Sing, O righteous, to Hashem; praise is fitting1 for the upright.
1. fitting | נָאוָה – See Ibn Ezra and Radak that the word's root is either "אוה", to desire, or "נאה", to be comely. If the latter, the clause would read: "praise is beautiful for the upright". Regardless, there is some ambiguity in the connotation of the clause. It can mean either that it is nice and proper that the upright should praise God (Radak, Sforno), or alternatively, that the righteous are themselves worthy and befitting of praise (Malbim).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Give praise, O righteous, in the presence of the LORD; praise is seemly for the upright.
רננו צדיקים בה׳ – זה שאמר הכתוב (שיר ד׳:י״א) נופת תטופנה שפתותיך. אמר הקב״ה אני אוהב לשמוע את קולך. בין משבחת בין מרננת אל תמנעי קולך. (שם ב׳:י״ד) כי קולך ערב. אמרו לפני הקדוש ברוך הוא יעקב מרנן על מי לא עלי בשפתיו שמחה היא לי בין משבח בין מרנן. וכן הוא אומר (ירמיהו ל״א:ו׳) רנו ליעקב שמחה. וכן הוא אומר (שיר ד׳:י״א) נופת תטופנה שפתותיך כלה. בלשונך דבש וחלב תחת לשונך. בחכך (שיר השירים ז׳:י׳) וחכך כיין הטוב. בגרונך (תהלים קמ״ט:ו׳) רוממות אל בגרונם. הכל מרננים. צדיקים מרננים שנאמר רננו צדיקים. ורשעים מרננים. את מוצא בפרעה כיון שבאו משה ואהרן התחיל אומר (שמות ט׳:כ״ז) ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים. אבל אין הרשעים מרננין לפניו עד שמביא עליהם מכות. אבל הצדיקים אינן כן רננו צדיקים אל ה׳ אין כתיב כאן אלא בה׳. בזמן שהן רואין מיד מרננין. שנאמר (שם י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה. מיד (שם ט״ו:א׳) אז ישיר משה. וכן הוא אומר (ויקרא ט כג-כד) ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד. ותצא אש מלפני ה׳. מיד (שם) וירא כל העם וירונו. וכן הוא אומר (דברי הימים ב ז׳:ג׳) וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה׳ על הבית. לכך אמר דוד רננו צדיקים בה׳. הכל מרננין לפניו. שמים וארץ מרננים. שמש וירח מרננים. וכוכבי אור מרננים. המלאכים מרננין וכן הוא אומר (תהלים קמ״ח:ב׳) הללוהו כל מלאכיו. אף על פי שהכל מרננין לפניו רינון של צדיקים ושל ישרים נאים מן הכל. שנאמר רננו צדיקים. הודו לה׳ בכנור. שירו לו שיר חדש. למי שעשה חדשה שהניח שמים ושיכן בארץ. שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש.
רמז תשכ
רננו צדיקים בה׳ – רננו צדיקים אל ה׳ אין כתיב כאן אלא בה׳, בזמן שהם רואין אותו מיד מרננים, וכן אתה מוצא וירא ישראל את היד הגדולה מה כתיב שם אז ישיר משה, וכה״א ותצא אש מלפני ה׳ וירא כל העם וירונו, וכה״א וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה׳ וגו׳.
לישרים נוה תהלה זה דוד ומשה שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם, דוד כתיב טבעו בארץ שעריה, ומשה דאמר מר משנבנה בית המקדש ראשון נגנז אהל מועד קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו, היכן אמר רב חסדא תחת מחילות של היכל.
צדיקים! רננו בתודה לה׳. כי כמה טוב שה׳ משבח את הישרים.
שירו צדיקים בתודה לה׳ כי הישרים כמה נאוה להם תהלתו.
רננו צדיקים בייי
ונאוה פי קו׳ נאוה תהלה מנפעלה ואלמנפעל ומראיך נאוה (שיר השירים ב:יד). וקד קיל אנפעאל נאוה קדש ייי (תהלים צג:ה) ואן כאן טֺאהר אלאלף ולו כאן לינא לכאן מתֺל נאוה תהלה ולו טֺהרת אלף נאוה תהלה לכאן איצֺא מתֺלה אﹶלٓא תרי אן כי לא נעשה כפסח הזה (מלכים ב כג:כב) אלדֺי הו אנפעאל מסאוי לכל נעשה במרחשת (ויקרא ז:ט) אלדֺי הו מנפעלה לאנה צפה ללמנחה אלמתקדם דֺכרהא [38 ב] [... ...] וקול [מנפ]עלה עלי אלבנא לי [...] אלמעני לאנא נפסרהמא עמל ומעמולה אי צנע ומצנועה.
Nāwâ in the verse “that the upright acclaim Him” is a Nip̄ʿal (i.e., passive) and the passive participle is “for your voice is sweet (Nāwę)” (Song 2:14) and it states in the passive form “holiness befit (Naʾawâ)” (Ps. 93:5) with a visible ʾ (ʾālęp̄). If not, then (the ʾ (ʾālęp̄) of “Nāwâ” is quiescent and if not but it is visible as in Nāwâ(Ps. 33:1), it is also (a Nip̄ʿal). Do you not see “No the passive sacrifice had not been offered (Naʿasâ) in this manner” (II Kings 23:22) which is a Nip̄ʿal identical to “any that is prepared (naʿasâ) in a pan” (Lev. 7:9) which is a passive participle, as it describes the offering (minḥâ) previously cited [… …] and is written as a passive participle following the morphological pattern … the meaning (i.e., II. Kings 23:22, Lev. 7:9) for we explained them as toil and be form, as in made and be made.
רננו צדיקים – השמיעו קול.א
ונאוהב – מגזרת תאוה, והנו״ן לבניין נפעל, על משקל וכל נעשה במרחשת (ויקרא ז׳:ט׳).
ויש אומרים: כמו: נאה בלשון תלמוד.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״קול״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״נאוה״.
REJOICE IN THE LORD. Rannenu (rejoice) means, make your voice heard.1
The word navah (comely) is related to the word ta’avah (desire).2 Its nun is the nun of the nifal form. Ta’avah follows the paradigm of na’asah (dressed)3 in and all that is dressed (na’asah) in the stewing-pan(Lev. 7:9). Others say that navah is similar to the Talmudic word na’ah (comely).4
1. Ibn Ezra renders rannenu as, shout. He interprets our clause as follows: Shout joyfully to the Lord, or Shout joyfully invoking God’s name. (See Radak).
2. According to this interpretation our clause should be rendered: Praise is desirable for the upright.
3. Na’aseh (dressed) is a nifal. Its nun is the nun of the nifal.
4. In other words navah means, comely. Its root is nun, alef, heh.
רננו צדיקים בי״י לישרים נאוה תהלה – בי״ת בי״י במקום למ״ד וכן: ושלח את השעיר במדבר (ויקרא ט״ז:כ״ב). או תהיה הבי״ת כמשמעה ופירושה: רנתכם ותהלתכם בו תהיה ולא בזולתו.
נאוה – האל״ף נחה ושרשו אוה. וכן: נאוו לחייך בתורים (שיר השירים א׳:י׳), לא נאוה לכסיל תענוג (משלי י״ט:י׳), לא נאוה לנבל שפת יתר (משלי י״ז:ז׳). ובכלם האל״ף נחה חוץ מן לביתך נאוה קדש (תהלים צ״ג:ה׳) שהאל״ף נעה. והסכימה דעת המדקדקים שהאל״ף שרש והיא פ״א הפעל, והנו״ן לבנין נפעל. ויתכן שהנו״ן שרש ושרשו נאה, ובא בהראות למ״ד הפעל בשקל נאוה.
ורבותינו הרגילו בדבריהם בזה הלשון בשרש נאה. ידמה כי כן הוא השרש אצלם באמרם (מכלתא מסכתא דשירתא ג. תלמוד בבלי שבת קל״ג:): לולב נאה. (בבלי יומא פ״ו.): כמה נאים מעשיו, וזולת זה הרבה. ופירוש הענין: יפה, כלומר: לצדיקים ולישרים טוב ויפה לרנן ולהלל לי״י כי הם המבינים והמשכילים בפעל י״י ובמעשי ידיו ובחסדיו עם ברואיו. ובזה השתדלותם, לא בתאות העולם, ולפיכך אמר כי להם הוא נאה השבח שישבחוהו לפי מה שיכירו במעשיו, כמו שהולך ומספר בזה המזמור.
רננו צדיקים כלומר, שתשמחו ותגילו באל, או עניינו שכל שיריהם יהיו בה׳ לא בדבר זולתו. ואמר לישרים נאוה תהלה כלומר, לחכמים שמכירים נפלאות הבורא ונסיו יאות להלל לפניו.
(הקדמה) בזה המזמור אמר לישראל, שאף על פי שהאל יתברך ברא האדם ׳בצלמו כדמותו׳ באופן שכל המין האנושי מוכן לעבודתו, הנה האומות סרו מזה - ולא יענישם בעולם הזה, אבל מיפר קצת מחשבותם להסיר איזה קלקול רב נמשך מהם - אמנם בחר בישראל וציוה שילכו בדרכיו, ויעניש כל פרטי מהם בסורו מזה. ובכן אמר:
(א)[רננו צדיקים בה׳]. ׳רננו׳ ושמחו, אתם צדיקי הדור, ׳רננו בה׳ ׳ להללו, כי אמנם לישראל1 - לישרי לב שהבינו אמיתת תורתו, נאוה תהילה - שיהללוהו בכל לב2:
1. נדצ״ל לישרים ויל״ע כת״י.
2. כיון שמכירים בגדולתו מתוך העיון בתורה.
רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳ וגו׳. אמר הגאון, שזה המזמור הוא סוף המזמור הקודם, לפי שאמר לעיל (תהלים ל״ב:י״א) ל׳צדיקים׳ המשכילים שישמיעו ל׳ישרים׳ שמה שה׳ מביא רעה על האדם – לטובתו הוא [עושה], חזר ואמר רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳, והשמיעו לַיְשָׁרִים כי להם נָאוָה תְהִלָּה – להלל תמיד ולברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה1:
1. ע״פ ברכות (ט׳:ה׳), וכמבואר בפרק הקודם שאין ה׳ מביא על האדם רעה אלא לטובתו.
נאוה – מלשון נאה ויפה.
בה׳ – במהללי ה׳.
נאוה תהלה – להם נאה להלל לה׳ כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו.
רננו – המזמור הזה נתחבר אל הענין הראשון, באר בו כי ה׳ מנהיג את עולמו בשני מיני הנהגות, שהיא הטבעיית המיוסדת על חקים קבועים בלתי משתנים, וההנהגה ההשגחיית שהיא נוהגת לפי מעשה בני אדם טוב או רע, ובאר ענין ידיעת ה׳ וההשגחה, ובפרטות מן ההשגחה המיוחדת על יראי ה׳ וחושבי שמו רננו – הנה בסיום המזמור הקודם אמר שמחו בה׳, וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב – כי הישרים הם מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים, שהם לבם ושכלם הולך ישר ואינו מסתפק כלל ואינו נוטה כלל מדרכי ה׳, וזה מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים שעושים מעשה הצדק בפועל אבל עוד לא שבו מן המלחמה הפנימית, הן מלחמת שכלם בעניני האמונות והדעות, הן מלחמת יצרם במעשים ופעולות, ע״כ צוה שהצדיקים ישמחו בלב, ומוסיף לישרים שירננו בפועל, ובמזמור זה שיברר מהשגחת ה׳ הפרטית מוסיף שהצדיקים יבואו למדרגת הישרים וירננו בה׳, ולישרים להם נאוה תהלה הם יתהללו בה׳, ולהם נאוה התהלה, באשר הם השיגו האמת תמיד ולא הסתפקו כלל, וזה כולל שהם יספרו תהלת ה׳, וגם להם עצמם מגיע תהלה על יושר שכלם ועל שהשיגו את האמתיות.
רננו צדיקים בה׳ – בעבור כי הוא לכם אל אמת ובעל חסד.
בנבל עשור – נבל משרש נבל הקרוב לנפל, רק שזה הוראתו ירידה בכח והראשון יורה ירידה לאט לאט, הוא שק של עור שנופחים בתוכו וע״י נקבים משמיע קול, ונבל עשור אולי הוא בעל עשרה נקבים שמהם משמיע עשרה קולות.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Give thanks to Hashem with the lyre; with the harp1 and ten stringed instrument,2 sing to Him.
1. harp | בְּנֵבֶל – It is difficult to identify the various instruments mentioned in Tanakh; the suggestions mentioned here are not definitive. R. Moshe ibn Chiquitilla, for example, suggests that a "נֵבֶל" is a wind rather than a string instrument; he apparently assumes that since elsewhere a "נבל" refers to a bottle or jar made out of skin, here it might be an instrument made of skin which is blown.
2. with the harp and ten stringed instrument | בְּנֵבֶל עָשׂוֹר – See Radak that the phrase should be read as if written "בְּנֵבֶל ועָשׂוֹר" (with a conjunction), pointing to Chavakkuk 3:11 (שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ) as another example where the conjunctive "vav" is assumed. Alternatively: "a ten stringed harp" or "ten holed wind instrument" (Moshe ibn Chiquitilla; and see previous note).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Give thanks in the presence of the LORD with the lyre; with the harp of ten strings give him praise.
הודו לה׳ בכנור בנבל עשור זמרו לו – תניא רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע ושל ימות המשיח ח׳ שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור, ואומר הודו לה׳ בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש, ולעוה״ב איידי דנפישי הימין דידהו נפיש קליה כנבל וקרו ליה נבל. ד״א עלי נבל עלינו להתנבל עליה בימי הגזרה, עלי עשור עלינו לקבל עשרת הדברות, עלי הגיון בכנור רשב״ל אמר בשמחה, ורבנן אמרי שלא באנגריא. שירו לה׳ שיר חדש בלשון זכר (כתוב ביהושע ברמז ב׳).
ואת׳נו בחמדה עלי קיתאר ועוד עשאדי מג׳דוה.
ותשנו [פעם שניה] בתודה על כינור ועל ״עוד״ [כלי נגינה] בעל עשרה מיתרים תשבחו אותו.
ועוד הוסיפו לספר תהלתו עלי כנור ונבל עשור זמרו לו. כאן ולקמן קמז ז תרגם כנור ״קיתאר״ ונבל ״עוד״. ולקמן קמד ט תרגם נבל ״צנג״ ובפרק קנ תרגם כנור ״עוד״ ועוגב ״קיתאר״ ובבראשית ד כא תרגם כנור ״טנבור״ והוא הג׳רטר ובפרט בן ארבעה מיתרים. וכל שלשת הכלים האלה ממשפחה אחת שכולם כלי פריטה. וראה לקמן צב ד.
And a “bagpipe (Neḇęl ʿassôr)” is a skin flask which he played with ten fingers which is moved back and forth over its ten holes.
בנבל עשור – של עשר מיני נעימה.
with a lyre of ten melodies Heb. בנבל עשור, of ten kinds of melody.
הודו – בנבל עשור – אמר ר׳ משה: נבל שיש בו עשרה נקבים.
ולא דבר נכונה, כי בנבל כלי בפני עצמו, גם כן עשור כאילו אמר בנבל בעשור, על דרך: כרעא כאח לי (תהלים ל״ה:י״ד), וכמוהו: ככבש אלוף (ירמיהו י״א:י״ט) – ככבש כאלוף, כי הכ״ף ישמש בעבור שנים, כדרך: בי״ת באל שדי (שמות ו׳:ג׳), יעשה חפצו (ישעיהו מ״ח:י״ד). והעד שהם שנים: עלי עשור ועלי נבל (תהלים צ״ב:ד׳).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״כרגע״.
GIVE THANKS UNTO THE LORD WITH HARP. Rabbi Moses says that nevel asor (psaltery of ten strings)1 refers to a jar like musical instrument2 that has ten holes. However, he is incorrect, for the terms nevel (psaltery) and asor (ten strings) refer to different musical instruments.3 Our text should be interpreted as if written be-nevel, be-asor (with psaltery, with a ten stringed instrument).4 It is like ke-re’a ke’ach li (like my friend or like my brother) (Psalms 35:14).5 The phrase ke-keves alluf (like a docile lamb) (Jer. 11:19) is similar. The latter is to be interpreted as if written, ke-keves ke-alluf (like a lamb, like cattle), for the kaf applies to both words as in the case of the bet in be’el Shaddai (as God Almighty) (Exodus 6:3)6 and the bet of be-bavel (on Babylon) in shall perform His pleasure on Babylon(Isaiah 48:14).7 The verse, which reads With an instrument of ten, strings (ale asor) and with psaltery (navel) (Psalms 92:4), proves that nevel and asor are two different instruments.8
1. Nevel asor (psaltery of ten strings) literally means, a psaltery of ten. Rabbi Moses claims that ten is short for ten holes.
2. A nevel is a bottle or jar made out of skin. According to Rabbi Moses, the musical instrument bearing this name is a wind instrument made out of skin.
3. Ibn Ezra does not believe that nevel is connected to asor. He reads our phrase as follows: be-nevel, [be-] asor.
4. According to Ibn Ezra our clause reads: Sing praises unto Him, with psaltery, with a ten [stringed instrument].
5. Translated lit. Friend and brother do not refer to the same person.
6. According to Ibn Ezra, the bet of be’el also applies to the word shemi that follows the word Shaddai. Thus Ibn Ezra reads Exodus 6:3 as if written, be’el Shaddai u-ve-shemi YHVH (with the name El Shaddai and with the name YHVH). See Ibn Ezra on Exodus 6:3.
7. According to Ibn Ezra the bet of be-bavel (on Babylon) also applies to the word kasdim (Chaldeans) that follows. Thus the word kasdim in Isaiah 48:14 is to be rendered be-kasdim (on the Chaldeans). The verse is to be translated as follows: He whom the Lord loveth shall perform His pleasure on Babylon, and show His arm on the Chaldeans; rather than He whom the Lord loveth shall perform His pleasure on Babylon, and show His arm Chaldeans.
8. Lit. “That they are two.”
הודו לי״י בכנור – כי כלי הנגון מעוררים הנפש החכמה ועוזרים אותה.
בנבל עשור זמרו לו – חסר וא״ו השמוש והוא כמו: בנבל ועשור. וכן: שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), והדומים להם. ועשור הוא כלי נגון שיש לו עשרה יתרים לפיכך נקרא עשור. וכן: עלי עשור ועלי נבל (תהלים צ״ב:ד׳).
ואמר הודו לה׳ בכנור ע״ש שהשירים היו נאמרים על כלי שיר. ואמרו בנבל עשור הוא כמו בנבל ועשור, ע״ד שמש ירח (חבקוק ג, יא), ועשור הוא כלי ניגון בעל עשרה יתרים.
הודו [לה׳]. על מה שהיטיב: בכינור. שיקבץ שם העם1:
1. אולי מפרש ׳כינור׳/ שם מקום? ולהלן בכ״מ מפרש ׳מחול׳ קיבוץ העם, אבל לא כינור.
(ב-ג)הוֹדוּ לַה׳ וגו׳, שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ. כבר אמרו ז״ל (שמו״ר כ״ג:י״א) שכל מילת ׳שיר׳ היא לעתיד לבוא, שהוא עולם ההַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ, וגם פה אמר שִׁירוּ לוֹ ׳שִׁיר׳ חָדָשׁ שהוא בעניין ההשכלה כמו שאמרנו, הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה1:
1. שם איתא: ׳כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות וכו׳, אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו וכו׳, באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר שירו לה׳ שיר חדש׳. וכעין זה במכילתא (בשלח שירה א) ובשהש״ר (א א) שלשון נקבה מורה על דבר שיחזור לקדמותו כנקבה שחוזרת ומתעברת, וראה מש״כ רבינו בישעיה (ל כט). אך מלשונו כאן נראה שמפרש דמיון עולם הבא לזכר מפני שהוא רוחני, ועולם הזה החומרי לנקבה, שהחומר והצורה נמשלו לזכר ונקבה, ראה מו״נ (ח״ג פ״ח). ובנדפס פירש ׳שיר חדש – בבוא המשיח׳.
בנבל עשור – כמו ועשור והיא כלי זמר בעלת עשר נימין.
בנבל עשור – נבל אשר לו עשרה יתרים, ואמר עלי עשור ועלי נבל, רצונו לומר נבל עשור ונבל סתם.
הודו, זמרו – הודאה על הטובה, זמר ספור שבחיו, וכן למעלה (ל׳) זמרו לה׳ חסידיו והודו, וע״ל (ז׳ י״ח).
הודו – (פסוקי המאמרים האלה מסודרים זה מול זה בצלעות מקבילות),
א. שיודו לה׳ על ההנהגה הטבעיית הסדורה מששת ימי בראשית חק נתן ולא יעבור, וצוה שיודו לה׳ ע״ז בכנור, ויזמרו גבורותיו בנבל עשור – שהכנור הוא ציון אל ערך העולמות זל״ז שכולם ערוכים על פי חקי המוסיקא ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, כמו שכתבתי שם בפי׳ הכתוב הזה והיו מנגנים בנבל עשור על ציון הגלגלים שהם עשרה לפי תכונת הקדמונים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Sing to Him a new song; play well, with shouts of joy.1
1. shouts of joy | בִּתְרוּעָה – Or, similarly: "with blasts of joy". The word "תְרוּעָה" can refer to human cries of either joy or distress (see Yehoshua 6:5, Shemuel I 4:5) or to the sounds made by a horn instrument (see Vayikra 25:9 and Bemidbar 10:5). Here it might take either meaning.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Give praise in the presence of the LORD with a new song; praise1 well with a shout.
1. Praise: play.
וג׳דדו לה פי כל וקת אלתסביח וג׳דו אלאלחאן בג׳לבה.
וכל זמן תחדשו את התשבחות. ותטיבו את הלחנים בהרעשה.
שירו, וחדשו לפניו בכל עת אשר השיר והטיבו את הנגינות על ידי תרועה. וכבר כתב רבינו בפירושו לקמן צח כי כל מקום שנאמר שיר חדש פירושו שאותו השיר נאמר בתדירות או לעתים קרובות.
שירו לו – בעבור שנים, כאילו כתוב הטיבו נגן לו בתרועה, כדרך: אל באפך תוכיחני (תהלים ו׳:ב׳).
אנגן – שם הפועל.
א. ביאור זה מופיע רק בכ״י פרמא 2062. הוא חסר בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896.
SING UNTO HIM A NEW SONG. The word lo (unto him) is to be read as if written twice. Our verse is to be read as if written, Play skillfully unto him amid shouts of joy.1 Our verse is like, Rebuke me not in Thine anger, Chasten me not in Thy wrath2(Psalms 6:2).3
1. In other words hetivu naggen (play skillfully) is to be interpreted as if written, hetivu naggen lo (play skillfully to Him).
2. Translated lit.
3. Wherein the second part of the verse repeats the first half.
שירו לו שיר חדש חדשו לו שיר תמיד.
הטיבו נגן בתרועה – בפה וביד השתדלו לרנן לו:
ואמר שירו לו שיר חדש כלומר, מוסף על השירים הרגילים בכל יום, שירו לו שיר חדש בפרט כל נס ופלא שהוא עושה לכם. היטיבו נגן בתרועה כלומר, בהמיה ובפירסום, או הזכיר תרועה כשאר כלי השיר.
שיר חדש. בבוא המשיח1: בתרועה. על שינצח אז ויכרית האומות:
1. ׳שיר חדש׳ הוא עניין השייך רק לעתיד לבוא, כמבואר בשמות רבה (כג יא) ׳כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות וכו׳, אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו וכו׳, באותה שעה אומרים שיר - לשון זכר, שנאמר שירו לה׳ שיר חדש׳. וראה מש״כ רבינו בישעיה (ל כט).
שיר חדש – מורה על דברים שלא נעשו כמוהם עוד (ישעיהו מ״א ט״ו, לקמן מ״ב ד׳, צ״ו א׳, צ״ח א׳, קמ״ט א׳).
שירו לו – זאת שנית תשירו לו בכל עת שיר חדש – על ההנהגה ההשגחיית שהיא אינה קבועה לפי חקי הטבע רק משתנית ומתחדשת תמיד לפי מעשה בני אדם הבחיריים, שלפיהם יחדש ה׳ נפלאותיו אם לחסד אם לשבט ויחודש השיר לפי חידוש המעשים, ובזה הטיבו נגן בתרועה – שהתרועה תורה על התהוות ענין חדש ועל התגלות ה׳ לשפוט את הארץ.
בתרועה – שם זה שרשו ריע מורה הרמת קול בפה או בכלי, וכאן מוסב הוא אל שיר ונגן, ומזמור זה כמו באור לקודם המסיים שמחו בה׳ וגו׳, וסימן ל״א (כשל בעוני כחי, בידך אפקיד רוחי) באור לסימן ל׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For the word of the LORD is right, and all his deeds are reliable.
אן אמר אללה למסתקים, וג׳מיע עמלה באמאנה.
כי מצות ה׳ ישרה. וכל מעשיו בנאמנות.
כי – דבר י״י – גזרותיו שגזר, ונקראו דברים שהכל על ידי המלאכים שהם עושי רצונו, וככה הודו כל הנביאים גם חכמי הלב.
וטעם רננו (תהלים ל״ג:א׳) ושמחוא עם זה הכתוב כי הצדיקים בשמחה וברננה לעולם ואינם מתעצבים על מה שגזר עליהם השם כי הכל ישר ואמונה.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״וטעם שמחו״.
FOR THE WORD OF THE LORD IS UPRIGHT. The reference is to the decrees that the Lord decreed. They are called God’s words1 because all of the Lord’s edicts are executed by the angels who do God’s will.2
All the prophets and similarly all intelligent people give thanks to God in this way.3 Rejoice with what is here written because the righteous are happy and break forth in song.
The righteous are never sad regarding what God decreed upon them, for all of God’s decrees are upright and faithful.
1. Lit. “The words.”
2. God’s word is a metaphor for God’s will.
3. By saying, For the word of the Lord is upright etc.
כי ישר דבר י״י וכל מעשהו באמונה – גזרות האל ומשפטיו ישרים והכל באמונה ואין עול, כמו שאמר משה רבנו, עליו השלום: אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברים ל״ב:ד׳). והצדיקים והישרים יכירו ויודו צדקו וישרו. ואם יבואם מקרה רע ופגע ישבחו לאל ויודו צדקו וישרו ויכירו כי לטובתם הוא, ומה שעושה האל באמונה הוא עושה. וכשיכירו כל זה ישבחו בשמחה ובטוב לבב1 על הרעה כמו על הטובה (משנה ברכות ט׳:ה׳), כי הרעה טובה היא אצלם (בבלי ברכות ס׳:). וכן אמר הנביא: אודך י״י כי אנפת בי (ישעיהו י״ב:א׳). ואמר דוד: חסד ומשפט אשירה (תהלים ק״א:א׳).
כי ישר דבר ה׳ כלומר, כשהאל שולח דברו וגזרתו על האדם הכל ביושר ומשפט. וכל מעשהו באמונה אין עול.
כי ישר דבר ה׳. יאמת דברו שאמר לעשות זאת, ולא יפול מכל דבריו ארצה: וכל מעשהו. שהוא בלתי אמצעי: באמונה. בקיום נצחי1, וכן תהיה תשועתו לעתיד לבוא2:
1. ראה קהלת, ולעולם ה׳ דברך ניצב.
2. שתשועתו תהיה בכך שתהיה השגחתו על העולם ועל ישראל ללא אמצעי, וראה מה שהארכנו בס״ד במאמרי ר״ה וסוכות, ויש לסכם כאן בס״ד.
ונתן [הסיבה] במה שראוי להם1 לרנן ולהשמיע גבורות וחסדי ה׳, באמרו כי יש לאותם הצדיקים המשכילים לתת לב לשני עניינים שכולם עשה ה׳ להיטיב לנו. האחד, בנתינת התורה ש[היא] אורח חיים ודרך נתיבה אַל מוות2. והשני, במה שעשה המציאות ובו ברא עניינים נגד הטבע ומקיימם ברוח פיו וברצונו, ונותן לדבר מוכרח ונמנע שברא – טבע ק[יים, מה] שאין זולתו יכול לעשות נצחי הדבר שהוא מוכרח ונגד הטבע3, וכל זה עשה בשביל האדם. על נתינת התורה אמר כִּי יָשָׁר דְּבַר ה׳4, ועל בריאת המציאות והטבעים ה[קיימים] אמר וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה, כי כל מה שעשה ה׳ יתברך הוא נאמן וקיים5:
1. לצדיקים.
2. ע״פ משלי (יב כח) ׳באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מוות׳, ׳באורח הצדק והיושר במידות ובדיעות ישיגו החיים הנצחיים, והיא דרך שאין נתיבה הולך אל מוות, כי החיים שיושגו בה לא ישיגם מות׳ (רלב״ג שם).
דבר ה׳ – שהוא הדבור שבו ברא את המציאות (כמו שיפרש בפסוק ו׳ בדבר ה׳ שמים נעשו) הוא ישר – ר״ל שהנעשה בדבורו נוסד על חקים קבועים ישרים בלתי משתנים, וכן לא הוסיף על הדבור הזה ולא גרע ממנו, כמו שית׳,
וכל מעשהו באמונה – הנה שני ההנהגות האלה שהם הטבעיית והנסיית מצויינים בכתבי הקדש בשם אמונה ואמת, ובשם חסד, שההנהגה הטבעיית הסדורה מששת ימי בראשית מצויינת בשם אמונה, כי החקים האלה נאמנים לעד וקיימים, וה׳ התחייב להנהיג תמיד החקים האלה ושלא לבטלם כמו חקות שמים וארץ יום ולילה קיץ וחורף וכדומה, שלא ימושו לעולם, וההנהגה ההשגחיית שתתחדש לפעמים ברצון ה׳ ע״ד הפלאיי תכונה בשם חסד, כי אינו מחויב לעשותם ויעשם בחסדו לפי רצונו בכל עת, עז״א שכל מעשהו של דבר ה׳ הוא באמונה – כי חקיהם מוכרחים ומובטחים ובלתי משתנים לעולם.
כי ישר וגו׳ – מה שעושה מסכים עם דברו, צוה לבני אדם עשות צדקה ומשפט וכן מעשהו עמהם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He loves righteousness and justice;1 the kindness of Hashem fills the earth.
1. righteousness and justice | צְדָקָה וּמִשְׁפָּט – Cf. Sforno who understands "צְדָקָה" to be an attribute of mercy, as per the Rabbinic usage of the word. According to him, the psalmist is saying that Hashem loves when mercy accompanies justice. See, though, R"Y Kara on Devarim 24:13 that in Tanakh "צְדָקָה" always means righteousness and never charity, being equivalent to "צֶדֶק".
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
He loves righteousness and justice; the goodness of the LORD fills the earth.
אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ – א״ר אלעזר כל אדם שאוהב צדקה ומשפט מעלה עליו הכתוב כאלו מלא כל העולם חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד י״י מלאה הארץ.
והו מחב אלעדל ואלחכם, ופצ׳לה יעם אהל אלעאלם.
והוא אוהב את הצדק ואת המשפט. וחסדו מתפשט על כל אנשי הארץ.
חסד, וחסדו כולל כל באי העולם. וכתב בהקדמתו לפירושו לאיוב: וכן מה שצום עליו והזהירם ממנו במה שנתן בלבם חשיבות דבר מסויים ומגרעת דבר מסויים וכן בשמע ובספור, הרי זה דבר שהשכל מעיד עליו כאמרו חסדו ה׳ מלאה הארץ חקיך למדני (לקמן קיט סד), כל זה טובה וחסד כאמרו אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ.
אהב – הזכיר יושר (תהלים ל״ג:ד׳) – עם דבר כי הוא הנכון, ואמונה (תהלים ל״ג:ד׳) – עם המעשים,א שיוציא לאור כל תעלומה, וצדקה – כמוב צדק כדי להשוות הכל, ומשפט זה מזה וחסדו כולל הכל, על כן: חסד י״י מלאה הארץ.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 נוסף כאן: ״כי״.
ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״וצדקה כמו״.
HE LOVETH RIGHTEOUSNESS. Scripture mentions uprightness with God’ word1 to indicate that God’s word is correct.
It mentions faithfulness with God’s work2 because God will bring all hidden things to light. Tzedakah means, righteousness. God’ treats all equally.3
Justice means that God demands the cause of the victimized from those who harmed them. God extends his loving kindness to all. Hence Scripture reads: The earth is full of the loving-kindness of the Lord.
1. In verse 4.
2. In verse 4.
3. Literally, “to equalize all.”
אהב צדקה ומשפט – הוא עושה בעולמו פעם צדקה פעם משפט, אבל החסד הוא הגובר, לפיכך אמר:
חסד י״י מלאה הארץ – וכמו שהוא עושה הוא אהב שיעשו ברואיו כן. וכן אמר הנביא: כי אני י״י עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי (ירמיהו ט׳:כ״ג). כלומר: כמו שאני עשה אותם כן אני אהב שתעשו אתם.
ואמר אוהב צדקה ומשפט עם היות הצדקה מורה על ענין חסד, כלומר, שהמידה הטובה מרובה לפניו, בהעביר מעט בקלות או להקל ענשם. ר״ל עם היות אוהב משפט, תתערב עמו לטובה ולכף זכות מידת הצדקה תמיד וברוב בני אדם, והוא ענין חסד ה׳ מלאה הארץ.
אוהב צדקה ומשפט. אוהב רחמים עם מידת הדין1, והעד על זה, כי אמנם חסד ה׳ מלאה הארץ, שעשה דברים נגד הטבע לצורך יצורי מטה:
1. ראה בראשית (יח יט) ׳בראותו גודל חסדיו גם לרשעים ומשפטיו נגד הבלתי שבים ישמרו לעשות צדקה ומשפט׳.
ומבאר החלק הראשון1 באמרו, אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כלומר, ׳תורת ה׳ תמימה׳ (תהלים י״ט:ח׳) – כולה צדקה ומשפט ש[לום] העולם, המַקנה הטוב הגמור2, ובה הורנו לעשות דרכיו ולהידמות לו, כאמרו חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ, כי לא ציוה בה רק ללכת בדרכיו, וחסדו הודיענו לטוב לנו3:
1. ׳דבר ה׳ ׳ – התורה.
2. ׳תורת ה׳ תמימה – שהיא ׳תמימה׳ בחלק המושכלות וחלק המידות, שיצטרך גם הוא [חלק המידות] לשלימות האדם, כמו הצעה ומדריגה וסולם לעלות׳ (תהלים י״ט:ח׳).
3. ע״פ דברים (י יב-יג): ׳ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ ללכת בכל דרכיו וגו׳, לטוב לך׳.
מלאה הארץ – עושה חסד עם כל הבריות.
אוהב (מפרש נגד ההנהגה ההשגחיית) מצד שה׳ אוהב צדקה ומשפט – וע״ז לא יספיקו החקים הטבעיים, כי בהנהגת יושבי הארץ שהם בעלי בחירה, ומעשיהם אפשריים בלתי תלויים מחקי הטבעיים והם בוחרים לפעמים לעשות טוב ולפעמים ברע, יחויב שכן ינהוג עמם ה׳ לעשות צדקה עם הצדיקים ומשפט עם הרשעים, וזה א״א לפי הנהגת הטבע, שהיא לא תשתנה ע״י שינוי מעשה בני אדם, כי תהלוכותיה קבועים, ולכן צריך ה׳ להתנהג עם יושבי הארץ ע״פ ההנהגה ההשגחיית שישנה את הטבע לפי המעשים הטובים או הרעים, כמ״ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם וגו׳ ועצר את השמים ולא יהיה מטר, שכ״ז הנהגה אחרת נעלה מחקי הטבע שנקראו אמונה, רק הנהגה הנקראת בשם חסד, ולכן חסד ה׳ מלאה הארץ – הנהגה שלא התחייב בעת הבריאה בששת ימי בראשית רק בחסד ה׳ יסודה ושרשה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
By the word of the LORD were the heavens made; and by the breath of his mouth, all their armies.
בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם – א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב״ה נברא בו מלאך שנאמר וברוח פיו כל צבאם. ד״א בדבר ה׳ שמים נעשו, דבר אחד אמר הקב״ה ונבראו שמים למכון כסא כבודו, אבל בצבא הרבה יגיעה הרבה, מה עשה הקב״ה נפח ברוח נשמת פיו ונבראו כל צבא השמים שנאמר וברוח פיו כל צבאם, בדבר ה׳ שמים נעשו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה״א בראם, וכה״א לא ייעף ולא ייגע.
כמא כאמרה צנעת אלסמאואת, ובקולה ג׳מיע ג׳יושהא.
כפי שבדבורו נעשו השמים (לשון רבים = רקיעים). ובקולו נעשו כל הצבאות שלהם.
בדבר, כשם שבפקודתו נעשו השמים ובאמירתו כל צבאם וכתב רבינו בספרו אמו״ד מאמר ב פ״ה כי כוונת הכתובים באמרם שהוא עשאם [את השמים והארץ] בדברו, וברוח פיו, ובאמירתו, ובקריאתו, שהוא עשאם בבת אחת לא במשך זמן ולא חלקים חלקים וכמו שנ׳ קורא אני אליהם יעמדו יחדו. והמשילו לנו את הענין בדבר שאנחנו אומרים לו בוא או נפיח בו ברוח פינו, וכך וברוח פיו כל צבאם כו׳ ע״ש.
בדבר – שב להזכיר הדבר כי לא החלקים לבדם דבקים בדבר השם רק השרשים.
והזכיר השמים וברוח פיו – כיאבדבר י״י – בעבור כי כל הנבראים בארץ וכל ההווה בם תלוים במערכת השמים.
א. כן בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2062: ״כמו״.
BY THE WORD OF THE LORD. Scripture backtracks and once again mentions God’s word, because the parts by themselves are not connected to God’s word. It is only their roots that are connected to God’s word.1
By the breath of His mouth means the same as the word of the Lord.
Our verse mentions the heavens and their hosts, because all things that were created and exist upon the earth are dependent on the arrangement of the heavenly bodies.2
1. The reference is to the genus or category to which an individual being belongs. The specie is connected to God and thus eternal. The individual is transient and thus not directly connected to God.
2. Literally, “the heavens.”
בדבר י״י שמים נעשו – כמו שנאמר ויאמר אלהים במעשה בראשית, והוא הרצון והחפץ. וכן:
וברוח פיו כל צבאם – והוא כפל דבר. וזה מחסדי האל שהמציא הברואים בטוב מה שיוכלו להיות כפי גזרת חכמתו כמו שנאמר: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א). והנה השמים וכל צבאם נעשו בדברו והארץ בכללם, כי לא יסוב הגלגל אלא על דבר עומד, והיא הארץ. וכל אשר בארץ תלוי בצבא השמים, כי הם המנהיגים ברצון האל.
ואחר שרמז על אמונת גמול ועונש, הזכיר אמונת החידוש שהיא יתר שכל האמונות נשענות עליו. והוא אמרו בדבר ה׳ שמים נעשו ר״ל ברצונו, וכן ברוח פיו כל צבאם רומז על המציאות אשר בתוך הגלגל המקיף.
ויורה על מה שאמרתי (פסוק ד) ש׳כל מעשהו׳ בלתי אמצעי הוא קיים ונצחי, כי אמנם בדבר ה׳ שמים נעשו [וברוח פיו כל צבאם], כי ה׳שמים׳ ו׳צבאם׳ שנעשו מאתו בלי אמצעי הם נצחיים:
ועל ביאור החלק השני1 אמר, בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, יאמר, רְאֵה איך ה׳ בדברו ברא השמים, וראוי הוא על המנהג הטבעי לתת ליותר נכבד המקום היותר נכבד, אם כן היה ראוי לשמש – שהוא היותר נכבד ומעולה כמאמר כל הפילוסופים – לשים אותו בעליונות השמים שהוא המקום היותר נכבד, כמאמר אריסטו בשני מ׳השמים והעולם׳2, ואפילו הכי ׳ברוח פיו כל צבאם׳, כמו שאנו אומרים (תפילת ערבית, ברכת ׳המעריב ערבים׳) ׳ברקיע כרצונו׳3:
1. ׳וכל מעשהו באמונה׳.
2. באור עמים (פרק ׳שמים׳): ׳אמנם מה שאמרנו שגלגל הכוכבים הקיימים הוא יותר נכבד מכל אשר תחתיו, הנה יעיד עליו מקומו וכוחו להניע שאר הגלגלים בתנועתו ומספר הכוכבים בו, כמו שיעיד עליו החוש, והתבאר מדברי הפילוסוף בספר ׳השמים׳ באמרו ׳ראוי לדעת שהגלגל הראשון הוא התחלת הכח וסיבת החיים לכל חי יותר משאר הגלגלים, ולכן הוא מניע גשמים רבים, וכל אחד משאר הגלגלים מניע כוכב אחד בלבד׳, עכ״ל׳.
3. אף שהשמש היה צריך להיות גבוה מעל לשאר הכוכבים, אינו כן, אלא ׳כל צבאם׳ של השמים עומדים ׳ברוח פיו׳ של ה׳, נגד הטבע. וכ״כ באור עמים (פרק ׳שמים׳): ׳אמנם זה שאמרנו שסדר הכוכבים אינו שומר מעלות טבעיות, הנה יתבאר באופן זה, כי בהיות זה שהשמש הוא היותר נכבד שבכוכבים, וזה באור וגודל וכח הוויה ותת החיים יותר מכל שאר הכוכבים כמו שיעיד עליו החוש, היה ראוי לו בטבע שיהיה בגלגל היותר נכבד שבגלגלים, והוא גלגל הכוכבים הקיימים, והנה יעיד החוש שגלגל השמש הוא שפל במקום ובמעלה מגלגל הכוכבים הקיימים הנזכר, אם כן יתחייב שלא היה זה מצד טבעו, אבל ברצון מסדר מכוין לתכלית, ואולי לזה כיוונו מסדרי התפילות בסדרם בברכת מעריב ערבים ׳מסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו׳. כלומר, ׳כרצונו׳ ולא כפי הטבע. וראה בהמשך שם. ועיין מש״כ במו״נ (ח״ב פ״ט).
צבאם – הם המלאכים והגלגלים.
וברוח פיו – וכמליצה זו ישעיה (י״א ד׳ ל״ד ט״ז).
בדבר – מפרש מ״ש כי ישר דבר ה׳,
כי בדבר ה׳ שמים נעשו – שהשמים נוסדו ע״פ חקים קבועים בלתי משתנים,
וברוח פיו נעשו כל צבאם – יציין כאלו השמים בכללם נעשו ע״י הדבור, וע״י הרוח שיצא מפיו בעת הדבור שהוא קל מן הדבור עצמו נעשו כל צבאם, שהם הכוכבים והמאורות שנתלו ביום ד׳, וכבר בארתי בפי׳ בראשית שהיה הבדל בין בריאת השמים ובין בריאת הארץ שבהשמים לא שינה דבר רק נשאר הכל כמו שנברא בדבור הראשון, כי גם המאורות נבראו ביום הראשון עם השמים רק שנתלו ביום ד׳ כמ״ש חז״ל, לא כן בארץ שאחרי שנבראת הארץ ביום הראשון, באו בה כמה שנוים ע״י התשעה מאמרות, שהוסיף אח״כ מקרים חדשים על הנעשה ביום ראשון, הקואת המים והתהוות היבשה, ועליית האדים אל הרקיע, והברואים שנבראו עליה, כמ״ש כה אמר ה׳ בורא השמים (רק בריאה הראשונה לבד) הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, כי הוסיף בה תקונים ע״י המרת צורה בצורה, וע״כ בשמים אמר שישר דבר ה׳ כי לא הוסיף עליו דבר, אבל בארץ אמר
בדבר ה׳ וגו׳ – עד כאן כהקדמה, ומכאן הולך ומספר חסדיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He gathers, like a heap,1 the waters of the sea; He places the depths in His treasure houses.
1. like a heap | כַּנֵּד – See Radak.. Alternatively: "like a wall" (Targum Onkelos on Shemot 15:8). The verse uses imagery regarding the splitting of the sea to describe Hashem's gathering and separating of the waters during creation.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Who gathers as in a bottle the waters of the sea; he puts them in the treasuries of the deeps.
כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות – אמר ר׳ חנינא מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר תהום, כמאן כרבי אליעזר דאמר כל העולם כלו ממימי אוקינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ. ואידך ההוא בברייתו של עולם כתיב.
נותן באוצרות תהומות – לפי שנאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וכתיב עד פה תבא ולא תוסיף וכתיב אשר שמתי חול גבול לים, א״ל הים רבש״ע אם כן יתערבו מימי המתוקים במלוחים, א״ל לאו אלא כל אחד ואחד יש לו אוצר בפני עצמו שנאמר נותן באוצרות תהומות וגו׳, ואל תתמה על הדבר שהרי הפרצוף שברא הקב״ה לאדם מלא הסיט ויש בו כמה מעינות ואינם מתערבים זה בזה מי עינים מלוחים מי אזנים שמנים מי החוטם סרוחים מי הפה מתוקים. מפני מה מי עינים מלוחים שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד הוא מסתמא אלא על ידי שהם מלוחים פוסק ואינו מכהה, מפני מה מי אזנים שמנים בזמן שאדם שומע שמועה קשה אלמלי תופשה באזניו מתקשרת ומת ומתוך שהם שמנים מוציא בזה ומכניס בזה. מפני מה מי החוטם סרוחים שבזמן שאדם מריח ריח דבר רע אם לא שמי חוטם סרוחים ומעמידים אותו מיד מת. מפני מה מי הפה מתוקים פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת בלבו ומקיאה ואם לא מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרת, והלא דברים קל וחומר ומה מלא הסיט יש בו כמה מעינות, הים הגדול על אחת כמה וכמה זה הים גדול ורחב ידים.
אלג׳אמע מא אלבחר כאלטוד, וג׳אעל גמורה כאלשי אלד׳י פי כ׳זאין.
הוא מייצב את מי הים כמו עמוד [נצבו כמו נד נוזלים]. והוא השם מים בתהומות הים. כמו הדבר הנמצא באוצרות.
כנס, הכונס מי הים כנד, ועושה מימיו העצומים כדבר הנתון באוצרות. תרגם כנד ״טוד״ וכך תרגם בשמות טו ח, והם ההררים הגדולים, ותרגם תהומות ״גמר״ והם המים האדירים והעצומים.
ומעני קו׳ כונס כנד מי הים אדֺ כאן טֺהור סטח אלארץׄ באמר אללה ותראה היבשה (בראשית א:ט) לם ינקץ אלמא עמא כאן עליה לכנה אכתנז ותעבא בעצֺה עלי בעץׄ
The meaning of “He heaps up the oceans waters like a mound,” for the revealing of the surface of the earth was by God’s commanded - “the dry land appeared” (Gen. 1:9). He did not reduce the (amount of) water upon it (the earth), rather he heaped up the waters and piled them one on top of each other
כנד – לשון גובה, וכן תרגום אונקלוס: נצבו כמו נד (שמות ט״ו:ח׳) – קמו כשור, וכן פירש מנחם. ואין נד ונודא שוין.
נותן תהומות באוצרות – תחת הארץ.
א. כן בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״ונאד״.
as a mound Heb. כנד, an expression of height, and so did Onkelos render (Shemot 15:8): נצבו כמו נד, they stood up like a wall, and so did Menachem (p. 121, missing) explain it. נד and נאד do not have the same meaning.
He puts the deeps into treasuries under the earth.
כונס – והנה הזכיר בארץ בתחלה כי היא המוצק ואנחנו נולדים ממנה ואחר כן השמים ואחר כן הים ולא הזכיר גלגל הרוח והאש כי לא דבר רק על הנראה לעין.
אמר ר׳ משה: לא נגלה שטח הארץ שהיא היבשה רק בעמוד המים כמו נד שנקוו המים.
והנה כונס מגזרת לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד׳:ט״ז), ונותן באוצרות הטעם כפול.
HE GATHERETH THE WATERS. Scripture mentions the earth first,1 for2 it is a solid mass and we are its offspring. It then mentions the heavens and afterwards the sea.
It does not mention the sphere of the wind and the fire,3 for Scripture only speaks about that which is visible to the eye.
Rabbi Moses says that the dry land,4 which forms the surface of the earth,5 would remain unrevealed if the waters did not stand like a heap, that is, if the waters were not gathered together.6 Note, the word kones (gathereth) is connected to the word kenos (gather)7 in Go, gather together all the Jews(Esther 4:16).8
He layeth up the deeps in storehouses means the same as He gathereth the waters of the sea.9
1. In verse 6.
2. Unlike the sky and sea.
3. Ibn Ezra believed that a sphere of fire and air surrounds the earth.
4. See Gen. 1:9.
5. Lit. “The dry land, that is, the surface of the earth.”
6. Ibid.
7. Translated lit.
8. In other words, kones means gathers.
9. Lit. “The meaning is doubled in He layeth up the deeps in storehouses.”
כנס כנד מי הים – ועוד מחסדי האל על ברואיו שהקוה המים מעל פני הארץ וכנסם וקבצם במקום אחד והיתה יבשה, כי לולי זה לא היתה בריה שם אלא הדגים. ואמרו כנד שהוא התל והערמה כמו: נצבו כמו נד נזלים (שמות ט״ו:ח׳).: ויעמדו נד (יהושע ג׳:י״ג), להורות כי המים גבהים על הארץ. וכן נראה כי המים שהיו שטוחים על פני כל הארץ כשנקוו במקום אחד באמת גבהו על הארץ לרוב. כי אין במקום שנקוו המים עמק, אף על פי שבסוף הארץ משפעת ויורדת מפני שהיא כדורית. ומה שאמר: יורדי הים (תהלים ק״ז:כ״ג), הוא כנגד השפה שהארץ גבהה על שפת הים. וזה מנפלאות הבורא שהמים גבהים ויבאו גלי הים עד המקום שהוא השפה ולא יעברו המקום, כמו שאמר: האותי לא תיראו נאם י״י, אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו (ירמיהו ה׳:כ״ב)? לפיכך אמר:
נתן באוצרות תהומות – כאלו הם באוצרות שלא יוכלו לצאת משם. והנה באלו הפסוקים זכר ארבעה היסודות, כי במלת שמים רמז יסוד האש, וברוח פיו רמז האויר והארץ רמוזה בשני הפסוקים וזכרה בפירוש למעלה (פסוק ה): חסד י״י מלאה הארץ.
ואמר כונס כנד מי הים כלומר, אע״פ שמצד הטבע היו המים ראויים להקיף הארץ, היה מאמרו ית׳ (בראשית א, ט) יקוו המים ותראה היבשה, וכנסם ופינה אותם לצד אחד, והוא ענין נותן באוצרות תהומות, כלומר, כדבר שאדם מפנהו במקום נכון.
ועל מה שאמרתי (פסוק ה) ש׳חסד ה׳ מלאה הארץ׳ יורה כי אמנם כונס כנד מי הים1, שהים גבוה מן הארץ, ולא ישוב לכסות הארץ כמו שהיה ראוי לפי טבעו2, וזה לצורך יצורי מטה3, וכמו כן נותן באוצרות תהומות מתחת לארץ4 נגד טבעם לצורך יצוריו5:
1. כנד - לשון גובה, וכן תרגום אונקלוס נצבו כמו נד (שמות ט״ו) קמו כשור (רש״י).
2. ראה בבראשית כוונות, איוב. ובאבע״ז: ׳אמר רבי משה לא יגלה שטח הארץ שהיא היבשה רק בעמוד המים כמו נד שנקוו המים׳.
3. וכ״כ הרד״ק: ׳ועוד מחסדי האל על ברואיו שׁהִקְוָה המים מעל פני הארץ וכנסם וקבצם במקום אחד והיתה יבשה, כי לולי זה לא היתה בריאה שם אלא הדגים, ובאמרו כנד שהוא הַתֵּל וְהָעֲרֵמָה, כמו: נצבו כמו נד נֹזְלִים (שמות טו, ח), וְיַעַמְדוּ נֵד (יהושע ג, יג), להורות כי המים גבוהים על הארץ, וכן נראה כי המים שהיו שטוחים על פני כל הארץ כשנקוו במקום אחד באמת גבהוּ על הארץ לרוב, כי אין במקום שנקוו המים עומק, אף על פי שבסוף הארץ משפעת ויורדת מפני שהיא כדורית׳, וזה מנפלאות הבורא שהמים גבוהים ויבואו גלי הים עד המקום שהוא השפה ולא יעברו המקום, כמו שאמר (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה׳ אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ׳.
4. כ״כ רש״י.
5. יש מזה באיוב.
ועוד, כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם, וטבע המים הוא לירד למטה, והם ׳נצבו כמו נד נוזלים׳ (שמות ט״ו:ח׳), כי מי הים עליונים על הארץ שיעור גדול1. ועוד, נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת, שאפילו שיהיה מטבע הארץ לעמוד תחת המים, אנו רואים שיש נחלים ומעיינות מים תחת הארץ שהם ׳באוצרות תהומות׳2, וזה עשה לצורך יישוב הבעלי חיים על הארץ. אם כן משתי אלה הסיבות יש להם לרנן בה׳ ולהודות לו ולשיר לו:
כונס – אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים.
נותן – כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ.
כונס כנד מי הים – שהארץ לא נשארה על האמונה שהוא החק הקבוע שנעשה ע״י בריאה הראשונה, כי חסד ה׳ מלאה הארץ, שבבריאה הראשונה היה החק הטבעיי שיסוד המים יקיף את יסוד העפר, והוצרך ה׳ לשנות החק הזה לכנס מי הים לתוך הים שיעמדו שם כנד ולא ישובון לכסות הארץ,
ונתן תהומות באוצרות שיהיו המים עצורים בתהומות ובימים, כדי שתראה היבשה, וגם כיון במ״ש נותן באוצרות תהומות אל מ״ש שם שהתגלות היבשה נעשה עיקר ההכנה לזה על ידי המאמר של יהי רקיע בתוך המים, שגבל החק שיעלו המים ע״י האדים אל הרקיע שהוא מקום הסגריר, ושם יצא מהם האויר שהיה מעורב עם יסוד המים, וע״י הופרשו מן היבשה כי נשארו רוב המימות תלוים במאמרו של מלך באויר, (כמ״ש בפי׳ בראשית ובפי׳ איוב סי׳ כ״ו וסי׳ ל״ח ולקמן סי׳ ק״ד) ועז״א שמי התהומות נתנו באוצרות ברקיע, ובזה יסד ה׳ ההנהגה האחרת שיתנהג עם יושבי הארץ כפי ההנהגה ההשגחיית המכונה בשם חסד, שיעצר במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ, וכן נתינת המטר וכל הנתלה מזה שהוא הכל השגחיי כמ״ש ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וזה מעשה תמידי כמ״ש כונס כנד, נותן באוצרות, בלשון הוה, כי זה יעשה ויפעל תמיד ע״י ההשגחה.
כנד – נראים דברי הסוברים שהראוי כנוד, כמו באוצרות שאחריו, ושפת הים וקרקעיתו הם כמו כלי לקבל המים, ורק מי הירדן בדרך נס קמו כנֵּד וחסרה הבי״ת שמושית כמו החתת כיום מדין (ישעיה ט׳:ג׳).
נותן באוצרות תהומות – לפי דעת הקדמונים שטבור הארץ מלא מים ושם תהום משרש הום מורה מים יורדים מן ההרים בשטף ומשמיעים קול, עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר (פרשת עקב) עינות בבקעה ותהומות בהר, וגם בהרים שמהם המים יורדים סגורים הם שם כמו באוצר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All the earth shall fear Hashem; all the inhabitants of the world1 shall dread2 Him.
1. earth... world | הָאָרֶץ... תֵבֵל – See Malbim that when the two words appear as a pair, "אֶרֶץ" refers to uninhabited land, and "תֵבֵל" to inhabited areas.
2. fear... dread | יִירְאוּ... יָגוּרוּ – Though the two verbs are somewhat synonymous, Malbim suggest that while "מגור" always refers to fear of evil, "יראה" can also mean "awe". Moreover, "מגור" is a more intense fear than "יראה".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
In the presence of the LORD all who dwell on the earth will be afraid;1 all the inhabitants of the world will tremble because of him.
1. All who... afraid: all you who dwell on the earth, be afraid.
יג׳ב אן יכ׳אף אללה ג׳מיע אהל אלעאלם, ויחד׳רה אהל אלדניא.
חייבים כל אנשי העולם לפחד מה׳ וחייבים שיפחדו ממנו כל אנשי העולם.
ייראו, ראוי שייראו את ה׳ כל באי העולם.
ייראוא – והנה הכל נברא בדברו, והנה ראוי הוא שיראו אנשי הארץ מהשם ויחרדו אל דברו.
והזכיר כל הארץ – כדרך וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״יראו״.
LET ALL THE EARTH FEAR THE LORD. Note, everything was created by God’s word. It is thus fitting that all people of the earth fear Him and tremble at His word.1 Our verse reads all the earth. The latter is similar to, And all the earth came into Egypt2(Gen. 41:57).3
1. See Isaiah 66:5.
2. Translated literally.
3. In other words, earth means the people of the earth.
ייראו מי״י כל הארץ – וכיון שהוא כן דין הוא שייראו מי״י כל הארץ כי הוא תקן להם הישוב כמו שאמר: כנס כנד מי הים.
אם כן ממנו יגורו כל ישבי תבל – וזה ישבור דברי המכחישים בתורה, שאומרים שהעולם קדמון.
(ח-ט) ואמר אח״כ ייראו מה׳ כל הארץ כלומר, אחר שיאמין בחידוש העולם וגמול ועונש ימשך מזה שייראו מלפניו ויגורו ממנו ויכירו כי כל הבא בעולם הזה הוא אמר ויהי. ואפי׳ ראהו נמשך הרבה לא יהיה נבוך בזה, אבל יכיר כי הוא צוה ויעמוד.
ייראו מה׳ כל הארץ. ובזה ראוי ש׳ייראו מה׳ ׳, בהתבוננם אל נפלאותיו אלה: יגורו. בראותם השגחתו1:
1. שמתוך ההתבוננות בנפלאות אלה יבינו שהשגחתו על הכל, ויגורו ממנו, שהוא יותר מן היראה שבאה מהכרת רוממותו, אלא פחד העונש כיון שהוא יודע את כל מעשיהם.
(ח-יא)יִירְאוּ מֵה׳ כָּל הָאָרֶץ וגו׳. יאמר, אותם האנשים שאינם בעלי שכל1, לפחות היה להם לירא את ה׳ בראותם כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי אותו הדבר שהוא נגד הטבע, ולא די שבראו, אלא הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד לעד לעולם ברצונו2. ועוד, בראותם כי ה׳ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם וגו׳ ועֲצַת ה׳ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד:
1. שאינם מאותם הצדיקים בעלי שכל הנזכרים (פסוק א).
2. כי ׳כל מעשהו באמונה׳. ובנדפס: ׳כי הוא אמר – ׳יקוו המים׳, ויהי – לעולם, וכן ציווה – שיהיו ׳באוצרות תהומות׳ מתחת לארץ, ויעמוד – לעולם נגד טבעם׳.
יגורו – יפחדו.
ייראו יגורו – המגור הוא תמיד מהרע והיראה תהיה לפעמים מהעצם עצמו, וההבדל בין ארץ ותבל ידוע, שתבל הוא החלק המיושב.
ייראו – וע״י ההנהגה הקבועה הטבעיית ייראו מה׳ כל הארץ – ע״י שהוא הבורא כל, וע״י ההנהגה ההשגחיית שזה נוהג עם יושבי תבל, שהוא החלק המיושב מן הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל – שהמגור הוא גדול מן היראה, שהוא פחד השכר והעונש, ע״י שבהנהגה זו שינהיג עם הישוב ישכיר ויעניש, יגורו מענשו פן יציף מי הים או יעצר את השמים ולא יהיה מטר.
ויראו וגו׳ – ירא ממקור ראה, וזה משם אור מורה פחד ממה שעיני אדם רואות וגור ממקור גֵר שאין רב ריבו ומוכן הוא לנזקים מידי כל אדם מורה דאגה תמידית פן יקראנו אסון; וכן כאן ייראו ממה שיודעים בו וביכלתו ויגורו ממה שנעלם מדעתם.
תבל – תיבה קדומה כמו חלד שאול ודומיהן שרובן משמשות בלשון השיר ולא תקבלנה ה״א הידיעה, ומקור תבל בַּל שענינו אין חלד או חדל (ישעיה ל״ח:י״א) שרש חדל, ושאול מקורו אל, כולם לשון בליה וכליון.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For He said, and it was;1 He commanded and it was established.2
1. For He said and it was | כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי – The clause alludes back to the description of creation in Bereshit 1, where the wording "He said... and it was" serves as a refrain throughout the chapter.
2. it was established | וַיַּעֲמֹד – See Ibn Ezra that this clause is synonymous with the first half of the verse. Cf. Radak and Metzudat David who alternatively suggest: "and it shall endure".
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Because he says it, and it is; he commanded, and it took place.
כי הוא אמר ויהי – א״ר כהנא זו אשה, הוא צוה ויעמוד – אלו בנים, תני אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצים אחריה.
פאנה יקול לאלשי כן פיכון, ואד׳א אמר באמר וקף ות׳בת.
בגלל שהוא אומר לדבר היה והדבר יהיה. ואם צוה איזה דבר עמד על עמדו והתייצב הדבר.
כי, כי הוא אומר לדבר היה צווי ויהיה ואם צוה על דבר יעמוד ויתקיים.
ואלצֺמיר פי קו׳ ויהי כי הוא אמר ויהי עאיד עלי אלאמר אלמצֺמר פי אמר וכדֺלך ויעמוד צֺמירה עאיד עלי אלצווי אלמצֺמר פי צוה והדֺא אצח מן קול גירנא ען אללה תע׳ אנה קאל ללשי כון1 פכאן לאנה קולה ללשי ישיר אלי מוגוד ואדֺא כאן מוגודא פקד סבק כונה ולם יחתאג אן יקאל כﹸן למא קד כאן בעד ואן כאן מעדומא פאלעדום ליס בשי פיקאל לה כﹸן ואדֺא קלנא נחן קאל ליכן אמר כדֺי וכדֺי פכאן מן קאלה אנמא מענאה אן יכון שי לם יכן בעד.
1. For the imperative כן.
The subject of “and it was” in “For he spoke, and it was” refers to the matter implied by “He spoke.” Also “and it endured” refers backs to the command implied by “command.” This is clear from other statements of God, may He be exalted, in which he says of something exist and it does. He makes something exist therefore if it exists then it already existed and it is unnecessary to say - exist since it already existed. If the something is omitted, its omission is not in existence, because He says exist. However, we say He spoke in order to creates such and such a command, and that it was because He said it. On the contrary its meaning is something will exist (shortly), not that it will exist in the (distant) future.
כי הוא אמר – בחפץ וברצון לא בכלי.
הוא צוה ויעמוד – הטעם כפולא כאילו אמר: כי הוא אמרבויהי, אמר והוא צוה ציוויגויעמודד – כאשר פירשתי, כדרך: וברך ולא אשיבנה (במדבר כ״ג:כ׳), כי כח השם בכח כל פועל עבר או עתיד.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״צוה״.
ג. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13: ״ציוי״.
ד. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שיעמוד״.
FOR HE SPOKE, AND IT WAS. By His will and His desire and not through any instrument.
HE COMMANDED, AND IT STOOD. Scripture repeats itself.1 Our verse should be read as if written, For He spoke and His word was,2 and He commanded a command and it stood. Our verse is to be understood according to my earlier interpretation.3 It is similar to And when He hath blessed,4I cannot call it back(Num. 23:20), for a noun is implied in every perfect and imperfect verb.
1. He commanded, and it stood is parallel to For he spoke and it was.
2. His word was fulfilled.
3. That all verbs imply a noun. See Ibn Ezra on Ps. 3:8. Thus He spoke implies, He spoke a word. Similarly, He commanded implies, He commanded a command.
4. According to Ibn Ezra, And when He hath blessed means, and when He has blessed a blessing.
כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד – אם תרצה תפרש אותו על הענין שקדם: על בריאת העולם. או על הענין הבא אחריו: י״י הפיר עצת גוים. אמר: כי הוא ברא את העולם, ובידו הכל, ואין כח באדם לשנות בעניני העולם ממה שהוא אמר וצוה להיות, כן יהיה ויעמד ולא יוכל אדם לדחות גזרותיו הבאות עליו לא בכח ולא בעשר. ומה שיחשב הוא לעשות בתחבולותיו אם לא ירצה האל לא יהיה.
כי הוא אמר. ׳יקוו המים׳ (בראשית א ט): ויהי. לעולם1, וכן ציווה - שיהיו ׳באוצרות תהומות׳ מתחת לארץ, ויעמוד - לעולם נגד טבעם:
1. כמו שכתב שם ׳ויהי כן׳, וראה מש״כ רבינו שם (פסוק ז-ח) על עניין הרקיע ׳ויהי כן - נשאר קיים כן נגד טבעו׳. [וראה מה שהערנו שם שלא ברור אם רבינו לא כתב כן על פסוק ז׳ או ט׳].
אמר, צוה – האמירה לפי שעה והציוי נמשכת לעתיד, עמ״ש התו״ה צו (ס״א).
כי מפרש ייראו מה׳ כל הארץ כי הוא אמר ויהי – שהוא המהוה והממציא הכל,
ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא צוה ויעמד – כי גם העמדת הארץ וקיומה אינו מעצמו כמו בשמים שחק נתן ולא יעבר והם קיימים ועומדים מעצמם, כי הארץ אינה עומדת מעצמה, כי ע״פ טבעם המיוחד היה ראוי שהמים יכסו פני תבל, רק ה׳ צוה שתעמד ושם חול גבול לים ונותן מטר יורה ומלקוש בעתו, וע״כ יגורו מפחד ענשו פן יסלק השגחתו רגע ויגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב.
כי הוא אמר וגו׳ – במאמרו נהיה כל דבר, ואחר היותו צוה עליו חקים ותנאים שבשמרו אותם יתקיים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The LORD shattered the counsel of the Gentiles, frustrated the plans of the nations.
והו פאסך׳ משורת אלאמם, ומנתהרהם פי תדבירהם.
והוא מיפר עצת האומות. ומונע אותם מהיוזמות שלהם.
ה׳, והוא מפר עצת הגוים ומניא אותם מהנהגותיהם. מחשבות תרגם ״תדאביר״ מחשבות מדיניות והנהגה, וכך תרגם לקמן בסמוך ״עצת ה׳ ״.
י״י – ואחר כן שעצתו עומדת אין כח לכל הגוים להפר אותה רק הוא יפר עצתם.
THE LORD. Since God’s counsel standeth forever no nation has the power to overturn His counsel. On the contrary God overturns their counsel.
וזהו שאמר: י״י הפיר עצת גוים – אמר: גוים כלומר אפילו יהיו כל הגוים בעצה אחת ובהסכמה אחת י״י יפר עצתם כמו שאמר: כל הגוים כאין נגדו (ישעיהו מ׳:י״ז). או אמר: גוים כנגד מה שעתיד לזכור (יב) אשרי הגוי אשר י״י אלהיו, כי שאר הגוים נותנים הכח לאלהים אחרים, והוא המונם. ומהם, והם היחידים, אומרים: כי אין השגחה וידיעה לאל במעשה האדם, לפיכך אמר: י״י הפיר עצת גוים. ואמר עוד:
הניא מחשבות עמים – כמנהג הלשון כפל ענין במלות שונות.
ומי שירצה לצאת מתחת גזירתו ברוב השתדלות אינו כלום, אחר שהוא גזרה מאתו ית׳. והוא אמרו ה׳ הפיר עצת גוים וכו׳. ואפשר שאמר זה ג״כ על מלכותו שהיה נמשך על פי האל על אף אויביו המשתדלים להעביר נחלתו.
הפיר – הניא מענין בטול ומניעה כמו יניא אותה והפר (במדבר ל׳:ט׳).
הפיר, הניא – הניא מוסף על הפיר, שהמפיר כבר חל הדבר, והמניא מונע שלא יחול הדבר כנ״ל כמו ואם הניא אביה אותה.
ועמים – מוסיף על גוים – כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי (ישעיהו א׳ ד׳),
ומחשבות – מוסיף על עצה – (ישעיהו י״ד כ״ד) ומוסיף במליצתו לא זו אף זו.
ה׳ וע״י שה׳ מנהיג את הארץ בהשגחה מיוחדת, לכן בענינים הכוללים הרצויים אצלו מצד חכמתו ורצונו יתברך יבטל עצת גוים ומחשבותיהם, וינהיג הכל לפי התכלית הכולל הנרצה אצלו ולא יועילו מחשבות בני אדם ועצתם לבטל את עצת ה׳ והתכלית המוסכם אצלו, והנה העצה היא התכלית הנרצה להעושה, והמחשבות הם האמצעיים המובילים אל התכלית, שחושב מחשבות איך יוציא למעשהו את העצה שהוא התכלית,
וה׳ יפיר עצת גוים שהוא התכלית הנרצה אצלם, וגם יניא מחשבותיהם שהם המחשבות הרבות והאמצעים שיכינו להפיק את התכלית שהיא העצה, אבל
הפיר – שובר ומקלקל מה שגוים בעלי סדר מדיני נתנו לבם והעמיקו עצה לעשות, והניא, ע״ד הניא אביה אותה (פרשת מטות) מסיר לב עמים (ממקור עִם לשון חברה גם בלי סדר ודת) טרם יעמיקו בה, ומה שהוא יועץ, וגם מה שהוא חושב יעמוד ויתקיים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
לעולם לדור ודור – כבר התבאר ישעיה (י״ג כ׳) שלעולם בא על הזמן הבלתי מתחלק ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לפי שני הדורות (ובא בספר זה, ע״ז ט׳, פ״ה ו׳, פ״ט ב׳ ה׳, קי״ט צ׳, קל״ה י״ג, קמ״ו י׳).
עצת ה׳ – שהוא התכלית הנרצה אצלו, היא תעמד לעולם – ולא יוכלו בני אדם לשנותו ע״י תחבולותיהם, וגם מחשבות לבו שהם האמצעיים שהוא מכין אל עצתו, יעמדו לדור ודור – והתכלית הוא אחד כמו למשל התכלית הכללי שיעץ ה׳ בהשלמת כלל האנושי עד סוף כל הדורות, זה יעמוד לעולם בלי שינוי, והמחשבות שהם האמצעיים שיכין אל הפקת התכלית הכולל הם ישתנו לפי הדורות, ועז״א לדור ודור, כמו התיקון האחרון הכולל המוכן לבא באחרית הימים היא העצה הכללית בהנהגה והיא עומדת אצלו לעולם בלי שינוי ואם יתמהמה חכה לו, והאמצעיים מכין ה׳ תמיד לזה לפי הדורות דור דור, עד שכל המתחדש בכל דור ודור כמו הגליות והגאולות והתמורות שנעשו בכל הדורות כולם הם כחוליות הקבועות בשלשלת אחת אשר סוף השלשלת היא העצה הכללית העומדת אצלו לעולם בלא שינוי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Happy is the man1 whose god is the LORD, the people that he chose2 for his inheritance.
1. Man: son of man.
2. He chose: were sought.
פטובא אמה אללה רבהא, ושעבא אכ׳תארה לה נחלה.
אם כך הדבר. אשרי אומה שה׳ הוא האלוהים שלה ועם שה׳ בחר לו לנחלה.
אאשרי – בעבור שאמר עצת גוים, אמר אשרי הגוי. ומלת אשרי מושכת עצמה ואחרת עמה, וכן הוא: ואשרי העם אשר בחר לנחלה לו.
א. הביאור על פסוק י״ב מופיע רק בכ״י פרמא 2062. הוא חסר בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896.
{See Hebrew}
אשרי הגוי אשר י״י אלהיו – כי אינם מאמינם באלה האמונות הסכלות, אלא אומרים ומאמינים כי י״י הוא האלהים, שפירושו: שופט ומנהיג ומשגיח על הכל. ואמר: אלהיו כי הוא קבלו לאלהים. וכן:
העם בחר לנחלה לו – כי הוא קבלם לעם נחלה, כמו שאמר: את י״י האמרת היום להיות לך לאלהים... וי״י האמירך היום להיות לו לעם סגלה (דברים כ״ו:י״ז-י״ח). ונפרדו מהאמונות הרעות ונצטוו לקבל בדעתם ולהבין בשכלם, כי מאתו יבא להם הטוב ותמורתו, הכל לפי מעשיהם כמו שאמר: וזכרת את י״י אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל (דברים ח׳:י״ח). ואמר: עיני י״י אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י״א:י״ב). ואמר בתמורתו: איכה ירדף אחד אלף... אם לא כי צורם מכרם (דברים ל״ב:ל׳), כלומר כי לא יהיה הדבר הזה במקרה. וכן כל הברכות והקללות שיעדם הן יוצאות ממנהג העולם כדי שידעו כי הכל בכונה הוא מאתו. והגוי שיש לו אמונה זו אשרהו.
ולכן שבח המחזיקים באמונתו, ואמר אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו כלומר, שאינם עובדים לזולתו, ושהאל בחרו לנחלה, כענין את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום (דברים כו, יז-יח), וכן ואתם תהיו לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים (עי׳ ויקרא כו, יב).
ואף על פי שהוא משגיח בצד מה על כל המין האנושי, מכל מקום אשרי הגוי אשר ה׳ אלוקיו, המתפלל אליו, כי אז תגבר השגחתו בפרטות1: העם בחר [לנחלה לו]. שיהיו כולם לעבודתו, וציוום ללכת בדרכיו2:
1. הרד״ק כתב ׳אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו. כי אינם מאמינים באלה האמונות הסכלות אלא אומרים ומאמינים כי ה׳ הוא האלהים, שפירושו: שופט ומנהיג ומשגיח על הכל. ואמר: אלהיו, כי הוא קיבלוֹ לאלהים׳. אבל לרבינו יש משמעות יותר מזה, שבכך שמקבלים אותו לאלוק ומתפללים אליו, השגחתו עליהם פרטית ולא ע״י אמצעי.
2. ׳כי הוא קיבלם לעם נחלה, כמו שאמר (דברים כו יז-יח) את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלהים וגו׳ וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו׳, ונפרדו מהאמונות הרעות ונצטוו לקבל בדעתם ולהבין בשכלם, כי מאתו יבוא להם הטוב ותמורתו, הכל לפי מעשיהם׳ (רד״ק).
אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהָיו. יאמר, מכל בני האדם, ׳חביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳ (אבות פ״ג מי״ד), ו׳ה׳ אלוקיו׳, כאמרם ז״ל (רש״י דברים ו ד ע״פ ספרי לא) ׳אלקיך – ולא אלוקי האומות׳, ו׳אשרי׳ הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ:
אשרי הגוי – אשרי להגוי.
העם – מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה׳ בחר לנחלה לו.
הגוי. העם – עם מעולה מן גוי (כנ״ל י׳) ומציין לרוב את ישראל, כמ״ש (ישעיהו א׳ ד׳).
אשרי – עפ״ז יאמר ש
אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו – כל גוי המאמין בה׳ ועובד ה׳ והוא אלהיו, אשרי לו, כי אז הוא מושגח מאתו, ונוסף לזה אשרי העם אשר בחר לנחלה לו – שחוץ מבחירתו שבחר ה׳ לאלהיו, נבחר הוא מה׳ להיות לו לעם סגולה ויופיע עליו בהשגחה מופלאת נסיית.
אשרי הגוי וגו׳ – עתה הוא גוי שיש לו סדר והנהגה מדינית ואשריו כי ה׳ אלהיו, וכשהיה עם בצאתו ממצרים אשריו ג״כ כי בחר בו אז ה׳ לנחלה לו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
From heaven the LORD looked, he saw all the sons of men.
אללה אטלע מן אלסמא, פנט׳ר אלי ג׳מיע בני אדם ג׳מלה.
ה׳ השקיף מהשמים וראה את כל בני אדם.
האדם, בני האדם גם יחד כלומר שכולם סקורים לפניו בסקירה אחת.
משמים – בעבור שהזכיר גבורת השם אמר כי הוא יודע סתרי לב, והנה הוא חכם ואמיץ כח.
וטעם הביטא – השקיף כאילו רואה הכל בעיניו.
והזכיר השמים – כי הם סביבות כל הארץ.
ואמר אל כל יושבי – שלא יפקד מהם איש.
א. ״כן בכ״י פרמא 2062 (ושם חסר ״השקיף״). בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר ״הביט״.
FROM HEAVEN. Scripture tells us that God knows the secrets of the hearts.1 God is thus wise and omnipotent. Scripture says this here, because it earlier2 mentioned God’s might.
He beholdeth means, God, as it were,3 sees all with His eyes.
Our verse mentions the heavens because they surround the earth.
Scripture reads all the inhabitants (v. 8) to indicate that no one is missing.4
1. Ibn Ezra’s interpretation of The Lord... beholdeth all the sons of men.
2. Verses 6-11.
3. Ibn Ezra’s comment eliminates any question of God’s corporeality. See Ibn Ezra on Ps. 2:4 and the notes thereto.
4. God does not miss anyone.
משמים הביט י״י ראה את כל בני האדם – זהו דעת זה הגוי שזכר. לא כאותם האמרים: עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך (איוב כ״ב:י״ד).
וחזר לספר על אמונת השגחתו ית׳ בתחתונים, והוא אמרו משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם כלומר, שהשגיח על כל מעשיהם.
(יג-יט) וזה1 כי אמנם גם כי משמים השקיף וראה את כל בני האדם ומשגיח על כולם, הוא היוצר יחד לבם – ׳צלם אלקים׳ הבא מרבבות קדש2, ומבין את כל מעשיהם, ויעניש כל חוטא, גם שלא יענישהו בעולם הזה, ועם זה ׳משגיח׳ גם בעולם הזה בדברים הכוללים להם, באופןשאין המלך נושע ברב חיל, אבל בגזירה אלוקית, מכל מקום הנה עין ה׳ אל יראיו - שהם ׳עמו אשר בחר׳, שהם יראיוהמייחלים לחסדו בעת צרתם שיושיעם3, ועינו עליהם להציל ממות נפשם, ׳להציל נפשם׳ מן ה׳מוות׳ והאבדון הנצחי: ולחיותם ברעב. בתתו די מחייתם:
1. למה אשרי העם – ישראל – שמתפללים אליו וזוכים להשגחתו, שאותם בחר לעובדו.
2. מן המלאכים המשפיעים אותו, פמליא של מעלה, כמו שביאר בפרשת בראשית ופרשת נח ובאו״ע. וכאשר הצלם אלהים בכח, אינו אישי אלא כללי, כי הוא עדיין חלק מן המלאך המשפיע, ולכן הכל ׳יחד׳.
3. ׳הנה הבוטחים בחילם לא ינצלו, אבל יראי האל והמיחלים לחסדו, שמירת האל עליהם ויצילם מחיל רב׳ (רד״ק).
(יג-טו) ונתן סיבה לאושר זה ואמר, מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה׳, רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם, כי כל המין האנושי בכללו מושגח מה׳ יתברך רק באמצעות שרי צבאות מעלה, כי כל אומה יש לה מלאך ושר ומזל מלמעלה המכלכל חיות כל אומה ואומה ודרכיהם בזה העולם, אמנם בעניין המעשים, ה׳ עיניו פקוחות לתת לאיש כדרכיו1, וזהו שאמר מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, כי אף על פי שבעניין חייהם הפקידם לשר ומזל, בעניין המעשים הטובים והרעים ה׳ יתברך משגיח להשיב גמולם להם2.
ובמה שאמר ׳היוצר יחד ליבם׳, יורה על דעת הגאון שביאר בספר ׳אור עמים׳ שלו בחקירת ׳הנפש׳, שאמר שה׳ יתברך ברא כח אחד לכל המין האנושי, [והוא] כח כוחיי לבד, ויוצא לפועל אחר כך בכל פרטי ופרטי, כעניין בחומר ראשון במורכבים, ואתה קחהו משם3, די לנו במה שהעיד פה המשורר שה׳ יתברך ׳יצר יחד ליבם׳ ומתפרד אחר כך לראשים, חלק חלק לבדו4:
1. ע״פ ירמיה (לב יט) ׳גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׳. כלומר, הנהגת אומות העולם היא באמצעות שרי האומות, ששייכים למערכת הכוכבים והמזלות שהעולם הזה הגשמי מונהג באמצעותם. אלא שגם לגויים יש ׳צלם אלקים׳ ובחירה, ולכן על מעשיהם שעושים מתוך בחירה יש השגחה פרטית, שה׳ משגיח בעצמו ולא באמצעות מערכת הטבע.
2. ה׳ נמצא ב׳מכון שבתו׳ ואינו משגיח באומות אלא באמצעות שריהם, אך משם הוא ׳משגיח על כל מעשיהם של יושבי הארץ׳, כי במעשים טובים ורעים התלויים בבחירת האדם הוא משגיח בעצמו. ובנדפס כתב באופ״א, ע״ש.
3. והתבאר גם לעיל (תהלים כ״ד:ד׳) ובהערות שם. ובנדפס כאן: ׳היוצר יחד לבם – ׳צלם אלקים׳ הבא מרבבות קודש׳.
4. שה׳ יצר את כל נפשות בני האדם כנפש אחת ׳יחד׳, אלא שבלידת כל איש מושפע בו מנפש כוללת זו, ואם הוא מוציא את כח שכלו אל הפועל, הופך שכלו להיות קיים בפני עצמו.
משמים – עם שהוא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם.
(יג-יד)הביט, ראה, השגיח – כבר התבאר (ישעיהו ה׳ י״ב) שהבטה היא שימת לב על הדבר שמשים לב לראות, ואח״כ ראה, ומשגיח הוא ההבטה היתירה על פרטי הדבר, רואיך אליך ישגיחו (ישעיהו י״ד).
כל בני אדם כל ישבי הארץ – כל בני אדם כולל המין כולו אשר היה ויהיה בעולם, אבל יושבי הארץ מציין רק הדור היושב בארץ עתה.
משמים – עתה יגיד איך ינהיג ה׳ בשני מיני ההנהגות האלה הנזכרות, בצד א׳ ינהיג ה׳ ע״י השמים שהיא הנהגת הטבע והמערכה, שבזה ה׳ בשמים הכין כסאו ומנהיג כפי חקי הטבע הסדורים מראשית, ובהנהגה זו משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם – ראה את כולם בידיעה קדומה אשר ידע מראשית כל פרטי המעשים שיהיו, והיא ראיה אחת כוללת בלתי מתרבית או משתנית, רק בידיעה אחת קדומה ראה את כולם ואת מעשיהם עד סוף כל הדורות, וגם הוקצב כל ענינם מראשית עפ״י ההנהגה הכוללת המיוחסת לשמים ולהנהגת הטבע.
משמים וגו׳ – חזר לפסוק יו״ד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
From His dwelling place, He watches1 all the inhabitants of the earth.
1. watches | הִשְׁגִּיחַ – See Malbim that there is a progression in the choice of verbs in verses 13-14. God first looks, then sees, then pays close attention.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ירד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ממכון שבתו – בצד השני שהיא ההנהגה ההשגחיית שאינה מיוחסת לשמים רק למכון שבתו, אשר ישב וישפוט כפי המעשים, משם השגיח אל כל יושבי הארץ – לא ראיה כללית לבד רק השגחה מיוחדת, ולא לבד את כל בני האדם שהיא הכלליות, רק את כל יושבי הארץ בכל דור ודור, איש ואיש לפי מעשיו הפרטים הבחיריים.
ממכון שבתו – מכון קרוב למקום, וגבול ביניהם כמו בין שרש כון שענינו עמידה על כן ובסיס ובין קום שענינו עמידת הדבר על רגליו או ג״כ הויה בעולם (לא תקום ולא תהיה, ישעיה ז׳:ז׳).
השגיח – מלשון ארמי שענינו פנות אל דבר לראותו וקרוב לשרש שכח בלשון ארמי מצא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ירד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
It is He who1 fashions their hearts, one and all,2 Who understands all their doings.
1. It is He who forms | הַיֹּצֵר – Literally: "Who forms", perhaps following from the word Hashem in verse 13. Cf. Radak who suggests that "יֹּצֵר" relates to the root "אצר", (to store), with the verse describing how Hashem keep the hearts of all in His treasury.
2. one and all | יַחַד – Though "יַחַד" often means "together", see BDB s.v. "יחד" that in poetic passages it sometimes means "all of them" or "altogether" with an emphasis on totality rather than simultaneity. Compare usage of the word in Yeshayahu 44:11, Tehillim 98:8, and Iyyov 3:18. Robert Alter's translation, "one and all", used here, captures the connotation well. Cf. R. Yochanan in Bavli Rosh HaShanah 18a who connects the word "יַחַד" to God's watching in verse 15, asserting that God watches over all at once, examining all with a single glance.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Who created them, forming their heart together,1and discerning all their deeds.
1. Forming their heart together: translation uncertain.
היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם – שנו רבותינו בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ונסקרין בסקירה אחת דכתיב היוצר יחד לבם, מאי קאמר אילמיא דברינהו לכולי עלמא ולבייהו כחדא כי הדדי הא קא חזינן דלאו הכי הוא, אלא לאו הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם ומבין את כל מעשיהם.
כד׳אך יעלם אלכ׳אלק במא פי קלובהם אג׳מעין, ויפהם ג׳מיע אעמאלהם.
באותה הצורה [בתבונה] ה׳ יודע מה שיש בלבותיהם כולם. והוא מבין את כל מעשיהם.
היוצר, כך יודע הוא היוצר את אשר בלבם יחד ומבין כל מעשיהם.
נתבאר ממה שתרגמנו כי אמרו היוצר יחד לבם אין ענינו שה׳ ברא לבות כל בני אדם אחידים, לפי שהחוש מראה היפך זה, אלא הוא דבר מוסב למה שלפניו והוא אמרו ממכון שבתו השגיח, המשיך אותו באמרו היוצר יחד לבם כלומר ממכון שבתו השגיח היוצר יחד לבם.
תביין ממא פסרנאה אן קולה היוצר יחד לבם ליס אלמעני פיה אן אללה כ׳לק קלוב ג׳מיע אלנאס מתולפה, לאן אלחס יכ׳רג׳ כ׳לאף ד׳לך, לכנה כלאם מוצול במא קבלה והו קולה ממכון שבתו השגיח, פעטף עליה בקולה היוצר יחד לבם יעני ממכון שבתו השגיח היוצר יחד לבם.
וקולה [39 א] היוצר יחד לבם מע קו׳ המבין אל כל מעשיהם אעתבאר פי כׄלקהם מן טינה ואחדה ואכׄתלאף אהואיהם ואפעאלהם בגיר נהאיה והו מע דֺלך מחיט גמיעהא עלמאﹰ ומחתוי על אסרארהא אלכׄפיה.
It states “He who fashions the hearts of them all” along with “who discerns all their doings,” expresses His fashioning them from one lump of clay, but their desires and actions are different without end, but despite all this He encompasses all knowledge and all of their hidden thoughts.
היוצר יחד לבם – אכולם יחד [ויודע כל המחשבות].ב
ורבותינו הסיבוהו אל: ממכון שבתו השגיח (תהלים ל״ג:י״ד)יחד לבם היוצרו, ודרשו מכאן שכולם נסקרין בסקירה אחת.
א. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים נוסף כאן: ״לב״.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
He Who forms their hearts together All of their hearts together and knows all the thoughts. Our Sages, however, explain that it refers back to "From His dwelling place, the Creator oversees their hearts together," and they derived from here that all are examined with a single glance (Rosh Hashana 18a).
היוצר – היוצר אחד ואם היצוריםא שונים, על כן: הוא לבדו יבין אל כל מעשיהם.
א. כן בכ״י פרמא 1870, וכן תוקן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״היוצרים״.
HE THAT FASHIONETH THE HEARTS OF THEM ALL. He that fashioneth them is one, even though those who are fashioned1 differ from each other. Therefore God alone knows all their doings.
1. Reading ha-yetzurim for ha-yotzerim.
היצר יחד לבם – כי מי שיצר לבם באמת ידעם. כלומר איך תעלמנה ממנו מחשבות לבם והוא יצרם. על דרך שאמר: אם יצר עין הלא יביט (תהלים צ״ד:ט׳). ומה שאמר: יחד, כי ידעם כלם דרך כלל. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה, ודקדקו מלת יחד ואמרו (בבלי ראש השנה י״ח.): וכלן נסקרין בסקירה אחת. וכיון שידע לבם כל שכן מעשיהם. וזהו: המבין אל כל מעשיהם.
ויש לפרש היצר כמו: ואשליך אתו בית י״י אל היוצר (זכריה י״א:י״ג), שהוא כמו: האוצר. ואמר: כי הוא אוצר יחד לבם, כלומר באוצרו ובגנזיו הם כלם כמו שידוע ומוחזק לאדם מה שהוא באוצרו.
וענין היוצר יחד לבם יש מפרשים בו כמו האוצר, על דרך ואשליך אתו בית ה׳ אל היוצר (זכריה יא, יג) שהוא כמו האוצר, כלומר, שהאל גנז עמו באוצרותיו כל מחשבותיהם ומעשיהם, ר״ל שהכל ידוע אצלו ידיעה כללית כמו שאז״ל (ראש השנה יח, א) וכולן נסקרין בסקירה אחת. וי״מ בו לשון יוצר ממש. ואין המכוון במלת יחד בשעה אחת, אבל שהוא יצר את כולם אין מהם א׳ שלא יצרו. ואחר שהוא יצרם על כל פנים ידע כל מחשבותיהם, והוא כדרך היוצר עין הלא יביט הנוטע אזן הלא ישמע (תהלים צד, ח).
היוצר – ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל.
היוצר – בא להשיב על מה שטענו הפילוסופים על ידיעה זו שהלא המעשים הבחיריים הם אפשריים מתרבים ומשתנים ומתחדשים וידיעת ה׳ אי אפשר שתתרבה ותשתנה ושתתחדש לו ידיעה, והתשובה בזה כמ״ש במו״נ (פרק כ״א משלישי) שיש הפרש בין ידיעת העושה במה שעשה ובין ידיעת זולתו בעשוי ההוא, והוא שהדבר העשוי אם נעשה נאות לידיעת עושהו, עשייתו נמשך לידיעתו, אולם התבוננות שאר בני אדם בו נמשך אחר העשוי, למשל העושה מראה שעות ע״י גלילים מעשה חרשים, ידע תחלה כל תנועה שיתנועע וכל נטיה ונטיה מה שיורה עליו, וכ״ז לא ידע מפני התבוננו בתנועות המתחדשות עתה, רק בהפך שהתנועות המתחדשות התחדשו כפי הסכמת ידיעתו, משא״כ איש אחר המתבונן בכלי ההוא, תתחדש לו בכל פעם ידיעה אחרת, וז״ש שה׳ מצד שהוא היוצר לבם מצד זה הוא מבין אל כל מעשיהם בענין שלא תתחדש לו ידיעה בעת הפעולה האפשריית מצד ריבוי המעשים המתחדשים, כי ידע כ״ז בעת יצר לבם, וכן לא מצד ריבוי האנשים שכ״א יש לו לב אחר ובחירה אחרת, כי יצר יחד לבם – שכל לבבות האנשים נוצרו ביצירה אחת, ואז הבין אל כל מעשיהם, ולא תתחדש אצלו ידיעה כלל, ולא תתרבה ולא תשתנה ידיעתו ע״י ריבוי וחידוש וחילוף מעשיהם.
היצר יחד לבם – בזה שוים הם לפניו שיצר לב כולם.
המבין אל כל מעשיהם – דומה למאמר חז״ל במסכת אבות (פרק ג׳ משנה ט״ו) הכל צפוי והרשות נתונה, מתוך שיָצַר לב כולם הוא יודע מקודם מעשיהם גם כי הבחירה בידם, והאוֹמֵן היודע לב אמוניו והמלמדם להועיל מתנבא ואומר עליהם זה יכשיר מעלליו וזה ירשיע, רק מתוך שבן אדם הוא יוכל לטעות ברואה, רק הקב״ה הבוחן לבות וכליות יבין לאשרו יֵצֶר לב האדם ומתחלת מחשבתם ישפוט על סוף מעשיהם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The king is not saved by a great army;1 a warrior is not delivered by great power.
1. great army | בְּרׇב חָיִל – The word "חָיִל" can refer to either an army or to strength and valor. This verse can sustain both meanings, though most commentators adopt the former definition. As such, the two halves of the verse together imply that neither quantity nor quality is what accounts for victory; it is rather God's aid that brings salvation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The king is not redeemed by the abundance of his forces; the warrior is not saved by the abundance of his strength.
אן ליס אלמלך מגאת׳ בכת׳רת אלחיל, ואלג׳באר לא ינג׳ו בכת׳רת קותה.
אין המלך נושע ברוב כח. והגבור לא ינצל ברוב כוחו.
אין, כי אין. ברב כח, ברב כחו. וראה לקמן קד כח.
וצלתה בדֺלך אין המלך נושע ברב חיל לאן מן אפעאלהם ואעמאלהם מא לא יגרי עלי תקדירהם ולא יאוי אלי תדבירהם בל עלי מא קדרה ושאה והו ימאתֺל קו׳ ייי הפיר עצת גוים(תהלים לג:י).
וחכה ויחל פעלאן מתעדיין באללאם. אמא חכה פיתעדי דון אללאם איצֺא כמא קאל חכה את איוב בדברים (איוב לב:ד) ואלמעני אנה אמהל עליה ותואנﹶי ען מכׄאטﹺבתה למא כאן אצחאב איוב אסﹼﹶן מנה לא ען כסל ועגז מנה פי אלמכׄאטﹶבה וגא חכה כׄפיפא איצֺא מתעדיא באללאם אשרי כל חוכי לו (ישעיהו ל:יח).
And his prayer is this “Kings are not delivered by a large force,” because of their actions and their effort, which will not bring about their aims, nor fulfill their desires, but His Power and His desire, this comparable to “God frustrates the plans of nations.”
The verbsḤ--K-H and Ḥ-L-L are both transitive with a L (Lāmęḏ). However, Ḥ-K-H is also transitive without a L (Lāmęḏ) as it says “waited out Job’s speech” (Job 32:4). It means he was slow to speak and delayed his speech because Job’s friends were older than he and not on account of any laziness or incapacity to speak on his part. Ḥ-K-H is also a light transitive (Qāl) verb with a L (Lāmęḏ) “Happy are all who wait for Him.” (Is. 30:18).
אין המלך נושע – שם התואר, מבניין נפעל, על כן נקמץ.
והטעםא אין הגזרות כמחשבת היועץ הגדול בבני אדם והוא המלך. והנה מה תועלת יש בעצתו, והנה איננו נושע בעבור רוב כח שיש לו והטעם על מחנותיו.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״נושע שם התואר... והטעם״.
A KING IS NOT SAVED BY THE MULTITUDE OF THE HOST. God’s decrees1 are not like the thoughts of the king, who is the great counselor among men. Thus what purpose is there to the King’s Counsel? Behold, the king is not saved by his many troops2 that are his strength.
1. Lit. “The decrees.”
2. Lit. “Camps.”
אין המלך נושע ברב חיל – ולא ברב המלך בודאי נושע ומנצח ברב חילותיו ובצבאותיו? אלא רצה לומר, כי יכירו בני אדם, כי הוא המשגיח עליהם, ומבין אל כל מעשיהם, ומטיב ומריע למי שירצה: כי הנה תראה לפעמים, כי המלך שהוא הגדול שבבני אדם, ויש לו רב חיל, לא יושע, אלא יכשל עם כל חילותיו לפני עם מעט. ובמה יהיה זה, אם לא במעשה האדם שגיח? כי הנה מלך אשור, כל זמן שרצה האל בו, נצח כל העמים וכבש כל הארצות, והאל קראו: שבט אפי וזעמי (ישעיהו י׳:ה׳), כאלו שולח אותו, ומצוה לעשות מה שהיה עושה. וכיון שהתגאה, ונתן הכח והתחבולה לעצמו, לא לאל, ואמר: בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי (ישעיהו י׳:י״ג), ובא לירושלם בחיל כבד, נאמר עליו: וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (מלכים ב י״ט:ל״ה, ישעיהו ל״ז:ל״ו). הנה לא נושע ברב חילו, אבל נכשל כיון שקצף האל בו. וכמו זה רבים נכתבו בספרי הנבואה לאות ולעד.
גבור לא ינצל ברב כח – כי הנה סנחריב בניו הכוהו בחרב (מלכים ב י״ט:ל״ז), וגלית שהיה גבור נפל ביד דוד, שהיה נער ורך. הנה לא יועיל לו לאדם לא כחו ולא חילו, אם לא ברצון האל.
וחזר ג״כ להודות בהאמנה שהכל מאתו וכשיצליח האדם במעשיו כי הכל מאתו ית׳, והוא אמרו אין המלך נושע ברב חיל כמו שנודע למלך אשור, וגבור לא ינצל ברב כח כמו שנודע בגלית, וכמה כדמות אלו.
ואמר המשורר, מפני שחיי האומות בכללן מיוחדים לשרי מעלה ומזלות, לכן אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל לפעמים, כי מזלו למעלה הוא מלמטה1:
1. כי שרו ומזלו של המלך ׳למעלה׳ – בשמים, הוא ׳למטה׳, ולכן המלך של אותה האומה מפסיד במלחמתו, אף שנראה שהוא חזק יותר. ולפירוש רד״ק מוכיח להיפך, שהמלך מפסיד לפעמים למרות שהוא רב כח ובטבע היה צריך לנצח, הרי שה׳ משגיח.
חיל – צבאות עם.
אין המלך – מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם.
נושע – תואר, על כן בא בקמ״ץ.
אין – מהשגחה זו שמשגיח על יושבי הארץ נמשכה ההשגחה המיוחדת המופלאת על יראי ה׳, ושאז לא יועילו כל השתדלות והכנות האנשים שיכינו לנגד ההשגחה זו, כי השגחת ה׳ היא תעשה חיל,
המלך אינו נושע ברב חיל – שהוא ריבוי הכמות של חילו, וכן לא יועיל ריבוי הכח באיכות כי גם הגבור לא ינצל ברב כח.
ברב חיל – בגבורה רבה כמו ברב כח שאחריו ויש ג״כ לפתרו בצבא רב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The horse is futile1 for salvation, and with its great strength it provides no escape.
1. futile | שֶׁקֶר – Though often translated as "false", the word can also mean "in vain". See such usage in Shemuel I 25:21, and compare "עֵד שָׁקֶר" in Shemot 20:12 with the parallel "עֵד שָׁוְא" in Devarim 5:16. Alternatively, if keeping the more common translation, the clause might read: "the horse is false [hope] for salvation".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The horse is deceitful for redemption; and by the abundance of its strength one is not saved.
ובאטל גיאת׳ אלפרס, לא ינג׳י אן כת׳ר חילה.
ולחינם תשועת הסוס. איננו מציל גם כשכוחו רב [של הסוס].
שקר, והבל תשועת הסוס ולא ימלט אף כי רב חילו.
שקר – בעבור שאמר השם התתן לסוס גבורה. והטעם על סוס המלחמהא והחיל.
לא ימלט – הפעול חסר והוא נפשו.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר ״סוס המלחמה״ ובמקומו: ״המלך״.
A VAIN THING. Scripture states: A horse is a vain thing for safety. Thus1 God said [to Job:] Hast thou given the horse its strength(Job 39:19)?2 Our verse refers to the horse of the king and to the horses of his army.3
NEITHER DOTH IT AFFORD ESCAPE BY ITS GREAT STRENGTH.4 The object of lo yimallet (neither doth it afford escape) is missing. Our text should be read as if written, lo yimallet nafsho (neither save himself).5
1. Literally, “because.”
2. Our verse says that A horse is a vain thing for safety, to indicate that even the mighty horse cannot serve as an instrument of survival.
3. Lit. “Its meaning is, the horse of the king and the army.”
4. The Hebrew reads, u-ve-rov chelo lo yimallet. This literally reads: Neither will he save by its great strength.
5. Ibn Ezra renders our clause as follows: Neither will he (the rider) save himself by its great strength.
שקר הסוס לתשועה – כי האל נתן לו הגבורה כמו שאמר: התתן לסוס גבורה (איוב ל״ט:י״ט), כמו שנתתי אני? וכשלא ירצה האל בגבורתו יכשילנו ולא יושע בו רוכבו.
וברב חילו לא ימלט: וברב – כחו לא ימלט הרוכב עליו.
וכפל הענין באמרו שקר הסוס לתשועה אע״פ שרבה גבורתו. וענין וברב חילו פירושו ברב כוחו. ושב על הסוס, כלומר, שהאל לא ימלט הרכבו ברוב כוחו.
שקר – וגם לא יועילו האמצעיים והכלים שיכינו לזה, כמו הסוסים המוכנים למלחמה, כי שקר הסוס לתשועה – ולא לבד שלא יושיע לנצח המלחמה, כי גם לא יוכל למלט את בעליו ע״י רוב חילו – גם יאמר שלפעמים ישקר הסוס בבעליו ויוליכנו בע״כ נגד רצונו במלחמה, וזה יהיה לתשועה שהוא בהשגחה שעי״כ יושע, הגם שברב חילו לא ימלט, ומדוע לא יועילו החיל והסוסים, כי
וברוב חילו – ועם כל אומץ לב הסוס השוחק לפחד לא יחת (איוב ל״ט:כ״ב) לא ימלט עצמו ורוכבו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Behold, the eye of the LORD sees those who fear him, those who hope for his kindness.
הנה עין ה׳ אל יראיו – זה אברהם שנאמר כי עתה ידעתי וגו׳, למיחלים לחסדו שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגם שהיה מיחל להקב״ה אע״פ שאמרו לו מת יוסף, להציל ממות נפשם ממיתתו של עשו, ולהחיותם ברעב שנאמר ויכלכל יוסף את אביו. ד״א הנה עין ה׳ אל יראיו זה שבטו של לוי דכתיב ואתנם לו מורא וייראני, למיחלים לחסדו שהם מיחלים להקב״ה בכל עת, להציל ממות נפשם כשהם נכנסין להקריב, ולחיותם ברעב שניתן להם אחד מעשרה. ד״א אל יראיו זה יצחק, למיחלים לחסדו שהיה מיחל להקב״ה, להציל ממות נפשם שבקש ישמעאל להרגו שנא׳ ותרא שרה את בן הגר וגו׳, ולחיותם ברעב שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ד״א לפי שהוא אומר ברח דודי ודמה לך לצבי מה צבי זה כשהא ישן עינו אחת פתוחה ואחת קמוצה יכול אף הקב״ה כן, ת״ל הנה עין ה׳ אל יראיו.
אנמא עין אללה עלי אתקיאה, ואלצאברין לפצ׳לה.
אלא [מה שעוזר לבני אדם] היא השגחת ה׳ על יראיו ועל הממתינים בסבלנות לחסדו.
הנה, אלא עיני ה׳.
הנה עין י״י – על דרך ואשימה עיני עליו (בראשית מ״ד:כ״א) ועיניךא שים עליו.
אל יריאיו – ממנו לבדו לא ממלך שהוא בשר ודם ולא ייחלו רק לחסדו לבדו.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״ועינך״.
BEHOLD, THE EYE OF THE LORD IS TOWARD THEM THAT FEAR HIM. This1 is similar to that I may set my eyes upon him(Gen. 44:21)2 and to place your eyes on him3(Jer. 39:12).4
The eye of the Lord is toward those who do not fear a king of flesh and bones, but fear the Lord alone and wait only for His mercy.
1. The eye of the Lord is toward them.
2. The meaning of which is, I will take care of him. However, in Gen. Ibn Ezra interprets that I may set my eyes upon him as, that I may see him.
3. Translated literally.
4. The meaning of which is, take care of him.
הנה עין י״י אל יראיו למיחלים לחסדו – הנה הבוטחים בחילם לא ינצלו. אבל יראי האל והמיחלים לחסדו, שמירת האל עליהם ויצילם מחיל רב.
וכל זה אמר לעצמו, שאינו תולה הצלחותיו והגברתו על אויביו על גבורתו ורוב חילו ובחירת מרכבותיו, אבל הכל מאתו ית׳. והוא אמרו הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו.
(יח-יט) יאמר אחר כל זה, אלה הם ההשגחות על כלל המין באמצעות שרי מעלה, אמנם הִנֵּה עֵין ה׳ אֶל יְרֵאָיו בפרט, ואינם מופקדים תחת שר ומלאך, בלתי לה׳ לבדו1, לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב, על דרך ׳רגלי חסידיו ישמור׳ (שמואל א׳ ב׳:ט׳)2, ׳לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם׳ (תהלים ל״ז:כ״ה):
1. לשה״כ בשמות (כב יט), וראה מש״כ שם. בעניין הנהגת אומות העולם על ידי מערכת הטבע לעומת ישראל, ראה מש״כ בבמדבר (כג כג), ובדברים (ד יט-כ, יח יג-יד, כ״ט:כ״ה). וראה ביאור איסור נחש בשיעורים לפרשת חיי שרה. וראה מה שביאר בעקידת יצחק (שער נ״ד) במזמור זה. וראה מש״כ במבוא ׳דרך הקודש׳ לפירוש ישעיה (פרק ו).
2. כמבואר לעיל (תהלים א ו, לב ו-ז) שהיא ההשגחה הפרטית על הצדיקים.
עין ה׳ – השגחת ה׳ הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו.
הנה עין ה׳ אל יראיו – והוא לוחם בעדם והובישו רוכבי סוסים, כמ״ש אתה סתר לי מצר תצרני, ובאר שהשגחה זו הוא משני טעמים,
א. מצד שהם יראיו,
ב. מצד שהם מיחלים לחסדו – וה׳ מושיע הבוטחים בו.
הנה עין ה׳ – והוא מפלטם בעת צרה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
to deliver their soul from death, to keep them alive in famine.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
להציל ממות נפשם שלא ימותו ע״י הצר הצורר אותם, וגם לחיותם ברעב – כמו שהיה במעשה זו שנלאו ישראל על ידי רעב וגם בא עליהם הצר וה׳ הצילם משניהם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
לכן נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה׳, עֶזְרֵנוּ – תמיד להיטיב לנו ולחיותנו1, וּמָגִנֵּנוּ – להיות מגן וצינה נגד הקמים עלינו2:
1. כמו שאמר ׳ולחיותם ברעב׳.
2. ׳להציל ממוות נפשם׳.
חכתה – קותה.
נפשנו – ולזה תחכם נפשנו אל ה׳ כי הוא מעולם עוזר לנו.
חכתה – חכה המורה על התקוה מקושר עם חכה מלשון המתנה, וחכינו עד אור הבוקר שממתין על תקותו זמן רב, כמו אם יתמהמה חכה לו, וזה ההבדל בינו ובין תקוה ויחול (ישעיהו ח׳ י״ז).
נפשנו – אמר הגם שלא באה תקותם תיכף, כמ״ש בלו עצמי בשאגתי כל היום, עד שנפשנו חכתה והמתינה ימים רבים, מ״מ עזרנו ומגננו הוא שעזרנו מן הרעב, והגין עלינו מפני הצר.
נפשנו חכתה – ע״כ לא נחכה לאיש ולא נבטח בגבורה, רק נחכה לה׳ כי עזרנו הוא להצילנו מצרה שכבר סבבתנו, ומגננו נגדה להרחיקה מעלינו טרם תבואנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For in Him our heart rejoices; for in His holy name we trust.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
FOR IN HIM DOTH OUR HEARTS REJOICE. Our hearts refers to the hearts of those who fear God.
כי בו ישמח לבנו – כשיצילנו מן הרעות בו ישמח לבנו. כי הכרנו, כי התשועה באה לנו מאתו,
כי בשם קדשו בטחנו – לפיכך הצילנו.
ואמר כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו.
והסיבה היא, לפי שבוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, ואמונתנו ובטחוננו תמיד לה׳ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ, [וגם] שיעברו עלינו מקרים, חושבים אנו אותם לטובה1:
1. שעל זה אמר (פסוק א) ׳רננו צדיקים בה׳ ׳.
כי בו – בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו.
כי בו – שאינו התוחלת לה׳ דומה אל התוחלת לאדם, שהמיחל לתשועת אדם ואינו מושיעו תיכף הוא נעצב כי אינו בוטח על תשועתו בבטחון חזק כי פן לא יכול או לא ירצה להושיעו, אבל בו ישמח לבנו הגם שלא באה התקוה תיכף,
כי בשם קדשו בטחנו בטחון חזק, שבודאי יושיענו אחר ששם קדשו נקרא עלינו, כמ״ש ושמך עלינו נקרא אל תניחנו.
כי בו ישמח לבנו – חוזר לפסוק א׳ רננו צדיקים בה׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
May Your kindness, Hashem, be upon us, even as we hope for You.1 (Tehillim 33:22)
1. even as we hope for You | כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ – Or, similarly: "as we wait for You". The word "כַּאֲשֶׁר" might alternatively mean: "when", with the connotation being that Hashem will answer "as soon as we hope in Him" (Malbim). Cf. Metzudat David: "May Your kindness be upon us in accord with our hopes in You" (i.e. measure for measure). It is also possible that the word "כַּאֲשֶׁר" has a causal connotation: "because we have waited / hoped in You". Either way, the verse is likely alluding back to verse 18, "The eye of Hashem is upon those who await His kindness" (Ibn Ezra).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
May your goodness be upon us, O LORD, as we have put our hopes in you.
אללהם אדם פצ׳לך עלינא חסב מא רג׳ונאך.
ה׳! תתמיד חסדך עלינו. לפי מה שקוינו לך.
יהי, ה׳ התמד חסדך עלינו ככל אשר יחלנו לך.
ואמא יחל פאנה וצל אלי מפעולה בראבט אללאם יחלנו לך. ואמא על אשר יחלתני (תהלים קיט:מט) פאנה מתעד אלי מפעולין ואלמעני רגיתני איאה אי געלתני אן ארגו מא סבק מן כרים ועדך פחדֺף אל [39 ב] אלאול ואללאם מן אלתֺאני אסתכׄפאפא וחקה אליו אולי כמא קאל באנו אל הארץ אשר שלחתנו (במדבר יג:כז) יעני אשר שלחתני אליה.
‘wayḥal’ it is connected to the object with the particle L (Lāmęḏ) “we have put our hope.” However, “which You have given me hope” (Ps. 119:49) is doubly transitive. It means You have made me hope for it, you caused me to hope for what was previously your sublime promise. The sentence omits the first ʾęl and ignores the second L (Lāmęḏ). It should be written with ʾęlaw first, just as the phrase “we came to the land you sent us to” (Num. 13:27), meaning ‘which you sent me to it.’
LET THY MERCY, O LORD, BE UPON US. Scripture mentions Thy mercy, and we have waited for Thee because it earlier stated, Behold, the eye of the Lord is toward them.... that wait for His mercy (v. 18).
יהי חסדך י״י עלינו כאשר יחלנו לך – כן יהיה חסדך עלינו בכל עת ובכל זמן כמו שיחלנו.
וסיים דבריו דרך תפילה יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך.
יהי חסדך [ה׳ עלינו]. על דורותינו להבא, כאשר יחלנו לך בדור הזה:
אחר כל זה התפלל דוד ואמר, יְהִי חַסְדְּךָ ה׳ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ, כי תמיד עינינו לך מייחלות כעיני עבדים אל יד אדוניהם1, ולך ה׳ הוחלנו אתה תענה ה׳ אלקינו2, אמן:
1. לשה״כ להלן (תהלים קכ״ג:ב׳), ופירש שם: ׳אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי לעזרה, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם, ואם היית מכה בי מכת בלתי סרה, אעפ״כ תמיד יחלתי לך ומבקש ממך רחמים, כי הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וגו׳, לפי שהעבדים אע״פ שהאדון רודה בהם, לא יוכלו לפנות לעזרה לזולתו, רק עיניהם תמיד אל אדוניהם׳.
יהי – מ״מ אבקש בל נצטרך לחכות ולהמתין זמן רב על חסד ה׳, רק יהי חסדך ה׳ עלינו תכף כאשר יחלנו לך ותושיענו תיכף.
יהי חסדך וגו׳ – אולי פסוק זה הוא כמו אשירה לה׳ כי גאה גרה בשירת הים וכי לעולם חסדו בהרבה מזמורים ענין נכבד לכפול אחר כל פסוק ופסוק.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל