For the leader. By David the servant of Hashem, who spoke to Hashem the words of this song on the day that Hashem delivered him from the hand of all his enemies, and from the hand of Saul.
א. ‹ר3› ל=פרשה סתומה
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
For praise. About the miracles that occurred to the servant of the LORD, David, who sang in prophecy in the presence of the LORD the words of this song about all the days that the LORD delivered him from the hand of all his enemies and from the sword of Saul.
למנצח לעבד ה׳ – זה שאמר הכתוב (תהלים ע״ד:ט״ז) לך יום אף לך לילה. ר׳ יודן בשם ר׳ יהודה אמר כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו. אמר לפניו רבונו של עולם עשית לנו נסים בלילה ואמרנו שירה בלילה. שנאמר (שם מ״ב:ט׳) ובלילה שירה עמי. ואומר (ישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לך שירה ביום שנאמר ביום הציל ה׳ אותו.
דבר אחר: ביום הציל ה׳ אותו – זה שאמר הכתוב (תהלים ע״א:ט״ו) פי יספר צדקתך. את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב״ה בו. קלסו בראשו שנאמר (שם כ״ג:ה׳) דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו (שם כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה׳. בפיו (שם ע״א:ט״ו) פי יספר צדקתך. בלשונו (שם ל״ה:כ״ח) ולשוני תהגה צדקתך. בגרונו (שם ס״ט:ד׳) יגעתי בקראי נחר גרוני. בשפתיו (שם ע״א:כ״ג) תרננה שפתי. בלבו (שם פ״ד:ג׳) לבי ובשרי. סוף דבר קלסו בכל עצמותיו שנאמר (שם ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה. בנפשו (שם קד א-לה) ברכי נפשי את ה׳. בנשמתו (שם ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה. אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה עדיין איני יודע לקלסו פי יספר צדקתך.
דבר אחר: למנצח לעבד ה׳ – מה ראה דוד לומר לעבד ה׳. ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב״ה מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב. בא וראה בבני קרח שעד שלא עשו תשובה לא נקראו חביבים ומשעשו תשובה נקראו חביבים (תהלים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים. משעשו תשובה נקראו ידידים שנאמר (שם) למנצח אל שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן את מוצא בדוד שעד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטיא של מעלה. משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה ונקרא עבד ה׳ למנצח לעבד ה׳. את מוצא שכל מי שהוא קורא עצמו עבד קראו הקב״ה עבד. אברהם קרא עצמו עבד (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך. והקב״ה קראו עבד (שם כ״ו:כ״ד) בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד (שם ל״ב:י׳) אשר עשית את עבדך. והקב״ה קראו עבד (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב. משה קרא עצמו עבד (דברים ג׳:כ״ד) להראות את עבדך. והקב״ה קראו עבד (במדבר י״ב:ז׳) לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד (תהלים קט״ז:ט״ז) אני עבדך בן אמתך. והקב״ה קראו עבד (שמואל ב ג׳:י״ח) ביד דוד עבדי הושיע. ויש שלא קראו עצמן עבד והקב״ה קראן עבד. יצחק לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד (שמות ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. יהושע לא קרא עצמו עבד ונקרא עבד (יהושע כ״ד:כ״ט) וימת יהושע בן נון עבד ה׳.
אשר דבר ה׳ וגו׳ – מהו השירה הזאת. אמר ר׳ יודן זה שאמר הכתוב (תהלים ע״א:ז׳) כמופת הייתי לרבים. אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות. כך ישראל אין אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם ארבעה ובעל אצבעות. וזהו כמופת הייתי לרבים ואני סימן טוב לישראל. כיצד נתחרף מגלית הפלשתי (עיין שמואל א׳:י״ז) וחירף לישראל וקילל את דוד ונפל הוא בידו. ובעל אצבעות (שמואל ב כ״א:כ׳) ויהי איש מדון וגו׳ ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה (שם כ״ב) את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. סמיך ליה (שם כ״ב:א׳) וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת. כך כשיבוא משיח במהרה בימינו אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח שנאמר (תהלים פ״ט:נ״ב) אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות זו עכו״ם הרשעה שנאמר (דניאל ב׳:מ״ב) ואצבעת רגליא מנהון ברזל וגו׳. ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות שנאמר (זכריה י״ד:ב׳) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים. מיד ויצא ה׳ ונלחם. באותה שעה אומר שירה שנאמר (תהלים צ״ח:א׳) מזמור שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה.
דבר אחר: את דברי השירה הזאת – אמר רבי סימון לא כל מי שהוא אומר שירה אומר. אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם שנאמר (שמות ט״ו:כ״ב) ויסע משה את ישראל מים סוף. שהסיען מהחטאים שלהם. מים סוף שנאמר (תהלים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. וכן את מוצא בימי דבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה שנאמר (שופטים ה׳:א׳) ותשר דבורה. ומנין שנמחל להם. דסמיך בתר שירתא (שם ו׳:א׳) ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳. א״ר אבהו בשם רבי אבא בכל מקום כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע. ואחר שירת דבורה כתיב עוד ויעשו בני ישראל. תחלת עשייה והיכן הן מה שעשו לשעבר. אלא מחל להן הקב״ה בשעה שאמרו שירה. וכן את מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה. ומנין שנמחל לו עונותיו. דכתיב בתר הדא שירתא (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ואלו הן הראשונים. אלא מלמד שמחל לו הקב״ה לשעבר.
ביום הציל ה׳ אותו – וכי ביום אחד הציל אותו מאויביו ומשאול. אלא שהיה שקול עליו כנגד כל אויביו. דכל מאן דתבע ליה בר ישראל חבריה קשה עליה מכל שונאי אומות העולם. וכן שמשון אומר להן (שופטים ט״ו:י״ב) השבעו לי פן תפגעון בי אתם. ושבקו יתיה. וכן שלמה אומר (משלי י״ח:י״ט) אח נפשע מקרית עז.
למנצח לעבד י״י לדוד – זש״ה לך יום אף לך לילה (ברמז רי״ח רקס״ה). מה ראה דוד לומר במזמור הזה לעבד ה׳, ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב״ה מוסיף לו וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח ער שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים לאחר שעשו תשובה כתיב למנצח על שושנים לבני קרח, קודם שעשו תשובה לא נקראו ידידים משעשו תשובה נקראו ידידם שנאמר לבני קרח משכיל שיר ידידות, וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד משעשה תשובה נקרא עבד.
למנצח לעבד (ברמז ס׳).
קול לולי אללה דאוד, סבח בה ללה פי וקת נג׳אה מן ג׳מיע אעדאיה וסימא מן שאול, פיסבח בה אלמואט׳בין.
מאמר לירא ה׳ לדוד במאמר זה שבח את ה׳ ביום שהציל אותו מיד כל אויביו ובמיוחד מיד שאול ובו משבח את המתמידים.
מאמר לעבד ה׳ דוד שר אותו לה׳ אשר הצילו מכל אויביו ובפרט משאול ישירו אותו המתמידים במשמרותם. תרגם עבד ״ולי״ כדרך שתרגם בני לעיל ב ז ראה שם ובפירוש, שגם זה כינוי של כבוד להקרא עבד ה׳, ומה שהוסיף ובפרט מיד שאול ראה בפירוש רבינו שהבאתי בסוף המזמור.
למנצח לעבד ייי לדוד
קו׳ ביום הציל ייי אותו ליס טׄרפא אדׄ לם יכן יום הציל ייי כמא קאל יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו:ד) לכנה יעני ביום הציל ייי אותו בו.
It states “after the Lord had saved him from the hands of all his enemies” (Psalms 18:1) is not a temporal event, for it cannot mean ‘on a day the Lord saved him,’ as stated “on a day when I am afraid, I trust in You” (Ps. 56:4) but intends ‘on a day when the Lord saved him from it.’
ביום הציל י״י אותו וגו׳ – כשהזקין וכבר עברו עליו כל רעותיוא וניצל מהם.
ומכףבשאול – והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכולם. [כיוצא בדבר אתה אומר: וראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב׳:א׳).]ג
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בכמה כ״י של המקרא, וכן בנוסח המקרא שלנו בשמואל ב כ״ב:א׳. בכ״י אוקספורד 34, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״ומיד״.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204.
on the day the Lord saved him etc. When he became old and all his troubles had already passed over him and he was saved from them.
and from the hand of Saul Was not Saul included? But [he is mentioned specifically] because he was the harshest to him and pursued him more than all of them. Similarly, you say: "see the land and Jericho" (Yehoshua 2:1).
למנצח – טעם לעבד י״י – כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי י״י (תהלים י״ח:כ״ב), יגמלני י״י כצדקי (תהלים י״ח:כ״א). וזאת השירה חיברהא בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה. והזכיר עם אויביו שאול.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״חבר״.
FOR THE LEADER. [A PSALM] OF DAVID THE SERVANT OF THE LORD. David refers to himself as the servant of the Lord because he kept the ways of the Lord. Compare, For I have kept the ways of the Lord(Samuel II 2:22) and The Lord rewarded me according to my righteousness (ibid. v. 21).
David composed this poem when his men swore that he would no longer join them when they went out to war.1 David mentioned Saul along with his enemies.2
1. See Samuel II 21:17: Then the men of David swore unto him saying: Thou shalt go no more out with us to battle that thou quench not the lamp of Israel. Since David would no longer go out to war he could now thank God for saving him from the hand of all of his enemies.
2. Even though Saul was long dead at this point in time.
למנצח לעבד י״י – מי ששם כל כחו וכונתו באל יתברך בכל עניניו הוא נקרא עבד י״י.
לדוד – ודוד בכל אשר הלך ובכל אשר פנה היתה כונתו ובטחונו באל יתברך בכל כעבד המצפה אל יד אדניו.
אשר דבר לי״י את דברי השירה הזאת ביום הציל י״י אתו – והוא היה מציל אתו בכל אשר היה בסכנה כאדון המציל עבדו לפיכך אמר בזה המזמור: לעבד י״י. וזאת השירה כתובה בספר שמואל (שמואל ב כ״ב), אלא שמתחלפת בכמה מקומות במלות. והענין אחד. וזאת השירה חבר אותה בסוף ימיו כשהניח י״י לו מכל אויביו.
ואמר: מכף כל איביו ומיד שאול – כי שאול היה שקול כנגד כל איביו.
(הקדמה) בזה המזמור נתן1 שבח ותודה על הטובה שכבר השיג2, והתפלל על העתיד3. ואמר:
1. דוד המלך.
2. בהצלה משאול ומשאר אויביו.
3. כלשון הגמרא (ברכות נד.) ׳נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד׳.
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה׳ לְדָוִד וגו׳. זאת השירה נחלקת לארבעה חלקים. הראשון – על מה שנמשך בהיותו נרדף. השני – על עת שנמלך על יהודה לבד בעת מלוך אישבושת על ישראל1, ו[הוא] מן ׳ישלח ממרום יקחני׳ (פסוק יז). והשלישי – על זמן שמלך על כל ישראל, ויתחיל מן ׳וישב ה׳ לי כצדקי׳ (פסוק כה). והרביעי הוא על עת המשיח, ויתחיל ׳מן תפלטני מריבי עם׳ (פסוק מד):
השירה – שירה זו נאמרה גם בספר שמואל אך יש הפרש ביניהם במלות שונות כמו שהעירותי על הרבה מהן שם ולפי שכתבתי אותה בסדר שירת הים ושירת דבורה מהטעמים האמורים שם גם זו ראיתי אני לכתבה כדמותה בצלמה דלא גרעא מינה ששתיהן נתנו מרועה אחד. (א״ה להיות כי לקוצר השטה הוכרחנו לשנות מדעת הבעלים הרב המחבר שכתב מלמנצח עד ומיד שאול בשני שטות היינו הזאת סוף שטה אחת ושאר הפסוק בשטה אחרת ראינו להעיר על זה אוזן הקורא כדי שלא נהיה כשולח יד שלא ברשות) יהי רצון שנזכה לשיר את שיר ה׳ על אדמת הקודש בירושלים אמן.
ביום הציל – לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת.
למנצח – במזמור הזה (שנתן בו הודאה על שהציל ה׳ אותו מיד כל אויביו, במלחמות הרבות אשר היה לו ומיד שאול ביחוד שהיה בו בסכנה יותר מכולם), ספר שני מיני ענינים בהנהגת ה׳ עמו, בעת השלוה שלא הגיע אליו שום צרה ופחד אויב, ואז הוא מברך על הטובה על שה׳ שמרו בל יבא אליו רעה כלל,
ב. עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה,
א. השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה׳ יושיעהו ע״י תפלתו שאז יושיעהו ע״י אמצעיים טבעיים,
ב. השגחה וישועה ע״פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ע״פ מעשיו, ואז א״צ לתפלה כלל, כי ה׳ אתו לתת לו נס להתנוסס.
לעבד ה׳ – גם מזמור זה כשלשת המזמורים שקדמוהו מגמתו להורות דעת את העם שאיש חסיד וכבר ה׳ אתו, ולכן הוסיף בראש המזמור תיבות לעבד ה׳ לדוד, ופסוק זה שהוא כהקדמה למזמור בודאי כתבו דוד בעצמו ומזה נלמד על חבריו, מזמור לאסף משכיל לאיתן האזרחי וגו׳ שדוד הוא שכתב בראשם שם המחבר, ואם כדברי נשתחוה מול הדרת כבודו שבענות לבו כתב ג״כ במזמור נ״א פסוק בבוא אליו נתן הנביא וגו׳, ומי הוא בן אדם וכ״ש מלך שבעצמו יכתוב וימסור לדורות זכרון עווניו!
ומיד שאול – א״כ דוד לא היה חושב שאול כאויב לו ומלמד עליו זכות מחמת רוח רעה המבעתת אותו, ואויביו הם הגוים סביבות א״י שבשמעם כי נמלך דוד פחדו לנפשם והשתדלו להכחידו מן הארץ, ובשמואל ב׳ כתוב ומכף שאול, ונראה לי שיש איזה הפרש בין שתי המליצות כי כף מורה מרות ושעבוד יותר ולכן כאן הגיה וכתב יד כאומר שנאת שאול לא גרמה לי נזק כ״כ כשנאת הגוים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(ב)וַיֹּאמַ֡ראֶרְחׇמְךָ֖איְהֹוָ֣הי״י֣חִזְקִֽי׃
And he said: I love you, Hashem, my strength.
א. אֶרְחׇמְךָ֖ מדובר על אחד מפעלי אֶפְעַל שהרי ע׳ הפועל אות גרונית, ואם כן הקמץ אמור להיות קמץ רחב (ראו ויינברג, 3.2.3.2 בפסקת ״NOTE״ שבה יש רשימה של פעלים מהסוג הזה והתיבה הזאת ביניהם). אך המדקדקים הספרדים (ראו רד״ק, מאירי) מציינים מסורת שהקמץ חטוף, וגם במ״ש הביא מסורת זו למרות הסתייגות ע״פ כללי הדקדוק (״קבלנו קריאתו בקמץ חטוף אשר לא כדת בהיות העי״ן גרונית״). גם המילון של דוידזון מציין כאן קמץ קטן; והשוו תהלים פא,ח.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And he said: I will love you, O LORD, my strength.
ויאמר ארחמך ה׳ חזקי – רחמית יתך. כמה דאמר (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה׳ אלהיך. ומתרגמנן ותרחם. דבר אחר אקראך רחום וחנון. דבר אחר אמלא יתך רחמים על בריותך. דבר אחר אחבבך על בריותיך. ר׳ נחמיה בשם ריש לקיש אמר אמר דוד מילתא דמתפרש לכל אילין ורוח הקדש אומרת לו חזקי ה׳ סלעי ומצודתי. סלעי מתוגה. ומצודתי בשמך אני צד את הרשעים. ומה ראה דוד לקלס בסלע על שנעשה לו נס בסלע שנאמר (שמואל א כ״ג:כ״ו) ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול. כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול התחיל אומר על חנם משח אותו שמואל ואמר לי משחך ה׳ למלך. היכן היא אותה ההבטחה שהבטיח אותי. ומנין שאמר כן (תהלים קט״ז:י״א) אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב. מיד אמר לו הקב״ה שמואל כוזב. מעיד אני עליו שהוא נאמן שנאמר (שמואל א ג׳:כ׳) וידעו כל ישראל וגו׳ כי נאמן שמואל. מיד ומלאך בא אל שאול. רבי אומר מלאך מן השמים היה שנאמר ישלח ממרום יקחני. רבי יודן אמר מלאך שליח היה. אמר לו ר׳ פינחס וכי השליח יועץ הוא שאמר לו (שמואל א כ״ג:כ״ז) מהרה. אלא מלאך היה (נקרא) שנאמר (שם כ״ח) על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות. ולמה נקרא שמה סלע המחלקות. א״ר שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורי שאול על דוד. מהן היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו. מהן היו אומרים מלחמת ישראל קודמת אבל בן ישי מצוי הוא אצלנו בכל שעה. רבי אלעזר אומר נחלק הסלע מכאן ומכאן ונמצאו שאול וגבוריו עומדין בצד זה ודוד וגבוריו מצד זה. והוא שדוד אומר (תהלים קמ״ד:י׳) הנותן תשועה למלכים אלו דוד ושאול. שאול שניצל משפיכות דמים. ודוד שניצל מחרב שאול. שנאמר (איוב ה׳:ט״ו) ויושע מחרב מפיהם. הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. שלא הרגו לשאול שנאמר (שמואל א כ״ו:ט׳) מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה. דבר אחר מהו סלע המחלקות. שבשעה שהיה דוד וחיילותיו עוברין על אותו מקום שנעשה לו נס היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות האנשים שהיו עמו. באותה שעה הוא והן יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שעשה לנו נס במקום הזה. וכשהיה המחנה שלו מתחלק באותו מקום מקצתן עומדין ומברכין ומקצתן עומדין ואין מברכין לפי שלא היו עמו באותו שעה לפיכך נקרא סלע המחלקות.
I love You Heb. ארחמך, I love You, as the Targum renders: "and you shall love your neighbor" (Vayikra 19:18), ותרחם.
ויאמר – מלת רחמים בכל המקרא מהבניין הכבד, וארחמךא – מבניין הקל. ואיננו פועל יוצא, על דרך: בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) – יצאו ממני, חזקתני – חזקת ממני, וזה אבקש רחמים ממך.
ויש אומרים: כמו תרגום אהבך.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ארחמך״.
AND HE SAID: I LOVE THEE. The transitive verbal form of the word rachamim (pity)1 always appears in Scripture in the piel.2Erchamekha (I love thee) is a kal.3Erchamekha is intransitive.4 It is similar to banai yetzau’ni(Jer. 10:20) and to chazaktani (Thou hast overcome me) (Jer. 20:7). Banai yetzau’ni means, my children are gone from of me.5Chazaktani means, it is stronger than I.6Erchamekha means, I will seek compassion from You. Others7 in keeping with the Aramaic say that erchamekha means; I will love You.8
1. From the root resh, chet, mem.
2. Lit., “in the heavy conjugation.” Ibn Ezra’s point is that whenever Scripture wants to employ the root resh, chet, mem in the sense of pitying it employs the piel form.
3. Transitive and intransitive verbs come in the Kal form.
4. Erchamekha appears to be transitive for it has an adjective pronounal suffix affixed to it. Thus prima facie, erchamekha means, I will be compassionate to You. However, David would not address God in this manner. Hence Ibn Ezra goes on to suggest that the meaning of erchamekha is, I will seek compassion from You.
5. Yetza’uni is a transitive form. Its literal meaning is, gone out me. Thus banai yetza’uni means; My children have gone out me. However, this makes no sense. We thus must render yetza’uni as, “ have gone out from me.” We thus see that Scripture sometimes uses a transitive form with the meaning of an intransitive.
6. Here too Scripture employs a transitive form with the meaning of an intransitive.
7. See Rashi and Radak.
8. The Targum renders erchamekha, ahabbvinakh. The root resh, chet mem in Aramaic means, to love.
ויאמר ארחמך – החי״ת נקראת בקמ״ץ חטוף בשקל אזכרך מארץ ירדן (תהלים מ״ב:ז׳), ופירושו אאהבך. תרגום ויאהב (בראשית כ״ה:כ״ח) ורחים. והאהבה הוא סוף מה שיכול האדם לעשות בזה העולם להתקרב אל הבורא. וכן אמר: זרע אברהם אהבי (ישעיהו מ״א:ח׳). והיראה קודמת לאהבה. וכשירגיל אדם עצמו ביראה יבא לידי אהבה, שיעבד הבורא מאהבה אפילו לא יהיה לו גמול בזה.
ויש מפרשים (אבן עזרא): ארחמך אבקש רחמים ממך.
י״י חזקי – החי״ת בחיר״ק, והוא מן חזק. ואם לא נמצא, כי אם מן חזק יאמר חזקי בקמ״ץ חטוף, כמו הלא בחזקנו (עמוס ו׳:י״ג).
ארחמך [ה׳ חזקי]. אני אוהב אותך1,ומאהבה אני מהלל ואומר שאתה הוא שחיזקת אותי על זולתי2:
1. ענין אהבה וחיבה (מצודות), שוחר טוב: ׳ויאמר ארחמך ה׳ חזקי. רחמית יתך ה׳ תוקפי. היאך כמה דמתרגמינין ואהבת את ה׳ אלהיך (דברים ו ה), ותרחם ית ה׳ אלהך׳, ורש״י ורד״ק פירשו ׳אאהבך׳, שכן תרגום אהב הוא ׳רחים׳. ולכאורה כוונתם שאאהיב אותך על האחרים, אך אבע״ז כתב שאינו פועל יוצא, וא״כ לדרך זו יש לפרש שאהבתי אותך.
2. ׳ה׳ חזקי׳, ה׳ הוא שחיזק אותי.
וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ ה׳ חִזְקִי. ר״ל, אוהבך, ה׳ חוזק שלי. ואפשר כי אז בכניסתם לארץ ישראל נשארו להם מילות מועטות ארמיות1. ואמר זה, כי שָׂם נפשו בכפו לערוך מלחמה נגד הפלישתי הערל באהבתו ה׳, אף על פי שבלי ספק מנוהג שבעולם היה הפלישתי הורגו, וכן אמרו ז״ל (משנה ברכות ט׳:ה׳) ׳ואהבת את ה׳ אלקיך בכל נפשך – אפילו נוטלים את נפשך׳, וכן אמר (שמואל א׳ י״ז:ה׳) ׳אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה׳ צבקות אלקי מערכות ישראל אשר חרפת׳:
ארחמך – קבלנו קריאתו בקמץ חטוף אשר לא כדת בהיות העי״ן גרונית וכן אבחנך על מי מריבה בסימן פ״א ולזה הסכים הקמחי וי״ס אֶרְחָמְךָ קמץ רחב וכן מצאתי בספר דקדוק ישן כי אין דרך לבא קמץ חטוף רק במקום חולם הדומה לו קצת דרך קריאה על כן יאמר בספר מדוייק ארחמך ה׳ חזקי בקמץ רחב כי הוא בא מן ארחם ולא מן ארחום ויש חולקין בתיבה זו עכ״ל.
ארחמך – ענין אהבה וחיבה.
ארחמך – פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ״ש בפירוש.
ארחמך – אני ממלא אותך רחמים אתה ה׳ חזקי – (כי ה׳ לא יתפעל ולא יצדק אצלו הרחמים שהוא ההתפעליות שיתפעל המרחם בראותו איש מדוכא) אני הנושא שבעבורי אתה מלא רחמים, לא שהרחמים הם מצד התפעלות שלך.
ויאמר וגו׳ – שירה זו כפי שנכתבה בשמואל ב׳ כ״ב היא כפי מה שדבר דוד בהמית לבו, וכשיעדה לזמרה לפני ה׳ עשה בה הגהות והוסיף בה תיבות ארחמך ה׳ חזקי לכפול אותן אחר כל ענין וענין, ואחד מן הלוים היה משורר הפסוק והמון אחיו עונים אחריו ארחמך ה׳ חזקי וכן בשירת הים אשירה לה׳ היו עונים אותו האנשים אחר כל פסוק ופסוק ששומעים מפי משה המדבר בהמית לבו והנשים עונות אחריהם שירו לה׳ כי גאה גאה וגו׳ (ותען להם מרים, בשלח, הכנו במ״ם לשון זכר) כלומר גאה לכם לשיר, וכן בשירת דבורה תיבות ברכו ה׳.
ארחמך – מלשון ארמי או היא תיבה קדומה ומלשון השיר, ונגזרה מרחם האשה, שאין אהבה כאהבת האם על פרי בטנה.
חזקי – בחי״ת בחירק במקום קמץ חטוף להקל הברתה וכן בבגדו בה (פרשת משפטים) בפגעו בו (פרשת מסעי).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
O LORD, my strength and my security and the one who delivers me; the God who has chosen me has brought me near to fear him;1 my shield, from whose presence is given me strength and redemption over my enemies; my security.
1. To fear him: lit., to his fear.
אלהי צורי אחסה בו – רבנן אמרי כלפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים. שאול דואג ואחיתופל שבע בן בכרי ושמעי בן גרא שובך וגלית ושלשת אחיו. שנאמר (שמואל ב כ״א:כ״ב) את ארבעת אלה יולדו להרפה. חמשה מישראל וחמשה מאומות העכו״ם. וכנגדן אמר דוד עשרה מיני קלוסין ואלו הן - חזקי וסלעי ומצודתי ומפלטי. אלהי צורי אחסה בו. מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי. רבי יהודה אומר לפי שקלסו בעשרה קלוסין לפיכך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין. (תהלים ק״נ:א׳) הללו אל בקדשו. וכל הפרשה שהן עשרה. וקרן ישעי. מה שמן המשחה מבעבע ויורד עליו. מהולל אקרא ה׳. משובח אקרא יתך. ומאויבי אושע. רבי יודן אמר סרס המקרא ודרשהו. אושע מן אויבי אקרא ה׳ משובח. כשתושיעני מאויבי אהלל יתך. ר׳ הונא בשם רבי אחא אמר כלפי יהושפט אמרו (דברי הימים ב כ׳:כ״ב) ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה׳ מארבים. שעד שלא היו שונאים באין עליו היה אומר שירה והיו השונאים נופלים לפניו.
אתה המחסה שלי ואתה הגדר בעדי ואתה המפלט שלי ואת אלי (האל = הכל יכול). ואתה המחסה שלי שאליך אני חוסה (מבקש חסות) ומגני ויסוד הישועה שלי ואתה הוא שנותן לי נצחון.
ה׳, אתה מבטחי. צורי אחסה, צורי אשר אחסה.
סלעי – שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו ליתפש, כמה שנאמר: ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד וגו׳ (שמואל א כ״ג:כ״ו).
ומצודתי – לשון מבצר.
צורי – לשון סלע.
אחסה בו – אתכסה בצלו, כעינין שנאמר: מבליא מחסה חבקו צור (איוב כ״ד:ח׳), שהסלעים כיסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים, אַבְרִיאֵייר בלעז.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ומבלי״.
my rock For You saved me at the Rock of the Divisions (I Sam. 23:28), when I was trapped between Saul and his men, to be caught, as it is stated: "but Saul and his men were encircling to David and his men etc." (I Sam. 23:26).
and my fortress Heb. ומצודתי, an expression of a fortress.
my rock Heb. צורי, an expression of a rock.
I will take refuge Abrier in French (to protect, cover; cf. Rashi to Yeshayahu 30:2, Yoel 4:16).
I will take refuge in Him I will take shelter in His shade, as the matter is stated: "and without shelter (מחסה) they embrace the rocks" (Iyyov 24:8), because the rocks are a shelter and a shield for the travelers from the winds and from the downpour of rains.
י״י סלעי – דרך משל כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו.
THE LORD IS MY ROCK. The Lord is my rock is a metaphor. I am like a person who is on a high place1 and is unafraid of those who are below him.
1. A high rock or a fortress built of rocks.
י״י סלעי ומצודתי – כמו הסלע והמצודה שישגב האדם שם מפני איבו. אמר: אני אין לי סלע ומצודה להשגב בהם כי אם שמך, כמו שכתוב: מגדל עז שם י״י בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי י״ח:י׳).
ומפלטי – כי הסלע והמצודה שישגב אדם בהם פעם ינצל ופעם לא ינצל שם, כי שם יתפשהו איבו. אבל אני נשגבתי בשמך והצלת אותי בכל הפעמים.
אלי צורי – כפל הענין במלות שונות, כי האל נקרא כן לפי שהוא חזק ויכול.
אחסה בו – לפיכך הדין עלי שאחסה בו.
מגני וקרן ישעי – דרך המקרא לכנות החזק בקרן, כמו וקרני ראם קרניו (דברים ל״ג:י״ז), האיל בעל הקרנים (דניאל ח׳:ו׳), לפי שהאיל והשור והראם חזקים בקרניהם שהם מנגחים בהם. ואמר: כי האל מגני שיגן בשמו מאיביו, והוא קרני שינגח בו אויביו ויושע מהם.
משגבי – כי הוא לי כמו המגדל והסלע שאשגב בהם. ובמדרש (שוחר טוב): לפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים גבורים קלסו בשירה זו בעשרה קלוסין. ואלו הם עשרה שונאים: שאול, דואג ואחיתפל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, ושלשת אחי גלית וגלית, ואיש מצרי שהכה אותו בניהו בן יהוידע. חמשה מישראל וחמשה מאמות העולם. ואלו הן עשרה קלוסין: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגני, קרן ישעי, משגבי.
[ה׳] סלעי. ׳מנוסי ביום צרה׳ (ירמיה טז יט): מצודתי. משכן בטח1: מפלטי. מן הבא להזיק: קרן ישעי. לנצח את האויב: משגבי. לנשא את מלכותי2:
1. כי הסלע והמצודה שֶׁיִּשָּׂגֵב אדם בהם פעם ינצל ופעם לא ינצל שם, כי שם יתפשהו אויבו, אבל אני נשגבתי בשמך והצלת אותי בכל הפעמים (רד״ק).
2. שהשגיב והעלה אותי ואת מלכותי.
ולפי שהוא שָׂם נפשו בכפו מאהבתו ה׳, לפיכך אמר, ה׳ היה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וגו׳. ואמר תארים מתחלפות להצלות מתחלפות שהצילהו ה׳, וכן אמרו ז״ל (מדרש תהלים)1. אמנם בלי ספק כי תואר וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי, האחד אמרו כשנמלך על יהודה, שהוא ׳קרן׳ מלכות עם ישועה מאיש בושת, והאחר אמרו על מה שנמלך אחר כך על כל ישראל. וכן מילת ׳משגב׳ – ר״ל הקמת האדם למלוכה רבה, וכן ׳וישגב אביון מעוני׳ (תהלים ק״ז:מ״א), וכן ׳ונשגב ה׳ לבדו׳ וגו׳ (ישעיה ב׳:י״א)2:
1. ׳רבנן אמרו, כלפי שנפלו לפניו עשרה שונאים, אמר עשרה קילוסין׳, ע״ש.
2. ׳שגב׳ היא מלוכה גמורה בלי מלכות אחרת שממעטת אותה, וזו היתה לדוד כשמלך על כל ישראל, ולא קודם שהיה גם אישבושת.
ה׳ סלעי – סמ״ך במאריך כן הוא בס״ס.
ומצודתי ומפלטי – קל בלא דגוש בלמ״ד בכמה ספרים מדוייקים וכמוהו בספר שמואל ובמזמור קמ״ד.
ומצודתי – מגדל גבוה וחזק.
ומפלטי – ענין הצלה.
צורי – חזקי כצור וסלע וכפל דברו.
וקרן – דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי.
ה׳ סלעי – ה׳ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה.
וקרן ישעי – הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים.
סלעי ומצודתי – וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל״ט), מצודת סלעים משגבו (ישעיהו ל״ג).
ה׳ סלעי – מספר תחלה עת השלוה שאין שום צרה מגעת אליו כלל, ויש בזה שני ענינים,
א. השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו,
ב. מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר ה׳ סלעי ומצודתי ומפלטי כי ההגנה תהיה בג׳ ענינים,
א. המפלט מן האויב שעז״א מפלטי,
ב. המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז״א ומצודתי,
ג. המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז״א ה׳ סלעי, ור״ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז״א אלי צורי אחסה בו – ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי״ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג׳ דברים,
א. המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז״א מגני
ב. הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז״א קרן ישעי,
ג. החוזק והגבורה בעת קרב, שעז״א משגבי.
ה׳ סלעי וגו׳ – בהמית לבו לא יספיקו לו דברים להודות לה׳ על הצלתו והולך ומוסיף נרדף על נרדף להגיד תודתו.
סלעי – הר קשה ותלול בלי נותן דרך לדולקים אחר מי שנמלט בו.
מצודתי – מצאנו סלעי דרום ארץ יהודה נקראים בשם מצודה (שמואל א׳ כ״ב:ה׳) להגיד כי גבוהים וחלולים הם ביותר ואדם ימלט שם ישגב כבמצודה.
ומפלטי – שרש פלט ממקור לט, הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א׳ כ״א:י׳) והפ״א נוספת (פעל־עלל, פרץ־רצץ) אני נמלט אצלו והוא מסתירני בצלו.
אלי – אל לשון כח וגבורה הוא, הגבור שילחם בעדי.
צורי – מוסיף על סלעי ומצודתי, שהצורים, ממקור צֹר וצָר, קשים הם מחמת חדודי אבניהם ואי אפשר לעלות עליהם.
אחסה בו – שרש חסה בחילוף אותיות (אנכי־אנחנו) כסה, א״כ מקור הוראתו כמו שרש פלט, רק מפלט יכול להיות לשעה, ומחסה הוא לזמן ארוך שאחר שאדם נפלט מרודפו ישב שם בטח עד שירצה, כמשפט האורחים בארץ קדם שאחר שבאו בצל קורת איש יוכלו לשבת תחתיה לבטח עד שירצו.
מגני – מציל אותי ממכת אויב.
וקרן ישעי – נותן בי כח להכות אני את אויבי (כשור מקרין המשתמש בקרניו לנגוח הבהמות המבקשות נפשו) באופן שהתשועה כלומר הנצחון תהיה לי.
משגבי – ממקור גב, מקור שרש גבה וגבר, ושי״ן ורי״ש נוספות (להבת־שלהבת, שבט־שרביט) ומרומם אותי בכבוד ובבטחה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
David said in praise: “I pray in the LORD's presence, and from my enemies he redeems me.”
ואנא אדעו אללה אלמסבח, פאני אגאת׳ מן אעדאי.
ואני אודה לה׳ המהולל. וכך אני אושעה מהאויבים שלי.
מהלל, ואני אקרא לה׳ המהולל ואז אושע מאויבי.
מהולל אקרא י״י – בהילולים אתפלל לפניו תמיד. לפי שבטוח אני שאיושע מאויבי, אף לפני התשועה אני מהללו.
With praise I call to the lord With praises I call Him and pray before Him constantly, i.e., even before the salvation I praise Him, because I am confident that I will be saved from my enemies.
מהלל אקרא י״י – בקראי אליו בתהלות מיד איושע.
PRAISED, I CRY IS THE LORD. When I call upon Him with words of praise, I am instantly saved.
מהולל אקרא ה׳. אספר גדלו לבני אדם, ובזה מאויבי איוושע1, כאמרם ז״ל (סנהדרין מט.) ׳אלמלא עסק דוד בתורה - לא עשה יואב מלחמה׳:
1. כ״כ אבע״ז: ׳בקראי אליו בתהילות, מיד איוושע׳, וכ״כ הרד״ק.
וזכר איך היה עושה ומתנהג בכל הצלה, ואמר, בתחילה מְהֻלָּל – ר״ל שהיה מסדר שבחיו של הקב״ה, ואחר כך אֶקְרָא ה׳, שהיה שואל צרכיו1, ועל זה האופן – וּמאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ:
מהולל – ר״ל בעת כזאת שאיני בצרה כלל, אז אקרא את ה׳ ואכנהו בשם מהולל – שהוא מהולל תמיד, כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחננו על צרה, רק יהללוהו תמיד על טובותיו, וע״י ההילול לבד מן אויבי אושע – ולא אצטרך לתפלה כלל.
מהלל וגו׳ – קראתי בשם ה׳ אשר קראתי בצרתי וע״י קריאתי אותו נושעתי, ונראה לי שאם היתה זאת כונתו היה כותב ברוך ולא מהלל, מ״מ הוראת התיבה היא ראוי לתהלה מצד נפלאותיו ע״ד ממזרח שמש ועד מבואו מהלל שם ה׳ (למטה קי״ג:ג׳) וכן כאן הולך ומספר נפלאות שעשה עמו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Distress has surrounded me, like a woman who sits on the birthstool and has no strength to give birth and so is in danger of death; a band of abusive men has terrified me.
אפפוני חבלי מות – מהו אפפוני. הגיעו הצרות עד האף. דבר אחר אל תקרי אפפוני אלא עפפוני. הצרות טסות ובאות עליו כעוף שנאמר (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף על הארץ. דבר אחר מתגלגלות ובאות עלי כאופן וגלגל. דבר אחר פניא אני מן עקיא. ורבי אחא אמר נפניתי לכאן ולכאן ואין גואל אלא אתה. דבר אחר כשאשה אורגת בתרי חוטין כפולין הן נקראין אפפין. כך אמר דוד אפפוני צרות ובאות עלי כפולות מדבר בארבעה מלכיות. אפפוני חבלי מות בבבל. ונחלי בליעל יבעתוני במדי. חבלי שאול סבבוני ביון. קדמוני מוקשי מות באדום. אפפוני יבעתוני סבבוני קדמוני. חבלי מות נחלי בליעל חבלי שאול מוקשי מות. רבנן אמרי למה כתב בראשונה וברביעית מות. שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני. ר׳ אבא בר כהנא אמר זו גזרה שמד וזו גזרה שמד. בצר לי אקרא ה׳ בבבל. ואל אלהי אשוע במדי. וישמע מהיכלו קולי ביון. ושועתי לפניו תבוא באזניו באדום. רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר למה (היה) מזכיר בשלישית היכל. שכל ימיה של יון ההיכל קיים. אמר בצר לי ולא אמר בצרות. לפי שכל הנביאים מיחדין צרותיהן של ישראל וממעטין אותן שנאמר (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך. (איכה א׳:כ׳) ראה ה׳ כי צר לי. רבי יהודה אומר מטעם אחר כיון שלא היה היכל חרב בימיהם (עמוס ה׳:י״ט) כאשר ינוס איש מפני הארי. זו בבל. ופגעו הדוב זו מדי. ובא הבית זו יון שהיה בית המקדש קיים בימיה ולא היה עליהן כעס שהיו רואין שמעון הצדיק ועומדין לפניו. וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זו אדום. שנאמר (ירמיהו מ״ו:כ״ב) קולה כנחש ילך. רבי יהודה מייתי לה מטעם אחר (שיר השירים ה׳:ב׳) פתחי לי אחותי רעיתי. אחותי זו בבל. רעיתי זו מדי יונתי ביון. ולמה קורין אותה יונתי שהיו מקריבין תורין ובני יונה בימיה. תמתי באדום. ולמה קורין אותה תמתי לפי שהיו ישראל מומתין עמה ונותנין נפשותם על קדושת השם שכמה שמדין גזרו עלינו בימיה.
א. כן בכ״י אוקספורד 34, מוסקבה 104 (שם המלים ״חבלי מות״ מופיעות אחרי ״אפפוני״). בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, ברלין 122, פרמא 3204: ״וכן חבלי מות״. בכ״י פריס 154: ״כמו כן חבלי מות״.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204.
Bands of death have encompassed me On many occasions wicked men have surrounded me. אפפוני is like סבבוני. Similarly, "For countless evils...have encompassed (אפפו) me" (Tehillim 40:13).
Bands of death Heb. חבלי, camps of enemies, as: "a band (חבל) of prophets" (I Sam. 10:5). But Jonathan renders: as a woman who sits on a birthstool, an expression of the pangs (חבלי) of a woman in confinement.
and streams of scoundrels That too is an expression of troops that flood like a stream.
אפפוני חבלי מות – כמו: צירים וחבלים (ישעיהו י״ג:ח׳), ועל כן הוא בשלש נקודות להפריש בינו ובין חבלי מנשה.
אמר ר׳ יהודה הלוי מנוחתו כבוד: כי בליעל – דרך תפלה, אל יעלה, והוא האויב, וחבלי – דרך משל לחבלות המות.
THE CORDS (CHAVLE) OF DEATH COMPASSED ME. Chevle means throes of. Compare, Pangs and throes (chavalim) (Isaiah 13:8).1Chevle (cords of) is vocalized with a segol2 to distinguish it from the word chavle (parts) in ten parts to Manasseh(Joshua 17:5).
AND THE FLOODS OF BELIAL ASSAILED ME. David compares his enemies3 to a flood. The king of Assyria is similarly compared to The waters of the River(Isaiah 8:7). Scripture likewise reads: Then waters4had overwhelmed us(Psalms 124:4).
Rabbi Judah Ha-Levi, who rests in glory, says that the word beliya’al (Belial) means, he should not go up.5 It refers to the enemy6 and was uttered in prayer.7
The word chevle (cords) is used metaphorically. It refers to the pangs of death.8
1. Our clause should thus be rendered, The throes of Death compassed me.
2. Rather than with a pattach. Compare, malkhe.
3. Lit., “the enemy.”
4. The reference is to Israel’s enemies.
5. According to Rabbi Judah Ha-Levi the word beliya’al is a composite of the words beli (without) and ya’al (he will go up).
6. Symbolized by the floods.
7. According to Rabbi Judah Ha-Levi our clause should be translated as follows: And the floods, may my enemy not arise, assailed me.
8. See note 13.
אפפוני – סבבוני.
חבלי מות – בסגו״ל החי״ת, כמו חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג) וענינם אחד. ויפלו חבלי מנשה (יהושע י״ז:ה׳) בפת״ח החי״ת והוא ענין אחר. ואמר זה על הצרות הגדולות שהיה בהן קרוב למות כמו שהיה בסלע המחלקות (שמואל א כ״ג:כ״ח), ובדבר הפלשתי כשעזרהו אבישי (שמואל ב כ״א:ז׳).
ונחלי בליעל יבעתוני – הצרות הן כנחל השוטף. ובליעל אמר על כל אחד ואחד מאיביו. או יהיה בליעל שם הרשע.
אפפוני – כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי.
אפפוני – דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה.
ונחלי – כנחל שוטף.
אפפוני – עתה יתחיל לספר ההנהגה השניה בעת שיבואו עליו רעות וצרות שאז יצטרך לתפלה, בעת שאפפוני חבלי מות ועם זה גם נחלי בליעל יבעתוני – מות מצד אחד ואויבים מצד השני.
אפפוני – שרש אפף בחילוף אותיות אהח״ע חפף (חופף עליו כל היום, וזאת הברכה) לשון חופה וכסוי, ובלשון חכמים גפף ענינו חבק (גז־חיש, חרב־גלב, חמם־כמר).
חבלי – מכאובים והוא מלשון וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳) ומקור התיבה מלשון ארמי וחבל לא איתי בהון (דניאל ג׳:כ״ה) חבולה לא עבדית (שם ו׳:כ״ג) ובשמואל ב׳ כתוב משברי והם גלי הים הנשברים על הסלעים ומרצצים האניות עליהם.
נחלי בליעל – נחלי אבדון, לשון מושאל מאנשי רשע שאין תועלת בם (בליעל – בלי יועיל) כי כל מגמתם וחפצם להרע, ויש גם כן לפרשו נחלי בני בליעל, אסיפת רשעים הרבה הבאים עלי בשטף אף, ויוצא מן הדמיון אל המדומה, כדרך רוב דמיונות שבמקרא שבמליצה אחת או שתים יצא תמיד אל המדומה, ד״מ גפן ממצרים תסיע תגרש גוים היל״ל עצים דוק ותמצא גם באחרים בפרט בדמיונות הרבים שבספר יחזקאל, אולי להזכיר תמיד הדבר המדומה ולהמתיק הדבר לאזננו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
סבבוני קדמוני מוקשי מות – שיצאו בפני. ודרש (שוחר טוב) מדבר על ארבע מלכיות: אפפוני חבלי מות בבבל. ונחלי בליעל יבעתוני במדי. חבלי שאול סבבוני ביון. קדמוני מוקשי מות באדום. למה כתב בראשונה וברביעית מות? שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני.
חבלי שאול [סבבוני]. בהרדפת שאול: קדמוני [מוקשי מוות]. הזיפים ודואג:
(ו-ז)חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. כי פעמים רבות נרדף, מן הזיפים ומן הפלישתים ומן אדום בגיא מלח (ראה דה״י א׳ יח יב, ושמואל ב׳ ח׳:י״ג) וכיוצא באלה, ובכל פעם ופעם בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה׳ וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ, וכן לעתיד, יהי רצון שיִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי שהיא לְפָנָיו, ר״ל בלב שלם1, תָּבוֹא בְאָזְנָיו:
1. ראה מש״כ בבראשית (יז ז) עה״פ ׳התהלך לפני והיה תמים׳.
קדמוני – באו לפני.
חבלי – וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה.
שאול, מות – השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז״א קדמוני מוקשי מות.
חבלי – מוסיף שיותר מזה שסבבוני חבלי שאול – כאלו אני עומד להקבר בשאול אחר שכבר קדמוני מוקשי מות – כאלו הוא אחר המות ועומד להקבר, וכ״ז משל שנדמה כאלו מת ונקבר ובטל מן העולם.
שאול – ממקור אַל והשי״ן נוספת, מקום שהגוף כלה והיה לאין.
קדמוני – באו לקראתי, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (פרשת תצא) והוא מהוראת קדימה בזמן, לא היה להם להמתין שתשאלו רק להקדים להביא לכם לחם ומים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When I am in distress, I pray in the presence of the LORD; and in the presence of my God I make supplication; and he accepts my prayer from his temple,1 and my petition in his presence is received by his ears, and is granted.
1. From his temple: from his holy temple in heaven.
פאד׳א צ׳אק בי ד׳לך מנהם כנת אדעו אללה ואסתגית׳ אליה אנה רבי, פיסמע צותי מן היכלה, ותגות׳י יצל אליה.
ואם זה היה מציק לי מהם הייתי מתפלל אל ה׳ ואבקש ממנו ישועה לפי שהוא אלוהי. ואז הוא שמע את קולי מההיכל שלו. ובקשת ישועה שלי תגיע עד אליו.
בצר, וכאשר יצר לי הדבר מהם הייתי קורא לה׳ ומבקש תשועה מלפניו כי הוא אלהי, והוא שומע קולי מהיכלו ושועתי לפניו תבוא. והנה אשוע ״אסתגית׳ ״ אבקש תשועה, כמו וכפר הכהן ״ויסתגפר״ יבקש כפרה. והשמיט ״באזניו״ כמו שכתב במבוא שכל מונח המשומש בערבית כלפי ה׳ דרך משל יניחנו, וכל שאינו משומש ישמיטנו.
וקו׳ ושועתי לפניו מנפצלא ען תבוא באזניו. אי צׄראעתי בין ידיה תצל אליה.
The phrase “my cry before Him” is disconnected from “reached his ears” (Ps. 18:7) as in My cry before Him reached Him.
ואני מה הייתי עושה? בצר לי אקרא – אני קורא לי״י תמיד.
When I am in distress, I call I would always call upon the Lord.
בצר לי – מהיכלו – השמים, שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם.
IN MY DISTRESS. His temple refers to heaven,1 for all of God’s decrees are written and sealed there.
1. Lit., “the heaven.”
בצר לי אקרא י״י ואל אלהי אשוע – בעת שהיה צר לי לא פניתי אל מושיע אחר זולתו.
ישמע מהיכלו קולי – מן השמים היה שומע קולי בכל עת שהייתי קורא אליו.
ושועתי לפניו תבוא באזניו: שועתי – ששועתי לפניו באה באזניו מיד, והיה מסיעני ומושיעני.
בצר לי – בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳ ושמע קולי.
ושועתי לפניו – ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ״ש כדרך מליצת השיר.
אקרא ה׳, ואל אלהי אשוע – כבר בארתי בכ״מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה.
בצר לי אקרא ה׳ – שאז צריך אני לתפלה ואקראהו מתוך הצרה,
ואל אלהי אשוע – לישועה, ואז ישמע מהיכלו קולי – על ידי תפלה וימהר להושיע, והנה פסוק זה הוא פסוק חרוזי שיכפל בכל מאמר, המליץ מצייר פה ישועת ה׳ שיושיעהו ע״י אמצעיים טבעיים בדרך הטבע, ובא הציור שבעת שקורא אל ה׳ מתוך צרתו יכין ה׳ אחת מן הסבות הטבעיות שעל ידו יושע מן הצרה הזאת, אבל הסבה הזאת עצמה שהוכנה לתשועתו תסבב לו צרה אחרת עפ״י הטבע וצועק שנית, ומזמין ה׳ סבה אחרת שינצל גם מרעה זאת, ושוב יתעורר ע״י הסבה השנית רעה אחרת משתלשלת ממנה כפי הטבע ויצעק בפעם השלישית ויושיעהו גם מזאת, בענין שמרעה אל רעה יצא וה׳ הושיעהו בכל פעם, והעמיד הציור הזה במשל, שבעת הקיפוהו אויביו וצרו עליו וצעק אל ה׳ הכין ה׳ רעש הארץ שפתחה הארץ את פיה וירדו אויביו חיים שאולה, ונצול מצרתו, אבל ע״י הרעש נסתבב שריפת אש, כדרך הררי עד שמוריקים אש וגפרית בעת הרעש, והיה בסכנה אחרת מפני האש, וצעק אל ה׳ והכין גשם שוטף לכבות האש, אבל ע״י שהתקדרו העבים פתאום יצא מהם ברקים ורעמים עצומים והיה בסכנה אחרת מפני הרעם והברק, וצעק עוד אל ה׳ וצוה ה׳ שיתפוצצו העננים ויפלו מימיהם וחדל הרעם והקולות, אבל ע״י התפוצצות העננים פתאום נעשה שטף גדול במקום שעמד ושבולת מים שטפתהו, וצעק עוד אל ה׳ וישלח ה׳ את ידו וימשהו ממים רבים בחסדו זה תורף הציור בכלל, ובזה נבא אל הבאור, אומר שבעת קרא אל ה׳ בצר לו שמע מהיכלו קולו.
אשוע – שרש שוע וישע ושעה שלשתם ממקור אחד, שע, בשועו ישעה האדם לאל שיושיעהו, וא״כ שרש שוע יצדק כאשר אפסה לבן אדם תקוה להנצל בכחו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The earth trembled and shook and the foundations of the mountains tottered, and split, for he was angry with it.
ותגעש ותרעש הארץ – א״ר שמואל בר נחמני למה הזיעות באות על הפסק בין מלכות למלכות. הדא הוא דכתיב (ירמיהו נ״א:כ״ט) ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל. אליהו זכור לטוב שאל את ר׳ נהוראי על מה הזיעות באות לעולם. אמר לו על חלול מעשרות שאין מפרישין אותן כתקנן. אמר לו חייך כך היא סברא דמילתא. אלא זהו עיקרו של דבר בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בעולמו ורואה בתי טרטיסאות ובתי קרקסאות ואומות העכו״ם יושבין בהשקט ובבטחה ובית המקדש חרב ובניו בצער מחרה אפו בעולמו להחריבו הדא הוא דכתיב (שם כ״ה:ל׳) ישאג על נוהו. בשביל נוהו. לפיכך ותרעש הארץ. רבי אחא אמר על משכב זכור. אמר הקב״ה אתה הזדעזעת איבריך על דבר שאינו ראוי לך. אף אני אזדעזע בשבילך העליונים והתחתונים. ורבנן אמרי על המחלוקת שנאמר (זכריה י״ד:ה׳) ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל. א״ר שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות שנאמר (ירמיהו נ״א:כ״ט) ותרעש הארץ ותחול. למה כי קמה על בבל מחשבות ה׳. אליהו זכור לטוב שאל את ר׳ נהוראי מפני מה ברא הקב״ה שקצים ורמשים. אמר לו לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהן צורך אני מקיימן אלו שיש בהן צורך על אחת כמה וכמה. אמר לו עוד יש בהן צורך. זבוב לצרעה. פשפש לעלוקה. נחש לחפפית. שבלול לחזזית. סממית לעקרב.
דבר אחר: ותגעש ותרעש – את מוצא בשעה שעלה משה למרום ונשתהה שם ועשו ישראל אותו מעשה. נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה נתיירא משה התחיל ומתפלל על ישראל עד שהשיב את האף מהן. שנאמר (שמות ל״ב:ט״ו) ויפן וירד משה. אמר רבי יצחק לא זז משם עד שפנה משם כל ישראל ופנה כל הפנים הזעומות שכתוב בספר תהלים ותגעש ותרעש. עלה עשן באפו. אימתי ויט שמים וירד ויפן וירד משה. כתוב אחד אומר (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ואומר (שמות כ׳:י״ח) כי מן השמים דברתי עמכם. וכתוב אחד אומר ויט שמים וירד. ובא השלישי והכריע ביניהם מן השמים השמיעך. אימתי מן השמים.
ואז ותתנודד הארץ ותרעד ויסודות הארץ ירגזו. וכולם ירעדו אם כעסו יתחזק.
ותגעש, ותנוע הארץ ותרעד, ויסודות ההרים יזדעזעו וינועו כולם הארץ ומוסדות ההרים כאשר יחרה אפו.
וקו׳ ותגעש ידל עלי געש אלכׄפיף פי מעני אלאפתעאל סוי ואלמתעדי מנה גועש יגועש יגועשו עם איוב ויעברו (איוב לד:כ).
The word “rocked” demonstrates that the light form (Qāl) of G-ʿ-Š is identical in meaning to the the transitive form Hiṯpaʿel is in ‘GôʿaŠ, yəḡôʿašû “People are in turmoil (yəḡôʿašû) and pass one” (Job 34:20).
ותגעש ותרעש הארץ – אינו מחובר למקרא עליון, אלא מחובר ראשו לסופו: כי חרה לו ותגעש הארץ. כי משמש בלשון כאשר, וכשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ועמו, געשה ורעשה הארץ.
The earth shook and quaked This is not connected to the preceding verse, but its beginning is connected to its end; i.e., when He was angered, the earth shook and quaked. [The word] כי is used as an expression of "when." When He was angered and came to wreak the vengeance of His people, His servants, on Pharaoh and his people, the earth shook and quaked.
ותגעש – הזכיר הארץ וההרים בעבור היותם עומדים ואין להם תנועה. וזה משל שיתגעשו כל שונאי דוד מפני חרון השם, ואילו היו חזקים כהרים.
THEN THE EARTH DID SHAKE. David mentions the earth and the mountains because they stand and do not move. Our verse is metaphoric. It means; God’s anger caused David’s enemies to quake, even though they were as strong as the mountains.
ותגעש ותרעש הארץ – מזה הפסוק (למעלה ח) עד ישלח ממרום יקחני(שם יז) יש מהמפרשים (רש״י) שפרשו שהם רמז על הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל, ועל המופתים שחדש. וכן דעת המתרגם. ופרשו ותגעש ותרעש הארץ במהפכת סדום ועמרה. וכן עלה עשן באפו. והמתרגם פרש עלה עשן באפו על דבר פרעה. ויט שמים וירד במתן תורה. וכן דעת הדרש (מדרש שוחר טוב). וכן הפסוקים שאחריהם: וירעם בשמים י״י ירמוז לברד שירד בימי יהושע. ויראו אפיקי מים רמז לקריעת ים סוף וירדן. ואמר: האל אשר עשה כל אלה הנפלאות יעשה גם עמי נפלאות. ישלח ממרום יקחני.
והנכון לפי דרך הפשט כי כל אלו הפסוקים הם משל על איבי דוד וישראל, וכי י״י נלחם להם באיביהם, כי הצרה היא להם רעש הארץ והשמים, וחשך, וערפל, וגחלים, ואש, וחצים, וברק. והכל דרך משל. וכן תמצא במקרא בהרבה מקומות על הצרה: חשך, ואפלה, ענן, וערפל, וקדרות השמש, והירח והככבים. ומה שאמר: ויט שמים וירד כאלו הטה שמים וירד לכלותם במהרה. וזהו וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, רצונו לומר: מהירות הגזרה. וכן מצאנו במקום אחר בדברי רבותינו, זכרם לברכה (שוחר טוב): אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות. וכן הוא אומר ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות י״י (ירמיהו נ״א:כ״ט).
ותגעש ותרעש הארץ.1 הנה במצרים רעשה הארץ בעשר מכות: כי חרה לו. על חמס מצרים, וכן אני מתפלל שיעשה בעדי2:
1. מזה הפסוק עד ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים (פסוק יז) יש מהמפרשים (רש״י) שפירשו שהם רמז על הנסים שעשה הקב״ה לישראל, ועל המופתים שחידש, וכן דעת המתרגם (לשון הרד״ק).
2. על דרך זו כתב הרד״ק: ואמר: האל אשר עשה כל אלה הנפלאות יעשה גם עמי נפלאות, ישלח ממרום יקחני.
יאמר אחר כך, כי שאול ובניו מתו באופן נבזה, שהרג הוא עצמו1, אף על פי שנגזר עליו המוות בעבור מלחמת עמלק, לפי שרדפו כל כך, והקב״ה כעס עליו, וכן אמר וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ לפי שחָרָה לוֹ על שרדף צדיק. ו׳מוסדי הרים׳ – רמז לשאול ובניו. ולשון ׳געש׳ – ר״ל מהומה ופנים רעים של עצב וזעם:
The arrogance of Pharaoh1 went up like smoke;2then he sent his anger like a burning fire that consumes3 before him; his rebuke burns at his utterance like coals of fire.
1. Pharaoh: + the wicked.
2. Like smoke: + before him.
3. Consumes: reading )yycy#ym.
חתי כאן אלדכ׳אן יצעד מן ד׳לך ונאר מנה תחרק, וג׳מר נאר קד אשתעל.
עד כדי כך שהיה העשן עולה (מהכעס של ה׳) וגם אש ממנו תשרוף. וגחלי אש שכבר בערו.
עלה, עד שכאלו העשן עולה ממנו ואש ממנו יוקדת וגחלי אש בערו. כל זה מוסב על החרון הגדול.
ואמרו עלה עשן באפו, ר״ל כי ה׳ יתהדר ויתרומם בהשקיפו על האויבים אשר סבבו את עבדו רגז עליהם רוגז גדול שעלו ממנו האש והעשן ושאר מה שתיאר מעצמתו.
וקולה עלה עשן באפו אראד בה אן אללה עז וג׳ל חין אטלע עלי אלאעדא אלד׳ין חאטוא בולייה סכ׳ט עליהם סכ׳טא עט׳ימא עלת מנה אלניראן ואלעת׳אן וסאיר מא וצף מן שדתה.
עלה עשן באפו – [לנשישנארילאש בלעז,]א כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
Smoke went up in His nostrils (En ses nariles in Old French, in his nostrils.) So is the custom of every anger, to cause smoke to ascend from his nostrils.
SMOKE AROSE UP IN HIS NOSTRILS. Compare, Thou sendest forth Thy wrath, [it consumeth them as stubble](Exodus 15:7) and similarly, Shall even be for burning, for fuel of fire(Isaiah 9:4). The reference is to death.1
1. Our verse metaphorically speaks of the destruction of the wicked.
עלה עשן באפו, משל על חרות אפו באיבים כמו אז יעשן אף י״י וקנאתו (דברים כ״ט:י״ט).
ואש מפיו תאכל, אש – שיצאה מפיו תאכלם, וגחלים שיצאו ממנו בערו אותם.
(ט-י)עלה עשן באפו. בתפילת צדיקי הדור במצרים1, ובזה ויט שמים לעשות אותות ומופתים מתנגדים לסדר השמים: וערפל תחת רגליו. בעשותו מופתים מתנגדים לטבע הארץ שהיא ׳ערפל׳2:
1. משמע ש׳עשן׳ זה לטובה ועיין.
2. ראה באיוב (לח ח-יא) ׳וערפל חתולתו׳, ומפירוש רבינו שם עולה שהכוונה שה׳ העלה חלק מן המים התחתונים למעלה כאיד, ואיד זה שהוא ׳ערפל׳ מקיף את האוויר התחתון כלבוש וכתכריך, כי ׳חתולתו׳ לשון כריכה ועטיפה.
ואמר, שאל תתמה אם ׳חרה לו׳ להמיתו באופן בזוי על זה, כי כן עשה נמי למצרים להוציא ישראל מתוכם במכות ותחלואים למצרים, לפי שראה ׳את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם׳1, וכן אמר, אל תתמה על זה, כי כן עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ במצרים, וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל – גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ – שהיא מכת הברד ׳ואש מתלקחת׳ (שמות ט׳:כ״ד), ואמר זאת לפי שבה כתיב (שמות ט׳:י״ד) ׳כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך׳2:
עלה עשן – הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע״י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (תהלים ע״ד:א׳).
תאכל – תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם.
עלה עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה׳ בוער בלב ההר],
והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה׳ המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו – כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש.
עלה עשן באפו – עשן היוצא מפיו עלה באפו ומוסיף על חרונו – ויש עוד לפרש בי״ת באפו כמו בי״ת ויעבד יעקב ברחל, בעבור אפו וחרונו עלה עשן באויר, כדרך העשן שמחמת קלותוא טבעו לעלות.
ואש מפיו – האש שיוצאה מפיו תאכל סביבותיה וממנו כלומר ממקום מושבו יוצאות גחלים בוערות.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוס ראשון: ״קלוחו״.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he bent down the heavens, and his glory was manifested, a dark cloud a path before him.
ומיל אלסמא ואורד אמרה, וג׳על אלצ׳באב מן דונה חג׳אבא.
והוא הטה את השמים והוריד את צוויו. ואת הערפל הניח תחת רגליו כמו כסויי.
ויט, ויט את השמים ויורד את פקודתו ושם ערפל תחתיו למסך תחת פקודתו.
וביארתי ויט וירד, והטה והוריד פקודתו, לפי שאני הסבותי את הפעולות האלה אשר השכל שוללן ממנו יתעלה – אל ברואיו, ולפיכך עשיתי את הדבר שהביא על אויבי עבדו הוא שהורד מן השמים, והוא אשר נמסר למלאכים באמרו וירכב על כרוב ויעף, והוא אשר הוחש בו כדבר העף ונעשת נקמה מהירה, והוא אשר הקיפו החושך ונשתפכו בו הגשמים ובכך נעשה עונש כללי, ושללתי פעולות אלו מאדון העולמים יתעלה שבחו.
ועברת ויט שמים וירד ואמאל ואורד אמרה, לאני רדדת הד׳ה אלאפעאל אלד׳י נפאהא אלעקל ענה אלי כ׳לקה, פג׳עלת אלאמר אלד׳י אחלה באעדא אלולי הו אלמורד מן אלסמא, והו אלמצ׳מן באלמלאיכה כמא קאל וירכב על כרוב ויעף, והו אלד׳י אסרע בה כאלשי אלטאיר פצאר נקמה סריעה, והו אלד׳י חאט בה אלט׳אלם ואנחלת בה אלאמטאר פצאר עקאבא עאמא, צרפת ג׳מיע הד׳ה אלאפעאל ען רב אלעאלמין ג׳ל ת׳נאה.
ויט שמים וירד – לעבור בארץ מצרים. [וירד – כמשמעו. לשון אחר: איאנטביש בלעז.]א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
And He bent the heavens, and He came down to pass through the land of Egypt. "He came down" is to be understood in its simple meaning. Another explanation is "i atonvit" in Old French, to flatten, as (Shemot 39:3), and the radical is רדד.
ויט – הטעם שתרד הגזרה על האויבים מן השמים מאת השם הנכבד.
HE BOWED THE HEAVENS ALSO, AND CAME DOWN. He bowed the heavens also, and came down means, God the glorious sent down a decree from heaven upon David’s enemies.1
1. Lit., “upon the enemies.”
ויט שמים וירד, כבר פרשנוהו.
וערפל תחת רגליו – שם להם ערפל וחשך תחת רגליו שדרכם באפו. וירכב על כרוב, פרשנוהו.
ויט – נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם.
תחת רגליו – להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל.
(י-יא)ויט – פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה׳ וישמע מהיכלו קולי ויט שמים וירד – שאז כשצעק שנית על הצרה החדשה, הטה שמים למטה וירד להושיעו, ותחת ששני יסודות שהם יסוד העפר ויסוד האש אשר בבטן הארץ רועשים לבלע ולהשחית, הכין ה׳ תשועה על ידי יסוד הרוח ויסוד המים, שבעת ירד ה׳ וערפל תחת רגליו להושיעו,
וירכב על כרוב – אז יעוף על כנפי רוח – כאלו התעורר הרוח וישא את העננים לכבות את השרפה (כמ״ש השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח), עד שע״י הרוח התעורר יסוד המים, עד.
ויט שמים וירד – לא עזב השמים ובא לארץ רק השפיל השמים עצמם וכן כתוב אחריו ירעם מן שמים ה׳.
וערפל – תיבה בת ארבע אותיות אולי לקוחה מלשון אחרת, ואם מקורה לשון עברי אולי נחברה מערב ואופל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
So he was manifested in his strength over swift cherubs; and he proceeded in might on the wings of the storm-wind.
וירכב על כרוב – בשעה שיצא פרעה לרדוף אחרי ישראל אמר פרעה תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל. מה עשה הקב״ה היה מדמה כנגדו. כשם שהביא פרעה זכר כך הביא הקב״ה סוס זכר ורכב עליו שנאמר (חבקוק ג׳:ח׳) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה (שהוא) שהיא יכולה לעמוד במלחמה. לפי כשהסוס רוצה להשתין עומד ומתעכב אבל הנקבה מהלכת ומשתנת והיא טובה במלחמה. אמר הקב״ה אף אני כן אדמה לך שנאמר (שיר השירים א׳:ט׳) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. חזר והביא חצים וזרק על ישראל. והקב״ה מביא חצים של אש והיה זורק עליו שנאמר וישלח חציו ויפיצם. חזר פרעה והביא מיני צחצוחין של ברזל. ואף הקב״ה הביא ברקים שהן מצוחצחין שנאמר וברקים רב ויהומם. הממם ערבבן נטל מנגינות שלהם ולא היו יודעים מה שיעשו. והיה עמוד הענן יורד ועושה אותן טיט ומיני רפש. ועמוד האש מרתיח וטלפות סוסיהון משתמטות. חזר פרעה והביא מיני בליסטראות. אף הקב״ה הביא מיני אלגביש שנאמר ברד וגחלי אש. חזר פרעה והביא סימנטרא. אף הקב״ה הביא גחלי אש והיה מלבב בקולו שנאמר ירעם משמים ה׳. כיון שגמר פרעה כל מה שהיה לו ולא נשתייר בידו כלום אמר לו הקב״ה רשע כנגדי היית מטיח. אמר רבי ברכיה בשם ר׳ אלעזר התחיל הקב״ה עף שנאמר וירכב על כרוב ויעף. אמר לו רשע שמא אתה יכול לעוף התחיל הקב״ה מדדה מכנף אל כנף שנאמר וידא על כנפי רוח.
דבר אחר: וירכב על כרוב וידא על כנפי רוח – אמר רבי תנחומא כל מלחמה שנלחמו ישראל עם אומות העכו״ם עתידין להלחם לעתיד שנאמר (זכריה י״ד:י״ג) תהיה מהומת ה׳ רבה בהם. ושם מפרש פגעי המלחמה ומאורעיה. אמר כל מי שמעלה עצמו סופו לילך באש. וכן הוא אומר בדור המבול ובדור הפלגה ובאנשי סדום ובגוג ומגוג ובסנחרב ובמלך חירם ובנבוכדנאצר ועשו (דניאל ז׳:י״א) ויהיבת ליקידת אשא. ונאמר (עבדיה א׳:י״ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה. ובפרעה שחרף בעצמו ואמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה׳. נפרע בעצמו. סנחרב שחרף על ידי שליח שנאמר בו (מלכים ב י״ט:כ״ג) ביד מלאכיך חרפת ה׳. נפרע ממנו במלאך שנאמר (שם ל״ה) ויצא מלאך ה׳. (וכתיב בו לשון מהומה אף על פי שלא נכתב במלחמות אחרות ללמדך שכל אחד נלחם בם בכל מקום) שכתוב וידא על כנפי רוח. אמר ר׳ יהודא אין הרוח יוצא אלא מבין כנפי החיות שנאמר וידא על כנפי רוח משל למה הדבר דומה למלך שבאו שבאין ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין את הקרון לרדוף אחריהן. אמר המלך אם אני ממתין עד שיציעו לי הקרון בני אבד. מה עשה המלך נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהן. כך עשה הקב״ה נטל כרוב אחד מכסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים שנאמר וירכב על כרוב. מהיכן הביאו מגלגלי המרכבה. אמר ר׳ חנינא בר פפא בשר ודם למטה ממשאו. אבל הקב״ה למעלה ממשאו שנאמר (דברים ל״ג:כ״ז) ומתחת זרועות עולם. כתוב אחד אומר וידא. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כ״ב:י״א) וירא. מכאן שיש לו עולמות הרבה והוא הולך להראות בהן. (שנאמר) ישת חשך סתרו. מהיכן הביא החשך על המצרים מן החשך שבסתרו. רבי נחמיה אומר מן החשך שבגיהנם שנאמר (איוב י׳:כ״ב) ארץ עיפתה כמו אופל.
וצ׳מנה מלאיכה תטיר בה טיראנא, תתחלק בה עלי אג׳נחה אלריח מסרעא.
והוא מוקף מלאכים שמעופפים אתו תעופה שהם מרחפים על כנפי הרוח כשהם ממהרים.
וירכב, וימסרהו למלאכים לעוף ולדאות בו על כנפי הרוח חיש מהר. וירכב כמו וירכב ומוסב על הצו והפקודה. וכרוב – מלאכים וכך תרגם בבראשית ג כד וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים. וכבר כתבתי בפירושי רס״ג לשמות כה הע׳ 110 שכל כרובים שבתורה כאשר מדובר על כרובים שעל הארון מתרגם ״כרובים״ שהוא מונח לדבר מוגדר ומסויים ואין לתרגמו, ושביריעות המשכן תרגם ״צורא״ ציורים, ושבבראשית ״מלאיכה״ מלאכים.
וירכב על כרוב – מכאן ראיה שתיבת כרוב הפוכה מן שרש רכב והכרובים הם מרכבתו של מקום והדיעה הושאלה מדיעות העמים סביבי א״י; והאל יתברך שמו בחכמתו ראה שבדורו של משה ראוי לקיימה שיש בשמים כרובים מאחר שצוה לעשות שנים כרובים על הכפורת וכן סופר לנו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, רק מפסוק זה נראה שבימי דוד הבינו כבר שהכרובים (מיחזקאל א׳:י׳ וי׳:י״ד נראה שצורתם צורת שור בעל כנפים) משל הם, שכן כפל כאן הענין וידא על כנפי רוח (ע״ד עושה מלאכיו רוחות, תהלים ק״ד:ד׳) א״כ ר״ל שנשתמש ברוח סערה חשכת עבים ברד ברקים ורעשים להום את אויבי דוד שהם אויבי בני ישראל וקרא לכל אלה כרוב ואם מצאנו בשלמה שעשה כרובים במקדש לנוי עשאם. ועוד יש לומר שחסרה הכ״ף לפני מלת על, וידא כעל כנפי רוח.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And he made his presence dwell in the mist, and surrounded himself with the clouds of his glory as a covering; and he made favorable rains to fall on his people, and mighty waters from the massed clouds of darkness on the wicked from the eternal heights.
חשכת מים עבי שחקים – א״ר נחמיה אין הארץ שותה אלא ממימי אוקיאנוס. אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיאנוס מלוחין הן. אמר לו מתמתקים הם בעבים. אמר רבי אבא כדקין הללו של בהמה שהן שופכין אלו באלו. אמר ריש לקיש למה נקרא שמם שחקים. שהם שוחקין אלו באלו. אמר רבי יוחנן מעשה נסים יש בגשמים אדם נוטל כברה חושר שתים ושלש אצבעות ואינו מספיק לירד עד שמתערבין זה בזה. ומהלך חמש מאות שנה גשמים יורדין ואין טיפה מתערבת בחברתה. והיינו דכתיב (איוב ל״ו:ל״א) כי בם ידין עמים. יתן אוכל למכביר. רב יהודה בר יחזקאל אמר כך היה אבא מברך יתברך ויתגדל שמיה דקודשא בריך הוא. שהן אלף אלפים וריבי רבבות ואין טיפה נוגעת בחברתה כמלא נימא שנאמר (שם כ״ז) כי יגרע נטפי מים. רבי חייא בר אבא (ורבן) [ורבנן]. חד מנהון אמר חשוך ענני סגיין מוי שנאמר חשכת מים עבי שחקים. ואחרינא אמר נהור ענני סגיין מוי שנאמר (שם ל״ז:י״א) יפיץ ענן אורו. ריש לקיש אמר הענן מלמטה הוא עולה שנאמר (בראשית ב׳:ו׳) ואיד יעלה מן הארץ. כתוב אחד אומר חשכת מים. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כ״ב:י״ב) חשרת מים. בשעה שהעננים טוענין את המים מחשיכין מן המים ואחר כך חושרין אותו לעולם. לכך נאמר חשכת מים וחשרת מים.
עשה את החושך מסתור בשבילו מקיף אותו כמו הצללים והמים שהם כמו החבלים (גשמים מבורכים) והעננים בגבהים.
ישת, שת את החשך סתר לו ומקיפו כסוכה ושפע המים וענני שחקים כל אלה סביב לפקודתו.
חשכת מים – שבעבי שחקים הם חשך אשר סביבותיו.
the darkness of waters that are in the thick clouds of the skies are the darkness that is about Him. Lest you say that within the darkness there is no light, Scripture tells us: From the brightness before Him, and from within His partition, His thick clouds that are about Him are split, and hail and coals of fire pass through them.
ישת – בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך. וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן. והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם.
HE MADE DARKNESS HIS HIDING-PLACE. When the waves of the sea roar and its water storm, the mist that arises from the water and ascends to the sky increases. This gives birth to darkness in the sky.1 This is what the darkness of the waters refers to. It adverts to the thickness of the mist. It speaks of the denseness of the mist. The aforementioned gives birth to the cloud.2
Our verse metaphorically describes the coming down of the decrees.3 No one sees them descending.
1. Lit. “Darkness is therefore born there.”
2. Lit. “It adverts to the thickness of the mist, when it is thick, which is the cloud.”
3. From heaven.
ישת חשך סתרו, רמז לצרות כמו שפרשנו, שהם להם חשך.
או פירושו: כי האל המוריד להם הגזרות ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו שלא יראוהו, כי נעלם מהם.
חשכת מים – ובשמואל (שמואל ב כ״ב:י״ב) חשרת מים שענינו קשור העננים מתרגום וחשקיהם (שמות כ״ז:י׳) חשוריהון, והענין אחד, כי בהתקשר העננים זה בזה תהיה החשכה והחשרה מן המים שימלאו עבי שחקים.
וישת חושך סתרו. על הים1, כאמרו (שמות יד כ) ׳ויהי הענן והחושך׳:
1. ולפי זה מיושב הסדר, חושך אחרי מכת בכורות.
יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ. זה היה על הים, דכתיב (שמות י״ד:כ׳) ׳ויהי הענן והחושך׳, כי עמוד ענן נסע מלפניהם ויבוא לאחריהם (שם פסוק יט), כדי להסתיר את מעשה ה׳ כי נורא הוא1 מן המצרים, וסְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ בעד המצרים חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים, כי העמוד הענן היה חושך עכור ועב נוטה לטבע המים לרוב עוביו, כדי להסתיר אור עמוד האש למצרים, כי היה מבדיל ביניהם:
חשכת – החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים.
שישת חשך סתרו – ר״ל את החושך שבו יסתתר ה׳, את החושך הנמצא סביבות סוכתו, ישת שיהיה חשכת מים של עבי שחקים – שיתקבצו עבים ע״י הרוח עד שתחשך הארץ מן העבים וחשכת מים, ומים אלה יכבו את האש והגחלים הבוערים מן ההר, ונושע מן הצרה הזאת, אולם עתה יספר שמן הסבה הטבעיית הזאת שע״י בא לו תשועה, השתלשלה רעה וצרה אחרת, שע״י התקדרות העבים הרבים שהם מלאים חלקי אש ודברים מבעירים כמו גפרית וזאלפעטר, וע״י נשיבת הרוח בם בכח גדול וע״י מרוצתם וקלות מהלכם, וע״י שילחצון יחד קרירות העבים עם חמימות העלעקטרי המתעורר בתוכם עי״כ יעמדו רעמים גדולים וברקים עצומים כנודע לטבעיים, וז״ש (יג-יד) מנוגה נגדו – צייר שמתוך חשך סתרו תהל נוגה מנגד אור ה׳, ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש – שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע״י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע״י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה, ועי״כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים,
עד שירעם בשמים ה׳ תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים, ששם יתן העליון קולו עם ברד וגחלי אש – והוא נתון עתה בצרה חדשה.
ישת חשך סתרו – הולך ומוסיף על משל ויט שמים וגו׳ ברצונו מכל אלה הובן כבודו וגבורתו, רק הוא אינו גוף ולא יראה לעיני הגוף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
At the brightness before Him, there passed through His thick clouds hailstones and coals of fire.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
From the splendor of his glory the clouds of heaven passed by in rebukelike the coals of fire and burning hail from his word.
מנוגה נגדו עביו עברו – כשהרוח מנשבת והשמש מזריח נגדו עביו עברו. ר׳ יודן בשם ר׳ אבא אמר כשבא הקב״ה לעשות מלחמה עם המצריים בים באו מלאכי השרת לסייעו. אלו טוענין חרבות ואלו טוענין קשתות ואלו טוענין רמחים. אמר להן הקב״ה איני צריך עברון מן הכא באותו שעה עביו עברו. אמר רבי יהודה הנשיא מלך בשר ודם כשהוא הולך למלחמה נוטל כל חיילותיו עמו וכשהוא הולך לטייל למיומם שלו נוטל (כל) לגיונותיו לתשמישו. אבל הקב״ה אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא לעצמו שנאמר (שמות ט״ו:ג׳) ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו. וכן הוא אומר (זכריה י״ד:ג׳) ויצא ה׳ ונלחם. וכשיוצא למיומם שלו במתן תורה ראה מה כתיב (תהלים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים. וכתיב (זכריה י״ד:ה׳) ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך.
חתי מן אלספר אלמחאד׳י לה אלמאד פי גיומה חדת׳ אלברד וג׳מר אלנאר.
ואפילו מהדברים העוברים ממקום למקום שהוא מולו העובר בעננים שלו [הגשם] מול הברד וגחלי האש.
מנגה, עד שאפילו מן הנגה אשר נגדו העובר בענניו נוצר ברד וגחלי אש. בכל מקום מתרגם נגה ״ספר״ והם העננים הלבנים העשוים כעין גושי צמר גפן ומעבירים אור, והכוונה כאן שאפי׳ עננים כאלה שאין דרכם להגשים נוצר מהם גשם. ומלת ״נגדו״ מוסבה על עבי שחקים שבפסוק הקודם.
ומעני עביו עברו נפדׄ מנהם אלברَד ואלצואעק פאלעוברים הם אלברד ואלגחלים.
[21א] מנגה נגדו יעני אלאתׄיר.
וכל מא וצפה פעלי סביל אלמתׄל פי אלאמתעאץׄ לה וכפאיתה אעדאה כמא קאל ומן אויבי אושע (תהלים יח:ד).
The meaning of “pierced His clouds” the hail and lightening passes through them. Those ‘passing’ are the hail and the fiery coals.
“Out of the brilliance before him” means the ether.
Everything is described in the form of an allegory for His anger and protects Him from his enemies as stated “and was delivered from my enemies.”
ושמא תאמר: לפנים מן החשך אין אור, תלמוד לומר: מנוגה אשר נגדו ותוך מחיצתו, את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש.
עברו – בלעז טרישפשינט. הברד בוקעו ועובר על המצריים על ים סוף.
passed Heb. עברו, trepasant in Old French, passed. The hail split and passes through onto the Egyptians at the Sea of Reeds.
מנוגה – טעם עביו עברו – עברו החוק הידוע ברוב.
ברד וגחלי אש – הוא כדמות ברזל השורף גם ממית ברוח.א והטעם היראה והפחד בלב האויבים כשמוע קול הרעם.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כרוח״.
AT THE BRIGHTNESS BEFORE HIM, THERE PASS THROUGH HIS THICK CLOUDS Avav averu (there pass through His thick clouds) means, the clouds violated their widely known laws.1
HAILSTONES AND COALS OF FIRE. Gachale esh (coals of fire) refers to iron like objects, which set fire to that which they strike, and whose fumes cause death.2 The allusion is to the fear and terror which David’s enemies3 experienced, when they heard the sound of the thunder.
1. The literal meaning of avav averu (there pass through His thick clouds) is, His clouds passed. Ibn Ezra interprets this to mean, His clouds (aviv) surpassed (averu) natural law, for they produced hailstones and coals of fire rather than rain.
2. So Filwarg. Lit. “It also kills by wind.”
3. Lit., “the enemies.”
מנגה נגדו, מנגה שהוא לפניו אל אוהביו עביו עברו לאיביו, והוא חשך ברד וגחלי אש. כלומר: אותם העבים ממטירים על האיבים ברד וגחלי אש, על דרך ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט׳:כ״ד).
עביו עברו. בעמוד אש וענן1:
1. רש״י כתב: ׳הברד בוקע ועובר על המצריים על ים סוף׳ וצ״ע מה כוונתו. והרד״ק כתב: ׳ מנוגה שהוא לפניו אל אוהביו עביו עברו לאויביו, והוא חושך ברד וגחלי אש, כלומר, אותם העבים ממטירים על האויבים ברד וגחלי אש. על דרך ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט, כד)׳. מנגה נגדו - מחמת הארה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי: עביו עברו - היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש (מצודות).
מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. כי העמוד האש היה זורק חיצים של אש, והעמוד הענן היה נהפך לברד1, וזה היה מה שאמר (שמות י״ד:כ״ד) ׳וישקף ה׳ [אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן] ויהם את מחנה מצרים׳:
1. ראה רש״י: ׳הברד בוקע ועובר על המצריים על ים סוף׳, כלומר, ׳מנוגה נגדו׳ – מחמת הארה שלפניו, שהוא רוצה להאיר ולהושיע לישראל, ׳עביו עברו ברד וגחלי אש׳ – אותם העבים מעבירים וממטירים על האויבים ברד וגחלי אש, ואותם העבים הם עמוד אש וענן.
מנגה נגדו – מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי.
עביו עברו – היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש.
מנוגה – הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח.
מנגה נגדו – שד״ל פירש נגדו פניו, ונראה לי שר״ל שממנו יוצא נגה ומופיע לעבים שכנגדו, ומנוגה זה בערו גחלי אש ברקים ואש תהלך ארצה; וחסר הפעל, עביו עברו והמטירו ברד וגחלי אש, וכן בפסוק שאח״ז יתן קולו והמטיר ברד וגחלי אש, וחסרון הפעל המובן גם אם לא כתוב יחזיק המליצה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
And the LORD gave a shout from heaven, and the Most High raised up his utterance; he cast hail and coals of fire.
וירעם משמים ה׳ – אמר רבי אבא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב״ה לישראל בכניסתן לארץ שנאמר (שמות כ״ג:כ״ז) את אימתי אשלח לפניך. (דברים ז׳:כ״ג) ונתנם ה׳ אלהיך לפניך והמם מהומה גדולה. ורבנן ילפי לה מהכא (יהושע י׳:י׳) ויהומם ה׳ לפני ישראל. (שופטים ד׳:ט״ו) ויהם ה׳ את סיסרא. (שמואל א ז׳:י׳) וירעם ה׳ בקול גדול וגו׳ ויהמם. אמר ר׳ סימון ועוד שתים. וברקים רב ויהמם. (זכריה י״ד:י״ג) תהיה מהומת ה׳ רבה בהם. ר׳ סימון בשם רבי אבא אמר אחת לשעבר שנעשה לפרעה ואחד לעתיד לבוא לגוג ומגוג.
וג׳לב עליהם אללה מן אלסמא, ולאנה אלעאלי אעלן אצואתה מע אלברד וג׳מר אלנאר.
וה׳ ניצח אותם מהשמים ולפי שהוא העליון הכריז בקולות שלו מול הברד וגחלי האש.
וירעם, וירע עליהם ה׳ מן השמים ולפי שהוא העליון הרים קולותיו עם הברד וגחלי האש. ותיבת וירעם לשון תרועה והשמעת קול. וכתב ״עם הברד וגחלי האש״ כלומר אותם הידועים שכבר דובר עליהם בפסוק הקודם כדי שלא תהא כפילות.
וירעם – המ״ם שרש.
והזכיר פעם שינית ברד וגחלי אש – להתחברם רגע אחד.
THE LORD ALSO THUNDERED. The mem of va-yarem (thundered) is a root letter.1 Scripture mentions hailstones and coals of fire a second time because they2 all came together at one moment.3
1. It is not a third person plural pronoun, for the root of va-yarem is resh, ayin, mem.
2. The hailstones, the coals of fire, and the thunder.
3. Had Scripture omitted the hailstones and stones of fire from our verse, we might have supposed that the former came together and that God thundered at another time. Hence our verse indicates that the hailstones, stones of fire and the thunder came at one and the same time.
וירעם בשמים, הרעים בשמים – על האיבים ונתן קלו עליהם. והענין ששם מרך ויראה בלבבם ויראו ממנו כמו שירעד אדם ויבהל לקול הרעם. ואמר עוד: ברד וגחלי אש, כי עם הקולות יש מעשה הגזרות שיכלה אותם, שהם כברד וגחלי אש.
וירעם בשמים. ׳ויהם את מחנה מצרים׳ (שם פסוק כד)1:
1. המם שרש (אבע״ז, וצ״ב). והענין שׁשָׂם מורך ויראה בלבבם וייראו ממנו כמו שירעד אדם ויבהל לקול הרעם (רד״ק). וראה פרק פא ועוד כ״מ על מהומת מצרים.
(יד-טז)וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה׳ וגו׳ וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וגו׳. כל זה היה מהומה שנזכרה1, באופן שנראו אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ ה׳ מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ, כדכתיב (שם ט״ו:י׳) ׳נשפת ברוחך׳ וגו׳2. וכל אלה העניינים עשה ה׳ למצרים כי חרה בהם לרוב לחצם את ישראל. והדברים האלה, בפרט מענין העמוד האש והענן, מבוארות במקומם, ואתה קחם משם:
1. ׳ויהם את מחנה מצרים׳. אך שם פירש ׳ויהם׳ על ׳מיני חלאים׳ שבאו על ידי עמוד אש וענן. וראה בנדפס (כט ג, עז יז-יח).
2. אולי הכוונה למש״כ שם (פסוק ח) ׳וברוח אפך נערמו מים׳, שעל ידי ׳נשמת רוח אפו׳ נתגלה היבשה שמתחת לפני הים.
בשמים ה׳ – בגעיא בס״ס.
וירעם – נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודהכל
And he sent his word like arrows, and scattered them; [he sent] many lightning bolts, and confounded them.
ובעת׳ סהאמה פיהם פבדדהם, וברוקא כת׳ירה פאהאמהם.
ושלח החצים שלו בהם וכך הוא הפיץ אותם. וברקים מרובים וכך הוא בלבל אותם.
וישלח, וישלח חציו בהם ויפיצם וברקים הרבה ויהמם.
וסוף יעד אלצׄמיר עליהם פי קו׳ וישלח חציו ויפיצם וברק׳ רב ויהמם.
The subject will refer to them as stated “he let fly His shafts and scattered them; He discharged lightning and routed them.”
וישלח חציו – ומלת רב פעל עבר מפעלי הכפל, על משקל כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח), והוא מגזרת ורובו. והנה רב כנגד וישלח.
AND HE SENT OUT HIS ARROWS… AND HE SHOT. The word rav (he shot) is a verb in the perfect.1 It comes from a double stem.2Rav follows the paradigm of tam (spent)3 in how that our money is all spent(Gen. 47:18). It is related to va-robbu (and shot)4(Gen. 49:23). Observe, And He shot is parallel to And He sent.
1. Rav might be taken to be an adjective. In the latter instance u-varakim rav (and He shot forth lightnings) would mean, and much lightning. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Its root is resh, bet, bet.
3. From the root tav, mem, mem.
4. Its root is resh, bet, bet.
וישלח חציו ויפיצם – שלח חציו והפיץ האיבים.
וברקים רב ויהמם, המם – האיבים בברקים שרב עליהם.
ורב – מן וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), ענינו ירה חצים. והוא פעל עבר מפעלי הכפל.
וישלח – פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה׳ וכו׳ וישמע מהיכלו קולי, וישלח חציו ויפיצם – שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע״י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע, ומדמה זה במליצתו כאילו ה׳ שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב וע״י רבות הברקים הממם וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ע״י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת.
וברקים רב – מלשון וימררוהו ורבו (פרשת ויחי) ויהי רבה קשת (פרשת וירא) אע״פי שהוא משרש אחר (רבב־רבה) מקורו רב כמו בשרש ריב ורבב (הוראת גדולה); בימי קדם נפרדו המשפחות זו מזו וכל אחת תחת משטר אבי המשפחה נתישבה בארץ, וברבות בני משפחה חמדו ארץ או נכסי משפחה אחרת ובאו עמה בריב, ובריבם רבו זה עם זה אבנים או חצים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And the channels of waters appeared, and the foundations of the world were laid bare at Your rebuke, Hashem, at the blast of the breath of Your nostrils.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
And the depths of the sea1 became visible, and the pillars of the world were uncovered at the rebuke of the LORD, from the utterance of your mighty wrath.
1. Sea: following 2 Sam. 22:16.
ויראו אפיקי מים – את מוצא בשעה שאמר הקב״ה למשה (שמות י״ד:ט״ז) ואתה הרם את מטך. נבקעו כל מעיינות תהום שבעולם אפילו מים שבכדים ושבגתות ושבצלוחיות נחלקו באותה שעה. הוי ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל. אלו שבים. א״ר יודן (תהלים ע״ז:י״ז) ראוך מים. אלו המים העליונים. (שם) ראוך מים יחילו. אלו התחתונים. מגערתך. אמר רבי חנינא לא מגערתך ממש אלא מנשמת רוח אפך. שנאמר (שמות ט״ו:י׳) נשפת ברוחך כסמו ים.
חתי ט׳הרו כת׳ירא מן קאע גדראן אלמא, ואנכשף בעץ׳ אסאסאת אלדניא, מן זג׳רתך יא רב, ואהאג׳ת ריאח גצ׳בך.
עד שנחשפו הרבה מקרקעיות נחלי המים. והתגלו חלק מיסודות העולם מגערתך. ה׳! וגם מפני סערת הרוח של הכעס שלך.
ויראו, עד שנראו הרבה מקרקעות אפיקי המים ונתגלו מקצת יסודות התבל מגערתך ה׳ ומסער הרוחות שסערו ברוגזך. וענין נשמת משב ונשיכה.
ויראו אפיקי יםא – כשנבקע.
ויגלו כל מוסדות תבל – שכל מימות שבעולם נבקעו.
מנשמת – מנשיבת.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, וכן בכמה כ״י של המקרא, וכן בפסוק המקביל בשמואל ב כ״ב:ט״ז. בכ״י קמברידג׳ A3, מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו: ״מים״.
And the depths of the water appeared when the sea split.
the foundations of the world were laid bare for all the waters in the world split.
by the blast from the blowing.
ויראו אפיקי מים – המקומות החזקים. והטעם לגלות סתר הקמים על דוד. וכלל אומר יתכן להיות הטעם דרך אחרת כי השם ירעיש את הארץ כאשר ירצה. והטעם שיסירנה ממתכונתה ויוריד המים מן השמים ומי שיש לו כח לעשות ככה יצילני.
AND THE CHANNELS OF WATERS APPEARED. The mighty places.1 Our verse speaks of the uncovering of the secret place of those who arose against David.
I will now offer a general statement.2 Our verse probably has a different meaning.3 God4 causes the world to quake, when He so desires. The meaning of our verse is as follows: God removes the earth from its foundations and he causes water to descend from the heavens. David, as it were, says, the One who has the power to do the aforementioned will save me.
1. The channels of water and the foundations of the world are metaphors for the strongholds of David’s enemies.
2. So Ha-Keter. The standard printed texts read, Hillel says.
3. The channels of water and the foundations of the world are not metaphors for strongholds. Our verse does not speak of the uncovering of the secret place of those who arose against David.
4. Lit., for God.
ויראו אפיקי מים, הם עמקים מלאים מים, כמו לאפיקים ולגאיות (יחזקאל ו׳:ג׳), על כל אפיקיו (ישעיהו ח׳:ז׳).
והמים – הם הצרות והסכנות שהיה בהם. והתשועה מהן על שתי דרכים. האחת: כאדם הטובע במים רבים שירחיב האל המים ויראו האפיקים ויגלו מוסדות תבל שהיו מכוסים במים, וזהו בגערת י״י במים.
וזו מגערתך י״י – כמו ויגער בים סוף ויחרב (תהלים ק״ו:ט׳). וכן מנשמת רוח אפיך, שנשב בהם ויבשו, וזהו על דרך משל למפלת האיבים במלחמה, ודוד נושע.
ויראו אפיקי מים. בקריעת הים1:
1. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים (מצודות). וכ״כ רש״י.
אפיקי – הם המים הנגרים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳).
ויראו – היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים.
ויגלו – כי נבקעה הארץ.
מגערתך – ממה שגערת בהאויב.
מנשמת – מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל.
אפיקי מים – המוגרים בחוזק.
ויראו – עתה יספר שמן התשועה הזאת נסתבבה צרה אחרת טבעיית, שע״י שבירת העבים והתפוצצם פתאום נתהוה שטף מים עד שהתראו אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל – שהמים שהיו יסוד לתבל בששת ימי בראשית שהיה כל העולם מים במים ונתכסו אח״כ כי עלו המים ע״י אדים אל הרקיע והעבים כמ״ש בפי׳ מעשה בראשית ולקמן סי׳ ק״ד, עתה נתגלו שנית כי שבו המים ויפיצו את היבשה, וכ״ז היה מגערתך ה׳ – שכמו שתחלה תהום כלבוש כסיתו מן גערתך ינוסון, עתה שבו מגערת ה׳ שנית אל היבשה,
ומנשמת רוח אפך – שפזר ופצץ את העבים נשטפה הארץ ע״י שטף, ועי״כ נשטף גם דוד בשטף מים ושבולת שטפתהו.
אפיקי מים – משרש פוק או נפק שהוראתו בלשון ארמי יצא; והקדמונים חשבו שטבור הארץ מלא מים והוא מה שנקרא בפרשת נח תהום רבה (ותהום הוא משרש הום המורה השמעת קול Onomatopeia, א״כ התהומות הם הנחלים היורדים מן ההרים בשטף ומשמיעים קול, וכן בפרשת עקב עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, עינות בבקעה ותהומות בהר, ומתהום רבה דרך נקבים יוצאים המים וממלאים הים והם אפיקי מים.
ויגלו – מחמת הסעיר ירומו הגלים ויגלו עמקי ים שעליהם נוסדו ההרים שהם מוסדות תבל שלולי ההרים הגבוהים שעמדו בפני שטף מי המבול כל הארץ נמוגה ונשחתה.
מגערתך וגו׳ – ברוח סערה. וכ״ז מקצתו משל ור״ל שבדרך נס הצילו, ומקצתו אמת שהרבה פעמים ע״י רעם ומטר סוחף המם ה׳ את אויבי ישראל לפניהם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He sent his prophets, [he who is] a mighty king who reigns in strength;1 he took me [and] delivered me from many Gentiles.
1. In strength: + on high.
ישלח ממרום יקחני – רבי יודן אמר כיון שעלה אחרון מישראל מן הים עלה אחרון שבמצרים בים. א״ר יודן מה היו עושין התשושין שבהם שנכנסו. כביכול היה הקב״ה נותן ידו ושולח אותן מן הים שנאמר ימשני ממים רבים. א״ר שמעון בן לקיש על אלו ועל אלו הפך הים. מה היה עושה. ימינו אחת מצלת לישראל וימינו אחת שוקעת למצריים שנאמר (שם ו׳) ימינך ה׳ נאדרי בכח לישראל. (שם) ימינך ה׳ תרעץ אויב למצריים. ר׳ שמעון בן לקיש אמר אף הראשונים שבמצריים הגיעו ליבשה וביקשו לילך והביא הקב״ה את הים ודיבקם וכסה אותם שנאמר (הושע כ״ד:ז׳) ויבא עליו את הים ויכסהו.
כד׳אך אסאל רבי אן יבעת׳ מן אלרפע פירפעני.
וינשלני מן אלמצ׳ארר אלשביהה באלמא אלכת׳יר.
כך אני מבקש מאלוהי שישלח דברים מרוממים וירומם אותי וימשה (ימשוך) אותי מהצרות שהם דומים למים רבים.
ישלח, לכן אשאל מאלהי כי ישלח ממרום וירוממני וימשני מן הצרות הדומות למים רבים. כי האויב נמשל למים השוטפים. וראה בפירוש רבינו שבסוף המזמור.
ישלח ממרום – מלאכיו להציל את ישראל מן הים וממצרים.
(יז-כא) דבר אחר: ישלח ממרום יקחני – כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפצות1 את שאול מעליו, שנאמר: ומלאך בא אל שאול וגו׳ (שמואל א כ״ג:כ״ז). כצדקי – שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו.
He sent forth from on high His angels to save Israel from the sea and from the Egyptians.
He drew me out Heb. ימשני, an expression of drawing out, as, "I drew him out (משיתהו) of the water" (Shemot 2:10).
(17-21) Another explanation: He sent forth from on high [and] He took me. [David] said this about himself, concerning the angel who came to the Rock of the Divisions (I Sam. 23:27) to turn Saul away from him, as it is stated: "And an angel came to Saul, etc."
according to my righteousness that I did not slay him when I sliced off the skirt of his coat. [Obviously, Rashi explains verses 8-17 as referring to Israel's departure from Egypt. Only in verse 17 does he suggest the explanation that David refers to his own experiences.]
ישלח – דברו או מלאכו ויקחני מאלהא שהקיפוני.
ימשני ממים רבים – כנגד ונחלי בליעל (תהלים י״ח:ה׳).
א. בכ״י מנטובה 13 נוסף כאן: ״כי הזיקוני״ עם סימני מחיקה.
HE SENT. He sent means, He sent His word or He sent His angel. He took me from those who surrounded me.
HE DREW ME OUT OF MANY WATERS. This is in contrast to and the floods of be-lial assailed me (v. 5).
והתשועה לטובע במים בדרך אחרת: שיזדמן לו מי שימשהו מן המים. וכן תשועת דוד בלא מפלת איביו במלחמה, כמו בסלע המחלקות שנושע דוד ולא נפלו איביו.
ועל זה אמר: ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. ועל זה אמר דוד והודה לאל על שהושיעו בשתי הדרכים.
ישלח ממרום יקחני. וכן יהי רצון שיעשה בעדי: ימשני ממים רבים. ממלחמות האומות1:
1. כנגד ׳ונחלי בליעל׳ (אבע״ז), שהמים רמז לאויבים כמו שם.
(יז-כ) ואמר אחר כך1, כן יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי וגו׳, יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז. זה היה איש בושת שמלך2, ודוד ירא ממנו: וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. זה אמר לרוב חברת איש בושת, אשר אותם שונאים יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי לנטות ולשית מוקשים ורשת לפעמי, אפילו הכי וַיְהִי ה׳ מִשְׁעָן, וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב, כי המליכני על יהודה בחברון, יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי3:
1. החלק השני של הפרק, על העת שדוד מלך על יהודה בחברון ואיש בושת מלך על שאר שבטי ישראל.
2. כי ׳אין עז אלא מלכות׳ (מכילתא שירה ט).
3. בשיעורים שחילק לארבעה שלבים, פירש כאן על פחד דוד מאישבושת וישועתו ומלכותו בחברון. ואילו לפי הנדפס, מה שהזכיר לפני כן את פלאות מצרים הוא כדי להתפלל שיעשה עמו, ולכן פירש: ׳ישלח ממרום יקחני – וכן יהי רצון שיעשה בעדי, ימשני ממים רבים – ממלחמות האומות, יצילני מאויבי עז – ממלך קשה, ומשונאי כי אמצו – מאומה קשה׳.
ימשני – ענין הוצאה כמו מן המים משיתהו (שמות ב׳:י׳).
ישלח – עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב.
ממים רבים – רודפי הרבים השוטפים כמים.
ימשני – כמו מן המים משיתיהו.
ישלח ממרום – פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה׳ וכו׳ וישמע מהיכלו קולי ישלח ממרום יקחני – מצייר שהיה כבר נטבע במים וה׳ שלח וימשהו ויוציאהו ממים רבים – וגם בזה מצייר שאויביו עוד לא רפו ממנו, וכאשר ראוהו נטבע במים ושיש לו דרך לצאת מן המים, עמדו אצל שפת המים ושומרים שבעת ירצה לצאת יטביעוהו שנית, וה׳ הצילהו גם מידם, וז״ש שבעת ימשני ממים רבים (יח-יט) יצילני ג״כ מאויבי עז אשר יקדמוני ביום אידי – שרוצים להקדימו טרם יצא מן הנהר ולהטביעו שנית,
וה׳ היה למשען לי – כי ע״י השגחת ה׳
ימשני – בפרשת שמות בפסוק ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו יתכן לפרש פעם ותקרא מוסב לבת פרעה ואז משיתיהו הוא מדברת בעדה, משיתי אותו, ויתכן ג״כ לפרשו מוסב לאם משה ואז משיתיהו הוא נמצאת, משית אותו, אַתְּ בת פרעה משית אותו וזה נכון בעיני לפי שנושא הדבור בכל הפסוק היא אם משה ושרש משה נ״ל שהוא מלשון הקדש ולא מלשון מצרי, ומקורו מש מקור שרש מוש ומשש, והמושה דבר ממים ממישו ומסירו משם, והממשש מניע ידו אנה ואנה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He delivered me from my enemy most strong and from those that hated me, for they were too mighty for me.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
He delivered me from my enemies, for they are strong; from my foes, for they prevailed against me.
יצילני מאויבי עז – ר׳ סימן פתר לה ביום השלישי. מאויבי עז זה פרעה שנאמר (שמות ט״ו:ט׳) אמר אויב. ומשונאי אלו המצריים. יקדמוני ביום אידי זה עמלק שנאמר (דברים כ״ד:י״ח) אשר קרך בדרך. ויהי ה׳ למשען לי (שמות י״ז:י״ב) וידי משה כבדים. ויציאני למרחב שנתן לי את התורה שנאמר (איוב י״א:ט׳) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי יגמלני ה׳ כצדקי. מדבר בשבטו של לוי שלא היו באותו מעשה. ומהו כבור ידי ישיב לי. א״ר פנחס כברריות שעשו ידי. כי שמרתי דרכי ה׳ בעגל. ולא רשעתי מאלהי (שמות ל״ב:כ״ו) ויעמוד משה בשער המחנה. ר׳ ברכיה בשם ר׳ שמעון בן לקיש אמר מאן לא בעי למהוי קריביה דמלכא. אלא שאמר כל מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אלי. מיד (שם) ויאספו אליו כל בני לוי. כי כל משפטיו לנגדי (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב. ואהיה תמים עמו (שם ח׳) תמיך ואוריך לאיש חסידך.
יציל אותי מהאויב שלי שהרי הוא יותר מכובד ממני. ומהשונא שלי לפי שיש עידוד יותר ממני.
יצלני, יצילני מאויבי כי הוא יותר חזק ממני ומשונאי כי הם יותר תקיפים ממני.
וקו׳ מאויבי עז פעל מאץׄ מתׄל כי אמצו ממני והו פי מוצׄע אלחאל וקאל אן דׄלך מא גׄזאה אללה עלי טאעתה ותקואה.
The phrase “my fierce enemy” is a perfect verb like “too strong for me.” It functions in place of the circumstantial marker. He states that when God delivered the submissive and pious.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 17]
יצילני – נראה המשל במיםא שהוא איבי, ותחסר מלה שהואבעז.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״במים״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שהיא״.
HE DELIVERED ME. The waters [mentioned in the previous verse] appear to symbolize David’s enemies. The word she-hu (who is) has been omitted from our verse.1 Our text should be interpreted as if written, she-hu az (who is most strong).
1. Our verse reads: yatzileni me-oyevi az (from mine enemy most strong). This literally means; He delivered me from mine enemy strong. Ibn Ezra suggests that our verse be read as if written, yatzileni me-oyevi she-hu az, He delivered me from mine enemy who is strong.
יצילני מאיבי עז – לשון יחיד על גלית או ישבי בנב.
ומשנאי כי אמצו ממני.
יצילני מאויבי עז. ממלך קשה1: ומשונאי כי אמצו. מאומה קשה2:
1. עז מלכות, אולי משמש פעמיים?, ולכן אמר בלשון יחיד.
2. ׳כי אמצו׳ לשון חוזק ובלשון רבים, לכן פירש אומה קשה. ומצינו גם בפרעה ומצרים מלך קשה ואומה קשה, וביקש רבינו לציין זאת כמקביל, תפילת דוד ליציא״מ שהזכיר ועי׳.
מאויבי ומשונאי – האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ״כ, ובאו נרדפים בס׳ זה י״ח מ״א, כ״א ט׳, ל״ה י״ט, ל״ח כ׳, נ״ה י״ג, פ״ג י׳, פ״ט כ״ד, ק״ו מ״א.
מאיבי עז – עז וחזק נפרדים בהוראתם כי עז הוא מי שאינו ירא וחרד מכל דבר אף כי אין אונים לו, וחזק הוא מי שיש לו עצמה מצד בריאותו וחוזק טבעו, וכן אמץ מוסיף על חזק שכן כתוב חזק ואמץ, ולרוב יאמר על הלב כלומר על המחשבה היא באדם ראשית כל מורך לבב וכל גבורה; והאל הציל דוד מאויביו שהיו עזים מטבעם והוסיפו אומץ לב על עזותם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
THEY CONFRONTED ME IN THE DAY OF MY CALAMITY. They confronted me in the day of my calamity corresponds to The snares of death confronted me (v. 6).1
1. In other words our clause refers to The snares of death.
יקדמוני ביום אידי – יונתן תרגם בספר שמואל (שמואל ב כ״ב:י״ט): יקדמוני ביום טלטולי.
אידי – טלטולי. כלומר: ביום שהיה לי איד, והייתי גולה ומטלטל, איבי היו מקדימים אותי ברעותם, כמו שעשו הזפים.
ויהי י״י למשען לי.
יקדמוני ביום אידי. כי אמנם היו רגילים לקדם אותי במלחמתם ׳ביום אידי׳ שהייתי גולה1, כמו שעשה עמלק בצקלג2: ויהי ה׳ למשען לי. שהצלתי מידם והכיתים:
1. אויבי היו ממהרין ומקדימין לבא עלי ביום אידי (רש״י), יונתן תרגם בספר שמואל (ב כב, יט): יקדמוני ביום טלטולי. אידי, טלטולי. כלומר: ביום שהיה לי איד, והייתי גולה ומִטלטל, אויבי היו מקדימים אותי ברעותם, כמו שעשו הזיפים. ויהי ה׳ למשען לי (רד״ק). שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד (מצודות).
2. וכן גם ברפידים באו עמלק כשאתה עייף ויגע, וכ״כ רבינו שם שלקול מריבה וצימאון של ישראל בא עמלק, אך כאן פירש רבינו שדוד מתפלל על עצמו.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, פרמא 3204, פריס 161: ״כבורי״.
according to my righteousness According to the righteousness of my following Him in the desert.
according to the cleanness Heb. כבד, an expression of cleanness, as, "and pure of heart" (Tehillim 24:4).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 17]
יגמלני – דבק עם אשר לפניו וכל זה עשה שיגמלני כצדקי.
כבר ידיי – על דרך בתום לבבי ובעבור היות רוב המעשים בידים, הזכיר עמהם בור, כדרך: ובניקיון כפי (בראשית כ׳:ה׳).
THE LORD REWARDED ME. This is connected to the preceding verses. It means that God1 did all of this2 to reward me according to my righteousness.
ACCORDING TO THE CLEANLINESS OF MY HANDS HATH HE RECOMPENSED ME. Compare, In the simplicity of my heart(Gen. 20:5).3 David describes his hands as being clean because most deeds are done by the hands. Compare, and the innocency of my hands(ibid.).4
1. Literally, “He.”
2. The things mentioned in the preceding verses.
3. In other words cleanliness of hands is similar in meaning to simplicity of... heart.
4. Lit. “Because, most deeds are done by the hands our verse mentions purity with them as in, and the innocency of my hands (ibid.).”
יגמלני י״י כצדקי כבר ידי ישיב לי – כי הוא ידע כי הצדק עמי והעול עם איבי, לפיכך גמלני כצדקי והשיב לי כבר ידי והושיעני מידם. ואמר כבר ידי, ענין נקי כפים (תהלים כ״ד:ד׳).
יגמלני ה׳ כצדקי. שלא שלחתי ידי במשיח ה׳1: כבור ידי. במשפט וצדקה2:
1. כ״כ רש״י: ד״א ישלח ממרום יקחני כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפנות את שאול מעליו שנאמר ומלאך בא אל שאול גו׳, כצדקי שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו.
2. ׳ כבור - לשון נקיות כמו ובר לבב׳ (רש״י). ויעש דוד צדקה ומשפט
(כא-כב)יִגְמְלֵנִי ה׳ כְּצִדְקִי. כי אני עשיתי מידת חסד עם אויבי, עם שאול לבלתי הכותי אותו פעמיים, והוא יגמלי גם כן במידת חסד וגו׳, כִּי שָׁמַרְתִּי [דַּרְכֵי ה׳] וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי, ר״ל לא נטיתי מאלוקי לעשות רע, כי ׳רֶשע׳ הוא הנוטה מקו היושר והצדק אל אחד מהצדדים1:
יגמלני, ישיב לי – הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ״ש (ישעיהו נ״ט י״ח)(יואל ד׳ ד׳) (ולקמן כ״ח ד׳, ק״ג י׳, קל״ז ח׳).
יגמלני – אחר שבאר האופן הראשון שיושיעהו ה׳ ע״י תפלתו וצעקתו וע״י אמצעיים טבעיים, שבזה יתהלכו לפעמים הסבות והמסובבים ויוליכוהו מצרה אל צרה אחרת, עד שהוצרך לצעוק בכל פעם, מתחיל לדבר על האופן השני שיושיעהו ה׳ בדרך נס ופלא בעת יזכה לזה עפ״י מעשיו הטובים, שאז לא תקום פעמים צרה ותהיה התשועה מופלאת וגדולה מאד, ועז״א בעת שיגמלני ה׳ כצדקי וכו׳, אז האל המאזרני חיל וכו׳ משוה רגלי כאילות וכו׳ כמו שיתבאר, ואמר יגמלני ה׳ כצדקי כבור ידי ישיב לי ויש הבדל בין גמול ובין השבה – שההשבה היא כפי המעשה והפעולה והגמול הוא כפי תכונת האהבה או השנאה שיש לו עליו, שהגמול נקשר תמיד עם התפעליות, ויש הבדל בין צדקי ובין בור ידי – שצדקי הוא בקום ועשה ובור ידי הוא מה שישב ולא עבר עבירה, לפ״ז היה ראוי שיאמר בהפך ישיב לי כצדקי ויגמלני כבור ידי, שההשבה הוא על מה שעשה במעשה, והגמול והאהבה הוא על השוא״ת, אולם אמר רבותא, שלא לבד שישיב לי כצדקי כי גם יגמלני כצדקי, שמלבד התשלומין כפי הפעולה תהיה ג״כ גמול כפי האהבה, וכן לא לבד שיגמלני על בור ידי כי גם ישיב לי, כי יחשב לי את מה שנמנעתי מלעשות רע כאלו עשיתי טוב בפועל וישיב לי ע״ז שכר, ומפרש הדבר במאמרים מקבילים,
יגמלני ה׳ כצדקי
יגמלני ה׳ כצדקי – ובשמואל כצדקתי – שני שמות אלה ממקור אחד הם ואם יש הפרש ביניהם הוא שצדק הוא מה שראוי לעשות וצדקה הוא יותר ממה שראוי לעשות וקרוב לחסד לכן בא בתוספת אות ובמשקל הנקבות וכן גודל וגדולה, טוב וטובה וזולתם, ובכתוב דוד את השירה הזאת בראשית מלכותו היה חף מכל פשע, ואם חטא אח״כ ידוע מאמרם ז״ל כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו לפי שהיכולת מפתה לעשות, מ״מ אינו מתפאר בצדקתו רק מודיע שהיא עשתה לו פרי וגרמה הצלתו, ישמעו רבים וילמדו (קצת מכל זה בביאור החכם פיליפזאָן).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For I have kept the proper ways in the LORD's presence; and I have not walked in evil before the LORD.1
1. The LORD: my God.
כמא חפט׳ת טרק טאעתה, ולא אנאפק רבי פי ד׳לך.
כפי ששמרתי דרכי יראתו. ולא שקרתי לה׳ בשמירת דרכי יראתו.
בי, כמו ששמרתי דרכי ה׳ ולא כפרתי באלהי מחמת כך מחמת אותן הצרות ורדיפות האויבים.
והו קו׳ כי שמרתי דרכי ייי.
It states “for I have kept to the ways of the Lord.”
כי שמרתי – מצות עשה.
ומלת דרכי – תשמש אחרת עמה.
ולא רשעתי מדרכי אלהי – מצות לא תעשה.
FOR I HAVE KEPT THE WAYS OF THE LORD. The positive commandments. The word darkhe (the ways) also applies to the word rashati (wickedly).1
AND HAVE NOT WICKEDLY DEPARTED FROM MY GOD. From the ways of my God. The reference is to the negative commandments.
1. The second part of our verse is to be read as if written, And have not wickedly departed from the ways of my God. The second part of our verse literally reads: I have not wickedly from my God. Hence Ibn Ezra’s comment.
כי שמרתי דרכי י״י – יש לפרש בכל המצות, כלומר אני שמרתי דרכיו והוא שמרני מאיבי.
ולא רשעתי מאלהי – לא עשיתי ברשע ובזדון שיצאתי מדרכי י״י אלא אם כן הייתי שוגג.
ויש לפרש גם כן על דבר שאול: כי שמרתי דרכי י״י ולא רשעתי מאלהי, שהייתי נרדף מפניו ולא שלחתי בו יד כשהיה לאל ידי ויכלתי עליו כמו שאמר: כי מי שלח ידו במשיח י״י ונקה (שמואל א כ״ו:ט׳), כי עון היה לו אם היה הורגו אף על פי שהיה רודפו, כי שאול מלך היה.
ולא רשעתי מאלהי. לא סרתי ממנו להיות מורד בו1:
1. ׳ לא עשיתי ברֶשַׁע ובזדון שיצאתי מדרכי ה׳ אלא אם כן הייתי שוגג׳ (רד״ק), ׳כי שמרתי - מצות עשה, ולא רשעתי מדרכי אלהי מצות לא תעשה׳ (אבע״ז). ואולי כוונתו שלא הרשיע להיות נפרד מאלוהיו.
דרכי ה׳, מאלהי – כבר בארתי ששם ה׳ מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה,
ואלהי – מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע.
כי שמרתי דרכי ה׳ – שהצדק אשר עשיתי לא עשיתיו מפני שהשכל והנימוס מחייבו עד שא״צ שישיב לי רק על הפעולה בעצמה כי שמרתיו מפני שהם דרכי ה׳ ללכת בדרכיו ולהדמות אליו, וע״ז אני ראוי לגמול שיגמול עלי כפי האהבה והדבקות שהלכתי בדרכיו ודבקתי בו,
וכבור ידי ישיב לי כי לא רשעתי מאלהי – שמה שלא רשעתי, לא היה מפני שהשכל מחייבו או שטבעי אינו נוטה להרשיע, רק הסבה היה מאלהי, מפני אזהרת ה׳ ופקודיו, הגם שיצרי היה מסיתני להרשיע, ובזה ראוי שישלם לי שכר כי בבא דבר עבירה לידו וכבש תאותו נותנים לו שכר כעושה מצוה, כמ״ש חז״ל.
מאלהי – בהתרחקי מאלהי.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For all his judgments are revealed in my sight, to do them; and his covenants I will not remove1 from me.
1. I will not remove: or, “he has not removed.”
בל כל אחכאמה חד׳אי באלאעתקאד, ורסומה לם אזילהא עני.
אלא שאני מאמין בכל משפטיו שממולי. ואינני מסיר את החוקים שלו ממני.
בי, אלא כל משפטיך לנגדי באמונתי ובלבי וחוקותיו לא הסירותי ממני. הוסיף ״באלאעתקאד״ באמונת ומחשבת לבי כדרך שעשה לעיל טז, ז.
כי כל משפטיו לנגדי – תמיד שמתי אותם לנגד עיניי.
For all His ordinances were before me I always placed them before my eyes.
כי – לא אשכחאמשפטיו, וזה טעם לנגדי.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ישכח״.
FOR ALL HIS ORDINANCES WERE BEFORE ME. I will not forget His ordinances.
This is the meaning of, before me.
כי כל משפטיו – היו לנגדי תמיד ולא הייתי שוכח אותם.
וחקתיו לא אסיר מני – שלא הייתי מפנה לבי לדברים אחרים, אלא כל זמן הייתי נשמר מכל עון בכל כחי.
מני – ממני.
משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע.
כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסיר מני – יש הבדל בין משפט ובין חק – שהמשפט הוא דבר שהשכל מחייבו, והחק הוא דבר שאין השכל מבין טעמו, ויש הבדל בין לנגדי ובין לא אסיר מני – שהעומד נגדו הוא עצם חוצה לו, אבל לא אסיר מני מורה שהוא דבוק בו ואינו מסירו מעליו, ור״ל שהמשפטים הגם שהשכל מחייבם ודבוקים עם האדם בטבע, איני עושה אותם בעבור שהם נמצאים בשכלי רק מצד שה׳ צוה אותם, וכאלו הם עומדים לנגדי בלתי נמצאים בי בשכלי רק אני מקבלם מה׳ כדברים שהם רחוקים מהשכל, ובכ״ז אני מגביל דרכי לעומתם, והחקים הם בעיני כאלו הם נמצאים בשכלי ובנפשי וכאלו הם מצות שכליות ואינם עומדים לנגדי מרחוק רק הם נמצאים עמי, כמ״ש נטיתי לבי לעשות חקיך, שע״י האמנתו בה׳ לבו נוטה אליהם כאלו הם מצות שהשכל מחייבם עד שלא אסירם ממני, והם מושרשים בלבי ובנפשי.
כי כל משפטיו לנגדי – משפטיו יצדק במה שבין אדם לחבירו שניכר שהדין כך נותן ולכן כתב לנגדי וחקתיו הוא במה שבין אדם למקום ולפעמים לא ניכר מדוע צוה לנו ועלולים אנו לשכחו או להשליכו אחר גונו ולכן כתב לא אסיר מני.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
א. כך תוקן בגיליון כ״י פרמא 1870. בכ״י וטיקן 78: ״מעוה״. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, וטיקן 82: ״מענה״.
AND I WAS SINGLE-HEARTED1 WITH HIM. Compare, Thou shalt be whole-hearted (tamim) with the Lord thy God(Deut. 18:13).
AND I HAVE KEPT MY SELF FROM MINE INIQUITY. From having a distorted heart(Prov. 12:8).2
1. Hebrew, tamim.
2. Translated according to Ibn Ezra The printed edition of Ibn Ezra reads: Compare, ma’aneh lev. There is no such verse in Scripture. Filwarg emends to ma’avveh lev (a distorted heart). According to Ibn Ezra verse 22, speaks of sins committed by action, while our verse speaks of sins of the heart such as disbelief. For the commandments relating to the heart see pages 91-105 of The Secret of the Torah.
ואהי תמים עמו – עם האל הייתי תמים, ולא הייתי מהרהר אחריו כשהיה שאול רודף אותי, ולא הייתי כופר בנבואתו ואומר איך צוה האל עלי שאהיה מלך ושאול עומד עלי בכל יום להרגני. וכן תמים תהיה עם י״י אלהיך (דברים י״ח:י״ג) – שלא תהרהר אחרי מדותיו.
ואשתמר מעוני – מאותו עון, לשלוח יד בשאול.
ואהי תמים עמו. שומר מצוותיו לשמו1: ואשתמר מעווני. אחר שנכשלתי, נשמרתי שלא אחטא עוד2:
1. ראה לעיל ׳תמים׳, ועל דרך התהלך לפני ואהיה תמים. וראה הערה בישעיה לח ג שהדבר טעון בירור ועיון, יש להרחיב כאן ושם.
2. שלא תהיה עבירה גוררת עבירה, ראה קהלת ׳אחד מאלף מצאתי׳ שעשה תשובה על חטא ראשון כדי שלא תגרור חטא נוסף.
עמו – עם ה׳.
ואשתמר – שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון.
ואהי אומר, אם אוסיף אומץ והגעתי למדרגה יותר גדולה עד שאהי תמים עמו – וגדר מדרגת תמים, הוא שאין בכחות גופו ושכלו התנגדות כלל אל מצות ה׳, כי נתהפך טבע גופו ושכלו אל טבע הקדושה והטהרה עד שאינו חוקר כלל ואין אצלו שום נטיה ושום פניה בעבודת ה׳, עד שאשתמר מעוני – שאהיה נשמר מעון ממילא, ואהיה נשמר מן העון עצמו, כי תאות גופו ותכונותיו הם בעצמם שומרים אותו שלא יתאוה לעון כלל, ואז
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And the LORD rewarded me according to my merit; according to the cleanness of my hands in the presence of his word.
פרד אללה לי עלי קדר צלאחי, ונקא כפי ענדה.
ואז ה׳ השיב לי לפי צדקותיי. ולפי נקיון כפי בעיניו.
וישב – הזכיר כבור ידיי לנגד עיניו – כנגד כי כל משפטיו לנגדי (תהלים י״ח:כ״ג).
THE LORD RECOMPENSED ME. The cleanness of my hands corresponds to For all his ordinances were before me (v. 23).
וישב י״י לי כצדקי כבר ידי – לפי שנשמרתי מעון השיב י״י לי כצדקי, ושאול הוא ומלכותו וביתו כלו, ואני עמדתי ומלכותי קימת.
ואמר לנגד עיניו – כי הוא יודע מעשי ויודע כונתי לטוב.
(כה-כו)[וישב ה׳ לי] כצדקי. שלא חטאתי במשיח ה׳, ובכן הצילני באחוז אותי פלשתים בגת1: כבור ידי. וכמו כן גמלני שנשא את מלכותי2, וזה כי עם חסיד תתחסד, תכנס לפנים משורת הדין3: [עם] גבר תמים. עושה הכל לשמך4, תתמם - תעשה פעולות לתועלתו:
1. ע״פ לשה״כ להלן (נו א).
2. לפי שנשמרתי מעון השיב ה׳ לי כצדקי, ושאול הוא ומלכותו וביתו כָלוּ, ואני עמדתי ומלכותי קיימת (רד״ק).
3. ׳ כי כן דרכך, כי עם החסיד תראה חסידותך ותשיב לו עוד יותר מן הראוי לו׳ (רד״ק).
4. ראה לעיל ובמצויין.
וישב – ולזה השיב ה׳ לי כצדקי.
לנגד עיניו – ולא נגד בני אדם ולהתיהר.
וישב ה׳ לי כצדקי וכבור ידי אשר הוא לנגד עיניו – אז יהיה הגמול לא בעבור הפעולות עצמם כמו שהם פעולות רק כפי מה שהם עומדים נגד עיני ה׳ הצופה תעלומות לב ויודע השרשים מאין צמחו הפעולות ותכונות עלילותיהם במדת הנפש.
With Abraham, who was found pious in your presence, you showed much mercy; with his seed, Isaac, who was complete in fear of you, you completed your favorable word.1
1. Cp. Vayyiqra Rabba ₪11,5.
עם חסיד תתחסד – עם גבר תמים תתמם. עם נבר תתברר. ר׳ יהודה פתר קרייא באברהם בשעה שבא עם הקב״ה בחסידות אף הקב״ה בא עמו בחסידות. ובשעה שבא עמו בתמימות אף הקב״ה בא עמו בתמימות. ואימתי בא עמו בחסידות בשעה שאמר לו (בראשית ט״ו:ב׳) ה׳ אלהים מה תתן לי. מה כתיב בתריה (שם ד׳) לא יירשך זה. ואימתי בא עמו בתמימות בשעה שאמר לו (שם י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך. מה כתיב תמן (שם כ״ב) ואברהם עודנו עומד. וכשבא עמו בעקמנות אף הקב״ה בא עמו כן. ואימתי בשעה שאמר לו (שם ט״ו:ח׳) במה אדע. מה כתיב בתריה (שם י״ג) ידוע תדע. (אמר ר׳ סימון תיקון סופרים הוא שכינה היתה ממתנת לו עד שנפנה מן המלאכים). ר׳ נחמיה פתר קרא במשה כשבא עמו בחסידות אף הקב״ה בא עמו כן. אימתי בשעה שאמר (שמות ג׳:ג׳) מדוע לא יבער הסנה. אמר מאן דברייה קאי בגויה. מה כתיב (שם ו׳) ויסתר משה פניו. וכשבא בתמימות אף הקב״ה כן. ואימתי בשעה שאמר לו (שם י״ג) ואמרו לי מה שמו. אמר לו זו עכשיו לשעה אהיה אשר אהיה. ואימתי בא עמו בעקמנות בשעה שאמר לו (שם ד׳:י״ג) שלח נא ביד תשלח. מה כתיב תמן (שם ט״ז) ודבר הוא לך אל העם. ואימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר (שם ל״ג:י״ח) הראני נא את כבודך. מה כתיב תמן (שם י״ט) אני אעביר כל טובי על פניך. א״ר שמואל לפי שהיה הקב״ה מפתה את משה כל שבעת ימי הסנה שילך בשליחותו שנאמר (שם ד׳:י׳) ויאמר משה אל ה׳ בי אדוני לא איש דברים אנכי גם אחד. תמול שנים. מתמול שלשה. שלשום ארבעה. משלשום חמשה. גם ששה. מאז שבעה. בשביעי אמר לו (שם י״ג) שלח נא ביד תשלח. והיה מסרב ואמר להקב״ה רבון העולם כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם אבינו בין הבתרים (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם אלא מאתים ועשר. אמר לו הקב״ה לא כמו שאתה מחשב לעצמך שמיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ ודלגתי אותו. וכן אומר (שיר השירים ב׳:ח׳) מדלג על ההרים וגו׳. וכבר נשלם. והיינו דכתיב (תהלים ק״ג:ז׳) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. עלילה שעשה לבני ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני צוררה לך בכנפיך. ואימתי פרע לו. א״ר ברכיה כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ. בשביעי אמר לו (דברים ג׳:כ״ז) כי לא תעבור את הירדן. ר׳ חלבו אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה מבקש לשמש בכהונה גדולה דכתיב (ויקרא ט׳:א׳) ויהי ביום השמיני.
פאנך תחסן אלי אלמחסן, ותצחח לאלצחיח.
כי אתה תטיב לאדם המטיב. ולאדם השלם תעזור לו להיות מושלם (בכל דבר).
עם, כי אתה תטיב עם המטיב ותעזור לתמים להיות תמים.
פאן קאל קאיל אלם יכן אלאולי אן יגׄעל צנע אללה לה פצׄלא מנה עליה דון אסתחקאקה דׄלך מנה. קיל לה אנה לו כאן אלאולי לאכתׄארה מע מא אן פי הדׄא אלקול דלאלה עלי אן אללה לא יצׄיע אגׄר אלמחסנון וכמא יקול עם חסיד תתחסד.
If he makes this statement, then the first (statement) would be God granting favor in excess of what he deserves (i.e., verse 25). (However), it states about him, if the first statement is added to, along with this statement, it proves that God does not reward more than is due as it says “With the loyal, You deal loyally.”
עם חסיד תתחסד – כלומר לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה.
(כו-כז)חסיד, תמים, נברא – כנגד שלשה אבות.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״ובר״.
With a kind one, You show Yourself kind Because so are His ways, to pay a measure for a measure.
(26-27) Kind...sincere...pure, corresponding to the three patriarchs.
WITH THE MERCIFUL. Titchassad means, Thou dost show thy self merciful.1
WITH THE UPRIGHT MAN. Gevar (man) is an adjective.2 It is not in the construct with tamim (upright).3
THOU DOST SHOW THYSELF UPRIGHT. The third tav that should have appeared in the word tittamam (Thou dost show Thyself upright) is swallowed by the dagesh.4 Compare, titchazzek (you will strengthen yourself).5
Tittamam means, Your deeds that are upright are revealed. Tittamam might also mean, You show Yourself to be upright in thought.6
1. Lit. “He shows himself merciful.”
2. According to Ibn Ezra, gevar tammim is to be rendered a man who is upright.
3. Even though its vocalization is that of a noun, in the construct, Ibn Ezra refers to modified nouns as adjectives.
4. The root of tittamam is tav, mem, mem. Tittamam is spelled with two tavs. However, tittamam is in the hitpa’el. It should thus have been spelled with three tavs, namely with the tav that serves as a second person prefix, the tav of the hitpa’el, and the root tav.
5. Titchazzek is in the hitpa’el and has two tavs added to its root. Similarly the root, tav, mem, mem should have two tavs prefixed to its root.
6. Or perfect in knowledge. Heb. Temim de’im. See Job 36:4; 37:16.
עם חסיד תתחסד – כי כן דרכך, כי עם החסיד תראה חסידותך ותשיב לו עוד יותר מן הראוי לו.
עם גבר תמים תתמם: גבר – איש, כתרגום איש (בראשית ב׳:כ״ד), וכן גבר, אלא שהוא משקל אחר.
(כו-כח) וזה עַשֵׂה ה׳ לי, כי עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד וגו׳, וזה כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, היינו להציל ישראל מיד אויביהם, וזה אמרת לעשות על ידי, וְעֵינַיִם רָמוֹת – כמו הפלישתים הגאים המחרפים – תַּשְׁפִּיל:
(כו-כז)חסיד, תמים, נבר – החסיד הוא העושה כל מעשיו ע״פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה׳ כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי,
תתפתל – הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח׳), שהוסיף ה׳ להתפתל עמו.
עם חסיד – באר בזה ג׳ ענינים
א. שלפעמים תהיה ההנהגה העליונה מכוונת מול מעשה האדם, שאם הוא חסיד יעשה ה׳ עמו חסד, ואם הוא במדרגת תמים או נבר כן יתנהג עמו ה׳ ג״כ לפי הכנתו הן לטוב הן לרע.
תתחסד – ע״ד מתעשר מתרושש תראה חסדך, וכן תתמם תראה תמימותיך, תתברר תראה בר כפיך.
תתפתל – מלשון פתיל מעשה קליעה, לא תתראה ישר בדרכיך רק כמעוקם בהשיבך לו כפעלו ובשמואל תתפל ממקור תפל בלי מלח, תתראה כבלי טעם ודעת.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
With the pure You show Yourself pure; and with the crooked You show Yourself shrewd.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותעודהכל
With Jacob, who was pure1in your presence, you chose his sons from all the Gentiles, and separated his seed from all that is unfit; but with Pharaoh and his seed, and the Egyptians who thought evil thoughts against your people,2 you confounded them in their thoughts.
1. Pure: walked in purity.
2. People: + Israel.
ותכאפי אלנקי במת׳ל נקאיה, ותנצפה פי אלעסר.
ותגמול לאדם הנקי (מעון) כפי הניקיון שלו. ובזמני הקושי אתה תשפוט אותו בצדק.
עם, ותגמול לבבר הלבב כבדותו ותעשה לו משפט צדק מן העקש. והנה תתפתל מפעלי הכפל ״פלל״ כמו ונתן בפלילים שמות כא כב.
ומגׄאז קו׳ עם עקש תתפתל תקארצׄה במתׄל אעואגׄאגׄה מתׄל אם ללצים הוא יליץ (משלי ג:לד).
And the figurative [majâz] phrase “and with the perverse, You are wily” they compete as in twisting, like “at scoffers He scoffs” (Prov. 3:34).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 26]
With a pure one a faithful one.
but with a crooked one alluding to Pharaoh.
עם נבר – מפעלי הכפל, כמו: נקל ונמס.
תתפתל – כמו: נפתולי אלהים (בראשית ל׳:ח׳), על דרך תלחםא עד שתנצחנו.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״הלחם״.
WITH THE PURE. The word navar (pure) comes from a double root.1 Compare, nakel (of no account)2(Kings II 3:18) and names3 (feeble) (Samuel I 1:9).
AND WITH THE CROOKED THOU DOST SHOW THYSELF SUBTLE. The word titpattal (Thou dost show thyself subtle) is similar to the word naftule (wrestlings)4 in With mighty wrestlings(Gen. 30:8).5Ve-im ikkesh titpattlal (And with the crooked thou dost show thyself subtle) means, You will fight with the crooked until you overcome him.
1. Its root is bet, resh, resh.
2. From the root kof, lamed, lamed.
3. From the root mem, samekh, samekh.
4. In other words titpattal means, You will wrestle.
5. Both words come from the root peh, tav, lamed.
עם נבר תתברר – כמו וישב י״י לי כצדקי כבר ידי.
ועם עקש תתפתל – תביא עליו כדרכו הנפתלה.
[עם נבר] תתברר. לא תדקדק עליו1: [ועם עיקש] תתפתל. תדקדק עליו כחוט השערה2:
1. עם נבר – נאמן (רש״י), תתברר - כמו וישב ה׳ לי כצדקי כבֹר ידי (רד״ק) עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות (מצודות).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהכל
Because you are going to redeem the people, the house of Israel, who are esteemed1 among the peoples in exile; and by your word you will abase the mighty nations who prevail over them.
1. Esteemed: needy.
כי אתה עם עני תושיע – אלו ישראל. ועינים רמות תשפיל עיניך על רמים להשפילם. כי אתה תאיר נרי במרדכי. ה׳ אלהי יגיה חשכי באסתר. דבר אחר כי אתה תאיר נרי ביואש. ה׳ אלהי יגיה חשכי ביהוידע. ר׳ אליעזר אומר בעליית בית המקדש היה טמון. א״ר שמואל בר נחמני בתאין היה טמון. א״ר סימון נראין דברי ר׳ אליעזר בעליית בית המקדש בימות החמה. ודברי ר׳ שמואל בימות הגשמים. ומי שמרו יהוידע הכהן ויהושבעת אשתו. הוי אומר כי אתה תאיר נרי.
דבר אחר: כי אתה תאיר נרי – בגדודי עמלק. א״ר יהושע בן לוי גייס גדול של עמלק בא אל דוד והיה דוד עושה מלחמה עמו שתי לילות ויום אחד. שנאמר (שמואל א ל׳:י״ז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. ומי האיר לו באותן הלילות. א״ר יהושע בן לוי הקב״ה מאיר לו. הוי כי אתה תאיר נרי. בר קפרא אמר אמר לו הקב״ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה תאיר נרי רוצה לומר אם אתה תשמור את נרי אני אשמור את שלך וכו׳ (במזמור טז).
ואנת תג׳ית׳ אלשעב אלצ׳עיף, ותכ׳פץ׳ כל עינין רפיעתין.
ואתה תושיע את האנשים המוחלשים. ותשפיל כל עינים רמות.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״תתתפל״.
FOR THOU DOST SAVE THE AFFLICTED PEOPLE. Ani (afflicted) is the reverse of ikkesh (the crooked) and toshi’a (Thou dost save) is the opposite of titpattal (Thou dost show Thyself subtle).1
Scripture reads people,2 because it is a greater wonder to save a large nation than to save one person.3
Scripture reads: But the haughty eyes Thou dost humble. The latter means, the haughty do not see at night.4
1. Which Ibn Ezra renders, Thou dost wrestle.
2. The entire psalm is in the singular. Hence our psalm should have read, “For Thou dost save the afflicted person” rather than For Thou dost save the afflicted people.
3. The plural is used in order to more fully praise God.
4. God lightens David’s Darkness (v. 29). However, the haughty will be enveloped by darkness.
כי אתה עם עני תושיע – לעולם אתה סומך את העניים והנרדפים, ותשפיל הגבהים שהם קמים על העניים.
וזהו שאמר: ועינים רמות תשפיל – וסמך הגבהות לעינים כי הן סבת הגבהות והחטאים, כמו שאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט״ו:ל״ט). וכן אמר: ואחר עיני הלך לבי (איוב ל״א:ז׳).
ואמרתי ׳תתחסד׳, כי אתה עם עני תושיע, ׳תושיע עם׳ שהוא ׳עני׳ בזכות ובלתי ראוים להיוושע, ועינים רמות - עיני אויביהם, תשפיל:
For you will light the lamp of Israel that was extinguished in the exile, for you are the lord of the light of Israel. The LORD my God will bring me out of darkness into light;1he will show me his eternal consolation which is to come to the righteous.
1. Into light: + and shine before me.
אללהם כד׳אך אסאלך אן תצ׳י סראג׳י, ותספר לי מן ט׳למה אנא פיהא.
ה׳! אני מבקש ממך שתאיר את הנר שלי. ותרחיק אותי מהאפילה שאני שרוי בה.
כי, אלהים כן אשאל מלפניך שתאיר נרי ותזריח לי נגה מן החשכה שאני נמצא כה.
ומגׄאז קו׳ כי אתה תאיר נרי אן אלנֵר אלדׄי לי אנמא צׄוה מן קבלך ומן ענדך יע׳ אלדולה כמא קאל ערכתי נר למשיחי (תהלים קלב:יז) ואמא קבל פקד כנת פי חשך חתי אפדת מנך אלאור פכאן לי [21 ב] נר בעד כוני פי חשך כמא קאל ייי אלהי יגיה חשכי.
The figurative phrase [majâz] “It is You who lights my lamp;” (Ps. 18:29) (as in) ‘The light which is mine.’ Therefore, light is before You or beside You, meaning a turn of fortune, as it states “I have prepared a lamp for My anointed one.” (Ps. 132.17). Therefore, prior to this I was in darkness, until I was saved by You - the light, I possess it, a light, after having been in ‘darkness’, as it states, “The Lord, My God, lights up my darkness.” (Ps. 18:29).
כי אתה תאיר נרי – כשנלחם בלילה בגדוד עמלק הבא על צקלג, שנאמר: ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתם (שמואל א ל׳:י״ז).
For You light my lamp when he fought at night with the Amalekite troop that attacked Ziklag, as it is stated: "And David smote them from evening until evening to their morrow" (I Sam. 30:17).
הזכיר כי אתה תאיר נרי – והוא משל למזלו הטוב.
FOR THOU DOST LIGHT MY LAMP. David goes on to say,1For Thou dost light my lamp. The latter is a metaphor for David’s good luck.2
1. Lit. “He mentions.”
2. In other words David goes on to say For Thou dost light my lamp, because the latter is a metaphor for David’s good luck.
כי אתה תאיר נרי – הצרה היא החשכה, והתשועה ממנה היא האורה והנגה. וזהו שאמר: י״י אלהי יגיה חשכי.
וזה כי אתה תאיר נירי - מלכותי1 שהיתה על יהודה בלבד, הארת אותה על כל ישראל, ה׳ אלהי באשר הוא ׳אלהי׳ - שומע תפילה, יגיה חשכי במלחמה:
1. ׳ניר - מלכות׳ ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א׳ יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי: (רשי בנמדבר כא). האם רבינו גרס ׳נירי׳ ביו״ד במקום ׳נרי׳? ובכל אופן מפרש פעמיים נר, לשון נר כפשוטו ועל המלכות
כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי. עד עתה, ה׳ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי להמליכני על כל ישראל:
יגיה – יזריח ויאיר.
תאיר נרי – רצה לומר תשלח לי עזרה.
יגיה חשכי – יושיעני מן הצרה.
תאיר, יגיה – כבר בארתי (ישעיהו נ״ט) ובכ״מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש.
כי – ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם, והם בשני דברים,
א. בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור, ועז״א כי אתה תאיר נרי – ר״ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור, ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ״ש נר אלהים נשמת אדם, אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע״י אור ה׳ המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו, שהשכל בחקירותיו א״א שישיג אור האמת, רק ה׳ יאיר נרו עד שיאיר באור ה׳, מצד זה אמר כי אתה תאיר נרי – אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החמריים הסוככים עליו, הם חשך ממשי, עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה, וגם לזה צריך עזר ה׳ שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה, ועז״א כי אתה אלהי תגיה חשכי – ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם, ומשל הגהת החשך הם המצות שנתן ה׳ בם יוסרו ענני החומר ע״י הקדושה והזדככות, ושניהם הם מאת ה׳ מבלי ימתין על האדם.
תאיר נרי וגו׳ – תתן האור לנרי כלומר ממך כל גדולתי ולא מחמת מדות טובות שבי.
יגיה חשכי – וגם מה שהיה חושך לי עשית ממנו לי נוגה שהוא יותר מאור, שנאת שאול תחת גרום מיתתי נתנה לי מקום להראות גבורתי בהלחמי עם פלשתים ולעשות לי שם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For by your word I will pass through armies; and by the word of my God I will subdue mighty citadels.
כי בך ארוץ גדוד – ר׳ חייא בשם ר׳ לוי אמר בשעה שאמר דוד לישראל לעשות מלחמה עם אנשי יבוס התחיל אומר (דברי הימים א י״א:ו׳) כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר. מה עשה יואב הביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראש דוד ונתלה בברוש ודילג על החומה. אמר דוד (תהלים קמ״א:ה׳) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקב״ה קיצר את החומה ועלה דוד אחריו שנאמר ובאלהי אדלג שור.
פאני באסמך אחאצ׳ר אלי אלכראדיס, ובנצרך אקפז אלי אלאסואר.
כי אני בשם שלך ארוץ אל מול גדודים צבאיים (להלחם בהם). ועם הנצחון שלך אקפוץ אל החומות.
כי, כי בשמך אני רץ אל הגדודים ובנצחונך אדלג אל החומות. ארוץ במה״ק תרגם ״את׳ב״ שהיא תרגום אנתר, וכ״ה בכ״י כ. ו.מ. וכן היה גם בכ״י א, ותוקן ״אקפז״.
ויגׄוז כון ארוץ גדוד מן מעני אלחצׄר אי אסבק אלגׄיש פי אלחצׄר והו אולי מן כונה מן רץ לאקתראן אדלג שור בה פי אלותׄוב.
It is possible “I run after a troop” means to be prepared; as in the army was already prepared (and I pursue them). It is its principle meaning, (derived) from RuṢ (run!) in reference to “I can scale a wall” as in vault.
כי בך – במבטחך.
ובאלהי אדלג שור – כשבא להלחם על יבוס ואמר: כל מכה יבוסי יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳), הביא יואב ברוש רענן וכפפו ונתלה בו ועלה על החומה. אמר דוד: יהלמני צדיק וגו׳ (תהלים קמ״א:ה׳), קיצר לו הקב״ה את החומה ודילג. במדרש תלים.
For by You By Your assurance.
and by my God I scale a wall When he came to wage war against Jebus, and he said: "Whoever smites the Jebusites, etc. shall be a leader and a prince" (Divrei HaYamim I 11:6). Joab brought a green juniper tree, bent it over, suspended himself on it, and scaled the wall. Said David: "May a righteous man smite me with loving-kindness" (Tehillim 141:5), and the Holy one, blessed be He, lowered the wall, and he scaled it (Midrash Tehillim 18:24).
כי – ארוץ – כמו: ארצץ, וכמוהו: מרוצתם (ירמיהו כ״ג:י׳).
ויש אומרים: ארוץ אחרי הגדוד כדרך ארדוף שימצא עם אחרים ופעם לבדו. והטעם כי בך לבדך אנצח רבים.
וטעם בך – עמך.
או בשמך שאקרא.
FOR BY THEE I RUN UPON A TROOP. Arutz (I run)] is similar to aratzetz (I break).1 The word merutzatam (their breaking)2(Jer 23:10) is similar.3
Others say that arutz gedud (I run upon a troop) means, I run after a troop. Arutz (I run) is similar to erdof (I will pursue),4 which is sometimes connected to that which follows and at other times stands alone. Be-kha arutz gedud (for by Thee I run upon a troop) means, for by You alone do I defeat my many enemies. Be-kha (by Thee) means, with You or by Your name, which I call.5
1. In other words arutz (I run) comes from the root resh, tzadi, tzadi. It is to be rendered, I break or I shatter. Comp. Ratzutz (bruised or broken) in Isaiah 36:6.
2. Translated according to Ibn Ezra
3. According to this interpretation the meaning of arutz gedud (I run upon a troop) is, I shatter a troop.
4. According to this interpretation arutz comes from the root resh, vav, tzdadi, and means, I run.
5. Thus our verse means, for with You (or when I call upon Your name) I defeat my enemies.
כי בך ארץ גדוד – בעזרתך אשבר גדודי איבי. וארוץ משרש רצץ. ובא בשור״ק כמו (משלי כ״ט:ו׳) ירון ושמח. ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳).
או פירושו: ארץ לקראת גדוד איבי ולא אירא מהם.
וכן ובאלהי אדלג שור: אדלג – חומות ערי איבי לכבשם. ואמר: אדלג למהירות כבשו אותם, כאלו בדלוג יכנס בהן. ובמדרש (שוחר טוב): כי על כבוש ציון נאמר זה הפסוק, והפסוק שלמעלה מזה על מלחמת עמלק. גיס גדול משל עמלק בא על דוד, ודוד עשה עמהם מלחמה שני לילות ויום אחד שנאמר: ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (שמואל א ל׳:י״ז). מי היה מאיר לו באותם שני לילות? אמר רבי יהושע בן לוי בברקים היה הקדוש ברוך הוא, מאיר לו. וזהו כי אתה תאיר נרי. כי בך ארוץ גדוד – בשעה שהלך דוד אל יבוס לעשות עמהם מלחמה התחיל דוד ואמר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳). מה עשה יואב? הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג לחומה. אמר דוד: יהלמני צדיק חסד ויוכיחני (תהלים קמ״א:ה׳). מה עשה הקדוש ברוך הוא? קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר: ובאלהי אדלג שור.
כי בך. בחסדך, לא בכוחי: ארוץ גדוד. אשבור1 צבא האויבים: ובאלוהי. וכפי מצות אלוקי, כאמרו (דברים כ י) ׳כי תקרב אל עיר להלחם׳, אדלג שור - אכנס בערי האומות2:
1. בעזרתך אֲשַׁבֵּר גדודי אויבי. ו אָרֻץ משורש רצץ (רד״ק).
2. כ״כ הרד״ק: ׳ אדלג חומות ערי אויבי לכבשם. ואמר: אדלג למהירות כבשׁוֹ אותם, כאילו בדילוג יכנס בהן׳.
כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד. נגד אויבי ה׳: וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. להילחם על עיירות אויבי ה׳ ולתפשן1, וזה כי אלחם כמצות [אלוק]י לקרוא אליה תחילה לשלום2:
1. ׳שור׳ – חומה, שידלג על החומות לכבוש ערים.
2. ׳באלוקי׳, בדרך שציווה ה׳ בתורתו בדברים (כ י), וכמו שכתב לעיל (תהלים ז ז-ח).
כי בך וגו׳ – בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר.
כי בך – והענין השני שיעשה ה׳ מעצמו הוא ההגנה והשמירה מן הפגעים, וביחוד הנצחון ליראיו, שלא יהיה לפי הכנתם וגבורתם כי אין מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט, וכמ״ש לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה׳ את יראיו להציל ממות נפשם, וז״ש כי בך ארוץ גדוד – שנדמה לי כאלו יש לי גדודים רבים ואנשי חיל,
ובאלהי אדלג שור וחומת ומבצרי האויב לכבשם.
ארץ גדוד – בשמואל ארוץ מלא וכאן חסר, אולי היה ראוי לקראו אָרֹץ כלומר ארוצץ ואשבר חיל גדוד בא בארץ לבז בז, ויותר נכון מפני העדר תיבת אחרי.
God [is he] whose ways are true; the Torah of the LORD is pure; he is a shield to all who trust in him.1
1. Him: his word.
האל תמים דרכו – אמר רב לא נתן הקב״ה את המצוות לישראל אלא כדי לצרף אותן שנאמר אמרת ה׳ צרופה. האל תמים דרכו. דרכו של אלהים תמים אתה על אחת כמה וכמה. וכי מה איכפת ליה להקב״ה שוחט מן הקנה ואוכל או מן הזנב. רבי ברכיה בשם רבי יעקב כתיב (ויקרא ז׳:כ״ד) וחלב נבלה וחלב טרפה וגו׳. אם לא אכלתם אותם בעולם הזה חייכם שאריסטון גדול מתוקן לכם לעולם הבא שנאמר (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע.
דבר אחר: האל תמים דרכו – זה אברהם שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. אמרת ה׳ צרופה. שצרפו הקב״ה בעשר נסיונות. ואלו הן - כשירד לתוך כבשן האש שנאמר (שם ט״ו:ז׳) אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. שנים כשאמר לו לך לך. ושנים בשרה. בהגר (שם ט״ז:ב׳) בא נא אל שפחתי. ובישמעאל (שם כ״א:י׳) גרש האמה הזאת. ובמלכים (שם י״ד:י״ד) וירק את חניכיו. ובמילה שאמר לו הקב״ה (שם י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. ובין הבתרים כשראה המלכיות משעבדות לבניו. וביצחק (שם כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחידך. הוי אמרת ה׳ צרופה מגן הוא. אומות העכו״ם אומרים למה הקב״ה מחבב לאברהם הצילו מכבשן האש ומן תשעה מלכים ואוכלוסין ומכל הצרות שעברו עליו. אמר להן הקב״ה הריני אומר לו שיקריב את בנו והוא שומע לי וחוסה בי לפיכך אני מגינו. הוי מגן הוא לכל החוסים בו. ולמחר מברכין בניו בתפלה ברוך מגן אברהם. מגני וקרן ישעי משגבי. אמר דוד לפני הקב״ה מפני מה אומרים מגן אברהם ולא מגן דוד. אמר לו בחנתיו בעשרה נסיונות. אמר לפניו (תהלים כ״ו:ב׳) בחנני ה׳ ונסני. כיון שנסה אותו בבת שבע ולא עמד בו מיד התפלל דוד שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה. כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד ברוך אתה ה׳ מגן דוד. הדא הוא דכתיב ותתן לי מגן ישעך.
האל (הכל יכול) שכל דרכיו שלמים. ומאמריו מזוקקים. והוא (ה׳) כמו התריס (בהגנתו) על אלה המבקשים ממנו מחסה.
האל, האל התמים בדרכיו ואמרותיו צרופות והוא כמגן לכל החוסים בו. כי מגן שם הכלי שאדם מגן בו על עצמו בעת קרב.
צרופה – ברורה, מבטיח ועושה.
refined Pure. He promises and He does.
האל – הטעםא שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו.
וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״טעם״.
AS FOR GOD (EL), HIS WAY IS PERFECT. This is to be understood as follows: As for God, He is mighty1 and does no wrong. On the contrary His way is perfect.
God has promised,2 that He will be a shield unto those who take refuge in Him.3 God’s word is unblemished and unsoiled, for it is tried
1. The term used for God in our clause is El. El means mighty. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Lit. “He has already said.” God had promised David that He would be a shield to those who take refuge in Him.
3. Ibn Ezra’s interpretation of the second part of our verse.
האל תמים דרכו – הוא אלי שהיכלת בידו ומה שעושה עושה בתמימות וביושר, ומשלם לאיש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאיבי כרשעתם.
אמרת י״י צרופה – ואמרתו צרופה שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל על קו היושר והאמונה צרוף ומזקק מכל סיג.
מגן הוא לכל החסים בו.
האל תמים דרכו. כי אמנם ׳דרכו׳ הוא לעשות הראוי, בלתי פחות ויתר1: [אמרת ה׳] צרופה. מכל כזב2, והנה אמר (שם פסוק יג) ׳ונתנה ה׳ אלקיך בידך׳: מגן הוא [לכל החוסים בו]. ׳שומר מצוה לא ידע דבר רע׳ (קהלת ח ה):
1. ראה עה״פ הצור תמים פעלו, ובמפתח על בל תוסיף ובל תגרע.
2. צרופה – ברורה, מבטיח ועושה (רש״י). שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל על קו היושר והאמונה צרוף ומזוקק מכל סיג (רד״ק).
ועל זה אמר, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, היינו לקרוא אליה לשלום, אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה, שאמר (דברים כ׳:י״ב) ׳אם לא תשלים עמך׳ וגו׳: מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. [דכתיב] (שם פסוק כ) ׳עד רדתה׳1, וכן אמר (שם פסוק יג) ׳ונתנה ה׳ אלקיך בידך׳:
1. שם פירש רבינו שטעם האיסור השחתת העצים הוא לפי ש׳ממנו תאכל – שתכבוש הארץ בלי ספק ותאכל ממנו׳. הרי ש׳עד רדתה׳ היא הבטחה.
החוסים בו – יש ספרים החסים חסר וא״ו.
תמים דרכו – לגמול לאדם כמפעלו.
צרופה – ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳ והבטחתו אין בה דבר בטל.
מגן – מחסה כמגן.
האל – מבאר כי אחר שדרך האל והוא ההנהגה שלו הוא תמים, וכל אמרת אלוה שהוא הבריאה שברא במאמר,
צרופה מכל סיג, ועי״ז הוא מגן ומחסה לכל החוסים בו – ובאור הדבר, כי עניני ה׳ בעולמו יתראו לנו בשתי מחזות,
א. החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה,
ב. הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ע״י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה׳, וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע״י יגמול ויענוש הוא ג״כ מאת ה׳, באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז״ש אחר שהאל תמים דרכו – שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם כי כל אמרת ה׳ צרופה – שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא מגן לכל החוסים בו – כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה׳, ומפרש שנית
צרופה – ככסף בלי סיגים, אדם עלול לבלתי קיים כל הבטחתו מחוסר יכֹלת, אבל האל איננו כן, מה שהוא מבטיח יקיים מראש ועד סוף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For because of the miracle and deliverance that you will perform for your Messiah, and for the remnants of your people who will remain, all the Gentiles, nations, and tongues will confess and say, There is no God but the LORD, for there is none besides you; and your people1 will say, There is none mighty except our God.
1. People: + the house of Israel.
כי מי אלוה מבלעדי ה׳ – אמרה חנה (שמואל א ב׳:ב׳) אין קדוש כה׳ וגו׳ ואין צור כאלהינו. אין צייר כאלהינו. הצייר הזה אינו יכול לצייר במים והקב״ה צר במים שנאמר (בראשית א׳:כ׳) ישרצו המים. צייר זה אינו צר באפלה והקב״ה צר באפלה שנאמר (תהלים קל״ט:ט״ו) אשר עושיתי בסתר רוקמתי. הצייר הזה צר צורה מתוך צורה ומתוך סממנין הרבה אדום שחור לבן וירוק. והקב״ה מטפה אחת של לובן ומטפה של אודם צר את האדם. צייר זה אינו יכול לצור כל הצורה בבת אחת אלא קימעא קימעא עד שהוא גומר כל הצורה. אבל הקב״ה צר אותה בבת אחת שנאמר (ירמיהו י׳:ט״ז) כי יוצר הכל הוא. בשר ודם הוא משבח את צורתו והקב״ה צורתו משבחת אותו. בשר ודם אינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבין ובני מעים. והקדוש ברוך הוא צר צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבין ובני מעים. שנאמר (תהלים קד א-לה) ברכי נפשי את ה׳. הוי אומר אין צור זולתי אלהינו.
אן לא אלאה גיר אללה, ולא מעתמד סוא רבנא.
אין נעבד שהוא אלהות באמת אלא הקב״ה. ואין תומך חוץ מהקב״ה.
כי, כי אין אל זולת ה׳ ואין סמך ומעוז בלעדי אלהינו. ותיבת ״מי״ אינה שאלה ממי שאינו יודע ורוצה לקבל תשובה, אלא הודעת דבר שאינו בנמצא וכמו שכתב רבינו לעיל בהקדמה ראה שם בחלק השני.
כי – ואין עומד כנגדו שלא ימלא אמרתו, כי אין אלוה בלתו.
FOR. No one can oppose and refuse to fulfill His word,1 for there is no God aside from the Lord.
1. Lit. “No one can stand up to Him in that he does not fulfill his word.”
כי מי אלוה מבלעדי י״י – שיפר אמרתו ומה שצוה.
ומי צור זולתי אלהינו – ומי ישיב גזרתו כי אין אלוה ואין צור זולתו.
כי מי אלוה. שיוכל לעזור מבלעדי ה׳ - בלתי מצותו, ובכן לא יעזור לעולם לעוברי רצונו:
כִּי מִי אֱלוֹהַּ וגו׳. שאפילו תראה אומות אחרות נראות מצליחות, אפילו הכי לא תתקיימנה בזה אלא כפי מה ששר שלהם [למעלה] עולה במעלות, אבל ישראל – ה׳ אלוקיהם ומנהיגם, ויכול לתת בידם מה שירצה, כי כל אשר חפץ עשה1, ויכול להתקיים כך לעולם ועד2:
1. ע״פ להלן (תהלים קט״ו:ג׳) ׳ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה׳.
2. רמז למראה הסולם של יעקב אבינו, כמו שמבואר בפרקי דר״א (פרק לה) ובפירוש רבינו (בראשית כ״ח:י׳), מלאכי אלקים – שרי האומות – עולים ויורדים, וה׳ ניצב.
צור – ענין חוזק.
זולתי – בלתי.
כי מי אלוה – אשר בידו הכח למחות בידו.
אלהי, ה׳ – כבר התבאר בכ״מ ששם ה׳ יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים.
כי מי אלוה מבלעדי ה׳ – שם הויה מורה על הבריאה שהוא היה מהוה כל נמצא, ושם אלוה מורה על ההנהגה וההשגחה, ואלהים המנהיג ומשגיח לפי המעשים, הוא בעצמו ה׳ אשר ברא כל הבריאה ויסד חקי הטבע,
ואין צור בורא ויוצר זולתי אלהינו המשגיח והמנהיג, באופן שהבורא הוא המנהיג והמנהיג הוא הבורא, ובודאי ערך הכל באופן שלא יהיה סתירה בין חקי הבריאה ובין חקי ההנהגה וחקי הטבע נמשכים לפי חקי ההנהגה.
מבלעדי – כמו ששם צור מוסיף על שם אלוה שזה מורה בעל כח וצור מורה בעל כח ומגן על הבוטחים בו כן מלת זולתי המורה שאין וצור בלתו מוספת על מבלעדי שהוראתה שיש בעולם בעל כח (אף כי אין מי ידמה ויערוך לה׳) רק הוא בעל הכח בעזר ה׳ ובהשגחתו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
God, who girds on me a belt in strength, and makes blameless my way.
אלטאיק אלמטוקי אלקדרה, וג׳על טרקי צחיחה.
האל (הכל יכול) שהוא מכתר (מקיף) אותי ביכולת (שלו). ועשה את הדרך שלי מושלמת.
ויתן תמים דרכי – הסיר מדרכיי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש.
and He makes my way perfect He removed all obstacles from my way until it became perfect and paved.
האל – וכאשר הוא אל תקיף אזרני חיל מתוקפו, וכאשר דרכו תמים כן נתן דרכי תמים.
וטעם ויתן – כי מאתו יסוד הטוב.
THE GOD. As He is a mighty God,1 He girded me with some of His strength. As His way is straight, He made my way straight.
Scripture says And maketh my way straight, because God is the cause of the good.2
1. The name used for God in our verse is El. El means majesty.
2. Lit. “The meaning of And maketh, because from Him the good is caused.”
האל המאזרני חיל – הוא בעל הכח והוא נותן כח.
ויתן תמים דרכי – נותן שלם דרכי שלא נפקד אחד מאנשי במלחמה.
האל המאזרני חיל. וידעתי כי הוא ׳המאזרני חיל׳1: [ויתן] תמים דרכי. דרך נכון לנצח2:
1. הוא בעל הכח והוא נותן כח (רד״ק).
2. ורש״י פירש ׳ ויתן תמים דרכי - הסיר מדרכי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש׳.
הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי וגו׳. כל הפסוקים מבוארים, והם מדרגות מנצחונות של דוד וישראל1, אולי קצתם יראו למבין ומתעסק בהם, ואין אנו צריכים לפרטם עתה אחד לאחד למצוא חשבון:
1. ובנדפס פירשם על ישועות דוד בימי שאול.
המאזרני – מלשון אזור וחגורה.
חיל – כח.
תמים דרכי – דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה.
האל – אחרי ההקדמה הזאת שבאר איך ימשך מן המעשים הטובים שישמר האדם מן הפגעים ומכל רעה, שב אל ענינו שהתחיל בפסוק כ״א לספר איך ע״י מעשיו הטובים ינצל בדרך נסיי פלאיי שהוא דורך על חקות הטבע והטבע תכנע תחתיו, ובאר בזה שני אופנים, (אופן א׳) שהגם שה׳ יתן לו כח וזריזות וילמדהו תכסיסי מלחמה, מ״מ לא ילחם ולא ירוץ רק יעמוד במקומו והנצחון יתהוה מעצמו בדרך נס, ועל צד זה אמר האל המאזרני חיל – חשב ג׳ דברים,
א. שיתן לו החיל והכח למלחמה ומ״מ יתן תמים דרכי – יהיה דרכי בתמימות שלא אלחם ולא אעשה רע לשום אדם,
הוא העושה את רגלי מהירות כמו האיילות (איילה נקיבה שהם יותר מהירות מהזכרים). והוא (ה׳) המעמיד אותי על הקדקודים של האויבים שלי.
משוה, והמשוה רגלי מהירות כאילות ועל במתי אויבי יעמידני. במתי ״קמאקם״ וכן תרגם במתי ארץ בדברים לב יג. והם המקומות הרמים והנשגבים.
וקו׳ משוה רגלי באילות מן הדׄא אלמעני איצׄא.
תֺם אבאן פי קו׳ ועל במותי יעמידני אנה סאבק לא פארﹼﹶ ואנמא יחצׄר סאבקא ויסתקר אٓמﹺנאﹰ מתמכנא.
It states “who made my legs like a deer’s” also has this meaning. (i.e., prepared).
Then he explains in the phrase “and let me stand firm on the heights,” he was already (prepared) and not a fugitive. Rather, he is prepared and firmly entrenched in belief.
משוה רגלי כאיילות – רגלי הנקבות עומדות [ביושר]א יותר משל זכרים.
א. המלה בסוגריים המרובעים מופיעה בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. היא אינה מופיעה בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161. והשוו גם רש״י תהלים כ״ט:ט׳.
He makes my feet like hinds The feet of the females stand straighter than those of the males.
WHO MAKETH MY FEET LIKE HINDS. David mentions my feet, because he previously spoke of His way (v. 31).
The word meshavveh (who maketh) is similar to the word shaveh (equivalent) or to the word shivviti (I have set). Compare, I have set (shivviti) the Lord always before me(Psalms 16:8).1
AND SETTETH ME UPON MY HIGH PLACES. So that I do not stumble.
1. According to the first interpretation our verse reads as follows: Who maketh my feet like hinds. According to the second interpretation our verse reads as follows: Who sets my feet like hinds. The difference between the two interpretations is semantic.
משוה רגלי כאילות – אם הוצרכתי לברוח ולהמלט שם רגלי כאילות.
ועל במתי יעמידני – ואחר כן במקום שהייתי נמלט שם, והם במתי, שם יעמידני בטוח.
[משוה רגלי] כאילות. לקום פתאום על מחנה האויבים1: ועל במותי [יעמידני]. שלא יכנסו האויבים בגבולי2:
1. כעין זה כתב המצודות: משוה - שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה.
2. במקום שהייתי נמלט שם, והם במותי, שם יעמידני בטוח (רד״ק). ראה חבקוק (ג יט) וישם רגלי כאילות להימלט מגזירות האומות, והוא על במותי יעמידני, בְּשׁוּב ה׳ את שְׁבוּת עַמּוֹ.
ועל במתי – בספרים מדוייקים חסר וא״ו וכן חברו בשמואל והמסורת ג׳ חד מלא והוא דסוף חבקוק.
Who teaches my hands to do battle, and who makes my arms as strong as a bronze bow.
מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת נחושה זרועותי – מלמד שהיה נוטל דוד קשת נחושה וכופפה. דבר אחר נוח לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו של דוד. דבר אחר קשת נחושה. שהוא בא מזרעו של נחשון.
ואלמעלם ידי אלחרב, ואלג׳אעל אד׳ראעי תדק קסי אלנחאס.
והוא המלמד את ידי את המלחמה. והוא (ה׳) עשה שזרועותיי שוברות (שתטחן אותם עד דק) את קשתות הנחושת.
ונחתה, והעושה זרועותי מכתתות קשתות הנחשת. ונחתה ענין כתות ורצוץ ודומה לו בישעיה ח מ רעו עמים וחתו. ובחלוף חית בכף ולא ימצא במכתתו, ישעיה ל יד.
וקו׳ ונחתה יעני אשלתהא וקהרתהא וכאן חקה ונחתו לאנה יעני אלזרועות פגׄא מתׄל כי קמה על בבל מחשבות ייי (ירמיהו נא:כט). חטאתנו ענתה בנו (ישעיהו נט:יב).
It states “can bend (NiḤaṯâ)” (Ps. 18:35) meaning, ‘They weakened and defeated them {my arms}.’ Its proper form [ḥaqq] is NiḤaṯû as {its subject} is ‘the arms.’ {The discrepancy in subject agreement} is similar to, “For the Lord’s purpose is fulfilled against Babylon” (Jer. 51:29) {and} “Our guilt testifies against us” (Isa. 59:12).1
1. In Jer. 51:29, “fulfilled” is a feminine singular verb, but “purpose” is plural. In Isa. 59:23, “our guilt,” is plural, but its verb, “testifies,” is a feminine singular.
[ונחתה קשת נחושה זרועותי – ונחתה הוא לשון דריכת קשת, כמו: חציך נחתו בי (תהלים ל״ח:ג׳). ופעל שלו נחת, וכשמתפעל בא דגש ומחסר את הנו״ן, ונחתה הוא מגזרת ננחתה, כמו: נחר גרוני (תהלים ס״ט:ד׳) מגזרת ננחר, כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט), נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו) מגזרת ננדף, עיני נגרה (איכה ג׳:מ״ט) כמו ננגרה, נתנה (בראשית ל״ח:י״ד) כמו ננתנה, נגף (שמואל ב י׳:ט״ו) כמו ננגף. ואין לפותרו מגזרת חתה, שהיה לו לומר ונֶחתתה, כמו: מן עשה נעשתה, מן ענה נענתה.
דבר אחר:]אונחתה קשת נחושה זרועותיי – חית הוא לשון דריכת קשת, כמו: חציך נחתו (תהלים ל״ח:ג׳) והנו״ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו נחלו (יהושע י״ד:א׳), ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותיי. קשתות של נחשת היו תלויות לדוד בביתו, ורואים אותם מלכי האומות ואומרים זה לזה: אַת סבור שיש בו כח לדורכן, אין זה אלא לייראינו. והוא היה שומע ודורכן בפניהם.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154.
so that a copper bow is bent by my arms Heb. ונחתה, an expression of treading the bow, as: "Your arrows were driven (נחתו) into me" (Tehillim 38:3). Its radical [or its active voice] is נחת. When it is used in the passive voice, a dagesh comes and causes the "nun" to drop out. Hence נחתה is derived from ננחתה as: "My throat is dried (נחר)" (Tehillim 69:4), derived from ננחר as: "The bellows is heated (נחר)" (Yirmeyahu 6:29); נדף, rattling (Vayikra 26:36) is derived from ננדף; "My eyes stream (נגרה)" (Lam. 3:49), is like ננגרה; "was given (נתנה)" (Bereshit 38:14) is like ננתנה; "they were smitten (נגף)" (II Sam. 10:15) is derived from ננגף. We cannot interpret it as being of the radical חתת, for then it would say נחתתה, as [it says] נעשתה, was done, from עשה ;נענתה, was answered, from ענה. Another explanation: and a copper bow is bent by my arms: חית is an expression of treading a bow, as: "Your arrows were driven (נחתו)" (Tehillim 38:3). The "nun" is not of the radical but it is like נחלו "gave for inheritance" (Yehoshua 14:1), and the copper bow was bent by my arms. Copper bows were hanging in David's house. The kings of the nations would see them and say to each other, "Do you think that David has the strength to bend them? This is only to frighten us." But he would hear [them] and bend the bows before them.
מלמד – מרגיל למודי הרע למוד מדבר.
ונחתה – כל אחת מזרועותיי, כדרך בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב). והנו״ן שרש, כמו: ותנחת עלי ידך (תהלים ל״ח:ג׳).
ויתכן להיות ונחתה כמו: נחת הוא (מלאכי ב׳:ה׳) ואות הנו״ן לבנין נפעל, ויחסר בי״ת מזרועותיי כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב ט״ז:ח׳).
WHO TRAINETH MY HANDS. The word melammed means, who trains.1 Scripture thus speak of limmude ha-ra (trained in evil)2 and limmud midbar (trained in the way of the wilderness) (Jer. 2:24).
SO THAT MINE ARMS DO BEND A BOW OF BRASS. So that each one of my arms do bend a bow of Brass.3 This clause is similar to Its branches run over the wall(Gen. 49:22).4
The nun of ve-nichatah (do bend)5 is a root letter.6 Compare, Va-tinchat (is come down) in And Thy hand is come down upon me(Psalms 38:3).7
It is also possible that ve-nichatah is similar to the word nichat (broken)8 in And was broken before My name(Mal. 2:5).9 In this case the nun of ve-nichatah is the nun of the nifal conjugation and a bet should have been prefixed to the word zero’otai (mine arms).10
It is like the phrase bet Adonai (house of the Lord) in that was found in the house of the Lord(Kings II 12:11).11
1. Its usual meaning is, who teaches. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Cf. Jer. 2:33
3. Nichatah (bend) is in the singular. However, zero’otai (mine arms) is in the plural. According to Ibn Ezra, when a noun in the plural is governed by a verb in the singular, then the verb refers to each one of the singular. Hence his interpretation.
4. Banot (its branches) is in the plural. Tza’adah (run) is in the singular. According to Ibn Ezra the meaning of banot tza’adah is, each one of its branches run over the wall. See Ibn Ezra on Gen. 49:22.
5. Its root is nun, chet, tav.
6. It is not the nun of the nifal. Ve-nichatah is in the nifal. Hence Ibn Ezra’s comment.
7. According to this interpretation our clause reads: So that my arms do bring down a bow of brass.
8. From the root chet, tav, tav. In this case the nun of nichatah is the nun of the nifal.
9. Translated literally.
10. According to Ibn Ezra, ve-nichatah keshet nechushah zero’otai (so that mine arms do bend a bow of brass) is to be rendered: So that a bow of brass is broken in my arms, or So that a bow of brass is broken with by my arms. Hence our verse is to be read as if written, ve-nichatah keshet nechushah.
11. Kings II 12:11 literally reads: that was found house of the Lord. However, this makes no sense. Hence a bet must be placed before the Hebrew word for house and the word read as be-vet, in the house of. We thus see that Scripture occasionally omits a preposition.
מלמד ידי למלחמה – כשהייתי מצליח במלחמה לא הייתי מתהלל בגבורתי, אלא שהוא היה מלמד ומרגיל ידי למלחמה.
ונחתה קשת נחושה זרועתי – כל כך למד ידי עד שיפילו קשת נחושה מאיבי, והיתה נשברת בזרועתי. וזהו דרך הפלגה.
או פירושו כאלו שברוה זרועתי כי לא תועיל להם קשתם עמי. ופירוש נחושה: חזקה כנחושה והוא הברזל החזק. וכן ואת ארצכם כנחשה (ויקרא כ״ו:י״ט). ובמדרש (שוחר טוב): שהיה דוד נוטל קשת נחושה וכופפה. דבר אחר: נוח לו לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו של דוד.
מלמד ידי [למלחמה]. במלחמת גלית: ונחתה קשת. נשברה הקשת ביד האויבים1, כי ראו ׳כי מת גבורם וינוסו׳ (שמואל א׳ יז נא): זרועותי. שנלחמתי באבן ובקלע2:
1. ונחתה - מלשון תחת ושבר (מצודות), והרד״ק כתב: ונחתה קשת נחושה זרועתי, כל כך למד יָדַי עד שיפילו קשת נחושה מאויבי, והיתה נשברת בזרועותי, וזהו דרך הפלגה. או פירושו כאילו שברוה זרועותי, כי לא תועיל להם קשתם עמי. ופירוש נחושה: חזקה כנחושה, והוא הברזל החזק.
2. אולי קורא ׳נחושה זרועותי׳.
ונחתה – בגעיא.
ונחתה – מלשון חתת ושבר.
למלחמה – לדעת תכסיסי המלחמה.
ונחתה – נתת בי כח לשבר קשת נחושה.
ונחתה – כמו וְנִחַתָּה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ״א).
מלמד ידי למלחמה ולמדני תכסיסי מלחמה, מ״מ לא אצטרך להלחם כי בהפך ונחתה קשת נחושה זרועותי – שתשבר הקשת ולא ישתמשו בו כלל, וזה האופן האחד שכל הנצחון יהיה בדרך נס ואני אשב בביתי, (האופן השני) שהגם שיתהוה הנצחון ע״י ה׳ לבד כמו שהיה בנס של סנחריב, בכ״ז ירצה ה׳ לגדל כבודי כאלו אני הייתי המנצח בגבורתי, וז״ש
ונחתה וגו׳ – הורידה כלומר דרכה בכחה קשת נחושה הקשה להִדָּרֵךְ ושם זרועותי לשון רבים יתפעל לשון יחיד ע״ד ועיניו קמה (שמואל א׳ ד׳:ט״ו) וזולתם רבים בהיות נושא הדבר שם לשון נקבה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And you have given me strength and redemption; and your right hand will help me; and by your word you have multiplied me.
ותתן לי מגן ישעך – שלשה דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן - התורה והגשמים והמאורות. תורה שנאמר (שמות ל״א:י״ח) ויתן אל משה. הגשמים שנאמר (דברים י״א:י״ד) ונתתי מטר ארצכם. מאורות שנאמר (בראשית א׳:י״ז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. רבי זעירא בשם ריש לקיש אמר אף השלום שנאמר (ויקרא כ״ו:ו׳) ונתתי שלום בארץ. ורבנן אמרי אף הנקמה שנאמר (יחזקאל כ״ה:י״ד) ונתתי את נקמתי באדום. ר׳ יהושע אמר אף הישועה שנאמר ותתן לי מגן ישעך. ובזכות מה. בזכות התורה. וימינך תסעדני. זו התורה שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) מימינו אש דת למו.
דבר אחר: ותתן לי מגן ישעך – מדבר באברהם שהיה יושב והשכינה עומדת. רבי ברכיה (אמר) בשם רבי לוי אמר ביקש אברהם לעמוד אמר לו הקב״ה שב. סימן טוב הוא לבניך שהן יושבין ואני עומד שנאמר (תהלים פ״ב:א׳) אלהים נצב בעדת אל. ר׳ שמואל בר חייא ור׳ יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב״ה הוא משרה שכינתו עליהם. מה טעם (שם כ״ב:ד׳) ואתה קדוש יושב תהלות. אמר רבי סימון בשעה שנגלה הקב״ה על אברהם היה מצטער על מילתו. אמר הקב״ה למלאכים לכו אצלו ונטפל עמהם השכינה ומעכב לו עד שהלכו המלאכים שנאמר (בראשית י״ח:כ״ב) ויפנו משם. אמר רבי סימון תיקון סופרים הוא שהשכינה עומדת וממתנת לו. הוי וענותך תרבני. אמר רבי חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל לו הפנס לא התלמיד. והקב״ה נוטל את הפנס לפני ישראל. שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. הוי וענותך תרבני. רבי לוליאני בשם רבי ישמעאל אמר בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה. אבל הקב״ה אינו כן (שם י״ט:י״ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. הוי וענותך תרבני. אמר בן עזאי מלך בשר ודם כשהוא מזכיר מזכיר שמו ואחר כך קטיגמא שלו. והקב״ה אינו כן מזכיר קטיגמא שלו ואחר כך שמו שנאמר (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. הוי וענותך תרבני. אמר ר׳ אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עסוקין בתורה והרב אומר לתלמיד הוגעתיך רב לך. והקב״ה לימד תורה לישראל ארבעים יום ובסוף אמר להן הוגעתי אתכם וציערתי שנאמר (דברים א׳:ו׳) ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר. אמר ר׳ שמעון בנוהג שבעולם התלמיד והרב עומדין הרב אומר לתלמיד לך והמתן לי במקום פלוני והתלמיד הולך וממתין לו. והקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל ג׳:כ״ב) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. וכתיב (שם כ״ג) ואצא אל הבקעה. הוי וענותך תרבני. רבי יודן בשם רבי חמא אמר לעתיד לבוא הקב״ה מושיב מלך משיח לימינו שנאמר (תהלים ק״י:א׳) נאם ה׳ לאדוני שב לימיני. ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין ואומר בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב״ה מפייסו ואומר בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול (שם ה׳) ה׳ על ימינך. הוי וענותך תרבני.
כד׳אך אעטיתני תרסא מן גיאת׳ך. וימינך תסעדני, ואג׳אבתך לי תכת׳רני.
באותו אופן נתת לי מגן מהישועה שלך. והימין שלך תסעד אותי. ותשובה שלך (לבקשותיי) היא תוסיף לי.
ותתן, ותתן לי בישעך מגן וימינך תסעדני ועל ידי שאתה עונה לי אני מתרבה. כלומר מתרבים תומכי. והנה ״ענותך״ לשון ענייה ומענו, כמו בלשון המשנה פאה פ״א מ״ב רוב הענוה, וראה פירוש הרמב״ם שם מהדורתי. ותיבת ״תרבני״ עניו הרבה ורבוי.
וענותך תרבני – הרבית מדת ענותך להתנהג בה עמי.
and You have treated me with great humility You have dealt with me with great humility.
ותתן – הזכיר וימינך – כנגד המלמד ידיי למלחמה (תהלים י״ח:ל״ה).
THOU HAST ALSO GIVEN ME. Scripture mentions and Thy right hand, because it had earlier said,1Who traineth my hands for war (v. 35).
And Thy condescension hath made me great means, the humility that You placed in me, will exalt and strengthen me. Observe, Tarbeni (made me great) is similar to rav (great) in all the great (officers) of his house(Esther 1:8).2
1. Lit., “ in correspondence to.”
2. Translated lit. Ibn Ezra’s point is that tarbeni means made me great and not made me numerous.
ותתן לי מגן ישעך – בכל המלחמות ישעך היה לי מגן, שלא נגפתי באחת מכל המלחמות,
ולא היה זה אלא וימינך תסעדני – שימינך תסעדני,
וענותך תרבני – כלומר ענותך וחסידותך עשתה זאת. כי לא הייתי ראוי לכך, אלא שחסידותך הרבתה אותי. כי אני הייתי בעם מעט ואיבי בעם רב, וענותך הרבתה אותי והייתי מנצח כאלו הייתי אני רב מהם. ואמר: וענותך דרך משל כאלו השפלת כבודך להשגיח בי.
מגן ישעך. שלא הזיקני כלל1: וימינך תסעדני. שטבע האבן במצחו: וענותך. ׳המגביהי לשבת - המשפילי לראות׳ (להלן קיג ה-ו)2: תרבני. תגדלני3 בעיני העם ובעיני עבדי שאול:
1. ישעך היה לי מגן, שלא נגפתי באחת מכל המלחמות (רד״ק).
2. וענותך דרך משל, כאילו השפלת כבודך להשגיח בי (רד״ק).
3. וזאת הענוה ששמת בי היא תגדלני ותעצימני והנה תרבני כמו על כל רב ביתו (אבע״ז).
וענותך – בגעיא.
וענותך תרבני – גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר.
ותתן לי מגן ישעך – ר״ל שלמלחמה צריך,
א. המגן לשמירה,
ב. יד הימין לנצוח, הנה תתן את המגן לי, כאלו אני החזקתי את המגן בעת המלחמה, הגם שהוא מגן ישעך, שישועתך אחזה את המגן לא אנכי, תתנהו לי כאלו היה שלי, וכן אל הנצחון ימינך תסעדני – עד שאנצח בימיני ע״י סעד של ימינך, וזה תעשה יען שענותך תרבני – כאלו מרוב ענותך אינך רוצה ליחס הנצחון לך שאתה נצחת, ותגדיל אותי לתלות את הנצחון בי ומצד זה שתרצה ליחס את הנצחון אלי
וענותך – וחסדך שאתה עושה עמי אע״פי שאיני כדאי לה.
תרבני – תגדילני ותרוממני, או אתה ה׳ תרבה לי ענותך וחסדך.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You have broadened1 my steps in my place, and my knee has not buckled.
1. Broadened: multiplied.
תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו – לא ירחבון ולא ידחפון ולא יתערפלון. רבי יהושע בן לוי אמר מכח החרב שהניף ישבי דחה את דוד י״ח אמה ונפל לארץ. היו שניהם מתיראין זה מזה. ודוד מקלס להקב״ה תרחיב צעדי תחתי. מיד הצמיח הקב״ה לאבישי שנאמר (שמואל ב כ״א:י״ז) ויעזור לו אבישי בן צרויה. אמר להם ישבי שנים על אחד. אמרין ליה הא אנן קטלין לך עול אימא בקרתא עשרה קטלין לך. אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שראה דוד את המלאך נצטנן דמו של דוד מיראתו. שנאמר (מלכים א א׳:א׳) ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. מלמד שהיה ירא ונצטנן דמו.
תוסע לי כ׳טאי, חתי לא תמיל כראסעי.
תרחיב לי את הצעדים שלי תחתי כדי שלא יסורו (מהדרך הישרה) הקרסולים שלי.
תרחיב, תרחיב לי צעדי כו׳ שלא ימעדו קרסולי.
וקו׳ תרחיב צעדי תחתי מצׄאד לקו׳ יצרו צעדי אונו (איוב יח:ז). יקיל באלנפי בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד:יב) והו מעני תרחיב צעדי מוגׄבא ולקד אסתגרב קרٓאٴה אלכאפה צדו צעדינו מלכת ברחובותינו (איכה ד:יח) באלדאל מן דון אלרא מע פשא אללגה אלצׄייקה פי אלצעדים לא סימא מע וגׄוד ברחובותינו אלמצׄאד ללצׄיק מעה. ואסתקאמה אלמעני צׄאקת כׄטאנא ען אלסיר פי רחאבנא אלואסעה פאסתות [22 א] אלמטאבקה מע שהאדה אלאמתׄלה מן לא יצר צעדך (משלי ד:יב). ויצרו צעדי אונו (איוב יח:ז). ומא אטׄן הדׄא אלוהם אלא מן אלנסכׄה אלאולי אדׄ אשתבה ראוהא בדאל פגרי בעד דׄלך כדׄלך.
The verse, “You have let me stride on freely” (Psalms 18:37) {means} the opposite of the verse, “His strides of strength will be restrained” (Job 18:7). It states in the negative: “When you walk your steps will not be hampered” (Prov. 4:12). This is necessarily the {opposite} meaning to “You have let me stride freely.” It is then surprising that all {texts} read, “Our steps were checked; we could not walk in our squares” (Lam. 4:18) with a D (Dālęḏ) [ṣādû] instead of with a R (Reš), (ṣāRû, restricting) despite the widespread use of the expression ‘hampered’ in connection with ‘steps (ṣəʿāḏîm),’ especially when it is simultaneously found with ‘our wide places’ (whose root R-Ḥ-B) which is an antonym of restriction (he is referring to the contrast [mutâbaqa] in the word-play). It is possible,1 that the meaning is, ‘The movement of our steps are restricted in our wide streets,’ where the contrast [mutâbaqa] comes into balance in light of evidence from the examples “Without breaking stride” (Prov. 4:12) and “His iniquitous strides are hobbled” (Job 18:7). I think this error is only because the readers of the original version of the text mistook the R (Reš) for a D (Dālęḏ), and was subsequently (copied) thus.
1. For the Xth form ʾistaqâma (Joshua Blau 2006, 574).
תרחיב צעדי תחתי – המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול, וכן הוא אומר: בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד׳:י״ב).
[מעדו – איקלורגירינט בלעז.]א
קרסוליי – הם הרגלים מן האיסתוורא, שקורין קביליא, ולמטה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
You have enlarged my step[s] beneath me One who widens his steps does not fall easily. Similarly, Scripture states: "When you walk, your steps will not be hampered (יצר)" (Mishlei 4:12).
slipped Heb. מעדו aluverjert in Old French, to slip.
my ankles Heb. קרסלי. They are the feet from the ankle which is called keville (cheville) in Old Frenchand below [to the heel].
(לז-לח)תרחיב – קרסולי – כתרגום אשר לו כרעים.
וטעם תרחיב – בעבור ארדוף ולא אשוב – מאחריהם.
(37-38) THOU HAST ENLARGED MY STEPS. [Karsulai (feet) is to be rendered knees.] Compare, the Aramaic rendition of the word kera’ayim (jointed legs) in which have jointed legs(Lev. 11:21).1
The meaning of our verse is; my knees have not slipped because Thou hast enlarged my steps under me.2
I HAVE PURSUED MINE ENEMIES. And did not turn back from pursuing them till they were consumed.3
1. The Targum to Lev. 11:21 renders kera’ayim, karsule.
2. Lit. “The meaning of Thou hast enlarged is because…”
3. In other words, Neither did I turn back till they were consumed should be interpreted as: Neither did I turn back from pursuing them till they were consumed.
תרחיב צעדי תחתי – כמו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד׳:י״ב).
וזהו: ולא מעדו קרסלי – אם הייתי רץ לפני איבי. ופירוש קרסלי – כרעי, כתרגום אשר לו כרעים (ויקרא י״א:כ״א): דיליה קרסולין.
תרחיב צעדי. להצליח בכל אשר שלחני שאול1: ולא מעדו קרסולי. שלא בא מכשול על ידי:
1. המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול (רש״י).
מעדו – ענין השמטה מן המקום.
קרסולי – תרגום של כרעים הוא קרסולין.
תרחיב – הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול.
תרחיב – כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז״ל במליצתם פסיעותיו של א״א ג׳ מיל, ובכ״ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע״ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת.
תרחיב צעדי תחתי – שתחת שבאופן הראשון אמר ועל במותי יעמידני, שיעמוד במקום אחד, תרחיב צעדי לרוץ אחרי האויב (וגם בזה מציין שה׳ מרחיב צעדיו ולא נעשה זה בכחו),
ב. שהוא כאלו תרחיב צעדי תחתי היינו במקומי שבכ״ז אעמד במקומי כאילו רוח ה׳ יובילהו ע״י קפיצת הארץ אחר האויב שרודף, ובכ״ז עומד תחתיו, ובזה אמר ולא מעדו קרסולי כי בכ״ז אני עומד במק״א, ובענין זה
תרחיב צעדי תחתי – דרך הרץ להכשל, ואתה הרחבת צעדי באופן שלא נצרכתי לרוץ וצעדי כוננו ובכל זאת הגעתי מהרה אל מגמתי.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will pursue my enemies; [now] have I destroyed them, and I did not return until I finished them off.1
1. Now haveֹthem off: and I will overtake them, and not return until I have finished them off. (The first targum assimilates the text to 2 Sam. 22:38; the second reflects the text of the psalm.)
ארדוף אויבי – בגדוד עמלק שנאמר (שמואל א ל׳:ח׳) הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. ולא אשוב עד כלותם. שנאמר (שם י״ז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. אמחצם ולא יכלו קום. מכת מחיצה. ותאזרני חיל למלחמה. על ידי שתחלת ברייתו לחיל לפיכך תכריע קמי תחתי.
ואן אכלב אעדאי אדרכהם, ולא אעוד חתי אפניהם.
ואם ארדוף אחרי האובים שלי אני אשיג אותם. ולא אחזור עד שאני שאחסל אותם.
I will destroy them,1 and they are unable to rise; and the slain have fallen under the soles of my feet.
1. An assimilation to 2 Sam. 22:39.
ת׳ם אוהנהם חתי לא יסתטיעון קיאמא, בל יקעון תחת רג׳לי.
ואחר כך אני אעשה אותם נקלים עד שלא יוכלו לקום. אלא יפלו תחת רגלי.
אמחצם – קום – שם הפועל, כאשר יפלו.
I HAVE SMITTEN THEM THROUGH, SO THAT THEY ARE NOT ABLE TO RISE. The word kum (rise) is an infinitive.1They are unable to rise means; they are unable to rise when they fall.
1. Meaning to rise. In other words kum is short for la-kum. Kum is usually an imperative. Hence Ibn Ezra’s comment.
אמחצם ולא יכלו קום יפלו תחת רגלי – לא היתה להם תקומה מפניו כי כלם המית לבד ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו (שמואל א ל׳:י״ז).
ולא יוכלו קום. שהרגתי גבוריהם1:
1. ראה בשיעורים במזמור על לבן על הריגת הגיבורים.
אמחצם – ענין חבורה ומכה כמו מחץ ראש (תהלים ק״י:ו׳).
אמחצם – מורה מחץ קטן כמ״ש דוגמתו (שופטים ה׳ חבקוק).
אמחצם – מוסיף לאמר שגם אם אמחצם מחץ קטן לא יכלו קום מוסיף עוד שיפלו מעצמם תחת רגלי – (אחר שבאר איכות הרדיפה יבאר איכות המלחמה בעצמה).
אמחצם – אכם מכת מות באופן שיזובו מדוקרים שזו הוראת פעל מחץ והפכו חמץ (חמוץ בגדים מבצרה, ישעיה ס״ג:א׳).
And you have girded me with strength as a belt to do battle; you have defeated beneath me the Gentiles who rise up to do me harm.
כד׳אך קלדתני אלחיל פי אלחרב, וטאל מן תג׳ת׳י אעדאי תחתי.
באותה צורה עטרת אותי בכח במלחמה. ופעמים רבות שעשית את האויבים שלי כורעים [על ברכיהם] תחתי.
למלחמה, במלחמה ולא הדלת מלהכריע אויבי תחתי.
ותאזרני חיל – נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה.
FOR THOU HAST GIRDED ME WITH STRENGTH. You gave the organs of my body the strength to bear the difficulties of war.
ותאזרני חיל למלחמה אזרת – מתני בחיל ובכח.
תכריע קמי תחתי – ולא מעדתי, והם מעדו והכרעתם תחתי.
(מ-מא)ותאזרני חיל. אומץ לבב1 לעלות עליהם, יהי רצון שתכריע קמי תחתי, וכן אויבי נתת לי עורף - שנסו מפָנַי2, והם עתה משנאי3, יהי רצון שאצמיתם ואכריתם:
1. אזרת מתני בחיל ובכח (רד״ק). ואבע״ז כתב ׳ נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה׳.
2. נתתה לי עורף - פונים לי עורפם ובורחים (רש״י).
3. אולי הכוונה על ההבדל שהין אויב לשונא, שזה בלב וזה מתקומם עליו?
תכריע – ענינו הנפילה על הברכים.
עורף – הוא אחורי הפנים.
(מ-מא)קמי, אויבי, משנאי – הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ״ש לאויביו.
(מ-מא)ותאזרני – תחת שבאופן הראשון אמר האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי שיהיה החיל שלו שלא למלחמה, אמר עתה שיאזרהו חיל שיהיה החיל למלחמה ובכ״ז אתה תכריע קמי תחתי היינו במקומי, אתה תהיה במקומי להכריע אותם,
ואויבי תתן לפני עורף שכ״ז תעשה, (עי׳ באה״מ).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
And my foes you have broken in my presence; you have made them turn tail; [thus] my enemies I will destroy.
ואויבי נתת לי עורף – הפסוק הזה מדבר ביהודה. אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יהודה בר אלעאי מסורת אגדה היא יהודה הרג לעשו. אימתי בשעה שמת יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב (בראשית ל״ה:כ״ט) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. והיו הולכין במערה ועומדין ובוכין והשבטים עומדין וחולקין כבוד ליעקב ויצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב נמאס ומתבזה לפניהם. השחיל עצמו עשו ונכנס למערה. נכנס יהודה אחריו אמר שמא הוא הורג לאבא בפנים. השחיל עצמו ונכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו מיד עמד יהודה והרגו מאחריו. ולמה לא הרגו מנגד פניו. שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב לכך חלק לו כבוד והרגו מאחריו. והוא שאביו מברכו (שם מ״ט:ח׳) ידך בעורף אויביך. ולמה בירכו בעורף. כמה נתחבט יהושע לפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו את העורף ולא נתן לו. שכן כתיב (יהושע ז׳:ח׳) בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף. ואף על פי כן לא הועיל כלום. ולמי נתן את העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד אומר ואויבי נתת לי עורף. אמר פיזמריקון שלי הוא שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה ויאמר. וממי את למד ידיו רב לו. מגלית. שנאמר (שמואל א י״ז:מ״ט) ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו. לא היה צריך ליפול אלא לאחריו ולמה נפל על פניו. אלא המלאך דחפו על פניו. אמר הקב״ה הפה שחירף וגידף (יהא תלוי באויר) יסכר בעפר. שנאמר (איוב מ׳:י״ג) טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון. דבר אחר ולמה על פניו. כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו. נשתכר י״ב אמה וזרתיים (מן הצד). מלא קומתו לפניו ומלא קומתו לאחריו שש אמות וזרת. לכך נפל על פניו בין רגליו של דוד שנאמר (תהלים ק״י:א׳) נאם ה׳ לאדני שב לימיני. דבר אחר למה על פניו. שהיה דגון אלוהו צר על לבו לקיים מה שנאמר (ויקרא כ״ו:ל׳) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר למה על פניו. לקיים מה שנאמר ואויבי נתת לי עורף. אצמיתם. אחליטם במיתה משונה כמה דאמר (ויקרא כ״ה:ל׳) לצמיתות לחלוטין.
וצנעתהם יולון עלי אקפאהם, וג׳מיע שאניי אעטבהם.
ועשית אותם בורחים על אחוריהם (נסוגים אחור). והשחתת את כל השונאים שלי.
תתהאלי עורף – פונים לי עורפם ובורחים.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו: ״נתתה״.
You have given me the back of their necks They would turn the back of their necks to me and flee.
ואויבייא – כאילו אמר נתתה לי עורף אויביב בנוסם, כמו: ידך בעורף אויביך (בראשית מ״ט:ח׳).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נוסף כאן: ״תתה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״אויבי״.
THOU HAST ALSO MADE MINE ENEMIES TURN THEIR BACKS UNTO ME. David as it were said, You gave the backs of my fleeing enemies to me.1
Compare, Thy hand shall be on the neck of thine enemies(Gen. 49:8).
1. The first part of our verse literally reads:And my enemies You gave me the back. Hence Ibn Ezra’s comment.
ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם – שנסו מלפני והפכו לי ערף.
They cried, but there was none to save; even to Hashem, but He did not answer them.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
It states “(cried) to (ʿal) the Lord” in place of ‘to (ʾęl) the Lord’ as if it said “I cry out to You” (Job 30:20), “when he cried out to (ʿal) Him” (Ps. 22:25). It is similar to “she prayed to (ʿal) the Lord” (1 Sam. 1:10) and “Thus you shall speak to each other, each one to (ʾęl) his fellow” (Jer. 23:35).
ישועו – לעבודה זרה שלהם.
ואין מושיע – שאין בו יכולת. חוזריםא וקוראים אל י״י ולא ענם.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161. בכ״י אוקספורד 34, מוסקבה 104: ״וחוזרים״.
They pray to their idols.
but no one saves them Because it [their prayer] has no power, and they return and call upon the Lord, but He does not answer them.
ישועו – על י״י – כמו: אל י״י, כמו: ותתפלל עלא י״י (שמואל א א׳:י׳).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896, וטיקן 78, וטיקן 82. בכ״י מנטובה 13: ״אל״.
THEY CRIED… EVEN UNTO THE LORD. Al Adonai means unto the Lord.1 It is similar to and Hannah prayed unto the Lord (al Adonai)2(Samuel I 1:10).
1. Al means on. Thus al Adonai would ordinarily be rendered on the Lord. However, this makes no sense. Hence Ibn Ezra points out that al sometimes has the meaning of to. Thus al Adonai should be rendered, el Adonai.
2. Here too the word al has the meaning of el.
ישועו ואין מושיע על י״י על י״י – כמו אל י״י, וכן ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳), וכן ונתן הספר על אשר לא ידע ספר (ישעיהו כ״ט:י״ב).
ישוועו [ואין מושיע על ה׳ ולא ענם]. לא תקובל תפילתם1:
1. הרי שמתפללים אל ה׳, וכן משמע ׳על ה׳ ׳, כמו אל ה׳ (רד״ק), ולא ענם, כי הם קוראים אל ה׳ ולבם לא נכון עמו (רד״ק). ורש״י פירש שמתפללים לע״ז ולכן ׳ולא ענם׳, כי אין בכוחם.
ישועו – אל עזר בני אדם.
על ה׳ – כמו אל ה׳.
ישועו – ולא ימצא רב ריבם לא בין בני אדם, כי ישועו לישועה ואין מושיע – ולא מה׳ כי לא יענם – ויותר מזה כי הגם כי
ישועו ואין מושיע – לשון נופל על לשון שהוראת שרש שוע היא צעקת החלש נגד הגבור למען ישעה אליו ויושיעהו (עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ז׳) ובשמואל ישעו ובכן תתכן גם מלת על המשמשת פעמים רבות במקום אל (וילך אלקנה הרמתה על ביתו, שמואל א׳ ב׳:י״א).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ואני טחנתי אותם עד דק כמו העפר אל מול הרוח. וכמו טיט הרחובות (טיט במקום שדורכים עליו הרבה נהיה דק מאוד) עשיתי אותם טחונים כקמח.
ואשחקם, ושחקתים כעפר הנזרה לפני הרוח כלומר שחקתים היטב דק דק.
וקו׳ אריקם וקאל פי אלנסכׄה אלאכׄרי אדיקם באלדאל משדד אלקאף מן הדק לעפר (מלכים ב כג:טז) ואמא הדׄא אלמכׄפף ובאלרא פמן על הארץ יריקו (קהלת יא:ג) והריקו חרבותם (יחזקאל ל:יא) יריד אנחיהם ואפרג אלארץׄ מנהם כמא ינחי אלטין מן אלמחגׄאת ותפרג מנה.
It states “I trod.” It states in another text ‘aḏîqem’ with a D (Dālęḏ) and a doubling of the Q (Qôp̄) of the text “and beat to dust” (II Kings 23:15). Regarding this light form (without doubling) and with a R (Reš) is from “rain upon the earth” (Eccl. 11:3). “And they shall unsheathe the sword” (Ez. 30:11). That is to say, I will brush them aside and cleave the earth from them as I clear away the mud of the road and make an opening.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
Then I ground them Heb. ואשחקם, an expression of crushing.
I did pour them like loose mud, which is not thick, as: "when they emptied (מריקים) their sacks" (Bereshit 42:35); "has not been poured (הורק) from one vessel to another vessel" (Yirmeyahu 48:11).
ואשחקם – אריקם – כמו: ורקות בשר (בראשית מ״א:י״ט), אף על פי שהיה ראוי להיות הקו״ף דגושה.
THEN DID I BEAT THEM… I DID CAST THEM OUT. The word arikem (I did cast them out) is similar to ve-rakkot (and lean) in and lean-fleshed(Gen. 41:19).1 The aforementioned is so even though the kof of ve-arikem should have a dagesh.2
1. According to Ibn Ezra our clause should be rendered, I will make them as thin as the mire of the streets.
2. To compensate for the missing kof, for the root of the Hebrew word for thin is resh, kof, kof.
ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חצות אריקם: אריקם – הנח תמורת הדג״ש כי שרשו רקק מענין רקק הנזכר בדברי רבותינו, זכרם לברכה,: עוף הנברא מן הרקק (בבלי חולין כ״ז:). ופירושו: אשימם רקק, כמו טיט חוצות. או יהיה מענין רקות בשר כמו ורקיקי מצות (שמות כ״ט:ב׳).
ואשחקם – בגעיא.
ואשחקם – ענין כתישה כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל׳:ל״ו).
אריקם – מלשון ריקן.
כעפר – שיהיו דק כעפר הפורח ברוח.
אריקם – אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו.
אריקם – כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ״ש בשמואל ב׳ אדיקם.
אשחקם כעפר על פני רוח – שאנשי החיל במלחמה יהיו כעפר דק הנשחק ונפזר לכל רוח כן יברחו לכל רוח, והנשארים בעריהם אריקם כטיט חוצות ויהיו למרמס ולעבדים ולשפחות, בכ״ז לא ימצא מי שיריב ריבם, כי אתה
אריקם – ובשמואל אדיקם בחילוף אותיות ע״ד הפרות והשבלים הדקות והרקות, ואריקם מוסיף על אדיקם, שזה מורה דבר רֵק ובטל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You will deliver me from the discords of the Gentiles; you will keep me1by my destiny a benefactor at the head of the Gentiles; a people that I did not know shall worship me.
1. You will keep me: you have appointed me.
תפלטני מריבי עם – שלא יהא לי דין בפניהם. אמר בן עזאי אמר דוד נוח לי למלוך על כל העולם כולו ולא למלוך על שני עטופי סדינין. אמר לו הקב״ה דוד אטילס. אמר לפניו רבון העולמים תשימני לראש גוים. מפלטי מאויבי מבבל. אף מקמי ממדי. תרוממני ביון. מאיש חמס תצילני באדום. על כן אודך בגוים ה׳. מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד. מה כתיב אחריו השמים מספרים כבוד אל. וכן בשעה שהקב״ה מכין כסאו של דוד הכל שמחין. שנאמר (תהלים פ״ט:ה׳) עד עולם אכין זרעך. מה כתיב אחריו (שם ו׳) ויודו שמים פלאך ה׳. כתוב אחד אומר מגדיל. וכתוב אחד אומר מגדול. א״ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו מגדיל שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות. לכך הוא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת. ולכך היא משולה הגאולה כשחר. שנאמר (ישעיהו נ״ח:ח׳) אז יבקע כשחר אורך. ולמה נמשלה כשחר. שאין לך אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר. ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין. אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת. שנאמר (משלי ד׳:י״ח) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ומהו מגדול שנעשה להם מלך המשיח כמגדל שנאמר מגדול ישועות מלכו. וכתיב (שם י״ח:י׳) מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב.
כד׳אך אסאלך אן תפלתני מן אלקום אלד׳ין יכ׳אצמוני, ותג׳עלני עלי רווס אלאמם עאליא, וקום לם אכון אערפהם יכ׳דמוני.
באותו אופן אבקש ממך שתציל אותי מאנשים שהם רבים אתי. ותעשה אותי מרומם על כל האומות. ועם שלא הכרתי אותם ישרתו אותי.
תפלטני, כן אבקש מלפניו שתצילני מן העם הרבים ומתקוטטים עמי ותשימני עליון על ראש הגוים ועם אשר לא הייתי מכירם יעבדוני.
תפלטני מריבי עם – שלא איענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות.
תשימני לראש גוים – שאין עונש בהם.
You allowed me to escape from the contenders of the people so that I should not be punished according to Jewish law, for perverting justice or for subjugating an Israelite more than is permitted.
You shall make me the head over nations for whom there is no punishment.
תפלטני מריבי עם – הם ישראל רמז לשאול, על כן אחריו עם לא ידעתי יעבדוני.
THOU HAST DELIVERED ME FROM THE CONTENTIONS OF THE PEOPLE. The word people refers to Israel.1 It alludes to Saul.
A people whom I have not known therefore follows.2
1. The parallel verse in 2 Sam. 22:44 reads: Thou also hast delivered me from the contentions of my people.
2. David first speaks of God’s saving him from his Jewish enemies, then of being made king, and finally of ruling over foreign nations.
תפלטי מריבי עם – ובספר שמואל: מריבי עמי (שמואל ב כ״ב:מ״ד). אמר: תפלטני ממלחמת שאול והסומכים את ידו מבני עמי, גם אבשלום ואשר עמו.
תשימני לראש גוים מריבי עם – מלטתני ושמתני לראש אמות העולם.
עם – פירושו: בנים לא ידעתי יעבדוני – לא ידעתי שאינם מבני ישראל כמו אדום וארם שהיו עבדים לדוד (שמואל ב ח׳:ו׳,י״ד).
תפלטני מריבי עם. של ישראל1:
1. מאותם מישראל הרבים עמי, וסוף הפסוק על הגוים. ובספר שמואל (ב כב, מד): מריבי עמי. אמר: תפלטני ממלחמת שאול והסומכים את ידו מבני עמי, גם אבשלום ואשר עמו (רד״ק). וכ״כ אבע״ז ׳הם ישראל, רמז לשאול, על כן אחריו עם לא ידעתי יעבדוני׳.
תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם. יאמר זה על מלחמת גוג ומגוג העתידה לבוא לעת המשיח1:
1. חלק הרביעי של השירה, על מלחמת גוג ומגוג. ובנדפס פירש שהיא תפילת דוד על עצמו: ׳תפלטני מריבי עם – של ישראל׳, כלומר מאותם מישראל הרבים עמי, וכן לשון הפסוק בשירה זו בספר שמואל (ב׳ כ״ב:מ״ד) ׳מריבי עמי׳. וכ״כ רד״ק ואבע״ז. וכן פירש באופן שונה את הפסוק שלאחריו: ׳לשמע אוזן – לשמע נצחוני׳, ופסוק מ״ט פירש שם על הפלשתים בגת ועל שאול.
מריבי עם – כן הוא בס״ס.
מריבי עם – ממלחמות עמים.
תשימני לראש גוים – ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי.
לא ידעתי – כי הם מארץ רחוקה.
תפלטני מריבי עם – שאם יעמדו בעלי בריתם הבאים לריב ריבם, תפלטני מידם, בהפך תשימני לראש גוים – ולא לבד לגוים הקרובים, כי גם עם אשר לא ידעתי יעבדוני – ויותר מזה כי גם
מריבי עם – ממלחמות ותגרי עם בזוי (אולי כנה בשם זה הפלשתים המחפשים תואנות לבא בריב עמנו ולהלחם בנו.
At the hearing of the ear, they will obey me; the sons of the peoples1 will desert in my presence.
1. Peoples: foreign peoples.
מן סמע אלאד׳ן פקט יסתמעון לי, ואלגרבא יכ׳צ׳עון לי.
רק משמיעת האוזנים שלהם [אותי] ישמעו לי וגם הזרים יכנעו לפני.
לשמע, וכאשר תשמע אזנם שמעי בלבד יסורו למשמעתי ונכרים יכנעו לי. ותיבת יכחשו כאלו היוד חרוקה והכף דגושה קמוצה וכמו ויכחשו אויביך לך בדברים לג כט.
ומעני לשמע אזן מא יתצל בהם מן עדלי פיחרצון עלי טאעתי ויגׄחדון מא כאנוא עליה קבל מן מעציתי.
The meaning of “at the mere report” is connected to them (his enemies) on account of my (David’s) honesty. They submit themselves to me and renounce what pertained to him prior to my sin (i.e., they ignore it).
לשמע אזן – אפילו שלא בפניי אלא שישמעו שליחותי.
יִשָמעו לי – יסורו אל משמעתי, יהו נשמעים לדבריי.
יכחשו לי – מחמת יראה.
As soon as they hear Even in my absence, as long as they hear my message.
they shall obey me They shall give heed to my bidding and obey my orders.
shall lie to me out of fright.
לשמע – ישמעו – כדרך וישמע שאול, יתחברו.
יכחשו לי – והטעם שיכחשו לי, שהיו מתהללים בגבורתם כנגד גבורתי, כמו: ברוב עזך יכחשו לך איביך (תהלים ס״ו:ג׳).
AS SOON AS THEY HEAR OF ME, THEY OBEY ME. Yishame’u (they obey) means, they gather.1 Compare, And Saul gathered (va-yeshamma) the people(Samuel I 15:4).
THE SONS OF THE STRANGER DWINDLE AWAY BEFORE ME.2 The latter means that the sons of the stranger will deny (lie) to my face that they boasted that they were mightier than I. Compare, Through the greatness of Thy power shall Thine enemies dwindle away (yekhachashu) before Thee(Psalms 66:3).3
1. If Scripture intended to say they obey me, it would have read yishme’u li. Ibn Ezra renders our clause: As soon as they hear of me, they gather to me.
2. The Hebrew reads, yikhachashu li. The latter literally means, will lie to me. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Ibn Ezra renders this verse as follows: Through the greatness of Thy power shall Thine enemies lie to Thee(Psalms 66:3).
לשמע אזן ישמעו לי – כמו שכתוב ויעש דוד שם בשבו מהכות את ארם (שמואל ב ח׳:י״ג). ופירוש ישמעו – יתקבצו כמו וישמע שאול את העם (שמואל א ט״ו:ד׳). והוא לשון קבוץ לפי שקבוץ העם על ידי השמעת קול הכרוז.
בני נכר יכחשו לי – מיראתם אותי יכחשו ויכזבו לי. אותם שהיו במלחמה נגדי יאמרו: לא נלחמנו עליך ולא היינו לנגדך.
או פירושו: יכחשו לבני בריתם בעבורי כמו ארם שהיו בברית עם בני עמון. וכאשר ראו כי נגפו נאמר: וישלמו את ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את בני עמון (שמואל ב י׳:י״ט).
לשמע אוזן. לשמע נצחוני1:
1. לשמע און - על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי (מצודות), ישמעו לי - יסורו אל משמעתי ויהיו נשמעים לדברי (רש״י).
לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי וגו׳. כדכתיב (זכריה י׳:ח׳) ׳אשרקה להם ואקבצם׳1, וכן כתיב (ישעיה ס״ו:כ׳) ׳והביאו את אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳ ׳: בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי. כדכתיב (דברים ל״ג:כ״ט) ׳ויכחשו אויביך לך׳2:
1. ׳פירוש ישמעו – יתקבצו׳ (רד״ק), וראה מש״כ בזכריה שם.
לשמע אזן – על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי.
יכחשו לי – ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם.
ישמעו – יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם.
לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יכחשו לי – ר״ל הנכרים הגרים בארץ רחוקה מאד אשר יכחשו לי דהיינו שהיו מכחישים מציאותי שלא ידעו עד עתה כלל שנמצא בעולם עם ישראל ודוד מלכם, עתה ישמעו ויתקבצו אלי לא למראה עין שראו גבורתי רק לשמע אזן ששמעו הנפלאות שנעשו לי.
יכחשו לי – פעל עומד ע״ד כחש מעשה זית (חבקוק ג׳:י״ז) ובשמואל יתכחשו יכחישו מעשיהם הקודמים כאילו אי אפשר שהם עשו הגבורות המסופרות עליהם (משתדל פרשת וזאת הברכה).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The sons of the stranger fade away and come haltingly out of their closed places.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
[ויחרגו ממסגרותיהם – מנחם פתר אותו לשון רפיון חגורה, וכן פירושו: ויתרפו ממסגרותיהם.
ודונש פתר ויחרגו ממסגרותיהם – ויפסחו מכבליהם הנתונים על רגליהם. ופתרון ויחרגו – ויפסחו, כדמתרגמינן: חגירא.]ב
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
shall wither Heb. יבלו. They shall become weary, as: "you shall surely wither (נבל תבל)" (Shemot 18:18), which the Targum renders: you shall surely weary. Menachem (Machbereth p. 45) explains it as: "after I have become old (בלתי)" (Bereshit 18:12), and he explained נבל תבל in the same manner.
and they shall fear Heb. ויחרגו, an expression of fear; "and terror from within" (Devarim 32:25), the Targum renders: חרגת, fear of death.
their imprisonments Because of the tortures of the imprisonments in the dungeon where I imprison them and where they torture them. Menachem (p. 94) interprets it as an expression of loosening the girdle, and so he explains it: and they will be loosened of their girdles [meaning they will be frightened or weakened]. Dunash interprets ויחגרו ממסגרותיהם, and they will be lamed from their shackles, which are placed on their feet. The meaning of ויחגרו is: they will become lame, as the Aramaic for a lame person is חגר.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870: ״תרגום״. בכ״י מנטובה 13: ״כמו״.
ב. כן בנוסח שלנו ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870: ״ממסגרותם״.
FADE AWAY. The word yibbolu (fade away) is similar to navol tibbol (thou wilt surely wear away) (Exodus 18:17).
AND COME TREMBLING (VE-YACHROGU) OUT OF THEIR CLOSE PLACES. [Ve-yachrogu means, and come trembling]. Compare the Aramaic phrase chargat mota (the fear of death).1 This is the only place that this word2 appears in Scripture.
OUT OF THEIR CLOSE PLACES.3 Out of their mighty palaces wherein they shut themselves in because of their fright.
1. Targum Onkelos on Deut. 32:25.
2. Yachrogu.
3. Hebrew. Misgerotehem. Its root is samekh, gimel, resh (close).
בני נכר יבלו – מיראתם אותי הם כעלה נובל.
ויחרגו ממסגרותיהם – אפילו במקום שהם נסגרים שם מפחדם, אפילו שם יפחדו.
1. אפילו במקום שהם נסגרים שם מפחדם, אפילו שם יפחדו. ויחרגו, מתרגום ומחדרים אימה (דברים לב, כה): וּמִתְּוַנְיָא חִרְגַת מוֹתָא (רד״ק). ׳ממסגרותיהם - מארמוניהם הנשגבים שיסגרו בהם מפחד׳ (אבע״ז).
בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. יש מפרשים כמו ׳ויחגרו׳ בחילוף, על משקל ׳כבש׳ – ׳כשב׳1. או מלשון רבותינו ז״ל ׳חררגא׳2, ר״ל ׳חתת׳3, ופירושו, שייראו ויחתו ׳ממסגרותיהם׳:
1. במזמור זה בספר שמואל כתוב ׳ויחגרו׳, וראה רש״י ורלב״ג שם.
ממסגרותיהם – ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז׳ י״ז).
בני נכר ר״ל לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יבולו ויחרגו ממסגרותיהם – ר״ל בני נכר הסגורים בהרים רחוקים אשר יבלו ויתעמלו וייגעו מרוב הדרך עד שיעשו חגרים מרוב הדרך אשר ייגעו לצאת ממסגרותיהם לבא אלי לשמוע לי.
יבלו – תיבש לחלוחיתם וגבורתם, ואע״פי שסגורים בעיר דלתים ובריח יחרגו כלומר יפחדו, ומחדרים אימה (פרשת האזינו) מתורגם ומתוניא חרגת מותא, ובשמואל ויחגרו – אויבי שבצאתם ממסגרותיהם חגרו כל כלי מלחמתם נפלו עלי כעלה נבל (שד״ל בתרגומו להפטרות).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The LORD lives, and blessed is the mighty one; for from his presence strength and redemption are given to me; and exalted is God, the strength of my redemption.
אקול אלחי אלקיום אללה תבארך פאנה מעתמדי, ותעאלי רב גיאת׳י.
אני אומר: החי הקיים ה׳ יתברך. כי הוא התומך אותי. ויתרומם אלוהי ישועתי.
חי י״י – העושה לי זאת.
The Lord lives He Who does all this for me.
חי – הטעם כי חי צורי לעולם, ולעולם יהיה רם אלהי ישעי, על כן לא אפחד.
THE LORD LIVETH... Our clause means, my Rock lives forever and the God of my salvation is eternally exalted. I therefore do not fear.
חי י״י וברוך צורי וירום אלוהי ישעי – כלומר כל הטוב וכל הכבוד הזה שיש לי למה? כי י״י הוא צורי, כלומר חלקי והוא אלוהי ישעי. הוא חי וברוך ורם והכל בידו להרים ולהשפיל, והעשר והכבוד מלפניו.
חי ה׳. מצד עצמו, בלתי מסובב1, ובהיפך זה חיי כל זולתו: וברוך. מיטיב לעבדיו: וירום. בעיני כל:
1. שהוא סיבה לכל, ואין סיבה לו. כי הוא הסיבה הראשונה. ויש שכתב שבא לפרש למה כתוב ׳חי׳ בפת״ח ולא כמו ׳חי פרעה׳, ויל״ע.
אז, חַי ה׳ וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי צור יִשְׁעִי1, על דרך שאמר משה (דברים ל״ב:מ׳) ׳כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם׳, כי אז יהיה ה׳ אחד ושמו אחד2, לא תפסק מלכותו לעולם, כי תהיה תשועה שאין אחריה גלות3:
אלוהי ישעי – מלא וא״ו על פי המסורה כמו שכתבתי בשמואל ובמדרש חסירות ויתירות כל אלהי שבמקרא חסר וא״ו ובר מן אחד מלא וירום אלוהי ישעי ולמה כשהישועה באה כל החסרות מתמלאות.
צורי – מלשון צור ר״ל חזקי.
חי ה׳ – הלא ה׳ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה.
חי ה׳ – נגד ההגנה מן האויב אמר חי ה׳ וברוך צורי – ונגד מה שהושיע לנצח את האויב שזה מדרגה יותר אמר וירום אלהי ישעי – ומפרש נגד וירום אלהי ישעי
חי ה׳ – מי יתן ותודע חיותו כלומר הויתו וגדולתו בכל הארץ, וכל בשר יברכהו ויבטח בו (צורי) ויכיר רוממותו כי אין מושיע בלתו הולך ומוסיף בכל אחד משלשת חלקי הפסוק.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
Who grants me vengeance Who gives me strength to avenge myself upon my enemies.
and destroys Heb. וידבר, and He slew, an expression of דבר, pestilence. Another explanation: as: "and he led (וינהג)" (Shemot 3:1), which is translated into Aramaic as וּדְבַר. Menachem (p. 61) too associated it in this manner. Likewise, he associated, "He leads (יַדְבֵּר) peoples under us" (Tehillim 47:4).
instead of me Heb. תחתי, in my place and in my stead, as the matter is stated : "and I give men in your stead (תחתיך)(Yeshayahu 43:4), "I have given Egypt as your ransom. [Cush and Seba in your stead (תחתיך)]" (verse 3).
The word va-yadber (and subdued) is similar to the word ha-davero (their pasture) in As a flock in the midst of their pasture(Micah 2:12).1
1. Va-yadber ammim tachtai literally means, You caused peoples to pasture under me, i.e. You subdued peoples under me.
האל הנותן נקמות לי הנקמות – שאני נוקם מאיבי הוא נותן אותם לי, כלומר נותן לי הכח.
וידבר עמים תחתי – מתרגמינן וינהג (שמות ג׳:א׳): ודבר. מנהג העמים ממקומם אלי ונותנם תחתי. או הוא מן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כ״ב:י׳) שהוא ענין דבר.
הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי. כי ה׳ יהיה הנלחם, ומשיח יבוא על חמור בלי מלחמה1, כדכתיב (דברים ל״ג:כ״ז) ׳ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד׳2:
He delivers1 me from my foes; indeed against those who arise to do me harm you will make me prevail; you will deliver me from Gog and the armies of rapacious Gentiles with him.
1. Delivers: redeems.
ומפלתי מנהם ומרפעי ען מקאומי. ומנג׳יני מן ד׳וי אלט׳לם.
ומציל אותי מהאומות. ומרומם אותי מעל המתנגדים שלי. וגם מציל אותי מבעלי הרשע.
מפלטי מאיבי – יש אומרים: שאול ואנשיו.
אף מן קמי – הם גויי הארצות.
מאיש חמס – מלך הגוים, כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס.
גם יתכן להיות רמז לשאול, כאשר אמר מרשעים יצא רשע (שמואל א כ״ד:י״ג).
HE DELIVERETH ME FROM MINE ENEMIES. Some say that mine enemies refers to Saul and his men.
YEA, THOU LIFTEST ME UP ABOVE THEM THAT RISE UP AGAINST ME. The reference is to the inhabitants of foreign countries.
THOU DELIVEREST ME FROM THE VIOLENT MAN. The king of the Philistines, for it is very unlikely that David would refer to Saul as the violent man. However, it is possible that the reference is to Saul, for David said regarding Saul, Out of the wicked cometh forth wickedness(Samuel I 24:14).
מפלטי מאיבי – לא די שמציל אותי מהם, אלא שמרומם אותי עליהם. וזהו אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני – משאול שהיה עושה לי חמס ברדפו אחרי הצלתני. ובאותה ההצלה בא אליו כל הכבוד ולכן ספרו באחרונה כי הצלתו שהצילו מידו היתה תחלת כל כבודו.
מפלטי. באחוז אותי פלשתים בגת: מן קמי תרוממני. כאמרו (שמואל ב׳ ח א) ׳ויך דוד את פלשתים ויכניעם׳: מאיש חמסים1. מיד שאול2:
1. לשה״כ ׳חמס׳. אך במזמור זה בשמואל ב׳ (כב מט) ׳חמסים׳.
2. הרד״ק כתב: מאיש חמס תצילני, משאול שהיה עושה לי חמס ברדפו אחרַי הצלתני. ובאותה ההצלה בא אליו כל הכבוד ולכן ספרוֹ באחרונה כי הצלתו שהצילו מידו היתה תחילת כל כבודו . וכתב אבע״ז: מאיש חמס - מלך פלשתים כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס גם יתכן להיות רמז לשאול כאשר אמר מרשעים יצא רשע.
מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי וגו׳ מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי. שיהיה אותו הישע של גוג ומגוג1:
1. אולי הכוונה שביקש שהוא עצמו, דוד, יהיה אותו ׳המשיח׳, כמו שפירש (תחילת פרק ח׳ ובכ״מ) שדוד רצה להיות המשיח שיעשה כלה בגוים, בגוג ומגוג.
מן קמי – תרומם אותי יותר מן הקמים עלי.
מאויבי – מן קמי, (כנ״ל פסוק מ״ט).
מפלטי מאויבי האויב הוא הדורש רעה בסתר, ומוסיף אף מן קמי תרוממני שהם אלה שקמו עליו בגלוי להלחם עמו,
ומאיש חמס תצילני זה שאול שעשה חמס לנגדי כמ״ש ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומיד שאול
מאיבי וגו׳ – גם כאן הולך ומוסיף, אויב הוא הנוטר איבה וצופה וממתין מתי יוכל להזיק לאיש שנאתו.
מקמי – שכבר מצאו מקום להזיקני.
מאיש חמס – מטבעו, אוהב חמס גם על בלתי אויב לו מכ״ש על איש שנאתו, ומן אויבי פלטני שלא מצאו מקום להרע לי, ומקמי רוממני והגדילני עליהם ומאיש חמס הצילני ולא כתב הגדילני שמה יתרון לאדם להיות גדול ומרומם על איש חמסים ונבזה.
Because of this, I will give praise in your presence among the Gentiles, O LORD; and I will sing praises to your name.
פאני עלי ד׳לך אשכרך יא רב פי מא בין אלאמם, ואסבח אסמך.
ה׳! על זה אני אודה לך בין האומות ואשבח את השם שלך.
על כן אודך – בפי, כי הגבורה שלך היא.
THEREFORE I WILL GIVE THANKS UNTO THEE. With my mouth, for might is Yours.1
1. Lit., “for the might is yours. I will declare that might is Yours.”
על כן על כן – שעשית לי כל אלה אודך בגוים י״י – לפני כל הגוים שהם נשמעים אלי ועובדים אותי אודה, כי הגבורה והכח מאתך י״י הם לי ולשמך אזמרה.
אודך. על אשר גמלתני: [ולשמך] אזמרה. שמח בגדלך:
(נ-נא)עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה׳. לעולם, על שהוא מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ – שהוא המשיח הנקרא גם כן ׳מלכי בקודש׳ (תהלים ס״ח:כ״ה), וכן לעיל (תהלים ב׳:ו׳) קראו ׳ואני נסכתי מלכי׳: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כי שוב אינה פוסקת תשועת ה׳ וחסדיו מעל שארית עמו בהר הקודש ובירושלים:
בגוים ׀ ה׳ – יש פסיק בין בגוים לשם מפני הכבוד כמו שכתבתי בסימן ל״ז.
He works abundant redemption with his king, and shows favor to his Anointed, to David and his seed forever.
אלמעט׳ם מלכה בגיאת׳ה, ואלמחסן למסיחה דאוד, ונסלה אלי אלדהר.
[שהשם שלך] הוא המגדל את ישועות המלך שלו. ועושה חסד למשיחו [הנמשח של ה׳] דוד וזרעו עד עולם.
מגדל, המגדל ומרומם מלכו בישועתו. כתב ר׳ שמואל בן יצחק הספרדי הדיין (פרטים עליו ראה במבואי לרי״ף חולין עמ׳ 8) בפירושו לשמואל ב׳ כב ו. וכבר פירש שירה זו רבינו סעדיה ראש הישיבה הפיומי ז״ל בפךשת ויהי בשלח לפני פירושו לשירת ויושע. אמר. . . וראוי שנדע שכיון שאמר מיד כל אויביו הרי נכלל שאול בכללם אלא שפירטו הכתוב לפי שהיה החמור והקשה שבהם, ודומה לזה כלומר פירוט דבר אחד שהיה בכלל מה שאמר יהושע למרגלים לכו ראו את הארץ ואת יריחו... (יהושע ב א) להשמיענו כי יריחו היתה הקשה ביותר בארץ. ועוד דומה לזה אמרו קול ה׳ יחיל מדבר ואחר כך פירט מדבר מסויים מכלל המדברות ואמר יחיל ה׳ מדבר קדש (לקמן כט ח) לפי שהיה הקשה על העם יותר מכולם (שנתעכבו בו כשמונה עשרה שנה). ועוד דומה לזה אמרו שרץ ארצם צפרדעים (לקמן קה ל) והנה נכלל בלשון זה גם בתי המלכים וההמונים, ואחר כך פירט בחדרי מלכיהם, לפי שהם חשובים ונכבדים יותר, ואמר אחר כך מגני וקרן ישעי, אלו העשרה לשונות שנזכרו בפתיחת שירה זו הם עשרת הענינים שהקדמנו (לצערנו לא הגיעו לידינו) שהם בטחון האומה בה׳, וראוי שנבאר את הענין הכוללם ואחר כך נבארם אחד אחד. הענין הכוללם הוא מה שהמשיל תשועת ה׳ יתעלה בשמות ההרים הכוונה בכך כשם שההרים הם מחסה לנזקק להם ושומרים אותו ומגינים עליו מן הקור והחום והגשם והחיות ויתר המזיקים, כך ה׳ יתרומם ברוממותו מגן על עבדיו ושומרם מכל רע. וזה משומש גם בין בני אדם כשמדברים לפני מלכיהם אומרים ״ה׳ נתנך צור ומחסה למסכן״ ואינם חושבים שהוא אבן דומם, ובדברי אבותינו מפורש שכל אלה הנזכרים מגינים ומצילים שנ׳ סלע ישכן ויתלונן על שן סלע ומצודה (איוב טל כח). אבל פירוש עשרת הלשונות הם דברי המאמין שראוי שיאמין בה׳ יתעלה בעשרה אופנים. הראשון, שהוא נצחי ואין לו ראשית וכנה הנביא דבר זה במלת סלעי, כי כל מה שיש בארץ אפשר להעבירו ממקום למקום חוץ מן הסלעים האדירים. והשני יאמין את מי שהוא כולל את כל הדברים וקיומם ומעמדם תלוי בו וכנה הנביא את זה בשם מצודתי, לפי שהמצודה מקיפה את הגר בה. [והשלישי מפלטי, יאמין שהוא בורא] כל המציאות ומוציאה אל היש וכנה הנביא את זה באמרו מפלטי, לפי שגילוי הדבר נקרא בלשון אבותינו פילוט כמו שנ׳ תפלט פרתו וכו׳ (איוב כא י). והרביעי אלהי, יאמין שהוא אלהים. וחייב להשמע לו כלומר שיעשה כל מה שיצוה יהיה שכלי או שמעי (ורבינו כשטתו שמחלק את המצוות לשכליות ושמעיות). והחמישי צורי. פשט המלה צור אבן, והכוונה בכך שהוא משען וסמך שראוי להשען עליו, ויקבל ברצון כל מה שיבוא עליו (מן היסורין ומבחני החיים) ואל יהרהר אחר הנהגתו בשום דבר כי צור מונח על ענין זה שנ׳ הצור תמים פעלו (דברים לב ד). והששי אחסה בו, כלומר שהוא מחסי, חובה על המאמין לשעבד עצמו לכל מה שצוה ה׳ עליו על ידי שליחו כמו שנ׳ כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (משלי ל ה) ואמר כאן האל תמים דרכו וכו׳, וכמו שאמר והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה׳ ואמר אחריו שארית ישראל לא יעשו עולה וכו׳ (צפניה ג יב-יג). והשביעי קרן ישעי, מקור הישועה, חובה שיאמין שה׳ יושיע את עמו וימלטם מן השעבוד הזה שהם בו ויקיים להם בריתו לימות המשיח כמו שנ׳ ושם דרך אראנו בישע אלהים (לקמן נ כג). והשמיני משגבי, יאמין שהוא ימנע מהם מלחמת העמים הבאים עם גוג ועם דורשי רעתם, כי השיגוב רומז על זה כאמרו ממתקוממי תשגבני. והתשיעי שה׳ יגמול לצדיקים הגמול התמידי לעולם הבא שאינו כולה, וכנה את זה בשם מגני כמו שאמר ה׳ לאברהם אנכי מגן לך וכו׳ (בראשית טו א). והעשירי שיאמין שהוא מעניש עונש חמור למי שכופר ומורד בו וכנה את הענין הזה מנוסי, לפי שהצדיקים נסים אל ה׳ והוא מצילם מן העונש כמאמר הנביא ומנופי ביום צרה (ירמיה טז יט), ואמר לרשע ומה תעשו ליום פקודה (ישעיה י, ג) שלא ימצאו מנוס לנוס אליו כאמרו והיה הנס מקול הפחד יפול אל הפחת וכו׳. ואחר כך ספר מה שהגיע אליו הוא עצמו ומה שיגיע לישראל מן כי אפפוני וכו׳ עד ישלח ממרום וכו׳, כל מה שנכלל בפסוקים אלו הוא שהאויבים הקיפו את דוד ואת האומה כשטף מים ונחל, וכבר המשילם הכתוב בכך במקום אחר באמרו ולכן הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר וכו׳ (ישעיה ח ז), ובעבור כך יחילו ויפחדו ויתפללו אל ה׳ ואז יתגלה בתואר גבור המגלה גבורתו בכל קצוי העולם בשמים ובעבים ובמלאכים וברוח והאש והחשך והמים והארץ ובני אדם כמו שכלל את כל אלה בכל הפסוקים, ולא נותר מאומה מן היסודות והגרמים הגדולים שלא הראה בהם גבורתו. וכשתחפש את כל אלה בקריעת ים סוף תמצא פסוקים המוכיחים כן לכל ענין. וכך ביום מעמד הר סיני, וכך ביום עמוד השמש ליהושע. וכך ביום מלחמת דוד בבעל פרצים. וכך יהיה ביום מלחמת גוג. ולכל סוג מסוגים אלו יש פסוקים המאשרים אותו, אלא שקצרתי כאן וביארתי באופן כללי. מגדל וכו׳, קבע יסוד שהטובה באה על שני אופנים, או בזכות או בחסד, ולפיכך לא הסמיך לזה הבא בזכות ״עד עולם״ כי הזכות אינה מתמידה לזרע הצדיק כמו שהיא לו, אלא יתכן שישיג הבן כפעלו. אבל החסד מתמיד לפי שזה ממדותיו יתברך ויתעלה וראוי לו כמו שנ׳ וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים (לקמן קג יז).
ואלמעני פי קו׳ ישועות מלכו אלמלך אלדׄי יכתׄארה והו פי אלנסכׄה אלתׄאניה מגדול במעני מגדל [22 ב] אי מעקל והדׄא מגדיל יריד מכבר אי מעטׄם.
The meaning of the verse “victories to His king.” The king whom He increases. This is (the meaning) of the second version of miḠDôL meaning ‘məḠaDDęL,’ as in stronghold. Now ‘maḠDîL’ means to increase, as in make great.
מגדל – ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד.
ולזרעו – וכן יעשה לזרעו עד עולם.
מלכו, משיחו – משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה, ששאול לא נמשח בקרן ושמן המשחה רק בפךא על כן לא נמשכה מלכותו כמ״ש חז״ל.
א. כן כנראה צ״ל (כפי שהעיר הרב בועז שלום), ע״פ שמואל א י׳:א׳ ומלבי״ם שמואל א׳ ט״ז:א׳. בדפוסים: ״ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן״.
מגדיל – וכפי רוב ההודאה כן תגדל התשועה בכל עת עד שיגדיל ישועות מלכו – וחוץ ממה שישלם לי בעד ההודאה והשבח,
יעשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו כי חסדי דוד הנאמנים היה מה שכרת לו ברית שלא תסור המלוכה מזרעו, שזה היה מצד החסד כמו שכתוב בש״ב ב׳ ז׳, וחסד זה ימשך עד עולם.
מגדל – מזמורי תהלים ובפרט השירות לא נשתכחו מפי זרע ישראל גם בגלותם, ובודאי היתה קבלה לבעלי הנקוד מאבותיהם שיש לבחור בנוסחת מגדיל, שאל״כ לא ידענו מדוע כאן שבא חסר נקדוהו מגדיל, ובשמואל שבא מלא נקדוהו להפך, ומגדל להצלה ולא לישועה שהיא התגברות ונצחון על הקמים עלינו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל