והוא עודנו עצור בחצר המטרה – יש אומרים שזהו סוף <הזמן> שבו היה כלוא, ומשום כך התבטא במילים ״עודנו עצור״.1
1. כלומר, הנבואה הזאת נאמרה אחרי שנכבשה ירושלים בידי מלך בבל, אך לפני שהוציאו את ירמיהו מחצר המטרה, ככתוב בפרק לט, יד. לפי זה אין סדר במיקום הפרקים של הספר. ואף זאת, על-פי פירוש זה, נאמרה הנבואה הזאת אף לפני מה שנכתב בפרק לו, וראה שם, פסוק ה. ביאור דומה לפסוקנו לא מצאתי אצל קודמיו של פרשננו, אף שרס״ג, בפירושו לשמות יב, א-ב (עמ׳ לה), אומר דברים דומים לירמיהו לט, טו.
עצור – בבית הכלא.
confined in the prison.
עצור בחצר המטרה – כלומר כמו נעצרה נא אותך (שופטים י״ג:ט״ו).
ויהי דבר י״י שנית – ר״ל על זה הענין.
ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו שנית וגומר עד הנה ימים באים נאם ה׳: בעבור שלמעלה זכר נבואה גדולה על קבוץ גליות והגאולה הכוללת העתידה להיות ועתה באתהו נבואה אחרת גם כן על הגאולה העתידה ההיא לכן אמר ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו שנית רוצה לומר שנית על הגאולה העתידה, ואם נאמר שהפסיק ביניהם בנבואת פקידת בבל בפרשה כאשר הבאתי אל העם הזה הוצרך הכתוב לומר בנבואה הזאת שיזכור שנית שהוא כאומר על הגאולה אשר תהיה לא על הראשונה שישובו מבבל אלא מהגאולה השנית שיגאלו בקץ הימים והותרה בזה השאלה החמשית: ואמר עודנו עצור בחצר המטרה להודיע שהיה ענינו רמז לענין האומ׳ כי כמו שהיה ירמיהו עצור ואסור בחצר המטרה ימים רבים ושמה באו לו נבואות שתי הגאולות הפרטי מבבל והכוללת מקבוץ גליות כן ישראל יהיו עצורים ואסורים בגלותם זמן רב ויהיו במאסרם וגלותם כמטרה לחץ לכל האויבים ועליהם תבא הגאולה הפרטית מבבל וכוללת הקבוץ הגליות
עודנו – עדיין.
עצור – מעוכב וכלוא וכן מעוצר וממשפט לוקח (ישעיהו נ״ג:ח׳).
שנית – פעם שנית בדבר ענין הגאולה העתידה.
והוא עודנו – כשבא לו הנבואה ההיא היה עדיין כלוא בחצר המטרה.
לאמר – מוסב על ראשית המקרא ויהי דבר ה׳ וגו׳ לאמר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהכל
So said the Lord, the Maker thereof Who makes this.
(ב-ו)כה אמר י״י עושה – בתחילת העינין סתם הנביא דבריו שלא פירש מה היא שהקב״ה עתיד לעשותה,
ומה היא שהוא יוצר אותה – להכינה.
וממה שאומר בסמוך כי כה אמר י״י אלהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים עלאהסוללות וכל העינין עד הנני מעלה {לה} ארוכה – למדת שהוא אומר למעלה כה אמר י״י עושה הארוכה שעתיד הקב״ה לעשותה על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים על הסוללות. פתרונו הנתוצים בשביל הסוללות, שהיו חיל כשדים שופכין סוללה ומקרקרין בחומה ומבקיעין אותה ובאין יושבי ירושלם ורואין בקיעי העיר ונותצין בתים שלהן לחזק החומה. ודבר זה ניבא ישעיה מכמה שנים עד שלא נלחמו כשדים, דכתיב ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו (ישעיהו כ״ב:ט׳) ותתצו הבתים לחזק החומה.
ואל החרב – פתרונו מן קדם דקטלין בחרבא.
כלומר מחזיקין החומה מפני אוכלי חרב שבאים להלחם עם הכשדים – פתר׳ האנשים הבאים להלחם עם האנשים הנותצים את הבתים כדי לבצר החומה.
ולמלאם את פגרי האדם – ואף הבתים הנתוצין היו מפניך אותן כדי למלאותן מפגרי האנשים הנלחמין עם הכשדים ואף מפגרי ירושלם שהיו מתים ברעב ובדבר, שהקב״ה משלח בם רעב ודבר בעוד שהכשדים נלחמים על העיר.
וזהו אשר הכיתי באפי. ומאותן הפגרים היו ממלאין הבתים הנתוצין שלא יכלו להוציאן חוץ לעיר מפני חיל הכשדים הצרים על העיר.
וגליתי להםבעתרת שלום ואמת – ת״י: ואגלי להון תרע תיובתא ואחוינון דיהכון באורח שלם וקשוט.
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״אל״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״להן״.
כה, עשה – עושה ירושלם שזכר למעלה ופי׳ עשה מגדלה כלומר שהגדיל אותה על כל הארצות וכן אשר עשה את משה ואת אהרן (שמואל א י״ב:ו׳).
יוצר אותה להכינה – מחדש אותה להכינה לעולם וכן הנה אנכי יוצר עליכם רעה (ירמיהו י״ח:י״א) וכל יצירה היא מוציא הדבר למעשה.
ואמר לו יתברך בעד שתיהן כה אמר ה׳ עושה ה׳ יוצר אותה רוצה לומר שפקידת בבל ה׳ הוא עושה כי לא יעשה אותה כורש אלא הש״י שהעיר את רוחו, וכנגד הגאולה העתידה אמר ה׳ יוצר אותה מלשון יוצר אור כי אז עליהם יזרח השם, ולפי שהגאולה ההיא תצטרך אל הכנות רבות לכן אמר להביאה ה׳ שמו כי הוא המהוה האמתי הדברים הנפלאים.
ה׳ שמו – ברוב ספרים ישנים אין פסיק בין ה׳ למלת שמו.
עושה – ענין הגדלה ורוממות כמו ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ״ט:ב׳).
עושה – המגדלה והמרוממה ועל ירושלים יאמר שזכר למעלה וקצר בדבר המובן.
יוצר אותה – המחדש אותה להכינה עד עולם.
ה׳ שמו – ר״ל והוא מורה שהכל בידו.
(ב-ג)עושה – הכנוי חוזר לענין הנבואה, אף על פי שעדיין לא נזכר. והטעם: ה׳ שהוא עתיד לעשות הדבר הזה, הוא אומר אליך: קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות.
יוצר אותה – גוזר, כמו: הנני יוצר עליכם רעה (ירמיהו י״ח:י״א).
להכינה – ומכינה.א
ה׳ יוצר אותה להכינה ה׳ שמו הוא כעין מאמר מוסגר.
א. במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) נוסף כאן: ״כמו: אשר ברא אלהים לעשות {בראשית ב׳:ג׳} – ברא ועשה.״ בכ״י לוצקי 675א הועבר עליו קולמוס.
עושה יוצר אותה – בארתי (ישעיהו מ״ח ז׳) שהיוצר הוא הצר צורת הדבר, והעושה גומר את הדבר, ור״ל עושה את הדבר, וההכנה היא על תכלית טוב, ועז״א ה׳ שמו, ר״ל שעשה זאת מצד שהוא ה׳ בעל הרחמים ומהוה את כל, לא להחריב ולהשחית.
כה אמר ה׳ עושה – העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, ר״ל אצל ה׳ כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה׳ הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה׳ את הדבר על ידי סבות ומסובבים וע״י ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין.
יוצר אותה – גוזר שיהיה הדבר, ובבוא זמנו מכינו כלומר מקיימו על כן ובסיס.
קרא – אם תקרא אלי אענך כרצונך הפך מה שאומר ואל תשא בעדם רנה ותפלה (ירמיהו ז׳:ט״ז).
ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם – אגידה לך נחמות גדולות וחזקות שלא ידעתם.
ויונתן תרגם: רברבן ונטירן היה קורא ונצורות בנו״ן.
ועליה אמר לירמיהו קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות שלא ידעתם רוצה לומר אתה ירמיהו אינך רוצה להתפלל אלא על בני דורך ועל גלות בבל להיותו בימיך ואני צויתיך שלא תתפלל עליהם, אמנם על הגאולה העתידה קרא אלי ואענך בשורות טובות ונחמות שהם גדולות ובצורות כלומר חזקות ולפי שלא היה על פקידת בבל לכן אמר לו ולא ידעתם.
גדלות ובצרות – בספרו של יונתן בן עוזיאל היה כתוב ונצורות בנו״ן שתרגם רברבן ונטירן וכן היה כתוב בספרו של רש״י שפירש שמורות בלבי לעשותם.
ובצורות – תרגם יונתן: ונטירן. נראה (כדברי רד״ק) שהיה קורא נצורות, כמו בישעיה מ״ח:ו׳: ונצורות ולא ידעתם. וכן נראה שהיתה גם כן נסחת רש״י, עיין מנחת שי. וכן מצא קעניקוט בשני ספרים כ״י.
אמנם המתרגם האלכסנדרי והסורי והיירונימוס היו קוראים: בצורות בבי״ת.
[ובאמת הנכון בנו״ן, כי בבי״ת ענינו הִמָנַע העשייה, לא הידיעה, כמו ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות {בראשית י״א:ו׳}, ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה (איוב מ״ב:ב׳).]א
א. ההוספה בסוגריים המרובעים היא ממהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן). ההוספה לא נכללה בדפוס ראשון, ואפשר ששד״ל חזר בו ממנה. בכ״י קולומביה נוסף גם: ״וגם מליצת: ונצורות ולא ידעתם {ישעיהו מ״ח:ו׳} ראיה שנכתבו הנבואות חלק ב׳ מישעיה קודם זמנו של ירמיה.״ והשוו שד״ל ירמיהו ל״א:ל״ד.
קרא אלי ואענך – נגד מ״ש למעלה (ט״ו ט״ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שע״י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע״י השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה׳ והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה׳ יענהו לנבאותו בעת שירצה גדולות מהיותם חוץ לטבע,
ובצורות וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד ולא ידעתם – כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות.
ובצרות – דברים סגורים ונעלמים, כבני אדם בעיר בצורה, שֶׁיִּבָּצֵר מאדם להכנס בתוכה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For thus says Hashem, the God of Israel, concerning the houses of this city, and concerning the houses of the kings of Judah, which are broken down to make a defense against the mounds and against the sword;
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הנתצים אל הסללות ואל החרב – רוצה לומר: ״בסללות ובחרב״, וכמוהו באות בי״ת: ״ואל הארן תתן את העדת״ (שמות כ״ה:כ״א), כלומר ״ובארון״, וזאת בי״ת לתיאור <המקום>, והבי״ת של ״בסללות ובחרב״ היא בי״ת לציון כלי-העזר.1
1. השווה: אותיות העניינים, ערך ׳אל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳אלה׳; רד״ק.
הנתוצים אל הסוללות – לעשות מהם סוללות תלים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל הסוללות להלחם מעליהם אל הכשדים.
ואל החרב – לתקפא שורא מן קדם דקטלין בחרבא.
that are demolished for the mounds To make mounds of them, mounds piled up high which the city dwellers build to ascend the mounds to wage war from upon them with the Chaldeans.
and for the sword To strengthen the wall against those who slay with the sword.
כי כה אמר י״י, אל הסללות ואל החרב – כמו בסללות ובחרב וכן ואל הארון תתן את העדות (שמות כ״ה:כ״א) – כמו ובארון, אלא שאותה בי״ת הכלי וזאת בי״ת העזר ופי׳ החרב כשילים המפילים המגדלים וכן ומגדלותיך יתץ בחרבותיו (יחזקאל כ״ו:ט׳).
וסללות פירשנוהו.
כי כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל כי נקרא עדיין שמו על ישראל לפי שעוד ישובו ליראתו ולעבודתו, וזכר ראשונה ענין ירושלם כי הוא היה הראש וזהו על בתי העיר הזאת רוצה לומר מהשרים ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים שנשרפו באש, ואומרו אל הסוללות ואל החרב
הנתוצים – ענין שבירה והריסה.
אל הסוללות – על הסוללות ר״ל בעבור סוללות והם התלים שעושים לעלות עליהם להלחם.
ואל החרב – בחרב כמו ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א) ומשפטו ובהארון.
על בתי העיר הזאת – רצה לומר בתי השרים ויתר העם.
הנתוצים – אשר המה עתה נתוצים בעבור לעשות מאבניהם סוללות מבפנים לעלות עליהם להלחם מול הכשדים.
ואל החרב – ר״ל וינתצו אותם בחרב והוא שם כלי עשוי לשבר בו וכן ומגדלתיך יתוץ בחרבותיו (יחזקאל כ״ו:ט׳).
הנתוצים – הקרובים להיות נתוצים. ובספר אחד כתוב: הנתונים.
אל הסוללות – על הסוללות – על ידי הסוללות.
(ד-ה)אל הסוללות – ר״ל ע״י הסוללות.
והחרב – הוא הכשיל שמפילים בו הבנינים, וכן ומגדלותיך יתוץ בחרבותם, ומ״ש באים להלחם מוסב על הסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על ישראל.
(ד-ה)אל הסוללות ואל החרב באים להלחם ר״ל שבתי העיר נתוצים ע״י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם, אשר הכיתי ר״ל שנענשו אם ע״י ה׳ בעצמו עונש השגחיי, ועז״א אשר הכיתי באפי ובחמתי – ואם מעצמו ע״י הסתרת פנים, ועז״א ואשר הסתרתי פני – כמ״ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ״ז היה על כל רעתם בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא.
ואל החרב – אולי לפעמים נכנסו הכשדים דרך הבקעים הנעשים בחומה על ידי הסוללות וגורשו משם; מכל מקום בהלחמם עם בני העיר הציתו אש באיזה בתים או נתצום.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
while men come to fight with the Chaldeans, and to fill them with the dead bodies of men, whom I have killed in My anger and in My wrath, and for all whose wickedness I have hid My face from this city,
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ולמלאם את פגרי האדם – ואת הבתים אשר נתצו עושים קברות לפגרים שנהרגים בתוך העיר.
ואשר הסתרתי וגו׳ – כה אמר י״י הנני מעלה לה וגו׳.
and to fill them with the corpses of the men And the houses that they demolished they make into graves for the corpses of those killed within the city.
and that which I have hidden, etc. So said the Lord: Behold, I will bring it, etc.
באים להלחם – אמר למה היו נתוצים לפי שהיו באים יושבי הבתים להלחם עם הכשדים ולא פתחו להם לפיכך התחזקו הכשדים והכו הבתים בסללות ובחרב עד שלכדו העיר.
ולמלאם את פגרי האדם – והם גרמו גם כן למלא הבתים פגרי אדם שנלחמו בם הכשדים.
באים להלחם את הכשדים ולמלאם את פגרי האדם אשר הכיתי ונבוכו המפרשים בפירושו מאד ופירשו אל הסוללות ואל החרב בסוללות ובחרב שלפי שאנשי ירושלם באו להלחם את הכשדים ולא פתחו להם לכן התחזקו הכשדים והכו הבתים בסוללות ובחרב ויושבי הבתים גרמו למלאת את הבתים מפגרי האדם שהם בני יהודה. ואתה רואה כמה מהדוחקים והחסרונות בכתוב יסבול הפירוש הזה, ולי נראה לפרשו באחד משני דרכים. האחד, הוא שהפסוק הזה כולו הוא יעוד רע יאמר שהשם גזר על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה שיהיו נתוצים ועד״מ ומליצה אמר וצוה השם אל הסוללות ואל החרב הבאים מבבל להלחם עם הכשדים על ירושלם כי הוא יתברך צוה ואמר לסוללות ולחרב ההם שינתצו בתי המלכים והשרים, וגם כן צוה לסוללות ולחרב למלאם רוצה לומר לבתים הנזכרים מפגרי האדם אשר הכיתי באפי והם בני יהודה וירושלם, ויהיה את הכשדים כמו עם הכשדים, וכן את יעקב איש וביתו באו (שמות א, א) עם יעקב. והדרך הב׳ בפירוש זה הפסוק הוא, שיהיה הפסוק הזה כולו נחמה, וענינו שאמר השם על בתי העיר הזאת רוצה לומר בעבור בתי העיר הזאת ובתי מלכי יהודה שנתצו הכשדי׳ אמר השם אל הסוללות ואל החרב של פרס ומדי שיבואו להלחם אל הכשדים לתת נקמת ה׳ בבבל, לפי שנתצו הבבליים הבתים בירושלם ושאותם הסוללות והחרב הבאים להלחם על הכשדים ימלאו רוצה לומר ערי הכשדים את פגרי האדם והם הכשדים שהרגו פרס ומדי, ועליהם אמר אשר אנכי הכיתי באפי ובחמתי לפי שאנכי קצפתי מעט והכשדיים עזרו לרעה בחרבן ירושלם ולכן יהיה ענשם מדה כנגד מדה שסוללות פרס ומדי יתצו ערי הכשדים כנגד מה שעשו הכשדים בירושלם בסוללותיהם ושיבא על הכשדיים חרב פרס ומדי וימלא עריהם מפגריהם בעבור מה שמלאו הם בתי ירושלם מפגרי היהודים, וזה פי׳ נכון מתישב על המלות, וזה נחמה רבה שיתן השם לערי יהודה נקמה מאויביהם ואומרו אשר הסתרתי פני מהעיר וגומר ענינו ואמנם במקום שבזמן החטאים הסתרתי פני מהם
ולמלאם – בספרים כ״י ודפוסים ישנים אין דגש בלמ״ד. ובנוסחא מדוייקת יש עליה הקו של רפי.
באים להלחם – ר״ל כי לא יאבו לקבל עליהם עול שעבוד והמה באים להלחם עם הכשדים והיא סבה למלאות הבתים ההם את פגרי האדם וכו׳.
ואשר – ועל אשר הסתרתי פני מן העיר בעבור רעתם ולכן ימלא הבתים מפגרי המתים.
באים להלחם את הכשדים – באים פעל סתמי (man gest, on va, itur si va). כלומר: הנה אנשי ירושלם באים להלחם נגד הכשדים, והם יגרמו למלא בתיהם פגרי האדם (וקרובים לזה דברי רד״ק). והפסוק הזה הוא מאמר מוסגר, והוא נבואה לרעה. ועיקר הנבואה אמנם הוא לטובה: כה אמר ה׳ על בתי העיר הזאת וגו׳ {ירמיהו ל״ג:ד׳} הנני מעלה לה ארוכה וגו׳ {ירמיהו ל״ג:ו׳}.א
א. במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) מופיע כאן: ״באים להלחם את הכשדים – וחוזר למעלה: הסוללות והחרב באים להלחם עם הכשדים (כמו: את יעקב איש וביתו באו {שמות א׳:א׳}) ולמלא את הבתים הנזכרים למעלה את פגרי האדם וגו׳, והיא מליצה שירית כאילו ה׳ שלח עם הכשדים את הסוללות והחרבות, וצוה להן למלא את בתי ירושלם פגרים (דון יצחק). ולודוביקוס די דיו, שנוררער, וראזנמילר פירשו מלת את יתרה, הכשדים באים להלחם, וזה רחוק.״ בכ״י קולומביה הועבר על הביאור קולמוס.
וגליתי להם עתרת שלום ואמת – אמר וגליתי לפי שהיה דבר הקץ מכוסה עד יום הגאולה, עתרת פי׳ רוב כי כל לשון עתרת הוא ענין רבוי מה שהוא בענין תפלה כמו ויעתר יצחק (בראשית כ״ה:כ״א) – הוא ענין רבוי תפלה, וכן העתרתם עלי דבריכם – רבוי דבריכם.
אעלה להם ארוכה ומרפא לצרותיהם בזמן ההוא, ואמר כנגד ירושלם וכנגד הגולים ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום כי בעבור שהיה קץ הגאולה מכוסה אמר שבזמנה יגלה להם אותו, וכן אמר דניאל (דניאל יב, ט) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ מכלל שלעת קץ יגלה, ועתרת הוא לשון רבוי רוצה לומר רוב שלום ואמת שיהיה ביניהם.
אבל לא יהיה כפקידת בית שני ששבו לירושלם מבני יהודה ובנימן בלבד
מעלה לה ארכה – בס״א כ״י ארוכה בוא״ו שורק ולא יתכן מטה שכתבתי לעיל סימן ל׳.
ורפאתים – במק״ג נמסר עליו לית וחסר יו״ד אבל בספרים מדוייקים ב״י ודפוסים ישנים ביו״ד.
ארוכה – ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ב) ולתוספת ביאור אמר ומרפא.
וגליתי – מלשון גלוי.
עתרת – ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (יחזקאל ח׳:י״א).
הנני מעלה לה – הנה אעלה רפואה להעיר הזאת וירפאו גם אנשיה ר״ל העיר תבנה ואנשיה ישובו לה.
וראזנמילר פירש: לשון עושר. ולא מצאנו לשון עושר להוראה מושאלת.
ולי נראה: כל לשון עתר נגזר מלשון עטר בלשון סורי, שענינו עליית העשן. ועיין פירושי בראשית כ״ה:כ״א. וכאן הכוונה: אגלה להם מקום עליית השלום, אגלה להם מקוםא השלום, מקום שהשלום צומח ועולה משם, כמו שאמר: הנני מעלה לה ארוכה.
ואמת – ושלום אמת, שלום קיים ומתמיד.
א. כן בדפוס ראשון. בכל כתבי היד: מקור.
ארוכה ומרפא – ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא לחולי פנימית (כנ״ל ל׳ י״ז).
עתרת – ענין ריצוי כמו ונעתר להם ורפאם (ישעיהו י״ט), השלום יתרצה להם.
הנני מעלה לה ארוכה – שע״י ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ,
ומרפא על החולי הפנימית וגליתי להם עתרת ר״ל אגלה להם איך יעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד.
ארכה – רפואה המארכת ימי אדם נוטה למות.
עתרת – אולי הוא מלשון ויעתר לו ה׳ (ראש פרשת תולדות), סימן שהקשבתי תחנתם.
I will cleanse them from all their iniquity by which they have sinned against Me; and I will pardon all their iniquities, by which they have sinned against Me, and by which they have transgressed against Me.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואם עתה בחרבנם נתחייבו גלות על כל רשעתם הנה בזמן ההוא לא יהיה כן כי אטהרם מכל עונם וגומר, וזכר בזה חטאת ועון ופשע שלשת מיני העבירות שמכולם יטהרם.
וסלחתי לכול – לית מלא וקריאתו בקמץ חטוף כדין כל המוקף וכן כתב בעל מסורת המסורת בדבור שביעי והוא חד מן מלין יתרין וא״ו וחטפין קמצין על פי המסורת וסימן במסרה רבתא אות הוא״ו.
עונותיהם – בספרים מדוייקים מלא וא״ו אחר הנו״ן ובמ״ג שלנו מהדפוס עוונותיהם ב׳ מלא וסימן וסלחת לעמך ויכלמו מעונותיהם (יחזקאל מ״ג) ונראה לי להגיה וסלחתי לכל עונותיהם שהוא פסוק הכתוב כאן במקום וסלחת לעמך שהוא במלכים א׳ ח׳ כי אין מלת עונותיהם באותו פסוק.
אשר חטאו, ואשר פשעו – לענין הסליחה מוסיף שיסלח על הפשיעה והמרד, אבל הטהרה עקרו מן העון שעי״ז נטמאה הנפש ע״י עוות השכל שזה ההבדל בין עון ופשע.
וטהרתים – על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה׳, נגד הטומאה וטהרתי – נגד הקטרוג וסלחתי.
חטאו – עון קל ומפיתוי יצר הרע.
פשעו – חטא כבד ומחמת חסרון יראה ממני, המורה שעוברים (פשׁע – פשׂע, כפשע ביני ובין המות, שמואל א כ׳:ג׳, ובלשון חכמים פסע) על דברי ודורסים אותו ברגליהם כי נבזה בעיניהם.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And it shall be to Me for a name of joy, for a praise and for a glory, before all the nations of the earth, which shall hear all the good that I do to them, and shall fear and tremble for all the good and for all the peace that I procure to it.'
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
על כל הטובה ועל כל השלום אשר אני עושה לה – פי׳ לירושלם.
ופחדו ורגזו – ואף על פי שנמצא כמו זה על ישראל, הנה הנכון אצלי הוא שהוא רמז לכל גויי הארץ.
ואם בעת חרבנם היו ישראל דואגים בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א, ד) הנה אז לא יהיה כן כי יהיו לשם ששון לתהילה ולתפארת לכל גויי הארץ וגומר, וגם הנגאלים עצמם לא יחטאו עוד כי יפחדו מחטוא באופן שלא יאבדו הטובה והשלום אשר יתן השם להם, וכמו שאמר הושע (הושע ג, ה) ופחדו אל ה׳ ואל טובו באחרית הימים כי הפחד על הטובה הוא שלא תבוא לידי אבדון.
לשם – ענין פרסום.
ורגזו – ענין תנועת הרעדה וכן רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).
והיתה לי – הדבר הזה תהיה לי לפרסום ששון ולתהלה לכל הגוים השומעים הטובה אשר אעשה לישראל כי כולם ישמחו בתשועת ישראל ויהללו ויפארו את ה׳ על כי אז יכירו האמת שה׳ הוא האלהים.
ופחדו ורגזו – ישראל יפחדו וירעדו מחטא עוד בעבור כל הטובה וכו׳ ר״ל יפחדו לחטוא שלא יאבדו הטובה המרובה.
עושה לה – ר״ל לירושלים.
והיתה לי – ירושלם שהזכיר למעלה (פסוק ד׳, ה׳).
לשם ששון – שם המביא ששון לבעליו.
ופחדו ורגזו – הגוים.
לשם לתהלה ולתפארת – התבאר סימן י״ג.
ופחדו ורגזו – הרוגז הוא החיל ותנועת הגוף ויהיה ע״י חרדה או קנאה או התעוררות יתר כחות הנפש.
והיתה – ועל העתיד יהיה לי לשם ששון,
ופחדו ורגזו המאמרים מקבילים ופחדו על כל השלום שעי״כ יפחדו מהם להלחם אתם, ורגזו על כל הטובה.
ורגזו – לא ישקיטו עוד נפשם, כי ידעו כל מה שהרעו לבני ישראל.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Thus says Hashem, 'Yet again there shall be heard in this place, about which you say, 'It is waste, without man and without animal, even in the cities of Judah, and in the streets of Jerusalem, that are desolate, without man and without inhabitant and without animal,'
א. הַֽנְשַׁמּ֗וֹת א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת (חטף)
תרגום יונתןמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז״א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע״י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה.
חרב הוא – קרוב להחרב.
תרגום יונתןמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
the voice of joy and the voice of gladness, the voice of the bridegroom and the voice of the bride, the voice of those who say, 'Give thanks to Hashem of Hosts, for Hashem is good, for His loving kindness endures forever'; and of them who bring sacrifices of thanksgiving into the house of Hashem. For I will cause the captivity of the land to return as at the first,' says Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מביאים תודה – ולא אמר חטאת ואשם לפי שבזמן ההוא לא יהיו בהם רשעים וחוטאים כי כלם ידעו את י״י. וכן אמרו רז״ל כל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא חוץ מקרבן תודה.
ואם עתה ירושל׳ בכה תבכה מאין הפוגות הנה אז לא יהיה כן כי ישמע במקום הזה קול שמחה קול חתן וקול כלה שיעשו בארצותם חופות חתנים ובפרט ישמע קול הודאה שיאמרו כולם הודו את ה׳ צבאות כי טוב רוצה לומר שקבץ צבאות ישראל ויהודה ולכן יביאו תודה בית ה׳ לפי שאשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה׳.
קול ששון וקול שמחה – חד מן ג׳ פסוקים דאית בהון ד׳ עמים אזכרה וסימן מסרתי בד״ה ב׳ י״ד.
קול ששון – מוסב על המקרא שלפניו לומר עוד ישמע במקום הזה קול ששון וכו׳.
קול חתן – קול שמחת חתן.
כי לעולם חסדו – כי עד עולם יעשה חסד.
מביאים – והמה יהיו מביאים קרבן תודה בבית ה׳ הבא על הנס.
כי אשיב – אל ארצם אשיב את שבותם להיות בטובה כמאז.
(יא-יב)קול ששון ע״י הזווגים שיעשו,
קול אומרים הודו על הנסים שיעשה להם, ונגד מ״ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו׳, ונגד מ״ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה נוה רועים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Thus says Hashem of Hosts, 'Yet again shall there be in this place, which is waste, without man and without animal, and in all the cities of it, a habitation of shepherds causing their flocks to lie down.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מרביצים צאן – בכל מקום מאין פחד יהיה לרועים נוה וירבצו שם צאנם בלי פחד.
וכמו שבזמן החרבן נעדרו מן הארץ האדם והבהמה ככה בזמן הגאולה בשוב העם יתרבו הבהמות ועל זה אמר כה אמר ה׳ צבאות עוד יהיה במקו׳ הזה שהוא עתה חרב מאין אד׳ ומאין בהמה שהוא ירושלם וכל עריו נוה רועים מרביצים צאן עד שתמלא כל הארץ מהם.
נוה – ענין מדור.
מרביצים – ענין שכיבה לנוח.
במקום הזה – הוא ירושלים.
ובכל עריו – בכל ערי ישראל.
נוה רועים – בכל המקומות יהיו מדורי רועים המרביצים צאן כי יתרבו צאנם מאד.
In the cities of the hill country, in the cities of the lowland, and in the cities of the South, and in the land of Benjamin, and in the places about Jerusalem, and in the cities of Judah, shall the flocks again pass under the hands of him who numbers them,' says Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עוד תעבורנה הצאן וגו׳ – יצאו ויבאו ישראל ע״י מנהיג הולך בראשם.
flocks shall again pass, etc. Israel will come and go under the hands of a king who walks at their head.
על ידי מונה – כשם שעושה הרועה שמוציא את הצאן במינין ומכניסין במינין. וי״ת: עוד יתנהון עמא לפתגמי משיחא אמר י״י.
בערי ההר בערי השפלה – בלא וי״ו והבאים אחריהם בוי״ו.
על ידי מונה – ישראל נמשל לצאן והרועה הוא המלך ודרך הרועה למנות צאנו אם חסרה אחת מהן או יאמר זה הענין לכלות הפושעים מישראל בצאתם מהגלות כמו שמפורש בספר יחזקאל ואמר שם והעברתי אתכם תחת השבט (יחזקאל כ׳:ל״ז). וזהו שאמר הנה גם כן עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.
בערי ההר שהם המקומות הגבוהים, ובערי השפלה שהם המקומות השפלים, ויתרבה הצאן והבקר כל כך עד שלא יוכל בעל הצאן למנות את צאנו ויצוה מונה אחר למנותם ועל זה אמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ואפשר לומר שאמר זה על העם שיתרבו מאד ויתן השם עליהם רועה שלא יפזר את הצאן כמו שעשו מלכי ישראל ויהודה אבל יהיה רועה נאמן ומונה אותם כדי שלא יאבד צאן מהעדר, ועל המלך הצדיק אמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה ולכן סמך לזה ייעוד מלך שיקים השם להם מבית דוד וזרעו שהוא יהיה המונה:
מונה – מלשון מנין ומספר.
בערי ההר – בערים העומדים על ההר ובעמק ובפאת הדרום.
עוד תעבורנה – ר״ל כ״כ יתרבו הצאן עד שלא יספיקו בעליהם למנותם בעצמו ויעמיד מונה במקומו להעביר הצאן לפניו למנותם.
תעבורנה הצאן – נראה לי כפשוטו. כי אמר כמה פעמים: ומאין בהמה {ירמיהו ל״ג:י׳}, ועתה אמר שתהיה שם בהמה לרוב. ורבוי המקנה איננו בזולת רבוי היושבים.
על ידי מונה – לידע אם חסרה אחת מהן.
או: ליטול מהן המעשר.
עוד תעבורנה הצאן ע״י מונה אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם.
מונה – את הצאן בכל לילה בשובן לרפת.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
'Behold, the days come,' says Hashem, 'that I will perform that good word which I have spoken concerning the house of Israel and concerning the house of Judah.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
In those days, and at that time, I will cause a Branch of righteousness to grow up to David; and he shall execute justice and righteousness in the land.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אז יצמיח לדוד צמח צדיק וכבר ניבא זה עצמו ירמיהו למעלה האמנם אמר שם צמח צדיק וכאן אומר צמח צדקה, והענין אחד שתהיה הצדקה והיושר בלבו ותבונתו גם שהוא יעשה משפט וצדקה בארץ ולכן ראוי שתקרא צמח צדקה, ובעבור שהוא יהיה מבית דוד ממלכות יהודה ומיושבי ירושלם
אצמיח לדוד – מזרעו אצמיח צמח צדקה זהו מלך המשיח והוא יעשה משפט וצדקה.
וזה אשר יקרא לה י״י צדקינו – ת״י: ודין שמא דיהון קרן להון יתעבדון לנא זכוון מן קדם י״י בגווה.
ור׳ מנחם ז״ל פירש:
וזה אשר יקרא לה י״י – לירושלם צדקינו וכתיב יקרא לך עיר הצדק (ישעיהו א׳:כ״ו).
זהו אשר יקרא לה י״י צדקנו – הקב״ה יקרא לירושלם י״י צדקנו כלומר שיושביה יאמרו י״י צדקנו.
ויונתן תרגם: ודין שמא דיהון קרן לה יתעבדון לנא זכון מן קדם י״י בגוה ולמעלה אמר על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו י״י צדקנו (ירמיהו כ״ג:ו׳). ושניהם עולים לענין אחד ושם פירשנוהו. וא״א ז״ל פירש וזה אשר יקרא לה הקב״ה שהוא י״י צדקנו.
לכן אמר כנגדם בפרט בימיו תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח, ואומרו וזה שמו אשר יקרא לה ה׳ צדקנו אפשר לפרשו על ירושלם וכמו שאמר יחזקאל (יחזקאל מח, לה) ושם העיר מיום השם שמה כי מפני שצדק ילין בה מאת השם לכן תקרא העיר ה׳ צדקנו. והיותר נכון בפירושו הוא כמו שפירשתיו למעלה שבעבור שאמר אצמיח לדוד צמח צדק׳ שאמר צדקה בלשון נקבה כנגד ירושלם כאילו אמר צמח ירושלם שהיא צדקה לכן אמר הנביא וזה השם רוצה לומר צדקה אשר יקרא לה לירושלם ה׳ צדקנו כי הוא יתברך יקרא את ירושלם בזה השם צדקה לפי שיתמיד בה משפט וצדקה תמיד, ולפי שייחס מלך המשיח לירושלם ולבני יהודה כמו שאמר בימיו תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח חשש אולי יחשוב השומע שיהיה מלך המשיח מולך על בני יהודה ולא על בית ישראל ולכן אמר בסמוך
ה׳ צדקנו – עיין מ״ש לעיל בסימן כ״ג.
וזה אשר יקרא לה – וזה השם אשר יקרא המקום לירושלים.
There shall not be cut off permanently, but if it is discontinued, it will ultimately be reinstated.
כי כה אמר השם לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל כי כמו שימלוך על יהודה ימלוך על ישראל, ואתה תדע שהיו בישראל שני השתלשליות אחד מהמלכים שהיו כולם נמשכים מזרע דוד והשני מהכהנים שהיו כולם מזרע אהרן, והנה כשנחלקו המלכיות ומלך ירבעם על ישראל שלא היה מזרע דוד ולא מזרע יהודה כי אם משבט אפרים בראותו שנפסק ההשתלשלות הראשון
ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים – א״ר לוליינא שאל קריטיס אחד את ר׳ יוסי מה שאני רואה את תורתכם פלסטרין הוא שכתוב ולכהנים הלוים וגו׳ והרי חרב בית המקדש ובטלו הקרבנות, אמר להם ח״ו אין דבר בתורה פלסטרין ולא דבר של שקר אלא כל התורה היא אמת א״ל הקב״ה לכהנים וללוים אם אתם עוסקים בתורה בקרבנות מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבים בכל יום עולה וכליל, וכה״א וללוי אמר תומיך ואוריך וגו׳ יורו משפטיך ליעקב, וכה״א כי חסד חפצתי ולא זבח, וכה״א זאת התורה לעולה למנחה, לא עולה ולא מנחה.
כל הימים – לא יכרת להם זרע הראוי להעלות עולה ולהקטיר מנחה.
for all time There shall not be cut off from them seed fit to offer up a burnt-offering or to burn a meal-offering.
עשה להפסיק גם כן ההשתלשלות השני ועשה כהנים מקצה העם משאר השבטים שלא היו משבט לוי ולא מזרע אהרן, ומפני זה ייעד במקום הזה על שני ההשתלשליות באומרו לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל רוצה לומר שלא תכלה משפחתו לשתבוא המלוכה לזרע אחר וגם לא יכלה זרעו בנקבה כענין בנות צלפחד כי תמיד לא יכרת לו איש רוצה לומר זכר והוא ישב על כסא בית ישראל כל השנים עשר שבטים יחד, וכן לא יכרת לכהנים הלוים רוצה לומר לכהנים שהם משבט לוי איש שיהיה מעלה עולה וכו׳, כי ישובו שני ההשתלשלויות למעמדן הראשון.
מעלה עולה – הספרים חלוקים מין מלא לחסר ויש להכריע שהוא מלא וא״ו דליכא שום חסר בסיפרא רק כי יצמו וגו׳ וכי יעלו עלה בסימן י״ד וכן נמסר שם ובפרשת נשא.
ולכהנים הלוים – הכהנים בני לוי.
לא יכרת – לא יהיה נכרת מהם איש מלפני מלהיות מעלה עולה וכו׳.
כל הימים – ר״ל כל הימים לא יהיו נכרתים כי עד עולם תהיה העבודה בהם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל
אם תפרו את בריתי היום – במשמעות: ״תופר״, ושיעור <הכתוב> יהיה כך: ״אם תופר בריתי עם היום ועם הלילה״, כלומר: אם יוסרו בריתותי הנמשכות עם הבקרים והערבים וייבטלו, או אז תיבטל הבטחתי לכם שלא ייכרתו זרעכם ומלכותכם.1
1. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 312, 342 (רקמה, עמ׳ שכח, שנט). נראה, כי הנחיצות לשינוי הזה נבעה הן מן ההקשר (סוף הפסוק), הן מן הידיעה שאין הדבר – הפרת הברית עם היום ועם הלילה – בידי בני האדם. בפירוש זה ישנו חיזוק לדברי פרשננו לעיל, על לא, לא. ת״י ורד״ק מסבירים את הפסוק כמכוון לאי יכולת בני האדם לעשות זאת.
אם תפרו את בריתי היום – אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי את היום ואת הלילה להיותם בעתם אשר כרתי לנח ובניו ויום ולילה לא ישבותו (בראשית ח׳:כ״ב).
If you break My covenant with the day If you can break My covenant that I formed with the day and with the night to be in their time, which I formed with Noah and his sons, "And day and night shall not cease" (Bereshit 8:22).
אם תפרו את בריתי היום – ת״י: כמה דלית איפשר דיבטל קיימי דאקמית עם יממא.
כה אמר י״י אם תפרו את בריתי היום – אם תוכלו להפר בריתי שכרתי עם נח ובניו עוד כל ימי הארץ וגו׳ ויום ולילה לא ישבתו (בראשית ח׳:כ״ב). כמו שזה לא יופר ולא ישבות כן לא תופר בריתי את דוד שכרתי לו ברית להיות מלכותו קיימת וכן בריתי שכרתי עם אהרן ועם בניו.
בעתם – על סדר התקופות.
אם תפרו את בריתי היום – גם זה ממין ההקש התנאי שקדם זכרו.
אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה – רוצה לומר אם אפשר שתופר ותבטל ההנהגה הטבעית המסודרת מהיום והלילה.
תפרו – ענין בטול.
בריתי – ענינו בכ״מ דבר מתקיים.
בעתם – מלשון עת וזמן.
אם תפרו – אם תוכלו להפר את בריתי אשר העמדתי אל היום וכו׳.
ולבלתי – ולבל יהיו יומם ולילה בעת שקבעתי להם והוא כפל ענין במלות שונות.
את בריתי היום – בריתי עם היום (רש״י). והיא מליצה שירית, כאלו ה׳ כרת ברית עם היום והלילה שיהיו תמיד בעתם.
את בריתי היום – את בריתי ברית היום.
אם תפרו – ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שא״א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א״א שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו שלא יפר בריתי היום והלילה – ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שא״א לבלתי היות יומם ולילה בעתם.
היום – דרך משל, כאילו כרת ברית אתם שלא יחדלו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
then may also My covenant be broken with David My servant, that he shall not have a son to reign on his throne; and with the Levites the priests, My ministers.
גם בריתי תופר את דוד – תרגום: אף קיימי לא יבטל דאקמית עם דוד.
יהיה אפשר שבריתי תופר את דוד מהיות לו בן מולך על ישראל כולו כמו שהיה כסא דוד וכן את הכהנים הלוים מהיותם משרתים בעבודת ביתי. והנה קרא את חקות שמים וארץ ברית, להיותם דבר עומד וקיים בברית. ואמר תופר לנכח, שישראל עצמם עשו חלוק המלכיות, ולכן אמר כנגדם: אם יש יכולת בידכם לשנות חוקי השמים ביום ובלילה כן יהיה בידכם להפר עוד ברית דוד במלוכה וברית אהרן בכהונה.
גם בריתי – אז גם בריתי תופר עם דוד לבל היות לו בן מולך על כסאו וגם תופר הברית עם הכהנים בני לוי המשרתים אותי לבל ישרתו עוד ור״ל כמו שאין בידכם להפר הברית שעם היום והלילה כן א״א שיופר הברית שעם דוד ושעם הכהנים.
As the army of the sky can't be numbered, neither the sand of the sea measured; so I will multiply the seed of David, My servant, and the Levites who minister to Me.'"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אשר לא יספר – כמו כאשר, וכן אשר ראיתם את מצרים היום.
משרתי אתי – כמו מי המרים, מלאכי רעים.
אשר – עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה.
אשר – כאשר, כמו שלא יספר וימד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"Don't you consider what this people has spoken, saying, 'The two families which Hashem chose, He has cast them off? Thus they despise My people, that they should no longer be a nation before them."
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואת עמי ינאצון – ובדברים האלה הם גורמים לעמי לנאץ מהיות גוי לי.
לפניהם – לפני דבריהם אלה שמלמדין אותן לומר לא ישוב הקב״ה מחרונו עוד ולא תועיל לכם תשובה.
The two families Viz. royalty and the priesthood.
and they make My people despise And with these words, they cause My people to despise being a nation to Me.
before them According to these words of theirs, that they teach them to say that the Holy One, blessed be He, will no longer return from His anger, and repentance will not avail them.
הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות – זה זרע דוד והלוים שבחר י״י בם עתה מאסם.
ואת עמי – הטוב.
ינאצון – בדבר הזה שאומרים להם שלא יהיו עוד אילו ב׳ משפחות מושלין עליהן ויוצאין לפניהן לפי שכבר מאס הקב״ה בהן.
הלוא ראית, שתי המשפחות – משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר י״י בהם להיות מנהיגי העם.
ואת עמי ינאצון – וכיון שראו שהאלהים מאסם ינאצו בניהם את ישראל מהיות עוד גוי לפניהם ולא יוכיחום ולא ינהיגום בדרך ישרה כי חשבו כי פסקה המלכות והכהונה כי רוב ישראל גלו והנשארים נתונים ביד גויי הארצות.
ואדוני אבי ז״ל פירש ואת עמי כמו ועמי כלומר כיון שראו עמי כי אלהים מאסם גם הם ינאצו אותם ולא ילכו אחר מצותיו ולא ירצו להיות גוי לפניהם ולעשות מצותם ולפירושו יהיה את זה נופל על הפעל כמו ואת מלכינו ואת שרינו, ואת הברזל נפל אל המים (מלכים ב ו׳:ה׳). וכבר פירשנו אותם על הפעול ככל את שנופל על הפעול.
שתי המשפחות – משפחות דוד ויהודה ומשפחות לוי.
ואמר לו הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי משפחות אשר בחר השם בהם וימאסם והם משפחת דוד למלוכה ומשפחת אהרן בכהונה שמאסם השם ואין עוד מהם לא מלך ולא כהן, ולא די זה שאומרים בני הדור הזה, אלא שגם את עמי ינאצון, רוצה לומר בדבריהם שאומרים שמאסתים מהיות גוי עוד לפניהם, כלומר לפני המלך מבית דוד ולפני הכהן מזרע אהרן, כי בביטול המלכות והכהונה יבטל העם מהיותו עם השם יתברך וכמו שדרשו חכמים זכרם לברכה על אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאוהליו ישראל, שכאשר פרקו מעליהם מלכות בית דוד כן פרקו מעליהם מלכות שמים, והמפרשים פירשו ואת עמי ינאצון על זרע דוד וזרע אהרן שגם הם ינאצו את העם ולא יוכיחם כראוי.
ואת עמי ינאצון – וגם ימאסון את עמי ר״ל אומרים שמאסתי בהם לבל היות עוד גוי לפני שתי המשפחות האלה כי מאס בכולם ועוד לא ימלוך עליהם מי ממשפחת דוד ולא יכהנו בהם משפחת אהרן והם לא יהיו עוד נקראים בני עמם כי תתפרד החבילה.
העם הזה – היהודים עצמם היו אומרים כן.
ויאהן וראזנמילר אומרים: כי העם הזה – הם הכשדים. ואין נראה לי.
שתי המשפחות – בית אהרן ובית דוד (רש״י, רד״ק, ודון יצחק).
וראזנמילר פירש: יהודה וישראל.
ואת עמי ינאצון – בדבריהם שאומרים שמאסתים (דון יצחק).
והנה שרש נאץ בבנין הקל ענינו הרחקה ומאוס, כמו: ותוכחת נאץ לבי {משלי ה׳:י״ב}. וכאן הכוונה, האנשים האלה מישראל אומרים: כי ה׳ מאס בבית דוד ובית אהרן. ואומרים גם כן: כי עַם ה׳ מרוחק ונמאס מהיות גוי לפני המלך ולפני הכהנים. כללו של דבר אומרים: כי ה׳ מאס בעם ובמנהיגיו. וכנגד זה אמר למטה: זרע יעקב ודוד עבדי {ירמיהו ל״ג:כ״ו}.
ינאצון – בדבור. כמו: וטהרו הכהן {ויקרא י״ג:ו׳ ועוד}, וטמאו הכהן {ויקרא י״ג:ח׳ ועוד}. ואל תתמה שאמר: העם הזה ואמר: עַמִי, והכוונה תמיד על ישראל. כי באמת, האומרים כן אינם עַם ה׳, אף על פי שהם מזרע ישראל.א
א. שד״ל מסביר ש״העם הזה״ בגוף שלישי מוסב על הרשעים בעם, ו״עמי״ בגוף ראשון מוסב על הצדיקים בעם.
שתי המשפחות – הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה׳ להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכ״ז וימאסם – וכ״ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועי״כ את עמי ינאצון ויבזו אותם שא״א שיהיו עוד גוי לפניהם – ר״ל לפני שתי המשפחות, שא״א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה׳.
העם הזה – הכשדים.
שתי המשפחות – משפחת אהרן ומשפחת דוד.
גוי – לשון חשיבות, ו״עם״ לשון בזיון.
לפניהם – כל זמן שהם מושלים בעולם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אם לא בריתי יומם ולילה – אמר ר׳ אלעזר אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שמעון התימני אומר בזכות המילה אני קורע להם את הים שנאמר אם לא בריתי וגו׳, צא וראה אי זהו ברית שהוא נוהג ביום ובלילה אי אתה מוצא אלא מילה. אתה מוצא השבת והמילה מדיינים זה עם זה. השבת אומר אני גדולה ממך שבי שבת ממלאכת עולמו שנאמר וישבות ביום השביעי. אמרה המילה אני גדולה ממך שאלמלא אני לא נברא העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳. א״ר יהודה בר שלום משל לשתי מטרונות שהיו עומדות ולא היה אדם יודע ליתן לב להפריש אי זו גדולה מחברתה, כיון שהעביר אחת מלפני חברתה ידעו הכל שאותה שעברה מלפני חברתה היא אחת מלפני חברתה ידעו הכל שאותה שעברה מלפני חברתה היא הקטנה, כך ממה שאנו יודעים שהמילה דוחה שבת אנו יודעים שהמילה גדולה מן השבת, בא וראה כמה גדולה כחה של מילה שלא הניח אברהם מצוה שלא עשאה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו׳, ולא נקרא שלם עד שמל עצמו שנאמר התהלך לפני והיה תמים וגו׳.
אם לא בריתי וגו׳ – אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים גם זרע יעקב וגו׳ (ירמיהו ל״ג:כ״ו) ורבותינו דרשוהו לענין ברית התורה ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים וארץ אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות.
If not My covenant, etc. If it is possible that the covenant that I formed with day and night to be in their time should be abolished, and if it is possible for the statutes of heaven and earth to be abolished as though I had not placed them, also the seed of Jacob, etc. Our Sages, however, expounded it in regard to the covenant of the Torah and circumcision, to derive from here that because of them heaven and earth were created. But this Midrash does not fit the sequence of the verses.
(כה-כו)אם לא בריתי יומם ולילה – אם לא יתקיים בריתי שכרתי שלא לשבות יומם ולילה דכתיב עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילהא לא ישבותו (בראשית ח׳:כ״ב).
ואם ישבותו כל כך כאילו חקות שמים וארץ לא שמתי, גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעובמושלים אל זרע אברהם ישחקגויעקב – וכל זמן שיתקיים את היום ואת הלילה לא אמאס בם מקחת מהם מושלים על ישראל.
א. כן בכ״י מינכן 5. ״וקיץ... ולילה״ חסר בכ״י פרמא 2994.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״זרעו״.
ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״יצחק״.
כה אמר י״י אם לא בריתי – כלומר אם לא יהיה בריתי יומם ולילה ולא שמתי חקות שמים וארץ להיות חוק עולם אם לא יהיה זה לא יהיה זרע יעקב ודוד שאמאסם אבל כל זמן שתהיה קיימת בריתי עם שמים וארץ ועם יומם ולילה תהיה בריתי עם זרע יעקב ודוד (ירמיהו ל״ג:כ״ו) – עם זרע יעקב להיות גוי ועם זרע דוד להיות מושל, ולא הוצרך לחשוב משפחת הכהונה כי כבר זכרה למעלה ואת הלוים משרתי אותי (ירמיהו ל״ג:כ״ב). אבל שנה בדבר המלכות כי הוא עקר הנהגת ישראל מיראת המלכות.
אם לא בריתי וגו׳ – אם ימוש בריתי או יעדר בריתי, והקודם בזה ההקש הוא אמרו אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי והנמשך גם זרע וגו׳, וזה כענין מה שקדם: אם ימשו החקים האלה (ירמיהו ל״א:ל״ה), כמו שיפרש אחר כך מה זה הברית שמרו חקות שמים וארץ, רק שבא הקודם בזה בלשון שלילה או חסרה והכל נכון בהגיון, וגם באור זה יותר אוצר י״י יבוא.
ואמר ה׳ שאין הדבר כמו שחשבו האומרים האלה כי כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה רוצה לומר אם לא יהיה ויימשך בריתי יומם ולילה מתנועות הגלגל כאילו חוקות שמים וארץ לא שמתי במעשה בראשית.
אם לא בריתי – אם לא יתקיים הברית שעם היום והלילה אם יהיו חוקות והנהגות שמים וארץ כאלו לא שמתי להיות בטלים מחוק הנהגתם.
אם לא בריתי – אם לא תקום בריתי, אם תתבטל.
לא שמתי – אם לא אקיים בקביעות. ואולי מלת לא היא כאן שם דבר (על דרך: כלא חשיבין {דניאל ד׳:ל״ב}, הייתם לא {איוב ו׳:כ״א}, וישם לאל מלתי {שם כ״ד:כ״ה}) – אם בריתי יומם ולילה תהפך ללא, ואם חקות שמים וארץ אשים ללא.
כה אמר ה׳ אם לא בריתי ר״ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר שחקות שמים וארץ לא שמתי – שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר
לא שמתי – אם יבוא יום שלא אשים חקות אלה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
then I will also cast away the seed of Jacob, and of David, My servant, so that I will not take of his seed to be rulers over the seed of Abraham, Isaac, and Jacob; for I will cause their captivity to return, and will have mercy on them."
א. כִּי־[אָשִׁ֥יב] (אשוב) =ל,ק,ש1 ומ״ש ומסורות-א,ל וטברניות (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה [במג״ה גם הוסיפו קרי מנוקד למרות שאין הערת קרי בשוליים בכתר]) • א-כתיב=כִּי־אָשִׁ֥יב? האות כנראה יו״ד (במקום אָשִׁ֥וב בוי״ו) ואין הערת קרי, אמנם היא ארוכה וקצת דומה לוי״ו. ייתכן שבמלאכת ההגהה של הסופר לתקן את נוסח האותיות ע״פ המסורה, האות לא תוקנה בגלל שהיא כבר דומה לוי״ו. בנוסף ייתכן שבמלאכת סימון ההערות בשוליים, לא חש הסופר לציין כאן ״קרי״ בגלל שהאות נראית כמו יו״ד והצורך לציין ״קרי״ לא בלט.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גם זרע יעקב ו[דוד עבדי] – רוצה לומר: אהרן, כי שניהם יחד, כ[לומר, אהרן ודוד], מתייחסים לשם הסב, שהוא יעקב, ושניהם, אהרן ודוד, ״שתי המשפחות״ (פסוק כד), ויעקב אינו ״משפחה״ בפני עצמה, אלא הוא אבי ה״משפחות״ כולן.1
1. ו״חילוף״ מילים יש כאן, וראה: פרץ, ״חילוף״, עמ׳ 211. דעה זו מצויה גם בברייתא דל״ב מידות של ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי, מידה כ; וראה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 295 (רקמה, עמ׳ שט), בהרחבה. ראב״ע (צחות, עב ע״א, שפה ברורה, ט ע״ב) מתנגד לדרך הזאת ומפרש את הפסוק ככתבו, לאמור: הפסוק מדגיש שתי מעלות, שיהיה מזרע יעקב וגם מזרע דוד (ו״דוד״ הוא פרט הבא אחרי הכלל). ראב״ע אף מכנה את נותן פירוש זה בשם ״המהביל״, ומוסיף: ״וספרו ראוי להשרף״. גם רד״ק על אתר רואה את הפסוק ככתבו, ללא ״חילוף״, ולדעתו ״יעקב״ מציין את קיומו של העם, בעוד ש״דוד״ מציין את קיום המלוכה.
גם זרע יעקב ודוד – כתב רבי יונה המדקדק כי יעקב במקום אהרן לפי שזכר שתי המשפחות וכן אומר בל״ב מדות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי במדת מדבר שנאמר בזה ואינו ענין לו אבל הוא ענין לחברו כמו וזאת ליהודה שאינו ענין ליהודה שהרי נאמר שמע י״י קול יהודה (דברים ל״ג:ז׳) תנהו ענין לשמעון כיוצא בו גם זרע יעקב ודוד שאינו ענין ליעקב שהרי נאמר יצחק ויעקב תנהו ענין לאהרן ראיה לדבר שתי המשפחות שאמר וכבר פירשנוהו.
והחכם ר״א בן עזרא ז״ל פי׳ אך מי שהוא מזרע יעקב אמאס בעבור שאמרה תורה שלא יהא מלך מושל בישראל כי אם מיעקב ועוד שהוא ממשפחת דוד והם שתי מעלות.
אל זרע אברהם – כמו על וכן ואל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) כמו על ההרים.
ישחק – כתיב בשי״ן כמו בצד״י כי שני השרשים שוים בענין ושתי האותיות ממוצא אחד והוא אחד מד׳ הכתובים בשי״ן כנוי ליצחק.
כי אשוב – כתוב בוי״ו וקרי אשיב ביו״ד והענין אחד כי נמצא מן הקל יוצא בזה הענין כמו ושב י״י את שבותך וזולתו.
גם זרע יעקב וגו׳ – חלילה שיהיה בכאן שם תמורת שם, ומההכרח שיזכור בכאן בפרט שתי המשפחות שקדם זכרם (ירמיהו ל״ג:כ״ד), ושם ספור אחד ופה אחד, והכל נכון, וזכר יעקב שהוא הסוג, ואחריו דוד שהוא המין, והמושל בם יהיה מזרע הסוג והמין לא מנכרים כנבוכדנצר וזולתו, ולכן זכר אחר זה שלשת הסוגים העליונים רוצה לומר אברהם יצחק ויעקב.
ורחמתים – זה סיום יעוד בנין בית שני.
אם יהיה זה אפשר יהיה אפשר גם כן שאמאס את זרע יעקב שהוא שבט לוי לענין הכהונה וזרע דוד עבדי לענין המלכות, והוא אומרו מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם יצחק ויעקב. ויהיה זה כאשר אשיב את שבותם ורחמתים. ותהיה ההשנאה בזה, אבל בריתי יומם ולילה יהיה וחוקות שמים וארץ שמתי שהוא סותר הקודם ויוליד שזרע יעקב ודוד לא אמאס שהוא סותר הנמשך וזה עם היות שלא יצדק בגלות כי אין להם לא מלך ולא כהן, הנה יתקיים לזמן הגאולה כאשר אשיב את שבותם ורחמתים.
והנה הנבואה הכוללת הזאת תכלול נבואות רבות שבאו לירמיהו כולן על הענין הזה ובכלל אחת מהן באה לשון מורה על הנבואה בעצמה אם ויהי דבר ה׳ ואם כה אמר ה׳ וכדומה מהלשונות. ויש להבדיל ביניהן, כי הנה אומרו כה אמר ה׳ או כי כה אמר ה׳ או הנה ימים באים לא היה ביניהם הפסק זמן כי כולם נאמרו בנבואה מדובקת. אבל אומרו ויהי דבר ה׳ מורה שנפסקה הנבואה הראשונה ובאה אחרת אחריה. ואמנם נסמכה לראשונה להיותם מענין אחד ונפסקה הנבואה הראשונה לתת מרגוע לנביא בכחותיו ביקיצה אבל הם כולם ממין אחד.
ישחק – כתוב בסי״ן והוא חד מן ד׳ הכתובים כן כנוי ליצחק וסימן נמסר כאן במסורת ובעמוס ז׳.
אשוב – אשיב ק׳.
ישחק – יצחק כי זסשר״ץ מתחלף.
כי – כאשר.
שבותם – מלשון שביה.
גם זרע יעקב – אז אמאס גם זרע יעקב ודוד עבדי לבלי קחת מזרעו משלים על זרע אברהם וכו׳ ור״ל כמו שלא יבטל זמן היום והלילה וחוקות השמים והארץ כן לא אמאס זרע יעקב ודוד וה״ה לזרע אהרן ולקצר לא זכרו ומאליו יובן.
כי אשיב – ר״ל וזהו יהיה כאשר אשיב לארצם את בני השבי וארחם עליהם אז תשוב המלוכה לזרע דוד.
גם זרע יעקב ודוד – הזכיר יעקב כנגד: ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי {ירמיהו ל״ג:כ״ד}, והזכיר זרע דוד כנגד: שתי המשפחות {ירמיהו ל״ג:כ״ד} – כהונה ומלכות, והשמיט משפחת כהונה כדי לסיים בעיקר שהוא המלכות.
ור׳ יונה המדקדק אמר: כי יעקב טעות, וצריך לומר: אהרן. וזה מפני שלא הבין מקרא שלמעלה (כ״ד).
שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ור״ל מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב – שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו.
מקחת – גם מ״ם זו היא מ״ם השלילה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל