ויהי בשתי עשרה שנה – למלכות צדקיהו שנה אחת אחר החרבן.
ויהי בשתי עשרה שנה וגומר בן אדם שא קינה על פרעה וגו׳ עד ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש: זכר הנביא שאחרי הנבואה הקודמת שבאה לו באחד עשרה שנה בחדש השלישי בא׳ לחדש באה לו נבואה אחרת ע״ז הענין עצמו של פרעה בשנת י״ב בא׳ לחדש שהיא שנה א׳ אחר החרבן, ובאו א״כ נבואות פרעה בשנה הי׳ ובשנה הי״ט שהיא שנת כ״ז למלכות נבוכדנצר ובשנה הי״א ב׳ פעמים ובשנה הי״ב ב׳ נבואות, וכבר זכרתי שלא כתבם הנביא כזמניהם שניבא אותם אלא כפי ענינם.
בשתי עשרה שנה – למלכות צדקיהו והיא שנה אחת אחר החורבן.
"Son of man, take up a lamentation over Pharaoh king of Egypt, and tell him, 'You were likened to a young lion of the nations, yet are you as a monster in the seas. You broke forth with your rivers, and troubled the waters with your feet, and fouled their rivers.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ותגח בנהרותיך – יצאת והופעת, וממנו נאמר ״כי יגיח ירדן אלי פיהו״ (איוב מ׳:כ״ג).1
ותדלח מים – פירושו: דריכה,2 וכמוהו ״ולא תדלחם רגל אדם״ (פסוק יג).
ותרפס נהרותם – כמו ״ותרמס״, כלומר דריכה,3: ובארמית: ״ושארא ברגלה רפסה״ (דניאל ז׳:ז׳).4
1. כך: ת״י; אלפסי, ערך ׳גח׳; רש״י ורד״ק. כך כנראה חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר, המשווה אף הוא לאיוב מ, כג. (השווה: ראב״ע, פירושו לתהלים כ״ב:י׳). מנחם, ערך ׳;ח׳, סבור שתיבת ״ותגח״ היא פועל דנומינאטיבי הגזור מ״גחון״ (ויקרא י״א:מ״ב). ריב״ג, אצול, ערך ׳גוח׳, מפרש בהוראת ״תרעדי״, כמו ״חולי וגוחי״ (מיכה ד׳:י׳).
2. נראה שפרשננו ביאר כך הן בשל תיבת ״ברגליך״ והן על-פי תיבת ״ותרפס״ המקבילה לתיבת ׳ותדלח״. השווה: אלפסי, ערך ׳דלח׳; מנחם, ערך ׳דלח׳; רד״ק, וקרוב לזה רש״י.
3. כך אלפסי, ערך ׳רפס׳, ורד״ק. אפשר שפרשננו משווה לתיבת ״תרמס״ בשל הדמיון הרב שבינה לבין תיבת ״ותרפסי.
4. גם ריב״ג, אצול, ערך ׳רפס׳, משווה לארמית ואינו מפרש. אבן ברון, ערך ׳רפס׳, משווה לשורש דומה בערבית ומפרש בהוראת ״בעיטה״.
כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים – היה לך לרבוץ תוך יאורך כמשפט הדגים ולא לצאת אל היבשה ונתגאית בלבך ונדמית בעצמך לכפיר השליט ביבשה ויצא לטרוף טרף.
ותגח בנהרותיך – ותצא חוץ עם נהרותיך לשון גוחי מבטן (תהלים כ״ב:י׳), כי יגיח ירדן (איוב מ׳:כ״ג), ואורב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ׳:ל״ג), לשון דבר הנוגע ויוצא מבית מסתרים.
ותדלח – לשון עכירה.
ברגליך – רגלים לא היו לך ועשית לך רגלים כחית הארץ לעבור מימי ארצות ולרפוס נהרות׳ והדוגמא בתרגום יונתן ואגחתא במשרייתך ואזעא עממיא בסומכוות׳ ואחריבת׳ מדינתהון.
You resembled a young lion among the nations, but you are like a crocodile in the seas You should have lain in the midst of your rivers, as is the custom of the fish, and not gone out to the dry land; but you were haughty in your heart, and you compared yourself to a young lion, which dominates the dry land and goes forth to tear prey.
and you went out with your rivers [Heb. וַתָּגַח,] and you went out with your rivers, the same meaning as in: "You drew me (גֹחִי) from the womb" (Tehillim 22:10); "he will draw (יָגִיחַ) the Jordan into his mouth" (Iyyov 40:23); "And the liers in wait of Israel drew forth (מֵגִיחַ)" (Shofetim 20:33). [This is] an expression for something flowing and going out of a hidden place.
and you sullied [Heb. וַתִּדְלַח,] an expression of making something murky.
with your feet You had no feet, but I made for you feet like the beasts of the earth, to cross the waters of the lands and to tread their rivers. The symbolism is like Targum Jonathan: and you waged war with your camps and you caused the peoples to quake with your supporters, and you destroyed their countries.
שא קינה – מתנבא קינה זו.
כפיר גוים נדמית – לכפיר אריות ששולט ביבשה שדינו לטרוף טרף נדמית לו, שאתה מתגאה ועושה עצמך כמלך חזק באומות, שאתה כובש אומות תחת ידיך.
ואתה כתניןא בימים – אתה כפיר נדמית, ואינך כן כמו שנמשלת בעיניך, שאתה נמשלתב לכפיר גוים, ואתה כתנין בימים – ואתה כדג השולט בימים, שאין דינו לטרוף טרף אלא רובץ בתוך יאוריו. שאין לך כח לכבוש את האומות תחת ידיך, שבמלכותך דיי לך, אלא עדיין אתה הולך וגדל על מלך אשור לכבושג אותו תחת ידך, כמו שנאמר: בימיו עלה פרעה נכה על מלך אשור וגו׳ (מלכים ב כ״ג:כ״ט).
ותגח בנהרותיך – וכבשת בנהרותיך תחת ידיך שאר האומות.
ותדלח מים ברגליך – עכרת כל המים בחייליך, כאדם שבא למעיין צלול ונותן רגלו בתוכו ומנענע קרקעיתו עד שעוכר אותו. מרוב חיילותיו היו עוכרים כל הנהרות שעוברים בתוכן.
ענין אחר: ותדלח מים ברגליך – אתה כתנין בימים שאין לו רגלים לכבוש כלום ולצאת ביבשה, ואתה עשית לך רגלים ככפיר ויצאת ליבשה.
ד. כן בתרגום יונתן. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ואחרינתא״. בכ״י פרמא 2994: ״ואחרימת״.
כפיר גוים נדמית – לצאת ממקומך לטרוף טרף לאכול אדם כאילו אתה ביבשה, ביערים, ויש לך מחסור במקומך.
ואתה כתנים בימים – שאתה דר בין נהרים ויארים ואין לך מחסור כל דבר, ואין תולדתך לצאת לטרוף טרף ביבשה. שאם כפיר יצא ממקומו לטרוף טרף לפי שאין חיותו ומזונותיו מצויין לו במעונתיו ביער שגדל בו תדיר וצריך לצאת מן היער לבקש אכלם, אבל תנין בימים אין לו מחסור כל דבר בים שיצטרך לצאת מן הים לאכול אדם ובהמה ואת היגחתה בנהרתיך – המשכת נהרותיךא לצאת חוץ מגדותיהם למקום אדם ובהמה, כדי שתוכל לעמוד ולהתקיים במקום בני אדם לטרוף טרף.
ותדלח מים – דחפת מים.
ברגליך – כאילו היה לך רגלים להלך ולצאת לדחוף המים ברגליך ולשוט.
ותרפש נהרתם – העכרת אותם בדחיפת רגליך שדחפת לשוט ולצאת לטרוף. כלומר הזעקת כל קהליך ובכל עשרך וכבודך יצאת לשלול שלל ולבוז בז שלא לצורך שלא היית חסר כלום.
א. כן בכ״י אוקספורד. ״לצאת מן הים... נהרותיך״ הושמט ע״י הדומות במהדורת פוזננסקי.
בן אדם שא קינה – כי כן יקוננו עליו המקוננים.
כפיר גוים נדמית – כמו כפיר אריות (שופטים י״ד:ה׳), בתוך חית השדה כן נדמית אתה בתוך הגוים.
ואתה כתנים בימים – וכן היית כמו התנים הגדול בימים כמו שאמר עליו גם כן התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כ״ט:ג׳) ומ״ם כתנים במקום נו״ן כמו שכתבנו.
ותגח בנהרותיך – ותוציא כמו כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ׳:כ״ג) ופירוש ותוציא מים בנהרותיך אל היבשה ובי״ת בנהרותיך כבי״ת בך צרינו ננגח (תהלים מ״ד:ו׳) והדומים לו או יהיה ותגח מבנין קל ופירושו ותצא עם נהרותיך לשטף את הארץ והנהרות הם משל לחיילותיו.
ותדלח מים ברגליך – שאר מים של שאר ארצות.
נהרותם – נהרות מים שזכר.
ותדלח, ותרפוס – ענין אחד במלות שונות ענין הדריסה במים עם עכירות המים כי כשדורס אדם במים שאינם עמוקים שיוכל לגעת ברגלו בארץ מעלה הטיט ומעכיר המים וזה משל שהיה נלחם בגוים רבים ומשחית ארצותם. ותירגם יונתן ותגח ענין מלחמה שתרגם ואגחת במשיריתך וגו׳.
ובנבואה הזאת צוה ה׳ לנביא שישא קינה על פרעה כי לפי שבנבואה הקודמת ייעד על חרבן עמו והמונו ועל מפלת אליליו ואלהיו ועל חרבן עריו ומבצריו ועל שפלות כבודו והשפלת נצחונותיו צוה עתה שיקונן על פרעה עצמו במה שהוא מלך מצרים ושיאמר אליו ר״ל עליו, כפיר גוים נדמית ואתה כתנים ר״ל אתה חשבת בדמיונך שאתה כפיר גוים וכאריה בבהמות יער ואין הדבר כן כי אתה כתנים כלומר כתנים הגדול, או יהיה ענינו כתנים בימים כי הם רבים בימים רבים, ואומרו ותגח בנהרותיך פירש הרב ר׳ דוד קמחי כי ותגח הוא כמו ותוצי׳ כמו כי יגיח ירדן אל פיהו כלומר ותוציא מים בנהרותיך לשטוף אל היבשה וכן ותדלח מים ברגליך הוא כמו ותרפוש נהרותם ולי נראה כי ותגח הוא לשון נגיחה כמו כי יגח שור איש (שמות כא, כח) רוצה לומר ואתה כאחד מהתנינים בימים ובהיותך שמה תגח בנהרותיך רוצה לומר אתה מנגח לכאן ולכאן בתוך נהרותיך, ותדלח שהוא כמו ותרמוס מים ברגליך כי כשדורס אדם במים שאינם עמוקים שיוכל לגעת ברגלו בארץ מעלה טיט ומעכיר המים, והיה זה משל לפרעה שהוא התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו ונהרותיו הם משל לחיילותיו ולמצרים וארצו שמשם היה מנגח ימה וצפונה מלשון בך צרינו ננגח (תהלים מד, ו), ותרפוס נהרותם הוא משל לשאר הארצות והמלכיות שהיה נלחם בהם ומשחיתם, וכבר נטה יונתן לפי׳ הזה בותגח שתרגמו מענין מלחמות ואגח כמשרייתך ואזעתא עממיא בסמכותיה ואתחריב׳ מדינתהון.
בנהרותיך – בס״ס מלא וא״ו.
ותרפס – בכמה דפוסים כתוב ותרפש בשי״ן והמסרה חולקת עליהם שכן אומר ג׳ כתיבין שי״ן בלישנהון וסימן ברגל רפשון ודבתריה ומרפש רגליכם תשתינה (יחזקאל ל״ד) מעין נרפש ומקור משחת (משלי כ״ה) שמעת מינה הדין כתיב בסמ״ך וכן הוא בספרים מדוייקים כ״י ודפוסים ישנים.
אליו – כמו עליו בעי״ן.
כפיר – הוא ארי בחור.
נדמית – מלשון דמיון.
כתנים – כמו כתנין והוא דג גדול כדמות נחש.
ותגח – מלשון נגיחה והדפה בקרן או הוא ענין משיכה והוצאה כמו כי אתה גוחי מבטן (תהלים כ״ב:י׳).
ותדלח – ענין דריסה עם עכירת המים ודומה לו במקרא שלאחריו.
ותרפוס – ענין דריכה ורמיסה כמו מעין נרפש (משלי כ״ה:כ״ו).
כפיר גוים נדמית – מדמה היית בעצמך שאתה למול הגוים ככפיר בעדרי צאן אבל לא כן הדבר כי אתה כתנים אשר בימים שאין כחו אלא במקומו בתוך המים ומיד כשעולה ליבשה הוא מת כן אין לך כח אלא בארצך.
ותגח בנהרותיך – לפי שהמשילו לתנין אמר בנהרותיך רצה לומר בארצך תרים קרן לנגוח ולהתחזק או במקומך תוכל למשוך ולצאת ולא במקום זולת.
ותדלח מים ברגליך – תוכל לדרוך במים ולעכור אותם ותוכל לרמוס הנהרות הנמשכים מן המים אבל אין לך כח ביבשה וכפל הדבר במ״ש.
ותגח – נגזר משם גחון, שתשכב על גחונך, וכן כי אתה גוחי מבטן (תהלות כ״ב), בגיחו מרחם יצא (איוב ל״ח), שהילד הקטן ילך על גחונו, וכן חולי וגוחי בת ציון (מיכה ד׳) שכבי על גחונך כיולדה, והאורב מגיח ממקומו (שופטים כ׳) הלכו על גחונם בל יראום, כי יגיח ירדן (איוב מ׳) יקחנו אל גחונו.
ותדלח – הוא שמעכיר המים ומבלבלם.
ותרפס – היא הרמיסה בקרקע המים שמעלה רפש וטיט, ומשתתף עם מ״ש ושארה ברגלה רפשה (דניאל ז׳) ועם רפש בשי״ן ימנית.
כפיר גוים נדמית ידמה את פרעה בצד א׳ ככפיר, שהאריה בילדותו שנקרא כפיר לא יצא על טרפו חוץ ממעונתו, רק יטרוף את החיה הקרבה אל סוכתו, עד שהגיע להיות אריה שאז יצא עלי טרף חוץ מגבולו, ובזה יאמר שנדמה בעיני גוים ככפיר שאינו יוצא ממקומו כך לא היה דרכו לכבוש ארצות רחוקות ולהרגיז הארץ, ובכ״ז הזיק לכל שכניו, ובזה מדמהו לתנים בימים – כי המצרים היו מאמינים שהתנים הגדול שהוא הקראקאדיל קדוש ומושל במים, ושעת ידלח ברגליו את מי נהר נילוס, יגרשו מימי הנהרות כולם ויהיה סער בתחתית המים ויתנשאו דכים וישטופו ויעברו אל הנילוס ויתמלאון מימיו, ועי״ז יחסרון הנהרות כי ירפשו מימיהם וירדו אל נחל מצרים, וז״ש ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך – ר״ל שתשכב על גחונך,
וברגליך תדלח המים בנהרותיך – ר״ל שהוא נהר נילוס, ובזה תרפוס נהרותם של הגוים (ואמר כתנים בימים כי המצריים האמינו שהאליל המושל על הים י״ל מלחמה עם האליל המושל על הנילוס, אבל אתה כתנים המושל גם בימים, ותדלח נהרותיך, וירעשו מים) והנמשל שהגם שנדמית ביבשה לכפיר שאינו יוצא חוץ מגבולו, אבל בימים ובמים עשית היזק גדול, כי כבש את כל העמים אשר על יד נהר פרת ועל שפת הים, ומשך השפע אליו וכולם היו לו מס עובד, ורפס נהרותם ושפעם.
כפיר – בחלוף אותיות גביר, האריה בתקפו.
כתנים – עיין מה שכתב עליו שד״ל למעלה כ״ט:ג׳.
ותגח – משרש גיח או גוח, ואחד הוא עם שרש נגח וענינו הכאה, ופירשוהו לשון יציאה בכח, יהענין שוה.
ותדלח – בחלוף אותיות (להצהיל־להצהיר, אנכי־אנחנו) דרך, עיר ברגלכם תרפשון (למטה ל״ד:י״ח), דריכה במקום מקוה מים עד שֶׁיֵעָכְרוּ המים מחמת הרפש שבקרקעות המקוה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
with My net [Heb. בְּחֶרְמִי,] a word for a net, and there are many in Scriptures, [e.g.,]: "he catches them in his net (בְּחֶרְמוֹ)" (Chavakkuk 1:15); "snares and nets (וַחֲרָמִים)" (Kohelet 7:26).
ופרשתי עליך {את} רשתי – כפיר גוים נדמית, ואתה כתנין בימים (יחזקאל ל״ב:ב׳). ואני איני עושה לך כמו שנדמית,א שאני אעשה לך כתנין בימים. ומה עושים לדגים שבים? פורשים עליהם רשתות ומעלין אותם מן הים בחרמים ומיד הם מתים. כלומר אני מביא עליך נבוכדנצר בחיילות גדולות שתופש אותך בחרמו וממיתך.
כה אמר, רשתי – ואמר בחרמי לומר כי האל יתברך יהיה עמהם להשחית מצרים. וחרמי כמו רשתי וכן יצודו חרם (מיכה ז׳:ב׳).
ותרגם יונתן רשתי מצודתי וחרמי סריגתי כי הרשת עשוי מעשה סירוג.
ואחרי שאין אתה כפיר אלא תנים אפרוש עליך את רשתי בקהל עמים רבים והרשת הוא נכבוכדנצר מלך בבל וקהל עמים הם הכשדיים, והעלוך ר״ל מתוך יאוריך בחרמי שענינו ברשתי, והענין שיפול ביד נבוכדנצר ויוציאהו מתוך מצרים למלחמה וימות על פני השדה.
ופרשתי וכו׳ – כאומר מעתה לא תמשול גם שם כי אפרוש עליך רשת עם קהל עמים רבים שהם יעלו אותך מן המים בתוך הרשת אשר פרשתי עליך ר״ל נ״נ יביא את הכשדים והם יאבדו אותך בתוך ארצך.
רשתי, חרמי – ברשת צדים דגים רבים בפעם א׳, ועז״א רשתי בקהל עמים רבים.
והחרם – מחריב הדג הגדול, כמו והכיתי את כל הארץ חרם, ועמ״ש חבקוק (א׳).
כה אמר ה׳ – ועי״כ ופרשתי עליך רשתי הרשת פורשים על פני כל המים לעכב הדגים ממהלכם וצריך לזה אנשים רבים, אבל הדג הגדול לא יעלוהו ברשת רק במקום שמתעכב ישליכו עליו חרםא שהוא מין מוקש המחריב אותו וממיתו, וז״ש והעלוך בחרמי, והיינו שע״י תחבולות יוציאהו מארצו ללכת למלחמה לקראת מלך בבל ואתו קהל עמים רבים.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״חרב״.
בקהל – שם ופעַל קהל נגזר מן קול, כמו מול ומהל, בוש ובהת לוט ולאט ולהט; אקרא בקול גדול ואקהיל גוים והעלוך בחרמי שטמנתי אני ללכדך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will leave you on the land, I will cast you forth on the open field, and will cause all the birds of the sky to settle on you, and I will satisfy the animals of the whole earth with you.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
על פני השדה אטילך – זריקה והשלכה, כמו ״שאוני והטילוני אל הים״ (יונה א׳:י״ב).1
1. השווה: ת״י ורד״ק. כך מבאר פרשננו את הפועל ״והטילוני״ בפירושו ליונה.
והשבעתי ממך – מנבלתך.
אטילך – אשליכך, כמו מדוע הוטלו הוא וזרעו (ירמיהו כ״ב:כ״ח).
ונטשתיך – מבואר הוא.
אטילך – כמו אשליכך וכן ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳).
וע״ז אמר ונטשתיך בארץ על פני השדה אטילך ר״ל אשליכך ואז יבואו כל עופות השמים וכל חית הארץ לאכול לשבעה ממך.
ונטשתיך – ענין פזור כמו וינטשו בלחי (שופטים ט״ו:ט׳).
אטילך – ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳).
והשכנתי – ענין חניה.
והשבעתי – מלשון שביעה.
ונטשתיך – אפזר אותך בארץ ואשליך אותך ע״פ השדה כי תפול במלחמה ותהיה למאכל לעוף השמים ולחית הארץ.
ונטשתיך ויהיה כדוגמת הדג שמת כשבא ליבשה, ר״ל שם אעזוב אותך ותמות מעצמך, ותטול על פני השדה,
והשכנתי כמשל הדג הגדול שפלטו המים וניתן לאכלה לעוף ולחיה, היינו שכולם יבוזו שללו.
אטילך – אשליכך, וכן הוראתו גם בלשון חכמים; ומצאנו נֵטֶל להוראת כובד (ונטל החול, משלי כ״ז:ג׳), א״כ הוראתו השלכת דבר קשה מעל כתפו לארץ; ובלשון ארמי ענינו נשא, ומצאנוהו גם בלשון הקודש בלשון השיר, וינטלם וינשאם (ישעיהו ס״ג:ט׳).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ומלאתי הגאיות רמותך – מה שנפל מפגרך,1 והם שרידי הגוף המתפוררים לאחר המוות.
1. ראה הערה 8 בטקסט הערבי.
ומלאתי הגאיות רמותיך – השלכתיך, כמו רמה בים (שמות ט״ו:א׳), ויש אומרים רמותיך לשון רמה כמו וירם תולעים ויבאש (שמות ט״ז:כ׳).
and I shall fill the valleys with what is cast off from you [Heb. רָמוּתֶךָ] your casting, like: "He cast (רָמָה) into the sea" (Shemot 15:1). Others say that רָמוּתֶךָ is meant as a form of the word for worm (רִמָה), like: "and it became alive with worms (וַיָרֻם)" (ibid. 16:20).
רמותךא – השלכתך, כמו: רמהב בים. וכן תירגם יונתן: ויתמלך חיליאג פיגרי משרייתך. כלומר מלאתי הגיאיותד מנפילי חרב.
נתתי את בשרך – כתרגומו ית בשר קטיליך כי לא אמר על פרעה לבדו אלא עליו ועל עמו. ואמר על ההרים שיחשבו להשגב בהרים ושם יהרגו או העופות ישאו אותם על ההרים.
רמותיך – שיהיו הגאיות והעמקים מלאים מן הפגרים ועוד ירומו ויגבהו עליהם מרוב ההרוגים ותרגם יונתן ויתמלין חלויא פגרי משירייתך.
ויש מפרשים: רמותך – הגבהתך שהיית גבה לבב ומתגאה ברוב חיילותיך אני אמלא הגאיות מהם.
ונתתי בשרך על ההרים רוצה לומר שהעופות והחיות ישאו את בשר המצריים לאכלה על ההרים, וימלאו הגאיות ממנה כי יהיו ההרים והגבעות מלאים מן הפגרים, ולפי שהיה למצריים גאה וגאון ודרך רע לכן אמר ומלאתי הגאיות רמותך שהוא כמו רוממות׳ שהרוממות שהיה לך יהיה מושלך בגאיות.
הגאיות – מלשון גיא ועמק.
רמותך – מלשון רוממות וגאוה.
על ההרים – כי העופות והחיות ישאום שמה לאכלם.
רמותך – הרוממות שהיה לך יהיה מושלך בעמקים ר״ל עוד לא תתגאה בהיותך מושלך כפגר מובס בתוך העמקים.
והשקיתי ארץ צפתך – יש שתרגם אותו:1 ארץ המישור, אשר עליה עוברים המים להשקאה, וארץ מצרים היא כזאת, כי מי הנילוס משקים אותה בעלותו על גדותיו ״מעצרת״ עד ״סוכות״.2
1. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳צפה׳ (פירוש שלישי מתוך הארבעה המוצעים), והוא מסתייע בלשון חז״ל ״מחבת צפה ומעשיה קשים״ (מנחות פ״ה מ״ח). מיתר הפירושים שהוצעו לתיבת ״צפתך״, ראוי לציין את זה הגוזרה משורש צו״ף. עיין: אלפסי, ערך ׳צף׳; מנחם, ערך ׳צף׳; ריב״ג, שם (פירוש רביעי); רש״י ורד״ק.
2. השווה דברי פרשננו על הנילוס בפסוקנו לדבריו על בראשית ב, יא (ראה: פרץ, ״קטע נוסף״, עמ׳ 7), בפירושו על-אודות הנהרות הנזכרים בבראשית ב, והוא מושפע מפירוש רס״ג לבראשית.
והשקיתי ארץ צפתך – ארץ אשר אתה צף בה על פני מימי יאורך כמו: צפו מים על ראשי (איכה ג׳:נ״ד), ויצף הברזל (מלכים ב ו׳:ו׳), אותה הארץ אשקה מדמך.
צפתך – טונפרוטמנט בלעז, על ההרים הגבוהין שבה.
ואפיקים – ראוירש בלעז.
And I shall water...the land where you float [Heb. צָפָתְךָ,] the land where you float on the surface of the water of your rivers-like: "Water floated (צָפוּ) over my head" (Lam. 3:54); "and the axe blade floated (וַיָצֶף)" (Melakhim II 6:6) – that land I will water with your blood.
even to the mountains the highest [mountains] in it. צָפָתְךָ is ton flottement in French, your floating, swimming.
and the streams [Heb. וַאֲפִיקִים,] riveyes in Old French, gullies, gulches; streams.
צפתך – אני משקה ארץ שאתה צף בה על פני מימי יאורך, כמו: צפו מים על ראשי (איכה ג׳:נ״ד). אותה ארץ שאתה משקה מְדַמְךָ אל ההרים.
צפתך – ארץ שהיצפתה מים עליה בהגיחך עליה נהרותיך להתקיים בך לשוט ולטרוף טרף.
והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים – צפתך מן צפו מים על ראשי (איכה ג׳:נ״ד) ומלת צפתך בינוני לנקבה מנחי העי״ן אמר ארצך הצפים המים עליה רוצה לומר ארץ המישור עתה אשקה אותה מדמך רוצה לומר מדם חלליך ויהיה הדם צף עליה כמו המים. ועוד אל ההרים כלומר עד שיגיעו על ההרים וזה דרך הפלגה. וכתב אדוני אבי ז״ל כי אמר זה בעבור יאור מצרים שיצא להשקות השדות וקרא הארץ צפה לפי שצפים המים עליה כמו שקרא הארץ זבת חלב ודבש לפי שהחלב זב עליה.
ואפיקים יתמלאון ממך – מדם חלליך או מפגריהם.
ויונתן תירגם ארץ צפתך – ארע דהנייתא רוצה לומר ארץ דשנה.
ולרוב דם ההריגה שיהיה שמה אמר והשקיתי ארץ צפתך מדמך וצפתך הוא מלשון צפו מים על ראשי (איכה ג, נד) ר״ל ארצך שצפין המים עליה להיותה ארץ מישור עתה אשקה אותה מדם חלליך ויהיה הדם צף עליה כמו המים, עד שגם ההרים והאפיקים ימלאו ממך רוצה לומר מפגריך ומדמך.
והרד״ק בשם אביו כתב שקרא את ארץ מצרים ארץ צפתך בעבור יאור מצרים שיוצא ומכסה את הארץ ולכן נקראה ארץ צפה כמו שנקרא ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש ונכון הוא.
צפתך – ענין שטיית המים ממעל כמו צפו מים (איכה ג׳:נ״ד).
ואפיקים – הם המקומות שהמים נגרים ושוטפים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳).
ארץ צפתך – ארצך שמי היאור צפים עליה להשקותה הנה אז אשקה אותה מדמך וכ״כ יתרבה הדם עד שתלך גם על ההרים.
ואפיקים – מקומות המים יתמלאו מדמי ההרוגים שבך והמים תהפך לדם.
צפתך – כמו צפו מים על ראשי, ושרשו צוף.
והשקיתי – ע״י שיצוף הדם שלך אל ההרים יהיה הדם רב כ״כ עד שאשקה כל הארץ ויותר מזה שיתרבה כאפיקי מים ואפיקים יהיו מלאים מן הדם השוטף כמים רבים, וכ״ז מצייר המפלה הראשונה שנפל חוץ לארצו (כמ״ש למעלה כ״ט ונתתי חחים בלחייך ונטשתיך המדברה וכו׳ וכמו שפירשתי שם).
צפתך – שלעבר היית צף ושוחה עליה בעלות עליה נהר נילוס; ועלה ג״כ בדעתי שמא היא מלשון צֶפֶת שהוראתו כותרת (דברי הימים ב ג׳:ט״ו), ותהיה כונתו ארץ כתרך וממלכתך, ורחוק.
ואפקים – כתבתי עליו למעלה ל״א:י״ב.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When I shall extinguish you, I will cover the heavens, and make its stars dark; I will cover the sun with a cloud, and the moon shall not give its light.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וכסיתי בכבותך שמים – הכ״ף כאן היא <כינוי> המושא שנסמכה אליה <צורת> המקור שהיא הנשוא,1 אולם ב״בכלתך מחטא״ (יחזקאל מ״ג:כ״ג) היא <כינוי> הנושא שלו, אף-על-פי ש<צורת> המקור גם כן נסמכת אליה.
1. פירוש תיבת ״בכבותך״ הוא ״כאשר יכבו אותך״. פרשננו מושפע מדברי ריב״ג, אללמע, עמ׳ 96 (רקמה, עמ׳ קטו). השווה: ת״י ורד״ק; אולם פירוש תיבת ״בכלותך״ הוא ״כאשר אתה תכלה״.
וכסיתי בכבותך שמים – כשתכבה תבערתך יעלה העשן ויכסה השמים ויחשיך המאורות כלומר כל שומעי שמעך1 יתאבלו וישתוממו כי ידאג איש לנפשו לאמר גם עלינו יעמוד המשחית.
And with your smoke I will cover the heavens [Heb. בְּכַבּוֹתְךָ, lit. with you extinguishing.] When your conflagration will be extinguished, the smoke will rise and cover the sky and darken the luminaries; i.e., all who hear the news of what happened to you will mourn and be astonished, because everyone will worry about himself, saying, "The destroyer will stand up over us as well."
וכיסיתי בכבותך שמים – אמר למעלה: הוא פרעה וכל המונה (יחזקאל ל״א:י״ח), שאף הוא יורד לשאול ונידון בהבערה, וכשתכבה הבערתו יעלה העשן ויכסה השמיםא ויחשיך המאורות.
ענין אחר: וכיסיתי בכבותך שמים – כשתכבה אור שלך, כלומר כשאני מכבה אור מלכותך, יהיו בעיניך שמים מכוסין וחשוכין מרוב צרות הבאות עליך.
בכבותך – כשאכבה אותך ר״ל כאילו היה נר מאיר מרוב גדולתו ובכבותו יעלה עשן גדול עד שיכסה השמים שלא יראו וכן כל ענין הפסוק משל על דרך הפלגה מרוב הצרה שתהיה לו.
(ז-ח)וכיסיתי בכבותך שמים רוצה לומר שהנר המאיר כשיכבה יעלה עשן והנר הגדול יעלה עשן גדול ולכן בדמותו את פרעה לנר גדול אמר וכסיתי בכבותך שמים שיכסה השמים מעשן וענן בכבות פרעה וממשלתו, והקדרתי את כוכביהם שמש וירח וכל מאורי אור, והדבור הזה כולו הוא על דרך ההפלגה והמשל מרוב הצרה שתבוא עליו כי כל מי שתבוא עליו צרה ידמה לו כל העולם בחשך ואפשר לפרש הפסוק הזה לא בדרך המשל אלא על הוראות השמימיות כי אין ספק שהשמש והירח וכל מאורי אור מורים על מלכי האדמה בהצלחתם ורעתם והקמתם והשפלתם, וכבר בארתי למעלה שהשמים יורו ויחייבו כפי המסודר אליהם מהשכלים המניעים אותם והמה יסדרו וינהיגו כפי הרצון האלהי השופע עליהם וכמ״ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו (לעיל א, יב), ולזה נאמר כאן שכאשר יכבה ויכלה ממשלת פרעה וכבודו הגרמים השמימיים יורו על השפלתו וזהו כסוי השמים וקדרת הכוכבים שלא יאירו אורם כלומר שלא ישפיעו טובה על מצרים וימשך מזה שאתן חשך על מצרים שהיא צרת נבוכדנצר.
וכסיתי וגו׳ – כי כשמכבים נר המאיר הוא מעלה עשן ולפי גודל הנר כן הוא מרבית העשן והמשיל את פרעה בגודל הצלחתו לנר גדול ולכן אמר כשאכבה אותך יהיה עשן רב ויכוסה השמים בהעשן.
והקדרתי וגו׳ – הוא על דרך ההפלגה מרוב הצרה הבאה עליו כי העומד בצרה דומה לו כל העולם כחושך.
וכסיתי עתה מצייר המפלה השניה שהיה לו בארצו (שנבא ע״ז שם (פסוק ח׳)) ומצייר זה כאילו בכבות אורו יכוסו שמים – וזה ע״פ האמונה שהאמינו המצרים שהאור והכוכב שלהם המושל בשמים, הוא ראש המאורות ומלך הכוכבים, ולא יכהה אורו לעולם, ועת יאפילנו ענן, שזה משל אצלם שהאור הגדול מתחיל לכהות ולהיות כבה יעלה עשן גדול ויכהה כל מאורות השמים, (וזה נמשך להם על שהשמים ברים תמיד במצרים ואין שם ענן ומטר לעולם) ועת יכובה האור לגמרי ויהיה חשך במצרים יחשכו כל מאורי אור בשמים וכפי דמיונם אמר וכסיתי בכבותך שמים – וזה משל על החורבן הראשון שהיה בארץ מצרים כנ״ל שאז נכבה אורם קצת, ויצא עשן ואד וענן ונקדרו הכוכבים עד שנתכסה השמה והירח ולא האירו למטה וזה מליצה שכן גם למטה ספו תמו כל עוזרי מצרים וכמה אומות אתם.
בכבותך – מבנין פִעל, כאשר אכבה אותך; כל שומעי שמעך יתאבלו וישתוממו כי ידאגו איש לנפשו לאמר גם עלינו יעמוד המשחית (רש״י).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כל מאורי אור – כל הכוכבים המאירים אשר בשמים אעשה חושך למולך.
כל אח״כ יכובה האור לגמרי ואז כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך – שלא לבד שיכוסו בענן למטה כי גם יקדרו בשמים ולא ימצא אורם אף למעלה, ועי״כ ונתתי חשך על ארצך לא כמו בעת הענן שעדיין נמצא קצת אור, רק יהיה חשך לגמרי, ועז״א בשמים אקדירם – שהוא קדרות גמור גם בשרשם, וזה משל על החורבן האחרון שהיה במצרים שהיה חשך גמור והאור היה לחשך אפלה וחורבן עולם שממה (כנ״ל ל״ב פסוק י׳).
עליך – על הצרה שנגעה בך, וימס לב עוזריך לבלתי יאזרו חיל לעזרתך; והולך ומפרש הדמיון בשני המקראות הבאים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שאין״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״שיברך״.
והכעסתי – קורוצריי.
בהביאי שברך – שמע שברך.
והכעסתי לב עמים – שיהיה לבבם סר וזעף עליך מפחדם שיפחדו על עצמם ותרגם יונתן ואזיע לב עממין סגיאין.
בהביאי שברך בגוים – האנשים הנשברים והנגפים בך ועל הדרך הזה תירגם יונתן באתיותי תבירי קרבך לביני עממיא.
או פירושו: בהביאי באזניהם קול השבר וישמעו.
ואומרו והכעסתי לב עמים ענינו שעמים רבים כשישמעו שהחריב נבוכדנצר את ארץ מצרים יכעסו ויהיה לבבם סר וזעף מפחדם שככה יעשה להם והוא אומרו בהביאי שברך בגוים רוצה לומר כשידברו ויגידו שברך ורעתך בגוים. והמפרשים פירשו בהביאי שברך בגוים האנשים הנשברים והנגפים במלחמה שילכו בגוים עד הארצות אשר לא ידעו ויגידו חרבן מצרים.
והכעסתי – דרך האדם לכעוס בעצמו כשבא לו צער.
בהביאי – הכעס הזה יהיה כשיהיה נשמע שבר מכתך בארצות הגוים הרחוקים אשר לא ידעתם.
והכעסתי – אז אכעיס לב עמים רבים כי בלכתו משם שטף גוים רבים מסביב ויש הבדל בין עם ובין גוי, שגוים הם הפחותים, ועמים י״ל מלך, ותחלה כעסו עמים שי״ל מלך ע״י ששבר מצרים התפשט לגוים הפחותים שהיו תחת מצרים ונפלו ונחרבה ארצם, ומשם התפשט גם על ארצות אשר לא ידעתם שנפוצו חיל כשדים גם למרחוק.
שברך – בשורת שברך.
על ארצות – כמו על ביתו (שמואל א׳ ב׳:י״א) במקום אל; ואולי נשתמש כאן ושם במלת על להוראת פתאם או תיכף ומיד, כאן נשמע מעצמו, ושם ר״ל שאלקנה לא נתעכב בשילה כמתחרט על נדרו ומצטער להפרד מבנו, רק תבף ומיד שב לביתו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Yes, I will make many peoples amazed at you, and their kings shall be horribly afraid for you, when I shall brandish My sword before them; and they shall tremble at every moment, every man for his own life, in the day of your fall.'
א. בְּעוֹפְפִ֥י א=בְּעוֹפֲפִ֥י (חטף)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ישערו עליך שער בעופפי חרבי על פניהם – יזדעזעו עליך זעזוע כאשר אבריק את חרבי על פניהם.1
״שער״ כאן הוא במקום <צורת> המקור, כמו ״קצף ה׳ על אבותיכם קצף״ (זכריה א׳:ב׳), כי הם שמות עצם בלתי-מיודעים, ולכן הם במקום <צורת> המקור.2
ו״בעופפי״ – <צורת> מקור מ״עופף״ ״עופפתי״ הכבד, הכפול בלה״פ שלו (=פעלל),3 וממנו ״תעופה כבקר תהיה״ (איוב י״א:י״ז).4
1. בהוראה דומה פירש גם ריב״ג, אצול, ערכים סער׳ ו׳שער׳; פירוש זה קשור לחילופי סמ״ך ושי״ן שמאלית. על תיבת ״בעופפי״ בהוראת ״הברקה״, השווה: אלפסי, ערך ׳עף׳; ריב״ג, מחברות, ערך ׳עיף׳; אצול, ערך ׳עוף׳; רד״ק, לפי פירוש אחד. רד״ק מוסיף פירוש אחר לפיו יש להבין תיבה זו בהוראתה הרגילה, לאמור: שורשה הוא עו״ף, והוראתה – תנועה.
2. זוהי אפשרות אחת שאותה מציע ריב״ג, אללמע, עמ׳ 158 (רקמה, עמ׳ קפא). רד״ק מציין שתיבת ״שער״ היא שם עצם, הבא אחרי הפועל הדנומינאטיבי לשם חיזוק, ואפשר שלכך התכוונו אף ריב״ג ואבן בלעם בדבריהם. ריב״ג, שם, מציע, כאפשרות ראשונה, לראות את תיבת ״שער״ (וכיוצא בה) כצורת מקור בלתי מיודעת.
3. כך ריב״ג, מחברות, ערך ׳עיף׳.
4. השווה: אלפסי, ערך ׳עף׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳עוף׳; רד״ק (לפי פירוש אחד) – וההוראה היא ״הברקה״.
והשמותי – לשון תמהון.
בעופפי חרבי על פניהם – לשון עוף פורח בשלחי עליך חיל שלוחי דרך ארצם.
וחרדו לרגעים – לשברים פן גם עליהן יבא השבר.
לשון אחר: לשון רגע ממש כן חברו מנחם.
איש לנפשו – כל אחד על עצמו שויימאימאש בלעז.
And I will cause...to be appalled [Heb. וַהֲשִּׁוֹתִי,] an expression of bewilderment.
when I cause My sword to fly before their faces [Heb. בְּעוֹפְפִי,] an expression of a flying bird, when I send upon you the army of My emissaries through their land.
and they will quake at their ruin [Heb. לִרְגָעִים,] to ruins, lest ruin come upon them as well. Another explanation: an expression of an actual moment (רֶגַע). In this sense, Menachem (p. 162) connects it.
everyone for himself each one concerning himself, soi-meme in French, for himself.
והשמותי עליך – על מפלתך. האומות סבורות להיות חריבים ושמימים. ואפילו המלכים ישערו עליך שער מרוב פחד.
בעופפי חרבא – שהם מתפחדים ממה שאני מעופף חרב על פניהם – של מצרים.
וחרדו לרגעים איש לנפשו – מדברב זה שלא יחריב אותם נבוכדנצר כמו שחרב מצרים, הם חרידים כל שעה ושעה, שכל אומה ואומה מתייראה שלא יחריבה נבוכדנצר.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ומדבר״.
בעופפי – בהפריחי ובהעבירי חרבי – שהכיתי בה. הן גייסות נבוכדנצר הבאים מהריגתך דרך עליהם בשובם לארצם.
וחרדו לרגעים – לעת שהיה להם להרגיע ולנוח, יחרדו איש – על נפשו, פן יעשו להם כאשר עשו לך.
ויש לומר עוד: לרגעים – לעתים שיעברו דרך עליהם.
והשמותי – ענין תמהון כמו כאשר שממו עליך רבים (ישעיהו נ״ב:י״ד) והדומים לו.
ישערו עליך שער – זכר השם אחר הפעל הנגזר מהשם לחזק הענין כמו ויצם דוד צום (שמואל ב י״ב:ט״ז), והדומים להם.
בעופפי חרבי על פניהם – בהבריקי ולהטי אותם על פניהם להפחידם ולהודיעם כי בה יהרגום. בעופפי ענין בהירות והברקה כמו תעופה בבקר תהיה ויש לפרש גם כן ענין תנועה כלומר בהניעי ועופפו אותה על פניהם וענין התנועה קרוב לענין העיפה.
ובדברי רז״ל אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף כלומר שהוא פורח ונע מן הנר הנה והנה.
ויונתן תירגם לרגעים מן רגע הים (איוב כ״ו:י״ב), ויזעון מן קדם תבריהון.
איש לנפשו – כל אחד ואחד יחרד על עצמו ויפחד בראותם מפלתך.
וישומו עליו עמים רבים כי ישמעון ירגזון וישוממו מאותה שמועה ומלכיהם ישערו עליך שער רוצה לומר שגם המלכים יקבלו שער גדול שהוא כמו צער כשידעו מה שנעשה לפרעה וזהו בעופפי חרבי על פניהם ופירש הרד״ק עופפי בהבריקי ולהטי אותה על פניהם להפחידם ויותר נכון לפרשו מענין עופפות ותנועה, והחרב הנזכר כאן הוא נבוכדנצר כי כן קראו למעלה חרב השם יאמר שמלכי האדמה ישערו שער בלבותם בהניעי חרבי שהוא נבוכדנצר על פניהם, וחרדו לרגעים שרגע יחרד זה ורגע יחרד זה באומרו כל א׳ עלי יפול כאשר נפל על מצרים והוא אומרו איש לנפשו ביום מפלתך.
ביום מפלתך – במקצת ספרים כ״י מפלתך.
והשמותי – ענין תמהון.
ישערו – מלשון רוח סערה.
בעופפי – מלשון עפיפה ופריחה ובלשון שאלה יאמר על התבערה.
והשימותי – אתמיה על מפלתך עמים רבים.
ישערו וגו׳ – ר״ל בעבורך יחרדו כמו מרוח סערה.
בעופפי – בעת תעופף חרבי על פניהם ר״ל בעת יחלוף נ״נ דרך ארצם כי הוא יקרא חרב ה׳.
וחרדו לרגעים – בכל רגע יוסיפו בחרדה.
איש לנפשו – כ״א יחרד בעבור נפשו ביום מפלתך כי יפחד שלא תעבור החרב גם עליו.
משכו – לשון עבר. עיין דקדוקי 390 §.
והשמותי – אח״כ אשומם גם עמים רבים (שהעמים י״ל מלך) ומלכיהם ישערו עליך שער – לא כעס פנימי בלב, רק שער ושממה,
בעופפי חרבי על פניהם – כי החרב של ה׳ (שהוא מלך בבל שהוא חרב ה׳) יעוף גם על פניהם,
ולפי שאמר כל זה בדרך המשליי ביאר מיד הענין הנמשל בו והוא אומרו כנגד פרעה מלך מצרים חרב מלך בבל תבואך ולא מלך בבל בלבד יעלה עליך כי גם מלכים ושרים רבים יעלו עמו.
תבואך – תבוא עליך ואל מול מצרים יאמר.
כי כה אמר ה׳ עתה פי׳ הנמשל, תחלה חרב מלך בבל תבואך שזה הנמשל של המליצה הראשונה שמלך בבל בא לעיו והוא חוץ לארצו והרג חיילותיו, אח״כ
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
By the swords of the mighty I will cause your multitude to fall; the terrible of the nations are they all; and they shall bring to nothing the pride of Egypt, and all its multitudes shall be destroyed.
א. וְשָֽׁדְדוּ֙ א=וְשָֽׁדֲדוּ֙ (חטף)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
I will destroy also all its animals from beside many waters; neither shall the foot of man trouble them any longer, nor the hoofs of animals trouble them.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
from beside...waters of other countries that you used to sully.
{ו}לא תדלחם רגל – האבדתי את כל בהמתה, שלא תעבור בה רגל אדם, ורגל בהמה לא תעבור בה, ולא תשב ארבעים שנה (יחזקאל כ״ט:י״א).
מעל מים רבים – שרועים שם.
ולא תדלחם – למים.
והאבדתי, מעל מים רבים – שהיתה גדלה על מים רבים כי מים רבים היו במצרים ביאורים ואגמים לבד היאור הגדול ולא תשאר בה בהמה שתעבור בהם כי שממה תהיה ופירש הענין ואמר ולא תדלחם רגל אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם. ותדלחם כמו תרמסם. ובאמרו עוד רוצה לומר זמן רב כמו ולא יספו עוד גדודי ארם (מלכים ב ו׳:כ״ג).
והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים רוצה לומר שכל בהמה שהיתה גדלה על שפת היאור מסבת המים רבים שהיה מעלה נילוס באמצעות העשב שהיה מתגדל בארץ כולה תאבד ותמות, ולא תדלחם רגל אדם עוד רוצה לומר ולא תרמסם אותם השדות והיאורים עוד זמן רב לא רגל אדם ולא רגל בהמה כי בהיות האדמה שממה הב״ח הביתיים יתמעטו מאד.
תדלחם – ענין רמיסה עם העכירה.
ופרסות – כן יקראו הנעלים שברגלי הבהמות.
והאבדתי וכו׳ – כי האויב יקחם ולא ילכו עוד על המים הרבים לשתות מימיו בהיותם רועים על העשבים הגדלים בשפת המים.
ולא תדלחם – עוד לא ידרכו במים לעשות אותם עכורים לא רגל אדם לא פרסות בהמה כי אכרית הכל.
והאבדתי – ואז היתה שממה ארבעים שנה, והיאור היה חרב ורגל אדם ובהמה לא עבר בארצם (כנ״ל סי׳ כ״ט), ולא יהיה מי שידלח הנהר לא התנים מבפנים, ואף לא רגל אדם ובהמה מבחוץ, ועי״כ ילכו כל הנהרות בהשקט ולא ירפסו מימיהם ע״י סער הנילוס (כנ״ל פסוק ב׳)
מעל מים רבים – מוסב אל המונה ואל בהמתה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אז אשקיע מימיהם ונהרותם – א״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותם, וכתיב בתריה ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל.
אז אשקיע מימיהם – אם פירוש ״אשקיע״ הוא טיבוע,1 והוא שיטובעו המים תחת הארץ, הרי שאז לא תהיה משמעות למשפט ונהרותם כשמן אוליך; משום כך, אין מנוס מאשר לפרש את ״אשקיע מימיהם״ – אייצב אותם, כלומר אפסיק מהם את <אלה> הזורמים והנובעים – ואז הם יתייצבו במקומותיהם,2 ואת אלה שהיו זורמים בזרימה בלתי עכורה ובלתי דלוחה – כשמן בזכותם ובנקיונם, והכוונה בזאת להשמדת הבריות מן הארץ.3
1. נראה, שכך הבינו: אלפסי, ערך ׳שקע׳; מנחם, ערך ׳שקע׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳שקע׳. רש״י סבור שמדובר ב״שקיעת הטיט״, רוצה לומר: בשל העדר רגל בהמה, שמעכרת את המים, ישקע הטיט, והמים יהיו צלולים ונקיים. רד״ק סבור שהוראת תיבת ״שקע״ היא ״העמקה״, רוצה לומר;: העמקת המים כדי שאלה שיפלו לתוכם ישקעו.
2. פירוש זה אינו מתועד אצל קודמיו, וראה להלן בפירושו על לד, יח.
3. השווה רד״ק.
אשקיע מימיהם – שלא תעכרם רגל בהמה וישקע הטיט ויהו המים צלולין ונקיים כשמן המזוקק.
I shall sink their waters The foot of cattle will not make it murky, and the mud will sink, so that the water will be clear and clean like refined oil.
אז אשקיע מימיהם – אז אצליל מימיהם. כלומר כשהייתה ביישובך הדלחת מים ברגלך, והיו עכוריםא מרוב חיליך. עכשיו כשאני מאבדך, לא תעבור בך רגל אדם עוד (יחזקאל ל״ב:י״ג), שוקע את הטיט המעורבב בתוך המים, לפי שלא תדלח עוד ברגלך כמקדם.
אז אשקיע מימיהם – הנרפשים מכל עכירותם ויהיו צלולים.
ונהרותם – שהיו סוערים ומתגעשים בדליחת רגליך ובהגחתך,
כשמן אוליך – בלי שטף שלא יגיחם תנין עוד ולא תדלחם רגל.
אז אשקיע מימיהם – כשהמים רבים במקום אחד יש בהם עומק ונקראו שוקעים לפי שהנופל בהם שוקע למטה וכן אמר ושקעה כיאור מצרים (עמוס ט׳:ה׳) ואמר שלא ישקו מהם השדות והגנים שהארץ תהיה מאין אדם ובהמה הנה הם שוקעים.
ונהרותם כשמן אוליך – זכים כשמן כי המים שתעבור בהם רגל אדם ובהמה הם עכורים.
ואמר אז אשקיע מימיהם כלומר שלא יעלו מי נילוס ויכסו את הארץ להרבות התבואה אבל יהיו המים שקועים ביאור ולא צפים ולא מתפשטים בארץ וזו היא קללה רבה למצרים, ולפי שהמים כשתעבור בהם רגל אדם ובהמה יהיו המים עכורים אמר שאז לא יהיה כן כי בעבור שלא ירמסם רגל אדם ורגל בהמה ילכו המים מהנהרות כשמן זכים ומזוקקים והוא אומרו ונהרותם כשמן אוליך.
אשקיע – ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה ביאור מצרים (עמוס ט׳:ז׳).
אז אשקיע – כשלא ימצא שם מי לעבור את המים אז אשקיע מימיהם כי הרפש והטיט יפלו לקרקעית המים ואז אמשוך נהרותם להיות צלולים מבלי עכירות כמו שמן הצלול.
ואז אשקיע מימיהם של כל הנהרות, ונהרותם כשמן אוליך ההולך בהשקט ונקי מכל עפר והתערובות והוא משל על שמצרים לא יקחו עוד שפע של האומות שכניו.
אשקיע מימיהם – ע״ד טחני קמח (ישעיה מ״ז:ב׳) לשון קצר; אשקיע הרפש באופן שהמים שבנהרותם יהיו ראוים לשתיה (וזהו ג״כ הפרש בין מי למימי), ואם לא היתה זאת כונתו היה כותב ״המים״ בלי כינוי.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
'When I shall make the land of Egypt desolate and waste, a land destitute of that of which it was full, when I shall strike all those who dwell therein, then shall they know that I am Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
a land that is full [Heb. אֶרֶץ מִמְלוֹאָה, a land that is now full (מִמְוּלָאָה) of all goodness.
ארץ ממלואה – ארץ שהיתה מלאה כל טוב.
כי תהיה הארץ שממה.
ממלאה – מאדם ובהמה הדולחים ורופשים אותם.
בתתי, ונשמה – ותהיה נשמה הארץ ממלואה ואע״פ שעמד הטעם במלת ונשמה טעמה דבק עם ארץ. נשמה בינוני לנקבה מבנין נפעל מן שמם.
ויהיה כל זה בסבת תתי את ארץ מצרים שממה והנה שוממותה תהיה ממלואה ר״ל מהעם הממלא אותה, ותהיה סבת השוממות ההוא בהכותי את כל יושבי בה ואז ידעו מצרים כי אני ה׳, ואין ספק שכל זה נאמר על חרבן מצרים שעשה נבוכדנצר והיא אשר התמידה ארבעים שנה כל ימי חיי נבוכדנצר ובנו אויל מרודך.
ונשמה – מלשון שממון וכפל הדבר על הפלגת השממון.
בתתי – זה יהיה בעת אתן את ארץ מצרים להיות שממה וחוזר ומפרש הארץ תהיה שממה וריקנית מהבריות הממלאין אותה בעת אכה כל היושבים בה.
וידעו – אז ידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול.
בתתי וזה יהיה עת אתן את ארץ מצרים שממה ונשמה שהוא בחורבן האחרון.
This is the lamentation with which they shall lament; the daughters of the nations shall lament therewith; over Egypt, and over all her multitude, shall they lament therewith,' says Adonai Elohim.
א. וְק֣וֹנְנ֔וּהָ א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ (חטף)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תקוננה אותה – עתיד של הכבד נוסף לה״פ (=פעלל),1 שהנו״ן שנוספה בו נבלעה בנו״ן הנקבה ולכן דוגשה, וזה שלא כרגיל; אולם כאשר באות שלוש נו״נין ביחד, שאחת מהן היא לה״פ, השנייה – <זאת> הכפולה, והשלישית – נו״ן בנקבה, ראו לנכון להבליע את הכפולה, בשל סלידה מבוא שלוש נו״נין ביחד.2
1. רוצה לומר, תיבת ״תקוננה״ היא מבניין פעלל, שלה״פ בו מוכפל.
2. כך ריב״ג, מחברות, עמ׳ 226, והשווה רד״ק. חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר (השווה: גם בספרו הדקדוקי, ערך ׳קין׳), סבור שהנו״ן השורשית היא שנבלעה בנו״ן הכפולה.
קינה היא וקוננוה – מי מקוננה? בנות הגוים מקוננה על מצרים.
קינה היא – במה שפתח בו מסיים.
This is a dirge: That with which he begins (the composition), he (also) concludes.1
1. Rabbi Eliezer takes into account both the beginning of the prophecy (after the superscription in 32:1), “O mortal, intone a dirge over Pharaoh king of Egypt” and the lament’s conclusion in v. 16, “This is a dirge, and it shall be intoned; The women of the nations shall intone it, They shall intone it over Egypt.” The literary device to which he calls our attention (here and in other verses, as well) is called inclusio; this occurs when a word or words found in the beginning of a literary unit are repeated at the end of the unit. Rabbi Eliezer’s pithy phrase is one of the earliest identifications of this device in the history of literature; see Harris (2009), 326; and Harris (1997), 202–7.
קינה היא – כמו שאמר בתחלת הענין אמר בסוף גם כן.
קינה היא וקוננוה – אמרו אותה בקול קינה.
ויונתן תרגם: אליתא היא נבואתה ותהי לאליא.
בנות הגוים תקוננה אותה – בני הכפרים אשר בגוים תקוננו אותה. כן תירגם יונתן כפרני עממיא ייללין יתה.
ויש לפרש בנות כמשמעו – נשים, כי המספד והקינה היא מנהג הנשים, כמו שאמר וקראן למקוננות ותבאנה.
תקוננה דגש נו״ן הנקבות לחסרון נו״ן הכפל לבנין המרובע.
או פירוש בנות הגוים – קהלות הגוים כמו בת ציון בת אדום שפירושו עדה.
ועל זה אמר קינה היא וקוננוה רוצה לומר הנבואה הזאת עם היות שהיא נבואה מאת השם קינה היא וקוננוה שכל בני אדם ראוי לקונן אותה כפי גודל צערה, בנות הגוים והם שאר הארצות והמלכיות תקוננה אותה אבל לא יעשו הקינה על החרבנות שגם כן קרה להם כי זאת הקינה היא מיוחדת למצרים כפי יאוריו ולכן חזר לומר שנית על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה נאם ה׳. הנה נשלמו בכאן כל הנבואות שראה הנביא יחזקאל על חרבן מצרים בכל השנים האלה שזכר הכתוב בפרשיות האלו והוא החרבן שהיה קרוב לבוא על יד נבוכדנצר מלך בבל ומכאן ואילך יספר נבואה אחרת שראה מחרבן אחר שהיה עתיד לבוא על מצרים באחרית הימים:
הגוים תקוננה – בס״ס הנו״ן בצירי וכן חברו שבפ׳ ובספרים אחרים כ״י שניהם בסגול ועיין מכלול דף כ״ד.
קינה היא – הנבואה הזאת היא קינה ולכן קוננו הקינה ההיא ואתן בנות הגוים תקוננה אותה.
על מצרים – כאומר אל תקוננו הקינה ההיא על חורבן ארצות אחרות כ״א על מצרים לבדה כי היא מיוחדת לה לפי יאוריה.
קינה היא מכל זה יעשו קינה, ועל המפלה הראשונה שנפלו חוץ לארצם אמר קינה היא וקוננוה – יעשו קינה מן הכפיר והתנים בימים, ויקוננו על התנים שהוטל למדבר, ועל המפלה השניה שבאו כשדים לארצם אמר בנות גוים תקוננה אותה, כי אז נפלו גוים רבים עמו כל עוזרי מצרים וסומכיו, והיתה קינה כללית, ואז קוננו הקינה על כוכבים ושמש וירח שנתכסו בענן ע״י שנכהה המאור הגדול, ועל החורבן השלישי שנחרבה כל מצרים והיתה למדבר שממה אמר על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה כי אז נחרבה מצרים וכל ההמון, והיה חורבן כללי, ואז קוננו שנקדרו כל מאורות השמים ובא חשך אפלה על ארץ מצרים, בענין שדברים האלה התחלקו לג׳ קינות,
א. קוננו בני ארץ מצרים,
ב. קוננו בנות הגוים על מפלתם עם מצרים,
ג. קוננו על מצרים עצמה, אבל גם זה קוננו בנות הגוים כי מצרים כלו נאבדו ולא היה מהמון מצרים מי שיקונן רק יתר העמים קוננו עליהם.
בנות – הנשים הבתולות שמשפטן היה לשיר ביום שמחה ולקונן ביום אבל; ומצרים היתה כמו חומה נגד בבל, וכל חלשי הגוים (כמו בני ישראל) בטחו בה, ובמפלתה אבלו וקוננו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ויהי בשתי עשרה שנה – לגלות צדקיהו, שנה אחת אחר חרבן הבית.
בחמשה עשר לחדש – שנים עשר.
בחמשה עשר לחודש – הוא חודש שנים עשר הנזכר למעלה.
ויהי בשתי עשרה שנה – מבואר הוא למעלה.
בחמשה עשר לחדש – ולא זכר איזה חדש סמך בזה לפי שזכרו למעלה בשנים עשר חדש.
ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש וגומר בן אדם נהה על המון מצרים וגומר עד סוף הנבואה ופרשת בן אדם דבר אל בני עמך: אחרי שראה הנביא קינת פרעה וחרבנו ע״י נבוכדנצר שראה אותה בשנת י״ב למלכות צדקיהו זכר שאחרי זה י״ד יום באותה שנה בחדש עצמו באתהו הנבואה להודיעו חרבן אחר שיהיה על מצרים, ולכן נאמר כאן השנה וימי החדש באומרו בחמשה עשר לחדש ולא זכר מה היה החדש ההוא לפי שהיה החדש שנזכר למעלה ונסמך על מה שכתוב שם, וענין הנבואה הזאת לדעתי לא שערו אמתתו המפרשים כלל והוא מה שבארתי במעין הי״א מספר מעיני הישועה שעשיתי בפי׳ ספר דניאל, והוא שקודם הגאולה אשר קוינוה עתידים הנוצרים בני אדום אשר בארצות המערב ורומי ואיטליא ללכת לכבוש את ירושלם ואת כל א״י שהוא כולו היום ממלכות מצרים וילכדו את ארץ מצרים ראשונה ויחריבו את מצרים ויהרגו המון רב ועם עצום בקרבה, וכן יכבשו הרבה מארץ ישראל, וכשישמעו שאר האומות מארצות המזרח והצפון שרובם הם היום ישמעאלים אכזריות הנוצרים אשר עשו במצרים ובארץ ישראל ושאר הארצות שילכדו יפחדו וירעדו מפניהם פן יתפשטו גם על ארצותם ויעשו בהם כמו שעשו במצרים, ועם זה יקנאו קנאה גדולה על היות הנוצרים לוקחים להם העיר ירושלם שגם היא בפני הישמעאלים מקום הקדושה ושער השמים, ועל זה נאמר בפרשה שזכרתי למעלה והיתה חלחלה בכוש כנפול חלל במצרים וגומר כוש ופוט ולוד וכל הערב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפולו שארץ הברית היא ארץ ישראל, ופרט אותה לפי שעליה ולכובשה תהיה עליית הנוצרים שמה ומפני זה יתקבצו העמים ממזרח ומצפון ויבאו על הנוצרים ויערכו אתם מלחמה קרוב לירושלם ויהרגו אלו באלו מכה רבה, והיתה להם עת צרה גדולה כי אז יתמו חטאים מן הארץ ותהיה נקמת ה׳ עליהם, והאשורים שהם היום מדת ישמעאל שהחריבו בית ראשון והגלו עשרת השבטים והנוצרים בני אדום שהחריבו בית שני, בהיותם לוחמים ומתקוטטים אלו עם אלו למשול על אדמת הקדש יקבלו בתוכה עונש ממה שעשו בה בימי קדם מקום הרשע שמה יהיה המשפט, וכבר העיר על כל זה דניאל בסוף נבואותיו כשזכר ממלך הצפון ומלך הנגב שאמר שם (דניאל יא, מב) וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה ומשל במכמני הזהב והכסף על חמודות מצרים, וזה כולו ממה שיעשו הנוצרים בארץ מצרים, ואמר עוד ושמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון והם שמועות אנשי המזרח ואנשי הצפון שיבואו להלחם על הנוצרים ולכן לא זכר מערב כי הנוצרים הם המערביים וכמו שפירשתי שם.
בשתי עשרה שנה – למלכות צדקיהו והוא שנה אחת אחר החורבן.
בחמשה עשר לחדש – הוא הנזכר למעלה בשני עשר חדש.
בחמשה עשר לחדש היינו לחדש שנים עשר הנזכר למעלה שכבר נבא בא׳ לחדש ובט״ו באתהו נבואה שנית, ונבואה זו עלומה מאד ולא נודע מה רצה בה, וכבר העיר המהרי״א ופירש שהיא נבואה עתידה אל אחרית הימים בימי גוג ומגוג שאז יתאספו כל הגוים על ירושלים, וכן האמת, רק שבשטתו בענין גוג ומגוג איני מסכים עמו ודרכי משונה מדרכו ולכן אפרש לפי דרכי, הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים, ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום, ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופא כמ״ש היוסיפון ושם אמר כי פרס כוש ופוט אתם וכן בית תוגרמה שהם כולם נמולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל, אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה, מפני שאמונתם מפורדת, ושם ישפוט ה׳ אתם בחרב ובדם, כמו שנתבאר שם ובזכריה י״ד, ע״ז סיפר כאן איך כולם ילכו לאבדון, וחשב תחלה מצרים ואשור ועילם שהם מחזיקי דת ישמעאל, והם נמולים היום, ואחר כך חשב משך ותובל ואדום ומלכיה ונסיכי צפון שכולם הם ערלים, וביניהם תהיה המלחמה, ותחלה תהיה עיקר המפלה במצרים שהם קרובים לא״י והם יבואו בראש ויפלו, ויבואו האשורים והפרסיים לנקום נקמתם ויפלו כולם שני הצדדים ועז״א
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
"Son of man, wail for the multitude of Egypt, and cast them down, even her, and the daughters of the famous nations, to the lower parts of the earth, with those who go down into the pit.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בן אדם נהה על המון מצרים – התחיל פרעה מתגאה ואמר אני ארד אצלו, א״ל ממי נעמת ממי את יפה טוב אתה ממלך אשור או ממלך צור וצידון, רדה והשכבה את ערלים וגו׳ שם אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, משך תובל, שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה וגו׳ שמה נסיכי צפון, באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם שנאמר אותם יראה פרעה ונחם, אמר לו הקב״ה אתה מתנחם אני איני מתנחם ממה שעשית לבני ולא נחם אלהים.
נהה – בכה וקונן.
והורידהו אותה ובנות וגו׳ – התנבא עליו ועל כל האומות שירדו לבאר שחת כאן הראהו הקב״ה ליחזקאל שכל האומות יורדין לגיהנם.
lament Weep and lament.
and bring it down, it and the daughters, etc. prophesy, about him and about all the heathens, that they will descend into the Pit of Destruction. Here the Holy One, blessed be He, showed Yechezkel that all the heathens descend to Gehinnom.
נהה – שא עליו נהי.
והורדהו – בנהי שלך אל ארץ תחתית – לרקבון ואיבוד.
בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו – אמר נהה כמו שאמר שא קינה לא שהנביא יקונן וינהה עליהם אבל ישמח על חרבנם ועל אבדם אלא שיאמר הדברים שיקוננו בהם המקוננים והנוהים עליהם והורידהו פירוש לפניו.
אל ארץ תחתיות – רוצה לומר שיורידוהו בדברו ובנבואתו.
ויש מפרשים: אותו מענין אריד בשיחי ואם הם שנים שרשים.
אותה ובנות גוים אדירים – לא מצרים לבדה אלא הוריד אותה ובנות גוים אדירים הגוים אדירים כולם ירדו מגדולתם ויסופו וירדו אל ארץ תחתיות ויאבד שמם.
וע״ז באמת יחזקאל ניבא במקום הזה באמור השם אליו בן אדם נהה על המון מצרים כי עם שהנביא ישמח בחרבנם ואיבודם אמר לו נהה שענינו שא קינה, והוא שיאמר הדברים שיקוננו המקוננים עליהם, ואמר והורידהו אותה רוצה לומר שבדברו ונבואתו יספר ויגיד שאותה רוצה לומר בת מצרים ובנות גוים אדירים הם שאר האומות שיזכור אחר זה בפרשה ירדו אל ארץ תחתיות אל יורדי בור רוצה לומר שימותו חללים במלחמה ההיא ויפלו בשדה כמו חללים שוכבי קבר, כי בעבור ששאר העמים ההם יבואו לעזור למצרים ולנקום נקמתם לכן שתף הריגתם עם הריגת מצרים באומרו אותה ובנות גוים אדירים.
נהה – מלשון נהי ויללה.
אדירים – חזקים.
נהה – אמור נהי וקינה על המון מצרים.
והורידהו – ר״ל אמור בספורי הקינה שירד וההורדה תהיה אל ארץ תחתית האמור בסוף המקרא.
אותה – ר״ל היא תרד ראשונה ואח״ז ירדו עכו״ם אדירים וההורדה תהיה אל ארץ תחתית הוא הקבר להיות שם עם יורדי בור אשר מעולם ויאמר על המלחמה הגדולה אשר תהיה לעתיד בימי המשיח.
נהה על המון מצרים והורדהו – מצייר שמצרים אינו רוצה לירד אל הבור כי לא בא בשביל כך להלחם עם אדום, אבל אתה נהה עליו והורידהו בעל כרחו, ואחריו ירדו בנות גוים אדרם מבני אדום שהם אדירים, וכן עוזרי מצרים אשור ועילם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Whom do you pass in beauty? Go down, and be laid with the uncircumcised.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִמַן אַתְּ גִבַּר חוּת וּשְׁכִיב עִם חַיָבַיָא.
רדה והשכבה את ערלים – הה״א ב״והשכבה״ קמוצה כמו ״והחתל לא חתלת״ (יחזקאל ט״ז:ד׳), והראוי: פתח.1
1. דברים אלה מקורם בדברי ריב״ג, אללמע, עמ׳ 322 (רקמה, עמ׳ שלז). פרשננו אינו מנתח את צורתה של תיבת ״והשכבה״, אך נראה שכוונתו לומר, שצורה זו היא מבניין הפעיל ואינה מבניין הפעל. חיוג׳, כתאב אלנתף לירמיהו מט, ח, מנתח את הצורה על-פי ניקודה בפסוקנו: צורת מקור או ציווי בבניין הפעל. ריב״ג, שם, מציע שתי אפשרויות: האחת – צורת מקור, והאחרת – ציווי בבניין הפעיל (והקמץ במקום הפתח). רד״ק רואה בה צורת מקור בבניין הפעל.
ממי נעמת – כלום נעמת משאר הערלים אף אתה רדה לבור והשכבה אותם.
Whom have you surpassed in pleasantness Are you any better than the other uncircumcised ones? You too will descend into the Pit and lie with them.
ממי נעמת – מי היו המלכיםא שאתה נעמת יותר מהם, כלומר: מי היה המלך שהיית חשוב יותר ממנו. לא הייתב חשוב משאר מלכים שירדו בגיהנם, וכמו שהם ירדו, גם אתה רדה והשכבה בגיהנם.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״.
ממי נעמת – ממי אתה סבור להיות נעים ומקובל לי יותר משאר הגוים שלא אורידך לבור תחתית.
והשכבה – ותהיה מושכב.
ממי נעמת – אתה חושב להיות נעים ויפה והלא כל המוני הגוים שיחשבו להתגבר ולעמוד ביפים ירדו ממעלתם ואתה תחשוב לעמוד.
רדה והשכבה את ערלים – רד כמו שהם ירדו ותשכב עם ערלי לב ורשעי המוני הגוים בקבר והשכבה מקור בתוספת ה״א מבנין הפעל שלא נזכר פעלו כי לא יבא ממנו צווי כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.
ואמר כנגד מצרים בפרט ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים רוצה לומר את מצרים היית מתפארת מכל האומות ועתה תרדי ותשכבי לארץ בהלחמך את ערלים שהם הנוצרים, כי מפני שהיו הנוצרים ערלי לב וערלי בשר וצפה הנביא ברוח נבואתו שבזמן ההוא יהיו בני מצרים ורוב אנשי המזרח והצפון נמולים כדת ישמעאל לכן קרא בנבואה הזאת את הנוצרים ערלים לאפוקי אנשי מצרים שלא יהיו כן.
נעמת – מלשון נעים ונחמד.
ממי נעמת – על פרעה יאמר שבו תחיל ההורדה ממי נעמת ר״ל וכי אתה נעים וחביב מן כל הנופלים בחרב מלחמה וכן גם אתה רדה אל הקבר ושכב עם הרשעים ערלי לב כמותך.
ממי נעמת – ממי אתה חושב שאתה יותר יפה ומשובח? מאי חזית דדמא דידך סומק טפי {בבלי פסחים כ״ה:}? לא כן. אבל אתה כשאר מלכי האומות ומקרה אחד יקרה אותם ואותך (סיון תרכ״ה).
ממי נעמת אומר ממי אתה נעים וחשוב יותר שאינך רוצה לרדת,
רדה והשכבה את ערלים (אשר),
ממי נעמת – כתב עלין שד״ל: ״ממי אתה חושב שאתה יותר יפה ומשובח? מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? לא כן! אבל אתה כשאר מלכי האומות ומקרה אחד יקרה אותם ואותך״.
והשכבה – מורי ורבי הנ״ל חשבהו זמן מקור, שזרות היא שיבוא צווי בבנין הָפְעַל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
חרב נתנה משכו אותה וכל המוניה – במשמעות: משכו את החרב על המונה,1 והוא ציווי, והמ״ם בקמץ קטן, כמו ״חרבו מאד״ (ירמיהו ב׳:י״ב).2
1. לפי פירוש זה, הו״ו שבתיבת ״וכל״ באה בהוראת ״על״. כך ביאר אף ריב״ג, אללמע, עמ׳ 51 (רקמה, עמ׳ סה), אצול, ערך ׳משך׳.
2. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 96, 322 (רקמה, עמ׳ קיד, שלז), המוסיף שהקמץ הוא במקום חיריק, ומדבריו באללמע, עמ׳ 322 (רקמה, עמ׳ שלח) ניתן לעמוד על קפדנותו הרבה של ריב״ג לחפש אחר נוסח מדויק. השווה רד״ק.
חרב נתנה – לחרב נתנה מצרים.
it was delivered to the sword Egypt was delivered to the sword.
חרב ניתנה משכו אותה וכל המונהא – בהריגת חרב הן עתידין לפולב לפי שנגזר עליהם. ומאחר שהם נתונים לחרב, דין הוא שימשכו אותו לחרב לקיים עליהם הגזירה.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בהרבה כ״י. בנוסח שלנו: ״המוניה״.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״לעול״.
בתוך חללי חרב יפלו – המון מצרים.
חרב נתנה – מצרים.
משכו אותה וכלאהמוניה – אל בור.
א. בכ״י: ואת כל.
בתוך חללי חרב יפולו – שגם הם יהיו חללי חרב.
חרב נתנה – כמו לחרב נתנה.
משכו אותה וכל המוניה – משכו צווי לגזרת פעול המ״ם נקראת בקמץ חטף וכן אמר המסרה עליו לית וחטף אמר שימשכו אותם לארץ תחתית.
ואמר בתוך חללי חרב יפלו להגיד שלא יחשבו שיעשו למצרים הנוצרים שביה וגלות כמו שעשה נבוכד נצר כי הם יכו את מצרים מכת הרג וזהו בתוך חללי חרב יפולו חרב נתנה מהנוצרים על מצרים, לכן אתם המצריים משכו אותה וקבלוה וכן כל המוניה של מצרים.
ולפי שיתקבצו המוני אומות המזרח וגבוריהם לעזור את מצרים ולנקום את נקמתו מיד הנוצרים הערלים לכן אמר בדרך המשל
משכו – המסרה עליו לית וחטף ר״ל קמץ חטף ובמסרה אחרת כ״י לית וחד משכו וקחו לכם והלין תרתי מסראתא חד אורחא אית להו ולא פליגי אהדדי ועיין רד״ק בפי׳ ובשרשי׳ ומכלול ד׳ י״ט.
בתוך – אנשי מצרים יפלו בתוך שאר חללי חרב ודומה להם וכפל הדבר רבות פעמים כדרך מליצת הנבואה.
חרב נתנה – עדת מצרים תהיה נתנה לחרב ואתם ההורגים משכו אותה וכל המון עמה אל החרב.
חרב נתנה משכו אותה – את החרב, ובא הכינוי עם גוף הפעול, כמו ותראהו את הילד.
בתוך חללי חרב יפלו כי גם הם יפולו עמך במלחמה שתהיה ביניכם שכב עמם יחד.
חרב נתנה אמר אבל חרב הנתנה ימשכו אותה עם כל המוניה החללי חרב הנזכר ימשכו אל הבור את החרב שניתנה ואת המוניה היינו בני אדום שהם נתנו החרב והתחילו במלחמה ימשכו אחריך לבור.
חרב – לחרב (רש״י).
משכו – צווי נקוד קמץ חטוף במקום חירק, ויש כתבי יד שבהם בקמץ ומאריך לעשותו לשון עבר (עיין בדקדוק שד״ל סימן ש״צ); וכונת הלשון היא משכו אותה בעל כרחה לפי חרב.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The strong among the mighty shall speak to him out of the midst of Sheol with those who help him. They have gone down, they lie still, even the uncircumcised, slain by the sword.
אלי גבורים מתוך שאול – סרס המקרא ודרשהו: ידברו לו את עוזריו – עם עוזריו, כלומר גם על עוזריו אתו ידברו אילי גבורים שבשאול. וככה יאמרו עליהם: ירדו שכבו הערלים וגו׳. כל לו ולי ולהם ולך אהסמוכים לדיבור אינן אלא לשון על.
א. כאן מתחיל כ״י לוצקי 778.
shall speak of him [Heb. יְדַבְּרוּ לוֹ] shall speak of him and of his helpers.
the strongest of the mighty men...from the midst of the Grave Transpose the verse and interpret it: They shall speak of him אֶתעֹזרָיו, with his helpers; i.e., concerning all his helpers with him, too, shall the strongest of the mighty men, who are in the Grave, speak, and they will say about them thus: the uncircumcised... descended, etc. Every לָהֶם, לִי, לוֹ, and לְךָ written next to דִבּוּר, speech, means nothing but "about."
ידברו לו – ידברו ממנו. שכל לו לי להם ולך שהם סמוכים לדיבורא כגון זה אינם לשון על. והוא כמו: וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳) – וישאלו אנשי המקום מאשתו מי היא. כלומר מדברים ממנו אלי גבורים שמתוך שאול – וכן אומרים אותם שמתוך שאול עכשיו אנו רואיםב שהוא ועוזריוג ירדו ושכבו עם ערילים חללי חרב (יחזקאל ל״ב:כ״ה). וזהו: ידברו לו.
הנה ירדו שכבו עם הערלים חללי חרב – כך יאמרו על פרעה ועל עוזריו, כענין כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונוב וגו׳ דנבוכדנצר בישעיה (ישעיהו י״ד:י׳).
א. בכ״י: אליו.
ב. בכ״י: כמוני.
ידברו לו אילי גבורים – אמר דרך משל כי ברדת פרעה שאול ידברו לו גוים תקיפי גוים הגבורים שירדו לשאול ולא הועילה להם גבורתם וחזקם ולא ספר מה ידבר לו כי סמך על המבין והדבר כמאמר ישעיהו על מלך בבל כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו (ישעיהו י״ד:י׳).
את עוזריו – עם עוזריו ידברו עם פרעה ועם עוזריו.
ירדו שכבו הערלים – עם עוזריו שירדו ושכבו עם הערלים חללי חרב.
וידברו לו אילי גבורים מתוך שאול את עוזריו כלומר שמן הקבר יהיו אילי הגבורים שהם חללי מצרים קוראים לו רוצה לומר בעדו שבעד מצרים יקראו את עוזריו שיבואו לנקום נקמתו והוא על דרך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד, י), ובעבור זאת הנקמה ירדו שכבו הערלים חללי חרב רוצה לומר שגם הערלים מחריבי מצרים יפלו חללי חרב באותה מלחמה, וזו היא כללות הנבואה הזאת רוצה לומר שהערלים יחריבו למצרים ויבואו עוזרי מצרים ויחריבו את הערלים ויחריבו גם העוזרים ההם שמה באופן שתהיה ההריגה עצומה מפה ומפה, ולכן אמר בדרך המשל ידברו לו כאילו חללי מצרים ידברו את עוזריו ויספרו להם צרתם ומה שעשו הנוצרים אשר בעבור זה באו העוזרים וירדו ושכבו גם הערלים חללי חרב. וביאר הנביא מי הם האומות אשר יבואו שמה באותה מלחמה בעזרת מצרים ושיפלו בה גם כן כי יפול עוזר ונפל עזור וע״ז אמר
ידברו – בספרים כ״י היו״ד בגעיא.
אלי גבורים – בכל ספרים שלנו חסר יו״ד בין אל״ף ללמ״ד והמסורת עליו לית חסר ועיין שרשים שרש איל.
ידברו לו – ר״ל החזקים שבגבורי פרעה כשיהיו בשאול ידברו משם אל פרעה עם עוזריו הנה כבר ירדו אל הבור ושכבו שמה הרשעים ערלי לב שהיו חללי חרב וכאלו הם יספרו שראו את כולם בשאול והוא ענין מליצה.
ידברו לו – כל דבור שאחריו למ״ד היינו בשבילו, כמו שיסד רש״י ז״ל.
אלי – גבורים.
ידברו לו – כן ידבר אל שאול בשבילי את עזריו שהם ידברו עם עוזרי פרעה שימשכו את החרב אל השאול היינו שיהרגו את בני אדום, והאילים יבשרו לו לאמר ירדו שכבו הערלים והם חללי חרב – (עתה יספר מי הם העזרים)?
לו – עליו, על אודותיו ידברו אלי הגבורים עם עוזריו ויאמרו אך זה היום שקוינוהו שירדו וגו׳; וְאֵלֵי גבורים אלה לא השתמשו בגבורתם לנזק החלשים כמו שעשו מצרים ואשור ועילם וכל הנזכרים בסימן זה אחר זה.
סביבותיו – בתוך שאול קברותיו מוכנים כי משם לא יצא לנוח בקבר.
There are Assyria in Gehinnom.
around it [are its graves] In the midst of the Grave its graves are prepared, for from there it will not emerge to rest in a grave.
שם אשור – נשאלו.
וכל קהלה – של אשור וחיילותיו, הם כולם קבורים סביב לאשור.
ומי הם אילי גיבורים שכך ידברו לו מתוך שאול, שם אשור {וכל קהלה} סביבותיו קברותיו – סביבות אשור קברות קהלו והמונו.
כולם חללים – אשור וקהלו.
שם אשור וכל קהלה – קהל ארץ אשור.
סביבותיו, קברותיו – סביבות אשור יהיו קברות פרעה והמונו.
שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו כולם חללים רוצה לומר שהיו האשורים סביבותיו של מצרים כי מתו בעבורם, והתבונן שלא קרא לאשור ערלים לפי שראה הנביא שבזמן ההוא יהיו כולם נימולים נכנסין בדת ישמעאל, ולפי שיהיה מפלת בני אשור בסבת מצרים לכן אמר סביבותיו קברותיו רוצה לומר שסביב מצרים יהיו קברות אשור לא שיהיו כולם באותו מקום שהיו קברות מצרים אבל שיתקרבו אליהם בענין ההריגה והוא אומרו כולם חללים הנופלים בחרב.
שם אשור – במקום המלחמה ההיא יפול גם אשור וכל קהלה.
סביבותיו קברותיו – סביבות קברות המון מצרים יהיו קברות קהל אשור ר״ל סמוך להם.
כולם חללים – כל הנקברים שמה יהיו החללי׳ הנופלי׳ בחרב ולא מת מי מהם מיתת עצמו.
שם אשור וכל קהלה שהם יעזרו למצרים, אבל כבר הוכנו קברתיו סביבותיו כי כולם חללים הנפלים בחרב כי גם הם יפלו והוכן קברות למו.
סביבותיו קברתיו – סביבותיו של אשור קברותיו של קהל שלו; ופעמים דעתו על ראש המשפחה ובא בלשון זכר, ופעמים דעתו על האומה ובא בלשון נקבה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
whose graves are set in the uttermost parts of the pit, and her company is round about her grave; all of them slain, fallen by the sword, who caused terror in the land of the living.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אשר נתנו – לפי שסתם למעלה ואומר: סביבותיו קברותיו,א ואין אנו יודעין להיכן קבורתו, ומפרש בסמוך להיכן קברותיו:בבירכתי בור – אשר נתנו חתית בארץ החיים.ג
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״קבורותיו״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״קבורתו״. בכ״י לוצקי 777: ״קבורותיו״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן בפסוקים כ״ד, כ״ז. בכ״י פרמא 2994, וכן בנוסח שלנו: ״חיים״.
אשר נתנו קברותיה – של אשור.
ויהי קהלה – של אשור.
סביבות קברתה – של אשור.
אשר נתנו חתית – ופחד ומורא במפלתם.
בארץ חיים – שנפל פחד מפלתם על כל החיים לאמר ואיך נמלט אנחנו אחרי שאשור כך נפל. וכן תפרש כלם.
אשר נתנו קברותיה בירכתי בור – לפי שאמר סביבותיו קברותיו אמר ואנה נתנו קברותיה של עדת אשור בירכתי בור ואמר זה להפלגה שירדו לשאול תחתית והעמק שאמר בקבורתה באמרו ואל ארץ תחתיות בירכתי בור להגדיל אבדם בעמק במקום שלא תשיג יד וכל זה דרך משל כלומר שיאבדו לעולם הם ונפשותם.
ויהי קהלה סביבות קברתה – קהל ארץ מצרים סביבות קברות עדת ארץ אשור ובאמרו סביבות אינו אומר שיקברו במקום שנקברו הם אלא שיפלו בחרב כמוהם ומשפט אחד להם כאילו הם ביחד וכולם יפלו בחרב אותם אשר נתנו חתית בארץ חיים שנתנו מוראם וחתיתם בבני אדם בעודם חיים ולפיכך אמר בארץ חיים לפי שהם עתה בארץ מתים.
ויונתן תירגם: על דשליטו בארעא דישראל.
אשר נתנו קברותיה בירכתי בור ואין פירוש שאול וירכתי בור עונשי גיהנם כי אין הכונה בכאן דבר מזה אלא על המות והקבר כי הוא השאול והבור רוצה לומר הקבר ויהי קהלה סביבות קברתה, ונתן הסבה למה יפלו שם האשורים בחרב באומרו אשר נתנו חתית בארץ חיים רוצה לומר שהאשורים עשו שבר על שבר ומחתה רבה בארץ ישראל שהיא ארץ חיים בגלות עשרת השבטים ולכן יבאו לקבל עונשם שמה.
בירכתי – ענין סוף ואחרית כמו ולירכתי המשכן ימה (שמות כ״ו:כ״ב).
אשר נתנו וגו׳ – ר״ל אשר בעבור זה שיהיו חללי חרב לכן נתנו קברותיהם בסוף עמק הבור כי כן הדרך לקבור חללי חרב מלחמה לעשות חפירה גדולה ועמוקה ומשליכים את כולם לתחתית הבור משא״כ איש יחידי המת על מטתו שהדרך הוא לקברו ממעל ולא בעומק רב ובזה יפרש אמריו לומר איך יהיה מהאפשר שיהיו כולם סביבות מצרים הלא רבים ימותו במלחמה ואיך יהיו כולם סמוכים למצרים ואמר לפי שיהיו כולם מתי חרב ולא ירבו קברים.
ויהי קהלה – ר״ל לכן יהיה כל קהלה סביבות קבורתם של מצרים כי כולם יהיו חללים הנופלים בחרב ולא מת מי על מטתו ולכן לא ירבו קברים.
אשר נתנו חתית – ר״ל וזה יבוא להם בגמול שנתנו שבר ומחיתה רבה בא״י הקרויה ארץ חיים (ע״ש שבה יחיו המתים בזמן התחיה) וזהו כי אשור גלה עשרת השבטים ולכן יקבלו גמולם משלם.
אשר נתנו כבר מקדם נתן קברות אשור והקברות הם עתה בירכתי בור כי הם קברות קדומים שנפלו סביב לירושלים בימי חזקיה, ועתה ויהי קהלה סביבות קבורתה של מצרים, ר״ל שנקהלו לנקום נקמת מצרים והם כלם חללים נפלים בחרב מפני אשר נתנו חתית בארץ חיים מפני שהגלו את עשרת השבטים והרעו תמיד לישראל לכן בא העת להענישם במקום הרשע שמה המשפט.
בירכתי – בתחתית כמו הירך בשפולי הגוף, ונפרד רבוי שם הדבר מרבוי השם המושאל יְרֵכַיִם, יַרְכָתַיִם.
חתית – ממקור חת מקורו של נחת בלשון ארמי ירד, ירידת הנפש והשפלתה, ובין כל כ״ג נרדפי יראה הוא החזק שבכולם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is Elam and all her multitude round about her grave; all of them slain, fallen by the sword, who are gone down uncircumcised into the lower parts of the earth, who caused their terror in the land of the living, and have borne their shame with those who go down to the pit.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שם עילם, סביבות קברתה – המון עילם יהיו סביבות קברתה וקבורתה אמר על עדת השרים והגבורים.
אשר ירדו ערלים – שמתו ברשעם.
וישאו כלימתם – כי יהיו נכלמים מגדולתם שהיתה להם ועתה יפלו בחרב ביד אויביהם.
ויונתן תרגם: וקבילו אתכנעותהון.
עוד אמר שם עילם וכל המונה סביבות קבורתה כולה חללים רוצה לומר שגם אנשי עילם שהוא מדי וכל המונה יבואו לאותה מלחמה בשמעם שמע מצרים וילחמו בנוצרים ויפלו גם הם בני מדי שם חללים בחרב והיה זה מפני שילחמו עם הערלים וירדו מאלו ומאלו אל ארץ תחתית שהוא הקבר והיה זה לעילם לפי שגם הם נתנו חתיתם בארץ חיים במה שמנעו בנין הבית ובענין המן ובדברים אחרים ולכן ישאו כלימתם אל יורדי בור.
וישאו – מלשון משא וסבל.
שם עילם – במקום המלחמה ההיא יפול גם עילם וכל המון עמה.
סביבות קבורתה – סביבות קברות מצרים יהיה קברות עילם.
כולם חללים – כל מתיהם יהיו חללים הנופלים בחרב וא״כ יקברו רבים בקבר אחד ויהיו סמוכים לקברות מצרים.
אשר ירדו – ר״ל על כי ירדו אל ארץ תחתית כשהם ערלי לב ולא שבו קודם שנהרגו.
אשר נתנו – בזה יפרש במה היו ערלי לב ומה הרשיעו ואמר העל אשר נתנו שבר ומחיתה בארץ חיים כי גם עילם בא לעזרה לנ״נ לצור על ירושלים כמ״ש ועילם נשא אשפה (ישעיהו כ״ב:ו׳).
וישאו – ולכן ישאו גם המה את הכלימה הראויה להם להיות נאבדים בחרב עם שאר יורדי בור שנפלו בחרב.
שם עילם וגם עילם שהם פרס ומדי יבואו סביבות קברתה של מצרים להנקם נקמתם והם ג״כ כלם חללים הנפלים בחרב על ידי אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות ע״י שעילם יהרגו הרבה מן הערלים (שיהרגו אותם בהשגחתו להענישם על שנתנו חתיתם בארץ חיים והחריבו בית שני והרעו לישראל, ועי״כ ישאו כלמתם את יורדי בור (ויפלו שמה) ובסבה זו על ידי עילם ירדו ערלים שהם הרגו אותם עי״ז יהיו בני עילם חללים נופלים בחרב כי יבואו עמים אחרים מבני אדום לנקום נקמת אחיהם.
עילם – כתב עליו שד״ל בביאורו לבראשית (י׳:כ״ב) היא Elimais והעם הנקרא Elimoei והיה מושבם בין מרי ובין Susiana, ושם הארץ ההיא Khusistan.
ירדו ערלים – לא חזרו מרשעתם כל ימי חייהם.
כלמתם – מקור תיבה זו הוא כלה־מ (או כלא־מ, לא יכלה ממך, פרשת חיי שרה), צער שיש לאדם כשמונעים ממנו מעשות כחפץ נפשו; וכונתו כשהוכרחו לרדת שאולה ולא נתן להם עוד להרע נכלמו, ואת יורדי בור ענינו בהיותם יורדים.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They have set her a bed in the midst of the slain with all her multitude; her graves are round about her; all of them uncircumcised, slain by the sword; for their terror was caused in the land of the living, and they have borne their shame with those who go down to the pit. He is put in the midst of those who are slain.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כי נתן חתיתם – כל כך היו כלם ערלים חללי חרב שניתן חתית מפלתם והריגתם על כל החיים.
(כה-כו) וכן תפרש כי נתנו חתיתם – של משך ותובל שכ״כ היו כלם ערלים מחללי חרב, שהפחידו במפלתם כל החיים.
בתוך חללים נתנו משכב לה – ששכבה בקבר עם שאר החללים.
בכל המונה סביבותיו קברותיה – סביבות המונה וכל הענין מבואר הוא.
חללי חרב – כולם אשר בפרשה חטופים אין מאריך בחי״ת.
ואומרו בתוך חללים נתנו משכב לה בכל המונה סביבותיו קברותיה כולם ערלים ענינו שבתוך החללים שבאותה מלחמה נתנו משכב לעילם בכל המונה והיו סביבותיו קברותיה של עילם ערלים מהנוצרים רבים הלוחמים בהם, כי אותם הערלים שהיו סביבותם היו כקבר לעילם לפי שיהיו אלו על אלו מושלכים על פני השדה, הנה א״כ לא אמר כולם ערלים חללי חרב על בני עילם אלא על הנוצרים הערלים באמת כי הם היו סביבותיו וקברותם של עילם והיה זאת ההריגה ג״כ לעילם לפי שנתן חתיתם בארץ החיים בהיותם מושלים בא״י, והסתכל שאמר אשר נתנו חתית בארץ חיים לפי שהם נתנו בעצמם המחתה לא״י וכן אמר על הערלים אשר נתנו חתיתם בארץ חיים במה שהחריבו בית שני הרומיים והגלו את ישראל מעל אדמתם, אבל בעילם שלא הרעו לישראל בכוונה מרשעתם אלא ששמעו למלשינים ולמוסרים והם צוו לעכב ולמנוע בנין הבית לא אמר בהם אשר נתנו חתיתם אבל אמר כי ניתן חתיתם בארץ חיים כאילו הם לא נתנו בעצמם המחיתה אבל ניתנה בשמם ולכן נענשו כפי חטאם וישאו כלימתם אל יורדי בור בתוך חללים ניתן עילם בעבור זה.
בתוך חללים – בתוך שאר חללי חרב יתנו לה משכב להיות דומה להם כמה שהיה כל המונה סביבותיו של מצרים בקברותיה כי כל הרשעים ההם יהיו חללי חרב ורבים יקברו בקבר אחד ויהיו כולם סמוכים לקברות מצרים.
כי נתן – על כי נתן שברם בארץ חיים לכן ישאו הכלימה הראויה להם עם שאר יורדי בור אשר כ״א מהם היה נתון בתוך חללי חרב בחפירה עמוקה ורחבה וכפל הדבר וכדרך המליצה.
בתוך חללים של הערלים שנהרגו נתנו משכב לה לעילם בכל המונה וקברתיה יהיו סביבותיו של פרעה, ומפרש מי הם החללים?
כלם ערלים חללי חרב הם החללים של הערלים שהם חללי חרב על שנתן חתיתם בארץ חיים והחריבו את בהמ״ק,
וישאו כלמתם ר״ל ועילם ישאו הכלימה מה שבתוך חללים נתן שנתן בין חללי הערלים שהם טמאים בעיניהם (וזמ״ש חז״ל עתידה פרס שתפול ביד אדום שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן, ואמרו עתידה אדום שתפול ביד פרס, ושניהם אמת).
בכל המונה – בי״ת בכל להוראת עם, והיא זרות הלשון ההולך וחדל מטהרו בימי יחזקאל.
נתן – נקדוהו נפעל שבעיני הנקדן היתה זרות קלה שלא להפריש בין זכר לנקבה (בפרט בשם מושאל) משלא להפריד בין יחיד לרבים ובצדו חתיתם בכנוי הרבים, וגם בסוף המקרא נִתַּן ששם בלי ספק הוא נפעל, בנין שלא נזכר פועלו, נָתַן מי שֶׁנָתַן.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is Meshech, Tubal, and all their multitude; their graves are round about them; all of them uncircumcised, slain by the sword; for they caused their terror in the land of the living.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מחוללי חרב – בינוני פעול מכבד דגוש (=פיעל),1 גזור מ״חללים״ (פסוק כב), כלומר ההרוגים על-ידי החרב,2 ובאה עה״פ שלו רפה.
1. לדעתו, הלמ״ד הראשונה של תיבת ״מחוללי״ היתה צריכה להיות דגושה; כך ריב״ג, מחברות, ערך ׳חלל׳, ורד״ק.
2. רוצה לומר, פועל דנומינאטיבי; והשווה: ספר הפ עלים, ערך ׳חלל׳ (עמ׳ 159). השווה: אלפסי, ערך ׳חלל׳; ריב״ג, מחברות, שם; אצול, ערך ׳חלל׳; ת״י; רש״י ורד״ק. נראה שחיוג׳, כת א ב אלנתף על אתר, מפרש ״מחוללי״ הן בהוראת הרוגים והן בהוראת חילול הקודש.
[מחוללי – כמו הרוגי.]א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, ברלין 935, אוקספורד 34, וטיקן 94.
slain by the sword [Heb. מְחֻלְלֵי,] like הֲרוּגֵי.
שם משך, מחללי חרב – מענין חללי חרב והוא פעול מבנין הדגוש והוקל והלמ״ד בשוא ופתח והפועל ביד מחלליך.
עוד אמר שם משך תובל וכל המונה סביבותיו קברותיה כולם ערלים וגו׳ ואם היו משך ותובל מארצות מצפון מבני יפת כדברי המפרשים הנה הם בלא ספק גויי גוג ומגוג כמ״ש אח״ז בן אדם שים פנך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותובל שגם הם יבאו לזאת המלחמה, ויהיה לפ״ז פי׳ הכתוב הזה שגם משך ותובל יבאו לאותה מלחמה ויהיו סביביו של מצרים וגם יהיו קברותיה של משך ותובל הערלים הנוצרים מחללי חרב כי קרה להם כמו שקרה לעילם שמתו במלחמה והיו קברותיהם הנוצרים הערלים שהיו חלליהם סביבותיהם, והיה זה למשך ותובל לפי שגם הם נתנו חתיתם בארץ חיים כי הם באו עם נבוכדנצר להחריב בית ה׳, ולכן יהיה מעונשם שימותו חללים אבל יוסף בן גוריון כ׳ בספרו ממלחמות בית שני וז״ל שמבני יפת הם בצרפת על נהר סיינ״ה מהם בארץ בריטאני״א על נהר ליר״א ובני תובל הם בפיש״א ובני תיר״ס הם האינגליש״י ובני אשכנז הם בני אלימאני״א והכתיים הם הרומיים החונים בבקעת קאמפאני״א על נהר טיבריא״ו ובני תרשיש ישבו בטושקאנ״א ויהיו גבולם עד נהר טיבריא״ו ובני יון ארצם ידוע וכן בני תוגרמה שהם עשרה כמו שזכר, וכ״ז ממה שיורה שבני יפת נתישבו בחלק האיאורופ״א, ושמשך ותובל הם היום מכלל הנוצרים, ואפשר שגוג ומגוג והנוצרים ג״כ כולם היו ממשך ותובל ונתפרדו לגויהם ונשאר חלק מהם במזרח והשאר פנה למערב ולכן נאמר בענין גוג נשיא ראש משך ותובל אולי ששם נתישבה בן הבכור. וכבר יסכימו כל המספרים בספרי דברי הימים אשר לרומיים שבני נח חלקו ביניהם את הארץ שראו בחכמתם שהיתה עתידה להתישב ושנפל חלקו של שם בארץ האשיא״ה שנקראת כן על שמו וחלקו של חם באפריק״ה ושיפת לקח לו האיאורופ״ה והיא נתחלקה לבניו ותובל ירש את ארץ ספרד וצרפת ומהם עברו הים אל אי קצה הארץ הנקרא אינגלאטיר״א, ומפני זה הרשום בכתב אמת משך ותובל הם היום מכלל הנוצרים. ויהיה ענין הכתוב הזה שאחרי שזכר ענין אשור ועילם אשר יבואו לעזרת מצרים להלחם עם הנוצרים זכר אומות הנוצרים שיהיו באותה מלחמה, וראשונה זכר מהם משך ותובל שיפלו שם חללים כשאר האומות ועליהם אמר כולם ערלים מחללי חרב ר״ל שהם כולם ערלים והם יהיו מכלל חללי חרב שימותו שמה לפי שנתנו חתיתם בארץ חיים והוא חרבן בית שני שהחריבו הרומיים.
שם משך תובל – במקום המלחמה ההיא יפלו גם משך ותובל.
וכל המונה – המון כל אחת מהן.
סביבותיו – סביבות קברות מצרים יהיה קברות כל אחת מהן.
כולם ערלים – כל הרשעים ההם יהיו חללי חרב ולכן יקברו רבים בחפירה אחת ויהיו כולם סמוכים לקברות מצרים.
כי נתנו – בזה יפרש במה הרשיעו ואמר על אשר נתנו שברם בארץ חיים (כי גם הם יתכן שעזרו להאויב הבא על ישראל או בימי אשור או בחורבן הבית הראשון או בשני).
מחללי – פעול מבנין הדגוש ונפל הדגש, כמו מטועני חרב.
שם משך תובל עתה מפרש מי הם הערלים שעמהם ילחמו מצרים ואשור ועילם? הם משך תובל וכל המונה שהם חיל גוג נשיא ראש משך ותובל וקברותיה של המונה הם ג״כ סביבותיה והם כלם ערלים והם מחללי חרב על כי נתנו חתיתם בארץ חיים והרעו לישראל.
משך תובל – שד״ל בביאורו לבראשית (הנ״ל) כתב: ״אומרים שהם העמים הנקראים בימי קדם Tibareni et Moschi והיו שכנים, ומושבם בארץ הנקראת כהיום Georgia״.
מחללי – כמהו והוא מחלל מפשעינו (ישעיהו נ״ג:ה׳); ויש להניח שבטעות המעתיק נכפלה בו מ״ם של ערלים והראוי חַלְלֵי.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They shall not lie with the mighty who are fallen of the uncircumcised, who have gone down to Sheol with their weapons of war, and have laid their swords under their heads, and their iniquities are on their bones; for they were the terror of the mighty in the land of the living.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ותהי ענונותם על עצמותם – כל האוכל ושותה בתשעה באב עונותיו חקוקים על עצמותיו שנאמר ותהי עונותם וגו׳.
ותהי עונותם על עצמותם – כלומר גופותיהם, כי הגוף הוא העצמות, והשאר – חלקי חיבור שלו. וכמה טעה אחד מפורקי העול1 בסברו כי מה שמחויב עונש אצל האדם הנענש הוא עצמותיו, והביא הוכחה מהפסוק הזה. אולם הוא לא שם לב שהפסוק מתכוון לישותם המורכבת מנפש וגוף, שהרי השם ״אדם״ אינו ניתן אלא להרכב הידוע הזה, ואולם כאשר הוא מתפצל, כי אז סר ממנו השם הזה. והוא הדין כאשר נזכרת <המלה> ״נפש״ בלבד, שאז הכוונה לנשמה ולגוף גם יחד, כשם שהפעולה היא משניהם גם יחד. [זוהי דעתם של כל אנשי ההלכה; ואשר לאחרים, הרי הם סוברים שהנפש היא הנתבעת על-פי מה שהשיגה: אם טוב – טוב, ואם רע – רע, והם רואים את הגוף רק כמכשיר שבאמצעותו מגיעה הנפש לדברים שאותם היא משיגה, ובהגיע קץ התקופה הקצובה לה, היא נאספת לעולמה לשכר או לעונש, וכליון הגוף חל על היסודות שמהם הוא הורכב].
1. מדברי רס״ג, אמו״ד, מאמר ו פרק ה, למדים אנו שדברים אלה נאמרו ע״י הקראי בנימין הנאהונדי, ונראה שאבן בלעם לקחם מספר א מו״ד, שם. רס״ג מאריך בדברים.
ולא ישכבו – אלה הנזכרים עם גבורים שמתו מיתת עצמן כי נופלים וגרועים יהיו מערלים אשר מתו מיתת עצמן וירדו בכלי מלחמתם שאול.
ויתנו – קובריהם את חרבותם תחת ראשיהם – לסימן להודיע כי לא שלטה בהם חרב.
ותהי עונותם על עצמותם – לא נחסר מעוונם כלום שלא כפרה עליהם חרב הריגה שלא נהרגו. ומה הוא העון? כי חתית הגבורים ההם היתה בארץ החיים.
But they will not lie These who were mentioned [will not lie] with the mighty who died a natural death, for they will be inferior to and worse than the uncircumcised who died a natural death and descended with their weapons into the Grave.
and they laid i.e., those who buried them [laid]...their swords under their heads as a sign to make it known that the sword did not prevail over them.
and their iniquities were upon their bones Nothing was lacking from their iniquity, for the slaying sword did not expiate it, because they were not slain. Now what is the iniquity? That the destruction wrought by these mighty men was in the land of the living.
ולא ישכבו את גיבורים – ומהו שלא יבוא לכם זה הטוב, שישכבו עם גיבורים שמתו מעצמם ולא נהרגו,
שירדו לשאול בכלי מלחמתם ונתנו חרבותם תחת ראשיהם – וזהו האות של זה האיש, לפיכך אנו נותנים חרב זה תחת ראשו, כלומר זה האיש כל זמן שהיה חרב זה בידו לא נצחו מעולם, והם שיכול להורגו.
ותהי עונותם על עצמותם – ועוונותם מתכפרים להם במותם, לפי שלא נתכפרו בחיים. לפי שייסורים ממרקיםא עוונות, ואין ייסורין גדולים מייסורי חרב, ואותן שנהרגו נתכפרו עוונות חייהם. אבל אילו שלא נהרגו לא נתכפרו עוונותם בחייהם, וזהו ותהי עוונותם על עצמותם. ומהו העון? כי חתית גיבורים בארץ החיים.ב
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פירנצה III.8, פריס 162, וכן גם לעיל בפסוקים כ״ג-כ״ד. בנוסח שלנו: ״ ״.
ולא ישכבו – משך ותובל.
את גבורים – שהן נופלים במלחמה בכבוד מלהיות משולים ערלים – נקברים ערום ועריה נפשטים בבוז וקלון, אלא בכבוד גדול.
אשר ירדו שאול – בכבוד גדול בכלי מלחמתם.
ויתנו {את} חרבותם תחת ראשיהם – להודיע שע״י גבורתם מתו, שלא רצו לברוח, אלא עמדו בכובד המלחמה והרגו בשונאיהם ונקמו בהם במותם עד אשר יגעה ידם אל החרב.
ותהי עונותם – שהעוו לאויביהם להרוג בהם מכה רבה מאוד.
על עצמותם – שעל ידי הרג רב שהרגו בשונאיהם במותם מתו גם הם עמם. כענין תמות נפשי עם פלשתים (שופטים ט״ז:ל׳). כך בכבוד לא ישכבו אילו, כי במורך לב ופחד מנוסתם נהרגו כשפחות, לכן נקבר בבזיון.
וכל כך למה, כי חתית גבורים בארץ חיים – להפיל פחד מפלתם על החיים ויראום.
גם יש לומר ותהי עונותם – לא אל ישכבו, רק מוסב על משך ותובל (יחזקאל ל״ב:כ״ו) שיהיו גופם נקבר בבזיון.
ולא ישכבו את גבורים נופלים מערלים – אמר כי עם חללי חרב ישכבו ולא עם הגבורים שנפלו כלומר שמתו מיתת עצמם שלא נפלו בחרב ופירש עוד ואמר מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם רוצה לומר מאותם ערלים שירדו לשאול בכלי מלחמתם כלומר שעד מותם אחזו בכלי מלחמתם וכאילו נתנו חרבותם תחת ראשיהם בשכבם בקבר כלומר שעד הקבר גברה ידם במלחמה הם הנזכרים ולא ישכבו עם אותם הגבורים אלא עם אותם שהם חללי חרב.
ותהי עונותם על עצמותם – חטאת עונותם וענשם היתה על עצמותם כלומר שדקרו אותם בחרב ושברו עצמותיהם.
כי חתית גבורים בארץ חיים – לפי שאלה הגבורים נתנו חתיתם בארץ חיים (יחזקאל ל״ב:כ״ד,כ״ו) לפיכך לא ימותו מיתת עצמם אלא חללי חרב יהיו. ויש לפרש נופלים מערלים כמו לא נופל אנכי מכם (איוב י״ב:ג׳, י״ג:ב׳) כלומר פחותים יהיו מאותם ערלים שירדו לשאול בכלי מלחמתם ויש לפרש בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם כמשמעו כי כן עושים אותם הגבורים שמתו מיתת עצמם לאות ולסימן להם קוברין עמהם כלי מלחמתם והסיף שלהם משימים אותו הקוברים תחת ראשיהם שימצאו המוצאים בחטיטת הקברים כלי מלחמתם בקבר כדי שידעו כי אותם היו גבורים ולא נפלו בחרב במותם ויהיה להם לשם.
ויונתן תרגם נופלים – דאתקטילו.
ואמנם אמרו ולא ישכבו את גבורים נופלים מערלים ענינו כפי זאת הכוונה שגם אלה משך ותובל בהיותם נופלים חללים לא יהיו נקברים בכבוד כמו שהיו נקברים גבורים רבים שכבר מתו מן הערלים ונקברו בכבוד בכלי מלחמתם וחרבותם תחת ראשיהם כי כן יקברו הנוצרים את הגבורים והפרשים לכבוד ולתפארת, לא יזכו לדבר מזה משך ותובל אבל תהיה עונותם על עצמותם ויקבלו גמול מה שעשו והוא שגם הם לא נתנו קבורה וכבוד לבני ישראל במלחמותם והוא אומרו כי חתית גבורים בארץ חיים רוצה לומר כי מחתה רבה עשו הם גם כן לגבורי ישראל ויהודה בארץ חיים ולכן ראוי שיעלו הם שמה כפגר מובס ויענשו מדה כנגד מדה.
עצמותם – בס״ס מלא וא״ו.
נופלים – על המיתה יאמר.
חרבותם – מלשון חרב.
ולא ישכבו – חללי העובדי כוכבים ההם לא ישכבו בקבר עם ערלי הלבב הנופלים במיתת עצמם אשר ירדו אל השאול עם כלי מלחמתם ר״ל שקברו אותם עם כלי מלחמתם והמקברים נתנו את חרבותם תחת ראשיהם לכבוד ולתפארת (כי כן היה דרכם לעשות כזאת להודיע שרגיל היה ללכת במלחמה ומת מיתת עצמו ולא נהרג) ור״ל החללים ההם לא ישכבו עמהם ולא ידמו להם בדבר הכבוד הזה.
ותהי עוונותם – כאומר אבל בדבר אחד המה גרועים מחללי חרב כי הם כבר קבלו עונש מה על עוונם הואיל ונהרגו בחרב אבל אלו לא קבלו עדיין עונש כלל וכל עוונותם המה על עצמותם ונכונים הם לקבל עונש שהעוונות ישברו העצמות.
כי חתית – כאומר ומה הם העוונות אשר הגבורים ההם נתנו שבר בארץ החיים.
ולא והם לא ישכבו ביחד את הגבורים הנפלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם – כי כן היא הכבוד אצל מלכי הערלים לתפארת גבוריהם שנפלו במלחמה וכלי מלחמתם בידם ותחת ראשיהם, כי ישכבו ביחד עם הישמעאלים אויביהם,
ותהי עונותם על עצמותם שלא יתכפר להם ע״י כלות בשרם כי עוד ישאר עונם על עצמותיהם הנשארים אחרי כלות הבשר על כי חתית גבורים היה בארץ חיים לכן יענשו.
נפלים – גרועים הם לערך אותם הגבורים הרשעים שנפלו במלחמה, ולראיה לדורות נתנו קובריהם את חרבותם תחת ראשיהם (והאתנח, ראוי לבוא תחת תיבת ראשיהם).
ותהי וגו׳ – מאחר שלא נמצאת חרב תחת ראשם נכרו עונותם מעצמותם כשהוצאו לאור כי בלי זכות ובהיותם רכי הלבב היו חתית גבורים בארץ חיים.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
תשבר ותשכב – היה ראוי שהבי״ת תנוקד בצירה,1 וכמוהו ״הלמענך תעזב ארץ״ (איוב י״ח:ד׳).
1. כך: חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר (המנסה להסביר, כי הבי׳ת בתיבת ״תשבר״ מנוקדת בפתח בשל הרי״ש); ריב״ג, אללמע, עמ׳ 82 (רקמה, עמ׳ צט); רד״ק.
ואתה בתוך ערלים – לפרעה הוא אומר.
את חללי חרב – ולא עם המתים מיתת עצמן.
And you – in the midst of the uncircumcised He is addressing Pharaoh.
with those slain by the sword and not with those who die a natural death.
ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכבא – לא ישכבו עם גיבורים שלא נהרגו, אלא עם חללי חרב תשכב.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ואתה תשכבנה ותשכב״.
ואתה – פרעה.
ואתה – אמר כנגד פרעה.
תשבר – בפתח הבי״ת כמו תשבר בצרי וכמוהו וכל מקנך תזכר (שמות ל״ד:י״ט), ותעצר המגפה.
ואומרו ואתה בתוך ערלים תשבר פירשו המפרשים על פרעה, ואינו נכון כי הדברים היו עם משך ותובל שנתנו חתית גבורים בארץ חיים וכנגדם אמר ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את חללי חרב רוצה לומר לכן כאשר עשית יעשה לך שאתה בתוך ערלים תשבר כמו שנשבר ישראל בתוכך ותשכב את חללי חרב שלא תקבל קבורה בכבוד אלא משלך ארצה עם חללים רבים: וממה שזכר הנביא בכאן יתבאר אמתת מה שפירשתי בענין גוג ומגוג שלא תהא ביאתו להלחם עם ישראל בלבד אלא להלחם עם בני אדום הבאים בארץ הנגב ובארץ הצבי וכמו שיתבאר אחר זה:
ואתה – אל מול פרעה יאמר אבל אתה תשבר בתוך ערלי הלבב האלו אשר העוונות ישברו עצמותם וגם תשכב עם חללי חרב ולא תקבל הכבוד שקבלו הם כי תענש בשני משפטים כי מאד הרעת לעשות יותר מכולם.
ואתה פרעה בתוך ערלים תשבר בין ערלים האלה שהם משך תובל,
ועמהם תשכב כי אח״כ יפלו גם הם ויקברו עמם.
ואתה – משך תובל, הנחשבים כגוי אחד; ודוק שחסרה גם ו״ו החבור בין שני שמותם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is Edom, her kings and all her princes, who in their might are laid with those who are slain by the sword; they shall lie with the uncircumcised, and with those who go down to the pit.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שמה אדום מלכיה [וכל נשיאיה – מלכיה] ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסורירוס (שריה) [וכל נשיאיה] ולא כל שריה פרט לקטיעא בר שלום, קטיעא בר שלום מאי היא, דההוא קיסר דהוה סגי להו ליהודאי א״ל לחשובי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער, א״ל יקטענה ויחיה, א״ל קטיעא בר שלום חדא דלא מצית יכלת להו לכלהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר אלימא דברדינהו בארבע רוחות בארבע מיבעי ליה, אלא לומר לך כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, ועוד קרו ליה מלכותא קטיעתא, א״ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדו ליה לקמוניא חלילא כי קא נקטין ליה ואזלין, א״ל ההיא מטרוניתא ווי ליה לספינתא דאזלא בלא מיכסא, נפל על רישיה דערלתיה קטעא אמר יהבית מכסא חלפית ועברית, כי קא שדו ליה אמר כל נכסי לרבי עקיבא וחבריו, יצא ר׳ עקיבא ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו, יצאה בת קול ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים.
שמה אדום מלכיהא – לפי שכתוב: אלה המלכים אשר מלכו וגו׳ (בראשית ל״ו:ל״א), כאן כתב: מלכיה.
וכל נשיאיה – באשור ובעילם ובמשך ובתובל כתב: המונה או קהלה. ובאדום כתב נשיאיה, לפי שכתוב בו: אלה אלופי עשו אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז (בראשית ל״ו:ט״ו), ואלוף ונשיא אחד הוא.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ומלכיה״.
בגבורתם – כמו שהיו גבורים תחלה נהרגו בבזיון ונקברו בקלון.
שמה אדום – וכל אלה שזוכר הם שהרעו לישראל וכולם נפלו בחרב.
ואחרי שזכר משך ותובל שהם מכלל הנוצרים זכר אדום מלכיה וכל נשיאיה שהוא רומ״י וכל נשיאי איטלי״א, ולפי שהרומיים היו הגבורים אשר מעולם לכן אמר אשר ניתנו בגבורתם את חללי חרב רוצה לומר שבסבת גבורתם יהיו נתונים עם חללי חרב שימותו במלחמה, ולפי שהם מכלל הנוצרים אמר המה את ערלים ישכבו את יורדי בור.
שמה אדום – במקום מלחמה ההיא יפלו גם המה מחריבי בהמ״ק.
אשר נתנו בגבורתם – ר״ל עם כל גבורתם נתנו עם שאר חללי חרב ודומה להם ולא הועיל להם הגבורה.
המה – ר״ל גם המה ישכבו עם ערלי לבב האלו ועם שאר יורדי בור שמתו מיתת עצמם אשר העוונות המה עדיין על עצמותם ומעותדים לקבל גמול כי גם הם הרעו לעשות.
שמה אדום אח״כ יבואו שמה אדום ומלכיה והם ילחמו שנית בגבורה רבה וינתנו בגבורתם את חללי חרב, והמה את ערלים ישכבו שהם יקברו לבד עם הערלים לא את הישמעאלים הנמולים (וכפי הנראה ילחמו שלשה האחרונים הנחשבים פה נגד שלשה הראשונים מצרים עם משך תובל, ואשור ילחם עם אדום, ועילם עם נסיכי צפון, ובאשור לא נזכר שנקבר עם ערלים כי הערלים של אדום ומלכיה יקברו מופרדים בפ״ע והם ילחמו בגבורה רבה, ואמרו חז״ל ששלשה מלחמות עתיד גוג ומגוג לעשות, כפי הנראה הוציאו זאת מפה שחשב שלשה כנגד שלשה).
את חללי חרב – במלחמה, ואמת הוא שחסר העיקר מן הספר אבל נשמע מאליו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There are the princes of the north, all of them, and all the Sidonians, who have gone down with the slain; in the terror which they caused by their might they are put to shame; and they lie uncircumcised with those who are slain by the sword, and bear their shame with those who go down to the pit.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואומרו שמה נסיכי צפון כולם וכל צידוני המפרשים פירשו נסיכי צפון על מלכי בבל וצידונים אמרו שהם מארץ צידון, ואני אחשוב שנסיכי צפון וכל צידוני הם משפחות האשכנזים ואנשי אונגריאה פולוניא ובוהימיא ורושייא שהם כולם לצד צפון, וגם אנשי אינגלטיר״ה ושקוצי״א שהם צפוניים באמת, וקראם מפני היותם טורפים וחומסים צידוני מלשון צייד והם כולם מכלל הנוצרים ולא יוכללו בשם אדום אשר יוחס לרומי ולאנשי איטלי״א וצרפת וספרד שיהיו עיקר המלחמה הזאת ומפני הדת יבאו בעזרת בני אדום לכבוש את ארץ ישראל, ולפי שהם עם גבור ואיש מלחמה לכן אמר עליהם אשר ירדו את חללים בחתיתם מגבורתם בושים רוצה לומר שיבושו מגבורתם וישכבו הערלים ההם עם שאר חללי חרב שימותו שמה במלחמה וישאו כלימתם את יורדי בור, ומפני שאלה לא היו בחרבן בית ראשון ולא בחרבן בית שני לכן לא נאמר בהם שנתנו חתיתם בארץ חיים כמו שאמר בשאר האומות: אמנם לא נאמר באדום אשר נתנו חתיתם לפי שענין המלחמה הזאת לא תהיה רק על ביאת אדום לכבוש את ארץ ישראל והיה אם כן הדבר מבואר שנתנו חתיתם בארץ חיים.
שמה נסיכי צפון – במקום המלחמה ההיא יפלו גם נסיכי צפון כולן איש לא נעדר וגם כל אנשי צידון אשר ירדו לקבר עם שאר החללים ודומה להם.
בחתיתם – בעת שישברו יתביישו מגבורתם אשר לא הועיל להם להנצל מיד החרב ולפי שהיו מפורסמים בגבורה אמר כן.
וישכבו ערלים – ערלי הלבב האלו ישכבו עם שאר חללי חרב ודומה להם וישאו הכלימה הראויה להם עם שאר יורדי בור מחללי החרב אשר יקברו בבזיון בחפירה אחת רבים מהם.
שמה נסיכי צפון – אח״כ יתעוררו נסיכי צפון וצדני – והם יוכו מן מחנה עילם והם לא ילחמו בגבורה נמרצה וז״ש אשר ירדו את חללים בחתיתם – שהראו חתת ומורא וע״כ מגבורתם בושים וישכבו ערלים את חללי חרב של מחנה עילם כמ״ש בתוך חללים נתנו משכב לה וישאו כלמתם את יורדי בור כי נלחמו שלא בגבורה.
בושים – מלשון יבאיש ויחפיר (משלי י״ג:ה׳) הבאש הבאיש (שמואל א׳ כ״ז:י״ב), היו בעיניהם כשנואים לכל, לפי שלא השתמשו בגבורתם כי אם להטיל חתיתם עד שנמנע מהם ע״י מות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כי נתתי את חתיתי – ופחדי על כל העולם על ידי מפלתם.
אותם, וניחם – פתח והוא נפעל עבר מוסב לעתיד מפני הוי״ו.
ואמנם אומרו אחר זה אותם יראה פרעה ונחם נראה לי שהוא חוזר לכל הערלים שזכר למעלה משך ותובל ואדום ונסיכי צפון שהם הנוצרים כולם שבראות פרעה בקבר אשר הוא שהם גם כן חללים ינחם על רעתו וממה שעשו לו בראותו שכבר לוקחה נקמתו מהם, וזהו אותם יראה פרעה ונחם על כל המונה לפי שהיו חללי חרב פרעה וכל חילו על ידי הנוצרים הערלים.
על כל המונה – במקצת ספרים כ״י המונה וטעות הוא שזהו א׳ מן ד׳ דכתיבין בה״א כמו בוא״ו וסי׳ נמסר בהאי סיפרא סי׳ ל״ט במ״ג וכן שבפסוק הנמשך הוא אחד מהם.
ונחם – מלשון תנחומין.
חילו – צבאות עמו.
אותם – כל החללים האלה יראה פרעה ויהיה לו תנחומין על כל המון עמו (כי כן הדרך כשרואה אדם אשר הצרה הבאה עליו באה גם על אחרים תחשב לו לתנחומין).
חללי חרב – בזה יפרש על מה יהיה התנחומין ואמר על כי יהיה חללי חרב פרעה וכל חילו.
אותם יראה פרעה ויהיה לו נחמה על המונה שנפל כי יאמרו שהם חללי חרב פרעה כי יתיחס כל המלחמה והנצחון על שמו על שהוא התחיל במלחמה.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
"For I have put his terror in the land of the living; and he shall be laid in the midst of the uncircumcised, with those who are slain by the sword, even Pharaoh and all his multitude," says Adonai Elohim.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כי נתתי את חתיתי בארץ חיים – כי אתן אני את מוראי בארץ ישראל ולא תנתן עוד חתית אדם בה.
For I shall cast My fear into the land of the living For I shall cast My fear into the land of the living and the fear of man will no longer be cast therein.
כי נתתי {את} חתיתי – ואמר פרעה:א למה ירדתי אל ארץ תחתית לפי שנתתיב חתיתי – פחדי על הבריות בעודן חיים – שהרגתי אותם, על כן אני שוכב בתוך ערילים. וכן אומרים חללי חרב פרעה וכל המונה. ולפי שבכולם כתוב: נתנו חתיתם, ובמצרים לא, כתב בסוף הפרשה בהם.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5: ״שנתיתי״. בכ״י לוצקי 777: ״נתתי״.
כי נתתי את חתיתו – כתוב בוי״ו וקרי ביו״ד והוא מאמר האל יתברך והכתוב רוצה לומר כי חתית פרעה אני נתתי אותו לא בכח ידו ובגבורתו והקרי פירוש כי אני נתתי חתיתי בארץ חיים באותם שנתנו חתית.
והשכב – הה״א בקבוץ שפתים והוא מבנין הפעל שלא נזכר פועלו.
וכל המונה – בה״א כמו בוי״ו וכן ויט אהלה (בראשית י״ב:ח׳), והדומים לו.
והנה יהיה זה לפרעה ולמצרים לפי שנתתי חיתתו בארץ חיים כי גם פרעה נכה המית את יאשיהו והוא הסיר את יהואחז ממלכותו והוליכו אסור למצרים וזהו כי נתתי את חיתתו בארץ חיים שמחתת פרעה היתה, אבל הכל נמשך ממני ולזה אמר נתתי והכתוב הוא חתיתו והקרי הוא חתיתי לפי שהכל היה מאת האלהים, ומפני זה השכב פרעה בתוך ערלים שנפל בתוך הערלים הנוצרים והיו את חללי חרב רוצה לומר עם חללי חרב פרעה וכל המונו:
הנה התבארה הנבואה העצומה הזאת בשלימותה הרחק מאד כרחוק מזרח ממערב מדרכי המפרשים, והאמת עד לעצמו כי לא דיבר הנביא מעונשי גיהנם בכל הנבואות האלה כי אם ממלחמת הנוצרים הערלים עם בני ישמעאל באחרית הימים, ואין להפלא מאשר באו בה הדברים פעם בלשון יחיד פעם בלשון רבים פעם לנוכח פעם שלא לנוכח ועל האומות פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כי כן דרך הנביאים בנבואותיהם, ותדע ותשכיל שעל זה גם כן ניבא ישעיהו בפרשת קרבו גוים לשמוע (ישעיה לד, א) אם לא ששם ביאר כללות המלחמה בדרך קצרה ומפלת אדום אשר תהיינה ביאר באריכות ויחזקאל עשה בהפך שביאר כאן המפלה הכוללת באריכות וחרבן אדום בקוצר ומה שלא ביאר זה ביאר זה, וכבר זכרתי במעיני הישועה שיראה מדברי הנבואות שגם במלחמה הזאת יצאו בני ישראל הנמצאים על אדמת הקדש ויבואו מארצות המזרח מהשבטים אשר שמה ועשו להם ראש אחד הוא משיח בן יוסף וימות באותה מלחמה ואז יתגלה משיח בן דוד כמו שאמר דניאל (דניאל יב, א) ובעת ההיא ימלט עמך, וכבר היה זה הדבר מקובל אצל חכמינו הקדושים שאמרו בפרקי ר׳ אליעזר (פרק ל) ג׳ מלחמות של מהומה עתידין בני ישראל לעשות באחרית הימים עם בני אדום שנאמר (ישעיה כא, טו) כי מפני חרבות נדדו, אחת בים שנאמר (שם) מפני חרב נטושה ואחת בשדה מפני קשת דרוכה (שם) ואחת בכרך גדול של רומי שהיא כבדה משתיהן שנאמר (שם) ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראה באובדן של אלו ושל אלו ומשם יבוא לארץ ישראל שנאמר (שם סג, א) מי זה בא מאדום, התבונן אם ידעת בינה כי הנה שתי מלחמות שאמרו אחת בים ואחת בשדה הם אשר יהיו בארץ ישראל מהנוצרים שילכו שמה לכובשה והישמעאלים שיבאו עליהם וכמו שנאמר בדניאל ובעת ההיא יתנגח עמו מלך הנגב ויסתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות כי הנוצרים ילכו שמה באניות בלב ים ומהם ירדו בארץ ברכב ובפרשים, ולכן נאמר שם והטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש כי יהיו אניותיהם על הים והמה נלחמים בארץ והישמעאלים גם כן יבואו עליהם בים וביבשה ולכן יהיו שתי המלחמות שמה אחר בים ואחר בשדה ומפני מפלת אדום שתהיה עצומה יעצרו כח הישמעאלים לבוא על רומי כמו שהנוצרים הלכו על ירושלם ואז תהיה המלחמה הג׳ שאמרו בכרך גדול של רומי:
חתיתו – חתיתיו קרי.
והשכב – כתב רד״ק בשרשים במקצת ספרים בקמץ חטוף והשכב ובקצת הספרים בשורק ר״ל בשלש נקודות ובפירוש כתב הה״א בקבוץ שפתים וכן הוא בספרים שלנו.
כי נתתי – כי אני אתן את שברי בארץ חיים ר״ל בגזירתי תהיה השבירה בארץ חיים כי בא״י תהיה המלחמה ההיא לקבל שם הגמול במקום הרשע שם המשפט.
והושכב – וגם הוא יהיה מושכב בתוך שאר ערלי הלבב עם שאר חללי החרב ומי הוא המושכב פרעה וכל המון עמו.
את חתיתו – כתיב, וכן נכון. ועיין רד״ק.
כי נתתי את חתיתי בארץ חיים זאת יהיה ע״י שאני נתתי חתיתי ומוראי בארץ חיים כמ״ש והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים ועי״כ והשכב פרעה וכל המונו ישאר מושכב בתוך ערלים עם חללי חרב הנזכרים.
חתיתי – כתיב חתיתו והוא הנכון (שד״ל); נחם על מפלתו מאחר שלזמן מה הראה גבורתו בעולם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל