeremiah, saying, "As Hashem lives, who made us this soul, I will not put you to death, neither will I give you into the hand of these men who seek your life.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְקַיָם מַלְכָּא צִדְקִיָה לְיִרְמְיָה בְּסִתְרָא לְמֵימָר קַיָם הוּא יְיָ יַת דְקַיֵם לָנָא יַת נַפְשָׁתָא הָאִלֵין אִם אֶקְטְלִינָךְ וְאִם אֶמְסְרִינָךְ בְּיַד גַבְרַיָא הָאִלֵין דְבָעָן לְמִקְטְלָךְ.

את אשר עשה – כתוב את ולא קרי והוא חד מן ח׳ דכתיבין ולא קריין.

אשר עשה לנו את הנפש הזאת – נשבע לו מעין הענין באמרו לו הלא המת תמיתני (ירמיהו ל״ח:ט״ו) ופירוש הנפש הזאת היא המדברת כלומר הנפש אשר בה כח הדבור והנבואה.

ויונתן תירגם: דקיים לנא ית נפשתא האילין.

והמלך השיבו בשבוע׳ לענין מיתתו באומרו בסתר ההוא חי ה׳ אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך ר״ל שלא ימיתהו, ונשבע בנפשו כי היא הית׳ חביב׳ אצלו לפי שהיו אמונותיו אמתיות ולכן נשבע בה שלא ימיתהו הוא בעצמו ושלא יתנהו ביד המבקשים את נפשו שהם השרים שהשליכוהו בבור בראשונה אבל לא נשבע לו שיקבל עצתו ויקיימה.

חי ה׳ את אשר – את כתיב ולא קרי ועיין מה שכתבתי בסימן ל״ב ע״פ את החתום.

את הנפש הזאת – הנתונה בגוף כל אחד מאתנו.

אשר עשה לנו את הנפש הזאת – ^אמלת הזאת לא תתכן על הנשמה, אלא על הנשימה, כענין: נפשו גחלים תלהט (איוב מ״א:י״ג).

א. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״(מכאן ראיה ברורה שהיתה הנפש אצלם דבר נפרד מן הגוף, וזה היה קודם הגלות)״. השוו שד״ל ירמיהו ל׳:ט׳.

אם אמיתך בעצמי,

ואם אתנך ביד האנשים שהם ימיתו אותך.

הזאת – אולי בדברו כאלה הכה על לבו, ותיבת ״הזאת״ ר״ל אשר אנו חשים שכאן היא.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֣הוּ אֶל⁠־צִדְקִיָּ֡הוּ כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָה֩יְ⁠־⁠הֹוָה֩ אֱלֹהֵ֨י צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם⁠־יָצֹ֨א תֵצֵ֜א אֶל⁠־שָׂרֵ֤י מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֙ וְחָיְתָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ וְהָעִ֣יר הַזֹּ֔את לֹ֥א תִשָּׂרֵ֖ף בָּאֵ֑שׁ וְחָיִ֖תָה אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃

Then Jeremiah said to Zedekiah, "Thus says Hashem, the God of Armies, the God of Israel, 'If you will go forth to the king of Babylon's princes, then your soul shall live, and this city shall not be burned with fire; and you shall live, and your house.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַר יִרְמְיָה לְצִדְקִיָה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִם מִפַּק תִּפּוֹק לְוַת רַבְרְבֵי מַלְכָּא דְבָבֶל וְתִתְקַיֵם נַפְשָׁךְ וְקַרְתָּא הָדָא לָא תִתּוֹקַד בְּנוּרָא וּתְחֵי אַתְּ וֶאֱנַשׁ בֵּיתָךְ.

ואז אמר לו הנביא כה אמר ה׳ אלהי צבאות השמים שהוא אלהי ישראל ועכ״פ ירחם עליו אם יצוא תצא אל שרי מלך בבל והם הצרים על ירושלם וחיתה נפשך ונפש כל בני ביתך והעיר לא תשרף באש אבל תהי׳ עבד למלך בבל ולא תחרב העיר.

אם יצא תצא התחיל בהעצה שאם תצא וחיתה נפשך,

א. שלא תאשם נפשך נגד ה׳ על שתגרום רעות רבות,

ב. שלא תשרף העיר,

ג. וחיית אתה וביתך שלא יהרגוך.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וְאִ֣ם לֹֽא⁠־תֵצֵ֗א אֶל⁠־שָׂרֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנִתְּנָ֞ה הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֔ים וּשְׂרָפ֖וּהָ בָּאֵ֑שׁ וְאַתָּ֖ה לֹא⁠־תִמָּלֵ֥ט מִיָּדָֽם׃

But if you will not go forth to the king of Babylon's princes, then shall this city be given into the hand of the Chaldeans, and they shall burn it with fire, and you shall not escape out of their hand.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִם לָא תִפּוֹק לְוַת רַבְרְבֵי מַלְכָּא דְבָבֶל וְתִתְמְסַר קַרְתָּא הָדָא בִּידָא דְכַסְדָאֵי וְיוֹקְדִינָהּ בְּנוּרָא וְאַתְּ לָא תִשְׁתֵּיזֵיב מִידֵיהוֹן.

ואם לא תצא להכבש תשרף העיר ואתה לא תמלט מידם.

ואם לא תצא – זה הוא ההגדה.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) וַיֹּ֛אמֶר הַמֶּ֥לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֑הוּ אֲנִ֧י דֹאֵ֣ג אֶת⁠־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים פֶּֽן⁠־יִתְּנ֥וּ אֹתִ֛י בְּיָדָ֖ם וְהִתְעַלְּלוּ⁠־בִֽי׃

Zedekiah the king said to Jeremiah, "I am afraid of the Jews who have fallen away to the Chaldeans, lest they deliver me into their hand, and they mock me.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר מַלְכָּא צִדְקִיָה לְיִרְמְיָה אֲנָא יָצֵיף מִן יְהוּדָאֵי דְאִשְׁתְּמָעוּ לְכַסְדָאֵי דִלְמָא יִמְסְרוּן יָתִי בִּידֵיהוֹן וְיִתְלַעֲבוּן בִּי.

והתעללו בי – ייסרו [אותי בייסורים שונים].⁠¹

1. השווה: אלפסי, ערך ׳דאג׳ וערך ׳על׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳עלל׳; וקרוב לזה רד״ק המפרש: ידקרוני דקירות נקמה ובזיון. ריב״ג, שם, מביא דעה בשם ״רייס ג׳ליל״ (=מנהיג נכבד), אשר פירש את המילה הזאת במשמעות של ״ויתעללו בה״ (שופטים י״ט:כ״ה), במשמעות משגל.

דואג – ירא.

פן יתנו אותי – הכשדים ביד היהודים לומר מלככם יהי עבדכם על שקדמתם להשלים עמנו.

והתעללו בי – היהודים איגברונט בלעז.

"I fear" Heb. דֹאֵג.

lest they deliver me [Lest] the Chaldeans [deliver me] into the hands of the Jews, saying, Your king shall be your slave since you have made peace with us first.

and mock me [i.e.,] the Jews [will mock me] (engregier in Old French), complain.

אני דואג את היהודים – אני מפחד מן היהודים.

פן יתנו – פירש פן יתנו הכשדים אותי בידם.

והתעללו בי – יהרגוני בדקירות נקמה ובזיון לפי שהשלימו את הכשדים בגנבה בעל כרחי שאם הייתי יודע הייתי הורגם.

ולפי שהי׳ ירא המלך מהיהודים אשר נפלו אל הכשדים שהם כאשר יראוהו שמה יעשו לו בזיונות וקלון ויתנו אותו ר״ל הכשדים בידם של היהודים ויתעללו בו אותם היהודים בחרפה ובוז.

דואג – ענין פחד ומורא.

את היהודים – מן היהודים וכן כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) ומשפטו מן העיר.

נפלו – ענין חניה והתחברות.

והתעללו – ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כ״ב:כ״ט).

את היהודים – מן היהודים אשר נטו מאז אל הכשדים.

פן יתנו – פן הכשדים ימסרו אותי בידם על שהקדימו להשלים עמהם והיהודים ההם יתעללו בי.

פן יתנו אותי בידם – הכשדים יתנו אותי ביד היהודים, והיהודים יתעללו בי (רש״י, רד״ק, ודון יצחק).

אני דאג את היהודים – מפני שהיו בירושלים שתי כתות, כת א׳ שרצו להשלים עם הכשדים, וכת השרים עם המלך שרצו להלחם, ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמ״ש ביחזקאל סי׳ כ״א, וע״כ היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמ״ש אח״ז, וא״כ לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון.

יתנו – הכשדים אותי ביד היהודים באמרם ראו זהו מלך תעלולים שהיה לכם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע⁠־נָ֣א׀ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃

But Jeremiah said, "They shall not deliver you. Obey, I beg you, the voice of Hashem, in that which I speak to you, so it shall be well with you, and your soul shall live.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַר יִרְמְיָה לָא יִמְסְרוּן קַבֵּיל כְּעַן לְמֵימְרָא דַייָ לְדַאֲנָא מְמַלֵיל עִמָךְ וְיֵיטַב לָךְ וְתִתְקַיֵם נַפְשָׁךְ.

הבטיחו הנביא שלא יתעללו בו ולא יתנו אותו הכשדים בידי היהודים.

שמע נא – בגעיא.

לא יתנו – לא ימסרוך הכשדים בידי היהודים.

ותחי נפשך – תנצל מכל רע, כי אמנם כבר אמר לו כי גם כשילכדוהו הכשדים לא ימיתוהו, ובשלום ימות {ירמיהו ל״ד:ה׳}.

ויאמר ירמיהו לא יתנו והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה׳ שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי״ז יצא זכאי בהשפטו, וז״ש שמע בקול ה׳ לאשר אני דובר אליך הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי וייטב לך ותחי נפשך – שחוץ מן החיים ייטב לך ג״כ, ובאר לו הדבור השני

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) וְאִם⁠־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לָצֵ֑את זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר הִרְאַ֖נִי יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

But if you refuse to go forth, this is the word that Hashem has shown me.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִם לֵית אַתְּ צָבֵי לְמִפַּק דֵין פִּתְגָמָא דְאַחְזְיַנִי יְיָ.

אשר הראני – בחיר״ק הה״א.

אבל אם לא יצא להכבש לכשדים.

הראני – בחירק הה״א רד״ק.

זה הדבר – ר״ל אגיד לך דבר ה׳ וזה הדבר אשר הראני ה׳.

ואם מאן אתה לצאת כה הראני ה׳ – שמן הדבור הזה יבין שאם יצא ייטב לו כי יצא זכאי אם יצא בעצמו.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) וְהִנֵּ֣ה כׇל⁠־הַנָּשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִשְׁאֲרוּ֙ בְּבֵ֣ית מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֔ה מוּצָא֕וֹת אֶל⁠־שָׂרֵ֖י מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וְהֵ֣נָּה אֹמְרֹ֗ת הִסִּית֜וּךָ וְיָכְל֤וּ לְךָ֙ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֔ךָ הׇטְבְּע֥וּ בַבֹּ֛ץ רַגְלֶ֖ךָ נָסֹ֥גוּ אָחֽוֹר׃

Behold, all the women who are left in the king of Judah's house shall be brought forth to the king of Babylon's princes, and those women shall say, 'Your familiar friends have set you on, and have prevailed over you; your feet are sunk in the mire, they are turned away back.'

הָא כָּל נְשַׁיָא דְאִשְׁתְּאָרָא בְּבֵית מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מִתַּפִקָן לְוַת רַבְרְבֵי מַלְכָּא דְבָבֶל וְאִינוּן אָמְרִין אַטְעֲיוּךְ וִיכִילוּ לָךְ אֱנַשׁ שְׁלָמָךְ אִשְׁתְּקָעָא בִּבְהָתָא רִגְלָךְ אַסְתַּחָרָא לַאֲחָרָא.

[הטבעו ב]⁠בץ רגלך – יש שפיר⁠[ש אותו:⁠¹המים המחלחלים, והם המים המעטים המסתננים מהארץ], ולדעתי כי כאן אינו אלא טיט וכיוצא בו,⁠² והוא שם-עצם, [וכמוהו: ״בצאתיו וגבאיו״ (יחזקאל מ״ז:י״א), כלומר שהיא באותה משמעו]⁠ת.⁠³

1. ראה: אלפסי, ערך ׳בץ׳ וערך ׳שבע׳.

2. כך גם ריב״ג, אצול, ערך ׳בצץ׳.

3. בפירושו ליחזקאל מז, יא הוא פירש את המילים האלה במשמעות המובאת בתחילת דבריו כאן, וייתכן שהוא חזר בו, אלא אם כן נגרוס במקום ״בצאתיו וגבאיו״ – ״קנה ובצה״ (איוב מ׳:כ״א), כמו ריב״ג, אצול, ערך ׳בצץ׳.

אנשי שלומך – נביאי השקר שאמרו לך לא תלכד.

בבוץ – טיט לשון היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א).

"Your cohorts" [lit. the men of your peace,] the false prophets, who told you that you would not be caught.

into the mire Heb. בבץ, mire, an expression as in: "Can the rush shoot up without mire (בצה)?⁠" (Iyyov 8:11).

והנה אומרות הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך – למרוד במלך בבל.

ויכלו לך – ששמעת להם ואילו נדמו בעיניך כאילו לטובתך יעצוך והם לא יעצוך אלא לרעתך כדי שתמרוד בו ותפול בידו, הם הם מלך אדום ומלך מואב ומלך עמון ומלך צור ומלך צידון שהיו נתונין תחתיו ונדמו בעיניך כאילו הם אנשי שלומך.

והסיתוך – למרוד בנבוכדנצר כדי שתפול בידו.

ויכלו לך – ששמעת לעצתם והיו שונאין אותך, ולאחר שנפלת ביד נבוכדנצר מלעיגין עליך ואומרים הוטבעו בבוץ רגלך.

בבוץ – מרוש״ק בלעז.

אשר נשארו בבית מלך יהודה – הוא יהויכין כשיצא הוא ואמו אל מלך בבל נשארו בביתו הנשים האחרות ועתה יהיו מוצאות אל שרי מלך בבל.

והנה אומרות – הנשים אומרות כנגדך כשהם מוצאות.

הסיתוך אנשי שלומך – נביאי השקר והשרים שהיו מאמינים בהם הסיתוך שלא תשלים עם מלך בבל.

ויכלו לך אנשי שלומך – שהלכת אחר דעתם.

הטבעו בבוץ רגלך – בבוץ בטיט וביון מן היגאה גומא בלא בצה (איוב ח׳:י״א), בצאתיו וגבאיו.

רגלך – חסר יו״ד הרבים מהמכתב.

נסגו אחור – שלא יכלו רגליך ללכת לפנים ונסגו אחור אמר זה על דרך משל או לפי שהשיגוהו הכשדים כשהיה בורח ודגש סמ״ך הסיתוך תמורת נח הסיתוך.

הראהו ה׳ שכל נשי המלך יהויכין אשר נשארו בביתו כשהוא יצא אל מלך בבל עתה יהיו מוצאות אל שרי בבל והמה יאמרו נגדך הסיתוך יכלו לך אנשי שלומך שהם נביאי השקר והשרים שהיו מאמינים בהם המבטיחים שלא יבא מלך בבל על ירושלם ויכלו לך שנמשכתה אחריהם והם הטבעו בבוץ שהוא הטיט מלשון היגאה גומא בלא ביצה נסוגו אחור בנבואותיהם בבטחונם.

הסיתוך – מלשון הסתה ופתוי.

ויכלו – מלשון יכולת.

הטבעו – מלשון טביעה.

בבוץ – ענינו טיט הלח וכן היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א).

נסוגו אחור – ענין הפרישה לאחור וכן ונסוג מאחר אלהינו (ישעיהו נ״ט:י״ג).

כל הנשים – נשי המלך יהויכין אשר נשארו פה ולא יצאו להמסר ביד מלך בבל בעת שיצא יהויכין.

מוצאות – תהיינה מוצאות.

והנה – הנשים ההנה תאמרנה עליך הנה הסיתו אותך אנשי שלומך הם נביאי השקר שהיה לך שלום עמהם הם הסיתו אותך לבל הכנע למלך בבל כי נבאו לך בשקר והנה יכלו לך כי נמשכת אחריהם.

הטבעו – הם הטבעו רגליך בבוץ ר״ל הם גרמו לך הצער הזה והמה חזרו אחור לעמוד מנגד כי אין בידם להושיעך.

והנה אומרות הסיתוך וגו׳ – מפני שהיה צדקיהו דואג מחרפות היהודים שמא יתעללו בו, התחכם ירמיה להראות לו כי יותר יחרפוהו כשיפול בעל כרחו ביד האויב. והגדיל ציור החרפה ביחסו הדבור אל הנשים.⁠^א

אנשי שלומך – נביאי השקר ואוהביך ויועציך שהיית בוטח בהם.

הטבעו בבוץ רגליך – הזכיר משל זה על שם המאורע שהשליכו את ירמיהו בטיט.

נסוגו אחור – אנשי שלומך שהסיתוך, יסוגו אחור ויכלמו.

א. בכ״י קולומביה ושוקן נוסף כאן: ״והגדיל הרגשת הצער בצדקיהו באמרו כי הנשים אשר בביתו תהיינה מוצאות בעל כרחן אל שרי מלך בבל, הפך וחיית אתה וביתך.⁠״

בבוץ – רקק עב, כמו היגאה גומא בלא בצה.

כל הנשים מוצאות והנה אומרות – ר״ל שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי אנשי שלומך הם השיאו ופתו אותך תחלה, ואח״כ אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי הטבעו בבוץ רגליך שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמ״ש כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועי״כ

בבית מלך יהודה – היה לו לומר בביתך, רק כוונתו ההפרש שבינו ובין השרים, והן תחת היות נשים למלך היו לפלגשים ואמהות לשרים.

אנשי שלמך – נביאי השקר.

בבץ – ברפש, ומשקל אחר ממנו ״בִּצָּה״ (איוב ח׳:י״א); מקום שמחמת רטיבותו עולים ומבצבצים בו דשאים.

נסגו אחור – עתה אתה נסוג אחור ונכלם.

(כג) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־נָשֶׁ֣יךָ וְאֶת⁠־בָּנֶ֗יךָ מֽוֹצִאִים֙ אֶל⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹא⁠־תִמָּלֵ֣ט מִיָּדָ֑ם כִּ֣י בְיַ֤ד מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֙ תִּתָּפֵ֔שׂ וְאֶת⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃

They shall bring out all your wives and your children to the Chaldeans; and you shall not escape out of their hand, but shall be taken by the hand of the king of Babylon; and you shall cause this city to be burned with fire.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיַת כָּל נְשָׁךְ וְיַת בְּנָךְ מִתַּפְקִין לְוַת כַּסְדָאֵי וְאַתְּ לָא תִשְׁתֵּיזֵיב מִיָדְהוֹן אֲרֵי בְיַד מַלְכָּא דְבָבֶל תִּתְמַסֵר וְיַת קַרְתָּא הָדָא תִּתּוֹקָד בְּנוּרָא.

ואת העיר הזאת תשרף באש – הרי אתה כאילו שורפה בידים שאתה גורם לה.

and this city you shall burn with fire It is as though you are burning it with your hands for you are causing it.

מוציאים אל הכשדים – מוציאים אותם המוציאים מבני העיר או הכשדים שנכנסו לעיר כשכבשוה הוציאום אל הכשדים שהיו בחוץ.

תשרף באש – אתה תהיה גורם שתהיה שרופה לפי שלא תרצה לצאת אליהם ולהשלים הרי כאילו אתה תשרף אותה.

וכמו שיוציאו לבבליים כל נשי יהויכין כן יוציאו כל נשיך ובניך ואתה לא תמלט מידם ואת העיר הזאת תשרף כי אתה תהי׳ השורף אותה כיון שאתה גורם בשרפה לפי שאינך יוצא להשלים את הכשדים.

תתפש – ענין האחיזה בחזקה.

מוציאים – יהיו מוציאים.

תשרוף – כאלו אתה תשרוף כי אתה הוא הגורם על שאינך יוצא להשלים עם הכשדים.

ואת כל נשיך וגו׳ מוצאים – הראני שהיו מוציאים אותם אל הכשדים.

ולי נראה: אחר שאין יו״ד אחר הצד״י, שהקריאה מוּצָאִים – הראני ה׳ את כל נשיך ואת בניך מוּצָאִים, כמו שאמר למעלה: מוצאות אל שרי מלך בבל.

ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיהו, וגם אתה לא תמלט כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך ואת העיר תשרף שדומה כאילו אתה שרפת, ע״י שלא השלמת אותו.

מוֹצִאִים – קריאתו הנכונה מוּצָאִים; והם דברי ירמיהו עצמו, הראני ה׳ שכך יהיה.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כד) וַיֹּ֨אמֶר צִדְקִיָּ֜הוּ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֗הוּ אִ֛ישׁ אַל⁠־יֵדַ֥ע בַּדְּבָֽרִים⁠־הָאֵ֖לֶּה וְלֹ֥א תָמֽוּת׃

Then said Zedekiah to Jeremiah, "Let no man know of these words, and you shall not die.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר צִדְקִיָה לְיִרְמְיָה אֱנַשׁ לָא יְדַע בְּפִתְגָמַיָא הָאִלֵין וְלָא תְמוּת.

וסיפר הכ׳ מצדקת צדקי׳ שעם היות הייעודים האלה כ״כ רעים הוא יעץ לירמי׳ שלא ידע אדם מזה שאמר לו כלל לא להעלים הייעוד אלא כדי שלא ימיתוהו כי הי׳ מרחם עליו.

בדברים האלה – מה שדברתי עמך.

ולא תמות – ואז לא תמות ביד השרים כי כשידעו מהדברים ההם ימיתוך.

ולא תמות – אני מבטיחך שלא תמות.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודהואיל משההכל

(כה) וְכִֽי⁠־יִשְׁמְע֣וּ הַשָּׂרִים֮ כִּי⁠־דִבַּ֣רְתִּי אִתָּךְ֒ וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ הַגִּידָה⁠־נָּ֨א לָ֜נוּ מַה⁠־דִּבַּ֧רְתָּ אֶל⁠־הַמֶּ֛לֶךְ אַל⁠־תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וְלֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וּמַה⁠־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הַמֶּֽלֶךְ׃

But if the princes hear that I have talked with you, and they come to you, and tell you, 'Declare to us now what you have said to the king; don't hide it from us, and we will not put you to death; also what the king said to you',

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲרֵי יִשְׁמְעוּן רַבְרְבַיָא אֲרֵי מַלְלִית עִמָךְ וְיֵתוּן לְוָתָךְ וְיֵימְרוּן לָךְ חַוֵי כְעַן לָנָא מַה מַלְלִית עִם מַלְכָּא לָא תְכַסֵי מִנָנָא וְלָא נִקְטְלִינָךְ וּמַה מַלֵיל עִמָךְ מַלְכָּא.

וכי^א ישמעו השרים – כאשר ישמעו.

א. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״כי״.

ואם יוודע הדבר מביאתו שמה וישאלו השרים מזה

יאמרו אליך – הוא״ו בגעיא בספרי ספרד.

וכי ישמעו – ואם ישמעו אשר דברתי מה עמך וישאלוך לומר הגד לנו מה המה ולא נמיתך בעבור זה.

ומה – אמור לנו מה דבר לך המלך.

מה דברת אל המלך ומה דבר אליך המלך – ר״ל כי צדקיהו ידע שירמיה לא יוציא דבר שקר מפיו, והשרים ישאלוהו שתי שאלות ביחד מה שדבר אל המלך ומה שדבר המלך אליו, ואמר לו המלך שישיב להם

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כו) וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם מַפִּיל⁠־אֲנִ֥י תְחִנָּתִ֖י לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֧י הֲשִׁיבֵ֛נִי בֵּ֥ית יְהוֹנָתָ֖ן לָמ֥וּת שָֽׁם׃

then you shall tell them, 'I presented my supplication before the king, that he would not cause me to return to Jonathan's house, to die there.'"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתֵימַר לְהוֹן בְּעוּ אֲנָא בְּעֵי קֳדָם מַלְכָּא בְּדִיל דְלָא לְאַתָבוּתִי בֵּית יְהוֹנָתָן לְמֵימָת תַּמָן.

יאמר שבא להתחנן למלך שלא ישיבהו אל בית יהונתן שהיה אסור שמה בראשונ׳.

מפיל – ענין נטיה וחניה.

מפיל אני – מבקש הייתי לפני המלך שלא ישיב אותי אל בית יהונתן שהייתי אסור שמה בראשונה למות שם מגודל עקת המאסר.

מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן והם יבינו שהיא תשובה על שאלה מה דברת אל המלך, ובאמת יהיה זה תשובת ירמיה על שאלת מה דבר אליך המלך כי המלך דבר אליו שיאמר מפיל אני תחנתי לפני המלך וכו׳, ובזה לא ידבר שקר, וז״ש

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כז) וַיָּבֹ֨אוּ כׇל⁠־הַשָּׂרִ֤ים אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֙הוּ֙ וַיִּשְׁאֲל֣וּ אֹת֔וֹ וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ כְּכׇל⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּחֲרִ֣שׁוּ מִמֶּ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא⁠־נִשְׁמַ֖ע הַדָּבָֽר׃

Then came all the princes to Jeremiah, and asked him; and he told them according to all these words that the king had commanded. So they left off speaking with him; for the matter was not perceived.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲתוּ כָּל רַבְרְבַיָא לְוַת יִרְמְיָה וּשְׁאִילוּ יָתֵיהּ וְחַוֵי לְהוֹן כְּכָל פִתְגָמַיָא הָאִלֵין דְפַקֵיד מַלְכָּא וּשְׁתִיקוּ מִנֵיהּ אֲרֵי לָא יִשְׁתְּמַע פִּתְגָמָא.

כי לא נשמע הדבר – לפי שלא נשמע הדבר כלל שדבר עמו המלך לפיכך האמינו לו כמו שאמר להם ולא חקרו אותו יותר.

ויגד להם ככל הדברים האלה – כלומר לאמר להם מפיל אני תחנתי וגו׳ (ירמיהו ל״ח:כ״ו), ואין קושיא מהכזב כי רבים ורבים מיני התנצלות בזה, כמו שאבאר במקום אחר כלל גדול.

והנה השי״ת הטה לבם להאמין לדבריו והחרישו ממנו כי לא נשמע הדבר ר״ל כי לא נשמע בפי שום אדם הדבר שירמי׳ דיבר למלך ובזה האופן השרים לא רדפו עוד אחריו בחשבם שהמלך דיבר שלא ישיב עוד למאסר.

ויחרישו – שתקו כמו ואם החרש יחריש (במדבר ל׳:ט״ו).

ויחרישו ממנו – שתקו ממנו ולא עשו לו מאומה רע כי האמינו לו.

הדבר – הדברים שהיה מדבר עם המלך לא היה נשמע לשום אדם לזה האמינו לו כי לא היה מי יוכל לכחשו.

ויבוא וישאלו – ר״ל ששאלו אותו שתי השאלות הנ״ל,

ויגד להם ככל הדברים אשר צוהו המלך ולא היה שקר, והם לא הבינו וחשבו שזה תשובה על השאלה מה דברת אל המלך, ולכן החרישו ולא שאלו עוד מה דבר אליך המלך שאז לא מצא תשובה, אבל הם החרישו כי לא נשמע הדבר ר״ל שלא הבינו תשובתו וטעו.

הדבר – שהמלך שלח לקחתו, והאמינו שהוא בקש מן המלך שיביאהו אליו להתחנן לו על נפשו.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כח) וַיֵּ֤שֶׁב יִרְמְיָ֙הוּ֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה עַד⁠־י֖וֹם אֲשֶׁר⁠־נִלְכְּדָ֣ה יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהָיָ֕ה כַּאֲשֶׁ֥ר נִלְכְּדָ֖ה יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

So Jeremiah abode in the court of the guard. And it was when Jerusalem was taken–

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיתֵיב יִרְמְיָה בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא עַד יוֹמָא דְאִתְכְּבִישַׁת יְרוּשְׁלֵם וַהֲוָה כַּד אִתְכְּבִישַׁת יְרוּשְׁלֵם.

רמז שכז

והיה כאשר נלכדה ירושלים – אמר רב שמואל בר נחמני בכל מקום שנאמר ויהי צרה והיה שמחה, מתיבין ליה והכתיב ויאמר אליהם יהי אור ויהי אור, אמר רבי אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה. מתיבין ליה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר, א״ל עוד היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון עתיד להבלות שנאמר כי שמים כעשן נמלחו, מתיבין ליה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני שלישי רביעי חמישי ששי, א״ל עוד היא אינה שמחה שכל מה שברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון חרדל צריך למתק, חטין צריך להטחן. מתיבין ליה והכתיב ויהי ה׳ את יוסף, א״ל עוד היא אינה שמחה שנזדווגה לו אותה זונה ותשא אשת אדניו. מתיבין ליה והכתיב ויהי ביום השמיני, א״ל עוד אינה שמחה שבו ביום מתו נדב ואביהו, מתיבין ליה והכתיב ויהי ביום כלות משה, א״ל עוד היא אינה שמחה שנגנז המשכן בבנין הבית. מתיבין ליה והכתיב ויהי ה׳ את יהושע, א״ל אף היא אינה שמחה שהוצרך לקרוע שמלותיו שבאותו היום נהרג יאיר בן מנשה. מתיבין ליה ויהי כי ישב המלך בביתו, אמר ליה אף היא אינה שמחה שבא נתן הנביא ואמר רק אתה לא תבנה, א״ל אמרינן דידן אמור דידך, א״ל דכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר, והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. מתיבין ליה והכתיב: והיה כאשר נלכדה ירושלים – א״ל עוד היא אינה אלא שמחה שבו ביום נטלו אפפוסין על עונותיהם, דא״ר שמואל בר נחמני אפפוסין גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש שנאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.

והיה כאשר נלכדה ירושלם – לפי שזכר עד יום אשר נלכדה ירושלם זכר בסמוך לכידת ירושלם היאך היתה ואמר כי בשנה התשיעית החלו ימי המצור עד י״א לצדקיהו שנלכדה ירושלם.

וישב ירמיהו בחצר המטרה עד יום אשר נלכדה ירושלם כי לא הוסיף עוד לצאת בתוך ירושלם ולא השתדל עוד ללכת ארץ בנימין אבל ישב שמה בחצר המטרה כאשר דבר לו המלך כל ימי המצור:

והיה וכו׳ – ר״ל גם בעת כאשר נלכדה ירושלים היה שם ולא זז מעצמו משם.

והיה כאשר נלכדה ירושלם – אחר שספר כל הַרְפַתְקֵי דעדו על ירמיה, ושגם אחר שהעלוהו מן הבור נשאר עצור בחצר המטרה, הוצרך עתה להזכיר איך בקרב צרת המלך והעם, היה ה׳ אתו. והנה המקרא הזה דבק עם: ויצו נבוכדנאצר מלך בבל (ל״ט:י״א) ושאר הענין. וקודם שיזכיר זה רצה להגיד בקצור מה שאירע למלך ולעם, ואיך נתקיימו כל דברי ירמיהו. וקודם שיזכיר בקיעת העיר הזכיר תחלה מתי התחיל המצור, אף על פי שהמצור כבר התחיל קודם הענינים האמורים למעלה.

והיה כאשר נלכדה ירושלים – זה מוסב למ״ש בסי׳ שאח״ז פסוק ג׳ כאשר נלכדה ירושלים ויבואו כל שרי מלך בבל, ושני פסוקים הראשונים מסי׳ הבא הוא מאמר מוסגר, וגם י״ל שרמז בזה שמעת ההיא כבר נחתם גזר דין אחר שצדקיה הקשה ערפו ולא שת לבו גם לזאת וכמ״ש לקמן ל״ט ט״ז הנני מביא דברי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה וכמו שפירשתי שם, ומעת ההיא כבר היה דומה כאילו כבר נלכדה ירושלים.

והיה וגו׳ – נשאר עוד איזה יום אחר שנלכדה העיר.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון