×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    34. לד34
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) אָ֚ז יִקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֔עַ לָראוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י מַטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃
    Then Joshua called the Reubenites, and the Gadites, and the half-tribe of Manasseh,
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    בְּכֵן קְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן וּלְשִׁבְטָא דְגָד וּלְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה.
    א[אז יקרא יהושע – אז כאשר ראה כי אשר דבר י״י אל בני ישראל לכבוש את הארץ, הכל בא, שכיבשו וחלקו, חשב בלבו שיקרא לראובני ולגדי. וכן: אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳) – אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה. וכן: ובית יעשה לבת פרעה (מלכים א ז׳:ח׳) – חשב בלבו שיעשה להב בית. ואין לפרשו כמו: ככה יעשה איוב (איוב א׳:ה׳) שהוא דבר ההווה תמיד, לפי שלא היה הקריאה אלא לשעה.]
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879. יש הקבלות מובהקות בינו ולבין רש״י שמות ט״ו:א׳ ומסתבר שהוא תוספת של רש״י עצמו. והשוו גם לתוספת המופיעה מיד לפניו בכ״י (המובאת ביהושע כ״א:מ״ב).
    ב. כן צ״ל. בכ״י לונדון 26879: ״לו״.
    {See Hebrew text.}
    אז יקרא יהושע לראובני ולגדי – לאחר שכיבשו ולאחר שחילקו.
    THEN JOSHUA CALLED THE REUBENITES, AND THE GADITES. [This occurred] after they conquered the land and divided it.
    אז יקרא יהושע – כך דרך המקרא לדבר העבר בלשון עתיד והעתיד בלשון עבר.
    ואחר זכר שכבר קרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה והזהירם מאד לשמור התורה וברכם ושלחם לאהליהם בנכסי׳ רבים ומקנה רב ובזהב ובכסף ובנחשת וברזל ובשלמות הרבה כי חלקו שלל אויביהם עם אחיהם וכן היה ראוי כי כן חלקו כל ישראל שלל הערים אשר באו להם בנחלה כמו שנזכר בתור׳.
    (הקדמה) פרשת חמש עשרה איך שלח יהושע הראובני והגדי לארצם וענין המזבח שבנו על הירדן. תחלתה אז יקרא יהושע לראובני וגומר, עד מימים רבים וגומר, ושאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
    השאלה הראשונה באומרו ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם אחיהם וגומר, ויראה שזה אשר אמרו כלו מותר, כי כבר נזכר במה שעבר פעמים הרבה, וגם אין לו צורך בכאן:
    השאלה השנית במה שאמר שתי פעמים וישמעו בני ישראל, בענין המזבח אמר ראשונה וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו וגומר, וחזר ואמר פעם שנית אחריו וישמעו בני ישראל ויקהלו וגומר:
    השאלה השלישית באומרו ויקהלו כל עדת בני ישראל לעלות עליהם לצבא, ואיך היו עולים עליהם לצבא קודם שישמעו טענתם? ולא ענש הכתוב אלא אם כן שישמע לכל אחד טענתו, כמו שעשה ה׳ יתברך לאדם שלא הענישו כי אם אחר שבא לדין לפניו, שנאמר (בראשית ג׳ ט׳) ויאמר לו איכה ויאמר וגו׳:
    השאלה הרביעית מה היה החטא אשר ראו ישראל בבנין המזבח הזה? שאמרו עליו מה המעל הזה אשר מעלתם בה׳ וגומר, ואמר עוד לשוב מאחרי ה׳ וגומר, והוסיף לומר עוד למרודכם היום בה׳, והיה די באחד מהלשונות האלה:
    השאלה החמשית באומרו המעט לנו את עון פעור וגומר, ויהי הנגף בעדת ה׳, ואם היה דעתו שהנקיים נענשו בחטא הרשעים? הנה משה אמרו בהפך (דברים ד׳:ג׳-ד׳) כי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ה׳ אלהיך מקרבך, ואתם הדבקים וגו׳ חיים כלכם היום, וגם למה אמר הלא עכן וגומר וענין זה הוא כענין פעור, שנכשלו הצדיקים בעון החטאים בנפשותם?
    השאלה הששית בתשובת השבטים שאמר וידברו את ראשי אלפי ישראל, ולמה לא זכרו את פנחס הכהן בהיותו נשוא פנים הוא הראש, וזכרו לבד ראשי השבטים שהלכו עמו? וגם כן בהכפל הדברים שבאו באותה התשובה.
    והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
    (א) אז יקרא יהושע לראובני ולגדי וגומר, עד וישובו וילכו בני ראובן וגומר. זכר שקרא יהושע לבני ראובן וגד וחצי שבט המנשה אשר עברו חלוצים לפני בני ישראל ושבח מה שעשו מארבעת בחינות. האחד מפאת האמת ששמרו מה שהתנו עם משה רבינו עליו השלום.
    לראובני – הרי״ש במאריך ונקודה שלה שורק ואל״ף נחה כמ״ש בפרשת פנחס.
    אָ֚ז, לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה1, יִקְרָ֣א קרא2 יְהוֹשֻׁ֔עַ לָרֽאוּבֵנִ֖י לשבט ראובן וְלַגָּדִ֑י ולשבט גד וְלַחֲצִ֖י מַטֵּ֥ה שבט3 מְנַשֶּֽׁה אשר עברו חלוצים לפני בני ישראל4, וביקשם לבוא אל עירו תמנת סרח אשר בהר אפרים5, שם שבחם יהושע על מה שעשו6:
    1. ר״י קרא.
    2. רי״ד.
    3. תרגום יונתן.
    4. אברבנאל.
    5. מלבי״ם בפס׳ ט׳.
    6. אברבנאל.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (ב) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֣ם שְׁמַרְתֶּ֔ם אֵ֚ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַתִּשְׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י לְכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם׃
    and said to them, "You have kept all that Moses the servant of Hashem commanded you, and you have heeded my voice in all that I commanded you.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לְהוֹן אַתּוּן נְטַרְתּוּן יַת כָּל דְפַקֵד יַתְכוֹן מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ וְקַבֵּילְתּוּן לְמֵימְרִי לְכֹל דִי פַקְדֵית יַתְכוֹן.
    וזהו אמרו אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה וגומר. והשנית מהכבוד שעשו ליהושע בששמעו לקולו במה שצוה אליהם כל זמן המלחמה, וכמו שנדרו ושלמו לעשותו בתחילת מנויו, וזהו אמרו ותשמעו בקולי לכל אשר צויתי אתכם. והבחינה הג׳ מצד האחוה והאהבה אשר שמרו לאחיהם בני ישראל בעזור אותם במלחמותיהם נגד אויביהם, כי הוא מחיוב האחים השלמים.
    אשר צוה – שתעברו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה.
    אתם שמרתם – ר״ל כי התנאי שהתנה משה עם בני ראובן ובני גד לא היה רק שילכו חלוצים עד אחר הכיבוש, רק משה ע״ה הוסיף וצוה אותם שיעמדו שמה גם עד אחר חלוק (כמ״ש למעלה א, יג). וז״ש אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה, (ב) ותשמעו בקולי. ומפרש מ״ש אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה, הוא כי:
    וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם יהושע, אַתֶּ֣ם שְׁמַרְתֶּ֔ם אֵ֚ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה לעבור חלוצים לפני בני ישראל למלחמה1, ולהישאר עם אחיכם עד חלוקת הארץ2, בנוסף3 וַתִּשְׁמְע֣וּ שמעתם בְקוֹלִ֔י לְכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם כל זמן המלחמה4, ושמרתם אהבה ואחווה לאחיכם בני ישראל5:
    1. מצודת דוד.
    2. מלבי״ם, וראה הרחבה של מלבי״ם בעניין ביהושע א, יג.
    3. אברבנאל.
    4. אברבנאל.
    5. אברבנאל.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ג) לֹֽא⁠־עֲזַבְתֶּ֣ם אֶת⁠־אֲחֵיכֶ֗ם זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּשְׁמַרְתֶּ֕ם אֶת⁠־מִשְׁמֶ֕רֶת מִצְוַ֖ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
    You have not left your brethren these many days to this day, but have kept the charge of the commandment of Hashem your God.
    תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    לָא שְׁבַקְתּוּן יַת אֲחוּכוֹן דְנַן יוֹמִין סַגִיאִין עַד יוֹמָא הָדֵין וּנְטַרְתּוּן יַת מַטְרַת תַּפְקֵידְתָּא מֵמְרָא דַייָ אֱלָהָכוֹן.
    זה ימים רבים – גם פה לא באר כמה.
    וזהו אמרו לא עזבתם את אחיכם וגומר. והבחינה הרביעית מצד האל יתברך שהלכו עם ארון בריתו לשמרו, והיא עבודה נכבדת מאד, ועל זה אמר ושמרתם את מצות ה׳, רוצה לומר וגם כן במה שעשיתם שמרתם את מצות ה׳, ואם כן לאל יתברך ולמשה ולי ולאחיכם עשיתם מעשה משובח כזה.
    לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים – ר״ל עד שבע שכבשו ושבע שחלקו. ומ״ש ותשמעו בקולי הוא ושמרתם את משמרת מצות ה׳, כי יהושע לא היה בכחו לצוות להם מצות חדשות נוספות על תורת משה, רק לצוות צוויים שיהיו משמרת אל מצות התורה, ר״ל גדרים וסיגים, וז״ש ושמרתם את משמרת מצות ה׳:
    ושמרתם את משמרת – פעל ואחריו השם הנגזר ממנו לחיזוק כמו ושמרתם שמור, והמקור הוא שם הפעל וע״י הכנוים ישתנה כמו שם דבר; רק לא ידעתי טעם הזקף במלת משמרת הסמוכה למצות וראויה למרכא; ואין לומר שמשמרת ומצוה גם בפסוק הזה הן שני דברים כמו בפסוק וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי (פרשת תולדות), לפי שחסרה הו״ו בנתים, ואם חסרה גם בפסוק הנזכר, ו״ו של ותורתי קובצת כל השמות יחד וכאילו נתן ו״ו בין כל אחד ואחד מהם, וגם לא שייך כאן לומר מצות לא תעשה ומצות עשה.
    לֹֽא-עֲזַבְתֶּ֣ם אֶת-אֲחֵיכֶ֗ם זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לאחר ארבע עשרה שנים1, וּשְׁמַרְתֶּ֕ם אֶת-מִשְׁמֶ֕רֶת מִצְוַ֖ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם ללכת עם ארון בריתו לשומרו, ואם כן, לאל יתברך, למשה, לי ולאחיכם עשיתם מעשה משובח2:
    1. שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה, מלבי״ם.
    2. אברבנאל. כלי יקר ביאר כי שבח יותר גדול הגיע לחצי שבט המנשה שכן הם לא הצטוו מפורשות כמו שבט ראובן וגד שביקשו לנחול בעבר הירדן (במדבר לב) ובכל זאת שמרו שבט מנשה את משמרת ה׳ ועשו משמרת למשמרתם של ראובן וגד.
    תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ד) וְעַתָּ֗ה הֵנִ֨יחַ יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לַאֲחֵיכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וְעַתָּ֡ה פְּנוּ֩ וּלְכ֨וּא לָכֶ֜ם לְאׇהֳלֵיכֶ֗ם אֶל⁠־אֶ֙רֶץ֙ אֲחֻזַּתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃
    And now Hashem your God has given rest to your brethren, as He spoke to them; therefore now turn and get to your tents, to the land of your possession which Moses the servant of Hashem gave you beyond the Jordan.
    א. פְּנוּ֩ וּלְכ֨וּ מג"ה בדפוס=פְּנוּ֩⁠־וּלְכ֨וּ במקף, אבל אין מקף בכתר
    תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּכְעַן אַנִיחַ יְיָ אֱלָהָכוֹן לַאֲחוּכוֹן כְּמָא דִי מַלֵיל לְהוֹן וּכְעַן אִתְפְּנִיאוּ וֶאֱזִילוּ לְכוֹן לְקִרְוֵיכוֹן לְאַרְעָא אַחְסַנְתְּכוֹן דִיהַב לְכוֹן מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא.
    ועתה הניח י״י אלהיכם {לאחיכם} כאשר דבר להם – על ידי משה, דכתיב: עד אשר יניח י״י לאחיכם ככם וגו׳ (דברים ג׳:כ׳).
    AND NOW THE LORD YOUR GOD HATH GIVEN REST UNTO YOUR BRETHREN, AS HE SPOKE UNTO THEM. Via the hand of Moses. Compare, until the Lord give rest unto your brethren, as unto you (Deuteronomy 3:20).
    ואמר ועתה הניח ה׳ לאחיכם וגומר, רוצה לומר ועתה אחרי שהניח ה׳ אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ראוי הוא שאתם תשובו לאהליכם. ולפי שבהתרחקם ממשכן ה׳ פחד יהושע אולי ישכחו התורה והמצות.
    כאשר דבר להם – חד מן ה׳ להם דסבירין לכם וסימנם במסורה בפרשת בהעלתך סימן י״א.
    ועתה פנו ולכו – במקצת דפוסים ישנים פנו וסעו ובשאר ספרים ולכו וכן תרגם יונתן ואיזילו.
    הניח – מלשון מנוחה.
    הניח – נתן להם מקום מנוחה.
    פנו ולכו – פנו מכאן, ולכו וכו׳.
    ועתה הניח – כמ״ש (דברים ג, כ) עד אשר יניח ה׳ לאחיכם ככם:
    לאהליכם – מימי לכתם במדבר נשארה מליצה זו בפי עם בני ישראל עד סוף הימים, הלא מצאנו לאהליך ישראל (מלכים א י״ב:י״ז) וינסו איש לאהליו (מלכים ב י״ד:י״ב).
    וְעַתָּ֗ה, אחרי1 שֶׁהֵנִ֨יחַ שנתן2 יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מקום מנוחה3 לַֽאֲחֵיכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם על ידי משה4, ראוי הוא שאתם תשובו לאהליכם5, וְעַתָּ֡ה פְּנוּ֩ מכאן6 וּלְכ֨וּ לָכֶ֜ם לְאָהֳלֵיכֶ֗ם אֶל-אֶ֙רֶץ֙ אֲחֻזַּתְכֶ֔ם בה זכיתם כשקיימתם את הבטחתכם, ואל תתעכבו ללכת אל אחוזתכם7 אֲשֶׁ֣ר | נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהוָ֔ה בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן; ולפי שבהתרחקם ממשכן ה׳ פחד יהושע אולי ישכחו את התורה והמצות, אמר להם8:
    1. אברבנאל.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת ציון.
    4. כמו שכתוב (דברים ג, כ) ״עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם״, ר״י קרא, מלבי״ם.
    5. אברבנאל.
    6. מצודת דוד.
    7. כלי יקר.
    8. אברבנאל.
    תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ה) רַ֣ק׀ שִׁמְר֣וּ מְאֹ֗ד לַעֲשׂ֨וֹת אֶת⁠־הַמִּצְוָ֣ה וְאֶת⁠־הַתּוֹרָה֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֮ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד⁠־יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ לְ֠אַהֲבָ֠ה אֶת⁠־יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֜ם וְלָלֶ֧כֶת בְּכׇל⁠־דְּרָכָ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו וּלְדׇבְקָה⁠־ב֑וֹ וּלְעׇבְד֕וֹ בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל⁠־נַפְשְׁכֶֽם׃
    Only take diligent heed to do the commandment and the law, which Moses the servant of Hashem commanded you, to love Hashem your God, and to walk in all His ways, and to keep His commandments, and to cleave to Him, and to serve Him with all your heart and with all your soul.⁠"
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    לְחוֹד אִסְתַּמָרוּ לַחֲדָא לְמֶעֱבַּד יַת תַפְקֵדְתָּא וְיַת אוֹרַיְתָא דִי פַקֵיד יַתְכוֹן מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ לְמִרְחַם יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן וְלִמְהַךְ בְּכָל אוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִטַר פִּקוּדֹהִי וּלְאִתְקְרָבָא לִדְחַלְתֵּיהּ וּלְמִפְלַח קֳדָמוֹהִי בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן.
    לזה ראה לצותם לעשות את המצוה והתורה, רוצה לומר המצוה שישמרו ויעשו המצות המעשיות, והתורה ירצה במצות האמוניות המושכלות, וביאר שניהם, אם התורה (והיא הידיעה בתורה והעיון בדרושיה) אמר עליו לאהבה את ה׳ אלהיכם ללכת בכל דרכיו, ועל המצות אמר ולשמור מצותיו ולדבקה בו ולעבדו וגומר.
    רק שמרו מאד – אף אם תרחיקו ממשכן ה׳.
    רק – אחר שהיא מובדלת מא״י צריך שם שמירה יתירה:
    את המצוה ואת התורה – מצות עשה ולא תעשה, הנשמרות לכבוד ה׳ ולעבדו; ודברים המועילים לגוף ולקיבוץ המדיני שהורה ולמד אתכם להצלחתכם.
    רַ֣ק | מאחר והארץ אליה אתם הולכים מובדלת מארץ ישראל צריך שם שמירה יתירה1, לכן אף אם תרחיקו ממשכן ה׳2, שִׁמְר֣וּ מְאֹ֗ד לַעֲשׂ֨וֹת אֶת-הַמִּצְוָ֣ה3 וְאֶת-הַתּוֹרָה֮4 אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֮ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד-יְהוָה֒ לְ֠אַהֲבָה אֶת-יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם וְלָלֶ֧כֶת בְּכָל-דְּרָכָ֛יו5 וְלִשְׁמֹ֥ר את מִצְוֹתָ֖יו6 וּלְדָבְקָה-ב֑וֹ, וּלְעָבְד֕וֹ בְּכָל-לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶֽם:
    1. כלי יקר, מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. הן המצות המעשיות, אברבנאל.
    4. הן המצות האמוניות המושכלות, אברבנאל.
    5. במצות האמוניות המושכלות, אברבנאל.
    6. המצוות המעשיות, אברבנאל.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ו) וַֽיְבָרְכֵ֖םא יְהוֹשֻׁ֑עַ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל⁠־אׇהֳלֵיהֶֽם׃
    So Joshua blessed them, and sent them away; and they went to their tents.
    א. וַֽיְבָרְכֵ֖ם א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם (חטף)
    תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וּבָרְכִינוּן יְהוֹשֻׁעַ וְשַׁלְחִינוּן וַאֲזַלוּ לְקִרְוֵיהוֹן.

    רמז לא

    ויברכם יהושע וישלחם – ר׳ יצחק ור׳ יוחנן ור׳ יודן גיורי הלכו לשמוע תורה מרשב״י. אית דאמרי פרשת נכסים ואית דאמרי פרשת נדרים ונטלו ממנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד אמרו צריכים אנו ליטול רשות ממנו פעם שניה. חד מנהון דרש ואמר להון כבר כתיב ויברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם מת״ל גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם (יהושע כ״ב:ז׳) אלא בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו שם י״ד שנה מכבשין ומחלקין את הארץ. לאחר י״ד שנה נטלו רשות מיהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחדים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה לכך נאמר גם כי שלחם יהושע (יהושע כ״ב:ז׳), א״ר יודן שבט ראובן וגד היו בני פמליא של יהושע ולוה עמהם עד הירדן וכיון שראו שנתמעטה בני פמליא שלו חזרו ולוו אותו עד ביתו. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה הה״ד ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו לאהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב וגו׳ (יהושע כ״ב:ח׳). וחרינא דרש ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך (מלכים א ח׳:ס״ו) מת״ל ביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם (דברי הימים ב ז׳:י׳) אלא נטלו רשות ממנו והמתינו שם עוד ימים אחדים ונטלו רשות פעם שניה. הברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ביום השמיני שלח את העם וגו׳ וילכו לאהליהם (מלכים א ח׳:ס״ו), שמצאו נשותיהם בטהרה. שמחים שנהנו מזיר השכינה, וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בן זכר, על כל הטובה (מלכים א ח׳:ס״ו) שיצאה בת קול ואמרה להם כלכם מזומנים לחיי העולם הבא. וחרינא דרש כבר כתיב ותלך מאתו (מלכים ב ד׳:ה׳) מה תלמוד לומר ותבא ותגד לאיש האלהים (מלכים ב ד׳:ז׳) אלא ויעמוד השמן שהוקיר ובאת לשאול לו אם תמכור או לא תמכור. הברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים. וכיון שראה אותם שהם בני אדם של ישוב שלח עמהם זוג אחד של ת״ח לידע מה הם דורשין בדרך. חד מנהון דרש כבר כתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם (שמות י״ד:י״ט) מה ת״ל ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם (שמות י״ד:י״ט) אלא אותה מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב״ה ומתחה כנגד מצרים. וחרינא דרש כבר כתיב והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים (בראשית ט׳:ט״ז) זו מדת הדין של מעלה, ובין כל נפש חיה (בראשית ט׳:ט״ז) מדת הדין של מטה מדת הדין של מעלה קשה ושל מטה רפה. וחרינא דרש כתוב אחד אומר כל חפצים לא יישוו בה (משלי ח׳:י״א) וככתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג׳:ט״ו), חפצים אלו מצות ומעשים טובים. חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות, ואית דאמרי דאמר ליה לבריה בני אדם הללו של צורה הם זיל גבייהו ויברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי כתיב פלס מעגל רגלך (משלי ד׳:כ״ו) וכתיב אורח חיים פן תפלס (משלי ה׳:ו׳), לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה ע״י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים. הדור יתבי וקא מבעיא להו כתיב וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג׳:ט״ו) הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב כל חפצים לא ישוו בה (משלי ח׳:י״א), לא קשיא כאן במצוה שאפשר וגו׳ אמרו ליה מאי בעית הכא א״ל דא״ל אבא זיל גבייהו דליברכוך. א״ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק. תיפוק ולא תעייל. ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך. לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא. כי אתא לגבי אבוה א״ל לא מבעיא דברוכי לא בריכו יתי אלא צעורי קא צעורי לי. א״ל מאי אמרי לך א״ל הכי והכי אמרו לי, א״ל כולהו ברכתא נינהו, תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותון. תעייל ולא תיפוק תעייל כלתה ולא לימותו בנך דליפקון. תיפוק ולא תעייל תיפוק בנתך ולא לימותו גברייהו וליהדרו לותך. ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזא וההוא עלמא ביתא. לבלבל פתורך בבני ובנתי, לא תחזי שתא חדתא, דלא תמות אתתך ולא תסב אתתא אחריתי.
    ארטבן שלח אל רבינו מרגלית אטימטון, א״ל שלח לי מילא טבא שלח ליה חדא מזוזה, שלח ליה אנא שלחית לך מילתא דלית ליה טימי ואת שלחת לי מילתא דטבא חד פולר, א״ל חפצי וחפציך לא ישוו בה. ולא עוד אלא שלחת לי מילא דאנא צריך מנטר לה ואנא שלחית לך מילא דאת דמיך והיא מנטרא לך שנאמר בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו׳:כ״ב) בעולם הזה בשכבך תשמור עליך (משלי ו׳:כ״ב) בשעת המיתה והקיצות היא תשיחך (משלי ו׳:כ״ב) לעתיד לבוא.
    וזכר שברכם ביום ההוא יהושע וישלחם לאהליהם:
    ויברכם יהושע – הרי״ש בשו״א לבדו כמנהגו.
    וַֽיְבָרְכֵ֖ם יְהוֹשֻׁ֑עַ ביום ההוא1, וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם ונתן להם יהושע רשות ללכת2, וַיֵּלְכ֖וּ שניים וחצי השבטים אֶל-אָהֳלֵיהֶֽם אשר בעבר הירדן המזרחי: (ס)
    1. אברבנאל.
    2. ומובא במדרש כי לאחר ארבע עשרה שנים, (שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה) נטלו רשות מיהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחדים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה לכך נאמר כי שלחם יהושע, ילקוט שמעוני. וראה עוד הערה בפס׳ הבא.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (ז) וְלַֽחֲצִ֣י׀ שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה נָתַ֣ן מֹשֶׁה֮ בַּבָּשָׁן֒ וּלְחֶצְי֗וֹ נָתַ֤ן יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ עִם⁠־אֲחֵיהֶ֔ם [בְּעֵ֥בֶר] (מעבר) הַיַּרְדֵּ֖ן יָ֑מָּה וְ֠גַ֠ם כִּֽי⁠־שִׁלְּחָ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל⁠־אׇהֳלֵיהֶ֖ם וַֽיְבָרְכֵֽםא׃
    Now to the one half-tribe of Manasseh Moses had given inheritance in Bashan; but to the other half Joshua gave among their brethren beyond the Jordan westward. Moreover when Joshua sent them away to their tents, he blessed them,
    א. וַֽיְבָרְכֵֽם א=וַֽיְבָרֲכֵֽם (חטף)
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּלְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה יְהַב מֹשֶׁה בְּמַתְנָן וּלְפַלְגֵיהוֹן יְהַב יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהוֹן בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא לְמַעֲרָבָא וְאַף אֲרֵי שַׁלְחִינוּן יְהוֹשֻׁעַ לְקִרְוֵיהוֹן וּבָרְכִינוּן.
    וגם כי שלחם יהושע – לחצי שבט המנשה, כאשר שלח את בני ראובן וגד.
    א[ובבראשית רבהב (בראשית רבה ל״ה:ג׳): שהוג שם ימים אחדיםד ונטלו רשות, כנפטר מרבו ולן באותה העיר. ר׳ יודןה אמר: ראובן וגד בני עמליא של יהושע היו וליוה אותן עדו הירדן. וכשחזר ראו שנתמעטה שלו, וחזרו וליוהו עד ביתו. ויברכם – ברכה שנייה יתירה מהראשונה:⁠ז בנכסים רבים וגו׳ (יהושע כ״ב:ח׳). עמליא כמו פמליא.⁠ח מ״ר.⁠ט]
    א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת תלמיד בשם רש״י המופיעה בכ״י לוצקי 777 וכ״י אחרים, והחתומה בחלק מכתבי היד בציון: מ״ר {=מפי רבי}.
    ב. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ברלין 122, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו (בחילוף אותיות דומות): ״וכבר אמ׳ רבה״.
    ג. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ברלין 122, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״כששהו״.
    ד. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו, ובכ״י ברלין 122: ״אחרים״.
    ה. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ברלין 122, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״יוחנן״.
    ו. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״את״.
    ז. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ברלין 122, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו (במקום ״מהראשונה״): ״מזו מה ראשונה״.
    ח. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ברלין 122, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 777: פלמיא. בכ״י פריס 163: ״פמיליא״.
    ט. החתימה מ״ר {=מפי רבי} מופיעה בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ובגיליון כ״י אוקספורד 142. היא חסרה בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו. בכ״י ברלין 122: ״תו׳⁠ ⁠⁠״.
    Furthermore, when Yehoshua sent them off. He sent off the half-tribe of Menashe in the same manner as he sent off the Bnei Reuvein and the Bnei Gad.
    (ז-ח) ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן... וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם – לפי שנאמר למעלה: בשבט ראובן וגד ויברכם יהושע וישלחם (יהושע כ״ב:ו׳), כשהוא מזכיר אף חצי שבט מנשה בירך גם אותם וישלחם. ר׳ יצחק ור׳ יוחנן ור׳ יודן בר גיורי הלכו לשמוע פרשת התורה מר׳ שמעון בן יוחי ואיכא דאמרי פרשת הנסכים ונטלו רשות והמתינו עוד יום אחד. אמרו אנו צריכין ליטול ממנו רשות פעם שנייה, חד מינהון דרש ואמר להון כתיב: ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם (יהושע כ״ב:ו׳) מה ת״ל גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם, אלא בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ ארבע עשרה שנה באו הראובני והגדי ונטלו רשות מיהושע ללכת לאהליהם ושהו שם בארץ כנען עוד ימים אחדים וחזרו ונטלו עוד פעם שנייה רשות ממנו, לכך נאמר גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם. אמר ר׳ יודן שבט ראובן וגד היו בני עמליה של יהושע, עמליה לשון סבל וטורח הוא, וליוה אותם עד הירדן וכיון שראה אותם שנתמעטה עמליה שלו,⁠א פרעו לו גם הם וחזרו וליוו אותו עד ביתו, הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה הה״ד: ויאמרב אליהם {לאמר} בנכסים רבים וגו׳ עד חלקו שלל אויביכם עם אחיכם.
    א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״שלא״.
    ב. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״ויאמרו״.
    (7) NOW TO THE ONE HALF-TRIBE OF MANASSEH MOSES HAD GIVEN INHERITANCE IN BASHAN; BUT UNTO THE OTHER HALF GAVE JOSHUA AMONG THEIR BRETHREN BEYOND THE JORDAN WESTWARD. MOREOVER WHEN JOSHUA SENT THEM AWAY UNTO THEIR TENTS, HE BLESSED THEM. Since Scripture earlier noted, when speaking of the Reubenites, and the Gadites that Joshua blessed them, and sent them away (v. 6) it also notes that Joshua did the same when it mentions the tribe of Manasseh. It reads, So Joshua blessed them, and sent them away.
    [We read in the Midrash1]: It once happened that Rabbi Isaac, Rabbi Jonathan and Rabbi Judan bar Giyori went to hear an exposition of the Torah – some say of the chapter on libations – from Rabbi Simeon bar Yochai. They then asked him for permission to leave. However, they stayed another day. Said they: We must bid him farewell a second time. One of them then expounded [a Scriptural passage], saying to the other two:⁠2 Since it is already written, So Joshua blessed them, and sent them away; and they went unto their tents (Joshua 22:6), why is it further stated, Moreover, when Joshua sent them away unto their tents, he blessed them. (ibid. 7)?
    The reason is: when the Israelites were engaged in conquering and dividing the land, the tribes of Reuben and Gad were with them and likewise spent fourteen years there conquering and dividing the
    country. After fourteen years they received permission from Joshua to return home, but they stayed there another day and then asked permission a second time. Therefore it says, 'Moreover, when Joshua sent them away,' etc. (verse 6).
    Rabbi Judan said: The tribes of Reuben and Gad formed Joshua's amelyah – amelyah is a term that connotes work and much effort.⁠3
    Joshua accompanied the tribes of Reuben and Gad to the Jordan [on their return home]. When they (the tribes of Reuben and Gad) saw that his retinue was diminished,⁠4 they turned back and escorted him to his home.
    [Joshua blessed them.] His last blessing was greater than the first, as it is written, And he spoke unto them, saying: Return with much wealth to your tents, etc.
    1. Midrash Rabba: Bereshit 35:1, Vilna, 1909. Midrash Rabba, English Translation by Freedman, H. (Harry); Simon, Maurice. London: Soncino Press, 1939 with some changes.
    2. Literally, saying to them.
    3. "Amelyah" is a term that connotes work and much effort" is probably an insertion into the commentary explaining the meaning of "amelyah". Amelyah comes from the root ayin, mem, lamed, which means "toil.⁠"
    4. The other tribes initially accompanied Joshua. However, they dropped out and Joshua was left with the tribes of Reuben and Gad who did not want him to return home unaccompanied.
    ולחצי שבט המנשה – ואף על פי שזכרו כשקרא להם יהושע, חזר לתת טעם איך היה חצי שבט עם בני גד ובני ראובן.
    וגם כי שלחם – יש אומרים לחצי שבט מנשה, ואף על פי שהיו בכלל וישלחם. והנכון כי על כלם אמר, אף על פי שאמר: ויברכם יהושע וישלחם (יהושע כ״ב:ו׳), חזר אחר כן: וגם כי שלחם ויברכם להשלים הדבר שאמר להם כאשר שלחם, שאמר להם: בנכסים רבים שובו (יהושע כ״ב:ח׳).
    ובדרש לאחר שנטלו רשות, נשתהו שני ימים, וחזרו ונטלו רשות פעם שנייה, וזהו שאמר: וגם כי שלחם יהושע וגו׳.
    ואמרו עוד ולחצי שבט המנשה, אחשוב שהוא נמשך עם מה שאמר אחריו, וענינו שהשלל אשר שללו בני ישראל במלחמותיהם בארץ אין ספק שהיה נחלק ביניהם לשבטים, ולכן ראובן וגד ששלחם יהושע ודאי ישאו עמהם את השלל אשר קנו, אבל חצי שבט המנשה לפי שבא חלקו בשלל מעורב עם חצי השבט האחר (כיון שלשבטים השלמים היה מתחלק לא היה יכול לשאת עמו גורלו מהשלל אם לא יתחלק השבט השלל ההוא לחצאין) ולכן נצטרך יהושע לצוות לחצי שבט המנשה. שכיון שחצי ממנו בבשן ויצטרך ללכת שמה, והחצי האחר היה חלקו בארץ וישאר שם, שמפני זה ראוי שיחלקו ביניהם חלקם מהשלל, באופן שהחצי אשר ילך לבשן ישא חלקו מהשלל, והחצי הנשאר בארץ עמו ישאר חלקו מאותו שלל, וזהו אמרו ולחצי שבט המנשה, רוצה לומר ולחצי שבט המנשה מאחר שנתן משה נחלתו בבשן והיה צריך ללכת שמה ולחציו נתן יהושע חלקו בארץ וישאר בה, לכן עם היות ששלחם יהושע אל אהליהם ויברכם (כמו שזכר) בכלל עם שאר השבטים.
    ולחצי שבט המנשה – הה״א במאריך כחבריו שבענין.
    מעבר הירדן – בעבר קרי וכן הוא ברוב הספרים במסרה רבתא מערכת אות הבי״ת מנו ו׳ מלין דכתיבין ב׳ וקרין מ״ם ובסוף כתוב וחד חילוף מ׳ כתיב וקרי ב׳ מעבר. ולחצי שבט המנשה נתן משה.
    אהליכם ויברכם – הרי״ש בשו״א.
    ולחצי שבט המנשה – בזה יתן טעם למה היה רק חצי שבט המנשה עם בני ראובן ובני גד.
    וגם כי שלחם – רצה לומר, וגם זאת דבר להם כאשר שלחם והוא הדבר הנאמר במקרא שלאחריו.
    השאלות: (ז - ט) למה כפל וישלחם יהושע ויברכם וגם כי שלחם ויברכם? ומה שייך פה מה שלחצי המנשה נתן בבשן וכו׳ שכבר ידענו זה? למה אמר ששבו משילה וכו׳ זה היל״ל תחלה שיהושע קראם לשילה?
    וגם כי שלחם – ר״ל אחר שמנשה נחלק שבטו לשנים לכן הוצרכו ברכה יתירה בפ״ע:
    שלחם ויברכם – כן דרך לשון הקודש לכתוב תחלה זמן עבר ואחריו עתיד עם ו״ו ההיפוך כמו קרבו ויאתיון (ישעיהו מ״א:ה׳) אכלו וישתחוו (תהלים כ״ב), ופשוטו כאן כאילו כתב וגם כי שלחם וברכם אמר להם בנכסים רבים וגו׳.
    וְרק מחצית שבט מנשה היו עם שבט ראובן וגד כי1 לַחֲצִ֣י | שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה הזה נָתַ֣ן מֹשֶׁה֮ נחלה בַּבָּשָׁן֒ מעבר לירדן, וּלְחֶצְי֗וֹ האחר של השבט נָתַ֤ן יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ חלקו2 עִם-אֲחֵיהֶ֔ם בְּעֵ֥בֶר (מעבר כתיב) הַיַּרְדֵּ֖ן יָ֑מָּה מערבה, וְ֠גַם את האמור להלן3 דיבר איתם יהושע4 כִּ֣י כאשר5 שִׁלְּחָ֧ם שלח אותם יְהוֹשֻׁ֛עַ את בני ראובן וגד6 אֶל-אָהֳלֵיהֶ֖ם, וַיְבָרֲכֵֽם ובירך אותם יהושע לחצי שבט המנשה7, כי בהיותו מחולק לשניים היה זקוק לברכה יתרה8, וגדולה היתה הברכה האחרונה מן הראשונה9:
    1. רד״ק, מצודת דוד.
    2. אברבנאל.
    3. להלן בפס׳ ח׳.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת דוד.
    6. רש״י. רד״ק הביא כי יש אומרים ״כאשר שלחם״ הכוונה לחצי שבט מנשה, ואולם הוא דוחה פירוש זה ומבאר כי על כולם אמר ״וישלחם״, אף על פי שאמר ״ויברכם יהושע וישלחם״ חזר אחר כן, ״וגם כי שלחם ויברכם״ להשלים הדבר שאמר להם כאשר שלחם שאמר להם ״בנכסים רבים שובו וכו׳⁠ ⁠⁠״, ובדרש: לאחר שנטלו רשות נשתהו שני ימים וחזרו ונטלו רשות פעם שנייה וזהו שאמר וגם כי שלחם יהושע וגו׳, רד״ק. ובמדרש (בראשית רבה לה, ג) מובא כי שהו שם ימים אחדים ונטלו רשות, כנפטר מרבו ולן באותה העיר, ר׳ יודן אמר, ראובן וגד בני פמליא של יהושע היו וליוה אותן עד הירדן, וכשחזר ראו שנתמעטה פמליא שלו, וחזרו וליווהו עד ביתו.
    7. רש״י.
    8. מלבי״ם. ואברבנאל ביאר כי בירך אותם עם שאר השבטים.
    9. בראשית רבה לה, ג, ר״י קרא.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ח) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בִּנְכָסִ֨ים רַבִּ֜ים שׁ֤וּבוּ אֶל⁠־אׇֽהֳלֵיכֶם֙ וּבְמִקְנֶ֣ה רַב⁠־מְאֹ֔ד בְּכֶ֨סֶף וּבְזָהָ֜ב וּבִנְחֹ֧שֶׁת וּבְבַרְזֶ֛ל וּבִשְׂלָמ֖וֹת הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד חִלְק֥וּ שְׁלַל⁠־אֹיְבֵיכֶ֖ם עִם⁠־אֲחֵיכֶֽם׃
    and spoke to them, saying, "Return with much wealth to your tents, and with very much cattle, with silver, and with gold, and with brass, and with iron, and with very many garments; divide the spoil of your enemies with your brethren.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לְהוֹן לְמֵימָר בְּנִכְסִין סַגִיאִין תּוּבוּ לְקִרְוֵיכוֹן וּבִבְעִירָא סַגִי לַחֲדָא בְּכַסְפָּא וּבְדַהֲבָא וּבִנְחָשָׁא וּבְפַרְזְלָא וּבִלְבוּשִׁין סַגִי לַחֲדָא פַּלִיגוֹ בִּזַת בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן עִם אֲחֵיכוֹן.
    עם אחיכם – בני ראובן וגד.
    ויש פותרין: עם אחיכם – שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף, ולא עברו את הירדן עם החלוצים, גם הם נטלו חלק בביזה.
    [Divide the spoils] with your brothers – Referring to Bnei Gad and Bnei Reuvein. There are some who interpret "brothers" in reference to those who remained behind to guard the cities and the women and children. [Even though] they did not cross the Jordan – with the armed division, nevertheless they received a share of the spoils.⁠1
    1. This practice was instituted by Avraham. See Bereshit 14:24. Rashi comments there that Dovid learned from Avraham's action and established this as a tradition.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    חלקו שלל אויביכם עם אחיכם – אם אמר לחצי שבט מנשה, יהיה פירוש עם אחיכם – בני גד ובני ראובן, ואם אמר לכלם, יהיה פירוש – עם השבטים אשר בארץ כנען, כמו שאמר: בנכסים רבים שובו, שתחלקו עם אחיכם השבטים הבזה. ומי שמפרש עם אחיכם – האנשים אשר הניחו בארץ הגלעד לשמור הערים, אין לו טעם כי נשיהם וטפם הוא שהניחו.
    חלקו שלל אויביכם עם אחיכם – פירוש: לכולם דבר שיחלקו עם אחיהם שהניחו לשמור העיירות.
    נצטרך לומר בפרט לאותו חצי שבט בנכסים רבים שובו לאהליכם וגומר, חלקו שלל אויביכם עם אחיכם, רוצה לומר עם החצי האחר מאותו שבט, באופן שלכל חצי ממנו יהיה חצי השלל. הנה התבארו בזה הפסוקים והותרה השאלה הראשונה:
    בנכסים – זה הלשון ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה כלול בה זהב וכסף וכלים ומקנה וכו׳, וכן: עושר ונכסים (קהלת ה׳:י״ח).
    ובשלמות – ובבגדים, ויתהפך משמלה שלמה, כמו מכבש כשב.
    אליהם – לבני ראובן, ולבני גד ולחצי שבט מנשה.
    עם אחיכם – הם אשר נשארו בעבר הירדן לשמור הנשים והטף והרכוש.
    בנכסים רבים – כי מקנה רב היה לבני ראובן וגד ולא לחצי מנשה:
    חלקו – פי׳ עם אחיהם שנשארו לשמור את עריהם, כי רק ארבעים אלף מהם עברו את הירדן (למעלה ד׳:י״ג), שהם פחות משליש ממספרם (בפרשה) [בפרשת] פנחס. והרי״א פי׳ שר״ל שהשלל ששללו בני ישראל בודאי נתחלק לשבטים, ולכן בני ראובן ובני גד יכלו לשאת עמהם את השלל אשר קנו, אבל חצי המנשה שבא חלקו מעורב בחלק חצי השבט האחר, הוצרך לאמר להם שיחלקו השלל עם אחיהם. וז״ש ע״י כי לחצי שבט המנשה נתן משה בבשן וכו׳, ולכן הגם כי שלחם יהושע וכו׳ בכ״ז הוכרח לאמר אליהם בנכסים רבים וכו׳ חלקו שלל אויביכם עם אחיכם, ר״ל עם החצי האחר מאותו שבט, עכ״ד. ובזה יל״פ שעז״א וישובו וילכו, ר״ל ע״י שהוצרך חצי השבט להתעכב על חילוק השלל בשילה המתינו גם בני ראובן ובני גד עליהם ומשם שבו:
    שובו – לשון צווי – כלומר אתם הייתם החלוץ הקודם למלחמה ולשלל, וע״כ נכסים רבים בזזתם, ואני אינני אומר לכם שתחלקו עם ט׳ השבטים, רק אני נותן רשיון לכם לשוב אל אהליכם עם כל הנכסים אשר בידכם, אך חלקו שלל אחיכם בני שבטיכם הנשארים מעבר לירדן לשמור הנשים והטף. ורד״ק פירש חלקו הבזה עם אחיכם השבטים, ומי שמפרש עם אחיכם האנשים אשר הניחו בארץ הגלעד לשמור הערים אין לו טעם כי נשיהם וטפם הוא שהניחו, עכ״ל. והנה לא זכר כי בני ראובן ובני גד לא עברו כולם למלחמה כי אם כארבעים אלף מהם, א״כ רובם נשארו בארץ אחוזתם לעבדה ולשמרה, ואולי ג״כ לשמור הנשים והטף של כל השבטים שעד אחר חילוק הארץ לא עברו את הירדן אצל אנשיהם, ועוד לא יתכן שבני גד הבאים לעזור את אחיהם יחלקו בזתם עם שאר אנשי הצבא שבודאי בזזו איש לו אם מעט ואם הרבה.
    וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יהושע, לחצי שבט המנשה1 לֵאמֹ֗ר וכך אמר להם2, בִּנְכָסִ֨ים רַבִּ֜ים3 שׁ֤וּבוּ אֶל-אָֽהֳלֵיכֶם֙, וּבְמִקְנֶ֣ה רַב-מְאֹ֔ד בְּכֶ֨סֶף וּבְזָהָ֜ב וּבִנְחֹ֧שֶׁת וּבְבַרְזֶ֛ל וּבִשְׂלָמ֖וֹת ובבגדים4 הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד, חִלְק֥וּ שְׁלַל-אֹיְבֵיכֶ֖ם עִם-אֲחֵיכֶֽם בני ראובן וגד5: (פ)
    1. ע״פ שיטתו של רש״י בפירושו הראשון, וראה רד״ק בענייין אשר ביאר כי אם ״ויאמר אליהם״ הכוונה שאמר לחצי שבט מנשה כי אז יהיה פירוש ״עם אחיכם״ עם בני גד ובני ראובן (שיטת רש״י), ואם ״ויאמר אליהם״ הכוונה שאמר לכולם יהיה פירוש ״עם אחיכם״ עם השבטים אשר בארץ כנען. ומצודת דוד ביאר שאמר לבני ראובן גד וחצי שבט מנשה.
    2. ביאור הגר״א יהושע א, א.
    3. זהו שם כולל המתאר את הרכוש האמור להלן בפסוק, מצודת ציון.
    4. ומתהפך הלשון משִׂמְלה לשַׂלְמה, כמו מכֶּבֶשׂ לכֶּשֶׂב, מצודת ציון.
    5. רש״י. ויש שמבארים ״עם אחיכם״ שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף ולא עברו את הירדן עם החלוצים, שגם הם נטלו חלק בביזה, רש״י (ביש אומרים), רי״ד, מצודת דוד, מלבי״ם. רד״ק חולק על פירוש זה כי לשיטתו נשיהם וטפיהם נשארו לשמור ולא הגברים. (על קושיה זו מבאר מלבי״ם כי כי רק ארבעים אלף מהם עברו את הירדן, שהם פחות משליש ממספרם שבפרשת פנחס, וראה גם את תירוצו של כלי יקר בעניין אשר ביאר כי רק הגיבורים שבהם הלכו למלחמה). אברבנאל ומלבי״ם ביארו ״עם אחיכם״ עם חציו האחר של שבט מנשה באופן שלכל חצי ממנו יהיה חצי השלל.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ט) וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיֵּלְכ֡וּ בְּנֵֽי⁠־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי⁠־גָ֜ד וַחֲצִ֣י׀ שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִשִּׁלֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאֶֽרֶץ⁠־כְּנָ֑עַן לָלֶ֜כֶת אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֗ד אֶל⁠־אֶ֤רֶץ אֲחֻזָּתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נֹֽאחֲזוּ⁠־בָ֔הּ עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃
    And the children of Reuben and the children of Gad and the half-tribe of Manasseh returned, and departed from the Children of Israel out of Shiloh, which is in the land of Canaan, to go to the land of Gilead, to the land of their possession, which they had possessed, according to the commandment of Hashem by the hand of Moses.
    תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְתָבוּ וַאֲזַלוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה מִלְוַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִׁלֹה דִי בְאַרְעָא דִכְנָעַן לְמֵיזַל לְאַרְעָא דְגִלְעָד לְאַרְעָא אַחְסַנְתְּהוֹן דְאַחֲסִינוּ בָהּ עַל מֵימְרָא דַייָ בִּידָא דְמֹשֶׁה.
    וישובו וילכו בני ראובן וגומר, עד כה אמרו כל עדת ה׳ וגומר. זכר ששבו לארצותם אותם השני שבטים וחצי המטה.
    וישובו – יהושע קראם אל עירו תמנת סרח אשר בהר אפרים ומשם שלחם, והם לא הלכו משם למזרח לעבור את הירדן רק הלכו לשילה שהיה בקצה צפונית לנחלת יוסף להתפלל במקדש ה׳ שמה ולקחת רשות מישראל שנאספו שמה, וזה היה אות כי לא נסוג אחור לבם מקדושת משכן ה׳ ומאחדות אבן ישראל (הפך מה שחשדו אותם אח״כ על אודות המזבח), וזה שדייק מאת בני ישראל משלה:
    וַיָּשֻׁ֣בוּ שבו שניים וחצי השבטים מתמנת סרח לנחלתם שבעבר הירדן המזרחי, ואולם לא חזרו ישר לנחלתם אלא הלכו קודם לשילה להתפלל במקדש ה׳ ולקחת רשות מישראל שנאספו שמה1, רק לאחר מכן וַיֵּלְכ֡וּ הלכו בְּנֵי-רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי-גָ֜ד וַחֲצִ֣י | שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִשִּׁלֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאֶֽרֶץ-כְּנָ֑עַן לָלֶ֜כֶת אֶל-אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֗ד אֶל-אֶ֤רֶץ אֲחֻזָּתָם֙ שבעבר הירדן המזרחי אֲשֶׁ֣ר נֹֽאחֲזוּ-בָ֔הּ השתקעו בה בעבר2 עַל-פִּ֥י דבר יְהוָ֖ה שנאמר בְּיַד על ידי -מֹשֶֽׁה:
    1. וזה היה אות כי לא נסוג אחור ליבם מקדושת משכן ה׳ ומאחדות אבן ישראל, בהפך ממה שחשדו אותם אח״כ על אודות המזבח, מלבי״ם.
    2. ואם לא היו כבר משתקעים שם בעבר היו מתחרטים ולא היו עוזבים את הארץ, כלי יקר.
    תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (י) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל⁠־גְּלִיל֣וֹת הַיַּרְדֵּ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיִּבְנ֣וּ בְנֵי⁠־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי⁠־גָ֡ד וַחֲצִ֣י שֵׁ֩בֶט֩ הַֽמְנַשֶּׁ֨ה שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ עַל⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן מִזְבֵּ֥חַ גָּד֖וֹל לְמַרְאֶֽה׃
    And when they came to the region about the Jordan, that is in the land of Canaan, the children of Reuben and the children of Gad and the half-tribe of Manasseh built there an altar by the Jordan, a great altar to look upon.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲתוֹ לִגְלִילֵי יַרְדְנָא דִי בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וּבְנוֹ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה תַּמָן מַדְבְּחָא עַל יַרְדְנָא מַדְבַּח רַב לְמֶחֱזֵי.
    (י-יא) א [שם מזבח – בארץ כנען. אל עבר בני ישראל – בארץ כנען, לאילו קורא בני ישראל לפי שקורא לאחרים בני גד ובני ראובן. ת׳מ׳ר׳.⁠ב]
    א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת תלמיד בשם רש״י המופיעה בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, וכמה כ״י אחרים. בחלקם היא חתומה בציון: ת׳ מ״ר {=תוספת מפי רבי} או ת׳מ׳ {=תוספת מורי}.
    ב. כן החתימה בכ״י אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י סנקט פטרבורג I.12: ת׳מ׳. בכ״י ברלין 122: ״תו׳⁠ ⁠⁠״.
    (10-11) {See Hebrew text.}
    מזבח גדול למראה – דוגמא לדורות לומר תנו דעתכם לדבר שלא לעולה ולא לזבח (יהושע כ״ב:כ״ח) נבנה זה המזבח אלא לכך נבנה שיש חלק לבני גד ולבני ראובן במזבח אשר בשילה אשר בארץ כנען.
    A GREAT ALTAR TO LOOK UPON. A model of an altar for future generations saying, concentrate on the following: this altar was not built for a burnt offering nor sacrifice (v. 28). It was only built [to be a witness] that the children of Gad and the children of Reuben have a share in the altar in Shiloh in the land of Canaan.
    עוד זכר שבשוב׳ לנחלתם מעבר לירדן בנו אצל הירדן מזבח גדול למראה וחשבו ישראל שעשו זה להקריב עליו ונקהלו שילה לעלות עליהם לצבא והיתה עצתם לשלוח להם תחלה פנחס בן אלעזר הכהן ועשרה נשיאים עמו מתשעת המטות וחצי המטה לדעת מה זה ועל מה זה ולהזהירם ולהוכיחם על זה כי כבר הוזהרו בתורה מעשות במת ציבור זולתי משכן י״י וגם במה ליחיד נאסרה מעת באו אל המנוחה ואל הנחלה והנה היה משכן שילה מנוחה כמו שנתבאר בסוף זבחים ובית עולמים היה נחלה ולפי זה הענין היה מרד בי״י כי הכונה בשלא יעבד השם יתברך כי אם במקום אחד הוא להורו׳ על היותו אחד כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה וזה הפך מה שעשו ישראל כשנשקעו בע״ג עד שתמצא שכבר היו להם בתי עבודת אלילים בכל עריהם אמר הנביא מספר גנותן כי מספר עריך היו אלהיך יהודה הנה אמרו ישראל לעלות עליהם לצבא להוכיחם על זה ולבער הרע מקרבם כי זה מדרכי התורה כמו שנתבאר בתורה בעיר הנדחת ולזאת הסבה עלו ישראל לצבא על אחיהם על דבר פילגש בגבעה והסבה בזה שישמעו הנשארים וייראו ולא יוסיפו לעשות הרע הזה כי אולי ילמדו מזה הנשארים ויסתבכו כלם בזה הפועל המגונה הלא תראה כי ירבעם בן נבט התחיל במרד ונמשכו למריו כל מלכי ישראל הבאים אחריו ונשקעו בו גם כן בסוף הענין מלכי יהודה והיה זה סבת גלות ישראל מארצם ואבדן רבים מהם ולזאת הסבה אחשב שאמרו פנחס והנשיאים לבני ראובן ולבני גד ולחצי שבט המנשה המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף וגו׳.
    (י-לד) השביעי והוא מה שלמדנו מהמזבח שבנו השבטים אשר מעבר הירדן כי כשירצה האדם דבר אפשר שיתחדש ממנו הפסד או נזק ראוי שיתחכם להסירו קודם בואו ולא ימנעהו מזה ראותו שלא יתכן הגעת ההפסד או הנזק ההוא כי אם לעתים רחוקים הלא תראה כי אלו השבטים כשראו כי בארך הזמן יהיה אפשר שיסבב היות הירדן מפסיק ביניהם ובין ארץ ישראל שישביתו בניהם מעבוד את י״י התחכמו להמציא דבר נשאר מורה שגם הם מעם י״י ולזה בנו שם המזבח ההוא שיהיה בתבנית מזבח י״י וקראו שמו כי עד הוא בינותינו כי י״י האלהים ויהושע כאשר ראה גם כן אפשרו׳ סור ישראל מאחרי י״י מצד מה שנשארו מן הגוים ההם שלא החרימום גם כן לפי מה שאפשר להצילם מזה והביאם מזה אל שיקבלו עליהם שנית את האלהים לעבדו ולאהבה אותו ושלא לסור מאחריו להרחיקם יותר מזה העון.
    ושכאשר באו אל גלילות הירדן בנו על הירדן מזבח גדול, והודיענו הכתוב שלא כונו בזה כי אם היותו למראה ולא לעולה וזבח. האמנם בני ישראל כששמעו הדבר לא ידעו ולא הבינו הכוונה האמתית אשר היה מאתם בבנין המזבח.
    על – אצל.
    אשר בארץ כנען – רצה לומר, בשפת הירדן המערבי שהוא מארץ כנען.
    למראה – רצה לומר, להיות למראה עינים, לא לעולה וזבח.
    השאלות: (י - יב) למה כפל גלילות הירדן אשר בארץ כנען? וכן מ״ש מול ארץ כנען גלילות הירדן אל עבר בני ישראל? ואמר ב״פ וישמעו בני ישראל?
    אשר בארץ כנען – ספר כי בנו את המזבח בצד של כנען שהיא בצד הירדן המערבי, וזה מעיד עליהם שלא היה דעתם להפרד מישראל שא״כ היו בונים בצד המזרחי, זאת שנית שתבניתו היה מעיד עליו שנבנה רק למראה לא לעולה וזבח, כי היה גבוה מאד בלא מעלות עד שנראה שלא היה רצון הבונים להקריב עליו רק לעשות אות וזכר וציון:
    שם – יפה העיר פֿיליפפזאן שמתיבה זו היה נראה שבנו את המזבח בנחלת ט׳ השבטים, רק ממה שכתוב בפסוק שאחריו נראה ברור שמעבר לירדן מזרחה בנוהו, וכן היתה נותנת ג״כ הסברא, שהיאך יעלה על לב ט׳ השבטים שבנו מזבח לעולה וזבח מחוץ לגבול ארצם.
    גדול למראה – כמו נחמד למראה (פרשת בראשית) ואין לפרש למראה לאות וראיה ולא לקרבן כי מזה לא בא הספור כאן כי אם בפסוקים הבאים.
    וַיָּבֹ֙אוּ֙ שניים וחצי השבטים אֶל-גְּלִיל֣וֹת מחוזות הַיַּרְדֵּ֔ן אֲשֶׁ֖ר בצד המערבי1 בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן, וַיִּבְנ֣וּ בְנֵי-רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי-גָ֡ד וַחֲצִ֣י שֵׁבֶט֩ הַֽמְנַשֶּׁ֨ה שָׁ֤ם בשטח ישראל2 מִזְבֵּ֙חַ֙ עַל ליד3 -הַיַּרְדֵּ֔ן בשפתו המערבית4, מִזְבֵּ֥חַ גָּד֖וֹל להיות5 לְמַרְאֶֽה לדורות הבאים6, ולא בנוהו לעולה וזבח7:
    1. מצודת דוד.
    2. וזה מעיד עליהם שלא היה דעתם להפרד מישראל שא״כ היו בונים בצד המזרחי, כלי יקר, מלבי״ם.
    3. מצודת ציון.
    4. מצודת דוד.
    5. אברבנאל, מצודת דוד.
    6. לומר תנו דעתכם לדבר שלא לעולה ולא לזבח נבנה מזבח זה, אלא נבנה להראות שיש גם לנו חלק במזבח אשר בשילה שבארץ כנען, ר״י קרא.
    7. אברבנאל, מצודת דוד. וגם מראהו העיד על כך, כי היה גבוה מאד בלא מעלות עד שנראה שלא היה רצון הבונים להקריב עליו רק לעשות אות וזכר וציון, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יא) וַיִּשְׁמְע֥וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה בָנ֣וּ בְנֵי⁠־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי⁠־גָ֡ד וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶל⁠־מוּל֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל⁠־גְּלִילוֹת֙ הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל⁠־עֵ֖בֶר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    And the Children of Israel heard, saying, "Behold, the children of Reuben and the children of Gad and the half-tribe of Manasseh have built an altar in the forefront of the land of Canaan, in the region about the Jordan, on the side that pertains to the Children of Israel.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁמָעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר הָא בְּנוֹ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה יַת מַדְבְּחָא לָקֳבֵיל אַרְעָא דִכְנָעַן בִּגְלִילֵי יַרְדְנָא דִלְעִבַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 10]

    גלילת – ריביר״ש בלעז.⁠1
    1. בלעז: revier.
    IN THE REGION (Gelilot). Rybrsh in the vernacular.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ולכן אמר וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן את המזבח. רוצה לומר ולא שמעו שהיה למראה כמו שכונו בו, אבל שמעו לבד שעשו המזבח וגומר. ולפי שראו שהיה בפעל הזה שתי עונות גדולות, האחד נגד ישראל שיורו בזה שדעתם היה להפרד מאחיהם ולעשות בעצמם משכן ומזבח, כאלו הם עם אחר מפוזר ומפורד מהם, השני שהיה דעתם להעלות עליו עולה וזבח, ובזה היה מהפשע נגד האלהים יתברך אם היה לעבוד עבודה זרה אף שיעבדו אליו יתברך, לפי שהיה אסור להקריב כי אם במקום אשר יבחר ה׳, והיה יחוד המקום האלהי מורה על יחוד השוכן בו יתברך, ולכן היה ממנהג עובדי עבודה זרה לזבוח בכל מקום, והנביא אמר על זה (ירמיה ב׳ כ״ח) כי מספר עריך היו אלהיך וגומר, לכן אל שתי הבחינות האלה מהחטא אמר שתי פעמים וישמעו בני ישראל, כי בראשונה אמר וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן וגומר, את המזבח אל מול ארץ כנען וגומר. אל עבר בני ישראל, רוצה לומר כאלו עשו ראש בפני עצמם, וזהו אמרו אל עבר בני ישראל, ולבחינה השנית מפאת מה שחטאו בינם למקום יתברך אמר פעם שנית
    וישמעו – ובני ישראל שמעו ודנו שבנו את המזבח הידוע בשילה, ר״ל שבנו כתבניתו ושבנו אותו אל מול ארץ כנען להטות גם לב בני ישראל מעבר מזה אל המזבח הלז:
    וַיִּשְׁמְע֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מבעלי לשון הרע אשר רצו להטיל קנאה ותחרות בין ישראל לשניים וחצי השבטים1 לֵאמֹ֑ר שכך אמרו2, הִנֵּ֣ה מייד בעזיבתם את הארץ3, בָנ֣וּ בְנֵֽי-רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי-גָ֡ד וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה אֶת-הַמִּזְבֵּ֗חַ הידוע בשילה ובנו אותו כתבניתו4, ובנו אותו דווקא5 אֶל-מוּל֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל-גְּלִילוֹת֙ אל מחוזות הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל-עֵ֖בֶר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל מערבה, ולא בנוהו אל עבר ארצם, וזה לכשעצמו מעיד כי לא לזכרון בנו אותו6, ואכן בשומעם זאת דנו ישראל אותם על כי עשו זאת להטות גם את לב בני ישראל אל המזבח הזה7:
    1. כלי יקר.
    2. ביאור הגר״א יהושע א, א.
    3. ולא לאחר זמן לאות זכרון כפי שהם טוענים, כלי יקר.
    4. מלבי״ם.
    5. כלי יקר.
    6. כלי יקר.
    7. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יב) וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כׇּל⁠־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה לַעֲל֥וֹת עֲלֵיהֶ֖ם לַצָּבָֽא׃
    And when the Children of Israel heard of it, the whole congregation of the Children of Israel gathered themselves together at Shiloh, to go up against them to war.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁמָעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְכְּנִישׁוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְשִׁלֹה לְמֵיסַק עֲלֵיהוֹן לְחֵילָא.
    (יב-לד) א[לעלות עליהם לצבא – כסבורים היו: לפי שהיה משכן שילה רחוק מהם, בנו את זה קרוב להם להקריב עליו קרבן.
    נשיא אחד וגו׳ – לבד העשרה נשיאים ואיש מאותם ראשי בתי אבות ראשי אלפי ישראל המה, והעשרה נשיאים המה נשיאי מטות נשיא אחד למטה.
    מה המעל הזה – לעבור מצות י״י אשר צוה: לשכנו תדרשו ובאת שמה (דברים י״ב:ה׳). המעילה הזאת מעידה בכם שדעתכם לשוב מאחרי י״י בבנותכם לכם מזבח להקריב עליו קרבן ועברתם מצותו, זו היא שדעתכםב למרוד היום.
    הטהרנו – שלא נעשינו נקיים עד היום הזה.
    ויהי הנגף – בשביל אותו חטא.
    ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם – שלא בחרה הקב״ה להשרות בה שכינתו, והשרה שכינתו בשילה, ונתרחק מכם המקום ויהיה לכם לטרוח לילך שם, ולפיכך בניתם לכם מזבח בארץ כנען שנתקדשה ובניתם אותו קרוב לכם, אם בשביל זה עשיתם, עברו לכם – ותהיו קרובים כמונו.
    ואותנו אל תמרודו – כי ירע לנו אם תעברו את פי י״י.
    ואם תאמרו: מה לכם ולצרה, מן החוטא יפרע ולא מכם. הלא עכן וג׳ לא גוע בעוונו – יחידי כי על כל עדתג ישראל היה קצף – ואעפ״י שהוא לבדו חטא. אף עתה ירע לנו בשבילכם, שכל ישראל ערבים זה בזה.
    אם במרד ואם במעל – המקרא שלאחריו מפרש מה המרד והמעל. לשוב – זה המרד, להעלות – זהו המעל. שני דברים שחשדתם אותנו בהם, נעשה לנו תקנה על דבר זה לבנות את המזבח בארץ כנען.
    כי עד הוא – שיש לנו חלק בארץ, כי בנינו בניין שלנו לשם, ובניין תבנית מזבח לומר שיש לנו חלק בי״י ובמזבחו שאעפ״י שהירדן מפסיק ביננו יש לנו חלק בי״י ובמזבחוד ככם.
    ונשיאי העדה – נשיאי המטות.
    וראשי אלפי ישראל – הם נשיאי האבות.
    כי י״י האלהים – אשר לנו, ולו נעבד ולא לאחר. ת׳ מר׳ יהודה ור׳ מודה.⁠ה ד״א:⁠ו]
    (יב) לעלות עליהם לצבא – לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה.⁠ז
    א. הביאור ארוך בסוגריים המרובעים המפרש את שאר הפרק הינו ביאור חילופי לפסוקים אלו מר׳ יהודה תלמידו של רש״י, ולפי עדות כתבי היד רש״י הודה לפירוש. הביאור מובא כאן ע״פ כ״י סנקט פטרבורג I.12 עם השלמות מכ״י אוקספורד אופ׳ 34. הוא מופיע גם בכמה כ״י אחרים. לדיון בזהותו של המפרש, עיינו מאמרו של י׳ פנקובר, ״שני חכמים הנזכרים בכתבי היד של פירושי רשי למקרא — ר׳ יהודה ור׳ יהודה הדרשן״, ש״י לשרה יפת (ירושלים, תשס״ח).
    ב. כן בכ״י סנקט פטרבורג I.12. ״לשוב מאחרי... שדעתכם״ הושמט ע״י הדומות בכ״י אוקספורד אופ׳ 34.
    ג. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד אופ׳ 34. מלת ״עדת״ חסרה בכ״י סנקט פטרבורג I.12.
    ד. ״שאעפ״י שהירדן... ובמזבחו״ הושלם מכ״י אוקספורד אופ׳ 34. השורה הושמטה ע״י הדומות בכ״י סנקט פטרבורג I.12, ברלין 122.
    ה. כן החתימה בכ״י אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י סנקט פטרבורג I.12: ״ת׳ מר׳ ור׳ מודה״.
    ו. כאן נמשך הפירוש בד״ה ״לעלות עליהם לצבא״.
    ז. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״בשילה״.
    (12-34) {See Hebrew text.}
    (12) To go up against them to war. [They were prepared to do this] because בָּמוֹת were prohibited1 once the Mishkan was established at Shiloh.
    1. The term בָּמוֹת is used to describe any type of altar used for sacrifices except the altar of the Mishkan or the Beis ha Mikdosh. These בָּמוֹת were permitted during the period before the establishment of the Mishkan, but were prohibited so long as the Mishkan was intact. They were considered a threat to the unity of the Klal Yisroel and to the centrality of the Mishkan.
    לעלות עליהם לצבא – כמו: בצבא, כמו: וישבו אתו לארץ (איוב ב׳:י״ג), לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ז׳), הרגתי לפצעי (בראשית ד׳:כ״ג). ולפי שחשבו כי להעלות עליו עולה וזבח עשו אותו, ולהיות להם מזבח לבדם מבלי שיבואו למזבח י״י לשילה או באשר יהיה שם, ומשבאו לשילה נאסרו הבמות, שכך שנינו: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות, באו לגלגל הותרו הבמות, באו לשילה נאסרו הבמות, באו לנוב וגבעון הותרו הבמות, באו לירושלם נאסרו הבמות, ולא היה להם היתר עוד, לפיכך חשבוהו להם לעון ולמרד בי״י.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    וישמעו בני ישראל ויקהלו שילה וגו׳, כי באו שילה למשכן ה׳ לקנא את קנאתו מהמזבח אשר עשו בני ראובן נגדו, והנה אמרו לעלות עליהם לצבא, אין הכונה שיעלו מיד לצבא עליהם, אך הכונה שיעלו עליהם אם לא יתקנו את אשר עותו, ולזה קודם שיעלו לצבא שלחו שם פנחס ועשרה נשיאים עליהם, ר״ל פנחס הכהן ליסרם על מה שחטאו לגבוה, והנשיאים להוכיחם על מה שחטאו בזה נגד העם, הנה במה שאמרתי יותרו השאלות שנית ושלישית:
    לצבא – כמו בצבא, ובאה הלמ״ד במקום הבי״ת, וכן: לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ז׳), ומשפטו בחרב.
    לצבא – אם לא יתקנו את אשר עותו, כי הם חשבו שעשאוהו לעולה וזבח.
    וישמעו – ר״ל ומצד זה לא דנו אותם לזכות רק שמעו לקול הדן לכף חובה. ויקהלו לצבא. ר״ל להקהיל צבא אם יצטרך ללחום, לכן לא אמר בב׳:
    וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל את הדיבה אשר נאמרה על שניים וחצי השבטים ולא דנו אותם לכף זכות1, וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ והקהילו כָּל-עֲדַ֤ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לוחמים לצבא2 בְּשִׁלֹ֔ה מקום משכן ה׳, לקנא את קנאת ה׳ מהמזבח אשר עשו שניים וחצי השבטים נגדו3, ולקחת רשות מאת ה׳4 לַעֲל֥וֹת עֲלֵיהֶ֖ם לַצָּבָֽא בצבא5, באם לא יתקנו את אשר עִוְּתוּ6: (פ)
    1. מלבי״ם.
    2. מלבי״ם.
    3. אברבנאל.
    4. כלי יקר.
    5. רד״ק, מצודת ציון.
    6. רלב״ג, כלי יקר, מלבי״ם. שכן הם חשבו שעשו את המזבח לעולה וזבח, מצודת דוד. ועוד שלפי מחשבתם, פרט לעניין המרדת העם, היה להם בנוסף איסור להקריב בבמות מחוץ לשילה, זבחים קיב:, רש״י, רד״ק. וכדי שיתקנו את מה שֶׁעִוְּתוּ (לפי מחשבתם), שלחו להם את פנחס ליסרם על מה שחטאו לגבוה ועשרה נשיאים להוכיחם על מה שחטאו נגד העם, אברבנאל.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יג) וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל⁠־בְּנֵי⁠־רְאוּבֵ֧ן וְאֶל⁠־בְּנֵי⁠־גָ֛ד וְאֶל⁠־חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט⁠־מְנַשֶּׁ֖ה אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶת⁠־פִּֽינְחָ֖ס בֶּן⁠־אֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵֽן׃
    And the Children of Israel sent to the children of Reuben, and to the children of Gad, and to the half-tribe of Manasseh, into the land of Gilead, Phinehas the son of Eleazar the priest,
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁלָחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְוַת בְּנֵי רְאוּבֵן וּלְוַת בְּנֵי גָד וּלְוַת פַּלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה לְאַרְעָא גִלְעָד יַת פִּנְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    (יג-יד) השמיני הוא שלמדנו מענין שלוח פנחס והנשיאים לשבטים שהיו מעבר לירדן לחקור אמתת הענין קודם עלותם עליהם לצבא והוא כי גם בענינים אשר יחשב שאין להמתין עליהם לעשותם כי אם תכף צריך להתישב ולחקור הענין הלא תראה כי לולא זאת החקירה היה נמשך מזה נזק רב בעלות בני ישראל לצבא על אחיהם והנה יחשב שאין להמתין על אלו הדברים שהם כנגד השם יתברך מפני הסבות שזכרו פנחס והנשיאים לשבטים האלו בזה המקום ולזה תמצא שלא המתין פנחס לקחת עצה ממשה רבינו בדבר זמרי אמרו רבותינו ז״ל כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב ומזה המקום יותר הספק איך לא נמלכו ישראל בזה ביהושע שהיה נביא עם שהיה מהענינים הראויים לעשות לפי משפטי התורה בהטלת העונשים ראוי שיהיה המעשה בהם לפי דרכי התורה באופני החקירה המיוסד׳ בתורה לא שישאלו איך האמת בזה לנביא ואם באנו לבאר זה בזה המקום יארכו הדברים יותר מהראוי למה שאנחנו בו.
    וישלחו – טרם עלו לצבא, שלחו להוכיחם, כי אולי ישובו.
    וישלחו – להזהירם תחלה אולי ישובו. את פינחס. יען היה בזה, א] מעילה נגד ה׳, ב] בגידה נגד ישראל, שלחו את פנחס להוכיחם על דבר ה׳:
    ועשרה נשאים – להתוכח עמם במה שנוגע לישראל:
    בן אלעזר הכהן – הכהן הגדול.
    ובטרם עלו עליהם לצבא1, וַיִּשְׁלְח֨וּ שלחו בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל2 אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵ֧ן וְאֶל-בְּנֵי-גָ֛ד וְאֶל-חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט-מְנַשֶּׁ֖ה3, אֶל-אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶת-פִּינְחָ֖ס בֶּן-אֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵֽן4 כדי להוכיחם תחילה, אולי יחזרו בתשובה5:
    1. מצודת דוד.
    2. מבלי לשאול את פי ה׳, כלי יקר.
    3. ושלחו לכל שבט בנפרד, כי חשבו אולי לא כולם מסכימים באמת עם בניית המזבח, ואם אכן כך יהיה המצב, יהיה להם יותר קל לשכנעם בנפרד, כלי יקר.
    4. וכיוון שראו במעשה ישראל בגידה בה׳ שלחו את פנחס שיוכחם על דבר ה׳, מלבי״ם.
    5. מצודת דוד, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יד) וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙ עִמּ֔וֹ נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לְכֹ֖ל מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית⁠־אֲבוֹתָ֛ם הֵ֖מָּה לְאַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    and with him ten princes, one prince of a fathers' house for each of the tribes of Israel; and they were every one of them head of their fathers' houses among the thousands of Israel.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    נציגי השבטים – במדבר א׳:ה׳-ט״ו, במדבר י״ג:ד׳-ט״ו, במדבר ל״ד:י״ט-כ״ח
    וְעַשְׂרָא רַבְרְבִין עִמֵיהּ רַבָּא חָד רַבָּא חָד לְבֵית אַבָּא לְכָל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וּגְבַר רֵישׁ בֵּית אֲבָהַתְהוֹן אִינוּן לְאַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (יד) א[ואנשי ראש בית אבותם המה – כלומר לבד העשרה נשיאים, שלחו עוד אנשים ראשי שרי אלפים במשפחותם.]
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (14) {See Hebrew text.}
    ואיש ראש בית אבותם – כל איש מאלה העשרה שהלכו עם פנחס כל אחד היה בשבטו ראש בית אבות, והמה היו הראשים לאלפי ישראל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ועשרה נשאים – חסר יו״ד קדמאה ומלא יו״ד בתראה וכן מצאתי במסורת כ״י כל נביאים וכתובים נשיאם כתיב בן מן ד׳ נשיאים כמו שנמסרו במקרא גדולה סוף פרשת לך לך וזה אחד מהם וראיתי מסרה אחרת כ״י אומרת בר מן ד׳ נשיאם וגרסא ראשונה נראה לי עיקר.
    ואיש – כל אחד מעשרה הנשיאים היה הראש לבית אבותם, והמה היו הראשים לכל אלפי ישראל.
    נשיאים – נקראו בשם זה הנגזר משרש נשא כל שרי בני ישראל, לעשרות לחמשים למאות ולאלפים, ובא להגידנו כאן שלא שלחו מהפחותים רק משרי האלפים שהיו ראשי בתי אבות.
    וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙ שלחו עִמּ֔וֹ עם פנחס, נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מכל שבטי ישראל1 אשר נחלו בעבר הירדן המערבי, ולקחו נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לְכֹ֖ל מַטּ֣וֹת שבטי2 יִשְׂרָאֵ֑ל, וְכל אִ֨ישׁ מעשרה הנשיאים שהלכו עם פנחס כל אחד היה בשבטו3 הָרֹ֧אשׁ לְבֵּית-אֲבוֹתָ֛ם של אותו שבט, וְהֵ֖מָּה והם היו הראשים4 לְכל5 אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
    1. ראה רמב״ן במדבר יג, ב.
    2. תרגום יונתן.
    3. רד״ק, מצודת דוד.
    4. שם.
    5. שם.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (טו) וַיָּבֹ֜אוּ אֶל⁠־בְּנֵֽי⁠־רְאוּבֵ֧ן וְאֶל⁠־בְּנֵי⁠־גָ֛ד וְאֶל⁠־חֲצִ֥י שֵׁבֶט⁠־מְנַשֶּׁ֖ה אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד וַיְדַבְּר֥וּ אִתָּ֖ם לֵאמֹֽר׃
    And they came to the children of Reuben, and to the children of Gad, and to the half-tribe of Manasseh, to the land of Gilead, and they spoke with them, saying,
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲתוֹ לְוַת בְּנֵי רְאוּבֵן וּלְוַת בְּנֵי גָד וּלְוַת פַּלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה לְאַרְעָא דְגִלְעָד וּמַלִילוּ עִמְהוֹן לְמֵימָר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    וַיָּבֹ֜אוּ אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵ֧ן וְאֶל-בְּנֵי-גָ֛ד וְאֶל-חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט-מְנַשֶּׁ֖ה אֶל-אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד, וַיְדַבְּר֥וּ אִתָּ֖ם, לֵאמֹֽר וכך אמרו להם1:
    1. ביאור הגר״א יהושא א, א.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
     
    (טז) כֹּ֣ה אָמְר֞וּ כֹּ֣ל׀ עֲדַ֣ת יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה מָֽה⁠־הַמַּ֤עַל הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֤ר מְעַלְתֶּם֙ בֵּאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָשׁ֣וּב הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בִּבְנוֹתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ לִמְרׇדְכֶ֥ם הַיּ֖וֹם בַּיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃
    "Thus says the whole congregation of Hashem, 'What treachery is this that you have committed against the God of Israel, to turn away this day from following Hashem, in that you have built an altar, to rebel this day against Hashem?
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    כְּדֵין אֲמַרוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דַייָ מָא שִׁקְרָא הָדֵין דִי שְׁקַרְתּוּן בְּמֵימְרָא דֶאֱלָהָא יִשְׂרָאֵל לְמִיתַב יוֹמָא דֵין מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ בְּמִבְנְכֹן לְכוֹן מַדְבְּחָא לְמִמְרַדְכוֹן יוֹמָא דֵין בְּמֵימְרָא דַיָי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    לשוב היום מאחרי י״י בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום בי״י – להעלות על המזבח לשם עו״ז.
    TO TURN AWAY THIS DAY FROM FOLLOWING THE LORD IN THAT YE HAVE BUILDED YOU AN ALTAR, TO REBEL THIS DAY AGAINST THE LORD. By building an altar upon which to offer sacrifices to idols.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    כה אמרו כל עדת ה׳ וגו׳ עד ויענו בני ראובן וגו׳. כוונתי באלו הפסוקים שאמרו לא ימנע אם תהיה כונתם במזבח הזה לעבוד ע״ז עליו או להעלות עליו עולה או זבח לה׳, ואם היה לעבוד בו ע״ז הנה זה א״כ מעל גדול בה׳ בשני פנים, האחד לשוב היום מאחרי ה׳ ולא תאבו לעבדו והשני בבנותכם מזבח למרודכם היום בה׳ רוצה לומר לעבוד ע״ז, הנה א״כ כל זה הפסוק בע״ז מדבר, אם לא שקראהו מעל בכלל, וביאר אופני המעילה שהם שנים, עזיבת האל ית׳ ועבודת אלהים אחרים.
    המעל – החטא ופשע.
    מה המעל – רצה לומר, למה מעלתם בה׳.
    בבנותכם – במה שבניתם.
    למרדכם – לעשות בזה מרידה בה׳.
    השאלות: (טז - כ) מה היה החטא במזבח הלז שהתעוררו ללחום עמהם? הכתובים כפולים ותחלה הביאו ראיה מעון פעור ואח״כ מעכן, ומה רצו באריכות לשון שהרבו בזה דברים אין קץ?
    מה המעל – יען לא ידעו אם בנו המזבח לע״ז או אם בנוהו להקריב עליו קרבנות לה׳, טענו על שני הצדדים. א] על הצד האחד שהיה לע״ז, מה המעל הזה, הלא הוא מעל גדול לשוב היום מאחרי ה׳, ר״ל היום בעוד נגד עיניכם כל האותות והנפלאות שעשה לכם, ולא לבד שתשובו מאחריו בשב ואל תעשה, עוד עשיתם מעשה בפועל בבנותכם לכם מזבח לע״ז, שזה בא למרדכם היום בה׳, מרידה גלויה פשוע וכחש בה׳:
    כֹּ֣ה כך אָמְר֞וּ כֹּ֣ל | עֲדַ֣ת יְהוָ֗ה, מָֽה-הַמַּ֤עַל החטא והפשע1 הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֤ר מְעַלְתֶּם֙ בֵּאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, למה מעלתם בה׳2 לָשׁ֣וּב לחזור בכם3 הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י עבודת4 יְהוָ֑ה בִּבְנֽוֹתְכֶ֤ם כאשר בניתם5 לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ במקום נפרד מכל העם6, לִמְרָדְכֶ֥ם לעשות בזה מרידה7 הַיּ֖וֹם בַּיהוָֽה?!:
    1. מצודת ציון.
    2. מצודת דוד.
    3. תרגום יונתן.
    4. תרגום יונתן.
    5. מצודת דוד.
    6. כלי יקר.
    7. מצודת דוד, ר״י קרא. אברבנאל ומלבי״ם ביארו ״מרידה״ בכך שחשדום שרצו להעלות קרבנות לשם עבודה זרה. וכלי יקר ביאר ״מרידה״ שחשדו שרצו להעלות קרבנות לה׳ בנפרד מהעם, דבר אשר מוביל לפירוד בעם ולכך שיעבדו בסוף עבודה זרה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יז) הַמְעַט⁠־לָ֙נוּ֙ אֶת⁠־עֲוֺ֣ן פְּע֔וֹר אֲשֶׁ֤ר לֹא⁠־הִטַּהַ֙רְנוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיְהִ֥י הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
    Is the iniquity of Peor too little for us, from which we have not cleansed ourselves to this day, even though there came a plague upon the congregation of Hashem,
    תרגום יונתןרש״ירי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    הַזְעֵיר לָנָא יַת חוֹבָא דִפְעוֹר דְלָא אִדַכִּינָא מִנֵיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין וַהֲוַת מְחָתָא בִּכְנִשְׁתָּא דַיָי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    הטהרנו – פירוש: התטהרנו, והוא בנין התפעל, ולולי הה״א היה נדגש כמשפטו. ואינו בנין נפעל, שאילו כן היה אומר: ׳נטהרנו׳.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ולפי שהיה הדרוש בע״ז אמר המעט לנו את עון פעור וגו׳ שהיה ע״ז, ולפי ששם נענשו לא לבד החוטאים בו אבל גם שאר העדה שהיה בידם למחות ולא מיחו, לזה אמר ויהי הנגף בעדת ה׳ ר״ל מצד שלא מיחו בידיהם, וג״כ שלמדו לחטוא רבים, הלא תראה כי ירבעם בן נבט התחיל במרד ע״ז ונמשכו אחריו כל מלכי ישראל הבאים אחריו ונשקעו בו ג״כ בסוף מלכי יהודה, והיה זה סבה לגלות ישראל מעל אדמתם.
    המעט – רצה לומר, וכי העון שבידנו מאז האם קל הוא.
    עון פעור – העון שעבדו לפעור.
    לא הטהרנו – רצה לומר, לא נתכפר מכל וכל.
    בעדת ה׳ – אף באלו שלא חטאו.
    היה הנגף – על שלא מיחו.
    המעט – אמרו וא״ת מה לכם תריבו ריב ה׳, דעו כי מזה ימשך נזק אל הגוי כולו, כמו שהיה בעון פעור שהיה בו שני נזקים, א] לדורות, אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה. ב] בשעת מעשה, שהיה הנגף בעדת ה׳, שנלקו הבלתי חוטאים בעון החוטאים:
    אשר לא הטהרנו ממנו – עד היום הזה לא עשינו כפרה ולא שאלנו סליחתנו מה׳, והיכן שאלו? בסוף ימי יהושע (כ״ד) כשכרת יהושע ברית לעם לעבוד את ה׳ לבדו, רק לפרש כדברי אברבנאל שיודע היה יהושע שעדין בימיו היו מבני ישראל הנוטים אחר בעל פעור לא נ״ל.
    ואם תאמרו מה לכם לריב את ריב ה׳, דעו כי אנחנו עושים זאת משום שבמעשיכם יימשך נזק אל העם כולו1, הַמְעַט וכי קל2 -לָ֙נוּ֙ לשאת אֶת-עֲוֹ֣ן פְּע֔וֹר בו עבדו חלק מהעם לפעור?!3, חטא זה פגע בנו גם אז וגם עכשיו, שכן הוא חטא4 אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-הִטַּהַ֙רְנוּ֙ התכפרנו5 מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה, וגם בעבר בשעת מעשה נענשנו כאשר6 וַיְהִ֥י היה הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת יְהוָֽה גם על מי שלא חטא7, ונענשו הבלתי חוטאים בעון החוטאים8, וכל זאת קרה כי לא מיחו העם בידיהם של החוטאים9:
    1. מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד, מלבי״ם. כלי יקר ביאר כי הביאו את העוון הזה למזכרת ולא את עוון העגל, כי רצו להראות שהעם נענש גם בעבור עוון שעשו בחושבם שעושים אותו לשם מצווה, כי ישראל חשבו אז שמצווה רבה לפעור עצמם, דהיינו לעשות צרכיהם לפעור ולבזותו, ולא ידעו שזו היא עבודתו, וכן בגלל שחטא זה של פעור לא נעשה על ידי הערב רב כמו מעשה העגל, וגם עכשיו המזבח נעשה ע״י בני ישראל.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    6. מלבי״ם.
    7. מלבי״ם.
    8. כלי יקר, מלבי״ם.
    9. אברבנאל, מצוד דוד.
    תרגום יונתןרש״ירי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יח) וְאַתֶּם֙ תָּשֻׁ֣בוּ הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְהָיָ֗ה אַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וּמָחָ֕ר אֶֽל⁠־כׇּל⁠־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יִקְצֹֽף׃
    that you must turn away this day from following Hashem? And it will be, seeing you rebel today against Hashem, that tomorrow He will be angry with the whole congregation of Israel.
    תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְאַתּוּן תְּתוּבוּן יוֹמָא דֵין מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ וִיהֵי אַתּוּן תִּמְרְדוּן יוֹמָא דֵין בְּמֵימְרָא דַייָ וּמְחַר עַל כָּל כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל יְהֵי רוּגְזָא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    ואתם תשובו היום מאחרי י״י והיה אם אתם תמרדו בי״י היום ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף והנה אמרו זה כי אולי זה העון משך לב קצת העם עד שכמעט לא הטהרו ממנו עדין כי קצתם למדו מזה ונסתבכו בחטא הסתבכות מה כי זה דרך המרי ועוד כי הנגף היה בעדת י״י בעבור חטא היחידים מצד התאחדות שהיו מתאחדים בו כלל העם יקרה עונש לכלל בעבור חטא היחיד כמו שביארנו הסבה בזה בעון עכן ולזה יקרה שישובו היום מאחרי י״י ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף אם מפני ההתאחדות שיהיה סבה לסור השגחות השם יתברך מהם כמו שבארנו במה שקדם ויקרה מזה העונשים בכללם על חטא אלו השבטים אם מפני המשכם אל החטא ולמדם קצתם מקצתם ולזה אמרו אותנו אל תמרדו כי מרדם בי״י יהיה מרד בחטא ויהיה מרד בהם כי יראתם פן יספו בעונם ומצד האחר היה מרד גם כן וזה כי הפרטים הם תחת הכלל ושם היתה סנהדרי גדולה אשר כל השבטים היו תחתיהם ואם יפרדו מהם ימרדו בזה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ובעבור זה גם כן אמרו ואתם תשובו מאחרי ה׳ ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף, שימשכו בחטא אחריהם לחטוא, וגם לפי שלא מיחו בידיהם, ולכן היו הם משתדלים כל כך לתקן הדבר הרע הזה. ואחרי שהשיבו לבחינה הזאת אם היה דעתם לעבוד ע״ז, חזרו לצד השני והוא כי אם יאמרו שלא כונו כי אם לעבוד את ה׳ (שגם זה מרי, לפי שהוא העברה על דת) ועל זה אמרו
    ומחר – יש מחר שהוא לאחר זמן רב, וכן: כי ישאלך בנך מחר (שמות י״ג:י״ד).
    אתם תמרדו – ואנו הלא נקיים אנחנו מזה העון.
    ומחר – רצה לומר, לאחר זמן בעת התשלומין, יקצוף ה׳ על כולם על שלא מיחו, ונהיה כולם נלקים על ידו, אם כן, בעל כרחנו צריכין אנו למחות בידכם.
    ואתם – וא״כ אם אתם תשובו היום מאחרי ה׳, ותשנו באולת, ימשכו ג״כ שני הנזקים האלה, א] והיה אתם תמרדו היום בה׳, שזה דבר רע מאד תיכף. ב] ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף, שלא עליכם לבד יקצוף רק על כל עדת ישראל, ולא היום לבד יקצוף רק גם מחר שהוא לאחר זמן שימשך הקצף ימים רבים:
    וְאם כן, אם1 אַתֶּם֙ תָּשֻׁ֣בוּ תחזרו בכם2 הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י עבודת3 יְהוָ֑ה, ותמשיכו בָּאִוֶּלֶת4, וְהָיָ֗ה כך יהיה המצב, שֶׁאַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּֽיהוָ֔ה ואנחנו נישאר נקיים מעון זה5, וּמָחָ֕ר ולאחר זמן6, בעת התשלומין7, אֶֽל על8 -כָּל-עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל ה׳ יִקְצֹֽף על שלא מיחו בכם, ולא רק עליכם ה׳ יקצוף9 אלא נהיה כולנו נלקים על ידו10, אם כן, בעל כרחינו צריכים אנחנו למחות בידכם11:
    1. מלבי״ם.
    2. תרגום יונתן.
    3. תרגום יונתן.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת ציון, מלבי״ם.
    7. מצודת דוד.
    8. תרגום יונתן.
    9. מלבי״ם.
    10. מצודת דוד. ואברבנאל ביאר כי ישראל אמרו לשניים וחצי השבטים כי בנוסף לכך יש חשש כי ייענשו בעתיד על כי הם יגררו אחריהם בחטא, וכך ביאר מלבי״ם בפס׳ יט.
    11. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יט) וְאַ֨ךְ אִם⁠־טְמֵאָ֜ה אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֗ם עִבְר֨וּ לָכֶ֜ם אֶל⁠־אֶ֨רֶץ אֲחֻזַּ֤ת יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן⁠־שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהֵאָחֲז֖וּ בְּתוֹכֵ֑נוּ וּבַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אַל⁠־תִּמְרֹ֗דוּ וְאֹתָ֙נוּ֙ אַל⁠־תִּמְרֹ֔דוּ בִּבְנֹתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ מִֽבַּלְעֲדֵ֔י מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
    If the land of your possession is unclean, then pass over to the land of the possession of Hashem, in which Hashem's Tabernacle dwells, and take possession among us; but do not rebel against Hashem or rebel against us, in building an altar besides the altar of Hashem our God.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּבְרַם אִם מְסָאֲבָא אֲרַע אַחְסַנְתְּכוֹן עֲבָרוּ לְכוֹן לַאֲרַע אַחְסַנַת עַמָא דַייָ דִי שְׁרָא תַמָן מַשְׁכְּנָא דַייָ וְאַחֲסִינוּ בֵּינָנָא וּבְמֵימְרָא דַייָ לָא תִמְרְדוּן וּבָנָא לָא תִמְרְדוּן בְּמִבְנֵיכוֹן לְכוֹן מַדְבְּחָא בַּר מִמַדְבְּחָא דַייָ אֱלָהָנָא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (יט) אם טמאה ארץ אחוזתכם – שלא בחרה הקדוש ברוך הוא להשרותא בה שכינתו.
    ואותנו אל תמרודו – כמו, ובנו אל תמרודו.
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״לשרות״.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (19) If the land of Your possession is impure. Since the Holy blessed is He, did not choose to rest His Presence there.
    Do not rebel against us. וְאוֹתָנוּ אַל תִּמְרדוּ – This is the same as וּבָּנוּ אַל תִּמְרדוּ.
    ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם – כלו׳ אך אם דומה בעיניכם שטמאה, ארץ אחוזתכם לשכינה כאותה ששנינו עד שלא נבחרה שילה הוכשרו כל הארצות לשכינה משנבחרה שילה יצאו כל הארצות.
    ובי״י אל תמרודו – לבנות בית מזבח לשם עו״ז.
    ואותנו אל תמרדו – ושמא תאמרו מה איכפת לכם בזה המרד, מתייראים אנו שלא יקצוף עלינו בעון המרד שתמרדו כשם שמפרש בעיניין, והיה אתם תמרדו היום בי״י ומחר על כל עדת ישראל יקצוף.
    HOWBEIT, IF THE LAND OF YOUR POSSESSION BE UNCLEAN. In other words, if you think that the land of your inheritance is unclean for God's presence, for the following source teaches: "Before Shiloh was chosen all lands were fit for the divine presence. After Shiloh was chosen all the lands lost their fitness (for the divine presence).⁠"
    BUT REBEL NOT AGAINST THE LORD. By building an altar upon which to offer sacrifices to idols.
    NOR REBEL AGAINST US. Should you say, why are you concerned1 by this rebellion? [Then we say to you] we fear that God's wrath will turn upon us for the sin committed by your rebellion, for Scripture states regarding the sin of Peor2 and it will be, seeing ye rebel today against the Lord, that to-morrow He will be angry with the whole congregation of Israel (v. 17).
    1. Lit, why are you bothered.
    2. Lit. regarding them.
    ואך אם טמאה – פירוש אם טמאה בעיניכם לפי שאין המשכן שם, עברו לכם אל ארץ אחוזת י״י.
    ואותנו אל תמרדו – כמו: ובנו אל תמרדו. וכן: והתחלקו אותה (יהושע י״ח:ה׳) – כמו בה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם, ר״ל אם אמרתם שטמאה ארץ אחוזתכם ולכן בחרתם לעשות מזבח על הירדן לעלות עליו עולות לה׳, יותר היה ראוי שתעברו את הירדן הזה ותאחזו בתוכנו אשר שם משכן ה׳ ושם צוה ה׳ את הברכה ושם נעבדהו לא חוץ מהמקדש, כי הוא מרד באל ועון פלילי. ואמרו שמלבד זה שחטאו נגד האל יתברך הנה חטאו גם כן נגד כבוד ישראל. וזהו אמרו ואתנו אל תמרדו, ולפי שלא יאמר (האומר) שאם לא היה המזבח לעבוד ע״ז כ״א לעלות עליו עולה וזבחים לה׳ מה ראו ישראל להתרעם ממנו, כי איש בעונו ימות? הנה להשיב לזה ראו להביא ראיה מענין עכן
    ואותנו – ענינו, כמו ובנו.
    מבלעדי – ענינו כמו זולת, וכן: בלעדי רק אשר אכלו הנערים (בראשית י״ד:כ״ד).
    ואך אם טמאה – אם בעיניכם טמאה ארץ אחוזתכם לפי שאין המשכן שם, ובעבור זה תחשבו לומר שאין השגחת המקום עליכם רק על ידי אמצעות השר השורר, ואליו תעשו המזבח לעולה וזבח.
    עברו לכם – הלא זאת עשו עברו הנה והאחזו נחלה בתוכנו.
    ובה׳ אל תמרדו – כי גם בדבר זה יחשב למורד בה׳.
    ואותנו אל תמרדו – כי הואיל ועל ידכם יבוא הקצף על כולנו, הרי הוא כאלו מרדתם בנו.
    בבנותכם – במה שבניתם.
    ואך – ב] עתה טענו על הצד הב׳ אם יאמרו שעשו המזבח לה׳, אך אם תאמרו כי טמאה ארץ אחוזתכם ואינה ראויה להקריב שם קרבנות ולכן בניתם המזבח מעבר הלז כדי להקריב עליו לה׳, הנה גם בצד הזה הוא מרד, בין נגד ה׳ שצוה שלא להקריב בבמה רק במשכן ה׳, בין נגד ישראל שזה מפריד בין הקיבוץ והאחדות אשר ביניהם, שמצדו ראוי שיעבדו כולם שכם אחד לאל אחד בבית אחד, ולא יחצו לשני כתות בשני מזבחות. וז״ש עברו לכם אל ארץ אחזת ה׳ אשר שכן שם משכן ה׳, באופן שתתאחדו עמנו בין באחוזת הארץ הקדושה בין בעבודת ה׳ במשכנו וביתו:
    ובה׳ אל תמרדו ואותנו אל תמרדו – כי זה מרד נגד ה׳ ונגד ישראל. וכדברים האלה פי׳ הרי״א. ולא נמצא בשום מקום פעל מרד נקשר עם מלת את רק פה, כי המורד הוא רק עבד באדוניו, לא חצי העם בחציו השני. שמרידה זאת היא רק שיעשה פירוד משני הצדדים עד שגם אנחנו נמרוד באחדות ישראל, שיתחלק, ואתם תגרמו הפירוד והמרד גם מצדנו, וע״ז בא מלת אותנו:
    אם טמאה – אם חושבים אתם שהמְקַדֵש את הארץ הוא משכן ה׳ ובלעדו ארצכם טמאה, אינכם צריכים לבנות מזבח אחר בארצכם לקדשה, רק עברו לכם וגו׳.
    וְאַ֨ךְ ואולם1 אִם-טְמֵאָ֜ה אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֗ם בעיניכם2 על כי לא בְּחַרָהּ הקדוש ברוך הוא להשכין משכנו שם3 להשרות בו שכינתו4, ומשום כך מרדתם ובניתם את המזבח לה׳ בשפתו המערבית של הירדן5, עִבְר֨וּ לָכֶ֜ם אֶל ארץ ישראל, -אֶ֨רֶץ אֲחֻזַּ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן-שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה ושם ציוה את הברכה, ונעבדהו שם, ולא נעבדהו חוץ למקדש, כי הוא מרד באל ועוון פלילי6, וְהֵאָחֲז֖וּ בנחלה7 בְּתוֹכֵ֑נוּ באופן שתתאחדו עמנו בין באחוזת הארץ הקדושה ובין בעבודת ה׳ במשכנו וביתו8, וּבַֽיהוָ֣ה אַל-תִּמְרֹ֗דוּ תִּמְרְדוּ, כי גם בדבר זה9, בבניית מזבח לה׳ מחוץ לשילה10, יֵחָשֵׁב הדבר למרד בה׳11, וְגם אֹתָ֙נוּ֙ בנו12 אֶל-תִּמְרֹ֔דוּ תִּמְרְדוּ, כי הרי13 בִּבְנֹֽתְכֶ֤ם במה שבניתם14 לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ מִֽבַּלְעֲדֵ֔י זולת15 מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ יבוא הקצף על כולנו בגללכם, ונחשב הדבר כאילו מרדתם בנו16:
    1. תרגום יונתן.
    2. ואף אם היא באמת טמאה, כלי יקר.
    3. רד״ק, מצודת דוד. ובעבור זה תחשבו לומר שאין השגחת ה׳ עליכם, רק ע״י אמצעי ואליו עשיתם את המזבח, מצודת דוד.
    4. רש״י.
    5. והמרד היה בין נגד ה׳ שצוה שלא להקריב בבמה רק במשכן ה׳, ובין נגד ישראל שזה מפריד בין הקיבוץ והאחדות אשר ביניהם, שראוי שיעבדו כולם לאל אחד בבית אחד ולא יחצו לשני כתות בשני מזבחות, מלבי״ם.
    6. אברבנאל.
    7. מצודת דוד.
    8. מלבי״ם.
    9. מצודת דוד.
    10. כלי יקר.
    11. מצודת דוד, מלבי״ם.
    12. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, כלי יקר, מצודת ציון.
    13. מצודת דוד.
    14. מצודת דוד.
    15. תרגום יונתן.
    16. מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר שהמרידה היא הפירוד שהמזבח גורם בין שני חלקי העם, כי המורד הוא רק עבד באדוניו, לא חצי העם בחציו השני, והמרידה כאן היא שיעשה פירוד משני הצדדים עד שגם אנחנו נמרוד באחדות ישראל, שיתחלק, ואתם תגרמו הפירוד והמרד בה׳ גם מצידנו.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כ) הֲל֣וֹא׀ עָכָ֣ן בֶּן⁠־זֶ֗רַח מָ֤עַל מַ֙עַל֙ בַּחֵ֔רֶם וְעַֽל⁠־כׇּל⁠־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣יָה קָ֑צֶף וְהוּא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד לֹ֥א גָוַ֖ע בַּעֲוֺנֽוֹ׃
    Did not Achan, the son of Zerah, commit a trespass concerning the devoted thing, and wrath fell upon all the congregation of Israel? And that man did not perish alone in his iniquity.'"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    הֲלָא עָכָן בַּר זָרַח שְׁקַר שִׁקְרָא בְּחֶרְמָא וְעַל כָּל כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל הֲוָה רוּגְזָא וְהוּא גַבְרָא חָד לָא מִית בְּחוֹבֵיהּ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    הלא עכן בן זרח וגו׳ והוא איש אחד לא גוע בעונו – כלו׳ אעפ״י שהיה איש אחד לא הוא בלבד גוע, אלא כת׳ שם בעיניין ויכו מהם אנשי העי כשלושים וששה איש (יהושע ז׳:ה׳) וכל שכן אתם שאתם רבים.
    DID NOT ACHAN THE SON OF ZERAH COMMIT A TRESPASS CONCERNING THE DEVOTED THING, AND WRATH FELL UPON ALL THE CONGREGATION OF ISRAEL? AND THAT MAN PERISHED NOT ALONE IN HIS INIQUITY.' In other words, even though Achan alone sinned he was not the only one to die. Scripture tells us regarding the matter of Achan that And the men of Ai smote of them about thirty and six men (7:5). God will certainly do the same to us, for we are many.
    מעל מעל – הראשון פעל עבר, חציו קמץ וחציו פתח, והשני שם כלו פתח. ושניהם מלעיל, הראשון מפני השני.
    לא גוע בעונו – לא גוע לבדו. וכמוהו: לא אחת ולא שתים (מלכים ב ו׳:י׳) – לא פעם אחת לבדה, ולא שתים לבדן.
    והוא איש אחד לא גוע – כאלו אמר והוא איש לא גוע בעונו אחד כלומ׳ שיחייב לבדו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    שעם שלא עבד ע״ז אבל עבר החרם לבד היה קצף על כל העדה, ולכן ראוי אליהם שיפחדו ג״כ מזה. הנה הותרו השאלות רביעית וחמשית:
    מעל מעל – כתב רד״ק בשרשים מעל האחרון שהוא פתוח כולו ומלעיל הוא שם וגם הראשון הוא מלעיל מפני סמיכותו לשם שהוא מלעיל אבל הראשון הוא חציו קמץ וחציו פתח שהוא פעל עבר ור׳ יהודה כתב כי הראשון מלרע ולא מצאנוהו כן בספרים המדוייקים.
    לא גוע בעונו – תחסר מלת לבד, ורצה לומר, אף שהיה רק איש אחד ואין בדבר חלול ה׳, מכל מקום לא גוע הוא לבד, כי הקצף היה על כולם.
    הלוא – וא״ת ולמה תריבו אתם ריב ה׳, הנה גם בזה ימשך נזק כולל אל כלל האומה, כמו שהורה הנסיון בעכן, שמעל בחרם נגד קדשי מקדש, כי הכסף והזהב שגנב היו קדשי מקדש, וזה כדוגמת שחטאתם אתם שהוא ג״כ נגד המקדש, וראו מה היה לנו שעל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו, שזה היה מצד שחטא איש אחד מכלל העם ממשיך קצף והסתרת פנים אל הגוי כולו וסרה מהם השגחת ה׳, ולכן הוא לא גוע כי לא היה עונש בפועל שאז לא יענש רק החוטא לבד, כי היה רק הסתרת פנים מן הכלל, כמ״ש (למעלה ז׳:י״ב-י״ג). ועתה אם הוא איש אחד פעל הסתרת פנים מכלל הקיבוץ כ״ש עתה שהחוטאים שני שבטים ומחצה, שיסיר ה׳ השגחתו מהעדה כולה:
    לא גוע בעונו – מימי קדם היתה זאת בישראל אף כי פרו לרבבה ליחשב כולם כמשפחה אחת המתכבדת בכבוד כל אחד מגבריה, וקלונו גם כן ישוב על ראש כל בני משפחתו, ובאמת גם בימינו אלה בני ישראל ערבים זה לזה, ובכל מקומות תפוצותיהם נכבדים ונתפשים בזכות או בפשע אחד מהם, וזהו ענין טוב עד מאד והלואי שיהיה כן תמיד עד קץ הימים לפי שהוא כפל מחסום ורסן לחוטאים, בדעתם כי בכשלונם יכשלו גם אחרים עמם. רק גם בדרך טבע יארע כמו במעשה עכן שבני משפחתו ואוהביו יחוסו על הפושע, וגם אם לא יפתו אחריו יכסו על עונו ויענשו עמו.
    הֲל֣וֹא | עָכָ֣ן בֶּן-זֶ֗רַח מָ֤עַל מַ֙עַל֙ בַּחֵ֔רֶם נגד קדשי המקדש1, וְעַֽל-כָּל-עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣יָה קָ֑צֶף, וְאף על פי שהיה2 הוּא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד, לֹ֥א גָוַ֖ע הוא לבדו3 בַּעֲוֹנֽוֹ4, וכל שכן עתה כשהחוטאים הם שני שבטים ומחצה, שיסיר ה׳ השגחתו מהעדה כולה5: (פ)
    1. כי הכסף והזהב שגנב היו קדשי מקדש, ואם כן היה חטאו דומה לחטא שלכם שהוא גם כן נגד המקדש, מלבי״ם. ועוד שהמעל שלכם כבד מהמעל שלו, כלי יקר.
    2. ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
    3. שם.
    4. כמו שכתוב (יהושע ז, ה) ״וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ״, ר״י קרא.
    5. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כא) וַֽיַּעֲנוּ֙ בְּנֵי⁠־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי⁠־גָ֔ד וַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑הא וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶת⁠־רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    Then the children of Reuben and the children of Gad and the half-tribe of Manasseh answered, and spoke to the heads of the thousands of Israel,
    א. הַֽמְנַשֶּׁ֑ה א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה (חטף)
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲתִיבוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנָשֶׁה וּמַלִילוּ עִם רֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ויענו בני ראובן ובני גד וגו׳ עד סוף הפרשה. הנה היתה תשובת השבטים האלה שלא עשו המזבח לאחת מהכונות שחשבו, לא לעבוד ע״ז ולא להעלות עולה לאל ית׳, ולפי שהם כוונו בזה מה שחטאו לגבוה ועליו בא פנחס הכהן ומה שחטאו לעם ועליו באו הנשיאים, והיה גלוי וידוע לפני האל יתברך שהוא בוחן לבות וכליות שאין עליהם בזה אשם, לכן לא השתדלו כי אם להתנצל מישראל לא לעשות תשובה לאל יתברך, כי לא חטאו בזה כלל, ומפני זה לא דברו דבריהם נגד פנחס הכהן, שלהיותו שליח מפאת האל יתברך אמרו אין לנו להרבות דברים עמך, שהאל יודע שלא חטאנו לו והוא יודע הלבבות ולא יצטרך לדבר שפתים, אבל ישראל שלא ידע תעלומות לב היו צריכים להודיעם האמת, ולכן פנו אל הנשיאים לדבר עמהם ולנגדם עשו תשובתם, וזהו וידברו אל ראשי אלפי ישראל, והותרה השאלה הששית.
    השאלות: (כא) מדוע לא ענו אל פנחס?
    וידברו את ראשי כו׳. אל פנחס שבא להוכיחם על הצד שמעלו נגד ה׳ לא השיבו דבר, כי אם ינקו א״ע מדבר הבגידה הקטנה נגד ישראל יוסר השמצה הראשונה ממילא:
    וַֽיַּעֲנוּ֙ בְּנֵי-רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי-גָ֔ד וַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה, וַֽיְדַבְּר֔וּ דברים אלו אֶת עִם1 -רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל2:
    1. תרגום יונתן.
    2. כל אחד ראש על כל אלפי השבט, כי יש שר אלף, ראה אבן עזרא בבמדבר א, טז. ואל פנחס שבא להוכיחם על הצד שמעלו נגד ה׳ לא השיבו דבר, כי ידעו שה׳ בוחן כליות ולב יודע כי לא חטאו, אברבנאל. ועוד שסברו שאם הם ינקו את עצמם מדבר הבגידה הקטנה נגד ישראל יוסר ממילא השמצה הראשונה נגד ה׳, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כב) אֵל֩ ׀ אֱלֹהִ֨ים ׀ יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֵ֣ל ׀ אֱלֹהִ֤ים ׀ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ ה֣וּא יֹדֵ֔עַ וְיִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע אִם⁠־בְּמֶ֤רֶד וְאִם⁠־בְּמַ֙עַל֙ בַּיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה אַל⁠־תּוֹשִׁיעֵ֖נוּ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
    "God of all gods is Hashem; God of all gods is Hashem! He knows, and Israel, he shall know. If it was in rebellion or if in treachery against Hashem, save us not this day!
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    אֵל אֱלֹהִים יְיָ אֵל אֱלֹהִים יְיָ קֳדָמוֹהִי יְדִיעַ וְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹפָא יֵדַע אִם בְּמֵרְדָא וְאִם בְּשִׁקְרָא שְׁקַרְנָא בְמֵימְרָא דַייָ לָא תִפְרְקִינָנָא יוֹמָא הָדֵין.
    אל אלהים י״י אל אלהים י״י הוא יודע וישראל הוא ידע – מה ראו בני גד ובני ראובן להזכיר שלש שמות הללו שני פעמים אל אלהים י״י שבהם ברא את העולם שנאמר אל אלהים י״י דבר ויקרא ארץ (תהלים נ׳:א׳). אל אלהים י״י שבהם נתנה תורה לישראל. כי אנכי י״י אלהיך אל קנא (שמות כ׳:ד׳) כנגד שלש מדות שבהן נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת (שמות ל״ה:ל״א), שנאמר י״י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג׳:י״ט) בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג׳:כ׳). המינים שאלו את ר׳ שמלאי מה הדין דכתיב אל אלהים י״י הוא יודע. א״ל הן יודעים אין כתיב כאן אלא הוא יודע. א״ל תלמידיו לאלו דחית בקש לנו מה אתה משיב, א״ל שלשתם שם אחד כאינש דאמר בסיליוס קיסר אגוסטוס. חזרו ושאלו אותו מהו דכתיב אל אלהים י״י דבר ויקרא ארץ (תהלים נ׳:א׳). א״ל דברו ויקראו אין כתיב כאן אלא דבר ויקרא ארץ (תהלים נ׳:א׳). א״ל לאלו דחית בקנה לנו מה אתה משיב, א״ל שלשתם שם אחד כאינש דאמר אומן בניין ארכיטיקסין. חזרו ושאלו בראשית ברא וגו׳ כי שאל נא לימים וגו׳ (דברים ד׳:ל״ב) נעשה אדם וגו׳ הבה נרדה וגו׳ כי שם נגלו וגו׳ (בראשית ל״ה:ז׳) אשר הלכו אלהים וגו׳ (שמואל ב ז׳:כ״ג) כו׳ כרסוון רמיו כתיב בתריה ועתיק יומין יתיב (דניאל ז׳:ט׳).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (כב) אל אלהים י״י – אל כל האלהיםא הוא ה׳ היודע כי לא במרד וגומ׳. וכשכפל לומר שני פעמים אלהים – בעולם הזה ובעולם הבא.
    אל תושיענו – כלפי שכינה אמרו.
    א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו הושמטו (אולי ע״י הדומות) המלים: ״אל כל האלהים״.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (22) Almighty God is Adonoy. He is God over all divine beings. He is Adonoy, Who knows that our intent was not rebellion etc. By repeating this declaration twice, [they declared] that He is God in this world and in the World to Come.
    Do not save us this day. They said this to His Divine Presence.
    אל אלהים – פתרון: אלהי האלהים הוא י״י, ולמה נכפל כאן שני פעמים אל אלהים י״י, זה פתר׳, אל אלהים י״י הוא יודע שלא במרד עשינו זאת וגם ישראל ידע אם במרד ואם במעל, וכן במקום אחר כשעתיד לכפול שני דברים כופל שני תיבות לפניו כמו אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור (ישעיהו מ״ג:כ״ה) שפתרונו: אנוכי הוא שמוחה פשעיך ואנוכי שלמעני חטאותיך לא אזכור, אף כאן השם הוא יודע שלא במרד, והשם הוא יודע שלא במעל.
    GOD, GOD, THE LORD. Its meaning is, The Lord is God over the gods. Scripture repeats the statement The Lord is God over the gods because its meaning is, God knows that we did not do this to rebel against Him. Also, Israel knows if (we built the altar) in rebellion, or if in treachery against the Lord. Similarly in other places, Scripture repeats two words before relating an act that God will do two twice. Compare, I, even I, am He that blotteth out thy transgressions for Mine own sake; and thy sins I will not remember (Is. 43:25). The meaning of the latter is: "I, even I, am He that blotteth out thy transgressions and I for mine own sake thy sins I will not remember.⁠" Similarly here, the repetition indicates that God knows that we did not build the altar to rebel against Him and God knows that we did not build the altar with treacherous intentions.
    אל אלהים – כמו: מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳). ואלהים הם המלאכים, והוא יתברך אל אלהים ואדני האדנים, ואמר שני פעמים לחזק הדבר ולהעמידו.
    הוא יודע – פי׳ הוא יודע הלבבות ויודע כוונתו.
    וישראל הוא ידע – מכאן ואילך ידע ישראל כי כוונתינו לטובה, לא במרד ולא במעל.
    אל תושיענו – כנגד השם יתברך.
    אל אלהים – כמו כי יודע אלהים (בראשית ג׳:ה׳).
    אל תושיענו – רמז לשם ית׳ כאלו הוא לנוכח, כ״ש שיתכן היותו לנסתר אחר שמצאנו אמרו על השם ואם ככה את עושה לי (במדבר י״א:ט״ו).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    וז״ש שתי פעמים אל אלהים ה׳ אל אלהים ה׳ הוא יודע, להורות שהדבר ברור וידוע כבר לפניו ולזה אמרו יודע לשון הווה, ואמרו וישראל הוא ידע, רוצה לומר ישראל עדין ידע ויכיר שלא היה זה במרד ובמעל ולא היה בו חטא כלל, כי הנסיון יורה עליו, ואמרם אל תושיענו דברו לנוכח נגד האל ית׳.
    אל אלהים י״י אל אלהים י״י הוא ידע – פסיקתא טובא איכא הכא ודכותייהו טובא בהדיא כמ״ש במזמור פ״ט וחד טעמא לכולהו וכן בירושלמי פרה הרואה שלשתן שם אחד הן באיניש דאמר בסילייוס קיסר אגוסטיס ובבראשית רבה פ״א גרסינן שלשתן שם אלהים הן וכו׳ ובזוהר פרשת אחרי מות דף ס״ה אל דא נהירו דחכמתא ואקרי חסד אלהים דא גבורה י-הוה דא שלימו דכלא רחמי ועל דא דבר ויקרא ארץ וגו׳ עוד בזוהר ג׳ שמות אלו שלשתן יחד הם אחד והוא חותמו של הקדוש ברוך הוא והם נקראים אמת. וכן במדרש שוחר טוב מזמור נ׳ אל אלהים י״י אל אלהים י״י הוא ידע מה ראו בני גד ובני ראובן להזכיר שמות הללו שני פעמים אל אלהים י״י שבהם ברא את העולם שנאמר אל אלהים י״י דבר ויקרא ארץ. אל אלהים י״י שבהם נתנה תורה לישראל. כי אנכי י״י אלהיך אל קנא כנגד שלש מדות שבהם נברא בחכמה בתבונה ובדעת שנאמר ה׳ בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו ע״כ. ותמה אני על שני גדולי הדור רש״י ורד״ק שהם עושים השכינה חול ח״ו ופירשו אל האלהים ואדני האדנים ועיין שערי אורה סוף ד׳ ל״ז בשער חמישי וסוף דף מ״א.
    אל אלהים ה׳ – רצה לומר ה׳ שהוא אל על כל אלהים, והם המלאכים הקרואים אלהים, וכפלו דבריהם לחזק מאמרם.
    הוא יודע – מאז יודע הוא שלבבנו נאמן לפניו.
    וישראל הוא ידע – רצה לומר, ובהאריך הזמן גם ישראל ידע ויכיר כי כנים אנחנו.
    אל תושיענו – הסבו פניהם כלפי מעלה, ואמרו אם מעשה המזבח היה במרד ובמעל, אזי אל תושיענו היום הזה, ולא תאריך אפך.
    השאלות: (כב - כט) איך יועיל לפי דעתם המזבח הזה לבל יאמרו מחר לבניהם אין לכם חלק בה׳ והלא בהפך המזבח הזה כמו שהביא אותם לידי חשד עתה כן יביא אותם לידי חשד בדורות הבאים ויביאו ראיה מן המזבח הזה שאין להם חלק במזבח שבשילה? למה כפלו אל אלהים ה׳ אל אלהים ה׳? וכפל אם במרד ואם במעל, וכל ארך הלשון שחזרו את הענין כמה פעמים צריך ביאור:
    אל – נגד מה שחשדום שהיה המזבח לע״ז אמרו אל אלהים ה׳, ואין אחר זולתו. ונגד הצד שחשדום שהיה להקריב עליו קרבנות לה׳, אמרו אל אלהים ה׳ הוא יודע האמת מכבר, וישראל הוא ידע האמת בעת שיראו כי לא נקריב עליו. ועתה קיימו דבריהם בשבועה ואלה:
    אם במרד – ר״ל נגד אחדות ישראל כפי צד הב׳:
    ואם במעל בה׳ – כפי הצד הא׳:
    אל תושיענו כו׳. ישליך אותנו מעל פניו:
    אל אלהים – תשובת שני השבטים ובפרט תחלת דבריהם תורה על המית לבם בשמעם חשד אחיהם, ודבריהם יתרים וחסרים כאדם המדבר ולבו הומה בקרבו, ומאור דורנו שד״ל זצ״ל פירש אל mächtig, potente בעל כח, ואלהים לשון רבים allmächtig, omnipotente בעל הכחות כולן, ונכון עד מאד, וכן פירש מאל אלהים השני עד ידע כמאמר מוסגר מפני תיבת תושיענו שהיא בגוף נמצא, א״כ אל אלהים הראשון הוא לנכח, כקוראים לאל שיעיד על כונתם.
    מרד – הוא עון להכעיס כעבד המורד באדוניו, מעל יכול להיות ג״כ בשגגה (ויקרא ה׳:ט״ו) ואם יהיה במזיד הוא במועצות היצר הרע לא להכעיס ולסור מאחרי ה׳; ובימים ההם שרוב עבודה זרה היתה זנות וניאוף, היו תועים אחריה בדרך קבע שהוא מרד, או בדרך עראי שהוא מעל; וקודם תיבות אל תושיענו היה ראוי לכתוב ״עשינו את זאת״ להדביק עם פסוק שאחר כן ״לבנות לנו וגו׳⁠ ⁠⁠״.
    ה׳ שהוא1 אֵל֩ | על כל2 הָאֱלֹהִ֨ים המלאכים3 | יְהוָ֜ה אֵ֣ל | אֱלֹהִ֤ים4 | ואדני האדונים5, ואין אחר זולתו6, יְהוָה֙ ה֣וּא יֹדֵ֔עַ הלבבות ויודע כוונתנו7, ומאז יודע הוא שלבבנו נאמן לפניו8, וְעם הזמן9 כאשר יראו כי לא נקריב על המזבח10, גם יִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע ויכיר כי כנים אנחנו11, ובהסבם פניהם למעלה הוסיפו ואמרו12 כלפי השכינה13, אִם מעשה המזבח היה14 -בְּמֶ֤רֶד נגד אחדות ישראל15, וְאִם היה -בְּמַ֙עַל֙ בַּֽיהוָ֔ה, אַל-תּוֹשִׁיעֵ֖נוּ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה ולא תאריך אפיך16, ואל תתן בלב הנשיאים לקבל את התנצלותנו17:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
    4. וכפלו דבריהם לחזק מאמרם, רד״ק, מצודת דוד. ורש״י ביאר שכפלו לומר שני פעמיים ״אלהים״ דהיינו בעולם הזה ובעולם הבא. ר״י קרא ביאר את כפל הלשון כך, ה׳ הוא יודע שאנחנו בנינו את המזבח לא במרד, והשם הוא יודע שלא במעל.
    5. רד״ק.
    6. מלבי״ם.
    7. רד״ק.
    8. מצודת דוד.
    9. רד״ק, מצודת דוד.
    10. מלבי״ם.
    11. מצודת דוד.
    12. מצודת דוד.
    13. רש״י, רד״ק.
    14. מצודת דוד.
    15. מלבי״ם.
    16. מצודת דוד.
    17. כלי יקר.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כג) לִבְנ֥וֹת לָ֙נוּ֙ מִזְבֵּ֔חַ לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְאִם⁠־לְהַעֲל֨וֹת עָלָ֜יו עוֹלָ֣ה וּמִנְחָ֗ה וְאִם⁠־לַעֲשׂ֤וֹת עָלָיו֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה ה֥וּא יְבַקֵּֽשׁ׃
    If we have built an altar to turn away from following Hashem, or if to offer on it burnt-offering or meal-offering, or if to offer sacrifices of peace-offerings on it, let Hashem Himself require it.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    לְמִבְנָא לָנָא מַדְבְּחָא לְמֵיתַב מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ וְאִם לְאַסָקָא עֲלוֹהִי עֲלָתָא וּמִנְחָתָא וְאִם לְמֶעְבַּד עֲלוֹהִי נִכְסַת קוּדְשִׁין יְיָ הוּא יִתְבַּע.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (כג) הוא יבקש – הוא יפרע ממנו.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (23) Let Him prosecute – Let him punish us.
    לבנות לנו מזבח – לשם עו״ז.
    לשוב מאחרי י״י – ושמא תאמרו אעפ״י שלא בניתם אותו לשם עו״ז לא היה ראוי לבנותו אפילו לשם שמים, שהרי משנבחרה שילה לשכינה נאסרו הבמות כדכתיב: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם אל המקום אשר יבחר י״י וגו׳ (דברים י״ב:י״ג-י״ד), לכך נא׳ ואם להעלות עליו עולה ומנחה ואם לעשות עליו זבחי שלמים.
    THAT WE HAVE BUILT US AN ALTAR. For idol worship.
    TO TURN AWAY FROM FOLLOWING THE LORD. Even though you might say we did not build the altar for idol worship1 you still should not have built the altar. [You should not have built the alter] even for the sake of heaven, for once Shiloh was chosen as the place of the Divine presence all high places were prohibited, for Scripture writes, Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings in every place that thou seest; but in the place which the Lord shall choose in one of thy tribes, there thou shalt offer thy burnt-offerings, and there thou shalt do all that I command thee (Deuteronomy 12:13-14). This is the reason that our verse reads: or if to offer thereon burnt-offering or meal-offering, or if to offer sacrifices of peace-offerings thereon.
    1. Literally, If you say, even though you did not build the alter for idols.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    וביאר שתי הכוונות ואמרו לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי ה׳, ובזה רמזו למה שחשדום בע״ז, ולכוונה השניה אמרו ואם להעלות עליו עולה ומנחה וגו׳, ר״ל לזבוח עליו לש״י, אם היה אחת מאלה ה׳ הוא יבקש.
    לבנות – רצה לומר, אם הכוונה היתה לבנות לנו מזבח לשוב מה׳ וכו׳.
    ה׳ הוא יבקש – אם הכוונה היתה על זאת, אזי יבקש ה׳ מאתנו וישלם גמול.
    לבנות – מפרש נגד מ״ש אם במעל בה׳, היינו שהיה לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי ה׳, שהוא לעבוד ע״ז. ונגד אם במרד מפרש אם להעלות עליו עולה ומנחה כו׳, להפרד ממשכן שילה, על שני הצדדים האלה ה׳ הוא יבקש להעניש העושה זאת:
    אם כוונתנו היתה1 לִבְנ֥וֹת לָ֙נוּ֙ מִזְבֵּ֔חַ לָשׁ֖וּב לחזור בנו2 מֵאַחֲרֵ֣י עבודת3 יְהוָ֑ה לעבוד עבודה זרה4, וְגם אִם כוונתנו היתה5 -לְהַעֲל֨וֹת עָלָ֜יו עוֹלָ֣ה וּמִנְחָ֗ה לה׳ יתברך, כעולות וכחטאות ואשמות6, וְאף אִם כוונתנו היתה7 -לַעֲשׂ֤וֹת עָלָיו֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים קדשים קלים8, לזבוח עליו לה׳ יתברך9 במקום לזבוח בשילה, ובכך להיפרד ממשכן שילה10, אם היה אחת מאלה11, אזי12 יְהוָ֖ה ה֥וּא יְבַקֵּֽשׁ להעניש העושה זאת13, ויצרף מחשבתנו הרעה כאילו עשינו אותה14, וְיִפָּרַע מִמֶּנּוּ15, וישלם לנו גמולנו16:
    1. מצודת דוד.
    2. תרגום יונתן.
    3. תרגום יונתן.
    4. ר״י קרא, אברבנאל, מלבי״ם.
    5. כלי יקר.
    6. שם.
    7. שם.
    8. שם.
    9. אברבנאל.
    10. מלבי״ם. בניגוד לאמרו בתורה (דברים יב, יג-יד) ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה; כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ״, ר״י קרא.
    11. אברבנאל.
    12. מצודת דוד.
    13. מלבי״ם.
    14. כלי יקר.
    15. רש״י.
    16. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כד) וְאִם⁠־לֹ֤א מִדְּאָגָה֙ מִדָּבָ֔ר עָשִׂ֥ינוּ אֶת⁠־זֹ֖את לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יֹֽאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם לְבָנֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר מַה⁠־לָּכֶ֕ם וְלַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    But rather, out of anxiety about a matter, we have done this, saying, 'In time to come your children might speak to our children, saying, 'What have you to do with Hashem, the God of Israel?
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְאִם לָא מְיוֹצְפָא מִפִּתְגַם עָבַדְנָא יַת דָא לְמֵימָר מְחַר יֵימְרוּן בְּנֵיכוֹן לִבְנָנָא לְמֵימָר לֵית לְכוֹן חוּלַק בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (כד) מדאגה מדבר – מחמת דאגת יראת דבר חרפה עשינו, כמו שמפרש: פן יאמרו בניכם למחר לחרף בנינו, כשילכו להקריב במשכן שילה, שלא יאמרו: מה לכם ולי״י אלהי ישראל.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (24) Our anxiety of this. Because of anxiety, and the fear of insulting words, have we done this, as is further explained in the Scripture: 'Lest tomorrow your children will say,' Lest they insult our children – when they go to bring sacrifices in the Mishkan at Shiloh – lest they say to them, 'What have you to do with Adonoy?' Did he not set a boundary between us and you, namely, the Jordan. This was our fear and thus we made it. Every word, דְּאָגָה, found in Scripture expresses fear, similar to, "I am concerned [fear] that the Jews etc.⁠" [These were the words] of Tzidkiahu.⁠1
    1. See Yirmiahu 38:19. King Tzidkiahu was concerned that the Jews that had been captured by the Kasdim would betray him and he too would fall into their hands.
    ואם לא מדאגה מדבר – פתרונו: {מפני}⁠א שדאגנו בדבר עשינו זאת לאמר, כלומר שאמרנו מחר יאמרו בניכם לבנינו מה לכם ולי״י אלהי ישראל, כלומר מה לכם למזבח שבשילה שאתם מעלים עליו עולות וזובחים עליו זבחי שלמים, אין לכם חלק בו שהרי אתם יושבים מעבר לירדן ומזבח שילה בארץ כנען, לכך בנינו לנו מזבח אל עבר בני ישראל (יהושע כ״ב:י״א) לתשובה לדבריהם, לומר שאף במזבח שבשילה יש לנו חלק להקריב עליו, שכל עיקרו של דבר לא נצטוו ישראל לעלות לרגל אלא כדי שילמדו ליראה את השם, כעיניין שנאמר בפרשת המועדות: ואכלת שם לפני י״י אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את י״י אלהיך כל הימים (דברים י״ד:כ״ג).
    א. כך השלים עפנשטיין.
    AND IF WE HAVE NOT RATHER OUT OF ANXIETY ABOUT A MATTER DONE THIS. Its meaning is, we did this because we were anxious about the building of the altar.
    SAYING. In other words, for we said In time to come your children might speak unto our children, saying: What have ye to do with the Lord, the God of Israel? That is, what connection do you have with the altar at Shiloh that you bring burnt offerings and that you sacrifice peace offerings on it? You have no portion in the altar at Shiloh for you dwell in Transjordan and the altar at Shiloh is in the Land of Canaan.
    We built an altar for ourselves on the side [of the Jordan] that belongs to the children of Israel (v. 11) in response to your charges1 [By building this altar on the western side of the Jordan, where most of Israel dwells] we declare that we also have a share in the alter at Shiloh and may offer sacrifices upon it in keeping with what the Torah says in the chapter dealing with the festivals namely, And thou shalt eat before the Lord thy God, in the place which He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of thy corn, of thy wine, and of thine oil, and the firstlings of thy herd and of thy flock; that thou mayest learn to fear the Lord thy God always (Deuteronomy 14:23).
    1. Literally, in response to your words.
    מדאגה מדבר – דאגתנו מזה הדבר מחר יאמרו בניכם לבנינו.
    מדאגה – שם מונח בעברי על היגון מענין עתיד אפשר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ואם לא – מוסב למעלה, לומר: ואם לא עשינו את זאת מחמת דאגה ופחד מדבר אחר, אזי ה׳ הוא יבקש.
    לאמר – עתה מפרשים דבריהם ואומרים: כי אמרנו פן לאחר זמן יאמרו בניכם וכו׳.
    מה לכם ולה׳ – כאלו יאמרו מה לכם לה׳, ומה לה׳ לכם, רצה לומר, אין לכם חלק בה׳ ולא ה׳ בכם.
    ואם לא – כי עקר הבנין היה מדאגה מדבר, מפני שהיינו דואגים מדבר שיוכל למצוא אותנו בעתיד, וגם ר״ל שהיינו דואגים מדבר הזה עצמו שאתם חושדים אותנו עתה שאנו רוצים להבדל מעדת ישראל וממשכן ה׳, ותהי להפך, שעשינו זאת מפני דאגה שיבא דבר זה עצמו בעתיד ע״י שמחר יאמרו וכו׳, ר״ל אחר שהירדן מפסיק בינינו, ושם חו״ל, והרבה מצות שאין נוהגות שם, יאמרו בניכם לבנינו כו׳ אין לכם חלק בה׳, ודברים כאלה יפעלו בלב בנינו לבל ייראו את ה׳:
    וְאִם-לֹ֤א מִדְּאָגָה֙ ופחד1 מִדָּבָ֔ר אחר2, מחשש החרפה3 עָשִׂ֥ינוּ אֶת-זֹ֖את, אזי ה׳ יענישנו4, אך הסיבה שעשינו זאת היא, דווקא מחשש לפירוד בו אתם מאשימים אותנו כרגע5, לֵאמֹ֑ר כי אמרנו6, מָחָ֗ר בעתיד, כאשר בנינו ילכו להקריב במשכן שילה7, יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם לְבָנֵ֙ינוּ֙ דברי חירופים8, לֵאמֹ֔ר וכך יאמרו להם9, מַה-לָּכֶ֕ם ולה׳?!⁠10 מה לכם ולמזבח שבשילה שאתם מעלים עליו עולות וזובחים עליו שלמים, אין לכם חלק בו שהרי אתם יושבים מעבר לירדן ומזבח שילה בארץ כנען !⁠11, וְמה12 לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל ולכם?!⁠13:
    1. מצודת דוד.
    2. רד״ק, מצודת דוד.
    3. רש״י.
    4. מצודת דוד.
    5. כלי יקר, מלבי״ם.
    6. מצודת דוד.
    7. רש״י.
    8. רש״י.
    9. ביאור הגר״א יהושע א, א.
    10. מצודת דוד.
    11. ר״י קרא.
    12. מצודת דוד.
    13. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כה) וּגְב֣וּל נָֽתַן⁠־יְ֠הֹוָ֠היְ֠⁠־⁠הֹוָ֠ה בֵּינֵ֨נוּ וּבֵינֵיכֶ֜ם בְּנֵֽי⁠־רְאוּבֵ֤ן וּבְנֵי⁠־גָד֙ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן אֵין⁠־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה וְהִשְׁבִּ֤יתוּ בְנֵיכֶם֙ אֶת⁠־בָּנֵ֔ינוּ לְבִלְתִּ֖י יְרֹ֥א אֶת⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
    For Hashem has made the Jordan a border between us and you, you children of Reuben and children of Gad; you have no portion in Hashem.' So your children might make our children cease from fearing Hashem.
    תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּתְחוּמָא יְהַב יְיָ בֵּינָנָא וּבֵינֵיכוֹן בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יַת יַרְדְנָא לֵית לְכוֹן חוּלַק בְּמֵימְרָא דַייָ וִיבַטְלוּן בְּנֵיכוֹן יַת בְּנָנָא בְּדִיל דְלָא לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (כה) והרי גבול נתן {י״י} בינינו וביניכםא {וגו׳} את הירדן – את זו דאגנו ועשינו. וכל דאגה שבמקרא לשון יראה הוא, כמו: אני דואגב את היהודים (ירמיהו ל״ח:י״ט) דצדקיהו.
    א. כן בפסוק ובכ״י סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״ביניכם ובינינו״.
    ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777 ובכל כתבי היד שבדקנו: ״דואג אני״.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (25) {See Hebrew text.}
    והנה היתה תשובתם כי לא עשו זה לא לעולה ולא לזבח אך להיות להם לזכר כי הם מעם י״י ומארצו יצאו והמעבר היה רק בינם ובין ארץ ישראל ולזאת הסבה קראו שם המזבח כי עד הוא בינותינו כי י״י האלהים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    וגבול נתן ה׳ ביננו – במקצת ספרים כ״י מדוייקים מלא יו״ד קדמאה וחסר יו״ד מניינא ונמסר עליו לית חסר וכן הוא בדפוסים ישנים.
    והשביתו – בטול ומניעה, כמו: שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).
    והשביתו – ובזה ימנעו את בנינו מליראה את ה׳.
    לבלתי ירא את ה׳ – הקדמונים היו סוברים שלכל ארץ וארץ היה אלוה פרטי המשגיח עליה כנראה ברור ממעשה השמרונים (מלכים ב י״ז:כ״ו) וממקומות אחרים. ובני ישראל גם כי מאמינים באל אחד היו סוברים שה׳ בעצמו חלק לכל ארץ וארץ אל אחר (ואתחנן ד׳:י״ט) ובחר לעצמו עם ישראל וארץ כנען המוגבלת מצד מזרח ע״י הירדן, וא״כ היו יכולים הדורות הבאים לומר ליוצאי ירך שני השבטים אתם תחת רשות אל אחר ולא תחת רשות ה׳.
    וימשיכו בטענותיהם ביתר חוזקה ויאמרו1, וּגְב֣וּל הרי2 נָֽתַן-יְ֠הוָה בֵּינֵ֨נוּ וּבֵינֵיכֶ֜ם בְּנֵי-רְאוּבֵ֤ן וּבְנֵי-גָד֙3, אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן נתן ה׳ כגבול, אם כן אֵין-לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּֽיהוָ֑ה!, ודברים כאלה יפעלו בלב בָּנֵינוּ4, וְכתוצאה מדיבורים אלו5 הִשְׁבִּ֤יתוּ ימנעו6 בְנֵיכֶם֙ אֶת-בָּנֵ֔ינוּ מליראה את ה׳7, והדבר יגרום לְבָנֵינוּ לְבִלְתִּ֖י שלא יְרֹ֥א לירא אֶת-יְהוָֽה, ומזה יראנו, ומשום כך בנינו את המזבח8:
    1. כלי יקר.
    2. רש״י.
    3. ולא ציינו את חצי שבט המנשה, כי יכחישו ישראל בעתיד שחצי שבט המנשה עם בני ראובן וגד, שכן הימצאות חצי השבט הזה מעבר לירדן מזרחה יעיד על אחדות השבטים, מה שירצו להוכיח ההיפך, כלי יקר.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת ציון.
    7. מצודת דוד.
    8. רש״י.
    תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כו) וַנֹּ֕אמֶר נַעֲשֶׂה⁠־נָּ֣א לָ֔נוּ לִבְנ֖וֹת אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֑חַ לֹ֥א לְעוֹלָ֖ה וְלֹ֥א לְזָֽבַח׃
    Therefore we said, 'Let us now prepare to build us an altar, not for burnt-offering or for sacrifice;
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרְנָא נַעְבֵּיד כְּעַן לָנָא לְמִבְנֵי יַת מַדְבְּחָא לָא לַעֲלָתָא וְלָא לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ונאמר – ובעבור זה אמרנו נעשה את זאת לבנות מזבח, אולם לא לעולה וזבח.
    ונאמר – לתקן זאת:
    נעשה נא לנו – רושם ואות נאמן כי כמונו כמוכם בני אל חי, במה שנבנה את המזבח לא לעולה ולא לזבח, ר״ל מזבח שתבניתו עשוי רק למראה ולא לעולה וזבח כמ״ש (פסוק י) מזבח גדול למראה:
    לנו – לתועלתנו.
    ובעבור זה1 וַנֹּ֕אמֶר אמרנו2, שכדי לתקן זאת3, נַעֲשֶׂה-נָּ֣א לָ֔נוּ לִבְנ֖וֹת אֶת-הַמִּזְבֵּ֑חַ, אולם4 לֹ֥א לְעוֹלָ֖ה וְלֹ֥א לְזָֽבַח אלא רק למראה5, ולא עלה בליבנו שתחשדו בנו על דבר אחר6:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. מלבי״ם.
    6. כלי יקר.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כז) כִּי֩ עֵ֨ד ה֜וּא בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֵיכֶ֗ם וּבֵ֣ין דֹּרוֹתֵ֘ינוּ֮ אַחֲרֵ֒ינוּ֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת⁠־עֲבֹדַ֤ת יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְפָנָ֔יו בְּעֹלוֹתֵ֥ינוּ וּבִזְבָחֵ֖ינוּ וּבִשְׁלָמֵ֑ינוּ וְלֹא⁠־יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לְבָנֵ֔ינוּ אֵין⁠־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃
    but it shall be a witness between us and you, and between our generations after us, that we may do the service of Hashem before Him with our burnt-offerings, and with our sacrifices, and with our peace-offerings'; that your children may not say to our children in time to come, 'You have no portion in Hashem.'
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    אֲרֵי סָהִיד הוּא בֵּינָנָא וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין דָרָנָא בַּתְרָנָא לְמִפְלַח יַת פּוּלְחָנָא דַייָ קֳדָמוֹהִי בְּעַלָוְתָנָא וּבְדִבְחָנָא וּבְנִכְסַת קוּדְשָׁנָא וְלָא יֵמְרוּן בְּנֵיכוֹן לִבְנָנָא מְחַר לֵית לְכוֹן חוּלַק בְּמֵימְרָא דַיָי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (כז) כי עד הוא – שלא סילקנו עצמינו מתורת מזבח.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (27) Rather it will bear witness that we have not withdrawn ourselves from the law governing the altar.
    לעבוד את {עבודת} י״י (אלהינו) לפניו – בשילה.
    THAT WE MAY DO THE SERVICE OF THE LORD BEFORE HIM. In Shiloh.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    וביארו שהיתה כונתם לעשות אותו המזבח לעד, ר״ל לזכר המזבח האחר אשר לפני ה׳, לבל יאמרו בניהם אליהם שאין להם חלק בה׳ להיותם נבדלים אחרי הירדן, ולכן עשו אותו כדי שיהיה עד וזכרון לאמונתם, וכדי לעבוד את ה׳ תמיד במשכנו.
    כי עד הוא – כי רק להיות הוא עד בינינו, שגם אנחנו נעבוד את ה׳, כי גם לנו חלק בו, כי המזבח אשר בינינו דומה הוא למזבח ה׳, ולזה יחשב לעד.
    ולא יאמרו – ולא יוכלו עוד לומר כזאת.
    כי עד הוא – וזה יהיה עד בינינו וביניכם לדור ודור:
    לעבד את עבודת ה׳ לפניו בעולותינו וכו׳. שזה יעיד שהמזבח העומד חוץ למשכן ה׳ הוא פסול מלהקריב עליו כי לא יאות לעבוד את עבודת ה׳ רק לפניו במשכנו, וממילא לא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק בה׳ כמו שיבאר:
    כִּי֩ המזבח אשר עשינו1 עֵ֨ד ה֜וּא בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֵיכֶ֗ם כיום2 וּבֵ֣ין דֹּרוֹתֵינוּ֮ ודורותיכם3 אַחֲרֵינוּ֒, לזכר המזבח האחר אשר לפני ה׳4 בשילה5, והוא יעיד שלא סילקנו עצמינו מתורת מזבח6, ושגם לנו חלק בו7 לַעֲבֹ֞ד אֶת-עֲבֹדַ֤ת יְהוָה֙ לְפָנָ֔יו בְּעֹלוֹתֵ֥ינוּ וּבִזְבָחֵ֖ינוּ וּבִשְׁלָמֵ֑ינוּ, וְלֹא-יֹאמְר֨וּ ולא יוכלו עוד לומר כזאת8 בְנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ בעתיד לְבָנֵ֔ינוּ, כאשר יעבדו את ה׳ במזבח בשילה9 ״אֵין-לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהוָֽה!⁠״:
    1. אברבנאל.
    2. כלי יקר.
    3. כלי יקר.
    4. אברבנאל.
    5. ר״י קרא.
    6. רש״י.
    7. מצודת דוד.
    8. מצודת דוד.
    9. כלי יקר.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כח) וַנֹּ֕אמֶר וְהָיָ֗ה כִּֽי⁠־יֹאמְר֥וּ אֵלֵ֛ינוּ וְאֶל⁠־דֹּרֹתֵ֖ינוּ מָחָ֑ר וְאָמַ֡רְנוּ רְא֣וּ אֶת⁠־תַּבְנִית֩ מִזְבַּ֨ח יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֵ֗ינוּ לֹ֤א לְעוֹלָה֙ וְלֹ֣א לְזֶ֔בַח כִּֽי⁠־עֵ֣ד ה֔וּא בֵּינֵ֖ינוּ וּבֵינֵיכֶֽם׃
    Therefore we said, 'It shall be, when they so say to us or to our generations in time to come, that we shall say, 'Behold the pattern of the altar of Hashem which our fathers made, not for burnt-offering or for sacrifice; but it is a witness between us and you.'
    תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרְנָא וִיהֵי אֲרֵי יֵימְרוּן לָנָא וּלְדָרָנָא מְחַר וְנֵימַר חֲזוֹ יַת דְמוּת מַדְבְּחָא דַייָ דִי עֲבַדוּ אַבְהָתָנָא לָא לַעֲלָתָא וְלֹא לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא אֲרֵי סָהִיד הוּא בֵּינָנָא וּבֵינֵיכוֹן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    ואמרנו – כאילו אמר: ואמרו בנינו, כי האבות במקום הבנים, והבנים במקום האבות. כמו: ואותנו הוציא משם (דברים ו׳:כ״ג).
    תבנית המזבח – א״כ שם המזבח היה מונח לזה דרך שם מסופק כמו שם אדם על המדבר, ועל הנעשה מעץ או אבן בתבנית המדבר, או כמ״ש ארוסטו׳ במקום אחד על הפילוסוף ועל האדם שאינו פילוסוף. ויש בכאן עדות ואמנה לדעת המורה, ואין כאן מקום זה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    תבנית – צורת.
    ונאמר – בהיות המזבח בנוי, נאמר כאשר יאמרו בניכם כזאת, אז נשיב להם: ראו תבנית המזבח העומד לעד, כי הלא לא נעשה עליו עולה וזבח, ואם לא להיות לעד, על מה נבנה.
    ונאמר – ר״ל ותיכף אמרנו בעת הבנין:
    והיה כי יאמרו וכו׳ ואמרנו ראו את תבנית מזבח ה׳ אשר עשו אבותינו. ר״ל מתבניתו שעשוי באופן שהוא רק למראה לא להקריב עליו, וזאת הלא עשו אבותינו, פי׳ כל ישראל, כי אחר שלא מיחו בדבר, הנה הסכימו על עשייתו, שיהיה לעד בינינו וביניכם:
    תבנית מזבח – לפי הסברא בנו המזבח באבנים למען יעמוד ימים רבים רק בנוהו בקרנותיו ובמעשה המכבר כמזבח אשר במשכן.
    וַנֹּ֕אמֶר ואמרנו תכף בעת בניית המזבח1 וְהָיָ֗ה כִּֽי-יֹאמְר֥וּ אֵלֵ֛ינוּ וְאֶל-דֹּרֹתֵ֖ינוּ מָחָ֑ר בעתיד כזאת, אז נשיב להם2, וְאָמַ֡רְנוּ ויאמרו להם בָּנֵינוּ3, רְא֣וּ אֶת-תַּבְנִית֩ צורת4 מִזְבַּ֨ח יְהוָ֜ה אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֵ֗ינוּ שעשוי באופן שהוא רק למראה ולא להקריב עליו5 ואינו עשוי לֹ֤א לְעוֹלָה֙ וְלֹ֣א לְזֶ֔בַח, ומאחר שלא מיחו כל ישראל בדבר, הנה הסכימו על עשייתו, והסכימו6 כִּי- לְעֵ֣ד יהיה7 ה֔וּא בֵּינֵ֖ינוּ וּבֵינֵיכֶֽם:
    1. אברבנאל.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. מצודת ציון.
    5. מלבי״ם.
    6. מלבי״ם.
    7. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כט) חָלִ֩ילָה֩ לָּ֨נוּ מִמֶּ֜נּוּ לִמְרֹ֣ד בַּֽיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה וְלָשׁ֤וּב הַיּוֹם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לִבְנ֣וֹת מִזְבֵּ֔חַ לְעֹלָ֖ה לְמִנְחָ֣ה וּלְזָ֑בַח מִלְּבַ֗ד מִזְבַּח֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י מִשְׁכָּנֽוֹ׃
    Far be it from us that we should rebel against Hashem, and turn away this day from following Hashem, to build an altar for burnt-offering, for meal-offering, or for sacrifice, besides the altar of Hashem our God that is before His Tabernacle.⁠"
    תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    חַס לָנָא מִנָנָא מִלְמֶחְטֵי קֳדָמוֹהִי מִלְמֵרַד בְּמֵימְרָא דַייָ וּלְמִיתַב יוֹמָא דֵין מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ לְמִבְנֵי מַדְבְּחָא לַעֲלָתָא לְמִנְחָתָא וּלְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא בַּר מִמַדְבְּחָא דַייָ אֱלָהָנָא דִי קֳדָם מַשְׁכְּנֵיהּ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    חלילה לנו ממנו – לפי שאמרו להם: ואותנו אל תמרודו (יהושע כ״ב:י״ט), אמרו הם: מחמת עצמנו היינו חדלים מלמרוד בי״י, הניחו המרד שהיינו מורדים בכם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ואחר שתמו דבריהם אמרו חלילה לנו ממנו למרוד בה׳, ר״ל לא לבד חדלנו מחטוא בעבורם, כי אם מפני נפשנו וכבודנו, ולא היינו עושים כדבר הרע הזה בשום פנים, להיותו האל יתברך הוא אלהינו ולפני מזבחו נעבוד ולא במקום אחר: וזכר שעם היות שהם לא כוונו דבריהם לפנחס הנה הוא שמע דבריהם
    חלילה – הוא מלשון חולין וגנאי.
    חלילה לנו ממנו – המרד בה׳ הוא חולין לנו מצד עצמינו, מבלי דבר התוכחה.
    מלבד – להיות עוד אחד זולת המזבח אשר לפני משכן ה׳.
    חלילה – אחרי שבארו כוונתם בעשיית המזבח שהוא למען יהיה לעד בדורות הבאים, אמרו עתה כ״ש שאין לחשוד אותנו בזה כי חלילה לנו ממנו, ר״ל ממנו בעצמו שהוא מן תבנית המזבח שנעשה למראה לא לזבח, ממנו בעצמו חלילה לנו למרוד בה׳, כי הוא יוכיח על פנינו שאין להקריב בשום מקום מלבד מזבח ה׳ אלהינו אשר לפני משכנו:
    ממנו – מן הדבר שאמרנו ״לבנות לנו מזבח וגו׳⁠ ⁠⁠״, והוא לשון סתמי genus neutrum הבא לרוב בלשון נקבה כמו קטנה או גדולה (בלק) שענינו דבר קטון או דבר גדול, רק יש מהם גם בלשון זכר כמו וכל זה איננו שוה לי (אסתר ה׳:י״ג).
    ואחר שתמו דבריהם אמרו1, אל תחשבו שבגלל פחד מכם לא עשינו זאת, כי2 חָלִילָה֩ לָּ֨נוּ מִמֶּ֜נּוּ מצד עצמינו וללא קשר לתוכחתכם3 לִמְרֹ֣ד בַּֽיהוָ֗ה וְלָשׁ֤וּב ולחזור4 הַיּוֹם֙ מֵאַחֲרֵ֣י עבודת5 יְהוָ֔ה לִבְנ֣וֹת מִזְבֵּ֔חַ לְעֹלָ֖ה לְמִנְחָ֣ה וּלְזָ֑בַח מִלְּבַ֗ד זולת6 מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י מִשְׁכָּנֽוֹ, כי אנחנו יראי ה׳7, והמזבח שבנינו למראה בלבד, הוא עצמו יוכיח שאין כוונתנו להקריב בשום מקום מלבד מזבח ה׳ אלהינו אשר לפני משכנו8: (פ)
    1. אברבנאל.
    2. כלי יקר.
    3. רד״ק, כלי יקר, מצודת דוד.
    4. תרגום יונתן.
    5. תרגום יונתם.
    6. מצודת דוד.
    7. כלי יקר.
    8. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ל) וַיִּשְׁמַ֞ע פִּֽינְחָ֣ס הַכֹּהֵ֗ן וּנְשִׂיאֵ֨י הָעֵדָ֜ה וְרָאשֵׁ֨י אַלְפֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ אֶ֨ת⁠־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר דִּבְּר֛וּ בְּנֵי⁠־רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי⁠־גָ֖ד וּבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵיהֶֽם׃
    And when Phinehas the priest, and the princes of the congregation, even the heads of the thousands of Israel that were with him, heard the words that the children of Reuben and the children of Gad and the children of Manasseh spoke, it pleased them well.
    תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁמַע פִּינְחָס כַּהֲנָא וְרַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְרֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל דִי עִמֵיהּ יַת פִּתְגָמַיָא דִי מַלִילוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶׁה וּשְׁפַר בְּעֵינֵיהוֹן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    וישר הדבר בעיני פנחס ובעיני הנשיאים וישבו מאתם אל בני ישראל וברכו בני ישראל את השם הנכבד ששמר אותם מעלות לצבא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    (ל-לג) והנשיאים אשר אתו וייטב בעיניהם, ושבו אל בני ישראל והגידו להם תשובת השבטים, ובני ישראל ברכו את האלהים עליו. ואמנם מה שאמר הספור עוד ולא אמרו לעלות אליהם לצבא לשחת את הארץ, יראה שאין ענין לו, ואחשוב שלא אמר זה על מה שאמרו בני ישראל אחר ששבו פנחס והנשיאים, כי אם להגיד שבראשונה כאשר נקבצו לעלות עליהם לצבא לא אמרו כן להיות כוונתם להשחית את ארצם, כי אם לקנאת ה׳ צבאות, ולכן עתה כאשר ראו כוונתם רצויה ברכו את ה׳ אשר נתן כזאת בלבם, ושלא אמרו לעלות עליהם לצבא (רוצה לומר בראשונה קודם שישלחו פנחס והנשיאים) כדי לשחת את הארץ, כי הם לא ירצו במות המת, כי אם בשוב רשע מדרכיו וחיה:
    וייטב בעיניהם – כתיב במכלול דף קכ״ד וייטב בעיניהם דבני גד ובני ראובן נעדרה היו״ד פ״א הפעל מהמכתב כמו ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו (שמואל א י״ח) ודומים ריבם שם גם המכלל יופי כתב בא ביו״ד האיתן לבד ונפלה היו״ד פ״א הפעל מהמכתב ובספרים שלנו בין בדפוסים ובין בכ״י בשני יודין.
    ולמרות שלא כיוונו דבריהם לפנחס1, שכן מתוך כבוד אליו התביישו והתיראו לדבר עמו2, וַיִּשְׁמַ֞ע שמע והבין3 פִּֽינְחָ֣ס הַכֹּהֵ֗ן וּנְשִׂיאֵ֨י הָעֵדָ֜ה וְרָאשֵׁ֨י אַלְפֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙4 אֲשֶׁ֣ר היו אִתּ֔וֹ אֶת-הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר דִּבְּר֛וּ בְּנֵי-רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי-גָ֖ד וּבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה, וַיִּיטַ֖ב והוטבו דבריהם והתנצלותם5 בְּעֵינֵיהֶֽם, שכן נִכְּרוּ בהם דברי אמת6:
    1. אברבנאל.
    2. כלי יקר.
    3. כלי יקר.
    4. ראה ביאור בפס׳ כא׳.
    5. כלי יקר.
    6. כלי יקר.
    תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (לא) וַיֹּ֣אמֶר פִּֽינְחָ֣ס בֶּן⁠־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֡ן אֶל⁠־בְּנֵֽי⁠־רְאוּבֵ֨ן וְאֶל⁠־בְּנֵי⁠־גָ֜ד וְאֶל⁠־בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה הַיּ֤וֹם ׀ יָדַ֙עְנוּ֙ כִּֽי⁠־בְתוֹכֵ֣נוּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר לֹא⁠־מְעַלְתֶּ֥ם בַּיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה הַמַּ֣עַל הַזֶּ֑ה אָ֗ז הִצַּלְתֶּ֛ם אֶת⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
    And Phinehas the son of Eleazar the priest said to the children of Reuben, and to the children of Gad, and to the children of Manasseh, "This day we know that Hashem is in our midst, because you have not committed this treachery against Hashem; now you have delivered the Children of Israel out of the hand of Hashem.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר פִינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי מְנַשֶׁה יוֹמָא דֵין יְדַעְנָא אֲרֵי בֵינָנָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא דַייָ דְלָא שְׁקַרְתּוּן בְּמֵימְרָא דַייָ שִׁקְרָא הָדֵין בְּכֵן שֵׁיזַבְתּוּן יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַד מֵימְרָא דַיָי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    אז הצלתם – רמז ליום זה וכן נכון.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    היום ידענו וכו׳ – בתת בלבבנו להזהר מבוא בדמים ולדבר תחלה פנים אל פנים, כי רואים אנו אשר לא מעלתם המעל הזה אשר חשבנו, ואדרבה אז בבנין המזבח הצלתם את בני ישראל מיד מכת ה׳, כי מעתה לא יחטאו להשבית את בניכם מליראה את ה׳ ולא יענשו, מה שאין כן אם השביתו, כי אז לא היו נצולים מעונש.
    השאלות: (לא) התכת הכתוב קשה מאד, והלא תחלה טרם שעשו המזבח לא הסתפקו שה׳ בקרבם?
    היום ידענו – פנחס התחיל לפייסם ואמר כי הוא לא נסתפק בזה כלל, כי אחר שראו שה׳ שוכן בתוך ישראל ולא הסתיר פניו מהם ידעו שלא מעלו שבטיהם בו מעל. ושיעור הכתוב, היום (כי בתוכנו ה׳) ידענו כי לא מעלתם בה׳ המעל הזה. (מלות כי בתוכנו ה׳ הוא מאמר מוסגר, מבאר יען שבתוכנו ה׳ מזה ידענו כי לא מעלתם):
    אז הצלתם – ר״ל כי אם הייתם מועלים במעל גדול כזה, הלא אז הצלתם והפרשתם (מלשון (בראשית לא, ט) ויצל אלהים את מקנה אביכם) את בני ישראל מיד ה׳ והשגחתו, וא״כ ממה שיד ה׳ בתוכנו עושה פלא ידענו היום כי לא מעלתם. וכוונת דבריו שעד היום לא נסתפק כלל, ומה שבאו אליהם היה לדעת טעמם וכדי להסיר מכשול מדורות הבאים:
    אז הצלתם – בודאי יש בבני ישראל בעלי חטאות, ואם אתם הייתם מועלים בה׳, מתוך חרון אפו היה קוצף גם עליהם, עתה שאתם לא מעלתם הוא ארך אפים עובר על פשעם, א״כ אתם הצלתם אותם מיד ה׳, וסרס המקרא ופרשהו – היום אשר לא מעלתם בה׳ המעל הזה ידענו כי בתוכנו ה׳, כלו׳ מובטחים אנו ששכינתו שרויה ביננו ולא יֵעלה מעלינו בעבור החוטאים שבקרבנו.
    והתחיל פנחס לפייסם1, וַיֹּ֣אמֶר פִּֽינְחָ֣ס בֶּן-אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֡ן אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵ֨ן וְאֶל-בְּנֵי-גָ֜ד וְאֶל-בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה, הַיּ֤וֹם | יָדַ֙עְנוּ֙ כי לא מעלתם בה׳, וידענו זאת2 כִּֽי-בְתוֹכֵ֣נוּ יְהוָ֔ה ולא הסתיר פניו מאיתנו, וזה לכשעצמו מעיד על3 אֲשֶׁ֛ר לֹֽא-מְעַלְתֶּ֥ם בַּֽיהוָ֖ה הַמַּ֣עַל הַזֶּ֑ה, שאם הייתם מועלים בה׳, היה הקב״ה מסתיר פניו מאיתנו4, ואדרבה5 אָ֗ז, בבניין המזבח6, הִצַּלְתֶּ֛ם אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד מַכַּת7 יְהוָֽה, כי מעתה לא יחטאו להשבית את בָּנֵיכֶם מליראה את ה׳ ולא יֵעָנְשׁוּ8:
    1. מלבי״ם.
    2. מלבי״ם.
    3. כלי יקר, מלבי״ם.
    4. כלי יקר. וראה את ביאורו הנוסף ולפיו, כיוון שה׳ בתוכנו היה הקב״ה מגלה לנו שמעלתם, וכיוון שלא אמר לנו זאת ידענו כי לא מעלתם.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. מצודת דוד.
    8. מצודת דוד. מלבי״ם ביאר הצלה בלשון ״הפרשה״ כמו ״וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם״ (בראשית לא, ט), דהיינו אם הייתם מועלים במעל גדול כזה, הלא אז הייתם מפרישים את בני ישראל מיד ה׳ והשגחתו, ואם כן ממה שיד ה׳ בתוכנו עושה פלא ידענו היום כי לא מעלתם, וכוונת דבריו שעד היום לא נסתפק כלל, ומה שבאו הוא אלעזר והנשיאים אליהם היה לדעת טעמם וכדי להסיר מכשול מהדורות הבאים.
    תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לב) וַיָּ֣שׇׁב פִּֽינְחָ֣ס בֶּן⁠־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן ׀ וְהַנְּשִׂיאִ֡ים מֵאֵ֣ת בְּנֵֽי⁠־רְאוּבֵן֩ וּמֵאֵ֨ת בְּנֵי⁠־גָ֜ד מֵאֶ֧רֶץ הַגִּלְעָ֛ד אֶל⁠־אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּשִׁ֥בוּ אוֹתָ֖ם דָּבָֽר׃
    And Phinehas, the son of Eleazar the priest, and the princes returned from the children of Reuben, and from the children of Gad, out of the land of Gilead, to the land of Canaan, to the Children of Israel, and brought them back word.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וְתַב פִינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְרַבְרְבַיָא מִלְוַת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמִלְּוַת בְּנֵי גָד מֵאַרְעָא גִלְעָד לְאַרְעָא דִכְנָעַן לְוַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲתִיבוּ יַתְהוֹן פִּתְגָמָא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    וישבו – במקצת ספרים כ״י ודפוסים ישנים חסר יו״ד וכן נכון על פי המסורת שנמסר (בפרשת שלח לך) וישובו י׳ ז׳ חסרים וג׳ מלאים וחשיב ואזיל לכולהו ודין הוא חד מן החסרים.
    דבר – תשובה על דברי השליחות.
    וַיָּ֣שָׁב פִּֽינְחָ֣ס בֶּן-אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן | וְהַנְּשִׂיאִ֡ים מֵאֵ֣ת בְּנֵֽי-רְאוּבֵן֩ וּמֵאֵ֨ת בְּנֵי-גָ֜ד מֵאֶ֧רֶץ הַגִּלְעָ֛ד וחזרו לבדם1 אֶל-אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, וַיָּשִׁ֥בוּ אוֹתָ֖ם ומסרו להם את תשובת השבטים2, ונתנו להם דָּבָֽר מענה על דברי השליחות3:
    1. ללא ליווי שנים וחצי השבטים, כלי יקר.
    2. אברבנאל.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (לג) וַיִּיטַ֣ב הַדָּבָ֗ר בְּעֵינֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְבָרְכ֥וּא אֱלֹהִ֖ים בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֣א אָמְר֗וּ לַעֲל֤וֹת עֲלֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְשַׁחֵת֙ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֛ר בְּנֵי⁠־רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי⁠־גָ֖ד יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃
    And the thing pleased the Children of Israel; and the Children of Israel blessed God and spoke no more of going up against them to war, to destroy the land in which the children of Reuben and the children of Gad dwelled.
    א. וַיְבָרְכ֥וּ א=וַיְבָרֲכ֥וּ (חטף)
    תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁפַר פִּתְגָמָא בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹדִיאוּ קֳדָם יְיָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא אֲמַרוּ לְמִיסַק עֲלֵיהוֹן לְחֵילָא לְחַבָּלָא יַת אַרְעָא דִבְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יַתְבִין בָּהּ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (לג) ויברכו אלהים – ואודו קדם י״י, בני ישראל.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (33) And they the Bnei Yisroel blessed God. The Bnei Yisroel thanked Adonoy.⁠1
    1. Rashi here quotes Targum Yonatan, who feels that it is more appropriate to say that they thanked God, rather than blessed Him.
    ויברכו אלהים בני ישראל – היה נכון ג״כ אם אמר ויברכו בני ישראל אלהים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

    ויברכו אלהים – על אשר נתן בלבם לשלוח להם טרם ילחמו.
    ולא אמרו – לא חשבו עוד להלחם בם, כי קבלו דבריהם הנאמרים באמת.
    השאלות: (לג) מה רבותא שלא אמרו לעלות עליהם לצבא, אחר שהתנצלו ויצא כאור משפטם?
    וייטב הדבר וכו׳. הכתוב מודיע כי סבת התעוררם לצאת עליהם לצבא לא היה מפני איזה איבה קנאה ומשטמה שהיה בלב שבטי יה איש על אחיו, רק מפני רוב אהבתם אליהם שרצו להשיבם מעון, ולכן שמחו על הדבר ויברכו אלהים, מה שלא היה כן אם היה בואם עליהם מפני משטמה לא היו שמחים בשלא מצאו עתה סיבה להלחם עמהם. ובאר ולא אמרו כו׳ לשחת וכו׳, כי גם בתחלת יציאתם לא אמרו וחשבו לשחת הארץ, רק להשיבם מעון, ולכן שמחו וברכו על כי יצא כנוגה צדקתם:
    וַיִּיטַ֣ב הַדָּבָ֗ר בְּעֵינֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל1, וַיְבָרֲכ֥וּ והודו לפני2 אֱלֹהִ֖ים, בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל על כי שמר אותם מעלות לצבא נגד שניים וחצי השבטים3 בכך שנתן בלבם לשלוח אליהם שליחים טרם יִלָּחֲמוּ4, וְלֹ֣א אָמְר֗וּ ולא חשבו עוד ישראל5 לַעֲל֤וֹת עֲלֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְשַׁחֵת֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֛ר בְּנֵי-רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי-גָ֖ד יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ, כי קיבלו את דבריהם הנאמרים באמת6, ושמחו וברכו על כי יצא כנוגה צדקתם7:
    1. וזו הוכחה שהסיבה שרצו לצאת עליהם לצבא לא היתה מפני איבה קנאה ומשטמה, אלא מפני רוב אהבתם אליהם שרצו להשיבם מעוון, ולכן שמחו על הדבר ויברכו אלהים, מה שלא היה כן אם היה בואם עליהם מפני משטמה לא היו שמחים בשלא מצאו עתה סיבה להלחם עמהם, מלבי״ם.
    2. תרגום יונתן, רש״י.
    3. רלב״ג.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. ושמחו על כך שלא נלחמו עמם ולא הוצרכו להביאם לפשרה שיעזבו את נחלתם שמעבר הירדן לנחול עמם בארץ ובכך להשחית את הארץ שנחלו, כלי יקר, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (לד) וַֽיִּקְרְא֛וּ בְּנֵי⁠־רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי⁠־גָ֖ד לַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֣י עֵ֥ד הוּא֙ בֵּֽינֹתֵ֔ינוּ כִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הָאֱלֹהִֽים׃
    And the children of Reuben and the children of Gad called the altar, "for it is a witness between us that Hashem is God.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּקְרוֹ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לְמַדְבְּחָא אֲרֵי סָהִיד הוּא בֵּינָנָא אֲרֵי יְיָ הוּא אֱלֹהִים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (לד) ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כיא עד הוא – הרי זה מן המקראות הקצרים, וצריך להוסיף ב בו תיבה אחת, ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח עד.
    א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״כי״.
    ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״להוציא״.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

    (34) And the Bnei Reuvein and Bnei Gad called the altar, for it is a witness. This is one of the shortened verses. One more word should have been added: And the Bnei Reuven and Bnei Gad called the altar 'witness,' [for it is etc.]
    ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח – הרי זה מן המקראות הקצרים וצריך להוסיף בו תיבה אחת: ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח עֵד.
    AND THE CHILDREN OF REUBEN AND THE CHILDREN OF GAD CALLED THE ALTAR.
    This is one of the abbreviated verses in scripture. We have to add one word to it and read it as if written. And the children of Reuben and the children of Gad called the altar "witness.⁠"
    ויקראו – פי׳ קראו למזבח עד, כי עד הוא בינותינו. וכן תרגם יונתן: וקרו בני גד ובני ראובן סהיד למדבחא ארי סהיד הוא ביננא.
    למזבח כי עד הוא – מקרא קצר הוא, וכך צריך להיות פירושו:⁠א ׳למזבח עד כי עד הוא׳.
    א. כן בכ״י לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218 חסר: ״להיות פירושו״.
    ויקראו בני ראובן – כטעם ויקרא לו ה׳ שלום (שופטים ו׳:כ״ד). והנה לא באר בכאן שמו כי נראה שהיה ארוך מורכב משמות ארבעה וחמשה, והעולה כי עֵד היא בינתינו כי ה׳ האלהים. ואולי טעם זה השם המונח לזה המזבח כטעם שם בן שתים עשרה או בן ארבעים ושתים כמו שזכר המורה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד וגו׳ – במקצת ספרי הדפוס אחר מלת למזבח עד קרי ולא כתיב וכן נראה שפירוש בעלי כלי יקר ולא נמצא כן בספרים כ״י וגם רש״י כתב הרי זה מן המקראות הקצרים וצריך להוסיף בו תיבה אחת ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח עד וכן משמע מפירוש רד״ק. גם בתרגומים שלנו ליכא מלת סהיד ורד״ק כתב שתרגום יונתן וקרו בני גד ובני ראובן סהיד למדבחא וכו׳ ומכל מקום אף לפי דבריו אינו אלא כמפרש. וכן כתב בעל לב אהרן המפרשים אמרו שחסר מלת עד.
    ויקראו וכו׳ למזבח – תחסר מלת עד, ורצה לומר, ויקראו וכו׳ למזבח עד, כי עד הוא בינינו ובין בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי אשר ה׳ הוא האלהים, וכמוהם כמונו מאמינים את זאת באמונה שלימה.
    ויקראו – ובני ראובן וגד קראו למזבח בשם המורה על התכלית שבעבורו נבנה, והוא שיהיה לעד כי ה׳ הוא האלהים אל אחד ולא זולתו, ולא יחלפו עבודת מזבחו במקום אחר ובאל אחר:
    כי עד – היה נ״ל שאין צורך לומר שמקרא קצר הוא וחסרה מלת ״עד״ שהוא השם שקראו למזבח, והייתי מפרש מליצה זו ע״ד ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה, יקרא לך עיר הצדק (ישעיהו א׳:כ״ו) יקראו לירושלים כסא ה׳ (ירמיהו ג׳:י״ז) ושם העיר מיום ה׳ שמה (סוף יחזקאל) ודומיהם, לא שקראו למזבח שם פרטי רק הודיעו כונתם בבנותו. ואם מצאנו במזבחות שבנו יעקב וגדעון שקראו להם שמות, או נפרש המליצה ע״ד שפירשתי כאן, וזה נ״ל יותר, או נאמר שבימיהם שהיו בונים מזבחות הרבה יצדק לקרא להם שם פרטי להבדילם זה מזה, לא כן במזבח זה שלא היתה כוונתם לבנות כי אם המזבח ההוא לבדו. רק החכם שד״ל בעברו עלינו דחה דברי באמרו שאם היה כתוב ״עד הוא וגו׳⁠ ⁠⁠״ היה נכון, עכשו שהתחיל הדבור במלת ״כי״ צ״ל שקראו למזבח עֵד וחסרה המלה מן הספר, וראיתי תכף ומיד את דבריו, ומוסיף אני עליהם שלא קראו לבנין ההוא בשם מזבח לבלתי יאמרו הדורות הבאים שלזבח בנוהו, וקראו לו בשם עד, ובדברם בו היו אומרים ד״מ סמוך לעד שעל שפת הירדן, לא סמוך למזבח.
    וַֽיִּקְרְא֛וּ בְּנֵי-רְאוּבֵ֥ן וּבְנֵי-גָ֖ד לַמִּזְבֵּ֑חַ ״עֵד״1, כִּ֣י אמרו עֵ֥ד הוּא֙ בֵּֽינֹתֵ֔ינוּ, בינינו ובין בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי2 שלא חלקנו עצמנו מתורת מזבח3, כִּ֥י יְהוָ֖ה הוא4 הָאֱלֹהִֽים, ואין מרד ואין מעל5, וכמוהם כמונו מאמינים לזאת באמונה שלימה6: פ
    1. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. רש״י.
    4. מצודת דוד.
    5. כלי יקר.
    6. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144