ויהי בשתי עשרה שנה וגומר בן אדם שא קינה על פרעה וגו׳ עד ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש: זכר הנביא שאחרי הנבואה הקודמת שבאה לו באחד עשרה שנה בחדש השלישי בא׳ לחדש באה לו נבואה אחרת ע״ז הענין עצמו של פרעה בשנת י״ב בא׳ לחדש שהיא שנה א׳ אחר החרבן, ובאו א״כ נבואות פרעה בשנה הי׳ ובשנה הי״ט שהיא שנת כ״ז למלכות נבוכדנצר ובשנה הי״א ב׳ פעמים ובשנה הי״ב ב׳ נבואות, וכבר זכרתי שלא כתבם הנביא כזמניהם שניבא אותם אלא כפי ענינם.

ובנבואה הזאת צוה ה׳ לנביא שישא קינה על פרעה כי לפי שבנבואה הקודמת ייעד על חרבן עמו והמונו ועל מפלת אליליו ואלהיו ועל חרבן עריו ומבצריו ועל שפלות כבודו והשפלת נצחונותיו צוה עתה שיקונן על פרעה עצמו במה שהוא מלך מצרים ושיאמר אליו ר״ל עליו, כפיר גוים נדמית ואתה כתנים ר״ל אתה חשבת בדמיונך שאתה כפיר גוים וכאריה בבהמות יער ואין הדבר כן כי אתה כתנים כלומר כתנים הגדול, או יהיה ענינו כתנים בימים כי הם רבים בימים רבים, ואומרו ותגח בנהרותיך פירש הרב ר׳ דוד קמחי כי ותגח הוא כמו ותוצי׳ כמו כי יגיח ירדן אל פיהו כלומר ותוציא מים בנהרותיך לשטוף אל היבשה וכן ותדלח מים ברגליך הוא כמו ותרפוש נהרותם ולי נראה כי ותגח הוא לשון נגיחה כמו כי יגח שור איש (שמות כא, כח) רוצה לומר ואתה כאחד מהתנינים בימים ובהיותך שמה תגח בנהרותיך רוצה לומר אתה מנגח לכאן ולכאן בתוך נהרותיך, ותדלח שהוא כמו ותרמוס מים ברגליך כי כשדורס אדם במים שאינם עמוקים שיוכל לגעת ברגלו בארץ מעלה טיט ומעכיר המים, והיה זה משל לפרעה שהוא התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו ונהרותיו הם משל לחיילותיו ולמצרים וארצו שמשם היה מנגח ימה וצפונה מלשון בך צרינו ננגח (תהלים מד, ו), ותרפוס נהרותם הוא משל לשאר הארצות והמלכיות שהיה נלחם בהם ומשחיתם, וכבר נטה יונתן לפי׳ הזה בותגח שתרגמו מענין מלחמות ואגח כמשרייתך ואזעתא עממיא בסמכותיה ואתחריב׳ מדינתהון.

ואחרי שאין אתה כפיר אלא תנים אפרוש עליך את רשתי בקהל עמים רבים והרשת הוא נכבוכדנצר מלך בבל וקהל עמים הם הכשדיים, והעלוך ר״ל מתוך יאוריך בחרמי שענינו ברשתי, והענין שיפול ביד נבוכדנצר ויוציאהו מתוך מצרים למלחמה וימות על פני השדה.

וע״ז אמר ונטשתיך בארץ על פני השדה אטילך ר״ל אשליכך ואז יבואו כל עופות השמים וכל חית הארץ לאכול לשבעה ממך.

ונתתי בשרך על ההרים רוצה לומר שהעופות והחיות ישאו את בשר המצריים לאכלה על ההרים, וימלאו הגאיות ממנה כי יהיו ההרים והגבעות מלאים מן הפגרים, ולפי שהיה למצריים גאה וגאון ודרך רע לכן אמר ומלאתי הגאיות רמותך שהוא כמו רוממות׳ שהרוממות שהיה לך יהיה מושלך בגאיות.

ולרוב דם ההריגה שיהיה שמה אמר והשקיתי ארץ צפתך מדמך וצפתך הוא מלשון צפו מים על ראשי (איכה ג, נד) ר״ל ארצך שצפין המים עליה להיותה ארץ מישור עתה אשקה אותה מדם חלליך ויהיה הדם צף עליה כמו המים, עד שגם ההרים והאפיקים ימלאו ממך רוצה לומר מפגריך ומדמך.

והרד״ק בשם אביו כתב שקרא את ארץ מצרים ארץ צפתך בעבור יאור מצרים שיוצא ומכסה את הארץ ולכן נקראה ארץ צפה כמו שנקרא ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש ונכון הוא.

(ז-ח) וכיסיתי בכבותך שמים רוצה לומר שהנר המאיר כשיכבה יעלה עשן והנר הגדול יעלה עשן גדול ולכן בדמותו את פרעה לנר גדול אמר וכסיתי בכבותך שמים שיכסה השמים מעשן וענן בכבות פרעה וממשלתו, והקדרתי את כוכביהם שמש וירח וכל מאורי אור, והדבור הזה כולו הוא על דרך ההפלגה והמשל מרוב הצרה שתבוא עליו כי כל מי שתבוא עליו צרה ידמה לו כל העולם בחשך ואפשר לפרש הפסוק הזה לא בדרך המשל אלא על הוראות השמימיות כי אין ספק שהשמש והירח וכל מאורי אור מורים על מלכי האדמה בהצלחתם ורעתם והקמתם והשפלתם, וכבר בארתי למעלה שהשמים יורו ויחייבו כפי המסודר אליהם מהשכלים המניעים אותם והמה יסדרו וינהיגו כפי הרצון האלהי השופע עליהם וכמ״ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו (לעיל א, יב), ולזה נאמר כאן שכאשר יכבה ויכלה ממשלת פרעה וכבודו הגרמים השמימיים יורו על השפלתו וזהו כסוי השמים וקדרת הכוכבים שלא יאירו אורם כלומר שלא ישפיעו טובה על מצרים וימשך מזה שאתן חשך על מצרים שהיא צרת נבוכדנצר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ואומרו והכעסתי לב עמים ענינו שעמים רבים כשישמעו שהחריב נבוכדנצר את ארץ מצרים יכעסו ויהיה לבבם סר וזעף מפחדם שככה יעשה להם והוא אומרו בהביאי שברך בגוים רוצה לומר כשידברו ויגידו שברך ורעתך בגוים. והמפרשים פירשו בהביאי שברך בגוים האנשים הנשברים והנגפים במלחמה שילכו בגוים עד הארצות אשר לא ידעו ויגידו חרבן מצרים.

וישומו עליו עמים רבים כי ישמעון ירגזון וישוממו מאותה שמועה ומלכיהם ישערו עליך שער רוצה לומר שגם המלכים יקבלו שער גדול שהוא כמו צער כשידעו מה שנעשה לפרעה וזהו בעופפי חרבי על פניהם ופירש הרד״ק עופפי בהבריקי ולהטי אותה על פניהם להפחידם ויותר נכון לפרשו מענין עופפות ותנועה, והחרב הנזכר כאן הוא נבוכדנצר כי כן קראו למעלה חרב השם יאמר שמלכי האדמה ישערו שער בלבותם בהניעי חרבי שהוא נבוכדנצר על פניהם, וחרדו לרגעים שרגע יחרד זה ורגע יחרד זה באומרו כל א׳ עלי יפול כאשר נפל על מצרים והוא אומרו איש לנפשו ביום מפלתך.

ולפי שאמר כל זה בדרך המשליי ביאר מיד הענין הנמשל בו והוא אומרו כנגד פרעה מלך מצרים חרב מלך בבל תבואך ולא מלך בבל בלבד יעלה עליך כי גם מלכים ושרים רבים יעלו עמו.

וזהו בחרבות גבורים אפיל המונך והם עריצי הגוים כולם רוצה לומר כשדים ואשורים ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל המונה שהם גבוריה ועמה.

והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים רוצה לומר שכל בהמה שהיתה גדלה על שפת היאור מסבת המים רבים שהיה מעלה נילוס באמצעות העשב שהיה מתגדל בארץ כולה תאבד ותמות, ולא תדלחם רגל אדם עוד רוצה לומר ולא תרמסם אותם השדות והיאורים עוד זמן רב לא רגל אדם ולא רגל בהמה כי בהיות האדמה שממה הב״ח הביתיים יתמעטו מאד.

ואמר אז אשקיע מימיהם כלומר שלא יעלו מי נילוס ויכסו את הארץ להרבות התבואה אבל יהיו המים שקועים ביאור ולא צפים ולא מתפשטים בארץ וזו היא קללה רבה למצרים, ולפי שהמים כשתעבור בהם רגל אדם ובהמה יהיו המים עכורים אמר שאז לא יהיה כן כי בעבור שלא ירמסם רגל אדם ורגל בהמה ילכו המים מהנהרות כשמן זכים ומזוקקים והוא אומרו ונהרותם כשמן אוליך.

ויהיה כל זה בסבת תתי את ארץ מצרים שממה והנה שוממותה תהיה ממלואה ר״ל מהעם הממלא אותה, ותהיה סבת השוממות ההוא בהכותי את כל יושבי בה ואז ידעו מצרים כי אני ה׳, ואין ספק שכל זה נאמר על חרבן מצרים שעשה נבוכדנצר והיא אשר התמידה ארבעים שנה כל ימי חיי נבוכדנצר ובנו אויל מרודך.

ועל זה אמר קינה היא וקוננוה רוצה לומר הנבואה הזאת עם היות שהיא נבואה מאת השם קינה היא וקוננוה שכל בני אדם ראוי לקונן אותה כפי גודל צערה, בנות הגוים והם שאר הארצות והמלכיות תקוננה אותה אבל לא יעשו הקינה על החרבנות שגם כן קרה להם כי זאת הקינה היא מיוחדת למצרים כפי יאוריו ולכן חזר לומר שנית על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה נאם ה׳. הנה נשלמו בכאן כל הנבואות שראה הנביא יחזקאל על חרבן מצרים בכל השנים האלה שזכר הכתוב בפרשיות האלו והוא החרבן שהיה קרוב לבוא על יד נבוכדנצר מלך בבל ומכאן ואילך יספר נבואה אחרת שראה מחרבן אחר שהיה עתיד לבוא על מצרים באחרית הימים:

ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש וגומר בן אדם נהה על המון מצרים וגומר עד סוף הנבואה ופרשת בן אדם דבר אל בני עמך: אחרי שראה הנביא קינת פרעה וחרבנו ע״י נבוכדנצר שראה אותה בשנת י״ב למלכות צדקיהו זכר שאחרי זה י״ד יום באותה שנה בחדש עצמו באתהו הנבואה להודיעו חרבן אחר שיהיה על מצרים, ולכן נאמר כאן השנה וימי החדש באומרו בחמשה עשר לחדש ולא זכר מה היה החדש ההוא לפי שהיה החדש שנזכר למעלה ונסמך על מה שכתוב שם, וענין הנבואה הזאת לדעתי לא שערו אמתתו המפרשים כלל והוא מה שבארתי במעין הי״א מספר מעיני הישועה שעשיתי בפי׳ ספר דניאל, והוא שקודם הגאולה אשר קוינוה עתידים הנוצרים בני אדום אשר בארצות המערב ורומי ואיטליא ללכת לכבוש את ירושלם ואת כל א״י שהוא כולו היום ממלכות מצרים וילכדו את ארץ מצרים ראשונה ויחריבו את מצרים ויהרגו המון רב ועם עצום בקרבה, וכן יכבשו הרבה מארץ ישראל, וכשישמעו שאר האומות מארצות המזרח והצפון שרובם הם היום ישמעאלים אכזריות הנוצרים אשר עשו במצרים ובארץ ישראל ושאר הארצות שילכדו יפחדו וירעדו מפניהם פן יתפשטו גם על ארצותם ויעשו בהם כמו שעשו במצרים, ועם זה יקנאו קנאה גדולה על היות הנוצרים לוקחים להם העיר ירושלם שגם היא בפני הישמעאלים מקום הקדושה ושער השמים, ועל זה נאמר בפרשה שזכרתי למעלה והיתה חלחלה בכוש כנפול חלל במצרים וגומר כוש ופוט ולוד וכל הערב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפולו שארץ הברית היא ארץ ישראל, ופרט אותה לפי שעליה ולכובשה תהיה עליית הנוצרים שמה ומפני זה יתקבצו העמים ממזרח ומצפון ויבאו על הנוצרים ויערכו אתם מלחמה קרוב לירושלם ויהרגו אלו באלו מכה רבה, והיתה להם עת צרה גדולה כי אז יתמו חטאים מן הארץ ותהיה נקמת ה׳ עליהם, והאשורים שהם היום מדת ישמעאל שהחריבו בית ראשון והגלו עשרת השבטים והנוצרים בני אדום שהחריבו בית שני, בהיותם לוחמים ומתקוטטים אלו עם אלו למשול על אדמת הקדש יקבלו בתוכה עונש ממה שעשו בה בימי קדם מקום הרשע שמה יהיה המשפט, וכבר העיר על כל זה דניאל בסוף נבואותיו כשזכר ממלך הצפון ומלך הנגב שאמר שם (דניאל יא, מב) וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה ומשל במכמני הזהב והכסף על חמודות מצרים, וזה כולו ממה שיעשו הנוצרים בארץ מצרים, ואמר עוד ושמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון והם שמועות אנשי המזרח ואנשי הצפון שיבואו להלחם על הנוצרים ולכן לא זכר מערב כי הנוצרים הם המערביים וכמו שפירשתי שם.

וע״ז באמת יחזקאל ניבא במקום הזה באמור השם אליו בן אדם נהה על המון מצרים כי עם שהנביא ישמח בחרבנם ואיבודם אמר לו נהה שענינו שא קינה, והוא שיאמר הדברים שיקוננו המקוננים עליהם, ואמר והורידהו אותה רוצה לומר שבדברו ונבואתו יספר ויגיד שאותה רוצה לומר בת מצרים ובנות גוים אדירים הם שאר האומות שיזכור אחר זה בפרשה ירדו אל ארץ תחתיות אל יורדי בור רוצה לומר שימותו חללים במלחמה ההיא ויפלו בשדה כמו חללים שוכבי קבר, כי בעבור ששאר העמים ההם יבואו לעזור למצרים ולנקום נקמתם לכן שתף הריגתם עם הריגת מצרים באומרו אותה ובנות גוים אדירים.

ואמר כנגד מצרים בפרט ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים רוצה לומר את מצרים היית מתפארת מכל האומות ועתה תרדי ותשכבי לארץ בהלחמך את ערלים שהם הנוצרים, כי מפני שהיו הנוצרים ערלי לב וערלי בשר וצפה הנביא ברוח נבואתו שבזמן ההוא יהיו בני מצרים ורוב אנשי המזרח והצפון נמולים כדת ישמעאל לכן קרא בנבואה הזאת את הנוצרים ערלים לאפוקי אנשי מצרים שלא יהיו כן.

ואמר בתוך חללי חרב יפלו להגיד שלא יחשבו שיעשו למצרים הנוצרים שביה וגלות כמו שעשה נבוכד נצר כי הם יכו את מצרים מכת הרג וזהו בתוך חללי חרב יפולו חרב נתנה מהנוצרים על מצרים, לכן אתם המצריים משכו אותה וקבלוה וכן כל המוניה של מצרים.

ולפי שיתקבצו המוני אומות המזרח וגבוריהם לעזור את מצרים ולנקום את נקמתו מיד הנוצרים הערלים לכן אמר בדרך המשל

וידברו לו אילי גבורים מתוך שאול את עוזריו כלומר שמן הקבר יהיו אילי הגבורים שהם חללי מצרים קוראים לו רוצה לומר בעדו שבעד מצרים יקראו את עוזריו שיבואו לנקום נקמתו והוא על דרך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד, י), ובעבור זאת הנקמה ירדו שכבו הערלים חללי חרב רוצה לומר שגם הערלים מחריבי מצרים יפלו חללי חרב באותה מלחמה, וזו היא כללות הנבואה הזאת רוצה לומר שהערלים יחריבו למצרים ויבואו עוזרי מצרים ויחריבו את הערלים ויחריבו גם העוזרים ההם שמה באופן שתהיה ההריגה עצומה מפה ומפה, ולכן אמר בדרך המשל ידברו לו כאילו חללי מצרים ידברו את עוזריו ויספרו להם צרתם ומה שעשו הנוצרים אשר בעבור זה באו העוזרים וירדו ושכבו גם הערלים חללי חרב. וביאר הנביא מי הם האומות אשר יבואו שמה באותה מלחמה בעזרת מצרים ושיפלו בה גם כן כי יפול עוזר ונפל עזור וע״ז אמר

שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו כולם חללים רוצה לומר שהיו האשורים סביבותיו של מצרים כי מתו בעבורם, והתבונן שלא קרא לאשור ערלים לפי שראה הנביא שבזמן ההוא יהיו כולם נימולים נכנסין בדת ישמעאל, ולפי שיהיה מפלת בני אשור בסבת מצרים לכן אמר סביבותיו קברותיו רוצה לומר שסביב מצרים יהיו קברות אשור לא שיהיו כולם באותו מקום שהיו קברות מצרים אבל שיתקרבו אליהם בענין ההריגה והוא אומרו כולם חללים הנופלים בחרב.

אשר נתנו קברותיה בירכתי בור ואין פירוש שאול וירכתי בור עונשי גיהנם כי אין הכונה בכאן דבר מזה אלא על המות והקבר כי הוא השאול והבור רוצה לומר הקבר ויהי קהלה סביבות קברתה, ונתן הסבה למה יפלו שם האשורים בחרב באומרו אשר נתנו חתית בארץ חיים רוצה לומר שהאשורים עשו שבר על שבר ומחתה רבה בארץ ישראל שהיא ארץ חיים בגלות עשרת השבטים ולכן יבאו לקבל עונשם שמה.

עוד אמר שם עילם וכל המונה סביבות קבורתה כולה חללים רוצה לומר שגם אנשי עילם שהוא מדי וכל המונה יבואו לאותה מלחמה בשמעם שמע מצרים וילחמו בנוצרים ויפלו גם הם בני מדי שם חללים בחרב והיה זה מפני שילחמו עם הערלים וירדו מאלו ומאלו אל ארץ תחתית שהוא הקבר והיה זה לעילם לפי שגם הם נתנו חתיתם בארץ חיים במה שמנעו בנין הבית ובענין המן ובדברים אחרים ולכן ישאו כלימתם אל יורדי בור.

ואומרו בתוך חללים נתנו משכב לה בכל המונה סביבותיו קברותיה כולם ערלים ענינו שבתוך החללים שבאותה מלחמה נתנו משכב לעילם בכל המונה והיו סביבותיו קברותיה של עילם ערלים מהנוצרים רבים הלוחמים בהם, כי אותם הערלים שהיו סביבותם היו כקבר לעילם לפי שיהיו אלו על אלו מושלכים על פני השדה, הנה א״כ לא אמר כולם ערלים חללי חרב על בני עילם אלא על הנוצרים הערלים באמת כי הם היו סביבותיו וקברותם של עילם והיה זאת ההריגה ג״כ לעילם לפי שנתן חתיתם בארץ החיים בהיותם מושלים בא״י, והסתכל שאמר אשר נתנו חתית בארץ חיים לפי שהם נתנו בעצמם המחתה לא״י וכן אמר על הערלים אשר נתנו חתיתם בארץ חיים במה שהחריבו בית שני הרומיים והגלו את ישראל מעל אדמתם, אבל בעילם שלא הרעו לישראל בכוונה מרשעתם אלא ששמעו למלשינים ולמוסרים והם צוו לעכב ולמנוע בנין הבית לא אמר בהם אשר נתנו חתיתם אבל אמר כי ניתן חתיתם בארץ חיים כאילו הם לא נתנו בעצמם המחיתה אבל ניתנה בשמם ולכן נענשו כפי חטאם וישאו כלימתם אל יורדי בור בתוך חללים ניתן עילם בעבור זה.

עוד אמר שם משך תובל וכל המונה סביבותיו קברותיה כולם ערלים וגו׳ ואם היו משך ותובל מארצות מצפון מבני יפת כדברי המפרשים הנה הם בלא ספק גויי גוג ומגוג כמ״ש אח״ז בן אדם שים פנך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותובל שגם הם יבאו לזאת המלחמה, ויהיה לפ״ז פי׳ הכתוב הזה שגם משך ותובל יבאו לאותה מלחמה ויהיו סביביו של מצרים וגם יהיו קברותיה של משך ותובל הערלים הנוצרים מחללי חרב כי קרה להם כמו שקרה לעילם שמתו במלחמה והיו קברותיהם הנוצרים הערלים שהיו חלליהם סביבותיהם, והיה זה למשך ותובל לפי שגם הם נתנו חתיתם בארץ חיים כי הם באו עם נבוכדנצר להחריב בית ה׳, ולכן יהיה מעונשם שימותו חללים אבל יוסף בן גוריון כ׳ בספרו ממלחמות בית שני וז״ל שמבני יפת הם בצרפת על נהר סיינ״ה מהם בארץ בריטאני״א על נהר ליר״א ובני תובל הם בפיש״א ובני תיר״ס הם האינגליש״י ובני אשכנז הם בני אלימאני״א והכתיים הם הרומיים החונים בבקעת קאמפאני״א על נהר טיבריא״ו ובני תרשיש ישבו בטושקאנ״א ויהיו גבולם עד נהר טיבריא״ו ובני יון ארצם ידוע וכן בני תוגרמה שהם עשרה כמו שזכר, וכ״ז ממה שיורה שבני יפת נתישבו בחלק האיאורופ״א, ושמשך ותובל הם היום מכלל הנוצרים, ואפשר שגוג ומגוג והנוצרים ג״כ כולם היו ממשך ותובל ונתפרדו לגויהם ונשאר חלק מהם במזרח והשאר פנה למערב ולכן נאמר בענין גוג נשיא ראש משך ותובל אולי ששם נתישבה בן הבכור. וכבר יסכימו כל המספרים בספרי דברי הימים אשר לרומיים שבני נח חלקו ביניהם את הארץ שראו בחכמתם שהיתה עתידה להתישב ושנפל חלקו של שם בארץ האשיא״ה שנקראת כן על שמו וחלקו של חם באפריק״ה ושיפת לקח לו האיאורופ״ה והיא נתחלקה לבניו ותובל ירש את ארץ ספרד וצרפת ומהם עברו הים אל אי קצה הארץ הנקרא אינגלאטיר״א, ומפני זה הרשום בכתב אמת משך ותובל הם היום מכלל הנוצרים. ויהיה ענין הכתוב הזה שאחרי שזכר ענין אשור ועילם אשר יבואו לעזרת מצרים להלחם עם הנוצרים זכר אומות הנוצרים שיהיו באותה מלחמה, וראשונה זכר מהם משך ותובל שיפלו שם חללים כשאר האומות ועליהם אמר כולם ערלים מחללי חרב ר״ל שהם כולם ערלים והם יהיו מכלל חללי חרב שימותו שמה לפי שנתנו חתיתם בארץ חיים והוא חרבן בית שני שהחריבו הרומיים.

ואמנם אמרו ולא ישכבו את גבורים נופלים מערלים ענינו כפי זאת הכוונה שגם אלה משך ותובל בהיותם נופלים חללים לא יהיו נקברים בכבוד כמו שהיו נקברים גבורים רבים שכבר מתו מן הערלים ונקברו בכבוד בכלי מלחמתם וחרבותם תחת ראשיהם כי כן יקברו הנוצרים את הגבורים והפרשים לכבוד ולתפארת, לא יזכו לדבר מזה משך ותובל אבל תהיה עונותם על עצמותם ויקבלו גמול מה שעשו והוא שגם הם לא נתנו קבורה וכבוד לבני ישראל במלחמותם והוא אומרו כי חתית גבורים בארץ חיים רוצה לומר כי מחתה רבה עשו הם גם כן לגבורי ישראל ויהודה בארץ חיים ולכן ראוי שיעלו הם שמה כפגר מובס ויענשו מדה כנגד מדה.

ואומרו ואתה בתוך ערלים תשבר פירשו המפרשים על פרעה, ואינו נכון כי הדברים היו עם משך ותובל שנתנו חתית גבורים בארץ חיים וכנגדם אמר ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את חללי חרב רוצה לומר לכן כאשר עשית יעשה לך שאתה בתוך ערלים תשבר כמו שנשבר ישראל בתוכך ותשכב את חללי חרב שלא תקבל קבורה בכבוד אלא משלך ארצה עם חללים רבים: וממה שזכר הנביא בכאן יתבאר אמתת מה שפירשתי בענין גוג ומגוג שלא תהא ביאתו להלחם עם ישראל בלבד אלא להלחם עם בני אדום הבאים בארץ הנגב ובארץ הצבי וכמו שיתבאר אחר זה:

ואחרי שזכר משך ותובל שהם מכלל הנוצרים זכר אדום מלכיה וכל נשיאיה שהוא רומ״י וכל נשיאי איטלי״א, ולפי שהרומיים היו הגבורים אשר מעולם לכן אמר אשר ניתנו בגבורתם את חללי חרב רוצה לומר שבסבת גבורתם יהיו נתונים עם חללי חרב שימותו במלחמה, ולפי שהם מכלל הנוצרים אמר המה את ערלים ישכבו את יורדי בור.

ואומרו שמה נסיכי צפון כולם וכל צידוני המפרשים פירשו נסיכי צפון על מלכי בבל וצידונים אמרו שהם מארץ צידון, ואני אחשוב שנסיכי צפון וכל צידוני הם משפחות האשכנזים ואנשי אונגריאה פולוניא ובוהימיא ורושייא שהם כולם לצד צפון, וגם אנשי אינגלטיר״ה ושקוצי״א שהם צפוניים באמת, וקראם מפני היותם טורפים וחומסים צידוני מלשון צייד והם כולם מכלל הנוצרים ולא יוכללו בשם אדום אשר יוחס לרומי ולאנשי איטלי״א וצרפת וספרד שיהיו עיקר המלחמה הזאת ומפני הדת יבאו בעזרת בני אדום לכבוש את ארץ ישראל, ולפי שהם עם גבור ואיש מלחמה לכן אמר עליהם אשר ירדו את חללים בחתיתם מגבורתם בושים רוצה לומר שיבושו מגבורתם וישכבו הערלים ההם עם שאר חללי חרב שימותו שמה במלחמה וישאו כלימתם את יורדי בור, ומפני שאלה לא היו בחרבן בית ראשון ולא בחרבן בית שני לכן לא נאמר בהם שנתנו חתיתם בארץ חיים כמו שאמר בשאר האומות: אמנם לא נאמר באדום אשר נתנו חתיתם לפי שענין המלחמה הזאת לא תהיה רק על ביאת אדום לכבוש את ארץ ישראל והיה אם כן הדבר מבואר שנתנו חתיתם בארץ חיים.

ואמנם אומרו אחר זה אותם יראה פרעה ונחם נראה לי שהוא חוזר לכל הערלים שזכר למעלה משך ותובל ואדום ונסיכי צפון שהם הנוצרים כולם שבראות פרעה בקבר אשר הוא שהם גם כן חללים ינחם על רעתו וממה שעשו לו בראותו שכבר לוקחה נקמתו מהם, וזהו אותם יראה פרעה ונחם על כל המונה לפי שהיו חללי חרב פרעה וכל חילו על ידי הנוצרים הערלים.